כפולות - כי אחרי סבת החיים נאצלת סבת המות. ודגושה היא המורה תולדת סבת החיים, וסבת המות רפויה. ויש אומרים כי סבת החיים השיות ודממה ורפיות, וסבת המות חוזק ושריקה ודגשות וחתוך. והפרש יש בין הכפולות ובין הפשוטות, אף על פי שמצינו בפשוטות הפך ראיה עורות וכיוצא בהן, אעפ"כ אינן כפולות אלא פשוטות, כי בסבה ההיא אינה סבה הבאה מעצמה אלא הסרת הראיה. אבל הכפולות מנהגן כי אחרי סבת החיים נאצלת סבת המות, והטוב נאצל מעומק הטוב והרע נאצל מעומק רע. וזהו טוב מטוב ורע מרע. ואם תאמר היאך אש ממים. יש לומר כי מעשר ספירות שהן הויות פנימיות, והם כך מפני פנימיותם בחכמה שהם שרשים מתאחד הטוב והרע בהם, שהן מתחילות לצמוח כאילן שאין התחלותיו נכרות עד העשותם צמח, אבל אלו אינם כן כי הם אותיות שהם כסעיפי האילן, כי הכפולות הם תולדות עשר ספירות שהם אמהות שהם שלשה שלישיות, והאחת עם כלן ועל כן נקראות עשר. כפולות - שכל אחת ועוד אחת בתחלותם: רך - יש רכות לטוב, ויש רכות שהוא לרע. וקשה - יש קושי לטוב, ויש קושי לרע. וכן כל מדה ומדה, יש טוב שהוא לרע, ויש רע שהוא לטוב. לכך נאמר כפולות שהן תמורות - , כי הסבה עצמה שהיא טובה הומרה לו לפעול לו רע כמו הרשעים שהם מהפכים מדת הרחמים לאכזריות, והצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, כנגד ז' כפולות פנימיות והענפים מהם כנגדן, כעין ז' ימים, ז' שבועות, ז' שנים, ז' שביעיות: קצוות - מלשון קצה וכלן מששה ששה. וכן כתוב [איוב ה' י"ט], "בשש צרות יצילך", לא אמר משש אלא בשש הם הצרות שהם מצרות לאחרים, ויהיו לך שחוק כי השביעית המכרעת היא אות שניה של שם, בשביל שזאת עיקרה אל"ף ובאל"ף השם מתעלה והוא השם הפנימי שהשם מתעלה בו, שאנו אומרים בו ושמך נורא, בשביל שהיא אל"ף חק שהיא התשובה שהיא באל"ף ה"א, ולכך היא נמנית במנין אות אחת כאלו היא אל"ף. והחותם של אל"ף מכל צד הוא תחלה וסוף, אבל אלף האמצעית של שם היא כמו נשמה, לולי הרוחות לא תעמודנה הגויות, ואם הכל רוח לא יקרא שם, ועל כן ה"א לא תשתנה אלא שתתעלה ותקרא שם מלא לא ימוט, כל שכן רבי עקיבא לא ימוט שמך עמך, לאיזה צד שיהיה אין זה התמוטטות והכל פונים למערב להתפלל: קדוש - הזמנת התשובה שהיא במקומה. קצוות מעלה - חסד ראש הדבר המוכתר, מטה - יסוד עולם, מזרח - תפארת, מערב - נצח, דרום - הוד, צפון - ממלכה. קצוות בסדר פסוק [דה"י א', כ"ט י"א], "לך ה' הגדולה והגבורה": והיכל - הוא התשובה והזמנתו. והוא נושא - כמו הנשמה הנושאת את הכל. חקקן - עד צאת הדברים לפועל אינו אומר חקקן: כוכבים - בעולם כוכבים עליונים שהם כשדה שזורעים בו כוכבים, ופירותם הכוכבים הנראים: שבעה שבעה - הכל בשביעות. שבע משבע מתוך שבע, כי שבע הכפולות כלל הכל וכל הכל. כוכבים המטיבים והמרעים מהם, וכן עד התפשט מהם י"ב גבולים: ימים בשנה - הימים נקראים שערים, וקמעא הם ארבעים, ובזה הדרך היו כל הדברים: שתי אבנים - הם האותיות, כמא דאת אמר [איכה ד' א'] אבני קדש, ובהם נחקקו בנקבים הנחקקים בז' כפולות נחקקו ו' רקיעים: כפולות - שכל אחת ואחת כפולה לשנים להיטיב ולהרע, מדה טובה מרובה שעיקר הכל, ועיקר סבה שנאצלת משם היא מדה אלא שהיו מדות פנימיות, שעדיין לא יצאו לאור ומשם נתחלקו. כי במדה אחת קבועים כמה כחות, וכשאדם רע מסתכל באותה מדה שהיא מריעה ומיטיבה כי ההטבה היא לו הרעה, כמי שיאכל תבשיל שיועיל לו פעם אחת ויזיק לו פעם אחרת ואם לאו נשתנה טעמו: כפולות - פנים מתוך פנים כחות מתוך כחות. הדברים שהם מדת הדין בתוך מדת רחמים כשלהבת קשורה בגחלת, וכשם שעושים בדין רע כן עושים בדין טוב. וכשאין מדה טובה באותו האיש, יתפרדו הדברים שהן דין לדונו בשפטים גדולים, שאין הרשע דבק במדת טוב כדי שיתאצל עליו, ולכך יתפרדו אחת מכחות הדין כדי שלא לעשות להם טוב: רך וקשה - יש חסדים ניתנים בהרוחה וברכות, ויש מהם נמשכים בקפיצת היד ובקושי, וכן גבור וחלש - וכל אחד מהם טוב ורע. מות - יש מיתה שהיא חסד כדי ליקרו לעולם הבא, כדי שלא ישלוט בו מדת פורענות העתידה להתפשט, ושואבת אותו מדת השלום כ"ד [ישעיה נ"ז א], "כי מפני הרעה נאסף הצדיק יבא שלום" כו', וכתיב [תהלים קט"ז ט"ו], "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו": מלחמה - יש מלחמה שהיא לטובת הנלחם ואין בה מיתה ולא צער מלחמת דוד עם גלית, ולא חסרון ויותר מזה: אולת - היא סכלות כענין סכל בסמך שהיא תמורת השכל, כי מרוב שהאדם מסתכל במה שאין אדם משיג שב לסכלות. וכן החכמה עצמה למעמיק בה יותר מהשגתו החכמה עצמה היא לו אולת: עוני - שלא ישאר לו מחיה מכל עשרו. ויש עוני שהוא לטוב שהיה נדון למיתה ועניו כפרתו כאלו הוא מת. ואבדתו אפשר שילך לדבר מצוה כדי שתחשב לו אבדתו לטוב: שממה - אם לא יזרע לא ישתדף שדהו: חן - מתוך החן כשאינו הולך באותה מדה שנתנה ממנה החן נהפך למדה אחרת שהיא באה כשהוא כעור, כמו העשיר שאינו מחסר הונו לצדקה סוף שיחסר הונו: עבדות - כי המדה באה מן הדין, וראשי מדות נראות הרבה ואינן אלא אחת בתחלתן. כך יש רבות עד ז' רקיעים. כפולות הן רוחניות עליונות קבועים בן החיים והשלום, וכלן נתנות לממשלת הנשמה אבל אינן קבועות ודוגמתן שבעה נקבי הראש: