החלק השני עבודה: אות א: כתב בספר בראשית דף א' ע"ב, למעלת בית המקדש, (איכה ב,יג) מה אעידך מה אדמה לך, בשעה שנחרב בית המקדש יצתה בת קול ואמרה, מה אעידך בכל יום ויום כבר העדתי בך, דכתיב (דברים ד,כו) העדותי בכם היום, מה אדמה לך ממש עשיתיך כעין בית המקדש של מעלה, מה אשוה לך כעין שאת יושבת הכי הוא כביכול למעלה, כעין שאין נכנסים בך אוכלוסיך עכשיו כך נשבעתי שלא אבא בירושלים של מעלה עד שיכנסו בך אוכלוסיך, וזהו ואנחמך, כלומר בזאת תנחם, אבל עכשיו שאת יושבת אלמנה, (איכה ב,יג) גדול כים שברך. ואם תאמר שאין לך רפואה, לכך כתב, מי ירפא לך, היא מדרגה סתומה עליונה שנקראת מי: אות ב: וכתב בספר שמות דף ע"ט ע"א, (בראשית כח,יז) מה נורא המקום הזה, למה נקרא נורא, והשיב כי ראה שלמות גדול במקום ההוא ובמקום שיש שם שלימות נקרא נורא, ואם תאמר, למה תרגם מה דחילו ולא מה שלים, אמר לו אין מורא אלא במקום שיש שם שלמות, ובמקום שיש שלמות נקרא נורא, דכתיב (תהלים לד,י) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו: אות ג: וכתב בספר בראשית דף קי"ד ע"א, עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש עולמו ולבנות ירושלים ולהורידה בנויה, ונשבע שלא תחרב עוד ולא יגלו ישראל: אות ד: וכתב בספר שמות דף ר"מ ע"ב, חס ושלום שאבני יסודות ציון וירושלים נשרפו באש, אלא כלם נגנזו ולא נאבד אפילו אחת מהם, וכלם עתיד הקדוש ברוך הוא לחזור ולהוציאם לעתיד: אות ה: וכתב בספר בראשית דף ס"א ע"א, אמר רבי חייא, ארץ ישראל אינו שולט שם שום שר אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, אבל לפעמים שולט שר אחד בארץ ישראל לעשות רע לשעה א', מנא לן מדוד, דכתיב (דברי הימים-א כא,טז) וירא את מלאך ה' וחרבו שלופה, ורבי אליעזר חלק ואמר, שאפילו רגע א' אינו שולט, והמלאך שכתב ביהושע הוא ה' יתברך עצמו, כתיב הכא מלאך וכתיב התם (בראשית מח,טז) המלאך הגואל: אות ו: וכתב בספר שמות דף קס"ד ע"א וע"ב, (משלי יד,כח) ברוב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רזון. והקשה, מחתת מלך מיבעי ליה, השיב, כי בשעה שישראל באים לבית הכנסת להתפלל אז הוא הדרת מלכו של עולם, אמנם כשאין ישראל באים להתפלל, אז הוא מחתת רזון של שרי מעלה, שהם ממתינים שלא לומר שירה עד שיקדימו ישראל: אות ז: וכתב בספר בראשית דף י"א ע"א, לא יוכל האדם להכנס לבית הכנסת רק שיטול עצה תחלה מאבות העולם, שהם תקנו התפלות. וזהו שאנו אומרים פסוק (תהלים ה,ח) ואני ברוב חסדך, זה אברהם. אשתחוה אל היכל קדשך, כנגד יעקב, ביראתך זה יצחק, שכתוב בו ופחד יצחק: [ומיד האלהי כמהר"ר אלעזר אזכרי ז"ל, מצאתי מוגה כך, ברוב חסדך זה אברהם, אל היכל קדשך זה יצחק, ביראתך, זה יעקב. איך שיהיה למדנו, כי בהכנס האדם לבית הכנסת, יטול עצה מהאבות על ידי זה הפסוק]: אות ח: ובספר שמות דף קס"ד ע"ב, כתב, כי כשהקדוש ברוך הוא בא לבית הכנסת שנקרא מקדש מעט ומוצא שם רוב עם, אז מלך המשיח מתעטר ומתהדר ומכין עצמו בתקונים וקשוטים שלו לעלות למעלה, ואם לאו, מחתת רזון חס ושלום: אות ט: וכתב בספר בראשית דף קל"ט ע"א, שנינו, בית המקדש קודם לקבוץ גליות, וקבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם. תנן ארבעים שנה קודמין קבוץ גליות לתחיית המתים: עניני הקרבנות: אות א: כתב בספר בראשית דף ו' ע"א וע"ב, פתח ואמר (שמואל-ב כג,כ) ובניהו בן יהוידע, זה הפסוק רומז סודות עליונים, בן איש חי, זה חי העולמים, רב פעלים, בעל כל הפעולות והמעשים, הוא הכה את שני אריאל מואב, שחרב ב' מקדשים, וזהו מואב שהם מאב שבשמים: אות ב: עוד (שם) הוא ירד והכה את הארי, כי כשהיו ישראל זכאים היו מקריבים קרבנות, והיה יורד מן השמים דמות אריה, והיו רואים אותו על המזבח רבוץ כארי על טרפו, וכל הכלבים היו נחבאים לפניו, וכיון שגרמו העונות הכה לאותו הארי, אוריאל שמו, כיון שראה זה צד הטומאה, שלח כלב אחד שיאכל כל הקרבנות, ומה שמו של הכלב ההוא בלאדן שמו, כלומר, שאינו בכלל אדם אלא כלב הוא: אות ג: וכתב בספר במדבר דף רכ"ד ע"ב, כי בזמן שישראל היו עושים רצונו, המלאך שהיה יורד לאכול הקרבנות היה לו צורת אדם, וכשלא זכו צורת כלב. וכן בשעת פטירתו של אדם, אם זכאי, המלאך שנוטל נשמתו נדמה לו בצורת אדם, ואם לאו בצורת כלב: אות ד: עוד במדבר דף רכ"ד ע"א, (אמר רעיא מהימנא), כי אין הקרבנות אלא להרחיק רוחות טומאה ולקרב רוחות קדושה: אות ה: וכתב בספר בראשית דף פ"ט ע"ב, טעם הקרבן, לפי שמתחלה עשה ה' רוח, הבהמה נבדלת מרוח האדם, ולכן אדם הראשון לא הותר לו בשר באכילה, כדי שלא יתערב בו חלק בהמה, וכשחטא אז נאמר לו (בראשית ט,ג) כירק עשב נתתי לכם את כל, ויתהנה הגוף שחטא מגוף בהמה כמוהו, לכן כשחטא הגוף בכמה חטאות, אומר הקדוש ברוך הוא זה חטא בגוף יקריב בשר לכפר על הגוף, ומה שחטא בנפש הדם יכפר על הנפש: אות ו: עוד בספר במדבר דף ר"מ ע"א, אין רצונו של מקום שיחטא אדם ויקריב קרבן, אלא עיקר הקרבן שיהיה בלי חטא, וזהו קרבן שלמים של שלום, וזהו שכתוב לפעמים (במדבר כח,ב) את קרבני ולפעמים קרבנכם: אות ז: ובספר במדבר דף ר"מ ע"ב רמ"א ע"א, כתב טעם הקרבן, אמר רבי שמעון בר יוחאי ז"ל, שיש בכסא ד' פנים. פני שור, פני נשר, פני אריה, פני אדם, וכל אחד נותן כח בעולם השפל למינו, פני שור ממנו נמשך כח לכל מין בהמה שבעולם, ולפי שמהם יצא זה הכח, לפיכך אותם השרים והממונים המתפשטים מפני שור שבכסא, מתקרבים ליסוד שלהם ונהנים מאותו יסוד, ולכך הם נהנים מקרבן בהמה טהורה, לפי שהוא דבר מתפשט מכחם, כשם שיש נחת רוח להקדוש ברוך הוא, שנהנה לקבל רוח הצדיק לפי שהם מיסודו, כך נחת רוח לאלו ליהנות מיסודם. ויש עוד במרכבה פני נשר, והוא נותן כח לכל מיני העוף, לכן הוא נהנה בקרבן העוף ומקבלו, לפי שהוא נהנה להדבק במינו. פני אדם יש במרכבה, וזהו עיקר הקרבן שאדם מקריב דמו וחלבו לה', והקדוש ברוך הוא מקבל רצונו (ויקרא א,ט) ריח ניחוח לה' שאמר ונעשה רצונו, פני אריה יש במרכבה, הרי אמרו כי כשישראל זכאים היו רואים כדמות ארי על המזבח: