מ"ז יס"ב נעוץ סופן בתחלתן. פי' סופן הוא כ"ע כי כ"ע נקרא סוף ועילת העלות נקרא א"ס, ואחר שהזהירך ואמר שאסור לשלוח המחשבה בכ"ע חזר והזהירך ואמר שחייב אתה לנעוץ ולקשור וליטע כ"ע בתחילת המציאות שהוא יש מאין ולהודיע שכל מטעי החכמה כולם לוקחו מקדם ונוטעו בעדן החכמה: ותחלתן. של הספירות ממטה למעלה והוא עטרת, בסופן שהוא סוף הימים מלמעלה למטה. והזהירך ואמר כשלהבת כשם שאי אפשר להמצא שלהבת בלי גחלת כך אי אפשר מציאות החכמה מבלי כ"ע וכך אי אפשר מציאות העטרה מבלי יסוד הספירות שעליו אלא כשלהבת קשורה בגחלת בגימ' אמת ובגימ' אהי"ה [פעמים אהי"ה]. והנה הורה לנו בזה המשל כי נמנע הוא המצא העלול מבלי העלה כמו שנמנע המצא השלהבת בלי גחלת. והורנו גם כן שאין העילה צריכה לעלול כמו שאין הגחלת צריכה לשלהבת. והסוד רשפיה רשפי אש שלהבת יה: שאדון יחיד ואין לו שני. פירוש היותי מזהירך לנעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן, לפי שכ"ע הוא יחיד בהכרח בא:תו כח אשר נתיחד בו ואין לו לכ"ע כח שניות, כערך שעילת העילות אין שייך בו לומר לא מספר אחדות ולא ריבוי ולא מציאות והפרד ולא מקום וגבול כן הדין בכ"ע כי אין בינו לבין כח סבתו רק שזה עילה וזה עלול. וכיון שכ"ע הוא יחיד לפיכך חייב אתה להזהר בקשר היחוד. ואין לו שני פירוש ואין שייך בו שניות כל עיקר. וי"מ שאדון (חכמה) יחיד (בינה) ואין (כ"ע) לו (עילת העילות) כי הבינה מקבלת יחוד החכמה כי החכמה בבינה יחידה. וכ"ע הנקרא אין, לו פי' לעילת העילות שני למציאות כי הוא סיבת מציאותו בסבה פשוטה: ולפני אחד מה אתה סופר. פי' כי שם מספר לא יפול אלא על דבר שיש לו ישות ולא על דבר אין, אלא שהוא השואת הכל ולפיכך יקרא אחד מצד זה: ולפני אחד מה אתה סופר. אחרי שאפילו מספר אחד לא יתכן לומר אפי' על כ"ע אלא מצד שהוא ההשוואה הגמורה ולא מצד שיעור ומספר שהוא בכלל הכמה אם כן איזה דבר או מלה תהא ראויה להאמר על עילת העילות. אמנם אמרי השוואה על כ"ע אין ענין ההשוואה הנאמר ענין מענייני האיכות כי האיכות לא יפול אלא בגשם והוא ג"כ מקרה אמנם הוא השוואת השגת השכליים אשר לא יתרבה ברבות שכלו בהן. ויש הפרש בין אחד ויחיד ומיוחד, כשכח הפועל פועל בשני תמורות נקרא מיוח ד. והתמורות הם כמו בענין קריעת ים סוף שהוא מטביע לשונאיו ומציל לאוהביו בכח מיוחד שבו. וכאשר יפעול באחד מן התמורות יקרא יחיד בפעולה ההיא. וכשהוא פועל בכח השוואה הגמורה בסוד וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו ראוי. כגון כל ישראל מומרים ומחל להם נקרא אחד. וכשם שטרם שימנה האחד שהוא שורש ויסוד לכל חשבון והוא בא בכפלו כי השנים הם שני פעמים אחד ואילו לא היה אחד לא ימצאו שאר המספרים כי הוא קודם לכל המספרים בטבע. ולפיכך אמר אילו לא היה [אחד היה] נמנע כל מספר, ואחד נאמר על כתר עליון א"כ בעילת העילות אין שייך לומר לא מספר ולא שיעור. וי"מ יס"ב בנפש נעוץ סופן בתחילתן כשם שסיבתו של האדם הוא המחשבה ר"ל ההרהור כי מן ההרהור נתעורר הרוח ופעל פעולתו בכח אמ"ש עד שהוציא הגולם בטיפה בצורת יו"ד ובו רוח חיים וממנו נפעלו כל חלקיו וסדריו ואתה רואה שסיבת כל פעולותיו היתה במחשבה כי אתה נועץ כל פרטי יצירותיו בכלל המחשבה שקדמה למעשה. כן אתה חייב לנעוץ כל הנמצאים בתחלת מחשבת כ"ע. וכשם שהשלהבת אי אפשר להמצא בלי גחלת, כך אי אפשר להמצא מעילת העילות זולת המחשבה העליונה הפשוטה. ומכאן יש לך להבין שאדון יחיד פועל כל הפעולות בהשוואתו מבלי מה שישתנה כי ממנו יקחו כל הפועלים והוא סבה לכל המפעלים ואין לו שני ביחס המפעלים כי עילת העילות לא יתיחסו אליו המפעלים להתעלמותו מהן כמו שהמחשבה אין לה סבה מניעה ממעל לה. וי"מ מכאן יש לך להבין שאדון (בינה) יחיד אין לו שני פירוש חכמה וכ"ע ולפני אחד (כ"ע) מה אתה סופר. וי"מ יס"ב נעוץ סופן בתחלתן בשנה כי כל תנועה תשתלשל אליו והנה עשרה מיני תנועות שונות זו מזו כולם מכח אחד שהוא בינה נבעו ולפיכך אמר נעוץ סוף התנועות ושינוי מספריהם בתחילתן כי מתוך השכלותיו יתחייב לכל אחד מהם תנועה בפני עצמה. ואמנם בסבת כ"ע באחדות השוה אין בו שינוי כל עיקר כשלהבת המתייחדת בגחלת ויש בה כמה מראות ואל מקום אשר יהיה שם הרוח ללכת תנוע השלהבת לאחד מן הקצוות ואין זה בסבת הגחלת, כי אדון יחיד הוא ולא ישתלשל ממנו אלא תנועה יחידה פשוטה ואין לו שני שיתחייב תנועה הפכית לו. ולפני אחד. שהוא עילת העילות שאין שייך לומר עליו מספר נמצא שהוא לפני אחד כי האחד שהוא כ"ע הוא יסוד לכל מספר. מה אתה סופר. פי' אין לך כח להביאו במספר איך הוא שהוא סבה לכל הסבות: