אות כד: וכתב בספר שמות דף נ"ז ע"א, כשהאדם מרים ימינו למעלה בתפלה צריך לכוין באצבעו למעלה, כמו שכתוב (שמות יז,יא) והיה כאשר ירים משה ידו: אות כה: וכתב בספר בראשית דף רמ"ט ע"א וע"ב, מעלת השליח צבור בפסוק (ישעיה י,ל) צהלי קולך בת גלים, רמז, כי כל המשבח לאל יתברך בקול, צריך שיהיה לו נעימות שיערב לאחרים קולו ואם לאו לא יקום, וראיה מהלוים דכתיב (במדבר ח,כה) ומבן חמשים שנה ישוב, שאז אין קול האדם ערב: אות א: וכתב בספר שמות דף ר' ע"ב, כל המוסר נפשו לשמים בעת נפילת אפים, הקדוש ברוך הוא קורא על האדם הזה שלום למטה, כמו שכתוב (שופטים ו,כד) ויקרא לו י"י שלום, וכל ימיו קורים לו כך למעלה, ובשעה שנפטר מהעולם: אות ב: וכתב בספר דברים דף רפ"ה ע"ב, כל השומע ברכה ואינו עונה אמן, עליו הכתוב אומר, (שמואל-א ב,ל) ובוזי יקלו. וכשיוצא מן העולם מכריזים לפניו, סגרו לפניו שערי שמים ולא יכנס כמו שהוא לא פתח פיו לומר אמן, אוי לו אוי לנשמתו: אות ג: וכתב בספר בראשית דף קכ"ב ע"ב, תוספתא, פתח ריש מתיבתא ואמר, מאן דפסק יתפסק, מאן דקצר יתקצר, מאן דקצר יתארך. פירוש מי שפוסק דברי תורה לדברים בטלים יפסק מן העולם, מאן דקצר שמקצר האמן ואינו אומרו בנחת, יתקצרו ימיו, מאן דקצר פירש מי שחוטף אלף של אחד שלא יהא נראה כאומר חס ושלום אי חד יאריכו ימיו: אות ד: וכתב בספר במדבר דף ק"כ ע"ב קכ"א ע"א, טעם פסוק (תהלים כה,א) לדוד אליך י"י נפשי אשא שאומרים בנפילת אפים, וטעם למה באלפא ביתא זו אין בה אות וי"ו, ותירץ, כי הסוד הוא כי בשעת נפילת אפים יכוין האדם בדעתו כאלו מוסר נפשו למיתה ומוסרה ביד קונו, וזהו אליך ה' נפשי אשא. ויראה האדם את עצמו כאילו נפטר מן העולם, ובזה יתכפרו לו כל עונותיו, שיש עון שאינו מתכפר לאדם אלא במיתה, ולזה אין בו וי"ו שאות וי"ו היא מעץ החיים, וכאן בשעת נפילת אפים צריך האדם למסור נפשו ולהראות עצמו כאלו מת: אות ה: וכתב בספר בראשית דף רכ"ט ע"ב ר"ל ע"א, (תהלים קמא,ב) תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב, אמר, שטעם קטרת בתפלת המנחה יותר מכל התפלות, לפי שהקטרת במקום שישנו יש שמחה בעולם ואינו מניח לשום מזיק להתגבר בעולם, וזהו שכתוב (משלי כז,ט) שמן וקטרת ישמח לב, ולזה הכהן הגדול כשהיה מקריב ומדליק הנרות, אז היה מקטיר (שמות ל,ז) בהטיבו את הנרות יקטירנה, לכך נתכון דוד ע"ה להזכיר הקטרת בתפלת המנחה, לפי שבעת המנחה מתגבר בעולם צד אחר, ולזה הזכירו לדחות כל החיצונים: אות ו: וכתב עוד בספר בראשית דף קל"ב ע"ב, שיהא אדם זהיר הרבה בתפלת המנחה, לפי שבאותה שעה מתעורר הדין בעולם: מעלת השבת ותפלותיו: אות א: וכתב בספר שמות דף ר"ד ע"ב, סוד שנמצא בספר שלמה ע"ה בענין השבת, שכתוב וינפש, ודרשו ז"ל כיון ששבת וי אבדה נפש. והקשה, דוי הגוף מבעי ליה שיצאה ונאבדה ממנו הנפש יתרה, והשיב, כי סוד הדבר כי בכל אדם יש נפש וביום השבת מושכת עמה הנפש רוח קדושה ממעל, וכל יום השבת שהרוח נמצאת עם הנפש אז הנפש מתעלית הרבה בהיות הרוח עמה, ונקראת נפש יתירה, אבל כשיצא שבת ויצאה הרוח ממנו, אז הנפש אבדה אותו יתרון: אות ב: עוד בספר שמות דף ר"ה ע"א, הקשה, שאיך אמרו לא יצא אדם יחידי לא בלילי שבתות ולא בלילי רביעיות, והרי אמרו, כי לכך אנו מתפללים בלילי שבת הפורס סוכת שלום עלינו, להבריח כל המקטרגים לנקבי תהום רבה. ותירץ, דמכל מקום אף על פי שאינם שולטים מתראים ליחיד: אות ג: וכתב בספר במדבר דף רמ"ב ע"ב, רעיא מהימנא, כי לכל אדם מישראל יורדת בשבת נפש יתירה, כל אחד לפי מדרגתו אם הוא חסיד נותנים לו ממדת חסד, ואם גבור הכובש יצרו ממדת גבורה, ואם הוא איש תם ממדת אמת, ואם הוא חכם ממדת כתר: אות ד: וכתב בספר במדבר דף רמ"ג ע"ב, (שמות לא,טז) את השבת לדורותם חסר כתיב, שצריך שישמרו את השבת בדירתם שלא יצאו מרשות לרשות: אות ה: כתב בספר בראשית דף רכ"ד ע"ב, בשני קשורים מתקשרת הנפש בראש חודש ושבת, בתחלה היא מתקשרת עם הרוח אשר בגן עדן של מטה, ומשם הולכת ומתקשרת עם הנשמה שהיא בצרור החיים והיא שבעה ונזונית משני צדדים, וזהו (ישעיה נח,יא) והשביע בצחצחות נפשך, ממש הנפש היא שבעה בשתי צחות של מעלה ומטה: אות ו: וכתב בספר שמות דף פ"ח ע"ב, הטעם שאנו מתפללין במנחה שבת (תהלים סט,יד) ואני תפלתי, לפי שבימות החול לעת המנחה מדת הדין החזק שולט בעולם, אבל ביום השבת כל הדינים הם כפופים ואינם נעורים בעולם, וזהו עת רצון, שאף שהוא עת מנחה ביום השבת הוא עת רצון, ובזאת השעה נסתלק משה רבינו ע"ה, וכן כתוב דף קנ"ו ע"ב: אות ז: וכתב שם טעם ג' פסוקי צדוק הדין שאנו אומרים במנחת שבת, כנגד משה רבינו ע"ה ויוסף עליו השלום ודוד ע"ה, בתחלה אנו אומרים צדקתך כנגד יוסף הצדיק ע"ה, כי בשעה שמת, כל השבטים נפלו בגלות, פתחו עליונים ואמרו (תהלים לו,ז) צדקתך כהררי אל. (תהלים קיט,קמב) צדקתך צדק לעולם כנגד דוד ע"ה, כי כשמת מחלוקת רבו בישראל, ועל זה אנו אומרים ותורתך אמת. (תהלים עא,יט) וצדקתך אלהים עד מרום, כנגד משה רבינו ע"ה, כי כשמת נאסף הכל תורה שבכתב ושבעל פה: אות ח: וכתב בספר בראשית דף כ"ג ע"ב, בשבת פותחין ז' היכלות כנגד זה ז' קולות שאמר דוד על המים, וי"ח אזכרות שבהם שט הקדוש ברוך הוא בי"ח עולמות (תהלים סח,יח) ברכב אלהים רבותים אלפי שנאן, שהם י"ח רבוא עולמות: אות ט: וכתב שם בדף ס"ב ע"ב, בשם התוספתא כי הרשעים בגיהנם אינם יוצאים ממנו אלא בשבתות וימים טובים וראשי חדשים, אחר כך כרוז יוצא מצד צפון ואומר (תהלים ט,יח) ישובו רשעים לשאולה, ובשעה שעונים ישראל בקול רם אמן יהא שמיה רבא מברך, הקדוש ברוך הוא מתמלא עליהם רחמים ורומז למלאך הממונה על שערי גיהנם סמרי"אל שמו, וג' מפתחות בידו ופותח ג' שערי גיהנם ורואים אור של העולם הזה, ובא העשן וסותם האור, באים שלשה ממונים ומנשבים ומשיבים העשן למקומו ונותנים ריוח לרשעים שעה וחצי, ואחר כך חוזרים למקומן. וכן בשלשה פעמים ביום ובכל שעה שישראל עונים אמן: אות י: וכתב בספר שמות דף ר"ז ע"א, כשיוצא שבת צריכים ישראל להתעכב קצת, להראות שחביבה עליהם מצות שבת ואינם קצים באכסניא, ואז פותחים ישראל והוא רחום וכו', והוא תיקון טוב, ובעת שאומרים ישראל ויהי נועם וקדושה דסדרא, כל הרשעים שבגיהנם פותחים ואומרים שירה ואומרים אשריכם ישראל, אוי למי שלא שמר התורה, ודומה מכריז (תהלים ט,יח) ישובו רשעים לשאולה: אות יא: וכתב (בספר במדבר) חלק ג' דף ש"א ע"א, בענין השבת שכתוב לדרתם חסר לשון דירה, רמז, שיכבד האדם דירתו בשבת בדברים נאים וכלים נאים, שהשבת היא כלה והכלה אין מכניסין אותה אלא לדירה נאה: אות יב: וכתב בספר בראשית דף י"ד ע"א, כי בערב שבת כל הדברים נעשו ונשתכללו עד שנתקדש היום ולא נשאר אלא בריאה של רוחות שלא נברא להם גוף, ואם תאמר, וכי לא היה יכול הקדוש ברוך הוא לעכב היום עד שיברא גוף לאלו הרוחות, יש לומר, שרצה הקדוש ברוך הוא לעשות כך, דאלולי כך היה מתגבר חס ושלום צד סטרא אחרא בעולם: