ספר יונת אלם-פרק צח-
תרב השקידה ותוספת ההתמדה בעיון ישר ונאמן לכל מה שהקדמנו בשרשי החכמה הנעלמה מתחלת החלק הא' הזה עד הנה כי טוב להפסיק הדרוש אך הפעם ליתן ריוח בין הדבקים רק בדבר אחיזה אשר לקליפות אצל ד"ו פרצופין חובה עלינו למנות בה סדר הבדלות בסוד עץ הדעת טוב ורע והאמת כי לא יקרא טוב בהחלט אלא מה שלא יגורהו רע כלל אך אין רע בעולם בלא טוב המעט אם רב ומזה הצד כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה כי הרע שבה לא יבצר מההוא נהירו דקיק המחיה את הכל ומחזירו למוטב ועתה דע כי אין לקלפות שפע ויניקה מזעיר כלל כל אותו שעור שכח אימא מעורב בו כי היא נחלת יעקב בלי מצרים ועד המקום שכלה בו יסוד אמא נצדק בדברינו על זעיר שכלו טוב כי שם מקום מפתח הלב דעלי' תנינן לב טוב ובכלל דבריו של תנא כל הטוב הנדרש בדברי חביריו אך משם ולמטה יתיחס לו הרע במה שיש יניקה ממנו לזכר שבקלפה ממקום שמתחיל ראש נוקביה כמו שבארנו למעלה בסוד המזוזה לא שיעלה ח"ו אל הקודש פנימה רק שרש יניקתו ואחיזתו משם בהשתפך אליו בחוץ מן האויר המתפשט מאחורי זעיר לאחורי נוקביה באותם הפרקים שאינם דבוקים יחד היטב והדבר ידוע שקליפת הזכר אינה קשה כ"כ כמו הנקבה אשר היא מצודים וחרמים ואם היתה תחלת השרשת הקליפה מינה ובה הוה מטרטשן עלמא לפי' נתלו באחורי הזכר שלא ימהרו יחלטו פתגם מעשה הרעה ח"ו והנה שם מ"ה עיקרו בזעיר וכשתכה יו"ד בה"א ראשונה זו וזו במלואן יעלה בידך מנין ק"ך וכשתכה ה"א אל וא"ו יעלה מניין ע"ח וכן פעם אחרת בהכאה וא"ו על ה"א אחרונה מספר ג' הכאות יחד מגופו של שם מ"ה עולה ור"ע כי כל הכאה היא בסוד אחורים וממנו כתנות עור וכן ממלוי שם מ"ה שהוא חוה צריך להסיר ב' א' של וא"ו ה"א הא' משמע לשם אלקים והב' לשם אדני למתקו הדין הנמשך מהם והנה הנשאר כלו טוב במספר מכוון כי א' שבה"א ראשונה אינה זזה ממקומה שהיא נוטרקון אה"יה הנכלל עם ג' ראשונות ברחמים ועו' השם פשוט כלו עולה טוב וכמו יו"ד הא מלאים זה וזה במ"ק וראוי שיהיה חציו האחרון של שם שוה לו ולא יעדיף ובנוקבא ג"כ יש טוב מצד המוחין שלה שהם מן החסדים וגם באברי גופא אע"פ שנבנו מן הגבורות יש מתק לג' גבורות עליונות בסוד כאשר ידבק האזור אל מתני איש כי גג"ת שבה דבוקות בנה"י דזעיר וסי' וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדולח ואבן השהם בסוד חכמה ויסוד כי טלא דבדולחא הוא המח חכמה ודאי ואבן השהם היא בחשן במקום יוסף ויסוד זעיר הוא יונק ומושך מן המח כמפורסם ועד מקום יסוד זעיר קרינן בה במלכות וזהב הארץ ההיא טוב לאפוקי אתפשטותא דדהבא והנה דינין דילה נייחין ברישא ותקיפין בסיפא ואין ללילת חייבתא שפע ממנו אלא מטבורא ולמטה כי עד שם כלה טוב בסוד ג' הויות מן החסדים שהן י"ב אותיות וג' גבורות ממותקות הרי ט"ו ולפי שרובו ככלו בכל מקום הנה הב' בחינות של מטה יש להן קצת מתוק בבחינה זו הרי טוב וכשתחשוב ג"פ אלקים ב' מנצח והוד דידה והג' מיסוד דידה ששם קבוץ הגבורות כלן הרי הן בגי' חרן ועם ט"ו אותיות וג' שמות הכל במספר ורע וכתיב ערו ערו עד היסוד בה לשתף הסוד של ורע שבזו"ן בחורבנה של ירושלים ועל סדר ההנהגה הכוללת במחשבה העליונה כתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד אמנם כל הנבראים התחתונים נכללים בד' מינים מדבר חי צומח ודומם וכשבא תקון העולמות ותקון האדם עמהם דהא בלא הא לא אפשר דכתיב בראשית ברא אלקים וכתיב אלקים אתם תדע כי לא המטיר ואדם אין וכל הצמחים עמדו על פתח הקרקע ולא צמחו עד יום הו' שנולד אדם ובקש רחמים עליהם וכל בהמה חיה ועוף לא הושלמה בריאתם עד שקרא האדם להם שמות שהלביש בהם רוחניות אותיות התורה לקיום בריאותם והיא היתה השלמת תקונם אך כשאכל אדם מעץ הדעת וכל החי אכל ונפגם כמהו הנה בשור פר מקרין מפריס כפר על עצמו ועליהם ג"כ אחרי שהקרבן בא מהמעולה והמשובח שבכולם שבן יומו קרוי שור כשם שבאדם נאמר ויקרא את שמם אדם ביום הבראם אח"כ בדור המבול חזרו ונתקלקלו מעצמם באותו הפועל המיוחד שבשבילו נבראו והוא קיום המין לפי' אע"פ שנח הקריב קרבן לא הספיק לתקנם לגמרי ולזה הותרה לו אכילתם לקרב תקונם אחרי שהוא לא סבב קלקלתם והנה בב"ה ע"י הקרבנות היה התקון עולה לכל הנבראים יחד ראשונה האדם תקונו בידו ע"י התשובה והוידוי החי הוא עצמו הזבח ממנו הדם ממנו האימורים ובעולה גם אבריו יעלו לרצון הצומח ממנו המנחות והשמן לבילה ולמנורה ונסוך היין והדומם בנסוך המים ועוד על כל קרבנך תקריב מלח: