כל שנה ושנה. הפרשיות האלה שיעדנו להודיעם לך בזה החלק יראה לך בתחילת העיון שלא היה צריך ליחד להם חלק לפי כונת זה החבור. אבל כשתעיין במה שאומר בו מיד תדע כי ראוי וראוי היה לייחדם יחוד גדול וגמור לעצמם. ואין ספק כי לא אצטרך להודיעך מהם אלא המסופקים או הנסדרים בסימנים ידועים. והנסדרים בסימנים לא ישתנו אבל המסופקים הם שישתנו. והנה אחבר אליהם סוד ארבע פרשיות של תפלין וענייניהם וסוד שתי פרשיות שבמזוזה. כי בעבור אלה ייחדתי החלק הזה. ואני רוצה גם כן להודיעך כל פרשה ופרשה מכל השנה באי זה זמן נופלת תמיד ובכמה ימים לחדש. והורה לך זה הדרך הנזכרת של סדרי הפרשיות הכפולות בתוך אלה, ואמנם לא אכתוב מהם כי אם ראשיהם והם הקרובים אל החדש לבד, מפני שמאלה תדע הנשארים כולם. דע כי הפרשיות המספקות בכל שנה אם הם נכפלות או לאו אין אחת מהן בספר בראשית כי לא יכפלו בו שום פרשה לעולם לקרוא שתי פרשיות בשבת אחת שלמות, גם אין כפולות בספר אלה הדברים כי אם אתם נצבים לשנים ידועות כמו שנזכיר במקומו. ואין בספר ואלה השמות גם כן כי אם ויקהל פקודי לעתים, ואמנם כולם הם בשני הספרים לבד שהם ויקרא ובמדבר סיני כמו שאכתוב במקומם. ואלה הם הנסדרים בסימנים קבועים בח' ימי הפסח מש"ך, תור"א, קד"ש, בכספ"א, פס"ל, במדבר"א, של"ח, בוכר"א. ואלה הם הפרשיות שאלה חלקים מהם בא אל פרעה, אמור אל הכהנים ועוד בא אל פרעה, ואלה המשפטים, כי תשא, בהעלותך, ויהי בשלח, ראה אנכי. ואינם צריכין פירוש כי ידועים הם לכל פקדו, ופסחו, מנו, ועצרו, צומו, וצלו, קומו, ותקעו, פרשת צו את אהרן שבת שלפני פסח, במדבר סיני שבת שלפני שבועות, ואתחנן אחר תשעה באב, אתם נצבים לפני ראש השנה. וזה בשנים הפשוטות אבל במעוברות זה סימנם, טהרו ופסחו במקום פקדו ופסחו, והשאר כמו האחרים. ופירוש טהרו זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו. ואלה הן י"ב פרשיות שכופלין אותם לעתים, ח' בספר ויקרא וד' בספר במדבר סיני. ואלה הם, ויקהל ופקודי, תזריע ומצורע, אחרי קדושים, בהר בחקתי, הרי ח'. ואליהם הד' קרח ופרה, מטות ומסעי. והנה פרשת האזינו סימן לששה קוראים והוא הזי"ו ל"ך. וסודו א' זי"ו הכ"ל כמו האזינו זי"ן וה"א ז"ה ועולה ג' שמות שהם א'. וזה לך האות שהיא י' מזה א' מזה א"י ז"ה כל"ו א"י ז"ה יו"ם ז"ה ויל"ך לששה, ושביעי יקרא מן ויבא עד סוף הפרשה. ושמו סימן ד"ש חנ"ו ע' ש"ש להפטרות פ' דברים שמעו חזון נחמו ותאמר עניה אנכי רני קומי שוש שובה. הנה כבר כתבתי הסימנים שהכל הסכימו עליהם ויש סימנים אחרים ואמנם יש מי שלא הסכים עליהם: סדרי השנים הפשוטות בכפילות ובד' פרשיות סימן בח"ג זו השנה ימיה שנ"ג ושבתותיה נ'. קהל הפקיד זרעו זאת אחריתו נקדש בהר ובחוק מטה בנסיעתו הציבו חלוק שקלים כ"ט בשבט אדר א"ב הפסקה ו' בו זכור י"ג בו פרה כ' בו החדש כ"ז בו: שנת בש"ה ימיה שנ"ה ושבתותיה נ' קהל הפקיד זרעו זאת אחריתו נקדש בהר ובחוק לחוק בלק מטה בנסיעתו הציבו משה שקלים כ"ז בשבט אדר ג"ד הפסקה ד' בו זכור י"א בו פרה י"ח בו החדש כ"ה בו: שנת גב"ה ימיה שנ"ד ושבתותיה נ' קהל הפקיד זרעו זאת אחריתו נקדש בהר ובחוק לחוק בלק מטה בנסיעתו הציבו משה ד' פרשיות בסימן בש"ה: שנת תש"א ימיה שנ"ה ושבתותיה נ"א זרעו זאת אחריתו נקדש בהר ובחוק מטה בנסיעתו הציבו חלוק אדר ו"ז שקלים בו ביום זכור ח' בו הפסקה ט"ו בו פרה כ"ב בו החדש כ"ט בו: שנת הכ"ז ימיה שנ"ד ושבתותיה נ"א וסדריה בסימן בח"ג מלבד הציבו משה שהוא כפול שבט ד' שקלים כ"ה בו אדר ה"ו הפסקה ב' בו וי"ו בו זכור ט' בו פרה כ"ג בו ניסן ז' החדש בו ביום: שנת זש"ג ימיה שנ"ה ושבתותיה נ"א וסדריה בסימן בח"ג מלבד הציבו משה והיא בסימן ב' הכ"ז שבט ז' שקלים כ"ט בו והשאר בסימן בח"ג: שנת זח"א ימיה שנ"ג שבתותיה נ"א וסדריה בסימן הכ"ז בשוה והציבו משה כפול אדר א' שקלים בו ביום זכור ח' בו הפסקה ט"ו בו פרה כ"ב בו החדש כ"ט בו וסימני ד' פרשיות תמיד בהפסקות זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו ואמנם זבד"ו הם סימני ראשי חדשים א' הם אבל ט"ו וד"ד בי"ו הם סימני ההפסקות וז"ה מבוא"ר: סדרי השנים המעוברות בכפילות ובד' פרשיות: שנת בח"ה זאת השנה ימיה שפ"ג ושבתותיה נ"ד לחוק בלק מטה בנסיעתו הציבו משה אדר א' א"ב שקלים כ"ז בו אדר שני ג"ד הפסקה ד' בו זכור י"א בו פרה י"ח בו החדש כ"ה בו: שנת בש"ז ימיה שפ"ה ושבתותיה נ"ה מטה בנסיעתו הציבו משה אדר ראשון ג"ד שקלים כ"ה בו אדר שני ה"ו הפסקה ב' בו וי"ו בו זכור ט' בו פרה כ"ג בו החדש א בניסן: שנת גכ"ז ימיה שפ"ד ושבתותיה נ"ה מטה בנסיעתו הציבו חלוק והפרשיות בסימן בש"ז: שנת הש"ג ימיה שפ"ה ושבתותיה נ"ה הציבו משה אדר ראשון ו"ז שקלים כ"ט בו אדר שני א"ב הפסקה ו' בו זכור י"ג בו פרה כ' בו החדש כ"ט בו: שנת הה"א ימיה שפ"ג ושבתותיה נ"ה כל הפרשיות חלוקות ואין בם סדר כפול אדר שני ו"ז שקלים בו ביום זכור ח' בו הפסקה ט"ו פרה כ"ב בו החדש כ"ט בו: שנת זש"ה ימיה שפ"ה ושבתותיה נ"ה לחוק בלק מטות בנסיעתו הציבו משה והפרשיות בסימן בח"ה: שנת זח"ג ימיה שפ"ג ושבתותיה נ"ה וסדריה בסימן בש"ז ופרשיותיה בסימן הש"ג והנה נשלמו י"ד שערים: סימני הפרשיות: ראש נח לך הראה חיים נולד יצא בשליחותו בישיבתו קצו נגש החייהו שם בראיתו בא בשליחות שמעי משפט לקח מצות בנשיאותו קהל הפקיד לקרוא מצות בשמן זרעו זאת אחריתו נקדש כהן בהר ובחוק מדבר נשא העלותו שלח לקח לחוק בלק פנחס מטה בנסיעתו דברי תחנונים השמיע רואיו שפט ביציאתו בביאה הציבו משה האזינו מברכתו: דרכי הסדרים: שנת בח"ג פ', וילך ו' בתשרי, נח ד מרחשון, תולדות ג' כסלו, מקץ ט' בטבת, וארא בא' שבט, ויקחו ו' אדר, ויקרא ה' בניסן, תזריע ומצורע ג' באייר, במדבר ב' בסיון, פרה ז' בתמוז, הדברים ו' באב שפטים ד' באלול, נצבים כ"ה בו: שנת בח"ה ע', וילך ו' בתשרי, נח ד' במרחשון, תולדות ג' בכסלו, מקץ ב' בטבת, וארא א' בשבט, ויקחו ו' באדר ראשון, פקודי באדר שני תזריע ג' ניסן קדושים א' אייר נשא י"ד בסיון קרח ה' בתמוז הדברים ד' באב שפטים ב' באלול נצבים כ"ג בו: שנת בש"ה פ' וילך ו' בתשרי נח ד' במרחשון תולדות ב' בכסלו ויגש ז' בטבת בא ו' בשבט ויקחו ד' באדר ויקרא ג' בניסן זרע צרעת א' באייר נשא יד' בסיון קרח ה' בתמוז דברים ד' באב שפטים ב' באלול נצבים כ"ג בו: שנת בש"ז ע' וילך ו' בתשרי נח ד' במרחשון תולדות ב' בכסלו ויגש ז' בטבת בא ו' בשבט ויקחו ד' באדר ראשון פקודי ב' באדר ב' זרע א' ניסן קדש ו' באייר במדבר ה' בסיון קרח ג' בתמוז מטה מסע ב' באב שפטים ז' באלול נצבים כ"ח בו: שנת גכ"ה פ' וילך ה' בתשרי נח ג' במרחשון תולדות ב' בכסלו ויגש ז' בטבת בא ו' בשבט ויקחו ד' באדר ויקרא ג' בניסן זרע צרעת א' באייר נשא יד' בסיון קרח ה' בתמוז דברים ד' באב שפטים ב' באלול נצבים כ"ג בו: שנת גכ"ז ע' וילך ה' בתשרי נח ג' במרחשון תולדות ב' בכסלו ויגש ז' בטבת בא ו' בשבט ויקחו ד' באדר ראשון פקודי ב' באדר שני זרע א' בניסן קדש ו' באייר במדבר ה' בסיון קרח ג' בתמוז מטה מסע ב' באב שפטים ז' באלול: שנת הש"א פ' האזינו ג' בתשרי נח א' במרחשון ויצא ג' בכסלו ויגש ד' בטבת בא ג' בשבט ויקחו א' באדר ויקרא ז' בניסן זרע צרעת ה' באייר במדבר ד' בסיון קרח ב' בתמוז מטה מסע א' באב שפטים ו' באלול נצבים כז' בו: שנת הש"ג ע' האזינו ג' בתשרי נח א' במרחשון ויצא ו' בכסלו ויגש ד' בטבת בא ג' בשבט ויקחו א' באדר ראשון ויקרא ו' באדר שני מצורע ה' בניסן כהנים ג' אייר נשא ב' בסיון בלק ז' בתמוז דברים ו' באב שפטים ד' באלול נצבים כ"ה בו: שנת הכ"ז פ' האזינו ג' בתשרי נח א' במרחשון ויצא ז' בכסלו ויגש ה' בטבת בא ד' בשבט ויקחו ב' באדר ויקרא א' בניסן זרע צרעת ו' באייר במדבר ד' בסיון קרח ג' בתמוז מטה מסע ב' באב שפטים ד' באלול נצבים כה' בו: שנת הח"א ע' האזינו ג' בתשרי נח א' במרחשון ויצא ז' בכסלו ויגש ו' בטבת בא ה' בשבט ויקחו ג' באדר ראשון פקודי א' באדר שני מצורע ז' בניסן כהנים ה' אייר נשא ד' בסיון חקות ב' בתמוז מסעי א' באב שפטים ו' באלול נצבים כז' בו: שנת זש"ג פ' האזינו ח' בתשרי נח ז' במרחשון תולדות ד' בכסלו מקץ ב' בטבת וארא א' בשבט ויקחו ו' באדר ויקרא ה' בניסן זרע צרעת ג' אייר במדבר ב' בסיון חוקות ז' בתמוז דברים ו' באב שפטים ד' באלול נצבים כה' בו: שנת זש"ה ע' האזינו ח' בתשרי נח ו' במרחשון תולדות ד' בכסלו מקץ ב' בטבת וארא א' בשבט ויקחו ו' באדר ראשון פקודי ד' באדר שני זרע ג' בניסן קדש ביום ראש חדש אייר נשא יד' בסיון קרח ה' בתמוז דברים ד' באב שפטים ב' באלול נצבים כג' בו: שנת זח"א פ' האזינו ח' בתשרי נח ו' במרחשון תולדות ה' בכסלו מקץ ד' בטבת וארא ג' בשבט משפטים א' באדר ויקרא ז' בניסן זרע מצורע ה' אייר במדבר ד' בסיון קרח ב' בתמוז מטה ומסע א' באב שפטים ו' באלול נצבים כז' בו: שנת זח"ג ע' האזינו א' בתשרי נח ו' במרחשון תולדות ה' בכסלו מקץ ד' בטבת וארא ג' בשבט משפטים א' באדר ראשון פקודי ו' באדר שני תזריע ה' בניסן קדש ג' אייר במדבר ב' בסיון חקת א' בתמוז דברים ו' באב שפטים ד' באלול נצבים כה' בו: הנה כבר נשלמו דרכי הסדרים וידוע שעם ידיעת אלה יוודעו (שהם) הנשארים כולם למבין: דע כי אלה הפרשיות הנזכרות ואשר יוודע מהם מן הנשארים נסדרו כולם בסדרים הכרחים שישתנו לפי הזמנים בענין קריאתם בבתי מדרשות לתינוקות של בית רבן ובבתי כנסיות בעבור מי שמעלתם פחותה מאד ממעלת התינוקות הלומדים כל ימי השבוע. והם המון העם אשר לא יחשבו שיש מעלה אחר מעלת העולים לקרוא בספר תורה שלשה פסוקים במקום שבחר בו הוא או אבותיו הדומים לו או פסוקים רבים כמו שיזדמן. וזה מפני שתאמרנה הנשים ראו פלוני כמה הוא מעולה שיש לו מקום קבוע לקרוא בתורה. ואילו קבע זו הקביעה בבית מדרשו, אם גברא רבא הוא והיה דורש באותם הפסוקים שיקראם לבד היה יותר ראוי לאיש ההוא המתהלל במעלות שוא, ולא ידע כי יותר (פחות) ירד ממה שעלה, לפי דעת משכילי עם הידעים עבודת השם מה היא. והנה חכמים אמרו לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, שם ודם שמו"ת מאד"ם. ואמרם תרגום מפני שיפורשו יותר כי המליץ יקרא תורגמן והוא שמפרש הענין עד שיובן. וזאת הפחיתות שקראוה בעליה מדרגה ומעלה ודרגא שאחריה תביר לעולם. כמו שנאמר "לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח" (משלי טז' יח'). ראיתיה מוחזקת ביד חכמי העיר הזאת שבה חובר זה הספר עד שנמשכו אחריהם עמי הארצות אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם. ובחרו להם מקומות כמותם מפני שמירת גבורת הקנאה ויכלו עליהם ונצחום. ומי ששמו אברהם יעלה בענין אברהם ומי ששמו יצחק בענין יצחק ומי ששמו יעקב בענין יעקב ויהודה בענין יהודה ויוסף בענין יוסף וכן השאר לפי בחירתם. ואני אומר כי מי שעושה מעשה עשו היה ראוי שיעלה בענין עשו וכן השאר והמבין יבין. וזה דומה לי למה שאמרו חכמים ז"ל כי מי שקורא קרית שמע בלא ציצית ובלא תפילין הרי הוא כמעיד עדות שקר על עצמו. ועל כן יעדתי להודיע הנה ענין התפילין והמזוזה מפני הפרשיות שבם. וידוע כי מי שתקן הסדרים סדרם בעבור ההמון מפני שישמעו לעתים שום דבר תורה בענין סדרי התפלות, עד שלא ידמו לגויי הארץ ואע"פ שאינו מספיק באמת כבר מועיל מפני מציאות קצת מנהג כסדר: ואמנם ארבע פרשיות שבתפילין שהן, קדש, והיה אם, שמע, והיה, הכתובות בתפילין של ראש בארבעה בתים, וארבע פרשיות בתפילין של יד והן הן בעצמם אלא שנכתבין ומונחין בבית אחד. כלום לא נצטוינו עליהם בעבור שנניחם בראשינו ובידינו ולא נשגיח במה שכתוב בהם, כמה שנניחם ולא נקיים מה שכתוב בם. והראוי לכל שלם להניחם בזמנם ולעיין במה שכתוב בם ולקיים מצות הדברים שהיא מצות השם באמת וכונתו. והיא הדרך הישרה והנכונה ללכת בה. והנה במזוזה ב' פרשיות השנויות בתפילין והן, שמע, והיה. ואם כן נמצאו כולם י' פרשיות, ד' בראש וד' ביד וב' בשער, ח' על הגוף וב' חוץ לגוף. וכל אלה רמזי סתרי תורת אמת להביא את האדם בם לחיי עד. והשתכל תחלה אמרו "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא". וענין הבכור ידוע שהוא השכל האנושי. והבהמה גם כן הם בני אדם הדומים לבהמות כענין "אדם ובהמה תושיע יי" ורבים כמוהו, בסוד ארבע חיות המרכבה אשר כולם דמות פניהם פני אדם והם אדם וחיה ובהמה ועוף וכלם אדם. ועל הרקיע גם כן דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. ובפרשת קדש זכרון יציאת מצרים וענין פסח ואכילת מצה ומצות שמירה בבל יראה חמץ ולא שאור שסודם ראש מצח בסוד ע"ץ הדע"ת. ונאמר "והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך" ונתן הטעם ואמר שהכונה בכל זה היא אחת והיא כדי שתהיה התורה מצוייה בפיך, באמרו "למען תהיה תורת יי בפיך". ואנחנו בלתי משגיחים בכונה הזאת. ובפרשת והיה כי יביאך זכר הענין הזה עוד והוסיף סוד הפדיון באמרו "וכל בכור אדם בבניך תפדה". ובראשונה הגדה לבן מפי האב ובשניה שאלה מפי הבן לאב והתשובה הודעת יציאת מצרים. וזביחת הבכורות נתינת טעם, שנאמר "על כן אני זובח ליי". וידוע כי מי שלא יצא ממצרים הוא עובד לפרעה ולמצרים ועדיין הוא עושה חמר ולבנים ונטבע בם. והנה רחם תחת חמר ובנים תחת לבנים ובכור תחת בכור והוא כרוב. ואמנם בפרשת שמע, מצות ידיעת סוד הייחוד בכל מקום הראוי ובכל זמן הראוי. ועליו נאמר הקשירה והכתיבה והלמוד (התמות) [התמידי]. ובפרשת והיה אם שמוע מצות האהבה והעבודה בכל לב ובכל נפש. והייעוד הטוב עליהן נתינת המטר בעתו כל זה לעושי רצונו, והפכו לעוברי רצונו. והשיב ענין הלמוד והקשר והכתיבה והוסיף נתינת טעם באמרו "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע יי לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ". וה' של מלת להם לראייה על הנצחות, ומורה שהיום ותמיד הארץ הנזכרת היא נחלת אבות שכבר ירשוה. ובלכתנו אנחנו בניהם בדרכיהם נירשנה. והיא הארץ העליונה הגבוהה מכל הארצות המעולה מכל המעלות. והזקנים של דורנו זה לא השגיחו להשתדל להרויח אותה המעלה הגדולה של הארץ הגבוהה ההיא, אבל אותה מאסו וזאת דרשו עד שנשקעום בהבלי הפתאים. השם יורנו הדרך הישרה ונלך כולנו בה על דרך האמת: