בג"ד כפר"ת מתנהגות בשתי לשונות יסודן חיים ושלום חכמה ועושר חן זרע וממשלה. ב"ב ג"ג ד"ד כ"כ פפ ר"ר ת"ת תבנית רך וקשה תבנית גבור וחלש. כפולות שהן תמורות, תמורת חיים מות תמורת שלום רע תמורת חכמה אולת תמורת עושר עוני תמורת חן כיעור תמורת זרע שממה תמורת ממשלה עבדות. כבר באר לנו פה גם כן אחר שהודיענו מהות שלש אמות ומדותיהן ועניניהם ושמהם נברא הכל ואיך נברא, כי הענינים ההם הראשונים הם שרשים. ושמים וארץ ואויר נבראו מהם, וכן חום וקור ורויה וכן ראש ובטן וגויה בעולם ובשנה ובנפש. ובאר ואמר ענין שבע כפולות ושהם עניינים מעולים עם הרכבתם. וכן הנמצאים כך תוכל להכיר מה תכלית מציאות כלל כל דבר כפי מה שהוא בעולם ובשנה, כמו שתדעם בנפש. ותדע שמאמרו שהן תמורות סודן גלוי, שהשבעה עניינים ששם אותם יסוד לאותיות הם דברים מעולים נמצאים שכל העולם מתנהג בם. וזכר תחלה השרש הראשון שהוא עצם לנמצאים והוא החיים, ושם לו השלום שהוא אמצעי למדות ובסבתו החיים מתמידים. ושלישי לו החכמה שאם יש שם חיים ושלום ואין שם חכמה ואין שם שלמות כראוי. ורביעי עושר והחכמה סבת מציאותו כמו שאמרו החכם קונה ממון בחכמתו והסכל מפסיד ממונו בסכלותו. ואל תקשה עלי ממאמר קהלת שאמר וגם לא לידעים חן בענין העושר. ובחמישי בענין החן, כי הוא דבר שם על דרך הטבע והמקרה, באמרו כי עת ופגע יקרה את כולם. וזה מדבר פה על דרך ההשגחה האלוהית המשערת הפעלות והגומלת כמשפט. והששי לעד בענין הזרע שיש ממנו טבעי ועם ההשגחה ימצא ממה שאינו בטבע, כענין היות יצחק נולד אחר היאוש ואחר הטבע על פי ההשגחה באברהם ובשרה. והשביעי ממשלה הוא ענין כתר מלכות. והפכיהם השבעה שהם מות ורע ואולת ועוני וכיעור ושממה ועבדות, הם דברים כולם רעים כנגד הטובים. ואפשר לומר שהראשונים קניינים ותמורותיהם העדרים. וגם אפשר לפרש אלה ואלה על דרך נסתרים ויהיו כולם עניינים נרמזים על ענייני העולם הבא. ויאמר שהחיים הם חיי העולם הבא, שהאדם מרויח אותם באמצעות האותיות. והשלום הוא שלום הנפש ומנוחתה, כמו שנאמר "יבוא שלום ינוחו על משכבותם" (ישעיה נז' ב'). והחכמה היא ידיעת השם שדבק בו בחכמתו. והעושר הוא החלק שיש לכל איש ואיש לעולם הבא, כמו שאמרו איזה הוא עשיר השמח בחלקו. והשמחה ההיא היא השמחה שנאמר עליה "ושמחת עולם על ראשם" (שם נא' יא'). ואין עושר גדול ממנו. והחן היא ידיעת השם בשם כמו שנאמר "ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני" (שמות לג' יב'). וכן משה אמר לשם "הודיעני את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך" (שם יג'). והזרע הוא ענין הדבר הנמצא מהנמצא ממציאות השכל הפועל שהוא שפע שהנפש מקבלו, והוא בדמות הזרע הנולד מן האיש והאשה. ועליו נאמר במשל גם כן "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל' יט'), שהם חיי העולם הבא. והממשלה היא שאמרו עליה איזהו גבור הכובש את יצרו. ואין הנבואה שורה אלא על חכם וגבור ועשיר. ואיזהו חכם הרואה את הנולד, הוא הרואה את הזרע שזכרנו שהוא בן שנולד. וההעדרים שהם תמורותיהן יובנו מאלה. וכשתשים מנין ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת' כפול שסודו 'קטר"ת קטר"ת', יהיה הסוד 'שנ"י יצרי"ם וצורו"ת' 'שמרי"ם האותיו"ת' מדו"ת לה"ט החר"ב וסוד ש"ם המפור"ש ש"ם ר"ך וקש"ה 'תבני"ת גבו"ר וחל"ש' 'תבני"ת א"ד האו"ר א"ד החש"ך' 'תבני"ת הדבו"ר לח"ש' תבני"ת הלח"ש דבו"ר' 'תבני"ת אר"י ושח"ל' 'תבני"ת רא"ש ומ"ח' 'תבני"ת חמ"ר וצור"ה'. שבע כפולות ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת' כנגד שבע קצות מקום שש קצוות מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום והיכל הקדש מכוון באמצע. והוא נושא את כולם בחותמות. כשזכר הפאות הקדים דרום לצפון, והנה הקדים צפון לדרום וזה מפני שנאמר "מצפון תפתח הרעה על כל ישבי הארץ" (ירמיה א' יד'). וצד צפון פתוח ומשם רוחות ושדין ולילין ומזיקין באים לעולם. וחתמו הקב"ה אחרון לכל, כדמות האדם שהוא אחרון לכל. ומשער צפון בא לעולם וממנו יוצא. וכתיב בפרקי דר' אליעזר הגדול מפני מה צד צפון פתוח מכל הרוחות, מפני שעזבו הקב"ה לצרוף בו את הבריות. וכל מי שיבא ויתפאר ויאמר שהוא אלוה, יאמר לו אם כן סתום זה הפתוח וגם אני אודך כי תושיע לך ימינך. זה ענין לשונו, והנה נאמר ברמז "צרור עון אפרים צפונה חטאתו" (הושע יג' יב'). והיודע סוד הקרבנות ושהמזבח בצפון וכן השולחן בצפון ומנורה בדרום, ושהלב נוטה מעט מן האמצע אל הצפון ועל כן תפלין ביד כהה, ושם מדת הדין במדרגות. ויודע "כי שם חלקת מחקק ספון" (דברים לג' כא'). ויודע סוד "הלא הוא כמס עמדי חתום באוצרתי" (דברים לב' לד'), ונאמר "ואת הצפוני ארחיק מעליכם" (יואל ב'כ'). ויודע שהאדם נברא מן התאוה, והנפש הצומחת שורה בכבד. והכבד יורד תמיד והקל עולה ואשר אינו כבד ולא קל הוא הסובב תמיד. ידע בקלות הנטיה הצפונית מה עניינה ויכיר שברוח הצפונית שוכן כח המדמה וברוח הדרומית שוכן כח הדברי, והשכל שמכה לשניהם מכה תחלה לדברי וישפיע באמצעותו למדמה כדמות האור הנכנס בחור ומכה ניצוצו בספל מים ומאיר בו הרבה וממנו מתפשת ועולה לקרקעית הגג של הבית ומוליד בו אור מתדמה לאור המכה במים. וכן השפע השכלי מכה בדברי ועובר אל הדמיוני, וזה הוא כדמות הקשת הנראת בענן. וכך אמר יחזקאל "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יי" (יחזקאל א' כח'). ואמר הרב "במורה" וכבוד יי אינו יי. ועוד אמר שם חמר הקשת ואמתתו ומהותו ידוע, והוא שבריאתו מניצוצי השמש בהכותם בענן, כמו שנאמר לפנים במקומו בט' של עדן בעיבור הנקבות. ואומרו היכל הקדש מכוון באמצע והוא נושא את כולן, יורה על היות בית המקדש שלמעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. וכך כתוב בארבע מחנות שכינה שאמר שם ושכינת אל באמצע, שראשי תיבותיהם אמ"ש וסופי תיבותיהם עת"ה ותוכי תיבותיהם כנו"י נבח"ר, נכו"ן ביר"ח. וסודם את"ה שמ"ע שמ"ו, את"ה שמ"ע ספר"ו על דרך ספור, וסוד מספרם החקים וגם מחנה הלוים בדגלים יורה על היכל זה ועל מהותו, וסודו אדנ"י הקד"ש והוא הכנוי הנזכר הנבחר והוא המחז"ה גם הוא חז"ן כלומר שליח צבור. וההיכל מקום הוא, ועם היות שכינה בכל מקום ייחסוה אל המערב, ואמרו שכינה במערב. ויורה על זה סוד קשר של תפילין של ראש שהוא במערבו של ראש, כי השתים הארבעה על המח שהוא מזרחו של ראש, והוא מקום שמוחו של תינוק רופ"ס. וידוע שכח חוש המשוש מתפשט בכל הגוף על העור והדם והבשר ועם כל זה הוא מיוחס אל המים ולראשי האצבעות ואל אצבע צרדה שהוא הארוך יותר מכולם, ואם כן המכוון באמצע נושא את כולם: שבע כפולות ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת' חקקן חצבן צרפן וצר בהן כוכבים בעולם וימים בשנה ושערים בנפש ומהן חקק שבעה רקיעים ושבע ארצות ושבע שבתות. שעשה להם המעשה ההוא בעצמו שעשה לשלש אמות אמ"ש. וכן אמר לפנים על הנשארים, והכוכבים להם שבעה רקיעים, והשערים להם שבעה מקומות בדמות שבע ארצות, והימים להם שבע שבתות שנים, בשנת השמטה קצם ובשנת היובל סופם. ואומרו לפיכך חבב שביעי לכל חפץ תחת השמים, יורה על מציאות האדם. כי הוא לפי מינו שביעי לכל חפץ שתחת השמים. ואלה הם שבעה חפצים עצמיים שברא השם תחת השמים, החמר הראשון א', והצורה ב', והמורכב משניהם ג' שהם היסודות הארבעה, והדומם ד', והצומח ה', והחי ו', והמדבר ז'. ומכל אלה חבב האדם לבדו יותר מכל מה שתחת השמים. ויורה שמה שלמעלה מהם או בם, חבתו עמהם חבה אחרת אינה זאת בשום צד: שתי אבנים בונות שתי בתים ג' בונות ו' בתים ד' בונות כ"ד בתים ה' בונות ק"כ בתים ו' בונות תש"כ בתים ז' בונות ה' אלפים ומ' בתים, מיכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזן יכולה לשמוע. בעבור היות ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת' שבע אותיות הביא הוא חשבון הצירוף עד מספר השבע. ואמנם מפני שעלה מספר הפשוטות עד י"ב שהוא המספר האחרון, לפי זה החלק של האותיות מנו אותם קצת חכמי הספר עד י"ב גלגולים. והיה האחרון שבכולם הפך מן הראשון והוא תרפ"כ דג"ב. וכל צירוף שבכלל אותיותיו בלתי דומים כמו אלו יעלה מהם הצירוף שלם. אבל הדומין כמו שני ההאין של השם יתחייב מן השם בעבורם לפי צרופו י"ב צירופים לבד ונעדר חציו. אבל מן אהו"י יתחייבו כ"ד צירופין ושניהם אמת, וסודם של המספרים המצורפים לפי תיבותיהן הוא פסוק שלם. והוא אמרו על זה הרמז שאדם אומר לשם "בידך אפקי"ד רוח"י, והשם אמר לשטן על איוב הנו בידך, והשם אמר למשה מה זה ביד"ך ויאמר מטה. והנה ההקפ"ה למקי"ף וכן הפעל"ה בכ"ח המקי"ף בסוד המדו"ת המורות על הדמו"ת. והנה סופו תכל"ה או מית"ה כי מלא"ך האלהי"ם מגל"ה הנעל"ם שהוא בנתי"ם והוא אפקי"ד והוא קצ"ה היכ"ל ק"ל. ובחברך ביד"ך רוח"י תמצאם במספר אפקי"ד, ושלישית"ו והוא י' שמו"ת גם ד' כנויים. והוא רמז אפ"ק י"ד נמצא ממצי"א ד"י. וכמו שהכל עולה תכל"ה שסודו בראשי"ת ישרא"ל שהוא סבוב התורה מראש ועד סוף, כן האמצעי הוא הק"ץ והוא אדנ"י משלש והוא המסל"ס הפנימ"י הנעל"ם המעלי"ם הק"ץ בסוד הצל"ע הנבנת לאשה. והעד אשרי המחכה ויגיע אלף שלש מאות שלשים וחמשה שסודם אל"ף למ"ד שי"נ ה"א והסוד בנעלם ל'פ'מ'נ'א' ד"י לאש"ה, בנגלה א"ל שד"י פ"ה לאמ"ן מאדנ"י סופי תיבות והנשאר של אלף וסודן לא"ד אלפי"ם שנ"ה, כלומר לחמשת אלפים שנה שהוא זמן הקץ באמת. ועל כן נאמר "פדיתה אותי יי אל אמת" (תהלים לא' ו'), שהאלף נימנית כ"ו לבד ועם הנשאר הוא אמ"ת. אל"ף מ"ם ת"ו, קיו"ם אמ"ת מועי"ל אמ"ת אבל מזי"ק מ"ת עול"ם המו"ת עול"ם אמת"י רא"ש האיל"ן. ויש כותבין אל"ף מ"ם ת"ו ויהיה סודו אד"ם הראשו"ן והוא אמ"ת עליו"ן. ואמנם מ"ת בקלל"ה והיא ע"ת קבל"ה על דרך קבל"ת הסו"ד, ולפי דרכנו אלף מה"ר הק"ץ וכן הגלג"ל כשהוא מל"א ממה"ר הק"ץ הנעל"ם: והנני מורה לך דרך שממנה תבין בקלות המספר המתחייב מדרך הצירוף הישר, עד כמה שתרצה ממנו לפי מה שכתוב למעלה כסדר זה אחר זה והוא זה. ראה אותיות הקרואים אבנים במספר כמה הם ותמצא שהוא זכר מהם ו' דרכים, והם ב'ג'ד'ה'ו'ז'. והבתים המתחייבים מהם שהם ה' אלפים מ' תיבות הם במספרם הישר ב'ו'כד'קכ'תשכ'ה'מ'. והנה מן ב' יצא ב', ומן ג' יצא ו', ומן ד' יצא כ"ד, ומן ה' יצא ק"כ, ומן ו' יצא תש"כ, ומן ז' יצא ה'מ'. ויציאת ב' מן ב' הוא בהכרח, מפני שאות אחת אינה מקבלת צירוף. כי למי תתחבר ואין שם אות זולתה. ואם כן אמור פעם אחת ב' עולה ב', מיכאן ואילך הכה המספר הזה על המספר הזה שהתחייב ממנו. ואמור עוד ג' פעמים ב' עולה ו', ועוד ד' פעמים ו' עולה כ"ד, ועוד ה' פעמים כ"ד עולה ק"כ, ו' פעמים ק"כ עולה תש"כ, ז' פעמים תש"כ עולה ה'מ'. וכן עוד חשוב כזה עד כמה שתרצה כי החשבון הקרוב לחבירו יעיד לך על מה שיתחייב מן הבא הקרוב לו גם כן בסדר ישר. וכן עוד יש דרך שנית מעולה כמו זאת בעצמה וקלה גם כן. והיא שתמנה הצירוף הראשון כגון א"ב ב"א שהם שני אותיות שבנו שני בתים בעלי ארבעה אותיות, ועלה מספר האבנים מצורפים ד' והם ב' בתים הרי ו'. אם כן יתחייב מתוספת אות אחת על מה שעבר ו' בתים, כי כמספר האותיות והתיבות של זה יהיו התיבות של זה לבדם. ואם כן מצירוף א'ב'ג' יהיו י"ח אותיות עם ו' תיבות שהם יחד כ"ד. ומן א'ב'ג'ד' יהיו כ"ד תיבות וכן כולם עד אין סוף. כלומר האדם לא ישיג שכלו סופם ולא תכלית דרכם אבל מראשית סדורם יכיר אדם קצת סדר אלוהי, והוא מה שיביאהו לידי דרכי הנבואה, עד שישיג איכותה ומהותה ואמתתה. ואולי יגיע עם רוב השתדלותו בדרך הזאת ורוב לימודו וחוזק הרגילו עצמו בם למדרגה שיבא לו הדבור האלוהי ממנה מבואר ויראהו איזה דרך ילך: ואלו הן הכוכבים בעולם חמה נגה כוכב לבנה שבתי צדק מאדים ואלו הם ימים בשנה שבעת ימי בראשית ואלו הן שערים בנפש שתי עינים ושתי אזנים ושני נחירי האף ופה ובהם נחקקו שבעה רקיעים ושבע ארצות ושבע שבתות לפיכך חיבב שביעי תחת השמים. מתוך אלה שזכר תכיר המציאות עם היות עם אלה הנמצאים כחות מופלאים נעלמים מאד פועלים קצתם בקצתם תמיד: