שנשלם ביטול אחיזתם לגמרי ואז ביום שבועות נמשך הכתר וכנז' כ"ז בספר הכוונות והנה אם היינו מכונים במנחה דיום א' דפסח שחל בשבת להמשיך המוחין דכתר היה מתבטל אחיזת החצונים ביום ההוא לגמרי ואין כן רצון המאציל כי כל זה הוא לתקן חטא אדה"ר שהיה בנשמות שבניסן נבראאו שהם פנימיות העולמות הנקרא בכללות חסד שהוא קו ימין דכללות כל העולמות בערך חיצוניות העולמות הנקרא בכללות גבורה שבר"ה נבראו שהוא שמאל דכללות כל העולמות ולפיכך היה המשכת המוחין באותן המ"ט ימים לאט לאט ולפיכך היה המשכת המוחין באותן המ"ט ימים לאט לאט ולפיכך אין לכוין באותה המנה כנלע"ד ואעפ"כ עדיין לא נפשט לי הדבר לגמרי. וגם לפי זה אין לכוין במצות ובתפלות של כל אותם המ"ט ימים בשום כונה כלל לא בחול ולא בשבת מלבד כונת העומר בלבד ואין עוד כי כל מדריגה שנשלם בירורה ותיקונה אז מתפשטים בה המוחין ואין לומר כי כל התפלות והמצות של כל יום הוא בפרטות אותה מדריגה של אותו יום כי אין כל מדריגה נשלם עד תשלום כל המ"ט ימים כמ"ש בדרוש ז' שהוא דרוש א' של העומר דיבור המתחיל עוד יש כונה אחרת וגם היא אמיתית כו' וגם אין לומר כי מצות העומר בפני עצמה והתפלות ושאר המצות כל א' בפ"ע אמת ונכון הדבר בשאר ימות השנה אבל בימים אלו שבאו לתקן חטא אדה"ר אינו כן וכ"כ בדרוש י"ב ד"ה ענין כל המ"ט ימים וכן בדרוש ז' כתב לפי שא"א שיזדווגו זו"ן עד היות ז' ספירות אלו בנויים ומתוקנים ואח"כ בליל שבועות אין נמשכין המוחין דכתר מא"א עד אחר הטבילה שבה נמשכין שרשי ד' מוחין שבכתר דישסו"ת ודאו"א ודא"א וכל אל המוחין שנמשכו בעומר ובליל שבועות הם המוחין דאחור ואח"כ בתפלת של יום שבועות צריך לכוין במלת באהבה של העמידה ואילך להמשיך הוחין דפנים מישסו"ת ומאו"א ומא"א עד סוף המוסף ואז מזדווגים זו"ן זווג דגדלות: ובענין הגלוח בימי העומר צריך להזהר לשמור מאד שלא לגלח בשום אופן אלא ביום מ"ט וכמנהג האר"י זלה"ה ולא כמ"ש קצת מקובלים אחרים לגלח (ע"ב) במ"ח כי ענין המוחין של העומר בפני עצמם וענין השערות בפני עצמן ואינם דומין זל"ז ובחי' יום דמ"ט דשערות לא נמשכה כלל עד יום המ"ט ונסתפקתי ספק גדול אם חל יום מ"ט בשבת אם מותר לגלח במ"ח ולא אפשיטא לי ולולי שהכרחוני לגלח כמעט לא היתי מגלח גם לא התרתי לחתן לגלחן קודם שבועות בכמה ימים: ונחזור לענין הראשון כי כמו כן הוא מר"ה ועד שמיני עצרת שאין לכוין בתפלות הימים ההם רק בשני ימים דר"ה זה בפנימיות וזה בחיצוניות ואח"כ משם ואילך עד ערב יוה"כ אין לכוין רק ממילת באהבה ואילך לנסור שני פרצופים המתייחסים לאותו יום ואח"כ במלך עוזר כו' להמשיך המוחין דפנים לפרצוף הפנים דאותו יום דרחל וזה סדרן ואע"פ שלגבי מורי ורבותי כ"ז הם דברים פשוטים אע"פ שיש להם סודות נעלמים הנה כוונתי להשוות הדעות ולדעת אם הסכימה דעתי לדעת גדולים והוא כי כוונת העמידה של ר"ה הוא כמו בחול ואין שינוי כלל ביניהם אלאא בענין הרי"ו והנסירה כן נראה מפשט שער הכנות כנודע ושאין שינוי אלא בענין הנסירה שאין ננסר ביום אא' אלא פרצוף הכתר דנוקבא וביום ב' פרצוף החכמה וכעד"ז בשאר הימים ונמצא שצריך לכוין לבנות כל פרצופי הנוקבא מאל עליון ואילך ביום א' כמו בחול ועי"ז הבנין די"ס דנוקבא נתוסף בכל ספי' ט' ספירות החסרים לה ונעשית פרצוף גמור כי הכתר דנוק' הננסר ביום א' הוא שהיה עומד אחורי חצי התחתון דת"ת דז"א ועתה נעשה פרצוף ונתפשט עד למטה וכעד"ז כל הי"ס ע"ד כללות כל האצילות ובכל יום ננסר ספי' א' והיא פרצוף א': ואח"כ ביום א' במלת באהבה מסתלקים צלמי המוחין דאו"א מתוך עשרה פרצופי דז"א והחכמות והחסדים שבהם עומדים ע"ג רישא דז"א והבינות וגבורות שבהם מתפשטים בעשרה פרצופי לאה ורחל כי כחב"ד וחג"ת דצלמי המוחין הם מתלבשים בלאה והם רנח"י ונה"י שהם הנפש דצלמי המוחין הם מתלבשים ברחל ובמלת זכרנו יכוין לנסור לאה מן כחב"ד חג"ת ולפי שאי אפשר לנסור את רחל לבא לפנים אם לא תקבל הארת ה' ראשונות דז"א שהוא תשלום הנרנח"י כי לא היה בה רק נפש נה"י דצלמי כל המוחין וצריך שתקבל כל המוחין דאחור לכן יכוין להמשיך הבינות וגבורות דכחב"ד חג"ת דצלמי כל המוחין דעשרה פרצופי ז"א דב"ן לספי' כתר דפרצוף הכתר דרחל ולנסור אותו ולהשאיר שם המוחין הראוים אליו יחידה דיחידה ולהמשיך השאר לחכמה דכתר במלת לחיים ולנסור אותו ובמלת מלך בינה וכן עד"ז כל הי"ס לפרצוף הכתר דרחל בעשר תיבות זכרינו: וע"י השופר מסתלקים המוחין מהנוק' ועולים למ"ן עם חכמות וחסדים כנזכר בכונות השופר ונמשכין מוחין דפנים ומתפשטים המוחין דאו"א דאחור בפרצופי אחור דז"א במקום שהיו ומוחין החדשי' דפנים דפרצוף דפני' דז"א ונבנה ונגדל פרצוף כתר דפנים דרחל ונמשכים בו הגבורות דכחב"ד חג"ת דפנים דז"א וננסר ונמצאו פרצוף כתר דרחל אחר השופר י"ד גבורות ז' גבורות קשות באחורי הכתר וז' מתוקות בפנים דכתר. וביום ב' חוץ מכוונת החיצוניות (ס' ע"א) יכוין בפנימיות במלת באהבה לסלק הגבורות דכחב"ד חג"ת מפרצוף כתר דאחור דרחל ולהעלותם עם המוחין דאחור דז"א למ"ד ומ"ן לאו"א ולזווגם ולהמשיך מוחין חדשים מתוקים מזווגם ולהמשיכם עם המוחין הישנים שעלו למ"ד ומ"ן לפנים ואחור דעשרה פרצופי אחור דז"א ולהמשיך ע"י ז"א י"ד גבורות דכחב"ד חג"ת דהמוחין חדשים גם ישנים לפנים ואחור דפרצופי כתר דאחור דרחל ממנו ימשיך שש גבורות קשות ושש מתוקות דחב"ד חג"ת והם י"ב גבורות לפנים ואחור דפרצוף חכמה דאחור דרחל: ואח"כ ע"י השופר דיום ב' מלבד כוונת החיצוניות יכוין בפנימיות בתקיעה ראשונה לסלק המוחין דפנים שנמשכו בז"א בתקיעות ביום א' ולהעלותם עם הגבורות דכחב"ד חג"ת שלהם שבפרצוף כתר דפנים דרחל ובירורי דפנים דפנים למ"ד ומ"ן לאו"א ולזווגם ולהמשיך מוחין חדשים מתוקים מזווגם ולחזור להמשיך ב' בחי' המוחין הנזכר לאחור ופנים דעשרה פרצופי דפנים דז"א ולהמשיך ע"י ז"א י"ד גבורות דכחב"ד חג"ת שלהם לפנים ואחור דפרצוף כתר דפנים דרחל ומן הכתר הנזכר ימשיך שש גבורות קשות ושש מתוקות דחב"ד חג"ת והם י"ב גבורות לאאחור ופנים הפרצוף חכמה דפנים דרחל: ונמצא כי בשני ימים נמשכו בז"א ארבע בחי' מוחין ולרחל נמשכו הגבורות דכחב"ד וחג"ת שלהם והם גברות ומיתוק ביום א' וגבורות ומתוק ביום ב' כי המיתוק הנמשך במלת באהבה ביום ב' אינו נמנה בשם מיתוק אלא גבורות בערך היום ב' והרי עתה ביום ב' אחר התקיעות יש בפנים ואחור דפרצוף חכמה דאחור דפנימיות דרחל י"ב גבורות וכן בפנים ואחור דפרצוף חכמה דפנים דפנימיות י"ב גבורות והם כ"ד וכן עד"ז בחיצוניות. אלא שבמקום עשרה גבורות הם ה' גבורות באור וה' בפנים וביום ד' הם ד' וביום ה' ג' ביום ג' במלת באהבה יכוין להמשיך עשרה גבורות דבינה ודעת וחג"ת והם כפולות מן אחור ופנים דפרצוף חכמה דאחור דרחל לאחור ופנים דפרצוף בינה דאחור דרחל ולנסור אותו בי"א תיבות דזכרנו כו':