כתיב כי שמש ומגן יי אלקים והכונה כי השמש אור גדול ומבהיק הרבה ואין אדם יכול להביט בו רק ברחוק מקום או כשיכנס מתוך חלון וגם בדרך השני הזה יש הפרש היותו גדול או קטן ויש חלוק אחר ממזג ומעלים האור יותר אם ישימו בפניו מסך מחומר זך ספיריי בכדי שיצא ממנו האור לחוץ והנה החלוקים הראשונים אפילו רחוק מקום שהוא למעלה מן הכתר יצדק שנאמר בהם כי כלם הם בעולם האצילות שהרי אין הא"ס מתרחק מן הכתר כי ימאס יגיע כפיו ח"ו אלא הכתר הוא הנרתע ומגביל עצמו לעמוד ברחוק מאצל עלתו לרוממותה ובשפע היורד מהעלה אליו לא יתואר חלון כלל אין שם אלא רחוק מקום על הדרך שבארנוהו אבל מכתר ולמטה בא האור דרך צנור שהוא פותח לו חלון מן הכלי של כתר להיות לה לחכמה פנימי ומקיף. ואורו יותר גדול מהניצוץ שיוצא מחכמה להיות מקיף ופנימי לבינה. א"כ גם החלון יהיה רחב יותר והחלון הנפתח מבינה ולמטה יהיה קטן מחלוני הספירות הראשונות והנה מדת מלכות צריכה חלון מיוחד מיסוד אליה למה שהיא עתידה להתתקן פרצוף בפני עצמו בסוד נוקביה דזעיר ויהיה החלון קטן מאד בערך הראשונים כל אלה בעולם האצילות. וראינו בכלל הדרוש הזה שיטות מחולפות בפנים שונים יחוייב לכל משכיל דורש ה' להתבונן בהם בכח אמיץ ולבבו יכין לכוין בהסכמת כלן אל האמת בלי שום סתירה מזו לזו כלל אחת מהנה תניח בפשיטות כי כתר יקבל אורו מא"ס בלי שום הרחקה וכן החכמה מכתר. אך הבינה היא המתוארת בקבלת אור הא"ס ע"י הרחקה כדי שתוכל שאתו וזעיר מקבל אורו דרך חלון בלי התרחק מבינה ונוקב' דזעיר מקבלת שפעה ממנו דרך נקב יותר קטן וגם בהרחקה ויש אומרים כי הג' ראשונות מקבלות האור מרחוק וזעיר מקרוב ע"י חלון ומלכות צריכה רחוק וחלון ואחרים אומרים כי א"א מושפע מא"ס מקרוב ובה רחב' רבה אבל אבא ואימא ונוקביה בהרחקה וחלון קטן ע"כ דבריהם. ומסתברא לן בישובן והסכמתן כי ג' דרכים אלו כלם מפרצופין אשר בעולם התקון כתר דהוה מתקלא. לא כן הדרך הראשון שזכרנו בתחלת הפ' כי הוא לבדו יצדק בעולם הנקודות עד לא הוה מתקלא ומן הג' הכי נכבד הראשון מהם לדרוש במקורות האצילות תלת רישין כמו שנפרש לקמן באור מספיק בס"ד. ולדרך השני כלהו אתכלילו בחד אך זה וזה עוסקים בגדלות זעיר. והדרך השלישי מפסיק בין אריך לזעיר בפרצופי אבא ואימא והיא הראיה דמיירי בקטנות זעיר אלא שהניחו החלון שוה לו ולאבא ואימא למען סור מקטנותו עם סיוע מעשה התחתונים כי אז יעלה לקבל מוחין עלאין הן הן אבא ואימא ממש מוחין אליו אלמא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכל הדרכים הללו בעולם האצילות מניה וביה אבל חלוק האו' המכה במסך הוא מן האצילות לבריאה ולפי שבאצילות עצמו יש לדרוש אצילות בחכמה בריאה בבינה דאימא עילאה מקננא בכורסיא. וכן יצירה בזעיר עשיה בנוקביה כתיב והבדילה הפרכת לכם בכל מקום שהיא נדרשת בו בין הקדש ובין קדש הקדשים לכם דוקא בעולמות התחתונים מכלל שיש קצת דוגמא לזה ההבדל בעליונים ממש אך אינו דבר מפסיק ח"ו רק על הדרך שנבאר וזה כי אבא הוא לבדו יונק שפע א"ס ע"י שערות הזקן העליון דאתמר ביה לבושיה כתלג חיור שהמה ממעטים האור כדי שיוכל אבא לקבלו אבל אינם מלבישים אותו כלל רק שהצנורות הממשיכים אותו לאבא הם דקים מאד. אך אבא מלביש אותו בבחינת עצמו קודם שישפיענו לאימא אלא שאבא כלו בסוד מחו נפקא מינה שזה ההתלבשות הוא בסוד פנימיות החכמה משך לבינה בארח סתום ואיננו מעלים אורו בחצוניות הכלי שלו כמו שתעשינה שאר הספירות המתקוננות בעולמות הפירוד והיא הנותנת שיש מסך בפועל בין אצילות לבריאה ושני כיוצא בו ויותר עב ממנו מבריאה ליצירה מאין הגלמת האור מאימא לזעיר וכן מיצירה לעשייה מעין חלוף האור מזעיר לנוקביה ובהכרח יתחלפו המסכים האלה כמבואר במקומו ונדבר בם בסמוך ושוין שלשת העולמות התחתונים הללו כי לא א' בהם מעצם הייחוד האמיתי כי יש פרגוד מפסיק בנתים ובאצילות לא כן אף על פי שאין האור מתפשט בו בשוה אלא בהדרגה הוא הדבר המפורש בתיקונים באמרם עשר ספירות דאצילות מלכא איהו וחיוהי חד בהון איהו וגרמיה חד בהון מה דלאו הכי בעשר ספירות דבריאה דלאו אינון וחייהון חד לאו אינון וגרמיהון חד: