ואורות האזן מתלבשים בתוכם וגם הם אינם מתחברים האו"מ עם האו"פ ואין בהם כלים ונק' ה' ראשונה דהוי"ה ואם תחבר פסק עם מקף שהם טעמים אמצעים הם צורת ד' ואעפ"י שהד' לא נחלקה יש רמז לחילוקה כי תחבר ה' דאזן ימין שהיא י' עם ד"ו דחוטם ימין וכן בשמאל הרי ב' אלפי"ן בציור יו"ד ואם תחבר י' אזן ימין עם ו' דחוטם ימין וכן י' אזן שמאל וכן להפך י' אזן שמאל ו' חוטם שמאל י' אזן ימין הרי ב' אלפי"ן בציור יו"י. ואורות הפה שהוא הבל הנרגש מכולם הנקרא נפש והוא טעמים תחתונים דס"ג נה"י יצאו י"ס או"מ וי"ס או"פ מחוברים יחד ומהכאתם זה בזה נתהווה כלי בראורות הפה ולכן פ"ה גי' ס"ג וכ"ב דכלם הם ס"ג אלא שבכאן ניתוספו הכלים שהם האותיות ולא היה כ"א כלי א' והיה אורות בתוכו ולכן נקרא עקודים והם ג"כ בציור ה' שצורתה ד"ו אלא שכאן נחלקה גם הד' לד' אלפי"ן הנזכר והם עצמם אורות האזנים והחוטם כי האזנים הם ב' אלפי"ן בציור יו"י וירדו בסוד הבל ודיבור בלחי העליון דפה הבל בימין ודיבור בשמאל מההבל נעשה או"מ ומהדיבור נעשה חיצוניות הכלי והחוטם הוא ב' אלפי"ן בציור יו"ד וירדו בסוד הבל ודיבור בלחי התחתון דפה ונעשו מההבל אור פנימי ומהדיבור פנימי הכלי ומתפשט דרך תיקון הה' הנקרא אפיים ומסתיימים עד הטיבור ואורות האזן וחוטם מתלבשים בתוכו והם ו' דהוי"ה: אח"ך עלו עסמ"ב דמ"ה וב"ן שהם זו"ן למ"ן אל ישסו"ת שהם סמ"ב דס"ג ומ"ב דע"ב ועלו כל אלו האורות דרך אור חוזר למעלה מהטיבור ופרס שם חד פרסא. ועליית אורות אלו הוא צמצום ב' שעשה א"ק לצורך הנקודות כי ע"י צמצום ומיעוט האור יוכלו לקבל האורות וזה היה די לצורך האצי' שהם הנקודות אך לצורך בי"ע הוצרך הפרסה דבי"ע אינם יכולים לקבל רק ע"י מסך וזהו המסך שבין אצי' לבי"ע וע"י הצמצום הוחשכו חיצוניות נה"י דא"ק וחיצוניות הפנים ירד במקום בריאה וחיצוניות האחור ירד במקום יצירה וחיצוניות החיצוניות ירד במקום עשיה והיו בחלל שבין נה"י דא"ק לאו"מ דיושר וחיצוניות הנזכר ירדו במקום החלל הנזכר וגם לקחו מקום מועט מהמקיף והמקיף עלה והלביש לנה"י דא"ק במקום החיצוניות הנזכר שירד וכשיוצאו עיגולים דיושר דנקודות והלבישו למקום הנזכר ואז נדחקו החיצוניות הנזכר שירדו במקום בי"ע ועלו במקומם והלבישו ע"ג עיגולי הנקודות. נמצא סדרם כך. פנים נה"י דיושר דא"ק ועליו מלביש מקיף דיושר דא"ק הנזכר שעלה ועליו יושר דנקודים ועליו עיגולי הנקודות ועליהם חיצוניות נה"י דא"ק ונתחברו נת"א דס"ג עם טעמים דס"ג שהם או"א בישסו"ת וכלם נתחברו עם טעמים דע"ב שהם או"א עילאין ונזדווגו טעמי ע"ב עם טעמי ס"ג ויצאו חיצוניות טנת"א דב"ן עם חיצוניות נת"א דס"ג דרך או"ח מהעינים וירדו והלבישו א"ק מטיבורו ע"ס רגליו ואלו הם נקרא נקודים ה' אחרונה דהוי"ה: (יא) וכלי אח"פ נעשו ע"י הסתכלות העינים שהוא החיה באורות אח"פ וכשירד בעקודים שהם אורות הפה בדרך אור ישר כשהגיע ההסתכלות בבחי' הי' דנפש נעשו כלים דג"ר דאח"פ שהם נשמות דנר"ן וע"י חזרת אור הסתכל' ואור דעקודים נעשו כלים דז"ת דאח"פ שהם נ"ר דנר"ן וכלי הנקודות שהם החיצוניות נת"א דס"ג וחיצוניות טנת"א דב"ן נעשו ע"י שעברו אורות הנזכר דרך יציאתם מן העינים ושאבו מן אורות אח"פ שע"י הסתכלות העין באזן ימין ואור חוטם ופה כלולים בו מקו הראיה נעשה או"מ דכתר דנקו' ומהארת הקו נעשה או"פ שלו ומהסתכלות העין באזן שמאל מקו הראיה נעשה חיצוניות הכלי הנזכר ומהארת הקו פנימיות הכלי וכלי חכמה דנקודות נעשה מהסתכלות העין באורות החוטם עד הפה מצד ימין או"מ ומשמאל חיצוניות הכלי ומהפה ולמטה מצד ימין או"פ ומצד שמאל [פנימיות הכלי]. וכלי הבינה דנקודות נעשה מהסתכלות העין באורות הפה עד הזקן מצד ימין או"מ ומצד שמאל חיצוניות הכלי ומהזקן ולמטה מצד ימין או"פ ומצד שמאל פנימיות הכלי וכל אלו הכלים דג"ר דנקודות נעשו מהסתכלות העין באורות אח"פ שבשיבולת הזקן. וכלי הז"ת דנקו' נעשה מהסתכלות העין באורות החוטם והפה שמהזקן ולמטה עד החזה מצד ימין או"מ ומשמאל חיצוניות הכלי ומהחזה עד הטיבור מצד ימין או"פ ומשמאל פנימיות הכלי: (יב) אח"ך ירדו הכלים הנזכר וכתר הלביש לשליש ת"ת תחתון דא"ק וחב"ד הלבישו לתלת פרקין קדמאין דנה"י וחג"ת לג' פרקין אמצעיים ונה"י לג' פרקין תתאין: (יג) אח"ך ירדו בתוכם האורות ויש להם ג' בחי' של אור הא' הוא העיקרי והוא אור החוזר היוצא מהעינים שהואא בחי' ב"ן וס"ג והב' אורות אח"פ והג' אור החדש היוצא מזווג ע"ב ס"ג דא"ק וירד ביושר ובקע הפרסה וירדו עמו כל האורות הפני' שעלו למעלה מהטיבור ונתפשטו מהטיבור ולמטה והאירו לאלו הי"ס דנקודות העומדים בחוץ מנקב הטיבור האיר נקוד חולם לכתר ומהיסוד האיר נקוד' שורי"ק י' הניקוד לאבא ו' הניקו' לאימא ומהי' צפורני הרגלים האירו לז' מלכים דמיתו ולב' אחוריים דאו"א וישסו"ת אשר יתבטלו ולאחורי נה"י דכתר העתידים ליפגם [והם] שאר נקודות התורה כי הדעת פה עומד למעלה מחו"ב משא"כ בדעת דז"א שהוא למטה מחו"ב ולכן הדעת מאיר לחו"ב: (יד) וכלים דאח"פ הנזכר וכלי הנקודים אינם מדובקים בגוף א"ק רק חופפים מסביב עליו ועיקר האור מלפניו והארת האור מתפשט לצדדיו ולאחריו באופן שאח"פ מסבבים גוף א"ק מאזנו עד טיבורו ונקודות מסבבים מטיבור עד סוף רגליו: (טו) י' נקו' הנזכר שיצאו מעיני א"ק נכללים בה' כנגד ה"פ כי הכתר היא [נקודה אחד] וממנו נעשה פרצוף א"א ונכלל בו גם עתיק וחכמה היא נקודה ב' וממנה נעשים פרצוף אבא ובינה היא נקו' ג' ונעשה פרצוף אימא והו"ק חג"ת נה"י הם ו' נקודות והם נקודות ד' וממנה נעשה פרצוף ז"א ומלכות היא נקודה ה' וממנה נעשה פרצוף נוק' דז"א וטעם שנקרא י' נקודות אעפ"י שהם ה' כי הרי מהם נעשים ה"פ ואם הם י' נקודות ממש היה ראי שיעשה מהם י' פרצופים אך האמת הוא שאינם רק ה' נקו' והסיבה כי הג' נקודות הראשונים יצאו כ"א כלולה מי' וגם כי היו בדרך קוים מחוברים זב"ז ולכן נקרא ג' נקודות ומנקודה ד' לא יצאו ר"ן ו' חלקי הנקודה ההיא וכחב"ד שבה נשארו דבוקים בנקודה הג' וגם כי הו' חלקים הנזכר לא היו מחוברים בדרך קוים רק נפרדים זו תחת זו לכן להורות חסרון כחב"ד שבנקודה זו וגם להורות כי ו' חלקים הנז' הם נפרדים אנו קוראים אותם ו' נקודות אעפ"י שאינם רק ו' חלקי נקודה ד'. ונקודה הה' לא יצאה רק חלק הי' שבה שהוא בחי' הכתר שבה וט' חלקיה נשארו דבוקים בנקו' הג'. נמצא דהג' נקודות הראשונים יצאו שלימות ונקודה ד' הנק' ו' יצאה חסרה ד' חלקים ונקודה ה' שהיא המ' יצאה חסרה ט' בחי' וזהו בכללות הה' נקו' וכן הוא בפרטות הה' נקודות שבכל נקודה ונקודה דהכח"ב שבכל נקודה ונקודה הם שלמים והז"א שבכל נקודה ונקודה חסר ד' ומל' שבכל נקודה ונקודה חסרה ט': (טז) אורות אח"פ אין בהם עיגולים כי כולם יושר אמנם