עניני הצדקה: כתב בספר שמות דף רנ"ה ע"א, כי שנים הם המלוים להקדוש ברוך הוא, מי שעושה חסד עם העני, שנאמר (משלי יט,יז) מלוה ה', ומי שמוציא לכבוד שבתות וימים טובים, זה שאמר קהלת (קהלת ח,טו) אין טוב לאדם כי אם לאכול וכו' עד והוא ילונו, פירש שהוא מלוה להקדוש ברוך הוא באכילה ושתיה של מצוה: וכתב בספר בראשית דף ק"ד ע"א, בשעה שהקדוש ברוך הוא אוהב את האדם, שולח לו דורון, ומהו הדורון, עני שיזכה בו ומיד נרשם בפניו המצוה כחוט של חסד, ובבא צרה בעולם, רואה המשחית הרושם בפני זה האיש ואינו מתקרב: אות א: וכתב בדף י' ע"ב, פתח רבי שמעון ואמר, כל השמח במועדים ואינו נותן חלק לעניים, אותו רע עין שטן שונא אותו, לפי שהקדוש ברוך הוא במועדים מבקר העניים ורואה שאין להם כלום לשמוח ובוכה עליהם והולך למרום ורוצה להחריב העולם, אומרים לפניו, רבונו של עולם, פלוני אוכל ושותה ויכול לשמח העניים ואינו נותן להם, מיד נכנס אותו המקטרג ותובע רשות ורודף אחרי אותו האיש ומסבב עליו כמה צרות. צא ולמד, מי לנו גדול מאברהם אבינו ע"ה, שבשעה שעשה סעודת בנו בא השטן לפניו כדמות עני ולא השגיח עליו, מיד קטרג עליו, לא זז משם, עד שבלבל הסעודה וגרם מיתת שרה על צער בנו של העקידה. וכן כתב ספר במדבר דף רנ"ט ע"ב: אות ב: וכתב בספר שמות דף פ"ח ע"ב, בכל המועדים צריך האדם לשמוח ולשמח עם העניים, ואם אינו משמחם, עליו נאמר (מלאכי ב,ג) פרש חגיכם. אבל בשבת, אם האדם שמח אף על פי שאינו משמח העניים אין לו עונש, דלא כתיב פרש שבתכם: אות ג: וכתב עוד בספר שמות דף קצ"ח ע"א, בפסוק (שמות לה,ה) קחו מאתכם תרומה. אמר, כי כשעושה האדם צדקה, צריך שיהא מממונו ולא מגזל ועושק, דאם כן אוי לו, אדרבה הוא לו למזכיר עון, וזה הוכיח מכתוב (ישעיה נח,ז) פרוס לרעב לחמך, ולא כתיב לחם: אות ד: וכתב בספר ויקרא דף פ"ד ע"ב, מי שהשלים נפשו של עני ונתן לו צדקה, אפילו הגיעו ימיו של אותו אדם להפטר מן העולם, הקדוש ברוך הוא מוסיף לו חיים: אות ה: וכתב בספר שמות דף נ"ט ע"א, כל הדברים שהאדם עמל בעולם הזה ואינם דברי תורה או מצוה, נעשה מהם הבל והולך ושט בעולם, וכשיוצאה נשמת האדם, אותו הבל מגלגל רוחו בעולם כאבן בתוך הקלע, כדכתיב (שמואל-א כה,כט) יקלענה בתוך כף הקלע. הבל הוא שברון רוח, וזהו (קהלת א,יד) הבל ורעות רוח. אבל אותו הדבר שהוא לעבודת ה', הוא למעלה מהשמש, וזהו זרע שזורע זה האיש בעולם ההוא, ומהו שם הזרע צדקה, כמו שנאמר (הושע י,יב) זרעו לכם לצדקה, זה מנהיג את האדם כשיוצאת נשמתו ומוליך אותו לצרור החיים, וזהו (ישעיה נח,ח) והלך לפניך צדקך: אות ו: וכתב בספר בראשית דף ק"ב ע"ב, אילן היה נוטע אברהם ע"ה ולא היה עולה בכל מקום רק כשהיה בארץ כנען, ובאותו אילן היה מכיר מי שהיה דבק בה' יתברך, וזה כי הצדיק כשהיה נכנס תחת האילן, מיד היה האילן פורש ענפיו על אותו אדם, וחופף עליו להיות צל על ראשו. אבל מי שהיה דבק עם העבודה זרה, מיד אותו אילן היה מעלה ענפיו למעלה, וכן מעין מים היה תחת אותו אילן, מי שהיה צריך טבילה היו המים עולים לקראתו, מיד יודע אברהם ע"ה שזה האיש טמא וצריך טבילה, ומי שהיה טמא היה המעין מתנגב, ובזה האילן היה בודק בו עובר ושב, וזהו שכתוב (בראשית יח,ד) והשענו תחת העץ: