וישב יעקב הכתוב עצמו הרגיש קושיא גדולה בענין צרות יעקב כי הלא בצאתו מבית אביו זלא קיים מאז והלאה כיבוד אב ואם גם כי יצא מא"י לח"ל ועכ"ז הבטיחו הש"י כמה הבטחות והצילו מן לבן ומן עשו והעשירו עושר גדול וזכה להוליד י"ב שבטים. ועתה אחר נכנס לא"י וגם קיים מצות כיבוד אב ואם ראינו כי באה עליו צרת יוסף היותר עצומה מכל צרותיו וגם נתגלגל ע"י כך שירדו למצרים לגלות המר ההוא לכן באו הכתובים לתת טעם אל הנז' וכמו שית' וז"ש וישב יעקב וכו' במה שנודע כי ירושלים על דינא קיימת כמ"ש צדק ילין בה ותמיד עיני ד' אלדיך בה לפשפש במעשי היושבים עליה ולכן ותקיא הארץ את יושביה כי השכינ' שורה בקרבה אינה סובלת שום רע כי מדת הגבורה והדין הנק' פחד יצחק שוכנת שם, והנה לפי כי וישב יעקב 'ובקש לישב בשלוה בה בארץ שלא נתנה אלא ע"י יסורין להיותה נק' ארץ מגורי אביו פחד יצחק כמו גורו לכם מפני חרב גם נק' ארץ כנען כי כל הרוצה לישב בה צריך שכל ימיו יהי' נכנע ביסורין והוא ביקש לישב בשלוה לכן באו עליו כל אותן הצרות כנז', עוד נתן סבות אחרות הלא הם זולת מה שבקש לישב בשלוה כנז' גם נמצאו ביד כולם דברים בלתי הגונים ולכן ותקיא הארץ את יושביה כנז' וזה ענינם אלה תולדות ומאורעות שאירעו ליעקב כי הנה יוסף בן י"ז שנה וכו' וראה את השבטים אחיו שחטאו בג' עבירות קשות אבר מן החי ונותנין עיניהן בבנות הארץ ומזלזלין בבני השפחות גם יוסף ויבא יוסף את דבתם רעה ודבר לשון הרע השקול וקשה מן ע"ז וג"ע וש"ד. גם אביו קבל לשון הרע והאמין לדבריו כמ"ש וישראל אהב את יוסף לסיבה הנז' והאמין לו כי בן זקונים הוא לו בן שקנה חכמה והאמין לדבריו לכן נתגלגלו על כולן הצרות הנז' וכולן ירדו בגלות מצרים וכמ"ש ז"ל כי בכל מה שחשד יוסף לאחיו בהה נענש אבר מן החי וישחטו שעיר עזים נותנין עיניהן ותשא אשת אדוניו את עיניה וכי מזלזלין וכו' לעבד נמכר יוסף: או יראה כי אדרבה הכתובים באו להודיע כי כולן צדיקים היו ולא בחטאם אירעו להם כל הצרות הנז' והנה בפסוק הראשון שהוא וישב וכו' ביאר טעם ביאת הצרות הנז' עליו ובפסוק אלה תולדות וכו' ביאר כי לא עונותיהם הנ"ל גרמו להם כך והביא ראי' לזה א"כ ודאי אין זה כי אם הטעם שית' בפסוק וישב יעקב וכו' וזה ענינם וישב יעקב וכו', וצריך לבאר מאמר רז"ל ובו יתב' פי' הפסוק ארז"ל ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף וכו' ויש לדעת דהול"ל רצה יעקב כי לשון ביקש יורה על דבר ממשיי וגם כי בקש נר' כי היה הדבר בבחירותו לעשותו והנה ענין השלוה אינה בידו כי אם ביד השי"ת כפי מה שגזר בעת היצירה על האדם, ב' כי חטא זה קל הוא למאד ואין אדם בעולם שכל תאותו הוא לישב בשלוה, ואיך לסיבה זו יקפוץ עליו רוגזו של יוסף שהוא צרה שאין כמוה כפולה ומוכפלת מכמה אופנים גם מכירת יוסף בנו ובפרט היותו היותר חביב ואהוב לו מכל בניו. גה ירידת כלם למצרים בסבתו ולא עוד אלא שנתגלגל ע"י כך שנשארו שם בגלות המר ההוא. ג' מ"ש אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב וכו' והרי כל התור' והבטחותי' הם כך אם בחוקתי תלכו וכו' ונתתי שלום בארץ וכו' והי' אם שמוע תשמעו וכו' ונתתי מטר וכו' וכאלה רבות גם רז"ל עצמן אמרו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ואם לשאר צדיקים יזכו לשתי שלחנות מכ"ש יעקב בחיר שבאבות שראוי שיאכל בעוה"ז ובעוה"ב. ואמנם רז"ל הוקשה להם בפסוק הזה כי הנה אין לו קשר לא למעלה ולא למטה ועוד כי הוא מיותר לגמרי שהרי כבר אמר למעל' ויבא יעקב אל יצחק אביו וכו' ועוד כיון שרצה הכתוב להחזירו הנה מקומו הי' בסוף הפרש' אחר אומר וישב עשו בארץ אדום וכו' אלה אלופי אדום למושבותם כו' וישב יעקב וכו' ומתחיל פרש' זו מן אלה תולדות יעקב וכו', לכן פירשו לנו כי כוונת פסוק וישב יעקב הנכתב כאן הוא להודיענו טעם למה קפצו עליו כל הצרות הללו של אלה תולדות וכו' הלא הם כי וישב כו' ביקש יעקב וכו', והענין במה שנודע כי לא היו בגלות מצרים רק רד"ו שנים ומזמן כי גר וכו' וענו אותם ארבע מאות שנה מתחיל מנינם מיום שנולד יצחק כי עליו נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ועל זה הזרע נאמר כי גר יהי' זרעך וכו' כי בין הגרות והשעבוד והעינוי היו ת' שנה ונמצא כי ענין הגרות התחיל מן יצחק כי גם שהי' בארץ כנען שעתידה להיות להם עדיין עתה גר הוא ביושבו בה ולכן לא נאמר כי גר יהי' זרעך במצרים רק בארץ לא להם כלומר בארץ כנען אשר עדיין אינו להם ולכן לא מצינו באברהם ויצחק זכירה בנינים אלא נטיית אהלים כגרים והנה ביעקב כתיב ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית אח"כ כתיב ויבא יעקב אל יצחק אביו וכו' אשר גר שם אברהם ויצחק דרך גרות בלבד ואח"כ כאשר חלקו הירושה של ארץ כנען שנאמר בין הבתרים לקח עשו את הר שעיר שהוא את הקדמוני הנאמר בבין הבתרים וארץ כנען לקח יעקב. וכראות יעקב כי עשו החזיק בשלו ובנה בה בניניה רבים ליישוב כמ"ש וישב עשו בהר שעיר לשון תיקון ישוב ובנינים ביקש יעקב ג"כ להחזיק בחלקו ובנה בה בנינים דרך ישיבה בשלוה ולא נטה אהלים כאבותיו דרך גרות רק וישב כא' מן התושבים הבונים חרבות למו ולא זכר מ"ש הקב"ה כי גר יהי' זרעך וכו' וז"ש וישב יעקב כתושב בארץ מגורי אביו שתמיד גר בה דרך גרות לקיים גזרחו ית' ולכן אמר אביו שהוא יצחק שעליו נאמר כי גר יהי' זרעך כנז' ולא אמר מגורי אבותיו כנ"ל אשר גר שם אברהם ויצחק. ואם יצחק קבל עליו גזרת הגרות מכ"ש יעקב שהוא עצמו נגזר לירד למצרים בשלשלאות ברזל והנה ח"ו נר' כבלתי מאמין נבואת גזרת בין הבתרים ולא זכר כי גם הוא עתה ארץ כנען ולא תהי' ארץ ישראל עד אחר גלות מצרים וז"ש בארץ כנמן. וז"ש רז"ל ביקש יעקב במעש' גמור לישב בשלוה הפך ממה שנגזר בין הבתרים כי הרי בנה לו בתים ויישובים כנז' והנה זה עון גדול מאד ולכן קפץ וכו'. והנה הענין עצמו נזכר בפסוק וישב יעקב כנז' ובפסוק אלה תולדות הזכיר עונשו והוא מ"ש קפץ עליו רוגזו וכו', והענין כי אומר קפץ יורה היותו קודם הזמן והוא כי הנה ב' דברים אירעו לו ע"י העון הנז' הא' הוא כי הי' אפשר שירד למצרים מפני רעב וכיוצא אך לא ע"י מכירת יוסף כי הית' לו צרה עצומה מאד והב' שגם אם יהי' ע"י מכירת יוסף הי' אפשר להתאחר במצרים עד כ"ב שנים אחרות שאז ירד יעקב למצרים ונמצא כי ירידת מצרים מוכרחת היתה מן גזירת בין הבתרים ולא היתה בעון יעקב אמנם היותו ע"י רוגזו של יוסף שנמכר וגם כי הית' בקפיצה קודם זמנה שתים אלו היו בשביל שביקש לישב בשלוה כנז', וז"ש במאמר אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים וכו' ר"ל לשאר הצדיקים שאינם מתרצים להמתין לקבל שכרן בעוה"ב ומבקשים ליטלו תיכף בעוה"ז הנראין ח"ו כבלתי מאמינים וכמו כן אירע ליעקב שנר' שלא האמין לזה שהבטחתיו ודור רביעי ישובו הנה אלא שמעתה ביקש לישב כתושב בארץ כנען. ונחזור אל ביאור הכתוב אלהי תולדות וכו' ע"ד מה שביארנו במאמר במ"ש קפץ עליו וכו' וז"ש ראה מה אירע לו בעון הנזכר וישב יעקב וכו' כי הרי אלה תולדות ע"י מאורעות שאירמו ליעקב תיכף קודם הזמן כי עדיין הי' יוסף בן שבע עשרה שנה כשנמכר והי' יכול הדבר להיות אחר כ"ב שנים אחרות וגם שלא ע"י מכירה כנז' וכ"ז בשביל וישב יעקב וכו'. אלה תולדות וכו' אחר שבפסוק הקודם נת' חטא יעקב אשר נענש לסיבתו מכירת יוסף ושאר הצרות הנה עתה בא זה הפסוק להודיע שלא נאמר כי לסבת עונות אחרים יותר קשים אירע לו זה כנ"ל בתחלת הדרך הזה השני וז"ש אלה תולדות כו' כי השבטים עצמן גם יוסף גם יעקב לא חטאו כלל בכל זה המאורעי שהרי ענין השבטים עצמן הנה אלה תולדות יעקב כי אלה פסל את הראשונים הם תולדות עשו הוא אדום הנ"ל אך אלה תולדות יעקב כולם כשרים שבטי יה עדות לישראל. ולפי שכבר נכתבו למעל' פ' וישלח ויהיו בני יעקב שניה עשר בכור יעקב ראובן וכו' לכן לא נצרך להחזירם בפרטות רק בכללות אלה תולדות יעקב כי אין כוונתינו עתה להודיע שמותם רק להודיע כי כולם צדיקים גמורים ונרמז זה במ"ש אלה הפוסל את הראשונים כנז'. ועכ"ז חזר וזכרם דרך כלל קצר באומר יוסף הי' רועה את אחיו הרי כלן נרמזו כאן. ועתה בא להביא ראי' איך היו צדיקים גמורים וז"ש יוסף וכו' כי הנה יוסף הוא הקטן שבכל אחיו וזהו שרמז באומר יוסף. שנית כי הוא בעצמו הי' קטן בשנים וז"ש בן שבע עשרה שנה וכפי התשובות האלו לא הי' לו להצטער להיות רועה צאן אומנות שפלה ובטורח גדול כמ"ש הייתי ביום אכלני חורב ועכ"ז הי' רועה. ולא עוד שהי' את אחיו כלומר עם אחיו בהשואה גמור' אע"פ שהיו גדולים בשנים ממנו עכ"ז טורח רעיית הצאן הי' טורח עמהם כגדול שבהם. גם אחרת כי הנה הוא הי' אהוב וחביב לאביו יותר מכולן והי' יכול להתגאות עליהם ואדרבא והוא נער וכו' שהי' משרת כנער את אחיו ולא את אחיו בני הגביר' אלא אף גם את בני השפחות וז"ש את בני בלהה ומכ"ש לבני לאה שהיו בני הגביר' וגם היו הגדולים שבאחיו ואל תאמר כי זה הי' לבני בלהה להיותם חביבים אצלו כי היא שפחת רחל אמו כי גם את בני זלפה שפחת לאה מכ"ש לבני לאה עצמן כנז'. וזה יורה כי לכבוד היותם בעיניו חשובים כאלו הן נשי אביו ולא שפחותיו וזה צדקתו כי גדול כבוד אביו בעיניו מאד וז"ש נשי אביו כי כל מעשיו לש"ש בתכלית הענוה וזה שראינו שהביא את דבתם רעה אינו אלא אל אביהם ולא לזרים שיתביישו מפניהם וגם אל אביהם לא הי' מספרו אלא כדי שיוכיחם כי לטובת נפשם הי' מתכוין כי מצות הוכח תוכיח לא יכול הוא לקיימה כי הם גדולים ממנו ולכן סיפר אל אביהם כי הוא יוכיחם והוא לא ישא חטא עליהם בהוכיח את אחיו הגדולים וז"ש אל אביהם. ועוד נבאר בזה דקדוק אר בענין השבטים עצמן. וא"ת שלא הי' חשוב אצל אביו הרי וישראל אהב את יוסף וכו' אהבה מסותרת בקירוב לבו. וגם גלוי אל אחיו כי הרי עשה לו לבדו כתונת פסים ולא להם והי' יכול להתגאות עליהם ועכ"ז והוא נער משרת וכו' הרי נת' צדקת יוסף, והנה ענין צדקת אחיו כבר התחיל לרמוז ענינם באומר אלה תולדות וכו' כנז' גם נזכר ענינם באומר ויבא יוסף וכו' כי אל אביהם הביא יוסף דבתם אך אביהם לא סיפר כלל לאחיו וא"כ לא הי' להם תפיסת שנאה בדבר הזה לשנאמר כי לכן מכרוהו וגה כמו שביארנו כי לא נתכוון לביישם אלא לשיוכיחם אביהם להנאת נפשם אבל השנא' היתה לסבה אחרת שאיננו כדאי לשימכרוהו בסבתה כמו שיתב' בפסוק ויראו אחיו וכו'. גם ענין יעקב עצמו נתבאר ענינו בפסוק וישראל אהב וכו' כי לא קבל לשון הרע. א"כ כפי הטבע אין כאן עון כלל בכל זה וגם אין כאן מקום כלל לשישנאוהו כ"כ שנאה עצומה אפי' אם היו הדיוטים קלי טולם כ"ש שהיו צדיקים גמורים ובעלי שכל ונוסף כי הם אחיו ולא נכרים לשישנאוהו וימכרוהו ויעברו על וגונב איש ומכרו כו', וסבה השנא' בעצמה הי' על דבר קל מאד שהוא ויראו אחיו כי אותו אהב וישנאו אותו וכו' והנה דרך עולם להראות חיבה יתירה אל בן הזקונים ומה גם בהיותו רך בשנים ועוד כי מה ביד יוסף לעשות האם יאמר לאביו לא תאהבני וגם כי הוא בעצמו לא הי' מתגאה בכך כי אדרבא מתנהג עם אחיו בתכלית השפלות בענין הרעיה ובענין השירות כנ"ל. וא"ת כי סיפר חלומו גרם מה בידו לעשות לא עליו תלונותם כי על הש"י המחלים אותו. ועכ"ז כמה מיני שנאת בתוספת על תוספת שנאוהו וזה מדה מגונה מאד לקלי עולם ומכ"ש אליהם. וכל זה יורה כי כל זה נתגלגל מן השמים לקיים גזירת בין הבתרים אלא שלסבת עון הנז' והוא ביקש יעקב לישב בשלוה הי' בגלגל הזה ע"י בניו עצמו: ועתה נבא אל ביאור הכתובים עצמן. ותחלה נבאר היכן נרמזו אותן ג' דיבת שארז"ל ואמנם באומר רועה את אחיו בצאן ירמוז במלת צאן שהיא מיותרת אל היותו רואה אותם אוכלים אבר מן החי מן הצאן וזה ע"י היותו רועה תמיד עמהם ורואה מעשיהן. ובאומר והוא נער וכו' ירמוז אל השנית כי הנה הוא הי' משרת את בני השפחות להיותן חשובין אצלו שהם נשי אביו אך הם היו מזלזלין בהם להיותן בעיניהם בני שפחות אביו. והג' הי' היות נותנין עיניהן וכו' אמר ויבא יוסף את דבתם בלשון יחיד ולא אמר את דבותם כיון שהם ג' דבות כמשרז"ל אלא הי' דבה השלישית הנז והי' הנז' דבה רעה כלומר דיבה מענין אשר רעה ולזה לא אמר דבתם סתם כמ"ש ומוציא דבה הוא כסיל אלא אמר דבתם רעה כנז'. וישראל וכו' רמז מ"ש לעיל כי לא קבל לשון הרע של יוסף כי הרי מה שישראל אהב וכו' אינו לסבת היותו שונא את אחיו לסיבת דבה רעה שהביא יוסף ומפני כן אהב את יוסף כי הי' צדיק בעיניו יותר מהם והראי' לזה כי הי' מביא דבתם כאלו הוא רע בעיניו כל מעשיהם הרעים כי הרי לא אהוב הוא לבדו כי גם אותם אהב אלא שאהבו יותר מהם וז"ש מכל אחיו ולא אמר ולא את אחיו הרי ראי' כי לא על קבל לשונו הרע אהבו אלא על כי בן זקונים הוא לו יותר מהם ולכן אהבו יותר מהם אמנם גם להם הי' אוהב מאד כי צדיקים הם בעיניו. עוד אחרת יעשה לו וכו' ואלו הי' משנאתו את אחיו כנז' הנה עבר על משארז"ל אל ישנה אדם בנו בין הבנים וכו' ובפרט היותו על סיבת ידיעת מעשיהם הרעים אמנם כיון שעשיית הכתונת היתה לסיבת כי בן זקונים הוא לא יקפידו כלל בזה כי כן מנהג העולם. הרי כי ישראל לא חטא כי לא קבל לשון הרע גם פסוק זה הוא ראי' אל צדקת יוסף כנ"ל על והוא נער וכו'. ואגב ארחיה הודיע כי להיות הטעם מפני האהב' לכן ועשה לו תמיד כתונת פסים כתנות רבות זו אחר זו כ"א פעם א' לבד אין זו כ"כ הוראה אהבה יתירה ובזה יתי'ישב מה שלא אמר ויעש לו כי הי' מורה לשפעם אחד בלבד עשה כך: ויראו וכו' האהב' הפנימית לא ידעו בה כנ"ל על וישראל אהב וכו' ולכן לא אמר וידעו אחיו אלא ויראו והוא האהב' החצונ' הנז' בענין ועשה לו כתונת כי זו נראית לעין כל לכן וישנאו אותו כי למה גם להם לא עשה כתונת פסים כי גם אחיו הם ולמה הוסיף לו אהבה יתירה עליהם כמ"ש אהב את יוסף מכל בניו וז"ש כאן ג"כ כי אותו אהב אביהם יותר מכולם עם שגם הם אחיו כמוהו ולכן לא אמר מכולם כי הם הם המדברים על עצמן, אלא אמר מכל אחיו לרמוז אל הנז'. ובאומר כי אותו וכו' וישראל וכו' הורה מ"ש למעל' על ויבא יוסף את דבתם רעה כי לא שנאוהו על כך כנ"ל, והודיע כי שנאוהו בלבם. וז"ש וישנאו אותו ר"ל בלב כענין שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך ולא יכלו דברו לשלום שנאה גמורה ולא בפה. או יראה וישנאו אותו ר"ל שנאה עצומה עד שהגיע אל גדר כי לא יכלו לדבר עמו שום דיבור כי אילו דברו עמו הי' מתגלגל השלום ביניהם ואילו היתה שנאה מועטת הי' אפשר כי איזה פעם כטוב לבם מדברים איזה דבור עמו ומזה הי' נמשך השלום ביניהם. וז"ש ולא יכלו דברו לשלום כלומר כדי שמתוך הדבור יבאו לידי שלום ואין כוונת הפסוק כפשטו כי לא דברו עמו דברי שלום אלא דברי מלחמה שא"כ הל"ל דברי שלום: ויחלום וכו' החלום הזה הוא החלום עצמו של והנה אנחנו מאלמים וכו' אך הענין הוא כי הנה ויחלום יוסף חלום ולא סיפר להם החלום עצמו מה הוא אלא סיפר להם פתרונו לבד ואמר להה חלום א' חלמתי אשר פתרונו מורה כך וכך ולזה לא אמר ויגד אותו רק ויגד לפי שאותו ממש לא הגיד רק את פתרונו וגם לכן לא אמר ויספר שהי' חוזר על החלום עצמו אלא ויגד כנודע כי אין ויגד אלא לשון חכמה והי' חכמת הפתרון לבד אז ויוסיפו עוד שנוא אותו זולת השנא' הנז' וישנאו אותו כו', אח"כ נמלך בדעתו להגיד להם גם את החלום עצמו כדי שיאמרו פתרון אמתי הוא זה וז"ש ויאמר וכו' ר"ל עתה אחרי שהגדתי לכם הפתרון שמעו נא החלום עצמו כמו שחלמתי אותו ממש בלתי שינוי וז"ש אשר חלמתי וממנו תבינו כי הפתרון שהגדתי לכם שהוא אמת וזה ענין החלום והנה וכו' אז ויוסיפו עוד שנאה שלישית הרי הם ב' שנאת זולת הראשונה העקרית והא' הי' על חלומותיו עצמן המורים כן והב' על דבריו שהוא הפתרון שהגיד להם בתחלה, כי הנה כל החלומות הולכים אחר הפה והי' יכול לפותרו על עושר או סחורות שלו שיתקיימו ויתייקרו יותר מסחורותיהן וכיוצא בזה ולא לפותרו בדבר הנוגע למלכות ממש כמו שפתר להם, וזה פתרונו כי ענין מאלמים אלומים רמז אל מה שילקטו כל הטולם תבואה בז' שני השבע לאסוף לצורך ז' שני הרעב והנה אלומותיהן תסובין וירקבו ויהי' כסובין ותבואת יוסף תתיצב ותתקיים ולא תתרקב כמז"ל על לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו ואז יבאו להשתחוות לו לקנות תבואתו ואלומתו כמ"ש ויוסף הוא המשביר כו' וישתחוו לו וכו' וז"ש ותשתחוינה לאלומתי. ואמנה ביאור החלום עצמו כך הוא כי כל האלומות היו שטוחות בשדה ואלומת יוסף קמה בתל' ואחר שקמה מעצמה שהיא פלא א' גם נצבה לא חזרה להכפף לצדה האחר אלא ניצבה תמיד בקומתה ואח"כ אלומותיהן בקשו לקום גם הם ותיכף בקומם הוסבו כדי להשתחוות. והנה כדי שלא יאמרו לו אחיו כי אין אדם חולם אלא ממה שמהרהר ביום ולא חלמת כן אלא לסבת שכל היום אינך מהרהר אלא למלוך עליהם ועוד אחרת כי גם על החלום עצמו יטילו דופי שאינו אמת לסבה הנז' לז"א והנה אנחנו וכו' כלומר מלאכתינו הי' רועי צאן ואילו החלום הי' מחמת הרהור הי' בא החלום באופן מלאכתינו כי הנה אנחנו רועים בצאן במדבר ותקם צאני וגם נצבה והנה תסובנ' צאנכם ותשתחוין לצאני. ואמנם החלום הי' היפך ממלאכתינו ומהרהורינו כי במקום שאנו רועים צאן במדבר הנה הוא להיפך כי אנחנו מאלמים בשדה א"כ אינו לסבת ההרהור. ויאמרו וכו' אינו כדבריך כי אין החלום שלא ע"י הרהור אלא אדרבא כל היום אתה מהרהר פעם אחר פעה למלוך ולמשול עלינו וז"ש הפ' בלשון כפל המלוך תמלוך גה משול תמשול והוא ע"ד שתרגם אונקלוס המלכו את מדמי וכו'. או יראה כי הנה אינו מוכרח שהפתרון שהגדת לנו הוא אמתי מענין מלכות או ממשל' כי הרי יש בו פתרונים אחרים מענין עושר וסחורות וכיוצא בהם כנז' וכיון שפתרת אותו לנו בענין מלכות וממשלה זה יורה כי כל מחשבותיך הם למלוך עלינו וז"ש המלוך תמלוך וכו'. או יראה ודאי כי החלום עצמו מורה על ענין מלכות ממש אלא שלא בא אלא ע"י הרהורים שלך לכן רצונינו לידע באיזה אופן הם הרהורי לבך כי ב' בחי' יש בהם הא' כי אין כוונתך למלוך רק טלינו לבדינו ולא טל שוה אומה כללית וז"ש המלוך תמלוך עלינו ואם הוא כן נמצא כי לא מלוכה אתה מבקש בסבת תועלתה הרמה רק משנאתך אותנו אתה מבקש למלוך עלינו להכניענו תחתיך. והב' הוא כי רצונך להיות מלך גדול על אומה או אומות ועיקר מלכותך היא עליהם ולא עלינו כי אנו מתי מספר בטלים באלף אלפים אלא שאגב ארחך משול תמשול בנו ג"כ כי כפי ערכינו אינה רק ממשלה לבד אך כפי ערך כל האומה הגדול' מלכות הוא ולא ממשלה ואם הוא כן נמצא כי אין הרהורך לשנאתינו אלא לתועלת עצמך בהיותך מלך א"כ אינך ראוי לעונש גדול כמו בראשונה אך עכ"ז פחיתות גדול ורשע וזדון לבך הוא להרהר כל היום לרדוף אחר הכבוד והממשל' וגאות: ויחלום אומר עוד ר"ל חלום שני נוסף על הראשון אלא שהוא אחר ר"ל משונה מן הראשון וזהו שכפל עוד חלום אחר. והוא כי הראשון הי' בענין תבואה ואלומות והי' יכולת לפתרו או בענין מלוכה וממשלה או בענין סחורות וכיוצא כנ"ל אבל החלום הזה אין בו פתרון אחר כלל רק פתרון מלכות וממשלה' ועוד שינוי אחר כי הראשון הי' בענין הארץ ותבואותיה וזה השני בעניני השמים וצבאם והנה לפי שזה החלום אין צריך לפתרון כנז' לכן לא סיפר להם רק החלום לבדו כמו שהוא בלתי פתרון וז"ש ויספר אותו אבל בחלום הא' כתיב ויגד ולא כתיב ויגד אותו כי לא הגיד רק הפתרון כי אינו כ"כ מוכרח כמו זה החלום השני שפתרונו מבואר. וגם כי לעיל כתיב ויגד שהוא הפתרון דרך הגדה כנ"ל אבל כאן כתיב ויספר שהוא סיפור החלום עצמו והנה בתחל' ויספר אותו לאחיו בלבד כמו שעשה בחלום הראשון לפי שלא נרמז אביו אז אבל עתה שנרמז בו גה אביו כמ"ש והנה השמש וכו' לכן חזר לספרו גם לאביו אלא שגם אחיו היו אז 'שם' יחד. גם לסיבה שנית כי כל חלום שלא נפתר אינו מתקיים והנה הראשון כבר נפתר שאמרו לו אחיו המלוך תמלוך וכו' אבל החלום הזה שתקו אחיו לגמרי וכדי שיתקיים חזר ויספר אותו אל אביו' כדי שיפתרהו לטובה כי אוהבו הוא ולא כאחיו אך אחיו נזדמנו אז שם עמו וז"ש ואל אחיו. ובאולי נתכווין ג"כ כי גה אחיו יתכעסו עליו לאמר כבר סיפרת החלום לנו ומה אתה חוזר לספרו וכי המלוך תמלוך וכו' וע"י כן יפתר ג"כ מפי אחיו אז אביו שהוא אוהבו ביקש לפותרו ממש כדי שיתקיים ואמנם כדי שלא יתקנאו בו אחיו אמר הפתרון דרך תימה הבא נבוא אני וכו' וגם ויגער בו בגערה לסיבה הנז' שיחשבו אחיו כי כוונתו לבטלו אך בלבו הי' לפותרו כדי שיתקיים כנז', ולז"א מה החלום וכו' כלומר איך אפשר שזה החלום אמת כי אחיך שישתחוו לך אינו תימה אבל שגם אני אביך ואמך נשתחוה לך ארצה בפשוט ידים ורגלים ואתה מתרצה בכך זה אינו עולה בדעתי, וכראות אחיו כי החלום הזה פתרונו מבואר הכירו כי הדברים מן השי"ת הם ואין ליוסף אשם בזה לכן לא כתיב עתה וישנאו אותו כמו בחלום הראשון שהוא סובל פתרונים אחרים ויוסף פתרו להם בענין מלוכה. אמנם ויקנאו בו אחיו קנאה בלבד כי ראו שהמלוכה מוכרחת הי' לו אבל לא שנאוהו על כך כנז' אבל אביו שמר את הדבר ולא נתקנא' בו כי בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו אלא שמר והמתין עד כ"ב שנה ולא שכח את החלום' כדי שיתקיים כמ"ש ז"ל לעולם יצפה אדה לחלומו והטעם כדי שיתקיים ואה ישכחהו ולא ישמרנו לא יתקיים או יהי' שמר מלשון הסגר ושמירה מן אחרים כי העלים הפתרון מן אחיו כדי שלא יתקנאו בו ולא הוציאו מפיו רק דרך תימה וגערה כנז': וישב יעקב וכו' נודע כי גם זה לעומת זה עשה האלקים בכל הפרטים. והנה יש קדושה וקלופה. והנה יעקב לקח לחלקו קדושה ובכורה ועשו לקח קליפה וארור ולכן עשו כתיב בי' וישב עשו בהר שעיר כי אברהם כנגדו הוא השור בסוד: דף לב ע"ב: אלא ליופי כתיב בהן שקר החן והבל היופי ואיך מספר הכתוב וישבח יפיו של יוסף. וזהו ג"כ אלה תולדות יעקב יוסף כי הם ב' ווי"ן שבשם ההוי"ה ת"ת ויסוד דומות זה לזה. ולכן עתה שינה הכתוב שמו כי תחלה קראו יעקב ועתה אמר וישראל אהב כו' לרמוז כי להיותו בסוד תפארת ישראל אהב את יוסף שהוא יסוד הנק' כל להיותו כולל כל ששה קצוות בענין ו"ו כפולה בענין י"ב בניו וז"ש מכל בניו גם מצינו כי כמו שאביו בתחל' נק' יעקב לשון עקב ואח"כ עלה במדרג' ונק' ישראל אותיות ל"י רא"ש שהוא ברא כרעא דאבוהי כי הת"ת טקב בחכמ' ובינה בסוד כי יעקב בחר לו י"ה הנק' ראשית חכמה כן יוסף יסוד עלה הדעת המכריע בין אבא ואימא בסוד משכיל לאיתן האזרחי הנז' בסבה שבפר' משפטים ואז נק' יה"וסף בסוד עדו"ת אותיות דעות וז"ש עדות ביהוסף שמו ובו נרמז שם י"ה וז"ש וישראל וכו' כי עתה שנק' ישראל אהב את יוסף כי גם הוא ישתנה את שמו ליהוסף ושניהם עולים יחד ושניהם יורדים יחד כנודע: ויהי בעת ההוא וירד יהוד' וכו'. לא אמר ויהי אחר הדברים האלה אלא בעת ההוא יראה כי בתחל' חשבו השבטים כי אהבת יעקב ליוסף טבעית כמ"ש כי בן זקונים הוא לו האמנם יהודא גבר באחיו על פי רוח הקודש כי לו יאתה המלוכ', אמנם בראותם ויקומו כל בניו וכו' יראה כי לא די בשעת חימום אלא ימים רבים התאבל על בנו בשק על בשרו והתאבל עליו יותר מדאי שלא כדין ועכ"ז כאשר כל בניו י"א וכל בנותיו י"ג כדעת ר' יהודא כי תאומות נולדו ולא החשיב לכולן למאומה כי אהבת יוסף שקולה יותר מכולן וימאן להתנחם ולא נשתכח מן הלב שלא כדרך העולם כלל, והשיב נתינת טעם ואמר כי ארד אל בני אבל שאולה כלומר עם שכ"כ בנים ובנות יש לי בני בפרטי האמתי אינו אלא יוסף ולכן ארד עליו אבל שאולה א"כ זה יורה אהבה נפשיית כי נביא הוא וידע כי יוסף שקול כנגד כולם וא"כ למה זה יהוד' יגבר למלוך עליהם ובפרט כי הוא אשר השיאם עצה למכרו לישמעאלים ולכן בעת ההוא כאשר ויקומו כל בניו וכו' כנז' אז הורידוהו מגדולתו ופשעו בו כמש"ל. ואמנם נפרש ההכרחיות שהכריחו לרז"ל לפ' כי וירד יהודה הוא שהורידוהו מגדולתו והוא אומר ויהי לשון צער גם אומר בעת ההוא ולא אמר אחר הדברים גם אומר מאת אחיו כי הוא מיותר ועוד שהול"ל מאת אביו כי אחיו טפלים אל אביו אבל כל זה להורות פירש רז"ל ויהי צרה גדולה כי יהודא אשר לו המלוכ' ברוח הקודש הנה עתה בעת ההוא ר"ל כשאירע מכירת יוסף בסיבה זו הורידוהו אחיו מעליהם וז"ש מאת אחיו. ונודע כי עביר' גוררת עביר' ובא וראה עון מכירת יוסף כמה עבירות וצרות נתגלגלו על ידה כמו שנבאר וזה ענין ויהי לשון צער כי הנה בתחל' חטאו בעון מכירת יוסף ומזה נמשך כי וירד יהוד' והורידוהו מגדלותו הפך רצונו ית' ע"ד מה שפשעו ישראל במלכות בית דוד אין לנו חלק בדוד וכו' ומזה נמשך כי הניח כיבוד אב ואם ויט עד איש עדולמי ומזה נמשך כי לקח אשה כנענית זרע ארור מש"כ אחיו שנולדו עמן תאומות לדעת ר' יהוד' וגם לדברי ר' נחמי' אפשר כי משאר אומות נשאו אשה ולא כנעניות כיהוד'. ומזה נמשך כי ער ואונן בניו היו רעים מצד האם הכנענית ובזה תבין טעם לפגם טר ואונן והבן זה. ומזה נמשך כי ער ואונן מתו בידי שמים בקטנותם כנודע כי עדיין היו בני ח' או ט' שנים. ומזה נמשך כי לא ניתן את תמר לשילה כמ"ש כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו וע"י בא לידי ביאתו עם תמר כדרך קדשה. גם מזה הי' נמשך להשרף תמר לולי ד' עזרה כמ"ש הכתובים. ובזה יתורצו כמה דברים מתמיהים שיש בענינים האלו איך כ"כ חטאות ושגגות ועבירות אירעו בפרש' הזו אל הצדיקים האלו והכל יתורץ עם הנז' כי טבירות מכירת יוסף גרמה לכולן. והנה אע"פ שראינו פגם ליהודא בענינים האלה כנז' אינו כ"כ כמו שנחשוב שנתחבר לאנשים ריקים רעהו העדולמי וחותנו הכנעני ולכן הזכיר הכתוב בשניהם לשון איש להודיע כי חשובי העיר ההוא היו וגדולים וכמו שמצינו לרז"ל כי חירה זה הוא חירם מלך צור אשר אמר עליו יחזקאל בעדן גן אלקים היית וכו' כנודע כי כל איש או אנשים שבמקרא לשון חשיבות ויראת חטא וכשרות הוא וז"ש איש עדולמי איש כנעני גם לכן הזכיר הכתוב שם רעהו לומר הנה הוא חירה המולך אח"כ על צור גם בשוע חמיו הזכירוהו במדרש רבה לשבח גדול ע"ש. וסיפר הכתוב שבחו של יהודא כי עם היות אז הקדשה בימים ההם מותרת לבני נח לא סמך ע"ז אמנם עשה בה לקוחין גמורין לאשה ולא לקדשה וז"ש ויקחה ואח"כ ויבא אליה ואם אח"כ בא על תמר בחושבו שהית' קדשה כבר הודיעונו רז"ל כי מאת ד' היתה זאת לשלוח לו מלאך הממונה על התאוה שלא כרצונו, ואומר וירא שם יהוד' ללא צורך כי די הי' באומר ויקח יהוד' בת איש כנעני וכו' נתכוין הכתוב לשלא נאמר בראותינו עבירת ער ואונן וגם מיתת שניהם בהכרת כי אולי ח"ו אשה זו לא הית' הגונה ולכן נענש לזה הקדים וירא שם יהוד' כי למראה עיניו ברוח הקודש כי לו יאתה לזה לקחה וכמ"ש ותמת )תמר( בת שוע אשת יהוד', ואין לפרש וירא ראיה טבעית כי זה גנות ליהוד' הצדיק וגם כי אח"כ סיפר הכתוב שבחו היפך הגנאי הזה כמ"ש בענין תמר ויחשבה לזונה כי כסתה פניה בבית חמיה ואם לכלתו אשר בביתו זמן רב לא הכירה מעולם ולא ראה פניה איך יתן עיניו ח"ו לראות בנשים אחרות. ואמנם ברוח קדשו ראה ג"כ כי הבן הבכור אשר תלד יהי' משחית זרעו רע בעיני ד' בערות מצרים ויפוזו זרועי ידיו בהשחתת עשר טיפי זרע לכן נענש מדה כנגד מדה בער ואונן בניו מש"כ בשלה אשר שמו על שם יוסף הנק' שלה בסוד משכן שילה. ע"כ רצה לתקן בשינוי שמו וקראו ע"ר היפך ר"ע והוא לשון היותו רע ופתח בהצלה וסוף הגזיר' נתקיימ' ויהי ער רע בעיני ד' ולא הועילה קריאת השם וזש"ה ויהי ע"ר ר"ע וכו' ולז"א בזה ויקרא ולא ותקרא כי יהוד' אביו הצופה ברוה"ק קראו כך. וכאשר ותהר עוד חזר לצפות ברוח הקודש כי גם זה עתיד משחית כאחיו אז חדל הוא לקרוא לו זם והניח קריאת שמו לאמו את אשר ישים ד' בפיה ואז אמו ותקרא את שמו אונן כי גם הוא ימות כאחיו ויתאבלו עליו אז ידע בבירור את אין כח באדם לשנות המזל והגזרה ולכן גם את השני הניח קריאת שמו לאמו ותקרא היא את שמו שלה ומפי עליון הושם שם זה בפי' וזה להודיע שני דברים כי תהי' לו שלום ולא ימות כשני אחיו והב' כי תפסיק מלדת ולא תלד עוד ותמות בחיי בעלה ואל זה רמזו במדרש רבה ותקרא שמו שלה פסקת גם הכתוב עצמו ביאר זה באומר תיכף והי' בכזיב בלדתה אותו הרי כי שמו ושם המקום שניהם הורו הוראה זו וכמו שפרש"י ואומר אני כי ע"ש שפסק' מלדת נק' כזוב, ומצינו בזלפה לא הזכיר בה הריון להיותה קטנה ולא הוכר הריונה כמשז"ל וכאן בתמר הי' להיפך כי בשנים הראשונים אמר ותהר ובשלישי אמר ותוסף ולא ותהר אמנם רמז )שלה( שנודע כי ער ואונן נתגלגלי בפרץ וזרח והם עיקר בני יהוד' מש"כ בשלה שאינו עיקרי אלא בסוד תוספת בלבד: ויקח יהוד' וכו'. הרואה שני בני יהוד' הצדיק המולך על השבטים אשר עברו עבירות גדולות אלו ושניהם מתו בכרת וכמשז"ל שהיו בני ז' שנים שעדיין לא הגיעו למיתת ב"ד שהוא מבן י"ג שנים ומעלה אף לא למיתת שמים מב"ד של מעל' שהוא מבן עשריה ומעלה, וכנר' מחשבון הפסוקים כי בן י"ז שנים נמכר יוסף ובן למ"ד עמד לפני פרעה ואחר ז' שני שבע וב' שני רעב ירדו למצרים הם כ"ב שנה ובהם נשא יהוד' אשה והוליד ה' בנים זה אחר זה וראה בנים חצרון וחמול לפרץ בנו הרי לא היו רק בני ז' שנים כנז' ועכ"ז נטנשו, והרואה זה יפלא ויאמר אין זה כי אם עון איסור יהוד' שנשא כנענית לו וגם לבניו לכן נענשו כי היו בזויי משפח' ארורה. או שמא מזל תמר גרמה לו מיתה כמו שחשב יהוד' ואמר פן ימות גה הוא. לזה הודיענו כי נשואי ער היו כדת וכהוגן כי הנה לא הית' קדשה אלא ליקוחין גמורין לאישות וז"ש ויקח יהוד' אשה ע"ד שביארנו בו עצמו על ויקחה ויבא אליה וכו'. עוד אחרת כי היתה אשה הוגנת לבנו וז"ש לער בכורו ראויה לו עם היות בו ב' סבות גדולות הא' היותו ער בן יהוד' והב' היותו בנו הבכור אשר יקום תחתיו. ואל תחשוב כי הי' כנענית אלא ושמה תמר לא כאשת יהוד' שפירש' הכתוב כי הית' בת איש כנעני ואפשר כי זה א' מהראיות של רז"ל כי בתו של שם הית' הכהן הגדול ונביא ובודאי כי היא הגונה לבנו ער וא"כ מהיכן הי' הדבר הזה לזה ביאר הכתוב כי אין זה אלא מרעת בנו ממש וז"ש ויהי ער רע ולסבה זו וימיתהו ד' ולא עון אשתו תמר גרמה גם לא מזלה. ובאומר בעיני ד' רמז אופן עון ער מה הוא הלא הוא כמשז"ל השחתת זרע אשר כתוב בה וירא ד' כי רבה רעת האדם כי עיקר פקיחת עיניו ית' היא לענוש בעבור' הזו וזהו ענין ונח מצא חן בעיני ד' להיותו צדיק כובש מעיינו ואינו חוטא בעון זה אשר עיניו ית' פקוחות על הדבר הזה גם כ' וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה והסיבה לזה יען כי הוא ית' ברא כל העולם וחפץ ביישובו כמ"ש לא תהו בראה לשבת יצרה ולכן נק' שם ההוא כי הוא המהווה והבורא את כל ההויות והבריאות וזה שגורם תהו וחרבן וימיתהו ד' שם ההויה הנז'. והנה יהוד' לא הי' יודע השחתת זרע ער וחשב כי בחטאו במכירת יוסף או על שהוא נשא כנענית לכן מת בקטנותו כי אז נתפס בעון אביו אז צוה לבנו אונן שיקיים מצות ייבום וז"ש ויבם אותה ובזכות זה לא די שיתקיים הוא אלא אף יקים זרע אחיו המת וזה ס' והקם זרע לאחיך, זכיון שגם הוא חטא בעון הנז' מת ולא ידע אביו גם במעש' אונן וחשב כי תמר קטלנית הית' ולכן מנעה מן שלה וז"ש כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו כדין המשנה נשאת לשני ומת לא תנשא לשלישי וכו', ואמנה יען מן התורה אין היבמה צריכה קדושין אחרים רק במאמר מדרבנן ולא מן התור' רק יבמה יבא עלי' בביאה ולא בקדושי לקיחה לז"א בא אל אשת אחיך ובכך וייבם אותה ואינך צריך אל לקוחין אחרים וכראות אונן כל הדברים האלה בזה ידע כי לא לו יהי' הזרע אלא לאחיו ואם שיחת ארצה לא הי' עונו גדול כער אחיו כי גם עם אשתו גמורה אשר לו הזרע הי' משחית אבל אונן אם שחת ארצה הי' לבלתי נתון זרע לאחיו לטרוח בחנם בשדה שאינו שלו ועכ"ז גם הוא וימת גם אותו עם שלא הי' עונו גדול כעון ער אחיו וזהו מלת גם ולא נצטרך אל משז"ל כי בא להורות ענין עון ער כי כבר רמזנוהו באומר בעיני ד' וימיתהו ד': וע"ד רמז קרוב אל מ"ש בס' הזוהר ירמוז במה גרם עון מכירת יוסף עד ביאת המשיח כי אז יתוקן כמ"ש אפרים לא יקנא את יהוד' ויהוד' לא יצר את אפרים כי זה הי' מתמיד מזמן יוסף ואחיו וע"י כך נכנסו בגלות אדום כנז' בס' הזוהר וכאשר יוסרה קנאתם אז מדה כנגד מדה וסרה קנאת אפרים ר"ל קנאת אדום המקנא את אפרים והצורר את יהוד' יכרתו ויצאו מן הגלות. והנה בצאת ישראל ממצרים בעת ההוא וירד יהוד"ה הב"ה שם הוויה הבורא עולם בד' רוחותיו וזה רמוז שם יהוד"ה כנודע גם נק' ע"ש הודו לד' כי עוב כי כל ההודאות ראויות לו ולא לזולתו וזה על כי השמים לה' והוא הניח השמים אשר שם המלאכים ונשמות הצדיקים שעליהם נאמר למען אחי ורעי וז"ש וירד יהוד' מאת אחיו ובא וירד על הר סיני לשכון שכינתו בארץ עם התחתונים ולא שהניח השמים לגמרי כי אי אפשר לו לשכון בארץ חומרית, ויט שמים וירד הרכין השמים עד הארץ וירד וז"ש ויע עד איש זה יש' הנק' איש עדולמי בסוד עד עולם יבא כבוד ישראל היא השכינ' השוכנת עמהם עול"ם וע"ד אותיות עדול"ם ועיקר זה בבית המקדש הראשון שהי' ע"י חירם וז"ש ושמו חירה. וירא שם הקב"ה הנק' יהוד' אומות ישראל הנק' בת איש כנעני זה אברהם שנכנס לארץ כנען כמ"ש לך לך מארצך וכו' והכנעני אז בארץ ועכ"ז לא הרהר אחר מדותיו ית' ושמו שוע הוא נדיב הנאמר על אברהם מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב בתו של אברהם ויקחה כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ויבא אלי' כי הקב"ה חתן וישראל כלה כמ"ש אחותי כלה. ותלד בן 'דור שלמה בעת הבנין ואח"כ בחרבנא נק' ע"ש דור צדקיה שנחרב בית המקדש בימיו להיותם רעים בינם למקום עון עבודה זרה בגלוי ער לא ינום ולא ישן ויהי ער רע וימיתהו ד' בגלות ראשון באופן כי נק' ער על כי בנין בית המקדש הראשון הי' בקולי קולות ותרד אש מן השמים ושמעו עמים ירגזון ואח"כ בחורבנו הי' ער רע בעיני ד' רעים לשמים ע"י ע"ז. ובנין מקדש שני הי' בחשאי באנינות וצער בימי עזרא כנודע מענין שטנת אחשורוש וטובי' וסנבלט והכותיים ולכן נק' הדור ההוא אונ"ן וגם בחורבנא נק' אונן ע"ש עבירה שנאת חנם הנק' אנינות הלב וגם הוא וימיתהו ד' בגלות טיטוס. אח"כ בנין בית המקדש שלישי שהוא ע"י המשיח הנק' שיל"ה כמ"ש עד כי יבא שילה וזה נרמז בבן שלישי ותקרא את שמו שלה. ויקח יהוד' אשה היא השכינ' אור הנשפע מן שמש ומגן ד' אלקים ההולך עמנו בעולם השפל ולקחה יהוד' הוא הקב"ה כי היא אשתו והיא אמנו כמ"ש ובפשעכם שלחה אמכם וז"ש לער בכורו כלומר לסיבת ער בנו לקח יהוד' לאשה לתמר היא השכינ' הנק' כך כי תמיד היא מר"ת נפש על בניה שבגלות וכמ"ש בן כסיל תוגת אמו. ואז שני בניו ער ואונן חטאו ומתו והלכו בגלות אז אמר יהוד' לתמר כלתו לשון כלה ואשה שבי אלמנ' בבית המקדש בכותל מערבי החרב הנק' בית אביך זה הקב"ה ושם לובשת בגדי אלמנות כי הקב"ה בעלה הנק' שמש עלה לשמים ונסתלק וכמ"ש בס' הזוהר על רחל מבכה על בניה כי איננו זה בעלה. עד יגדל שלה זה המשיח כי אם אביאנו מהרה כענין בית המקדש ראשון ושני אולי יחטאו. גם שלה עד כי וירבו הימים ימי הגלות האחרון אז היו ישראל עניים ודלים חשובים כמת כמ"ש במחשכים הושיבני כמתי עולם וז"ש ותמת בת שוע היא כנסת ישראל כנ"ל ואז וינחם יהוד' זה הקב"ה מאשר עשה להם ורצה לגאלם ואז ויעל על גוזזי צאנו הם שבעים שרי האומות הגוזזים את ישראל צאנו של הקב"ה ועמו רעהו עדולמי זה המשיח שעליו נאמר עד עדולם יבוא כבוד ישראל כנ"ל והלך לתמנת"ה הוא תימן זה רומי הרשעה כמ"ש מי זה בא מאדום וכו'. ויוגד לשכינ' הנק' תמר הוא הקב"ה חמיך עולה תמנתה לגוז צאנו לא אמר לגזוז כבתחל' רק לגוז לשון הפרחה כמו ויגז שליו להפריח את ישראל צאנו מן הגלות ויוגד לה ע"י המבשר כמ"ש על ההרים רגלי מבשר וכו' ומשמחתה ותסר בגדי אלמנותה ותכס בצעיף הם בגדי נקם תלבושת ותשב בפתח עינים זו ירושלים פתח השמים שכל עיני הקב"ה מצפין שה כדי שמשם ילכו המשיחים אל תמנתה הוא רומי כמ"ש ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וז"ש אשר על דרך תמנתה. ושם הרבית בבכיה ותחנונים אל השי"ת כמ"ש רחל מבכה על בניה בראותה כי גדל שלה זה המשיח ועדיין נתאחר ולא נתנה לו לאשה עד אשר השפיע בה הקב"ה שתי נשמות המשיחים בן יוסף זה הוא שמ"ש הזורח כנודע כי הוא היסו"ד ובן דוד זה פרץ בסוד הירח הנפרצת לעתים. ויחשוב זרח למלוך ולא כן יהי' כי פרץ ידחהו ויעלה ראשון למלוכה וזה ענין ואחר יצא אחיו ר"ל האחרון במעל'. לעיל וידע אונן כי לא לו יהי' הזרע כבר נודע כי לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה סולת נקיה ולא רצו הסולת לעלות כי ידעו כי עתיד בית המקדש שני ליחרב ולא רצו לטרוח לעלות ולחזור בגלות וז"ש וידע אונן כי לא לו יהי' הזרע וע"כ לא חשו להיותם כ"כ צדיקים ושחת ארצה בעוה"ז השפל הלך ארצה: וישב יעקב וכו' י"ל א' מה צריך להודיע ענין וישב וכו' כי כבר נכתב באורך למעל' בפ' וישלח, ב' כפלה בארץ מגורי אביו וגם בארץ כנען, ג' כי ייעד להודיע מי הם תולדות יעקב והסיב הדיבור בענין אחר יוסף בן י"ז שנה וכו', ד' כי תכלית הסיפור הוא להודיע מהיכן התחיל' שנאתם עד שמכרוהו ויתחיל מן ויבא יוסף את דבתם וכו' ואילך כי מה שסיפר יוסף בן י"ז שנה והוא נער וכו', ה' אם שהביא יוסף את דבתם רעה הי' שקר איך צדיק כמוהו חטא בעון פלילי הזה ואם הוא אמת האיך השבטים שבטי עליון חטאו באותם העבירות אשר סיפרו רז"ל, ו' איך יעקב הצדיק נוקש ונלכד במשז"ל לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים והנה הראה אהב' ליוסף מכל בניו וגם עשה לו כתונת פסים. ז' השבטים קדושי עליון איך נלכדו בשנאת חנם החמור ובפרט ליוסף אחיהם ועוברים בכל שעה על לא תשנא את אחיך בלבבך. ח' הראשון כתיב ב' פעמים ויוסיפו עוד שנוא אותו ללא צורך ולא עוד אלא שבשני הוסיף ואמר על חלומותיו ועל דבריו. ט' כפל הדברים המלוך תמלוך עלינו גם משל תמשול בנו. י' למה בחלום הראשון כתיב בו ויוסיפו עוד שנוא אותו ובחלום השני כתיב ויקנאו בו אחיו. י"א למה בחלום השני כתיב ואביו שמר את הדבר משא"כ בחלום הראשון. י"ב אחר שיודע יעקב שנאתם ליוסף למה אמר לו לכה ואשלחך אליהם וכמשז"ל כי בזכרו זה מאנה הנחם. י"ג מה צורך בכפל הלשון הדברים כי כיון שאז"ל בתחל' לכה ואשלחך אליהם והשיב לו הנני למה חזר שנית לך נא ראה וכו' ומה ענין והשיבני דבר. י"ד ענין ויתנכלו אותו להמיתו איך עלה בדעת הצדיקים ההם לענין הזה אשר גוי הארץ לא יתאכזרו כדבר הזה נגד אחיהם על קנאת הבל כזאת: והביאור במשז"ל כי יראת יעקב מעשו אחיו הית' לב' סיבות הא' כי ישב בחוצה לארץ כ"ב שנים והב' כי נתבטל כ"ב שנים מן קיום מצות כיבוד אב ואם ועשו קיים שתיהן. לכן בא הכתוב להודיע כי הנה יעקב כל מגמתו הית' לקיים שתי מצות האלו הא' היא וישב יעקב בארץ מגורי אביו לשרתו ולכבדו כדין התור' והב' וישב יעקב בארץ כנען לסיבת ישיבתו בארץ זו עצמה אשר עתידין ישראל לירש אותה לרוב קדושתה ואע"פ שכבר נאמר לעיל ויגוע יצחק וימת כבר אמרו ז"ל כי בעת מכירת יוסף עדיין הי' קיים כמ"ש ויבך אותו אביו ואין מוקדם ומאוחר בתור'. וכוונת הכתוב להודיע ענין יסורי הצדיקים כי גם שכל מגמת פניהם לקיים מצוותיו ית' היסורין באין עליהם וזהו ובאו להרבות שכרן כנודע וז"ש ראה כונת יעקב וישב וכו' לקיים ב' מצות החמורות האלו ועכ"ז באו עליו יסורי יוסף כמ"ש אלה תולדות וכו' באופן שנתגלגל עליו להתגרש מארץ ישראל הפך רצונו. או יראה ראה הכתוב להודיענו משארז"ל כולהו שני דיסורי דר' אלעזר בר"ש לא שכיב אינש בלא זמניה וכלהו שני דיסורי דרבינו הקדוש לא אצטריך עלמא למטרא כי הנה כל זמן שהי' יסורין באו על יעקב מעשו ומלבן ומן דינה הי' בניו שקטים וכאשר הלכו להם היסורין וישב יעקב בארץ מגורי אביו ישיבת השקט מן לבן ומן עשו ומדינה והי' שמח עם אביו וגם שמח בישיבתו בארץ ישראל כנ"ל אז באו היסורין על בניו וזרעו כמו שהית' גלגולי יוסף ואחיו מדחי אל דחי בפרשיות הבאות וז"ש אלה תולדות וכו' בהיות יסורין ביעקב שהיו מגינין על כל בניו כנז': אלה וכו' הרגיש הכתוב הקושיא הו' שהקשינו לעיל מה עלה בדעתו אהבת יוסף וכו' ולעשות לו כתונת פסים לזה הציע הצעה זו ואמר כי הלא כל התולדות של יעקב אינו אלא יוסף לבדו וכדרז"ל כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל יוסף וגם פי' כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף וכו' א"כ כן הדין שאין לאהוב ליעקב רק את יוסף לבדו וגם אין להם לאחיו להתקנא בו ואדרבא הוא עיקר הבית והם באו אליו שלא כדין והוא ראוי להתקנאות בהם כי הם יכנסו בגבולו וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף לבדו א"כ אל תתמה במה שישראל אהב את יוסף וכו', עוד ביאר כי זולת היות נוסף תכלית כונת יעקב כנז' עוד היו בו סבות אחרות זו שראוי לאהוב אותו לסבתם. הא' הוא כי הנה אז הי' יוסף ילד בן י"ז שנה רך ויחיד ומהראוי הי' לשבת בית ולא יצא החוצה. )הי' ביום אכלהו חורב וקרח בליל' ועכ"ז הי' רועה את אחיו בצאן( ולא די שהי' רועה אלא שהי' בהשוואה א' עם אחיו הגדולים וז"ש את אחיו. גדולה מזו כי עם היות הוא עיקרו של בית לא הי' מקנא באחיו כי הרי גם עם בני בלהה וזלפה השפחות הי' מתנהג עמהם כנער וכאלו הם נשי אביו ולא השפחות ומכ"ש עם אחיו בני לאה. עוד אחרת שהי' יותר צדיק מכולן כי הרי ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם היות המעשים רעים מכוערים בעיניו ולכן וישראל אהב את וכו' ויהי' זה ע"ד ויאהב יצחק את עשו כמרז"ל שהי' צד את אביו ע"י אמרי פיו כיצד מעשרין את התבן וכו'. או יראה להיפך מכל הכתוב אל תטעה לומר כי סבת אהבת יעקב ליוסף הי' לסבת הנז' הלא הם כי יוסף בן י"ז שנה כנ"ל אך דע כי לא הי' לשום סבה מהנז' אבל מה שישראל אהב את יוסף מכל בניו הוא לסבת כי בן זקונים הוא וכמ"ש אונקלוס ארי בר חכים הוא לי' כי לא הי' מי שלמד כל חכמתו של יעקב כיוסף וכנודע כי אין זקן אלא זה שקנה חכמה ולסבה זו באמת ראוי מן הדין לאהוב אותו יותר מכל אחיו כי הסיבת הנז' הם אל יוסף לא אל יעקב וכמ"ש בן חכה ישמח אב, ואז אמר יעקב בלבו גם אחיו בני הה ואיך אעשה כדי שגם הם יתחכמו כמוהו הנה אין תיקון אחר אלא משז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה אז ועשה לו כתונת פסים לו לבדו ולא להם כדי שיאמרו גם אנו בניו הם ולמה עשה זה לו לבדו אין זה כ"א מפני חכמתו וע"י קנאה זו ירבו גם הם חכמה. והנה כפי זה לא אהב את יוסף מפני שהיו אחיו רשעים בעיניו ח"ו כמ"ש ויבא יוסף את דבתם וכו'. ועתה כפי דרך זה צריך להבין במ"ש את דבתם רעה כי האמת הוא שצדיקים היו ויוסף לא ראה בעיניו שחטאו בעבירות ההם וזה נתכוין הפסוק עצמו שלא אמר ויבא יוסף את מעשיהם רעים רק דבתם וידוע בחלמוד כי סתם דבה הוא יציאת קול דרך חשדא בעלמא ולא בעדות או בראי' ממש וגם לזה אפשר שכוונו ז"ל באו' ר' מאיר אומר חשודים הם בניך על אבר מן החי וכו' כלומר חשודים הם בעיני דרך אמתלא לא שראיתים בעיני ממש. ויראו וכו' נודע כי אין שנאה כשנאת הדת ומעשה דיעקב ועשו יוכיחו שעם שהיו אחים וגם תאומים ושנים בלבד ולא הרב' קנאו זה בזה עד שיעקב עקבו ולקח ממנו הברכות שהם חיי עולם הבא ואז וישטום עשו וכו'. והנה אחי יוסף אילו ראו שהי' יעקב אוהב ליוסף או לאיזו אח או אחים כי רבים הם לא היו מתפעלים כ"כ אבל בראותם כי אותו לבדו אהב אביהם ומכל אחיו עם שהיו רבים שנים עשר לא אהב רק אותו לבדו וז"ש מכל אחיו ושקול הי' יוסף לבדו ככל אחד עשר בניו א"כ זה יורה על אמתות מ"ש לעיל אלה תולדות יעקב יוסף כי אין בעיניו אהבת בן כלל רק ליוסף ושאר אחיו כולם בני שנואה הם. והלואי לא יהי' זה רק בעניני ירושת ממונו אמנם דואגים אנו שכל ברכות העוה"ב ינחיל ליוסף לבדו כי הרי לא הנחיל יצחק מחצית הברכות ליעקב ומחציתם לעשו וכמ"ש הלא אצלת לי ברכה והשיבו ולכה איפה מה אעשה בני כי כן ענין ברכות העוה"ב שאינם ננחלים רק לבן אחד פרעי ואנו ח"ו נאבד חיי עוה"ב וגם עשו הרשע שביזה הבכור' שטם את יעקב על הברכות כ"ש אנחנו הצדיקים למה נאבד חיי העוה"ב בעבורו אז וישנאו אותו שנאה עצומה שאין לה תקנה ולא יכלו בשום אופן דברו לשלום: ויחלום וכו' אמר כי תחל' לא סיפר להם דברי החלום עצמו אמנם ויגד לאחיו את החלום והוא איך חלם חלום גדול מורה מעלתו ואז ויוסיפו עוד שנוא אותו נוסף על שנאת ויראו אחיו, אח"כ רצה לספר החלום בפרטות כמו שחלם אותו ממש וז"ש אשר חלמתי וז"ש שמעו נא ותבינו כי לא דבר ריק הוא ואמנה רעיוני לבבי על משכבי כי הרי אין לנו שדות ואלומות כי רועי צאן אנחנו וא"כ איך חלם והנה אנחנו מאלמים וכו' וגם וכי עלה בדעתי ביום כי קמה אלומתי וכו' כ"ז יורה היות החלום אמיתי, ויאמרו לו אחיו בה"א התימה המלוך כלומר דבר מלכות אי אפשר כי אנו מתי מספר ואין אנו צריכים למלך וגם אם נאמר שאינו רק ממשל' גם זה אינו עולה בדעת שאחינו הקטן ישמול בנו בכולנו א"כ כל זה שקר אתה בודה מלבך וע"כ לא קנאו בו כי חשבו שאין בזה ממש ואז ויוסיפו עוד שנוא אותו שנאה שלישית כי השנית הית' על חלומותיו שסיפר שחלם חלום כנז' ובשלישית ועל דבריו שסיפר החלום בדברים פרטיים והכל מלבו הי' בודאם בעזות פנים וכל היום חושב מחשבות להתגדל עליהם כנז'. ויחלום עוד וכו' החלום השני הזה סיפרו בתחל' אל אחיו לבדם וחשבו היותו דברים בטלים ודבר שטות שאיך יעלה בדעת שהקב"ה יחפוץ לשהצדיקים העצומים ומה גם כי הם אביו ואמו ויבאו להשתחות לו ארצה וא"כ הה דברים בטלים כמ"ש החלומות שוא ידברו ואין להתקנאות בו וגם אין ראוי לשנוא אותו כי דברים כאלו אי אפשר שנער ימציאם. אח"כ כשחזר לספרו לפני אחיו אל אביו שמעו את אביו אומר הבוא נבוא וכו' ולא דחה החלום לסבה שהם דחוהו אבל כבר הי' אפשר שיתקיים לולא קושית ואמך והרי כבר מתה כמ"ש רז"ל אז אמרו בדעתם והרי אם אין קושיא אחרת אלא זו אפשר שתתקיים בבלהה שגידלתו כאמו כמשז"ל אז לא הוסיפו עוד שנוא אותו כי אי אפשר שנער ימציאם מדעתו האמנם ויקנאו בו כי ראו ממשות בזה החלום מכמה סבות, הא' הוא במ"ש פרעה ועל השנות החלום פעמיים וכו', הב' כי חלום כזה אי אפשר שימציאהו כנז', הג' כי הרי יעקב אביהם נתן בו ממש כנז', והד' כי ראו שאביו שמר את הדבר וכמשז"ל שכתב שם היום. גם מז"ל שתמה אביו ואמר מי הגיד לו ששמי נק' שמש אז נתחזק הדבר בלבם וידעו כי מה שאביו הרחיק הענין אינו אלא להוציא הדבר מלב אחיו שלא יקנאו בו ולכן ויקנאו בו אחיו. וכפי זה אומר ואביו שמר וכו' הוא טעם אל האמור ויקנאו בו אחיו ומה טעם לפי שאביו שמר את הדבר כנז'. וילכו אחיו וכו' זה יובן בדברי רז"ל שפירשו למה נקוד על את לומר שהלכו לרעות את עצמן. ויתכן לפרשו כי הנה אמר למעל' כי תמיד יוסף הי' רועה עם אחיו בצאן והנה עתה בראותם דברי החלומות הנז' אשר נתיישבו בדעתם עד כי לסבתם ויקנאו בו אחיו כנז' ונתרחקו משם והלכו הם לבדם לרעות וכו' ולא הוליכו ליוסף עמהם להיותם לבדם מתיישבים ונועצים יחדיו את אשר יעשו בביטול החלומות ההם וז"ש רז"ל שהלכו לרעות עצמן איך יעשו מענין החלומות. אבל ישראל לפי שכבר ביזה את החלום כמ"ש הבא נבא וכו' חשב שגם שהוא שמר את הדבר הנה הם ביזו החלום וכפי זה לא ישנאוהו על זה כי היא השנא' האמתית שע"י קנאה רק יהי' בלבם השנא' המועטת הראשונ' כמ"ש וישראל אהב וכו' וישנאו אותו וחשב כי לסבת השנא' המועטת ההיא הלכו לבדם לרעות בשכם, ועכ"ז רצה ליחקק הדבר בדעתו ויאמר ליוסף הלא אחיך כלומר הם לבדם הלכו לרעות בשכם ולא קראוך והנה אפשר שהם הגידו לך והראוך שנאה נוספת לסבת זה החלום הב' ואם כך הוא לא אשלחך כי ירא אנכי כי שנאה זו חזקה, ואם לא הוסיפו עוד לשנוא אותך ולהראות לך שנאה לכה ואשלחך אליהם יראה ועכ"ז באיזו פנים אלך כיון שלא קראוני לז"א ואשלחך אליהם כלומר אל תלך אתה מעצמך אמנם אני אשלחך בשליחות אליהם לשיהי' לך פתחון פה ללכת, ויאמר לו הנני מזומן ללכת כי כן הוא שבחלום השני לא הוסיפי להראות אותי שנאה חדש'. אז ויאמר לו א"כ אסדר לך דברי השליחות לשלא יחשבו כי אתה מעצמך הולך וזה הוא לך נא ראה וכו' והשיבני דבר תשובת שאלתי איך שלומם ואל תתעכב אצלם למען יחשבו כי חני הוא השולחך כנז', ועוד לסבה שנית כדי שלא יחשבו עליו מחשבות רעות וכאשר יאמר להם אבי מיהר אותי לחזור מהר להשיבו תשוב' לא יהי' להם פנאי להתיעץ עליו וזהו טעם אומר והשיבני דבר וכשמצאו האיש עם היות שהתרה בו וא"ל נסעו מזה כמשז"ל הסיעו עצמן מן האחוה מלהיותן י"ב שבטים כמנין ז"ה עכ"ז להיותו צדיק מקיים כיבוד אב לא חזר אחור אבל וילך יוסף אחר אחיו. ויראו וכו' אביהם לשלא יתרחב הזמן ולא יהי' להם פנאי לחשוב עליו מחשבות צוהו והשיבני דבר תיכף ומיד לכן הם אם היו ממתינים זמן אפשר יאמר אביהם אתם חשבתם עליו וכו' לכן מרחוק בטרם יקרב אליהם ויתנכלו בעצות להמיתו תיכף ולא יהי' אופן ליעקב להטיל האשם עליהם. או יראה הרגיש הכתוב והרי צדיקים גמורים היו ומכיון שהגיד להם כי בשליחות אביו בא ושצוהו והשיבני דבר איך ויתנכלו וכו': דף לו ע"א: בטח באהבתו ואמר בחלומי והנה גפן וכו' יראה הפתרון שראיתי אשר האמת הוא לשר האופים אינו רוצה הוא רע ומתירא אני לספרו כי אולי פתרון לחלומי הוא כנודע כי כל א' ראה חלום ופתרון אך לא ידע כי הוא אל חלום חבירו וז"ש בחלומי כלומר אך פתרוני לא אספר כי רע הוא. אבל יוסף שידע כי הפתרון שראה שר המשקים איננו רק לשר האופים פתר אותו לטובה וז"ש בעוד שלשה ימים וכו'. ואז וירא שר האופים כי טוב פתר יראה כי בתחלה לא רצה שר האופים לספר חלומו כי לא בטח באהבת יוסף וגם לסיבה כי הוא חלם פתרון הטוב ולא חשב שהוא פתרון אל חלום שר המשקים רק פתרון חלום עצמו ובטח בזה ולא חשש לפתרון יוסף, אך עתה אשר ראה כי טוב פתר רק פתרון טוב ולא חשב שהוא פתרון אל חלום שר בהיות שכבר חלם הוא פתרון טוב ועל ב' ענינים אלו סמך וגם הוא הגיד חלומו עתה וז"ש אף אני בחלומי יראה אם לשר המשקים שאפשר שלא חלם גם הפתרון טוב כמוני פתר לו טוב ולא רע מכ"ש לי כי ודאי גם אני תפתר לי פתרון טוב ולכן אספר אותו בחלומי וכו'. או יראה ירמוז אל הנ"ל כי חלם פתרון חבירו וז"ש וירא שר האופים יראה במרא' החלום כענין שנאמר וארא בחלומי וז"ש וירא שר האופים בחלום כי יוסף טוב פתר ר"ל טוב ונכון ואמיתי ולא פתרון שבדה מלבו וזה יורה כי חכם גדול הוא א"כ אספר לו חלומי וז"ש לו אף אני בחלומי יראה כמו שאתה פתרת הפתרון בסגנון אחד ההוא עצמו אף אני ראיתי הפתרון ההוא בחלומי ולכן אספר גם אני את חלומי לך. אז אמר לו יוסף זה פתרונו יראה הפתרון הטוב שחלמת איננו רק אל חלום שר המשקים ולא אל חלום של עצמך אמנם זה הפתרון שאני אפתור לך הוא פתרונו האמיתי של החלום שלך וז"ש זה כלומר למיעוטי הפתרון שחלמת אתה. ולחזק הענין הנז' שכל החלומות הולכים אחר הפה חזר ואמר ואת שר האופים תלה כאשר פתר להם יוסף כי פתרונו גרם. גם יהי' סיבה אל מ"ש אח"כ ולא זכר וכו' יראה הנה ראה בעיניך כי הכל הי' ממש כענין אשר פתר להם יוסף הא' כי שר המשקים חזר אל כנו ושר האופים נתלה. והב' כי גם הסדר לא נשתנה כי בתחל' הושב שר המשקים אל כנו ואח"כ את שר האופים כלה וכפי הטבע הי' ששר המשקים לא ישכחהו בראותו עוצם חכמתו עכ"ז ולא זכר וכו' זה יורה כי מאת ה' היתה זאת בסיבת חטא יוסף כמו שנבאר בפ' ויהי מקץ כו'. וכדי להבין זה ראוי לחזור למעל' ולבאר מ"ש כי אם זכרתני אתך וכו' כמשז"ל כי עיכוב שנתים ימים הי' כנגד שתי מלות והזכרתני והוצאתני ונודע כי מלת כי לעולם תהי' נתינת טעם אל האמור אבל כאן יהי' נתינת טעם אל העתיד. והענין כי יוסף נתן לבו לבקש מאתו והזכרתני וכו' והוצאתני וכו' אך נתיירא אולי יאמר לו שר המשקים איך אתה ברור לך כי אם אזכירך אל פרעה ודאי יוציאך מן הבור הזה ויש בזה סיבות מונעות כפי האפשר הא' כי באולי אשכח כי השכחה מצוי' והב' כי גם אם לא אשכחך אולי לא יוציאך פרעה כי לב מלך ביד ה' ואיך חכם כמוך וצדיק כמוך אשר ד' אתך תמיד תסיר בטחונך ממנו ותבטח על פרעה, לזה נתן טעם ואמר כי גם זכרתני וכו' יראה פשוט הוא כי הכל תלוי בידך כי אם תרצה להיות נזכר אצלך לא תגבר השכחה אצלך ובודאי כי והזכרתני וכו' וגם והוצאתני וכו' ואין כאן שום מונע זולת בחירת רצונך לפי שהשכחה תהי' לכמה סיבות הא' כאשר האיש ההוא לא קבל טובה מאדם הזה לא יחיש הדברים ולא יתנם אל לבו, הב' גם אם קבל טובה ממנו אם יאריך הזמן ישכח הדברים. גדולה מכולן אם ד' לא ישמור עיר שוא שקד שומר ואם יש בו עון הקב"ה ישכחהו. לכן הסיר ג' מכשולות אלו ואמר באשר יטיב לך כלומר טובה גדולה באה לך על ידי ובפרט כנז' כי כל החלומות הולכים אחר הזה וכמשז"ל כי שר המשקים עצמו הודה ואמר אותי השיב על כני זה יוסף ע"י מה שפתר וראוי לך שתזכרני. גם ירמוז כי כאשר ייטיב לך ר"ל לך בעצמך שהצלתיך מן המות ע"י פתרוני זה ואינו טובה מועטת חיצונית בלתי דבוקה עמך כענין כל שאר הטובות עושר וכבוד ובנים וכו' זולת החיים. גם יחליש הסיבה הב' כי הנה איני רוצה שתאריך זמן זכירתי אצלך רק זמן מועט והוא כאשר ייטיב לך אשר כבר פתרתי לך בעוד ג' ימים ישא פרעה וכו' ובזמן מועט כזה אין השכחה מצויה, וא"ת ענין הסיבה הג' העיקרית כי עונך נעשה קטגורך לזה נתן טעם כי גנב גנבתי וכנ"ל כי לא מפני שגנבתי נמכרתי בגנבתי ע"פ ב"ד רק גנב גנבתי מבית אבי ולא מפני עון. ועוד ירמוז באומר מארץ העברים כי יודעים הי' שהעברים מובחרים מכל האומות וכשרים הם וכמ"ש יונה עברי אנכי ואת ד' אלקי השמים אני ירא וכו'. וגה מה שראיתם כי פה במצרים השימוני בסוהר כי חטאתי באשת אדוני אינו כן כי גה פה לא עשיתי וכו' ומלת גם בא ללמד ונמצא למד כלומר כי כמו שפה לא עשיתי מאומה כמו שאוכיח בה' גם מה שגנבתי מארץ העבריים אע"פ שאיני יכול להביא ראי' טל זה שלא עשיתי מאומה, ואוכיחך לעיניך כי כן הוא שאיך יעלה בדעת כי שר הטבחים גדול שבשרי המלך ובפרט היות יוסף עבדו קנין כספו כממונו ולא עוד אלא שאין לו מכיר כי גנב גנבתי מארץ העברים השנואים למצרים כמ"ש כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים וכו' ובראותו כי ביקש לשכב עם אשתו והעדים הוא היות בגדו אצלה איך לא יהרגני לגמרי רק שם אותי בסוהר והנני כאן שליט ומושל כמ"ש אין שר בית הסוהר וכו' זה יורה כי לא עשיתי מאומה רק להשקיט פיות בני אדם שמו אותי בבור וז"ש שמו אותי בבור. או יראה כי גנב גנבתי וכו' ירמוז אל תתמה איך אני משים בטחוני בך ולא בהשי"ת כי איננו כן כי מה שאני אומר והזכרתני והוצאתני הוא להיותי מובטח על קוני בראותי מש"ה רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ד' כי הנה רואה אני רבוי היסורין הבאים עלי ואם הי' מחמת העון לא הי' הקב"ה דבק בי תמיד כמ"ש וירא אדוניו כי ד' אתו וכו' א"כ יסורין של אהבה הם להרבות שכרי וסוף הכבוד לבוא ואעלה במעל' גדולה ויוסרו היסורין מעלי, וסיפר בענין היסורין שבאו עליו ואמר כי גנב וכו' ולא די בפעם א' רק כי ב' פעמים גנבתי כמ"ש בפרקי ר' אלעזר וז"ש כי גנב גנבתי ב' פעמים. והענין במה שניישב המקראות החלוקים וזה ענינם ויעברו אנשים מדינים שיירא א' ואחריהם שיירא שנית של סוחרים ושתיהן עברו והלכו ולא נתעכבו שם שתי השיירות לקנות עבד א' הנמכר בזול בעשרים כסף וביני לביני נתעכבו אחי יוסף וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור ואז עברה שיירא ג' של ישמעאלים ומצאוהו מוכן ואז וימכרו את יוסף לישמעאלים והרי זו גניבה א' שגנבוהו אחיו, אח"כ בדרך נתחברו ג' השיירות והמדינים שהיו רוצים בראשונה לקנותו גנבוהו עתה מיד הישמעאלים ומכרוהו לפוטיפר כמ"ש והמדינים מכרו אותו אל פוטיפר וכו'. וגם פה עם שלא עשיתי מאומה שמו אותי בבור זה עשר שנים. ולא אמר לא חטאתי רק לא עשיתי וכו' ירמוז אל מה שאז"ל מי שחושדין אותו או הוא לפי שחטא ממש או יהי' (או על שראה ולא מיחה או על שנתחבר עה טושי עבירה או שחשב לעשות ולא עשה, ואמר כי מאומה מכל מינים אלו לא הי' לי וז"ש לא עשיתי מאומה. גם ירמוז על סוד גדול בענין ותשב באיתן קשתו וכו'. כי עשרה ניצוצות היו יוצאות מן קשתו ותשב באיתן שלא יהי' בכלל עושה רע במעש' להוציא זרע לבטל' ויפוזו דרך עשר אצבעות ידיו וז"ש זרוע ידיו כאילו אמר זרע ידיו לשון זרע וז"א לא עשיתי במעשה גמור דרך הקשת כי אז היו מאומה לשום מום גם ירמוז זה במלת פ"ה שהוא בגימטריא מילה כי דרך שם לא יצאו ועכ"ז אפי' אותו החטא הקל שיצאו דרך עשר אצבעות כבר נתכפר לי כי שמו אותי בבור עשר שנים כנגד י' טפות. א"כ מזה אני בטוח ודאי כי עתה שנשלמו עשר שנים ביום הזה ודאי כי והוצאתני מן הבית הזה ואין ענין והזכרתיך להיות מובטח בך רק שיתגלגל הדבר טל ידך כיון שהראוך מן השמים החלום הזה המורה על טובתי כמשז"ל זה יורה כי התשועה תהי' על ידך. ובזה יתורץ קושיא גדולה איך יוסף שלא הובטח מאת הש"י נענש ונתאחר ב' שנים יתירות ויעקב שהובטח והנה אנכי עמך סמך על שליחות המלאכים ועל הדורון שנתן לעשו' ולא נענש, אך הענין כי יעקב באמת סמך על בטחונו ית' והראי' כי בכל זאת התפלל אליו ואמר אלהי אבי אברהם וכו' והזכיר הבטחון באומר ד' האומר אלי וכו' אך ירא הי' למיעוט גאותו כי קטן אני בעיני וקטנתי מכל החסדים וכו' וזה חסידות נמרץ ולא עוד אלא שלא בטח על זולתו רק בתפלת קונו, אכן יוסף לא התפלל אל הש"י ואדרבא סמך אל זכירת שר המשקים. וא"ת שהרי תירצנו כי גם הוא בטח על שכבר נשלמו עשר שנים א"כ אדרבא יסמוך ע"ז ולא ידבר מאומה אל שר המשקים ולכן נענש כי ולא זכר שר המשקים את דברי יוסף במה שחילה פניו שיזכרהו וז"ש את יוסף ולא אמר ליוסף ולא די זה כי גם וישכחהו ליוסף עצמו שלא הכירו מימיו וזה יורה היות שחטא יוסף בכך, ולכן כנגד שתי מלות והזכרתני והוצאתני ויהי מקץ שנתים מנויים מיום אל יום לא פחות ולא יותר וז"ש ימים ואז בגמר השעה ההיא ופרעה חולם הוא לא עבר ולא עתיד כי לא הקדים ולא איחר ולזה לא אמר ויחלום פרעה אלא ופרעה חולם: אלה תולדות יעקב יוסף וכו' כבר הודעתיך כי שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם כי אדם נתגלגל בו ובזה יתבאר לך מאמר רז"ל ויקרא לו אל: אלהי ישראל הקב"ה קרא ליעקב אל ומי קראו אל: דף לז ע"ב: דף לח ע"א: ראשית תבואתו כל אוכליו וכו' אשר הן הגדילות בקנה א' בסוד גוי א' בארץ ובסוד ה' קנינים וכו' ישראל קנין א' עם זו קנית אך אומות העולם הם שבלים דקים שדופות תבן בלי בר ותבואה כלל כקש תשאם. ויקץ פרעה והנה עם ששניהם ב' חלומות בסיבת שהקיץ בנתיים עכ"ז והנה חלום א' הוא כי כפי העליונים נמשכת הנהגת התחתונים: או ירא' והנה מן היאור וכו' כי הנה מן ג"ע העליון מושך מרכבת השכינ' עם ד' מחנותיה משם נמשך ד' נהרות וכנז' בפ' בראשית והם המושלים וממשיכין שפע מיהן בכל העולם. ואמנם פרעה עצמו כל העמדתו הי' על היאור המיוחד שבארבעתן היא פישון כי הוא שואב השפע מתוך ג"ע דרך היאור הנז' המשקה את ארצו. והנה מן היאור הנז' להיותו יוצא מקדושת ג"ע הית' מעלה גבוהה נמשכת לע' נפש בני ישראל אשר ירדו מצרימה כמ"ש ובני ישראל פרו וישרצו וכו' ויוסף זכה על ידו למלוכה. ותרענה באחו רמז אל וישב ישראל בארץ גושן ארץ מרעה ומקנה כי כך שאלו לפרעה ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן במיטב הארץ בארץ רעמסס וכו', והנה היו יפות מראה בתכלית כמו שאמר יעקב לבניו למה תתראו כדי שלא ישלוט עליהם עין הרע גם היו בריאות בשר בעלי מקנה עצום גם בעצמן היו גבורי כח בריאי בשר. והנה ז' פרות ז' משפחות מצרים שהם לודים וענמים ולהבים ונפתוחים ופתרוסים וכסלוחים וכפתורים הרי ז' כי פלשתים הם אומה אחרת בפני עצמה שנולדה בממזרות מעירוב פתרוסים וכסלוחים ולא הי' מכלל ע' אומות בזמן דור הפלגה גם לא היו יושבים בתחום ארץ מצרים כלל. ואלו נק' ז' פרות רעות המראה כמ"ש אשר בשר חמורים בשרם וכו'. וכשמת יוסף ירדו בני ישראל ממעלתן ראשונ' שהי' נק' אחי המלך וגם ז"ש ותרעינ' באחו היו ריעים אל המצריים בסבת אחותם עם יוסף המלך וכשמת ירדו ממלכות והיו שקולים במעלתם עם המצריים וז"ש ותעמודנה אצל הפרות שקולים בהעמדתם כי אז כתיב ובני ישראל פרו וכו' עד שמת לוי האחרון שבשבטים כנודע ואז התחיל זמן השעבוד ויקם מלך חדש ואז כתיב ותאכלנה הפרות וכו' וכל זה נמשך בסבת ז' שני הרעב והשבע כנודע כי בסבתן ירדו השבטים למצרים לקנות בר. ובזה נתגל' ונודע יוסף לאחיו ובשבילו ירדו למצרים כולה. ולכן אחר שחלם ענין השררה והשעבוד בעצמן שהוא חלום הפרות כנז' עיקר הגלות חזר שנית לחלום איך נתגלגל כל זה להם ע"י השבע והרעב הנרמז בחלום השבלים טובות ורעות שהם השבע והרעב כפשועו כי הן טפלה וסיבה אל החלום הראשון העיקרי כי לכן הקדימו כנז'. ולהיות כי כל החולם חלום אע"פ שחולם על אחרים יש לו חלק הוראה על עצמו ג"כ. לכן נבאר ג"כ דרך רמז ענין יוסף. וזה ענינו כי ראה יוסף כי גם אליו נוגע החלום כי ז' היכלי ג"ע בס' ז' פרות הטובות המזומנות ליכנס בהן העוסק בפרי' ורבי' מלשון פרות כי אלו הם טובות וכנגדם ז' היכלי גיהנם לעוסק בפרות רעה לבטלה. והנה המקיימים פריה ורביה לש"ש יולידו בנים של קיימא הנק' ז' שבלים הטובות קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. ואם לבעל' הי' אותו הפרי המר נבראין מהם שדים הנק' נגעי ב"א שבלים הרעות. וכל זה גורם היסוד הנק' נהר ושלום שהוא יוסף כנודע וז"ש בתחל' והנה עומד על היאור גם יוסף בתחל' פתרונו הקדים אלקים ימנה את שלום פרעה בסוד הרואה בחלומו נהר רואה שלום. וב' אלו אירעו ליוסף כי וינס ויצא החוצה ונזהר מלבא על הגויה לכן לזה זכה אל ז' פרות הטובות היכלי ג"ע. ולפי שחטא בי' טפות ויפוזו זרוע ידיו והי' ראוי אל ז' פרות הרעות ותמורת עונש נפשו ברזל באה נפשו עשר שנים בבית הסוהר. ולכן תחלה עבר עליו העונש הנז' ואח"כ זכה למלוכ.ה מפני שניצל מך העביר' כנז' ומזה ידע יוסף כי הגיע גדולתו ולז"א ועתה כלומר שכבר הגיע ירא איש נבון וחכם ועל עצמו הי' מדבר והרי נתבאר איך הקב"ה הנראה לפרעה בחלום כל ענין גלות ישראל במצרים וסדר גלגולין וסבותיו וז"ש את אשר האלקים עושה במדת הדין לישראל בענין גלות מצרים הראה את פרעה. ואמנם הגאולה שהית' ע"י שם ההוי"ה מדת הרחמים כמ"ש כה תאמר ד' אלקי אבותיכם וכו' ואמרו לי מה שמו וכו' זה לא הראוהו בחלום. וסיבת זה יתבאר בפ' ויהי מקץ וכו' כי להיות החלום מסטרא דמסאבא הנק' קץ כל בשר כנ"ל לכן לא הראוהו רק את הגלות כי הי' שמח בגלותם: וכל הארץ באו מצרימה וכו'. התחיל הכתוב להציע הצעה איך הכל מאתו ית' כי הוא המסבב סיבות להקים ענין גלות מצרים וגם לקיים חלום יוסף והנה השמש והירח וכו' ואיך יוסף שמר החלום עד כ"ב שנים וגלגל הגלגולים ההם כנודע וז"א וכל הארץ באו וכו' כי הנה הרואה יתמה מענין ירידת אחי יוסף כי הי' יכול לתקן הדבר באופנים אחרים. וזה כי בהיות רעב בארץ כנען יוכלו לקנות מארצות הסמוכות לה ולא לרדת למרחקים למצרים ואם נאמר כי לא הי' בר נמצא אלא במצרים הנה דרך העולה שהולכין חמרין וגמלין ומביאין משם תבואה למכור בכנען ואם גם זה לא נמצא הנה יוכלו לשלוח תמורתם עבדי הבית ולא הם בעצמן לז"א דע כי כל הארץ ר"ל כללות כל העולם הי' בו רעב כולל ולא נמצא לחם אלא במצרים ולכן כולם באו מצרימה. ולא די שהי' רעב כולל (במצרים בעולם אלא כי חזק הרעב לגמרי בכל הארץ ר"ל בכל העולם והי' נמנע לקנות מארץ אחרת כ"א ממצרים. וא"ת שהיו מצוין חמרים וגמלים אינו כן אלא כל הארץ עצמן כולן כאחת היו באים הם עצמן ולא ע"י חמרים וגמלים והסיב' הי' לשבור וכו' יוסף ירמוז אל משאז"ל שהוא בעצמו הי' המוכר ולא ע"י שלוחו וכמו כן לא הי' מוכר כ"א לאיש עצמו לא לשלוחו כי הי' נותן דבר קצוב למספר האנשים הבאים שיעור המספיק לו ולביתו לבד ולא למכור לזולתו כי לכך הי' יוסף עצמו המוכר ולא שלוחו כי לא יזהר לעשות הדבר כרצונו. וא"ת אם כן ישלחו עבדיהם תמורתם כי מהיכן היו ניכרים אם הם עבדים או אדונים כי כמו שהי' אחי יוסף קונים לחם לצורך כל נפשות בתיהן ועבדיהן ואמתיהן כמו כן יוכלו עבדיהם לקנות לצורך אדוניהם כי מי מכיר בענינים לז"א וכל הארץ כי הכריז יוסף ששום עבד לא יבא לקנות כ"א האנשים בעצמם כנודע כי כונתו הית' לראות את אחיו כמשז"ל ולכן נתייראו מלשלוח עבדיהם פן יוגד הדבר ליוסף כי שנת רעב גדול הי' וכל אנשי ארץ כנען הם בעצמם ירדו ויגידו ליוסף לאמר לא תתן לאלו העבדים כדי למעט הקונים וע"י כן יהרגו העבדים ויבוזו ממונם כי עברו על גזירת המלך וכל נפשות יעקב ובניו ובתיהה ימותו ברעב באופן כי הי' הדבר בהכרח לרדת הם בעצמם, אז וירא יעקב וכו' כי השבטים לא היו רוצים לרדת לשתי סיבות אה בזוכרם ענין מכירת יוסף למצרים כמשז"ל על וירדו אחי יוסף עשרה שירדו לפדותו ובתחל' היו מתייראים אם מפני העון עצמו וכמ"ש להם ראובן הלא אמרתי אליכם לאמר וכו' ואם מצד הטבע כי זכרו החלום ואולי יתקיים שם כמו שנתקיים אח"כ ואם ביודעם ענין גזירת בין הבתרים ומי יודע אם ע"י ירידה זו יתגלגל להם ירידה ועבדות כמו שהי' אח"כ כי מזלייהו של הצדיקים ההם חזו אע"ג דאינהו לא חזו ומכ"ש במשז"ל כי כבר יעקב רמז להם בגלות הזה כמ"ש רדו שמה כמנין רד"ו שנה לבד יש ואם לא עכשיו אימתי וע"כ לא רצו להודיע ליעקב הכלוא בבית אם יש שבר במצרים כדי שלא ישלחם עד אשר הוגד ליעקב עצמו ואז אמר להם למה תתראו וכו' כמו שנבאר. ומה גם אם נפרש וירא כמשז"ל במרא' הנבואה אלא שהם פירשו כי יש שבר על יוסף ואנחנו נפרשהו בענין אחר על גזרת בין הבתרים. והענין כי בראות יעקב שבניו לא הגידו לו כי יש תבואה במצרים חשב בלבו טעם לזה ואז ראה כי התבואה ההוא שבר הוא להם כי מן ארבע מאות ושלשים שנה עברו מאה ותשעים ונשארו רדו בלבד וקרוב עת הגלות לבוא ואולי ע"י ירידתם עתה לקנות בר יתגלגל הגלות כמו שהי' האמת אח"כ ומפני זה היו מתייראים בניו לרדת ולכן קרא האוכל בלשון שבר וז"ש וירא יעקב כי יש שבר במצרים ואז ויאמר לבניו למה תתראו לשון כחישה למה אתם סובלים כחישת רעבון זה שהוא ודאי מפני ספק הגלות כנז' ואם היא לשון ראי' יאמר מה זה אתם רואים בעצמכם מה תעשו ותדאגו מן הגלות הספק ותניחו צרת הרעב הודאית, וז"ש ויאמר הנה שמעתי וכו' ולעיל אמר וירא יעקב בנבואה וכאן אמר הנה שמעתי כמו שהקשה רש"י ז"ל אבל הענין הנה שמעתי את אשר סיפר לי מענין גזרת בין הבתרים הנאמר לאברהם זקיני כי יש שבר וגלות במצרים והגזרה ההוא מוכרח להתקיים ואמנם גם יש שבר שהוא התבואה וא"כ רד"ו שמה אתם עצמיכם כי כבר הגיע הקץ והגזרה עכ"פ תתקיים ולכן אף כי קניי' זו שבר הוא לנו שברו לנו משם כ"א כה תעשו ונחי' ודאי מן הרעב ואם מפני הגלות גלות הוא ולא מיתה וז"ש ולא נמות ואם הגלות היתה מיתה ממש טובים היו חללי חרב מחללי 'רעב ומכ"ש כי הרעב היא מיתה ממש אם לא תקנו תבואה אך הגלות אינו מיתה ממש ובהיותכם מביאים תבואה נחי' ודאי ממיתת הרעב ואף אם יתגלגל בגלות לא נמות רק נהי' עבדים. גם רמז מה שנודע כי גר יהי' זרעך הוא יעקב עצמו שעליו נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק ולזה ג"כ ארז"ל עתיד הי' יעקב לירד למצרים בשלשלאות ברזל וא"כ רדו אתם שמה ואני ובנימין ובניכם נשאר פה ושברו אתם לנו משם כי אנו נשאר כאן וכפי זה אי אפשר כי בירידה זו תשארו שם בגלות לעבדים כיון שאני נשאר כאן ובזה ית'ורץ מלת לנו המיותרת והמוכחשת כי גם להם עצמן היו קונים תבואה והול"ל ושברו משם. ובזה ונחי' מן הרעב ולא נמות בגלות כיון שאני עצמי איני יורד אל תתייראו שם עבדים במצרים עד יום שתמותו, אמנם תחזרו לבא פה אל בתיכם לסיבה הנז': וירדו וכו'. הנה יעקב לא זכר רק ענין גלות מצרים כי מכירת יוסף לא הוגד לו בנבואה אבל בניו עיקר יראתם הית' מפני מכירת יוסף כנ"ל ולזה שינה שמם עתה וטפלים ליוסף וז"ש וירדו אחי יוסף, גם זכר מנינם עשרה. והענין כי בראותם כי לא שלח יעקב אתם את בנימין אמרו א"כ כל זה גזירה מן השמים לפרוע עתה עון מכירת יוסף שהי' אחינו ומכרנוהו וז"ש אחי יוסף יעוד ראי' גמורה היותינו עשרה אותם שנמצינו במכירתו כי גם ראובן עמהם הי' בהשליכם אותו אל הבור וכשחזר הודיעוהו ענין החרם שלא יגיד דבר לאביו, האמנם יעקב שלא ידע במכירתו מה שלא שלח את בנימין אינו מחמת היותו אחי יוסף וימכרוהו גם הוא רק לסיבת היותו אחי יוסף מן האם בן גילו ואולי מזל אמו גורמות שיקראנו אסון גם הוא בדרך כדרך שאירע ליוסף בדרך שכם ולא בבית וז"ש ואת בנימין לסיבת היותו אחי יוסף בן גילו לא שלחו עם בניו כנז' לא מפני שהי' יודע שמכרו את יוסף כי לא חשדם בכך כי הרי אחיו הם וז"ש את אחיו האמנם הטעם הוא כי אמר פן יקראנו אסון בדרך מחיות רעות כדרך שאירע ליוסף. אבל בני יעקב מענין הגלות כבר נתיישב דעתם במ"ש יעקב כנז' אבל ענין עון מכירת יוסף עדיין היו מתייראים וכמ"ש בראובן ויען ראובן אותם וכו' וז"א לשבור בר ולא לשבור שבר כמ"ש יעקב כי יש שבר כי אז הי' היראה כפולה משני שברים מן הגלות וממכירת יוסף ובאומר לשבור בר לא יש כ"א שבר א' שהוא מכירת יוסף. ויבאו בני ישראל וכו'. הזכירם ע"ש בני ישראל לתת טעם למה ביאתם מארץ כנען ירדו עשרה ביחד ובכניסתם בבואם למצרים לא נכנסו ביחד אלא מעורבין באחרים כמ"ש בתוך הבאים, וביאור כי הטעם הוא לפי שיוסף לא הי' נותן רק עומר לגלגולת לכל הבאים והי' צריך לפרט כל א' שמו ושם אביו ואם יכנסו יחד ויוכרחו להגיד כי כולם אחים בני ישראל ראובן בן ישראל שמעון בן ישראל וכו' יתמה מזה ויבקש מהם איזה עילה וכמו שהי' אח"כ ולכן נתפרדו בתוך הבאים כדי שלא יורגש הדבר או לסיבת עין הרע כמשז"ל. וא"ת עכ"ז יורגש הדבר בכותבו בספר הזכרון עשרה וכולם בני ישראל לז"א כי הי' הרעב בארץ כנען יראה לא היו הבאים מתי מספר כ"א כחול שעל שפת הים כי הרי הי' הרעב בכללות ארץ כנען שהוא ת' פרסה על ת' פרסה ועשר האלו אינם טיפה בים בערכם ולא יורגשו בבואם מעורבים עמהם. ויוסף הוא השליט עתה ביאר פחדם שלא באו ביחד מה הוא כי אילו הי' מוכרי התבואה רבים כי כן הי' צריך כפי צורך הקונים כי כל העולם כולו הי' שם לקנות יהי' בני ישראל בטלים במיעוט מיעוטם. אמנם יוסף לבדו הוא הי' המוכר וכל הקונים עוברים לפניו כבני מרון והכל כתוב בס' המקנה והי' מוכרח שיורגש וז"ש ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ ואין זולתו. וא"ת ומי הכריחו בכך לזה הקדים אמר הוא השליט וכו' כי הנה ברעב אשר הי' בעיר שומרון פרטית רמסו העם את השליט הנשען המוכר לעם את התבוא' ומה גם בהיות כל העולם כולו קונים והרעב גדול במאוד מאוד אשר בלי ספק בחפזון העם ירמסו את המוכרים ויהרגום וגם לא יוכלו לעשות רצון יוסף למכור עומר לגלגולת כנודע וע"כ יוסף השליט על כל הארץ מולך בכיפה הוא עצמו הי' המשביר לכל עם הארץ ואין זולתו שתהי' אימת מלכות על הקונים ויתנהג הדבר כרצונו בכל מכל כל. ושינה שמם עתה באומר ויבאו אחי יוסף לרמוז כי הי' זה לקיים גזרתו ית' בענין חלומו שישתחוו לו אחיו אפים ארץ: וירא יוסף וכו'. הנה בתחל' ראותו אותם בלתי חקירה אחרת תיכף ויכירם האמנם לפי שעברו עשרים ושתים שנים שלא ראם לא סמך על זה ולכן ויתנכר אליהם עד יחקור הטנין ולא רצה להראות עצמו במכיר אותם ולא רצה להראות להם פנים שוחקות כאח אל אחיו גם לא שאל להם תיכף מאין אתם מה שלא הי' שואל לשום קונה אחר, ולכן התחכם לדבר אתם בקושי לא ענין מרגלים אחם אלא דברים אחרים כאילו נאמר שאמר להם אולי מארץ מורדת על ארץ מצרים אתם ואיך נמכר לכם לחם וכיוצא בדברים אלו ובחוך הדברים ויאמר להם מאין אתם והם לא ירדו לסוף דעתו, והשיבו מארץ כנען וכו' ואמנם יוסף עתה שידע כי מארץ כנען הם נתקיימה הכרתו לגמרי בלי שום ספק וז"ש ויכר יוסף את אחיו אבל הם הגם שראו אותו שואלם מאין אתם ולא עשה כן לכל גוי לא מפני זה הכירוהו גם עתה זה לסיבת תחבלותו להתנכר ולדבר אתם קשות וערבבם. ואמנם אחר שכבר הכירם עתה בלי שום ספק הסכים בדעתו להתוודע אליהם ואמנם חזר בדעתו ויזכור עתה את החלומות וכו' יראה צד החלום הנוגע לו שהי' עתיד למלוך כבר זכר מתחל' כשמלך כי נתקיים חלומו ולכן רצה להתוודע אליהם וכשזכר עתה מחדש הצד הנוגע להם בחלומותיו השנים אז ניחם מדעתו, וזה כי בחלום הראשון ראה כי אלומות אחיו לבדה משתחוים לו וכבר נתקיים באומר ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו וכו' האמנם בהתחבר לו החלום השני אשר עדיין צריך גם הוא להתקיים שיבואו אביו ואחיו כולן ביחד במ"ש והנה השמש והירח וי"א כוכבים משתחוים לי אז ראה כי עדיין צריך שיבא גם אביו עמהם להשחחוות לו וז"א את החלומות כלומר כי שתי החלומות צריכין להתקיים וז"ש אשר חלם להם כלומר הבחינ' הנוגעת להם כי לו כבר נתקיים ואז נתחרט וסיבב טענות לגרום ירידת אביו גם הוא עמהם וירידת בנימין כי גם הוא מי"א ככבים אז אמר להם מרגלים אתם וכו' וע"י כן תוסבב ירידת בנימין ואח"כ ירידת אביו וכמפורש בפרשיות הבאות. ולשלא יאמרו כי בעלילה בא עליהם לומר מרגלים אתם ולא לזולתם לכן נתן עעם וראי' לדבריו במ"ש לראות את ערות וכו' כלומר מה שאני חושב כי מרגלים אתם הוא כי הרי לא נכנסתם האחים ביחד בשער א' כמנהג האחים אמנם כל א' נכנס בשער שלו כמ"ש ז"ל והנה שערי העיר ופתחי' הם הנק' ערות הארץ וגילוי' כי באתם לראות איך תוכלו לפתוח השערים במרמה כדרך המרגלים וז"ש לראות את ערות הארץ באתם. ולזה ג"כ הוסיף מלת את לריבוי כי כל ערות הארץ ופתחיהם באתם לראות כלומר נכנסתם ובאתם בהם בכולן דרך ביאת שערים וזה לראות ערותה איך תוכלו להם כי את כולל כל שערי המדינה: ויאמרו לא אדוני והראי' כי ועבדיך בתוספת ו' כלומר אילו היינו מרגלים לא היינו באים לשבור אוכל כי ברוב עם כל הארצות מי ירגיש בנו אם אנו קונים אוכל או לא ומכיון שבאנו לשבור אוכל הננו ככל שאר העם הקונים וכמו שהם באים לקנות אוכל גם אנו כמותם באנו לשבור אוכל וז"ש ועבדיך בתוספת וא"ו כלומר כל העם וגם אנחנו עבדיך לא באנו כ"א לשבור אוכל והרי ראי' גדולה לדברינו ומעתה נצטרך לדחות ראייתך כי הטעם שלא נכנהנו בשער א' הי' מפני עין הרע כי הנה אנו רבים עשרה וכולנו ר"ל עם היותנו רבים בני איש א' נחנו. ובאומר נחנו חסר א' ירמוז מעשיהם כי לכך נתמעטו ממה שהם ונכנסו יחידים כל א' בשער א'. והנה ענין זה שאנו בני איש א' כנים אנחנו ואתה מוכרח להודות האמת כי הרי שלא במתכוין בדקת בנו וראית כי כולנו בני איש א' הנק' יעקב וכיון שזה אמת מזה תדע גם הדבר האחר כי לא הי' עבדיך מרגלים וכמשז"ל שלא יתכן שישים אדם עשרה בנים בסכנת מות במלאכת מרגלים: ויאמר וכו' הנה אמרתם הכרע גדול על כי אינכם מרגלים כי אין אדם מסכן טשרה בנים האמנם הקושיא שהקשיתי לכם עדיין במקומה עומדת ולא השבתם עלי' וזהו ויאמר אליהם לא. והטעם הוא כי הלא ערות הארץ כל עשר שערי העיר הנק' ערות הארץ באתם ונכנסתם בהם וא"כ אין זה כ"א שכוונתכם לראות מוצאתיהם ומובאיהם וז"ש באתם לראות ואילו כדבריכם מפני עין הרע כל שנים ושלשה מכם יכנסו בשער א' ולא הי' בזה עין הרע כי דבר מצוי הוא ב' או ג' אחים בני איש אחד האמנם לא הנחתם שער מכל שערי העיר שלא נכנסתם בו זה יורה כי אתם מרגלים. אז השיבו ויאמרו שנים עשר וכו' ובשביל אותו האחד שאיננו נתפזרנו לבקשו. ועתה שכבר הודו כי כזב דיברו שהי' לסיבת עין הרע א"כ נתבטל דיבורם שאמרו כנים אנחנו וא"כ לא היינו מרגלים ועתה שאתם שקרנים א"כ אין ראוי להאמין כלל לדבריכם ואף טעם זה והאחר איננו הוא שקר כי האמת הוא מה שאמרתי לכם בתחלת כל דברי כי טעם מה שנכנסתם בשערי העיר בעשרה הוא כי מרגלים אתם ובתחל' הייתי מאמין שאינכם מרגלים אלא שעדיין הי' קשה בעיני טעם למה נכנסתם בי' שערים כנז' אבל טתה אפילו ענין מרגלים אני חוזר לאמיתה כבתחל' וז"ש הוא אשר דברתי אליכם וכו'. ואומר לאמר אפשר לפ' עם הנ"ל כי וידבר אתם קשות אינו ענין מרגלים אתם וז"א הנה אשר דברתי לכם קשות בתחל' הכל ואע"פ שאז לא אמרתי לכם בפי' מרגלים כוונתי הית' לאמר לכם מאז כי מרגלים אתם עד שנתגלגלו הדברים ואמרתים בפירוש. ומכיון שהוחזקו שקרנים לא הי' עוד פה להשיב כלל ואז לא ענו. והנה כפי זה כבר הי' מחויבים מיתה כי נתאמתה טענת מרגלים אתם ואמנם לא זו הית' כוונת יוסף אלא לקיים חלומותיו כנ"ל עד שיבואו בנימין ואביו להשתחות לו ואז פתח פיו לאלם ואמר בזאת תבחנו וכו', האמנם נתיירא פן ירגישו בדבר פרעה והגבורים אשר לפניו וכן אחיו יאמרו אמת איך נתרצה בהבחינ' זו ולא הרגום ודאי כי יוסף הוא ולכן רוצה להביא לבנימין ולא חשש אל תועלת המלכות וכמשז"ל כי כבר הי' השבטים ממחפשים אולי ימצאוהו במצרים אז נתחכם ויאסוף אותם אל משמר ג' ימים כאילו חפץ להמיתם ונתחרט ממ"ש בזאת תבחנו והמתין ג' ימים כאילו שב כעסו ממנו ואז חזר ואמר את האלקים אני ירא ולכן איני ממית אתכם ולכן אני חוזר לענין בזאת תבחנו וז"א אם כנים אתם וכו': הן כסף אשר מצאנו וכו' ק"ו זו כפול ומכופל האחד כי הנה כסף הרבה אשר כולנו יחד מצאנו ועוד כי הי' מציאה בהיתר ולא גניבה באיסור ועוד כי לא מצאנוהו בתחתית האמתחת והאוכל מלמעלה .לשנאמר כי אנו שכחנוהו מתחל' וכפי זה מן הדין הי' שנחזירהו אמנם נמצא בפי האמתחת והאוכל חחתיו אשר הנחתו בידך כמ"ש מלא אמתחת האנשים וכו' ובודאי כי כבר לקחת הכסף מידינו בתחלה וכפי זה יהי' או בערמתך או שהאלקים נתן לנו מטמון באמתחתינו, ועוד כי לא מצאנוהו אלא בארץ כנען הרחוקה ואפשר שנחשוב כי שכחת אותו לגמרי. ובפרט בהיותו יוסף לבדו הוא המשביר בידו לכל עם הארץ ואינו רחוק ששכח ועם כל הנז' הנה השבנוהו ואל תאמר אולי הי' ברמאות שאם יזכור נשיבהו ואם ישתוק ישאר בידינו כי הרי השבנו אליך מיד ולא השארנוהו בידינו כהרף עין כנ"ל. ויגשו אל האיש וכו' ונשב אותו בידינו וכו' וזה מבלי שאתה זכרתו אותו, וא"כ מכ"ש ואיך נגנוב וכו' הנה זה גניבה ממש ולא מציאה ועוד שהוא מבית אדוניך בקרוב ולא כבתחל' שמצאנוהו בארץ כנען ועוד שאינו רק גביע כסף קטן ששותין בו ואיך יעלה בדעת שסכננו עצמנו בדבר כזה. אשר וכו' להיותם בטוחים האריכו לשון והגדילו העונש אשר ימצא ומת וגם אנחנו וכו' עם שאין הדין כך והול"ל אם ימצא את אחד מעבדיך ומת כי אשר וכו' מורה על אמיתות הענין שעתיד הוא לימצא והרי בתחלת דבריהם הגזימו ואמרו חלילה לעבדיך וכו' והענין כי כפי דבריך ודאי שפשפשת היטב ולא מצאת ומוכרח הוא כפי דבריך שימצא בידינו: והנה היות הגניבה ידועה לכולנו הוא נמנע וחליצ' לעבדיך שכולם יחד הסכימו לעשות כדבר הזה' כי הרי הן כסף וכו' כמבואר ובהכרח הוא שאחד ממנו לבדו הוא שגנבו בלי ידיעת כולנו וא"כ אותו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת הוא לבדו ולא כולנו כיון שלא גנבו בהסכמת כולנו וכפי זה אנו פטורין בין ממיתה בין מעבדות אבל לפנים מן השורה אנו אומרים וגם אנחנו נהי' וכו'. ולכן לא אמרו ואנחנו אלא וגם אנחנו ואמנם הכניסו עצמן בעונש הזה עם שהיו פטורים להיותם בטוחים בעצמם שלא ימצא בידם כנ"ל: ויאמר וכו'. המפרשים נדחקו בזה איך אמר כדבריכם כן הוא ואח"כ אמר להיפך אשר ימצא וכו', והנלע"ד באופן זה שאמר להם הנה הקל וחומר שאמרתם הן כסף וכו' אמיתי הוא וכפי זה כמו שבכסף ההוא המושב בפי אמתחותיכם אני מודה לדבריכם כי כן הוא שלא גנבתם אותו אלא כמו שאמרתי בתחל' אלהיכם וכו' נתן לכם מטמון וכו' גם עתה בענין הגביע אף אם ימצא באמתחותיכם מאמין אני לכם שכדבריכם כן הוא שלא נגנב בהסכמת כולכם וא"כ איני רוצה להגדיל עליכם העונש וכמו שאתם הגדלתם העונש עליכם להכניס מן השורה כן אני אמעיטנו פחות משורת הדין וזה כי כאשר ימצא אתו די לי שיהי' לי עבד עם היות שבן נח נהרג על שוה פרוטה אמעיט עונשו מדה כנגד מדה שאתם הגדלתם ענשכם. ואל תחשדני שהמעטת העונש הזה הוא ע"י שאקיים דבריכם שאמרתם וגם אנחנו נהי' לעבדים דא"כ אין זה לפנים משורת הדין שהרי יותר עונש הוא ליקח עשרה לעבדים מלהמית א' לבדו וכל השאר נקיים כפי הדין כנז' אבל זאת אעשה כי אתם תהיו נקיים לגמרי וכפי זה נמצא שהמעטתי ענשכם מאד לפנים משורת הדין: וימהרו וכו' להיותם בטוחים כנ"ל מיהרו להוציא הדבר לאורה וימהרו וכו' ולא עוד אלא שלא המתינו לשהאיש ההוא יוריד האמתחות ושיפתחם כי אליו נוגע החיפוש רק הם עצמן המורידין וגם הפותחים אבל החיפוש לבדו הניחו אליו למען לא יעליל עליהם כי לכך מיהרו לפתוח ולחפש כדי להסיר הגביע ולהחביאו מעיניו והוא לבדו חיפש כולם ובגדול החל ובקטן כלה הוא עצמו, ואמנם יכול הי' לומר כיון שאני מאמין לכם שלא גנבתם הגביע מכח הק"ו הן כסף וכו' וכבר אתם מוחזקים בעיני לנאמנים כמו שביארנו על מ"ש גם עתה כדבריכם וכו' א"כ איני צריך לחפש באמתחותיכם רק באמתחת הקטן שעדיין לא הוחזק אצלי לנאמן אמנם עכ"ז חשש אולי יכירו ברמאותו ולכן בגדול החל וכו' וע"י כן לא הכירו ברמאותו ולכן ויקרעו שמלותם כי לא הי' להם פתחון פה לדבר מש"כ אילו לא חיפש רק אמתחת הקטן לבד כי אז יאמרו לו בחזקה אתה עשית כל זה בידך: ויבא וכו'. עם שיוסף הוא המשביר לכל עם הארץ והי' מוכרח ללכת אל האוצרות לשבור בר והוא עודנו שם מעוכב כי כל חשקו על בנימין להחזירו אליו. ויאמר וכו' יוסף לא שמע הק"ו הנז' הן כסף וכו' ולכן תיכף אמר להם דרך פשיטות מה המעשה אשר טשיתם כולכם בהסכמה אחת וכולכם ראויים עונש וכדי שלא יאמרו בעלילה באת עלינו ומידך הי' זאת לעכב את בנימין כמו שא"ל אח"כ יהוד' בפ' ויגש על כי כמוך כפרעה להוט אחר הזכרים לכן לא אמר מה המעשה הזה אשר עשה בנימין כאיש אשר לא ידע מאומה אלא שכולם יחד נמצאו בענין הגניבה ולא ירגישו בתחבולתו. עוד אחרת עשה והוא שלא אמר להם מעתה שגנבתם הגביע נתברר אצלי כי למפרע בענין הכסף הנמצא באמתחותיכם גנוב הוא אצליכם לפי שאפשר שיאמרו לו אולי הוא להפך כי אתה הוא שהשבת הכסף באמתחותינו וגם עתה שמת הגביע לז"א מה המעשה הזה ר"ל של הגביע כי ענין הכסף הראשון כבר אמרתי אלהיכם נתן לכה מטמון וכו' ולכן אני מתמיה איך בתחל' הייתם נאמנים כ"כ אשר השבתם הכסף מארץ כנען ועתה נהפכתם לסורי הגפן לגנוב הגביע הקטן הזה ויהי' זה כענין הנק' אצל היודעים ונק' אצלם הכנסת הפירכא בק"ו וזה כדי לסתור הק"ו של הן הכסף וכו' וכל זה עשה לשלא ירגישו בענין כי העושה כל זה כנז'. והודה להם כי זולת היותם גנבים הנה גם היו סכלים כי הלא ידעתם כי נחש אתכם ע"י הגביע וגם ינחש שלא ע"י הגביע איש חכם כמוני ואוכל להשיג בניחושי כי אתם גנבתם אותו וז"ש נחש ינחש כפול. וא"ת ואם יכול אתה לנחש עצמך שלא ע"י הגביע למה תצטרך אליו לז"א נחש ינחש כלומר שני מיני נחושים הם אותו שלא ע"י הגביע הוא דרך כלל ולא בכל הדקדוקים ושע"י הגביע הוא בתכלית הידיעה והדקדוקים וא"כ ידיעה זו המועטת שאתם גנבתם אותו יכול אני לידע שלא ע"י הגביע ועכ"ז צריך אני אליו לדעת כל הדברים בדקדוקים ונמצא היותכם גנביה וגם סכלים. וא"כ גם כי לכאורה אינו תימה אם גנבנוהו כי להיותינו חפצים בהשגת החכמות והנחושים לקחנוהו ואין להאשים אותנו כ"כ כי לא לגנוב הכסף עצמו חפצנו שאילו כן יותר הי' לנו לעכב הכסף בידינו הרב ההוא כמבואר בהן כסף וכו' לזה לא אמר למה גנבתם הגביע רק מה המעשה וכו' כלומר אע"פ שתוכלו להתנצל שאינו לתכלית גניבה עכ"ז זה המעשה אשר עשיתם עם שאינו לתכלית גניבה הנה הוא מכוער וסכלות הוא כי הלא ידעתם וכו' ויכולתי לידע ולנחש כי אתם לקחתם אותו וז"א איש אשר כמוני המפורסם לכל העולם חכמתי כמ"ש פרעה אין נבון וחכם כמוך ואז לא הי' בידי גביע לנחש בו: ויאמר וכו' הגם כי אל האיש המחפש אמתחותינו נכנסנו עמו בויכוח הן כסף וכו' אמנם לאיש כמוך שלם שבחכמים אין לנו לכנוס בויכוח כלל אף אם יש לנו תשובה להשיב וזה לכמה סיבות אם להיותך אדוני ואין ראוי להעבד להעיז פניו נגד אדוניו וז"ש מה נאמר לאדוני להיותך אדוני ועוד אחרת כי אפילו לאיש אשר על ביתך אין לנו פה להשיב כי כבר נמצא הגביע בידינו וכנגד זה אמר מה נדבר לשון קושיא בכח טענה חזקה כי הרי נתחלשה טענתינו כנזכר. וא"כ אפילו לבן ביתך מה נדבר. וגם כי יכול אני עוד להשיב גם אחר שכבר נמצא הגביע בידינו באומרי כי כל השומע ענין מציאת הכסף בפי אמתחותינו שלא בשום דרך טבע וגם עתה נשנה ענין הגביע זה יורה כי בן ביתך עשה כל זה לאיזו סיבה אמנם ומה נצטדק מי יצדיק אותנו ויאמר כי הדין עמנו ויאמין ויצדיק דברינו הכל יתנו לך כבוד ויודוך ויצדיקו דבריך ולכן מוטב לי להצדיק עלי את הדין ולתלות בנו העון וז"ש האלקים מצא וכו': או יראה אם אומר בלשון אמירה רכה ואתחנן לפניך בדרך תחנונים תמחול לי אף אם חטאתי מה נאמר להיותך אדוני מושל עלי וגדול עוני מנשוא כי רב הוא יותר מהגוזל את חבירו שכמותו ישיב אליו. ואם אקח דרך אחרת שלא להודות שחטאתי ואשיבך דברים קשים ותשובות חזקות מה נדבר כי אין לי תשובה להשיב. ואם אקח דרך בינונית והיא שגם אקבל ענשי על מה שחטאתי על הפחות שמע דברי הנכונות ותצדיקני ותזכני ואח"כ תענישני אם תרצה. ועל הפחות אמות זכאי ולא אמות חייב גם זה ומה נצטדק ולכן טוב לי לחסום פי ולהרשיע את עצמי ולאמר האלקים מצא וכו' ולא אומר כבתחלה כי האחד לבדו גנבו ולכן ומת אבל אנחנו לא היינו בהסכמה ההוא והדין הוא שנהי' נקיים רק האלהים במדת הדין מצא עון עבדיך וכולנו יחד חטאנו, והענין הוא כי הרי כיון שכולנו אחים ושותפין אפשר כי איזו אחר גנבו ובנימין קנאו מידו או שהוא החביאו באמתחת בנימין בלי ידיעתו כי חשש אל החיפוש הזה פן ימצא אתו וא"כ אין בנימין חייב מיתה מן הדין כענין בני נח כי אם ראוהו עדים שגנב ודאי יחויב מיתה אבל מציאה בעלמא באמתחתו הוא ספק ואין ממיתין על הספק והנה כבר שפטרנו לבנימין מסיבת הספק הרי נכנסו כל אחיו בכלל הספק פטורין מן המיתה ולכן מפני הספק יהיה לנו כולנו עונש שוה שכולנו נהי' עבדים לאדונינו וז"ש האלקים מצא לשון מציאה אם לא ראוהו עדים שגנב ממש כי האלקים לבדו גילה הדבר דרך מציאה שנמצא בידו בלבד ולא ע"פ עדים. גם ז"ש גה אשר נמצא הגביע בידו ולא אמר גם אנחנו גם בנימין לרמוז לא ראוהו עדים שגנבו רק נמצא בידו בלבד וקנאו מן הגנב יאינו חייב מיתה וכיון שכן נסתלק עונש המיתה ונכנסנו כלנו בהשוואה אחת הננו כולנו עבדים לאדוני ולא מיתה עם היות שיש טענה לפטור אותנו לגמרי אף מן העבדות כיון שלא נמצא הגביע בידינו כלל וז"ש בלשון גם לחומרא גם אנחנו. ולהיפך זה יש גם אחר לקולא והוא כי אשר נמצא הגביע הי' ראוי למות ועכ"ז יהי' עבד גם אשר נמצא וכו'. ונחבר שני הגמין ההפכיים האלו האחד להקל עליהם מעבדות ואחד להחמיר על בנימין למיתה וכיון שיש ספק עושה מציע אחד שהננו כולנו עבדים לאדוני. ומה שלא נתרצה יהודה במה שהבטיחו האיש ההוא כמ"ש אשר ימצא אתו יהי' לי עבד ואתם נקיים כי הי' עונש קל מאד מזה הוא כי נתיירא פן לא יסכים יוסף לדבריו ויחייב מיתה את בנימין ואפשר כי גה להם יקח לעבדים כמ"ש הוא עצמו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו וכו'. גם לסיבה אחרת כי כבר קיבל עליו נידוי להשיבו אל אביו עמו ולכן יותר טוב לשישאר גם הוא עבד עם בנימין ולא יהי' בנידוי כי עדיין יש זמן להביאו כשיוכל מש"כ אם יעלה עתה אל אביו ובנימין ישאר במצרים. ועוד אחרת כי בנימין קטן ורך לא לימד בדרכם וישתקע במצרים עם הגוים ויאבד זכרו אבל בהשאר מעשרה אחיו עמו עבדים במצרים יוכלו לקחת עצה איך ימלטו נפשם ונפש בנימין ויברחו ממצרים אל יעקב אביהם. ויאמר וכו' אתה מסופק שלא אקיים מה שהבטיחך האיש (אשר על ביתי הנז' אינו כן כי הרי חלילה כפי הדין מעשות זאת שאתה אומר עתה רק אעשה מה שהבטיחך האיש אשר על ביתי לפי שאין הדין נותן כדבריך כי בשלמא אם היתה אמתחת אחת לכולכם יחד הייתם כולכם נכנסין בספק ותהיו פטורין מן המיתה וחייבין כולכם בעבדות כענין דינא דמלכותא אך עתה שהיתה אמתחת בפני עצמה לבנימין הרי כולכם נסתלקתם מן הספק ותהיו נקיים לגמרי ואמנם בנימין הגם שאין עדים שגנב רק שנמצא הגביע בידו ואף אם נפטור מן המיתה ראוי הוא להיות עבד וז"ש האיש אשר נמצא וכו' אבל אתם עלו לשלום אל אביכם לגמרי. ובכלל דבריו רמז שאל יצטערו על השאר בנימין עבד לו כי ישים עיניו עליו לטובה אף אם נמצא הגביע בידו כיון שאינו רק ספק יהי' בשלום עמו ואין הפרש רק שהוא ישאר משרת לו בשלום ואתם ג"כ בשלום משרתים אל אביכם וז"ש ואתם עלו לשלום ולא אמר ואתם תהיו נקיים כמ"ש האיש אשר על ביתו. או אפשר רמז בכלל דבריו שלא יאמר יהודה כמ"ש לו אח"כ כי איך אעלה אל אבי וכו' כי עבדך ערב וכו' ויהי' מנודה בשני עולמות לז"א אל תצטער בכך כי זה הי' נדרי שגגות כי לא עלה בדעקך שיגנוב ויתחייב מיתה והרי זה כעובר על מצותו ית' להמית בן נח הגונב שוה פרוטה ואיך נשבעת להשיבו א"כ אתם תוכלו לעלות אל אביכם בשלום מכל הצדדין אם שלום אביכם כי הוא גרם רעה לעצמו ואינו בידך למלטו מדין המיתה כנז' ואם שלום מן הנדוי כי המנודה מרוחק בקטטה עם השי"ת אבל אתה היו נדוייך בשגגה כנז' ואינך מנודה וכמ"ש פן יקראנו אסון ועל זה נשבעת אבל אם הוא בעצמו יביא האסון עליו ע"י גניבתו פטור אתה והנך בשלום עם השי"ת ג"כ. וכשהזכיר לי ענין הנדוי אז ויגש אליו יהודה וכו' עם היות שאדרבא היקל לו יוסף מהעונש שגזר יהודא עליו עצמו ועכ"ז ויגש וכו'. ובזה הותרה הקושיא הזאת הגדולה שהרגישו המפרשים ז"ל בפ' ויגש אליו יהודה וכו': ויוסף הוא השליט וכו'. י"ל א' כי כבר נזכר זה באורך למעלה וירכב אותו במרכבת המשנה וכו' ולמה חזר להזכיר ענין זה פה. ב' כי כבר: הזכיר ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו א"כ למה חזר ואמר וירא יוסף את אחיו ללא צורך ועל הפחות הול"ל וירא יוסף אותם. ג' דהל"ל ויאמר אליהם מאין באתם וכו' ואנן ידעינן דדיבר להם קשות ומה הוצרך לומר וידבר אתם קשות. ד' כי הנה עדיין דברים הקשים לא היו אלא אח"כ מרגלים אחם ושם הול"ל וידבר אתם קשות כי מה שאמר מאין באתם אינו קשות ולא עוד אלא שהפסיק בינתיים במ"ש ויכר יוסף ויזכור יוסף וכו'. ה' למה כפל ב' פעמים ויכירם ויכר יוסף. ו' כי מה שייכות יש אל מה שאמר ויזכור יוסף וכו' עם מ"ש אח"כ ויאמר להם מרגלים אתם. ז' מה הכרח יש במ"ש ועבדיך באו וכו' אל מ"ש לא אדוני והרי אפשר כי מרגלים הם ולשלא יוכרו עשו עצמם כבאים לשבור אוכל. ח' דהול"ל לא אדוני כי עבדיך באו וכו' אך ו' של ועבדיך אין לה יישוב כלל. ט' צריך ליישב כל אלו הטענות שכולן מכופלות וטפלים מבלי מלח ובלי טעם כנים אנחנו ולא היינו מרגלים ויאמרו שנים עשר וכו' ומי יכריחנו להאמין זה וגם כי כבר אמר לעיל כלנו בני איש מארץ כנען. י' איך הכריח עתה מדבריהם כי הוא אשר דברתי וכו'. י"א מלת לאמר שהיא מיותרת. י"ב להבין מ"ש אבל אשמים בלשון אבל. י"ג שני פטמים לאמר הנז' בדברי ראובן מה טנינם. י"ד כי לא מצינו שכך אמר להם ושהם לא שמעו. ט"ו מאי יתור וגם דמו וכו'. והביאור כי הנה כוונתו לומר להם מרגלים אתם והנה זה הדבר נר' טענת עלילה כי הנה כל הארץ באו מצרימה מפני הרעב ומה שינוי הי' באלו להעליל עליהם מרגלים אתם, לזה הקדים כי הנה יוסף הוא השליט על הארץ הוא ואפי' פרעה כתיב בו רק הכסא וכו' והנה כאשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה ובזה סמך במ"ש אח"כ מרגלים אתם. גדולה מזו כי הלא לא מינה אחר תחתיו למכור אלא הוא השליט והוא המשביר ולא די אל הגדולים אלא לכל עם הארץ מקטן ועד גדול ולא טען כן לשום איש רק להם והכל יאמרו כי אינו מלומד בטענות עלילות וודאי הוא שאיזה עילה מצא בהם לשיטעון עליהם כך. עוד רמז הכתוב איך רצה הקב"ה לקיים חלום יוסף כי הלא אילו איש אחר מסריסיו הי' המשביר לא היו אחי יוסף באים לפניו אבל נתן הב"ה בלבו שהוא יהי' המשביר עצמו הגם שהיה שליט הארץ וע"י כן הוצרכו אחי יוסף בבואם לשבור לאוכל להשתחוות אליו ארצה כי הוא השליט והרי נתקיים החלום ואחד אשר ככבים משתחוים לי וגם חלום הראשון ותשתחוינה לאלומתי כי ההשתחויה תהי' בענין קניית התבואה שלו כי שלהה נרקבו. וירא וכו' הנה אחר אשר נתקיימו ב' החלומות כנז' לא הי' צריך עוד יוסף לדבר דבר האמנם וירא יוסף את אחיו ראה אותם בעין יפה כי הלא אחיו הם וחמל עליהם כי הלא צריכין הם להתכפר מאשר מכרוהו ונתחייבו מיתה וכן ויכירם בעין רוח הקודש כי ענשם חמור בסוד ואתה תחזה בהיכר הפרצוף לכן ויתנכר אליהם, יראה אל תתמה איך נתאכזר על אחיו כי מה שנעשה נכרי הוא אליהם אבל בלבו הי' אוהבם בבחינת אחיו ולכן התחיל וירא יוסף את אחיו באהבת אחיו ומה שהתנכר הוא כפי דעתם וז"ש אליהם והטעם כי לטובתם נתכוין בזה לכפר עון המכירה ולכן וידבר אתם ק'שות מאד כדי שיכנע לבם ויכירו וישובו כמו שהי' אח"כ ויען וכו' הלא אמרתי אליכם לגמרי אל תחטאו בילד וכו' ודברים הקשים האלו לא הוצרך הכתוב לבארם כי אין בהם צורך וגם אין דברים אלו מ"ש אח"כ מרגלים אתם אלא דברי כעס וחימה וגם כי בתחלה דבר אתם קשות לצורך תועלתם כנז' אהבתו אותם כאחי' וחזר לפייסם באמירות רכות וז"ש ויאמר אליהם מאין וכו'. והנה באותו הכעס מחמת מלך מלאכי מות פתאום הי' קשה עליהם כמיתה ונתכפר עון המכירה והי' מספיק בזה כי הרי בנימין לא הי' עמהם בעון המכירה וגם עתה לא הוצרך להיותו שם. והעיד הכתוב על יוסף כי עם היות שאחיו חטאו לו מאוד כי מכרוהו עכ"ז לבו טהור עמהם ואף כשדבר אתם קשות הי' מן השפה ולחוץ אך בלבו ויכר יוסף אותם בבחינת אחים וז"ש את אחיו ואמנם הם אפי' שהוא לא הזיק להם לא הכירו אהבתו כלל כשמכרוהו: ויזכור וכו'. כבר נת' כי ע"י מה שדבר אתם קשות ויצתה נפשם נחשב להם כמיתה לכפר עון המכירה וכן בענין שהשתחוו לו נתקיים חלומו. ועתה יוסף חזר לזכור מחדש בפרטות את שני החלומות והנה החלום הב' מפרש הראשון כי הנה בראשון לא חלם כמה היו אחיו רק והנה אנחנו מאלמים דרך כלל ופתרונו יורה כי בענין קניית תבואה ממנו ישתחוו לו וכבר נתקיים אבל בהצטרף החלום הב' כי בו ג"כ מספר כולם ואחד עשר ככבים משתחוים לי יורה כי גם החלום הראשון שהורה סבת ההשתחוי' כי הי' על עסק תבואה גם אז יהי' אחד עשר וא"כ עדיין לא נתקיים החלום כי בנימין לא הי' עתה עמהם והי' צריך כי כל האחד עשר עם בנימין ישתחוו לו ושיהי' בענין קניית תבואה ולכן לא התוודע אליהם עתה עדי בא בנימין וישתחוו כולם על עסק תבואה, ולכן התחכם באיזו אופן יביאוהו כי אם יפרש להם כי יביאו את בנימין תיכף יכירו כי יוסף הוא ולכן גלגל עליהם טענת מרגלים אתם לשיצרכו להשיב שנים עשר אחים אנחנו וכו' ואז יוכרחו להביא את בנימין וכמ"ש בזאת תבחנו וכו' וכמו שנבאר סדר דבריהם ודבריו איך נמשכו כי נתן הב"ה בלב יעקב שלא לשלוח את בנימין עד אשר כילו לאכול את השבר כי אז יבא בנימין גם על עסקי קניית תבואה ואז כל י"א יחדיו עשר ישתחוו לו ארצה. וז"ש ויזכור להם יוסף את החלומות ולכן ויאמר להם מרגלים אתם וכו'. ויאמרו אליו לא אדוני וראיה לזה כי הרי טבדיך באו לשבור אוכל כלומר כי אמת הוא שהמרגל את הארץ בא בתחבול' כאילו רוצה לקנות איזה סחורה ולכן בא ואמנם אינו מתגלה לעין כל במקום שמצוין שם רבים מאד והנה בזמן הרעב כל הארץ באו לשבור אוכל מקצה הארץ ולא ימלט מהזדמן שם מי שיכירם שהם אנשים רעים מרגלים ויבא ויגד למלך ובפרט כי ע"י כן יתן לו המלך אוכל כפי חפצו וז"ש ועבדיך באו עד המקום הזה אשר בו שוברין אוכל וכל העולם תושבים ונכרים מצויין כאן א"כ אילו היינו מרגלים איך היינו מכניסין עצמינו בסכנה עצומה כזו. ראי' שנית חזקה ג"כ כי הרי כולנו בני איש אחד נחנו א"כ לא יעלה בדעת כי איש א' לבדו יחפוץ להכניס כל בניו יחד בסכנה בענין מרגלים א"כ לא היו עבדיך מרגלים ולכן להוכיח כי שתי ראיות חזקות אמרו התחיל בראשונה ואמר לא אדוני כי הרי ראי' א' תספיק לזה והוא ועבדיך באו וכו' כנז' וחזרו ואמרו ראי' שנית והוא כלנו וכו' וגם ראי' זאת לבדה יורה כי לא עבדיך מרגלים. ויאמר וכו' הנה יש חילוק בענין מרגלים ובענין כי ערות הארץ והוא כי מרגל הוא לשון רכיל ורגלים כי הולך ברגליו ממקום למקום לידע ולהשכיל באיזו דרך ובאיזו רוח ובאיזו מקום הוא נוחה לכבוש וזה בתכלית החקירה בכל הפרטים אבל כאשר אינו רק דרך כולל לראות מציאות המדינה בכלל החזקה היא אם חלשה זה נקרא ראיית ערות הארץ וחולשתה בכללותה וזה בנקל אפשר להעשות בלתי חקירה רבה וסיבות רב, ובזה נבוא אל ביאור הכתוב כי בשמוע שתי טענותיהן החזקות אמר להם א"כ מודה אני לדבריכם כי לא מרגלים גמורים אתם אבל עדיין אני חושב כי לפחות ערות הארץ באתם לראות כי בזה אין כ"כ סכנה ונתבטלו טענותיהם ולכן הושם טעם זקף גדול במלת לא להורות כי מלת לא הזה איננו חוזר אל דבריהם כי לא כן הוא רק אל דברי עצמו לא מרגלים אתם כמו שטענתי עליכה בראשונה אמנם ערות הארץ באתם לראות. ויאמרו וכו' תחלה לא הוצרכו להודיע מספרם כי לסכנה גדולה ההיא של מרגלים יספיק לבטל אותה באומר כי כלם בני איש א' הם אם הרבה ואם מעט אין אדם מכניס כל בניו בסכנה ועתה לטענת לראות ערות הארץ שאין בה כ"כ סכנה לא תספיק טענה הנז' ומכ"ש עענת ועבדיך באו וכו' ולכן הוצרכו לחזק הטענה השנית ולהוסיף עוד טענה אחרת. ואמנם חיזוק טענות כלנו בני איש א' הוא ויאמרו שנים עשר עבדיך וכו'. יראה אילו היינו שנים שלשה אחים בלבד אינו כ"כ רחוק שישלחנו אבינו לראות ערות הארץ שאין בו כ"כ סכנה אמנם הנה אנחנו שנים עשר וכולנו אחים בני איש א' והאחד איננו כי מת בדרך וקרהו אסון ולא מת כדרכו והי' לו לאבינו לחוס עלינו שלא נלך כולנו פן יקרנו אסון לכולנו ונשאר ערירי ולא עוד אלא שלא הניח בן א' גדול לשמשו אלא הקטן מכל הי"ב ובלי ספק שבן הי"א קטן הוא מאוד ואין חזק כדי לשמש את אביו, ובפרט כי לראות את ערות הארץ בלבד א' ממנו יספיק לראות אם המדינה חזקה אם לאו ומכל זה יורה כי לא לראות ערות הארץ באנו רק לשבור אוכל כי הרעב גדול והלואי שכולנו יספיק להוליך מזון לביתינו. טענה אחרת והוא כי מקומינו הוא בארץ כנען היושבים בשלוה עמכם כי אחים אנחנו כמ"ש ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען ואין אנו באים לקחת ארצכם. ויאמר וכו' יראה הנה דקדקתי בדבריכם כי אנשים פקחים אתם וראיתי שלא אמרתם בני איש א' מארץ כנען אלא בארץ כנר' כי האיש הזה אינו כנעני רק נכרי מארץ אחרת וכעת גר שם בארץ כנען א"כ נתבטלה טענתכם השני' וכפי זה הנה דבריכם שדברתם ואמרתם בארץ כנען הוא עצמו יורה מה שדברתי אליכה בפעם הראשונה כי מרגלים ממש אתם ולא די בשבאתם לראות ערות הארץ וז"ש הוא אשר דברתי וכו'. גם לטענה הראשונה שאמרתם כי שנים עשר אחים אתם הוא עצמו יורה אל מה שאמרתי בראשונה כי מרגלים ממש אתם כי כיון שצריך חקירה רבה לכך לחקור הדרכים היותר קרובים וקלים ומקומות ורוחות המדינה היותר חלושים בפרטות לכן באתם עשרה יחד ואילו לראות ערות הארץ בלבד החזקה הוא כמ"ש הבמחנים אם במבצרים א' מכם הוא מספיק. או יראה כי הנה מה שאמרתם והאחד איננו אין בידי להכחישכם גם מה שטענתם שכולכם בני איש א' וא"כ איך הי' מכניס כל בניו בסכנה זו טענה טובה אילו הייתי מאמין דבריכם אבל אני חושב כי הכל שקר כי אינכם חחים רק עשרה אנשים רחוקים זה מזה ובאתם למרגלים אלא שאיני יכול להכחישכם שאינכם אחים והנה זו הטענה היא עצמה נתכוונתי בתחלה כשדברתי אליכם מרגלים אתם כלומר שאינכם אחים יחדיו רק אנשים נאספים לשליחות הזה וז"ש הוא אשר דברתי כי כשדברתי לכם בתחלה מרגלים הוא היתה כוונתי שלא הייתם אחים ועתה אתם אומרים שאתם אחים ומי יכריע ולכן בזאת תבחנו וכו' כי בבוא אחיכם הקטן הנה אראה פניו ותיכף זוכר אם הוא אחיכם ודומה לכם כי הרי כולכם יפה תואר ורמי הקומה וזהו שרמז באומר ויבחנו דבריכם יכו' פעם שנית ובחינה זו תחזור אל מה שאמרנו כי אבחון פני אחיכם האמת אתכם שהוא אחיכם ואל תחשבו שתוכלו להטעותי ולהביא נער אחר מן השוק ותטעוני כי הוא אחיכם: או יראה ע"ד הנז' קצת והוא שיוכלו להשיבו יאיך בזה יבחנו דברינו ואולי אח"כ תאמר אין זה אחיכם אלא מן השוק לקחתם אותו ולכן התחיל להתגדל בעיניהם כחכם יודע נחש ולחש וכמו שעשה אח"כ בענין הגביע וז"ש הוא אשר דברתי וכו', יראה דעו לכם כי חכם גדול אני מנחש ומעונן ויודע אני כי יש לכם אח קטן וכאשר טענתי עליכם תחלה מרגלים אתם כוונתי היתה לפי שראיתי בידיעתי כי אחד עשר אחים אתם עתה וכראותי כל העשרה תמהתי על שלא בא עמכם גם הקטן לשאת את שברו גם הוא או הי' לכם לבא ה' או ו' בלבד ולכן טענתי עליכם מרגלים אתם לראות אם תשיבו כך ולא השבתם עד הפעם השנית הזאת והנה עתה שהשיבו לו י"ב אחים וכו' והנה הקטן וכו' עתה גליתי דעתי כי הנה הוא הי' מה שדברתי וכו' לשתשיבוני כמה אחים אתם ואיך נשאר הקטן וכו'. ויאמרו וכו' אבל אשמים וכו' בלי ספק כי י"ב שבטי יה הם צדיקים גמורים וחכמים ואילו מתחלה עלה על דעתם כי הי' להם עונש בענין מכירת יוסף לא מכרוהו אמנם הי' מותר בעיניהם מפני הטענות הרבות שביארנו בפ' וישב בפסוק ויראו אחיו כי אותו אהב וכו' וכן בפסוק ויתנכלו אותו להמיתו וע"ש כי שם נתארך הביאור, ואמנם בקיצור הי' לפי שעלה בדעתם כי יקרה להם כענין יעקב ועשו בענין הברכות שיקחם יוסף וישארו הה ח"ו אבודים מהעה"ב כענין עשו והי' זה לו דרך גרמא כי ציד בפיו כמ"ש ויבא יוסף את דבתם וכו' והבא להורגך השכם להורגו ומוטב שידחה יחיד ולא רבים וגם נפסק דין בגמרא אמר רב ששת משום ראב"ע כל המספר לה"ר ראוי להשליכו לכלבים שנאמר ועתה לכו ונהרגהו וכו' ואמרנו חיה רעה וכו' ואדרבא חסד גדול עשו עמו כי לא הכוהו נפש אבל מכרוהו חי והנה הצדיק בהגיע אליו יסורין מפשפש במעשיו והנה אלו טען עליהם מרגלים אתם שעונשם מיתה וחקרו ופשפשו במעשיהם ולא מצאו עון שיחוייבו במיתה כ"א מכירת יוסף כמ"ש וגונב איש ומכרו וכו' אז אמרו אפי' זה אינו כי בדין עשינו עמו כנז' וא"כ אין אנו אשמים על מכירתו אבל מה שאשמים אנחנו הוא על אחינו אשר ראינו וכו' וז"ש אבל. והענין כי אחר אשר באנו למוכרו כדין הנה חזר והתחנן לפנינו בצרה גדולה ובלי ספק כי שב בתשובה וכתיב ומודה ועוזב ירוחם ואנו נא שמענו וע"כ בא העלינו הצרה הזאת ולא על המכירה בעצמה. ולשלא נאמר כי בשלמא אם הי' שב טרם המכירה ניחא אבל אולי מפני היותו בעת צרה הראה עצמו כשב ואח"כ הי' חוזר לסורו ולבטל טענה זו כיון להרחיב הטענה ולחזקה וז"ש אבל אשמים וכו' יראה כי ודאי אשמים אנחנו על גודל אכזריות לבינו ולא על הנוגע אל יוסף עצמו שהוא ענין המכירה רק כי הי' לבבנו ערל ואכזר כמשטמת הגוים הערלים והוא פגם גדול בנפשותינו וכנגד זה מדה כנגד מדה נתאכזרו עלינו כ"כ מן השמים. הלא הוא כי כאשר איש א' יהי' בצרה ראוי אל חברו להצילו ולגלגל רחמיו עליו האמנם יש בזה מדרגות. הא' הוא אם האיש הנתון בצרה לא יהי' קרובו לא יחוס עליו כ"כ. הב' גם אם יהי' קרובו כיון שאינו רואה צרתו בעיניו אינו כ"כ חושש. הג' גם שיהי' קרובו וגם אם יראה בעיניו אם הצרה קטנה אין לו אשם אם לא יחוש עליו. הד' גם שיהי' קרובו ורואה בעיניו צרה והיא צרה גדולה אם אינו צרה נוגעת לסכנת נפשות אין לו אשם כ"כ. הה' גם שיהי' כל התנאים הנז' אם האיש ההוא איננו מתחנן אליו להצילו אין לו אשם רב בזה. אך כאן הי' כולן הא' כי אחינו הוא. הב' אשר ראינו בעינינו צרתו. הג' והד' צרת נפשו ויכלול ב' הנז' אם שהי' צרה גדולה ושהי' צרת נפש. הה' בהתחננו אלינו על כל אלו ולא שמענו מרוב אכזריותינו א"כ לסבת המום והפגם הנקבע בנפשינו ע"כ באה וכו' כלומר ולא על מה שנוגע ליוסף שהוא ענין המכירה בעצמה כנז'. ויען וכו' יראה כפי דבריכם נר' שאילו הי' בעון המכירה הנה הייחם מחויבים מיתה ממש וכבר המית אתכם אבל כבר שתלה הדבר בביאת בנימין והוא דבר היכול להתקיים א"כ אינו רק צרה בלבד ולא מיתה ממש וזה יורה כי אין להם אשם רק על האכזריות כנז'. והנה אין הדבר כן כי הלא התראה גמורה התריתי אז בכם וכוונת דברי הי' זה אלא כי לא אביתם שמוע ר"ל עשיתם עצמיכם כאיש אשר לא שומע כי הרי בפי' התריתי בכם אל תשפכו דם ואע"פ שחזרתי לומר השליכו וכו' וכפי זה מכ"ש שהמכירה קלה מהשלכתו לבור נחשים הי' לכם להבין כי אילו כוונתי להורגו ע"י נחשים איך הייתי צועק אל תשפכו דם אלא מיראתי מאתכם שראיתי אתכם בתכלית הזעם לא יכולתי למנוע אתכם לגמרי אמנם פשיטא כי הבינותם כוונת דברי כי הרי הלא אמרתי אליכם אל תשפכו דם וכוונתי היתה עוד לאמר אל תחטאו בילד שום מין חטא אפילו השלכת בור או מכירה ולא רציתם לשמוע ר"ל להבין דברי וז"ש הלא דברתי לאמר כי אע"פ שלא אמרתיו בפי' אל תחטאו בילד הנה במה שדברתי אליכם אל תשפכו דם הרי הוא כאילו בפירוש אמרתי אל תחטאו. גם ירמוז באומר לאמר כלומר כי במה שדברתי אליכם אל תשפכו דם הרי הוא נחשב לפני הקב"ה כאילו אמרתי לכם התראה גמורה אל תחטאו והנה אחר שיש לפניו ית' )אינכם( מחויבים מיתה ממש ואל תאמרו ע"כ באה אלינו הצרה הזאת כי מיתה ממש מזומנת לכם כי המכירה גורמת זה כמ"ש וגונב איש ומכרו מות יומת וז"ש וגם דמו הנה נדרש. ואומר וגם נדרש כי כיון שהוא בעון המכירה המחייבת מות יומת כאילו שפכתם דמו גם דמיכם ישפך. וא"ת והרי ראינו כי תלה הדבר בביאת בנימין לז"א הנה נדרש עתה מתחלת דרישת דמו וכשיגיע זמן הדרישה לפניו ית' אז תמותו ולא תחשובו כי כבר נפטרתם מידו ית': ועל השנות וכו'. י"ל א' אחר שאמר ועל השנות למה חזר מלת פעמים. ב' מ"ש אל פרעה כי הוא מיותר. ג' כפל אומרו כי נכון הדבר וכו' וחזר ואמר וממהר האלקים לעשותו. ד' מלת ועתה שהוא ללא צורך. ה' כפל איש נבון וחכם. ו' מאי יעשה והול"ל יצוה פרעה או ישית פרעה פקידים וכו'. ז' כיון שימנה איש נבון וחכם הוא יפקד הפקידים ולמה יטרח פרעה בזה. ח' אחר שאמר וייטב הדבר וכו' ובעיני עבדיו מה צורך עוד לחזור ויאמר פרעה אל עבדיו וכו'. ט' ריבוי את כל זאת מה ענינו. יו"ד אחר שכבר א"ל אתה תהיה על ביתי וכו' למה חזר לומר לו ראה נתתי אותך. י"א מה שחזר עוד ואמר ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה וכל זה מיותר: והביאור במה שראוי להשים לב אל משז"ל כי נענש יוסף על שאמר כי אם זכרתני וכו' ולכן נתעכב עוד שנתיים ימים וכו' וראוי לתת התנצלות על איש צדיק גמור כמוהו, והענין יובן במ"ש בס' הזוהר כי יוסף בחכמתו ורוח קדשו הבין מדברי חלומות שר המשקים ושר האופים כי הדבר נוגע אליו ובזה נתחזק לבו לומר כי אם זכרתני וכו' כי כבר הורוהו מן השמים כי רצונם להצילו ואמנם מה שנענש הוא באומרו והזכרתני והוצאתני ותלה הענין בו כנז' כי ח"ו לא שם מבטחו בהשי"ת. והנה עתה ראה שכבר עברו ימי עונשו שהם שנתיים ימים כנגד ב' דברים והזכרתני והוצאתני וז"ש ויהי מקץ שנתיים ימים עוד שנית כי גם פרעה חולם וכו' וכמ"ש שם בס' הזוהר כי כל נהר מסערא דיוסף הוי ועוד שלישית שהוא חלום פרעה שהוא מלך א"כ מוכרח הוא שנשלם הקץ ועתה יעלה במעל' שחלם בחלומותיו בפ' וישב. וגדולה משלשתן כי כבר התחיל להפתר החלום כי שר המשקיה עלתה זכרונו לפניו כמ"ש ושם אתנו נער עברי וכו' וגם פרעה בעצמו שלח להריצו מן הבור א"כ מאת ד' היתה זאת בודאי א"כ אין לדחות את השעה אבל לא יעשה כראשונה לשום מבטחו בבשר ודם אלא שירבה לדבר עצות אל המלך אולי יתקיימו על ידו כמו שאירע אח"כ באו' אחרי הודיע וכו' אתה תהיה על ביתי וכו', וזו התחלת עצותיו ועל השנות וכו' יראה כבר אמרתי כי שני חלומותיך אחד הם ואמנם ב' דברים אני רואה בהם הא' הוא כי עם היותם חלום א' הנה נשתנה ענינם זה בפרות וזה בשבליה ולא הי' שניהם בפרות בלבד או בשבלים בלבד. והב' הוא היותו פעמיים בשני פעמים כמ"ש וייקץ וכו' ויישן ויחלום שנית וזה יורה שתי הוראות כנגד ועל השנות אמר כי נכון הדבר וכנגד פעמיים: אמר וממהר האלקים. והענין יובן בהקדמ' אחת שהודיעונו רז"ל כל החלומות הולכים אחר הפה ולז"א אע"פ שכך הוא כי יכול אני לפותרם כפי רצוני ואמנם חלומך זה נכון הדבר מעם האלקים. ואין כח בידי לפותרו כרצוני כיון שנשנה החלום בפרות ובשבלים כנז' וכמ"ש בגמ' כי ג' חלומות מתקיימין ואין יכולת בפתרון לבטלם והם חלום שנשנה וכו' והוראת פעמיים כנז' הוא כי ימהר האלקים לעשותו מהרה ולא יתאחר כיון שהקיץ וחזרו להחלימו שנית כנז'. והנה כ"ז הוא אפי' להדיוטים ומכ"ש כי ב' הוראות אלו היו אל פרעה כי הוא מלך ובידו לתקן ולכן אין מראים למלך אלא דבר נכון וקיים וז"ש ועל השנות החלום אל פרעה: ועתה וכו'. ירא' עתה שיש ב' ענינים הא' הוא היות החלום נשנה ופעמיים. והב' הוא היותך מלך כנז' א"כ אין ראוי שתתאחר כלל אלא תיכף טתה ירא פרעה וכו' וענין היותו איש נבון וחכם הוא הי' יודע לייעץ עצות הגונות לתת סדר ותיקון בצרה גדולה כזו של שבע שני רעב רצופות אשר לא היו כמוהו בעולם ומה תבואה תספיק ואיך תתקיים ולא תתרקב ואיך ישמרוה שלא יבוזו אותה העם בחזקה מפני הרעב וכאלה רבות וז"ש נבון וחכם כי נבון הוא להבין מדעתו את כל הנולד ומה שאפשר להיות לעתיד כדי להתחזק מעתה יחכם הוא העושה המצאות עתה בחכמה כדי שיתקיימו מעשיו. ואחר אשר הנבון הנז' מוכן לתת העצות הצריכות אז אין בידו לעשות מעשה אלא פרעה שהוא המלך ובידו הכח והממשל' עליו מוטל המעשה וז"ש יעשה פרעה, וביאר מה הוא המעשה הלא הוא ויפקד פקידים לשיעשו המעשה ויקבצו את כל אוכל וכו' ואגב ארחי' נתן סדר העצה והוא וחמש את הארץ וכו' ויקבצו וכו' כדי שבאולי יתן פרעה אל לבו ויראהו שלם בכל גם בידיעת החלום עצמו כמ"ש ז"ל על אחרי הודיע וכו' אחרי היית וכו' ואם בידיעת הפתרון ואם בידיעת עצות יעלה למעלה ויתקיימו חלומותיו כנ"ל. ושמעתי אומרים על יעשה פרעה והוא תחלה הוא בעצמו פרעה יחמש תבואותיו להצניע וממנו יראו כל העם וכן יעשו וחמש אח"כ את כל ארץ מצרים: וייטב וכו'. ענין הדבר הפרטי שדיבר ונתן עצה בשמירת התבואה וכו' הי' עוב בעיני כולם במלך ובעבדים כי התועלת היא לכולם שוה וז"ש וייעב וכו' אח"כ ויאמר פרעה וכו' אתם אינכם רואים אלא התועלת שלכם אבל מה שראוי שתשגיחו הוא על החכמה הגדולה אשר לו כי הנמצא מעולם איש כזה אשר זולת היותו נבון וחכם לתת עצות הנה הוא נביא ורוח אלקים בו כי ידע הפתרון והחלום אשר לא ידעוהו כל חרטומי מצרים וכל חכמי', ואמנם כאשר דבר אל יוסף בעצמו לא רצה שיתגאה עליו הרבה ולא א"ל אין נבון כמוך רק אחרי הודיע אלקים אותך ע"י ידיעת חכמה כמו שנאמר אח"כ הנה אין נבון וחכם כמוך. ואמנם אתה ייעצת שאמנה איש נבון לייעץ בלבד והמעשה אעשהו אני ע"י פקידים לקבוץ האוכל וכו' אבל אני הכל אתן בידך ולז"א ג' אמירות, בתחלה אמר אתה תהי' ועל פיך ר"ל ע"פ עצתך. ואח"כ באמירה: שנית ויאמר וכו' ראה נתתי אותך וכו' הוא ענין מינוי הפקידים אתה תהי' הפקיד על כולם. ואח"כ באמירה שלישית הוסיף גם קבוץ התבואה שתהי' על ידך וז"ש ויאמר וכו' ובלעדיך לא ירים איש וכו' כלו' אפי' לקבוץ תבואה כי ענין הממשלה כבר הרכיבו במרכבת וכו', ובזה ית' מה שחזר להזכיר אח"כ בעת המעשה ויוסף הוא השליט לענין הממשלה הוא המשביר לענין המעשה: ויאמרו שאול שאל האיש וכו'. לא מצינו שיוסף שאל להם כן אבל אמר להם מרגלים אתם והם המגידים לו מעצמם שנים עשר אחים אנחנו וכו', ואפשר כי זה עצמו רמזו במלת לאמר כלומר שאול שאל שאלות רבות אחרות לאמר גם מרגלים אנו או גם את ערות הארץ וכו' כדי שמתוכם נאמר לו בהכרח ענין מולדתינו וכו' כי הלא שארית ישראל לא ידברו כזב ולא יכולנו לומר לו תשובות אחרות שקריות. וזה ע"ד שפי' בפ' ויגש בפ' ואדוני שאל וכו'. ואני כאשר שכולתי שכלתי לא נעלם מיעקב ענין אל יפתח אדם פיו לשטן וא"כ איך אמר ואני כאשר שכולתי מיוסף אשכל משמעון ובנימין, אבל הענין לומר להם כי אע"פ שהוא מסרב מאד על לקיחת בנימין אל תתקנאו גם בו כי להיותו בן רחל האהובה כדרך יוסף שאמרתי עליו כי ארד אל בני אבל שאולה וארז"ל סימן מסר הקב"ה ליעקב שכל זמן שלא ימותו בניו לא ירד לגיהנם, אבל ענין סירובו טתה הוא שוה לכל בני בשוה וז"ש יוסף איננו שמעון איננו ובנימין תקחו עלי הי' כולנה בהשואה אחת ועל בני אני מצטער אבל ואני ר"ל הנוגע לעצמי ענין סימן גיהנם כנז' איני חושש כי כבר מענין יוסף כבר נשארתי שכול ודאי ארד לגיהנם וז"ש כאשר שכולתי כלו' באותה שעה ששכולתי מיוסף כבר אז שכלתי ונשארתי שכול ונתקיים בי סימן גיהנם: הן כסף וכו'. קשה א' דאין זה ק"ו גמור דאיכא למיפרך שכן דרך הגנב הרמאי להחזיר אבידה פעם אחת כדי שיחזיקוהו לאדם כשר ואח"כ יגנבו אשר ימצאו. ב' למה תחלה אמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לעבדים ואח"כ אמרו הננו עבדים וכו' גם אשר נמצא הגביע בידו. ג' ריבוי גם עתה מה ענינו. ד' כי תחלה אמר כדבריכם כן הוא ואח"כ חזר ואמר אשר ימצא אתו וכו' וזה היפך מדבריהם. ה' ריבוי ב' גמין גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע: והביאור כי הנה הק"ו כפול ומכופל מכמה צדדין הא' כי הכסף הראשון כבר הי' בידם ועכ"ז השיבוהו, מש"כ בגביע שנטלוהו מחדש מה שלא הי' בידם. ב' כי הי' כסף מטבע שאין בו סימן לשיכירהו יוסף מש"כ בגביע. ג' כי השיבוהו מארץ כנען וזה הי' במקומם. וכנגד ג' אלו אמר הן כסף כנגד הב' וכנגד הא' אמר השיבונו אליך וכנגד הג' אמר מארץ כנען. עוד ד' כי מציאה הית' ומצאנוה בפי אמתחותינו והית' כסף שאין בו סימן ונקנה בידינו ואיך עתה נגנוב הגביע דרך גניבה. ויאמר גם עתה וכו' יראה כפי הדין כך הוא כי בן נח שגנב חייב מיתה והנטפל ומתחבר עם הגנב הוא ספק ולכן יפטר מן המיתה ונקנסהו מדין קנס שיהי' עבד אבל רצוני לעשות כדבריכם והנה דבריכם יש בהם קצת פקפוק של הבנה כי ממה שאמרת וגם אנחנו ולא ואנחנו נראה כי דבריכם הוא באופן אחר אשר יימצא וכו' ומת כדין תורה ואנחנו פטורים לגמרי כיון שלא נתברר שאנחנו גנבים אבל אם ארצה לעשות פשרה והוא כי נחמיר עלינו להיותינו עבדים שלא מן הדין כדי שתקל על הגנב ממיתה לעבדות ובזה כולנו נהיה עבדים וז"ש גם אנחנו לרבות כי גם הגנב יהי' עבד כמוכם. ולכן רצוני להקל עוד מדבריכם והוא כי הגנב לבדו יהי' עבד ואתם נקיים לגמרי. אח"כ חזר יהוד' לדבר כפי מה שנסתפק האיש בדבריהם וז"ש הננו עבדים כולנו שוים וזה כי הרי אנחנו פטורים לגמרי והחמרנו עלינו כי גם אנחנו נהיה עבדים ולכן גם אתה ראוי להקל על הגנב ממיתה לעבדות וז"ש גם אשר נמצא וכו' גם הוא יהי' עבד בלבד אע"פ שכפי הדין חייב מיתה. אז יוסף חזר ואמר ג"כ כדברי האיש ואמר חלילה לי וכו': ויוסף הוא השליט וכו' דר"ך רמ"ז. ידבר בענין מעלת הצדיק הנק' בשם יוסף הצדיק אשר הי' שליט ביצרו בענין אשת אדוניו ואמר כי הנה טבע הצדיק הוא השליט על הארץ יראה שליט ומושל ביצרו ועל החומר של הגוף שלו הנוצר מן הארץ ע"ד שפי' רז"ל בפסוק המושל בכל אשר לו וכו'. גם הוא המשביר תורה לכל עם הארץ ע"ד שפי' רז"ל בפ' מונע בר וכו' וברכות לראש משביר. גם משביר יפורש מל' שברון והענין כי כמו שהוא שליט על גופו להכניעו ולשבר כחו גם הוא משביר ומכניע אל הרשעים הנוטים אחר הארץ והחומר שלהם ומחזירן בתשובה וז"ש הוא המשביר לכל עם הארץ. גם יראה הוא השליט וכו' ע"ד צדיק מושל ביראת אלקים כי הצדיק הוא השליט על הארץ כי גם הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה. הוא המשביר מזון לכל העולם ע"ד שאמרו על ר' חנינא בן דוסא בת קול אומרת כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וכו'. גם יראה הוא השליט וכו' ירמוז אל משז"ל הלל מחייב את העניים וכו' וכנז' במדרש הנעלם בפ' וד' אמר המכסה אני מאברהם וכו' כי קב"ה נמלך בצדיקים כשרוצה לחייב את הרשעים וכנז' בס' הזוהר בפ' שלח. כי במתיבתא דרקיעא נידונין כל הנשמות הנפטרים מן העה"ז וז"ש ויוסף והוא כי הצדיק הוא השליט השופט לכל הנשמות והוא המשביר והמחייב בשברון רוח את הרשעים הנק' עם הארץ להיותם רודפים אחר החומר. והענין הוא כך כי בבוא הנשמות הנפטרים מהעה"ז לישפט לפניו והנה הם אחיו נבראים כמוהו ילודי אשה ולפי שהוא הי' צדיק לכן ויבואו וישתחוו לפניו אפים ארצה להיות נדונים לפניו. וירא יוסף את אחיו כשהי' אחיו בעוה"ז ויכירה וזכר את אשר עשו בעוה"ז כמעש' ר"ש בן לקיש וחביריו הלסטים כנז' בפרקי ר' אליעזר ויתנכר אליהם כנכרי ויתאכזר עליהם לפי כי גם נתנכרו לו בעוה"ז ולא שבו בתשובה כמוהו וידבר אתם קשות. ויאמר להם מאין באתם ירמוז אל מ"ש עקביא בן מהללאל מאין באת מטפה סרוחה ומה חשבון תתנו לפני מלך המלכים עתה בבואכם לשם לדין ויאמרו מן העולם השפל הנק' ארץ כנען על שמכניע הנשמה להטותה אל החומר לשבור אוכל ותענוגי הגוף. או יראה כי עתה אנו שבים בתשובה ובבושת פנים ושברון לב באנו לשבור אוכל לנפשותינו בעוה"ב גם אין אנו ראויים וז"ש לשבור: ויכר יוסף כי הם אחיו נולדים כמוהו מטיפה סרוחה והנה אז לא הכירוהו לשוב בתשובה כמוהו ויזכור להם את מעשיהם הרעים שעשו בעוה"ז אשר כל ימי צבאו הם כחלום מהקיץ ויאמר להם מרגלים וכו' אי לכם טפשים הלא ידעחם כי מי שטרח בע"ש יאכל בשבת ואדרבא עשיתם ב' דברים הא' מרגלים אתם והב' לראות ערות וכו' יראה הוכיחם טל שני עבירות חמורות להיותם נמאסים לפני הקב"ה שאין רואין פני השכינה. הא' היותם בעלי לשון הרע רכילים ומרגלים שהם חשובים ככופר בעיקר כמשז"ל על אשר אמרו ללשונם נגביר וכו' וחמורים מן ג"ע וש"ד וע"ז וז"ש מרגלים אתם מרגל לפי שאיברי האדם מחוברים מש"כ ברגלים כי הם נפרדים כי לולי חשיב האיש הרכיל כי כולנו בני איש אחד מיוחדים כמ"ש אדם אתם לא הי' מריע לחבירו וגם כפי הטבע עושה עביר' זו בהליכת הרגלים וזה יורה כי נפשו תחתונ' במקום רגלים וכ"ז אפי' אם בל' הרע אינו שקר. עוד קשה מזו והיא לראות וכו' ירמוז אל מ"ש במס' יראת חטא אל תהי דומה לזבוב שמניח מקום קבריא ושורה על מקום המכה וכו' וזה כי עם שהאיש בינוני במעשיו בטוב ורע מניחים הטוב ואינם רואים ומביטים אלא ערות הארץ אם יוכלו לספר איזה גנות. או יראה מרגלים אתם בעניני העוה"ב ואינכם מאמינים בד' אלהיכם ולא באתם בעה"ז לעסוק בתורה אלא לראות רעת וערות וזימת הארץ הזו להתעדן בה. או יראה כמ"ש ולא תתורו אחרי וכו' כי כל העבירות אין האדם עובר עליהם אלא ע"י שני הסרסורים בתחלה מרגלים אתם ותרים אחר הרהור לבבכם הרע ואח"כ עבירה גוררת עבירה אל הסרסור השני וז"ש לראות ערות וכו'. ויאמרו וכו' כלו' ידענו רשענו ולכן אנו מקבלים אותך לאדון עלינו ואנחנו עבדיך כיון שתחלה היינו בני איש א' וכו' ואתה היית צדיק ואנחנו הרשענו ולכן רחם עלינו ואל תדבר אלינו קשות כי אנו עתה מכירים חטאתינו ראוי שתשביר לנו אוכל לנפשינו וכתיב ולא נמות בעולם הבא וז"ש לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל בשברון לב פרנסנו בזכותך כאדון לעבדיו כמ"ש כעיני עבדים אל יד אדונהם וכו' כי הרי כולנו בני איש א' נחנו ואחיך אנחנו רחם עלינו כי אעפ"י שאין אנו צדיקים הנה אין אנחנו מן המדריגה הרעה השנית שאמרת לנו לא כי ערות הארץ וכו' אפילו לבינונים ואף לא מהראשונה מרגלי' אתם מספרי לשון בשקר אלא כנים אנחנו ואמת היינו מדברים: ויאמר אליהם לא כדבריכם אלא גדולה משתיהן והיא כי אפילו על הצדיקים הייתם רואים איזו דבר להטיל מום בקדשים על חנם ולזה שינה ואמר ערות "הארץ "באתם "לראות ר"ת הב"ל כלומר כי אפילו שהוא הבל ואין בו מכה כלל באתם לראות ולדבר כזב. ויאמרו שנים עשר וכו' כראותם כך חזרו והודו לדבריו ואמנם באו עליו בתחנונים ובדברי פיוסים וז"ש ויאמרו וכו' יראה הבט נא אל זכות אבות אם אין בנו מעשים הלא הם י"ב שבטים בני יעקב ולזה ראוי שתאכילנו בזכותך כי עבדיך אנו כנ"ל ובפרט כי היינו בארץ כנען מקום היצה"ר אשר מכניע האדם בעל כרחו לדרך רט ואנוסים אנחנו. גם ירמוז כי כבר קבלו ענשם בייסורי' רבים אשר נכנעו בהם וז"ש בארץ כנען וגדולה מכל ההכנעות והייסורין היא מיתת בניו של אדם הקטנים ומכפרת עוונות האדם כמשז"ל על אשרי הגבר אשר מלא וכו' לא יבושו כי ידברו את האויבים המקטריגי' בשער בב"ד של מעלה. וז"ש והנה הקטן הם הקטנים את אבינו שבשמים יושבים עמו כבר היום בישיבה של מעלה כמשז"ל במס' ברכות וגם בס' הזוהר פ' שלח כי נשמות הקטנים לומדים תורה מפיו של הקב"ה בעצמו כמ"ש את מי יורה דעה וכו' גמולי חלב וכו' ולא די זה כי האחד הצדיק המיוחד שבי"ש איננו כי נסתלק כדי לכפר עון הדור כמ"ש כי מפני הרעה נאסף הצדיק. והרי גם כי הי' לנו עבירות' מיתת הבנים וכן מיתת הצדיקים מכפרת וכמ"ש' בגמרא מיתת בנים הוי מזבח כפרה וכבר קבלנו ענשנו ונתכפרנו וא"כ כבר אנו יכולין לאכול ולהתפרנס בעה"ב ולמה נמות נגדך ברעב. ויאמר וכו' הוא אשר דברתי לכם בתחלה מרגלים אתם כי לולא כך לא מתו בניכם והצדיקים שבכם ואדרבה. ראויין אתם ליענש ע"ז זולת חטאתיכם וכמ"ש הצדיק אבד וכו' וכתיב בתרי' ואתם קרבו הנה בני לכם ואגידה כי שאלתכם נמנעת מוכרח הוא שתקבלו ענשכם בגיהנם ואח"כ תביאו בגלגול בעולם השפל עד תתקנו את אשר עותתם. אבל לא כולכם ראויים לגלגל רק המיוחדים שבכם היותר כשרים וז"ש שלחו מכם אחד ויתקן הדבר כי אותם הבנים והצדיקים שמתו בסבתכם תולידום בעוה"ז וז"ש ויקח את אחיכם וביני ביני אתם שעדיין לא הג"ע זמנכם להתגלגל מפני רוב עונותיכם תאסרו עדיין בגיהנם ותלקו על אשר חטאתם ואח"כ תזכו לחיי העוה"ב ואם לאו מרגלים אתם ולא תראו פני שכינה כ"ז שלא תקבלו ענשכם אז ויאסוף אותם אל משמר בגיהנם ג' ימים הראשונים של הפטירה כי אין האדם ניצול בפחות מזה כי לכך תקנו רז"ל שלשה לבכי וכו'. גם נק' גיהנם משמר לרמוז אל מה שאמר אביו של טיטוס אליו כל מי שאינו משמרו את השבת בעוה"ז משמרו על כרחו בגיהנם: אח"כ ביום השלישי שכבר קבלו כמה מיני עונשין נכמרו רחמיו ואומר להם וזאת עשו וחיו ר"ל ותחזרו בגלגול כולכם בעולם השפל וחיו שם ותהיו צדיקים הנק' חיים וכ"ז בזכותי שארחם עליכם כי האלקים אני ירא. אבל אחיכם האחד המיוחד ברשע אשר לכן נק' שמעון "שם "עון והוא שגרם לכם לחטוא לכן יאסר עדיין בגיהנם כי לא הגיע זמנו ואתם לכו בעולם השפל והביאו זכיות עמכם לאכול בעוה"ז בבתיכם המתוקני' לכם כאן. ואמנם עתה יש לכם רעבון לאכול כי מי שלא טרח בע"ש לא יאכל בשבת לכן צריך שתלכו וכו'. עוד אחרת צריך כי את אחיכם הקטן בניכם שמתו קטנים בעבורכם תגרעו ע"י זכיותיכם להחזירם בגלגול בעולם השפל להשלים ימיהם ואח"כ יבואו אלי במתיבתא דרקיע כשאר הצדיקים שהשלימו ימיהם. ואז ולא תמותו בעולם השפל או בגיהנם כי כבר נתקנתם. ויען ראובן הגדול הלא התריתי ואמרתי לכם אל תחטאו כי תגרמו מיתת הילד והנכם רואי' כי דמו נדרש עתה מידכם. ויצו יוסף לחזור בגלגול וימלאו כליהם בר היא התורה לכו לחמו בלחמי ומלמדים להם שם התורה כנודע כדי שבהולדם בעוה"ז ידעו לעבוד את ד'. ועכ"ז היצה"ר הנק' כסף שברם כי הוא הגורם בכסופיו ותאותיו גורם להם שבר ועונש ולהשיב כספיהה הוא היצה"ר איש אל שקו כיס הלב בחלל שמאלי כי בלי היצה"ר אין בחירה ביד האדם ולא שכר ועונש. גם להם נתן צידה לדרך ביאתם בעוה"ז בט' ירחי ההריון וחמוריהה הם גופיכם החומרים עליהה נשאו שברם הוא היצה"ר כי הנשמות נק' אנשים. ובהיותם במלון בהריון ויצא לבה ויחרדו כי ראו היצה"ר חוזר עמהם פן יחטיאם כראשונה. וגם אחר שנולדו בארץ כנען חזרו ליחרד על היצה"ר הנק' כסף המושב כנודע: והנה נרמז כאן סוד הגילגול פעמיים שלש עם גבר הא' ירידתם למצרים בפטירת האדם בקבר הצר הב' ברדתם עם בנימין הג' ברדתם עם יעקב ואז נשלמו ג' גלגוליהם עד שיצאו מתחת יד פרעה הוא דומה שר בית הקברות וגיהנם והא היצה"ר המקשה עורף האדם עד זמן תחיית המתים שעליו נאמר אז ישיר משה כמשז"ל: