שער תשעה עשר: (א) שלשה אבות ותולדותיהם, ושבעה כובשין וצבאותיהן, וי"ב גבולי אלכסונין. וראיה לדבר עדים נאמנים עולם שנה נפש: אחר שכבר נתבאר בפרקים הקודמים מענין השתלשלות המדרגות מהראשון הפשוט בסוד אותיות קדושות כדפרישית, בא עתה בפרק זה להצילנו מן הטעות שלא נכחיש מציאות הכחות והמלאכים והצורות הרוחנייות שהם בעלות גבול בלתי גשמיות והם המלאכים, כמו שנבוכו בהם הפלוסופים. וכשבאו להאמין בהם מיעטום עד המספר ידוע קצר לפי קוצר ידיעתם, והתורה אמרה רכב אלהים רבותיים ותחתיהם כמה אלפי אלפי אלפים רבי רבבות שנאנים. וזהו שאמר כי הם שלשה אבות - דהיינו אמ"ש ותולדותיהם - שמהם משתלשלים כמה כחות מלאכים, והם מלאכי רחמים מצד שלש ראשונות, ושרשם אמ"ש. ואמר ותולדותיהם - כי יתרבו לאין תכלית, אמנם בעלי רחמים במקורם. וזהו שאמר אבות ותולדותיהם - פירוש כיוצא בהם כפי שורשם ולא אמר צבאותיהן כדקאמר בזה אחרי כן, מפני שמלת צבא הוא צבא מלחמה ומדות אלו רחמים פשוטים, לכך מלאכים המשתלשלים מהם הם מלאכי רחמים, רחמים בהם לא צבאות שמורה על כחות הדין. ועוד כי היכל קדש הקדשים שהיא נגד הבינה וממנו ולמטה יתייחסו המלאכים כדפירשו בזוהר בפרשת פקודי ופירשנו בספ"ר בשער היכלות, אמנם מהיכל קדש הקדשים למעלה הם תולדות אל הספירות כחות נעלמים בלתי מתייחסים בשם צבא, שאין מי שישכל וידע מה משם ולמעלה בפרטות אלא מציאות האלוה בעשר ספירותיו: ושבעה כובשין - הם שבעה ספירות שהם כובשין ומנהיגים העולם השפל כנודע, ולכך להם צבא כמלך הכובש מלכותו על ידי צבאותיו, ולכך לשבעה ספירות צבאות כנודע, והם מלאכי חסד מצד הגדולה ומלאכי דין מצד הגבורה וכן כולם. ולכך ייחס לספירות עליונות בשם אבות להוכיח תולדות, ואלו בשם כובשין להוכיח צבאות: וי"ב גבולי אלכסונין - גם להם מלאכים נאצלים, כי שמם יעיד להכרח צבאותם, כי הם גבולי אלכסון שיש שם כמה וכמה מהענפים, שאם אלו שהם סבה להם שהם עצם הששה קצוות, כ"ש אלו שהם התפשטותם באלכסון על הדרך שפירשנו בפרק הקודם: וראיה לדבר - שיוכרח ממנו ענין זה עול"ם שנ"ה נפ"ש - כי עם היות שפירשנו שהם י"ב מזלות בעולם, כמה ככבים בכל מזל ומזל וכמה כחות ועניינים, וכן בחדשים שבשנה, וכן באברים, שאין כל האדם נכלל בי"ב אברים אלו, שגם כן יש למטה מהם אברים קטנים וחלקי חלקים ואדרים וחללים ועניינים לאין תכלית. והיאך מאות אחת יתמצא הענין הזה אם לא שיהיה בו רמז לחלקי חלקים שבחיילי האות ההוא המורה על רבוי חיילי הגבול אשר עליו. והאות ראש לחיילים והמרכבות ההם, ומרכבות אותיות שם בן ארבע יוכיחו כדפרישית לעיל בשער י"ב. והם עדים נאמנים עולם שנה נפש - כי הבקי בעצם בחכמת הת(י)כונה כשמואל ירחינאה היה יכול לייחס עוד חלקי היד כפי החלקים והחדרים אשר במזל שכנגדו, אשר הם נבראים על ידי גלגול האות הנרצה, והוא אל האדם במקרה, מפני שאין כוונתו אליו ואל האות והסבה הבורא הבריה והבריה הנבראת בעצם מפני שזה חלק מחלקיה. ודבר זה איננו רחוק מאד, שהרי ייחסו החכמים בתכונה שמות המזלות טלה שור תאומים וציירו להם צורות, והם לא ידעו סבה לשמות אלו ולא לצורתם, עד שכתב הרמב"ם בפרק ג' מהלכות יסודי התורה כי בזמן מה היו בצורות אלו הדברים. איך שיהיה יכריח ענין היות במזל ההוא חדרים וכחות וככבים ימצא ענינם בטלה או באריה או בדגים או בסרטן, ואם היה חכם בקי ימצא באדם יחס אל האבר כמנין הורידים וכענין העצמות והגידים והעצילים וכיוצא ציור צורת הטלה והמאזנים וכיוצא, כפי בחינת איבריו מניינם ופעולתם. וזה יכריח היות בסוד שלש ושבע וי"ב העליונות שהם שרשים אל האותיות כדפרישית להם כחות ומרכבות וחיילות מתפשטין מהם: והבקי בסדר המרכבות העליונות לא יתרחק לו לייחס מה שבזה בזה, מה שבאדם העליון בשלשה מיני אדם התחתונים שהם עול"ם שנ"ה נפ"ש. וזה חלק מחכמת הרשב"י ע"ה באדרא בסוד שיעור קומה כדפרישית לעיל. וגם זה חלק חכמת ר' ישמעאל בההיא ברייתא כאשר נבאר לקמן בס"ד, שנתן צורה לאיברים העליונים, ולא שיש בהם צורה אלא שהם מחייבים הצורה למטה ומהם נמצא בעולם שנה נפש כדפרישית, ומהתחתונים יוודעו העליונים ומהעליונים ימצאו התחתונים, ואלו דפוס אלו, ואלו חותם אלו: וידעתי שיקשה אל המעיין כי כל הדברים האלה אינם השגת מציאות הידיעה בעצמה, אבל הם השגת מציאות שיש ידיעה בעולם. והאמת שכך הוא, אבל נבחר בידיעה המועטת בדברים הנסתרים מהידיעה המרובה בדברים הפשוטים. ואם יקשה אל המעיין כי נמסר לנו סדר השתלשלות המדרגות העליונות ר"ל נאצלות, ולא נמסר לנו סדר ידיעת השתלשלות המלאכים עם היותם למטה מטה הרבה, הא לא קשיא, כי הידיעה בדברים העליונים הנאצלים חוייבה אלינו להשיג קוננו לישר דרך אמונתינו, והידיעה במלאכים היא חכמה ולא אמונה ואל זה יספיק לנו בידיעת מציאותם וקצת סדר מדרגותם. ועם כל זה לא נכחיש שהיה אל הקדמונים דרך בה כעניין הנביאים בחיות ובשרפים, ואבדה בגלותנו ולא נשאר אלא שנים שלשה גרגרים בראש אמיר. כעניין מציאות המרכבה ליחזקאל והשרפים לישעיהו, וקצת מפוזר ומפורד בדברי רשב"י ושאר החכמים ע"ה. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ב) חיצה את העדים, חק עשרה שלשה ושבעה וי"ב מזלות ופקידין בתל"י גלג"ל ול"ב: כבר פירשנו במשנה הקודמת שכוונתו בפרק זה לפרש בשכלים הנפרדים, ובמשנה הקודמת הכריח מציאותם, ועתה אמר כי הם עולם הפירוד. וזהו שאמר חיצה את העדים - נחלקין, שאין עול"ם שנ"ה נפ"ש מיוחדים בעצמם כדפרישית לעיל כ"ב חפצים וגוף אחד, דהיינו ייחוד מציאות קש"ר אמ"ש עם בג"ד כפר"ת, ואלו הם י"ב פשוטות, אבל כאן חיצה את העדים פירוש אלו השלשה עדים שהם עול"ם שנ"ה נפ"ש שהם למעלה רוחניים ומיוחדים ונקשרים, הם נחצים בכאן בעולם הפירוד לחלקים. והטעם שלמעלה שהם בבינה ושש קצוות ומלכות דהיינו עול"ם שנ"ה נפ"ש הם מיוחדים בסוד ייחוד וקשר האצילות, והנה שהוא עולם הנפרדים הם כל אבר ואבר בפני עצמו: ואמר חק עשרה - לשון חקיקה שהוא גלוי והעבות הדברים בעצם, והיינו צאתם מן האצילות אל עולם הנפרדים, והם עשרה מדרגות שיש אל המלאכים זו למעלה מזו בסדר עשר ספירות ואלו הם, שרפי"ם חיו"ת אופני"ם אראלי"ם חשמלי"ם מלאכי"ם אלהי"ם בני אלהי"ם כרובי"ם ואשי"ם, הם עשרה. אמנם בספר מעשה בראשית מנאם על דרך אחרת, כרובי"ם חשמלי"ם חיו"ת אראלי"ם שרפי"ם תרשישי"ם אופני"ם אישי"ם טפסרי"ם הם עשר כחות, ואין ספק שאין סדרם כסדר שכתבנו, עם היות שהרמב"ם לקח לו סדר אחר בפרק שני מהלכות יסודי התורה. והרשב"י ע"ה פירש כי שרפים בבינה וחיות בת"ת ואופנים במלכות, והם שלשה מדרגות זו למעלה מזו. אמנם למעלה מהשרפים הם אראלים וחשמלים, והם נכללים בשרפים כעניין הבינה שבה כלולים כתר וחכמה. ובחיות כלולים ששה מדרגות שהם כרובי"ם תרשישי"ם אישי"ם טפסרי"ם אלהי"ם בני אלהי"ם, והם בת"ת. ואחרי כן אופנים. וחיות ואופנים קשורות אלו באלו בענין שהם שלשה ושבעה - נחלקים והיינו שהם שבעה היכלות בהיכל שביעי פרגוד, ומשם ולמעלה אין מי שישיג. ושלשה בפני עצמן ושבעה בפני עצמן. וי"ב מזלות - הם סוד י"ב פנים שבחיות שהם י"ב מזלות, שבפנים אלו נוזלים שפע לעולם. וסוד י"ב הוייות הם י"ב פנים, ועם היות שהם י"ו פנים (י"ב), וכן פירש הרשב"י ע"ה שנחשבים בבחינה אחת לי"ב ובבחינה אחרת לי"ו: ופקידין בתל"י גלג"ל ול"ב - הם כחות מת"ת ומלכות ובינה. ופי' פקידין - שהם עומדים מופקדין על פי השפע הנשפע מספירות אלו, שהם תל"י גלג"ל ול"ב. ויתבאר עוד עניינו לקמן שאינם ממש בינה ות"ת ומלכות, אלא בחינות פנמיות מהם, והם מתנהגות על פיהם כפי הנשפע מלמעלה. ולפי מה שמפרש בספר הבהיר בענין פקידין בתל"י גלג"ל ול"ב - שפירש שהם י"ב צורות קדושות בתל"י וי"ב בגלג"ל וי"ב בל"ב, הענין שהם ל"ו צורות קדושות, ופי' פקידין - שהם כלולים ומופקדים שם ולא אהדר פקידים בתל"י וכו' אלא לי"ב לבד, כי שלשה ועשרה הוא ענין אחר, ואהדר למציאות י"ב כחות שהם בתל"י וגלג"ל ול"ב שהם י"ב שבטים עליונים, והם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים, ש[ב]הם תלויים ע"ב שמות. ובעניין זה הארכנו בספ"ר בשער פרטי השמות. ואפשר אומרו חיצה את העדים - י"ב בתל"י וי"ב בגלג"ל וי"ב בל"ב, ואינם כ"כ ענין אחד כדפרישית, אלא שלשה בפני עצמן ושבע בפני עצמן וי"ב בפני עצמן. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ג) שלשה אש ומים ורוח, אש למעלה ומים למטה ורוח בנתיים, וסימן לדבר שהאש נושאה את המים: משנה זו כולה שנינו בפרק שני ושם נתבארה. אמנם הכוונה הנה להיות מציאות המלאכים נחלקים לשלשה חלקים שהם שרפים חיות ואופנים כדפרישית, שרפים הם מצד הבינה והאש ושמם יעיד עליהם, והם למעלה גבוה מחיות ואופנים. ואופנים הם למטה מצד המים כדכתיב והנה אופן אחד בארץ, שהם מים מצד החסד. והחיות באמצע שהם מצד הת"ת הרוח, והם בנתיים, שאם אופנים יעלו אל האש אין צריך לומר שלא יכבו את האש מפני שהיא אש אוכלת לחים ויבשים ושואב את המים ומבטלם, אלא שאדרבה יתבטלו הם אם יעלו למעלה ממחיצתם. לכך הרוח בנתיים שהם החיות, והחיות אויר, ואויר נדלק באש השרפים ואינו מתבטל. וכן המים נכנסים ברוח ואינם מתבטלים, כענין שהחיות הם נכנסים בין השרפים ויש להם השגה שם, והאופנים נכנסים בין החיות ויש להם השגה שם. ונתן סימן לדבר - שהחיות בנתיים, ופי' בחינה אמצעית שוה אל שניהם, שהאופנים מזדווגים אליהם והם בשרפים, ולא אופנים בשרפים, שהאש נושאה את המים שמכלים אותם ושואבים אותם וכדפרישית. ואית דגרסי מ"ם דוממת וכו' - וכבר נתבארה בפרק שני משנה שלישית. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד עם מה שנתפרש שם: (ד) תלי בעולם כמלך על כסאו, גלגל בשנה כמלך במדינה, לב בנפש כמלך במלחמה. [ואית דמסיים הכי - כללו של דבר מקצת אלה מצטרפין עם אלה ואלו תמורת אלו, אלו כנגד אלו, ואם אין אלו אין אלו]: כבר הסכמנו לפרש משניות אלו בסוד העולם התחתון מן האצילות ולמטה בשלשה בחינות, שהם שרפים חיות ואופנים. וכמו שיש אל הספירות העליונות, ר"ל בינה ות"ת ומלכות בחינה אמצעית שהוא נקודת מרכז שבה תסוב גלגל הספירות, והנקודה האמצעית הזו תתייחס בשם תלי והוא שם תנין שייחסו התוכנים, שהוא קו האמצעי המרכז שעליו נקודת הארץ ובו תסוב תנועת הגלגלים קצתם. ואמר שהוא ענין מציאות מחובר ממים ואש ואויר שהוא קו האמצעי בעולם. וכן בחינה אמצעית בבינה שבה סוד שלש ושבע וי"ב תקרא תל"י, והלשון תלי תלים, והיינו קבוץ המדות. וכן גלג"ל בת"ת, והוא אמצעית אל סוד השנה שהוא שש קצוות. וכן ל"ב בחינה אמצעית במלכות שהיא הנפש. והארכנו בביאור ענין זה יותר בספ"ר בשער פרטי השמות. והנה הבינה אותם הבחינות אשר בה בשלום דאין בה דין. כי עם היות שדינים מתעוררים ממנה, סוף סוף היא רחמים ובחינת המדות שבה גם כן. לכך הוא כמלך על כסאו - שאין שטן ואין מקטרג. אמנם בת"ת יש בו דין קצת, אבל קו האמצעי מכריע לצד הרחמים. לכך הוא כמלך במדינה - שאינו בטוח, אבל בטוח שלא ינצחוהו. אמנם במלכות מפני רבוי הדין הוא כמלך במלחמה - פעמים גובר הרחמים ונוצח פעמים גובר הדין ומנוצח: והנה כדמות בחינה אמצעית שבבינה אל הספירות הנעלמות שבה, כן אכתריא"ל - בין השרפים. וכדמות בחינה אמצעית שבת"ת אל שש קצוות, כן מטטרו"ן - אל החיות. וכדמות בחינה אמצעית שבמלכות אל הספירות שבה, כן סנדלפו"ן - אל האופנים. והנה באכתריא"ל שהוא סוד הבריאה כדפרישית בספ"ר בשער אבי"ע, אמר תל"י - שהוא קווצותיו תלתלים, ששם מקור הכתר בעולם שהם השרפים כמלך על כסאו - כדפירשו במסכת ברכות אמר ר' ישמעאל פעם אחד נכנסתי וכו' וראיתי את אכתריא"ל וכו'. ומטטרו"ן שהוא גלג"ל בשנה - כן הוא בחיות שהוא רקיע נטוי על ראשי החיות כמלך במדינה - מפני שסביב חוצה לעולם מטטרו"ן הם הקליפות, ויש שם קצת קטטה. אמנם סנדלפו"ן שהוא ל"ב בנפש - שהוא בסוד העשיה, שם ממש הקליפות והוא כמלך במלחמה. ושלשה אלה שהם אכתריא"ל ומטטרו"ן וסנדלפו"ן הוא סוד בריא"ה יציר"ה עשי"ה שפירשנו בספ"ר בשער אבי"ע. ואל אלה השלשה יתלוו כחות המלאכים שרפים חיות ואופנים: (ה) גם כל חפץ זה לעומת זה ברא האלהים, טוב לעומת רע. טוב מטוב, רע מרע. טוב מבחין את הרע, ורע מבחין את הטוב. טוב גנוז לצדיקים ורע לרשעים: אחר שדבר בענין המלאכים דבר גם כן בענין החצונים, ואחר שגם הם מאתו לצורך העולם. ולהודיענו שהם נבראים מאתו בכוונה אמר גם כל זה חפץ זה לעומת זה - שהם הקליפות שהם נגד הקדושה מבחוץ כקוף לפני בני אדם, גם אותם נבראו על ידו. וזהו שאמר ברא אלהים. ונקט שם אלהים כי על ידי שם זה נבראו ודאי כאשר נבאר. והם למטה מעולם המלאכים, חוץ להיכלות. וזהו שאמר טוב לעומת רע - כאומרו סביב רשעים יתהלכון. ואחר שביאר מקומם אמר מהיכן נבראו, ואמר טוב מטוב - פירוש מלאכי חסד וטוב מצד הימין הנק' טוב. ורע - שהם מלאכי רע מלאכי חבלה, מרע - מצד הגבורה בסוד השתלשלות בעלי הדין, ואלו סיגי הזהב כמו שפירשנו בארוכה בספ"ר בשער התמורות: ומשתי כחות אלו שהם טוב ורע מורכב האדם שמשם יצר הרע ויצר הטוב. והנה המלאכים הם יצר הטוב כולם ואין להם בחינת הרע כלל, ולכך אין להם שכר בעמלם. והבהמות כלם יצר הרע ולהם אין בחינת הטוב, ואין לנפש הבהמה שכר ועונש זולתי אם היא בסוד הגלגול שאינה בהמה, וזהו חמורו של רבי פנחס בן יאיר. אמנם בני אדם יש להם יצר הרע ויצ"ט שהם נשכרים ונענשים. וזה טעם אל בריאת הרע, כי טוב מבחין את הרע - כי על ידי היות באדם טוב ורע והוא עוזב הטוב ורודף אחר הרע הוא בעל עונש. וכן הצדיק רע מבחין את הטוב - שיש בו יצר הרע ויצ"ט ועוזב הרע ורודף אחר הטוב הוא בעל שכר, וגדולה מעלתו ממלאכי השרת. אם כן זהו טעם שברא הקב"ה הרע שהוא משלים הטוב ומעלהו למעלה מהמלאכים, וכדפירשו בזוהר בעניין זה ממש. ולכך טוב גנוז לצדיקים - ששכר מצוה שהוא יצר הטוב מצוה שהוא הטוב וכו': (ו) שלשה אחד אחד לבדו עומד. שבעה חלוקים, שלש מול שלש ואחד מכריע ביניהם. י"ב עומדים במלחמה, שלשה אוהבים שלשה שונאים, שלשה מחיים שלשה ממתים, ואל מלך נאמן מושל בכולן ממעון קדשו: התחיל לדבר בדברים הגשמיים שהם למטה, בעול"ם שנ"ה נפ"ש הגשמיים שאינם ברוחניים שביאר בפרקים הקודמים. כי אותם שהם ברוחנייות עם היותם הפכים, הם נקשרים ומיוחדים כדפרישית בפרקים הקודמים. אמנם בעולם שנה נפש הגשמיים כל אחד ואחד מאמ"ש לבדו עומד, בין בעולם בין בשנה בין בנפש. שהרי בשנה בזמן קור אינו רויה, ובזמן רויה אינו חום. וכן בעולם יסוד האש אינו יסוד המים, ושניהם אינם יסוד הרוח. וכן בנפש בטן אינו ראש, ושניהם אינם הגויה. אבל ברוחניים כולם מסכימים אל פעולה אחת ומיוחדים יחוד שלם כנודע. וזהו שאמר שלשה - שהם בעש"ן הגשמיים, כל אחד לבדו עומד - ואין יסוד הרוח התחתון מכריע בין האש והמים כעניין הכרעתם באצילות, אלא כל אחד ואחד - מהם לבדו עומד. וכן שבעה - שהם מיוחדים ומצורפים יחד בעש"ן הרוחניים כדפירשנו, בגשמיים אינו כן אלא חלוקים שלש מול שלש - כי שבעה ככבי לכת הם שצ"ם מצד אחד נכ"ל מצד אחר וחמה ביניהם בלתי מייחדם, שאין כן כוונתו לקשור אלא מכריע כענין לשון המשקל שהוא אמצעי. וכן אחד בשבת שני בשבת שלישי בשבת מצד אחד, ורביעי בשבת וחמישי בשבת וששי בשבת מצד אחד, ושבת אמצעי בלתי מייחד הימים. וכן בנפש עין ימין אזן ימין ונחיר ימין מצד אחד, ועין שמאל ואזן שמאל ונחיר שמאל, ופה אמצעית בלתי מייחדם. ולא כן למעלה כי המדות נקשרות שבעתם אלו באלו כנודע. ופירשתי עניין קשר הספירות לעיל ובספ"ר בשער סדר עמידתן: וגם כן בענין י"ב גבולים שהם לעיל מיוחדים ונקשרים בסוד האצילות, הם למטה אדרבה הפכיים אלו לאלו, כענין המזלות כל אחד שופט דינו הן למות הן לשרושי הן לחיים הן לאהבה הן לשנאה, עד שיתבטל קצת פעולת האחד מפני קטרוג האחר, ובאחד מיני אלף לא יסכימו כולם אל פעולה אחת. ולא כן ענין הספירות והגבולים שכלם מסכימים אל ענין אחד. וזהו שאמר י"ב עומדים במלחמה - ממש, ולא כן אומרו ברוחניים אלא ערכן כמין מלחמה ולא שילחמו ח"ו, אלא טבעם לוחמים אמנם מסכימים אל הדין או אל הרחמים כנודע. ולא כן הגבולים בעש"ן הגשמיים, כי בעולם שהם י"ב מזלות שלשה אוהבים - הם, כי המזלות לעולם ששה בירידה וששה בעלייה, והנה השלשה שהם למעלה מכלם הם מחיים - את האדם משפלותו ורוממים אותו, וג' שכנגדם למטה מכולם הם ממיתים - אותו ומשפילים אותו עד למטה. ושלשה שהם בתחלת העליה הם אוהבים - אותו מתקרבים אל החיים ואל העליה להעלותו, ושלשה שהם בתחלת הירידה הם שונאים - אותו. וזה בדברים שהם טובים לאדם כאותם הגוזרים טובה, אמנם בענין שהם נגדיים יהיה הגזרה להפך: או נפרש כי האדם חי מצד החיים שהוא הרוח החייוני חם ולח, ולכך שלשה שהם חמים ולחים שהם תאומי"ם מאזני"ם דל"י הם מחיים - האדם אחר שהם חמים ולחים בטבעם, ושלשה שהם קרים ויבשים הפך חיות האדם ממתים - אותו, והם שו"ר בתול"ה גד"י. ושלשה שהם קרים ולחים שונאים - דהיינו סרט"ן עקר"ב דגי"ם. ושלשה שהם יבשים וחמים אוהבים - אותו, שהם טל"ה ארי"ה קש"ת. וכן דרך זה אל החדשים, כי זמן האביב אהוב אל האדם ומחיה אותו שהוא חם ולח, וזמן החום שהוא חם ויבש אוהבים - . אמנם זמן הסתיו שהם שלשה חדשים תשר"י מרחשו"ן כסל"ו שונאים - כי קשה יומא דמטרא כיומא דדינא. וזמן החורף וקור שהם טב"ת שב"ט אד"ר ממיתים - אותו ממש בקרירותם ולחותם. וכן אל י"ב גבולים שבנפש, שלשה מחיים - אותו שהם שתי ידים והכבד, שבידים ניזון כל עמל אדם לפיהו והכבד מבשל המזון ונותן לכל האברים. שלשה ממיתים - שתי רגלים כאמרם ז"ל רגלוהי דבר נש אינון ערבין ליה, והמרה. שלשה שונאים - קורקבן ומסס וקיבה, שהם סבת החולי בתוספת האכילה בהם. שלשה אוהבים - טחול ושתי כליות, טחול שוחק וכליות יועצות. ע"כ פי' כפי הנראה לעניות דעתי. אמנם בקצת נוסחאות כתוב בלשון המשנה ממש כזה, שלשה אוהבים אזנים עינים ולב, שלשה שונאים כבד מרה ולשון, שלשה מחיין טחול ושני חוטמין, שלשה ממיתין שני נקבים תחתונים והפה, עכ"ל. ואיני חושב שיהיה לשון הספר, אלא הגהה מבחוץ. ואף לפרש המשנה כך לא ניחא לי, שאינם אלו י"ב גבולים י"ב מנהיגים שפירשנו בפרק הקודם, וסוגיא דמתניתין נראה די"ב עומדים במלחמה אי"ב גבולים קאי כדפרישית: ומסיימי ומושל בכולן ואל מלך נאמן - פירשנו לעיל בפרק ראשון טעם למלות אלו באין סוף, אמנם סיים כאן במשנתינו בזה לומר לנו שלא נחשוב בראותינו השינויים אלו והקטטה הזאת בין י"ב ושבעה ושלשה שלא יהיו הדברים מונהגים מאתו ית' ח"ו, כאשר עשו הכופרים הרודפים אחר ראות לבם שדברו על ה' תועה וסלקו השגחתו במה שאמרו שאין השנויים מאתו שאינו בעל שנוי רצון, אלא כל הדברים הם מאתו. וזהו שאמר ואל מלך נאמן מושל בכלן - ועל רצונו פעולתם והנהגתם ומחלוקתם. ועם כל זה מענין השנוי לא קשיא, כי ממעון קדשו - הוא ההנהגה והרצון בהם, כענין שעל ידי ספירותיו יפעול הוא השנוי ולא ישיגהו שנוי ברצונו, כדפרישית בספ"ר בשער עצמות וכלים. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ז) אחד על גבי שלש, ושלש על גבי שבעה, ושבעה על גבי שנים עשר, וכולן אדוקים זה בזה: משנה זו כוונתה לפרש דרך הנהגת האחד הפשוט אשר לא יכונה אליו לא רבוי ולא שנוי ולא דין ולא רחמים, כספירותיו בתחתונים. וצריך לזה לפרש שני דברים, האחד בחינתו עם ספירותיו, ובחינת ספירותיו עם נבראיו, והם ע"י מנהיגים אותם כרצונו. וזהו שאמר אחד - שהוא כתר שהוא כסא אל מאצילו הוא דבק במאצילו, ואף אחר התפשט ממנו לא יוחס כ"א בשם אחד, על גבי שלש - פירוש שופע שפעו על גבי שלש ראשונות שהם הספירות המיוחדות עמו שלש ראשונות. והנה בין המאציל ובין הנאצלים אין בחינת שנוי כלל, שהוא אחד ונאצליו אחד מיוחדים באחדות. אמנם מנאצל ראשון אל נאצל אחר מתחלק ההשגחה והעניין אל שלשה, והיינו שלש ראשונות שהם חשובות כאחת בערך דבקותם בכתר, והם מסתעפות אל שלש למטה שהם חכמה משפעת חסד בגדולה, ובינה משפעת דין בגבורה, ודעת משפיע רחמים בת"ת. ובערך קבלתם מהכתר הוא מקור אחד ועניין אחד, וזהו שאמר אחד על גבי שלשה - ואחרי כן שלשה - שהם חכמה ותבונה ודעת, חס"ד די"ן ורחמי"ם א'מ'ש', על גבי שבעה - דהיינו שבעה ספירות, כי בהתפשט האצילות יסתעפו הספירות בהנהגתם הראויה. ואפילו שם עדיין אין הנהגה זו אל התחתונים מפני דקותה והרחקתה מן השנוי והדין והגבול והגשמות. אמנם שבעה על גבי שנים עשר - שאז יסתעפו הענפים והשנויים יותר, אמנם הם הבחינות האלו שנים עשר בשבע ושבעה בשלשה ושלשה באחד, אדוקים זה בזה - כדמיון העלול המשתוה אל עילתו ואל עלולו כנודע: ואית ספרים דמסיימי הכא במתניתין י"ב למטה שבעה על גביהן ושלש על שבעה, ומשלשתן יסד מעונו, וכולם תלויים באחד, שהוא אחד ואין לו שני, מלך יחיד בעולמו, שהוא אחד ושמו אחד, אוי"ר רוי"ה גוי"ה אר"ץ קו"ר בט"ן שמי"ם חו"ם בא"ש זהו אמ"ש - . עכ"ל. ואין ספק שהוא הגהה מבחוץ ופירוש אל המשנה. ועם כל זה בדידן נקיט לשיטתיה: עוד אית דגרסי הכא בלשון המשנה שלשה שהן ברשותו של אדם הרגלים והידים והפה, שלש שאינן ברשותו של אדם עינים ואזנים וחוטם. שלש שמועות טובות לאזן ברכה ושמועה טובה וקילוס, שלש שמועות רעות לאזן קללה ושמועה רעה וגדוף. שלש ראייות יפות לעין, עין טובה עין בושה עין נאמנת, שלש ראייות רעות לעין, עין נאיפה ועין רעה ועין מגונבת. שלש דברים רעים ללשון, הדובר בפני המלשין והדובר אחד בפה ואחד בלב והמדבר שקרים, שלש דברים טובים ללשון, שתיקה ושמירת לשון ולשון מדברת אמת. עכ"ל. ודברים אלו איני רואה להם ענין, אם לא שנאמר שברא הקב"ה דברים אלו באדם להטות עצמו כפי בחירתו לטובה או להפך, ואם כן הוא גורם לעצמו, כדכתי' מפי עליון וכו' וכדפירשו רבותינו ז"ל ארורים הם הרשעים שמהפכים וכו' וזה פשוט. וברוב הספרים לא נמצא, ושום מפרש לא היה לו ענין זה. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ח) וכיון שצפה [נ"א - שראה] אברהם אבינו ע"ה והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף ויצר ועלתה בידו, נגלה אליו אדון הכל הושיבו בחיקו ונשקו בראשו [נ"א - על ראשו] קראו אוהבו ושמו בשמו וכרת לו ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמ' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. כרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו והוא ברית מילה, כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית לשון. קשר עשרים ושתים אותיות בלשונו, והמקום גילה [נ"א - וחמקו וגילה] לו סודו. משכם במים דלקם באש רעשם ברוח בערם בשבעה [נ"א - בשלהבת] נהגם בי"ב מזלות. אד"ג. [נ"א - א'ד'נ']: חסלת ספר יצירה דמתקריא ברייתא דאברהם אבינו, כל דצפי בה לית שיעורא לחכמתיה: וכיון שצפה - פירוש התחיל להסתכל בהנהגת העולם. ואפשר שנאמר שצפה - ברוח הקדש, והביט - בתחתונים, וראה - בעליונים, בסוד עול"ם שנ"ה נפ"ש דבוקים ונאחזים אלו באלו. וחקר - בדרך חקירה במציאותם, היותם נמצאים מעליונים תחתונים בדרך עילה ועלול כנודע. וחקק וחצב וצרף - כבר פירשנו למעלה ענין חקיקה וחציבה וצירוף לברוא איזו בריה. ויצר - כענין רבא ברא גברא בסנהדרין, וזהו ועלתה בידו - שהוציא לפועל חכמת היצירה, שבזה נתאמת לו ענין היצירה והפוך הטבע, הפך דעת החקירה, כדפרישית בפרקים הקודמים. נגלה אליו וכו' - אז כשנתאמת ונקבע באמונות האמתייות בהיותו בן מ"ח שנה, נגלה אליו אדון הכל בדרך נבואה ממש, הושיבו בחיקו - בסוד אתה בחרתנו מכל העמים, הפך ואל תחבק חיק נכריה. נשקו על ראשו - סוד הנשיקה רוח ברוח, כמו שהנטילה בנשיקה כדכתיב על פי ה' כן הנפיחה אל הנשמה בנשיקה בסוד ויפח באפיו נשמת חיים וכו', והכוונה שקשר נשמה טהורה מאצילות על ראשו. קראו אוהבו - כדכתיב אברהם אוהבי, דהיינו שנתן לו מדת חסד מקום האהבה כדכתיב אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, כדכתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. ושמו בשמו - ה' שנוסף בו שהיא של שם. והסוד כי אב המון גוים נתתיך, אב ובורא לכולם בסוד בהברא"ם בה' ברא"ם באברה"ם, והכל ענין אחד ודאי. וכרת לו ברית וכו' - כנודע כי לזרעך אתן וכו' והיינו שבחר בזרעו אחריו לחלקו, כי כמה צדיקים היו בדורות הקודמים ונבחרו הם ולא זרעם. כרת לו ברית - המצוה הקדושה קודם שנולד יצחק שהוא הזרע האמיתי כדכתי' כי ביצחק יקרא לך זרע. וכמו שנשלם ברית זה גם כן אז נשלם בברית לשון - שעד שלא נמול היה אחוז למטה במלכות, וכשנמול נכנס ביסוד. וגם כן למעלה בברית לשון, שהוא האחיזה בה' שבבינה שמשם ה' נתוספת לו כדפירשו בזוהר: קשר עשרים ושתים וכו' - פירוש שיהיו תנועות האותיות האצולות הרוחנייות תלויות בתנועת חמשה מוצאות שבפיו למטה. וגילה לו סודו - איך תלוי בתנועת אותיות גשמיות עליונות, וסדר המדרגות ברוחנייות האותיות, שזהו סוד הנבואה בשלמות. משכם במים - היינו דרך השתלשלות האותיות שגילה הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה כדמפרש ואזיל. והנה האותיות הם א'מ'ש' בג"ד כפר"ת הו"י זח"ט לנ"ס עצ"ק, שהם שלשה אמות שבעה כפולות שנים עשר פשוטות, ולפי האמת כלם באות מלמעלה. וזהו שאמר משכם - כל כ"ב אותיות במים - פירוש כי המים בהם כח ההמשכה, ופירוש משכם - פירושו נתן בהם כח המים שהוא כח הרחמים, ושם נשאר שורש אל אות מ'. ואחרי כן דלקם באש - נתן בהם בכלם כח הדין, ושם נשאר ש'. ואחרי כן רעשן ברוח - פירש נתן בהם כח הרוח, ושם נשאר א'. ואחרי כן בערם - פי' נתן בהם כח שבע מדותיו, ושם נשארו בג"ד כפר"ת. ואחרי כן נהגם בשנים עשר - פי' נתן בהם כח שנים עשר מנהיגים, בעניין ששם נשארו שנים עשר פשוטות. וזהו סוד השתלשלות האותיות ושרשם תקוע למעלה. וזהו סוד שגילה הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה דרך קשר האותיות ורוחנייותם למעלה, והשתלשלותם זה מזה, וכולם ממקום אצילותם. ובזה נתבאר ענין זה: ובזה נשלמה הכוונה בביאור זה, ונשלם הספר בסיעתא דשמיא: (זה נמצא בסוף ההעתקה הראשונה): נשלם הספר הזה יום חמישי ט' לחודש טבת שנת ה'שמב ליצירה, אני הצעיר דוד בן יעקב, כתבתי אותו להרב השלם כמוהר"ר עמנואל מפאנו נר"ו, השם יזכהו להגות ולדקדק בו לו ולזרעו ולקיים בו מקרא שכתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם, אמן: ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה: תם ונשלם שבח לבורא עולם: