סוד סוכה גם אמר ובחמשה עשר יום לחדש השביעי חג הסוכות בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, ומה הוא זה שצוה הקב"ה לצאת מהבית לישב בסוכות ואם היה קיץ היינו אומרים רוצה הש"י בתענוגים, ואם כן יעקב אבינו דכתיב ויעקב נסע סכותה לקיים מצות סוכה בזמנה, א"ל בני סוד יעקב עמוק כי הקב"ה האציל ששת ימי בראשית היה חסד ופחד ת"ת נה"י והז' שבת וכ"א שמטה לעצמו שתא הוי עלמא וחד חרוב, ואין לך שמטה שאין עמה שמטה שעברה קשורה בחברתה, וע"כ באו ו' ימים והז' שבת ובשנים שש שנים תזרע שדך והשביעית תשמטנה, ובחדשים ויבא יעקב סכותה הם ששה חדשים של קיץ הרומזים בשמטת הפחד, ואחר ויבן לו בית לעמוד בימי השמטה הרי אלף שנים, ולמקנהו עשה סוכות להרמיז שאחר השמטה הזאת יבא שמטת עצמו, אלא שבאותו קיץ לא יהא חום כחום הפחד, וגם לימים אך ביום הראשון תשביתו שאור היא שמטת הפחד, ובהתחלת שעה ז' מצה היא השנה השביעית שבת ומנוחה וזהו אך חלוק להודיעך הסוד וגם בשעות, והסוכה בט"ו הוא היום שיצאו ישראל ממצרים ומשנה היא האומרת סוכה שהיא גבוה למעלה מכ' אמה פסולה ושאינה גבוה י' טפחים ושחמתה מרובה מצילתה פסולה, ובאה ברייתא ואמרה חמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות, וראה בני שהסוכה רומזת בחכמה עילאה ועשר אמות דידה ועשר אמות דכתר אשר היא למעלה ממנה הרי כאן כ' וזהו שאין לעלות יותר מכ' אמה לא ברעיון ולא במעשה כי הוא מה למעלה וע"כ פסולה להסיר המכשול מלבו פן יכשל, וע"כ הסכך מדבר שאינו מקבל טומאה כי החכמה היא בית לכל הספירות וסכך שלה היא הכתר ואין שם דין כלל שהדין מביא המות היא הטומאה, ע"כ הדפנות הפועלים דין שע"י הדין הטומאה לא חשו לומר שיהא מדברים שאינו מקבל טומאה וע"כ ג' דפנות כהלכתן והם בינה חסד פחד, אבל הד' שהוא ת"ת יען שעומד בין האש והמים אפי' טפח ורחבה ז' טפחים הוא שנאמר וימינו טפחה שמים והם ז' רקיעים טפח לכל רקיע והוא הכשר דופן שכל טפח כלול מי' עולים ע' טפחים ע' גבורים סביב, ואם הגובה פחות מי' הוי ליה קציצה בפרדס, ואם חמתה מרובה מצילתה וכו' הכוונה כי הסכך בהיותו מרובה החמה מועטת ומתבטל וכאלו אינו, אבל אם חמה מרובה אם כן הסכך אינו במקום הצל חלילה חלילה שהסכך הוא באמת הצל על כלם, וע"כ אמר ר' יהודה סוכה דירת קבע בעינן אבל חכ"א דירת עראי כי סוברים שהסוכה רומזת בחכמה תתאה הנקרא ארעי על שיורדת בגלות, וע"כ גבהה ורחבה ומחיצתה אינה כמו של דירת קבע וע"כ כל האזרח בישראל ישבו בסוכת חסר ו' להרמיז בסוכת דוד היא כנ"י, ולהורות שהיה נותן לישראל לבד למלך ולשר וישראל הם תחת כנפי השכינה והיא צל על ראשם להציל מרעתם והצל שלה הוא צל עליון וע"כ הסכך מדבר שאינו מקבל טומאה, אך הדפנות הם השרים המקיפים אותם ופועלים דין וע"כ הרמיזו ז"ל שהקב"ה יאמר מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לרמוז בחכמה תתאה הנקרא קלה אצל חכמה עילאה, ועתה בהיותך נכנס בסוכה ומעיין בסכך אתה ממשיך הצל של סכך העליון עד העטרה וצל העטרה בישראל וזהו עשיית המצוה צורך אדם וצורך גבוה ועל כן כל אדם יש ליזהר לעשותם, אל"ר ומ"ש מילת נשים פסולה וסוכת נשים כשירה, אל"ב מילה בעור הערלה שהוא דין וקושי ואין דין מבער דין, אבל סוכה הוא עדות שהאשה היא צל על ראשינו ע"כ סוכת אשה כשירה כי היא הסוכה. א"ל תינח אשה גוי מי איכא למימר הא כתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י ונימא ישראל ולא גוי דומיא דציצית, א"ל לא דמי התם יום וז' בעינן גוי באמצע מה בעי אבל סוכה להכנס בצל בעינן מה לי צל לישראל ומה לי צל גוי כל סוכה העשויה לצל כשר. א"ל א"כ יכתוב כי בסוכות הושבתי אתכם מאי בני ישראל א"ל ולא בנות, א"ל ואלא האזרח להוציא הנשים מאי איצטרך אין הוה אמינא דחייבת חדא דמ"ע שהז"ג ועוד בני ולא בנות מאי תימא איצטרך האזרח דלא נילף ט"ו ט"ו ממצה לא תוכל חדא הלא הוקשה כל התורה עדיף מג"ש ואין ספק ועוד איכא קרא בני ולא בנות ובמקום קרא אין מדה וא"כ האזרח ל"ל, א"ל איצטריך כי הייתי דן אדרבא מיניה וביה דכתיב התם ע"כ לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה מה לשם אף בנות אף כאן אף בנות קמ"ל האזרח. א"ל א"כ אתה אומר נשים חייבות באיסור אכילת גיד הנשה והא כתיב בני ואע"ג דאיכא עונש (והשוה הכתוב וכו') הכתוב פוטרן וא"כ דחייבות יכתוב ישראל וישתוק מבני ועוד דאפילו את"ל דבני דגיד הנשה אפילו נשים וכדי שלא נילף בני דסוכה מבני דגיד הנשה איצטריך האזרח לפטור שפיר אלא מ"ד משום ט"ו ט"ו מא"ל, הפסוק בני פוטר וג"ש מחייב למאן נשמע כ"ע מודו נשמע לקרא, ולדבריו האזרח ל"ל, או איפוך אא"ב שלא נקיש האזרח דסוכה להאזרח די"כ ויהיו חייבים איצטריך בני לפטור שפיר, אלא א"א שלא נילף ט"ו ט"ו איצטריך האזרח לפטור ע"כ בני ל"ל יאמר כי בסוכות הושבתי את ישראל, וראה עתה רבי העיורון שיש לנו משרע"ה התיר הגיד לנשים הוא שאמר לפרעה בבנינו ובנותינו נלך והוא בנין אב לכלם וחז"ל אסרו את הגיד לנשים וכל העולם למשה ישמעו ויאכלו הנשים את גיד הנשה, ועוד עד שני בנינו זה סורר ומורה וארז"ל בן נעשה סורר ומורה ולא בת, סוף סוף איצטריך בני דסוכה היו חייבות בסוכה דגם הם היו ביציאת מצרים ובישיבת תחת ענני כבוד, וע"כ כתב האזרח כדי שנלמוד מהאזרח די"כ להיות הנשים חייבות וט"ו ט"ו ממצה לא אפשר לדין עד שתאמר דאיצטריך האזרח לפטור דהתם ג"ש לבד והכא ג"ש, ואם הן היו בי"מ ובישיבת תחת ענני כבוד ותרתי עדיף מחדא ואם כן כיון שנראה הכחות שהן חייבין בני לא למעט נשים אלא בני ישראל ר"ל העננים מקיפין המחוללים ששם ישראל יחנה הענן פולטם ומכלה כל הדברים יעברו ונתפוש חדא בלבד ואם כן לעולם ישתוק מהאזרח, ומדאיצטריך בני ש"מ פטורות דאי ס"ד חייבות בני ל"ל, א"ל בני תרתי אצטריכי משום דהו"ל למימר כל מי שהיה בישיבת ענני כבוד חייב בסוכה ונשים הואיל והיו בישיבת ענני כבוד חייבות בסוכה ת"ל בני, וכדי שלא תלמוד ט"ו ט"ו מחג המצות איצטריך בני לפטור, אל"ר עדיין שכלי לא נתבלבל כי המוח קיים והלא כל הקישא שאינה מתהפכת אינה היקשא וזאת אינה מתהפכת שהכתוב אומר בסוכות תשבו כי בסוכות הושבתי ואפשר כל שישנו בסוכות הושבתי ישנו בסוכות תשבו אלא הפוכו הוא שקר כי מה נאמר כל שישנו בסוכות תשבו ישנו בסוכות הושבתי ונשים הואיל וליתנוהו בסוכות תשבו דהוי מ"ע שהז"ג ליתנוהו בסוכות הושבתי שקר הוא ואם כן אינה היקשא בני ל"ל, והשתא שהרוחתי בני ארויח גם ישראל כי בני בלא ישראל לא שוו וע"כ ישתוק גם מישראל, מה תאמר ישראל ולא גוי מי איכא מצוה בכל תרי"ג מצות דחייב הגוי כישראל עד דאיצטריך קרא למעוטי הלא ייחד להם קב"ה מצותיו והם ז' מצות ותו לא א"כ גוי אין לו התחברות עמנו עם קדוש ישראל ישראל ל"ל, א"ל בני רואה אני שלא למדוך דרכי האמת שאמרתי לך פעמים דרכי האמת הם הנדרכים בסברות אלהיות וכל אחד איצטריך לעצמו ואין לו חלק עם חבירו ושמע עניניהם. א"ל רבי כדי שלא תאמר שלא למדוני הקשב ושמע כי כל דברי סיני עליהם אין להרהר כי יצא מפי קדוש וכולם קדושים ודע כי האיברים שבאדם הם כ"ד ענפים שבמרכבה עליונה, ודע כי מלבושי כנ"י הם רמ"ח מלאכים וכולם נקראים שמם כשם רבם, וכן רמ"ח אצילות באדם העליון וע"כ אברהם נשלם ברמ"ח אברים בתוספות ה' וע"כ באו לישראל מצד ימין רמ"ח מ"ע להיות כל אבר מזויין במצותיו שלא ישלוט בו זוהמת המות. וכן שס"ה ימים באים משס"ה ענפים של דין שיש באדם העליון כנגדם שס"ה מצות לא תעשה מצד שמאל והם נגד שס"ה גידים להיות כל גיד וגיד מזויין בלא עבירות לאו ובכללם גיד הנשה אשר לו ה' ענפים מימין וה' ענפים משמאל והגיד הזה סמוך לברית, והי' גידים הללו הם נגד עשרה כתות של טומאה הסובבים המרכבה הוא שנאמר סביב רשעים יתהלכון, כי סביב הברית אלה הכתות יושבות וע"כ האוכל את גיד הנשה מושך עליו רוח הטומאה זהו אבר מחזיק אבר וע"כ לא יאכלוה ישראל כי הוא מנשה ומשכח עבודת הש"י, ודע השערות הסובבת את הברית הם נגד כחות הללו וע"כ אינם באין לידי לובן לעולם אלא כשנשתנו בשומא כי הכושי לא יהפוך עורו, והנה יעקב אבינו ע"ה כל אבריו היו תקופים ולא היה יכול שרו של עשו הבא מכחות הטומאה להכנס ולחול בשום אבר רק בגיד הנשה, והכוונה אמר בני ישראל הם ה' ספירות אחרונות הנקראים ה' בני ישראל אלא שהנקבה רמוזה במלת את זהו בני ישראל לא יאכלו א"ת גיד הנשה, וע"כ האזהרה לישראל במלת בני ישראל את ואין למידק מינה נשים כי גם האשה באזהרה במלת את שלא להביא טומאה, וע"כ איש מתלבש בעור קדשה ואשה בעור קדש גוי, זהו האזהרה לאשה שלא תלבש שמלת גבר גוי באכילת גיד הנשה וכל עניינו יתבאר בעז"ה, כן הדבר כי בסוכות הושבתי א"ת כנ"י שהבינה הוריד השפעה סכך עליון עליהם הם ה' ספירות אחרונות בני ישראל וכנ"י רמוזה שם במלת א"ת, ואפ"ה שהאשה היא במעשה פטרה הכתוב במלת האזרח והכוונה כי זו המצוה עדות שאנו תחת צל השכינה והאשה פסולה להעיד והיא משועבדת במצות בעלה, וע"כ אין לנענע במלת בני ישראל את וללמוד ממנו דבר כי לא בא רק לשבח לקב"ה אשר העלה הנלחמים על במתי ארץ והוציאם ממצרים מלך צר והקשה והושיבם תחת סכך עליון והנה במשפטו. אל"ב מה תאמר ולמדתם אותם את בניכם הלא את מרבה את הנשים. א"ל לא אלא עם תאמר וקשרתם ולמדתם שומע אני לימוד תפילין לבד נשים פטורות קמ"ל לומר א"ת מא' עד ת': וגם ארז"ל לא בסוכה שתחת סוכה שא"כ אתה נופל תחת המלאכים כסא השכינה, ולא בסוכה שתחת אילן ומה מעכב אלא חציצת המטה וסדין ונוי סוכה אם הם מרוחקין ארבעה פוסלים, מ"מ הסדין אע"פ שאינו מרוחק פסול דהא מקבל טומאה, ושמואל הוא דאמר מותר לישן בכילה בסוכה ואע"ג דאית ליה גג ובלבד שלא תהא גבוה י"ט שכל שאין גבוה י"ט אין שם סוכה עליו ולכן הישן תחת המטה שגבוה י"ט לא יצא שהסוכה רומזת לדעת רבנן למדה הנקרא חג והתורה אמרה חג הסוכות שבעת ימים לה', וא"ר יהודא בן בתירא כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ומה חגיגה שהיא כנ"י לה' הוא ת"ת, כך הסוכה כל זמן ששם סוכה עליה ורומז בשכינה היא לה' הוא ת"ת תפשוט מכאן שאסור להסתפק מעצי סוכה כל שבעה שבזה סייע רב ששת שאמר משום ר"ע לר"י ב"ב וברייתא הוא שאמרה סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמים וסדינין המצויירין ותלה בם אגוזים ורמונים אסור להסתפק מהם עד מוצאי י"ט של חג כיון שהוציא דעתו מהן ולא התנה עליהם הרי הם כעצי סוכה דאתקצו שהם לה' כל זמן ששם סוכה עליהם, וסוכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו בתוך הבית פסולה שבזה הודו ב"ה לדברי ב"ש כי יש לחוש שמא ימשך אחר שלחנו, א"כ סוכה שהיא ז' טפחים מחזקת ראשו ורובו ושלחנו וכשירה והכוונה כי ז' טפחים שם סוכה עליו ששם כל ההיקף והשולחן שהיא העטרה כלולה בז' טפחים פחות מז' לא כי השולחן שהיא כנ"י אינה עולה בסוכה וכאלו כולו בחוץ, וזהו שמא ימשוך, וצורת הפתח הם ב' הקנים מב' צדדים וקנה על גביהן והכוונה כענין המזוזות והמשקוף הם השוקיים והמשקוף עליהם הוא ת"ת ואע"פ שיש כלל כמו זה רוחני ביותר, וע"כ טוב לעשות צורת הפתח בסוכה, ואין לסכך במחובר שומר הראשון אינו בחיבור בקרקע ששם אינו דין כלל וכן לא בדבר המקבל טומאה וכל שאין גידולו מן הארץ אין מסככין בו שאין לסכך בדבר שאינו מכלל ההיקף כי נעוץ סופו בתחילתו בעינן, וזהו גידולו מן הארץ וידעת בני שכנ"י הוא תוך ג' הם נצח הוד ויסוד וע"כ כל הפחות מג' כלבוד דמי, ומצטער שאינו יכול לישן בסוכה מפני המאכולת האוכלת את האדם בלילה פטור מן הסוכה והכוונה שאין להטיל צער וחולי וחלישות בסוכה לכנ"י וע"כ החולים פטורים. ודע בני שהאבל צריך להודות לדיין שדן אותו שהכל יצא מלפניו בדין ובצדק וע"כ האבל חייב בסוכה הוא הדיין אך שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה כל ז' ימי הסוכה ביום ובלילה, וכן חתן וכלה שצריכין לשמוח בחופה והכוונה שחתן וכלה רומזין בת"ת וכנ"י ועושין קירוב באהל והשושבינין הם ב' אחד מימין ואחד משמאל מימין הוא החסד ומשמאל הוא יסוד וע"כ פטורין מהסוכה כי שמחים בחיבור באהל, וצריך להוריד כלים נאים ומצעות נאות בסוכה משום זה אלי ואנוהו, ואוכל ושותה בסוכה ולומד גרסתו בסוכה ויוציא דברים הנמאסים חוץ לסוכה כי אין נמאסים בסוכה הרומז בכ"י, וכל דבר שהוא פחות מכביצה קרינן ביה אכילת עראי ולא בעי סוכה, ודע בני שבליל ראשון של סוכות חייב ע"כ לאכול בסוכה משם ואילך רוצה אוכל וחייב בסוכה רוצה אינו אוכל ופטור מן הסוכה דומיא דבערב תאכלו מצות וילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות, וע"כ מברך דוקא בליל ראשון של פסח על אכילת מצה מכאן ואילך לא, אל"ר בלבול הרבה בדבריהם כי כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים כל ז' חובה וא"כ נילף ט"ו ט"ו מחג הסוכות מה לשם כל ז' אף כאן כל ז' מה תאמר ששת וז' יש לי מקום להניחם לישן וחדש אבל ט"ו ט"ו אין לי מקום אחר להניחו רק בזה דכל ז' ימי הפסח חייב באכילה, אל"ב מי כתיב בסוכות תאכלו שבעת ימים תשבו כתיב אכילה מישיבה לא יליף, א"ל והשתא דאתית להכי לדידך מי ניחא מ"מ ישיבה מאכילה לא יליף אלא ע"כ אכילה ישיבה טיול ולימוד הכל בכלל וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה כל ז' ימי הפסח וכל ז' ימי החג יהיו חייבין, ועוד מאי דקאמרינן בערב דוקא חייב לאכול כדי שיאכל בסוכה א"כ למחר בי"ט רוצה אוכל וחייב רוצה אינו אוכל והלא שבת וי"ט דלא סגי דלא אכיל פת ואין כאן מסתבר לומר דוקא בערב דהא שבת וי"ט קתני דהוי יום. אל"ב לעולם אע"פ שאמר התנא שבת וי"ט בלילה אומר וליל ראשון של פסח ושבת וי"ט של חג חובה ועל אלו אומר התנא דלא אפשר דלא אכיל פת וקרי הלילה י"ט כי הלילה יום הוא כענין ויהי ערב ויהי בוקר, והכוונה כי בליל ראשון של פסח שהיא ליל שמורים רחמים לישראל צריך לאכול משם ואילך כבר יצאו ישראל ממצרים, ובעבור שכל ז' ימי בראשית היו בליל ראשון ברחמים בלא חימוץ ע"כ אסור באכילת חמץ כל ז', אלא חיוב אכילת מצה בליל ראשון חובה משם ואילך רשות. ליל שבת כלה נכנסת לחופה וחתן אוכל שם כענין אכלתי יערי עם דבשי משם ואילך כבר נתקדשה, א"ל ר' לא תימא הכי דלא אפשר בלא ג' סעודות שבת וי"ט א"ל אפשר במיני הפת דאין חיוב בפת דוקא, וליל ראשון של סוכות משום דשייך אכילה בהתחלת קידושיה אוכל בסוכה דאין קידוש אלא במקום סעודה, משם ואילך רצה אוכל חייב בסוכה לא רצה לאכול פטור ואין זה בישיבה ושינה דלא אפשר בלא שינה, וע"כ מברך כל ז' לישב בסוכה שאינו יכול לפטור עצמו מצד הישיבה משא"כ במצה אינו מברך כל ז' על אכילת מצה מטעם שיכול לפטור עצמו במיני פירות ותרגימה ולא יאכל מצה, וטוב למעט בברכות ע"כ אם ברך בסעודה אחת לישב בסוכה אין צריך לברך בסעודה אחרת, ודע ששמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב, אל"ר מה ענין שמיני עצרת א"ל בני היא עם הכלל והיא בפני עצמה כי העטרה שמינית למנין שהמנין מאם הבנים והיסוד שביעי למנין והנה נשלמו ימי הסוכה ביסוד הנקרא שבת, אמר היסוד לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג א"ל כנ"י תהא בת זוגך הוי וביום השמיני עצרת תהיה, וגם היתה כלולה במלת יום ז' הוא שאמר שבעת ימים, ותדע שזהו הסעודה שארז"ל אמר הקב"ה עשו לי סעודה קטנה, אל"ר ולמה אנו אומרים הלל בכל החג א"ל בני דע שז' ימי הסוכה רומזים לימות עולם הם ז' שמטות, וא"כ בכל יום קדושה בפ"ע לכן אומרים בכל יום הלל גמור ונוטלין לולב עם מיניו להרמיז שבכל אלף הז' שבכל שמטה ושמטה ההויות יהיו קיימים שלולב עם מיניו רומז על הויות, ובשמיני אין לולב כי הוא רומז ליום הגדול יובילו שי למורא, ומחולקים בקרבנות ומתמעטים הפרים בכל יום שהשמטות הבאות יהיו בחסרון דין לא כראשון ויתמעט כח האומות בכל שמטה ושמטה כמו שמתמעטין הפרים ההם ויתמעט בכל שמטה ושמטה עד היובל היא הבינה נ' אלף שנה בכל השמטות נ' שערי בינה, אבל בפסח אין לולב שימי הפסח רומזים במה שהלולב ומיניו רומזים הם ההויות, אבל ימי הסוכה רומזים בשמטות ע"כ המצוה לצאת מדירה לדירה, וראשון של פסח וראשון של סוכות רומזים בבינה, ויבא חול המועד של סוכות מראשון עד העצרת שהם השביעיות, שאומרים בחג השבועות גם כן עצרת להרמת הענין, וזהו שאמר ריב"ל ראוי היה עצרת של חג להיות רחוק חמשים יום מחג הסוכות כעצרת של פסח רחוק חמשים יום אלא למה"ד למלך שהיה לו בנות נשואות למקום קרוב כדי שילכו ויבאו ביום אחד אמר המלך אני ואתם נשמח ביום אחד, וראה והבן שכך הוא שבפסח יוצאין מהחורף לקיץ ויש זמן שילכו ויבאו ע"כ רחוק נ' יום אבל בחג יוצאין מקיץ לחורף והדרכים קשים וליכא זמן שילכו ויבאו ע"כ אינה רחוקה נ' יום אמר הקב"ה אני ואתם נשמח ביום אחד הוי עצרת תהיה לכם, והענין שמע והבן יום ראשון של פסח רומז שהתחלת השמטה ע"כ צריך למנות נ' יום ואח"כ העצרת יובל הגדול, אבל יום ראשון של סוכות רומז באלף השביעי וכן כל ז' ימים של סוכות באלפי שביעיות ע"כ עצרת סמוך להם ולא דמי לימי הפסח הרומזים כ"א לשתא אלפי ר"ל הראשון של פסח רומז שמטה ראשונה שתא אלפי יום ב' שמטה שניה שתא אלפי וכן כולם, וראשון של סוכות שמטה ראשונה אלף חרוב וההויות קיימות הוא הלולב ומיניו בהויות וכן יום ב' שמטה ב' אלף חד חרוב וכן כולם וע"כ פסח מונה נ' ימים ועושה עצרת. סוד דיני הלולב ומיניו וגם אמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים ודע שהלולב רומז בת"ת זה ה' קוינו ל"ו ל"ו ל"ב נתיבות חכמה והלולב עולה עד כת"ר עליון דרך השדרה ומתאחד עם כנ"י זהו לולב שמלת ל"ו רומז בת"ת ומלת ל"ב היא העטרה, והאתרוג רומז בכנ"י הנקרא תאוה וכי תאוה הוא לעינים וזהו שתרגם לא תתאוה לא תרוג מלשון אתרוג, והדס נגד חסד וע"כ נקראת אסתר הדסה בעבור שחוט של חסד משוך עליה שההדס רומז לחסד שמיכאל נאחז משם, וערבה רומז בפחד וסמא"ל נאחז משם א' מליץ טוב וא' מליץ רע וזה שאמר אשמעה מה ידבר האל ה', והלולב מימין ואתרוג משמאל ימין בימין ושמאל בשמאל על הערבה רמז רכב בערבות בי"ה שמו. אל"ר והלא יה שמו. א"ל לסוד גדול כי חסד עולה ע"ב והוי"ה בצירופו עולה ע"ב מי"ה בי"ה עולה ע"ב ושמו של הקב"ה היא כנ"י אשר היא למעלה מכל השרים ורוכבת בערבה הרומז בסמא"ל הנאחז בפחד, וא"כ אוי לסמא"ל שכן בי"ה עולה או"י ונקרא הערבה ערבי הנחל כי יונק מכח נחל ומתקיים והוא הנחל האחרון, וצריך ל"ו נענועים זה ה' קוינו ל"ו, ודע שאינו נוטל בלילה אלא ביום שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וכל היום כשר לנטילת לולב, אל"ר למה לולב בלילה לא. א"ל הלא אמרתי לך. ואמרו רז"ל במקדש נוטל כל שבעה ובגבולין יום אחד ומשחרב בהמ"ק התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה כל שבעה זכר למקדש, ובזמן שהיה בהמ"ק קיים היה לולב ניטל בגבולין ביום א' אפי' בשבת. אל"ר מ"ש משופר דוקא לפני ב"ד. א"ל שופר דין ואם יחלל עליו שבת איכא תרתי לריעותא ויש לחוש אבל לולב רחמים ודאי והחילול הוא ספק ואין ספק חילול מוציא מידי ודאי רחמים שהם כולו רחמים, שבת וט"ו בחדש ולולב עם מיניו אין לחוש, ודע שארבעה מינים הללו מעכבין זה את זה. א"ל ומ"ש מתפילין דאין מעכבין זא"ז א"ל התם נמי פרשיות מעכבות זא"ז אבל הבתים שלמים אמאי יעכבו אבל לולב ומיניו כד' פרשיות של תפילין חסר אחד לא ירצה, וגם כתיב ולקחתם לכם משלכם משמע שאול וגזול לא. א"ל ומ"ש מציצית והלא טלית שאולה יצא במתנה על מנת להחזיר קרי ביה שלו הוא שכן רב מתנה דיבר במתנה שאמר מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, והוא שקיים תנאו והחזיר לא החזיר לא יצא דהוי ליה שאינו שלו אלא גזל והגזל פסול למטה כעבור שמזיק למעלה, ואין לחלק כי לכל ז' פסול הגזול שהרי לחתוך הפרי מן האילן בלא רשות בעלים אסור כ"ש לעשות מצוה הבאה בעבירה שאין שם מצוה עליה ול"ש לפני יאוש או לאחר יאוש פסול, וידעת בני שהלולב רומז בת"ת והעלין שלו רומזים על הימינים ועל השמאלים וכולם נאחזים מן השדרה היא שדרה הת"ת והת"ת עולה (עד כ"ע) ע"כ אם כפוף ראשו והעלים אינם עולים כמוהו אלא מתפשטין ועומדין בתלייה אותו האיש ישחקו עצמותיו, או אם הוא חרות שקשה ויבש ואינו מורה לחלוחית או סדוק שעלה אחד רחוק מחבירו או כולו בצד ימין או כולו בצד שמאל הכל פסול, א"ל סדוק סדק ממש א"ל כלל כל דבר כל שאינו דוגמא פסול, הלא רבא אומר בעבור שעולה מצד אחד כולו פסול כי שינה הדוגמא. ור' יהושע אומר נחלקה התיומת נעשה כמו שנטלה התיומת ופסול ותיומת נקרא דיבוק העלים בראש העלים, ובסדוק ודאי יוצא מכלל הדוגמא שעולים העלים עד מקום הדבוק ולכן לולב שהעלים שלו אין מגיע ראשו של זה בצד עיקרו של זה פסול, ועל שהמאמרות יורדות גדולה גבורה ת"ת וזרועות שוקיים ויסוד ע"כ שיעור הדס וערבה ג' טפחים, אבל הלולב לבד העלין שדרה של ד' טפחים כי דרך השדרה כתר חכמה בינה תפארת עצמו, וע"כ אמר שדרת הלולב צריך שיהא טפח גדול מן ההדס והערבה, ומצד שהשדרה של לולב עולה על כולם אנו מברכים בלולב, וכן הדס צריך להיות ג' עלים יושבים בסדר אחד שלא יהיה אחד רחוק מחבירו כי צד קבוע במקום אחד בעינן. וכל קטימת ראש בהדס פסול כדין הלולב וחתוך ראש מעיקרו וגזול ויבש פסול וליכא מאן דפליג דודאי פסול, ואם ענביו מרובים מעליו אם ירוקות כשר ואם שחורות תוקף דין בהדס ופסול, ורב חסדא אומר משום רבו הגדול דלולב אין צריך אגד שכן אמרו רבנן והכוונה ההויות נדבקין ואינן נקשרין אבל מצוה מן המובחר לאגדו שנאגדים ההויות בלי ספק, ומה שארז"ל אין צריך אגד לפסול בדיעבד קאמרי כי בר חנא הוא דאמר מצוה מן המובחר לאגדו ואם הותר האגד ביו"ט הראשון יתחוב ראש האגד תחת הכריכה ולא יקשור, וגם תנן אתרוג הגזול והיבש פסול וסודו ידוע, ועוד תנן נטלה פטמתו פסול עוקצו כשר וברייתא הוא האומר ר' יצחק בר' אליעזר אומר נטלה בוכנתו פסול והכוונה שאם נחתך העוקץ ונשאר דבר מה כבוכנא באסיתא להרמיז משפיע והמקבל והוא מקום הבוכנא באסיתא, ואם נשאר דבר מה פשיטא דכשר ואם נעקר העוקץ עם הבוכנא מאסיתא הנה נסתלק המשפיע ובר מינן מזה לית דין ולית דיין לומר שכשר, ניטל החוטם הוא צורת י' שהיא חכמה עילאה השוכנת בחכמה תתאה אם ניטל פסול, אך בזה אפשר שיבא האדם לכלל טעות לומר שאפי' נשאר מעט באסיתא הואיל ואין היכרא בעוקץ פסול קמ"ל דכשר, וגם בזה כל שנוי שיש בו המוציאו מכלל הדוגמא פסול, ודע שיעור אתרוג כאגוז כשר פחות מכאן פסול שנאמר אל גנת אגוז ירדתי, אתרוג אין אגדו עם הלולב דא"ר אליעזר כפת כתיב והכוונת שאין דרך דבר שרומז באשה לאגוד עם כל אלו כי היא בעולת בעל והשפע הבא עליה מכולן כענין כל הנחלים הולכים אל הים ע"י בעל האשה, וברייתא היא האומרת שצריך לנענע ג"פ על כל דבר ודבר ודבר ודבר והכוונה שצריך לעשות י"ב נענועים כעין י"ב הויו"ת ומוליך ומנענע שם ג' פעמים ומביא ומנענע שם ג' פעמים מעלה ומנענע שם ג"פ ומוריד ומנענע ג' פעמים כי צריך לעורר ג' ההויות בכל צד הפועלים טוב ולהרחיק כל רוחות רעות האמת ל"ו נענונים כוללים כל דבר: