בזוהר פרשת שלח לך, באותו מעשה שהלכו לגנתא דעדן, ואמר חד מינייהו אית בכו סימנא, אמרו הין, אפיקו תרין ורדין וארחו בהו. ובמקום אחר באותו מעשה עצמו אומר, אפיק חד מינייהו תפוח חד ויהב לון, אמר ארחו בדא, ארחו ביה ונפקו. הענין הוא, שהעוה"ז נקרא עלמא דנוקבא, והגן עדן נקרא עלמא דדכורא. ואפילו בגן עדן עצמו יש מקומות שנקראים עלמא דנוק', ומקומות שנקראים עלמא דדכורא. וזה, כי כל מדריגה עליונה נקראת עלמא דדכורא לגבי המדריגה התחתונה, ומדריגה התחתונה נקראת עלמא דנוקבא לגבי מדריגה העליונה. סוף סוף כל מדריגה הבחי' עליונה שלה תהיה דכורא לגבי התחתונה, וכן על דרך זה עד אין תכלית. ונמצא שאלו החכמים היו באמת בגן עדן, שהוא עלמא דדכורא לגבי העוה"ז. ואעפ"כ בו עצמו יהיה עלמא דדכורא ועלמא דנוק', לפי המדריגות, וכמ"ש. והנה עלו בתחלה לעלמא דנוקבא דג"ע, ושם אפיקו תרין ורדין בסוד נוקבא. ועוד - לעלמא דדכורא שבו, ועל כן אפיקו תפוח חד, שמורה על המדריגה שבה עומדים, שהיא דכורא, ופשוט: