תרין עטרין ירתין אבא ואימא לז"א שכנגדן זכה בסיני כל א' מישראל לב' כתרים וטעם ירתין הוא כאותה ששנינו האב זוכה לבן וכן אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ ינחילו לא נאמר אלא ינחלו וכן כסא כבוד ינחילם ינחלם כתיב חסד יוד בגי' לבנון וסימן צמח בל יעשה קמח כי איננו מלא ביו"ד וכן כתיב וסלחת לעוונינו ולחטאתינו ונחלתנו כמבואר אצלינו במקומו. והנחלה בפסוק הזה היא עצמה מחיית הפשע בסוד לא יגורך רע כי היא הנחלה בלא מצרים נחלת יעקב ממש ויש כאן סוד העלאת האורות ע"י מיין נוקבין במסירת עצמינו למיתה והעליונים נוחלים מה שהתחתונים מנחילים להם והוא סוד עונות [נעשים] (כ)זכיות והנה התרין עטרין הם אלו השני מוחין חסד מן אבא שאפי' גבורות שבו הן הן חסדי אמא וגבורה מן אמא שאפילו חסדים שבה הם גבורות אבא אלו ואלו נקבצו לתוך היסוד לכל א' מהם אמנם אין שום פעולה בעולם ליסוד אלא ע"י מלכות וכשאנו אומרים מלכות של אבא היא העטרה שכנגדה מתגלית בזעיר ע"י פריעה אחרי מילת היסוד מן הערלה שנתחדשה בקליפה למטה שהן אליו כקוף בפני אדם והיא עושה רושם למעלה עד שע"י מעשה המצוה נוציא הטומאה מן הקודש הרי שניהם יחד מילה ופריעה כי הנה היסוד כורת את הערלה הקשה ומשייר ממנה מעט מהקרום תחתון שהוא קלוש לא ירע ולא ישחית בכדי שהעטרה בסוד מלכות ע"י פריעה תשימהו רביד על צוארה כטעם רשע מכתיר את הצדיק בסוד לבן רמאה שבמדרש הנעלם שהוא נוטריקון לפסוק זה אבל באבא לא היתה שם ערלה מעולם אלא שאנו דורשים מכשירי המילה ותקוניה בכל מקום ויש בסוד אמא נקודות ציון ובה סוד התפוח בגי' צבאות והוא העליה והחדר תחתיה דכתיב ביה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך היא בינה שמה חבלתך ילדתך זו תבונה. וטעם השני עטרין דירתין ליה אבא ואמא לזעיר הוא לתת לו הארה והתעוררות לזווגו עם נוקביה הה"ד בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו ולא אמר בעטרות אע"פ שהשפעות שתים חסד מאבא גבורה מאמא לפי שהמוחין והעטרין כשיוצאים מאמא בלדת אותם הם ד' וכשנכללו ביסוד דהיינו פרצוף תבונה שמכניסם בזעיר נעשים ג' דאינון חב"ד וה"ה בדעת זעיר כי שם התרין עטרין נעשים א' שהוא כוללן לפי' אמרו עליו בזוהר דכליל תרוייהו פי' קבוץ החמשת חסדים וה' גבורות והיא הנותנת ג"כ שיספיק חצי שליש עליון מיסוד אמא בדעת זעיר מרוב הכליליות האלה ואנו דורשין ג"כ בדעת הזה עשר הויות וי' אהיה דאינון בגי' עת בסוד השנים שהם ד' שביארנו לטפת החסדים וטפת הגבורות בפרק הקודם ועליהם נאמר חסד ה' מלאה הארץ במספר שוה וכשנוסיף עליו ד' תיבות וכן ד' אותיות השרש בשם הגדול הרי דעת. ודייק קרא דפתח בר"ת חימה וסיים בחסד גדול לימד על הצדיקים שתחלתן יסורין וסופן שלווה בסוד הדעת הכלול מב' ההפכים כי בו תשתלם הארת החסדים והגבורות של מעלה כלם יחד כעין מראה לטושה שתוסיף לעולם לקבל רושם והארה מן המקור לפיכך נוסף על ה' הויות וה' אהיה שהם באמת עיקר הדעת יש בו ג"כ לעומתן הארות חדשות תמיד מאבא ואמא בסוד ושמים לא זכו בעיניו המפורש בזוהר [פרשת] ויגש וממנו נלמוד לדרוש תחלת הפסוק הכי נמי הן בקדושיו לא יאמין לאו לגריעותא אלא בא זה ולמד על זה מה שמים לשבח להוסיף בהם תמיד תקונים חדשים כך בנסיונות הצדיקים הוא הדין והוא הטעם או אפשר שחסד אמא ההלכה לשמאל אבא וגבורות אבא לימין אמא הן סבת הכפל כמו שזכרנו ועוד לעולם כל א' מיסודות שניהם כוללים חסדים וגבורות וכולם מתראים בדעת זעיר ועוד הוצרך הכפל בהכרח כדי שבשעה שהדעת מחלק ה' חסדים וה' גבורות לגופן של זעיר ונוקביה לא ישאר הוא משולל מהם שאם אתה אומר הרי הארתם לא זזה ממנו אשיבך אין שירים לשירים כי הדעת איננו בסוד נקודה ממש אלא הארה ואם יספיק להשאיר ממנה אצלו רושם בעלמא אין זה כי אם צל הצל ואע"פ שזכרנו למעלה בפ' י' מסוד העומר כי אין הדעת מחלק לזעיר רק ז' אחרונות מן החסדים והגבורות שבו מ"מ תקוני הראש בקומת הבלתי מוגלמות הארות שכליות הם ולא מדות או אפשר דשאני סוד העומר ויש בחינות אחרות שהדעת מחלק לזעיר החסדים והגבורות כלם: