ז' כללים בעבודת ה': סוד הדברים אשר ראוי ומחויב לכל בעל תורה הרוצה לקיים את המצות ראוי שלא יסורו מנגד עיניו שבעה כללים האלה והם נגד ז"ס אף אם אינן כסדרן ואלה הם: הכלל הא' - שלא תהא המצוה בקלות ראש ובביזוי כדגרסינן בפרק כסוי הדם, ת''ר ושפך את דמו וכסהו בעפר במה ששפך יכסה שלא יכסנה ברגל שלא יהא המצוה בזוי עליו. והטעם, כי המצות רומזת בגוף העליון במקום טהור ונקי בגוף האילן ולכן ראוי היות קיומם בנקיות ובכבוד שיהיו דומים לנדמה: הכלל הב' - שלא יבזה האדם המצוה מצד חיבת עשית המצוה ממש כדגרסינן בפרק לולב הגזול, לקיחה ע"י דבר אחר שמיה לקיחה. הני מילי דרך כבוד אבל דרך בזיון לא. והטעם כאשר פירשנו כי הידים אשר לוקח בהם הלולב הן רומזים לעשר ספירות ולכן לא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הלולב שהן רומזים עם מינו להקף אלא דבר של כבוד דומה לנדמה: הכלל הג' - שלא ישתמש במצוה לצרכו כדגרסינן בפרק במה מדליקין אמר רב יהודה אמר רב אסור לרצות מעות לפני נר חנוכה. והטעם כי המצות רומזות במקום קדוש לכן לא ישתמש בשרביט המלך אלא לצורך מצוה אחרת כדקי"ל מדליקין מנר לנר וכו': הכלל הד' - המבזה את המצוה מצד כבוד גופו כאלו גופו מכובד יותר מהמצוה כדגרסינן סוף כריתות, ד' צווחות צווחה העזרה. א' להוציא בני עלי חפני ופנחס שטמאו את ההיכל. ב' פתחו שערים ונכנס ישמעאל בן פאבי וכו'. ג' הוציאו מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים. מאי הוה עביד דהוי כריך ידיה בשיראי ועבד עבודה. הנך רואה הצווחה השלישית שנענש יששכר על שכיבד את עצמו. והטעם שעשה גופו שהוא טפל לצורך העליונה עיקר. והבן זה. ולכן נענש. ובכלל זה הכלל להיות נבזה בעיניו בעשותו מצות השי''ת כאשר אמר דוד המלך ע''ה ונקלותי עוד מזאת. ושמחת בית השואבה יוכיח ועליהם נאמר כי מכבדי אכבד וכו'. והטעם כי עשה הטפל עיקר: הכלל הה' - כגון השולח יד במצוה ליהנות ממנה קודם גמר עניינה בשלימות והורה היתר לעצמו בזה שחפציו קודמים לחפץ שמים. וזה למדנו בענין בני עלי, שאמרו שזריקת דם זבחים מתיר באכילה חלק הראוי לאכילה אעפ"כ הכהנים אין זוכין בחלק עד אחר הקטרת אימוריהן. ועל הא גרסינן בפרק קמא דיומא אמר ר' יוחנן מפני מה חרבה שילה מפני שהיו בה ב' דברים, גילוי עריות וביזוי קדשים. דכתיב גם בטרם יקטירון החלב ובא הנער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לכלות לכהן ויאמר לו האיש קטר יקטירון כהיום את החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ויאמר לא כי עתה תתן ואם לא ולקחתי בחזקה ותהי חטאת הנערים גדולה עד מאוד. נראה שבכלל דבריו זה האוכל והשותה קודם התפילה כדגרסינן בפ"ק דברכות אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר כל האוכל ושותה קודם שיתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גיוך. אל תקרי גיוך אלא גיאך. כלומר אמר הקב''ה לאחר שאכל ושתה זה קיבל עליו עול מלכות שמים. והטעם כי יעשה הטפל עיקר: הכלל הו' - יש מבזה המצוה ונוהג בה קלות ראש מצד ראותו כי היא בלתי מפורשת כל צרכה אלא שחכמים הראו לה מקום הדין ממדרשי התורה וכל המפקפק בזה כאלו כפר בכל תורה כולה. וה"ה לכל שאר המדרשות גרסינן בפרק חלק תניא אידך כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים אפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה חוץ מקוץ זה זהו כי דבר ה' בזה. והטעם כי כל פירושי התורה המקובלים הם מתורה שבעל פה באים וא"כ האי דאמר הכי קוצץ בנטיעות: הכלל הז' - כבר ידעת מאשר קדם מהידיעה הקודמת והשרשים המונחים שתשמישי מצוה נזרקים ותשמישי קדושה נגנזים. אלו הן תשמישי מצוה - סוכה שופר לולב וציצית. ותשמישי קדושה - דלוסקמי ספרים ומזוזה ותיק של ספר ונרתיק של תפילין ורצועותיהן. ולכן יזהר האדם בתשמישי קדושה בכל מאמצי כח לשמרם בקדושה עד כלותם. ואלה הדברים באים באזהרה עליהן בכמה מקומות בתלמוד בפרק ואלו מגלחין אסור לישב על המטה וכו' ובפרק מי שמתו המוליך עצמות וכו' בעי רב יוסף בריה דרבי נחוניא מאי שיניח אדם תפילין וכו' מי שתולה תפילין וכו'. כל האזהרות באות להזהיר על שמירתן של תשמישי קדושה. וכבר ביארנו ועוד נבאר אנה תשמישי קדושה רומזים ודע זה. הנה בקיימך המצות שים נוכח פניך אלה הדברים הכללים ויובילוך למקום חפץ נשמתך לדבקה בשם ה' אלהיך: