ענין מילה וכוונותיה וגם אמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו וארז"ל מ"ע למול כל זכר ביום השמיני ללידתו ראה עתה ר' איך מטיילין העולם, בבראשית כתב הקב"ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות ואמרינן יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים וכאן אמר יום ומחשבין אותו כ"ד שעות התם נמי נימא כי ביום אכלך בו ביום קאמר, מה תאמר א"כ למה לא מת בו ביום אומר אני ניחם הש"י על הרעה. אל"ב מדהוה ליה למכתב תמות ואמר מות תמות ש"מ באלף שנים דיבר, הרי תראה במיתה ראשונה חי תתק"ל שנה ובמיתה שנייה ע' שנים הרי כאן אלף כי ע' שנה הם ימי דוד המלך ע"ה והנה ע"כ ביומו של הקב"ה הזהירו אלא הכא אלף אינם נתפסים (כמו תפשת מרובה לא תפשת) א"כ הם כ"ד שעות, אל"ר אל תעכבני כי בא מעשה ונזכרתי הלכה למה העמידו מצוה זו באב אי משום דכתיב באברהם כאשר צוה אותו וארז"ל אותו ולא אותה, שתי תשובות בדבר חדא דלא בא למעט את שרה כי לאברהם צוה כדי לזכותו, ושמא הקב"ה אוהב את אברהם יותר משרה אבל ה"ה דחייבת גם שרה, ועוד אפילו את"ל שלא בא אותו אלא למעט את שרה אומר אני נתנה התורה ונתחדשה הלכה, הלא תראה דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו ימול מי שימול אפילו אשה חייבת כי לא הראה לנו שום מיעוט. א"ל בני הו"ל מ"ע שה"ג ונשים פטורות ואפילו לאחרינא, אל"ר הגיע הזמן לבטל כל דבריהם די"ט ושבת ולילה מלין דר' שמעון הוא דאמר מלין בלילה וא"כ אינו מ"ע שהז"ג ועדיין אני אומר נתנה תורה ונתחדשה הלכה, א"ל לא אמר מי שאמר מלין בלילה אלא בדעבר זמנו אבל בתוך זמנו כ"ע מודו, וא"כ תוך זמנו מ"ע שהזמן גרמא דבלילה לא ובעבר זמנו אפילו דסבירא ליה שמלין בלילה מ"מ שבת ויו"ט בדעבר זמנו דלא, וא"כ ע"כ בזמנו הוא מ"ע שהז"ג דבלילה לא ואחר זמנו הוא מ"ע שהזמן גרמא דבשבת ויו"ט לא, בין כך ובין כך מצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים פטורות. אל"ר עתה מקיף בלבול הרבה בדבריהם כי אני אומר ביום ואפילו בלילה מדאיצטריך כאשר צוה אותו וארז"ל אותו ולא אותה דאי ס"ד ביום דוקא א"כ ישתוק מאותו ותפשוט דה"ל מ"ע שהז"ג ונשים פטורות. א"ל א"כ יכתוב ויום מאי וביום. אל"ר איצטריך למכתב הכי דאי כתב ויום השמיני הייתי מעמיד כי מסתברא לומר גם בשביעי וכן מילה אף שלא בזמנו דוחה שבת ויו"ט. א"ל בני מאי האי דקאמרת תינח בזמנה ששמיני חל בשבת דין הוא למולו בשבת אלא שלא בזמנו אפשר למולו בחול למה יחלל שבת אל"ר הרי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא בע"ש בה"ש אמרה התורה וביום הואיל ומצוה היא אף כי אין זמנו ימול אפילו בשבת. ועוד אדלג ואומר בראש השנה ארז"ל שתוקעין ביום וילפי ג"ש שביעי שביעי ר"ה מיה"כ שתקיעתו דוקא ביום ולא בלילה ג"ש דכפרה הוא שאפשר גם ביוה"כ אף בלילה, וכי זהו הדרך להכחיש התורה ולקיים דבריהם התורה אמרה יום תרועה ואפילו בלילה תוקעין ואומרין ג"ש הוא ביום ולא בלילה גם כאן התורה אמרה ימול ואפילו אשה והן אמרו אשה פטורה, מה תאמר גם לשם למה לא כתיב ויום הכיפורים אומר אני שלא תאמר תוקע ביום ותוקע בלילה כעין קידוש אמר קרא לא אלא ביום, בין השמשות כדי להיות מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, א"כ שים יד לפה דבזמנו אפילו בלילה ושלא בזמנו אף בשבת מלין. ועוד מ"ש התם דאמר ביום הכיפור וכאן כתיב וביום. ועוד יכתוב ימול בשר ערלתו ביום השמיני. א"ל בני אל תבהל כי בלילה בין בזמנו בין שלא בזמנו אין מלין והרמז וביום, ועבר זמנה אין דוחה שבת וי"ט והתורה לא ניתנה לסברא גשמיית אלא אלהיית והכי המימרא ועיקר הכוונה. ודע בני כי הקב"ה רוצה להסיר הערלה מן הבית ולגלות העטרת בהוד והדר היש שם אש ולילה, ע"כ לא אש ולא דין ר"ל האש אשה והדין לילה ומאי אותו ולא אותה לומר לך הטהרה הוא מן הזכר ולא מן הנקבה, מה תאמר נתנה התורה ונתחדשה הלכה אין שבח בחידושין. ועתה בני שמע והבן ענין מילה והערלה כי כל זמן שלא נימול אברהם לא בא לשרה כי לקח מוסר מאדם הראשון שמושך בערלתו היה והביא אותו לבית ה' ויגרשהו משם והרגיש בחטאו ושב בתשובה, ואם אברהם היה מטיל טפה מן הערלה באותה הצדקת א"כ היה אברהם גורם להטיל הטומאה והמיאוס בבית השם חלילה זאת לאברהם רק בהסרת הערלה מבית ה' ולגלות העטרה בנוי מהערלה הרומז בכוחות הטומאה אז הטיל זרע טהור ונקי ויצא ממנו יצחק כי לא קרב אברהם לשרה בהיות הערלה דבוקה במעור וחטאו גדולה אלא ודאי הכא הוא כמו שאמרתי. אל"ר מנא ידעה שרה שאברהם אינו מוליד עמה עד שנתנה לו הגר. וגם חז"ל אמרו המשהה עשר שנים עם אשתו ולא ילדה יגרש ולמדו מאברהם ואי לא דקים להו שאברהם בא אל שרה ואינה ילדת מנא להן זה הדין. א"ל בני אברהם אוהב את שרה וכראות שרה שלא שמש עמה כל עיקר עשר שנים ששהה עמה שמה על לבה מה זה כי לא אפשר זה בלא סיבה ואולי אינו רוצה להבנות ממנה ואמרה בא נא אל שפחתי, ורז"ל ירדו ממתיבתא דרקיע וידעו האמת הואיל ואברהם עבר עשר שנים עד שנשא את הגר למדו מזה הדין שכל ששהה עשר שנים ולא נבנה ישא אחרת. ואתה אגיד לך כל עניני המילה דע כי יש כוחות חיצונים ונקראות ערלה אשר כל הרוחות רעות פורחות משם ומשם נפשות הגוים וע"כ הגוים מטמא בחייו ולא במותו כי נסתלקה ממנו הטומאה, ועל שהברית הוא היסוד מבערים משם הערלה וע"י זה העטרת גלויה מבלי כיסוי הערלה, ע"כ המילה צריכה ז' ימים ובח' המילה כי אין מילה בז', וע"כ צריך לחזור ביום ח' כי כשנשלמו ז' ימים עתה שב בח' היסוד סוד המילה וע"כ דוחה שבת כי גבוה מעל גבוה שומר, וסוד המילה עמוק ולא גילהו הקב"ה רק לאברהם דיו לעבד שיהא שוה לקונו בדוגמא, למה"ד למלך שהיה לו אוהב והיה עשיר יותר מדאי אמר המלך מה אתן לאוהבי כסף וזהב יש לו הרבה אלא הריני חוגרו זייני, וראה והבן כי העטרה שבמעור היא בצורת י' וכאן שנתגלה היו"ד ונתגלה פי האמה מיד נתגלה חסד עליון כי האמת נקרא חסד ולא איקרי חסד עד שנתגלה היו"ד דהאמה ובאמת לא נקרא אברהם שלם בזו המדה מדת החסד עד שנתגלה יו"ד דאמה, וכיון שנתגלה נקרא אברהם שלם בה' שנאמר התהלך לפני והיה תמים ממש, וכל מאן דמתגלי ליה יו"ד ונשמר להכניס יו"ד דא היא המעור עם העטרה ברשות אחר יהא שלם בעה"ב בצרור החיים. מאי ברשות אחר ובעל בת אל נכר ח"ו אז יו"ד עילאה ברשות אחרא אחרת דייקא, ועל שהערלה הוא סביב לברית מרומזת בכחות הטומאה הוא שנאמר רשע מכתיר את הצדיק הוא הערלה שמכתיר סביב המעור הוא שנאמר סביב רשעים יתהלכון הם הטומאות הסובבים את המעור זאת ירושלים, בתוך הגוים שמתיה שהיו"ד של מעור נקראת ירושלים וכ"ז שלא נתגלה היא בתוך הגוים, כל הוא המעור סבבהו הגוים היא הערלה הרומז בטומאה וע"כ מל ולא פרע כאלו לא מל ר"ל מל ולא פרע לגלות הי' ולגרש הערלה מעליו כאלו לא מל, וכן גוי שבא להתגייר יסיר זוהמת הערלה הרומז בטומאה ותתגלה הי' ואז יכנס תחת כנפי השכינה. וראית בני דם הנוטף מן המילה במה רומז הוא החלק שנתן הקב"ה למקטרג מזו המצוה דומיא דשער שבתפילין ושעיר המשתלח וכאשר ניתן למקטרג חלקו נשאר חלק הש"י בלא זוהמא וקיטרוג, ע"כ כל הנמול אינו רואה פני גיהנם כי הוא דוגמת הצדיק שנאמר ועמך כולם צדיקים וזה צדיק יסוד עולם ואם כן כל כוונת המצוה לגרש הערלה כענין אנכי פניתי הבית ולילה ואשה האש והדין מסתלקים ואתה אומר לילה ואשה חייבים במילה. אל"ר אף כי הרמזת לי אין הדברים מתישבין בקרבי כי אדרבא היא הנותנת ימול בלילה למתק הדין תמול אשה לכבות האש וקרא מסייעני כאשר אמרתי, מדאיצטריך אותו למעט את שרה ש"מ מלין בלילה כדי שלא תאמר דהוי שלא הז"ג ונשים חייבות אתא אותו למעט, ודוקא קודם הדבור אבל אחר הדבור חייבות ולא מצינו שום מיעוט אצלה ולא יקשה לך בעבור שלא אמר יום שמיני ימול שהרי מצינו כמוהו והוי אף בלילה דכתיב ביום הכותי כל בכור וכתיב ויהי בחצי הלילה וכן כי ביום הזה יכפר עליכם ולילה עמו דאי אין לילה עמו א"כ ידין בלילה ויהיו חייבין חלילה וימותו וא"כ ביום מה יכפר והלא כבר מת, וכן לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ולילה עמו וא"כ ע"כ הוא להורות לי שמלין בלילה והוי ליה מ"ע שלהז"ג ונשים חייבות וכי מיעטן במלת אותו דוקא קודם הדיבור, דאי לא תימא הכי אלא ביום ולא בלילה א"כ גבי שבת נמי דכתיב ביום השבת אימא ביום ולא בלילה א"כ בלילה ידליק אש גדול ויבשל ויאכל וישתה ויתחמם בטוב ויקום וישן וביום יהיה נזהר ואהיה וותרן ואוותר ונאמר אין מלין בלילה ואם עבר זמנו היה התנא אומר שמלין בלילה וה"ל מ"ע שלהז"ג ונשים חייבות ולאפוקי ממנו כתב אותו ולא אותה, אם הדבר כן יש כאן שתי תשובות חזקות משברות את השניים, חדא דאפילו מלין בלילה אחר זמנו מכל מקום אין מלין בשבת וה"ל מ"ע שהז"ג ואותו ל"ל, ועוד מי לא אמרינן זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ואמרו כל שישנו בשמירה ישנו גם בזכירה וטעמא דאיכא היקשא ואי לאו הכי פטורות משום דאתי משבת לשבת כי התוכל לשבות תוך ימי השבת ה"נ כתיב וביום השמיני קבע בה זמן התוכל למולו ביום ז' א"כ הכל מודים דהוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות וא"כ אותו ל"ל, והקשה שבכולן מנ"ל למול המעור וקב"ה לא ביאר וסתם אמר בשר ערלתו וכל דאית ליה קצה יקרא בשר ערלתו וא"כ אברהם מנא ידע למול המעור, ואח"כ במתן תורה לא ביאר מנא לן למול המעור אימא למול הלשון קאמר ועוד זה העני למה יצטער נולד מהול ומתוקן לא יצטרך בכל זה, ועוד למה זו המצוה ולמה ליום ח' יצוה לי"ג שנים שכשם שלא מתחייב בתרי"ג אלא בי"ג כן במילה לא יתחייב עד י"ג שנה, ושמא י"ל דקב"ה ידע דלא ישמע אליו כי הוא צער התלוי בגופו א"כ אני אומר שהמצוה אינה מצוה כ"כ שעושה בע"כ שזה קטן שאם היה גדול לא היה מקבל זה הצער, ע"כ אני אומר דאלולי דקב"ה מתחיל לברא הגפנים ואחר הקוצים היינו מבקשים לעשות כלייה על הקוצים וי לכם עמי הארצות אוכלי העכבר והשקץ דלא עסקיתו באורייתא ולא ירדפו אחר המצות להבין ולדעת סודות עשיית המצות ועד היכן נוגעת להכיר הגוזר ולדעת הבורא אבל אתם עוסקים להבל ולריק ולקבץ ממון להניח לאחרים כי אינו שלך ללבוש בגדים ולפושטן ביום המות בבושת פנים לאכול ולשתות להתהפך לסרחון במעיך ישפוט השם שאתם מאריכין הגלות, ואני בהיותי בן ד' ולקחתי גם חלק משנה ה' ולקחני זקני בהיד ולקחני אל הר אחד מקום שאין שם ילוד אשה וישבנו ארבעים יום בתענית עם ו' לטרות פת וצלוחית מים עוסקין במצות לדעת עניניהם והנה בסוף המ' עמד זקני בתפלה ואני עומד לפניו בהול ומבוהל מצד היראה והאימה כי ראינו מרחוק חיות רעות מכלות טובות והנה הבינה והברכה לחי העולמים: הגדולה והגבורה לחי העולמים: הגדולה והגבורה לחי העולמים: הדעת והדבור - לחי העולמים: ההוד וההדר - לחי העולמים: הוועד והותיקות - לחי העולמים: הזכות והזכרון - לחי העולמים: החן והחסד - לחי העולמים: הטהרה והטוב - לחי העולמים: היקר והישועה - לחי העולמים: הכתר והכבוד - לחי העולמים: הלקח והלבוב - לחי העולמים: המלכות והממשלה - לחי העולמים: הנוי והנצח - לחי העולמים: הסגל והסיגוב - לחי העולמים: העוז והענוה - לחי העולמים: הפאר והפלא - לחי העולמים: הצהלה והצדקה - לחי העולמים: הקלוס והקדושה - לחי העולמים: הרננות והרחמים - לחי העולמים: השלוה והשקט - לחי העולמים: התהלה והתפארת - לחי העולמים: כי על רחמך הרבים אנו בטוחים וגו' ובאומרו ה' שמעה וגו' ראינו אדם אחד אדמוני ביותר ואחריו אדם אחד לבן כשלג ואמרנו יום בשורה הוא ומשר התורה באו וישבו עמנו וזקני תפס בי מהיד ונחזקתי ידי מידו וקמתי משם וישבתי אצל האנשים האלו ואמרתי אליהם אשביעכם בשר התורה שלא תזוזו מכאן עד בא שאלתי ואמרתי להם מהיכן המילה יוצא ואמרו לי פה אחד גם שניהם גימל בגימל, ר"ל נעלם ג' ימל ואמרתי להם א"כ יכתוב ימול לכם כל זכר מאי המול ימול, אמרו לי המל בחיך ימול בלשון ר"ל המל בחכמה הנקרא חיך, ימול בינה הנקראת לשון, והנה חיך ולשון בראש הנקרא כתר עליון ראש העליון, ואמרתי להם הכניסו דבריכם באזני ואמרו החכמה אב הבנים, והבינה אם הבנים, חסד יניקתו מהאב כרחם אב על בנים, והפחד יניקתו מהבינה, קו ירוק מלך העולם והאב מלא רחמים וע"כ נקרא המל שאין שם ערלה חלילה, וע"כ ימול לנער לבער הערלה אחיזת הטומאה, ולכן באה המצוה לאברהם איש החסד לבער הערלה ולגלות אור העטרה המכוסה בחשך, וזהו ביום הח' ימול מי ימול המל ימול לבער דין מהמלך היא אם הבנים, וע"כ המצוה באיש ולא באשה, וכאשר ימול המעור הוא היסוד כן הבינה יתרחק הערלה אחיזת הטומאה תבער הירקרוקית מהבינה ואין המצוה הזאת בלילה שאין דין מבער דין, וע"כ אברהם לא הורשה לשמש עם שרה כל זמן שלא נטהר מן הערלה כי מהש"י בא אליו הידיעה והמילה בסוף האדם הוא המעור כי שם קיבוץ הקליפות והערלות ולא בהלשון שהדין בלשון מצד דיבוק הערלה ביסוד והאדם בשמטה שעברה לא חסר ממנו דבר כי אז השלום תם ונשלם, אך בזו השמטה היצר דבוק עם האדם ע"כ צריך תיקון הוא שאמר לאברהם להטיף ממנו דם ברית וגם מן הדין היה למול תכף שיצא מן הבטן עם חתוך טבורו כי אין לאחר בזרע ישראל הקדושים דבוק הערלה אבל בעבור שצריך להיות שבעת ימים תחת אמו הם ז' ימי בראשית אמו היא הבינה שצריך ובח' ימול כי בכלל יעבור השבת כי אין למולו עד שיעבור גם השבת הנקראת זאת, כענין הנודר לגרש את אשתו מקיימה אצלו ז' ימים ואח"כ מגרש ואין מתירין לו והכוונה שהנדר רומז בבינה וירד עד העטרה היא השבת, וגם אין למולו ביום ז' כי צריך לשוב בח' שיום ח' רומז ביסוד הוא המעור כי עד העטרה הוא עשר כשתמנה מלמעלה למטה כענין ז' ימים יהיה עם אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן, והנה גם זה הרוצה לראות פני המלך אין לבא זולת השוער הוא השבת, והנה דין הבהמה כדין האדם לענין הסוד כי אפשר גם זה העברת הז' ימים משום חסרון המילה שבו להרמיז שהוא מהול אף שאינו מהול: