פרשת קדשים:

דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו. תני ר' חייא מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה. רבי לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה. אנכי ה' אלהיך וכתיב הכא אני ה' אלהיכם. לא יהיה לך וכתיב הכא אלהי מסכה לא תעשו. לא תשא וכתיב הכא ולא תשבעו בשמי לשקר. זכור את יום השבת וכתיב הכא ואת שבתותי תשמורו. כבד את אביך וכתיב הכא איש אמו ואביו תיראו. לא תרצח וכתיב הכא לא תעמוד על דם רעך. לא תנאף וכתיב הכא מות יומת הנואף והנואפת לא תגנוב וכתיב הכא לא תגנובו. לא תענה וכתיב הכא לא תלך רכיל בעמיך. לא תחמוד וכתיב הכא ואהבת לרעך כמוך. שלש פרשיות כתב לנו משה בתורה וכל אחת ואחת יש בה ששים מצות. ולמה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדשים תהיו ללמדך שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה וכל מי שגודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש. רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי מייתי לה מן השונמית הדא הוא דכתיב ותאמר אל אישה ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא הוא קדוש ואין משרתו קדוש. מלמד שלא הביט בה מימיו. רבנן אמרין שלא ראת' טיפת קרי מימיה על סדינו. אמתיה דר' שמואל בר רב יצחק אמרה אנא הוינא משמשא במנוי דמרי ולא מן יומי חמית מיל' בישא על מנוי דמרי:

אמר רבי יהושע בן לוי מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים ללמדך שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה ואית לן קריין סניאין אשה זונה וחללה וגו' וקדשתו כי את לחם וגו' אשה זונה וחללה לא יקחו כי קדוש הוא ולא יחלל זרעו בעמיו וגו' והדין. דבר אל כל עדת בני ישראל אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם משבעים אומות שיש לך אי אתה מצוני אלא על ישראל (כתוב ברמז שעו):

אמר ר' שמואל בר נחמן משל לכהן שהיה בדרך ונזדמן לו חלוני אחד. אמר אלך עמך. אמר ליה כהן אני וראין דרכי להלוך בין הקברות אם את מהלך עמו מוטב ואם לאו סוף אני מניחך והולך לי. כך אמר לו משה לישראל כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך וגו' והיה מחניך קדוש מהו להצילך תרין אמוראין חד אמר להגן עליך דכתיב להיות צל על ראשו. וחד אמר לרקן הכנענים וליתן לך כמה דאת אמר וינצלו את מצרים ע"מ והיה מחניך קדוש. ולא יראה בך ערות דבר ערות דבור זה נבול פה. ר' אבין אמר בה תרתי. ר' אבין אמר משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים מהן נזירים ומהן שכורים. לעת ערב בא ליתן להם שכרם נתן לשכורים שני חלקים ולנזירין חלק אחד. א"ל אדונינו המלך לא שמרנו כאחת מפני מה אתה נותןלאלו שני חלקים ולנו חלק אחד. אמר לו אלו שכורין הן ודרכן לשתות יין אבל אתם נזירין ואין דרככם לשתות יין לפיכך אני נותן לאלו שני חלקים ולאלו חלק אחד. כך העליונים שאין יצר הרע מצוי ביניהם קדושה אחת להם שנאמר ובמאמר קדישין שאלתא אבל התחתונים לפי שיצר הרע מצוי בהן הלואי יועל שתי קדושות הדא הוא דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים. ר' אבא אמר חורי משל לבני מדינה שעשו שלש עטרות למלך מה עשה המלך הניח בראשו אחת ושתים בראש בניו, כך בכל יום העליונים מכתירים לפני הקדוש ברוך הוא שלש קדושות ואומרים קדוש קדוש קדוש, מה הקדוש ברוך הוא עושה נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל הדא הוא דכתיב כי קדוש אני והתקדשתם והייתם קדושים:

שתי פרשיות כתב לנו משה בתורה ואנו למדין אותן מפרשה של פרעה הרשע (כתוב ברמז קמ"ח):

זהו שאמר הכתוב ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה הוא מתקדש בעולמי בצדקה שהוא מלמד על ישראל שנאמר אני ה' מדבר בצדקה אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אני מתקדש בכם שנאמר כי בראותו ילדיו וגו'. וכן הוא אומר ישראל אשר בך אתפאר. אתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם שנאמר קדשים תהיו כי קדוש אני, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עד שלא בראתי אתכם היו מלאכי השרת מקלסין ומקדשין אותי בכם והיו אומרים ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם, כיון שנברא אדם הראשון אמרו זה הוא שאנו מקלסין אותך בשמו א"ל גנב הוא שנאמר ותאכל מן העץ וגו'. בא נח א"ל זה הוא א"ל שכור שנאמר וישת מן היין. בא אברהם א"ל זה הוא. א"ל זה גר הוא בא יצחק א"ל זה הוא א"ל זה אוהב שונאי בא יעקב אמר להם זה הוא וכן הוא אומר לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל ונקרא ישראל על שמו. על זה נאמר ישראל אשר בך אתפאר. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי אתכם היו קדושים כשם שאני קדוש שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני. משל למה הדבר דומה למלך שקידש אשה אמר לה הואיל ונתקדשת לשמי אני מלך ואת מלכה כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך למה שאת אשתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך קדש לי ישראל שנאמר לך אל העם וקדשתם קדשם בא הקדוש ברוך הוא ואמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש למה כי קדוש אני אף אתם תהיו קדושים שנאמר דבר אל כל עדת בני ישראל וגו' קדושים תהיו:

קדשים תהיו כי קדוש אני זה שאמר הכתוב ואתם הדבקים בה'. וכתיב וכי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי וגו'. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל איני כבשר ודם. מלך בשר ודם אין רשות להקרא בשמו תדע לך בשעה שאדם מבקש לקטרג חברו קורא לו אגוסטא פלוני ואין לו חיים. אבל ישראל נקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא אלקים וקרא שם ישראל אלקים שנאמר אני אמרתי אלקים אתם נקרא חכם שנאמר חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם וקרא לישראל חכמים שנאמר רק עם חכם ונבון. נקרא דוד שנאמר צח ואדום וקרא לישראל דודים שנאמר שתו ושכרו דודים. נקרא חסיד שנאמר כי חסיד אני נאם ה' וקרא להם חסידים שנאמר אספו לי חסידי נקרא קדוש שנאמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וקרא לישראל קדושים. אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה ובעולם הבא נקראתם קדושים שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. לישראל שתי קדושות ולמלאכים קדושה אחת הדא הוא דכתיב ואשמע אחריו קול וגו' [אמר יחזקאל] אחר שקלסתי אני וחברי שמעתי מלאכי השרת שקלסוהו ואמרו ברוך כבוד ה' ממקומו. ואומר ברן יחד כוכבי בקר אלו ישראל שנמשלו לכוכבים והדר ויריעו כל בני אלקים אלו המלאכים. וכן הוא אומר קדמו שרים אחר נוגנים. קדושים תהיו בכל מיני קדושות. כי קדוש אני שנאמר כי אלקים קדושים הוא שהוא קדוש בכמה מיני קדושות. דבורו בקדושה שנאמר אלקים דבר בקדשו. דרכו בקדושה לאלקים בקדש דרכך. הלוכו בקדושה הליכות אלי מלכי בקדש. קלוסו בקדושה. מי כמכה נאדר בקדש. חשיפת זרועי בקדושה חשף ה' את זרוע קדשו מקדישים אתם את עצמכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי. או אינו אומר אלא אם קדשתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש תלמוד לומר. כי קדוש אני בקדושתי אני בין מקדשין בין שאינן מקדשין. אבא שאול אומר פמליא של מלך מה עליה להיות (מחכה) [מחקה] למלך. איש אמו ואביו תיראו (כתוב ברמזד' וברמז רצ"ח). איש אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים. אם כן מה תלמוד לומר איש. איש ספק בידו לעשות אשה אין ספק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה. נתגרשה שניהם שוין. יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו כלכם חייבין בכבודי. יכול אמר לו אביו הטמא או אל תחזיר אבדה כול ישמע לו. תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו וגו' כלכם חייבים בכבודי. טעמא דכתב הכי הא לא כתב הכי הוה אמינא נציית ליה אמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה ואין עשה דוחה את ל"ת ועשה איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל והוקש כבודן לכבוד המקום דכתיב כבד את אביך וכתיב כבר את ה' מהונך ליציית ליה קמ"ל. אל תפנו אל האלילים תנו רבנן כתב המהלך תחת דיוקנאות ותחת הצורה אסור לקרותו בשבת ודיוקנה עצמה אסור להסתכל בה אפילו בחול משום שנאמר אל תפנו אל האלילים. מא' תלמידא אמר ר' (יוחנן) [חנין] אל תפנו אל מרעתכ':

אל תפנו אל האלילים אל תפנה לעבדם. ר' יהודה אומר אל תפנה לראותן. אלילים זה אחר מן השמות המגונין שנקראת בהו ע"א עלשם מעשיה. אלילים על שם שהן חלולים. פסל על שם שהן פסולין מסכה על שם שהן נסוכין. מצבה על שם שהן עומדין. תרפים על שם שהן מקריבין. שקוצים על שם שהן משוקצין. גלולים על שם שהן מגוללין עצבים על שם שהן עשויין פרקים פרקי' אשרים על שם שהן מתאשרים מאחרים חמנים על שם שהן עומדין בחמה. אל תפני אל האלילים ואלקי מסכה תחלתן אלילים הן אם פונה אתה אחריהן סופך עושה אותן אלוהות. אלקי מסכה לא תעשו יכול יעשו להם אחרים תלמוד לומר לא לכם יכול יעשו הן לאחרים תלמוד לומר לא תעשו. מכאן אתה אומר העושה אלילים לעצמו עובר משום שתים משום לא תעשו ומשום לא לכם. ר' יוסי אומר שלש משום לא תעשו ומשום לא לכם ומשום לא יהיה לך:

וכי תזבחו זבח שלמים וגו' ביום זבחכם יאכל וממחרת שאין תלמוד לומר אלא זה הוא שאמרנו אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה שאף תחלת זביחתו לא תהא אלא על מנת להאכל לשני ימים. אין לי אלא שלמים מנין לכל הנאכלין לשניימים שלא תהא תחלת זביחתם אלא על מנת להאכל לשני ימים תלמוד לומר וכי תזבחו שלמים. וכי תזבחו זבח לרבות כל הנאכלין לשני ימים שלא תהא תחלת זביחתן אלא על מנת להאכל לשני ימים. תניא אמר ר' שמעון. בן עזאי ביא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בה לא אל ואל אלקים אלא לי"י שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק. נאמר בשור והגס אשה ריח ניחוח ובעוף הדק אשה ריח ניחוח לומר לך שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים. ושמא תאמר לאכילה הוא צריך תלמוד לומר אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה. וכתיב כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי. האוכל בשר אבירים ודם עתידים אשתה. לא אמרתי להם זבחו אלא כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני. ולא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם שנאמר לרצונכם תזבחהו

דבר אחר לרצונכם תזבחהו לרעתכם זבוחו. כרבעי מיניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול שנאמר ושחט את בן הבקר שתהא שחיטה לשם בן בקר. א"ל זו בידינו הוא לעכב מנין. א"ל לרצונכם זבוחו לדעתכם זבוחו. תזבחוהו תני רב יוסף תזבחו שלא יהא שנים שוחטין זבח אחד. תזבחוהו שלא יהא אחד שוחט שני זבחים ואמר רב כהנא תזבחהו כתיב. זו דברי ר' אלעזר בר רבי שמעון מתימתאה. אבל חכמים אומרים שנים שוחטין זבח אחד. והנותר עד יום השלישי (כתיב בפסוק ויהי ביום השמיני רמז תק"כ). ואם האכל יאכל (כתוב ברמז תצ"ח). פגול הוא לא ירצה אמר ר' ינאי לעולם אל תהי גזרה שוה קלה בעיניך שהרי פגיל אחד מנופי תורה ולא למדו הכתוב אלא בגזרה שוה דאמר רבי יוחנן תנא זבדא בן לוי נאמר כאן ואוכליו עונו ישא ונאמר להלן הנפש האוכלת עונה תשא מה להלן כרת אף כאן כרת. וזהו שאמרנו אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו ענין לחוץ למקומו. ואיכליו עינו ישא כי את קדש ה' חלל (ונכרתה זה בנין אב כל שהוא קדש חייבין עליו כרת. ובקצרכם פרט לשקצרוהו ליסטים וקרסמוהו נמלים שברחו הרוח או בהמה. ובקצרכם פרט לשקצרוהו נכרים מכאן אתה אומר נכרי שקצר שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה. ורבי יהודה מחייב בשכחה שאין שכחה אלא בשעת העימוד. אין לי אלא הקוצר מנין אף התולש תלמוד לומר לקצור. (יכול אף הפקר תלמוד לומר קצירך) [קוטף מנין תלמוד לומר קצירך]. אין לי אלא תבואה קטניות מנין. תלמוד לומר ארצכם. אילנות מנין. תלמוד לומר שדך. יכול אף הירק הקשואין והדלועין אבטיחים והמלפפונות במשמע. תלמוד לומר קציר מה קציר מיוחד שהוא אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ ולקיטתו כאחד ומכניסו לקיום יצאו ירקות שאף על פי שלקיטתן כאחד אין מכניסן לקיום. יצאו תאנים שאף על פי שמכניסן לקיום אין לקיטתן כאחר. מה קציר מיוחד שהוא אוכל למעוטי ספיחי סטים וקוצה. נשמר למעוטי הפקר. גידולי מן הארץ למעוטי כמהין ופטריות. לקיטתן כאחד למעוטי תאנה. מכניסן לקיום למעוטי ירק. התבואה והקטנית בכלל זה. באילן האוג והחרובין האגוזים והשקרים הגפנים והרמונים הזיתים והתמרים חייבים בפאה. לא תכלה פאת שדך אין פאה אלא מחמת הכלוי. אין פאה אלא שיש לה שם. אין פאה אלא בסוף. מכאן אמרו אם נתן בין בתחלה בין באמצע בין בסוף יצא. רבי שמעון אומר מפני ארבעה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדחו מפני גזל עניים. מפני בטול עניים מפני מראית העין. ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך. מפני גזל עניים כיצד שלא יניח מן הרע על היפה. ומפני הרמאין שלא יראה בשעה שיאן שם אדם יאמר לקרובו עני הרי זו פאה. מפני בטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ויאמרו עכשיו הוא ניתן פאה אלא ילכו וילקטו בתוך שדה אחרת ויהו באין בשעת כלוי. מפני מראית העין כיצד שלא יהו עוברין ושבין אומרים תבא מארה לפלוני שלא הניח פאה בתוך שדה. ומשום שאמרה תורה לא תכלה. אטו כולהו לאו משום לאו דלא תכלה נינהו אלא אמר רבא מפני הרמאין. אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי סלקא דעתך לא מהני אמאי לקי. ורבא אמר לא מהני מידי והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא והרי פאה דרחמנא אמר לא תכלה פאת שדך ותנן מצות פאה להפריש מן הקמה. לא הפריש מן הקמה מפריש מן העמרים. לא הפריש מן העמרים מפריש מן הכרי עד שאל מרחו. מרחו מעשר ונותן לו. משום ר' ישמעאל אמרו אף מפריש מן העיסה עד שלא הורמה חלתה. א"ל אביי שאני התם דכתיב עזוב תעזוב ורבא א"ל עזוב תעזוב להכי הוא דאתא יש לך עזיבה שהיא כזו ואי זו זו המפקיר כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות בשכחה ופאה ותני עלה ופטור מן המעשר. משום ר' ישמעאל אמרו אף מפריש מן העיסה ונותן בעי רבי יונתן מאי טעמא דרבי ישמעאל משום דקסבר שנוי אינו קונה או דילמא בעלמא קסבר שנוי קונה והכא משום דכתיב תעזוב יתירא הוא. ואם תמצא לומר טעמא דרבי ישמעאל משום תעזוב יתירא לרבנן תעזוב יתירא דכתב רחמנא למה לי. מיבעי ליה לכדתניא המפקיר את כרמו והשכים בבקר וכו'. פאה אף על גב דכתב שדך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא ובקצרכם את קציר ארצכם [אלא] שדך למה לי למעוטי שותפות נכרי. ולקט קצירך לא תלקט ולא לקט קטוף שיאן לקט אלא הבא מחמת קצירה דברי רבי יוסי. ומודה רבי יוסי במידי דאורחיה דתניא קציר אין לי אלא קציר (קוטף) [עוקר] מנין תלמוד לומר לקצור. תולש מנין תלמוד לומר בקצרך. שדך ולא של אחרים, ר' ישמעאל בר' יהודה אומר משום רבי שמעון שדך ולא שותף עם הנכרי. שדךם לחייב על כל שדה ושדה, מכאן אמרו אלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית דרך היחיד ודרך הרבים ושביל הרבים ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים והבור והגיר וזרע אחר והקוצר לשחת מפסיק דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אין מפסיק אלא אם כן חרש, אמת המים הקבוע היר זו מפסקת. רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לקצור כאחת מפסקת. וכל ההרים אר במעדר יעדרון אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו נותן פאה לכל וכו'. הכל מפסיקים לזרעים ואין מפסיקים לאילן אלא גדר שגבוה עשרה טפחים אם היה שער כותש אין מפסיק אלא נותן פאה על הכל, לחרובין כל שרואה זה את זה, אמר ר"ג נוהגין היו בית אבא שהיו נותנים פאה אחת לזיתים שהיו להם בכל רוח. לחרובין כל שרואה זה את זה. רבי אלעזר ברבי צדוק. אומר משמו אף לחרובין שהיו להם בכל העיר. לקט קצירך ולא לקט קטוף. אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו ותלש מלא קומצו הכהו הקוץ ועקצתו עקרב ונבעת ונפל מידו לארץ הרי אלו של בעל הבית, תוך היד תוך המגל לעניים. אחר היד אחר המגל לבעל הבית. ראש היד ראש המגל רבי ישמעאל אומר לעניים, רבי עקיבא אומר לבעל הבית. ארבע שבכרם הפרט והעוללות השכחה והפאה כולן אין בהן טובת הנאה לבעלים ואפילו עני שבישראל מוציאין אותן מידו. ושאר מתנות כהונה כגון הזרוע והלחיים והקיבה אין מוציאין אותן לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי:

ארבע מתנות שבכרם הפרט והעוללות השכחה והפאה דכתיב וכרמך לא תעולל מפרט כרמך לא תלקט וכתיב כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך. אחריך זה שכחה. ופאה גמר אחריך אחריך מזיתים דכתיב כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך, ותנא דבי רבי ישמעאל שלא תטול תפארתו ממנו. אחריך זו שכחה כולן אין בהן טובת הנאה לבעלים. מאי טעמא עזיבה כתיב בהו, ואפילו עני שבישראל מוציאין אותן מידו מאי טעמא מדלא כתיב תעזוב אותם לעני ולגר. אלא כתיב לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו, מעשר עני המתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים מאי טעמא נתינה כתיבוא ביה ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו גמר לגר מהתם מה להלן עני מוזהר אף כאן עני מוזהר. לוי זרע בכישאר לא הוו עניים למיתבא להו אתא לקמיה דרב פפא א"ל לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולא לעטלפים, מיתיבי אין מביאין תרומה לא מגורן לעיר ולא ממדבר לישוב ואם איןשם כהן שוכר פרה ומביאה מפני הפסד, שאני תרומה דטבלא ולא סגי דלא מפריש לה. והרי מתנות דלא טבלי ותנן מקום שנהגו למלוג בעגלים לא (יפשיט) [ימלוג] את הזרוע להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחיים ואם אין שם כהן מעלין אותו בדמים ואוכלו מפני הפסד כהן, שאני כהן תנתינה כתיבוא ביה, השתא דאתית להכי תרומה נמי נתינה כתיבוא בה, אלא תעזב יתירא למה לי למפקיר כרמו וכו' כדלעיל. תנן התם מי שלקט את הפאה ואמר הרי זו לפלוני עני ר' אליעזר אומר זכה לו מיגו דאי בעי מפקר ליה לנכסיה והוי עני וזכי ומיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. וחכמים אומרים יתננה לעני הנמצא ראשון דכתיב לא תלקט לעני לא תלקט לו לעני. ר' אליעזר לא ילקט לעני מאי עביד ליה להזהיר העני על שלו:

לא תלקט לעני לא תסייע את העני. וכרמך לא תעולל רבי אליעזר אומר כרם שכולו עוללות כלו לבעל הבית שנאמר כי הבצור לא תעולל אם אין בציר מנין עוללות, א"ל רבי עקיבא וכרמך לא תעולל ואפילו כלו עוללות, אם כן למה נאמר כי תבצור לא תעולל שיכול הואיל והתירו הכתוב לעניים יבואו עניים וילקטו אותה בכל שעה שירצה תלמוד לומר כי תבצור לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם הבציר. אי זו היא עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף, יש לה כתף ואין לה נטף נטף ואין לה כתף הרי הוא של בעל הבית ואם ספק לעניים. עוללות שבארכובה אם נקצרת עם האשכול הרי הוא של בעל הבית אם לאו הרי הוא של עניים. גרגר יחידי ר' יהודה אומר אשכול וחכמים אומרים עוללות, ופרט כרמך אין פרט אלא מחמת בציר מכאן אמרו היה בוצר ועוקץ את האשכול הוסבך בעלין ונפל לארץ ונפרט הרי אלו של בעל הבית. המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שבוצר הרי זה גוזל את הענים על זה נאמר אל תסג גבול עולם. לעני יכול לעני מאחרים תלמוד לומר לגר, אי לגר יכול לגר תושב, תלמוד לומר ללוי מה לוי בן ברית אף כולן בני ברית אי ללוי ולגר יכול בין חסרין בין שאינן חסרין, תלמוד לומר לעני מה עני חסר ובן ברית אף כולן חסרין ובני ברית. לעני ולגר (כתוב ברמז תרמ"ה). תעזוב הנח לפניהם והן יבזבזו ואפילו יהיו ידיו יפות לזה שמעין שאמר כהלכה. יכול אף בדלית ובדקל כן תלמוד לומר אותם אפילו צ"ט אומרים לבזבז ואחד אומר לחלק אפילו זקן ואפילו חולה לזה שומעין שאמר כהלכה. ומה ראית לומר בדלית ובדקל לחלק ושאר כל הפירות לבזבז, אחר שריבה הכתוב ומיעט תלמוד לומר קציר מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול יצאו הדקל והדילת שאין הקטן מושל בו כגדול, ר"ש אומר חלקי אגוזין הרי הן כדקל וכדלית. תעזוב הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים ובמכבדות. יכול אף על פי שהשירתן הרוח, תלמוד לומר אותם, אם הפרישן ואחר כך השירתן הרוח כשם שזכו בהם כך זכו בעציהם. מנין שספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פאה פאה תלמוד לומר לעני ולגר תעזוב אותם. אני ה' אלקיכם איני גובה מהן אלא נפשות וכן הוא אומר אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש:

לא תגנובו, מה תלמוד לומר מכלל שנאמר בגנבה שנים ישלם למדנו עונש אזהרה מנין, תלמוד לומר לא תגנובו. בן בג בג אומר אל תגנוב את שלך מבית אחרים שמא תראה כגנב אלא שבר את שניו ואמור לו שלי נטלתי. לא תגנובו על מנת למיקט. לא תגנובו על מנת לשלם תשלומי כפל ארבעה וחמשה. לא תגנובו בגונב ממון וכו' (כדכתוב בפוק לא תגנוב). לא תגנובו בגונב ממון או אינו אלא בגונב נפשות, אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בממון אף כאן בממון:

לא תכחשו, אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין, ותנא תונא וכחש בה למדנו לעונש, אזהרה מנין, תלמוד לומר לא תכחשו מאי לאו עונש ממון, לא עונש שבועה. הא מדסיפא דאשתבע מכלל דרישא דלא אשתבע דקתני סיפא ונשבע על שקר למדנו עונש אזהרה מנין תלמוד לומר ולא תשקרו אמרי אידי ואידי דאשתבע כאן שהודה כאן שבאו עדים אתו עדים חייב באונסין אודויי אודי חייב בקרן וחומש. ולא תשבעו בשמי (כתוב ברמז רצ"ג). ולא תשקרו איש בעמיתו, אין לי אלא איש באיש, איש באשה אשה באיש מנין תלמוד לומר איש בעמיתו מכל מקום. לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו ולא תשבעו בשמי לשקר מה תלמוד לומר מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא תשא את שם ה' אלקיך יכול לא יהו חייבין אלא על שם המיחד מנין לרבות כל הכנוין תלמוד לומר בשמי בכל שמות שיש לי. וחללת את שם אלקיך מלמד ששבועת שקר חלול השם.

דבר אחר וחללת נעשה אתה חולין על החיה ועל הבהמה. וכן הוא אומר (ועל אלו אבלה הארץ) [על כן אלה אכלה ארץ] ויאשמו יושבי בה על כן (חלו) [חרו] יושבי ארץ ונשאר אנוש מזער. לא תעשוק את רעך יכול אפילו אמר איש פלוני גבור ואינו גבור, איש פלוני חכם ואינו חכם עשיר ואינו עשיר, תלמוד לומר לא תגזול מה גזל מה גזל מיוחד שהוא של ממון ואי זה זה הכובש שכר שכיר. אי זהו גזל ואי זהו עושק אמר רב חסדא לך ושוב זה עושק יש לך בידי ואיני נותן זהו גזל. מתקיף לה רב ששת איזה עושק כל שחייבה תורה קרבן עליו דומיא דפקדון בעינן דכפר ליה ממונא. אלא אמר אביי לא שכרתיך מעולם זהו עושק, נתתיו לך זהו גזל. ורב שת מאי שנא עושק דקא קשי ליה ומאי שנא גזל דלא קשי ליה דהדר כפריה. עושק נמי לוקמה דהדר כפריה. הכי השתא התם או נזל כתיב מכלל דאודי לה מעיקרא הכא מי כתיב או בעושק או עשק את עמיתו כתיב שעשקו כבר, רבא אמר זהו עושק זהו גזל ולמה חלקו הכתוב לעבור עליו בשני לאוין:

אמר רבא למה לי למיכתב רחמנא לאו ברבית לאו בגזל לאו באונאה, צריכי. דאי כתב רחמנא לאו ברבית משום דחדוש הוא דאפילו ללוה אסריה רחמנא. ואי כתב רחמנא בגזל משום דבעל כרחיה. ואי כתב רחמנא באונאה משום דלא ידע דמחיל. חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי. מהי תיתי לא ליכתוב רחמנא ברבית ותיתי מהנך. מה להנך דלא מדעתו תאמר ברבית דמדעתו. לא ליכתוב באונאה ותיתי מהך, מה להנך שכן אין דרך מקח וממכר הכך. לא ליכתוב רחנא בגזל ותיתי מהנך דמאי פרכת מה לרבי תשכן חדוש הוא אונאה תוכיח. מה לאונאה שכן שלא מדעתו דלא ידע דמחיל, רבית תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שכן גוזלו ממון אף אני אביא גזל שגזלו ממון. אי הכי לאו דגזל למה לי, לכובש שכר שכיר ולעבור עליו בשני לאוין דכתיב לא תעשוק שכיר. ולוקמה ברבית ואונאה וגזל ולעבור בשני לאוין, דבר הלמד מענינו ולא תגזול בענינא דשכיר כתיב. לא תגנובו למה לי לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט וכו'. לאו דכתב רחמנא במשקלות למה לי, לטומן משקלותיו במלח. היינו גזל, לעבור עליו משעת עשיה:

אמר אביי כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וכו' כדלעיל. והרי גזל דרחמנא אמר לא תגזול ותנן הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה. אמר לך רבא שאני התם דא"ק אשר גזל ישנו כמו שגזל יחזיר. ולאביי האי אשר גזל על גזל שלו מוסיף חומש ואין מוסיף חומש על גזל אביו. לא תלין פעולת שכיר תנו רבנן מנין לשכיר יום שגובה כל הלילה שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. ומנין לשכיר לילה שגובה כל הכיום תלמוד לומר ביומו תתן שכרו. ואיפוך אנא שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. תנו רבנן ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר איני יודע שהוא עד בקר אלא מה תלמוד לומר עד בקר מלמד שאינו עובר אלא בקר ראשון בלבד, מכאן ואילך אמר רב עובר משום בל תשהה שנאמר אל תאמר לרעך ושוב ומחר אתן ויש אתך. כל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה שמות משום בל תגזול ולא תעשוק רעך לא תלין ולא תעשוק שכיר ולא תבוא עליו השמש ועשה ביומו תתן שכרו וכו', הני דאיכא ביממא ליכא בלילא והני דאיכא בלילא ליכא ביממא, אמר רב חסדא שם שכירות בעלמא:

תנן התם אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ביומו תתן יוכרו ומשום לא תלין פעולת שכיר אימתי בזמן שתבעו אבל לא תבעו אינו עובר לעיו. המחהו אצל חנוני אצל שולחני אינו עובר עליו. שכיר בזמנו נשבע ונוטל. עבר זמנו אינו נשבע ונוטל. אם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל. נר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר דתניא מאחיך פרט לאחרים. מגרך זה גר צדק. בשעריך זה גר אוכל נבלות. מנין לרבות בהמה וכלים תלמוד לומר בארצך כל שבארצך וכולן עוברין בחמשה שמות הללו, מכאן אמרו אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ביומו תתן שכרו ויש בו משום לא תלין פעולת שכיר. רבי יוסי בר' יהודה אומר גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום בל תלין. בהמה וכלים אין בהן אלא משום בל תעשוק בלבד. אמר רבא תנא דמתניתין תנא דבי ר' ישמעאל היא, מ"ט דתנא קמא דמאחיך, יליף שכיר שכיר. ורבי יוסי ברבי יהודה נהי דלא יליף שכיר שכיר בהמה וכלים משום ביומו נמי ניחייב, א"ל כי עני הוא מי שבא לידי עניות ועשירות יצאו בהמה וכלים שאין באין לידי עניות ועשירות. ותנא קמא מיבעי ליה להקדים עני לעשיר. ור' יוסי בר' יהודה נפקא ליה מלא תעשוק שכיר עני ואביון. ואידך תרי עני כתיבי חד להקדים עני לעשיר וחד להקדישם עני לאביון, וצריכי דאי כתב רחמנא עשיר משום דלא צריך ליה אבל אביון דצריך ליה אימא לא. ואי כתב רחמנא אביון דלא זילא ליה מילתא למיתבעיה אבל עשיר דזילא לה מילתא אימא לא צריכא. ותנא דבי רבי ישמעאל מה נפשך אי יליף שכיר שכיר אפילו גר ותושב נמי, אי לא יליף שכיר שכר בהמה וכלים מנא ליה, לעולם לא יליף ושאני התם דאמר קרא לא תלין פעולת שכיר אתך כל שפעולתו אתך. אי הכי גר תושב נמי אמר קרא רעך ולא גר תושב. אי הכי בהמה וכלים נמי, הא כתיב אתך. ומה ראית לרבות בהמה וכלים ולהוציא גר תושב. מסתברא מרבה אני בהמה וכלים שישנן בכלל ממון רעך ומוציא אני גר תושב שאינו בכלל ממון רעך. ותנא דמאחיך ורבי יוסי בר ר' האי רעך מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא רעך ולא כותי, כותי מאחיך נפקא, חד למישא עושקו וחד למישרי גזלו וקא סבר גזל כותי מותר. וצריכא דאי אשמעינן גזלו משום דלא טרח ביה אבל עושקו דטרח ביה אימא לא צריכא. ואי אשמעינן עושקו משום גלא אתא לידיה אבל גזלו דאתא לידיה אימא לא צריכא. ור' יוסי בר ר' יהודה האי לא תלין פעולת שכיר מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדרבי יוסי אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד עובר משום בל תלין. ואידך מואליו הוא נושא את נפשו נפקא דבר שמוסר נפשו עליו. ואידך מיבעי ליה לכדתניא ואילו הוא נושא את נפשו מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר נפשו למיתה לא על שכרו. מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר כאלו נוטל נשמתו ממנו. נשמתו של מי, רב הונא ורב חסדא חד אמר נשמתו של גזלן וחד אמר נשמתו של נגזל, מאן דאמר נשמתו של גזלן דכתיב אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. ומאן דאמר נשמתו של נגזל דכתיב כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. ואידך אמר לך בעליו דהשתא. ואידך נמי הכתיב וקבע את קובעיהם נפש, מה טעם קאמר מה טעם וקבע את קובעיהם נפש משום דנטלו נפש. תנו רבנן לא תלין פעולת שכיר יכול אף על פי שלא תבעו תלמוד לומר אתך, יכול אף על פי שאין לו תלמוד לומר אתך והוא שיש לך, יכול אפילו המחהו אצל חנוני ואצל שולחני תלמוד לומר אתך ולא אצל שולחני:

לא תקלל חרש. המקלל אביו ואמו בכנויין חייב דברי ר' מאיר. וחכמים פוטרים. מאן חכמים ר' מנחם בר' יוסי ואמר בנקבו שם יומת מה תלמוד לומר שם למד על המקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם. המקלל עצמו וחבירו בכל עובר בלא תעשה. אמר ר' ינאי ודברי הכל. עצמו דכתיב השמר לך ושמור נפשך וכדרבי אבין וכו'. חבירו דכתיב לא תקלל חרש:

[לא תקלל חרש] אין לי אלא חרש מנין לרבות כל אדם תלמוד לומר בעמך לא תאור. אם כן למה נאמר חרש מה חרש מיוחד שהוא בחיים אף כל שהוא בחיים יצא מת שאינו בחיים. ולפני עור לא תתן מכשול לפני סומא בדבר, אמר לך בת פלוני מהו לכהונה אל תאמר לו כשרה והיא אינה אלא פסולה. היה נוטל בך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר לוצא בצהרים שישתרב. בהשכמה שיקפחוהו ליסטים ואל תאמר לו מכור שדך וקח לך חמור ואתה עוקף עליו ונוטלה ממנו, שמא תאמר עצה יפה אני נותן לו והרי הדבר מסור ללב שנאמר ויראת מאלהיך אני ה' כל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך. תניא רבי נתן אומר מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח שנאמר ולפני עור לא תתן וגו'. וכגון דקאי בתרי עברי דנהרא. דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן. אמר רב יהודה סתם רועה פסול ודוקא דידיה הא דעלמא כשר דאי לא תימא הכי אנן חיותא לרעיא היכי מסרינן והכתיב ולפני עור לא תתן מכשול אלא חזקה אין אדם חוטא ולא לו. אמר רב יהודה אמר רב כל שיש לו מעות ומלוה אותם שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתו מכשול. ר"ל אמר גורם קללה לעצמו שנאמר תאלמנה שפתי שקר וגו'. תנו רבנן שלשה צועקין ואינן נענין מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא בעדים, והקונה אדון לעצמו, ומי שאשתו מושלת עליו. קונה אדון לעצמו מאי היא איבעית אימא תולה מעותיו בנכרי. ואיבעית אימא כותב נכסיו לבניו. ואיבעית אימא דביש ליה בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתי:

לא תעשו עול במשפט בדין מלמד שהדיין שמקלקל את הין קרוי עול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה וגורם חמשה דברים מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל ישראל בחרב ומגלה אותן מארצם. לא תשא פני דל שלא תאמר עני הוא זה הואיל וזה עשיר חייב לפרנסו אזכהו ונמצא מתפרנס בנקיות תלמוד לומר לא תשא פני דל. לא תהדר פני גדול שמא תאמר עשיר הוא זה בן גדולים הוא זה אראה בבושתו עד ככה בני אביישהו, תלמוד לומר ולא תהדר פני גדול:

בצדק תשפוט עמיתך. תנן התם דיני ממונות בשלשה הדיוטות. משום דרבי חנינא דאמר דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם. ומה טעם אמרו דיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה שלא תנעול דלת בפני לוין. אלא מעתה טעו לא ישלמו, כל שכן שנעלת דלת בפני לוין. אי הכי תרתי קתני דיני ממונות בשלשה הדיוטות, גזלות וחבלות בשלשה מומחין ועוד שלשה שלשה למה לי, אלא אמר רבי לעולם תרתי קתני משום דרכי חנינא, רב אחא בריה דרב איקא אמר מדאורייתא חד נמי כשר דכתיב בצדק תשפוט עמיך, אלא משום יושבי קרנות, אטו בתלתא מי לא הוו יושבי קרנות, אי אפשר דלית בהו חד דגמיר. אלא מעתה טעו לא ישלמו, כל שכן דנפישי יושבי קרנות:

ריש לקיש רמי כתיב בצדק תשפוט עמיתך וכתיב צדק צדק תרדוף הא כיצד, כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה. רב אשי אמר אחד לדין ואחד לפשרה כדתניא צדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה. כיצד שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זו בזו אם עוברות שתיהן שתיהן טובעות, בזו אחר זו שתיהן עוברות. וכן שני גמלים שהיו עולין במעלות בית חורון ופגעו זה בזה אם עליו שניהן שניהן נופלים, בזה אחר זה שניהן עולין הא כיצד, טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני טעונה, קרובה ושאינה קרובה תדחה קרובה מפני שאינה קרובה, היו שתיהן קרובות שתיהן רחוקות שתיהן טעונות הטל פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו. תנו רבנן צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה. אחר רבי אליעזר ללוד. אחר ר' יוחנן בן זכאי לברור חיל. אחר רבי יהושע לפקיעין. אחר ר' עקיבא לבני ברק. אחר ר' מתיא בן חרש לרומי. אחר ר' חנינא בן תרדיון לסיכני. אחר רבי יוסי לצפורי. אחר רבי יהודה בן בתירא לנציביו. אחר ר' חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה. אחר רבי לבית שערים. אחר חכמים ללשכת הגזית. תנו רבנן בצדק תשפוט עמיתך שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל דבריו ואחד אומר לו קצר דבריך. תני רב יוסף בצדק תשפוט עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה למישרי בתגריה, אי נמי לשודא דדייני.

דבר אחר בצדק תשפוט עמיתך הוי דן את חברך לכף זכות. אמר ר' יוחנן ששה דברים אדם עושה אותם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ואלו הן הכנסת אורחים ובקור חולים והשכמת בית המדרש ועיון תפלה והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חברו לכף זכות ובהני שייכי נמי כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם. תנו רבנן הדן את חברו לכף זכות [דנין אותו לכ"ז]. מעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הביתאחד בדרום שלש שנים, בערב הרגל אמר לו תן שכרי ואלך ואפרנס את אשתי ואת בני, אמר ליה אין לי, א"ל תן לי מעות, א"ל אין לי, תן לי בהמה, איןלי תן לי כרמים, אין לי, תן לי קרקע, אין לי, תן לי כרים וכסתות, אין לי, הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש, אחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו ועמו משאוי שלשה חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לביתו, לאחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו ואמר לו בשעה שאמרת לי תן לי מעותי במה חשדתני, א"ל שמא פרקמטיא נזדמן לו ולקח בהן, בשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי במה חשדתני, א"ל שמא מושכרות הן ביד אחרים, בשעה שאמרת לי תן לי כרים וכסתות וכו' א"ל שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. א"ל העבודה כך היה הקדשתי כל נכסי לשמים בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה עד שבאתי אצל חברי שבדרום והתירו לי את נדרי ואתה כשם שדנתני לכף זכות כך ידין אותך המקום לכף זכות. תנו רבנן מעשה בחסד אחד שפדה ריבה אחת מישראל בדרך ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו, למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו, אמר להם בשעה שהשכבתיה אצלי במה חשדתוני א"ל שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי. בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני, א"ל שמא מפני טורח הדרך אירע לרבי קרי, א"ל העבודה כך היה ואתם כשם שדנתוני לכף זכות כך ידין המקום אתכם לכף זכות. תנו רבנן פעם אחד הוצרך לתלמידים דבר אצל מטרונא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה, אמרו מי ילך, א"ל רבי יהושע אני אלך, הלך רבי יהושע ותלמידיו כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפליו ברחוק ארבע אמות (והשליח לתלמידיו) ונכנס ונעל הדלת בפניהם, אחר שיצא ירד וטבל ושנה לתלמידיו, אמר להם בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתויי, אמרו כסכור רבי אל יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. בשעה שנעלתי דלת בפניכם במה חשדתוני, אמרו שמא דבר מלכות בינו לבינה. בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני, אמרו ליה שמא נתזה צינורא על בגדו של רבי, אמר להם העבודה כך היתה ואתם כשם שדנתוני לכף זכות כך ידין המקום אתכם לכף זכות:

לא תלך רכיל בעמיך אזהרה למוציא שם רע מנא לן, אמר ר' אלעזר לאתלך רכיל. רבי נתן אמר מונשמרת מכל דבר רע. ורבי אלעזר מאי טעמא לא אמר מונשמרת ההוא מיבעי ליה לכדרבי פנחס ונשמרת ומכל דבר רע מכאן שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. ורבי נתן מאי טעמא לא אמר כרבי אליעזר, ההיא אזהרה לבית דין שלא יהא רך לזה וקשה לזה. תנו רבנן מנין לכשיצא שלא יאמר אני מזכה וחכברי מחייבין אבל מה אעשה שחברי רבו עלי, תלמוד לומר לא תך רכיל בעמיך. ואומר הולך רכיל מגלה סוד. ההוא תלמידא דאפיק מילתא דאיתמר בבי מדרש אבתר עשרין ותרתין שנין ואפקיה רב אמי מבי מדרשא אמר דין גלי רזיא. מיכתב היכי כתבינן רבי יוחנן אמר זכאי משום לא תלך רכיל. ריש לקיש אמר פלוני ופלוני מזכין ופלוני מחייב משום דמחזי כשיקרא. רבי אליעזר אית ליה דמר ואית ליה דמר הילכך כתבינן מדבריהם נזדכה פלוני. לא תלך רכיל שלא תהא רך דברים לזה וקשה לזה.

דבר אחר אל תהי כרוכל שמטעים דבריו והולך. אמר רבי נחמיה זה הוא מנהגם של דיינין, בעלי דינין עומדין לפניהם שומעין דבריהם ומוציאין אותן לחוץ ונושאין ונותנין בדבור וגומרין את הדין היו מכניסין אותן גדול שבדיינין אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב, מנין לכשיצא לא יאמר וכו'. לא תלך רכיל בעמיך שנו חכמים מאה חנפים ולא אחד מגלה פנים:

שנו חכמים במשנה אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך.

דבר אחר לא תלך רכיל מה רוכל זה יש עליו מאה מיני בשמים כך כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו יש בלבבו ק' מחשבות של מקרא ושל משנה שנאמר מי זאת עולה מן המדבר וגו' כגון משה ואהרן וכל הדומין להם. וכיוצא בדבר אתה אומר דתן ואבירם רשעין היו כיון שהיה אחד מהן עושה מריבה עם חברו יש בלבו מאה מחשבות של גזל ושל גלוי עריות ושל שפיכות דמים.

דבר אחר לא תלך רכיל ארבע מדות יש בו באותו מקרא שתי מדות של צדיקים ושתי מדות של רשעים. שתי מדות של צדיקים כיצד. צא ולמד ממשה ואהרן שנתכוונו ועשו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים בין אדם לחברו בין איש לאשתו, מתוך דיניהם נקבע שם טוב להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות שנאמר הוא משהואהרן. שתי מדות של רשעים כיצד צא ולמד מדתן ואבירם הרשעים שנתכוונו ועשו מחלוקת בין ישראל לאביהם שבשמים בין אדם לחברו בין איש לאשתו מתוך דרכיהם נקבע שם רע לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות שנאמר הוא דתן ואבירם. לא תעמוד על דם רעך מנין אם ידעת לו זכות אל תשתוק לו עליו תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך. מנין אם ראית שטובע בנהר או ליסטים באין עליו או חיה רעה באה עליו אתה חייב להצילו תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך. מנין הרודף אחר חברו להרגו חייב אתה להצילו בנפשו תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך. הא מהכא נפקא מהתם נפקא אבדת גופו מנין תלמוד לומר והשבותו לו, אי מהתם הוה אמינא הני מילי בנפשיה אבל מיטרח ומיגר אגירי לא, קא משמע לן:

לא תשנא את אחיך יכול לא תכנו ולא תסרטנו ולא תקללנו, תלמוד לומר בלבבך בשנאה שבלב הכתוב מדבר. ומנין לרואה דבר מגונה בחברו שחייב להוכיחו, תלמוד לומר הוכח תוכיח, הוכיחו ולא קבל מנין שיחזור ויוכיחו, תלמוד לומר תוכיח אפילו מאה פעמים, יכול אפילו פניו משתנים, תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא. אמר ר' טרפון תמיה אני אם יש בדור הזה שיכול להוכיח. אמר ר' אלעזר בן עזריה העבודה אם יש בדור הזה שיכול לקבל תוכחה. אמר ר' עקיבא העבודה אם יש בדור הזה שיודע היאך מוכיחין. אמר רבי יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שיותר מחמשה פעמים לקה (ר') עקיבא על ידי לפני רבן גמליאל ביבנה שהייתי קובל עליו וכל כך אני יודע שמוסיף בי אהבה לקיים מה שנאמר הוכח לחכם ויאהבך:

לא תשנא את אחיך. כשם שהקדוש ברוך הוא יהא שמו הגדול מבורך לעלום ולעולמי עולמים מגלגל ומעביר ואינו משמר קנאה ונקמה בלבו על ישראל בכל מקומות מושבותיהם, כך לא תשנא את אחיך, ומה תלמוד לומר בלבבך בשנאה במיושנת. וכי באחיו מן האב ומן האם הכתוב מדבר אין הכתוב מדבר אלא כנגד הקדוש ברוך הוא שיאן לו אחים לא בעולם הזה ולא לימות המשיח ולא לעולם הבא אלא צדיקי עולם שעושים רצונו בתורתו בכל יום תמיד שקרא אותם אחים ורעים. הוכח תוכיח את עמיתך יכול אם יודע אתה בו שאינו שונאן הוכיהו ואם לאו אל תוכיחהו, תלמוד לומר הוכח תוכיח את עמיתך.

דבר אחר לעם שעמך במצות אתה מוכיח ואי אתה מוכיח לרשע שישנאך שנאמר יוכר לץ לוקה קלון שהוא עצמו בעל מום. אמר רבי אלעזר בן מתיא אם יש דבר בינך לבינו אומרהו לו ואל תהא חוטא בו לכך נאמר ולא תשא עליו חטא. כיוצא בדבר אתה אומר בנפול אויבך אל תשמח ולהלן הוא אומר באבוד רשעים רנה כיצד יתקיימו שני כתובים האלו תלמיד חכם שנצחך היום בהלכה ובא לידו דבר למחר אל תשמח לו פן יראה ה' ורע בעיניו, אם ראית אדם מישראל שהוא רוצה ברעתו של חברו זהו רשע גמור. הוכח אפילו מאה פעמים תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד, תלמיד לרב מנין, תלמוד לומר הוכח תוכיח מכל מקום (כתוב ברמז שנ"א):

לא תקום ולא תטור את בני עמך. אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל תלמיד חכם. שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, והכתיב לא תקם ולא תטור, ההוא בממון. דתניא איזהו נקימה ואיזהו נטירה, א"ל השאילני מגלך ולא השאילו, למחר א"ל השאילני קרדומך, א"ל איני משאילך כדרך שלא השאלתני, לכך נאמר לא תקום. עד היכן כחה של נטירה, א"ל השאילני מגלך ולא השאילו למחר א"ל השאליני קרדומך, א"ל הילך איני כמותך שלא השאלתני, לכך נאמר לא תטור. וצערא דגופא לאוהתניא הנעלבים ואינן עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, לעולם דנקיט בלביה. והאמר רבא המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, דמפייס ליה ומתפייס. לא תקום ולא תטור אתבני עמך נוקם אתה ונוטר לעכו"ם:

ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם כלל גדול מזה. כתיב ובת כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף אמר (רבא תנא) [רב מתנה] בפתילה של אבר דכתיב באש תשרף לרבות כל שרפות הבאות מחמת האש וכל שכן אש. ונקיף לה חבילי זמורות ונקלה, גמר שרפה שרפה מבני אהרן מה להלן שרפת נשמה וגוף קיים אף כאן. ונעביד ליה חמי האור. אמר רב נחמן [אמר רבה בר אבוה] א"ק ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה:

ואתה תבער הדם הנקי. למה לי לכדתניא הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן מן הצואר אף כאן מן הצואר. אי מה להלן בקופיץ וממול עורף אני כאן בקופיץ וממול עורף אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה. למימרא דרבנן חיישי להרהורא, והתנן הכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שמגלה את לבה וסותר את שערה. לא קשיא אמר קרא ונוסדו כל הנשים הכא איןלך יסור גדול מזה. וכי תימא ליעבד בה תרתי, אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. תנא בית הסקילה היה גבוה שתי קומות וקומה שלו הרי כאן שלש. ומי בעינן כולי האי ורמינהו מה בור שהוא כדי להמית עשרה טפחים אף כל וכו'. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. אי הכי לגבהיה טפי, משום דמינוול. מצות הנשרפין מדליק את הפתילה של אבר וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו, יליף שרפה שרפה מבני אהרן מה להלן שרפת נשמה וגוף קיים אף כאן וכו'. ומאי טעמא לא יליף מעדת קרח, ההוא שרפה ממש הואי. ונילף מינה, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. תניא נקם ינקם נקימה זו איני יודע מהו, כשהוא אומר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם זו סייף. ואימא דבריו ליה מבריז, לפי חרב כתיב. ואימא דעביד ליה גיסטרא. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. איבעיא להובן מהו שיקיז דם לאביו, רב מתנה אמר ואהבת לרעך כמוך. רב דימי אמר מכה אדם ומכה בהמה מהמכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור. אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתננה עליו ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך. אמר רב חסדא אסור לאדם שישמש מטתו ביום שנאמר ואהבת לרעך כמוך שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. אמר ראש השנה ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום, אמר רבא אם היה בית אפיל מותר, ותלמיד חכם מאפיל בטליתו:

את חקותי תשמרו חקים שחקקתי לך כבר בהמתך לא תרביע כלאים וכו' מה בהמתך בהרבעה וכו' בין בארץ בין בח"ל, ואלא הכתיב שדך, ההוא למעוטי זרעים שבחוצה לארץ. ר"א אומר אף על הכלאים נצטוו בני נח דאמר קרא את חקותי תשמורו חקים שחקקתי לך וכו'. אלא מעתה ושמרתם את חקותי חקים שחקקתי לך כבר, התם ושמרתם את חקותי חקים דהשת, הכא חקותי תשמורו חקים דמעיקרא תשמורו. בהמתך לא תרביע (כתוב ברמז רפ"א). אלו נאמר בהמתך לא תרביע הייתי אומר לא יאחז אדם את הבהמה בשעה שעולה עליה זכר, תלמוד לומר כלאים, מאי אחיזה הכנסה דאמר שמואל במנאפין עד שיראו מנאפין, ככלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת, ואמאי קרי ליה אחיזה לישנא מעליא. אמר רב יהודה מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת ואפילו משום פריצותא נמי לית בה, מ"ט בעבידתיה טריד. אין לי אלא בהמתך על בהמתך, בהמתך על בהמת אחרים בהמת אחרים על בהמתך בהמת אחרים על בהמת אחרים מנין, תלמוד לומר את חקותי תשמורו. אין לי אלא בהמה על בהמה, בהמה על חיה חיה על בהמה חיה על חיה טמאה על טמאה טהורה על טהורה טמאה על טהורה על טמאה מנין, תלמוד לומר את חקותי תשמרו:

שדך לא תזרע כלאים המנכש והמחפה בכלאים לוקה. ר' עקיבא אומר אף המקיים, מאי טעמא דרבי עקיבא דתניא שדך לא תזרע אין לי אלא זורע, מקיים מנין, תלמוד לומר כלאים שדך לא. מנין שאין מרכיבין לא עץ סרק על גבי עץ מאכל ולא עץ מאכל על גבי עץ סרק, תלמוד לומר את חקותי תשמורו. ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך אבל מותר אתה להציעו תחתיך, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך לו נימא על בשרו, ואפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם:

ובגד כלאים מה תלמוד לומר, לפי שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופתים יחדו יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן תלמוד לומר בגד. אין לי אלא בגדים מנין לרבות הלבדים, תלמוד לומר שעטנז דבר ששוע טווי ונוז. רבי שמעון בן אלעזר אומר נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים עליו. לא יעלה עליך אין לי אלא שלא ילבש מנין שלא יכסה תלמוד לומר לא יעלה עליך, יכול לא יפשילנו בקופה לאחוריו, תלמוד לומר (לא יעלה עליך) [לא תלבש]. תרי קראי למה לי, צריכא דאי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא [כל דרך] העלאה אסר רחמנא ואפילו מוכרי כסות כתב רחמנא לא תלבש דומיא דלבישה (אסור בהנאה) [דאית בה הנאה]. ואי כתב רחמנא לא תלבש הוה אמינא דוקא לבישה דנפישא הנייתה אבל העלאה לא כתב רחמנא לא יעלה. וליכתוב רחמנא לא תלבש שעטנז, צמר ופשתים למה לי. מכדי כתב ובגד כלאים שעטנז ותנא דבי ר"י הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים צמר ופשתים דכתב רחמנא למה לי. איצטריך סד"א העלאה הוא דלא נפישא הנייתה אבל לבישה דנפישא הנייתה כל תרי מיני אסירי כגון צמר גמלים וצמר ארנבים, אם כן לישתוק קרא מיניה וליגמר שעטנז מהעלאה, אלא שמע מינה לאפנויי:

ואיש כי ישכב. איש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד, תלמוד לומר ואיש כי ישכב. את אשה פרט לקטנה. שכבת זרע פרט למערה. העראה דחייבי לאוין מנלן, מדגלי רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה, העראה בכריתות, מכלל דחייבי לאוין בהעראה. אדרבא מדגלי רחמנא העראה בכריתות מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה, אם כן לישתוק קרא משפחה חרופה:

אמר רבא למהלי למיכתב שכבת זרע בשפחה חרופה שכבת זרע באשת איש, שכבת זרע בסוטה. בשפחה חרופה כדאמרן, באשת איש פרט למשמש לאחר מיתה, סלקא דעתך אמינא לאחר מיתה נמי שארו איקרי אימא ליחייב עלה משום אשת איש, קא משמע לן. בסוטה למה לי, פרט לשקנא לה דרך אברים סד"א בקפידא דבעל תלה רחמנא והא קא קפיד קמ"ל. תנו רבנן בזמן שהאשה לוקה איש מביא קרבן, אין האשה לוקה אין האיש מביא קרבן, מנלן אמר רבא דכתיב ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע וגו' מכדי עד הכא באיש משתעי קרא ניכתוב והביא (דאיש) את אשמו ובסוף נכתב בקורת תהיה אמאי כתב בקורת ברישא. ה"ק בקורת (היא) [תהיה] והביא את את אשמו ואם לא תהיה (היא) בקורת לא יביא הוא את אשמו. ואימא הוא לא דמעטיה קרא אבל היא תלקי ותייתי קרבן, והביא את אשמו כתיב. אמר רב יהודה כל עריות אחד נעור ואחד ישן פטור ונעור חייב וכאן נעור נמי פטור. מ"ט דהא אקשו להדדי. אמר רב ששת עשו גומר בשלא כדרכה בשפחה דלא מיחייב כמערה בכדרכה בשפחה דפטור. מ"ט שכבת זרע כתיב, מתכוון בשלא כדרכה בשפחה דלא מיחייב כשאין מתכוון בדרכה דפטור, מ"ט שכבת זרע כתיב, נעור בשלא כדרכה בשפחה דלא מיחייב כישן בכדרכה דפטור, מאי טעמא שכבת זרע כתיב. אמר ר' יצחק לעולם אינו חייב אלא על שפחה בעולה בלבד שנאמר והיא שפחה נחרפת. ומאי משמע דהדין נחרפת לישנא דשנויי הוא דכתיב ותשטח עליו הריפות, ואיבעית אימא מהכא אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות. והפדה יכול כולה, תלמוד לומר לא נפדתה, אי לא נפדתה יכול כולה, תלמוד לומר והפדה, הא כיצה פדויה ואינה פדויה חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר ומאורסת לעבד עברי. אם כן מה תלמוד לומר והפדה לא נפדתה דברה תורה כלשון בני אדם. רבי אליעזר בן עזריה אומר כל העריות מפורשות לנו אין לנו משוייר אלא חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי. אחרים אומרים לא יומתו כי לא חופשה בשפחה כנענית הכתוב מדבר ומאורסת לעבד (עברי) [כנעני]. ור' ישמעאל בשלמא והפדה לא נפדתה כדקתני דברה תורה כלשון בני אדם, אלא דקתני מאורסת לעבד עברי מנלן דכתיב כי לא חופשה מכלל דהוא חופש. רבי אליעזר בן עזריה היינו רבי עקיבא לרבי ישמעאל קאמר ליה לדידי בעלמא כוותך סבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם והכא שאני מכדי כתב קרא כי לא חופשה, והפדה למה לי, ש"מ להכי אתא לחציה שפחה וחציה בת חורין. בשלמא לאחרים קסברי והפדה לא נפדתה דברה תורה כלשון בני אדם, אלא הא דעבד (עברי) [כנעני] מנלן, א"ק כי לא חופשה אם אינו ענין לדידה תנהו ענין לדידיה. רבי שמעון אומר משום רבי עקיבא יכול יהא כסף גומר בה כדרך שהשטר גומר בה תלמוד לומר והפדה לא נפדתה או הופשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חופשה אורעה כל הפרשה כולה ללא חופשה לומר לך שטר גומר בה ואין כסף גומר בה. תנו רבנן המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה. אמררבה מחלוקת בשטר דרבי סבר והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן לה מקיש שטר לכסף מה כסף בין כולו בין חציו אף שטר בין כולו בין חציו, ורבנן גמרי לה לה מאשה מה אשה לחציה לא אף עבד נמי לחציו לא. אבל בכסף דברי הכל קנה. פדויה ואינה פדויהוכו'. והפדה יכול לכל תלמוד לומר לא נפדתה. אי לא נפדתה יכול לכל תלמוד לומר והפדה, הא כיצד פדויה ואינה פדויה בכסף ובשוה כסף, ואין לי אלא בכסף, בשטר מנין תלמוד לומר או חופשה לא נתן לה ולהלן הוא אומר וכתב לה ספר מה להלן בשטר אף כאן בשטר. ואין לי אלא חציו בכסף וכולו בשטר, חציו בשטר מנין תלמוד לומר והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן לה מקיש שטר לכסף מה כסף בין כולו בין חציו אף שטר בין כולו בין חציו. רישא דברי הכל וסיפא רבי. מה בין שפחה לעריות שלא שותה להן לא לעונש ולא לקרבן. כל עריות בחטאת והשפחה כאשם, כל עריות בנקבה ושפחה בזכר. כל עריות אחד האיש ואחד האשה שוין במכות ובקרבן, והשפחה לא השוה את האיש לאשה למכות ולא האשה לאיש לקרבן. כל העריות עשה מערה כגומר וחייב על כל ביאה וביאה החמיר בשפחה שעשה מזיד כשוגג. מנלן דהיא לקיא והוא לא לקי דתנו רבנן בקורת תהיה מלמד שהיא לוקה, יכול שניהן לוקין תלמוד לומר תהיה היא לוקה והוא לא לקי. ממאי דהדין בקורת לישנא דמלקות, אמר ר' יצחק תהא בקראי. כדתנן גדול שבדיינין קורא, שני מונה, שלישי אומר הכהו, רב אשי אמר בבקור תהיה כדתנן אין אומרין אותו אלא מכות הראויות להשתלש. וכפר עליו הכהן באיל האשם על חטאתו אשר חטא מלמד שמביא קרבן אחד על עבירות הרבה, באיל האשם ונסלח לו חמטאתו אשר חטא לעשות מזיד כשוגג. והביא אף אחרים יום הכפורים. אשמו נאמר כאן אשמו ונאמר להלן אשמו מה אשמו האמור להלן מותרו נדבה אף אשמו האמור כאן מותרו נדבה איל האשם מה איל האשם האמור להלן בכסף שקלים אף איל האשם האמר כאן בכסף שקלים:

וכי תבאו אל הארץ וגו' עץ חיים היא למחזיקים בה רב הונא בשם רב אחא שלא יהו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת ורוצה להשיאה לאחד אלא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך. משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא, א"ל אבא מתירא אני בדרך מפני הלסטים ובים מפני אפרטין, מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנו לבנו, אמר לו המקל הוה יהא בידך ואי אתה מיתירא מכל בריה. אף כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו מתעסקין בתורה ואי אתם מתיראין מכל בריה וכו'. דרש רבי יהודה בן פזי מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בצוויך רק שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים, שמע בר קפרא אמר יפה דרש בן אחותי. ר' יהודה בר' סימון פתח אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא כתיב בים דרכך ושבילך במים רבים ואת אמרת אחרי ה' אלקיכם תלכו וגו', ובו תדבקון וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק. באש אותו שכתוב בו כי ה' אלקיך אש אכלה, כרסיה שביבין די נור וגו' ואת אמרת ובו תדבקון. אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק אלא במטע תחלה הדא הוא דכתיב ויטע ה' אלקים גן בעדן, אף אתם כשאתם נכנסין לארץ ישראל לא תתעסקו אל במטע תחלה כי תבואו אל הארץ ונטעתם. רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי פתח הגדלתי מעשי א"ל הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לאבות הראשונים הגדלתי מעשי לעשות לבניכם מה שהתניתי עמכם. בניתי לי בתים ובתים מלאים כל טוב. נטעתי לי כרמים כרמים וזיתים אשר לא נטעת. עשיתי לי ברכות מים ובורות חצובים אשר לא חצבת וגו'. עשיתי לי גנות ופרדסים ארץ חטה ושעורה. ונטעתי בהם עץ כל פרי כי תבואו אל הארץ ונטעתם. מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה דא תרנגולא אמר רבי לוי בערביא צווחין לתרנגולא שבוי, הדאתרנגולת כדהוה לה אפרוחים דקיקין היא מכנשא להון ויהבה לון תחות אגפיה ומשחנא להון ומעדרנא קדמיהון וכד אינון רברבין חד מנהון בעו מיקרב לוותה והיא נקרה ליה גו רישיה וא"ל זיל עדור לך בקלקלתא, כך כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה הבאר עולה והמן יורד והשליו מצוי וענני כבוד מקיפות אותן ועמוד ענן נוסע לפניהם, כיון שנכנסו לארץ, א"ל משה כל חד וחד מכון יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבין שנאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם. אדריינוס שחיק עצמות עבר באלין שבילי דטבריא וחמא חד גבר סבא קאים חציב חציבין, א"ל סבא סבא אי קרצת לא חשבת, א"ל קרצית וחשיכית ומה דהניא למרא שמיא למעבד יעביד. לישנא אחרינא אמר ליה אדריינוס אתה זקן עומד וטורח ומתיגע לאחרים. א"ל אדוני המלך הריני נוטע אם אזכה אוכל מפירות נטיעותי ואם לאו יאכלו בני, עשה שלש שנים במלחמה וחזר לאחר שלש שנים, מה עשה אותו זקן נטל כלכלה ומלא אותה בכורי תאנים יפות וקריב לפני אדריינוס, א"ל אדוני המלך קבל אלו התאנים שאני הוא אותו זקן שמצאת בהליכתך ואמרת אתה זקן מה אתה מצטער ומתיגע לאחרים, הרי כבר זיכני הקדוש ברוך הוא לאכול מפירות נטיעותי ואלו שבתוך הכלכלה מהם, אמר לעבדיו טלו אותה ממנו ומלאוה לו זהובים, עשו כך, נטל הזקן הכלכלה והתחיל הולך ומשבח בביתו לאשתו ולבניו וסח להם המעשה, היתה שכנתו עומדת שם ושמעה מה אמר הזקן, אמרה לבעלה כל בני אדם הולכים והקדוש ברוך הוא נותן להם ומזמין להם טובה ואתה יושב בבית חשך באופל הרי שכן שלנו כבד להמלך בכלכלה של תאנים ומלא אותה לו זהובים ואתה עמוד טול סל גדול ומלא אותו מיני מגדים מתפוחים ותאנים ושאר פירות שהוא אוהב אותם הרבה וכבדו בהן אולי ימלא אותו לך זהובים כמו שעשה לשכנו הזקן, הלך ושמע לאשתו ונטל סל גדול ומלא אותו תפוחים ותאנים טעון על כתפיו וקרב לפני המלך ואמר לו אדוני המלך שמעתי שאתה אוהב פירות ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים, אמר המלך לסרדינוטו טפחו אותן על פניו ועשאוהו דוגמא והלך לביתו ובוכה והיא סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים וראתה פניו נפוחות וגופו מושבר ומוכה, א"ל מה לך, אמר לה שמעתי לך והלכתי וכבדתי אותו באותו דורון וטפחו אותן על פני, אלו שמעתי לך והטלתי בו אתרוגין כבר היו מתרגמין את פני ואת כל גופי וכל כך למה ללמדך שהנשים מפילות את בעליהן, לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות. אמר שלמה את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם העלם כתיב שאילולי שהעלים הקדוש ברוך הוא מבני אדם יום המיתה לא היה אדם לא בונה ולא נוטע שהיה אומר למחר אני מת מה אני עומד ומתיגע בשביל אחרים, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב לא תאמרו נשב ולא נטע אלא כשם שנטעו אחרים לכם כך היו נוטעים לבניכם לכך נאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם. זה שאמר הכתוב ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים, משל למלך שהיו לו פלגשים והיו לו מהן בנים הרבה והיה לו בן אחד מן מטרוניתא והיה מחבבו יותר מדאי, נתן המלך לכל בני הפילגשים שדות וכרמים ואחר כך נתן לבנו פרדס אחד שממנו היה כל קלרין שלו עולה, שלח הבן ואמר לאביו לבני הפילגשים נתת שדות וכרמים ולי נתת לי פרדסה זה היה לי ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך נתתיו אותו לך, כך הקדוש ברוך הוא ברא את אומות העולם שנאמר ששים המה מלכות אלו האומות, אחת היא יונתי זו כנסת ישראל, וחלק הקדוש ברוך הוא לאומות כל העולם שנאמר בהנחל עליון גוים, ונתן לישראל ארץ ישראל, ממנה הקרבנות ולחם הפנים, ממנה הבכורים:

ונטעתם וערלתם ערלתו את פריו מדבר בתינוק, שלש שנים יהיה לכם ערלים שאינו יכול לא להשיח ולא לדבר. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש שאביו מקדשו לתורה. הלולים שמהלל להקדוש ברוך הוא. ובשנה החמישית תאכלו את פריו משעה שהוא מתחיל לקרות בתורה להוסיף לכם תבואתו מכאן שנו רבותינו בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה. בעולם הזה אדם מלמד את בנו תורה ומשכחה, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מלמדה שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך:

וכי תבואו אל הארץ יכול משבאו לעבר הירדן, תלמוד לומר אל הארץ אל ארץ המיוחדת. כי תבואו ונטעתם פרט לשנטעו גוים עד שלא באו לארץ. יכול שאני מוצא את שנטעו גוים משבאו ישראל לארץ, תלמוד לומר כל עץ, מכאן אתה אומר עד שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור, נטעו אף על פי שלא כבשו חייב. ונטעתם פרט למבריך ומרכיב, מכאן אתה אומר ספוק הגפנים וספוק על ספוק אף על פי שהבריכה בארץ מותר. רבי מאיר אומר מקום שכחה רע אסור, מקום שכחה יפה מותר. ונטעתם אין לי אלא שנטע עלה מאליו מנין תלמוד לומר כל עץ. ונטעתם מאכל אין לי אלא שנטע אגוז ושקד, נטע יחור מנין תלמוד לומר כל עץ. עץ מאכל ולא עץ סרק, עץ מאכל פרט לשנטע לסייג ולקורות ולעצים. רבי יוסי אומר אפילו אם הפנימי למאכל וחיצון לסייג הפנימי חייב וחיצון פטור. אמר ר' שמעון בן גמליאל ב

דבר אחר בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר הראוי להם נטע לסייג ולקורות ולעצים דבר שאין ראוי להם חייב בערלה, נטעו לעצים וחשב עליו לאכילה מנין תלמוד לומר כל עץ, מאימאתי מונה לו משעת נטיעתו. פריו פרט לעלין ולולבין לגפנים ולסמדר. יכול שאני מוציא הקנוקנות והחרצנים והזגים (והגפנים) [והבוסר] קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזין וגרגינן תלמוד לומר פריו פריו ריבה דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר וערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולן. שלש שנים יכול תוך שלש שנים יהא אסור לאחר שלש יהא מותר, תלמוד לומר יהיה לכם להביא את הנטוע לרבים. רבי יהודה אומר יהיה לכם להוציא את הנטוע לרבים. רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו הנטוע לרבים חייב בערלה, העורלה מאליו לרבים פטור מן הערלה. לא יאכל אין לי אלא שאסור באכילה, מנין שלא יצבע בו ולא יהנה בו, תלמוד לומר וערלתם ערלתו. ערלים לרבות את כולם:

ערלה נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ דתניא אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ, שומע אני לא יהו נוהגין אלא בארץ, תלמוד לומר כל הימים אשר אתם חיים על האדמה. אי כל הימים יכול יהו כל המצות נוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ, תלמוד לומר בארץ, אחר שרבה הכתוב ומעט צא ולמד במה שאמור בענין אבד תאבדון את כל המקומות מה ע"ז מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בארץ ובחוצה לארץ חוץ מן הערלה והכלאים דהלכתא גמירי לה אף על גב דחובת קרקע נינהו נוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ. אבל חדש בארץ אין בחוצה לארץ לא. מאי טעמא, מושב לאחר ירושה וישיבה משמע. רבי אליעזר אומר אף חדש נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ, מושב בכל מקום שאתם יושבים משמע. אמר רבא כס פלפלי ביומא דכפורי פטור. מיתיבי ממשמע שנאמר ונטעתם איני יודע שעץ מאכל הוא אלא מה תלמוד לומר עץ מאכל הוא לומר לך עץ שטעמו ופרי שוה הוי אומר זה פלפלין ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה ואין ארץ ישראל חסרה כלום דכתיב לא תחסר כל בה, לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא. אמר רבי אבהו אמררבי אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. והרי ערלה דרחמנא אמר ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור אכילה, מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר, תלמוד לומר וערלתם ערלתו ערלים לרבות אם כלם, טעמא דכתב רחמנא וערלתם ערלתו ערלים דאי מלא יאכל איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע. לעולם לא יאכל משמע בין איסור אכילה בין איסור הנאה, ואיצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתב לכם שלכם יהא קא משמע לן. אלא השתא דכתב תרי קראי לכם למה לי, לכדתניא לכם להביא את הנטוע לרבים. מאי טעמא דתנא קמא ונטעתם ליחיד משמע לרבים לא משמע כתב רחמנא לכם להביא את הנטוע לרבים. ורבי יהודה ונטעתם בין יחיד בין רבים משמע, לכם בין יחיד בין רבים משמע, הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט:

וערלתם ערלתו את פריו את הטפל לפריו. אמר רבא היכא אמרינן דהוי ליה שומר לפירי [היכא דכי] שקלת ליה לשומר ולקי פירא אבל היכא דשקלת ליה לשומר והוי פירא לא הוי שומר לפרי. הוה עובדא ושקליה לניצא דרמונא ולקה רמונא, לניצא דפרחא והוה בוטיתא, (כך כתוב בספרא דרא"ה):

באחד בתשרי ראש השנה לנטיעה מנא לן, דכתיב שלש שנים יהיהלכם ערלים לא יאכל וכתיב ובשנה הרביעית וגמר שנה שנה מתשרי דכתיב מראשית השנה אחרית שנה, וניגמור שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה, דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים ואין דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים. המקדש בערלה אינה מקודשת שנאמר ערלים לא יאכל. אין לי אלא באכילה וכו' כדלעיל. מנין ששלים יום לפני ראש השנה הרי הם כשנה תלמוד לומר ובשנה הרבעית יהיה כל פריו קדש להביא את הפרט ואת העוללות דברי בית הלל, שבית שמאי אומרים יש לו פרט ויש לו עולולות ועניים פודים לעצמן, ובית הלל אומרים כולו לגת, קדש מה קדש. האמור להלן טעון חומש ובעור אף קודש האמור כאן טעון חומש ובעור (כתוב ברמז תש"ג). הלולים שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם, מכאן אמר רבי עקיבא לא יטעום אדם כלום עד שיברך. מנין ששלשים יום לפני ראש השנה הרי הם כשנה, תלמוד לומר ובשנ ההחמישית תאכלו את פריו, להוסיף לכם תבואתו. ר"י הגלילי אומר הריני מוסיף פירות חמישית על פירות רביעית מה פירות חמישית לבעלים אף פירות רביעית לבעלים. רבי עקיבא אומר לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע שלא יאמר אדם הרי ארבע שנים מצטער אני בו חנם לכך נאמר להוסיף לכם תבואתו, תבואתו מלמד שאין נפדה אלא תבואה, מכאן אמרו אין פודין את הרביעי עד שיבוא לעונת המעשרות. רבי אומר נאמר כאן ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו וכתיב התם ותבואת הכרם מה להלן כרם אף כאן כרם:

נד לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גוך אל תקרי גוך אלא גאיך, אמר הקדוש ברוך הוא אחר שנתגאה זה קבל עליו עול מלכות שמים. ר' עקיבאאומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמים כלום כל אותו היום שנאמר לא תאכלו על הדם. מנין לאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה תלמוד לומר לא תאכלו על הדם.

דבר אחר לא תאכלו הבשר ועדיין הדם במזרק. רבי דוסא אומר מנין שאין מברין על הרוגי בית דין וכו'.

דבר אחר אזהרה לבן סורר ומורה ואמר רבי אבין בר חייא על כולן אינו לוקה דהוה ליה לאו שבכללות:

לא תנחשו כגון אלו המנחשין בחולדה ובעופות ובכוכבים ובכל כיוצא בהן. ולא תעוננו אלו אוחזי העינים. ר' ישמעאל אומר זה המעביר על העין. רבי עקיבא אומרא לו נותני עונות כגון אלו האומרין למודות ערבי שביעית להיות יפות ועוקרות (קינוניות) [קטניות] להיות רעות. לא תקיפו (כתוב למעלה ברמז תקס"ב וכתוב ברמז תרכ"ז):

לא תקיפו, תנו רבנן פאת ראשו סוף ראשו זה המשנה צדעיו לאחורי אזנו ופדחתו. תני תנא קמיה דרב חסדא לא תקיפו אחד ואחד הניקף לוקה. אלא מעתה דאכיל תמרי בארבלא לקי. תתרגם מתיתין כרבי יהודה דאמר שאין בו מעשה לוקין עליו רבא אמר במקיף לעצמו ודברי הכל רב אשי אמר במסייע ורברי הכל. ולא תשחית את פאת זקנך פאת זקנו סוף זקנו ואיזהו סוף וקנו שבולת של זקנו, וחייב על הזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטן. רבי אליעזר אומר אם נטלן כולן כאחד אינו חייב אלא אחת ואינו חייב עלד שיטלנו בתער, רבי אליעזר אומר ואפילי לקטו במלקט וברהיטני חייב. מאי טעמייהו דרבנן דכתב ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב תלמוד לומר ולא תשחית את פאת זקנך. אי לא תשחית יכול אפילו לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב, תלמוד לומר ופאת זקנם לא יגלחו, הא כיצד גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער. ורבי אליעזר מאי טעמא. (כתוב למעלה ברמז תקע"ב) אמר רבי אלעזר אפילו לקטו במלקט וכו' מה נפשך אי אית ליה נזרה שוה ליבעי תער ואי לית ליה גזרה שוה אפילו במספרים נמי ליחייב. לעולם אית ליה גזרה שוה וקסבר הני נמי גלוח נינהו:

ושרט יכול אפילו שרט על ביתו שנפל, על ספינתו שטבעה בים, תלמוד לומר לנפש לחייב על המת בלבד. ומנין שאם שרט ארבע וחמש שריטות על מת אהד שהוא חייב על כל אחת ואחת, תלמוד לומר ושרט לחייב על כל שריטה ושריטה. רבי יוסי אומר מנין שאם שרט שריטה אחת על ארבעה וחמשה מתים שחייב על כל אחד ואחד. תלמוד לומר לנפש לחייב על כל מת ומת. והאי לנפש אפיקתיה וביתו שנפל, קבסר רבי ויסי שריטה וגדידה אחת הן וכתיב התם למת. תיי תנא קמיה דרבי יוחנן למת בין ביד בין בכלי חייב לעבודה זרה ביד פטור בכלי חייב דכתיב ויתגודדו כמשפטם בחרבו' וברמחים. וכתובת קעקע יכול כתב ולא קעקע יהא חייב, תלמוד לומר קעקע. אי קעקע יכול קעקע ולא כתב יהא חייב. תלמוד לומר וכתובת הא אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע שנאמר וכתובת קעקע אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם. רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון אינו חייב עד שיכתוב את השם שנאמר וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה' אני תני בר קפרא אינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז שנאמר אני ה' אני הוא ולא אחר. אמר רב מלכיא אמר רב אדא בר אהבה אסור לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע רב ביבי בר אביי קפיד אריבדא דכוסילתא, רב אשי אמר מכתו מוכחת:

אל תחלל את בתך להזנותה בתו מאנוסתו מנין. אמר אביו קל וחומר על בת בתו ענש הכתוב על בתו לא כל שכן. וכיעונשין מן הדין, גלוי מילתא בעלמא הוא רבא אמר אמר רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה, תנא אבוה דרבי איבן לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו הצוצרך הכתוב לומר ובת איש כהן. אי מה בת כהן היא בשרפה ואין בועלה בשרפה אף בתו מאנוסתו היא בשרפה ואין בועלה בשרפה אמר אביי אמר קרא את אביה היא מחללת מי שמחללת את אביה יצאה זו שאביה מחללה. רבא אמר בשלמא התם אפיקתיה מדינא דבת כהן ואוקמתיה אדינא דבת ישראל הבא אדינא דמאן מוקמת לה אדינא דפנויה מוקמת לה, אזהרה לבתו מאנוסתו מנין אי לאביי ורבאמהיכא דנפקא להו עונש מהתם נפקא להו אזהרה. אלא לדתני אבוה דרבי אבין מאי, אמר רבי אלעאי אמר קרא אל תחלל את בתך להזנותה האי מיבעי ליה לכדתניא אל תחלל את בתך יכול בכהן שמשיא בתו ללוי ולישראל הכתוב מדבר. תלמוד לומר להזניתה בחלולין שבזנות הכתוב מדבר במוסר את בתו שלא לשם אישות. אם כן לימא קרא אל תחל מאי אל תחלל, שמע מינה תרתי. ואביי ורבא חאי תחלל מאי עבדי ליה אמר רבי מני זה המשיא בתו לזקן. ר' עקיבא אומר זה המשיא בתו בוגרת ואי זה עני ורשע ערום זה המשהה בתו בוגרת אמר ר' עקיבא הוי זהיר ממי שיועצך לפי דרכו:

אמר רב יהודה אמר רב המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן וכו' עליו הכתוב אומר למען ספוךת הרוה את הצמאה וכתיב לא יאבה ה' סלוח לו. מיתיבי האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך ובניו ובנותיו בדרך ישרה ומשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא, סמוך לפרקן שאני. תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי שבא על נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהן בא וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה לא נמצא האב נושא את בתו והאה נושא את אחותו ונתמלאה כל העולם כלו ממזרות ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה זו מה היא יתר על כן אמר ר"א בן יעקב לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא במדינה אחרת שמא יזדויגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו:

ולא תזנה הארץ מזנין הן את הפירות, יכול אפילו על מעשה יחידי תלמוד לומר ומלאה הארץ זמה ולא על מעשה יחיד. ר' יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך, [ראב"י אומר מתוך שהוא בא על נשים הרבה וארץ ישראל על איזה מהן בא והיא שקבלה מאנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה, שגג ונשא לבתו. שגג והשיאה לבנו, נמצא הוא נושא לבתו ובנו לאחותו נמצא ממלא את כל העולם ממזרים שנאמר זו מה היא], אמר ר' אליעזר מנין שענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה. נאמר כאן זמה ונאמר להלן ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא מלמד שענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה. יכול יהא בנין בית המקדש דוחה את השבת תלמוד לומראת שבתותי תשמרו. יכול יירא מן המקדש תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקשי תיראו אמר שבת משום שמירה אמר מקדש משום מורא מה שבת לא משבת אתה ירא אלא ממי שפוקד על השבת אף מקדש לא ממקדש אתה ירא אלא ממי שפוקד על המקדש. איזהו מורא לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קפנריא ורקיקה מקל וחומר אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין, תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומדשי תיראו מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם:

אל תפנו אל האובות בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו, וידעוני זה המדבר בפיו. השואל בהם הרי אלו בסקילה והנשאל בהן באזהרה תנו רבנן בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגלגלת, מעלה בזכורו (אוב) אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת נשאל בגלגלת עולה כדרכו ועולה בשבת. שאלה זו שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא א"ל מהיום מיומים א"ל ומה גבר מגוברין א"ל דמרי צבי. שבת נמי דמרי צבי. א"ל הכי קאמינא ומי יימר דהאידנא שבתא א"ל סמבטיון יוכיח, בעל אוב יוכיח קברו של אביו יוכיח שאין מעלה עשן כשבת. [א"ל] בזיתו ביישתו קללתו אוב וידעוני בכלל כל המכשפים היו ולמה יצאו להקיש אליהם וכו'. אל תבקשו לטמאה בהםן מלמד שאינם באים על האדם אלא אם כן מפנה דעתו להם ליטמא בהן אם עושה כך דע מה אתה מוחלף מהבהמה מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני זקן אשמאי. תלמוד לומר זקן ואין זקן אלא חכם שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. ר' יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא חכמה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק תלמוד לומר תקום והדרת לא אמרתי אלא קימה שיש בה הדור. אי הדור יכול יהדרנו בממון תלמוד לומר תקום והדרת מה קומה אין בה חסרון כיס אף הדור שאין בו חסרון כיס. יכול יעמוד מפניו בבית הכסא ובבית המרחץ, תלמוד לומר תקום והדרת לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הדור. יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו תלמוד לומר תקום ויראת דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך. ר"ש בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח תלמוד לומר זקן ויראת. איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום ואפילו כל שיבה במשמע רבי יוסי הגלילי היינו תנא קמא, איכא בינייהו יניק וחכים תנא קמא סבר יניק וחכים לא ור' יוסי הגלילי סבר אפילו יניק וחכים. מ"ט דר' יוסי הגלילי אמר לך אי ס"ד כדקאמר תנא קמא ליכתוב רחמנא מפני שיבה זקן תקום והדרת ומדלא כתיב הכי ש"מ אפילו יניק וחכים נמי. ותנא קמא אין הכי נמי ומשום דבעי למיסמך זקן לויראת ותנא קמא מ"ט אי ס"ד כדקאמר ר"י הגלילי אם כן ליכתוב קרא מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן ומדלא כתב הכי ש"מ חדהוא אמר מר מה קומה שאין בה חסרון כיס מי לא עסקינן דקא מנקב מרגליתא. אלא אקיש קומה להדור מה הדור שאין בה בטול מלאכה אף קומה. ואקיש נמי הדור לקימה מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הדור. מכאן אמרו אין בעלי אומניות רשאין לעמוד בפני ת"ח. ולא והתניא כל בעלי אומניות עומדין מפניהם ושואלין בשלומן אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום אמר ר' יוחנן מפניהם עומדין מפני תלמידי חכמים אין עומדין. אמר ר' יסוי בר אבין בוא וראה כמה גדולה מצוה בשעתה. [שהרי מפניהם עומדין מפני תלמיד חכמים אין עומדין] ודילמא שאני התם ראם כן אתה מכשילן לעתיד לבוא. אמר מר יכול יעצים עיניו אטו ברשיעי עסקינן דכי קאמר יכול יעצים עיניו מקמי דנימטי זמן חיוביה ובזמן חיוביה לא קא חזי ליה תלמוד לומר תקום ויראת תנא קומה שיש בה הדור זה ארבע אמות, וברכו מובהק מלא עיניו ואפילו בתרי עיבורי דנהרא, זקן שלא יטריח מנא לן, תלמוד לומר זקן ויראת, אמר אביי נקטינן דאי מקיף חיי. איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום ואפילו כל שיבה במשמע והלכה כאיסי בן יהודה. אביי קאי מקמי סבי דארמאי אמר כמה הרפתקי עדו עלייהו. אמר ר' ינאי אין ת"ח רשאי לעמוד בפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא יהא כבודו מרובה משל שמים. אמר ר' אלעזר כל תלמיד חכם שאינו עומד בפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו אינו מתקיים בידו ומשתכח נאמר כאן פני זקן וכתיב וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלקים:

וכי יגור אתך גר. כולל בתפלה גרים עם הצדיקים דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וגו' וסמיך ליה וכי יגור אתך גר. אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן גר צריך שלשה משפט כתיב ביה משפט אחד יהיה לכם ולגר, תנו רבנן מי שבא ואמר גר אני כיול נקבלנו תלמוד לומר וכייגור אתך גר אתך במוחזק לך. בא הוא ועדיו עמו מנין תלמוד לומר וכי יגור אתך גר בארצכם. אין לי אלא בארץ בחוצה לארץ מנין, תלמוד לומר אתך בכל מקום שאתך, אם כן מה תלמוד לומר בארצכם, בארץ צריך להביא ראיה בחוצה לארץ אין צריך להביא ראיה. בא הוא ועדיו עמו קרא למה לי דאמרי שמענו שנתגייר בבית דינו של פלוני, מהו דתימא לא ליהמנייהו קמ"ל. בחוץ לארץ מנין תלמוד לומר אתך [בכל מקום שאתך], הא אפיקתיה, חד מאתך וחד מעמך. וחכי אם בין בארץ בין בח"ל צריך להביא ראיה, ואלא הכתיב בארץ, ההוא דאפילו בארץ מקבלינן גרים סד"א משום טיבותא דארץ ישראל קא מגיירי והשתא נמי דליכא טיבותא איכא לקט שכחה ופאה ומעשר (שני) [עני], קמ"ל. רבי אומר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה ובטבילה והרצאת דמים אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה ובטבילה והרצאת דמים. בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו וגו' אי נמי מהכא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך. הרצאת דמים נמי כתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות. אלא טבילה מנלן, דכתיב ויקח משהחצי הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה. אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים. אמר רב אחא בר יעקב וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם כתיב. לא תונו אותו לא תאמר לו אמש היית עובד עבודה זרה ועכשיו נכנסת תחת כנפי שמים:

באזרח מהאזרח שקבל עליו כל דברי התורה אף גר שקבל עליו כל דברי התורה, מכאן אמרו גר שקבל עליו כל דברי התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ר' יוסי בר"י אומר אפילו דבר (אחד) [קטן] מדקדוקי סופרים. יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כשם שנאמר בישראל ואהבת לרעך כמוך כך נאמר בגרים ואהבת לו כמוך. כי גרים הייתם בארץ מצרים דעו מה נפשן [של גרים וכו']:

תנו רבנן המאנה אח הגר עובר בשלשה לאוין דכתיב וגר לא תונהף לא תונו אותו, ולא תונו איש את עמיתו וגר בכלל עמיתו. והלוחצו עובר בשלשה לאוין דכתיב ולא תלחצנו, וגר לא תלחץ, לא תהיה לו כנושה. תניא ר"א הגדול אומר מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות [בגד] מפני שסורו רע. כי גרים הייתם בארץ מצרים תניא משום ר' נתן מום שבך אל תאמר לחברך והיינו דאמרי אינשי דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא לחבריה זקיף ביניתא:

לא תעשו עול במשפט. אם לדין הרי אמור, אם כן למה נאמר לא תעשו עול במשפט במדה מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שקר במדה קרוי עול שנאוי ומשוקץ חרס ותועבה. וגורם חמשה דברים מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל ישראל בחרב ומגלה מארצם. במדה זו מדת הארץ. במשקל זה טורטני. במשורה זה הזיר הגדול. ויש אומרים זו קוטית קטנה, ויש אומרים זה המחק. תנו רבנן לא תעשו עול במשפט במדה זו מדידת קרקע שלא ימדוד לזה בימות החמה ולזה בימות הגשמים. במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח. ובמשורה שלא ירתיח, והלא דברים קל וחומר ומה משורה שהיא אחד משלשים וששה בלוג הקפידה עליו תורה, קל וחומר להין וחצי היין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג (ושלושית הלוג) ורביעית הלוג תומן ועוכלא על אחת כמה וכמה, אמר רבא למה לי למיכתב יציאת מצרים גבי רבית ומשקלות וגבי ציצית, אמר הקדוש ברוך הוא אניהוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור ואני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנויו מלוה אותם לישראל ברבית, אני הוא שהבחנתי וכו' ואני הוא שעתיד ליפרע ממי שטומן משקלותיו במחלח ושוקל בהן וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. מאזני צדק אמר ר' יוחנן כי הוה דריש ר"מ בפירקא הוי דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי. ואמר ר' יוחנן שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו לא בא לידינו אלא שלש, אבות יאכלו בוסר ושני הבנים תקהינה, מאזני צדק, צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו. מאזני צדק את המאזנים יפה, אבני צדק צדק את המשקלות יפה, איפת צדק את האיפות יפה, והין צדק צדק את ההינין יפה. אמר ר' יוסי בר' יהודה והלא ההין בכלל איפה היה שנאמר איפת מצדק אם כן למה נאמר הין צדק, שיהא לו שלך צדק והן שלך צדק. יהיה לכם מנא אגרדמים על כך, מכאן אתה אומר הסיטון מקנח את המדות אחד לשלשים יום, ובעל הבית אחד לשניים עשר חודש. רבן שמעון בן גמליאל אומר חלוף הדברים החנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל. אמר ר"ש בן גמליאל ב

דבר אחר בלח אבל ביבש אין מקנח. וחייב להכריע לו טפח, היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביבש, מקום שנהגו למדוד בדקה לא ימדוד בגסה, בגסה לא ימדוד בדקה, למחוק לא יגדוש, לגדוש לא ימחוק, אני ה' אהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים שתקבלו עליכם מצות מדות שכל המודה במצות מדות מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות מדות כופר ביציאת מצרים:

תנו רבנן מנין שאין מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקים תלמוד לומר איפה שלמה וצדק יהיה לך. ומנין שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין ולפתוח לו מן הדמים והריני גורש במקום שמוחקין ולהוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו, תלמוד לומר איפה שלמה וצדק. ומנין שאין מעיינין במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעיינין תלמוד לומר (איפה שלמה וצדק) [אבן שלמה]. ומנין שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין ולפחות לו מן הדמים והריני מכריע במקום שמעיינין ולהוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו, תלמוד לומר אבן שלמה וצדק, לא יהיה לך בביתך מה טעם משום איפה ואיפה, לא יהי הלך בכיסך מה טעם משום אבן ואבן [אבל] אבן שלמה וצדק יהיה לך [איפה שלמה וצדק יהה לך]. תנו רבנן (לא) יהיה לך מלמד שמעמידים אגרדמים למדות ואין מעמידין אגרדמים לשערים. דברי נשיאה אוקמן בין למדות בין לשערים מפני הרמאין. תנו רבנן אין עושין משקלות לא של בעץ ולא של אבר ולא של גיסטרון ולא של שאר מיני מתכות אבל עושה הוא של צונמא ושל זכוכית. תנו רבנן אין עושין המחק של דלעת מפני שהוא קל ולא של מתכת מפני שהוא מכביד אבל עושה הוא של זית ושל אגוז ושל שקמה ושל אשכרועי. תנו רבנן אין עושין את המחק צדו אחד עבה וצדו אחד קצר. ולא ימחוק בבת אחת מפני שהוא רע למוכר ויפה לקונה. ולא ימחוק מעט מעט מפני שרע ללוקח ויפה למוכר. ועל כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר:

אוי לי אם אומר שמא ילמדו הרמאין, ואוי לי אם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו. אמרה או לא אמרה אמר רב שמואל בר יצחק אמרה ומהאי קרא אמרה כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וגו':

ושמרתם אתכל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ליתן שמירה ועשיה [לחוקים ושמירה ועשיה] למשפטים. אני ה' אני נאמן לשלם שכר:

מן התשלומין. מאי טעמא דרבי נחוניא בן הקנה, אמר אביי נאמר אסון בידי שמים ונאמר אסון בידי אדם מה אסון האמור בידי אדם פטור מן התשלומין אף אסון האמור בידי שמים פטור מן התשלומין. רבא אמר טעמא דרבי נהוניא בן הקנה מהכא ואם העלם יעלימו עם דארץ וגו' ושמתי אני את פני באיש ההוא אמרה תורה כרת שלי כמיתה שלכם מה מיתה שלכם פטור מן התשלומין אף כרת שלי פטור מן התשלומין. והנפש אשר תפנה (כתוב ברמז תרכי אם):

והתקדשתם כתוב בסוף פרשת ויהי ביום השמיני. איש אין לי אלא איש, אשה מנין תלמוד לומר כי איש איש אשר יקלל. את אביו ולא אבי אביו, ואת אמו ולא אם אמו, אביו ולא הספק, אמו ולא הספק. אשר יקלל את אביו ואת אמו מה תלמוד לומר, לפי שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת יכול לא יהא חייב עד שיקללם שניהם כאחד, תלמוד לומר את אביו ואת אמו מגיד שהוא חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו. והלא הגר חייב על אמו ואין חייב על אביו דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר את אביו ואת אמו את שחייב על קללת אביו חייב על קללת אמו את שאין חייב על קללת איבו אינו חייב על קללת אמו. מודה רבי עקיבא בשתוקי שהוא חייב על אמו אף על פי שאינ חייב על אביו. אביו ואמו קלל אפילו לאחר מיתה, שהיה בדין הואיל והמכה חייב והמקלל חייב מה המכה אינו חייב אלא על החיים אף המקלל לא יהא חייב אלא על החיים, תלמוד לומר אביו ואמו קלל אפילו לאחר מיתה. דמיו בו בסקילה, תניא אידך איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס. אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו, אביו שלא אמו אמו של אביו מנין, תלמוד לומר אביו קלל ואמו קלל (אביו ואמו קלל) דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדו. תנו רבנן אביו ואמו קלל לאחר מיתה, שיכול חייב במכה וחייב במקלל ומה מכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך לא חייב בו לאחר מיתה מקלל שלא עשה בו שלא בעמך כבעמך אינו דין שלא חייב לאחר מיתה, תלמוד לומר אביו ואמו קלל. הניחא לרבי יונתן דמיותר ליה קרא אביו ואמו, אלא לרבי יאשיה מאי איכא למימר, נפקא ליה ממקלל, ואידך מיבעי ליה לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס. ותיפוק ליה מאיש איש דברה תורה כלשון בני אדם:

תנו רבנן הכה את זה וחזר והכה את זה קלל את זה וחור וקלל את זה הכה את שניהם בבת אחת קלל את שניהם בבת אחת חייב. רבי יהודה אומר בבת אחת חייב, בזה אחר זה פטור. והתניא המכה את אביו ואמו פטור דברי ר' יהודה, תרי תנאי ואליבוא דרבי יהודה מאי טעמא דמאן דאמר פטור נאמר ברכה למעלה ונאמר ברכה למטה מה למעלה שאין בה שותפות אף למטה שאין בה שותפות ואיתקש הכאה לקללה:

והנפש אשר תפנה אל האבות ואל הידעונים למה נאמר לפי שהואאומר איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו עונש שמעונו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בהם עונש ואזהרה שמענו כרת ולא שמעונו, תלמוד לומר והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים לזנות אחריהם ונתתי את פני בנפש ההיא והכרתי אותה מקרב עמה. והתקדשתם והייתם קדושים זו קדושת פרישות עבודה זרה. או אינו אלא קדושת כל המצות, כשהוא אומר קדושים תהיו הרי קדושת כל המצות אמורה הא מה תלמוד לומר והתקדשתם והייתם קדושים זו קדושת פרישות אלילים. אני ה' אלהיכם אני דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר:

איש פרט לקטן, אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן, אשר ינאף את אשת רעהו פרט לאשת אחרים. מות יומת בחנק, אתה אומר בחנק או אינו אלא באחת מכל מיתות שבתורה, אמרת לא כל מיתה שהיא סתומה בתורה אי אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא מפני שנאמר סתם וכל מיתה שנאמרה סתם הרי זה בחנק. רבי אומר כמיתה האמורה בידי שמים מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם אף מיתה האמורה כאן מיתה שאין בה רושם, מכאן אמרו מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עש שנפשו יוצא. (ענוש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר) לא תנאף אחד האיש ואחד האשה. אמר מר אף מיתה בידי אדם שאין בה רושם אימא שרפה, מדאפקה רחמנא לבת כהן בשרפה מכלל דהאי לאו בת שרפה, בשלמא לר' יונתן כדמפרש רבי לטעמיה, אלא לר' יאשיה ממאי דאיכא חנק בעולם אימא סייף. אמר רבא ארבע מיתות גמרא גמירי לה. מאי לא מפני שהיא קלה קמיפלגי בפלוגתא דר' שמעון ורבנן. ואיש אשר ישכב את אשת אביו (כתוב ברמז תקצ"ג):

ואיש אשר ישכב את כלתו תבל עשו שתבלו את החטא שחתו את החטא. מות יומתו בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות שבתורה תלמוד לומר דמיהם בם ולהלן נאמר דמיהם בם מה דמיהם בם האמור להלן סקילה אף דמיהם בם האמור כאן סקילה. עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר ערות כלתך לא תגלה. אי כלתך יכול אפילו שפחה אפילו נכרית תלמוד לומר אשת בנך היא לא אמרתי אלא באשה שיש לה אישות עם בנך. תועבה תועה אתה בה, תבל עשו (כלום) תבלין יש בה, מאי שנא הדא ביאה מכולהו ביאות, זמה זו מה היא. ואיש אשר ישכב את זכר (כתוב ברמז תקצ"א). ר' חנינא בר אידי אמר משכב זכור והבהמה [והיו בכלל כל העריות והכא הכתוב מוציאן] מכללן וקוראן תועבה לומר מה אלו עריות שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועליהן גלו כנענים אף כל ערוה שחייבין עליה כרת ועל שגגתה חטאת וגלו עליה כנענים:

איש פרט לקטן. אשר יקח את אשה ואת אמה בכולן הוא אומר שכיבה וכאן הוא אומר לקיחה ללמדך שלעולם אינו חייב אלא על הנשואין, מכאן אמרו נושאין על האנוסה ועל המפותה, והאונס והמפתה על הנשואה חייב, נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו. אשה ואת אמה אין לי אלא אשה ואמה בתה ובת בתה ובת בנה מנין. נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה מה להלן בתה ובת בתה ובת בנה ובת בנה אף כאן בתה ובת בתה ובת בנה. ומנין לעשות זכרים כנקבות, [נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה] מה להלן עשה זכרים כנקבות אף כאן עשה זכרים כנקבות. מנין לעשות למטה כלמעלה, נאמר כאן זמה ונאמר להחן זמה מה לחלן למטה כלמעלה אף כאן למטה כלמעלה, ומה כאן למעלה כלמטה אף להלן למעלה כלמטה, אמר מר מנין לעשות זכרים כנקבות מאי זכרים אילימא בת בנה כבת בתה בהדי הדדי קאתיין, אלא אם חמיו כאם אחותו, השתא אם חמותו לא קמה לן אם חמיו מהדר עלה, אמר אביי הכי קאמר מנין לעשות שאר הכא ממנו כשאר הבא ממנה נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה וכו'. והא בשאר דידה לא כתב זמה. אמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה. אמר מר מנין לעשות למטה כלמעלה מאי למטה כלמעלה אילימא בת בנה ובת בתה כבתה בהדי הדדי קאתיין, אלא אם חמיו ואם חמותו כחמותו. האי למטה כלמעלה למעלה כלמטה הוא תני למעלה כלמטה. אי הכי נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה, השתא אינהו לא כתיבן, זמה דידהו כתיבן אמר אביי הכיקאמר מנין לעשות שלשה דורות למעלה כשלשה דורות למטה נאמר למטה זמה ונאמר למעלה זמה מה למטה שלשה דורות אף למעלה שלשה דורות ומה בעונש עשה למטה כלמעלה אף באזהרה נמי עשה למטה כלמעלה, רב אשי אמר לעולם כדקתני ומאי למטה באיסור, אי מה היא אם אמה אסורה אף הוא אם אמו אסורה אמר אביי אמר קרא אמךהיא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אם אמו. רבא אמר בין למד דון מינה ומינה בין למאן דאמר דון מינה ואוקי באתרה לא אתיא. למאן דאמר דון מינה ומינה מה היא אם אמה אסורה אף הוא נמי אם אמו אסורה ומינה מה היא בשרפה אף הוא בשרפה. ולמאן דאמר שרפה חמורה איכא למיפרך מה להיא שכן אמה בשרפה תאמר בהוא שאמו בסקילה, ועוד אמו בסקילה אם אמי בשרפה. ועוד מה היא לא חלקת בה בין אמה לאם אמה אף הוא לא תחלוק בו בין אמו לאם אמו. ולמאן דאמר נמי סקילה חמורה מהאי קושיא לא נדונן. ולמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרה מה היא אם אמה אסורה אף הוא אם אמו אסורה ואוקי באתרה התם הוא דבשרפה אבל הכא בסקילה כדאשכחן כאמו. ולמאן דאמר שרפה חמורה איכא למיפרך מה להיא שכן אמה בשרפה תאמר בהוא שאמו בסקילה. ועוד הוא כהיא מה היא לא חלקת בה בין אמה לאם אמה אף הוא לא תחלוק בו בין אמו לאם אמו. ולמאן דאמר סקילה חמורה מהאי קושיא לא נדונין. אי מה הוא כלתו אסורה אף הוא נמי כלתה אסורה. אמר אביי אמר קרא אשת בנך היא משום אשת בנו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת בנה. רבא אמר בין למאן דאמר דון מינה ומינה בין למאן דאמר דון מינה ואוקי באתרה לא אתיא. למאן דאמר דון מינה ומינה מה הוא כלתו אסורה אף היא כלתה אסורה ומינה מה היא בסקילה אף היא בסקילה. ולמאן דאמר סקילה חמורה איכא למיפרך מה להוא שכן אמו בסקילה תאמר בהיא שאמה בשרפה. ועור בתה בשרפה כלתה בסקילה הוא עצמו יוכיח דבתו בשרפה וכלתו בסקילה אלא מה הוא לא חלקת בו בין אמו לכלתו בסקילה אף היא נמי לא תחלוק בה בין אמה לכלתה ולמאן דאמר שרפה חמורה מהאי קושיא לא נדונין. ולמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרה מה היא כלתו בסקילה אף היא כלתה בסקילה ואוקי באתרה הכא הוא בסקילה אבל התם בשרפה כדאשכחן באמה, ולמאן דאמר סקילה חמורה איכא למיפרך מה להוא שכן אמו בסקילה תאמר בהיא שאמה בשרפה. ועוד מה הוא (לא) חלקת בו בין בתו לכלתו אף היא נמי (לא) תחלוק בה בין בתה לכלתה ולמאן דאמר שרפה חמורה מהאי קושיא לא נדונן. בתו מאנוסתו (כתוב לעיל). תנו רבנן באש ישרפו אותו ואתהן. אותו ואת אחת מהן שכן בלשון יוני קורין לאחת הן. ואם חמותו מדרשא נפקא. ור' עקיבא סבר אותו ואתהן אותו ואת שתיהן ואם חמותו הכא כתיבוא. רבא אמר חמותו לאחר מיתה איכא ביניינו ר' ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתה בשרפה ורבי עקיבא סבר איסורא בעלמא:

מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכוכותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזהמושך אצלו עד שפותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו. רבי יהודה אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שרפה אלא פותח את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וכו'. מאי פתילה אמר רב מתנה פתילה של אבר, מנ"ל אתיא שרפה שרפה מעדת קרח וכו'. ר"א אומר אתיא שרפה שרפה מבני אהרן מה להלן שרפת נשמה וגוף קיים אף כאן. מאן דיליף מעדת קרח מנא ליה דכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם שנשמתן נשרפת וגופן קיים. ואידך ההוא שרפה ממש הואי, ומאי בנפשותם שנתחייבו שרפה על עסקי נפשותם. דאמר ריש לקיש מאי דכתיב בחנפי לעגי מעוג חרוק עלי שנימו בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימה חרק עליהם שר של נגיהנם שניו. ומאן דיליף מבני אהרן מנא ליה, דכתיב וימותו לפני ה' כעין מיתה. ואידך ההוא שרפה ממש הואי ומאי וימותו דאתחיל בהו מגואי כעין מיתה דתניא אבא יוסי בן דוסתאי אומר ב' חוטין של אש יצאו מבית קדש הקדשים ונחלקו לארבעה, נכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ושרפום. והכתיב ותאכל אותם אותם ולא בגדיהם. ונילף מפריס הנשרפים מה להלן שרפה ממש אף כאן שרפה ממש מסתברא מאדם הוה ליה למילף שכן אדם חוטא נשמה פגול. אדרבא מפרים הנשרפים הוה ליה למילף שכן מכשיר לדורות, הנך נפישן. ומאן דיליף מעדת קרח מאי טעמא לא יליף מבני אהרן ההוא שרפה ממש הואי. (ומאן דיליף מבני אהרן מאי טעמא לא יליף מעדת קרח, ההוא שרפה ממש הואי). ונילף מינה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. וכי מאחר דאיכא דרב נחמן דרב נחמן גזרה שוה למה לי אי לאו גזרה שוה הוה אמינא שרפת נשמה וגוף קיים לאו שרפה היא כלל. ואי משום ואהבת לרעך כמוך לפיש ליה חבילי זמירותוכו' (כתוב ברמז תר"ל). ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתי, בסקילה אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה תלמוד לומר דמיהם בם ולהלן דמיהם בם מה דמיהם בם האמור להלן סקילה אף דמיהם בם האמור כאן סקילה. עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה תבל הוא דיני נפשות בעשרים ושלשה. הרובע ונרבע בעשרים ושלשה שנאמר והרגת את האשה ואת הבהמה ואומר ואת הבהמה תהרוגו, קא פסיק ותנא לא שנא רובע זכר ולא שנא רובע נקבה. בשלמא רובע נקבה דכתיבוהרגת את האשה ואת הבהמה, אלא רובע זכר מנלן דכתיב כל שוכב עםבהמה מות יומת אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב ואפקיה רחמנא בלשון שוכב מה שוכב הוא ובהמתו בעשרים ושלשה אף נשכב הוא ובהמתו בעשרים ושלשה:

והרגת את האשה ואךת הבהמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא מפני שבאה תקלה על ידה לפיכך אמר הכתוב תסקל. והלא דברים קל וחומר ומה אם בהמה שאינה יודעת להבחין בין טוב לרע על שבאה תקלה לאדם על ידה אמר הכתוב תסקל, אדם הגורם לחברו להטעותו ומתעהו מדרך חיים לדרך מות על אחת כמה וכמה כיוצא בדבר אתה אומר יאבד תאבדון את כל המקומות אר עבדו שם הגוים אר אתם יורשים אותם את אלהיהם על ההרים וגו' והלא דברים קל וחומר ומה מקומות ואילנות שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברים על שבאה תקלה על ידיהם אמר הכתוב השחת שרוף וכלה ובער מן העולם, אדם שגורם לחברו להטעותו ומחעהו מדרך חיים לדרך מות על אחת כמה וכמה. וכי למה אמרה תורה להחריב את כל המקומות ולאבד את כל האילנות מפני שמזכרין גנותו של אדם והלא קל וחומר אם כך חס הקדוש ברוך הוא על כבודן של רשעים קל וחומר על כבודן של צדיקים. לענין צדיקים מה הוא אומר כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדות עליו גרזן כי ממנו תאכיל ואותו לא תכרות והלא דברים קל וחומר ומה אם האילנות שאינם לא רואים ולא שומעים ולא מדברם על שעושין פירות חס עליהם המקום מלבערם מן העולם אדם שעושה את התורה ועושה רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שיחוס עליו המקום מלבערו מן העולם לענין הרשעים מה הוא אומר. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת, והלא דברים קל וחומר ומה אם האילנות שאינם רואים ולא שומעים ולא מדברים על שאין עושין פירות לא חס עליהם המקום מלבערם מן מעולם אדם שאין עושה את התורה ואין עושה רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שלא יחוס המקום מלבערו מן העולם. רבן יוחנן בן זכאי אומר הרי הוא אוסר אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך וגו' אבנים שמטילות שלום בעולם. והלה דברים קל וחומר ומה אם האבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על ידיד שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אמר הכתוב לא תניף עליהם ברזל העושה שלום בין איש לאשתו בין איש לאיש בין איש לאשה בין עיר לעיר בין מדינה לחברתה על אחת כמה וכמה שאין בא פורעניות עליו. ר"ש בן אלעזר אומר הברזל נברא לקצר ימיו של אדם והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם אין בדין שיניף המקצר על המאריך:

ואיש אשר יקח את אחותו. איש פרט לקטן, אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו אין לי אלא בת אביו לא בת אמו בת אמו ולא בת אביו אחותו מן האב ומן האם מנין, תלמוד לומר אחותו מכל מקום, עד שלא יאמר יש לי בדין אם חייב על אחותו מאב שלא מאם ומאם שלא מאב קל וחומר מן האב ומן האם, אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר אחותו ללמדך שאין עונשין מן הדין:

אמר עולא מנין להתראה מן התורה שנאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה אטו בראיה תליא מלתא, אלא עד שיראוהו טעמו של דבר, אם אינו ענין לכרת תנהו למלקות, דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה שהתרו בו ועדיין הוא מזיד. דבי ר' ישמעאל תנא המוצאים אותו מקושש עצים שהתרו בו ועדיין הוא מקושש. דבי רבי תנא על דבר אשר ענה על עסקי דבור. וצריכי דאי כתב רחמנא באחותו הוה אמינא חייבי מלקיות אין חייבי מיתות בית דין לא, כתב רחמנא כי יזיד. ואי כתב רחמנא כי יזיד הוה אמינא הני מילי סייף קיל אבל סקילה דחמירא אימא לא. ותרתי בנסקלין למה לי. לרבי לאתויי נשרפין. לרבנן מלתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא. וליכתוב רחמנא בנסקלין וליתו הנך וליגמרו מיניה הכא נמי מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא:

וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא, שיהו שניהם מזידים. חסד הוא שמא תאמר קין נשא אחותו תלמוד לומר חסד הוא ועולם מתחלתו לא נברא אלא בחסד שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה. ונכרתו לעיני בני עמם עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר ערות אחותך בת אביך או בת אמך. אין לי אלא בת אביו ולא בת אמו בת אמו ולא בת אביו, מן האב ומן האם מנין תלמוד לומר אחותך מכל מקום, עד שלא יאמר יש לי בדין אם הזהיר על אחותו מאב שלא מאם ומאם שלא מאב קל וחומר מן האב ומן האם מנין תלמוד לומר אחותך מכל מקום, עד שלא יאמר יש לי בדין אם הזהיר על אחותו מאב שלא מאם ומאם שלא מאב קל וחומר מן האב ומן האם. אלא אם אמרת כן הזהרת מן הדין לכך נאמר אחותך ללמדך שאין מזהירין מן הדין. אי אחותך יכול אפילו שפחה ואפילו נכרית, תלמוד לומר בת אשת אביך. אי בת אשת אביך אפילו מאיש אחד, תלמוד לומר מולדת אביך, אם כן למה נאמר מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומר לו קיים בין שאומר לו הוצא:

ואיש אשר ישכב את אשה דוה. אמר ר' יוחנן בשם ר"ש בן יוחאי מנין שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו'. איש פרט לקטן. אשר ישכב את אשה דוה אין דוה אלא נדה שנאמר והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה מכל מקום. וגלה את ערותה את מקורה הערה מגיד הכתוב שעשה בה מערה בגומר. שאר כל עריות מנין אמרת מה נדה ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת עשה בה מערה כגומר אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת נעשה בה מערה כגומר. לא אם אמרת בנדה שיש לה טומאה לפיכך עשה בה מערה כגומר תאמר בשאר כל עריות שאין להן טומאה לפיכך לא נעשה בהן מערה כגומר, שאין תלמוד לומר כי את שארו הערה, הרי אתה דן בבנין אב מבין שניהם, לא ראי נדה כראי אחות האב ולא ראי אחות האב כראי נדההצד הושה שבהן שהן עורה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ועשהבה מערה כגומר אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת נעשה בה מערה כגומר. ונכרתו שניהם מקרב עמם עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה:

וערות אחות אמך ואחות אמך ואחות אביך לא תגלה. אחות אמרך בין מאב בין מאם אחות אביך בין מאב בין מאם. או אינו אלא אחות אמך מאב ולא מאם ואחות אביך מאב שלא מאם והדין נותן הואיל ואסר אשת אחי אביו ואסר אחות אמו ואחות אביו מה אשת אחי אביו מן האב לא מן האם אף אחות אמו ואחות אביו מן האב שלא מן האם תלמוד לומר וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה בין מאב בין מאם. כי את שארו הערה לענין שאמרנו עונם ישאו עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר ערות אחות אביך לא תגלה כי שאר אביך הוא ערות אחות אמך היא. איש פרט לקטן. אשר ישכב את דודתו באשת אחי אביו הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא באשת אחי אמו תלמוד לומר ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא נאמר כאן דדתו ונאמר להן דודתך מה דודתך האמור להלן באשת אחי אביו הכתוב מדבר אף דודתו האמרו כאן באשת אחי אביו הכתוב מדבר. אתה אומר באשת אחי אביו הכתוב מדבר או אינו אלא באשת אחי אביו ואפילו מאמו. והדין נותן הויאל ואסר אחות אמו ואחות אביו ואסר אשת אחי אביו מה אחות אמו ואחות אביו בין מאב בין מאם אף אשת אחי אביו בין מאב בין מאם, ועוד קל וחומר ומה אם מבקום שהותר מכלל אשת אחיו מאביו אסר מכלל אשת אחיו מאמו, מקום שלא הותר מכלל אשת אחי אביו מאביו אינו דין שלא נתיר מכלל אשת אחי אביו מאמו. תלמוד לומר ערות דודו נאמר כאן דודו ונאמר להלן דודו מה להלן במשפחת אביו הכתוב מדבר אף דודו האמור כאן במשפחת אביו הכתוב מדבר. חטאם ישאו ערירים ימותו אם יש להם בנים קוברין את בניהן אם אין להם בנים מתים בלא בנים, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר כה אמר ה' כתבו את האיש הזה עריכי גבר לא יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד ומושל עוד ביהודה, עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא. איש פרט לקטן. אשר יקח את אשת אחיו באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר, או אינו אלא אפילו באשת אחיו מאמו, והדין נותן הואיל ואסר אחות אמו ואחות אביו ואסר אשת אחיו מה אחות אמו ואחות אביו בין מאב בין מאם אף אשת אחיו בין מאב בין מאם, תלמוד לומר נדה היא, לא אמרתי אלא באשת אח שיהא כנדה מה נדה יש לה איסור ושי לה היתר אף אשת אח שיש לה איסור ושי לה היתר איזו היא שיש לה איסור ויש לה היתר זו אשת אחיו מאביו אם יש לה בנים אסורה אין לה בנים מותרת. ערות אחיו גלה ערירים יהיו אם יש להן בנים קוברין את בניהם אם אין להם בנים מתים בלא בנים, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר וכו', עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך היא:

ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם. ליתן שמירה ועשיה להקים וליתן שמירה ועשיה למשפטים. ולא תקיא אתכם הארץ ארץ ישראל אינה כשאר כל הארצות אינה מקיימה עוברי עבירות. משלו משל למה הדבר דומה לבן מלכים שהאכילוהו דבר שאינו עומד במעיו אלא מקיאו כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה. אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה איני מביא אתכם שמה אלא על מנת לירש לא כבכנעניים שהיו שומרי המקום. ולא תלכו בחקות הגוי אלו מצרים, אשר אני משלח מפניכם אלו כנעניים. כי את כל אלה עשו מלמד שהיו כנעניים שטופים בדברים האלה ואיני מגלה אותם אלא על ידי הדברים האלה. ואקוץ בם כאדם שהוא קוט במזונו. ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם אתם באים ירושים אותה שאתם פתחתם תחלה וכן הוא אומר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום. ואני אתננה לכם לרשת אותה עתיד אני שאתננה לכם ירושת עולם שמא תאמרו אין לך שתתן לנו אלא של אחרים והלא שלכם היא אינה אלא חלקו של שם ואתם בנים של שם והן אינם אלא בניחם מה טיבן בתוכה אלא שהן שומרין אותה עד שתבואו. אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים ראו כמה ביניכם לבין העכו"ם אחד מן העכו"ם מקשט את אשתו ומוסרה לאחר וכו':

והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה אין צריך לומר בין פרה לחמור הלא כבר מפורשין, אם כן למה נאמר בין הבהמה הטהורה לטמאה, בין טהורה לך בין טמאה לך בין שנשחט רובו של קנה לנשחט חציו, וכמה הוא בין רובו לחציו מלא השערה. ובין העוף הטמא לטהור בין טרפה פסולה לטרפה כשרה. ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש באדמה אשר הבדלתי לכם לטמא, לאיסור. אמר רב יהודה אמר רב אכילת שרצים לוקה עליהם בכזית מ"ט אכילה כתיבוא בהו. והא תני רבי יוסי ברבי חנינא קמיה דרבי יוחנן והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וגו' פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה וקלסיה רבי יוחנן. לא קשיא כאן במיתתן כאן בחייהן, א"ל אביי והא רב נמי אמתניתין קאי, מתניתין כל השרים קאמר אפילו במיתתן (לא דאיכא פורתא מהאי ופורתא מהאי). א"ל רב יוסף ההוא דיוקא דילך הוא, רב שמעתא בעלמא קאמר וקלסיה ר' יוחנן. מיתיבי האברין אין להן שעור אפילו פחות מכזית נבלה ופחות מכעדשה מן השרץ מטמאין ואמר ר' יוחנן אין לוקין עליהם אלא בכזית. אמר רבא במובדילין דבר הכתוב. א"ל רב אדא בר אהבה לרבא אלא מעתה בהמה נמי ליפלגו בין מובדלת שאינה מובדלת, א"ל כי אקיש להו רחמנא לבל תשקצו [אבל לשעורין לא]:

והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה'. כשם שאני קדוש כך אתם היו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם היו פרושים. ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם שלי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר מלך בבבל וחבריו. אמר רבי אלעזר בן עזריה מנין שלא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר חזיר אי אפשי ללבוש כלאים אי אפשי לבוא על הערוה אלא אפשי אבל מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי תלמוד לומר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי נמצא הפורש מן העבירה מקבל עליו עול מלכות שמים. איש או אשה אין לי אלא איש ואשה מנין לרבות קטן וקטנה טומטום ואנדרוגינוס תלמוד לומר ואיש או אשה. כי יהיה ולא הנשאל בהן. אוב זה פיתום המדבר משחיי. ידעוני המדבר בפיו, הן עצמן בסקילה והנשאל בהן באזהרה באבן ירגמו אותם דמיהם בם זה בנה אב לכל דמיהם [בם] האמור בתורה שיהא בסקילה. אמר ליה רבי זירא לאביי שאר הנסקלין דלא כתיב בהן סקילה דגמירי מאוב וידעוני במאי גמירי במות יומתו גמירי, או בדמיהם בם גמירי. אמר ליה בדמיהם בם גמירי דאי במות יומתו גמירי דמיהם בם למה לי. אלא מאי מדמיהם גמירי מות יומתו למה לי כדתניא מות יומת המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה הכתובה בו מנין שאם אין אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו וכו'. ואי במות יומתו גמירי מאי קשיא ליה אילימא אשת איש קשיא ליה למיתי למיגמר מות יומת מאוב וידעוני מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה. מדאמר רחמנא ארוסה בסקילה מכלל דנשואה לאו בסקילה. אלא מכה אביו ואמו קשיא ליה (ליתא) [למיתי] למיגמר מות יומת מאוב אדגמירת מאוב וידעוני נגמור מאשת איש דאי אתה רשאי למושכה להחמיר אלא להקל עליה אמר ליה שאר הנסקלין גופייהו קא קשיא ליה דאי במות יומתו גמירי מאוב וידעוני נגמור מאשת איש. אוב וידעוני בכלל בכלל כל המכשפים היו ולמה יצאו להקיש אליהן ולומר לך וכו' (כתוב למעלה ברמז שמ"ז):

ואבדיל אתכם מן העמים. ר' ברכיה בשם ר' אבהו אלו אמר ואבדיל עמים מכם לא היתה תקומה לאומות העולם אלא ואבדיל אתכם כזה שבורר היפה מתוך הרע וחוזר ובורר אבל כשהוא בורר את הרע מתוך היפה שוב אינו בורר. אמר ר' לוי כל משעשיהם של ישראל מובדלים מאומות העולם בחרישתם ובזריעתם ובקצירתם ובעמורם ובדישתם בגרניהם ביקביהם במנינם ובחשבונם. בחרישתם לא תחרוש בשור ובחמור. בזריעתם לא תזרע כרמך כלאים בקצירתם ולקט קצירך לא תלקט. בעמורם ושכחת עומר בשדה בדישתם לא תחסום שור בדישו. בגרניהם ביקביהם העניק תעניק לו מצאך ומגרנך ומיקבך. במנינם ובחשבונם שיהו אומות העולם מונין למה וישראל ללבנה שנאמר החדש הזה לכם: