עוד נתחדשתי בחלומי ליל ד' כ"ט לחדש שבט, מענין למה מדרך האיש לחזור על הזווג, ואין דרך אשה לחזר, בזולת מה שדרשו בגמרא "דרך איש לחזר אחר אבידתו". שאין שאלתינו על זווגם אל[א] ענין התשמיש. ותרצתי כי הטעם כי האדם חטא בענין המלכות שהפריד אותה מבעלה, ולכן יצרו מבחוץ ומתפעל על ענין התשמיש לתקן את אשר עותו, ליחד אשה בבעלה ע"י מעשיו: עוד חדשתי מענין יתדות המשכן שהם ווי"ן (החקוקים) [התקועים] בקרקע, דהיינו יחוד ת"ת ומלכות, ו' עם קרקע או ארץ, ששניהם כנוי אל המלכות. וביארתי כי למלכות י"ב גבולים נקבות, והת"ת י"ב גבולים זכרים. והם סוד י"ב ווי"ן בי"ב יתדות, בתוך י"ב נקבות. ואחר שנתעוררתי ראיתי שהיריעות הם י' ספירות כמבואר בזוהר. והנה להם צנורות שהם המיתרים, שבהם משפיעים לבחינת המלכות התחתונה שהיא הנקראת "קרקע". והנה בכל הענפים והצנורות השפעתם ע"י מציאות וי"ו שבכל א' וא'. והענין יפה וצריך אל מה שביארתי בספ"ר בשער הצנורות ובשער פרטי השמות בענין י"ב גבולים. ובי"ב גבולים שהם ע"ב שמות, ע"ב הווית ע"ב אדני',