הגן וכל זה הוא שעור נקודת המרכז דכל העולם בכללו ושם היום והלילה שווים בקיץ ובחורף כמ"ש הכתוב ויהי ערב ויהי בוקר ואין היום לוה מן הלילה ולא הלילה מן היום ואין היום נכנס בגבול גהלילה ולא הלילה בגבול היום מה שאין כן בשבעה האיקלימים אשר כולם עומדים בקרן מזרחית צפונית דכל העולם בכללו כנודע ושם היום והלילה לוים זה מזה בכל איקלים כפי שיעור רחוקו מנקודת המרכז דכל העולם כך הוא שעור איחור אאו קרוב זריחת השמש ושקיעתו וכפי אותו השעור כך הוא שיעור שנוי היום והלילה דאותו האיקלי' מאיקלים אחר אמנם בחצי היום כשהחמה בראש כל אדם אז הוא ודאי חצות היום בכל חמקום ובכל איקלים כפי אותו השיעור. כ"י מהרב ש"ש זלה"ה כך קבלתי מהרב היר"א הי"ו) ומשיתחילו לנטות צללי ערב עד תשלום י"ב שעות אז הוא ודאי חצות הלילה ממש כי בחורף הלילה לוה שעות מתחילת היום ומסופו כמו שתי שלישי התוספות בקירוב מתחילת היום ושליש התוספת בקירוב בסוף היום וכמו כן בקיץ היום לוה מן הלילה שעות שליש התוס' בקירוב מתחילת הלילה ושני שלישים בקירוב מסוף הלילה וכנזכר בזוהר ויקהל דקצ"ה ע"ב כי אינון שעתי דמתוספאן בחורף דלילה דיממא אינון ולא אתחשיבו מליליא בר תריסר דאינון דילה וכמו כן אינון שעתי דמתוספן בקיץ ביממא דלילה אינון ולא אתחשיבו מיממא בר תריסר דאינון דיליה וכן היה זמן קרבן תמיד של בין הערביים מכי ינטו צללי ערב בין בחורף בין בקיץ הרי לנו מעשה גדול דזמן קרבן התמיד כנזכר ואע"פ שבקיץ משינטו צללי ערב עד שקיעת החמה יש יותר מו' שעות אותו הזמן העודף על הו' שעות הוא מתחילת הלילה הבאה וכן בחורף להיפך. באופן שאחר ו' שעות מי"ב שעות של הלילה כנ"ל אז הוא חצות הלילה ממש ותכף ומיד יתגבר כארי לקום משנתו ויזהר מאד שלא יעבור חצות והוא ישן כי אם יעבור חצות והוא ישן אז הוא טעים טעמא דמותא ומתדבק ומתקשר ברזא דמותא ושליט עליה סטרא דרוח מסאבא כי הוא יורד בחצי הרע דקלי' נוגה כי השינה בחצות הא' של הלילה הוא בבחי' חצי העליון דטוב דקלי' נוגה והוא כי בחי' השש שעות הראשונות של הלילה נקראים שתין נשמי כמבואר בדברי הרב ז"ל וכמ"ש בע"ה בכונת השיננה והישן באותם השש שעות הראשונות אותה השינה הן מעט הן הרבה נק' שתין נשמי חסר חד ולא טעים טעמא דמותא והוא חי כנז' בזוהר פ' ויגש דר"ז ע"א ואפי' ישן אחר חצות אחר שיאמר הברכות ותיקון חצות אין בכך כלום ולא שליט עליה עוד רוח מסאבא ולא טעים עוד טעמא דמותר אחר שנתעורר בחצות והמשיך המוחין לז"א ע"י הברכות כי סכנת האחיזה והשליטה הנזכר של הקליפות הוא על מי שהיה ישן מקודם חצות ועבר עליו חצות ולא נתעורר אז שולטים עליו הקליפות כנז' אבל הישן אחר חצות אין להם שליטה עוד עליו ודלא כס' מקדש מלך שכתב משם הרמ"ז ע"ה על מאמר הזוהר הנזכר יע"ש כי גירסת הזוהר שלהם היה בלא הגהת דרך אמת וז"ל הזוהר דכד אתפליג ליליא וקדושה עילאה (פ"ז ע"א) אתער ובר נש נאים בערסיה ולא אתער כו' ע"ש והאר"י ז"ל הגיה ובר נש דנאים בערסיה במקום מלת נאים כתב דנאים ר"ל שכבר היה ישן ולא אתער וגם ממה שאמר ולא אתער משמע שכבר היה ישן ולא אתער ושינת אחר חצות כבר כתבה הרב ז"ל בפי' אם אינו יכול לעמוד כל חצות עד הבוקר שיכול לישן אח"כ באופן שצריך זריזות וזהירות מאד לשמור נפשו שברגע חצות ימצא ניעור בפרט אם שורש נשמתו הוא מזיווג יעקב ולאה הנעשה אחר חצות לילה. ויברך ברכות השחר וצריך לאמרם אפילו שלא נתחייב בהם כגון שלא ישן או שלא פשט בגדיו או לא חלץ מנעליו וכיוצא אע"פ כן צריך לאמרם לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו והם להמשיך מוחין לפרצופי העולמות העליונים חוץ מברכת על נטילת ידים ואשר יצר שאם לא נתחייב בהם לא יברך וחוץ מברכת שעשה לי כל צרכי בט"ב וביה"ך שאז כל העולם יחפים: וזמנם מחצות הלילה ואילך וצריך להזהר לאומרם כולם בקומו בחצות הלילה כדי להחזיר המוחין שנסתלקו קודם חצות מהז"א הכולל דמדת היום ונתפשטו בנוק' הכוללת דמדת הלילה ועל ידם נגדלה כנגד כל אחורי הז"א ובחצות ממש ננסרת ובאה לפנים ומסתלקים המוחין ממנה ועולים למ"ן לאו"א ומזדווגים או"א וממשיכין מוחין חדשים דפנים ומתחדשים גם המוחין הראשונים וכנזכר כל זה באורך לקמן בברכת המעביר ע"ש. ועתה ע"י הברכות של השחר חוזרים המוחין ההם דאחור ופנים להתפשט בז"א הכולל דמדת היום וכדי להמשיך השפע המוחין לפרצופים העליונים ולבטל מהם אחיזת הקליפות שנתאחזו בהם קודם חצות כנודע וכדי לברר הבירורים המתייחסים לכל ברכה וברכה ואם לא יאמר אותם כולם בקומו בחצות מונע המשכת השפע והמוחין לפרצופים העליונים וגורם להשאיר אחיזת הקליפות במקומות עליונים ובנרנח"י שלו ובחושים שלו נשאר התפשטות הקליפות והוא משתמש בהם עם אחיזת הקליפות שבהם וילכו בלא כח בעת ובזמן שהיה לו כח להפרידם ולבטלם והיא סיבה לכמה רעות ח"ו לכן ראוי להזהר לאומרם כולם בקומו בחצות ואפי' שהוא רוצה לישן אח"כ אין בכך כלום והוה ליה כישן ביום וכמ"ש הרב ז"ל על הקם בחצות אחר שיסדר ברכותיו ויאמר תיקון חצות ויעסוק בתורה כמו שעה אחת שאם אינו יכול לעמוד על עצמו שכול לחזור לישן רק שיקום קודם עמוד השחר כמו חצי שעה ויחזור ללמודו ולא חמיבעיא מי שישן וקם בחצות שצריך לעשות כן כנזכר אלא אפי' מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחילת הלילה הנה בהגיע חצות צריך לאמרם חוץ מברכות התורה שאם לא ישן שאין צריך לאומרם עד שיעלה עמוד השחר אבל שאר הברכות צריך לאומרם וכנזכר בס"ה פ' ויקהל דקצ"ה ע"ב במעשה דר"א ור"י שהיו לומדים מתחילת הלילה וכשהגיע חצות ושמעו קול התרנגול ברכו כי אע"פ שמצדו לא נסתלקו המוחין מז"א דפרטות הנה מז"א דכללות נסתלקו ועתה חוזרים ואפ' מצדו נסתלקו עצמות הנרנח"י בהסתלקות המוחין הכוללים ועתה חוזרים מחודשים כנודע: (פ"ב ע"א) הקדמת הברכה: ידוע הוא כי כל מה שאנו מבררים מחלקי הכלים דמלכים ומאורות דרפ"ח להעלותם לזו"ן ולהעלות אם הזו"ן למ"ד ומ"ן לאו"א להזדווג הוא זיווג דנשמות דפנימיות העולמות ולא זיווג דחיות העולמות כי זיווג דחיות נעשה ממילא שלא על ידינו ואין צורך לנו לקבל ד' מיתות ב"ד ולהעלות עם הזו"ן למ"ד ומ"ן אלא שההוא רוחא דיהיב אבא לאימא הוא מעלה מ"ד ומ"ן לאותו זיווג אבל זווג דנשמות אין או"א מתעוררים להזדווג אלא ע"י מה שאנחנו מבררים מחלקי הכלים דמלכים ומאורות דרפ"ח דזו"ן ומעלים אותם למ"ן כן צריך להמשיך לזו"ן מזיווג דחיצוניות דאו"א תשלום מוחין דיניקה כדי שיהיה להם כח להעלות ואח"כ להעלות הזו"ן למ"ד ומ"ן דזיווג דפנימיות דאו"א ועד"ז עושים זו"ן לאו"א לעורר זיווג דפנימיות דא"א וכן נעשה מפרצו' לפרצוף שעליו עד רום המעלות וכמבואר אצלינו במ"א סדר עליית התעוררות הזה מפרצוף לפרצוף בפרטות עד רום המעלות ע" ואז יוצא ויורד חלקי י"ס שם מ"ה החדש עם חלקי תשלום אורות דב"ן דאותם הבירורים שעלו המתייחסי' לאותה המצוה ומתפשטים מפרצוף לפרצוף וניתנים מוחין לאבי"ע דזו"ן באופן שבכל מצוה ועבודה וברכה צרי להמשיך לזו"ן שני מיני מוחין הראשון