מה שקודם האצילות - שבה שורש ההנהגות שצריכות לעוה"ז - היא ההנהגה שאחר שית אלפי שנין, והיינו עולם הגמול. כי גן עדן אינו עולם הגמול, שאין בו אלא הנשמה, אלא אחר התחייה יהיה הגמול, שיהיו שם הנשמה וגם הגוף. והנה הקשר ביניהם גם זו מידה בפני עצמה. והנה העוה"ז בפני העוה"ב כפרוזדור לטרקלין. ומה שנעשה בעוה"ז צריך להיות נקבע לצורך הגמול בעוה"ב, והנה בכאן ב' דברים, מידת הגמול בסוד העוה"ב, וההעברה בין עוה"ז לעוה"ב - שהמעשים של כאן יהיו נקבעים שם. ואמנם עוה"ב הוא למעלה מן האצילות, חוץ מן העבודה. והנה לענין זה נמצא עולם א"ס, נקרא אדם קדמון וכל מה שתלוי בו. והאצילות פרוזדור בפניו. ומלכות דאדם קדמון הוא מגיע אל האצילות ומתלבש בו, וזה הוא הקשר והמעבר שזכרתי שיש בין עולם העבודה לעולם הגמול, וזה נקרא עתיק. נמצא עתה כללות כל המציאות, א"ק וכל התלוי בו, עתיק שהוא מלכות שלו, ה' פרצופים באצילות וכל חילוקיהם, שהם כללות כל ההנהגה. והנה תחילת המחשבה סוף המעשה, כי הכוונה התכליתית הוא הגמול לעתיד לבוא, שרק כל חפצו של האדון היחיד אינו אלא להיטיב. והנה מידת טובו זאת הוא הענין הראשון, והיינו א"ק והתלוי בו, כנ"ל. אלא שכדי לבוא לטרקלין הוצרך הפרוזדור מפני העבודה שתמצא, וזהו עולם האצילות שיוצא מא"ק. ומלכות דא"ק - קשר בין זה לזה, כנ"ל. אצילות עצמו - - ההנהגה הראשונה שבו הוא החסד, כי לא שם הקב"ה המשפט בעולם אם בתחילה לא קדמו החסד, כי אדרבא כל הכוונה להיטיב, וזה א"א. אלא שמשם יוצא עוד ענין המשפט, והיינו שרשי המשפט וסיבותיו, וזהו או"א. ואח"כ המשפט בחוקותיו עצמם, וזהו זו"ן. וחילופי הענינים בכל אלה האורות בחילופי הדרכים בכל אלה המוקים: