העולה מזה כי הפוגם בשבועה בשעת שיוצאה מפיו ענשו גדול מאד שהיא עצמה שקר ולא שייך בה היתר כלל שאין לה תקנה אלא בתשובה ויסורים אבל הנודר אף כי הוא למעלה בבינה בחיי המלך אין להם אחיזה שם כי אם ע"י מעשה ואין הנדר גורם אלא המעשה גורם וה"ה בשבועה להבא כמו שבארנו כי העובר על שניהם לאחר זמן הרי הוא ככל שאר אסורים שבתורה לא אמרו שנזדעזע העולם על לא תשא אלא לשעבר ויש נדר בלשון שבועה בסוד חי יהו"ה בגי' רבוע אהי"ה הוא אמא חיי המלך ואמרו כי הנודר או נשבע ואינו מקיים גורם שהמלאך הממונה במאמר פיו על אותה מצוה שנתחייב לעשותה נשאר גרוע ממנה עד אשר ישלים חיובו בפועל וכל שעה קאי עליה בבל תאחר ועד שלא יצא י"ח הנה המלאך שהוא ראוי להיות טוב שהרי הוא שליח מצוה שב אצלו כמזיקין שנבראו בע"ש בין השמשות ולא הושלמה יצירתם לטוב עד שיקויים היעוד שנאמר על אודתם רק בעיניך תביט ר"ת רבת ושלמת רשעים תראה ר"ת רות שהוא תכלית הגדלת שכינה באחרית הימים וצרוף שניהם ישיש כגבור לרוץ אורח בתורת האלף לאלף אלמא שבועות הללו שהן לאבא כמו הנדרים ונדרים עצמן כמותן תלויים עד גמר מצותן לפי' נקרא במשנה נדרים פורחים דהיינו תלויים כדאמרן וההיתר שלהם הוא באויר הקדש העליון שהוא עלוי רב לאותן המלאכים להגנז במקום גבוה ע"י יחיד מומחה מספרו ק"ל עם הכולל הוא רבועו של שם מ"ה סוד הקו האמצעי המעלה אורות הללו בסוד אחורים ממטה למעלה או ע"י ג' הדיוטות נה"י דאינון שערי צדק ואומרים לנודר או לנשבע מותר לך פירוש לדידך דוקא מותר אבל הוא עצמו אינו מותר ונפרד מן הקדש העליון אלא קשור וגנוז שם בעבותות אהבה הואיל ואין להם לאורות הללו על מה שיסמוכו בעולם המעלה וסר הפגם הזה על ידי היתר דקים ליה לאותו מלאך בדרבה מיניה כי ההתרה עצמה מצוה היא וגדולה מן הראשונה שכן אמרו חכמים הנודר בונה במה והמקיים מקריב עליה כי טוב לעשות המצוה לדעת בן חורין מנדבת לבו אלמא מצוה שניה כוללת הראשונה בעצמה ומי שמפרש שההיתר פורח שוייא לההוא תנא טועה בדקדוק ואין הדבר כן והנה הנדרים חלים על דבר מצוה והשבועות לא כן והטעם הוא כי הנדרים למעלה מהמצוה ולכן מתירין נדרים ושבועות ביום הכפורים כי אנו מכוונים אז בבינה במקומה ומושפעים ממנה ולכן אותו היום יש התרה לכל להסיר חטאת הצבור בשביל הערבות שחל עליהם מנדרי היחיד וההתרה עצמה מצוה וקונה בה פרקליט א' שהוא כולל הראשון בעצמו נמצא תקונו של ראשון באחד מב' דרכים או בקיום הנדר או בהתרתו אך השבועה סודה ורמיזתה במקום המצוה ממש לפיכך א"א לה שתחול על המצוה שקדמה לה: