צורך החכמה הזאת רב הוא. תחילה אומר לך שאנו חייבים לדעת אותה, כי מצוה היא עלינו, שכן כתוב, "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו', הרי שחייבים אנחנו לידע בידיעה, ולא באמונה בלבד, אלא בדברים המתישבים על הלב, כמו שנאמר בפירוש "והשבות אל לבבך", ומה הוא זה ש"ם לנו לדעת - "כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל" וכו'. אם כן, שני דברים צריכים אנו לדעת, שהאדון היחיד הוא המשגיח ומנהג הכל, בין בעליונים בין בתחתונים; והשני - שאין אחר ח"ו, והיינו לדעת אמיתת יחודו ית"ש. שני הדברים האלה שצריכים אנו לדעת, אמור לי אתה מאין נדעם ? ואיזו חכמה תודיעם לנו ? והרי אנו צריכים לדעת שהקב"ה הוא המנהג הכל, ולדעת זאת בידיעה ברורה בדברים.המתישבים על הלב: מחכמת פשט התורה לא נוכל להבין את זאת, כי על מה סובב פשט התורה ? רק על המצוות, על אופן עשייתם וכל משפטיהם, או על סיפור המעשים שהיו, אשר מוזכרים בה. והרי אלו הם שני החלקים בפשט התורה: מחלק הראשון לא נלמד זה ודאי, כי עשיית המצוות ומשפטיהם אינו מודיע מן הקב"ה ושלימותו כלל. אף אם המצוות היו מצוות מאדם שאנו חפצים או צריכים לעובדו, או להבין דבריו - היינו לומדים כך. אם כן, מכאן אין הידיעה הזאת יוצאת, שהרי אינם אלא מעשה, ולא ידיעות: אם תאמר, שבהתבונן על הסיפורים ההם יצא לך זה - הרי אם כן צריך לעיון אחר על הסיפורים עצמם, שיפרש איך שאמעשים ההם נעשו על פי ההשגחה העליונה בחכמה עמוקה. הרי זה לימוד בפני עצמו, ואינו לימוד סיפורי התורה. ואפילו כשתרצה להוציא מן הסיפורים הנפלאים עצמם - שכיון שנעשו פלאים האלה צריך שודאי יהיה הב"ה משגיח ופועל - זה אינו נקרא אלא שתקיים בדעתך שצריך שיהיה כך, אך אין זה רוצה לומר שאתה יודע בחכמה וידיעה שהוא כך, ושעמדת על כל ההנהגה של העולם והבנת דרכיה, לראות ולהבין בדעתך השפלה את הנהגת האדון היחיד ב"ה בחכמתו הגדולה כמו שהיא באמת: והרי המצוה היא "וידעת היום והשבות אל לבבך" - ידיעה וישוב הלב, רוצה לומר - לדעת בדרך חכמה ממש שהדבר הוא כך, שכל מה שיש בעולם בא לגלות את הנהגת הבורא ית"ש, ושהכל יפה ומתוקן; ולא בדרך אמונה בלבד, אלא בדרך ידיעה, שתבין ותשכיל שכך הוא, וזה טוב ויפה ודאי. וזאת לא תוכל להוציא מן הסיפורים כלל. ועוד, מן הסיפורים תלמד שבאותם הפעמים הקב"ה פעל כך בעולמו. אך לא מפני זה תבין שבכל הנהגת הטבע הוא המנהג. אדרבא, יכול הכופר לומר ח"ו - הניסים הם מן הב"ה, אך הדברים הטבעיים אינם ממנו, אלא מניח הדברים ללכת במקרה הטבעי, ואין השגחתו פועלת בם: ואם תאמר, להוציא ידיעת חכמה זאת מן חכמת הטבע, כמו שחשבו אחרים לקרוא אל הטבעיות, "מעשה בראשית" - אינו כן ודאי שהרי גם כופרי ההשגחה יתבוננו על הטבע. אדרבה, הם האומרים, עולם כמנהגו נוהג והולך: ואם מכל אלה לא תוציא ידיעה זאת, עדיין מוטל עליך לקיים מצוה זו, וצריך שתמצא דרך לקיימה. ואין זה כי אם בחכמת האמת הזאת, כי היא המגלה ומודיעה ענין זה האמיתי של ההשגחה וכל התלוי בזה, והיא תודיע יחודו ית"ש בכל הצדדין שאפשר לחשוב, כי כל ענינה הוא רק זה - להודיע היחוד העליון ב"ה כראוי, ולהודיע שכל מה שהיה ושהווה ושיהיה - הכל מושגח מאתו בהשגחה פרטית, ולפרש דרכי ההנהגה הזאת, ולפרש על פיהם את כל המעשים, פירוש - הבריות שבעולם וכל המעשים אשר נעשו בהם מן היום הראשון עד הסוף שבהם: שנית - אפילו לא היינו מצווים על זה, היינו צריכים ללכת אחריה כדי להשקיט רעיוננו, ולהיות אורחנו ברור לעינים, להיות ניצולים מן היצה"ר ומן המבוכה הרעה שלו. הנה מה שמשים היצה"ר לנגד עינינו תמיד הוא להראות שהעולם הולך תוהו ובוהו ובמקרה, כאילו לית דין ולית דיין. וכבר אסף שלמה המלך ע"ה כל הדברים הסובבים את בני האדם בספר קהלת, שהתחיל שם, "הבל הבלים", ושראה כל עניני העוה"ז וכל הטעיות של בני האדם שהולכים חוץ מן הדרך הישרה הרבה, והכל לפי שאין יודעים האמת על בוריה. הנה לפי הנראה לעינים - כל המרבה להשתדל בסחורה הוא המעשיר, ואשר לו הכסף הוא המכובד. וכבר נראים לאלפים ולרבבות עבדים רוכבים על סוסים ושרים הולכים כעבדים אחריהם, ותופשי התורה שפלים ונבזים, ואומות העולם עומדים בשלוותם, וישראל דחופים וסחופים באורך הגלות, אין איש שם על לב, והם בדיוטא התחתונה, ואין מתעורר לתשובה, והתורה נשתכחה מישראל: אמת, שעל כל זה נאמר "וצדיק באמונתו יחיה". אך אם תמצא חכמה אחת שתבאר כל אלה הדברים בביאור מספיק, מברר הכל על נכון, ומראה שכל זה מיד ה' לטובה, ומראה איך הוא כך, בלימוד ברור ומתוקן - המעט יהיה תועלתה ? הלא נרדוף אחריה בכל מיני רדיפות: ושלישית - העבודה אשר אנחנו עובדים להקב"ה. אמת, שכבר נראה שלא לבקש טעם על המצוות, אבל לעשותם כמאמרם בעינים סתומות. אך תראה שאי אפשר לשכלי אנשים לעשות דקדוקיהן של מצוות, שנראים דברים שאינם חשובים כל כך. וכבר אמרו רז"ל "דברים שעומדים ברומו של עולם ובני האדם מזלזלים בהם". וכי כבר לא פקרו המינים די והותר על דבר חז"ל, אם נגע גוי ביין נעשה סתם יינם; האוכל שלש סעודות בשבת ניצול וכו'; והאומר תהלה לדוד בכל יום מובטח וכו'; הלולב צריך לנענעו דוקא לו' קצוות העולם, ובאותו הדרך שלמדונו חז"ל, והרי התורה לא אמרה אלא "ולקחתם לכם ביום הראשון", וכאלה אין מספר. ודאי הוא שלכל הדברים נתנו חכמים טעמים, אך לבות בני האדם הרוצים להתחכם אינם עומדים על זה, וחכמת האמת היא המבררת כל אלה הדברים, ומראה העבודה מה היא, וכל דקדוקיה עד היכן מגיעים, ואיך כל הדבר הקטון כאן למטה בארץ הולך ומרחיב למעלה ומרעיש כל העולמות. אז ישים האדם אליו לבו, ובודאי זו כל תועלת החכמה הזאת: