הנה נתבאר אצלינו כי בז"א יש מוחין מצד אבא ומוחין מצד אימא והמוחין דמצד אבא באים מלובשים בתוך נה"י דאבא והמוחין דמצד אימא באים מלובשים תוך נה"י דאימא ואחר כך נתלבשו נה"י דאבא תוך המוחין עצמן דמצד אימא וכל הבחי' האלו מתלבשים ביחד תוך ז"א והנה המוחין דאבא נק' חכמה ובינ' חסד וגבורה וכן המוחין של אימא נק' ג"כ כך ומהם נמשכים המוחין דז"א כי מד' מוחין דאבא נמשכין ד' מוחין אל ז"א מלובשים תוך נה"י דאבא ומד' מוחין דאימא נמשכין ד' מוחין מלובשים בנה"י דאימא. האמנם יש חילוק בין המוחין דאבא למוחין דאימא כי מוחין דאבא הם כולם בחי' שמות של הוייות במילוים. ודאימא הם שמות דאהיה במילוים אבל אין זה שאנו מדברים עתה אלא בחכמה ובינה בלבד דאבא או דאימא ואח"כ נבאר ענין ב' המוחין האחרים הנק' חסד וגבורה דאבא או דאימא וגם דע כי אין אנו מדברים עתה אלא במוחין דו"ק הנכנסים בז"א בעת ק"ש כי אח"כ בזמן הגדלות יורדין אלו המוחין בחג"ת דז"א ובאים לו מוחין אחרים לחב"ד שלו כמבואר שם בענין הק"ש וזכור ואל תשכח ענין זה: עוד יש חילוק בין חכמה דאבא לבינה דאבא עצמו והוא כי אמת הוא ששניהם הם הויות וכנז' לפי שלעולם באבא הכל הוא בחי' הויות אבל ההפרש הוא כי חכמה דאבא הוא הוי"ה בד' אותיות אבל בינה דאבא היא הוי"ה בג' אותיות לבד והם יה"ו לפי שאע"פ שהוא בחי' אבא עכ"ז היא בינה שבו ולכן אין בה רק ג' אותיו' יה"ו להורות כי היא בגימ' אהי"ה אלא שאינה רק הוי"ה העולה בגי' אהי"ה. נמצא כי להיותה מצד אבא היא הוי"ה, ולהיותה מצד בינה היא יה"ו העול' כמנין אהיה כנז', וחכמה ובינה שבאימ' הם על דרך הנז' כי שתיהן בחי' אהי"ה אלא שחכמה דאימא היא אהיה, ובינה דאימא היא אה"י, אמנם החסדים והגבורות להיות שאינן מוחין ממש אלא מכריעין לכך אינם לא שמות הויה ולא שמות אהיה כי שתי שמות אלו אינן אלא בחכמ' ובינה בלבד כנודע, אבל החסדים והגבורות בין אותם דאבא ובין של אימא הם בחי' אחרת והוא שמו' אהו"ה הנרמז בפ' א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ כנז' בזוהר בפ' בראשית בכת"י, והחילוק שיש בין אבא לאימא הוא כי אבא הוא שם אהו"ה בין בחסדי' בין בגבורות ואין הפרש ביניהם אלא במציאות מילוי השם, אבל החסדים והגבורות דאימא הם ג' אותיות אה"ו לבד, והחילוק שיש בין החסדים להגבו' הוא במציאות מילוי השם והנה כאשר נזדווגו או"א להוציא מאלו המוחין שלהם טיפות כדי שיהיו מוחין אל ז"א נתערבו יחד כולם בתוך היסוד של אימא שהו' הרחם שלה ע"ד מה שביארנו בענין עיבור הראשון דז"א של בחי' תלת כלילן בתלת שאמרנו שנק' שם אהיה בסוד ד' בתי תפילין של ראש, וביארנו כי הטעם הוא לפי שהיו ז' בחי' של מלכים ונכללו זה בזה בעת העיבור ונמצאו שהם ג"פ ז' שהם כ"א כמנין אהיה, והנה גם בעיבור הזה של המוחין היה כך כי נכללו אלו ד' מוחין אלו באלו ונמצא כי מוח החכמה כלול מד' מוחין האחרים שהם חו"ב וחו"ג ועד"ז ג' מוחין האחרים ונמצא כי הם ד' מוחין כ"א כלול מד' מוחי' האחרים הם י"ו בחי' וכל ד' מוחין הכלולים במוח הא' נק' כולם חכמה, וד' הכלולים במוח הב' נק' כולם בינה וכן השאר וכל זה הוא במוחין דאבא, ועד"ז ג"כ במוחין דאימא: וזה סדר כל אלו המוחין בקיצור נמרץ מוח חכמ' דאבא כולל ד' מוחין והם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. חכמה יוד ה"י וי"ו ה"י. בינה יו"ד ה"י וא"ו ה"י. חסד יו"ד ה"א וא"ו ה"א. גבורה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה [רל"ב] מוח בינה דאבא הוא ג"כ על סדר הנז' אלא שהן מן ג' אותיות חכמה יו"ד ה"י וי"ו בינה יו"ד ה"י וא"ו. חסד יו"ד ה"א וא"ו. גבורה יו"ד ה"ה ו"ו [מקו"ם] מוח חסד דאבא הוא שם אהו"ה ע"ד המילוים הנז' אלא שהשם הד' ביודין והוא"ו שבו חסרה כזה. [תר"ו] חכמה אלף הי ויו ה"י בינה אל"ף ה"י וא"ו ה"י. חסד אלף הא ואו הא. גבורה אלף הי וו הי: מוח גבורה דאבא הוא שם אהו"ה ג"כ וסי' מילויו הוא יהא"ה ר"ל יודין ההין אלפין ההין אלא שג' ווין הא' שבג' השמות הם חסרים והואו האחרו' שבשם הד' היא מלאה באלף, כזה. [תקע"ה] חכמה אלף ה"י ו"ו ה"י. בינה אל"ף ה"ה ו"ו ה"ה. חסד אלף ה"א ו"ו ה"א. גבורה אלף ה"ה וא"ו ה"ה וזה חשבונם כדי שלא תטעה מוח חכמה הם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גימ' רל"ב. מוח בינה הם נ"ז מ"ח ט"ל מ"ב סך הכל גי' קפ"ו. מוח חסד הם קס"ג קנ"ד קל"ו קנ"ג גי' תר"ו. מוח גבורה הם קנ"ג קמ"ג קל"ה קמ"ד גימ' תקע"ה. וסך כללות כל הי"ו מוחין דאבא הם אלף תקצ"ט: וזה סדר מוחין דאימא. מוח חכמה דאימא ד' אהיה ב' דיודין וא' דאלפין וא' דההין כזה. [תרי"ו]. חכמה אלף ה"י יו"ד ה"י. בינה אלף ה"י יו"ד ה"י. חסד אלף ה"א יו"ד ה"א, גבורה אלף ה"ה יו"ד ה"ה: מוח בינה דאימא הם על סדר הנז' אלא שהם מן ג' אותיות אה"י כזה. [תק"ע]. חכמה אלף ה"י יו"ד. בינה אלף ה"י יו"ד. חסד אלף ה"א יו"ד גבור' אלף ה"ה יו"ד: מוח חסד דאימא הם כדוגמת מוח חסד דאבא אלא שהם מן ג' אותיות כזה. [תקנ"ה]. מוח חכמה אלף ה"י וי"ו. מוח בינה אלף ה"י ואו. מוח חסד אלף ה"א וא"ו. מוח גבורה אלף ה"י ו"ו מוח גבורה דאימא דוגמת גבו' דאבא אלא שהיא מג' אותיו' כזה. [תקל"ד]. חכמה אלף ה"י ו"ו. בינה אלף ה"ה ו"ו. חסד אלף ה"א ו"ו. גבורה אלף ה"ה וא"ו ואכתוב חשבונם. חכמ' דאימא קס"א קס"א קמ"ג קנ"א ס"ה עולים תרי"ו. בינה דאימא קמ"ו קמ"ו קל"ז קמ"א וכולם הם תק"ע. חסד דאימא קמ"ח קל"ט ק"ל קל"ח וכולם הם תקנ"ה. גבורה דאימא קל"ח קל"ג קכ"ט קל"ד. וכולם הם תקל"ד. והנה סך כל המוחין דאבא אלף תקצ"ט, וסך כל המוחין דאימא שני אלפי' רע"ה, וסך שניהם יחד הם ג' אלפים תתע"ד, הנה נתבאר בחי' המוחין היוצאים מן או"א לז"א בעת ק"ש אשר אח"כ נעשים בחי' מוחין לז"א לחג"ת שבו בעת תפלת י"ח כמו שיתבאר במקומו: אבל דע כי אשר אלו המוחין נכנסין להתלבש תוך נה"י דאבא או דאימא אינם נכנסים כסדר הזה. אמנם הם מתערבין באופן אחר והוא כי הב' מוחין דחכמה וחכמה דאו"א ושני המוחין דחסדים וחסדים דאו"א כולם מתלבשים תוך נה"י דאבא באופן זה חכמה דאבא בנצח דאבא והוא מוח חכמה דז"א. וחכמה דאימא בהוד דאבא והוא מוח בינה שבז"א. וחסד דאבא ביסוד דאבא והוא מוח חסדים שבז"א וחסד דאימא ביסוד דאבא והוא מוח הגבו' שבז"א נמצא שהחכמה והחסד דאימא להיותם נקבות כאשר מתלבשי' בנה"י דאבא נקרא בינה וגבורה. וגם נמצא כי המוחין דאבא כולם חכמו' וחסדים וכולם רחמים. אבל שני המוחין דבינה ובינה דאו"א ושני המוחין דגבו' וגבו' דאו"א כולם מתלבשים תוך נה"י דאימא באופן זה. בינה דאבא בנצח דאימא והיא מוח חכמה בז"א. בינה דאימא בהוד דאימא והוא מוח בינה בז"א. גבורה דאבא ביסוד דאימא והוא מוח חסדים שבז"א. גבורה דאימא ביסוד דאימא והוא מוח גבורה שבז"א. ונמצא כי הבינה והגבורה דאבא להיותן דכורין בהתלבשם בנה"י דאימא נחשבין לבחינת חכמה וחסד, ונמצ' כי מוחין דאימא כולם בינות וגבורו' וכולם דיני'. והנה סיבת התלבשו' אלו המוחין מעורבין שלא כסדרן הוא בסוד הנז' בס"י הבן בחכמה וחכם בבינה שצריך לשתף בינה בחכמה וחכמ' בבינה ולמזגם יחד. ועוד כי בהיותם כך אין חיבור גדול מזה ובזה נמצ' איך או"א שריין כחדא דלא מתפרשן לעלמין וכ"ז נעש' ע"י זווג או"א וע"י העיבור שבתוך אימא נתערבו ונעשו כסדר הנז': והנה במש"ל דאימא אין בה רק ג' אותיות יה"ו ית' לך מ"ש בתיקונים ובזוהר כי שם יה"ו הוא באימא וז"ל בתיקון י"ט דמ"א ע"ב דכל שמא מג' אתוון באימא איהו כו' והנה שם יה"ו הוא גימ' אהיה שהוא ג"כ באימא והוא לפי שהוא בבינה דאבא הנק' ג"כ בינ' ובפרט אחר העירוב הנז' כשנתלבשו תוך הנה"י שאמרנו כי זו הבינ' דאבא נעשית חכמה במוחין דאימא ונמצא כי שם יה"ו הוא בבינה. ויש טעם בזה לפי שנודע שסוד ד' אותיו' הוי"ה נרמזות באו"א וזו"ן ולכן אבא הכולל את כולם יש בו כל הד' אותיו' אבל אימא שאינה כוללת אלא השלשה שלמטה ממנה אין בה רק ג' אותיות ואף שיש להקשות כי כפי זה היה ראוי להיות בה ג' אותיות הו"ה לא ג' אותיות יה"ו כבר תירצתי זה במקומו. גם בזה תבין למה הוי"ה דמילוי ס"ג הוא באימא. והוא כי הנה בד' שמות יה"ו אשר בבינה דאבא שנעשית חכמה במוחין דאימא כנז' יש בהם ל"א אותיו' וה"ס שם א"ל היוצא מהוי"ה דס"ג שהם ג' יודין ואלף שיש בהוי"ה זו אשר הם שרש אל הוי"ה דס"ג כנודע וכנרמז בפ' פינחס בר"מ רמ"ו ע"ב. והטעם הוא לפי שהיא חכמה דמוחין דאימא ולכן הג' יודין וא' שהם שרש הוי"ה דס"ג יוצאים מחכמה דאימא. גם בזה תבין כי לעולם כל הוי"ה היא באבא, וכל אהיה היא באימא, אבל כאן שהיא בינה דאבא ואח"כ נעשית חכמה דאימא לכן מכח זה לקחה וקנתה אימ' הויה דס"ג, אבל בתחלה לא היתה אלא שם של אהי"ה לבד כנודע: אמנם שאר ל"ב דמספר הוי"ה דס"ג הם יוצאים מן בינה דאימא שיש בה ל"ב אותיות ועמהם נשלמת אימא בשם ס"ג. והרי ביארנו לך איך יש הוי"ה דס"ג באימא אעפ"י שאין בה הוי"ה אלא אהיה. והוא כי מאלו השני מוחין הראשונים שהם חו"ב נעשית בה בחי' ס"ג שלם כנז' אבל השני מוחין אחרים שהם חו"ג הם מכריעין ואינם מוחין ממש כנ"ל אבל השרש דס"ג שהוא שם א"ל יוצא מחכמה שבה שהיא הראשונ' ושאר אותיו' ס"ג שהם גי' ל"ב יוצאים מבינה דאימא שבה יש ל"ב אותיות בד' שמות אה"י במילוי כנז' וזכור כלל זה: ובזה תבין ג"כ מ"ש בזוהר בראשית דף י"ח ע"ב ה' אלקינו ה' גוונין סתימין דלא אתחזן ואתקשרן אל מקום א' יחוד' חדא עילא' כו' יחודא עילאה שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד דא לקבל דא יקוו המים מדידו דקו ומשחתא כו' וענין זה ביארנוהו בסוד ק"ש ע"פ שמע ישראל כי אז נכנסין כל אלו המוחין בז"א במלת אחד כי הוא סוד א"ח ז"א ד' נוקביה המקבלים אלו המוחין וגם יש בו פי' אחר כי הא"ח שהוא ז"א מקבל ד' מוחין ונמצא כי גם פסוק יקוו המים ה"ס כניסת המוחין ברישא דז"א בסוד מדידו דמשחתא דקו המדה כנז' אצלינו שם. והנה אומרו אל מקום א' ירמוז כי המוח חכמה דאימא הנה הוא ד' שמות יה"ו במילואם כנ"ל והם בגי' מקום והם ל"א אותיות והם נכנסין בזו"ן הנק' אחד וזהו אל מקום אחד: ומוח בינה דאימא יש בה ד' שמות אה"י והם בג' תק"ע שה"ס מ"ן דאימא והם נמשכין ממוח הבינה שבה וה"ס ה"ג מנצפ"ך כפולות שהם בגי' תק"ע. ומוח בינה דאבא הם בגי' תרי"ו ועם כללות הד' שמות הם בגי' כתר והוא במה שידעת כי כל כתר דז"א הוא מצד אימא כנז' בתיקונים ומוח חסד דאי' שהיא גבו' דאבא הוא גימ' תקנ"ה ועולה כמנין ג"פ א"ל במילוי והנה גבורה דאבא הוא חסד דאימא כנז' וכבר ידעת כי שם א"ל הוא בחסד. גם ג' שמות של א"ל הם בסוד אל שדי א"ל הויה א"ל אדני כנודע אצלינו בסוד בי"ע ומוח גבורה דאבא שהיא חסד דאימא הוא בגי' תקע"ה שה"ס ב"פ מנצפ"ך שהם אותיו' כפולות ונכללין החמש' בחמשה האחרים שהם יותר בחי' חסדים והרי הם תקע"ה ובזה תבין כי גם ביד ימין יש בה מנצפ"ך לפי שהם מגבורו' דאבא והם ביד ימין ובקו ימין וכבר נתבאר ענין המוחין דז"א מצד אבא ומצד אימא אותם הנכנסי' בפסוק שמע ישראל בעת ק"ש כנ"ל: