אתחיל לכתוב פרשת תולדות: ואלה תולדות יצחק וכו', י"ל א' ו' של ואלה היא נוספת כנודע כי אלה פוסל הראשינים והם תולדות ישמעאל הנ"ל אמנם ואלה מוסיף יאיך ח"ו יוסיף ליעקב על תולדות ישמעאל, ב' כי די לומר ואלה תולדות יצחק ואמאי כתיב בן אברהם והרי אין שום יצחק נזכר למעלה אלא זה בלבד, ג' כפל על כפל במה שחזר שנית אברהם הוליד את יצחק, ד' מה צריך להודיע אם היה יצחק בן ארבעים שנה מה שלא עשה כן באברהם ויעקב וזולתם, ה' למה עבר על מאמר רז"ל עבר אדם מעשרים שנה ולא נשא אשה וכו' ולא די זה כי גם הכתוב הכריז עליו שלא קיים דברי רז"ל כנז', ו' מה צורך בכל הסימנין הנז' בת בתואל הארמי מפדן ארם וכו' וכבר נודעו בפ' חיי שרה, ז' דהול"ל אשתו ולא לנכח אשתו, ח' מהו ויעתר לו ולא מהלשון אחריתי, ע' מה צורך בספור ויצא הראשון אדמוני וכו' ללא צורך, י' קושיא גדולה איך יאהב יצחק את עשו על כי ציד בפיו ובפרט כפי תרגום אונקלוס ואם נפרש כדברי רז"ל שהיה מרמה את יצחק וצד אותו בפיו של עשו היאך מעשרין את התבן וכו' אין הכתוב מסכים בזה שהרי אחרי אומרו ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה שהוא צדה ממש בשדות כתיב ויאהב יצחק כי ציד בפיו, י"א איך עלה בדעת יעקב לקנות בכורת עשו שלא כדין בקערת תבשיל א' לא יעלה זה בדעת, י"ב קושיה כוללת בביאור כל אלו היתורים אם באו' על כן קרא שמו אדום ואם מה ענין מכרה כיום ומה ענין הנה אנכי הולך למות וכו': והביאור במה שנק' לעיל אמאי קאמר ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וידוע כי בן אברהם היה, אבל כוונת הכתוב לפי מ"ש תחילה ויקברו אותו יצחק וישמעאל מלמד שנתקיים מ"ש הב"ה לאברהם תקבר בשיבה עובה שהבעיחו שישמעאל יעשה תשובה ויתכפר והתקבל תחת יצחק הקעון ממנו ורצה השי"ת להודיע מה שכרו ואמר כי הנה להיותו נקרא ישמעאל בן אברהם ומתכנה ז"ל נדחק בתירוצא: )אמר המעתיק אליהו חיון הי"ו בכאן מצאתי חסר עד פרשת תולדות יצחק, חבל על דאבדין(: אל אביו לפי שעשה תשובה זכה להוליד י"ב נשיאים ועתה יצרך לומר ואלה להוסיף יצחק לישמעאל כי כבר שב בתשובה ונתיחס אליו, ואמר שהשוה אותם בצד מה לכבוד אברהם אביהם חזרתי לחלק ביניהם מפני כבודו של יצחק ואמר כי אעפ"י שהשויתים כי כמו שכתבתי ואלה תולדות יצחק בן אברהם כתבתי ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם מ"מ הפרש גדול יש ביניהם והוא כי כשהוליד אברהם את ישמעאל היה מטיפת ערלה קודם שנימול והיה נקרא עדיין אברם חסר ה' אך כשהוליד את יצחק כבר נקרא אברהם שלם כי הולידו מעיפת מילה קדושה וכמ"ש ז"ל לא נקרא אברהם שלם אלא עד שמל וזהו שחזר ואמר אברהם הוליד את יצחק ושתף שם אברהם לענין ההולדה וההזרעה כנז': או יהיה קרוב לזה והוא כי הרגיש הכתוב שהרי כתוב כי ביצחק יקרא לך זרע ואיך כתיב ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם ולזה הודיענו כי יש הפרש גדול כאשר נייחס הבן אחר האב או להפך והוא כי מוכרח הוא שנייחס הבן אחר האב כי כך הוא ולכן ראוי להשוות תולדות יצחק לקרותם בן אברהם כמו תולדות ישמעאל לקרותו בן אברהם ולכך הוסיף ו' וכתב ואלה להוסיף על הראשונים ולהשוותם, אבל בחינה השניה כשנאמר זרע פלוני זה הוא אז נאמר כי יצחק הוא זרעו של אברהם מיוחס אליו בפרטות כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע וז"ש יקרא לך כלומר כשנתודע לך בענין עצמך מי הוא זרעך לא נרחיב להזכיר את ישמעאל גם הוא רק את יצחק לבדו אבל כשנתייחס קריאת שם ישמעאל עצמו מוכרח הוא שנאמר בן מי הוא בן אברהם וז"ש אברהם הוליד כי ענין התיחסות הולדת הזרע עצמו של אברהם לא נזכיר רק את יצחק: או יראה קרוב לזה מקושר עם מ"ש רז"ל בפ' וישב יעקב משל למרגלית שנפלה בחול אדם כובר בכברה וזורק החול עד שמוצא המרגליות וכו' ולכן בתחילה שהיה מדבר ענין יחוס תולדות האומות מי הם השוה אותם ונתעסק בהם דרך קצרה כי אחר שיחס תולדות ישמעאל הגדול ייחס תולדות יצחק הקטן והשום יחד עם תולדות ישמעאל בהו' הנוספת במלת ואלה לפי שאין עסקינן עתה במעלתם ואח"כ שמצא את המרגליות הוא יעקב הנכלל באו' ואלה תולדות יצחק וכנודע כי ביצחק ולא כל יצחק אז הניח ןזרק הצרורות והתחיל להתעסק בעניני המרגליות באורך, והתחיל לייחסו עד אברהם ראש המשפחה במעלה ולא כן תרח אביו והתחיל היחס מן אברהם ואמר אברהם הוא ראש היחס והוא הוליד את יצחק זרעו המיוחס ולא כן ישמעאל ואחר לידת יצחק ספר נשואיו כדי לייחס את רבקה כמו שית' ואח"כ הודיע בארוכה סדר העיבור וסדר הלידה של יעקב היא המרגליות ולכן אל תתמה אם יאריך כאן כל ספוריו כלם וכמו שיתבאר: ויהי יצחק וכו', נודע כי אברהם ויצחק מלכי קדם היו )שכבר עבר מבן עשרים ולא קיים מצותו( כשני יושבי עירם ומי בכל גדוליהם שלא יחלו פני עשירי עם להשיא בתו אליו ולא עוד אלא שכבר עבר מבן עשרים ולא קיים מצותו א"כ מוכרח כי נביאים הם ולא מצאו בכל העולם אשה כשירה כמו רבקה והוצרך להמתין מ' שנה עד תגדל רבקה וישלח ויקחה ממרחקים מפדן ארם עם היותה בת רשעים בתואל ולבן המפורסם במעשיו כל זה הוראה גדולה כי לולא היתה צדקת גמורה אין בכל העולם כמוה לא המתין אליה, וגם זה הוראת חסידותו כי עם היות יצחק יחיד לאביו עשיר מופלג בחור חזק לא מלא תאותו לקחת אשה המזדמנת רק המשיל ביצרו והמתין מ' שנה כדי שלא לקחת מבנות הכנעני הארור ולקחת ממשפחתו עד שגדלה והיתה בת ג' שנים בלבד כנודע וכל זה להוראת חסידות יצחק ולא כן ישמעאל כי לכן כתיב כי ביצחק יקרא לך זרע וגם זה הוראת רבקה כי לולי גדולת מעלתה לא המתין לה ולקחה בת ג' שנים והוא כבר בן מ' שנה, ומזה תבין גדולת יעקב בניהם שהוא המרגליות הנ"ל, ומכל זה יצא לנו כי הכל היה לסיבת היות רבקה צדקת כמוהו והיתה בת זוגו ראויה לו מן' השמים וז"ש לו לאשה: ויעתר וכו' עוד הגדיל להודיע כמה צער עבר על יצחק עד שנולד יעקב וכל זה להראות כי לולי שהיתה רבקה צדקת גמורה ומזומנת לו מששת ימי בראשית לא המתין כ"כ והוא כי לא די שהיה כבר בן מ' שנה ועבר על זמן מצוה ושלת למרחקים ולקח בת רשעים ועדיין היא קטנה בת ג' שנים ולא עוד אלא שהמתין י' שנים עד היותה גדולה בת י"ג שנים ועדיין לא ילדה והמתי לה עוד י' שנים אחרים עד שהיה בן ששים שנה לקיים דין להמתין לאשה י' שנים שלא ילדה וכבר היה מחויב לישא אחרת ולא עוד אלא שמן הדין לא היה לו להמתין כלל כי הרי עקרה היא ממש ועכ"ז המתין ויעתר יצחק לה וכל זה נגד עבע אשתו ונכח שלה כי הרי עקרה היא והתפלה הזו לבעלה היתה והוא מ"ש לנוכח אשתו: או יראה במ"ש ז"ל כי גם יצחק היה עקר וכפי זה היה ראוי להתפלל על עצמו בתחילה ולא חשש על עצמו להתפלל שיתן לו בנים סתם רק מאשה זו בפרטות ולא מאחרת ולא השגיח להיותו עקר רק התפלל לנכח אשתו על כי עקרה היא ולא חשש על עקרותו, ואם נרצה לפרש עוד הענין באומרו לנכח אשתו כמ"ש ז"ל כי שניהם עלו אל הגג זה בזוית זו וזו בזוית זו וכשהיה מתפלל יצחק היה מהפך פניו לנכח אשתו ומתפלל עליה להורות כי סיבת תפלתו היתה על כי עקרה היא למעוטי עקרות שלו שלא חשש אליו בלבד, עוד ראיה כי גם השי"ת היודע חקרי לב ידע כוונת יצחק כי על אשתו היתה תפלתו ולכן ויעתר לו ה' ר"ל לו לכוונת תפלחו ממש ולכן לא השיב לו שיקח אשה אחרת ושהוא יתרפא מעקרותו רק ותהר רבקה אשתו כי נשארה רבקה לבחינת אשתו והיא עצמה ותהר ולא לקח לו אשה אחרת לשתהר: ויתרוצצו וכו', לא די כל הצער שעבר כי גם אחר שנעתר לו ה' ותהר היה ראוי שמאז ואילך יעבור זעם ולא יוסיפו לראות עוד ואדרבה גם אחר ההריון הרגישה צער עצום לא אירע כן לשום אשה הרה מבריאת העולם להיות ב' עוברים בבען א' מתרוצצים בהתכלית הקטטה עד שהיו ממש מתרוצצים זה את זה כגבורי כח המתאבקים זה בזה, אז בראותה כי הדברים הראשונים הווים בעולה לקחת איש גדול אשה קטנה ולהמתין היא מלתעבר עשר שנים או יותר אמנם רצוץ הבנים לא היה כן בעולם ואדרבה זה יורה כי איזה דבר רע יש בבענה וכמ"ש בו ופושע מבען קורא לך וכענין שבתי אוצר פירי, והנה יצחק מפורסם כי נבחר לה' מזבח והועלה למעלה לה' וכל הרע הוא מצדה כי אינה צדקת ואינה ראויה אליו אז ותאמר אם כן שענין הריצוץ הזה הוא הוראה על גרעוני ולמה זה ההריון היה לי ויאמר לו ה' קח לך אשה אחרת ולא אנכי וכמ"ש על ותהר רבקה אשתו, ולהיות חשדא זו עליה עצמה לא רצתה לדבר הדברים אל יצחק בעלה גם היה נביא גדול והוא עצמו אשר העתיר על ההריון כי לא רצתה להזדלזל בפניו לא לספר לו ענין הריצוץ אפילו לא לשאול ממנו שידע מאת ה' אה הצער הזה הוא מצידה כי היא אינה צדקת ולכן ותלך בסתר לבית מדרשו של שם בן נח לדרוש את ה' להודיעה פשר דבר ולא ירגיש יצחק כלל בכל זה הענין: ונחור לפרש הכתוב עצמו באופן אחר ויתרוצצו וכו', נודע כי מעבע הנשים להרגיש נענועים ורצוצים בבטן אם קודם ההריון ולפי שרחם האשה בהיותה קוצה לקבל הריון או בהיותה חולנית מליאה רוח או דם מתנועעת וצירים וחבלים רבים ורעים יאחזון אל האשה כמפורסם ובאולי אירע כן לרבקה, לז"א דע לך כי האמת הוא כי ותהר כבר רבקה אשתו בלי ספק ואם ראית כי ויתרוצצו בקרבה לא היה אלא אחר הוכר העובר וגם כי היו שנים וגם כי כבר היו בנים גמורים בחדשים האחרונים של העוברה וז"ש הבנים כי כבר היו בנים גמורים וגם כי היו שנים וכמ"ש ז"ל שהרגישה בהגיעה לפתח ע"ז זה רץ בצד זה של בטנה וזה רץ בצד האחר וכו' אז נגמר בדעתה )לדי מחיתך בכאן תיבה( כי אין הריצוץ רק מפאת הבנים ותאמר א"כ כלומר אילו היה חולי ברחם כנז' יקרה היא לכל הנשים אבל עכשיו שכבר הם בנים גמורים והם שנים והם במקום צר איך יתנועעו וירוצו כסוסים דבר שלא היה מיד ותלך לדרוש את ה' ואילו עלה בדעתה שהיה מפני החולאים כנז' היתה דורשת אל הרופאים: ותאמר א"כ וכו', כי הנה נתברר כי עיקר זרע אברהם הוא יצחק וכשרבקה נתעברה חשבה בדעתה כי אם ישמעאל נקרא זרעו של אברהם הוליד י"ב תולדות כמספר י"ב מזלות השמים השולעים על הארץ מכ"ש שהיא תלד י"ב שבטים צדיקים, וכאשר גדל ההריון והבנים אשר בקרבה רצו זה לצד זה וזה לצד זה וכבר הכירה שאינם רק שני בנים בלבד אז אמרה לא ימנע אם הי"ב שבעים שאני עתידה ללדת יהיו בהריון הזה כדרך ובני ישראל פרו וישרצו וכו' כשרצים ששה בכרס אחד הנני רואה כפי הריצה שלהם שאינם רק שנים ולא י"ב וכפי זה אומר ויתרוצצו לשון ריצה ולא ריצוץ, ואם נאמר שאוליד שנים שנים למה הה רצים ומתרחקים זה מזה כאילו נלחמים ואני מרגשת צער נמרץ בזה אין זה דבר טוב בלי ספק וז"ש ותאמר א"כ שהם שני בנים בלבד וגם שהם רצים ונלחמים א"כ הי"ב שבטים כענין זה שאני עתידה לילד למהה זה אנכי סובלת הצער הזה על חנם ואם כשירים וצדיקים הם למה מתקוטעים ובפרע כי היא היתה חושבת כי שניהן רשעים בשוה אחד כי שניהם רצים אז ותלך לדרוש את ה' מה יהיה משפע הנערים ומעשיהם: ויאמר וכו', את חושדת כי תלדי י"ב שבטים צדיקים ואינו כן כי אין בבענך רק שנים לבד אלא שאינם כשאר י"ב השבטים שכולם גוי אחד בארץ ועם אחד הם אבל יחלקו לשני גויים ולשני דתות וז"ש שני גוים בבענך נמצא כי הגוי האחד מהם הוא אב אחד יקרא והוא יעקב והוא יוליד אח"כ י"ב שבעים וכולם יעבדו את ה' וגוי אחד יחשבו כולם, וכן הבן השני אב גוי אחד יהיה והוא עשו וכל בניו יקראו אומת אדום גוי אחד עובדי אלילים, והרי ידעת כי ]אין[ הי"ב שבעים יוצאים ממך רק האב של כולם והוא יעקב וכן ע"ד זה בעשו כנז' וא"ת מאחר שאינם י"ב שבטים אלא שנים לבד מ"ע הריצה והריצוץ הזה לז"א ושני לאומים: יראה כי להיות אשר הם עתידים באורך הזמן להיות נחלקים לשני גוים ונודע כי אין נקרא גוי אלא קיבוץ קהל עם ה' ועדיין אינם גוים שלימים רק ב' בנים יחידים אבל מעכשיו רוצים להיות מבהיותם בבטן שני מלכים נפרדים אע"פ שאין להם עדיין אומה למלוך עליהם וכמ"ש ז"ל אין לאום אלא מלכות ואע"פ שאינם גוים רבים ממש אלא שני יחידים יכולים להיות מלכים הם הנקראים לאומים ומבקשים ליפרד זה מזה שלא להיות אחד משועבד לחבירו בעודם במעיים להורות על העתיד ולהתחזק מעתה וז"ש ממעיך יפרדו. וא"ת והרי כבר נפרדו במעים ומה זה כל הימים מתרוצצים לז"א ולאום מלאום יאמץ כי גם שכבר נפרדו ממעיים זה מימין וזה משמאל עדיין אינם מרוצים בזה להיותם שניהם מלכים ועדיין בכל יום מתקועעים להתאמץ זה על חבירו ולהיות אחד מהם מלך לבדו ושליע על חבירו ואין שלום כלל ביניהם להיותם שני מלכים יחד כל אחד על אומתו כענין מ"ש ז"ל כשזה קם זה נופל, זא"ת הנה מכל זה יורה גדולת הבנים האלה כי גם בעודם במעיים מבקשים למלוך וכזה לא נראה מימי קדם וא"כ תגדל הקושיא איך אין בהם דעת והבחנה ומוסר להיות שלום ביניהם ולמלוך יחד שניהם בעולם על שאר שבעים אומות ויכבד הקען לאחיו הגדול ממנו כי כן צותה תורה כבד את אביך לרבות אחיך הגדול ולז"א ורב יעבוד צעיר יראה איני אומר זרב רוצה לעבוד הצעיר רק יעבוד להורות את אשר עתיד להיות בהכרח ככי רצונו ית' והוא שרב יעבוד לצעיר להיות יעקב חבל נחלתו ועשו עוען כי לו משפע הבכורה אפילו אם הוא בן השנוי כמ"ש ואת עשו שנאתי וע"י כן יש כל הקעעה הזו כי הבכור רוצה למלוך כפי עבע העולם ואני בחרתי ביעקב הקען כנז', ואחר שנולדו כתיב ואחרי כן וכו' רצה ה' להודיע כי בדין הוא עושה לבחור למלך ליעקב כי הוא הבכור האמתי כמ"ש ז"ל משל לשפופרת ו' הנכנס ראשון יוצא אחרון וזהו שרמז באומרו ואח"כ יצא כי אחר שהזרעה היה יעקב הבכור אחר כן של ההזרעה אבל לענין היציאה יצא אחרון והראיה לזה כי גם בצאתו ידו אוחזת בעקב עשו כאילו תופשו לדין למה יצאת ראשונה אחר שאני בכור להזרעה וזה ג"כ ירמוז כמ"ש ויצא הראשון כי לא היה ראשון רק בענין היציאה לא בהזרעה אז ויקרא שמו הקב"ה עצמו יעקב להיותו חבל נחלתו כי הדין עמו במה שאחז בעקבו והראיה לזה כי הכי קראו יעקב ע"ש העקב לרמז כי הוא הבכור ולכן תפשו בעקבו וז"ש ויקרא ולא ויקראו: ויגדלו הנערים, גם אחר שגדלו הורה יעקב כי בו בחר יה ולכן היה יושב אוהלים בית מדרשות כמשפט הכהנים והבכורות פרושים עובדי ה' עוסקי התורה כמ"ש ובאת אל הכהנים: ויאהב יצחק וכו', שלא ידע כוונתו ית' נהג כדין תורה לא יוכל לבכר את בנו האהוב על פני בן השנוא כיון שהוא בכור וז"ש ויאהב יצחק את עשו להיותו בכור אע"פ כי ציד בפיו ויהיה שנוא כענין אומרו ה' הוא הטוב בעיניו יעשה ואני לא אזוז מדין התורה וכמ"ש שמואל לא תהוי באעבורי אחסנתא מברא בישא לטבא ומלת כי אינו טעם רק אעפ"י שציד בפיו אבל רבקה שדרשה את ה' אוהבת את יעקב כי ידעה רצונו ית' ואוהבת את יעקב: ויאמר יעקב וכו', הנה מן הבען נתנבא כי הוא הבכור כי גם לכן ידו אוחזת בעקב עשו כנז' ולו משפט הבכורה אלא שבקש תחבולה כדי שעשו יודה בפיו למוכרה אך עיקר סמיכתו היה על היותו יודע האמת כי הוא הבכור ולא עוד אלא שגם ראה פניו שלא נהג כמעשה הבכור כי הנה בא מן השדה הוא עייף משפיכות דמים ומגלוי עריות, גם ראה כי אפילו אינו כשאר הבנים הפשוטים אלא בן סורר ומורה זולל וסובא ובאומרו הלעיטני לשון הלעטה וזוללות מן האדום אלא תבשיל עדשים אדומים גם סיבת יין אדום וז"ש שנית האדום וראה לגודל הזוללות כי כל הרואהו בכך קרא שמו אדום ע"ש זולל וסובא כנז' האדום האדום אז רימהו ויאמר לו מכרה כיום: ויאמר עשו וכו' כבר בהיותנו בבען אמנו הייתי מפרכס לצאת בפתח ע"ז ובחרתי לחלק הע"ז והנה אנכי הולך למות בעוה"ב והנה הבכורה היא כהונה גדולה לזכות לחיי העוה"ב א"כ למה זה לי בכורה קחה אתה שאתה עלתה לחלקך חיי העוה"ב ולך נאה ולא לי וז"ש למה לי בכורה גם ז"ש זה כלומר עתה כיון שכבר חלקנו העולמות בבטן אמנו: או ירמוז הנה אנכי הולך למות כי מחויב אני עתה בג"ע ובש"ד ששפכתי ואיך אעשה בבכורה אחר שאנכי הולך למות כנז', או ירמוז הנה הרגתי לנמרוד מלך שנער כמ"ש ז"ל ומוכרח אני שגואלי הדם ימיתוני א"כ למה זה אני עתה לי בכורה אפילו שבתחילה הייתי ראוי אליה, ואחר שמכרה מדעתו בלא אונס ולא עוד אלא כי ויבז עשו את הבכורה אחר שאכל ושתה ולא היה עתה אנוס כי כבר אכל ולא עוד אלא ששפך דם וג"ע והרשיע מאד ולא עוד אלא שתכף האמת יעקב הוא הבכור הרי נתברר כי יעקב הוא המרגליות שכל עסקו ית' בו והוא הנקרא זרע יצחק ואברהם ולא זולתו כנז' בפסוק ראשון אברהם הוליד את יצחק: ויהי כי זקן יצחק וכו', באברהם איש החסד בעל הברכות והמצות נאמר ואברהם זקן וכו' וה' ברך את אברהם משא"כ ביצחק מדת הפחד והגבורה היתה בו הויה אחרת לגריעותה ולצרה כי ותכהין עיניו מראות ועוד צרה אחרת כי בקש לתת הברכות לעשו ולהסירה מזרע יעקב וז"ש ויהי לשון צרה ולא היה כיהוי בלבד אלא הסתלקות הראיה לגמרי ולזה הוסיף וביאר מלת מראות, גם רמז באומרו מראות לתת עעם למה כהו עיני הצדיק הזה והוא מ"ש ז"ל כדי שיבא יעקב ויטול הברכות ועם זה נדייק אומרו מראות סיבת ותכהין עיניו היתה מראות כלומר שלא ראה מי הוא יעקב ויוכל כדי לרמותו וליעול הברכות. ולשלא נוציא ח"ו לעז על הצדיק איך רצה לתת הברכות לעשו הרשע ואם נאמר שלא היה יודע אי אפשר כי הרי בן ס"ג שנה היו יעקב ועשו בעת הזו ובפרע דבר פשוע בפי כל הבריות כי יעקב תם יושב אוהלים ועשו איש שדה כלומר נוחל ויורש השדה ותמיד דירתו שם ובס"ג שנים נמנע הוא שלא יכיר יצחק במעשיהם וא"כ כי הכתוב אומר ויאהב יצחק וכו' היא הפך מפשועו כי חלילה שיאהבנו מפני השוחד ח"ו אמנם אומרו כי ציד בפיו הוא להפך כלומר לא אהבו יצחק אהבה גמורה בחושבו שהיה צדיק כי יודע היה במעשיו ושונא אותו בעבורם ומהם אהבהו יען מצא בו דבר עוב עצום והוא כי ציד של עשו היה מאכילו בפיו של יצחק והנה זו מצות כיבוד אב ואם שכתוב בו למען יאריכון ימיך בעוה"ב שכולו ארוך וכד ומה גם בעשו שקיים מצוה זו יותר מכל הנבראים כמ"ש רשב"ג כנודע, וגם עתה בא הכתוב לתת התנצלות לאותו צדיק כי ח"ו לא עלה בדעתו לתת כל הברכות לעשו ולהסירם מיעקב זולתי רצה לקיים מצות התורה לא יוכל לבכר את בן האהובה וכו' הרי לא תעשה כי את בן השנואה יכיר הרי מצות עשה ורצה לקיים מצות עשה ולא תעשה ובפרט כמ"ש ז"ל לא תהוי באעבורי אחסנתא אפילו וכו' ורצה לתת לו חלק הבכורה הנוגעת לו, והנה בזמנים אלו הוא לענין ירושת ממון אכן בימים ההם היה לענין הכהונה כי הבכור היה מקריב הקרבנות ורצה יצחק לתת לו בכורת הכהונה כנז' כדי שע"י כך יזכה גם הוא לעוה"ב ובפרע בכח מצות כיבוד אב החמורה כנז' כי יעקב לא יצערך אל ברכותיו כי צדיק גמור הוא ויזכה אל ברכת העוה"ב בזרוע וז"ש ויקרא אל עשו וזה לסיבת היותו בנו הגדול הבכור כנז' ובזה יתורץ מה בא להשמיענו שהיה הגדול והרי כתיב ויצא הראשון אדמוני וכו' באומרו הגדול רמז כוונתו שהיה לתת לו הבכורה באופן שהוא דבר ועעמו, וראה יצחק כי זכות יעקב גדול ואולי תתקוף השעה ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי את העתיד כמ"ש בא אחיך במרמה וכו' לכן רצהה להסיר כל הסיבות המעיקות ולכן לא רצה ששום נברא יעמוד שם אולי יוגד הדבר ליעקב ולרבקה: וז"ש ויאמר אליו בני כלומר יש כאן אלא אתה בני בלבד וז"ש אליו למעט את זולתו ויאמר ג"כ עשו אליו הנני ויאמר כלו' הנני לבדי ואין זר אתנו וז"ש שני פעמים אליו: גם בזה יתורץ מה צורך אמירות ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני ויאמר הנה וכו' אז בראותו שאין זר שם ויאמר הנה נא וכו' ולא הוצרך לכפול שלישית מלת אליו: או יראה עם הנ"ל יודע אני כי אינך ראוי לברכו' אלו לולא שאני סומך על זכות מצות כיבוד אב ואם הגדולה כנז' ולכן רצה תחלה לדעת אם עדיין קיים במצוה זו וז"ש ויאמר אליו בני כלו' האם עדין אתה בני ומחשיב אותי כאב כמנהגך ויאמר אליו הנני ככחי אז כחי עתה לשרתך כבן את אב וכשמוע זה אמר בלבו א"כ בכח מצוה זה כבר יכול אני לתת אלו ברכות העוה"ב גם הוא כנז' ולכן בקש כי גם במעשה גמור יהיה לו זכות הנז' הלא היא לקיים עתה מצות הנז' כתקנה כדי שיזכה אל הברכות, והקדים ואמר הנה נא זקנתי וכו' יראה הנה נא ר"ל עתה אשר הגעתי לפרק שרה אמי בן קכ"ג שנים ה' שנים קודם כבר זקנתי כי הגעתי לפרק אדונתי כמו שכתבו ז"ל וזהו מלת נא וזול' זה ג"כ כהו עיני וסומא חשוב כמת ובכן לא ידעתי יום מותי כי כבר אני מת בחיים ואגב אורחיה ירמוז כי הצדיק ובפרט הנביאים יודעים זמן מיתתם ומה שנעלם מהם אינו אלא פרטות היום עצמו כמ"ש ז"ל על דוד המלך כשאמר הודיעני ה' קצי וז"ש לא ידעתי יום מותי כי זמן המיתה ידעתי אבל היום בפרטו' נעלם מכל גברא: או יראה אל תאמר כי אעשה כיעקב כי כראות עצמו' חולה ציוה את בניו כמצווה מחמת מיתה וברכם כפי הראוי להם כי הנה הוא נשתנה העולם בו כמ"ש ז"ל על ויגד ליוסף הנה אביך חולה מש"כ אני כי עדין לא חלה שום גברא אלא הולך בדרך ומתעעש ויוצא נשמתו וע"כ מתירא אני מזה ולכן אני ממהר לברכך קודם שתערף השעה, ועם הדרך הראשון יתורץ אומר לא ידעתי לשעבר כלו' מן היום שכהו עיני לא ידעתי כי מאז חשוב אני כמת: ועתה שא נא וכו' יראה א"כ שתמיד היית מקיים מצות כבוד אב ואם לא יספיק בכך כי אם ועתה תחזור לקיימה כהלכתה בעת הזו שאני מבקש לברכך ובקום עשה ככל כחך תקיים המצוה הזו לשמה ולכן שא נא כליך ואל תאכילני נבילו' כמ"ש ז"ל שלא תהא מצוה הבאה בעבירה, ועשה תשובה באותו פרק ובאותו מקום וצא השדה הידוע אשר שם אתה הורג נפשות כמ"ש ז"ל ע"פ ויבא עשו מן השדה וכו' וכתיב כי בשדה מצאה ושם באותו שדה עצמו עשה תשובה ואם תצוד לי ציד לי לשמי לקיים המצוה הנז' וגם תשמור ה' דברים המפסידים את השחיטה הרמז בה' יתירה של ציד"ה ומה שאז היית צד נערות מאורשו' וצודד נפשות עתה צודה לי כנז': או יראה הנה כוונתי שלא תערף השעה ולכן שתמהר בכל יכולתך ואמנם רוב הצדים חיה ועוף ממיתין אותם בסייף או בחץ או לפחו' נערפין כי לקחתם חיים ותמימים הוא נמנע ולכן שא והשחז שני כליך הם הסייף הנק' תלייך והחצים אשר בקשתך ויהיו בדוקים בלי פגימה וכשתצודם תשחעם כהלכתם דרך צידה, ואין זה מן התימה כי אם רב יונה )בר יונה( בר תחליפא היה בודק חץ ויורה בעוף הפורח ושוחטו כהלכתו מכ"ש עשו ראש הצדים בעולם שכ"א איש יודע ציד וכו' מאין כמוהו וע"י כן תכף בצאתך השדה תוכל לצוד לי ציד כלו' ציד הנשחט כהלכתו הראוי לו משא"כ אם תתאחר לצודן חיים ותמימים ואח"כ תשחט: או יראה במה שנותן עעם לשבח למה לא הוליך עשו עמו בגדיו החמודו' בגדי אדם הראשון אשר לסבתם היה נק' איש יודע ציד שהיו העופות וחיות נכנעין אליו והוא תופש בהם ולא נצערך אל דברי חז"ל שהקב"ה השכיחן מדעתו אמנם כיון שצוה יצחק שיהיה לו זכות בכל הפרעים בצידה זו לשיזכה אל הברכו' לכן אמר לו ועתה לא תעשה כפעמים אחרות שהיית צד החיות ע"י הבגדים ההם אמנם עתה לשיהי' כל הזכו' ע"י לגמרי ולא בדרך נס שא וטול עמך כליך תליך וקשתך ועל ידם צודה לי ציד וז"ש ועתה וכו': ועשה לי וכו' רוצה אני שהכל יהיה על ידך כי גם עשית המעעמים ובישולם יהיה על ידך וגם זה יהיה לי לשמי לקיים המצוה הזו אשר אחזת בה. כל ימיך וז"ש כאשר אהבתי כלו' כי זו המצוה היתה סיבה אל אשר אהבתיך כמו שביארנו לעיל על ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וחלילה שיהיה הדבר כפשועו שהיה משתבח יצחק ומעיד על עצמו שהיה ח"ו זולל אוהב מטעמים, גם הזהר שלא תבשיל המעעמים בבית אלא בהיותך בשדה )צא( השדה ושם תצוד הציד ושם תעשה לי המעעמים ומשם תביאם לי פה ותכף ואכלתי בעבור אברכך ולא תערף השעה כי אם תבשלם בבית אולי ירגיש יעקב כנ"ל ובזה יתורץ אומ' והביאה לי כי הוא מיותר, והנה הברכות האלו הם ברכות העולם הבא ואף כי גופי יברכך ויאהבך כי ציד בפיו הנה נפשי הקדושה' שנאך על מעשיך הרעים אך עתה כאשר תקיים מצוה זו הגדולה במחשבה ובמעשה בכל הפרעים תוכל גם נפשי הקדושה לברכך: ורבקה שומעת וכו' רז"ל דרשו ששמעה ברוח הקדש ופשע ורבקה שומעת מכחיש זה אמנם סמך אל מה שפירשנו על ויאמר אליו בני וכו' כי לא היה שום נברא בעולם ובא הכתוב להגיד איך עצת ה' היא תקום להפך עצת יצחק כי בראות רבקה כי היא שמעה את כל הדברים עם שהיה שבדבר יצחק לא היה שם רק עשו בנו בלבד וא"כ שמיעה זו היתה ברוה"ק וז"ש ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו כלו' לבדו אז אמרה א"כ כיון שמן השמים מגידים לי ודאי שכוונת הב"ה היה להפך עצה זו אז נתחזקה בלבה להגיד ליעקב שיבטל העצה הזו, ועוד טעם אחר כפי הפשט והעבע כי ראתה שהלך עשו אל השדה הידוע הרחוק מן הישוב לצוד ציד ולא די זה אלא שצריך להמתין עד יצוד ויבשל המעעמים ומשם יביאם מבושלים וז"ש להביא ולא נצערך אל מה שנדחקו רז"ל לתרץ להביא אף מן הגזל והנה בכל צריך זמן רב מאד וראתה כי מכ"ש שהיה שכבר יש לה צאן מזומן והאש והעצים מוכנים בבית שתמהר לעשותם קודם שיבא עשו ובזה יתורץ שהיה לו לומר בתחילה וילך עשו ואח"כ יסכר ורבקה שומעת וכו' ותאמר אל יעקב וכו': ורבקה אמרה וכו' שני פעמים הזכיר לאמר ושניהם מיותרים אך הענין כי אחר שרבקה נתחזק בלבה עצה זו רצת' לחזק גם את לב יעקב ואז לא אמרה לו לך נא השדה אלא ספרה ואמרה לו את מה שבארנו באו' ורבקה שומעת שהיה ברוה"ק ואיך מן השמים מסייעין לו ונותנין לו עצה זו וסיבת סיפור ואמירה זו היתה לאמר לו אח"כ האמירה עצמה הלא היא הנה )נא( שמעתי וכו' לך נא אל הצאן וכו' ועכ"ז נתיירא יעקב ואמר אולי ימושני אבי וכו': ואמנם כי מצאנו כי שינתה רבקה בספרה אל יעקב את דברי יצחק וכוונתה היתה להלהיב את יעקב ולזרזו לעשות זה וז"ש הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו ספור דברים ואמנם כוונתו האמתית לאמר נוסח זה הביאה לי ציד וכו' כי הנה הגם שיצחק אמר בעבור תברכך נפשי כוונתו היתה לפני ה' שיסכים הב"ה בברכתו והראיה היא כי אמר בטרם אמות ונודע כי בעת המיתה שכינה שרויה למעלה מראשות החולה ובפרט של הצדיק ובדרך שמצינו במרע"ה וזאת הברכה אשר ברך משה לפני מותו כלו' בעת שהמיתה היתה כבר לפניו שאז גם השכינה מצויה שם ולזה ג"כ שינתה ואמרה לפני מותו ולא אמרה בטרם אמות שאפשר להיותו זמן רב קודם המיתה, גם לשלא יסתכל יעקב בתוקף אופן קיום מעשה מצות כיבוד אב ולא אמרה כמו שאמר יצחק ועתה שא נא וכו' כמו שפירשנו רק קצרה הדברים להסביר הענין ואל יחשוב כי זכות עשו תעמוד לו וע"ד זה יתורצו כל השנויים: או יראה בדרך רמז קרוב אל מה שפרשו בס' הזוהר בקצרה ואנחנו נרחיבהו ב"ה והענין במה שנודע גלגול אדם בג' אבות וחוה בד' אמהות כנז' בס' הזוהר פ' קדושים וע"כ אין קורין אבות אלא לג' אמהות לד' ואברהם תיקון ענין עבודה זרה וע"כ נשרף באור כשדים בסוד ואשריהם תשרפון באש ולא עליו כי הוא ניצוץ קדוש אלא בעד ישמעאל שהיה אז עדיין כלול בו בסוד צדיק הנתפס בעון הדור ויען הוא לא חטא הספיק במוסרו עצמו לכבשן וניצול, ואח"כ יצא ממנו ישמעאל הרע המעורב בטוב אברהם ועליו נאמר ותרא שרה וכו' מצחק לשון ע"ז כי בהיותו מעורב בנפש אדם הראשון כנודע כי כל הנשמות טובות ורעות היו כלולים בו בסוד עץ הדעת טוב ורע הוא היה השאור המחטיא לאדם הוא אביהם לחטוא בע"ז והרשע בחייו קרוי מת לכן התפלל עליו אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך ויהיה צדיק ונתקבלה תפלתו וחזר בתשובה, ואח"כ ניצוץ הטוב שהיה בישמעאל היה יתרא הישמעאלי שלקח בת נחש לרמוז כי הוא היה תחילת רעת הנחש שהסית לאדם לעבוד ע"ז, אח"כ יצחק היה ניצוץ הטוב של אדם ועמו מעורב )ניצוץ הטוב של אדם ועמו מעורב( ניצוץ רע של שפיכות דמים ולכן הוצרך למסור נפשו להקרב לעולה ולישפך דמו ויען לא נתפס כי אם בעון זולתו ניצול וניתן איל תמורתו ומחשבה טובה נצטרפה למעשה, ואח"כ יצא ממנו הסיג הרע הוא עשו וחשב יצחק לתת לו הברכה ולהחזירו למוטב כדרך אברהם עם ישמעאל ולפי שעון שפיכת דם רע לבריות וחמור יותר מעון ע"ז שהיה לשי"ת ולכן לא נתקן עשו ולא חזר בתשובה כישמעאל ונשארו הברכות ליעקב. ולפי שנתקלל אדם בעבור חוה לכן לא נתגלגלו ברכות יעקב שהוא אדם הראשון אלא ע"י רבקה היא חוה ולא ע"י יצחק ולכן גלגל השי"ת הגלגולים ההם שלא יקבל יעקב הברכות ע"י יצחק כלל לא במעשה ולא במחשבה ואדרבה חשב שעולם כמנהגו נוהג ועדיין לא נתקן אדם ועדיין היה בכלל העשר קללות שנתקלל ונודע כי כשזה קם זה נופל א"כ הנחש ראוי ליטול הברכות הלא הוא עשו גלגול קין הבא מזוהמת הנחש כי לכן הרג להבל בפיו כנודע, וז"ש ויקרא לעשו בנו הגדול כדמיון קין הגדול ויאמר אליו בני אתה הוא קין בן אדם והשיבו הנני אז ציוהו כי כמו שקין נטל חלקו הקרקעות גם הוא עשו איש שדה ולכן יצא השדה לצוד ציד כדמיןן קין שופך דמים וכמו שזוהמת הנחש גרמה לאדם לאכול מעץ הדעת ב' מטעמים טוב ורע ויחמדם ויאהבם גם עתה עדיין העון ההוא קיים לכן ועשה לי מטעמים שנים כאשר אהבתי לאכול ב' מטעמים טוב ורע ועדיין לא נתקן החטא ההוא א"כעדיין אין יעקב ראוי נברכות אלא אתה כי עדיין החט הראשון קיים וכמו שהנחש השיאני לאכול המטעמים גם אתה עשה לי מטעמים והביאם ואוכלה על ידך, וגם יעקב תשב שלא נתקן חטא אדם וא"כ יוסיף בזה חטא על חטא ויביא עליו מחדש קללות אחרו' יען רימה את אביו באופן שיביא עליו קללה אחרת נוספת על קללת אדם ומכ"ש שלא יתהפך לו הקללה ראשונה של אדם לברכה וז"ש קללה ולא ברכה, אז הודיעתו אמו כי בא זמן תיקון חטא אדדם על ידה וע"כ אם חטא אדם בהמה ששמע לקול חוה הנה עתה יתוקן בזה עצמו שישמע לקולה וז"ש עלי קללתך בני כלו' בסבתי בא לך קללה כזה אדם וזה מפני ששמעת בקול אז אך עתה אם אשמע בקולי אכין ורקין מיעוטין כי מיעט השמיעה הראשונה שעלה נאמר ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך אבל עתה שמע בקולי לזו המצוה לכפר אדם היתה כי סחטה ענבים ונתנה לו לכן עתה ויבא לו יין וישת ולא תירוש בן יומו עם השמרים כנודע: ואלה תולדות יצחק וכו' רז"ל אמרו כל מקום שנא' ואלה מוסיף על הראשונים ובהן א"א לדורשו כך כי ישמעאל ותולדותיו רשעים ויצחק ויעקב צדיקים ואמנם בא לתרץ אל השואל איך השי"ת נתן לישמעאל י"ב בנים וכולם נשיאים ולא כן יצחק הצדיק אחיו לז"א גם תולדות יצחק מוספים הם על הראשוני' כי הנה ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק והוא יעקב הנק' זרעו ותולדתו של יצחק וגם הוא הוליד י"ב שבטים כישמעאל והנה בני בנים הרי הם כבנים ובערך זה הוא מוסיף על הראשונים אבל יש הפרש גדול ביניהם הלא הוא כי י"ב בני יעקב נק' שבטי יה כנגד י"ב מזלות וי"ב עמודי שמים נחלקים לד' תקופות וד' דגלים כנודע וכנגדם בקליפת י"ב נשיאים בסוד נשיאים ורוח וגשם אין וכו' שהם העננים שרוח קימעא מעבירתם מן העולם, וביאור הכתוב כך הוא כי ישמעאל ובניו נמשלו אל הנשיאים הם העננים ובבוא אליהם הרוח מפזרם זה רוחו של משיח שעליו נאמר ורוח אלדים מרחפת כו' כנודע גם גשם אין להם כנודע כי כן אירע לישמעאל כי לא זכה שירד גשם עליון להשקותו בצמא רק מים תחתונים מן הבאר וז"ש וגשם אין, וזה ג"כ סוד והשקית ברגלך כגן הירק כי אין הכוונה כפשועו שטורח ברגליו ללכת למלאות מים מן הבאר להשקות הירק אבל הענין כי ארץ מצרים שותה מן מים תחתונים נילוס הנובע מן התהום למטה מהקרקע אשר תחת רגליך אבל ארץ ישראל שותה מים עליונים למטר השמים אשר על ראשך תשתה מים והסיבה לזה הוא כי בהיות ישמעאל איש אחר י"ג שנים היה מתהלל במתת שקר כי אז בקש להרוג את יצחק ולירש את אברהם כמ"ש ז"ל על גרש את בן האמה וכו' כי לא יירש וכו' ואח"כ היה להפך כי ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק נמצא כי היה מתהלל במתת שקר כי ליצחק ניתנו נכסיו. וא"ת איך אמרה ואלה תולדות יצחק בן אברהם כי אין התוספות רק בבחינה שגם יעקב הוליד י"ב שבטים אבל אינם דומים זה לזה כי אלה בני ישמעאל ואלה תולדות יצחק הצדיק המיוחס לבן אברהם והרי גם בישמעאל אמר ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם ויחסו אחר אביו לז"א )אעפ"י( אברהם הוליד את יצחק כלו' אין הולדת אברהם מתייחסת אלא ליצחק כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע אבל בישמעאל אע"פ שתחלה קראו בנו כבר חזר הכתוב עצמו וייחסו אחר אמו כמ"ש אשר ילדה הגר וכו': או יראה תירוץ הקושיא הנז' באופן אחר כי האמת כי גם תולדות יצחק ראוים היו להוסיף על הראשונים להיותם שנים עשר כבני ישמעאל וז"ש ואלה בתוספות וא"ו אלא ע"י שאמרה רבקה למה זה אנכי כענין זה לכן לא ילדה רק שנים אלו לבד כמו שנבאר, ואל תאמר כי אינו אלא מפני איזה פגם של יצחק ובפרט כענין ליצני הדור שהיו אומרים מאבימלך נתעברה שרה משא"כ בישמעאל לז"א אברהם הוליד את יצחק ירמוז אל מה שכתבו רז"ל וגם בס' הזוהר כי לכתחלה צייר הב"ה דיוקנו של יצחק כאברהם ממש עד שכל העולם מעידין אברהם הוליד את יצחק א"כ יותר היה יצחק קרוי בן אברהם מישמעאל אלא הטעם הוא מפני רבקה שאמרה למה זה אנכי כמו שית'. או אפשר לתרץ ולדרוש מלת ואלה בשני אופנים או לשבח או לגנאי אם לשבח הוא מפני שלמעלה אמר בישמעאל ויגוע ויאסף ואין גויעה אלא בצדיקים לימד שעשה תשובה וא"כ שפיר איתקרי ישמעאל בן אברהם וגם להורות על זה חזר ואמר ואלה תולדות יצחק וכו' כי כמו שיצחק תולדות אברהם כן ישמעאל ראוי לקרוא בן אברהם כיון שעשה תשובה והרי הוסיף ואלה על הראשונים לשבח, ואם לגנאי הענין הוא כי כמו שמישמעאל בן אברהם נולדו פסולים נביות וקדר וכו' גם בתולדות יצחק נולד מהם עשו הרשע המוסיף על הראשונים ברשע ושקול היה ככל בני ישמעאל וזהו ואלה בתוספ' וא"ו ועתה הרגיש הכתוב עצמו תמיהא גדולה איך מיצחק הכהן עולה תמימה יצא ממנו עשו רשע גמור טד קצה האחרון לזה חזר ואמר אברהם הוליד את יצחק: יראה הנה בישמעאל אמרתי ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וביצחק אמרתי ואלה תולדות יצחק בן אברהם דע לך כי עם היות שניהם נק' בני אברהם עיקר תולדותיו של אברהם יצחק הוא ולא ישמעאל וז"ש אברהם הוליד את יצחק עד שארז"ל שצר פני יצחק כפני אברהם וכל העולם מעידין וכו' כנ"ל כי הוא היה דומה לאברהם בכל פרטיו אם בחסידות ואם בפרצוף וכמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע ולא בישמעאל וא"כ אל תתמה על החפץ כי כל מה שאירע לאברהם אירע ליצחק כמשאז"ל וכמו שאברהם הוליד ב' בנים ישמטאל ויצחק ולא נק' זרעו כי אם יצחק כן יצחק עם שהוליד עשו ויעקב אינו נק' זרעו רק יעקב כמ"ש ז"ל על כי ביצחק ולא כל יצחק: ועדין יש להקשות כי הנה היות הבן רשע יהיה או מצד אביו או מצד אמו והנה ברבקה לא מצינו פגם וביצחק נמצא ספק וכמו שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה וכיון שמצאנו ריעותא שיצא ממנה עשו הרשע נתלה הריעותא ההוא בספק הרעוע הנז' ונאמר א' מב' פעם אם שאברהם היה זקן וגה עקר לגמרי וא"כ מאבימלך נתעברה שרה ולכן יצא עשו מיצחק או על הפחות נאמר כי מב' יצא כי נתעברה טיפת זוהמא של אבימלך שהטיל בשרה עם עיפת קודש אברהם ולכן יצא יצחק מעורב טוב ורע כענין קין והבל שנולדו מתערובת אדם ונחש כנודע וע"כ יצאו משם כמו כן עשו ויעקב עוב ורע, ולזה מיעע הכתוב שתי הסברו' האלה באו' ואלה תולדות יצחק בן אברהם כי על הראשונה ולא בן אבימלך לבדו ובאומרו אברהם הוליד וכו' דחה הסברה השנית ויהיה כי אברהם לבדו אשר הוליד את יצחק ולא בשיתוף זוהמת אבימלך, האמנם עדיין צריך לתת ראיה ומופת הענין כי הנה ישמעאל נולד מאברהם בזמן שהיה נק' אברם כי עדיין אז היה ערל ולכן יצא ישמעאל רשע מש"כ ביצחק שלא רצה הב"ה להוציאו עד אשר נימול אברהה ואז נתחדש שמו ונקרא אברהם בתוספות ה' שהיא ה"א אחרונה שבשם הנק' שכינה כי אל זה רמזו ז"ל באו' בהבראם בה"א בראם גם דרשו באברהם והכל א' וא"כ מוכרח הוא שיצחק יהיה צדיק גמור ואין בו זוהמא ח"ו כי הרי אחר שנק' אברהם בה"א יתירה אז הוליד את יצחק והרי הוכרחנו כי הולדת עשו הרשע לא יצחק גרם לו ח"ו וכפי זה נלך לדרך אחרת ונאמר כי רבקה לא היתה צדקת וע"כ יצא יעקב הצדיק מצד יצחק ועשו הרשע מצד רבקה לז"א: ויהי יצחק וכו' יראה גם אם נאמר שמפאת רבקה נולד עשו גם זה א"א הא' מפני יצחק עצמו שפגם גדול הוא לו שלקח אשה שאינה הגונה ח"ו. והב' מפני רבקה עצמה שהרי כתיב שרה אמו שהיתה דומה לשרה בכל עניניה, והביא גם ראיה מבוארת לזה כי אי אפשר לומר שרבקה לא היתה הגונה לו דא"כ בהזדמן ובדרך מקרה לקחה ואינה בת זוגו ולא מה' היחה זאת לו וזה אינו כי הרי ויהי יצחק בן מ' שנה וכו' כנודע כי נעקד בן ל"ז שנים ואז נתבשר אברהם ברוח הקודש ויוגד לאברהם ובתואל ילד את רבקה שהיא בת זוגו ולכן אל תהרהר ותאמר אילו נהרג יצחק אבדתי את זרעי ולמה לא השאתיו אשה כדי שישאיר זרע אחריו וא"ל ברוח הק' כי עדיין בת זוגתו לא נולדה הלא היא רבקה והוצרך להמתין עוד ג' שנים אחרים שתהיה ביאתה ביאה ולא השיאו תכף אשה אחרת מבנות כנען והוצרך לשלוח לאליעזר עד פדן ארם ביודעו כי היא בת זוגו האמתית וצדקת כמוהו א"כ זה יורה כי לו לאשה כנז' בסוף הפסוק כלו' אשתו המיוחסת לו א"כ אי אפשר להעיל פגם עשו הרשע אפי' ברבקה וא"כ עדיין הקושיא במקומה איך יצא עשו הרשע מבין שני צדיקים אלו יצחק ורבקה, לכן בא הכתוב להגיד הענין על מתכונתו באו' בת בתואל וכו' כי באמת דבריו תמוהים מה צורך לחזור להגיד לנו פה ולהפסיק בין ואלה תולדות יצחק וכו' אל לידת עשו ויעקב בענין סיפור יחס רבקה ובפרט שכבר נת' ענינה באורך נמרץ פ' חיי שרה אבל כוונת הכתוב לבאר הסיבה אל הנז' והיא כי אין ספק כי בן חכם מצד האב ובן כסיל מצד האם כי לזה נא' תוגת אמו האמנם לא מצד רבקה עצמה רק מפאת הייחס שלה והוא היותה בת בתואל הרשע ואחות לבן הרשע כמו שית' והענין כמ"ש ז"ל כי רוב הבנות דומות אל אביהן ומתיחסות להם כמ"ש ושם בת אשר סרח אך הזכרים אחר אמותם כמ"ש אלה בני לאה והנה בתואל כומר גדול לע"ז ומגלה עריות ליקח כל הבתולו' כמ"ש ז"ל ומצדו יצא עשו שופך דמים ומגלה עריות כמ"ש ז"ל על והוא עייף וז"ש בת בתואל, עוד אחר' גרמה לו והוא שהיתה אחות לבן רשע מלובן ומזורז ברשע ורוב הבנים דומים לאחי אמם: או יראה ויהי יצחק וכו' במה שנודע כי לא נברא העולם מתחילה וגם אינו מתקיים אח"כ אלא בזכות ג' האבות דבהו אשתיל עלמא ואתקיים והם סוד חכמה ותבונה ודעת כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ וכו' אברהם ירש החכמה בסוד מ"ש ז"ל כליותיו של אברהם היו נובעות חכמה ויצחק ירש הבינה ולכן ויהי יצחק בן מ' שנה וכו' בסוד בן ארבעים לבינה ואז נשלם וירש מדרגתו ואח"כ נשא אשה ויעקב ירש הדעת המכריע בין שניהם גם רבקה מצד עצמה צדקת גמורה היתה והשכינה היתה תמיד עמה כמ"ש ותרד העיינה ותמלא כדה מלמד שעלו המים לקראתה מזה ידע אליעזר כי היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני וזה נרמז בר"ת בקח"תו א"ת רב"קה בא"ר כי עלה הבאר לקראתה א"כ כל זה יורה כי לו לאשה ר"ל שהיתה אשתו הראויה לו א"כ אין ספק כי לא נולד עשו רק מצד לבן ובתואל כנז'. או יראה כי הנה האדם אינו חועא אלא מצד החומר שבו המורכב מן ד' יסודות ויצחק בשעת הטקדה השלים נפשו והיתה עולה תמימה כליל לאשים ואפרו צבור ע"ג המזבח כמ"ש ז"ל כיון שנשרף באש שהוא היסוד העליון מכל הד' יסודות ארמ"ע השלים ד' יסודותיו וקדשם לשמים וז"ש ויהי יצחק בן מ' שנה כלה מהד' יסודות כלול מעשר הם ארבעים והושלמו ע"י אש המזבח הנרמז בר"ת ב"ן אר"בעים שנ"ה ב"אש גם רבקה לא נלקחה ליצחק לאשה אלא ע"י הבאר הנרמז בר"ת בק"חתו א"ת ר"בקה כנז' א"כ אין ספק ששניהם צדיקים היו ולו לאשה מששת ימי בראשית וסיבת זוהמת עשו לא היתה אלא מצד היותה בת בתואל ואחות לבן כנז': ויעתר וכו' כראות יצחק כי בת בתואל ואחות לבן היא ומפני זה היה מוכרח לצאת זוהמת עשו משם וע"י כך היה השי"ת מונע ממנה ההריון שלא יצא הרשע ההוא בעולם ולא היתה מניעת ההריון מצדו ח"ו כי צדיק גמור היה לסיבה זו הוצרך ויעתר יצחק ולא ויתפלל רק ויטתר שהרבה מאד בתפי' כעתר זה המהפך הגורן כמ"ש ז"ל, וז"ש ויעתר וכו' כלו' מה שהוצרך יצחק להרבות תפי' לא מחסרון זכותו ח"ו אלא לנכח אשתו כלו' וגם לא מצד אשתו עצמה כי גם היא צדיקת אלא מצד אותם שהם נכח אשתו נכחיים ונגדיים לה למנוע ממנה ההריון הם בתואל ולבן כנז' אשר לסיבתם היתה עקרה מיום לידתה ואלו בחעאה לא תהיה עקרה רק תמנע מלילד אחר שגדנה וראויה לעונשים וז"ש כי עקרה היא אז ויעתר לו ה' כלו' לו בזכותו וכן ותהר רבקה לסיבת היותה אשתו בזכותו ולא בזכותה אע"פ שהיתה צדיקת יען חעאת לבן ובתואל כנז' שלא יצא עשו כדוגמתה: או יראה ויעתר וכו' מה שהרבה בתפלה אין זה ממיעוע זכיותן וכו' ח"ו אלא לסיבת אשתו כי עקרה היא ואין הוא עקר אך היא עקרה ממש מיוה שנולדה ואין לזה שום רפואה בדרך עבע כלל כי אין זה מכה ברחם או עיכוב הריון כי אם עקרות ממש: או יראה ויעתר וכו' מה שהוצרך לרבות בתפילה הוא כי ראה באצטגנינו' אשר מזלה של רבקה נכחיי ונגדיי לה שלא תלד וז"ש לנכח גם נכח בגימע' מזל"א או מזל עם הכולל להורות כי המזל נהפך נכ"ח ונגדיי אליה והראיה לזה כי עקרה היא מעולם ואלו אין המזל נכחיי לא תהיה עקרה לעולם אמנם תתעכב זמן מלילד ואחר תשוב ללדת כמנהג הנשים המתעכבות מלילד, וא"ת כיון שעקרה היא למה יעריח למעלה כ"כ כיון שיכול לישא אחרת לז"א לנכח אשתו כלו' במה שיתבאר למטה כי יצחק ורבקה גלגול אדם וחוה הם וע"כ חוה טרחא כ"כ יקבל הברכות וע"ש ונמצא כי רבקה היא חוה אשתו שמששת ימי בראשית ומוכרח הוא לתקנה עתה מאשר חטאה בעץ הדעת וזה נרמז בס"ת לה' לנכח אשתו' ס"ת חוה כי רבקה זו היא חוה עצמה אשתו הראשונה ומה שתחלה נק' חוה על שם כי היא היתהה אם כל חי אדרבה עתה כי עקרה היא ולכן הרבה מאד בתפלה ויעתר וכו' ולא נשא אחרת. והנה נבאר הדרך הזה ע"ד האמת הנעלם והבן זה הנה להיות כי המזל שלה היה נגדיי ונכחיי אל אשתו שלא תלד לכן הוצרך לעלות בתפלתו עד מקום הי"ב מזלות העליונים המושלים על אלה הי"ב מזלות התחתונים טש"ת סא"ב וכו' כי העליונים הם י"ב צירופי ההויה כנודע מס' יצירה ואלה הם י"ב מזלות המושלים על ישראל כי הם משם הוי' וכתיב כי חלק ה' עמו והי"ב מזלות תחתונים מושלים על אומות העולם ובזה יתישבו שני המחמרים החלוקים זה אומר בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא וכו' וזה אומר אין מזל לישראל והענין כי מזלות תחתונים אינם לישראל רק העליונים כנז'. והנה ד' אותיו' הויה הם סדורות כפי יושרם אבל לעשותם י"ב צירופים צריך להפך האותיו' ממטה למעלה ולצדדין ולצרפם כנודע וזהו מה שרמז בהזכיר ענין תפלתו בלשון ויעתר שדרשו בו רז"ל כעתר הזה תפלתו בלשון ויעתר שדרשו בו רז"ל והפך ד' אותיות הויה לי"ב צירופים וז"ש ויעתר יצחק לה' לשם הויה עצמה היפכה בתפי' וצירפה לי"ב צרופים כדי להכניע המז"ל התחתון העומד לנכח ונגדיי לאשתו כי עקרה היא, והנה אלו הי"ב צרופים שרשם הם ג' הצירופים הראשונים המתחילים באות יו"ד כנודע והם סוד ג' ההויות אשר בברכת כהנים ומן הראשון נמשכין ממנו החיים וזהו יברכך ה' וישמרך כי בהסתלק האדם מן הארורה שנתארר אדה"ר שהיא ענין המיתה והיסורין נשמר מהם ונשאר חי וזהו יברכך ה' וישמרך ומן הב' נמשך העושר שאינו ניתן לאדם רק בהיות פניו ית' מאירין ומשגיחין בו בעין טובה כי העני פניו חשוכות וכאלו מלמעלה בכעס עמו ומן הג' באים הבנים בסוד וישם לך שלום וכמ"ש משים שלום כבית בטל הרי כי ענין בני חיי ומזוני תלוים בג' צרופים אלו הכלולים י"ב מזלות העליונים, והנה ג' הויות הנז' הם בגימ' מזלא ובגימ' נכח וז"ש לנכ"ח אשתו גם יש בהם במלואם יו"ד ה"א וכו' שלישים אותיות והם ל' של לה' כלומר ויעתר יצחק לשם הויה אל ג' צירופים הראשונים שבהם ל' אותיות וז"ש לה' ויען העיקר התפלה היא לשם הויה אמנם צריך לפתוח הפתח והשער שהוא שם אדני כנודע כי לכן תקנו בתחילה אדני שפתי תפתח כי כיון שהיא בחינת השער והפתח העליון גם שפתי תפתח שהם פתח גוף האדם ואח"כ אנו נכנסין עד שה הויה ומתפללין ברוך חתה ה' וכו', והנה שם אדני במילואו אלף דלת וכו' עולה תרעא הוא תרגום של שער וזהו סוד ג' אותיות עתר שבויעתר ונודע כי שם אדני היא בחינת הההי"ן של הויה נמצא שנשארין ב' אותיות י"ו וזה ויעתר צירוף ההו"ה ואדנות ונמצא כי תחלה נכנס בפתח אדני עד שם ההויה ושם תקע מחשבתו בג' צירופיו הנק' נכ"ח כנז' וז"א ויעתר יצחק לה' לנכח אז ויעתר לו ה' ולא שם אדני כנז' וזהו סוד ז"ה שמי לעולם כי כמנין זה צרופים יש בשמי שם הויה וכשנוסיף עוד וזה זכרי יהיו ב' פעמים זה הם כ"ד צירופים שבשם אדני הנק' זכרי כנודע לכן הושם בו ו' וזה להוסיף על זה הראשון לשיהיו כ"ד צירופים כנז': ויתרוצצו וכו' לא אמר וירוצו או וילחמו רק ויתרוצצו מל'ה מורכבת משניהם מלשון ריצה כמ"ש ז"ל כשהיתה עוברת על בתי כנסיות יעקב רץ לצאת וכו' ומלשון ריצוץ שהיו מתקוטטים על חלוקת ירושת העולמות יעקב בוחר עוה"ב ועשו עוה"ז ובהביטה כי גם בתוך המעים היו מתקוטטים ידעה כי מכל שכן יתקוטטו כל ימיהם יחד אחר צאתם בעולם ותמיד ישנאו זל"ז אז ותאמר אם כן למה זה אנכי אם בשנים אלו יש לי כ"כ צער מחמת שנאתם זל"ז אפי' בהיותם תוך הרחם אם אוליד י"ב כמנין זה תגדל שנאתם בחילוק הירושה עד אין קץ ומפני זה לא ילדה י"ב שבטים כנ"ל על ואלה תולדות יצחק ע"ש, או יראה א"כ שעשו הרשע יותר מכל שבעים אומות כמנין כן יצא ממני למה זה אנכי בעולם: או יראה א"כ שמתקוטטים יחד מן הבטן נר' שיורה על כי אחד מהם אותו הרץ בעוברי טל פתחי ע"ז שיהיה רשע גמור וא"כ כי בן כסיל תוגת אמו ומצדי נולד כמו שנת' על ויהי יצחק בן מ' שנה למה זה אנכי הייתי אשת יצחק הצדיק כי דבר זה יורה שאיני בת זוגו ואיני הוגנת לו: או יראה כיון שמן הבטן יש קטרוג גדול ביניהם א"כ תמיד גם אחר לידתם יתנהגו כן זה יתגבר ע"ז וזה ע"ז ולא יודע האמת בעולם לעבוד השי"ת וא"כ מה תועלת יש אף אם זרע יעקב יכירו אלהותו ית' בקריעת ים סוף ויאמרו זה אלי ואנוהו מורה באצבע וגם בהר סיני באמור להם אנכי ה' אלדיך וז"ש למה זה ולמה אנכי ונודע כי רבקה מכלל הנביאות היא כמ"ש על ויוגד לרבקה וכו' האומנם לא יכלה לעמוד על תוכן הדבר מה יהיה באחרית הימים אז ותלך לדרוש את ה' לא לה' עצמו רק לשם ועבר לדרוש משם את ה' כי הם נביאים גדולים ממנה והיא דרשה מאתם שהם ידרשו מה' וז"ש את ה' ולא לה'. אז: ויאמר ה' לה ע"י שם ועבר ולא אליה עצמה רק לה כנודע כי כשאומר אל אברם אל משה ר"ל אליהם ממש וכשאומר לאברם או למשה או לישראל ר"ל בשבילם שני גוים וכו', כפי הדרך הראשון שביארנו על למה זה אנכי יראה עתידה היית ללדת י"ב שבטים הנרמזיה בשני גוים ושני לאומים ולאום מלאום יאמן ורב צעיר ויצא הראשון ואח"כ יצא אחיו כמ"ש ז"ל שהם י"ב אבל בשביל שאמרת למה זה אנכי והרהרת אחר מדותי כל הי"ב לא יהיו רק שנים לבד שני גוים וכו' כפי הפשע, והנה כפי הדרך הד' שביארנו יראה שני גוים וכו' כי זולת שבעים אומות הנק' בני נח הנחלקים בדור הפלגה כנודע הנה יש לך עוד שני גוים אומות יתירות על השבעים ההם ונחשבות לאומות בפני עצמם ומה שראית תמיהה גדולה כי מן הבען הם מתקוטטים הטעם הוא כי עתה מתחיל להתברר העוב מן הרע והסיגים מן הכסף כמבואר אצלנו בפ' נח ובפ' לך לך על ואעשך לגוי גדול ע"ש ואמנם מעיך הם כדמיון הכור שבו מתבררים הסיגים מן הכסף הם עשו ויעקב וז"ש ממעיך יפרדו ואחר שמשם יפרדו זה אל הקדושה וזה אל הקליפה אז פעם יגבר זה ופעם יגבר זה כשזה נופל זה קם כמ"ש והיה כאשר תריד וכו' וכמ"ש לא נתמלאה ירושלים אלא מחורבנה של צור וז"א ולאום מלאום יאמץ וכאשר איזה אחד מהם יקום ישלוט בכל השבעים אומות ואחת האחרות שהם בגימ' לאם חסר ו' וזה ימשך עד אחרית הימים כי אז ורב שהוא עשו יעבוד צעיר שהוא יעקב וכל העמים בשפה ברורה יעבדו את אלדי יעקב וילכי באורחותיו, ולהורות כי אין יעקב מולך עד אשר עשו היא החיה הד' של דניאל תשלוט בכל ארעא לא אמר וגדול יעבוד הקטן כנראה שהוא בבחינ' שנותיהם רק רב וצעיר בענין המעלה כי בהיות שיגדל עשו ויתרבה על הכל ויעקב צעיר ונבזה מכל האומות אז יעבוד הרב אל הצעיר והרי יצתה מספיקא שאמרה למה זה ולמה אנכי כנ"ל בדרך הד': וימלאו וכו' לכאורה אגב ארחה השמיענו כי ג' מיני עיבור הם הא' חסד והוא מז' חדשים והב' הארוך הוא לי"ב חדשים כההוא עובדא דאכשר רבא תוספאה כד אשתיהי תריסר ירחי והג' הוא הבינוני הנק' מלא במלואו לא חסר ולא יתר והוא לט' חדשים וז"ש וימלאו ימיה כי עיבור הט' חדשים הוא המלוי האמתי: ואמנם כפי דרכנו בא להורות את אשר עתידה מלכות הרשעה של עשו להתפשט בכל העולם ע' חדשים שנא' לכן יתנם עד עת יולדה ומי היא זו רבקה אמו של עשו שילדתו לט' חדשים וזהו סוד עד עת יולדה ולא אמר עד ט' חדשים: או ירא' הודיע הכתוב כי בכל ימי עיבורו לא חזר עשו מדרכו הרעה ועד אשר מלאו ימיה ללדת והגיע עת הלידה גם אז היה מקערג עם יעקב והנה היו תומים בבענה ולא תאומים ומחוברים רק תומים חסר האלף להורות כי אחד מהם חסר ממנו אמונת הנק' אל אחד שהוא הב"ה: או יראה וימלאו וכו' ירמוז אל מ"ש ז"ל כי עשו נולד אדמוני ולכן לא מלו אותו כעובדא דנתן הבבלי ואחר שהגדיל לא רצה למול וז"ש אם לא דם שנאת ודם ירדפך דם המילה ודם החרב לה' מלאה דם וכיון הכתוב להודיע כי לא מקרה היה רק מאת ה' היתה לשישאר ערל והראיה כי הנה וימלאו ימיה ללדת וכלו לו חדשיו ועכ"ז: ויצא הראשון אדמוני א"כ אינו מפני שעדיין לא נפל בו דמו גם לא די ששערו לא היה לקוי כמנהג הנפלים כי גם כולו כאדרת שער וכ"כ היה כי הנה כל העולם הרואים אותו כך ויקראו שמו עשו כלו' עשוי ונגמר הוא ואינו לקוי כפי הנראה מאשה אנו רואים אותו שיצא אדמוני אלא ודאי כי מאת ה' היתה לשישאר ערל מוכן לגיהנם: ואחר כן לא אמר ואחר יצא כענין הנאמר בפרץ וזרח אלא ואחר כן להורות כי לא נשתהא הרבה לצאת אלא תכף אחר כן אחר יציאת הראשון יצא אחיו והסיבה היתה כי הלא ידו של זה היתה אוחזת בעקב עשו ולא רצה להסיר ידו משם, וענין סיפור זה להורות גם את העתיד כי תכף בהגמר מלכות עשו יתפוס יעקב את המלכות ולא תמלוך אומה אחרת בינתים כמ"ש ז"ל שלחה לו מלכות הרשעה מי תופס המלכות אחרינו שרטט וכתב לו ואח"כ יצא אחיו וכו' ולפי שהוראה זו לא הבינה שום אדם זולתי השי"ת ע"כ לא היה מי שקרא שמו רק השי"ת ויקרא שמו יעקב ולהורות כי אין זה הוראה על תפישת העקב רק על העתיד כנז' לכן קראו יעקב לשון עתיד שעתיד לעקבו באחרית הימים מ"ש יעקב ולא עקב כי אך אם נדרשהו ע"ש תפישת ולא קראו עקב לשעבר ע"ש תפישת העקב, גם ירמוז העקב והוא כי רצה ירמוז בחינת היד התופשת והעקב הנתפש שהוא יעקב יו"ד כנגד היד ועקב כנגד עקב עשו: ויצחק בן ששים וכו' גם זה טעם וראיה אחרת אל הנ"ל כי לא יצא עשו מצד יצחק ח"ו כי הרי ויצחק בן ששים שנה היה בלדת אותם ובן ששים לזקנה וכבר כלו כוחות היצה"ר ותגבורתו א"כ לא מצדו היה: ויגדלו הנערים מיום היותו בבטן בוצין מקטפיה ידיע וגם אחר שהגדיל והיה בן י"ג שנה ויום א' מחויב במצות נתחזק ברשעתו וירמוז אל מ"ש ז"ל על דם שנאת ודם ירדפך כנ"ל וז"ש אחר שגדלו הנערים גם אז לא רצה למול בפשיעה ויהי עשו ש"ד איש שדה נאחז עם הקליפה הנק' שדים יושבי מקום שדה שדוד כנודע ולא השלים שם שד"י ע"י אות ברית קודש כנודע ונשאר ש"ד גם לקח אומנות נמרוד הרשע להעביר כל עולם על השי"ת והי' .צד את הבריות בפיו כמ"ש ע"כ יאמר כנמרוד גבור ציד וז"ש ויהי עשו איש יודע ציד לחעוא ולהחעיא, ויעקב להפך ממנו לגמרי איש תם מהול כמ"ש התהלך לפני והיה תמים הפך איש שדה ויושב אוהלים שנים של שם ועבר כל היום ללמוד וללמד הפך יודע ציד. גם ירמוז ויהי עשו איש שדה הורג נפשות ומחריב את העולם דומה אל המזיקין והשידין שוכני מקומות השדודים והחרבות כי כל חפצם להקריב ולהשמים ויעקב להפך זה יושב אוהלים גורם ישוב ובנין אל השמים הנק' אוהלים וימתחם כאוהל לשבת ע"י התורה המקיימת העולמות, גם ירמוז אל מ"ש ז"ל שאותו היום הרג לנמרוד ולקח ממנו בגדי אדה"ר שעל ידם היה צד ציד וע"י כן נעשה הוא יודע ציד וז"ש ויהי עשו איש יודע ציד: ויאהב וכו' לא יעלה בדעת כי יצחק הנביא טעה לאהוב שונאו של השי"ת ואילו כן הל"ל ויהי יצחק אוהב את עשו ר"ל מקדמת דנא אבל אמר ויאהב עתה מחדש ע"י המעשה הנז' שהרג לנמרוד הרשע שהשליך לאברהם אביו לכבשן האש וגם היה מחטיא כל העולם לעבוד ע"ז ושקולה מצוה שעשה עתה עשו ככל העברות שעשה עד אז ולבחינה זו אהבו ולא אהבה גמורה מצד מעשיו ח"ו וזה כי ציד בפיו שהרג לנמרוד בעל הציד וזכה עשו ולקח בגדי הקודש של אדם שעל ידם ציד בפיו אבל אהבת רבקה ליעקב היתה תמידית מקדמת דנא בראותה מעשיו הישרים וז"ש ורבקה אוהבת ולא כתיב ותאהב רבקה, ובזה לא נצטרך אל מ"ש אונקלוס שהיה מאכילו כי זה שוחד בחיק חמה עזה לאהוב הרשע מפני השוחד גם פרש"י שהיה מרמהו בדברים כיצד מעשרין את התבן וכו' קשה מאד כי יצחק נביא היה וראה שנכנסה גיהנם עמו איך רימהו בנו ויעקב שכל היום יושב אוהלים לא יאהוב אותו גם לכאורה היינו יכולים לפרש כי זו עצמה כוונת הכתוב להודיענו כי כמו שעשו ציד בפיו לרמות את אביו בדברים כן אהבת יצחק לו היתה מחדש עתה כנז' וגם זה מן הפה ולחוץ ולא אהבה גמורה כמ"ש ויאהב ולא כתיב ויהי יצחק אוהב וכו': גם נוכל לתרץ במה שנודע כי בימיהם היה הבכור עובד ומקריב קרבנות כדמיון הכהנים אשר נבחרו אח"כ להיותם חלק ה' ונחלתו והבכור היה כהן לאל עליון והוא הנוחל חיי העוה"ב ומן הדין כי לא יוכל לבכר את יעקב הקען ואף אם אז לא היה עשו כראוי אפשר כי באורך הזמן יגדל וישכיל ויחזור בתשובה כמו שקרה לישמעאל בן אברהם ולכן יצחק הנמשך ממדת הדין לא רצה להטות משפטו וביקש להנחיל את הבכורה של עשו הבכור כי לא ידע ענין מכירתו את הבכורה ליעקב ואף גם ברכות העוה"ב בקש לברכו כמ"ש בסוף הפרש' ויהי כי זקן יצחק וכו' ונמצא כי גם את יעקב היה אוהב בלי ספק מפני מעשיו הטובים ואין ויאהב יצחק את עשו לשון שלילה אלא הכוונה כי אף גם את עשו שלא היה ראוי עכ"ז אהב אותו לעעם הנז' כי היה בכור אבל אהבת יעקב אין צריך לפרסמה כי אינה מטעם א' 'לבד רק מכל הצדדין מש"כ ברבקה כי לא היתה אוהבת לשניהם רק את יעקב לבדו וז"ש ורבקה אוהבת את יעקב וכו': ובזה יובן מ"ש בסוף הפרשה וישמע יעקב אל אביו ואל אמו כי ידע כי שניהם אוהביו ומיעצים אותו טובה אבל בעשו שידע כי אמו לא אהבתו רק אביו כתיב בו וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו ולא כתיב ובעיני אמו עם היות כי אדרבה יותר היו רעות בעיני אמו כמ"ש אם לוקח יעקב אשה מבנות כנען כאלה וכו': ויזד וכו' בראותו אהבת יצחק לעשו עתה מחדש ובפרט כי היה בנו בכורו כנז' נתיירא בל יירש גם את הברכות ואז חשב בלבו איך יעשה לקחת לבכורה מידו ברצונו ומזה ימשך כי לא יעול ברכות העוה"ב כנז' כי לולי שהיה בכור לא היה מנחילו הברכות כי לא היה ראוי אליהם וראה כי אין תיקון לזה רק במ"ש הכתוב אם רעב שונאך האכילהו וכו' ואז ויזד וכו' ולא כתיב ויבשל יעקב תבשיל רק ויזד נזיד כי היא מלה מרכבת משתי הבנות לשון תבשיל ולשון מחשבה כמ"ש כי בדבר אשר זדו עליהם כמו שפרש"י ואונקלוס אז הב"ה הסכים ע"י ויבא עשו תכף אחר הבישול והוא עייף צמא ורעב למאכל וגם כי אין בו כח להושיע ידו אל הקערה לאכול לכן אמר הלעיעני כענין הגמל הנלעט ע"י האדם וז"ש הלעיטני נא כלו' נא עתה שאני עייף ואל תתמה ממה שאני שואל ממך שאתה תלעיטני כי הרי עיף אנכי, ואמנם אומ' פעמיים מן האדום האדום יובן כמ"ש אח"כ ויעקב נתן לעשו וכו' ויאכל וישת וכנודע כי כל שתיה אינה מים רק יין כי שתיית המים אין צורך להזכירה וכמ"ש ויעש להם משתה וא"כ יש להקשות כי אה עשו לא שאל רק אכילה למה נתן לו גם שתיית היין אמנם האמת כי עשו שאל שניהם אכילת העדשים תבשיל אדום ושתיית היין האדום וז"ש מן האדום האדום ובפרע במה שארז"ל כי סיבת בישולו עדשים אז לפי שבו ביום מת אברהם ותבשיל הראוי להברות את האבלים הם תבשיל העדשים וא"כ גם ארז"ל לא נברא יין אלא לנחם בו אבלים ובבוא עשו מן השדה ראה תבשיל העדשים ומשקה היין שהכין יעקב להברות בהם את האבלים ואז אמר מן האדום האדום וכו' כנז' ואילו אמר הלעיעני נא מן הנזיד הזה לא נשתנה שמו גם הוא אבל כיון ששינה שם הנזיד וקראו אדום ולא עוד אלא שגם שאל שתיית היין בלשון אדום וראה יין כי יתאדם ונתן בכוס האדום עיניו ע"כ קרא שמו אדום ושינהו מן עשו אל אדום להורות לכל העולם ולפרסם ענין מכירת הברכות ע"י תבשיל אדום ויין אדום ולא יקערגו על יעקב למה לקח את הבכורה והברכ' מן אחיו הבכור כי הוא מדעתו איבדם בידו על היותו גרגרן כנז': ויאמר יעקב וכו' עתה מצא מקום כחפצו לקנות הבכורה אמנם נתיירא פן אחר אשר יאכילהו יטעון כי ניחם כי אנוס היה במעשיו כי היה מת ברעב לז"א מכרה כיום תהיה מכירתך קיימת לעולם כמו ביום הזה שמפני עייפותך גרמה בלבך למכור וגם בימים הבאים תהיה מכירתך קיימת: ויאמר עשו וכו' רצה לרמותו וכאלו מוסר מודעה ומתנה תנאי ומודעה כי מפני האונס מוכר וכנודע כי המוכר ומגלה בפיו הסיבה לשהוא מוכר יכול אח"כ לחזור בו בהתבטל הסיבה ההיא מש"כ אילו שתק שהדברים שבלב אינם דברים וא"כ אם אנוס הוא אם לא פירש בשפתיו זביניה זבין א"כ אף אם תלוה וזבין ולז"א הנה אנכי הולך למות ולכן למה זה לי בכורה ר"ל ביום כזה שאני מת ברעב אבל כאשר אוכל אחזור בי וחשב כי יעקב איש תם ולא יבין רמאותו רק שאדרבה בכל לבו הוא מוכר כיון שהולך למות: ויאמר וכו' אלו המכירה תהיה בדברים לבדם או אפילו ע"י קנין ידעתי כי תחזור בך כפי הדין ולכן השבעה לי כיום ר"ל כי כמו שביום הזה אתה מסכים בכל לבך למכור מפני ההכרח כך תהיה מכירה קיימת כל הימים ואע"פ שמכח קנין איני זוכה כדין הנז' מכח השבועה אינך יכול ליפטר וא"ת ג"כ דין הוא שנשבעין לאונסים והוא כשהאנס מכריחו אבל אני איני אונסך שתמכור לי על כרחך ואלו אתה עייף ומוכרח לקנות ממני הנזיד הרי זה דומה למחליף מחט בשניים שאין בזה אונס והונאה כי אתה אונס את עצמך ולא אני והרי בזה נסתלקו שתי העענות עענת אונס ועענת אונאה וזה ע"י השבועה כנז', אז מפני ההכרח וישבע לו וכיון שנשבע לו ראה ונתייאש וימכור את בכורתו ליעקב מכירה גמורה הנק' מכירה: ויעקב נתן וכו' עוד אחרת הערים יעקב במה שלא נתן לו נזיד עדשים לבד אשר שאל בפיו אמנם הקדים לתת לו בתחילה לחם כי הוא עיקר המזון בו כתיב ולחם לבב אנוש יסעד ובזה נצול מן הסכנה אל הרעב וכאשר אח"כ אכל גה נזיד העדשים ויאכל אותה וגם חזר וישת את היין אשר בשתי אלו מכר הבכורה כבר אינו אז באכילתם אנוס ומכירתו שרירה וקיימת ונמצא כי גם כי תחילתו באונס כל שאר הענינים היו ברצון אם ויאכל נזיד העדשיה אם שתית היין, ועוד אחרת כי אחר כ"ז לא עען אנוס הייתי אמנם ויקם מעל השלחן ולא דבר מאומה וגם וילך לחוץ שיעור כדי שיראה לתגר או לקרובו ולא חזר בו אמנם אדרבה היה מן הקצה אל הקצה האחרון תחילה באונס גמור ואמצעיתו ברצון טוב בהיותו אוכל ושותה כנז' ואחריתו כנחש ישוך ויבז עשו בזייון גמור את הבכורה והרי זה שער מכירה גמורה נכתבה בתורה להורות לכל העולה כי בדין גמור היתה מכירה זו ואין בה שום עענה לא טענת אונס ולא טענת אונאה ולא טענת רמאות לרמות את אחיו כי הרי בזויה היתה בלב עשו ומאוסה לגמרי כנז': או יראה ויבא עשו מן השדה והוא עיף מן שש עבירות שעבר באותו היום כמ"ש ז"ל אז א"ל יעקב הבכורה אינה צודקת כפי מעשיך הרעים שעשית ביום הזה שבאת לכלל איש בן י"ג שנה ויום א' כמ"ש ז"ל וכבר אתה בר עונשים א"כ מכרה את בכורתך לי כפי מה שעברת ביום הזה וז"ש מכרה כיום, אז א"ל עשו הדין עמך כי הנה הבכורה אין האדם חפץ בה רק לפי שעל ידה יורש האדם ארצות החיים בג"ע כנ"ל אמנם אני חוטא וידעתי כי בלכתי אל הקבר הוא למות שם בעוה"ב ולא לחיות בג"ע וא"כ למה זה לי ר"ל עתה בעוה"ז למה לי בכורה שיש בה טורח גדול להקריב קרבנות בקדושה ובטהרה ותרתי גיהנם למה לי: או יראה כמ"ש ז"ל כי אז כפר עשו בתחיית המתים והענין כי ראה בלבו כי בו ביום נהרג נמרוד הרשע שעשה עצמו אלוה והרגו הוא עצמו וזה יורה הויתו ית' ממית ומעניש את הרשעים ובבואו אל ביתו ראה כי בו ביום מת אברהם הצדיק שהושלך ע"י נמרוד בכבשן האש והיה הכהן הגדול שירש הכהונה מן מלכי צדק כנודע אז כפר בדעתו ואמר כצדיק כרשע כמות זה כן מות זה ולא עוד אלא ששניהם מתו ביום א' אז אמר ח"ו לית דין ולית דיין ואין תחית המתים בעולם וא"כ הנה אנכי הולך למות ולא אחזור לחיות בתחיה א"כ למה זה לי בכורה לכהך לאל עליון והרי ח"ו לית דין ולית דיין, והנה כפי זה גם בשבועה לא היה מאמין כיון שהיה כופר בעיקר ח"ו וא"כ איך נשבע ולזה ביאר הכתוב כי אף בשבועה לא היה מאמין ולא נשבע אלא להפיס דעתו של יעקב שהיה מרוצה כשישבע ולזה לא די שיאמר וישבע אלא וישבע לו כלו' כפי דעתו של יעקב המאמין בשבועה: בדרך סוד: ואלה תולדות יצחק וכו' יש להעיר בענין לידת יעקב ועשו שתי קושיות חזקות הא' למה נולדו שני האחים הללו תאומים ולא עוד אלא שהיו רחוקים כרחוק מזרח ממערב זה צדיק גמור וזה רשע גמור ובפרע כי רוב הבנים דומים לאחי אמם שהוא לבן הארמי ומכיון שהיו תאומים ראוי ששניהם יהיו דומים אל לבן ולא כן מצינו אלא שיעקב לקח כל הקדושה ועשו כל הזוהמא, עוד אחרת כי מכיון שהקב"ה רצה שירש יעקב את הבכורה והברכות למה יצא עשו ראשונה לשהוצרכו כל אות' העקיפי' והסכנות ובריחת יעקב לחו"ל על לקיחתו הבכורה והברכות והכל דרך רמאות כי זה גנאי גדול ליעקב הצדיק כנודע, והנה לכאורה נוכל לתרץ כי ענין זה תירץ הכתוב עצמו באו' ויהי יצחק וכו' כלו' והנה על היות רבקה ממשפחת רשעים בת בתואל ואחות לבן והיה מוכרח שהבנים יתדמו אל אחי האה וכפי זה אם נולד עשו לבדו ויעקב לבדו היה בהכרח שכל אחד משניהם יהיה מעורב קודש בחול מצד יצחק אביו ומצד לבן אחי האם אבל עתה שנולדו תאומים בבטן אחת נתברר התערובת ולקח עשו את כל הזוהמא אשר מצד לבן ויעקב לקח כל הקדושת יצחק אביו ויהיה חלקו ית' קדוש ומובחר ונקי מכל מום, ועדיין צריך לתרץ הקושיא השנית אבל הענין במ"ש בס' הזוהר בסבא דפ' משפטיה על ואלה המלכים אשר מלכו וכו' כי אדום וישראל כענין קליפת הפרי הנוצרת תחינה וכן ממש היתה לידת עשו שהוא הקליפה בתחילה כדי לברר הרע הזוהמא וז"ש ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער כנודע כי השיער הוא מותר זוהמת כל הגוף ואח"כ יצא אחיו נקי מכל הזוהמא כנז' מש"כ אם נולד יעקב ראשון שהיה מושך כל הזוהמא ח"ו. ואמנם הסוד הגדול בזה הוא כי כאשר חטא אדה"ר בעץ הדעת טוב ורע גרם שהנחש הטיל זוהמא בחוה ובאדם עצמו ואז נתערבו כל הנשמות טוב ברע נשמות מצד הקליפה ומצד הקדושה ביחד אשר מן הזוהמא ההיא הם נמשכים המשומדים מן הרע שנתערב באדם והגרים מו הטוב שנתערב בנחש והנה הנחש לא יכול להטיל זוהמתו ולישוך רק בעקבו של אדה"ר וכמ"ש ואתה תשופנו עקב והם הנשמות התחתונות הכלולות בעקבו של אדם כנודע, כי אדם היה כלול כל הנשמות כולם כי בשאר הנשמות היותר עליונות שהיו כללות בגוף אדם ומכ"ש בראשו לא יכול להם ואמנם בחינת הטוב שבנשמות אדם שנתערבו ברע של הנחש היה בראשו של נחש שהיה יות גדולה במעלה ויותר קרובה אל הקדושה כי משם ולמטה הכל רע גמור בלי טוב כלל ולכן הוא ישופך ראש להוציא ולהסיר משם גשמיותיו הטובות שנתערבו בראשך אבל אתה תשופנו עקב להמשיך זוהמתך שם בעקבו של אדם כנז': והנה עתה עלה ברצונו ית' לתקן קלקול חטא אדה"ר ונתגלגל אדם ביעקב ואל זה רמזו רז"ל באומרם שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם וחוה נתגלגלה ברבקה ויען חוה החטיאה לאדם ושמע לקול חוה אשתו כבן השומע עצת אמו לכן באה חוה בבחינת אמו של יעקב לתקן עון הקודם כמו שיבואר, ולכן ילדה ב' בנים הא' הוא עשו והוא בחינת זוהמת הנחש שהטיל בחוה והב' הוא יעקב והוא בחינת הטוב שהיה בעקב אדם ונתערב בראש הנחש כנז', והנה כתיב ואיבה אשית בינך ובין האשה ומצד זה ורבקה אוהבת את יעקב הוא אדם בעלה של חוה ושנאה את עשו שהוא זוהמת הנחש כנז' ולפי שהיא גרמה שיקולל אדם לכן השתדלה עתה בכל כחה שיקבל יעקב הברכות ויצא מן הקללו ההם וז"ש עלי קללתך בני כלו' בשבילי גרמתי לך הקללות ההם ולכן באת עתה בגלגול בני ולא בעלי כדי לתקנך ע"י ולכן אך שמע בקולי כנודע כי אכין ורקין מעוטין כלו' אע"פ שאז שמעת לקולי וחטאת ולא היה לך לשמוע אז בקולי אך עתה לתקן הקלקול ההוא ראוי לך לשמוע בקולי בעצה זו ותבא שמיעה זו שהיא לטובה ותכפר על שמיעה זו הרעה והנה אז אני לקחתי מפריו ואכלתי ואח"כ ותתן גם לאישה ועתה יהיה להפך ולך קח לי אתה ולא כמאז שאני לקחתי לך וע"י כ"ז אגרום שיחזור הב"ה לברכך וז"ש למען יברכך לפני ה' לפני מותו ובזה יתוקנו כל מיני חטאות וקללות שקלקלנו אז, והכי יובן בזה תמיהא עצומה למה העלים הב"ה עיניו של יצחק לכהות עיניו החומריים וגם עיני שכלו כי ויאהב יצחק את עשו ולא בחר לברך את יעקב ולא היה ענין הברכות רק ע"י חוה ויעקב כי שניהם היו אשר חטאו אז והם צריכין עתה לתקן וכמו שאז ע"י רמאות הנחש נתקלל אדם כן עתה יפסיד הנחש שהוא עשו הבכורה והברכות שביטל יעקב ע"י שיעקב ורבקה ירמו אותו עתה ברמאות גדול וכמשפטו כן יעשה לו ג"כ: ובזה נחזור אל ענין לידתם כי הלא בתחילה הוצרך טנין סור מרע לנקות עקבו של אדם מזוהמת הנחש שנתערבה שם כנז' ולכן נולד עשו ראשון ונפרד מן יעקב כמ"ש ממעיך יפרדו ואח"כ ענין ועשה טוב והוא בחינת הטוב שבעקבו של אדם אשר היה מעורב בראש הנחש ועתה הוסר משם וכמו שנבאר בענין חושים בן דן ולכן נק' יעקב נשון עקב וז"ש ורבקה אמרה אל יעקב בנה הקען לרמוז כי עדיין היה אז קטן שלא לקח רק בחינת העקב של אדם ולא נכלל בכל כוללות אדה"ר וזהו סוד וידו אוחזת בעקב עשו פי' באותו העקב של אדם שנשכו הנחש הוא עשו ולקחו עתה יעקב מעשו בידו של יעקב, והענין כי העקב של אדם הוא בחינת הדין אשר בו היא בחינת מדת המלכות האחרונה שבכל הי"ס וכן עקב בגימט' שני פעמים אלקים ולכן עשו שהוא בחי' אנדים אחרים ביקש להתאחז שם לקחת שפע ההוא והם בחינת שני אלדים שבשני העקרים הנכללים יחד נק' עקב א' וכאשר יעקב המשיך עשרה אותיות פשיעות שבשני שמות אלדים הנז' שהם השרשים שמהם יצאו הענפים שהם בחינת ב' אלדים בבחינת חשבונם שהם עק"ב כנז' אז הומתקו כחות הדינין ההם והובררו מן הרע הנאחז בהם וזהו ויד"ו אותיות יו"ד שהם עשר אותיות הנז' אחזו בענפים שהם בגימט' עקב ואז נקרא שמו יעקב בתוס' י' ולא נק' עקב בלבד וכפי הפשע ק' שהיה מהראוי לקרותו עקב ולא יעקב והנה יצחק ידע בזה כי יעקב היה עקיבו של אדם האומנם בחי' הראש הנק' בכורה היתה בעשו כמ"ש הוא ישופך ראש וכפי זה לו יאתה הברכה ולכן ויאהב יצחק את עשו יען כי כבר צד הגשמיות של בחינת הראש והבכורה של אדם כבר צדה אותם בראשו ע"י פיו שהוא הטורף המאכל כדמיון הנחש שצדם ע"י פיו שהסית את חוה ורצה לתת לו ברכות העוה"ב הנאותות אל הבכור כי ע"י כן יושלם ויהיה צדיק אבל הב"ה לא רצה אלא שיעקב עצו יטול גם בכורות הראש והברכות יהטעם כי יעקב הוא אדם עצמו אבל עשו הוא הנחש אלא שחטף הבכורה מן אדם שלא כדין וגרם שיעקב יטול הברכות ויושלם בו בחינת העקב והראש, ובזה חבין איך אחר הודאת שרו של עשו בבואו מן חרנה אל ארץ יש' אז נק' ישראל אותיות לי ראש כי כבר נשלם בו גם בחינת הראש כנ"ל ונק' ישראל ע"ש העיקר שהוא בחינת הראש שהם הנשמות מצד הקדושה שנתערבו בראש הנחש ולז"א אמר לו כי שרית עם אלהי"ם הם שני אלהים שבעקב הנז' ואח"כ הגדיל ונעשה איש גמור ולקח נשמות האנשים השלימים שבראש הנחש שהם גדולים מבחינת העקב וזהו ועם אנשים. גם זהו סוד משז"ל כי כשבקש יוסף לקבור את יעקב אביו במערה חתך חושים בן דן את ראש' עשו ונפל על ברכי יעקב ואז נתקיים ישמח צדיק כי חזה נקם וכו' והענין כי בראשו של עשו היו שם נשמות הקדושות ולכן ראשו של עשו נכרתה ונקברה שם עם יעקב ואז נתקיים הוא ישופך ראש כי כרת ראשו במגריפת הטיט ורציצה ולא בחרב ממש וז"ש ישופך, והנה חושים בן דן הוא בגימ' נח"ש גם בדן אביו נאמר יהי דן נחש וכו' כנז' בס' הזוהר כי הוא הנחש העהור העליון החקוק בכסא שלמה מדת הדין השולטת על הנחשים הטמאים וזה ענין שנמצא עשו שהוא הנחש העמא ביד חושים הנחש הטהור והוא סוד הנמרץ עשה לך שרף וכו' כי הוא הטהור השולט ע"כ הנחשים השרפים הנושכים ובכח זה העליון הקדוש היו מתרפאין ונצולין מן הנחשים התחתונים הרעים: וכל הבארות וכו' קשה מ"ש סתמום וימלאוה עפר שהוא כפל ענין במלות שונות גדולה מזו שהל"ל בהפך וימלאום טפר שהוא בכללות כל חלל הבור ואח"כ ויסתמום שהוא סתום פיות הבארות. ויראה כי חשבו בלבם שאם ימלאום עפר תחוח בנקל יחזרו עבדי יצחק לחופרה ולכן תחלה סתימו מקורות התחתונים שבבארות שמשם המים נובעים מבנין אבנים וסיד עד שלא יוכר רישומם ואח"כ מלאו עפר כל חלל הבארות עד פיהם: ויהי כי זקן יצחק וכו' י"ל איך יתכן שיצחק כולה תמימה נביא השי"ת יתפתה בדברי עשו היאך מעשרין את התבן וכו' עד שעלה בדעתו לברכו ולא ליעקב אחיו הצדיק יושב אוהלים וראיה לזה מ"ש לעיל ויאהב יצחק את עשו וכו', והנה כבר למעלה ביארנו כי אין ויאהב וכו' לשון שלילה כי לא היה אוהב ליעקב אבל הכוונה כי פשיעא שהיה אוהב את יעקב מצד שהיה מכיר בו שהיה צדיק אבל גם לעשו שהיה מכיר בו שהיה רשע היה אוהבו לסיבת היותו בנו ובפרע שהיה בכורו יורש מקומו ורצה לקרבו אולי ישוב בתשובה ע"ד מ"ש רז"ל אומר לרשע צדיק אתה ולמוכיחים ינעם ולכן אלו לא היה מברך אלא ליעקב הקטן היה בועט באביו כי הרי לו לעשו משפט הבכורה ועוד כי כאשר יתברך ויהיה עשיר אולי יעבוד את ה' ואם יבואו עליו עניות ומיני יסורין לא יוכל לסבול ויבעע ולכך תמצא כי הברכות ראשונות שבירך יצחק ליעקב היו ברכות העוה"ז לפי שהיה חושב כי היה עשו ולא היה בהם השראת שכינה ולא ירושת הארץ כמו בברכות אחרונות כמו שיתבאר, ולכן כאשר בא אח"כ עשו ויצעק וכו' א"ל יצחק הן גביר וכו' כלומר כל הברכות שאתה מבקש הם של העוה"ז וכבר נתתים ליעקב בחושבי שאתה עשו א"כ ולך איפה מה אעשה בני כלומר ברכות הראויות לך שהם של העוה"ז מה אעשה שכבר כולם נתתים לו וגם אם אחזור לברכך באותם ברכות הן גביר וכו' מה שקנה עבד קנה רבו וז"ש גם ברוך יהיה כלומר בא אחיך במרמה ובחשבי שהיית אתה לקח ברכתך הראויה לך והיא ברכות העוה"ז ועכ"ז גם ברוך יהיה כלומר ואעפ"י שאין אלו הברכות ראויות לו ולכן )לו( לא יהי' ליעקב הברכות ההם אלא כשיהיו צדיקים ויהיו ראוים לשתי שולחנות אך והיה כאשר תריד שלא יהיו צדיקים כמו שתרגם אונקלוס אז ופרקת עולו מעל צוארך ותקח אתה ברכות העוה"ז כי אם יקחם זרע יעקב יאבדו ברכות העוה"ב ולכן יכנסו בשעבוד מלכיות כדי שלא יכנסו לגיהנם ויזכו לחיי העוה"ב, ואמנם רבקה חשבה כי אהבת יצחק לעשו היתה שלימה ולא כן ליעקב ואולי יברכהו ברכות העוה"ב ולכן השתדלה לשיעקב יקח הברכות הראשונות: ויוגד וכו' לא רצתה רבקה לדבר ליעקב כי עיקר טעמה היא לשיקח אשה מבנות לבן אחיה כי אולי לא ירצה יעקב להניח ב' מצות גדולות ישיבת ארץ ישראל וכבוד אב ואם בשביל נשואי אשה ולכן לא אמרה לו כלל מענין נישואין רק נתנה עעם אחר והוא הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך כי ע"י כן יברח בלי ספק ואח"כ הלכה אל יצחק ולא גלתה לו עעם הנז' כי חשבה שהוא אוהב את עשו באמת ומחזיקו חזקת צדיק ולכן אמרה לו העעם האחר והוא אם לוקח יעקב אשה וכו' ויכשר הדבר בעיניו כי כן עשה לו אברהם אביו וא"ל קום לך פדנה ארם וכו', ולפי שלא ישיב למה לא תשלח אחרי האשה כמו שעשה אברהם אליך ולמה זה תשלחני ותאבד ממני ב' מצות הגדולות כנז' לכן האריך בדברים לשיכנסו בלבו ויתרצה לילך וז"א קום לך וכו' כלומר אל תתעצל בהליכה זו אבל קום בזריזות ולך שם והנה אינך כמוני שעדיין לא הייתי יודע אם יש שם אשה אם לאו ועוד כי גם אם תהיה שם אשה אולי לא תאבה האשה לבא ולכן שלחתי לאליעזר לחקור הדבר אבל אתה כבר יש לך אשה מזומנת וידועה וז"ש מבנות לבן אחי אמך וגם כי הנה הוא אחי אמך קורבה גדולה ובודאי שיתרצו ליתנה אליך ועוד שלישית כי כבר ראינו כי נתרצו תחלה לתת את רבקה ועוד כי רבקה בת יחידה אך ללבן יש בנות רבות בלהה זלפה לאה רחל וז"ש מבנות ולא אמר בת לבן, ולפי שעדיין ישאר פקפוק בלב יעקב לומר הנני רואה כי אתה אוהב לעשו יותר ממני ולא עוד אלא שלא ברכתני ברכות העוה"ב כנ"ל והדברים מוכרחים כי כוונתך לשלחני לארץ רחוקה ולהשאיר עמך את עשו אהובך זוכה בשתי מצות הנז' כדי לתת לו ברכות העוה"ב הראויות אל הבכור שהוא עשו ולז"א ואל שדי וכו' יראה הנה אני נותן לך מעתה הברכות הראויות אל הבכור והם ויתן לך את ברכת אברהם יורש ברכת האבות שנא' לו כי ביצחק יקרא לך זרע והנה כי אתה יורש זרע אברהם ולא עשו וז"ש לך ולזרינך כלומר ולא לזרע עשו וכן ברכת הארץ לך נתתיה וז"ש לרשתך את ארץ מגורך וכן לא ישרה שכינתו אלא עליך כמ"ש כי יעקב בחר לו יה וז"ש והיית לקהל עמים ולא עוד אלא כי גם עשה לו לויה וז"ש שנית וישלח יצחק את יעקב כענין ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו וכו', ואז הלך ברצון עוב גמור וז"ש וילך פדנה ארם וכו' והודיע כי נתרצה לשתי הסבות הנז' אם ענין פחדו מן עשו אמר אל לבן והוא אחי רבקה כלומר כי קרוב מאד אליו והוא יצילהו להיותו אחי רבקה ולא עוד אלא כי כל העולם יודעים כי רבקה אוהבת את יעקב יותר מעשו וז"ש אם יעקב ועשו, והנה לבן אחי רבקה אהב גם הוא ליעקב יותר מן עשו ואם ענין סבת הנשואין גם רמז באו' אחי רבקה ובודאי כי יתרצה לתת לו בתו ובזה יתורץ שאלת רש"י ז"ל אם יעקב ועשו אינו יודע מה מלמדנו: וירא עשו וכו' יראה בתחלה חשב עשו כי אהבת יצחק אליו היתה אמתית וזה על כי ציד בפיו והיה מרמה אותו והראיה לזה כי קרא אותו וא"ל הביאה לי ציד וכו' ואברככה לפני ה' וכו' אך עתה ראה כי ברך יצחק את יעקב פעם האחרת ולא עוד אלא שהם ברכ' העוה"ב וז"ש כי ברך יצחק את יעקב כי הברכות הראשונות ברכו בחושבו שהיה עשו אך אלו האחרונות היו בדעה גמורה עם שידע שהיה יעקב וראיה אחרת ושלח אותו וכו' ע"ד שעשה אברהם ליצחק ולא כן עשה לעשו שהניחו לקחת נשים מבנות הכנעני והחתי אז ידע כי זרע הנק' בשם אברהם ויצחק הוא יעקב לבדו כנז' וכבר זכה בבכורה ובברכה בשלימות אז נתפקר לגמרי כי מאחר שאינו יורש העוה"ב ימלא כרסו מהעוה"ז, וז"ש וירא עשו כי בירך וכו' ושלח אותו וכו' תיכף בברכו אותו להורות כי זה תלוי בזה כי הברוך לא יקח אשה מבנות כנען הארור וז"ש ויצו עליו וכו' וגם כי בראשונה ויאהב יצחק וכו' ורבקה וכו' ועתה נשתתף יעקב להיותו בן אהוב לשניהם וכאלו עשו אינו בן שלהם וז"ש וישמע יעקב אל אביו ואל אמו אז וילך עשו וכו' על נשיו לו לאשה וכמ"ש ז"ל הוסיף רשעה על רשעתו ואמר קנה כמו שאברהם שנאמר את ישמעאל בנו ונתקיים זרעו ביצחק וכן יצחק שנאמר אותי ונתקיים זרעו ביעקב לכן נתחבר יחד אני וישמעאל שנואי אבותיכם ונשבע מעובות העוה"ז, ואמנם כל כך היתה רמאותו שלא גילה לאביו אלא בברכה עשה עצמו כלא ידע אלא לקיים רצון אביו עשה כן וזה שאמר ראיה שנית וירא עשו כי רעות וכו' והראה בעצמו כי לסבה זו וילך עשו וכו' אך כוונתו היתה רעה לסבת הראיה הראשונה וירא עשו כי ברך וכו' כנ"ל ולכן נתפקר לגמרי(: אמר המעתיק אליהו חיון ע"כ מצאתי בפרשת תולדות ומכאן ואילך פ' ויצא יעקב: