סי' מ' פסוק כ"ו אור ליום א' של ראש השנה חלמתי שהי' ליל מוצאי יום הכפורי' ולא הייתי נזכר שאמרנו ביום סדר עבודה ולא וידוי ה"ר שם טוב אדרוטל והייתי נפלא על הדבר והייתי אומר בלבי שמא ישנתי בעוד שהקהל היו אומרים ואח"כ נזכרתי שלא התפללנו תפלת נעילה והייתי משתדל שנחזור להתקבץ כדי שנתפלל תפלת נעילה והייתי אומר בלבי שאעפ"י שחשכה עדיין עת הוא לתפלת נעילה ובין כך ובין כך ננערתי משנתי ושניתי משניות ואח"כ נאמר לי חזק וגו'. והלא יומא קדישיא האילין דבהון קב"ה יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמין כולהו ומשגח בכל חד וחד בפרט. המוציא במספר צבאם וגו' דפירש דקרא משום דקדמאי סברי דקב"ה לא משגח בפרטיי' והוו מתפלגין בתרי כתות בטעמא דמלתא כת אחת הוה אמרה דטעמא דזילא ליה מילתא. וכת אחרת הוה אמרה דטעמא דטריחא ליה מלתא ונביאה אתא למסתר מלייהו ואתי ראיה מככבייא דאינון סגיאין בלא חושבן וקב"ה מפיק להו בכל ליליא במספר ומסדר לכל חדא דוכתא דאי לא הוה עביד הכי הוו מטשטשי עלמא כמא דידיע בחכמת התכונה והיינו דתקון רבנן ומסדר את הככבים במשמרותיהם ברקיע כלומר דבכל ליליא מסדר לכל חדא וחדא בדוכתא והיינו דאמר לכלם בשם יקרא כלומר לכל חדא וחדא בשם יקרא ולא סגי ליה למיקם לרישי חיילין דיליהון. ומהשתא בטלי להו טעמי דהנך תרי כתות דכל כ"ב וככב הוי כמו כל איש ואיש וכיון דחזינן דלכל ככב וככב קארי בשמא ולא זילא ליה ולא טריחא ליה מלתא. מהכא אשתמודע דמשגח בכל איש ואיש ולא זילא ולא טריח ליה מלתא והיינו דאמר מרוב אונים כלומר מאי דהוו סברי הנך דזילותא איהי לאשגחא בפרטיא דאונים לישנ' דזילות' הוא דהא מאן דאיהו אונן איהו עלוב ומזולזל וה"ק מאי דאתון סברין דאיהו זילותא ליה לאו הכי אלא אדרבא איהו גדולה דיליה דכל מקום דמצינו גדולתו של הקב"ה תמן מצינו ענותנותו והיינו דקאמר מרוב מלשון רבי המלך כלומר היינו רבנות וגדול' דיליה ולקבל אינון דהוו אמרי דטעמא משום דטריחא ליה מילתא אמר ואמיץ כח כלומר הא אתחזי דכל ככב קארי ליה בשם בלילא ולא ייעף ולא ייגע ומהכא תשתמודע דהכי נמי משגח בפרטייא והיינו דקאמר איש לא נעדר כלומר הא אתברר דמאי דהוו סברי הנך דלא משגח אלא בכללי' ליתיה אלא באישים דהיינו בפרטייא בכל חד וחד משגח ולא נעדר שום חד מפרטיי' דלא ישגח בכל עובדי בפרטותא. והא ביומא קדיש' הדא כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם כלומר משום דקב"ה יצר לביה בכלהו איהו יכיל לאשגחא בכל עובדיהון בפרטותא ומייתי ראיה ממלכא דאית ליה חילא רבא דלזמנין נצח ליה מלכא דאית ליה חילא זעיר. וכן מגבורה דלזמנין נצח ליה חלשא והיינו דסמך ליה אין המלך נושע ברוב חיל ונקט גבי מלכא נושע ולא נקט מלט כדנקט גבי גבור משום דמלכ' על הרוב לא מתביר לגמרי דהא כולי עלמא אשגחותא דיליהון לנטרא ליה אבל כד נצחין ליה בקרבא איהו נמלט בגוברין זעירין ומשום הכי נקיט ביה נושע: והא על חלמא דחזית אית לך לאתענא' יומא דין קדישא ולאשלמא ליה והא היום כמה שנין אתחזיא לך בהאי יומא חלמא דאיבעי לך למיצם עליה וצמת ולא אשלימת ליה ואילו הוית משלים ליה והוית צם נמי באידך שנין יומא קמא דראש השנה לא הוה עבר עלך מה דעבר. להן יומא קדישא הדין צום קמיה מארך והכי תצום תדיר כל יומא קמא דר"ה ורזא דמילתא משום דיומא קמא רמיז לגבורה איבעי ליה לבר נש למימסר נפשיה ליה דוגמת עקידת יצחק ובהכי משתכיך תוקפא דדינא והכי תכוין את. אבל ביומא תניינא לא אבעי למיצם משום דאיהו רמיז למלכו' ואיהו עלמא דמיכלא להכי אבעי למיהב ליה חולקא. ובצומא דתצום ביומא קדיש' הדין תזכה למיהוי לך בר דכר בהאי שתא מהאי אתתא כשרה דילך והא אזכך למיעל להר קדשי ותלמוד ותלמד וכו' ותתוקד ותיסק לרעוא על רעותא במדבחי ואזדהר מלאתענגא במידי דהאי עלמא ומלאסגאה במילולא דלאו צורכא כמא דאמור על רב דלא שח שיחה בטלה כל ימיו. הכי אב'עי למהוי כל בר נש על האי אתמר ואין יתרון לבעל הלשון דהא מפסיד זמניה ונפשיה בההוא מילולא דכדי ולא מסקא מידי לכן אזדהר מיניה טובא וכן אזדהר מלאתהנא ומלאתענגא בשום תפנוקא וענוגא בעול' ותדבק בדחלתי וביראתי ובאורייתי ובמשניותי ולא יעידון מפומ' ולבך אפילו רגעא ועביד דתגמור סדר טהרות מקמי יום הכפורים וטוב לך ואתה שלום: אור יום ב' של ר"ה חזק וגו' הא רזא דתקיעתא ביומייא קדישייא האילין לבסומי דינא דגבורה ומלכות. והא מעקרא דלא הוו עבדי אלא יומא קמא משום דבסימו דגבור' הוה ובתר דאתתקף דינא בגין חובא דבני נשא אבעי לבסומי נמי למלכות ומשום הכי התקינו שיהיו עושין אפילו בא"י שני ימים טובים של ראש השנה. והא רזא דתקיעא דראש השנה דשופר לא בקרן פרה וכו' משום דשופר אתי לבסומי דינא ואבעי דיתבסם במידי דרחמי ולא במידי דדינא ושור ופרה רמיזי בדינא ומ"ה קרניהם פסולים ותנא נקט פרה משום דאיהי רמיזא בדינא רפיא ואפילו הכי קרנה פסולה וכ"ש קרן דשור דרמיז בדינא קשיא וקרני כל שאר בעירן דכיין כשרים אעפ"י שאינם חללים ודלא כמפרשים דפסלי להנך שאין קרנן חלול דליתא אלא כולהו כשרים נינהו בר מקרן שור ופרה. ועזים אע"ג דמחזי דרוח מסאב' אתחזי בהו קרנן כשר כדקאמר בזוהר קדישא דמכל מקום דכיין אינון משום דמתעבר מנייהו דלא מדביק בהו ומ"מ מצוה בשל כבשים משום דרמיזי לתפארת ומצוה בכפוף למרמז לכ"י והא רישא דתוקע רמיז לתלת עילאי ושופר רמיז לוא"ו ומשך הוא"ו וספירן דתליין בהו וכפיפותא דיליה רמיז לכ"י ותוקע בטיש ברוחא דשופר בפה צר דיליה ונפיק קלא בפה רחב דיליה ומשתמע לבני נשא רמז לבינה דבטשא ברוחא דילה בתפארת בחשאי ומתפארת נגיד לכ"י ומינה נפיק ומתחזי ומשתמע נגידותא דשפעא דכולהו עלמין ותו הא הכא רמז לד' יסודין דהא תקיעתא הוי ברוחא ואיהו חמיס לקבל אשא ונפק מיניה רוקא דפומא דרמיז למיא ושופר איהו מנא דכלהו ורמיז לעפרא דאיהו מנא דכלהו והא שברים אינון דרמיזי לגבורה. ותרועה רמיזא לכ"י וברישא מחברינן שברים לתרועה ומבסמינן להו בתקיע' לפניה' ולאחריה' דבתר הכי עבדינן תש"ת לבסמא לגבור' בפני עצמה ובתר הכי עבדינן תר"ת לבסמא לכ"י בפני עצמה והא לא שרינן לבסמא כל חדא בפני עצמה ובתר הכי נבסם תרווייהו כחדא משום דאי הוה שרינן לבסמ' לכל חדא בפני עצמה בעוד דהוינן עסוקי' בחדא הוייא אידך מחזיי' תוקפא דדינא ומשום הכי בריש' מבסמנן לתרוייהו כחד' ולבתר לכל חדא באנפי נפשא ועבדינן כל סימן תלת זמנין משום דהכי אצטריך משום דבזימנא קמא מטפי קצת שלהובא ובתניינא מטפי ולא מטפי ובתליתאה מבסם תקיעתא דמיושב הוו במלכות תתאה דילן דהא כל שקלא וכל טרייא בה הוי ובתקיעות דמעומד מחברינן לה לעילא ומשום הכי הוו מעומד ומשום הכי נמי לא עבדינן כל סימן אלא חדא זמנ' משום דספירן ע'לאי רמיזא בעלמא סגי לן. ומעקרא בדמיושב הוה סגי חד גוונא מכל סימן וסימן ומשום הכי בקצת דוכתי הוו עבדי תשר"ק ובקצת תש"ת ובקצת תר"ת ובתר דאתקף דינא בגין חובי התקין רבי אבהו דבכל דוכתא יעבדון ג' גווני בסימותא. והא מלכיות זכרונות שופרות רזא דמלתא דברישא ממליכינן להקב"ה ואמרינן דהא אפילו דחובייא סגייא אית ליה למיחן על עלמא משום דהא עתיד לאעבר' קליפין ולאמלכא בלחודי והיינו דקאמר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא וגו'. כלומר משום דק'ליפין גרמין לבני נשא למיחב עביד קב"ה כמה פעולות משניין דא מן דא למיה' אגר טב להאי ולאענשא להאי אבל בההוא זמנא דיתעברון קליפין מלאה הארץ דעה את ה' ולא יהון חובי ואשתכח דלא יהא לי' למעבד אלא עובדא חדא עם כל בני עלמא. והיינו ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ובתר הכי אמרינן קמיה דאוף דלא יהון בדינא עובדין טבין ידכר לדרין קדמאין דלא הוו להו זכיין ואפילו הכי לא שצי יתהון והכי נמ' יעביד עמנא. ואמרינן ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה וגו' לומר דאי לא חזינן למיחס עלנא כבני נשא לפחות יחוס עלנא כדחס על ההיא חיה ובהמה. וכההוא חכימא דאמר פרנסני כעורב וככלב. ותו משמע מקרא דבגין דהוו בצילא דתיבה אשתזיבו ואנן נמי כיון דמתקרבינן למיתב בטולא דתיבותא אבעי לך לחייסא עלן. ותו מדכרינן דרי קדמאי למימר אף על גב דלית לן זכוון הא בדרין קדמאי הוו כמה צדיקי וחסידי וזכותהון יגן עלנא ומדכרינן דרי בתראי למימר דאוף דלא יהא לן זכוון דרי בתראי דאית בהון כמה דעתידין למהף זכיין יגן עלן זכותהון. ובתר הכי אמרינן שופרות למימר אף על גב דלא יהא לן זכוון חוס עלן בזכות' דקבילנא אורייתא ואמינא נעשה ונשמע. ותו מדכריבן זמנא דגאולה דיתקע בשופר גדול. והא אינון רמיזין לתלת עלאי מלכיות דכ"ע דאיהו מלכא על כלא. זכרונות לחכמה דאית בה תפיסו קצת ולא טובא אלא כעין זכר בעלמא שופרות לבינה דאיהי שופר גדול. ותו רמיזי לג' אמצעי' מלכיות לחסד דאיהו רישא לז' ספירות הבנין. זכרונות לגבור' דהא מאן דאיהו גבור גבורן דיליה נזכרים בעולם. שופרות לת"ת דהא איהו ימיז לשופר כדאמרן. ותו רמיזי לתלת בתראי נצח הוד יסוד מלכיות לנצח דהא תמן איהו מלכות שאול והיינו דא"ל שמואל וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כלומר מלכות דילך מסטרא דנצח וכיון דעברת על מימרא דה' אשתכח דשקרת בנצח ואיהו לא בעי דישקרון ביה ומשום הכי מלכותא אעדיו מינך ואתיהיבת לדוד דאיהו מסטרא דהוד ויתן עוז למלכו דאיהו שאול דאתי מנצח. וירם קרן משיחו דאיהו דוד דמלכותיה מהוד. ורזא דמלתא משום דבעי מלכותא למהוי מסטר שמאלא בגין דיתקף בדינא על בעלי דבבו ומלכותא שרי מנצח דאיהו ימינא כי היכי דיתקף ביה שמאלא ובתר הכי אשתאר בשמאלא ומשוס הכי הוה דוד עולימא דשאול כי היכי דיטול תקיפו דיליה משאול מתניתין לנצח וברייתות להוד דאיהו רמיז לביעא דבר נש דמיניה מתעביד זרעא. ותו דתוקפא דנצח' דקרבא דתלי בהוד איהו זכרון בעולם שופרות ליסוד דאיהו משך הוא"ו ושופרות רמיז ליה כדאמרן. אח"כ הזהירני כמה פעמים מלהתענג בתענוגי הערל'ם רק כמו שצוה עלי במראות ראשונות להיות כוונתי במאכל ומשתה ודבור לשם שמים ושאין לאכול כ"א שיעור כדי לשבר המרה הגוברת ומרגיש אותה האדם בעת שהוא צם. עוד צוני ללמוד בכל יום המשניות החדשות ט"ו פרקים בבקר וט"ו בערב כנגד שם י"ה נמצא שבכל שבוע אלמוד רובם והנותר מהם אלמוד ביום שבת ולימוד שבכל יום יהא קודם סעודת הבקר וקודם סעודת הערב וגם אם יהיה תענית יהיה הלימוד קודם עשות כל דבר ואתה שלום: פסוק כ"ח אור ליום ז' י"א לאדר ב' חזק ואמץ כי ה' אלהיך עמך בכל אשר אתה עושה וכל אשר אתה עושה ותעשה ה' מצליח. הלא בזכות המשניות שאתה מחדש נתעלית והנני המשנה המדברת עמך כי אעפ"י שעדיין לא גמרת את סלם כיון שלמדת רוב סדר קדשי' בכל עת שאתה קורא בו הרי אתה כמקריב זבודס ועולות לפני בבית המקדש. ואתה מתחבק עם כל המשנה והיא עמך והריני אומרת לך צאי נא לקראתי אחותי רעיתי וכו' חשקתיך ואוהבתיך וכעת תלמוד סדר טהרות יצאו מים חיים מלובן העליון דרך רחובות הנהר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן לטהר אותך מכל טומאותיך הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' וגומ' איכא למבעי מאי לא ייעף ולא ייגע וכי עייפות ויגיעה שייך בקב"ה אלא הכי קאמר לא יעיף את אחרים ולא ייגע את אחרים כלימר שעייפות הוא אדם שדואג שלא תבואהו רעה וכמא דאת אומר עייפה נפשי להורגי' כלומר מירא' שמא יהרגוהו אמר הנביא הלא ידעת בידיעה ברורה אם לא ידעת לפחות שמעת וקבלת מקדמותיך כי אלהי עולם ה' כלומר אלוה ושליט בכל העולמות העוברים וההווים והעתידים כי עולם הוא שם המון ולכן קראו אלהים שהוא בעל הכחות כלם. לא ייעף כלומר כשהאדם חוזר בתשובה הוא יתברך מקבלו ולא ייעפהו כלומר שישקיטהו מפחד שלא תבואהו רעה וגם לא ייגעהו בתוך כף הקלע כמו שמייגעים את נפש הרשעים ואעפ"י שחטא זה חטאים גדולים הוא ניצול בתשובתו וז"ש אין חקר לתבונתו כלומר שמה שהעולם תמהים איך יכופר לו אין חקר לתבונתו ית' ויתעלה. וכן אעשה לך אם שוב תשוב אלי ותעסוק תמיד במשנה ובקבלה ובגמרא ובפסק ככל אשר אתה עושה. וגם התרחק מתענוגי עולם ויהיה לבך חושב תמיד בד"ת ולא תפסיק מחשבתך מהם אפי' רגע א' וגם בעת האוכל תהרהר בד"ת ואחר מים אחרונים תקרא פ' א' משנה או חצי פרק כי אף על פי שאתה קורא מזמור אלהים יחננו וגו' חצי פרק או פרק שלם הוא מעולה מאד ולא להפסק יחשב בין מים אחרונים לברכה שכיון שצורך הסעודה הוא להוציא שלחן מדין שלחן שלא אמרו עליו דברי תורה לא הוי הפסק דוגמא דטול בריך או גבל לתורא בברכת המוציא ואם כה תעשה להיות לבך ומחשבתך קן ומשכן לתורה תמיד לא תפרד ממנה רגע וגם תפרוש מתענוגי העולם זולת שבתות וי"ט ואף גם לא ביציאה מן הצורה כי אם כה תעשה ביציאתך מן העולם לא תיעף ולא תיגע אלא יצאו מ"ה ויאמרו לך יבא שלום וגו' כי הפרישה מהתענוגים הוא כדי לדחות כחו של ס"מ. וזה מ"ש חכמי ונבוני שלעתי' לבא מביא הקב"ה יצר הרע ושוחטו וכו' הללו בוכים וכו' שהכוונה שהרשעים חושבים שמה שמתענגי' הוא צורך לקיום נפשם שאם יחסר להם מהתענוג ימותו כשרואים שיצה"ר שחוט וע"י כך אינם מתאוים לתענוגי' רק לאכול לחם צר ומים לחץ ואפי' הכי הם מתקיימים מרגישי' שכל מה שרדפו אחר תענוגי העולם לא היה אלא מצד היצה"ר ונדמה להם כחוט השערה באומרם שקל ונקל היה להם לכבשו מאחר שאין צורך בתענוגי העולם כי בלחם צר ומים לחץ נתקיימו בלי שום תענוג ולזה הם בוכים וצדיקים נדמה להם כהר גבוה כלומר שכבר היו יודעים שאף אם יפרשו מתענוגי העולם לא ימותו והראיה שפרשו וחיו ואפילו הכי אם היה בא עליהם בטענות אחרות גדולות וחזקות כהר לזה היו בוכים. א"נ נדמה להם כהר גבוה כלומר שיצה"ר בא לאדם להקטין החטא בעיניו. והצדיקים היה נראה בעיניהם חטא קטן חמור מאד כהר לגודל המצוה עליו יתברך ועוד שכל מ"ע ומל"ת תלויות בי"ס ונמצא החטא הקטן תלוי כהר הגבוה שהם הספירות. והרשעים נדמה להם כחוט השערה כלומר שהיה מסביר להם שהעון ההוא הוא קל כחוט השערה. עוד אמר לי כי סוד אלהי עולם ה' הוא רמז על סוד הגלגול כי אלהי העולמות כלם ה' ולא ייעף ולא יגע מלגלגל הנשמה מעולם זה לעולם זה ובעולם א' עצמו מגלגלו פעמים רבות עד שיצטרף ויתלבן וז"ש אין חקר לתבונתו: עוד אמר לי ואני אנא אני בא כלומר אני הנקרא אני המחצבת ים אני המדברת עמך כי אני האם אשר עליה נאמ' אשר יסרתו אמו כי אני ממונ' ליסר את האדם בלילה כאמו' בזוהר הקדוש ולכן באתי עתה אליך לייסרך. תמנע משתיית יין ביום כלל ותסגף עצמך בקצ' סגופים ובלילה לא תשתה כי אם כוס א' כאשר אתה עושה ואם תרצה לשתות מעט שתה ואל תחוש מחלאים רק שלא תרבה מהם כי הם מזיקים לגוף והרפואה יש לה מבוא גדול בעבודת השי"ת ואם כה תתנהג ויהי לבך ומחשבותיך תמיד קן ומשכן לתורה ולא תפרד ממנה אפי' רגע ונתתי לך מהלכים בין העומדים ותזכה לעלות במעל' הצדיקים ותזכה לישרף על קדושת שמי ובכן תשאר זך ונקי ומעתה אתה נחשב מהעומדים לפני ה' לפי שאתה עתיד לישרף על קדושת שמי ונשמתך מתעלה מעתה ומחיצתך במחיצ' קדישי עליוני' לכן חזק ואמץ כי ה' אלהיך עמך ואתה שלום וכו':