מ"ג עשרים ושתים אותיות יסוד לכל דבור ומעשה פירוש בנפש: חקקן בקול וחצבן ברוח וקבען בפה. דע כי הקנה מתמלא מרוח הנשאב בדרך הריאה והרוח הדבק בדופני טבעות של הקנה והרוח הדופק על הטבעות ונגרר מטבעת לטבעת ועולה בטבעות ויורד בחוליא ועולה בטבעות הוא הוא המשמיע קול בפי האדם העליון ובאדם והרוח האמצעי אשר איננו נגרר בטבעות נקרא רוח והרוח המשתלח אל הפה ומתחלק ונחתך בה' איברים והם בגרון ובלשון ובחיך ובשינים ובשפה הוא הנקרא דיבור. וכל האותיות נחלקו לה' חלקים וכל חלק מהם ניתן לו כלי להניעם. כלי המיוחד לאותיות אחה"ע כלי שלהם הוא משך הרוח בגרון לבד ר"ל בבית הבליעה, והם רוחניים למאד לפיכך נבחר מהם הה' לשמו הגדול וה' בקריאתו מושך הא' עמה כמו ה"א ומושך יו"ד עמה כמו ה"י לפיכך נבחרו אלו לשמו הנעלם ר"ל אהי"ה. והופקדו אותיות בימ"ף לשפתים, ולפי שהגיון הוא"ו פעמים הוא יבא בחול"ם והוא אז רוחני בלתי שימוש כלי השפה לפיכך נבחר עם שאר שתי אותיות לשמו המפורש. והופקדו אותיות גיכ"ק לחי"ך, ולפי שהיו"ד הוא כעין גולם בלי צורה והיא בכל ונסתרה מכל לפיכך הושמה בראש השם המפורש, ולפי שהיא ראשית הכל ואחרית הכל, לפיכך נתנה בראש של הנכתב ובאחרית הנקרא, כי הוא ראשון והוא אחרון. והופקדו אותיות דטלנ"ת בלשון, ולפי שהדל"ת היא כעין מעזיבה ותקרה שנתנה בקצה שלה הימנית על עמוד אחד לבד ואמצעות התקרה וצדה השמאלי אין לה על מה להשען והיא עומדת ברוח אלהים חיים לפיכך נקרא ד"ל ואם דל הוא ואין ידו משגת לעמוד השני. וידוע הוא שאות הנו"ן עקומה היא דל"ת הפוכה כזה ד נ. אלא שזה תקרתו מלמעלה ונו"ן עשה תקרתו לאסקופה ולכן נתחברו שניהם לספירת העטרה והוא ד"ן את כל העולם בכח שבה וזהו סוד אדנ"י. כן הלשון שהוא הבינה יונקת מכח אל"ף של כ"ע ויו"ד של חכמה ודנה את כל העולם כולו בסוד צדק צדק תרדוף צדק עליון (בינה) וצדק תחתון (עטרת) [למען תחיה] בכח חיים (כ"ע) וירשת את הארץ (עט'). ועיין בספר הבהיר. והופקדו זסשר"ץ לשינים, ולפי שהשי"ן יש לה ג' ראשים והוא כעין בית קבול ר"ל (טי"ת) [עט'] המוכנת לקבל בה כח עליון ר"ל ג' ראשים של ג' אותיות השם והם יו"ד ה"א וא"ו כן העטרה מקבלת מכל הספירות שעליה, ולפיכך שמוה בראש שד"י. ואות דל"ת ויו"ד כבר פירשתי לעיל, ואותיות צד"י ותי"ו אשר בצבאות כבר פירשו בו רז"ל אות הוא בצבא שלו כי כל הצבאות נראות בה ר"ל בעטרת. וצד"י הוא צדיק יסוד עולם ותי"ו הוא תפארת במקדשו. והושם למ"ד מן אותיות דטלנ"ת בשם אל כי זו הוא עולה ממעל לכל האותיות עד א' של כ"ע. ולכן מורה על כח שנאמר יש לאל ידי פירוש כח ועוצם. והושמו זסצר"ש בשינים ר"ל בל"ב נתיבות שבפה אשר בראש שכללו כעין יו"ד אטומה כי נתיבותיו נעלמו. ויש להבין מזו המשנה פני האדם ודבורו: