שיר השירים. שיר המשובח והמעולה שבשירים, ראב"ע עבד לה מתלא לאחד שהוליך סאה של חטים לנחתום ואמר הוצא ממנו קמח ואחר כך הוצא לי ממנה סולת ואחר כך הוצא לי גלוסקא, כך מכל חכמתו של שלמה לא סולת אלא שיר השירים לישראל, כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים, רבי עקיבא אומר אין העולם כדאי כיום שניתן בו שיר השירים. שיר השירים, נאמר שיר ושבח למי שעשאנו שירים בעולם, כמא דאתמר והלילו שירות היכל שבחוי דהיכלא. נאמר שיר ושבח למי שעתיד להשרות עלינו רוח הקדש, והיכן נאמר רבי חנינא בר פפא אמר בים נאמר שיר השירים קדמו שרים אחר נוגנים רבי יודן ברבי סימון אמר בסיני נאמר שיר השירים שנאמר יצפון לישרים תושיה. תני בשם רבי נתן הקב"ה אמרושנאמר שיר השירים אשר לשלמה למי שהשלום שלו, ר"ג אומר מלאכי השרת אמרוהו שיר שאמרו אותו שרים של מעלה, רבי אייבו אמר שיר חד שירים תרין הא תלתא שירים, רבי יודא ברבי סימון אמר שיר השירים כלה חדא ואלין אינון תרתין אוחרנייתא שיר המעלות לשלמה, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, שלמה אמרו ותלאו בדוד, כשתמצא לומר כל מעשיו היו משולשים, שלש מעלות עלה, מעלה ראשונה כי הוא רודה בכל עבר הנהר, מעלה שניה ושלמה היה מושל בכל הממלכות, השלישית וישב שלמה על כסא ה'. שלש ירידות ירד, בתחלה משלי שלמה בן דוד מלך ישראל, חזר להיות מלך בירושלים אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים, חזר להיות מלך על ביתו הנה מטתו שלשלמה. שלש עולמות ראה, רבי יודן ורבי חוניא, רבי יודן אמר מלך והדיוט ומלך, עשיר ועני ועשיר חכם וטפש וחכם, ומה טעם, את ראיתי בימי הבלי, רבי חוניא אמר מלך והדיוט, עשיר ועני, חכם וטפש, מה טעם, אני קהלת ייתי מלך כד הוינא הוינא וכדו לית אנא. שלש עבירות עבר, ולא ירבה לו נשים, ולא ירבה לו סוסים, וכסף וזהב לא ירבה לו. שלש שטנים נזדווגו לשלמה, ויקם ה' לו שטן (לשלמה) את רזון ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה, שלשה ממשלות משל, משלי שלמה בן דוד, משלי שלמה בן חכם, גם אלה משלי שלמה. שלש הבלים, הבל חד, הבלים תרין. שלש שמות נקראו לו, ידידיה, קהלת, שלמה, ריב"ל אמר שבעה, אגור, יקא, למואל, לאיתיאל, ומודה רבי שמואל בר נחמני באלין ארבעתיא, אלא שנתכנה בהם והוצרכו להדרש, אגור שאגר דברי תורה, יקא שחקיא דברי תורה כספל הזה שהוא מתמלא בן שעתו ומתפנה בן שעתו למואל שנאם לאל יכול אני להרבות ולא לחטוא, איתיאל [אתי אל] ואוכל. שלשה ספרים כתב, משלי, שיר השירים, וקהלת, שלשה שירים כנגד שלשה עולמות, העולם הזה שבע ביום הללתיך. ולימות המשיח למנצח על השמינית. ולעולם הבא בנבל עשור. שיר השירי שיר שהוא חביב מכל השירים, לפי שיש בו שבח להקב"ה ראשו כתם פז, שבח חתורה ודגלו עלי אהבה, שבח ישראל כשושנה בין החוחים, שבח קבוץ גליות תשורי מראש אמנה, ולמה כל השירי מרווחין והיא דחוקה על ידי שרמז בו שעבוד דכתיב מצאוני השומרים:

אשר לשלמה, למי שהשלום שלו ונוהג שלום עם בריותיו חמה זורחת על הצדיקים ועל הרשעים ועושה שלום בין מלאכים שנאמר עושה שלום במרומיו, שהמים אין מכבים אשו של ברקים, והברקים אין שורפים המים, חמה ולבנה וכוכבים הן של אש ורצים והולכים ושלום בינים ואינם מזיקין זה לזה, וכן אתה מוצא ואש מתלקחת בתוך הברד שהיו יורדין שניהם כאחד ולא היו מזיקין זה לזה, וכן בהר סיני עביו עברו ברד וגחלי אש בארץ אי אפשר לשור לראות הארי אבל במרום השור והארי במרכבה, רבי אומר מי שהשלים לבנים מה שגזר לאבות כי גר יהיה זרעך:

ישקני מנשיקות פיהו. דברי תורה שנתנו בנשיקה, רבי חגי בשם ר' ישמעאל כבשים ללבושך, כבשים כתיב כשתלמידיך קטנים היה כובש לפניהם, הגדילו ונעשו תלמידי חכמים הוי מגלה להם סתרי תורה, א"ר יצחק ואותי צוה ה' בעת ההיא, יש דברים שאמר לי לומר ביני לבין עצמי, אמר ר' אילא ישקני מנשיקות יש דברי שמשיקי עליהם את הפה, כתוב אחד אומר בלבי צפנתי אמרתך, וכתוב אחד אומר בשפתי ספרתי. ד"א ישקני מנשיקות יש דברים שמשיקים עליהם את הפה, כתוב אחד אומר בלבי צפנתי אמרתך, וכתוב אחד אומר בשפתי ספרתי. ד"א ישקני מנשיקות א"ר יוחנן מלאך אחד יוצא לפני כל דבור ודבור ומחזר על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבל אתה עליך את הדבר הזה, כך וכך מצות יש בו, כך וכך קלים וחמורים יש בו, כך וכך גזרות שוות יש בו, כך וכך עונשים יש בו, כך וכך שכר יש בו, ואומר לו הן, וחוזר ואומר לו מקבל אתה עליך אלהותו של הקב"ה, ואומר לו כן והן, מיד הוא נושקו על פיו, משל למלך שהיה מבקש לישא לו אשה בת טובים וגניסין שלח אצלה שליח ואמרה לו איני כדאי לשפחתו אלא רצוני לשמוע הדבר מפיו, כך תבעו רצוננו לראות את מלכנו, הדא הוא דכתיב וישב משה את דברי העם אל ה', ומשעה ששמעו אנכי מפי הגבורה היו למדין ולא שכחין, כשאמרו למשה דבר אתה עמנו חזרו להיות למדין ושכחין, חזרו ואמרו משה בשר ודם עובר כך תלמודו עובר, חזרו אצל משה ואמרו לו משה רבינו הלואי יגלה פעם שניה, הלואי ישקני מנשיקות פיהו כמות שהיה, הלואי יתקע תורתו בלבנו כמות שהיה, אמר להם אין זו עכשו, לעתיד בא הוא שנאמר נתתי את תורתי (בלב) [בקרבם] ועל לבם אכתבנה. אמר ר' נחמיה בשעה ששמעו ישראל בסיני לא יהיה לך נעקר יצר הרע מלבם, וכיון שאמרו דבר אתה עמנו חזר יצר הרע למקומו וכו', עד לעתיד לבא הוא, דכתיב והסירותי את לב האבן, ר' אליעזר אומר משל למלך שהיה לו מרתף של יין, נכנס אורח הראשון מזג לוכוס, השני מזג לו כוס, וכן לשלישי ולרביעי, בא בנו ונתן לו כל המרתף, כך אדם הראשון נתן לו שש מצות, נח נתוסף לו אבר מן החי, אברהם על המילה, יצחק חנכו לשמונה, יעקב גיד הנשה, יהודה יבמה, כיון שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע נעשו לו לאומה נתנה להם כל התורה כלה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה, א"ר יוסי בר חנינא משל למלך שהיה מחלק אפסניות ללגיונותיו על ידי דוכסין על ידי איפרכין על ידי איסטרטליטין, כיון שבא בנו נתן לו מיד ליד, אמר ר' יצחק משל למלך שהיה או כל אפיצטלין וכיון שבא בנו שמטה מפיו ונתנה לו, כך ה' יתן חכמה לכל, אבל מפיו דעת ותבונה לישראל, רבי יודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יודה אומר שני חברים שהם יושבים ועוסקים בהלכה אומר הקב"ה משיקות הם עלי, ורבי נחמיה אמר אפילו הבל היוצא מפיהם, כמא דאת אמר ואיוב הבל יפצה פיהו, אמר הקב"ה משיקות הם עלי. ורבנן אמרין סוף נפשותיהן עתידין להנטל בנשיקה, וכן אתה מוצא במשה ואהרן, את עמלת בתורה סופך להשיק לאחרים, סוף שדבריך מתנשקין, סוף שפתותיך מתנשקות, סוף שהכל משיקין לך. ישקני מנשיקות, יזיינני יטהרני ידביקני ישקני, יזיינני כמא דאת אמר נושקי רומי קשת, א"ר שמואל בר נחמני מה הזיין מתקיים לבעליו כך דברי תורה מתקיימין על כל מי שהוא עמל בהן כל צרכן, רב הונא בשם ר' אחא שמע ליה מן הדין רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, פיפיות שהיא אוכלת משני צדדים נותנת חיים בעולם הזה וחיים לעולם הבא. ישקני יטהרני כמשיק שני גבים זה לזה והם טהורים זה מזה, כמא דאת אמר כמשק גבים שוקק בו. ישקני ידביקני, כמא דאת אמר כמשק גבים שוקק בו. ישקני ידביקני, כמא דאת אמר וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה. יוציא לי נשיקות מתוך פיהו שתי נשיקות אחת בעולם הזה ויפח באפיו נשמת חיים, ולעתיד לבא ונתתי רוחי בכם וחייתם. פיהו ולא נשיקה ביד:

כי טובים דודיך מיין. דברי תורה קרובים הם זה לזה, כמא דאת אמר או דודו או בן דודו יגאלנו, אמר רבי שמעון בר אבא חביבים דברי סופרים כדברי תורה שנאמר וחכך כיין הטוב, חבריא בשם ר' יוחנן חמורים דברי סופרים מדברי תורה שנאמר כי טובים דודיך מיין, האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור, חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב, רבי אבא בר כהנא בשם ר' יהודה בן פזי שמע לה מן הדא, א"ר טרפון פעם אחת הייתי מלך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי בעצמי מפני הלסטין, אלו לא קרא עבר על מצות עשה, ועכשו שקרא כדברי בית שמאי חייב מיתה בעצמו. בדברי תורה כתיב ונתן אליך אות או מופת, בדברי סופרים כתיב על פי התורה אשר יורוך. כי טובים דודיך מיין נמשלו דברי תורה ליין ומים (כתוב בישעיה רמז תפ"ג):

שאל רבי יהושע את רבי ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או דודיך מיין, אמר ליה כי טובים דודיך מיין, אמר ליה אינו כן חברו מוכיח עליו לריח שמניך טובים וגו', ונעייניה להאי קרא דשייליה פשטיה דקרא במאי כתיב כי אתא רב דימי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה ערבים דברי דודים יותר מיינה של תורה. דרש רב נחמן בר רב חסדא למה תלמיד חכם דומה לצלוחית של פלייטון מכוסה אין ריחו נודף מגולה ריחו נודף, ולא עוד אלא אפילו (בני אדם המסוכין) [דברים המכוסין] ממנו מתגלין לו, אל תקרי עלמות אלא עלומות, ולא עוד אלא שאפילו מלאך המות אוהבו, אל תקרי עלמות אלא על מות, ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות, אל תקרי עלמות אלא עולמות. ד"א ישקני מנשיקות פיהו אלו עשרת הדברות ששמעו מפי הגבורה, למה אמר מנשיקות, שתי נשיקות אחת עשרת הדברות ואחת קבלת התורה. כי טובים דודיך מיין, מה היין תנחומין אף דברי תורה תנחומין דכתיב ביה תנחומיך ישעשעו נפשי. מה היין כל מה שמתישן משתבח, אף דברי תורה כל מה שמתישנין בגוף משתבחין. ד"א כי טובים דודיך מיין זה הלמד תורה בילדותו כדכתיב את מי יורה דעה וגו' גמולי מחלב עתיקי משדים. ד"א מה יין אין מתקיים אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. ד"א כי טובים דודיך אלו האבות. מיין אלו הנשיאים. ד"א דודיך אלו הקרבנות, מיין אלו הנסכים. ד"א טובים אלו ישראל, מיי"ן אלו שבעים אומות:

לריח שמניך טובים שמן תורק שמך. אמר רבי ברכיה למה היה אברהם דומה לצלוחית של פלסמון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחו נודף, כיון שהיתה מיטלטלת היתה ריחה נודף. כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם:

על כן עלמות אהבוך, האהבנו לך עלמות הרבה דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן. א"ר ברכיה בשעה שאתה מביא לנו אורה שמך מתגדל בעולם, גרים מתגיירין באותה שע, כגון יתרו שמע ואתא, רחב שמעה ואתת, הה"ד בראותו ילדיו וגו' ומה כתיב אחריו וידעו תועי רוח בינה. ד"א עלמות אהבוך אלו בעלי תשובה. עלמות אהבוך אלו דורו של שמד וכו'. ד"א עלמות אהבוך על שהעלמת מהם מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא אהבוך. עלמות אהבוך א"ר ברכיה ורבי חלבו ועולא בריה דרבי אליעזר בשם ר' חנינא עתיד הקב"ה ליעשות ראש חולה של צדיקים לעתיד לבא. ומה טעם שיתו לבכם לחילה וכו'. והם חלים לפניו כעלמות והם מראים באצבע כי זה אלקים אלקינו וגו' הוא ינהגנו על מות. כעלמות כמא דאת אמ בתוך עלמות תופפות. ד"א על מות עולם שאין בו מיתה. ד"א כי טובים דודיך מיין לריח שמניך אי מה יין כל זמן שהוא מתיישן הוא חסר אף דברי תורה כן, תלמוד לומר לריח שמניך טובים כשם שאין השמן חסר כך אין דברי תורה חסרים. ד"א למה נמשלו בשמן, מה שמן רפואה לאדם ומצהיל פנים כך דברי תורה מאירות עינים רפאות תהי לשרך. ד"א למה נמשלו בשמן אם יתן קורטוב (שמן) [מים] בתוך חבית של (מים) [שמן] קורטוב [שמן] יוצא כנגדו, כך מי שהוא מלא חכמה הכניס דברי בטלה דברי תורה יוצאים לפי מה שהוא. ד"א לריח שמניך זה חזקיה ודורו שנאמר וחבל עול מפני שמן. היה רבי חדקא אומר מן הדא אתה למד שריח הצדיקים יפה וניכר משל רשעים, שכן הוא אומר ויקח משה את עצמות יוסף שהיה ריחו הולך, וכן אתה מוצא ביצחק ראה ריח בני כריח שדה שיה ריחו של יעקב ניכר מריחו של עשו, יש שמן שיש לו ריח ואין לו מראה יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר שמן תורק שמך כשמן שמריקין אותו מכלי אל כלי וריחו נודף ומראה נאה. ד"א אם עשית התורה שנמשלה בשמן שמך הולך בכל העולם והאומות אוהבים ואתך שנאמר על כן עלמות אהבוך אלו המלכיות שנאמר ועלמות אין מספר.

דבר אחר עלמות אהבוך העולם הזה והעולם הבא. דא"ר ינאי ראשונים נתת להם ריח מצות, אדם נתת לו שבע מצות כו', אבל אנו כשבאנו לסיני כאדם שמערה מפי חבית היה מערה לנו המצות שנאמר שמן תורק שמך, א"ר ברכיה כשם שהשמן מאיר כך התורה מאירה. על כן על מות אהבוך העולם הזה והעולם בא.

דבר אחר אומות העולם באים ומתגיירין מי היה זה יתרו וישמע יתרו מתן תורה שמע ובא:

משכני אחריך נרוצה. אמר ר' יוחנן ממה שנתת לנו ארץ טובה ורחבה אחריך נרוצה לארעא טבתא דמתקריא משכנתא, אמר ר' יהושע בן לוי ממה שנתת לנו ארץ זבת חלב ודבש אחריך נרוצה לארעא רבתא דמתקריא משכנתא, רבנן אמרין על שהשרית שכינתך בינינו אחריך נרוצה, רבי מאיר אומר בשעה שעמדו ישראל על הר סיני אמר להם הקב"ה הביאו לכם ערבים שאתם שומרים את התורה ואני נותנה לכם, א"ל אבותינו ערבים אותנו, אמר להם יש לי עליהם, אברהם על מה שאמר במה אדע, יצחק על שאהב עשו, יעקב על שאמר נסתרה דרכי מה', א"ל בנינו ערבים אותנו, א"ל הם ערבים טובים שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ואין עוז אלא תרה שנאמר ה' עוז לעמו יתן, בזמן שהלוה נתפש ואין לו מה לשלם מי נתפש לא הערב, הוי ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני, א"ר אחא גם אני כביכול מי יאמר לפני ברכו לא התינוקות הוי לשוא הכיתי את בניכם, למה מוסר לא לקחו. משכני ממה שנתת לי בזת שכני, בזת הים, בזת סיחון ועוג בזת שלשים ואחד מלכים. אחריך נרוצה ממה שגרית בי שכני הרעים. אחריך נרוצה, א"ר אבין משל למלך שכעס על המטרונא גירה בה שכניה הרעים והיתה צווחת אדוני המלך בוא והושיעני, כך ויצעקו בני ישראל אל ה'. אמר רבי יהודה צריך יהודאה לחרובא עביד תתובתא יאי מסכנותא לברתא דיעקב כערקא סומקא אקדליה דסוסיא חיורא. משכני אחריך נרוצה ממה שנטלת ממני משכון גדול, חרבן ראשון ושני לא נתמשכן אלא על ידינו, משכני אחריך נרוצה הדא הוא דכתיב ויסע משה את ישראל, אמרו ישראל למשה להיכן אתה מוליכנו, א"ל לאלים, ומאלים לאלוש, ומאלוש למרה, וממרה לרפידים, ומרפידים לסיני, אמרין ליה לכל מה דאת נסבן אנו עמך דבקה נפשי אחריך, משל לאחד שלקח אשה מן הכפר הוליכה ממקום למקום כו'. אמר רבי יוסי בר איקא מקרא מכריז ואומר משכני אם למקרא מקרא ואם למשנה משנה אם לתלמוד תלמוד אם לתוספתא לתוספתא אם לאגדה לאגדה.

דבר אחר משכני בגלות, על מנת אחריך נרוצה לעתיד לבא, והקב"ה אומר לה על כן משכתיך חסד, עד עכשו הייתי מקצר ימי השעבוד שהיה גלוי לפני שאתם חוזרים לשעבוד, אבל עכשו משכתי אתכם מן הגאולה, משתגאלו בפעם הזאת אין אתם חוזרים לשעבוד:

דבר אחר מי שמשכונו ביד חברו הוא רץ אחריו שלא בטובתו. משכני אחריך (בתהלים ברמז תתע"ד):

הביאני המלך חדריו. ארבעה נכנסו לפרדס כו' רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום, עליו הכתוב אומר הביאני המלך חדריו. ד"א הביאני המלך חדריו שעתיד המקום להראות לישראל את גנזי המרום והחדרים שבשמים. ד"א הביאני המלך חדריו אלו חדרי גן עדן, הביאני המלך חדריו אלו חדרי תורה, ויגד לכם את בריתו זה ספר בראשית שהיא תחלת ברייתו של עולם, אשר צוה אלו עשרת הדברות, וכי מנין יבא אליהו ויגלה להם חדרי בהמות וחדרי לויתן, וכי מנין יבא יחזקאל ויגלה להם מעשה מרכבה, הוי הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך. משל למלך שהלך הוא ובנו וחתנו למדינת הים וכו' (במדרש), ד"א אמרו ישראל בך אנו שמחים מכל מתנות שנתת לנו, משל לה"ד למלך שאמר לאשתו אי אפשי ביך הרי כל שלי לפניך טלי כל מה שתרצי, וכל כלי טוב שאת יודעת קחי וצאי לבית אביך, מה עשתה האכילתו והשקתו וקראה לעבדי בית אביה, אמרה להם טלוהו במטתו והוליכוהו לבית אבא, כיון שנעור משנתו אמר מי הביאני כאן, אמרה לו אתה אמרת לי ברור ליך הטוב והיפה ולכי לבית אביך, נסתכלתי בכל קניניך ולא מצאתי כלי חמדה יפה ממך, כך אמרו ישראל טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, וכן הוא אומר ואתה מרבבות קדש, ונאמר כי יעקב בחר לו יה, וכן הוא אומר ה' מנת חלקי, אימתי אנו גלים ושמחים כשיעלו הגליות והשכינה בראשם כמא דאת אמר ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם:

נזכירה דודיך מיין. מיינה של תורה, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג. ד"א נזכירה דודיך מי פעל לפניך כאברהם יצחק ויעקב, כשאנו נכנסים לצרה אנו מזכירים לפניך מעשה האבות וזכרונם בא לפניך יותר מנסכיך שהיה על גבי המזבח. מישרים אהבוך מה ישרים רחמיך ומה תקיפין אינון, א"ר אייבו בישרות גדולה עבדו אותך האבות לא היה בלבם נבלה ולא רננו אחר דבריך, לאברהם אמרת כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה, וכשבא לקבור את שרה נתן ארבע מאות שקל כסף ולא רנן אחריך, וכן אמרת לו קח נא את בנך ולא רנן, אתמול אמרת לו כי ביצחק יקרא לך זרע:

נזכירה דודיך מיין. מה הדד הזה מושך חלב כך היה משה מושך חכמה. מישרים אהבוך זה אהרן ובניו בשלום ובמישור הלך אתי.

דבר אחר נזכירה דודיך זה היה רבי עקיבא, מישרים אהבוך זה היה בן עזאי וחבריו:

שחורה אני ונאוה, וכי אפשר לשחור להיות נאה. משל למה הדבר דומה לבת מלך שקלקלה בבית אביה ונזפה ויצאה והיתה מלקטת בשלפים והשחירה, התחילו חברותיה מחסדות אותה, מה היא אומרת אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, לא דומה אדם שיוצא ממעי אמו כעור לי שהוא נאה ומתנוול שסופו לחזור להיות נאה, כך כנסת ישראל אמרו שחורה אני במעשי ונאוה במעשה אבותי. שחורה אני בעצמי, ונאוה בפני קוני הלוא כבני כושיים אתם לי, שחורה אני במצרים וימררו את חייהם, ונאוה במצרים בדם פסח ובדם מילה, שחורה אני על הים וימרו על ים בים סוף, ונאוה אני בים זה אלי ואנוהו, שחורה אני במרה וילונו העם, ונאוה במרה שם שם לו חוק ומשפט, שחורה אני ברפידים היש ה' בקרבנו, ונאוה ברפידים ויבן משה מזבח, שחורה אני בחורב אלה אלקיך ישראל, ונאוה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שחורה אני במדבר כמה ימרוהו במדבר, ונאוה בהקמת משכן, שחורה אני במרגלים ונאוה ביהושע וכלב, שחורה אני בשטים, ונאוה בפנחס, שחורה אני במלכי ישראל, ונאוה במלכי יהודה, שחורה אני בטיט ולבנים במצרים, ונאוה על הים כנפי יונה נחפה בכסף, רבי יהושע בן פדיה אומר לא היה סוס שלא היה טעון עליו יותר מעשר רבוא של זהב, ר' לוי בר חייא אמר תלת. שחורה אני כל ימות השבוע, ונאוה בשבת, שחורה כל ימות השנה, ונאוה ביום הכפורים. שחורה אני בעולם הזה, ונאוה לעולם הבא. בנות ירושלים א"ר יוחנן עתידה ירושלים להיות מטרפולין לכל המדינות:

כאהלי קדר. מה אהלי קדר מבחוץ סמרטוטין ומבפנים אבנים טובות ומרגליות, כך הם בני תורה שהם כעורים כאלו הם שחורים מבחוץ אבל מבפנים מקרא משנה תלמוד תוספתא ואגדה, אי מה אלי קדר אינם צריכים תכבוסת יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר כיריעות שלמה, מה שלמה הזו מתלכלכת וחוזרת ומתכבסת כך ישראל מתלכלכין כל ימות השנה בעונות ויום הכפורים בא ומכפר, אי מה אהלים מטולטלים אף ישראל כן, תלמוד לומר כיריעות שלמה כיריעותיו של מי שאמר והיה העולם שמתחם כאהל, ועוד לא זזו ממקומם שנאמר וימתחם כאהל לשבת חזקים כראי מוצק, אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח. אל תראוני שאני שחרחורת כגון משה שאמר שמעו נא המורים, ישעיה אמר ובתוך עם טמא שפתים (כתוב במלכים ברמז רי"ח):

אל תראוני. ר' יודן אומר אין הלשון הזה אלא לשון אימה, אמרו ישראל לעובדי אלילים למה אתם מייראין אותנו אנו משוחררין מכם, קל וחומר מעבד ומה אם עבדים יוצאין בשן ועין, אנו שאתם מצירין לנו בכל אברינו על אחת כמה וכמה, רבי נחמי אומר אל תראוני אל תבזוני כמא דאת אמר כי ראו בארון ה', א"ר יצחק אמרו ישראל לעובדי אלילים למה אנו דומין, לשפחה אחת כושית שירדה למלאות מים מן המעין עם חברתה, א"ל אדוני רוצה לגרש את אשתו לישא אותי, א"ל למה היא מתגרשת, את שכלך מפוחמת על אחת כמה וכמה, כך לפי שעו"א אומרים וימירו את כבודם בתבנית שור, לפי שהכעסנו להקב"ה פעם אחת אומרים לנו אין ישועתה לו באלקים סלה, והם שמכעיסים הקב"ה במעי אמם על אחת כמה וכמה, וישראל אומרים להם למה אנו דומים לבן מלך שיצא לו למדבר נפחם בשמש נכנס למדינה במעט שמנים במעט מרחצאות נתלבן גופו, כך אנו שמשה של עבודת אלילים שזפתנו, אבל אתם עד שאתם במעי אמכם אתם עובדים עבודת אלילים:

בני אמי נחרו בי. בני אומתי זה דתן ואבירם נתגאו בי נחרו בי ומלאו את הדיין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים, נתיגעתי במדבר מ"ב מסעות ולא היה לי ליכנס לארץ מיד, הוי כרמי שלי לא נטרתי.

דבר אחר בני אומתי זה ירבעם בן נבט. נחרו בי נתגרו בי ומלאו מדת הדין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים עד שהייתי שומר שני עגלי ירבעם לא הייתי משמר משמרות כהונה ולויה.

דבר אחר זה אחאב וכו'. שמוני נוטרה זה צדקיה בן כנענה וחבריו שלש מאות, ובנביא אחד שהיה לי זה מיכיהו בן ימלא האכילוהו לחם לחץ.

דבר אחר איזבל מטמאת בנביאי הבעל, ובנביא אחד של אמת זה אליהו בקשה להרגו.

דבר אחר בני אמי זה צדקיה מלך יהודה מפטם לפשחור בן מלכיה וחבריו, ובנביא אחד של אמת זה ירמיהו ונתון לו ככר לחם ליום מחוץ האופים, א"ר יצחק זו פת קיבר שהיא נמכרת מחוץ לפלטר, רבי הונא בשם רבי יוחנן מי גרם לי שאני נוטרה את הכרמים על ידי שכרמי שלי לא נטרתי, מי גרם לי שאני מפרשת שתי חלות בסוריא על שלא הפרשתי חלה כתקנה בארץ ישראל, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתיהן ואיני מקבלת שכר [אלא] על אחת, מי גרם לי שאני משמרת שני ימים טובים בסוריא על שלא שמרתי ימים טובים כתקנן בארץ ישראל, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שניהם ואיני מקבלת אלא על אחד. רבי יוחנן קרי עליה וגם אני נתתי להם חקים לא טובים, רבנן פתרין קריא בנביאי הבעל קראתי למאהבי המה רמוני, שהיו מאהבים אותי לע"א, לא זזו מנתנבאין נביאות שקר עד שהגלו אותי מארצו. שמוני נוטרה את הכרמים לכבד האומות, וכרמי שלי זה הקב"ה לא נטרתי:

הגידה לי שאהבה נפשי. ר' יוחנן בר' סימון בשם ר' חנינא פתר קריא במשה, בשעה שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר משה וכי דברים הללו יכולים ליעשות איני יכול לעמוד בכל האוכלוסין הללו, כמה חיות יש בהם, כמה מעוברות יש בהם, כמה מניקות יש בהן, כמה קליות ואגוזים התקנת לתינוקות שבהם, כמה מיני (דקדוקים) [רקיקים] התקנת להת. הגידה לי אומה שאהבה נפשי אומה שנתתי נפשי עליה. איכה תרעה בימות הגשמים, איכה תרביץ בצהרים בימות החמה. שלמה אהיה כעוטיה. רבי חלבו בשם רבי הונא שלא אהיה כאבל הזה שהוא יושב ודומם, כמא דאת אמר ועל שפם יעטה.

דבר אחר שלא אהיה כרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו ובקעוהו ועטה בגדו ויצא, כמא דאת אמר ועטה הרועה את בגדו, על עדרי חבריך כשאבוא אצל חבריך אברהם יצחק ויעקב וישאלוני על עדריהם מה אני משיבן. רבי ברכיה פתר קריא במשה יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר, אמר לפניו רבש"ע הודיעני איזה רועים תעמיד עליהם, איכה תרעה בימי המלכיות, שלא תהא אומתך בצרה ועדרי חבריך ברוחה, ורבנן אמרין שלא יראו בניך צרתם צרה ויטעו מאחריך, א"ל הקב"ה למשה אם לא תדעי לך היפה בנשים היפה שבנביאים, א"ר יוסי בר חנינא נמשלו נביאי ישראל בנשים, מה האשה הזאת אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה, כך הנביאים אינם מתביישין לתבוע צרכיהן של ישראל מן הקב"ה. צאי לך בעקבי הצאן, מלמד שהראה לו הקב"ה למשה כל רועיהם ופרנסיהם של ישראל עד העקב עד סוף כל הדורות.

דבר אחר יש לך לידע בסוף. ורעי את גדיותיך (הגרים) [הגדיים] נכנסין.

דבר אחר צאי לך בעקבי הצאן, ר' אליעזר ור' עקיבא ורבנן, ר' אליעזר אומר חררה שיצאת עמהם ממצרים הספיקה להם שלשים יום, דאמר ר' שילא ששים ואחת סעודות אכלו ממנה, ממנה אתה יודע מה אני עושה להם בעקב יהי פסת בר בארץ, רבי אליעזר אומר ממה שהקפתי אותם ענני כבוד במדבר אתה יודע מה אני עושה עמהם בעקב וסוכה תהיה לצל יומם, ורבנן אמרין המן שהאכלתי אותם במדבר וטעמו כצפיחת בדבש אתה יודע מה אני עושה בעקב יטפו ההרים עסיס. על משכנות הרועים אמר לו הקב"ה עד מתי אתם מנהיגם, על משכנות הרועים זה סיחון ועוג:

מעשה במרים בתו של נקדימון בן גוריון שהית מלקטת שעורים מבין טלפי הסוסים וכו', אמר רבי אלעזר בן צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתיה מלקטת שעורים מבין טלפי הסוסים בעכו, וקראתי עליה המקרא הזה אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים אל תקרי את גדיותיך אלא את גויותיך. א"ר גוריון ואיתימא רב יוסף בר שמעיה בזמן שהצדיק בדור צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסין על הדור, אמר ר"י בר זעירי ואמרי לה רבי שמעון נזירא מאי קראה אם לא תדעי לך וגו', מאי גדיותיך אלו גדיים המתמשכנים על הרועים:

מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיו תלמידיו מהלכין אחריו, וראה ריבה אחת מלקטת שעורים מבין רגלי בהמות של ערביים, כיון שראתה את רבן יוחנן בן זכאי נתעטפה בשערה ועמדה לפניו א"ל רבי פרנסני, א"ל בת מי את, א"ל בתו של נקדימון בן גוריון, ולא זכור אתה שחתמת על כתובתי, א"ל רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו אני חתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפי דינרי זהב של בית חמיה, ושל בית אביה לא היו נכנסין להר הבית להשתחוות עד שהיו פורסין להם כל מילת תחת רגליהם ונכנסים ומשתחוים וחוזרין לבתיהם, וכל ימי בקשתי מקרא זה ומצאתיו אם לא תדעי לך וגו', שכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, וכשאין עושים רצונו של מקום מוסרם ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא תחת רגלי בהמתם:

לסוסתי ברכבי פרעה. דרש ר' פפייס רכב פרעה על סוס זכר כביכול נגלה עליו הקב"ה על סוס זכר, שנאמר דרכת בים סוסיך, רכב פרעה על סוס נקבה כביכול נגלה עליו על סוס נקבה שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה, א"ל רבי עקיבא דייך פפייס לסוסתי לססתי כתיב, א"ל הקב"ה כשם שששתי על מצרים לאבדם כך ששתי על שונאיהם של ישראל לאבדם, ומי גרם להם להנצל מימינם ומשמאלם בזכות התורה שהם עתידים לקבל מימינם שנאמר מימינו אש דת למווגו', ומשמאלם אלו תפילין. אמר פרעה סוס זכר הורג את בעליו במלחמה אבל הנקבה הזו מפזרת היא דרכיה והולכת חזר ורכב על סוסיא:

דמיתיך רעיתי. אמר רבי ב"ר יוסי בן זמרא משל לבת מלכים שנשבית עם השבאים והיתה מרמזת לשבאים ואומרת להם עמכם אני אחריכם אני, והיה אביה אומר בתי אין בי כח לפדותך, כך ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם.

דבר אחר דמיתיך, רבנן ור' שמעון בן יוחאי, רבנן אמרי ישראל נמשלו לסוסים נקבות, והמצרים לסוסים זכרים והחמום עד שנשתקעו בים. אר"ש ח"ו לא נדמו ישראל לסוסים נקבות אלא גלי הים נדמו לסוסים נקבות, והמצריים לסוסים זכרים והחמום והיו רצים אחריהם עד שנשתקעו בים, הדא הוא דכתיב סוס ורוכבו רמה בים. רעיתי אמר רבי יוחנן מפרנסתי שהיא מעלה לי שני תמידין את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני וגו'.

דבר אחר רעותא דעולמי שאלולי לא קבלו תורתי הייתי מחזיר עולמי לתהו ובהו, שנאמר נמוגים ארץ וכל יושביה וגו'.

דבר אחר לסוסתי זו המרייה שהמרו על הים לפי שייבש הקב"ה המים, והטיט לא יבש, התחילו אומרים זה לזה המים יכול הוא ליבש אבל לא הטיט, דכתיב דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, אמר הקב"ה ראויים היו הללו להאבד כסוסיו של פרעה, אלא אעשה למען שמי להודיע את גבורתי:

נאוו לחייך בתורים. בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה.

דבר אחר בתורים בתורות הרבה זאת תורת העולה זאת תורת המנחה, צוארך בחרוזים אלו הפייטנים.

דבר אחר נאוו לחייך בכל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, צוארך בחרוזים זו עמידתן לפני הר סיני.

דבר אחר מה הלחיים לא נבראו אלא לדבר ולאכול כך לא נבראו ישראל אלא לתורה ולא נבראו משה ואהרן אלא לתורה.

דבר אחר בתורים שני תוארים שנעשו תיירים טובים לישראל. צוארך בחרוזים זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה, דכתיב וראך ושמח בלבו, וכתיב יורד על הזקן זקן אהרן. צוארך בחרוזים. אלו שבעים זקנים שהיו חורזים אחריהם כלונית של מרגליות.

דבר אחר נאוו לחייך אלו הרבנים, צוארך בחרוזים אלו התלמידים. שהם חוזרים (אחריהם) צואריהם לשמוע דברי תורה. צוארך בחרוזים בשעה שהם חוזרים מדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מלהטת סביבותיהם:

תורי זהב נעשה לך. מנין שביזת הים גדולה מביזת מצרים שנא' ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים, עדי זו ביזת מצרים, עדיים זו ביזת הים, וכתיב כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים. תורי זהב נעשה לך זו ביזת הים, עם נקודות הכסף זו ביזת מצרים, עד שהמלך במסבו עד שהשכינה בשמי מרום קבלו עליהם ישראל ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר עולא עלובה כלה שזנתה בתוך חופתה שנאמר עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו, אמר רבא עדיין חביבותא הוא גבן דכתיב נתן ולא כתיב הסריח.

דבר אחר עד שהמלך במסבו עד שמשה מטפס ועולה כבר וידבר אלקים.

דבר אחר עד שיעקב אבינו מוטל על מטתו כבר נצנצה בו רוח הקדש ואמר לבניו עתיד הקב"ה להשרות שכינתו ביניכם וצום על בריח התיכון ויסע ישראל וכל אשר לו, הלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקנו בבאר שבע, הדא הוא דכתיב ויטע אשל בבאר שבע, וכמה היה ארכן שלשים אמה והצניעוהו עד שעת הקמת המשכן, הדא הוא דכתיב וכל אשר נמצא אתו עצי שטים. רבי לוי אמר ממגדל צבעים קצצוהו ולא היה בו לא קשר ולא פקע, אמר רבי פנחס בשם רבי יהושע עד שהמלך במסבו ויהי קולות וברקים, למלך שגזר ואמר ליום פלוני אני נכנס למדינה וישנו להם בני המדינה עד הבקר, ובא המלך ומצאם ישנים, והעמיד להם (קלנים) [בקיינוס] לעוררם, ומוציאם לאפנטא של מלך והמלך מהלך עד פתח פלטין, כך קבע להם הקב"ה לישראל כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם, ויישנו להם עד הבקר לפי שהלילה של עצרת קצור והשינה ערבה, העמיד עליהם קולות וברקים וגו'.

דבר אחר עד שחזקיה וסיעתו אוכלים פסחיהם כבר ויצא מלאך ה' ויך במחנה וגו', רבי אבהו אמר עד שישראל אכלו פסחיהם ויהי בחצי הלילה:

צרור המור דודי לי. אין ערב בכל הבשמים כמור, אף הקב"ה ראש לכל באי עולם, ולמה מדמה הקב"ה בצרור לפי שאין כל העולם כלו כדאי לפניו ומצמצם שכינתובין שני בדי הארון דכתיב בין שדי ילין. את מוצא שחבב הקב"ה את ישראל יותר ממלאכי השרת שאלו אין מתקרבין אלא ברחוק חמש עשרה אמה שנאמר שרפים עומדים ממעל לו, וישראל עומדים במשכן ואין אחד מהם ניזוק:

דבר אחר צרור המור וגו' זה לילה שלקו הבכורות.

דבר אחר זה הפסק שהפסיק הקב"ה בין מלחמת גוג לתחית המתים.

דבר אחר שהיתה שכינה שורה בין שני הכרובים, ומנין שעתיד הקב"ה לחזור למקום שהיה דכתיב וירכב על כרוב, למלך שסרחה עליו אשתו וכעס עליה והיו לו שני בנים ממנה, ולפי שהיה בלבו לחזור נטל עמו אחד מן הבנים ואחד הניח אצלה:

צרור המור. רבנן פתרין קריא באברהם, מה המור אינו מוציא ליחו אלא על ידי האור, אף אברהם הודיע מעשיו הטובים בכבשן האש. בין שדי ילין שהיה מותאם בין שרה למלאכים. אשכול זה יצחק שנכפת כאשכול על גבי המזבח, אמר רבי הונא בשם רבי אחא אין לך חביב על האשה מן צרור המור, והיכן היא מלינתו בין שדיה, אמרה כנסת ישראל רבש"ע הצרת למצרים בבכוריהם ולי בין שדי ילין.

דבר אחר היה מצרי אומר לישראל הטמן לי בכור זה בין בניך והיה המלאך נכנס ונגפו ולי בין שדי ילין.

דבר אחר צרור המור, אפילו בשעה שאתה מצר לי וממר לי את נעשה דודי ורואה בי אד שהוא בן תורה ומעשים שיכול לומר למדת הדין די דכתיב אשכול איש שהכל בו, את נוטל וממשכן בשבילי ומכפר עלי שנאמר הכופר. בכרמי עין גדי, (בכח הדמים) [בזכות האבות] שנמשכו אחריך כגדי, ר' יוחנן פתר קריא בקטרת, צרור המור אלו סממנים שנותנים בה, היכן מלינים להם בין בדי הארון דכתיב בין שדי ילין. אשכול שמתמרת ועולה עד הקורות ויורדת כאשכול, הכופר שמכפרת על עונותיהם של ישראל. אמר רבי יצחק כתיב וכסה ענן הקטרת, הכסוי הזה לא היינו יודעים מה הוא, עד שבא דוד ורשו שנאמר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. בר נזירא אמר אשכול זה הקב"ה איש שהכל בו, הכופר שכפר בעו"א והודה בישראל, במלחמת יהושפט כתיב והנם בחצצון תמר הוא עין גדי לכך בכרמי עין גדי, א"ר ישמעאל אשכול הכפר זה בית המקדש, בכרמי עין גדי מה כרמי עין גדי היו עושין ארבע וחמש פעמים בשנה, כך עתידין הצדיקים להעמיד תולדות ארבע וחמש פעמים בשנה, וי"א כל בעילה ובעילה.

דבר אחר צרור המור דודי לי, אמר רבי יהושע בן לוי אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אף על פי שממר ומצר לי בין שדי ילין, אשכל הכפר דודי לי מי שהכל שלו הוא מכפר על עון שמרדתי בו. וא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב לחייו כערוגת הבשם כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כלו בשמים, וכיון שמדבור ראשון נתמלא, שני להיכן הלך, הוציא רוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון לגן עדן שנאמר נוטפות מר עובר ואמר רבי יהושע בן לוי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו, ומאחר שבדבור ראשון יצאה נשמתן דבור שני היכן קבלוהו, הוריד טל שעתיד להחיות בו את המתים והחיה אותם שנאמר גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה וגו'. אשכל איש שהכל בו, הכפר שכפר לי על מעשה העגל ונתכרכמו פני:

הנך יפה רעיתי. ראה מה הקב"ה מקלס לכנסת ישראל הנך יפה רעיתי הנך יפה במעשיך, הנך יפה במעשה אבותיך, הנך יפה בבית, הנך יפה בשדה, בבית על מזוזות ביתך, בשדה בתרומות ומעשרות בלקט שכחה ופאה, הנך יפה בגג ועשית מעקה לגגך, הנך יפה בעוה"ז, הנך יפה בעוה"ב, ר' שמעון בן פזי אומר היא מקלסת אותו לשון פשוט והוא מקלס אותה לשון כפול, שאם אינן עושין רצונו יכול להמירה באחרים, אבל היא אינה יכולה להמירו באחר, הנך יפה עיניך יונים אלו סנהדרין, מה העינים כל הגוף מהלך אחריהם, כך ישראל מהלכין אחר סנהדרין על מה שאומרים להם טמא טמא, טהור טהור, עיניך יונים כל העופות כשהם נשחטין הם מפרכסים, אבל היונה פושטת צוארה, כך אין נותנין נפשן על הקב"ה אלא ישראל שנאמר כי עליך הורגנו כל היום. מבעד לצמתך האשה הזו כשמתגדלות שערות ראשה היא נותנת השער לאחוריה והוא נאה לה, כך ישראל סנהדרין שלהם היתה יושבת בלשכת הגזית ומצמצמת מבעד לצמתך. ד"א עיניך יונים א"ר יצחק אמר הקב" דוגמא שלך דומה ליונה מי שמבקש ליקח [חטים] אומר לחברו הראני דוגמא שלהם אף אתה דוגמא שלך דומה ליונה דכתיב ותבא אליו היונה לעת ערב, מה היונה הביאה אורה לעולם אף אתם הביאו שמן זית והדליקו לפני שנאמר ואתה תצוה. ד"א הנך יפה רעיתי במתן צדקה, הנך יפה בגמילות חסדים. ד"א הנך יפה בתוכחות שנאמר ומשלם עון אבות אל חיק בניהם, הנך יפה ביסורין זעף ה' אשא כי חטאתי לו:

הנך יפה דודי אף נעים. אומרים ישראל להקב"ה אם באנו למנות עונותינו מרובים הם, ואם באנו למנות הנסים והיסורים מרובים הם מן העונות, בעונות כתיב פעמים רבות יצילם, וביסורים כתיב אשר הראיתני צרות רבות, ובנסים רבות עשית אתה. ד"א הנך יפה דודי, מלך בשר ודם כשדן את הלסטים אינו דן אותו בפני מי שמלמד עליו סניגוריא, אבל הקב"ה ברוגז רחם תזכור:

דבר אחר בשר ודם מוצא שטר חוב על עצמו הוא גונזו, מוצא על אחרים הוא מוציאו, אבל הקב"ה ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. אף ערשנו רעננה זו ארץ ישראל שלא היתה מחזקת פירותיה דכתיב נחלת צבי. דומה דודי לצבי או לעופר האילים, מה הצבי אין עורו מחזיק את בשרו, כך לא היתה ארץ ישראל מחזקת פירותיה.

דבר אחר הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה, למה שני פעמים אף, אמרה כנסת ישראל אפילו האף שאתה מביא עלינו נעים הוא שאנו עושים תשובה. עיניך יונים מה היונה הזו אין אחת מהם נכנסת לשובכה של חברתה, כך שלשה שורות של ת"ח כל אחד ואחד מכיר את מקומו.

דבר אחר מה יונה תמה אף ישראל תמימים להקב"ה בסיני שלא אמרו דיינו עשר מצות או עשרים או שלשים אלא כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

דבר אחר מה היונה מטהרת את בעליה, כך ישראל טהורים להקב"ה, ומה יונה כל מה שמסגלת לבעלה אף ישראל כל מה שמסגלין להקב"ה. ומה היונה אפילו אדם נוטל את גוזליה מתחתיה אינה מנחת שובכה, אף ישראל אע"פ שחרב הבית עולים לשם, ומה היונה גוררת אחרים עמה, כך ישראל נגררין אחריהם הגרים, ומה היונה עושה גוזלים בכל חדש, כך ישראל והיה מדי חדש בחדשו. אף ערשנו רעננה זה בית המקדש, מה מטה עשויה לנחת, כך עד שלא נבנה הבית היו ישראל מטולטלין וכיון שנבנה וישב יהודה וישראל לבטח. ומה המטה לפריה ורביה, כך בית המקדש לפריה ורביה דכתיב יהודה וישראל רבים כחול וגו'.

דבר אחר הנך יפה רעיתי במתן צדקה ואין רעיתי אלא מפרנסתי, ומעלה אני עליכם כשאתם מפרנסים את העניים כאלו לי אתם מפרנסים. ד"א רעיתי שאתם מרצים אותי לכל העולם, בשבילכם אני מטיב להם. הנך יפה בגמילות חסדים, וישראל אומרים הנך יפה דודי כשתפרע מן העו"א. אף נעים כשתשלם שכר ליראיך. אף ערשנו אלו עשרת השבטים שגלו לפנים מנהר סמבטיון שעתידין גלות יהודה ובנימין לילך אצלם להביאם כדי שיזכו עמהם לימות המשיח ולחיי העולם הבא שנאמר בימים ההם ילכו בית יהודה וגו', (שנאמר) בפאת מטה ובדמשק ערש, [מלמד] שלא שמר הקב"ה אלא אחד משמונה דכתיב בפאת מטה הרי לך שתי פאות שתי ירכים שתי רגלים, המטה כלה להיכן הלכה, לפנים מדמשק. ד"א הנך יפה במצות ובגמילות חסדים, במילה ופריעה, בערלה ובנטע רבעי, בציצית בתפלין ובמזוזה, בתפלה ובקריאת שמע, בסוכה ובלולב, בעולם הזה ובעולם הבא. עיניך יונים, מה היונה הזו מצויינת אף ישראל מצויינים במעשים, מה היונה הזו נאה בהלוכה כך ישראל בשלש רגלים, מה היונה אינה מנחת בן זוגה כך ישראל אין מניחין להקב"ה, ומה היונה הולכת וחוזרת כך יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור, רבי מאיר אומר יש מין יונה שמאכילין אותה וחברותיה מריחין והם באות אצלה לשובכה, כך בשעה שהזקן דורש הרבה גרים שומעים ומתגיירים כגון רחב ויתרו, הדא הוא דכתיב כי בראותו ילדיו וגו'. אף ערשנו רעננה, מה מטה לפריה ורביה, כך בית המקדש עד שלא נבנה כל הקהל כאחד ארבע רבוא, אבל משנבנה א"ר יוחנן מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות והיתה כל אחת מוציאה כיוצאי מצרים חוץ משלש עיירות שהיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים, ואלו הן כפר ביש דהוו בישין לאכסנאין, כפר שחלים דהוו מרבין בנין כאלין תחלסיא, כפר דכרין דכל נשיהון לא ילדי נוקבא, והשתא ששים רבוא קנין לא נסבין להון, א"ר [חנינא] קפצה ארץ ישראל:

קורות בתינו ארזים. תנו רבנן ניקנור נעשו נסים לדלתותיו, שכשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא בחזרתו עמד נחשול לטבעו נטל אחת מהם והטילה לים ועדין לא נח מזעפו, בקשו להטיל את חברתה עמד הוא (ובכה) [וכרכה] אמר הטילוני עמה, מיד נח הים מזעפו והיה מצטער על חברתה, כיון שהגיע לנמל נתן דעתו והיתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה, ויש אומרים בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה ועליה אמר שלמה קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים אל תקרי ברותים אלא ברית ים, לפיכך כל שערים שבמקדש נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור לפי שנעשו בו נסים, ויש אומרים נחשת מוצהבת היתה, רבי אליעזר בן יעקב אומר נחשת קלניתא היתה והיתה מאירה כשל זהב. אמרו מנין היו להם ארזים במדבר, אמרו יעקב אבינו עמד ונטען, אמר לבניו עתיד הקב"ה להוציא אתכם מכאן ולהשרות אתכם דגלים במדבר ולצוות אתכם על המשכן כשתגאלו קחו אותה עמכם, ועליהם אמר שלמה קורות בתינו ארזים, קורות בתינו של צדיקים תמלייסו של עולם, ולמה הוא מדמן לארז ותמר אלא כמו שצלם רחוק כך מתן שכרן רחוק שנאמר טרף נתן ליראיו,

דבר אחר מה ארז ותמר לבן מכוון לשמים כך הם הצדיקים.

דבר אחר מה ארז ותמר אין להם חליפין כשנקצצים אלא לזמן מרובה, כך הם הצדיקים. רהיטנו ברותים, הקב"ה עושה בשבילם נסים לישראל כמו שעשה ליעקב אבינו. ד"א קורות בתינו אלו הסופרים, רהיטנו אלו התינוקות, רב אמי ורב אסי וכו' (כתוב בפסוק אם ה' לא ישמר עיר). אמר רבי יוחנן למדה תורה דרך ארץ שיהא מקרה בארזים שאין מתונים ויעשה מרטים של ברותים שהוא במקום דריסה והם מתונים:

אני חבצלת, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע חביבה אני שחבבתני יותר מכל האומות, חבצלת שעשיתי צל על ידי בצלאל, השרון שאמרתי שירה ע"י משה שנאמר אז ישיר משה. ד"א חבצלת השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלו במצרים וכשהוציאני הרטבתי מעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו שירה השיר יהיה לכם. ד"א חביבה אני שהייתי חבויה בצלו בסיני ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו שירה השיר יהיה לכם. ד"א חביבה אני שהייתי חבויה בצלו בסיני ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנים ואמרתי לפניו שירה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

דבר אחר חביבה אני שהייתי חבויה בצלן של מלכיות כשיגאל אותי הקב"ה אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת לפניו שירה שירו לה' שיר חדש. רבי ברכיה אמר דור המדבר אמרו חביב אני שכל טובות שבעולם חנויים בי, הח"ד אתן במדבר ארז, וכשבקש הקב"ה ממני אני מחזיר לו פקדונו ואני מרטיב כשושנה, ואמרת שירה ישושום מדבר וציה, ורבנן אמרי הארץ אמרה אותו, חביבה אני שכל מתי עולם חבויים בי לכשיבקשם הקב"ה אני מחזיר לו פקדונו דכתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון, ואני מרטבת כשושנה ואומרת שירה מכנף הארץ זמירות שמענו:

שושנת העמקים, רבי יודן ור"א משל את הצדיקים במשובח שבמינים ובמשובח שבאותו המין, משובח שבמינים כשושנה, ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים, ולא כשושנת ההר שהיא נוחה לכמוש אלא כשושנת העמקים שהיא מרטבת והולכת, ומשל את הרשעים במגונה שבמינין ובמגונה שבאותו המין, מגונה שבמינין מוץ שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח, לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח, ואם תאמר כמוץ שבבקעה שיש בו לחלוחית תלמוד לומר כמוץ הרים לפני רוח, רבי אבא בר כהנא אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני היא שושנת העמקים חבויה בעמקי צרות לכשידלני הקב"ה אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואמרת לפניו שירה שנאמר ויתן בפי שיר חדש. שושנת העמקים כדרך שהשושנה הזו נאה כך ישראל נאים במעשיהם בין האומות.

דבר אחר מדבר במביאי בכורים שהיומביאים הבכורים והשור של שלמים הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו להודיע שהבכורים מז' מינים, והחליל היה מכה לפניהם, הגיעו לעזרה היו אומרים ארוממך ה' כי דליתני:

כשושנה בין החוחים מדבר בישראל, בשעה שהיו במצרים, ומה השושנה הזו בין החוחים קש היא ללקטה מתוכן, כך היו ישראל קשים להגאל ממצרים שנאמר או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי.

דבר אחר מה השושנה הזו נכרת בין החוחים כך היו ישראל ניכרים בין המצריים שלא שנו את שמם ולא שנו מעשיהם ולא היו שטופים בזמה ולא שנו את לשונם ולא היה בהם לשון הרע.

דבר אחר מדבר במתן תורה שהחזיר הקב"ה התורה על כל האומות ולא קבלוה וקבלוה ישראל,

דבר אחר כשושנה בין החוחים מה השושנה הזו שבין החוחים רוח דרומית באה והיא לוקה בקוץ, רוח צפונית באה, והקוץ מכה אותה וכן מארבע רוחותיה, כך היו ישראל ויעש להם בתים, ומשועבדים בין האומות, אלו אומרים להם תנו פיסים ואלו אומרים להם תנו לנו זמין ואלו מבקשים מהם ארנוניות ואלו מבקשים גולגליות, הוי כשושנה בין החוחים.

דבר אחר כשושנה בין החוחים רבי יצחק פתר קריא ברבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי, ר' עזריה פתר קריא בישראל מאדם ועד מתן תורה כ"ו דורות ומכלם לא זכו למתן תורה אלא דורו של משה, רבי חנין דצפורי פתר קריא בגמילות חסדים בנוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסים לבית המשתה אחד מהם יודע לברך ברכת חתנים דומה ביניהם כשושנה, עשרה בני אדם נכנסים לבהכ"נ אחד מהם יודע לפרוס על שמע דומה ביניהם כשושנה וכו' (במדרש). רבי חנינא פתר קריא בגליות, מה שושנה בין החוחים ארבע רוחות מנשבות החוחים מקצצין אותה אע"פ כן לבה מכוון לשמים, כך ישראל אע"פ שהם משועבדים בפיסין בגולגליות וזימיות לבן מכוון לשמים שנאמר נכון לבי אלקים, ואומר עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי:

רבי אבהו פתר בגאולת מחר, מה שושנה בין החוחים אם בעלה רוצה ללקטה בתחלה מפנה חוצה לה ואחר כך לוקטה, כך צוה ה' ליעקב סביביו צריו ולגאולת מחר הקב"ה מפנן הסיר ה' משפטיך פנה אויבך.

דבר אחר מה שושנה זו אינו אלא לריח, כך ישראל לא נבראו הצדיקים אלא לגאולתן של ישראל, מה שושנה זו ניכרת בין החוחים כך ישראל ניכרים בין האומות שנאמר כל רואיהם יכירום, ומה שושנה זו כל זמן שהשרב מלקה אותם היא כמושה ירד עליה טל היא מרטבת, כך כל זמן שצלו של עשו קיים הם כמושים, עבר צלו של עשו ישראל משובחים שנאמר אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה. אמר רבי ברכיה אמר הקב"ה לישראל בני כשהייתם במצרים הייתם כשושנה בין החוחים, ועכשיו כשתכנסו לארץ תהיו כשושנה בין החוחים, (אלא) הזהרו שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו, הדא הוא דכתיב כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וגו':

כתפוח בעצי היער, אמר רבי יוסי אמר רבי חנינא למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע, רבי אחא ורבי הונא בשם רבי יוסי בן זמרא מה תפוח הזה הכל בורחין ממנו שאין לו צל, כך ברחו כל עובדי אלילי מן הקב"ה ביום מתן תורה, יכול אף ישראל כן תלמוד לומר בצלו חמדתי וישבתי, אמר רבי ברכיה מה התפוח הזה אינו גומר פירותיו אלא בסיון, כך לא נתנו ישראל ריח טוב בעולם אלא בסיון.

דבר אחר כתפוח בעצי היער מה התפוח הזה ריחו טוב מכל האילנות, כך ישראל טובים מכל העו"א שנאמר הטיבה ה' לטובים. כתפוח בעצי היער אפילו ריקנן שבך מלאים מצות כרמון. בצלו חמדתי וישבתי. זה עמוד הענן שהגין לישראל ארבעים שנה. ופריו מתוק לחכי, זה המן שירד לישראל בעין יפה והיו ישראל טועמין בו תקמ"ו טעמים מנין מתו"ק.

דבר אחר כתפוח בעצי היער שכל העו"א עובדים ע"א והוא מדמן לעצי היער שהם אילני סרק שאין בהם ממש:

בצלו חמדתי וישבתי זה משכן. ופריו מתוק לחכי זה תורה דכתיב טוב פריי מחרוץ.

דבר אחר תפוח משעה שהוא מניץ עד שעה שהוא גומר פירותיו חמשים יום, כך משיצאוישראל ממצרים עד שקבלו התורה חמשים יום. רבי יהודה ברבי סימון אמר בה תרי מה התפוח הזה אתה נותן בו איסר ואתה מריח בו כמה ריחות, כך אמר משה לישראל בדבר קל אתם נגאלים, ולקחתם אגודת אזוב כמה שויה ה' מעה בזכותה זכו לירש בזת מצרים בזת הים בזת סיחון ועוג ושלשים ואחד מלכים, והלולב הזה שיש בו כמה יציאות על אחת כמה וכמה, אמר רבי לוי שלש קויות טובות קוו ישראל על הים, לדגלים, למשכן, ולתורה, לתורה מנין שנאמר בצלו, לדגלים שנאמר חמדתי, למשכן שנאמר וישבתי, ואומר אנכי יושב בבית ארזים. הביאני אל בית היין, זה תורה, מה היין הזה ערב על שותיו כך דברי תורה ערבין לפי הקב"ה:

ודגלו עלי אהבה זה קריאת שמע ותפלה (ברמז תרפ"א). שמאלו תחת לראשי שעובדי אלילים משתחוים לשמש וישראל מיחדים את השם, והקב"ה מחבקם בימינו ומסייעם בשמאלו, שנאמר שמאלו תחת לראשי:

סמכוני באשישות. זה ק"ש ותפלה שהם סמך לישראל שבזכותם הם נצולים מדינה של גיהנם, רפדוני בתפוחים אלו הצדיקים שבכל דור ודור שכן אחד מזכה את דורו עמו,

דבר אחר הביאני אל בית היין, למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו אוצר של יין נכנס לבדקו ומצא אותו חומץ, בא לצאת מן האוצר מצא שם חבית מלאה יין, אמר חבית זו עומדת עלי כמלא אוצר, כך ברא הקב"ה שבעים אומות שנאמר הביאני אל בית היין, ומכלם לא אהב אלא ישראל שנאמר ודגלו עלי אהבה, ועשה אותה דגלים שנאמר איש על דגלו, כדי שיהיו ניכרים בני ראובן לעצמם ובני שמעון לעצמם כמלאכי השרת, וכן הוא אומר ובשם אלקינו נדגול, וכן הוא אומר ששים המה מלכות וגו' אחת היא יונתי תמתי.

דבר אחר ודגלו עלי אהבה, אמר רבי חנינא בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג, והתינוקות הולכים לבית הספר ומראים את האזכרה באצבע, אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה, לפי שראו ישראל המלאכים במתן תורה עשוים דגלים דגלים שנאמר רכב אלקים רבותים, התחילו מתאוים לדגלים לכך הוא אומר ודגלו עלי אהבה, וכן הוא אומר ובשם אלקינו נדגול, אמר הקב"ה אני עושה כמשאלותיהם שנאמר ימלא ה' כל משאלותיך.

דבר אחר הביאני אל בית היין זה הר סיני שניתנה בו תורה שנמשלה ליין שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. אמר רבי אבא אמר ריש לקיש שני ת"ח המדגילים זה את זה בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר ודגלו עלי אהבה, א"ל והוא דידעי צורתא דשמעתתא, והוא דלית להו רבה למיגמר מיניה.

דבר אחר הביאני אל בית היין זה סיני כשם שהיין מגדל את הגוף כך דברי תורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך, ומה היין כל מי שאוהבו אינו שבע ממנו כך דברי תורה, ומה היין שותיו ניכרים כך דברי תורה הלומדן ניכר בדבורו. ודגלו עלי אהבה אלו מ"ט פנים טהור מנין ודגלו, וכן הוא אומר אמרות ה' אמרות טהורות אמר רבי אחא אפילו עם הארץ שקורים לאהבה איבה כגון ואהבת ואייבת, אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה ודלוגו עלי אהבה, רבי ברכיה אמר אפילו דלוגין שדלג יעקב אבינו ובניו באביו ואת עורות גדיי העזים בהם השרה הקב"ה שכינתו שנאמר ועשית יריעות עזים:

שמאלו תחת לראשי בעולם הזה, וימינו תחבקני בעולם הבא נשבע ה' בימינו. סמכוני באשישות בשתי אשות באשו של אברהם אבינו ובאשו של חנניה מישאל ועזריה.

דבר אחר באשו של מוריה ובאשו של סנה.

דבר אחר אלו ההלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים אלו דברי תורה שריחן טוב כתפוחים. כי חולת אהבה אני, אמר רבי יצחק בר אבינא כשהיתה הפר וטה מצויה אדם מתאוה דבר משנה, דבר הלכה, דבר תלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שאנו חולים מן המלכיות אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא דבר אגדה.

דבר אחר כי חולת אהבה אני, אמר ר' לוי משל לבן מלך שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לו לאיסכולי, אמר המלך עדיין לא בא זיו של בני מחליו והוא הולך לאיסכולי אלא יתעדן בני שנים ושלשה חדשים במשתה ובמאכל ואחר כך הוא הולך לאיסכולי, כך כיון שיצאו ישראל ממצרים היו ראוים לקבל את התורה מיד והיו בהם בעלי מומים משעבוד טיט ולבנים אמר הקב"ה עדיין לא בא זיוון של בני והם מקבלים את התורה אלא יתעדנו בני שנים ושלשה חדשים בבאר ובמן ובשליו ואחר כך הם מקבלים את התורה, אימתי בחדש השלישי. שמאלו תחת לראשי זה אהרן. וימינו תחבקני זה משה שנאמר מוליך לימין משה, וכתיב נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן.

דבר אחר שמאלו תחת לראשי שמאלו של הקב"ה מרחקת וימינו מקרבת.

דבר אחר שמאלו תחת לראשי אלו עננים שהם מקיפין את ישראל מלמעלה ומלמטה:

השבעתי אתכם בנות ירושלים, אמר רבי יוסי בר חנינא שלש שבועות הללו למה, אחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה, ואחת שהשביע את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את האומות שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי, ורבי לוי אמר שש שבועות הללו למה, שלש הני דאמרן, ואידך שלא תגלו את הקץ ושלא תדחקו [את הקץ] ושלא תגלו סוד העבור. מאי בצבאות או באילות השדה, אמר רבי אלעזר אמר הקב"ה לישראל אם אתם משמרים את השבועות מוטב, ואם לאו אני מתיר את בשרכם בצבאות או באילות השדה, במה השביעם, בצבאות במי שהוציא את ישראל ממצרים.

דבר אחר בישראל שנקראו צבאות, כמלך שנודר בחיי בנו. או באילות השדה במי שהוא מזעזע את המדבר שנאמר קול ה' יחולל אילות.

דבר אחר השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות, ר' חנינא בר פפא באבות ואמהות ושבטים השביעם, בצבא שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בהם. או באילות נפתלי אילה שלוחה. ר' יהודה בר' סימון אומר במילה השביען באות שיש בצבאו, או באילות ששופכים את דמם כדם צבי ואיל, ורבנן אמרו בדורו של שמד השביען שעשו צביונו של הקב"ה (כדלעיל):

קול דודי הנה זה בא, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר קול דודי הנה זה בא זה משה בשעה שבא ואמר בחדש זה אתם נגאלים אמרו לו רבינו משה והיאך אנו נגאלים לא כך אמר הקב"ה לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, והלא אין בידינו אלא מאתים ועשר, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונות אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות על החשבונות ועל העבורים ובחדש הזה אתם נגאלים שנאמר החדש הזה לכם, רבי נחמיה אומר קול דודי זה משה, אמרו לו רבינו משה והיאך אנו נגאלים וארץ מצרים מלאה מטנופת עבודת אלילים שלנו, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בע"א שלכם, אלא מדלג על ההרים על ע"א שלכם, כמה דאתמר על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו, ורבנן אמרין קול דודי זה משה, אמרו לו רבינו משה והיאך אנו נגאלים ואין בידינו מעשים טובים, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים, ובמי מביט בצדיקי שבכם כגון עמרם ובית דינו, ואין הרים וגבעות אלא בתי דינין כמה דאתמר ואלכה וירדתי על ההרים. רבי יודן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי רבי הונא בשם רבי אליעזר בן יעקב, קול דודי זה משיח, בשעה שהוא בא ואומר להם לישראל בחדש זה אתם נגאלים, אמרו לו לא כך אמר הקב"ה לנו שהוא משעבדנו בשבעים אומות, והוא משיבן שתי תשובות ואומר להם אחד מכם גלה לברבריא ואחד לבריטניא כאלו גליתם כלכם, ולא עוד אלא שמלכות הרביעית מכתבת טירוניא מכל האומות, כותי אחד בא ומשעבד באחד כאלו שעבדו כל אומתי, ובחדש הזה אתם נגאלים שנאמר החדש הזה לכם:

מדלג על ההרים בזכות אבות, מקפץ על הגבעות בזכות אמהות. רבי יאשיה אמר אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי שהיה הקב"ה מדלג על בתי בני ישראל במצרים, וכן הוא אומר מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות.

דבר אחר קול דודי כיון שישמיע קול השופר עשרים זועות באים לעולם, עשרה מקומות נהרגים ועשרה מקומות נשרפין, מלמד שאין פתח נפתח כלו כאחת, אלא אליהו ז"ל בא לעיר אחת ונעלם מחברתה ומדבר עם האיש ונעלם מחברו דומה דודי לצבי אמר רבי יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך הקב"ה מדלג ומקפץ ממצרים לים ומים לסיני, במצרים ראו אותו ועברתי בארץ מצרים, בים ראו אותו וירא ישראל את היד הגדולה, בסיני ראו אותו ויאמר ה' מסיני בא. או לעופר האילים, ר' יוסי בר חנינא אמר לאורזילהון דאיילתא הנה זה עומד כי ביום השלשי ירד. משגיח מן החלונות וירד ה' על הר סיני, מציץ מן החרכים בשעה שאמר אנכי ה' אלקיך.

דבר אחר דומה דודי לצבי אמר רבי יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך הקב"ה מדלג מבית הכנסת זה לבית הכנסת זה, מבית המדרש זה לבית המדרש זה, בשביל לברך את ישראל, הנה זה עומד אחר כתלנו אחר כותלי בתי כנסיות ובתי מדרשות. משגיח מן החלונות מבין כתפיהן של כהנים. מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים, ענה דודי ואמר לי יברכך ה' וישמרך. ד"א דומה דודי לצבי מה הצבי הזה מדלג מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך משיח ראשון נגלה להם ונכסה מהם. כמה נתכסה מהם, רבי יהודה ב"ר אמר שלשה חדשים, הה"ד ויפגעו את משה ואת אהרן. הנה זה עומד אחר כתלנו אחר כותל המערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם, וכן הוא אומר ה' בהיכל קדשו בין חרב בין אינו חרב. משגיח מן החלונות בזכות אבות, מציץ מן החרכים בזכות אמהות, ללמדך שכשם שיש הפרש בין חלון לחלון כך יש הפרש בין זכות אבות לאמהות, רבי ברכיה בשם רבי לוי כגואל הראשון כך גואל האחרון וכו' (בהושע רמז תקי"ח):

ענה דודי (ואמר לי) על ידי משה, ואמר לי על ידי אהרן. קומי לך זרזי גרמיך, רעיתי בתו של אברהם שרעה אותי בעולמו, יפתי בתו של יצחק שיפה אותי בעולמי בשעה שעקדו אביו על גבי המזבח. ולכי לך בתו של יעקב ששמע אל אביו ואל אמו שנאמר קום לך פדנה ארם. רבי עקיבא אומר קומי לכי כתיב בזכות עשרת הדברות שאת עתידה לקבל בסיני.

דבר אחר כי הנה הסתיו עבר וגו', הסתיו ששה חדשים ואין טרחות בו אלא כשהגשם יורד.

דבר אחר כי הנה הסתיו עבר אלו ת' שנים שגזרו על אבותינו, הגשם חלף הלך לו אלו פ"ו שנים שחוק השעבוד על ישראל משנולדה מרים על שם המירור. הנצנים נראו בארץ אלו הגואלים, עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה ליזמר, הגיע זמן שתעשו לי זמירה שנאמר עזי וזמרת יה, הגיע זמנה של תורה להנתן שכתוב בו זמירות היו לי חקיך. וקול התורה נשמע זה משה שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה, ועברתי בארץ מצרים וגו' והכיתי כל בכור. התאנה חנטה פגיה אלו פושעי ישראל שמתו בשלשת ימי אפלה. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הבינונים שעשו תשובה ונתקבלו. קומי לך בחדש הזה אתם נגאלים:

ד"א ענה דודי ואמר לי קומי לך על ידי אלעזר. ואמר לי על ידי יהושע, כי הנה הסתו עבר אלו ארבעים שנה שעשו ישרא במדבר. הגשם חלף הלך לו אלו ל"ח שנה שהיה כעס על ישראל. הנצנים אלו הנשיאים. עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתזמר, הגיע זמנן של כנעניים שיזמרו, וקול התור נשמע בארצנו א"ר יוחנן קול תייר טוב זה יהושע ויצו יהושע את שוטרי העם. התאנה חנטה פגיה אלו סלי בכורים. והגפנים סמדר אלו הנסכים. ד"א ענה דודי על ידי דניאל, ואמר לי על ידי עזרא. כי הנה הסתו עבר אלו שבעים שנה של בבל. הגשם חלף הלך לו אלו צ"ב שנה של מדי. ד"א כי הנה הסתיו עבר אלו שבעים שנה שעשו בגולה, והלא אינם אלא נ"ב, אמר רבי לוי צא מהם י"ח שנה שהיתה בת קול יוצאת ומפוצצת בפלטין נבוכדנאצר ואמר לו עבדא בישא סק חרוב ביתא דמרך דבני מרך לא שמעין ליה. הגשם זה השעבוד. הנצנים זה דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו. עת הזמיר הגיע הגיע זמנם של רשעים שישברו שבר ה' מטה רשעים, הגיע זמנו של בית שיבנה. וקול התור קול תייר טוב זה כורש שנאמר כה אמר כורש וגו'. התאנה אלו סלי בכורים. והגפנים אלו הנסכים. ענה דודי על ידי אליהו, ואמר לי על ידי משיח וכו'. כי הנה הסתיו עבר זו מלכות הרביעית. א"ר עזריה שהיא מתעה את הבריות כמא דאת אמר כי יסיתך אחיך. הגשם זו השעבוד. הנצנים נראו בארץ א"ר ברכיה כתיב ויראני ה' ארבעה חרשים, ואלו הם, אליהו, מלך המשיח, מלכי צדק, ומשוח מלחמה. עת דזמיר הגיע הגיע זמנן של רשעים שישבו, הגיע זמנה של מלכות הרביעית שתעבור מן העולם, הגיע זמנה של מלכות שמים שתגלה והיה ה' למלך על כל הארץ. וקול התור נשמע, א"ר יוחנן קול תייר טוב זה מלך המשיח. התאנה חנטה פגיה, אמר רבי חייא בר אבא סימן לימות המשיח דבר גדול בא והרשעים כלים בו, והגפנים סמדר אלו הנשארים שנאמר והיה הנשאר בציון וגו':

יונתי בחגיי הסלע. רבי לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתא (אמר) ור' אבהו בשם ר' יוחנן, למה נתעקרו האמהות, שהקב"ה מתאוה לשיחתן שנאמר יונתי בחגוי הסלע, למה עקרתי אתכם בשביל הראיני את מראיך. השמיעני את קולך רבי עזריה בשם ר' חנינא בר פפא כדי שיהיו מתפרקות על בעליהן בנויין, רב הונא בשם ר' חייא בר אבא כדי שיצאו רוב שנים מן השעבוד, רב הונא ור' אידי ור' אבין בשם ר' מאיר כדי שיהנו בעליהן מהן, שכל זמן שהאשה מקבלת עוברין מתעכרת ומתועבת שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה והיו מטרונות באות ושואלות בשלומה והיתה אומרת להם צאו ושאלו בשלומה של עלובה זו, א"ר חנינא בר פפא הקוצים הללו לא נחרשים ולא נזרעין ומאליהן מתמרות ועולות, החטה הזאת כמה צער וכמה יגיעה עד שלא תעלה, כך את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני וגו' ושרי אשת אברם לא ילדה לו. ד"א יונתי בחגוי הסלע אלו ישראל שחוגגין לפני הקב"ה שנקרא סלע שנאמר סלעי ומצודתי, הראיני את מראיך מעשים טובים. השמיעני את קולך בתורה ובמצות.

דבר אחר הראיני את מראיך בקיחת לולב נאה ואתרוג נאה, השמיעני את קולך בהלל. כי קולך ערב בהודו לה' כי טוב. ומראך נאוה באנא ה' הושיעה נא ובאנא ה' הצליחה נא, למה לכם לשבח שאתם צדיקים שנאמר ועמך כלם צדיקים, ואין הקב"ה מבקש להתקלס אלא מהם שנאמר רננו צדיקים בה' וגו'. ד"א יונתי בחגוי הסלע, למה היו דומין ישראל באותה שעה ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע והיה נחש נושף בה, נכנסה לפנים, וכשיצאה לחוץ הרי בא הנץ לתפשה, כך היו ישראל באותה שעה דומים הי סגור והשונא רודף ונתנו עיניהם בתפלה, עליהם מפורש יונתי בחגוי הסלע. כי קולך ערב בתפלה, ומראך נאוה בתלמוד תורה. השמיעני את קולך (ברמז תשס"ה).

דבר אחר מדבר במתן תורה, יונתי בחגוי הסלע שנתלש ההר ממקומו וקרבו ועמדו תחתיו שנאמר ותקרבון ותעמדון תחת ההר. הראיני את מראיך אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל. השמיעני את קולך אלו עשרת הדברות. כי קולך ערב בתפלה, ומראך נאוה בתלמוד תורה. השמיעני את קולך (ברמז תשס"ה).

דבר אחר מדבר במתן תורה, יונתי בחגוי הסלע שנתלש ההר ממקומו וקרבו ועמדו תחתיו שנאמר ותקרבון ותעמדון תחת ההר. הראיני את מראיך אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל. השמיעני את קולך אלו עשרת הדברות. כי קולך ערב כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ומראך נאוה ויקרבו כל העדה ויעמדו. רבי אליעזר אומר על ים סוף הדבר נאמר, הראיני את מראיך התיצבו וראו את ישועת ה', השמיעני את קולך וייראו מאד. כי קולך ערב אשירה לה', ומראך נאוה מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. א"ר יהודה בן לוי בר שלום בשם ר' יודא בר סימון יונה אין כתיב אלא יונתי אמר הקב"ה אצלי תמימים הם כיונה, אבל אצל עובדי אלילים הם ערומים כנחשים. אמר הקב"ה נתתי להם מצות עשה וקבלו עליהם, מצות לא תעשה וקבלו עליהם, ולא פרשתי להם מתן שכרן ולא אמרו לי דבר אלא כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, נעשה זו מצות עשה ונמע זו מצות לא תעשה. אמר רב ששת קול באשה ערוה שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה. השמיעני את קולך זה משה שנאמר משה ידבר, והיה מדבר וכל ישראל שומעים. ד"א השמיעני את קולך כשאתם מתפללים בקול גבוה קולכם ערב.

דבר אחר כי קולך ערב כשעלה על ההר, ומראך נאוה כשירד מן ההר ואת הלוחות בידו (ברמז שס"ח):

אחזו לנו שועלים אלו המצריים הזקנים. שועלים קטנים אלו בניהם שהיו לישראל רעים מן הגדולים שנאמר ויעש להם בתים, ותינוקי ישראל נתפשים על ידיהם. מחבלים כרמים אלו הגדולים. וכרמינו סמדר אלו היונקים (ברמז שס"ח):

ד"א אחזו לנו שועלים, א"ר שמעון בן אלעזר מה השועל הזה ערום ומביט לאחוריו, כך המצריים נתחכמו בשעבודן של ישראל שנאמר הבה נתחכמה לו, אמרי לא נדונם אלא במים שנאמר כי מי נח זאת לי וגו', אמר הקב"ה חייכם אתם נגררים בו שנאמר יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים יהיו, אמר ר' ברכיה שועלים קמא מלא, תנינא חסר, אותם השועלים עלו לשעלו של ים שנאמר מי מדד בשעלו מים:

דודי לי ואני לו (ברמז תק"ב). כנסת ישראל אומרת, הוא לי לאלוה אנכי ה', ואני לו לאומה ולאומי אלי האזינו, הוא לי לרועה ה' רועי לא אחסר, ואני לו לצאן ואתן צאני צאון מרעיתי, הוא לי לאח מי יתנך כאח לי ואני לו לאחות פתחי לי אחותי.

דבר אחר דודי לי הוא לי לאלוה ואני לו לאומה, הוא לי לאב ואני לולבן, הוא לי לרועה ואני לו לצאן, הוא לי לשומר ואני לו לכרם, הוא זובח לי בכורי מצרים ואני זבחתי אלקיהם, הוא קלסני הנך יפה רעיתי ואני קלסתיו הנך יפה דודי אף נעים, הוא אומר לי אשריך ישראל ואני אמרתי לו מי כמוך באלים, הוא קראני גוי אחד ואני קראתיו שמע ישראל וגו', כשהיה לידבר ויזעקו בני ישראל אל ה', כשהיה לו דבר דבר אל בני ישראל צו את בני ישראל. הרועה בשושניים אין שרביטו של הקב"ה ממשמש ובא אלא בבני אדם שלבם רך כשושנים, אר"א לבעל הבית שיש לו שתי פרות על מי הוא מטריח על אותה שטורחת יפה, כך אין הקב"ה (מטריח) [מנסה] אלא הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן:

עד שיפוח היום. ר' יודן אמר אמר הקב"ה המתינו מעט עד שאכניס פיח בלילן של מלכיות, לא כבר הכנסתי בלילן של מצרים שהיתה ת' שנה ומחלתי חצין, ונסו הצללים בטיט ולבנים, סוב דמה לך דודי שהקב"ה מסבב מדת הדין למדת רחמים וממהר הגאולה כצבי וכאיל. ד"א עד שיפוח היום מדבר באברהם שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום, היום שהרתיח הקב"ה אותו היום בשביל אברהם שלא יצטער. אל גבעת הערלות, נטל אברהם כל הערלות שמל ועשה אותם גבעה בתוך ביתו והיה נהר של דם יוצא מתוך ביתו, קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר בואו ונבקר את החולה, אמרו לפניו רבש"ע מה אדם ותדעהו אתה הולך במקום דם ומקום הטנופת, אמר להם חייכם ערב לי אותו דם ממור ולבונה שנאמר אלך לי אל הר המור. ד"א עד שיפוח היום זה יום הדין דכתיב כי הנה יום בא בוער כתנור, ונסו הצללים אלו הם הרשעים שאין להם צל שנאמר אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און, אלך לי אל הר המור זה בית המקדש שהיו מקטירין בו את המור.

דבר אחר עד שיפוח היום עד שיופיע הקב"ה מלכותו בעולם הזה, ונסו הצללים אלו צללי המלכיות. אלך לי אל הר המור זה ירושלים שנאמר באתי לגני:

על משכבי בלילות. בשעה שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח. אחזתיו ולא ארפנו זה דוד כשתפס הגורן מיד ארונה היבוסי ומצא גלגלתו של ארונה נתונה תחת המזבח ולא פסל מקום קרבנות ישראל:

ד"א אחזתיו ולא ארפנו, אמר ר' יצחק עד שלא הוקם המשכן היתה הנבואה מצויה בעובדי אלילים, משהוקם המשכן נסתלקה מהם שנאמר אחזתיו ולא ארפנו, וכתיב ונפלינו אני ועמך, א"ל הרי בלעם מתנבא, א"ל לא לטובתו מי מנה עפר יעקב, לא הביט און, מה טובו אהליך, דרך כוכב, וירד מיעקב. ד"א על משכבי בלילות א"ר אלכסנדרי על שישנתי מתורה וממצות נסמכו לי לילות ללילות, לשעבר היה מאיר לי בין לילה ללילה בין ליל מצרים לליל של בבל, אבל עכשו נסמכו לי לילות ללילות:

מי זאת עולה מן המדבר. אתה מוצא שבעה עננים היו מלמעלן ומלמטן ומארבע רוחות ואחת לפניהם, ומכה נחשים ועקרבים, ומשוה להם את ההרים ואת העמקים, ושורף את הקוצים ואת הברקנים, ומעלה עשן ורואים אותו כל מלכי מזרח ומערב ואומרים מי זאת עולה מן המדבר (בירמיה ברמז רס"ו), וכי מן המדבר העלה אותם, אלא מלמד על חבתן של ישראל שהם חביבים לפני המקום כמציאה שאדם מוצא במדבר, לקיים מה שנאמר ימצאהו בארץ מדבר, ואומר אני ידעתיך במדבר, כענבים במדבר וגו'. כתמרות עשן, העשן כל מקום שהוא הולך הוא מיצר, כך היו ישראל מיצירין לסיחון ולעוג ושלשים ואחד מלכים. מקוטרת בזכות מר זה אברהם, מה המור הוא ראש לכל הבשמים כך היה אברהם ראש לכל הצדיקים. ולבונה זה יצחק כדרך שמקטירין לבונה על גבי המזבח כך יצחק נעקד על גבי המזבח. מכל אבקת רוכל זה יעקב שנאמר ויאבק איש עמו.

דבר אחר מקוטרת מר ולבונה זה משה ואהרן, מכל אבקת רוכל אלו שבעים זקנים.

דבר אחר מכל אבקת רוכל, ר' תנחומא אמר מה קופת הרוכלים יש בה כל מיני בשמים כך כהונה ולויה ומלכות הכל מיעקב:

הנה מטתו שלשלמה. א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין את עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו שנאמר הנה מטתו שלשלמה וגו', מפחד בלילות מפחד של גיהנם שהוא דומה ללילה (במלכים ברמז רע"ו ובתהלים רמז תשצ"ו).

דבר אחר הנה מטתו שלשלמה, הנה מטתו של מי שהשלום שלו. ששים גבורים ששים רבוא מגבורי ישראל. כלם אחוזי חרב רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. מלומדי מלחמה על כן יאמר בספר מלחמות ה'. איש חרבו על ירכו לעשות בהם משפט כתוב. ד"א הנה מטתו שלשלמה של מלך שהשלום שלו זה בית המקדש. ולמה נמשל בית המקדש למטה, אלא מה המטה אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה, שנאמר ויאריכו הבדים, וכן הוא אומר והזהב זהב פרוים שהיה עושה פירות, וכן הוא אומר ויבן את בית יער הלבנון. למה נמשל ליער, כיער שהוא פרה ורבה. ששים גבורים סביב לה אלו ששים אותיות שבברכת כהנים. כלם אחוזי חרב שכל אחד ואחד שמו של הקב"ה נזכר בתוכו יברכך ה', יאר ה', ישא ה'. איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, אפילו אדם רואה בחלומו שחרב שלופה ונתונה על צוארו משכים בבקר והולך לבית הכנסת ורואה את הכהנים נושאים את כפיהם והחלום הרע מתבטל ממנו, לכך נאמר מפחד בלילות.

דבר אחר הנה מטתו שלשלמה של מי שהשלום שלו זה בית המקדש ששים גבורים סביב לה, כ"ד משמרות כהונה, כ"ד משמרות לויה, וי"ב שבטים. כלם אחוזי חרב מעשה הטוב, כמה דאת אמר אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, בחרבי זה מעשה הטוב, ובקשתי זו תפלה.

דבר אחר כלם אחוזי חרב חרבו של אברהם אבינו שנאמר ויקח את המאכלת. מלומדי שמלמדים את בניהם ולמדתם אותם את בניכם, מלחמה מלחמתה של תורה. ד"א איש חרבו על ירכו זה המילה, מפחד בלילות שהם זהירים בחטא שהוא משול כלילה:

אפריון עשה לו זה אהל מועד. א"ר יהודה בר אלעאי משל למלך שהיה לו בת קטנה, עד שלא הגדילה ובאת לידי סימנין היה רואה אותה בשוק ומדבר עמה במבואות מדבר עמה, כיון שהגדילה ובאת לידי סימני אמר אין כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לי קיטון ואהיה מדבר עמה, כך בתחלה כי נער ישראל ואוהבהו וגו'. במצרים ראו אותי ועברתי בארץ מצרים. בים ראה אותי וירא ישראל את היד הגדולה, בסיני ראו אותי פנים בפנים שנאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם, כיון שקבלו את התורה ונעשו אומה שלמה אמר אין כבוד של בני שאהיה מדבר בפרהסיא עמהם, אלא ועשו לי מקדש ואהיה מדבר עמהם מתוך המשכן, הדא הוא דכתיב ובבא משה אל אהל מועד:

המלך שלמה. מלך שהשלום שלו שהוא עושה שלום בבריותיו, א"ר יוחנן כתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. המשל זה מיכאל. ופחד זה גבריאל ומשלימם זה את זה ולא מזיק זה את זה. אמר רבי חמא מימים לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, ולית מזל דחמי מה דקדמוי, אמר רבי לוי וכלהון סלקי כהדין סולמא הפוך (באיוב ברמז תתקי"ב):

מעצי הלבנון. עצי שטים. עמודיו עשה כסף (עצי שטים ווי העמודים וחשוקיהם כסף, רפידתו זהב ואת הקרשים תצפה זהב, מרכבו ועשית פרכת תכלת וארגמן. תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים, רבי יהודה אומר זו זכות תורה וצדיקים, רבי עזריה בשם ר' יהודה בר סימון זו השכינה.

דבר אחר אפריון עשה לו זו בריאת עולם. מעצי הלבנון זה בית המקדש, כמה דאת אמר אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ מציון מכלל יופי וגו'. עמודיו עשה כסף אלו ההרים שהם עומדים על הארץ כעמודים. רפידתו זהב זה הרקיע שהוא טללו של עולם, מרכבו ארגמן זה כסא הכבוד. תוכו רצוף אהבה אלו האבות.

דבר אחר אלו נפשות הצדיקים שנאמר (בעבור) [זרע] אברהם אוהבי, וכן הוא אומר להנחיל אוהבי יש:

צאינה וראינה בנות ציון. בנים המצויינים במצות ומעשים טובים במילה ובתגלחת ובציצית. במלך שלמה במלך שהשלום שלו. בעטרה שעטרה לו אמו, הוא קורא למשכן עטרה, מה העטרה הזו מצויירת כך היה המשכן מצוייר תכלת וארגמן. שעטרה לו אמו, א"ר יצחק חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, ר' שמעון בן יוחאי שאל את רבי ישמעאל ברבי יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, אמר לו כך אמר אבא משל למלך שהיתה לו בת יחידה היה אוהבה ביותר, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי שנאמר אחותי רעיתי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי שנאמר שמעו אלי עמי ולאומי, ולאמי כתיב, לא זז מחבבה עד שקרא אותה בתי שנאמר שנאמר שמעי בת וראי, עמד רבי שמעון בן יוחאי על רגליו ונשקו על ראשו ואמר אלמלי לא באתי לעולם אלא לשמוע דבר זה דיי:

ביום חתונתו, על הים. וביום שמחת לבו בירושלים. ד"א ביום חתונתו בסיני, וביום שמחת לבו באהל מועד. צאינה וראינה צאו וראו במלך שלמה במלך שהשלום שלו. בעטרה שעטרה לו אמו על הים ה' ימלוך לעולם ועד. אמר להם הקב"ה כביכול אתם קשרתם כתר מלכות בראשי שכן אין אתה מוצא בספר יחזקאל צבאות, לומר כל הימים שאתם בגולה אין לי חיילות ומלכות עד שתחזרו למלכותכם שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה, ואומר ה' מלך עולם ועד גאבדו גוים מארצו:

ביום חתונתו. אלו ימי המשיח שנמשל הקב"ה כחתן ומשוש חתן על כלה. וביום שמחת לבו בבנין בית המקדש וגלתי בירושלים וששתי בעמי. הנך יפה רעיתי אלו הזקנים. הנך יפה עיניך יונים מה העינים האלו נתונים בגובה של ראש כך היו יושבים בלשכת הגזית וקמת ועלית, מה העינים מאירים לגוף אף דבריהם מאירים לכל ישראל והיה אם מעיני העדה, מבעד לצמתך אומתי אתם משובחים כשאתם מצומתים לפני ועושים אגודות אגודות מצות.

דבר אחר כשאתם עושים דברי תורה בצינעא:

הנך יפה רעיתי אלו חנניה מישאל ועזריה. מבעד לצמתך זה נבוכדנאצר שבא לצומתך והקב"ה לצומתו. שערך כעדר העזים אלו בני ראובן ובני גד שירשו הר הגלעד בשביל עזיהם. שניך כעדר הרחלים אלו תלמידי חכמים, כשם שאין כחו של אדם אלא בשניו כך אין כחן של ישראל אלא בתלמידי חכמים. כעדר הקצובים עדרים ועוסקים בתורה. שעלו מן הרחצה שמרחיצין את ישראל מן העבירות. שכלם מתאימות היושבים זוגות זוגות ולומדים ושכולה אין בהם כל מי שלומד מהם אינו משוכל:

שערך כעדר העזים. אמר שמואל שער באשה ערוה שנאמר שערך כעדר העזים,

דבר אחר שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד אלו ישראל כשהלכו למדין. שניך כעדר הרחלים בביאתם ממדין זכין מעריות ומאלילים, ולמה נמשלו לעדר שלא נבחרו לקרבן אלא הקצובות כך לא נבחרו במדין אלא הכשרים שבכלם. מתאימות שלא הסתכלו בנשי מדין לא בהליכתן ולא בחזירתן.

דבר אחר שניך כעדר הקצובות ביזת מצרים וביזת הים. שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות שהיו מותאמים בין שכינה למלאך, ושכולה אין בהם שלא ניזוק אחד מהם. כחוט השני שפתותיך זה השירה. ומדברך נאוה שהיו מראים באצבע ומדברים זה אלי ואנוהו. כפלח הרמון רקתך ריקים שביך מלאים מצות כרמון, אין צריך לומר על הצנועים ומצומתים שבכם:

כמגדל דויד. כמו שגדלו דוד בספרו לגוזר ים סוף לגזרים וגו'. בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה. עשרה צדיקים אמרו ספר תהלים. אלף המגן, אמר הקב"ה כל אותן האלפים והרבבות שעברו בים לא הגנתי עליהם אלא בזכות הבאים לאלף דור. כל שלטי הגבורים להביא כל אותן שמתגברין על יצרן לדורי דורים. רבי יוחנן פתר קריא בסיני. שניך כעדר הקצובות אלו המצות קצובים רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות לא תעשה. שעלו מן הרחצה שהטיף להם הקב"ה טל ונרחצו מעונותיהם. שכלם מתאימות שהיו מותאמים בין שכינה למלאכים. ושכולה אין בהם שלא ניזוק אחד מהם ולא היו בהם בעלי מומים. כחוט השני שפתותיך נעשה ונשמע, ומדברך נאוה וישמע ה' את קול דבריכם, הטיבו אשר דברו. כחוט השני, זה חוט הפרכת שהיה מבדיל בין העם לכהן גדול.

דבר אחר זה כניסתו של משה למשכן שנאמר וישמע את הקול מדבר אליו, לכך נאמר ומדברך נאוה.

דבר אחר ומדברך נאוה אלו הנביאים.

דבר אחר כחוט השני אמר הקב"ה אתם חביבים עלי כאברהם שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל.

דבר אחר הקלים שבכם חביבים עלי כפרץ וזרח אשר על ידו השני, תפלת שפתותיכם חשובה בעיני ככהן גדול שהיה לבוש בגדי שני.

דבר אחר חשובה היא כקרבנות דתנן חוט של סיקרא חוגרו באמצע:

כפלח הרמון רקתך. אמר ריש לקיש אל תקרי רקתך אלא ריקנין שאפילו ריקנין שביך מלאים מצות כרמון, אמר ריש לקיש פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם, ק"ו ממזבח הזהב ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב עומד כמה שנים ואין אור שולטת בו, פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון עאכ"ו. הרואה רמון בחלום, זוטרי פרי ורבי עסקיה כרמונים, רברבי אם ת"ח הוא יצפה לתורה, ואם עם הארץ הוא יצפה למצות שנאמר כפלח הרמון רקתך:

כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות. אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא תל שכל פיות פונות בו, מכאן אמרו היה עומד בחוצה לארץ הופך פניו כלפי ירושלים וכן לארבע רוחות דכתיב והתפללו אליך דרך ארצם.

דבר אחר כמגדל דויד צוארך במקום שהיו ישראל נותנים הודיה למקום. אלף המגן תלוי עליו זה בית יער הלבנון.

דבר אחר אלף המגן תלוי עליו זה היה אברהם שנאמר לו אנכי מגן לך.

דבר אחר כמגדל דויד צוארך זה בית המקדש שכשחרב נכפף צוארן על צוארנו נרדפנו. אלף המגן אלף מגדלות היו שם וכל גבור באוה"ע לא היה חשוב עד ששלטו תלוי בו, ואפילו ספינות שהיו מפרשין בים הגדול הולכין לאורן דכתיב סובו ציון והקיפוה וגו'. בנוי לתלפיות יפה היה ונעשה תל.

דבר אחר תל הוא עכשיו ועתיד להתיפות. שני שדיך מה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק טועם, כך משה ואהרן כל מה שהיו למדין היו מלמדין לישראל.

דבר אחר מה שדים חיים לתינוק, כך משה ואהרן חיים לישראל. מה תאומי צביה מת אחד מהם אין חברו משתהא, כך ואכחיד את שלשת הרועים וגו', ולמה נמשלה יוכבד כצביה שרבתה צביותיהן של ישראל.

דבר אחר שני שדיך אלו שני לוחות ועליהם עשרת הדברות, חמש על לוח זה וחמש על לוח זה, ואומר ידיו גלילי זהב.

דבר אחר שני שדיך זה משה ואהרן, מה השדים הללו מלאים חלב, כך משה ואהרן מלאים תורה, מה השדים הודה וכבודה של אשה, כך משה ואהרן הודן וכבודן של ישראל. כשני עפרים תאומי צביה, מה השדים הללו אין אחד מהם גדול מחברו, כך לא משה גדול מאהרן ולא אהרן גדול ממשה. הרועים בשושנים זה היה יהושע וכלב. אלך לי אל הר המור זה היה אברהם ושרה שנאמר ויקח אברם את שרי אשתו. הר המור, פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חמא בר חנינא, חד אמר הר שירדה עליו הוראה לישראל, וחד אמר הר שירדה עליו מורא לאומות. רבי ינאי אומר על שם נורא אלקים ממקדשיך, ור' חייא הגדול אומר על שם כי מציון תצא תורה, ר' שמואל אומר שמתוכה עתיד הקב"ה להורות על הרשעים שירדו לגיהנם, שנאמר וצורם לבלות שאול, ומהיכן, מזבול לו, רבי יהושע בן לוי אומר מקום שהצדיקים מורים מתוכה וגוזרים על הקב"ה והוא עושה. ר' יהודה בן פדיה אומר מוריה לארץ שאני מראך אותך.

דבר אחר מוריה תמורה, אברהם נעשה כהן גדול תמורת שם בן נח שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר וגו', רבי פנחס אומר בארץ שמרותו של עולם לתוכה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים, רבי שמעון בן יוחאי אומר בארץ שהיא מקושטת כנגד מזבח העולה של מעלה או ירה יירה.

דבר אחר על שם שקטרת הסמים הרבה בתוכו אלך לי אל הר המור:

כלך יפה רעיתי. תני רב אשי כשם שבית דין מנוקי היו בצדק כך היו מנוקים ממום.

דבר אחר מדבר בישראל כשקבלו את התורה היו כלם שלמים שלא היו בהם חגרים שנאמר ויתיצבו, ולא אלמים ויענו כל העם, ולא חרשים כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, כיון שחטאו באותו מעשה מה נעשו, זבין ומצורעין שנאמר וירא משה את העם כי פרוע הוא, וכתיב והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע.

דבר אחר לפי שירמיה אמר כסף נמאס קראו להם, ויחזקאל קורא אותם סיגים שנאמר היו לי בני ישראל לסיג, בא שלמה ופרש כלך יפה רעיתי. אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי (כתוב ברמז תק"ו וברמז תקי"ט):

לעולם הבא הקב"ה מביא ומכנס הגליות והם הולכים לירושלים והשכינה תצא לאפנטי שלהם.

דבר אחר אתי מלבנון שני פעמים הייתי עמהם, בשעבודה של מצרים ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, בבל כתיב כמראה אבן ספיר:

תשורי מראש אמנה. אמר רבי יוסטאי הר הוא ושמו אמנה, וכיון שהגליות מגיעים להר זה אומרים שירה שנאמר תשורי וגו'. מראש אמנה בזכותו של אברהם, מראש שניר בזכותו של יצחק, וחרמון בזכותו של יעקב, את מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשביל אמנה. אתי מלבנון מבית המקדש על שם שמלבין עונותיהם של ישראל. מראש שניר וחרמון זה הליכתם מ"ה מסעות. אריות אלו המלכיות שעברתם ביניהם שהיו רעים מן אריות ומהררי נמרים:

לבבתיני אחותי כלה. משל למה הדבר דומה לתינוקות בת מלכים שלח המלך אליה ראה אחת מעיניה ושבחה אילולי ראה אותה בכל גופה על אחת כמה וכמה. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן לבבתיני וגו' בתחלה באחת מעיניך לכשתעשי בשתי עיניך. ד"א לבבתיני אחותי זה אברהם שאיחה להקב"ה כל באי עולם. מצורוניך זה דוד שהיה באמצע הדורות שכרת הקב"ה ברית עולם אשר כרת את אברהם, כרתי ברית לבחירי, מה כלה אינו באה אלא בשדוכין, כך ישראל אינם באים אלא בת"ח. מה טובו דודיך מיין, מה יין מגדל את הגוף, כך ת"ח מגדלין את ישראל. וריח שמניך זה שמן המשחה. נופת תטופנה זו תורה שנאמר ותוקים מדבש ונופת צופים.

דבר אחר נופת תטופנה שפתותיך כלה, ראה שבח שהקב"ה מקלס את ישראל, רבי יהודה בר אבא אמר הוא מקלס אותה מלמט למעלה והיא מקלסת אותו מלמעלה למטה, למה כן שיא היתה למטה ועלה אותה למעלה, שהיא משועבדת בטיט ולבנים וגאלה, והיא מקלסת אותו מלמעלה למטה שהוא למעלה משבעה רקיעים והורידוהו אצלו, ר' יוחנן אומר מהו נופת כלה, ננפי, לשון יוני הוא, ר' אלעזר אומר נופת זה הדבש של צופים, יש דבש שהוא נקרא נופת צופים והוא מעולה מכל דבר שבעולם, אימתי בשעה שאת עסוק בתורה. דבש וחלב תחת לשונך בשעה שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. שפתותיך כלה, רב הונא אמר ריש לקיש מה הכלה הזאת מתקשטת בכ"ד תכשיטין, כך ת"ח צריך להיות בקי בכ"ד ספרים, וכה"א ויתן אל משה ככלתו לדבר. א"ר תחליפא דקסרין בשם רבי שמעון בן לוי מה כלה זו ראשה פרוע לעיני כל ומגלה פניה לומר לא נחשדתי לדבר עבירה, כך בני תורה לא יהיו חשודים על דבריהם, מורים לאחרים לא תלוו ברבית והם לוים ברבית, ל"א כשם שגודלת הזו שמקשטת לכלה נותן כל תכשיט ותכשיט למקום הראוי לה, כך דברי תורה צריכים להיו מקושטים כל דבר ודבר במקום הראוי לו. ד"א כשם שכלה מצנעת עצמה בתוך חופתה, כך היו ישראל במדבר צנועין באהליהם:

דבש וחלב תחת לשונך. רב יוסף תאני מעשה מרכבה וסבי דפומבדיתא תאני מעשה בראשית, אמרו ליה ליגמרן מר מעשה מרכבה אמר להו אגמירו לי מעשה בראשית, אגמרוה, לבתר דאגמריה אמרי ליה אגמרינן מעשה מרכבה, אמר להו תנינא דבש וחלב תחת לשונך דברים שהם מתוקים מדבש וחלב יהיו תחת לשונך. וריח שלמותיך כריח לבנון ענני כבוד היו מגהצין ולא היו מסריחים מפני הכנים ומפני הזיעה (כתוב בתהלים ברמז תשנ"ה):

גן נעול אחותי כלה. אלו הזכרים, גל נעול מעין חתום אלו הנקבות. ורבי נתן אמר גן נעול אלו הנשואות, גל נעול אלו הארוסות.

דבר אחר גן נעול וגל נעול שתי ביאות, וכן הוא אומר ששם עלו שבטים שבטי יה, וגו'. אמר הקב"ה שמי מעיד עליהם שלא נטמאו במצרים בזנות, ומנין שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית להודיע שבחן של ישראל שלא היה בהם אלא זו בלבד ופרסמה הכתוב.

דבר אחר גן נעול אחותי כלה זו התורה שהיתה נעולה עד שבא משה ופתחה תורת חכם מקור חיים:

שלחיך פרדס רמונים. שכן הוא אומר בתי שלחים היו מקיפין לירושלים וכל אחד היה בו כפר והיו מלאים כל מיני בשמים והכהנים יוצאים לשם ומביאים צרכי בית המקדש בטהרה. באר והכהנים יוצאים לשם ומביאים צרכי בית המקדש בטהרה. באר מים חיים זו תורה של ארץ ישראל. עורי צפון בגליות הכתוב מדבר, דכתיב אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. הפיחי גני זו ארץ ישראל שנאמר ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו יבאו ישראל לארצם וימצאו את ארצם דכתיב הגפן תתן פריה.

דבר אחר נופת תטופנה אלו שני משיחים, גן נעול זה הקץ, שלחיך פרדס רמונים מה רמונים נאים כך ישראל נאים במעשיהם, מעין גנים שעתיד הקב"ה לטהר את ישראל מעונותיהם, עורי צפון שאין הצדיקים צריכים לעתיד לבא מיני בשמים שרוח צפון עתיד להיות זוחלת ומכבדת לפניהם כל מיני משמני גן עדן.

דבר אחר הרוחות עתידין להתוכח, צפון אומר אני מביא את הגליות, ורוח דרומית אומר אני מביא, והקב"ה נותן שלום ביניהם ושושבות כאחד,

דבר אחר אתי מלבנון כלה לא היה צריך קרא למימר אלא אתי ללבנון, אלא בתחלה מעמיד בית המקדש ואחר כך פורע מאומות. אמר רבי ברכיה בשלש שעות עתיד הקב"ה ליפרע מעשו ואלופיו שנאמר עתה אקום יאמר ה', עתה ארומם, עתה אנשא. תשורי שעתידין להביא את ישראל כתשורה הזו, והביאו את כל אחיכם וגו', ואומר הבו לה' משפחות עמים וגו', מראש אמנה בזכות אמנה שהאמינו בהקב"ה על הים ויאמינו בה', בזכות אמנה שהאמין אברהם בשם, בזכות אמנה במצרים ויאמן העם.

דבר אחר מראש אמנ זה אברהם, מראש שניר זה יצחק, מה הניר לא נזרע אלא פעם אחת, כך יצחק לא נתנסה אלא פעם אחת. וחרמון זה יעקב, מה חרמון כל טוב נתון בתוכו, כך ישראל הכל מיעקב בכורה וכהונה לויה ומלכות. ממעונות אריות זה סיחון ועוג, מה הארי הזה (שחק) [שחץ] כך היו הם שלא היה ביניהם אלא מהלך יום ולא באו לסייע זה לזה. מהררי נמרים אלו הכנעניים, מה הנמר חצוף כך הכנעניים ולא נשאר איש בעי ובבית אל.

דבר אחר אתי מלבנון כלה רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמני בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה ששה כאן, וארבעה בנביאים ומשוש חתן על כלה, וככל תעדה כליה, קול חתן וקול כלה, ותקשרים ככלה, וכנגדם לבש הקב"ה עשרה מלבושים וכו' (ברמז תק"ח):

וריח שמניך, אמר ר"ל מה השמן הזה כל מה שאת מפטמו את מריח בו כמה ריחות, כך הם דברי תורה כל זמן שאתה דורשם את מוצא בהם כמה מיני טעמים, נופת תטופנה כל מי שאומר דברי תורה ברבים צריך שיהא צנוע ככלה שלא יהא בו שום דופי.

דבר אחר צריך שיהיו דבריו ערבים על שומעיהם כסלת שצפה על פני נפה, ריש לקיש אמר אם אינם ערבים ככלה בשעת חופתה נוח לו שלא אמרן:

שלחיך מקום שהוא עכשיו משולח (צריך) [עתיד] להיות לפרדס רמונים שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו,

דבר אחר משפחות שהם עכשיו משולחות ומרוחקות יבא אליהו ז"ל שלוחו ויקרבם כפרדס רמונים:

מעין גנים, אמר ר' יוחנן מ"ח פעמים כתיב בתורה מים חיים כנגד מ"ח דברים שתורה נקנית בם, אמר רבי עזריה נמשלה תורה במים שזה מזיל מקצת דבר וזה מזיל מקצת דבר וההלכה יוצאה כמן לבנון. עורי צפון עורי הגליות שהם נתונים בצפון, ותימן בארץ ישראל שהיא בדרום.

דבר אחר גוג יבא מן הצפון ויפול בדרום,

דבר אחר מלך המשיח יתעורר מן הצפון ויבנה בית המקדש בדרום. שלחיך פרדס רמונים אל תקרי שלחיך אלא שלוחיך שנאמר ויהי בשלח פרעה, רבי יוסי הגלילי אמר משלו משל למה הדבר דומה לאחד שנפלה לו בית כור בירושה, עמד ומכרה בדבר מועט. והלך לוקח ופתח בו מעינות ונטעה גנות אילנות ופרדסים, התחיל המוכר נחנק, כך נעשה למצרים ששלחו ולא ידעו מה שלחו, רבי שמעון בן יוחאי משל למה הדבר דומה לאחד שנפל לו פלטורית בירושה, עמד ומכרה בדבר מועט, והלך הלוקח ומצא בה מטמוניות ואוצרות כסף ושל זהב ושל אבנים טובות ומרגליות, והתחיל המוכר נחנק:

נרד וכרכום קנה וקנמון. כשהיו חונים במדבר הית הבאר מעלה על גנים מיני בשמים והיו נשי ישראל לוקטות מהם ועושים מהםמיני בשמים, שנאמר נרד וכרכום קנה וקנמון, כל אלו מהיכן מבאר מים חיים, וכה"א על מי מנוחות ינהלני, שהיתה הבאר מתגברת והולכת מאהל לאהל ולא היה אחד מצטער לילך למלאת ממקום אחר:

עורי צפון ובאי תימן, מסייע ליה לרבי יוסי בר חנינא דאמר עולות הקריבו בני נח, עורי צפון זה העולה שהיתה נשחטת בצפון, ומהו עורי דבר שהיה ישן ונתעורר, ובואי תימן אלו שלמים שהיו נשחטים בדרום, ומהו בואי דבר של חדוש.

דבר אחר שלחיך פרדס זה הקטרת. כפרים עם נרדים שהיתה כפרה עליהם שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר וכו'.

דבר אחר נרד וכרכום זה היה בצלאל ואהליאב, קנה וקנמון זה אהרן וחור. עורי צפון ובואי תימן, מכאן אתה אומר שהצדיקים לעתיד לבא אינם צריכים לא אפרסמון ולא כל מיני בשמים, רוח צפונית מרבצת וזולחת לפניהם כל מיני סמני גן עדן וכו' (ברמז תק"א).

דבר אחר עורי צפון ובואי תימן שהרוחות עתידות להכניס הגליות, והקב"ה נותן שלום [ביניהם] והם נכנסות בפתח אחד, לקיים מה שנאמר באתי לגני אחותי כלה:

באתי לגגי, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לבני המדינה שיבנו פלטין ובנו אותה והיו בני המדינה עומדים על פתח פלטין וצועקים ואומרים יבוא המלך לפלטין, מה עשה המלך נכנס בפשפש ושלח ואמר להם אל תצעקו שכבר באתי לפלטין, כך כשהוקם המשכן היו מישראל אומרים יבוא דודי לגנו, שלח הקב"ה ואמר להם מה אתם יראים כבר באתי לגני.

דבר אחר באתי לגני אמר רבי שמעון בר יוסנא באתי לגן אין כתיב כאן אלא לגני לאותו הגן שנסתלקתי ממנו כמו שנאמר מתהלך בגן. אריתי מורי עם בשמי זה הקטרת, אכלתי יערי אלו קדשי קדשים וקדשים קלים, שתיתי ייני עם חלבי אלו הנסכים והחלבים.

דבר אחר אכלתי יערי אלו שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקבלם הקב"ה, שהיחיד אינו מתנדב קטרת, ואין היחיד מביא חטאת אלא אם כן הודע לו, ואין קרבנו של יחיד דוחה את השבת. אכלו רעים שתו ושכרו דודים אלו ישראל שנאמר למען אחי ורעי, רבי עזריה בשם ר' יודן בר סימון משל למלך שכעס על מטרונא וטרדה מתוך פלטין שלו, לאחר ימים בקש להחזירה אמרו יחדש דבר ואחר כך הוא מחזירה, כך לשעבר היה הקב"ה מקבל קרבנות מלמעלה שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח, ועכשיו הוא מקבל קרבנות מלמטה שנאמר באתי לגני. אמר רבי יוחנן למדתך תורה דרך ארץ שאין חתן נכנס לחופה אלא אם כן נותנת לו הכלה רשות, הדא הוא דכתיב יבא דודי לגנו, ואח"כ באתי לגני אחותי כלה:

שתו ושכרו דודים (כתוב ברמז רצ"א):

אני ישנה ולבי ער, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני ישנה מבית המקדש. ולבי ער בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער במצות וצדקות. אני ישנה מן המצות, ולבי ער לעשותם, אני ישנה מן הקץ, ולבי ער מן הגאולה. אני ישנה מן הגאולה, ולבי ער להקב"ה שיגאלני. אמר רבי חייא בר אבא היכן מצינו שהקב"ה נקרא לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. קול דודי דופק, זה משה שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות, פתחי לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח שיהיו (אהליות ונצרוריות) [עגלות וקרניות] נכנסין בו, אחותי במצרים שנתאחו לי בשתי מצות בדם פסח ובדם מילה שנא' ואעבור עליך וגו'. רעיתי נתרעו לי בים ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד. יונתי במרה שנצטיינו לי כיונה במצות. תמתי שנתמו לי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. תמתי כביכול לא אני גדול ממנה ולא היא גדולה ממני. תמתי כשני תאומים מה תאומים הללו חשש האחד את ראשו השני מרגיש, כך עמו ואנכי בצרה. שראשי נמלא טל, אף שמים נטפו, קווצותי רסיסי לילה גם עבים נטפו מים.

דבר אחר אני ישנה, ישראל ישנים נרדמים במלכיות, ולבי ער והקב"ה ער עליהם לשמרם שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, צור לבבי וחלקי. קול דודי דופק על ידי הנביאים. אחותי רעיתי יונתי תמתי כנגד ארבע מלכיות. פתחי לי פתח תשובה ואני אגאלכם. שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה, בשעה שהקב"ה עתיד להחיות את המתים הוא מנער קוצותיו והטל יורד והעפר מתגבל דכתיב וצמחו בבין חציר.

דבר אחר אני ישנה במצרים, שבאותו לילה הקב"ה שלח עליהם שינה ערבה שלא יפחדו מחמת המחבל, ואפילו כן היו רואים שונאיהם משתנקים בשנתם:

פשטתי את כתנתי וגו', וכי יש אדם שפושט ואינו לובש, אלא תשובה לעובדי אלילים שרוצים להטעות את ישראל, אנו נמולין לשמונה ימים יכולים אנו להסיר את המילה. רחצתי את רגלי במי הכיור. איככה אטנפם באלילים. דודי שלח ידו מן החור בשעה שעברו את הים עשה להם חלונות והיו השבטים רואים זה את זה והיו רואים את השכינה מחבלת מצרים, ואפילו עוברין שבמעי אמם אמרו שירה הה"ד ומעי המו עלי וכתיב במקהלות וגו'. קמתי אני לפתוח לדודי, אמר הקב"ה קיימתי עמידת זקן תחלה ואתה פה עמוד עמדי. וידי נטפו מור במתן תורה נתמלא כל העולם כלו בשמים. ואצבעותי מור עובר להיכן עבר, גנזו הקב"ה לצדיקים דכתיב על כפות המנעול. פתחתי אני לדודי כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ודודי חמק עבר שהקול מתעלם מהם ושומעים אותו מארבע רוחות ורצין כנגדו. נפשי יצאה בדברו, בדבור ראשון יצאה נשמתן של ישראל. בקשתיו ולא מצאתיו בעגל. קראתיו ולא ענני במרגלים. מצאוני השומרים בשעה שצרו על ירושלים כל מי שבורח היו מכין אותו ומפצעין ראשו ונוטלין את כובעו שנאמר נשאו את רדידי.

דבר אחר קמתי אני לפתוח לדודי בתשובה ממה שאמרתי לעגל אלה אלקיך ישראל. ואצבעותי מור עובר שעבר הקב"ה על אותו מר שנאמר וינחם ה' על הרעה, על כפות המנעול שננעל שלא ליכנס לארץ. מצאוני השומרים אלו בני לוי כי שמרו אמרתך, הסובבים בעיר עברו ושובו משער לשער, הכוני פצעוני הגו איש את אחיו. נשאו את רדידי ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. תני רי שמעון בן יוחאי זה הזיין שניתן לישראל בחורב ושם המפורש כתוב בו, וכיון שחטאו ניטל מהם, רבי איבו אמר מלאך ירד וקלפו, רב אמר מאליו היה נקלף, שומרי החומות שומרי חומותיה של תורה. כי חולת אהבה אני מה החולה מצפה לרוחה כך ישראל מצפים לגאולה. אחותי בבל לאלהך לא איתנא פלחין. רעיתי במדי ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. יונתי ביון, אלכסנדרוס מוקדון כד הוה חזי לשמעון הצדיק הוה קאי על רגלוהי וכו'. תמתי באדום על שם תם עונך בת ציון:

אם תמצאו את דודי מה תגידו לו כי חולת אהבה אני, חולי שאני חולה אינו חולה מעים ולא מיחוש של ראש ולא כאב של עינים, ממה אני חולה מאהבה לא על אהבה אלא על מות עלמות אהבוך, איזה אומה בעולם שאמר לה הקב"ה רדי לים וירדה, אי זה אומה נכנסה לאש כחנניה מישאל ועזריה:

מה דודך מדוד היפה בנשים, אמר רבי עקיבא זה אלי ואנהו מדבר בנויותו ובשבחו של מי שאמר והיה העולם (בסיני) עובדי אלילים שואלים את ישראל לומר מה דודך מדוד שכך אתם נהרגין עליו שנאמר על כן עלמות אהבוך על מות, וכתיב כי עליך הורגנו כל היום, הרי אתם נאים הרי את גבורים בואו והתערבו עמנו ואנו עושין אתכם דוכסין ואיפרכין ואיסטרטליטין, וישראל אומרים לעו"א מכירין אתם אותו נאמר לכם מקצת שבחו דודי צח לי במצרים ועברתי בארץ מצרים, ואדום לי במצרים ועבר ה' לנגוף וגו', צח לי בים ובני ישראל לכו ביבשה, ואדום לי בים שנאמר וינער ה' את מצרים, צח לי בעולם הזה, ואדום לי בעולם הבא, רבי לוי בר חיתא אמר בה תלת, צח לי בשבת, ואדום לי בשאר ימי השבת, צח לי בראש השנה, ואדום לי כל ימות השנה, צח לי בעול הזה ואדום לי לעולם הבא:

דגול מרבבה, אמר רבי אבא בר כהנא מלך בשר ודם מעטיפתו ניכר, ברם הכא הוא אש ומשרתיו אש. ואתה מרבבות קדש, אות הוא בתוך רבבות קדש, ראשו כתם פז, עיניו כיונים, לחייו כערוגת, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, וכיון ששומעין העו"א שבחו של מי שאמר והיה העולם אומרים לישראל נלכה עמכם שנאמר אנה הלך דודך, וישראל אומרים לעובדי אלילים אין לכם חלק בו שנאמר אני לדודי ודודי לי (ברמז תשמ"ז):

ראשו כתם פז, זו תורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו, כתם פז אלו דברי תורה הנחמדים מזהב ומפז רב, דברים שנבראו מבראשית חמדתם ככתם פז ואלפים שנה קדמה לעולם:

קוצותיו תלתלים, זו הסרגול, שחורות כעורב אלו קוצי אותיות, רבי אלעזר ורבי יהושע במי הם מתקיימין במי שמשחיר ומעריב בהם, אמר רבי שמואל בר אידי דברי תורה צריכים השחרה, פרנסה מנין דכתיב מי יכין לעורב צידו, תדע לך שהוא כן שהרי אליהו זכור לטוב על ידי שהשחיר והעריב בהם לא כבר זמנתי עורבים ומביאים לו לחם ובשר:

כתוב אחד אומר לבושיה כתלג חור ושער ראשיה כעמר נקא, וכתיב ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחורות כעורב, ל"ק כאן בישיבה כאן במלחמה, דאמר מר אין נאה בישיבה אלא זקן ואין נאה במלחמה אלא בחור:

קוצותיו תלתלים, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לידרש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, שחורות כעורב במי אתה מוצא במי שמשחיר ומעריב עליהם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, רבי אבא אמר במי שמשחיר עיניו עליה כעורב, רבי אבא אמר במי שנעשה אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב, כי הא דרב אדא בר מתנה הוה קא אזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו לא בעי ינוקא ריפתא, אמר לה מי שלימו להו (קוקאי) [קורמי] דאגמא:

שחורות כעורב, מכאן לעורב שהוא שחור וכתיב את כל עורב למינו זה עורב שחור. קוצותיותלתלים, רבי חנין דצפורי פתר קריא בתלולית זה של עפר, מי שהוא טפש אור מי יוכל לפנות את זה, מי שהוא פקח אומר הריני קודח שני משפלות היום ושני משפלות למחר עד שאני קודח כלה, כך מי שהוא טפש אומר מי יכול ללמוד את התורה, נזיקין שלשים פרקים כלים שלשים פרקים, מי שהוא פקח אומר אני קורא היום שתי הלכות למחר שתי הלכות עד שאני קורא את כלה:

אמר רבי ראמות לאויל חכמות, לככר שהוא תלוי באוירו של בית, מי שהוא טפש אומר מי יכול להוריד את זה, מי שהוא פקח אומר לא אחד תלאו הרי אני מביא קנים ומספקן זה לזה ומורידו בו, כך מי שהוא טפש אומר מי יכול ללמוד תורה מה שבלבו של חכם, ומה אומר הפקח ולא מאחר למדם אלא הריני למד שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר עד שאני למד כל התורה כמותו. אמר רבי לוי לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאותו, מי שהוא טפש אומר מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו, מי שהוא פקח אומר ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל, כך מי שהוא טפש מהו אומר מה אני למד תור ומשכחה, מי שהוא פקח מהו אומר ולא שכר יגיעה הקב"ה נותן. א"ר זעירא אפילו דברים שאתה רואה אותם קוצים בתורה, תלתלים הם, יכולי הם להחריב את העולם ולעשותו תל, כענין שנאמר והיתה תל עולם. כתיב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אם את עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את העולם, שנאמר לא תשתחוה לאל אחר אם אתה עושה רי"ש דל"ת אתה מחריב את העולם, כתיב ולא יחללו את שם קדשי אם אתה עושה חי"ת ה"א אתה מחריב את העולם, כתיב כל הנשמה תהלל יה אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם. כתיב כחשו בה' אם אתה עושה בי"ת כ"ף אתה מחריב את העולם. ר' אלכסנדרי קרי ליה שחורות כעורב אם מתכנסים כל העולם להלכין כנף אחד של עורב אינן יכולין, כך אם מתכנסין כל העולם לעקור דבר אחד מן התורה אינן יכולין, ממי אתה למד משלמה שבקש לעקור בר אחד מן התורה ועלה קטיגורו, מי קטיגורו רבי יהודה בר לוי אמר יו"ד של ירבה קטיגורו. תני רשב"י ספר משנה תורה קיטרג עלה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפני רבש"ע עקרני שלמה ועשאני פלסתר שדייתיקי ששנים ושלשה דברים בטלים ממנה כולה בטלה, והרי שלמה בקש לעקור יו"ד ממני, כתיב ולא ירבה לו סוסים והרבה לו, כתיב ולא ירבה לו נשים והרבה לו, וכסף וזהב לא ירבה לו והרבה לו, אמר הקב"ה צאי ליך הרישלמ ומאה כיוצא בו בטלים ויו"ד ממך אינה בטלה, ר' הונא בש"ר אחא אמרי יו"ד שנטל הקב"ה משרה היתה פורחת באויר וטסה לפני כסאו של הקב"ה אמרה לפניו רבש"ע מפני שהייתי קטנה של אותיות הוצאתני משמה של צדקת, אמר לה היית בשמה של צדקת נקבה ובסוף, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראש שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע:

שחורות כעורב שחורים, כעורב בעולם הזה, ולעתיד לבא מראיהן כלפידים אלו ת"ח, ר' שמואל בר יצחק פתר קריא בפרשיותיה של תורה אף על פי כן שנראות כאלו כעורות ושחורות לאמרם ברבים כגון הלכות זיבת ונגעים אמור הרי הם ערבות לפני, תדע לך שפרשת זב וזבה לא נאמרו כאחת אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה:

לחייו כערוגת הבשם, אמר רבי אלעזר אם משים אדם עצמו כערוגה שהכל דשין אותה אי נמי כבשם שהכל מתבשמים ממנה תלמודו מתקיים בידו, שפתותיו שושנים אל תקרי שושנים אלא ששונים, אמר ר' שמעון בן לוי תורה שנתן הקב"ה לישראל עורה של אש לבנה, וכתובה באש שחורה, וחצובה מאש, והיא (מבולבלת) [מוכללת] באש, ונתונה באש שנא' מימינו אש דת למו (בתורה רמז תתקנ"א):

שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז, אמר ר' אלעזר הקפר העמוד הזה אם אין לו כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה אינו נראה נאה, אמר רבי שמואל בר גדליה אין לך פרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה, מה כתיב למעלה וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר וגו' ושבתה הארץ, ואחר כך פרשת היובל, ואם לא שמר שמטין ויובלות סוף שהוא מוכר את אחוזתו שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך וכל הסמוכים אחריו. רבי חוניא בר קפרא אמר שוקיו עמודי שש זה העולם שנברא לששה ימים, מיוסדים על אדני פז אלו דברי תור הנחמדים מזהב ומפז:

מראהו כלבנון בחור כארזים, אמר רבי חייא בר אבא לפי כל עסק ועסק ולפי כל דבר ודבר הקב"ה נראה להם לישראל, בים נראה להם כגבור עושה מלחמותיהם של ישראל, בסיני נגלה להם כסופר מלמד תורה לישראל, בימי דניאל כזקן מלמד תורה, שכן נאה שתהא תורה יוצאה מפי הזקנים, בימי שלמה נראה להם בחור לפי מעשיהם, בחור כארזים:

חכו ממתקים, אמר רבי הונא ברבי יוסי בוא וראה מה הקב"ה אומר לישראל ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם, אדם אומר לחברו אם לא תחבל בעצמך אתן לך שכרך, יש חיך מתוק מזה, רבי אבהו אמר ואבדיל אתכם מן העמים, אלו כתיב ואבדיל את העמים מכם לא היה גר מתגייר אלא ואבדיל אתכם רמז לעו"א להתגייר יש חיך מתוק מזה. אמר רבי אחא מלך בשר ודם כשהוא נותן אסטטיבא אינו נותן דונאטיבא, אבל הקב"ה נתן את השבת ונתן לחם משנה, דכתיב לקטו לחם משנה, וכתיב ראו כי ה' נתן לכם השבת. אמר רבי יוחנן ראה מה כתיב והרשע כי ישוב מחטאתיו וגו' חיה יחיה ולא ימות, אמר הקב"ה כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו יש חיך מתוק מזה.

דבר אחר מלך בשר ודם אם יש לו אוהב והוא מחבבו אם חולה אוהבו משלח ומבקרו, ואם היה חביב עליו ביותר הולך ומבקרו, שמא אם יצא לאכסניא יכול שיצא המלך עמו, אבל הקב"ה אינו כן אלא ואוהב את יעקב, מתה רבקה בא לנחמו, יצא לאכסניא היה עמו שנאמר הנה אנכי עמך, חזר היה עמו שנאמר שוב אל ארץ אבותיך.

דבר אחר מה דודך מדוד היפה בנשים הכשרה שבאומות, דודי צח כששומרים את התורה, ואדום כשיפרע מן העו"א, ראשו כתם פז בשעה שהוא מביא יסורין בגיהנם, קוצותיו תלתלי זה היה המזבח, רוחצות בחלב אלו המדרשות, לחייו כערוגת הבושם אלו הלוחות, שפתותיו שושנים אלו האגדות. שוקיו עמודי שש ביום שנכנס משה ועמד לפני כסא הכבוד, אנה הלך דודך ביום שנאמר ויבן מזבח תחת ההר, שהיו ישראל סבורים שהר סיני קדושת עולם ולא היה אלא קדושת שעה. דודי ירד לגנו ביום קרבנו של הבל ושל נח ושל מנוח ושלמה. ידיו גלילי זהב אלו הלוחות שנאמר והלוחות מעשה אלהים. גלילי זהב אלו דברי תורה שנאמר הנחמדים מזהב וכו', אמר רבי יהושע בר נחמיה מעשה נסים היו ונגללין היו ושל סנפירינון היו, רבי מנחמא בשם רבי אבין אמר וחצובין מגלגל חמה. עיניו כיונים שנאמר עיני ה' צופות רעים וטובים.

דבר אחר אלו תלמידי חכמים שהם גלגל עינו של עולם. על אפיקי מים בשעה שהם יושבים ועוסקים בתורה שנמשלה למים הקב"ה בא ומאיר עליהם בהלכה דכתיב מצות ה' ברה מאירת עינים. רוחצות בחלב דברים המסותרים מלבינין אותם כחלב, יושבות עלמלאת כאדם שהוא יושב על הברכה וממלא ומשקה, ממולאים בתרשיש כימה רבה ארוכה מארץ מדה וגו', מה הים הזה בין גל לגל גלגלים קטנים, כך בין דבור לדבור דקדוקים של תורה. מעולפת ספירים אלו ספרי תורה שהם דומים לעשת שן שמקושטת כספיר. זה דודי וזה רעי, אמר הקב"ה כל מי שמבטל צרכ יו ויושב ועוסק בתורה זה דודי וזה רעי, ולא עוד אלא כאלו בנה בית המקדש דכתיב בנות ירושלים:

אנה הלך דודך, בשעה שנכנסו אויבים למקדש היו מטיילים בו ארוכות וקצרות והיו אומרים לישראל היכן הוא אלהיכם דודי ירד לגנו זה גן עדן אצל הצדיקים.

דבר אחר ירד לגנו זה הקב"ה, לערוגת הבושם אלו ישראל. לרעות בגנים אלו עובדי אלילים. וללקוט שושנים אלו צדיקים שביניהם.

דבר אחר דודי ירד לגנו בכל יום הקב"ה נגלה על הצדיקים בגן עדן ונמלך בהם אם הוא זמן טל מוריד טל לעולם, ואם הוא זמן גשם מוריד גשמים לעולם. אני לדודי בעולם הזה, ודודי לי בעולם הבא.

דבר אחר דודי ירד לגנו, כד דמך רבי חייא בר אבא בר אחתיה דבר קפרא עאל ריש לקיש אפטר עלוי, דודי ירד לגנו זה הקב"ה, ירד לגנו זה העולם, לערוגות הבושם אלו ישראל, לרעות בגנים אלו עובדי אלילים, וללקוט שושנים אלו הצדיקים כדי לסלקן מביניהם, משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן והיה אותו הבן חביב עליו יותר, מה עשה המלך נטע לו פרדס, בשעה שהיה הבן עושה רצונו היה מחזר בכל העולם כלו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ומביאה ונוטעה בתוך פרדסו, ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצצם, כך בשעה שישראל עושים רצונו של מקום הקב"ה חוזר בכל (מקום) העולם ורואה איזה צדיק בעובדי אלילים ומביאו ומדבקו לישראל כגון יתרו ורחב, ובשעה שמכעיסין אותו הוא מסלק את הצדיק שביניהם:

דבר אחר צח לישראל, ואדום לעובדי אלילים שנאמר מדוע אדום ללבושך, וכן הוא אומר ימינך ה' נאדרי בכח וגו', ואומר ונודעה יד ה' את עבדיו וגו', ואומר משא דבר ה'. בארץ חדרך, חד לעו"א, ורך לישראל, כיוצא בו ולאסירים פקח קוח מפקח לישראל ומקהה לעובדי אלילים,

דבר אחר אדום כל ימות השנה וצח ביום הכפורים, אדום בעולם הזה וצח בעולם הבא, אדום לדור המבול וצח לנח, אדום לדור הפלגה וצח לאברהם, אדום לסדום וצח ללוט, אדום למצרים לא ראו איש את אחיו, וצח לישראל ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, ערפל לעו"א ועליך יזרח ה'. דגול מרבבה ה' צבאות אות הוא בצבא שלו. קוצותיו תלתלים אלו תלמידי חכמים שמתקבצים לעסוק בתורה תלי תלים.

דבר אחר אדם נכנס ללמוד תורה ושומעם תלי תלים אם עצל הוא בורח ואם בקי הוא שמח שמצא מלאכה שאינוה פוסקת. נוטפות מר עובר שהם מרים למי שעובר עליהם. הסבי עיניך, למלך שזמן אורחים לסעודה וצר כל מיני סעודה (בפה) [במפה] והיו האורחים רואים אותו ודעתן מיושבת, כך הקב"ה הראה דוגמא בעולם הזה (של) מעין מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. כבר החיה מתים על ידי אליהו ויחזקאל ואלישע, והיו מלכים אומניך, נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד, כי תעבור במים אתך אני בים ובירדן. כי תלך במו אש לחנניה מישאל ועזריה. שניך כעדר הרחלים תפלת צדיקים יפה מקרבן כליל שנאמר ותיטב לה' משור פר:

יפה את רעיתי כתרצה, שאני מתרצה לכם.

דבר אחר כשאתם מתרצים לי בקרבנות שנאמר ונרצה לו לכפר עליו, נאוה בירושלם כאותן מלאכי השרת שהם יראים ומושלמים לי, איומה כנדגלות במה איומה את כנדגלות בדגלים שנתתי לך שנאמר איש על דגלו באותות:

ששים המה מלכות, אלו ששים רבוא, ושמונים פילגשים אלו מבן עשרים שנה ומעלה, ועלמות אין מספר אלו קטנים שאין להם מנין, אף על פי כן אחת היא יונתי תמתי זה משה שהוא שקול כנגד כלם שנאמר כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל. ואומר אז ישיר משה ובני ישראל, וכבר היה רבי עקיבא יושב ודורש שילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא, זו יוכבד שילדה משה.

דבר אחר ששים המה מלכות אלו העו"א. אחת היא יונתי אלו ישראל, ומכלם לא דקדק הקב"ה במנינם, אבל ישראל דקדק במנינם דכתיב שאו את ראש כל עדת בני ישראל, משל למלך שהיו לו גרנות והיו כלם טנופות ומלאות זונין לפיכך לא דקדק במנינם וכו'. אחת היא יונתי תמתי, אחת היא יונתי זה אברהם שנאמר אחד היה אברהם, אחת היא לאמה זה יצחק שהיה יחיד לאמו. ברה היא ליולדתה זה יעקב שהיה ברור לאמו שהוא צדיק:

ראוה בנות אלו השבטים, שנאמר והקול נשמע בית פרעה, ויהללוה זה יוסף שנאמר ויאמר פרעה הנמצא כזה וגו', ראוה בנות ויאשרוה עתידין ישראל להתקלס מן האומות, וכן הוא אומר ואשרו אתכם כל (העמים) [הגוים], אמר רבי שמעון בן חלפתא כשהמטרונא מתקלסת מקרוביה או משכניה אין לה כבוד, ואימתי הוא כבוד כשהיא מתקלסת מצרותיה, וכן הוא אומר ברוך תהיה מכל העמים, כגון פרעה ליוסף, בלעם ליעקב, לבן לרבקה, נבוכדנאצר לדניאל:

מי זאת הנשקפה כמו שחר אלו ישראל כשהיו מהלכין במדבר היה הארון מהלך לפניהם שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא כמין שני זיקוקין של אש היה יוצא מבין שני בדי הארון והיו שורפין את הנחשים שהיו כקורות הבד, ואת העקרבים שהיו עשרים זרתות, והיו שורפין את הקוצים ואת הברקנים, שנאמר המוליכך במדבר הגדול וגו', והיו עובדי אלילים רואים את העשן והיו אומרים מי זאת עולה מן המדבר, ורואים היאך הקב"ה עושה להם נסים מעלה להם את הבאר מוריד להם את המן מגיז להם את השלו והוא בכבודו מאיר להם שנאמר וה' הולך לפניהם יומם, והיו עובדי אלילים רואים את עמוד הענן ביום ואת עמוד האש בלילה ואומרים מי זאת הנשקפה כמו שחר מי היא האומה שכל תשמישיה באורי אלקים אלו. יפה כלבנה מה הלבנה ביום ובלילה כך ישראל שולטי בעולם הזה ובעולם הבא, יכול כלבנה יהיו חסרים, תלמוד לומר ברה כחמה מה חמה שלמה כך היו ישראל מלאים במצות:

איומה כנדגלות. רבי אלעזר ורבי יהושע, ר' אלעזר אומר כמלאכי השרת שהם עומדים דגלים דגלים, ר' יהושע אומר כיציאתן ממצרים שהיו עומדים דגלים דגלים. תני ר' חייא משל לבת מלכים שהיתה מלקטת בשלפין, והמלך עובר והכירה שהיא בתו ונטלה והושיבה עמו בקרונין והיו חברותיה תמהות עליה ואומרות אתמול היית מלקטת בשלפין והיום את יושבת בקרונין עם המלך, אמרה להן כשם שאתן תמהות עלי כך אני תמהה על עצמי, כך כשהיו ישראל משועבדין בטיט ולבני היו מאוסין בעיניהן של מצריים, וכשנגאלו נעשו חורין וסגנים על באי עולם, והיו תמהים והיו ישראל אומרים להם אף אנו תמהים עלינו כשם שאתם תמהים, ויותר מכם אנו תמהים שנאמר לא ידעתי נפשי שמתני.

דבר אחר מי זאת הנשקפה זו גאולת המשיח כדרך שהשחר יוצא ואפלה בורחת מלפניו, כך אפלה נופלת על העו"א כשיבא משיח.

דבר אחר מה חמה ולבנה בפרהסיא, כך כשיגלה מלכות משיח היא באה בפרהסיא. ד"א כשהמקום מביא טובה לעולם בהשקפה הוא מביאה שנאמר וישקף ה' אל מחנה מצרים.

דבר אחר מה חמה ולבנה אין אורו של זה דומה לאורו של זה, אף לעתיד לבא אדם מקבל לפי מעשיו (כתוב ברמז רצ"ז):

אל גנת אגוז ירדתי. דרש רבא למה נמשלו דברי תורה לאגוז, לומר לך מה אגוז אע"פ שמלוכלך בטיט ובצואה אינו נמאס, אף תלמיד חכם אע"פ שסרח אין תורתו נמאסת. ד"א למה נמשלו דברי תורה לאגוז, א"ר יהושע דסיכנין בשם רבי יהושע בן לוי כל האילנות בשעה שהם לוקין מכסין עקריהן והם חיים, אבל האגוז הזה כשלוקה מגלה שרשיו והם חיים, כך ישראל מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם.

דבר אחר למה נמשלו כאגוז, לומר לך מה האגוז הזה עשוי ארבע מגורות, כך ישראל כשיצאו ממצרים עשאן משה ארבעה דגלים והשכינה באמצע שנאמר ונסע אהל מועד בתוך המחנות, מה האגוז הזה שחוק לתינוקות ותענוג למלכים, כך ישראל כשהם זוכים והיו מלכים אומניך, באדין נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד, וכשהם חוטאים הייתי שחוק לכל עמי. ד"א האגוז הזה עצו משמר את פריו, כך ישראל עוסקים בתורה וחבריהם עוסקים בגמילות חסדים.

דבר אחר האגוז כל זמן שעצו דבוק לפריו הוא משומר, פרש ממנו משליכין אותו לאשפה, כך ישראל כל זמן שדבוקים לחכמים ושומעים דבריהם הם זוכים לקנות שני עולמים, פרשו מהם אבדומן העולם.

דבר אחר האגוז הזה נקלף שני קליפין, לכך נמשלו ישראל בו, א"ר אבין שהם מוהלים ופורעים.

דבר אחר כל הפירות כשהם נופלות לארץ אין להם קול, והאגוז כשהוא נופל לארץ קולו נשמע, כך כשהצדיקים מתים הקול הולך בכל העולם.

דבר אחר כל הפירות יכול אדם ליטול מהם מתוך השק ואין חבריהם מרגישים, אבל האגוז כיון שאתה נותן ידך ונוטל מהם מעט כלם מתרגשים, כך האיש יחטא ועל כל העדה תקצוף.

דבר אחר כל הפירות אם נופלים לארץ מתלכלכים ונפשו של אדם קצה בהם לאכלם, אבל האגוז אם נופל ומתלכלך מרחיצו ואוכלו, כך ישראל אפילו מתלכלכים בעבירות כל ימות השנה יום הכפורים בא ומרחיצם מכל עונותיהם שנאמר כי ביום הזה יכפר וגו'.

דבר אחר האגוז הזה נתון בקופסא אם מבקש אדם ליתן פלפלין או שומשמין ביניהם מחזיקים הם, מה שאין כן בתאנים ותמרים, כך ישראל מקבלים מי שבא להתגייר. א"ר לוי האגוז הזה יש בו שלשה מינים, אגוזי פרך, ובינונים, וקטרונים. של פרך שנפרך מעצמו, והבינוני אתה מקיש עליו ונשבר, והקטרונים מתקשה לישבר ואתה מקיש עליו באבן לשברו אעפ"כ אין תועלת בו, כך הם ישראל יש מהם עושים מצוה מעצמם, ויש בהם שאתה תובעם למצוה ומיד הם נותנים, ויש בהם שאפילו אתה מקיש עליו כמה פעמים אין מועיל הימנו כלום, (אעפ"כ) אמר ר' לוי [המשל אומר] הפתח שאינו פתוח למצוה פתוח לרופא.

דבר אחר הא גוז הזה חלק מי שאינו אומן לעלות בו מיד הוא נופל, כך כל מי שמשרת ישראל [צריך] לשמור את עצמו שלא יטול את שלו מתחת ידיהם כגון משה וישעיה ואליהו. משה אמר שמעו נא המורים, ואומר לכן לא תביאו את הקהל הזה. ישעיה אמר ובתוך עם טמא שפתים, מיד ובידו רצפה. אליהו אמר כי עזבו בריתך (בית) [בני] ישראל, ונאמר לו ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך.

דבר אחר אל גנת אגוז, אמר רבי יהושע בן חנניה שאני גוזז אותה כל שע, אומות העולם חוטאים ואני מאריך רוחי להם, אבל ישראל איני מקיף להם אלא חטאו אני גוזזם, אעפ"כ כל דבר שהוא נגזז מיד הוא מחליף ומשבח, וכן הוא אומר ישראל ויהודה רבים כחול אשר על שפת הים.

דבר אחר אל גנת אגוז זה היה אברהם. לראות הפרחה הגפן זה היה יצחק. הנצו הרמונים זה יעקב ושבטיו.

דבר אחר אל גנת אגוז אלו ישראל שנתקדשו לפני הר סיני שנמשלו כאגוז מה האגוז הזה אם הקשתו כלו מפעפע, כך ישראל משנתקדשו נעשו נוחים. א"ר יוסי בר יהודה מי שלא ראה אגוז מימיו ואינו יודעו, מה סבור שאין בו כלום אלא עצים, פעפעו הרי הוא מוציא אותו מגורות של אוכלים, כך ישראל האומות שאין מכירים אותם אומרים בעונותיהם הם לוקים, בדקו אותם הםמוציאים אותם מגורות מגורות של מצוה:

שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך. אמר רבי ברכיה ארבעה פעמים כתיב שובי כנגד ארבע מלכיות שישראל נכנסים ויוצאים מתוכם בשלום, השולמית אומה שמסיימין לה שלום בכל יום שנאמר וישם לך שלום, אומה ששלום העולם דר בתוכה, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אומה שאני עתיד ליתן לה שלום, הדא הוא דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום. רבי שמואל ברבי תנחומא ורבי חנין ברבי ורבי ברכיה בן צרויה משום ר' אידי אומרים אומה שעשתה שלום ביני ובין עולמי שאלמלא היא הייתי מחריב את עולמי. רבי אלעזר אומר אומה שהיא משלמת אסטטיונו של עולם, הן הן בעוה"ז הן הן בעוה"ב, ר' יהושע דסיכנין בש"ר לוי אומה שכל טובה הבאה לעולם אינה באה אלא בזכותה, הטל אינו יורד אלא בזכותה שנאמר ויתן לך האלקים, הגשמים אינם יורדים אלא בזכותה, עו"א אומרים לה שובי שובי השולמית הדבקו לנו ובאו לכם אצלנו ואנו עושים אתכם דוכסין שלטונים והגמונים, וישראל אומרים להם מה תחזו בשולמית, מה גדולה אתם נותנים לנו שמא כמחולת מחנים שמא אתם יכולים ליתן גדולה שנתן לנו הקב"ה במדבר דגל מחנה יהודה דגל מחנה ראובן דגל מחנה אפרים דגל מחנה דן יכולין אתם לעשות כן לנו.

דבר אחר כמחולת המחנים שאנו חוטאים והוא מיחל לנו יכולין אתם לעשות כך, אף בלעם וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, התחיל אומר מי יוכל ליגע באלו:

מה יפו פעמיך. דרש רבא כמה יפים פעמותיו של ישראל. בנעלים, בשעה שעולים לרגל. בת נדיב, בתו של אברהם שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם, ולא אלקי יצחק ויעקב, אלא אלקי אברהם, שהיה תחלה לגרים:

חמוקי ירכיך כמו חלאים, אמר רבה בר בר חנה שיתין נבראו מששת ימי בראשית שנאמר חמוקי ירכיך אלו שיתין, כמו חלאים שהיו חלולים ויורדים על התהום. מעשה ידי אמן, ידי אומנות של הקב"ה. דבי רבי ישמעאל תנא בראשית אל תקרא בראשית אלא ברא שית (כתוב ברמז ת"א). תנא דבי דבי רבי ענן מאי דכתיב חמוקי ירכיך, למה נמשלו דברי תורה לירך, לומר לך מה ירך בסתר מבפנים אף דברי תורה בסתר מבפנים, פעם אחת גזר רבינו שלא ישנו לתלמידים בשוק, מאי דרש, מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר, והכתיב חכמות בחוץ תרונה, ההוא כדרבא דאמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ, והא כתיב לא מראש בסתר דברתי, ההוא ביומא דכלה, איכא דאמרי חמוקי ירכיך בצדקה ובגמילות חסדים (ברמז תקל"א):

שררך אגן הסהר. שנו רבותינו סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, מנא הני מילי א"ר אחא ברבי חנינא אמר קרא שררך אגן הסהר, שדרך זה סנהדרין, ולמה נקרא שמה שררך שהיא יושבת בטבורו של עולם, אגן שמגינה על כל העולם כלו, הסהר שהיא דומה לסהר. אל יחסר המזק שאם הוצרך אחד מהם לצאת רואין אם יש שם עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא:

בטנך ערמת חטים. מה ערמת חטים הכל נהנין ממנה אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהם, סוגה בשושנים שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בה פרצות, והיינו דאמר ליה ההוא מינאי לרב כהנא אמריתו נדה שרי ליחודי בהדי גברא, אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת, אמר ליה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים.

דבר אחר שררך אגן הסהר מדבר בסנהדרין שהיו נתונים באמצעו של בית בלשכת הגזית כשרר הזה שהוא נתון באמצעו של גוף.

דבר אחר מה השרר הזה כל זמן שהתינוק במעי אמו חי מן השרר שלו, כך ישראל חיין מן סנהדרין. מהו אגן הסהר (פתרון של פרקמטיא כלומר שצריך הוא יוצא ממנו, ואין הלשון הזה אלא פתרון) שנאמר ויקח משה חצי הדם וישם באגנות. בטנך ערמת חטים אמר רי יוחנן זו תורת כהנים שהיא כלה חטאות ואשמות חטאת היא אשם [הוא] והיא נתונה באמצע התור, אמר ר"ל למה נמשלה בחטים, אלא מה חטים הללו כלן עולות למדה כך היו ישראל כלם עולים למנין החכמים והזקנים והחסידים, א"ר יעקב בר אידי והלא ערמת של אסטרבולין יפה משל חטים, אלא אין העולם יכול לעמוד על אסטרבולין ויכול הוא לעמוד על חטים. ד"א ערמת חטים א"ר יצחק אין אדם מונה עם בן ביתו לא משפלות של זבל ולא של מוץ ולא של קש והוא מונה משפלות של חטים ואינו מונה ומשפלות של זבל מהו עושה ממחה אותם במים, וכן דור המבול ויאמר ה' אמחה את האדם ולא משפלות של מוץ ומהו עושה מזרה אותו לרוח, וכן דור הפלגה ויפץ ה' אותם משם, וכן חבילות של קש מהו עושה, נותן אותו בקמון, וכן עשה למצרים יאכלמו כקש, ומהו מונה חבילות של חטים, אלו ישראל, לפיכך הוא סופרן כי תשא את ראש בני ישראל.

דבר אחר סוגה בשושנים, יש אדם גודר בשושנים, דרך בני אדם גודרים בקוצים ובדרדרים אלא היה אדם מתאוה לראות חופתו הוציא יציאותיו והציע חופתו, בא ליזקק עם אשתו אומרת לו שושנה אדומה ראיתי, מיד פרש הימנה זה הופך פניו לכאן וזה הופכת פניה. מי הפרישו ממנה אי זה עקרב עקצו אי זה נחש נשכו אי זה גדר עמד ביניהם, אלא אלו הם דברי תורה שרכים הם כשושנים. בטנך ערמת חטים, מה השבולת הזו מתמרת ועולה והק נה ארוך ועליה רחבים וארוכים והשבולת בראש הקנים והקנה שלה מתגאה ואומר בשבילי נזרעה השדה, אמרה להם השבולת הרי הגורן בא והכל מפייסין בשביל מי נזרעה השדה באת הגורן מכניסין את הקש לאור וזורק את המוץ לרוח ומכניס את החטים לאוצר וכל העובר נוטל ומנשקן, כך לעתיד לבא והיו עמים משרפות שיד, יהיו כמוץ לפני רוח, יאכלמו כקש, אבל ישראל ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר:

עיניך ברכות בחשבון. עיניך אלו הזקנים הממונים על הצבור שנאמר והיה אם מעיני העדה, ברכות מה ברכה זו אין אדם יודע מה בתוכה, כך אין אדם יכול לעמוד על דברי חכמים. בחשבון בחשבונות שנגמרין בעצה ובמחשבה, היכן נגמרין, בשער בת רבים בבתי מדרשים. אפך כמגדל הלבנון עשיתם את התורה, צופה פני דמשק קוו לאליהו שנאמר לו לך שוב לדרכך מדברה דמשק הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. ד"א עיניך ברכות בחשבון אלו סנהדרין שנאמר והיה אם מעיני העדה, ברכות בחשבון שהיו יושבים ומחשבים ל"ו מזכין ול"ה מחייבים זכאי. על שער בת רבים, ר' יהודה בנו של רבי אומר כל הלכה שהיא יוצא לשער זו סנהדרין, בת רבים, כשם שהרבים מוציאין אותה:

ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן, הדלים שברשים הם חביבים לפני כדניאל. מלך אסור ברהטים, אמר לו הקב"ה כביכול אסור אני ביניכם, בזכות מה בזכות הריצות שרץ אברהם לפני שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, רבי לוי אמר בזכות יעקב שכתוב בו ברהטים בשקתות המים.

דבר אחר אמר הקב"ה למשה מלך עשיתיך עליהם גזור והם עושים.

דבר אחר ראשך עליך ככרמל, אמר הקב"ה הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלה לראש הכרמל. ודלת ראשך כארגמן והדלים שבכם חביבים עלי כדוד שנאמר והיה הנכשל בהם וגו' כדויד, רבי ברכיה אמר מלך זה משה דכתיב ויהי בישורון מלך. אסור ברהטים שגזר הקב"ה עליו שלא ליכנס לארץ ישראל, בשביל מה, בשביל מי מריבה.

דבר אחר מלך אסור ברהטים מלך זה מלך מלכי המלכים, ואין אסור אלא שבועה שנאמר ואסרה אסר, ברהטים אלו האבות שרצו לפני כסוסים ונשבע לאבות שנאמר למען הקים אותך היום לו לעם כאשר נשבע לאבותיך, לפיכך איני יכוללעשות לעבור על שבועתו, וכן אתה מוצא כשבקשו לפרוק עולו בימי יחזקאל אמר להם יחזקאל העולה על רוחכם היו לא תהיה חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם:

אמרתי אעלה בתמר אחוה בסנסניו, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן אמרתי אעלה בתמר ועכשו לא עלתה בידי אלא סנסנה אחת של חנניה מישאל ועזריה (כתוב בתורה רמז תקצ"א):

וחכך כיין הטוב. אמר רב יהודה אמר שמואל מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים, וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים, אלא כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעה"ז, דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר, אמר ר' יצחק בר זעירי א"ר שמעון נזירא מאי קראה וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, ככומר הזה של ענבים מה כומר של ענבים אדם מניח אצבעו עליו דובב אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר (כתוב בפסוק יעלזו חסידים בכבוד):

דובב שפתי ישנים. ר' חנינא בר פפא ורבי סימון, חד אמר כהדא דשתי קונדיטון, וחד אמר כהדין דשתי חמר עתיק אף על גב דשתי ליה טעמיה בפומיה. מה יפית ומה נעמת (כתוב ברמז תת"א):

אני לדודי ועלי תשוקתו. ארבע תשוקות הם, אין תשוקת האשה אלא לבעלה שנאמר ואל אישך תשוקתך, אין תשוקת יצר הרע אלא על קין וחבריו שנאמר ואליך תשוקתו, אין תשוקתן של גשמים אלא על הארץ שנאמר פקדת הארץ ותשוקקה, אין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל שנאמר ועלי תשוקתו, אף על פי שאנו תשים לו אנו מקוים:

לכה דודי נצא השדה. דרש רבא אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות ושבועת שוא. נצא השדה ואראך ת"ח שיושבים ועוסקים בתורה מתוך הדחק, נלינה בכפרים אל תקרי בכפרים אלא בכופרים בוא ואראך אותן שהשפעת לו טובה וכפרו בך, נשכימה לכרמים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, נראה הפרחה הגפן אלו בעלי מקרא, פתח הסמדר אלו בעלי משנה, הנצו הרמונים אלו בעלי תלמוד, שם אתן את דודי לך שם אראך כבודי וגדלי שבח בני ובנותי:

הדודאים נתנו ריח. זה יששכר וזבולון, זבולון יושב ועוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של יששכר והתורה רבה על ישראל. אמר רבי לוי בוא וראה כחן של דודאים שעל ידי דודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל יששכר וזבולון. דרש רבא הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ועל פתחינו כל מגדים אלו בנות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן. חדשים גם ישנים, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה הרבה גזרות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקיימתי, אמר ליה רב חסדא לההוא מרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה מי שמיע לך חדשים גם ישנים מאי ניהו, א"ל אלו מצות קלות אלו מצות חמורות, א"ל וכי תורה פעמים פעמים נתנה, אלא הללו דברי תורה והללו דברי סופרים, לפי שנאמר הדוד אחד תאנים טובות מאד אלו צדיקים גמורים, והדוד אחד תאנים רעות אלו רשעים גמורים, ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוין, תלמוד לומר הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח:

מי יתנך כאח לי. אי זה אח, אתה מוצא מתחלת ברייתו של עולם האחים שונאים זה את זה, קין להבל ויקם קין אל הבל אחיו. ויהרגהו, ישמעאל ליצחק ותרא שרה את בן הגר המצרית משחק, ואין משחק אלא שפיכות דמים דכתיב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, עשו ליעקב ויאמר עשו בלבו יקרבו וגו', אחי יוסף ליוסף וישנאו אותו, ובאי זה אח אמר ישראל, כמשה ואהרן שנאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד שהיו אוהבים זה את זה, שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא קנאו זה את זה. אמצאך בחוץ אשקך ויפגשהו בהר האלקים וישק לו.

דבר אחר כיוסף לאחיו, אתה מוצא אחר כל הרעות שעשו לו אמר להם אנכי אכלכל אתכם וגו', וכתיב וינשק לכל אחיו ויבך עליהם וגו':

תחת התפוח עוררתיך, דרש רבא בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ממצרים (כתוב ביחזקאל ברמז שנ"ד):

שימני כחותם על לבך. א"ר אבהו שני דברים שאלוישראל לפני הקב"ה ואמר להם הנביא לא שאלתם כראוי. כי עזה כמות אהבה, אהבה שאהב יעקב את רחל שנאמר ויאהב יעקב את רחל. קשה כשאול קנאה שקנאה רחל באחותה שנאמר ותקנא רחל באחותה, ומה תעשה אהבה בצד קנאה.

דבר אחר זה אהבת דוד ויהונתן שנאמר ויאהבהו יהונתן כנפשו. קשה כשאול קנאה, קנאת שאול בדוד, ומה תעשה אהבה בצד קנאה. ד"א זה אהבת יעקב ליוסף שנאמר וישראל אהב את יוסף. קשה כשאול קנאה ויקנאו בו אחיו, ומה תעשה אהבה בצד הקנאה.

דבר אחר אהבה שאהב משה ליהושע קשה כשאול קנאה המקנא אתה לי. ד"א כי עז כמות אבה אהבתי אתכם, ואהבת את ה' אלקיך, עלמות אהבוך, קשה כשאול קנאה, קנאת ביתך אכלתני. מי זאת עולה מן המדבר, משל למלך שנשא אשה וכו'. שמה חבלתך אמך זו יציאת מצרים שהיתה הארץ מתחבלת כיולדת. שימני כחותם זה אברהם שקיים המילה כחותם. על זרועך זה יצחק כשם שתפלין נדבקין בזרוע כך יצחק נדבק בהקב"ה. כי עזה כמות אהבה, שאהב הקב"ה את יעקב דכתיב ואוהב את יעקב. רשפוה רשפי אש, לעתיד לבא זיוון של ישראל יוצא באש של כסא הכבוד שנאמר והיה אור ישראל לאש. זאת קומתך דמתה לתמר, אמר ר' אבהו כשם שעשיתי נס לתמר ולבניה וביישתי את שונאם, כך אני עתיד לעשות לכם נס ולבייש את שונאיכם. ושדיך לאשכולות, אלו חנניה מישאל ועזריה. אמרתי אעלה בתמר, בשעה שגלו יש אל אמרו להם עובדי אלילים מעכשו אין בו כח, אמר הקב"ה אני מודיע את גבורתי ביד בניה של תמר. וריח אפך כתפוחים, כשיצאו מכבשן האש היה הולך ריחן כתפוח. וחכך כיין הטוב זה המדרש, הולך לדודי למישרים אלו תלמידי חכמים, כי עזה כמות אהבה בשעה שישראל מומתין על קדוש השם. קשה כשאול קנאה כשחרב בית המקדש. רשפי אש, ממרום שלח אש:

מים רבים לא יוכלו (ברמז תרס"ה):

מים רבים אלו עו"א ונהרות אלו המלכיות. אם יתן איש את כל הון ביתו זה המן הרשע בוז יבוזו לו שנאמר ויבז בעיניו. אחות לנו קטנה זו התורה שנאמר אמור לחכמה אחותי את קטנה במראה וגדולה במעשים, ושדים אין לה כאשה אבל היא מינקת לכל העולם שנאמר דדיה ירווך בכל עת, מה נעשה באי זה פנים נקביל פני שכינה במצותיה של תורה, והקב"ה אומר להם אם חומה היא אם משימין עצמם כחומה לחצי נבנה עליה טירת כסף כשם שהכסף נכנס לאור ויוצא שלם ואינו חסר, כך הם נכנסים למלכיות ויוצאים שלמים, ואם דלת היא כשם שהדלת אינה אלא לשעה כך הם אינם יוצאים אלא לשעה:

כרם היה לשלמה. זה בית המקדש, ולמה תלהו בשלמה, לפי שנתן נפשו עליו. בבעל המון אלו ישראל שנאמר בקול רנה ותודה המון חוגג. נתן את הכרם לנוטרים, אלו המלכיות. כרמי שלי לפני, אמר לו הקב"ה אתה צערת את עצמך בחכמה חייך אי אתה מפסיד, הלומד נוטל חלק אחד והמלמד נוטל חמשה חלקים דכתיב האלף לך שלמה. היושבת בגנים אין מקלסין מלמעלה עד שיתחילו ישראל דכתיב ברן יחד כוכבי בקר. ברח דודי, אימתי ביום שחרב בית המקדש. ודמה לך לצבי, מה הצבי הזה הולך לסוף העולם וחוזר למקומו, אף ישראל אע"פשנתפזרו בכל העולם עתידין לחזור שנאמר (אלכה) [אלך] אשובה אל מקומי. דקלטינוס מלכא צד צביין וחפי קרניהון בדהב ושלחינון לאפריקי, בסוף י"ג שנים תבו לאתריהון:

על הרי בשמים. אין לך בכל הנטיעות מקום דחוק כאותו של בשמים, לפי שבעולם הזה עובדי אלילים שמשולים כקוצים הם בריוח וישראל דחוקים, ולעתיד לבא העם ההולכים בחשך ראו אור גדול. ד"א מי יתנך כאח לי אלו שבעה דברים שמשיח עומד ומראה לישראל, גן עדן, וכסא הכבוד, קרח ועדתו, גיהנם רשעים יורדים, ודין רשעים, שכר הצדיקים, ומחיה המתים:

דבר אחר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, את זו דרש ר' סימאי כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. מאי בוז יבוזו לו, אמר עולא לא כשמעון אחי עזריה ולא כרבי יוחנן נשיאה אלא כהלל ושבנא, דכי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחים הוו, הלל עסק בתורה שבנא עבד עסקא, לסוף אמר ליה תא ליערוב וליפלוג, יצאה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. ר' יוחנן הוה מטי וסליק מטבריא לצפורי והוה מסתמיך על כתפיה דר' חייא בר אבא, מטון חד בי חקל אמר דין בית חקל הוה דידי וזבינתיה מיבעי לעי באורייתא, מטון חד בית זיתא אמר דין הוה דידי וזבינתיה מיבעי לעי באורייתא, שרי ר' חייא בר אבא בכי, א"ל למה את בכי, א"ל בכי אנא דלא שבקת לסיבותך כלום, א"ל למה את בכי, א"ל בכי אנא דלא שבקת לסיבותך כלום, א"ל חייא בני קלה היא בעיניך שמכרתי דבר שנתן לששה ימים וקניתי דבר שנתן לארבעים יום ולארבעים לילה, כד דמך ר' יוחנן היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו. כד דמך אבא בר הושעיא איש טריא ראו מטה פורחת באויר, והיה דורו קורא עליו אם יתן איש וגו' באהבה שאהב המקום את אבא בר הושעיא בוז יבוזו לו:

אחות לנו קטנה וגו'. אמר רבי יוחנן אחות זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. אני חומה ושדי כמגדלות, אמר ר' יוחנן אני חומה, חומה זו תורה, ושדי כמגדלות אלו ת"ח, רבא אמר אני חומה זו כנסת ישראל, ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, א"ר יוחנן ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך בבית אביה להגיד שבחה.

דבר אחר אחות לנו קטנה, רבי ברכיה אמר זה אברהם אבינו שאיחה את כל באי עולם, בר קפרא אמר כזה שמאחה את הקרע קטנה שעד שהוא קטן היה מסגל מצות ומעשי טובים, ושדים אין לה לא היניקוהו מצות ולא מעשים טובים. מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה ביום שיגזור עליו נמרוד לירד לתוך כבשן האש. אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף אם מעמיד הוא דברים כחומה נבנה עליה טירת כסף. ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, מה (לוח זה) [צורה זו] אינו אלא לשעה כך איני מתקיים עליו אלא לשעה, אמר לפניו רבון העולמים אני חומה מעמיד דברי תורה כחומה, ושדי כמגדלות, אלו חנניה מישאל ועזריה:

אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף. ר' שמעון בן לוי הוה קא סחי בירדנא, אתא רבה בר בר חנה יהיב ליה ידא. אמר ליה אלהא סנינא לכו דכתיב אם חומ היא נבנה עליה טירת כסף אם עשיתם עצמכם כחומה בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו, עכשיו שעשיתם עצמכם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו, כי אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל לאו היינו טעמא אי סליקו כלהו נמי בימי עזרא לא שריא שכינה במקדש שני דכתיב יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם [אע"פ שיפת אלקים ליפת] אין השכינה שורה אלא באהלי שם:

כרמי שלי לפני וגו'. כל שלמה האמור בשיר השירים קדש למי שהשלום שלו, חוץ מזה כרמי שלי לפני האלף לך שלמה לדידיה. ומאתים לנוטרים את פריו לרבנן, ויש אומרים אף (הוא) זה הנה מטתו שלשלמה, אלא הא דאמר שמואל האי מלכותא [דקטלא חד מן שיתא בעלמא] לא מיענשא שנאמר כרמי שלי לפני האלף לך למלכותא דרקיעא, ומאתים לנוטרים למלכותא דארעא, שמואל כתנא קמא ולא כיש אומרים, אלא יש אומרים אף זה קדש וזה הוא חול, ושמואל כיש אומרים:

ברח דודי. אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע ערוק מריח בישא ואיתא לך לריח טבא. על הרי בשמים, רבי תנחומא פתח לב (אדם) [חכם] ישכיל פיהו, בנוהג שבעולם אומנים נכנסים לעיר אומרים מהו אומנותם, ופעמים שאינם צריכים לומר שמתוך כליהם נכרת אומנותם, אבל חכם שנכנ לעיר מי מודיע חכמתו פיו שנכנס לבית המדרש ודורש, למה הדבר דומה לחבית סתומה ואין אדם יודע מה בתוכה, כך שלמה אף על פי שקלסו הקב"ה וה' נתן חכמה לשלמה לא היינו יודעים מה חכמתו ששרתה עליו שכינה, ואמר שלשה ספרים הוי לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו יוסיף לקח שהוסיף על לקחה של תורה:

ודמה לך לצבי. אי מה הצבי הזה כשהוא ישן אחת מעינו קמוצה ואחת פתוחה יכול אף הקב"ה כן, תלמוד לומר (הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו) [עיני ה' אל צדיקים]: