בפרשת בראשית מזוהר דף נ"ח ב' ר' יהודה פתח לכו חזו מפעלות אלקים והיא גופא קשיא ניתי ספר תלים ונחזי דהא מפעלות ה' כתיב דע כי תרי קראי נינהו חד במזמור מ"ו לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ וחד במזמור ס"ו לכו וראו מפעלות אלקים נורא עלילה על בני אדם והאי קרא תניינא דייק שפיר כי מה שהוא נורא עלילה מפעלות הדין הוא אבל קרא קמא לא ברירא לן מלתא אי הויה דקאמר רחמי דווקא דהא אפליגו ביה תנאי התם בפרשת בראשית ור"י שפיר ידע דכתיב ידו"ד ור' יצחק ה"נ דאתי לסיועה ולא פתח ביה בשם אלקים אלא לדרשא וה"ק כיון דפשיטא לן ה' הוא האלקים מוכחא מילתא דהכא בדינא משתעי קרא בכמה טעמי חדא דנקט מפעלות ואשכחן בדוכתא אחרינא דכתיב מפעלות אלקים ותו ליכא בקראי כה"ג אלא ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז והתם נמי בדינא אתמר שהרי בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין והנה פועל ה' דכותה נאמר על מעשה ה' שיצא אל גמר המעשה ע"י קדימת החסד ושתופו עם הדין אבל מפעל מורה הכח הראשון שעלה במחשבה כדמוכח קרא דספר משלי וכן בנוסח זכרונות דר"ה אתה זוכר את כל המפעל ועוד דריש האי תנא לסיועה למילתיה חזו מלשון חזות קשה וכן שמות מלשון שממה כדאיתא התם וכל אלו הן ראיות נכוחות לפי סברתו לפרש אותה האזכרה דבדינא איתמר וכמהו בסדום גפרית ואש מאת ה'. אבל בריש פ' נח בדף ס' ר"א פתח בהאי קרא בדרשה אחריתי דלא עסיקא ואתי בדינא אלא ברחמי דוקא ודריש שמות כמו ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו והוא לא החליף את האזכרה דלא אצטריך ליה ונשתבשו הספרים ממוסיף גורע שכתב שם חזות קשה הוגד לי גנוב הוא אתו מפ' בראשית כי שם ביתו ואין בזה ספק אע"פ שראיתי מן המפרשים מי שכתב בהפך גם במקומות רבים מהזוהר תמצא כי שמש ומגן ה' צבאות ואל תתמה כי זהו דרך הגמרא ג"כ לתקן הפסוקים בחלוף וחסר ויתר כי היכי דתפרש ממילא ההיא דרשה דעלה קיימו כמו הן אל כביר לא ימאס ומנה גמרינן אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים והא כביר קמא דקרא שבחו של מקום הוא והדר כתיב ולא ימאס כביר כח לב הרי יש ו' במלת ולא ובגמרא לא כן וכביר בתרא הוא שבחן של צבור כשהן באגודה א' בכח לב שהיא התפילה והגמרא לקצר נקט כביר חדא זימנא בלחוד והשמיט הו' ושלא להפסיק הענין כאלו יאמר הן אל את הכביר לא ימאס ופשוט הוא והנה כפל כביר בכתוב הוא כפל מלת יברך שבפסוק ה' זכרנו יברך זה וזה בגי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כי בזמן שישראל אגודה אחת הן הן שמו של הקב"ה וכן מן המקראות הקצרים ונתן הכסף וקם לו שהוא מורכב מב' פסוקים חד ונתן הערכך ביום ההוא קדש לה' ואידך ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו וכמהו תחת נתינה ישלם כסף דנקטי ביה רבנן חומרי דקראי דכתיבי גבי תשלומי נזק ורבים כמותם בגמרא ובזוהר ובתקונים דוק ותשכח ומה שהאריך רב הרבה יותר מדאי בפ' הרואה גבי ד' צריכים להודות להביא כל הפסוקים שבמזמור לא על חנם ונבארהו בסמוך ואשכחן נמי בתורת כהנים תניא אין שארו אלא אשתו שנאמר אל אשתו לא תקרב שאר אביך היא פסוק זה מוסבב ממאי דכתיב באשת אחי האב ובאחות האב וה"ק אין לפרש שארו דכתיב גבי טומאת כהן שהיא אחותו כדקא סלקא דעתך מדכתיב גבי אחות האב שאר אביך היא דהא אחותו גבי טומאת כהן בהדיא כתיבה אם אינו ענין לאחותו תנהו ענין לאשתו דכתיב אל אשתו לא תקרב גבי אשת אחי האב שאשתו כגופו לפי' דודתו קרי לה ושאר דאחוה דכתיב גבי אחות שייך נמי גבי אשת אחי האב דמאי שנא ומלתא אגב אורחיה אתא לאשמועינן שלעולם ישא אדם בת אחיו ובת אחותו. ובירושלמי נמי הביאו ראיה לכל דבר שבקדושה דבעי למיקם ארגלוי מדכתיב גבי עגלון מלך מואב קום כי דבר ה' אליך וסברא הוא מדכתיב דבר אלקים לי אליך ויקם מעל הכסא שכן צוה לו אהוד דא"כ מנא ידע עגלון למיקם ארגלוי והחליפו האזכרה ג"כ ללמוד שכן פי' לו אהוד כי אלקים קדושים הוא לא כמוש אלהי מואב לפי' לא הוצרכו לומר לי כי היא המלה בפסוק הרומזת על הסוד הזה והם פירשוה בחלוף האזכרה ואחרי שהוכחנו שעור מספיק שכן דרך הבבלי והירושלמי ותורת כהנים בדרך הזוהר דכלהו רבנן קדישי נינהו ללמדנו משמעות דורשין בחלוף תיבה א' מן הכתובים וכיוצא והיא דרך קצרה ושפה ברורה למי שיש לו לב לדעת ועינים לראות. וטוב למאי דפתחנא ביה על פסוק כי שמש ומגן ה' אלקים והוא מבואר נגלה כי ב' שמות הללו כי הדדי יצדק לפעמים לפרשם על חכמה ובינה ריעים דלעילא וזמנין על ת"ת ומלכות דודים דלתתא ולפי שאין כנוי מגן עולה יפה לבינה כלל אלא למלכות ושמש נמי לא יתכן רק בת"ת אבל לא בחכמה שפיר דייק ספר הזוהר לומר ד' צבאות כי הכנוי הזה צודק בכל הספירות אשר למטה מת"ת שהם נה"י וככה יאות בהם תאר מגן שהוא נוטריקון מיכאל גבריאל נוריאל שהם שרי החסד הדין והרחמים וקבוץ ג' הכחות האלה במלכות ידוע ומפורסם שהיא צבי לצדיק וצבא לאור שלו וכן מגן בגי' צבא ואל תתפתה להאמין בחכמי ישראל דלא דייקי בקראי ולא שנתחלפו ספרי המקרא בהמשך הדורות ח"ו כי כבר העמדנוך על האמת הברור ומינה לא תזוע גם מה שתמצא בפ' תצוה שכל פסוקי תהלה לדוד יש בהן ו' באמצע בר מתרין אתוון ק' ר' לא יקשה עליך מה ששגור בפי הכל רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע וכן כתוב בכל הספרים הנאמנים כי שם לא אמר אלא על פסוק קרוב ה' לכל קוראיו שהוא פותח בק' ר' יחד ויהיב טעמא למלתיה דו' את דקשוט היא מיסוד שמו של הקב"ה ולא ניחא לה למפתח בבא לנפשה בחצי הפסוק הואיל ובתחלתו נזדוגו ק' ר' שהם גופא של שקר דהא ש' יסודה קשוט היא דתלת אבהן אתקשרו בה וה"נ הא איכא ו' במלת קרוב דמאי הוי לה למעבד וזה פשוט ודע כי בכמה מקומות חוץ מאלה ודומיהם טעו המעתיקים בספרי הזוהר ונדמו להם חלופים אחרים בפסוקי המקרא ואנחנו עמדנו על נוסחאות מדויקות והנם לפנינו בבית המדרש דקראי דייקי שפיר ככל הכתוב בספרי הנביאים: