[שנו רבותינו (ב"ב דף י"ד) סדרן של כתובים, רות, ספר תהלים, איוב, משלי, קהלת, שיר השירים, קינות, דניאל, מגלת אסתר, עזרא, דברי הימים, למ"ד איוב בימי משה היה נקדמיה ברישא, אתחולי פורענותא לא מתחלינן, והא רות פורענותא היא, פורענותא דאית לה אחרית, דאמר ר' יוחנן למה נקרא שמה רות שזכתה ויצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות:

ויהי בימי שפוט השופטים. רבי תנחומא בש"ר חייא ורבי ברכיה בשם ר' אלעזר מדרש זה עלה בידינו מן הגולה, כל מקום שנאמר ויהי בימי צרה, א"ר שמואל בר נחמני חמשה הם ויהי בימי אמרפל מה צרה היתה שם, עשו מלחמה, לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה ובשבילו היה המלך נזקק למדינה, כיון שבאו הברבריים ונזדווגו לו התחילו הכל צווחין ווי הה"ד וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש, א"ר אחא לא באו להזדווג אלא לתוך גלגל עינו של עולם, עין שעשתה מדת הדין בעולם היו מבקשין לסמותה היא קדש [הוא אברהם אבינו] שקדש שמו של הקב"ה בכבשן האש, כיון שבאו כשדים ונדווגו לו התחילו הכל צווחין ווי, הוי ויהי בימי אמרפל. ויהי בימי אחז ומה צרה היתה שם, ארם מקדם ומפלשתים מאחור, לבן מלכים שנזדווג לו פדגוגו להמיתו אמר אם אני הורגו עכשו אתחייב מיתה למלך הריני מושך יונקתו ממנו ומעצמו מת, כך אמר אחז אם אין גדיים אין תישים, אם אין תישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, ואם אין רועה אין עולם, כך היה סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין גדולים, ואם אין תלמידים אין חכמים, ואם אין חכמים אין זקנים, ואם אין זקנים אין נביאים, ואם אין נביאים אין רוח הקדש ואין בתי כנסיות ובתי מדרשות ואין הקב"ה משרה שכינתו בעולם, הה"ד צור תעודה חתום תורה בלמודי. ר' חנינא בש"ר אלעזר אמר למה נקרא שמו אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר' יעקב בש"ר אחא אומר וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב אין לך שעה קשה כאותה שעה שכתוב בה ואנכי הסתר אסתיר פני, ומאותה שעה קויתי לו שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו, ומה הועיל לו הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' וגו', וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו, אלא מלמד שהיו חביבין עליו והיה קורא אותם ילדיו, וכיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו הכל צווחין ווי. ויהי בימי יהויקים ומה צרה היה שם, ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, למלך ששלח פרוזדגמא שלו למדינה, מה עשו לו בני המדינה, נטלו אותה וקרעו אותה ושרפו אותה באש, אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בדברים הללו הה"ד ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה וגו', כיון שהגיע לפסוק היו צריה לראש מיד יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש, כיון שראו כך צווחו ווי. ויהי בימי שפוט השופטים. ומה צרה היתה שם, ויהי רעב בארץ, משל למדינה שהיתה חייבה ליפס למלך, שלח המלך גבאי טמיון לגבותה, מה עשו בני המדינה הכו אותו וגנו אותו אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בדברים הללו מה שבקש לעשות לנו עשינו לו, כך בימי שפוט השופטים היה אחד מישראל עובד עבודת אלילים והדיין מבקש לעבור עליו את הדין היה הוא בא ומלקה את הדיין, אמר מה שבקש לעשות לי עשיתי לו צווחו כלם ווי אוי לדור ששפטו את שופטיהם. ויהי בימי אחשורוש ומה צרה היתה, שם להשמיד להרוג ולאבד, למלך שהיה כרם נזדווגו לו שלשה שונאים אחד מקטף בעוללות והשני מזנב באשכולות והשלישי מעקר בגפנים, כך פרעה הרשע התחיל מקטף בעוללות כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, נבוכדנאצר הרשע התחיל מזנב באשכולות החרש והמסגר אלף. המן הרשע התחיל לשרש בגפנים להשמיד להרוג ולאבד כיון שראו כך צווחו ווי, הוי ויהי בימי אחשורוש. זש"ה עצלה תפיל תרדמה על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי שפוט השופטים, [ונפש רמיה תרעב] שהיו מרמין לפני הקב"ה מהם עובדים ע"א ומהם עובדים להקב"ה הרעיבן הקב"ה ברעבון שנאמר ויהי רעב בארץ. הפכפך דרך אלו ישראל, שנאמר כי דור תהפוכות המה. איש ואיש ישראל נשבע, וזר שעשו עצמן זרים להקב"ה. וזך ישר פעלו זה הקב"ה שנוהג עמהן במדת ישרות בעולם הזה ונותן להם שכרן משלם לעולם הבא, אמר הקב"ה בני הפכפכים הם סרבנים הם טרחנים הם, לכלותם אי אפשר, להחליפם אי אפשר, להחזירם למצרים אי אפשר, ומה אעשה להם איסרם ביסורין וקונסן ברעבון בימי שופטיהם שנאמר ויהי רעב בארץ. ר' תנחומא פתח נדרשתי ללא שאלו זו רחב הזונה, נמצאתי ללא בקשוני זו רות המואביה שלא יצאת מן העולם עד שראתה שלמה, וכן הוא אומר וישם כסא לאם המלך זו רות המואביה שהיתה אמה של מלכות, ומה ענין רות אצל עצרת שנקראת בעצרת בזמן מתן תורה, ללמדך שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני וכה"א חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים:

אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע תן חלקי בשבט של עוני שאם עשירים עוסקים בי יהיו מתגאים אבל כשהם עניים הם מתעסקים בי והם יודעים שהם רעבים ושפלים שנאמר נתן הסכל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו, לפיכך ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ, הדיין אומר לאדם טול קיסם מבין שניך והוא אומר טול קורה מבין עיניך. למה ויהי שתי פעמים אחד לרעבון לחם ואחד לרעבון של תורה, ללמדך כל דור שאין תורה מצויה בו רעב מצוי בו:

מהו דכתיב כי זנתה אמם אימתי דברי תורה מתבזין בפני עם הארץ בשעה שבעליהם מבזים אותם, רבי יוחנן מייתי לה מהכא חכמת המסכן בזויה וכי חכמתו של רבי עקיבא שהיה מסכן בזויה, אלא הוא דמסכן בדבריו בזויה, הא כיצד חכם שיושב ודורש לא תטה משפט והוא מטה, לא תקח שוחד והוא לוקח, כל אלמנה ויתון לא תענון והוא מענה. שמשון הלך אחר עיניו ושפט את ישראל. גדעון ויעש אותו גדעון לאפוד והוא שפט את ישראל, הוי אוי לדור ששופטיהם צריכים להשפט, והא תניא בשעת דבר כנס רגליך בשעת רעב פזר רגליך, ולמה נענש, לפי שהפיל לבן של ישראל, לבליוטס של מלך שהיה שרוי במדינה והיו בני המדינה בטוחים עליו ואמר שאם תבא שנת בצורת שיכול לפרנס המדינה עשר שנים, וכיון שבאת שנת בצורת היתה שפחתו עומדת בסירקי וקופתה בידיה, כך אלימלך מגדולי הדור ומפרנסי הדור היה וכיון שבאו שני רעבון אמר עכשו יהיו כל ישראל מסובין בקופתן על פתחי וזה בא בקופתו וזה בא בכפיפו, מה עשה עמד וברח מפניהם הדא גרמא ליה שנאמר וילך איש מבית לחם, א"ר אבהו בוא וראה כמה חבב הקב"ה ביאתה של ארץ ישראל מיציאתה, להלן כתיב סוסיהם וחמוריהם וגמליהם ברם הכא וילך איש גרוד:

לגור בשדה מואב (גרוד), א"ר לוי כל מקום שאתה מוצא שדה עיר, עיר מדינה, מדינה איפרכיא. שדה עיר ענתות לך על שדך, עיר מדינה עברו בתוך העיר בתוך ירושלים, מדיהנ איפרכיא שבע ועשרים ומאה מדינה. א"ר פרחיה באותה שעה היה הקב"ה דן את העולם ובית דין של מעלה עומדין והקב"ה מסתירו שנאמר וילך איש, עמדה מדת הדין והזכירו שנאמר ושם האיש אלימלך, מיד נגזר עליו ועל בניו, מה כתיב בתריה וימת אלימלך, ושם האיש אלימלך ושם שני בניו מה צריך הכתוב לחבריו עליו ועל אשתו ובניו לפי שלא היו מעכבים זה את זה מצרות עין שהיתה בכולן, בזמן שהאיש רוצה ואשה ובניה אינם רוצים או איפכא הגזרה מסתלקת, אבל בזמן שאין אחד מעכב על חברו הגזרה חלה עליה. בארבעה מקומות כתיב עושה משפט מלמד שאינו עושה אלא מי שהוא רגיל לעשות פעמים הרבה, וכן הוא אומר רודף צדקה וחסד:

ושם האיש אלימלך. אמר רב חנן בר רבא אמר רב אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי כלם בני חשבון בן עמינדב היו, מאי קמשמע לן, דאפילו מי שיש לו זכות אבות אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ לחוצה לארץ. תנו רבנן אין יוצאים מארץ לחוצה לארץ אלא אם כן עמדו סאתים בסלע, א"ר שמעון שמעתי בפירוש אימתי בזמן שאין מצויין ליקח אבל בזמן שמצויין ליקח אפילו סאה בסלע אין יוצא, וכן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו, ומפני מה נענשו שיצאו מארץ לחוצה לארץ. א"ר יהושע א"ר חייא בר אבא חס ושלום שאפילו מצאו סובים לא יצאו, אלא מפני נענשו, שהיה להם לבקש רחמים על דורס ולא בקשו שנאמר בזעקך יצילוך קבוציך:

ושם שני בניו מחלון וכליון. כתיב ויוקים ואנשי כוזבא ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישובי לחם והדברים עתיקים, יוקים זה יהושע שקיים שבועה לגבעונים, ואנשי כוזבא אלו הגבעונים שבדו ליהושע, ויואש ושרף, כתיב מחלון וכליון וכתיב ויואש ושרף, רב ושמואל, חד אמר מחלון וכליון שמם ולמה נקרא שמם יואש ושרף, יואש שנתיאשו מן הגאולה, ושרף שנתחייבו שרפה למקום, וחד אמר יואש ושרף שמם, ולמה נקרא שמם מחלון וכליון, מחלון שעשו עצמם חולין, וכליון שנתחייבו כליה, אשר בעלו למואב שנשאו נשים נכריות, וישובי לחם זו רות המואביה שנדבקה בבית לחם, והדברים עתיקים דברים הללו עתיק יומין אמרן, המה היוצרים אלו בני יונדב בן רכב שנצרו שבועת אביהם, יושבי נטיעים זה שלמה שדומה לנטיעה במלכותו, וגדרה אלו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל, עם המלך במלאכתו ישבו שם זו רות שראתה מלכות שלמה בן בנו של בן בנה. ומה אם אלו שהיו מעם שנתחייבו כליה ומעם שנאמר בהם לא יבואו בכם ואתם לא תבואו בהם ועל שקרבו עצמם קרבם המקום, ישראל שעושים את התורה על אחת כמה וכמה. רבי מאיר היה דורש שמות, וכן היה רבי יהושע בן קרחה דורש ושם האיש אלימלך שהיה אומר אלי תבא המלכות, ושם אשתו נעמי שמעשיה נעימים, ושם שני בניו מחלון שנמה מן העולם, כליון שכלה מן העולם. אמר רבי יוחנן צריך אדם לחוש לשם, מחלון שהוא לשון מחילה, נזדווגה לו רות שהיתה מרתתת מן העבירות, כליון כליה, נזדווגה לו ערפה שיצאת ממנה גלית. מחלון וכליון אפרתים (ברמז ע"ז):

ויבואו שרי מואב ויהיו שם, בתחלה באו להם לעיירות ומצאו אותם פרוצים בעריות, ואחר כן באו לכרכים ומצאום מרוחקים ממים ואח"כ חזרו לעיירות שנאמר ויבואו שדי מואב. וישאו להם נשים מואביות ומי גרם להם לישא נשים מואביות, אלא שעשו כעמון ומואב בצרות עין על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, שאם האחת ערפה שהיתה ראויה ליערף כעגלה ערופה, ושם השנית רות מרתתת מן העבירה. וישבו שם כעשר שנים מלמד שהגזרה תולה עד עשר שנים:

וימת אלימלך, וכי כל בני אדם אינם מתים, אלא ללמדך שאין הגזרה אלא על מי שיש בידו למחות ולא מיחה, ואין אדם משייר יתומים אא"כ עינו צרה בממונו, וכן הוא אומר וגוע ינועו בניו, ולמה יען אשר לא זכר עשות חסד:

וימת אלימלך איש נעמי. תנא אין איש מת אלא לאשתו שנאמר וימת אלימלך איש נעמי, ואין אשה מתה אלא לבעלה שנאמר מתה עלי רחל:

וימותו גם שניהם, ללמדך שעין הרע מכה בבנים, א"ר חייא בר אבא עד שלש עשרה שנה הבן לוקה בעון האב, מכאן ואילך איש בעונו ימות, אדם פושע פעמים שהקב"ה מאריך אפו עמו, פעמים שומע, פעמים אינו שומע, פעמים נדרש, פעמים אינו נדרש, פעמים רואה, פעמים אינו רואה. בדור מצרים מה כתיב ראה ראיתי ובדור בהמ"ק כתיב ראה ה' והביטה, בדור מצרים כתיב וישמע אלהים את נאקתם, ובמדבר כתיב לא שמע ה' בקולכם, ובדור בית המקדש חי אני אם אדרש לכם:

ותשאר היא ושני בניה א"ר חנינא בריה דר' אבהו נעשית שירים. וישאו להם נשים מואביות, תני בשם ר"מ לא ניירום ולא הטבילום ולא היתה הלכה להתחדש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואביה. שם האחת ערפה שהפכה עורף לחמותה. רב ושמואל חד אמר הרפה שמה ולמה נקרא שמה ערפה שהכל עורפין אותה מאחוריה, וחד אמר ערפה שמה ולמה נקרא שמה הרפה שהכל דשין כהריפות, וכן הוא אומר ותקח האשה ותפרוש את המסך על פני הבאר ותשטח עליו הריפות, ואי בעית אימא מהכא אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות, א"ר יצחק כתיב ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה, יבאו בני נשיקה ויפלו ביד בני הדביקה דכתיב את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד. דרש רבא בזכות ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעת גבורים:

ושם השנית רות שראתה בדברי חמותה. ד"א שיצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות. ר' ביבי בשם ר' ראובן אמר רות וערפה בנות עגלון היו דכתיב דבר סתר לי אליך המלך ויקם מעל הכסא, א"ל הקב"ה אתה עמדת מכסאך בשביל כבודי הריני מעמיד ממך בן יושב על כסאי שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך:

וימותו גם שניהם מחלון וכליון, רבי חנינא ורבי יהושע בר אבין ור' זכריה חתניה דרבי לוי בשם רבי לוי לעולם אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחלה, ממי את למד, מאיוב הבקר היו חורשות ואש אלקים נפלה וגו' ויקח לו חרש, אף במצרים ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים ויך גפנם ותאנתם וגו', וחאר כך ויך כל בכור בארצם, אף נגעים הבאים על האדם בתחלה באים על ביתו, חזר בו טעון חליצה, לא חזר טעון נתיצה, לא חזר באים על בגדיו ואח"כ באים על עצמו, אף כאן וימותו גם שניהם מאחר שירדו מנכסיהם:

ותצא מן המקום אשר היתה שמה, וכי לא יצאת משם אלא היא, כמה חמרים וגמלים יצאו משם, רבי עזריה בש"ר יודה בר סימון ר' חנן בש"ר שמואל בר רב יצחק הצדיק בעיר הוא זיוה הוא שבחה הוא הדרה, פנה משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה, ודכוותה ויצא יעקב מבאר שבע, וכי לא יצא משם אלא הוא כו'. ר' עזריה בש"ר סימון ניחא תמן שלא היתה תמן אלא אותה צדקת, ברם הכא היה שם יצחק, אלא אינו דומה זכות צדיק אחד לזכותם של שני צדיקים. ד"א תצא מן המקום מה ראה הכתוב למנות יציאתה וביאתה, אלא אמר הקב"ה תבוא רות שהיא גיורת ולא כחשה בחמותה ותוכיח את ישראל שמרדו בי שנאמר אוי להם כי נדדו ממני:

ותלכנה בדרך, א"ר יוחנן עברו על שורת התורה והלכו ביו"ט. ד"א ותלכנה בדרך מלמד שהולכות יחפות וגופן נוגעות בארץ. ד"א ותלכנה בדרך עסוקות הלכות גרים, לכנה שובנה אשה לבית אמה לבית אומתה. אבנימוס הגרדי מתה אמו (בערב פסח) ועלה ר' מאיר להראות לו פנים ומצאן אבלים, לאחר זמן מת אביו ועלה ר"מ להראות לו פנים ומצאן אבלים, לאחר זמן מת אביו ועלה ר"מ להראות לו פנים ומצאן יושבים ועוסקים במלאכתן, א"ל דומה שאמך חביבה חביבה עליך יותר מאביך, א"ל ולא כתיב אשה לבית אמה ולא לבית אביה, א"ל יפה אמרת שאין אב לכותי:

ותאמר נעמי לשתי כלותיה לכנה שובנה, מפני מה מחזרת אותם, כדי שלא תתבייש בהם, שכן מצינו כמה שווקים היו בירושלים ולא היו מתערבים אלו באלו, שוק של מלכים, שוק של נביאים, ושל כהנים ושל לוים ושל ישראל, היו נכרים בלבושיהם ובשוקיהם מה שהיו אלו לובשים לא היו אלו לובשים. שובנה בנותי, למה שלשה פעמים, מכאן שממאנים את הגר עד שלשה פעמים, א"ר חייא אל תאמין בגר עד כ"ד דורות שהוא תופס שאורו, אבל בשעה שהגר מקבל עליו עולו של הקב"ה באהבה וביראה ומתגייר לשם שמים אין הקב"ה מחזירו שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. מ"ח אזהרות הזהיר הקב"ה על הגר וכנגדן הזהיר על ע"א, שתי נשים מסרו עצמו על שפט יהודה תמר ורות, תמר היתה צועקת אל אצא ריקם מן הבית הזה, רות כל שעה שחמותה אמרה לה לכי בתי היתה בוכה שנאמר ותשאנה קולן ותבכינה. יעש ה' עמכם חסד, ר' חנינא בריה דרב אחא אמר יעשה כתיב. כאשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתכריכיהם, ועמדי שויתרתם לי כתובתכם. אמר רבי זעירא המגלה הזו אין בה לא טומאה ולא טהרה לא היתר ולא איסור, ולמה נכתבה, ללמדך שכר של גומלי חסדים:

יתן ה' לכם, א"ר יוסי כל הטובות והנחמתות שעתיד הקב"ה ליתן לשלמה דכתיב ויתן אלקים חכמה לשלמה. ומצאן מנוחה רבי חנינא בריה דרב אדא ומצאן כתיב אחת מצאה שניה לא מצאה. אשה בית אישה אמר ר' יוחנן מכאן שאין לאשה קורת רוח אלא בבית בעלה:

לכנה שובנה. רבי שמואל בר חייא בש"ר חנינא בשלשה מקומות כתיב כאן שובנה, שלשה פעמים שובנה כנגד שלשה ימים שדוחים את הגר, אם הטריח יותר מדאי מקבלים אותו, א"ר יצחק בחוץ לא ילין גר דלתי לאורח אפתח, לעולם תהא דוחה בשמאול ומקב בימין:

גם הייתי הלילה לאיש, א"ר יוחנן למדנו דרך ארץ שאין תשמיש אלא בלילה, הה"ד בערב היא באה. הלהן תשברנה וכי אדם מיבם אשת אחיו שלא היה בעולמו, הלהן תעגנה וכי יכולות אתם לישב עגונות. אל בנותי אללי בנותי. כי מר לי מאד מכם בשבילכם בי ובבעלי ובבני. כי יצאה בי יד ה', א"ר לוי כל מקום שנאמר יד ה' מכת דבר היא, ובנין אב בכלם הנה יד ה' הויה. (בר קפרא אמר יד תבעו ויד פגעה בהם, יד תבעו מי יתן מותנו ביד ה', ויד פגעה בם גם יד ה' היתה בם, אמר ר' יודא בר סימון בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה ביוצאים היתה מגפה ולא ביושבים):

ותשנה קולן (חסר אלף) תש כחן מהלכות ובוכות, רבי ברכיה אומר ארבע פסיעות הלכה ערפה עם חמותה ונתלו לבנה ארבעים יום, שנאמר ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום, א"ר יצחק ארבע מילין הלכה ערפה עם חמותה ועמדו ממנה ארבעה גבורים ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת. אמר ר' יצחק אותה הלילה שפרשה ערפה מחמותה נתערבו בה גויות מאה בני אדם, רבי תנחומא אמר אף כלב דכתיב ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי (ברמז קכ"ו):

הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלקיה, כיון ששבה אל עמה שבה אל אלקיה. ותאמר רות אל תפגעי בי לא תחטא עלי לא תסכין פגעין מני. לעזבך לשוב מאחריך מ"מ דעתי להתגייר אלא מוטב על ידך מע"י אחר, כיון ששמעה כך התחילה כודרת לפניה הלכות גרים:

באשר תליני אלין. ת"ר גר שבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה בצרה דווים סחופים ומטורפים, אם אומר יודע אני ואיני כדאי מקבלים אותו מיד, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, ומודיעין אותו ענשן של מצות, אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת", חללת שבת ענוש סקילה, וכשם שמודעים אותו ענשן של מצוך כך מודיעים אותו שכרן, אומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה אינן יכולין לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות, אם קבל עליו מלין אותו מיד ואין מרבין עליו ואין מדקדקים עליו. אמר רבי אלעזר מאי קראה ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה, א"ל אסור לן יחוד באשר תליני אלין, אסור לן תחום שבת באשר תלכי אלך, מפקדינן אתרי"ג מצות עמך עמי, אסור לן ע"ז ואלקיך אלקי, ארבעה מיתות נמסרו לב"ד באשר תמותי אמות, שני קברים מתוקנים לב"ד ושם אקבר, מיד ותחדל לדבר אליה, ד"א א"ל בתי אין דרך בנות ישראל לילך לבתי טרטיאות ולקרקסיאות באשר תלכי אלך, ואין דרכם של בנות ישראל לדור בבית שאין בו מזוזה באשר תליני אלין. אמר ר' אבהו בוא וראה כמה חביבין גרים לפני הקב"ה כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה הכתוב אותה לנעמי שנאמר ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם:

בתחלת קציר שעורים. א"ל שמואל בר נחמני אותו היום קצירת העומר היה, ותנינן תמן כל העירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול, וי"א אבצן היה משיא את בנותיו, א"ר שמואל בר נחמני כל מקום שנאמר קציר שעורים בעומר הכתוב מדבר, קציר חטים בשתי הלחם הכתוב מדבר, קציר סתם משמש לכאן ולכאן:

ותהום כל העיר וגו', מה הזאת נעמי, א"ר יצחק אמרו הראיתם נעמי שיצאת מארץ לחוצה לארץ מה עלתה לה, א"ר יצחק אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל מתה אשתו של בועז, היינו דאמרי אינשי עד דלא שכיב שכבא קיימא מני ביתיה, א"ר נחמן בר יצחק אבצן זה בועז. וא"ר יצחק ק"כ משתאות עשה אבצן לבניו שנאמר ויהי לו שלשים נים (ושלשת) [ושלשים] בנות (שלשים בנות) שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ, ובכלם לא זמן את מנוח, אמר כודנא עקרה מאי פרע לי, תנא וכלם מתו בחייו, והיינו דאמרי אינשי איקפל ואוליד חד טב משתין זריז:

הזאת נעמי, שהיו בנות [בית] לחם משתמשות בתכשיטיה, זו היא נעמי שהיתה מגנה את הפז ביפיה. א"ר חייא כל היסורין קשים ושל עוני קשה מכלן. כל היסורים באים וכשהולכים להם מתחדש כמו שהיה, אבל יסורין של עוני מכהין עיניו של אדם שנאמר עיני דאבה מני עוני. מעשה בחסיד אחד שקבל עליו שלא יקבל מכל אדם כלום והיה לו בגד אחד וסדין אחד וכל הלילה היה צועק ובוכה ומתחנן ולא זו ממית עצמו עד לישב באשפה ובלו בגדים שעליו, פעם אחת נגלה עליו אליהו ז"ל בדמות ערבי ועמד כנגדו, א"ל רצונך שאלוה לך שני כספים ותהא נושא ונותן בהן ותחיה, א"ל הן, ונטל שני כספים והלך וקנה חפצים ונשתכר בהם, וכן ליום שני וביום שלישי ולא יצאת השנה עד שהעשיר ושכח עונת חסידותו ושמוש תפלתו, אמר לו הקב"ה לאליהו חסיד אחד היה לי בעולמי ועכבתו עלי, הלך כנגדו ומצאו במלאכת גדולה, אמר לו אני הוא שנתתי לך שני כספים חפש אחריהם ותנם לי שאני מבקש שתחזירם לי, חפש אחריהם ונתנם לו ולא יצא משם עד שירד מנכסיו ונכנס אותו ממון לטמיון וחזר על האשפה והיה יושב ובוכה, חזר עליו אליהו ז"ל אמר ליה מה ההוא סבא עביד, אמר ווי ליה לההוא גברא דאתהפוך עלוהי גלגלא ואתנחתא מנכסי, אמר לו נשבע אתה אם מחזירנא לך אותה שני כספים שאתה משמר עונת חסידותך ושמוש תפלתך, אמר לו הן, ונתן לו שני כספים ונשא ונתן בהם והעשיר.

דבר אחר הזאת נעמי זו היא שמעשיה נאים ונעימים, לשעבר היתה מהלכת באסקפטיאות שלה ועכשיו מהלכת יחפה, לשעבר מתכסה בבגדי מילתין ופניה אדומות מכח מאכל ומשתה ועכשיו מתכסה בבגדי סמרטוטין ופניה ירוקין מרעבון, והיא אומרת אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא, אמר בר קפרא משל לפרה הדיוטות שהעמידה בעלה בשוק אמר רודיינית היא ומשוה תלמים היא, ואילין מכותא דאית בה מה אינון, כך אמר נעמי אני מלאה הלכתי בבנים ובנות.

דבר אחר שהייתי מעוברת. וה' ענה בי כמה דאת אמר אם ענה תענה אותו,

דבר אחר כל עניניו לא הוי אלא בי:

ושמו בועז (ברמז ע"ז):

אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים, רבי ינאי אומר בת ארבעים שנה היתה, מכאן שאין קוראין בת אלא בת ארבעים שנה. ותלך ותבא ותלקט, אכתי לא אזלת ואת אמרת אתית, אמר ר' יהודה ברבי סימון התחילה מסיימת את הדרכים. ויקר מקרה, הרואה אותה היה מקרי קרי. והנה בועז בא מבית לחם (ברמז י"ח וברמז ס"א):

ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים, על כמה היה ממונה, א"ר אלעזר בר מריון על מ"ב, שכן מצינו בשלמה דעביד כן יכיל קאים, פחות מכאן לא ידע מהו דעביד, יתיר מכאן לא יכיל קאים:

למי הנערה הזאת, וכי לא היה מכירה, אלא כיון שראתה נעימה במעשיה, כל הנשים (עומדות) [שוחחות] ומלקטות וזו יושבת ומלקטת, כל הנשים מלקטות בין העמרים וזו מלקטת מן ההפקר, כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה. ותשב מצד הקוצרים ולא בתוך הקוצרים, שתי שבלים לוקטת שלשה אינה לוקטת. ויאמר נערה מואביה היא אלא שחמותה מאלפא לה:

אל תלכי ללקוט בשדה אחר, על שם לא יהיה לך אלהים אחרים, וגם לא תעבורי מזה על שם זה אלי ואנוהו. ובו תדבקון ואתם הדבקים, עם נערותי אלו הצדיקים התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך:

ויען בועז ויאמר לה הוגד הוגד לי, למה הוגד הוגד שני פעמים, אמר הוגד לי בבית הוגד לי בשדה. את אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך אין צריך לומר בחיי אישך. ותעזבי אביך ואמך זו שכונתך. ד"א ותעזבי אביך ואמך זו ע"א שנאמר אומרים לעץ אבי אתה, וארץ מולדתך זו איפרכיא שלך. ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול ושלשום שאלו באת אצלנו מאתמול שלשום לא היינו מקבלים אותך שעדין לא נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית:

ישלם ה' פעלך, אמר לה מי שעתיד לשלם שכר לצדיקים הוא יתן שכרך. ותהי משכורתך שלמה, שלמה כתיב רמז לה שלמה יעמוד ממך. אשר באת לחסות תחת כנפיו, אמר ר' אבין כנפים לארץ מכנף הארץ זמירות שמענו, כנפים לשחר אשא כנפי שחר, כנפים לשמש שמש צדקה ומרפא בכנפיה, כנפים לכרובים וקול כנפי הכרובים, כנפים לחיות וקול כנפי החיות, כנפים לשרפים שש כנפים לאחד. אמר רבי אבין גדול כהן של גומלי חסדים שאין חסין לא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי השחר ולא בצל כנפי השמש ולא בצל כנפי הכרובים ולא בצל כנפי החיות אלא בצלו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון:

כי נחמתני וכי דברת על לב שפחתך, א"ל לא תימר כדין חס ושלום מן האמהות את נמנית אי את נמנית אלא מן האימהות (ברמז ש"ז):

אמצא חן בעיניך אדוני כי נחמתני, מה נחמה נחמה א"ל עתידה את לעלות לגדולה ועתידין בניך להיות מנהיגין של ישראל, ועתידה את ללבוש כתר מלכות, ואע"פ שאת רואה עצמך שאת עניה עתיד לצאת ממך מי שמקדיש מאה ככרי זהב, שנאמר (ואני) [והנה] בעניי הכינותי וגו', וכי עני מקדיש כל הככרים הללו של זהב וכסף, אלא ביום שהרג דוד את גלית השליכו עליו בנות ישראל כל הכסף והזהב הזה והקדישו לבית המקדש, וכשבא רעב שלש שנים בקשו ממנו ישראל ליתן ולא רצה ליתן להם כלום, אמר לו הקב"ה לא קבלת עליך להחיות בו נפשות חייך שאין המקדש נבנה על ידך אלא על ידי שלמה, דכתיב ויהי דבר ה' אל נתן לאמר לך ואמרת וגו' אשר יצא ממעיך הוא יבנה הבית לשמי. תניא אמר רבי חנינא בן גמליאל מפני מה גרים בזמן הזה מעונים ויסורים באים עליהם מפני שלא קיימו עליהם שבע מצות שקבלו עליהם בני נח, רבי יוסי אומר גר שנתגייר כגטן שנולד דמי אלא לפי שאין מדקדקין במצות, אבא חנן משום רבי אליעזר אמר לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה, אחרים אומרים מפני ששהו עצמו ליכנס תחת כנפי השכינה, אמר רבי אבהו מאי קראה, דכתיב ישלים ה' פעלך וגו' אשר באת לחסות תחת כנפיו:

ויאמר לה בועז לעת האוכל, רבי יוחנן אומר מדבר בדוד, גושי הלום הקרבי למלכות כמה דאת אמר כי הביאותני עד הלום. ואכלת מן הלחם מלחמה של מלכות כמא דאת אמר ויהי לחם שלמה ליום אחד. וטבלת פתך שנטלטלה מלכותו. ותאכל ותשבע ותותר, ותאכל בעולם הזה, ותשבע לימות המשיח, ותותר לעולם הבא. ויצבט לה קלי שחזרה למלכותו.

דבר אחר מדבר בחזקיהו וכו'. וטבלת פתך בחומץ אלו היסורין, מדבר במנשה וכו', וטבלת פתך בחומץ זה לכלוך מעשים. ותשב מצד הקוצרים שנטלטלה מלכות, ויצבט לה קלי וישמע תחנתו וישיבהו למלכותו וכו', מדבר במלך המשיח. וטבלת פתך בחומץ, שנטלטלה מלכותו לשעה כגואל ראשון כך גואל אחרון נכסה וחזר ונגלה, מדבר ברות. גושי הלום קרבי להכא, ואכלת מן הלחם מלחמן של קוצרים, וטבלת פתך בחומץ מכאן להבא, ואכלת מן הלחם מלחמן של קוצרים, וטבלת פתך בחומץ מכאן שהחומץ יפה לשרב, אמר ר' יונתן מכאן שהיו מוציאין מיני חמוצין לגרנות:

אמר רבי יצחק בא הכתוב לומר כשאדם עושה מצוה יעשה בלב שלם, אילו היה יודע ראובן שהכתוב מכתיב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה מטעינו ומוליכו אצל אביו, אילו היה יודע אהרן שהכתוב מכתיבו וראך ושמח בלבו בתופים ובמחולות היה יוצא, אילו היה יודע בועז שהכתוב מכתיבו ויצבט לה קלי עגלים פטומות היה מאכילה, רבי כהן ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי יהושע בן לוי לשעבר אדם עושה מצוה נביא כותבה, ועכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה, אליהו ומלך המשיח והקב"ה חותם על ידיהם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב:

ותאכל ותשבע ותותר, אמר רבי יצחק כתיב צדיק אוכל לשובע נפשו זו רות המואביה, וא"כ שמעת מינה תרי או שרתה ברכה בידיו של צדיק או במעיה של צדקת, אבל מה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר נראים הדברים שהברכה שרתה במעיה של צדקת:

וגם אל תשולו לה, רבי יוחנן הוה מבדר סלעים כדי שיזכה בהם ר"ש בר בא, ר"ח רבה הוה מפקיר גדישים כדי שיזכה בהן [ר"ש בן חלפתא]. כיון שנתרחקה אמר בועז לנערו אל תבוזו לה ולא תגערו בה, ואל תשימוה דבר קשה שהיא בת מלכים, גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה, אמר אינה מקבלת, א"ל וגם שול תשולו לה מן הצבתים ולא תודיעוה אלא אתם רואים עומר יחידי עשו אותה שכחה. בוא וראה כמה גדולה מצות שכחת העומר, מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בשדהו ועשה אותו היום סעודה ושמחה גדולה, אמר מצוה זו באה לידינו בלא כוונה נשמח עליה. ולא יפקעו בך בשדה אחר אלו עובדי אלילים שהן חשודין אפילו על הבהמה, ומטב לנו שתביא מעט בצלו של זה ולא הרבה ממקום אחר ותוציא שם רע על משפחתנו:

ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו. תני רבי אושעיא יותר ממה שבעת הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית, שכן אמרה לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו, אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו, פעולות הרבה פעלתי עמו בפרוסה שהאכילני:

ותאמר נעמי ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו עם החיים שזנן ופרנסן, ועם המתים שנטפל להם בתכריכיהם, אר"ש בוא וראה כמה כחה של צדקה, בועז גדול הדור היה ואת אמרת האיש טפל לה, קרוב לנו האיש מגואלינו הוא:

הנה הוא (יד) זורה את גורן, אמר ר' אבא בר כהנא מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה, רבי יצחק אמר מהכא ויאבק איש עמון, ר' אבהו אמר מהכא וישכם אברהם בבקר, רבנן אמרין מהכא לך נא ראה, רבא אמר מהכא ויזרח לו השמש:

ורחצת וסכת ושמת שמלותיך, ובאת והלכה ובאת עד שמצאה בני אדם המהוגנים לילך עמהם. ויאמר בועז למי הנערה הזאת וכי דרכו של בועז לשאול בנערה, אמר רבי אלעזר דבר חכמה ראה בה שתי שבלים לקטה שלש לא לקטה, במתניתא תנא דבר צניעות ראה בה עומד מעומד (יושבת) [נופלת] מיושב. וכה תדבקין עם נערותי, וכי דרכוו של בועז לדבר עם הנערות, אמר רבי אלעזר כיון דחזא ותשק ערפה וגו' אמר שרי לאדבוקי בה. גושי הלום רמז לה עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך דכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי וגו' ומי ביתי כי הביאותני עד הלום. וטבלת פתך בחומץ, מכאן שהחומץ יפה לשרב. [ותשב מצד הקוצרים], אמר רבי שמואל רמז לה עתידה מלכות בית דוד שתחלק. ותאכל ותשבע ותותר, אמר ר' אלעזר ותאכל בימי דוד ותשבע בימי שלמה. ותותר בימי חזקיה ואבע"א ותאכל בימי דוד ושלמה, ותשבע בימי חזקיה, ותותר בימי רבי, דאמר מרי, דאמר מרי אהוריריה דר' היה עתיד משבור מלכא. במתניתא תנא ותאכל בעולם הזה, ותשבע לימות המשיח, ותותר לעולם הבא:

ותאמר רות המואביה אל נעמי, אמר ר' יוחנן ודאי מואביה היא שהוציאה עילה על אותו צדיק, הוא אמר לה וכה תדבקין עם נערותי והיא אומרת לחמותה עם הנערים אשר לי תדבקין, ואף נעמי אמרה ברוח הקדש טוב בתי כי תצאי עם נערותיו. אמר רבי שמואל בר נחמני כל מקום שנאמר עד כלות קציר השעורים וקציר החטים שלשה חדשים. ושמת שמלותיך, וכי ערומה היתה אלא אלו בגדי שבת, מכאן אמר רבי חנינא צריך אדם שיהיו לו שני עטיפין אחד של חול ואחד של שבת, כדדרש רבין בצבורא אמר ווי לן כעטיפתנו בחול כך עטיפתנו בשבת:

וירדת הגורן, וירדתי כתיב, אמרה לה זכותי תרד עמך.

דבר אחר וירדת הגורן מכאן שאין מעמידין את הגורן אלא בנמוך שבעיר, ר"ש בן חלפתא קבל חד חקל קדמוי דר' חייא רבה כו', אמר ליה אתיה עד מאה כורין, אמר ליה אין עקימת אאידרך, אמר ליה בגבוה של עיר, א"ל ולא כן כתיב וירדת הגורן, (אמר ליה) זיל כפי תיבנא ואשכחת שארא. ותאמר כל אשר תאמר אלי אעשה, אלי קרי ולא כתיב, אמרה לה אף על פי שהדור הזה שטוף בעבירות שמא יבא אחד ויפגע בי אע"פ כן כל אשר תאמר אלי אעשה אלי יסורו הדברים ותרד הגורן זה שאמר הכתוב אני ידעתי נאם ה' (ברמז של"א):

ויאכל בועז וישת וייטב לבו, מלמד שאכל מיני מתיקה אחר סעודה, מלמד שהמתיקה מרגלת הלשון לתורה.

דבר אחר וייטב לבו שברך על מזונו הטוב והמטיב.

דבר אחר שעסק בתורה שנקרא לקח טוב. ד"א בקש אשה שנאמר מצא אשה מצא טוב:

רבי יהודה נשיאה בעא קומי ר' פנחס בריה דרבי שמעון בועז גדול הדור הוא ואת אמרת ויבא לשכב בקצה הערמה, אמר ליה לפי שהיה אותו דור שטוף בעבירה והיו נותנים שכר לזונות מן הגרנות שנאמר אהבת אתנן על כל גרנות דגן, ולא עוד שהצדיקים רחוקים מן הגזל לפיכך ממונם חביב עליהם:

ויהי בחצי הלילה. זה שאמר הכתוב חצות לילה אקום להודות לך, כך אמר דוד חייב אני לקום להודות לך על מה שעשית לזקני וזקנתי בחצי הלילה שנאמר ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת, שאילו התחיל לה קללה אחת מהיכן הייתי עומד נתן בלבו וברכה ברוכה את לה' בתי:

ויחרד האיש, זש"ה חרדת אדם יתן מוקש, חרדה שהחריד יעקב ליצחק דכתיב ויחרד יצחק וכו', בדין היה לקללו אלא ובוטח בה' ישוגב, נתן בלבו וברכו שנאמר גם ברוך יהיה, ברוכה את לה' בתי, וילפת לפפתו כחזזית והתחיל למשמש בשערה ואומר שרוחות אין להם שער, א"ל רוח את או אשה את א"ל אשה אנכי, פנויה את או אשת איש את, א"ל פנויה אנכי, טהורה את או טמאה את, א"ל טהורה אנכי, א"ל מי את ותאמר אנכי רות אמתך, אמר רבי ברכיה ארורים הרשעים להלן ותתפשהו בבגדו ותאמר שכבה עמי כבהמה, ברם הכא ופרשת כנפך על אמתך:

ברוכה את לה' בתי, ר' יוחנן אמר לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אחר הזקן שיברכו, בועז בן שמונים שנה היה ולא נפקד כיון שהתפללה עליו אותה צדקת נפקד, רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה כיון שברכה אותו צדיק נפקדה שנאמר ברוכה את לה' בתי:

לבלתי לכת אחרי הבחורים, א"ר יוחנן אוהבת אשה בחור מסכן מזקן עשיר:

כי גואל אנכי וגם יש גואל קרוב ממני, זה טוב, רישב"ל אמר טוב ואלימלך ושלמון אחים היו, ובועז בן אחיו. אשר לאחינו לאלימלך, מכאן שקורא אדם לדודו אחיו:

ליני הלילה, בעולם הזה שדומה ללילה. והיה בבקר העולם הבא, אם יגאלך טוב זה הקב"ה, יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה':

חי ה' שכבי עד הבקר, ר' יודן אמר כל הלילה היה יצר הרע מקנטרו ומצערו ומפתהו בדברים היא פנויה ואתה פנוי, אתה מבקש אשה והיא מבקשת איש עמוד ובועלה ותקנה אותה בביאה, ונשבע חי ה' ליצרו. ולאשה אמר שכבי עד הבקר (ברמז קל"ז):

ותשכב מרגלותיו עד הבקר ותקם בטרם יכיר, בטרום כתיב, מלמד ששהתה שש שעות שוכבת מרגלותיו. ויאמר אל יודע אמר לבן ביתו אל יודע, כל אותו הלילה היה בועז שטוח על פניו ואומר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה אל יודע שלא יתחלל שם שמים בפרהסיא. ויאמר הבי המטפחת מלמד שמדבר עמה לשון זכר שלא ירגישו בה אחר מן הבחורים, ואחזי בה ותאחז בה, מלמד שהיא אחזה כזכר. וימד שש שעורים (ברמז קב"ה):

אל תבואי ריקם אל חמותך, לא כריקם של מצרים, ולא כריקם של עולי רגלים ולא כריקם של עבד עברי, אלא הדא דתנינן תמן הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף. ותאמר שבי בתי, רב הונא ור' ירמיה בש"ר שמואל הן של צדיקים הן, ולאו שלהן לאו. ןיבא העיר לא היה צריך קרא למימר אלא ותבא העיר, אלא מלמד שהיה הולך אחריה עד שהגיעה לפתחה של עיר:

ובועז עלה השער והנה הגואל עובר, אחורי תרעא הוה קאי, אמר ר' ברכיה כך דרשו שני עמודי עולם רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר רות עשתה את שלה ובועז עשה את שלו, אמר הקב"ה אף אני אעשה את שלי, ורבנן אמרין אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקב"ה והביאו כדי שלא יהא אותו צדיק יושב ומצטער:

וימר סורה שבה פה פלוני אלמוני, אר"ש בר נחמני אלם היה בדברי תורה שאמר ראשונים לא מתו אלא בשביל שנטלו אותה אני אלך ואטלה לי שאני מערב פסול בבני, ולא היה ידוע שכבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית:

ויקח בועז עשרה אנשים. אמר רב נחמן אמר רב הונא מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים, ר' אבהו אמר מהכא במקהלות ברכו אלהים וגו', ורב נחמן מיבעי ליה כדתניא רבי מאיר אומר מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה שנאמר במקהלות ברכו אלהים וגו', ואידך אמר לך אם כן לימא קרא מבטן מאי ממקור על עסקי מקור, ור' אבהו בהאי קרא דרב נחמן מאי עביד ליה, ההוא למדרש עמוני ולא עמונית, דאי סלקא דעתך לברכה לא סגי בלאו זקנים, ואידך אי סלקא דעתך למדרש ביה לא סגי בלאו עשרה אין לפרסומי מילתא:

ויאמר שבו פה, א"ר אלכסנדרי מכאן שאין רשות קטן לישב אלא אם כן נותן לו הגדול רשות, א"ר יצחק מכאן לבית דין של מטה שממנין זקנים לישיבה שלהם:

מאת רות המואביה אשת המת קנית. קניתי כתיב שמא תאמר יש לי אשה ובנים הריני מכניסה לתוך הבית ומניחה על מנת שלא אזקק לה כדיי שלא יתגרו בה אחד מן הנערים, וכיון ששמע הגואל כן מיד ויאמר הגואל לא אוכל לגאל לי:

וזאת לפנים בישראל, רבי חנינא בר פפא פתר קריא בישראל וזאת לפנים בישראל על הגאולה אתמול הייתם מקלסין על הגאולה שנאמר זה אלי ואנוהו ועכשו על התמורה וימירו את כבודם:

שלף איש נעלו, חזרו להיות קונים במנעל וסנדל, חזרו להיות קונים בקצצה. מהו בקצצה א"ר יוסי בר אבין כל מי שמוכר את שדהו לכותי הקרובים היו מביאין חבית מלאים אגוזים וקליות ושוברים לפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומרים נקצץ איש פלוני ממשפחתו, חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה, ושלשתן בפסוק אחד שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים, שדות בכסף יקנו זה הכסף, וכתוב בספר זה השטר, והעד עדים אלו עדי חזקה:

וזאת לפנים בישראל על הגאולה, זו מכירה. וכן הוא אומר ואם לא יגאל ונגרע מערכך, תמורה זו חליפין וכה"א לא יחליפנו ולא ימיר אותו. לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו. מי נתן למי, בועז נתן לגואל, ר' יהודה אומר גואל נתן לבועז. תנא קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה, א"ר נחמן לא שנו אלא בכלי דכתיב נעלו נעל אין פירות לא, ורב ששת אמר אפילו בפירות דכתיב לקיים כל דבר שלף איש נעלו, ורב נחמן אמר לקיים כל דבר הנקנין במנעל, ורב ששת מה נעל דבר המסויים אף כל דבר המסויים לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא:

יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך וגו', לא הוה צריך קרא למימר אלא כלאה וכרחל, אלא אע"פ שיצא בועז וכל סנהדרין שלו מלאה היו מודים שעקר הבית היתה רחל שלא נשתעבד יעקב בבית לבן אלא בשביל רחל:

יתן ה' את האשה. א"ר אחא כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה מראש ועד סוף, ועליו הוא אומר אשתך כגפן פוריה, לפיכך נכתבה אשת חיל מאל'ף ועד תי"ו. ואין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור, שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, לבני ישראל אין כתיב כאן אלא לבית ישראל:

מעשה בחסיד אחד שירד מנכסיו והיתה אשתו כשרה לסוף נעשה שכיר, פעם אחד היה חורש בשדה פגע בו אליהו ז"ל בדמות ערבי אחד, א"ל יש לך שש שנים טובות אימתי אתה מבקש אותם עכשו או בסוף ימיך, א"ל קוסם אתה אין מה ליתן לך אלא הפטר מעלי בשלום וחזר אצלו עד שלש פעמים, בפעם שלישית א"ל אלך ואמלך באשתי, הלך אצל אשתו וא"ל בא אלי אתך והטריח אותו עד שלש פעמים וא"ל יש לך שש שנים טובות אימתי אתה מבקש אותם עכשו או בסוף ימיך, א"ל ומה את אומרת, א"ל לך אמור לו הבא אותם עכשו, א"ל לך הבא אותם עכשיו, א"ל לך לביתך ואין אתה מגיע לשער חצרך עד שתראה ברכה פרוסה בבית והיו יושבים בניו לחפש בידם בעפר ומצאן ממון שיזונו בו שש שנים וקראו לאמן, ולא הגיע לשער עד שיצאת אשתו לקראתו ובשרה אותו, מיד הודה להקב"ה ונחה דעתו עליו, מה עשתה אשתו הכשרה א"ל מכל מקום כבר משך עלינו הקב"ה חוט של חסד ונתן לנו ממון מזון שש שנים נעסוק בגמילות חסדים שנים הללו שמא הקב"ה מוסיף לנו משלו, וכן עשתה, כל מה שעשתה בכל יום ויום אמרה לבנה קטן כתוב כל מה שאנו נותנין וכן עשה, לסוף שש שנים בא אליהו ז"ל אמר לו כבר הגיע עונה ליטול מה שנתתי לך, א"ל כשנטלתי לא נטלתי אלא מדעת אשתי אף כשאני מחזיר לא אחזיר אלא מדעת אשתי, הלך אצלה אמר לה כבר בא הזקן ליטול את שלו, א"ל לך אמור לו אם מצאת בני אדם נאמנים ממנו תן להם פקדונך, וראה הקב"ה דבריהם וגמילות חסדים שעשו והוסיף להם טובה על טובה, לקיים מה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום:

ויהי ביתך כבית פרץ. אמר רבש"ע כל בנים שאת עתיד ליתן לי יהו מן הנערה הזאת, ודכוותה ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, מלמד שהיה יצחק שטוח כאן ורבקה שטוחה כאן, ואומר רבש"ע כל בנים שאתה נותן ליתן לי יהו ממנה:

ויקח בועז את רות וגו', א"ר נחוניא עקר מיטרין לא הוה לה, וגלף לה הקב"ה:

ותאמרנה הנשים אל נעמי וגו'. אמר רב הונא מברכתן של נשים לא נתקעקע ביצתו של דוד מעתליה, א"ר חייא כל ראשי פסוקים של רות ווי"ן בר מח' פסוקים, שנדבקה לברית שנתנה לח' ימים לפיכך ווי"ן, ווי לדוד ששפטו את שופטיהן, ווי לדור שגבוריו ירודין:

ויקח בועז את רות, אמרו אותה הלילה שבא עליה מת:

ויתן ה' לה הריון, כל הנשים יולדות למנין הריו"ן ימים:

הלא היא טובה לך משבעה בנים, ר' יהודה אומר משבעה ראשי אבות האמורין להלן אצם הששי דויד השביעי, ר' נחמיה אומר משבעה ראשי אבות שנולדו מיהודה עד בועז שנאמר אלה תולדות פרץ וגו':

אלה תולדות פרץ. כל תולדות שבמקרא חסרין בר מן תרין אלה תולדות השמים והארץ, ודין, ומה אינון חסרין, ר' יודן בשם ר' ראובן ו' כנגד ששה דברים שנטלו מאדם הראשון, זיוו, וחייו, וקומתו, ופירות הארץ, ופירות האילן, ומאורות. זיוו מנין משנה פניו ותשלחהו, חייו מנין כי עפר אתה ואל עפר תשוב, קומתו מנין ויתחבא האדם ואשתו שנעשה קומתו של מאה אמה, פירות הארץ ופירות האילן מנין ארורה האדמה בעבורך מאורות מנין ואדם ביקר בל ילין, ועוד אין חוזרין למקומן עד שיבא בן פרץ. אלה תולדות פרץ מלא וא"ו אלו הן, זיוו, וחייו, וקומתו, פירות הארץ, ופירות האילן, ומאורות. זיוו מנין ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, חייו מנין כימי העץ ימי עמי, קומתו מנין ואולך אתכם קוממיות. תנא ר' חייא בקומה זקופה ואין יראים מכל בריה, ר' יהודה אומר מאה אמה, ר"ש אומר מאתים אמה, ר' אלעזר אומר שלש מאות אמה, קו"ף מאה, מיות מאתים, ר' אבהו אומר תשע מאות אמה, ר' ברכיה בש"ר דוסא אמר מהכא כימי העץ ימי עמי שקמה זו עושה בארץ שש מאות שנה והולד יוצא מאמו גרדומא, צא וחשוב אמה ומחצה בכל יום הרי תשע מאות אמה, פירות הארץ ופירות האילן מנין כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה, מאורות מנין והיה אור הלבנה כאור החמה: