מ"ו יס"ב צפייתן כמראה הבזק. י"מ צפייתן הצפייה שהספירות צופות ומביטות זו בזו הצפייה ההיא כמראה הבזק כאור שיוצא מבין החרסים ופירוש אילו תקח חרס נקוב נקבים נקבים דקים על פני כולו ותכסה בו האש ותנפח במפוח באש עד שיתלהב ימשכו מנתיבות הנקבים אשר בכל נקב ונקב שבחרס חוטין שלהביות צבועות בכל מיני צבעים עולים ויורדים בנתיבות הנקבים כן צפיית החיות [עולה] בנתיבות אל החיות אשר למעלה מהן כי יש כסא לכסא יכבוד לכבוד הנה בצפייתם ישלחו ניצוצי זוהר בחשמל מיני צבעים ומתוך פחדם מהסתכל בשכינה מיד הם רצים ושבים מהסתכל כמראה הבזק שהוא נגלה ונעלם כהרף עין או כחוטין שעולים ויורדים כהרף עין מכאן אמרו בעלי הסוד אם תראה אדם שמביט בך ומיד מביט לארץ וחוזר ומביט בך ומביט בארץ דע כי הוא מפחד ממך, ואם עינו לא סר מעליך ואינו מביט בארץ דע כי הוא מבזה אותך בלבו, ועל דרך זה נאמר כי לא יראני האדם וחי, וארז"ל אפילו חיות הקדש. וזהו סוד צפייתן כמראה הבזק. ד"א צפייתן מראיהן ר"ל צבעיהן כמראה הבזק. והבזק יתחלף לפי מראה האש אם האש לבנה בזק שלה לבנה ואם שחורה בזק שלה שחור ואם תכלת בזק שלה תכלת ואם צחה כשלג בזק שלה כשלג ואם ירוקה בזק שלה ירוק ואם אדום בזק שלה אדום וכן הדין בשאר מיני צבעים והתערובות אשר לי"ס. וי"מ צפייתן כמראה הבזק כשבא הנביא או המייחד להסתכל באורות הקדושות האלו ידע כי פעמים יתנוצצו אליו עד שידמה לו כאילו הוא כמראה הבזק ומיד יתעלמו ועוד יתנוצצו ועוד יתעלמו: ותכליתן אין להם קץ. פירוש כבר ידעת שכל שני צבעים כמו על דרך משל הלבן והשחור כאשר ימשח [הלבן] מצד אחד וימשח השחור אצלו יהיה הצבע המחבר בין שניהם מעורב מלובן ושחרות לפיכך אינו לבן ממש ולא שחור ממש לפיכך אמר תכליתן של הספירות והצבעים אין להם קץ כי האמצעי כלול משניהם. ותכליתן אין להם קץ, בא לומר אע"פ שיש מספר כולל להם והם עשר אותו מנין שיש להם הוא כולל כל הפרטים וכל הכללים ולפיכך כשם שאמרנו בעמקי המחשבה שעשר ספירות בלי מה אשר במחשבת כ"ע וחכמה אין להם סוף מכח עילת העילות אשר הוא כח להם כן יס"ב הנמשכות מן הבינה אל העולם אע"פ שיש למספרם גבול ידוע והוא עשר אותו הגבול אין לתכליתו קץ כי כל המספרים כלולים בעשר הן הפרטים והן הכללים. וכיון שכן הוא נמצא שכ"ע וחכמה ובינה הן נמשכין לתכליתן. וכיון שלהן אין קץ כי הם נמשכים עד אין סוף עילת העילות אם כן גם לעולם שמבינה ולמטה אין לו קץ. ושם הבדל והפרש בין משנה זו למשנה של מעלה במה שאמר למעלה אין להם סוף לרמוז עילת העילות ואילו במשנה זו אמר אין להם קץ כי זה רומז אל כ"ע: דברו בהן ברצוא ושוב. פירוש כי הספירות אשר הם בכלל התפארת הנקרא דבר כל ספירה וספירה מהם היא אחוזה ברצוא ושוב, ופירוש רצוא חכמה, ופירוש ושוב בינה, מלשון רצון ותשובה, ובערך שהזכיר עשרה עומקים במשנה שלפני זאת כך יש לך לתת עשר רצוא ושוב לי"ס שבתפארת וכן לכל מה שבכללה וכן יש לך להבין ברצוא ושוב לכל אחת ואחת מי"ס שבתפארת בפירוש רצוא ושוב כל מה שפי' בו לעיל: ולמאמרו כסופה ירדופו. פירוש ולעטרה הנקרא מאמר יש לך להבין כי בערך שיש רצוא ושוב בתפארת ובכל פרטיה כן יש דוגמת רצוא ושוב בכל כללי העטרה ובכל פרטי העטרה, והרצוא הוא סופה ושוב הוא ירדופו שנאמר בסופה ובסערה דרכו והוא רוח חזק מרוץ ושוב. וי"מ ולמאמרו כסופה ירדופו פירוש הדבור (תפ') והמאמר (הע') ירדופו להשיג יוצר בראשית ר"ל בינה: ולפני כסאו. פי' ואל המעלות אשר הם פני כסאו של הבינה כי כסא של בינה הוא וא"ו ה"א (ת"ת ועט') ופני כסאו הם כ"ע וחכמה. הם משתחוים פי' הדבור (תפארת) והמאמר (עטרת) משתחוים אל כ"ע וחכמה להוריד משם השפע על הנמצאים ולהורות (לו) כי כולם נתהוו ממנו כמו שאמר במשנה שלמעלה מושל בכולן ממעון קדשו ועד עדי עד. ד"א דברו בהן ברצוא ושוב פי' כשתדבר ותשלח מחשבותיך בהשגת הספירות יש לך רשות לדבר בהם. אמנם ברצוא ושוב כאשר תגיע לחכמה שוב מן החכמה אל הבינה וקבל בחמנה כ"ע ועלת העלות ואל תשלח מחשבותיך בכ"ע ובעלת העלות כי המחשבה אסורה להרהר שם, אמנם למאמרו של כ"ע ר"ל עטרה של כ"ע כסופה ירדופו להשיגה ולהרהר בה ולפני כסאו (כ"ע) הן משתחוים החיצון אל הפנימי וכל הממשלות זש"ה אתה הוא (חכמה בינה) ה' לבדך אתה עשית את השמים (תפארת) שמי (בינה) השמים (תפארת) וכל צבאם (קצוות) הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך (בינה) משתחוים (חכמה וכ"ע): יס"ב צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם קץ. אם תאמר מציאות גשם אחד אין לו תכלית שקר ואיך יאמר ותכליתם אין להם קץ. יש לומר כי כל גשם מצד היותו גשם בהכרח יש לו מציאות מכל מקום מדרך המציאות הוא להיות ענין ממוצע בין שני הפכים. והמשל בזה האויר שהוא חם ולח מצד חומו יתחבר לאש ומצד לחותו יתחבר למים והאויר הוא ממוצע בין המים ובין האש שהם שני הפכיים. וכן בענין השכליים והגופים יש מין ממיני הנמצאות אשר הם ממוצעים בין הגשם ובין השכל, הלא תראה לפילוסופים אומרים שכל הוה ונפסד הוא גשם ומה שאינו הוה ונפסד אינו גשם. ולפיכך פסקו לפי דמיונם המשקר בגלגלים אלו הנפרדים שאינם גשם ולא יאמר עליהם גשם כי אם בשיתוף השם בלבד כל שכן בענין שמו הנכבד והנורא ובעניינים שיהיו ממוצעים בין גשם לשכל ומצד היותם ממוצעים יהיו מחוברים בגשמיים ובשכליים וכ"ע ומצד זה לא ישיגם שיעור וזהו ותכליתן אין להם קץ: