סוד מילה וכוונותיה וגם האשה כלולה מאש ע"כ אין יכולה לטהר הערלה פן ישרוף ויזיק ואמר וביום הב' בפתח, כי בזמן המילה הב' רומז קוצו בכתר וגופו בחכמה נפתחים ומשפיעים חכמה ובא ו' במלת וביום להרמיז אף כשעבר זמנו לא נשתנה עניינו, שהרי ביום המילה הו' שהוא היסוד עם הב' שהוא כתר וחכמה, ואין שם לילה והאומר שאם עבר זמנו מלו ואפילו בלילה לא עלה לו חשבונו בטוב, וביוה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם והנה השופר רומז בבינה ומן השופר יוצא תרועה ותקיעה יום ולילה דין ורחמים ע"כ אין משפטו כי אם ביום שלא יהא כח לדין להזיק והב' בשבא עיקר להורות שגם הפחד היסוד אשר בו נאמר לפניו ילך דבר והשבא רומז אליו גם הוא מחזר אחר זכותן של ישראל, אך כי ביום הזה יכפר עליכם הב' פתח כי הזה הוא הת"ת הנקרא הזה, הוא יעבור ויכפר ובהיות היום מכפר שהוא המלך גם הלילה שהיא המלכה מכפרת ואינה מסרבת ברצון המלך ולכן נפתח הב' כי בהיות אלו מכפרים ושלום ביניהם האם היא הבינה שמחה בבנים אם הבנים שמחה הללו יה ומקבלת מהב' הפתוח הוא כתר וחכמה ויושבת על כסא רחמים ודנה ברחמים, אבל ביום השבת המלכה עם המלך שניהם בכסא אחד כי קראוה וזמניה בכסא המלך כענין באי כלה מלכתא והקריאה אליה בין השמשות של ע"ש ע"כ לא תבערו אש בכל מושבותיכם מבין השמשות של ע"ש עד בה"ש של מוצאי שבת, וביום הכותי כל בכור הוא וביום הכותי כל בכור בלילה המכה כענין ואני ולא מלאך. והנה הו' ומשך הו' כולם בהסכמה בהסכמת הכאה ועל שסביב המעור וכנ"י יש הרבה סרכות הנשרכים ומקטרגים כענין כל גוים סבבוני ע"כ ציצין המעכבין את המילה חוזרין עליהם, אוי להם לאותן שלא רדפו לדעת עיקר ידיעת התורה כי כל תרי"ג מצות הם עצה מהמרכבה העליונה, וכל הגידין האברים של אדם כולם יש להם כח רוחני כנגדם הפוגם באחד מהם פוגם בכח הרוכב עליו, ודע כי כל מצות הש"י נחלקים לחלקים רבים וכל מצוה הוא אבר וענף אחד מהצורה העליונה, ובתשלום כל התורה נמצא האדם עליון שלם, ודע שאין ספירה מהספירות שאין להם תיקון וחיבור עם הסמוכה לה וכשיתחברו כולם נעשו צורה אחת וע"כ ניתנה התורה שלימה מבראשית עד לעיני כל ישראל, וגם דע לך שאין שמטה שאין נקשרת עמה שמטה שעברה וראה והבן שמטת חסד העולם כולו רחמים גדולים וקבצה הקב"ה היא הבינה ועשאה ים ושם בתוכה כל הנמצא ביבשה, והנה ב' שמטות נקשרים ואדוקים, וכשמוע זקני דבריהם התחיל לשאול מהו ימל ואמרו הילד הנמול הוא היסוד והוא למ"י היא הבינה זהו שמאל למי אתה, שב ואמר להם מהו למ"י אמרו לו הה"ע הוא שם מע"ב שמות ובמצחו של אהרן בבואו אל הקדש שלמדו משה והיה מזכיר כחותיו של הקב"ה, ומלת הה"ע ה' ראשון גבורה ה' ב' העטרה והע' יסוד ע"כ ימל הערלה מן היסוד, ואמר להם מהו הה"ע ואמרו בגימ' עו"ד ובגימ' הכה"ן בגימ' היהודי"ם בגימ' הליל"ה בגימ' לומ"ד בגימ' לכ"ל בגימ' כל"ל בגימ' למו"ד בגימ' ד"ם בלב"ב, וע"כ צריך להטיף ממנו דם ברית להנתן למקטרג ואז כולך יפה רעיתי ומום אין בך ומו"ם בגימ' אלהי"ם והנה נסתלק הדין הוא הדם, א"ל מהו ימל, א"ל ימל בח' ימל במ"ק ח', א"ל לקח פנים ואחור והנה ימל הג' רומז בבינה ואחור של ימל כנ"ם מהבינה כנם למצרים ע"כ לא יוכלו לעשות, ופנים של ימל כט"ל אהיה כטל לישראל, א"ל א"כ מהו המל א"ל מל ה' והוא שם מהשמות של ע"ב, ומורה בעטר"ת ת"ת שהכל מתגלגל על ידם כי הם חבור אחד ויחוד אחד, והם ג' אותיות והם מורים ו' ומשך הו' ועטרת ומתעלים עד הבינה אם הבנים לקבל כעגל היונק מהפרה, וג' אלו ביחוד אחד וצורה של מל"ה כ"ו כ"ו ד"י ר"ל מ' הוא כ"ו ל' הוא ג"כ כ"ו וה' הוא ד"י, והכוונה כ"ו ד"י הוא יסוד ועטרה, וכ"ו הוא ת"ת הרוכב ונדבקים שניהן ברוכב ועולין בחסד ומשם לבינה וזה מלה וזהו בגי' כה"ן הנ"ך יהודי"ם המ"ל לה"ם לאד"ם, א"ל מה ראה הקב"ה שלא צוה לאברהם למול והמתין עד שנעשה בן צ"ט שנים א"ל בעבור שהיה צריך לצאת ממנו ישמעאל שהיה סיג החיצון, א"ל ומאי שנא מעשו שיצא מיצחק כשהיה מהול א"ל לא ניתן להאמר, השיבו אומר אני הקב"ה ברא את אדם הראשון המורה דין וברא את הכל מהשמטה שעברה המורה רחמים והשמטה הזו אינה מתקיימת בהיותה כולה דין אם לא שתהיה עמה גם משמטה שעברה שהוא רחמים, ואפ"ה חטאתם רבה ובא נח מזרע האדם שהוא דין ורחמים כי נח מהשמטה שעברה והושתת העולם מהם, ואין לך דור שאין שם מהשמטה שעברה לקיים העולם ולכן אברהם בא משם וכשם שיש ע' ענפים פנימים ע' שרים כלולים בק' הוא שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ונכללו בשש מאות אלף כן יש ע' שרים חיצונים כלולים בק' ונכללו בשש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים, וע"כ עבר אברהם הלך וחסר וערל צ"ט שנה ולא אכל פסח ולא נתייחד למדת חסד לקיום האומות החיצונים ולא הלך עד ק' שנה שלא יהיה קיומם קיום חזק רק קיום חלש כענין פרי החג הולך ומתמעט, והנה אברהם צ"ט שנים חסר הולכים וחסרים משם ואילך קב"ה השלימו והוסיף ונתגלה הי' במילה ונתייחד במדתו איש החסד ונתן לו הה' הוא ה' אחרון שבשם בן ד' להיות שר ונגיד בישראל להוציא ולהכניס ע"י נטילת רשות, כשמעם דבריו שחקו ואמרו אמת הדבר והלכו להם ושבנו בבתינו, א"ל האב חייב למול את בנו והרב למול את עבדו הוא שנאמר יליד בית ומקנת כסף, א"ל הברכה אחת לשניהן, א"ל לא, אלא המל את הבן אומר בא"י אמ"ה אקב"ו על המילה ואבי הבן אומר בא"י אמ"ה אקב"ו להכניסו וכו', ושאר הקהל אומרים כשם וכו', וידעת בני כוונת הברכה שאם אבי הבן המוהל אומר למול את הבן ואינו אומר על, שאבי הבן ממקום חכמה עילאה וא"כ אין לומר על דמלת על רומז בכתר כענין ותתפלל חנה על ה', והכי אמרינן בא"י אמ"ה יורד עד הת"ת אשר שהוא הכתר, קדשנו במצותיו הם הד"ו פרצופים תורה שבכתב ותורה שבע"פ, וצונו הת"ת על המילה, על לקשור הכל בכתר שהוא על המילה הוא היסוד סוף האדם, ואבי הבן מוריד גם הוא הברכה עד העולם ואומר אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו הוא היסוד להיותו שלם ודוגמתו פנים, ואחר שהשלימו אביו וכל הצינורות מיושרות והמדות מלאות מבקשים הקהל עליו רחמים ואומרים כשם וכו', אבל המל את עבדים אומר למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, בא"י כורת הברית ואם הוא גר אומר למול את הגרים ואינו משנה דבר אחר והכוונה שדם ברית הוא המפייס את המקטרג והברית שלו ושקט וזהו קיום העולם, ואחר המילה נוטל כוס של יין להרמיז ביין המשומר בענביו ולא הופרש מענביו להעשות יין נסך, אותו יין המשומר הוא השפעת ששה ימי בראשית הראוי אותו שפע לצדיק הוא היסוד הוא המילה, ועל שהצדיק עושה תולדות כענין זה ספר תולדות אדם ומלת זה רומז ביסוד וע"כ תקנו לומר ארבה אותך במאוד מאוד, ודע כי מה שאמר קידש ידיד מבטן הוא יצחק מדתו פחד שהפחד נתקדש מהבינה, א"ל בני לא תימא הכי אלא אימא זה אברהם מדתו חסד ונתקדש ונקרא ידיד ה', שהרי כשיצאה בית הש"י בגלות ירד החסד ולא מצא ביתו ואמר לו הקב"ה מה לידידי בביתי, וחק בשארו שם זה יעקב הוא ת"ת ישראל שארו של אברהם הסומך בשלחנו, וצאצאיו הן י"ב הויות המתגלגלין עם יעקב הוא ת"ת ישראל הנקרא יהו"ה י"ב הויות נגד י"ב שבטים, בני וי לקהל דלא עמדו במילה ופריעה ומציצה עד גמירא כי אין במעלות מצות המלך אלא מעומד, המל לכם כל זכר המל הוא לכם והוא המוהל המל עומד והם יושבים ונקה לא ינקה ושמעת איך תקנו לפייס את הזרועות (אברהם) יצחק עם בנו יעקב לברכו, הוא שנאמר תן חלק לשבעה וגם לשמונה ר"ל יצחק שמנה פעמים יהו"ה, יעקב ז' פעמים הוי"ה, האמת בני התורה לא חייבה לאב שלא מל את בנו אלא לבן שלא מל א"ע אם לא מלו אביו הוא שנאמר וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה, והכוונה שאין כריתה ומניעה בדוגמא האב אך הבן לפעמים יפסק ממנו השפע, ודע שגזרה התורה שאם בהרת בערלה אף לאחר זמנו חותכו עם הערלה, אל"ר הכי אמרו יבא עשה דמילה וידחה ל"ת דבהרת השמר בנגע שבכל מקום בא העשה ודחה ל"ת שהזכור רומז בת"ת הוא עשה ודוחה את שמור הרומז בעטרה שהיא לא תעשה ושפיר, מ"מ יש לתמוה דהא במקום שאפשר לקיים שניהם לא יבוא עשה וידחה לא תעשה והא הכא שאפשר לקיים שניהם שימתין עד שיתרפא וימול ואם לא יתרפא יבא עשה וידחה לא תעשה. אל"ב ממתינין הדין שהוא הבהרת לעמוד בערלה אין ממתינין, ומן הדין היה תיכף שנולד להעביר הבהרת אלא דלא אפשר משום שצריך ביום ח' ומיום השמיני ואילך מבערין הבהרת והערלה תועבת ה' גם שניהם, אל"ר שפיר קאמרת אלא בשר ערלתו למה לי יכתוב ימול ערלתו, א"ל בני הכי אמר קב"ה למה ימול הערלה בעבור שהוא בשר הבשר עודנו בין שיניהם והוא כתר הרשעים רשע מכתיר את צדיק חתכהו והעבירהו, א"ל מהו זה הדבר שארז"ל כי אמרינן אין עשה דוחה ל"ת ועשה וגם אין דוחה עשה שיש בו כרת והלא אנו רואים שהשבת עשה ולא תעשה וכרת ומילה דוחהו ולילף מיניה בעלמא, א"ל משום דאיכא מילה ויבום שני כתובין הבאים כאחד ואין מלמדין, אל"ר הלא אין באים כאחד דשבת עשה ולאו וכרת ויבום לא תעשה שיש בו כרת וגם יבום הוה לאו ועשה הדוחין לאו ועשה שיש בה כרת לאו לא תהיה אשת המת חוצה ועשה יבמה יבא עליה ואם כן נילף מיניה בעלמא, א"ל בני משום דהוי שבת וקרבן תמיד עם המילה שני כתובים הבאין כאחד וא"מ, א"ל הניתא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין נילף בעלמא א"ל למ"ד מלמדין איכא עיכובא השמיני השבת דלכתוב רחמנא וביום שמיני וביום שבת מאי ה' אלא לעכב דלא נילף מיניה, א"ל הניחא למד"מ צריך עיכובא אלא למ"ד א"מ למה לי עיכובא יכתוב שמיני ויכתוב שבת, א"ל הוא סובר השמיני רומז לשמיני הידועה שהוא יסוד, השבת רומז לשבת הידועה, וגם דע לך הנולד מהול והנולד בחדש ח' לעיבורו שלא נגמר ברייתו ולא יתקיים והרי הוא נפל ואנדרוגניס ויוצא דופן ומי שיש לו שני ערלות אין דוחין עליהן את השבת אלא מלין אותו בתשיעי כי יצא מכלל הדוגמא, א"ל א"כ ספק נולד ביום ספק נולד בלילה אימתי מלין אותו ימול בח' דלמא נולד בלילה וה"ל ז', אל"ב מלין אותו בט' שאם נולד בלילה ה"ל ח' ולא ימול בח' דלמא נולד בלילה והוא ז' אין מלין בז' משום דהוי קציצה, ועוד שלא כיוונו רק בזאת שהרי מצותו בח' ואתה עשית אותו בז' וכן בין השמשות בשבת אין דוחין את השבת, משום דהוי ספק וחיישינן דלמא השבת אינו ח' שלו והוא ע"ז וגילוי עריות וש"ד שכל המחלל את השבת עובר בג' תחת שלש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת, א"ל ולא ראית את רבא הבקי בברייתא מה דאמר דההוא אדם שבא לפני רבא ואמר לא שמע הילד ולא נולד עד חשיכה של שבת רק שמע שבכה בה"ש וא"ל רבא ההוא תינוק יצא ראשו חוץ לפרוזדור בין השמשות, שאם לא הוציא ראשו לא היה בוכה שכל זמן שהוא במעי אמו פיו סתום וטבורו פתוח, וא"כ בין השמשות נולד דהוצאת ראשו כילוד דמי והוי ספק ואינו דוחה שבת, ואנה שכח רבא ההוא דארז"ל שמעה רבקה את עשו במעיה דקאמר אי שבקינן למיפק תחילה שפיר ואם לאו אבקע כריסה של אמי בעקבי ואצא, ועוד אמרה רבקה א"כ שזה יהרגני למה ז"ה הבטיחני שיצאו ממני י"ב שבטים כמנין ז"ה, והא הכא דפיו סתום ומדבר בלשון ארמי לשון שרבקה שומעת, וגם זה הילד צעק במעי אמו ונולד בשבת מלין בשבת ורבא איך דן מה שלא ראו עיניו הוא לא ראה ראשו בחוץ ולא אביו ולא אמו ולא אדם בעולם רק צעקו שמעו ואימא במעיה, וראה והבן מה שארז"ל אין לדיין לדון אלא מה שעיניו רואות ואזניו שומעת והכא לא ראה ולא שמע. אל"ב לעולם רבא אמת אמר והיה בקי יותר מהמילדת אבל אגדה דרבקה אין לה פשט אלא הכי הוא הכוונה, שעשו רומז בדין והדין צועק ומבקש לרדת ברבקה היא כנ"י ויעקב שהוא ת"ת אינו מניחו ורבקה אוהבת את יעקב ואמרה הלא הבטיחני לרדת בי כח י"ב הויות לכבות האש שלא לרדת בי הדין בכח הקשה, ולכן אין להביא ראיה מזה. וגם דע לך שמילה שלא בזמנו דוחה יו"ט שני חוץ מיו"ט שני של ר"ה. וגם דע לך שהנולד בחדש ח' אין מפקחין עליו את הגל בשבת משום דהוי כאבן מ"מ למולו מותר כמחתך בשר בעלמא, אל"ר אמרת שאין מפקחין עליו את הגל מנא ידעינן שהוא בן ח' דלמא בן ז' הוא או בן ט' והורגנו נפש בן קיימא לכתחילה, ויולדה למקוטעין חי הוא, א"ל משכחת לה כגון בתולה שנבעלה ביום א' וביום ב' משום דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה וביום ב' מת בעלה או ביום אחד שבעל שתי בעילות ומיד מת דעכשיו כ"ע ידעי אי בן ח' הוא או בן ז' או בן ט' ובענין אחר אין לך ברירה כלל ומפקחין עליו את הגל בשבת והקודם לפקח הרי זה משובח, אבל לענין המילה הן בן ז' או בן ח' או בן ט' מלין אותו ממ"נ אי בן קיימא הוא שפיר ואי נפל הוא הוי כמחתך בשר בעלמא אל"ר שמואל דאמר אחזתו חמה ונתרפא ממתינין לו ז' ימים אחר שנתרפא ואח"כ מוהלין אותו, ומאי שנא מאם כהו עיניו ונתרפא דתיכף שנתרפא מוהלין אותו, א"ל בני חמה נכנס דין למעלה ומסתלק ע"י שבעת ימים עליונים ע"כ צריך להמתין ז' לטהר הדין משם לגמרי ואחר נסתלק גם הערלה, הלא תראה ילד הירוק והאדום שנשתנו מראיהן ממתינין להם עד שיחזרו כמראות כל הילדים ואם יבא לסלק הערלה שמא יפעל הדין מיתה, הלא תראה שאם מת ילד ראשון ושני אין מלין את השלישי דוודאי דין לוחם בילדי האשה ההיא וממתינין לו עד שיגדל שאז נסתלק מכח האשה ודין שבאשה אין בו, א"ל רבי אשאלך והודיעני בשלמא הגוי שמל אין מלתו כשירה עד שיטיף ממנו דם ברית שפיר ודין הוא שלא לחלוק כי הוא טמא וטמא שטהר אין טהרתו טהרה, אלא אשה דפליג רב ור' יוחנן רב אמר נהי שפטורה מ"מ אם מלה היא בעצמה כשירה ור' יוחנן אמר פסולה ובשלמא רב דמכשיר קרא מסייעו שנאמר ותקח צפורה צור וכו' אלא ר"י אמאי פליג ומכחיש האמת, א"ל בני צפורה אחר עשאתו, א"ל והא כתיב ותכרות ת' נסתר לנקבה א"ל שב משה והטיף ממנו דם ברית וצדקו דברי ר"י שאין דין מבער דין, וצריך המוהל לגלות העטרה ולפרוע הקרום ואין צריך לחתוך הקרום ההוא נתנו לכאן ולכאן להרמיז שהוא במקום חומה סביב העטרה כי מוליך העור הזה עד סוף העטרה ואז נראה שהעטרה מגולה בלא עור אחר עליו, ועושה מציצה יפה לבער משם הדם הנמצא סביב שהוא במקום הדין פן ינזק, וע"כ מילה ופריעה ומציצה שווין הן אלא שמציצה צריך ואינו מעכב, ודע בני שהמל בשבת כל זמן שעוסק במילה הוא שב בין על ציצין שאינן מעכבין כי אעפ"י שאין מעכבין אין הדין נותן להמצא שם שום ציץ, ואחר שסילק ידיו, על ציצין המעכבין שב שדוחין השבת בשבילן, על ציצין שאין מעכבין אינו שב. ועתה שמע והבן דבעידנא דמקיים עשה קא מעקר לאו אין לחוש לעקירת הלאו שהלאו הוא כ"י ועשה הוא ת"ת ואוהב הלאו להדחות מפני העשה כי יותר מתקן העשה ממה שמקלקל הלאו, ולכן בהיות עשיה ועקירה בהדדי שפיר דמי אבל שלא בשעת עשיה אסור להיות עקירה אפילו עקירת דבריהם כגון הבאת סכין מחצר לחצר או אמירה לגוי דהוה שבות של דבריהם יותר טוב לדחות המילה ליום ט', כי תכף שעבר אף של דבריהם שהם נאחזים ממה"ד הרפה ומיד פועלת דין והנה פירוד המלכה מהמלך ע"כ אין להביא דין בשבת, וי לכם עוסקים בדברים בטלים ולא בחכמה האמיתית תורתכם הקדושה והטהורה והנקייה מפי משה ומשה מפי השכינה אמרה לדעת עד היכן אמירה לגוי שבות של דבריהם מגעת, וי לכם עמי הארצות דלא עסקיתו בתורה לדעת ענינה וסודותיה להזהיר מלהזיק בעליונים, ואתם עמי הארצות דעו וראו ומה אם לא תיקנו הסכין למול אין אומרים לגוי לתקן והמילה נדחית ממקומה אף כי הוא עשה ודוחה ל"ת כ"ש וק"ו לומר לגוי להביא ספר מרשות לרשות ואצ"ל מאכלות ויינות ששבו לטומאה ולנסך ואתה מטמא נפשך והשבת טהורה, ע"כ אוי לכם המביאים חומשים וסדורים וטליתות ע"י גוים כי הוא מצוה הבאה בעבירה ועבירה עומדת והמצוה עוברת, זכאין אתם ישראל העוסקים בתלמוד ואח"כ שבין להעמיק בשרשו ומכירים עניניה ונזהרים מלהזיק בנפשה אפילו כחוט השערה כי אחר ההיכר והידיעה עושין מאהבה ומיראה עליהם אמר הכתוב ואתם הדביקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, דביקים ממש וחיים ממש הם הנקראים רעים למעלה ואהובים למטה והם הם שקנו עוה"ב: