תלמוד בבלי - ברכות-דף נב - ב
תוכו ואוגנו ואזנו וידיו טהורין
רש'י: דכיון דטומאה זו דרבנן היא עבדו בה היכרא דלידעו דמדרבנן היא כי היכי דלא לשרוף עלה תרומה וקדשים והקילו בה וכן מפורש (בבכורות דף לח.) אוגנו שפתו הכפולה לצד חוץ הראוי לתשמיש אזנו כמו אזן החבית שקורין אנש''א {אוזן, ידית -של כלי} בלעז וידיו כלי שיש לו יד כגון מחבת:
נטמא תוכו נטמא כולו במאי קא מיפלגי ב''ש סברי אסור להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין
גזרה משום ניצוצות
רש'י: שמא יתזו ניצוצות מתוכה על אחוריו ויטמאו משקין שמאחוריו מחמת אחורים ויטמאו את הידים הלכך נוטלים לידים תחלה שלא יטמאו את אחורי הכוס ולמאי דחיישי ב''ה מחמת אחוריו לאו חששא הוא דהא אסור לאשתמושי ביה: וב''ה סברי מותר להשתמש בו: הלכך לחששא דידן איכא למיחש אבל לחששא דידכו ליכא למיחש דלא איכפת לן אם יטמאו אחוריו:
וליכא למגזר שמא יטמאו המשקין שבידים בכוס וב''ה סברי מותר להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין אמרי ניצוצות לא שכיחי ואיכא למיחש שמא יטמאו משקין שבידים מחמת הכוס ד''א
תכף לנט''י סעודה
תוס': והאי דלא חשיב ליה לעיל בפ' ב''מ (דף מב.) בהדי אידך תכיפות משום דשנויה במשנה לא חש למתנייה:
מאי ד''א ה''ק להו ב''ה לב''ש לדידכו דאמריתו אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאין דגזרינן משום ניצוצות אפ''ה
הא עדיפא
רש'י: למזוג הכוס תחלה ואח''כ נט''י תכף לסעודה ולא אתיא חששא דניצוצות ומפקעה הלכתא וזו מהלכות סעודה היא:
דתכף לנט''י סעודה ב''ש אומרים מקנח וכו': ת''ר בית שמאי אומרים מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן שאם אתה אומר על הכסת גזרה שמא יטמאו
משקין שבמפה
רש'י: שמא יהא משקה טופח עליה מחמת נגוב הידים ויחזרו ויטמאו את הידים כשיקנח בה תמיד בתוך הסעודה:
מחמת הכסת ויחזרו ויטמאו את הידים
ונטמייה כסת למפה
רש'י: בלא משקים:
אין כלי
רש'י: שאינו אב הטומאה מטמא כלים ולא אדם והוא יזהר שלא יגעו ידיו בכסת אם ראשונה היא לטומאה:
מטמא כלי ונטמייה כסת לגברא גופיה אין כלי מטמא אדם ובה''א על הכסת שאם אתה אומר על השלחן גזרה שמא יטמאו משקים שבמפה
מחמת השלחן
רש'י: כדמפרש לקמיה דסברי ב''ה מותר להשתמש בשלחן שני:
ויחזרו ויטמאו את האוכלין ולטמא שלחן לאוכלין שבתוכו הכא בשלחן שני עסקינן ואין שני עושה שלישי בחולין אלא ע''י משקין במאי קמיפלגי ב''ש סברי אסור להשתמש בשלחן שני גזרה
משום אוכלי תרומה
רש'י: שהשני פוסל את התרומה:
וב''ה סברי מותר להשתמש בשלחן שני אוכלי תרומה זריזין הם
ד''א אין נט''י לחולין מן התורה
תוס': יש ספרים שכתוב בהן הכי קאמרי להו ב''ש לבית הלל אפילו לדידכו דאמריתו אסור להשתמש בשלחן שני משום אוכלי תרומה הא עדיפא דאין נטילת ידים לחולין מן התורה מוטב וכו' ואל יטמא וכו' ול''נ דהא קאמרי ב''ש דאסור להשתמש בשלחן שני ודוחק לומר כמו שפירש רש''י שמא במקרה בעלמא ישתמש אלא נראה . כספרים שכתוב בהן מאי דבר אחר הכי קאמרי להוב''ה לב''ש וכ''ת מ''ש גבי אוכלין דחיישינן ומ''ש גבי ידים דלא חיישינן וכו' והשתא לא הוי האי דבר אחר כי ההיא דלעיל שאינו צריך לטעם ראשון אבל הכא האי ד''א לא בא אלא לפרש טעמא דב''ה קאמר וליישב דבריהם:
מאי ד''א הכי קאמרי להו ב''ה לב''ש וכי תימרו מ''ש גבי אוכלין דחיישינן ומ''ש גבי ידים דלא חיישינן
אפילו הכי הא עדיפא
רש'י: לחוש שמא אירע מקרה שישתמשו בשלחן שני ולא יניחנה על גבי השלחן שלא תטמא את האוכלין מחמת משקין שבה מלחוש שלא תטמא מחמת כסת ותחזור ותטמא את הידים. מפסיד את האוכלין. שמים אחרונים נתזין עליהם ונמאסים: ה''ג בתוספתא בה''א אם שמש ת''ח הוא נוטל פירורין שיש בהן כזית ומניח פירורין שאין בהם כזית:
דאין נט''י לחולין מן התורה מוטב שיטמאו ידים דלית להו עיקר מדאורייתא ואל יטמאו אוכלים דאית להו עיקר מדאורייתא: בש''א מכבדין וכו': ת''ר בש''א מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה נמצא אתה מפסיד את האוכלין אבל נט''י לב''ש תחלה לא סבירא להו מ''ט משום פירורין ובה''א אם שמש תלמיד חכם הוא נוטל פירורין שיש בהן כזית ומניח פירורין שאין בהן כזית מסייע ליה לר' יוחנן דא''ר יוחנן
פירורין שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד
תוס': מיהו קשה לעניותא כדאמרינן בפרק כל הבשר (דף קה:):
במאי קמיפלגי ב''ה סברי אסור להשתמש בשמש ע''ה וב''ש סברי מותר להשתמש בשמש ע''ה א''ר יוסי בר חנינא א''ר הונא
בכוליה פרקין הלכה כב''ה בר מהא
תוס': וא''ת והא בההוא דיחזור למקומו ויברך משמע דהלכה כב''ש לקמן (דף נג:) בשמעתין מדעבדי אמוראי בתרייהו. י''ל דלא חשיב לה משום דהתם אפי' ב''ה מודו לב''ש אלא שלא הטריחוהו לכך:
דהלכה כב''ש ור' אושעיא
מתני איפכא
רש'י: מפיך בהך סיפא דב''ש לב''ה ודב''ה לב''ש וקבע בהא נמי הלכה כב''ה:
ובהא נמי הלכה כב''ה: בש''א נר ומזון וכו': רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא חזייה לרבא דבריך אבשמים ברישא א''ל מכדי ב''ש וב''ה אמאור לא פליגי דתניא בש''א נר ומזון בשמים והבדלה ובה''א נר ובשמים מזון והבדלה עני רבא בתריה זו דברי ר''מ אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו ב''ש וב''ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבש''א על המאור ואח''כ בשמים ובה''א בשמים ואח''כ מאור
וא''ר יוחנן
רש'י: גרסי':
תוס' ד''ה: נהגו העם כב''ה אליבא דרבי יהודה: תימא דאנן אפילו לכתחלה נוהגין כן ובפרק הדר (דף סב:) אומר נהגו אורויי לא מורינן ואי עבד הכי לא מהדרינן ליה וי''ל דהתם איכא אמוראי דפליגי חד אמר הלכה והוה פירוש הלכה לכתחלה ומורינן הכי א''כ נהגו דקאמר אידך הוי דיעבד אבל הכא יכול להיות דאין כאן אלא נהגו גרידא:
נהגו העם כב''ה אליבא דרבי יהודה: בש''א שברא כו': אמר. רבא
בברא כ''ע לא פליגי
תוס': וא''ת הואיל ול''פ בלשון ברא אמאי אמר בורא וי''ל דלשון קרא עדיף:
דברא משמע
רש'י: לשעבר ויפה לאומרו שעל בריית האור שברא בששת ימי בראשית משבחין אותו לפי שבמו''ש נברא כדאמרינן בפסחים (פ''ד דף נד.):
כי פליגי ב
בורא
רש'י: דבר שהוא בורא תמיד והא לא שייכא הכא שהרי כבר נברא:
ב''ש סברי בורא דעתיד למברא וב''ה סברי בורא נמי דברא משמע מתיב רב יוסף
{ישעיה מה-ז}
יוצר אור ובורא חשך
{עמוס ד-יג}
יוצר הרים ובורא רוח
{ישעיה מב-ה}
בורא השמים ונוטיהם אלא א''ר יוסף בברא ובורא כ''ע לא פליגי דברא משמע כי פליגי במאור ומאורי דב''ש סברי חדא נהורא איכא בנורא וב''ה סברי טובא נהורי איכא בנורא תנ''ה אמרו להם ב''ה לב''ש
הרבה מאורות
רש'י: שלהבת אדומה לבנה וירקרקת:
יש באור אין מברכין כו': בשלמא נר
משום דלא שבת
רש'י: ממלאכת עבירה שהעובד כוכבים עושה מלאכה לאורו ותניא לקמן אור שלא שבת אין מברכין עליו הואיל ונעבדה בו עבירה:
אלא בשמים מ''ט לא אמר רב יהודה אמר רב הכא
במסבת עובדי כוכבים
רש'י: לאכילה לסעודה: