קצת רושם ובליל השנית נכנס הוא עצמו כנ"ל והם סוד ליל ששי וליל שביעי: (ס"ה ע"א) יכוין לקיים מצות עשה לספר ביציאת מצרים שנאמר, והגדת לבנך והיה מ"ע שהז"ג ויכוין לברר מהכלים ואורות דרפ"ח דו"ק דזו"ן ולהעלותם עם נשמת הזו"ן שהם הצלם דמוחין היותר גדלים והמוברים הנמצאים בהם בעת ההיא ולהעלותם לישסו"ת ומשם לאו"א ומשם לפרצוף מ"ה וב"ן דבינה גרון דא"א שהם ישסו"ת דא"א ומשם לפרצוף מ"ה וב"ן דחכמה מוחא סתימאה דא"א שהם או"א עילאין דא"א ואז יכוין לזווג המ"ה וב"ן דעתיק ונוק' וא"א ונוק' שהם החב"ד דחכמה הנזכר ויכוין להמשיך הטיפה מיה"ו דע"ב דעתיק שהוא החכמה דחכמה הנזכר ולהעבירה דרך שם ס"ג דנוק' דעתיק שהיא הבינה דחכמה הנז' לא"א ונוקבא שהם החו"ג דדעת דחכמה הנזכר ויכוין לזווגם ולהמשיך הטיפה שהוא היה"ו דע"ב הנזכר לאו"א וישסו"ת שהם החג"ת דחכמה הנזכר שהם בחי' שם מ"ה ויכוין לזווגם ולהלביש טיפת ההי"ו דע"ב הנזכר תוך יה"ו דמ"ה שלהם ולהמשיך השני יה"ו דע"ב ומ"ה הנזכר לזו"ן ויעקב ורחל שהם הנה"י דחכמה הנזכר שבהם שם ב"ן ויכוין לזווגם ולהלביש השני יה"ו דע"ב ומ"ה הנזכר תוך יה"ו דב"ן שבהם העולה מ"ב ויכוין לזווג יעקב ורחל שהם היסוד דחכמה הנז' והם בחי' החיך דא"א עם המלכות דחכמה הנזכר המלובשת תוך הבינה שהיא גרון דא"א ולהמשיך טפת השלשה יה"ו הנזכר בזווג דנשיקין מן החיך שהם יעקב ורחל הנזכר לגרון שהיא הבינה דא"א ויכוין להעלות מ"ן הבינה הנזכר והם תרי טיפין לקבל טיפה אחת דדכורא והם פשוט ומלא ומלא דמלא דשני אהי"ה דההי"ן מנו"ה דבינה הנז' ולהעלותם ולכלול אותם בפשוט ומלא דמלא דשני אהי"ה דאלפין דחסד וגבורה דבינה הנזכר ולהעלות ולכלול כל הארבעה אהי"ה דההי"ן ודאלפי"ן הנזכר במ"ב אותיות דפשוט ומלא ומלא דמלא דשני אהי"ה דיודי"ן דחו"ב דבינה הנז' ובתוכם נכלל הטיפה דדכורא שהם השלשה יה"ו הנז"ל ומשם יכוין להמשיך הטיפה ההיא כלולה ממ"ה וב"ן עם ה"ח ועם הבירורים דזו"ן דרך חוט השדרה לנו"ה דא"א שהם הזו"ן דיליה ויכוין לזווגם ולהמשיך האורות ההם ליסוד דיליה שהם יעקב ורחל דיליה ויכוין לזווגם ולהמשיך מהנה"י דא"א טיפה כלולה מג' טיפין אש מים רוח והם בחי' מוחין מהנה"י דא"א לאורות ההם דזו"ן (והנה היסוד דא"א נקרא שופר צר מלמעלה ורחב מלמטה ועליו נאמר מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה כי מן המחצר שהוא התחלת היסוד התחיל לקרוא לי"ה שהם או"א שימשכו אליהם את הטיפה ההיא ואמנם במרחב שהוא סוף היסוד ענני י"ה או"א כי משם יצאה הטיפה הנזכר וקבלוה (ע"ב) או"א לתקנה ויכוין לזווג או"א ולהמשיך צלם דמוחין הנזכר לחח"ן ובג"ה ודת"י דמ"ה וב"ן דז"א: והיא מ"ע בדבור שהיא בבחינת הפנימית דפנימיות אלא שנראה מס' מ"ש כי הוא בחיצוניות דחיצו' שתיקנו היה ע"י שנכללו נה"י וחג"ת דא"א ג' בג' וזה הי' בחי' דחיצונית שזמן עיבורו היה בט' וי"ב ע"ש ש"ה ח"א פ"א ובסוף פ"ז ובס' ע"ח שער העיבורים וצ"ע: ואפשר כי עיקר המ"ע זו היא מורה על בחי' זווג העליון זה דנשיקין שהוא בחיך וגרון דא"א ולפיכך היא בדיבור ואינה מורה על בחי' זווג התחתון דיסוד ומלכות דא"א כי זה נעשה ע"י מצות מעשיות: וכ"ז הנז"ל היה ע"י שעלו פרקין אמצעיים דעתיק שבתוך נה"י דא"א והלבישו לפרקין עילאין דיליה שבתוך חג"ת ועליהם הלבישו חג"ת דא"א ועליהם עלו והלבישו נה"י דא"א ושליש התחתון דת"ת דא"א לשני שלישים העליונים דיליה ועליו היסוד ועליו המלכות דא"א ועל נה"י הנזכר דא"א אורות דחג"ת דז"א ועליהם אורות דנה"י דז"א ועל היסוד המלכות ועליהם או"א וישסו"ת עיין מ"ש ש"ה ח"א פ"ו הב' שמועות אחרות בענין זה בד"ה והנלע"ד דמהרח"ו ז"ל עכ"מ מכתיבת ידו: הנה נתבאר לעיל כי גדלות הנז' דז"א היה לפי שעה בליל א' דפסח כדי שיוכלו ישראל להגאל ואחר יום א' דפסח מסתלקין כל המוחין הנז' וחוזר לקדמותו לבחינת תלת כלילן בתלת וזהו הטעם שאין אומרים הלל גמור אלא ביום א' בלבד ואח"כ בליל שני ואילך אנו חוזרים להמשיך המוחין הנז' אשר נכנסו בליל פסח ונסתלקו ועתה חוזרים להכנס כפי סדר המדריגות כל מדריגה ביום שלה על ידי מצות ספירת העמר בחמשים יום שבין פסח לעצרת ונודע כי אי הכתר נמנה ואינו נכנס במספר הי"ס רק מן החכמה ולמטה והנה כאשר נספור ונמנה ז' ספירות שיש מן החכמה ולמטה והנה כאשר נספור ונמנה ז' ספירות שיש מן החכמה דז"א והם חב"ד חג"ת ושם הוא מקום התחלת בנין הנוק' מלכות מאחורי הת"ת כנודע ועמה הם ז' ספירות וכנגדם אנו סופרים ז' שבועות אל לפי שאי אפשר שיזדווגו זו"ן עד היות ז' ספי' אלו בנויים ומתוקנים ואז תהיה היא ראויה אאל הזווג ולהיות כי כל אחת מאלו הז' כלולה מכולם לכן לא הספיק ז' ימים אלא שבעה שבועות כל שבוע כלול מז' ימים כו' עכ"ל: אמנם צ"ל מה בחי' מוחין נמשכין על ידי מנין השבועות כי מה שנתבאר בשער הכוונות הוא כוונות מנין הימים אבל כוונת מספר מצות ספירת השבועות לא נת' כי כמו שמצוה לממני יומי כך מצוה לממני שבועי ועיין לקמן: כתב הרב ז"ל בדרוש ב' דעמר וז"ל שאחר יום א' של פסח מסתלקים כל המוחין כו' ואח"כ אנו ממשיכים אותם לאט לאט בסדר השבועות בסדר הימים בז' בחי' דחב"ד חגת"ם דז"א וקיבל בזה ב' פירושים מהרב ז"ל והם או שמתפשטים דחב"ד חגת"ם דחכמה בשבוע א' ובחב"ד חגת"ם דבינה בשבוע ב' כו' עד שבשבוע ז' מתפשטים בחב"ד חגת"ם דמל' דז"א נמצא שכפי ערך זה ליל א' בחכמה דחכמה ליל ב' בבינה דחכמה כו' עד שבליל ז' במל' דחכמה ועד"ז תקיש בשאר השבועות: והפי' הב' הוא שמתפשטים המוחין בשבוע א' בחכמה דז"פדחב"ד חגת"ם דהיינו ליל א' חכמה דחכמה ליל ב' חכמה דבינה עד ליל ז' בחכמה דמל' ועד"ז בשבוע ב' בבינות דז"פ חב"ד חגת"ם עד שבשבוע ז' הוא במל' דז"פ חב"ד חגת"ם ליל א' במל' דחכמה ליל ב' במל' דבינה כו' עד שבליל ז' דשבוע ז' במל' דפרצו' מל' וכתב שאלו ב' הפירושים הם אמיתיים והם הפכיים זה מזה והפי' הא' יותר נכון ע"כ: ודברים אלו קשים להולמם שאם שניהם אמת איך הם הפכים והדבר יובן בהקדמה שקבלנו מרבנו רב ש"ר שלום זצוק"ל שבעת התיקון נכללו העולמות והפרצו' זה בזה ומה שהיה בעבי נעשה באורך ומה שהיה באורך נעשה בעובי דהיינו שפרצו' הכתר היו מתפשטים הי"ס שלו באורך כתר למעלה וחב"ד ג' מוחין וחג"ת ב' דרועין וגופא ונה"י ב' ירכין ואמה מל' עטרת היסוד ועליו מלבישים י"ס דפרצוף חכמה כו' עד שלבסוף מלבישים י"ס דפ' מל' והמאציל העליון כדי לכול הי"ס זב"ז וליחדם ולקשרם מי"ס דפרצוף הכתר שהיו מתפשטים באורך עשה ותיקן מהם כתרים לכל הי' פרצו' של כל הי"ס וכנגדם לקח הכתרים של הט"ס ועשה מהם באורך ט"ס דפרצוף הכתר וכעד"ז נתקבצו כל החכמות של הי"ס שהיו בעובי מלבישם זה לזה והיו מוח ימין של כל העשרה ונתפשטו באורך ונעשו י"ס דפרצוף