ויקרא אל משה. רבי תנחום בר חנילאי פתח ברכו ה' מלאכיו אלו הנביאים שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים וגו'. ודכוותה ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים וכי מלאך היה והלא פנחס היה ולמה קרא אותו מלאך אלא בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים, ורבנן אמרין אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו (הנה נא) איש אלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך. אמר ר' יוחנן מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים הדא הוא דכתיב (ויען [ויאמר] חגי מלאך ה' במלאכות ה' אתה למד שהנביאים נקראו מלאכים שנאמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו בנוהג שבעולם משאוי שקשה לחד נוח לשנים ולשנים נוח לארבעה או שמא משאוי שקשה לששים רבוא נוח לאחד, כל ישראל עומדין לפני הר סיני ואומרים אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו ומשה שמע קול הדבור לעצמו וחיה. תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא הדבור אלא למשה לכך נאמר ויקרא אל משה. ללמדך שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת שמלאכי השרת השרת אינן יכולין לשמוע קולו אלא עומדין ונרתעין ונבהלין והצדיקים יכולין לשמוע קולו שנאמר וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו אלו המלאכים שנאמר מחנה אלהים זה. ומי קשה מהם הצדיקים שנאמר כי עצום עשה דברו. עשה דברו זה משה שאמר לו עשה משכן ונזדרז ועשאו והיה עומד מבחוץ שהיה מתירא לבוא שנאמר ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד וגו'. וכתיב כי ענן ה' על המשכן וגו', אמר הקב"ה אינו דרך שיהא משה שנצטער במשכן עומד בחוץ ואני מבפנים אלא הריני קורא אותו שיכנס לכך נאמר ויקרא אל משה הוי גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, אם תאמר כשהיה מדבר עם משה בקול נמוך היה מדבר לפיכך היה יכול לשמוע, לא היה מדבר אלא בקול מתן תורה ששמעו ישראל קולו ומתו בדבור ראשון דכתיב אם יוספים אנחנו וגו' וכן הוא אומר נפשי יצאה בדברו. מנין שבקול מתן תורה היה מדבר שנאמר וישמע את הקול קול המתפרש בכתובים קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים שמא תאמר ישראל היו שומעין את הקול מבחוץ תלמוד לומר וישמע הוא היה שומא. וכי מאחר שבקול גבוה היה מדבר למה לא היו שומעין, לפי שגזר הקב"ה על הדבור שיצא וילך אצל משה עשה לו הקב"ה שביל עד שמגיע למשה ולא נשמע לכאן ולכאן שנאמר לעשות לרוח משקל לכך נאמר ויקרא אל משה, זה שאמר הכתוב כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב, רבי תנחום אמר רחק ממקומך שנים ושלשה מושבות שיאמרו לך עלה ואל תעלה ויאמרו לך רד. זה שאמר הכתוב גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד כל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו. שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך שנאמר וישאלו עוד בה' הבא איש הלום אמר להם אין אני ראוי למלכות אלא שאלו באורים ותומים שנאמר ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים אלו אורים ותומים וכתיב כב הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם. ואבימלך בן ירובעל רדך אחר השררה וברחה ממנו שנאמר וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם, משה ברח מן השררה בשעה שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה וגו' ויאמר בי ה' שלח נא ביד תשלח לא איש דברים אנכי וגו' אמר לו הקב"ה חייך סופך לילך כיון שהלך ואמר כה אמר ה' אלהי העברים וגו' אמר אותו רשע מי ה' אשר אשמע בקולו אמר משה כבר עשיתי שליחותי הלך וישב לו אמר לו הקב"ה ישבת לך בוא דבר אל פרעה וכן על כל דבר ודבר לך אל פרעה השכם בבקר. לסוף הוציאם ממצרים וקרע להם את הים הוריד להם את המן העלה להם את הבאר הגיז להם את השלו והקיפן ענני כבוד ועשה את המשכן, אמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות עמד וישב לו. אמר לו הקב"ה חייך יש לך מלאכה גדולה מכל מה שעשית ללמד לבני טומאה וטהרה ולהזהירן היאך יהו מקריבין קרבן לפני הוי ושפל רוח יתמוך כבוד זה משה שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו לכך נאמר ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב אז דברת בחזון לחסידיך אף על פי שדבר הקב"ה עם אדם הראשון ועם נח ואברהם ויצחק ייעקב הן היו יחידים בעולם, אבל משה כמה צדיקים היו שבעים זקנים בצלאל ואהרן ובניו והנשיאים ולא קרא מכולם אלא למשה הוי אומר הרימותי בחור מעם ה' משה שנאמר לולי משה בחירו.

דבר אחר מדבר במשה שנדבר עמו דבור ובחזון שנאמר פה אל פה אדבר בו. לחסידיך שהיה משבטו של לוי שנאמר וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך. ותאמר שויתי עזר על גבור משאוי שקשה לששים רבוא נוח למשה הרימותי בחור מעם לולי משה בחירו:

רבי תנחומא פתח יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת בנוהג שבעולם אדם יש לו כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל חמדה טובה שבעולם ודעת אין בו מה הגאה יש לו. מתלא אמר דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית. יש זהב בנדבת המשכן דכתיב וזאת התרומה אשר תקנהו מאתם זהב. ורב פנינים זה נדבתם של נשיאים והנשיאים הביאו את אבני השהם. וכלי יקר שפתי דעת לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו אמר הכל הביאו נדבתן למשכן ואני לא הבאתי אמר לו הקב"ה חייך שדבורך חביב עלימכל אלו תדע לך שמכולן לא קרא הדבור אלא למשה שנאמר ויקרא אל משה. מה כתיב למעלה מן הענין פרשת המשכן כאשר צוה ה' את משה משל למלך שצוה את עבדו ואומר לו בנה לי פלטין על כל דבר ודבר שהוא בונה היה כותב עליו שמו של מלך, היה בונה כתלים וכותב עליהם שמו של מלך, היה מעמיד עמודים וכותב עליהן שמו של מלך, היה מקרה בקורות וכותב עליהן שמו של מלך, לימים נכנס המלך בתוך הפלטין ועל כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו אמר המלך כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו לו שיכנס לפנים, כך בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו כאשר צוה ה' את משה אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ קרא שיכנס לפנים לכך נאמר ויקרא אל משה, מלה"ד למלך שנכנס למדינה ועמו דוכסין ואפרכסין ואסטרטליטין ואין העם יודעין איזה מהם חביב מכולן אלא למי שהמלך הופך פניו ומדבר כך משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים אין אנו יודעין איזה מהן חביב אלא מי שהקב"ה קורא קרא למשה ומדבר עמו אנו יודעין שהוא החביב יותר מכולן לכך נאמר ויקרא אל משה. משל למלך שנכנס למדינה עם מי מדבר תחלה לא עם אגרטמון של מדינה למה שהוא עוסק במחיה של מדינה כך משה עסוק בטהרתן של ישראל אמר זה תאכלו וזה לא תאכלו את זה תאכלו מכל אשר במים ואת אלה תשקצו מן העוף וזה לכם הטמא לכך נאמר ויקרא אל משה:

ויקרא אל משה ולאדם לא קרא ויקרא ה' אלהים אל האדם אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו. וידבר ה' אליו ועם נח לא דבח וידבר אלהים אל נח. אלא אין גנאי למלך לדבר אם נקדודו. ויקרא אל משה ולאברהם לא קרא ויקרא מלאך ה' אל אברהם אלא אין גנאי למלך לדבר עם פודנקי שלו. ויקרא אל משה ולא כאברהם כתיב ויקרא מלאך ה' אל אברהם המלאך קורא והדבור מדבר ברם הכא אמר הקב"ה אני הקורא ואני המדבר שנאמר אני דברתי אף קראתיו הביאותיו והצליח דרכו. ויקרא אל משה עשרה שמות היו לו למשה שנאמר ואשתו היהודיה זו יוכבד על שם שהעמידה (הודייה) [יהודים] בעולם, ילד את ירד זה משה שהוריד את התורה מלמעלה למטה.

דבר אחר שהוריד את השכינה מלמעלה למטה.

דבר אחר אין לשון ירד אלא לשון מלכות כמה דאת אמר וירד מים עד ים וכתיב כי הוא רודה בכל עבר הנהר. אבי גדור הרבה גודרין עמדו לישראל וזה היה אביהם של כולן, חבר שחבר הבנים לאביהן שבשמים.

דבר אחר שהעביר הפורענות מלבוא לעולם, אבי סוכו שהיה אביהם של נביאים שסוכין ברוח הקודש בערביא צווחין לנביא סוכיא. יקותיאל שעשה את הבנים מקוין לאביהם שבשמים, אבי זנוח בא והזניחן מאותה עבירה הדא הוא דכתיב ויזר על פני המים. ואלה בני בתיה אמר לו הקב"ה לא היה בנך וקראותו בנך אף את לא בתי ואני קורא אותך בתי. אשר לקח מרד זה כלב זה מרד בעצת מרגלים וזו מרדה בעצת אביה יבוא מורד ויקח את המורדת. זה הציל את הצאן וזו הצילה את הרועה. רבי יהודה ברבי אילעאי אומר אף טוביה היה שמו הדא הוא דכתיב ותרא ותו כי טוב הוא, רבי ישמעאל ברבי אמי אמר שמעיה שמו דכתיב ויכתב שמעיה בן נתנאל הסופר, שמעיה ששמע אל תפלתו. בן נתנאל בן שנתנה לו תורה מיד אל. הסופר שהיה סופרן של ישראל. הלוי שהיה משבטו של לוי. לפני המלך והשרים לפני ממההב"ה ובית דינו. וצדוק זה אהרן הכהן. ואחימלך שהיה אחיו של מלך. בן אביתר בן שויתר הקב"ה על ידו מעשה העגל. רבי יהושע בן קרחה אומר אף לוי היה שמו על עיקר משפחתו ומשה הרי עשרה. אצר לו הקב"ה למשה חייך מכל שמות שיש לך איני קוראך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה ותקרא שמו משה הוי ויקרא אל משה:

אמר רבי אלעזר ויקרא אל משה וכל ישראל שומעין ולא בא הכתוב אלא לחלוק כבוד למשה. מיתיבי קול לו קול אליו משה שמע וכל ישראל לא שמעו. לא קשיא הא בסיני הא באהל מועד. ואיבעית אימא לא קשיא הא בקריאה הא בדבור. רבי אלעזר רמי כתיב ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכתיב ויבוא משה בתוך הענן מלמד שתפסו הקב"ה למשה והביאו בענן:

ויקרא אל משה הקדים קריאה לדבור למדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם לחברו דבר אלא אם כן קראהו. אמר ר' מנסיא מנין לאומר דבר לחברו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו אמור שנאמר מאהל מועד לאמר. זה שאמר הכתוב הביאני המלך חדריו זה משה שנאמר ויקרא אל משה, מכאן אמרו כל תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה ממנו תדע לך שכן הוא צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים שהוציא את ישראל ממצרים ונעשו נסים על ידו נפלאות בארץ חם ונוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד התורה ונתעסק במלאכת המשכן אף על פי כן לא נכנס עד שקרא לו שנאמר ויקרא אל משה ולהלן הוא אומר ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה בסנה הפסיק בין קריאה לדבור אבל באהל מועד אין בו הפסק. [

דבר אחר ויקרא אל משה] בסנה למה הדבר דומה למלך ב"ו שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין וכשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבחוץ אבל בו אהל מועד כשהוא שמח עם בניו ובניו שמחין עמו כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבפנים כמו שהוא מושיבו בין ברכיו וכיד אדם על בנו לכך נאמר ויקרא אל משה. ויקרא וידבר הקדים קריאה לדבור והלא דין הוא נאמר כאן דבור כאן דבור ונאמר דבור בסנה, מה דבור האמור בסנה הקדם בו קריאה לדבור אף וכו'. לא אם אמרת בדבור הסנה שהוא תחלה לדברות תאמר בדבור אהל מועד שאינו תחלה לדברות. דברו הר סיני יוכיח שאינו תחלה לדברות והקדים בו קריאה לדבור. לא אם אמרת בדבור הר סיני שהוא לכל ישראל תאמר אהל מועד שאינו לכל ישראל. הרי אתה דן מבנין אב לא הרי דברו הסנה שהוא תחלה לדברות כהרי דברו הר סיני שאינו תחלה לדברות ולא דברו הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דבור הסנה שאינו לכל ישראל. הצד השוה שבהן שהן דבור ומפי קדוש למשה הקדים בו קריאה לדבור אף כל שהוא דברו מפי קדוש למשה הקדישם בו קריאה לדבור. מה להצד השוה שבהן שהן דבור ובאש ומפי קדוש למשה לפיכך נקדים בו קריאה לדבור יצא דבור אהל מועד שאינו באש לפיכך לא נקדים קריאה לדבור תלמוד לומר ויקרא וידבר הקדשים קריאה לדבור יכול לא היתה קריאה אלא לדבור זה בלבד מנין לכל הדברות שבתורה תלמוד לומר מאהל מועד כל שהוא מאהל מועד הקדים בו קריאה לדבור. יכול לא היתה קריאה אלא לדברות בלבד מנין אף לאמירות ולצווים, אמר ר"ש תלמוד לומר דבר וידבר לרבות אף לאמירות ולצווים. יכול אף להפסקות תלמוד לומר וידבר לדבור היתה קריאה ולא היתה קריאה להפסקות. וכי מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין. והרי דברים ק"ו ומה אם מי ששמע מפי קדוש ומדבר ברוח הקודש צריך להבין בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין הדיוט מהדיוט על אחת כמה וכמה. ומנין שכל הקריאות היו משה משה תלמוד לומר ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה שאין תלמוד לומר ויאמר אלא מלמד שכל הקריאות היו משה משה. ומנין שעל כל קריאה היה אומר הנני תלמוד לומר ויאמר הנני שאין תלמוד לומר ויאמר אלא מלמד שעל כל קריאה היה אומר הנני. משה משה, אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל לשון חיבה לשון זירוז.

דבר אחר משה משה הוא משה עד שלא נדבר עמו הוא משה משנדבר עמו. אליו למעט את אהרן. אמר ר' יהודה בן בתירא י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן. וכנגדן נאמרו י"ג מיעוטין ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן ואלו הן ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו וגו' וידבר אליו, ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו' אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ביום צותו את אשר יצוה את כל אשר אצוה אותך ויהי ביום דבר ה' אל משה ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה, ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מיעט את אהרן מכולם:

רבי יוסי הגלילי אומר בשלשה מקומות נאמרה (תורה) [בתורה דבור למשה] בארץ מצרים ובהר סיני ובאהל מועד. בארץ מצרים מהו אומר ביום דבר ה' אל משה מיעט את אהרן מדברות ארץ מצרים. בהר סיני מהו אומר ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני מיעט את אהרן מדברות הר סיני. באהל מועד מהו אומר ויקרא אל משה מיעט את אהרן מדברות אהל מועד. ר' אליעזר אומר הרי הוא אומר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי עתיד אני להתועד בהן ולהתקדש בהן אימתי היה זה ביום השמיני שנאמר וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם. או אינו אומר אלא ליתן יעידה לדברות תלמוד לומר ונועדתי לך לך היתה יעידה ולא היתה יעידה לכל ישראל. אוציא את ישראל שלא כשרו ולעלות בהר ולא אוציא הזקנים שכשרו לעלות בהר, אוציא את הזקנים שלא נראו בדבור עם משה ולא אוציא את בני אהרן שלא נתועדו בדבור עם משה ולא אוציא את אהרן שנתועד בדבור עם משה. תלמוד לומר אשר אועד לך שמה לך היתה יעידה ולא היתה יעידה לכולם, או אוציאם מן היעידה ולא אוציאם מן הדברות תלמוד לומר ודברתי אתך. אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים אוציא את הזקנים ולא אוציא את בני אהרן אוציא את בני אהרן ולא אוציא אהרן עצמו. תלמוד לומר לדבר אליך עמך היה הדברו ולא היה הדבור עם כולם, יכול לא היו שומעין הדבור אבל היו שומעין את הקול תלמוד לומר קול לו. אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים אוציא את הזקנים ולא אוציא בני אהרן אוציא ב"א ולא אוציא אהרן עצמו תלמוד לומר קול לו. אוציא את כולם ולא אוציא את מלאכי השרת שאין אחד מהם יכול ליכנס למקומו עד שיקרא תלמוד לומר קול לו קול אליו משה שומע את הקול ואין כולן שומעין את הקול. מאהל מועד מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא לאהל, יכול מפני שהקול נמוך תלמוד לומר וישמע את הקול שאין תלמוד לומר הקול אלא הקול שמתפרש בכתובים שנאמר קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים וישבר ה' את ארזי הלבנון קול ה' חוצב להבות אש. אם כן למה נאמר מאהל מועד אלא מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד. כיוצא בו אתה אומר קול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה יכול מפני שהקול נמוך תלמוד לומר כקול שדי בדברו א"כ למה נאמר עד החצר החיצונה היה נפסק מאהל מועד. יכול מכל הבית כלו תלמוד לומר מעל הכפרת. יכול מעל הכפורת כולה תלמוד לומר מבין שני הכרובים דברי רבי עקיבא. אמר ר"ש בן עזאי איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו והכבוד שנאמר בו הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא ראה חיבתן של ישראל להיכן גרמה לכבוד המרובה כביכול נדחק (לראות) [להיות] מדבר מעל הכפורת מבין שני הכרובים:

רבי דוסא אומר הרי הוא אומר כי לא יראני האדם וחי. בחייהן אינן רואין אבל רואין הן בשעת מיתתן. וכן הוא אומר לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. רבי עקיבא אומר כי לא יראני האדם וחי אף חיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד. אמר רבי שמעון בן עזאי איני כמשיב על רבי אלא כמוסיף על דבריו כי לא יראני האדם וחי אף מלאכי השרת שחייהן חיי עולם אינן רואין את הכבוד. לאמר צא ואמור להם דברטי כבושים בשבילכם מדבר עמי. וכן מצינו כל שלשים ושמונה שנה שהיו ישראל במדבר והיו כמנודין לשמים לא היה דבור עם משה שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וידבר ה' אלי לאמר. אלעזר בן דהבאי אומר יכול היה מדבר עמו לצורך עצמו תלמוד לומר לאמר לצורך ישראל היה מדבר עמו ולא היה מדבר עמו לצורך עצמו.

דבר אחר יכול לא היה מדבר עמו אלא לצורך הקהל תלמוד לומר לאמר מדבר היה עמו לצורך עצמו.

דבר אחרלאמר צא ואמור להם והשיבני ומנין שהיה משה יוצא ומדבר עמהן שנאמר ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה. ומנין שהיה משה משיב דברים לפני הגבורה שנאמר וישב משה את דברי העם אל ה'. לפי שהוא אומר וידבר ה' אליו שומע אני מאהל מועד ממש תלמוד לומר ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת אי אפשר לומר מאהל מועד שכבר נאמר מעל הכפורת ואי אפשר לומר מעל הכפרת שכבר נאמר מאה"מ. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו זו מדה בתורה ב' כתובים זה כנגד זה והרי הן סותרין זה על ידי זה יתקיימו במקומן עד שיבוא כתוב אחר ומכריע ביניהם ומה תלמוד לומר ובבא משה אל אהל מועד מגיד הכתוב שהיה משה נכנס ועומד באהל וקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר בפנים:

ויקרא מאהל מועד אמר רבי אלעזר אף על פי שנתנה תורה סייג לישראל בסיני לא נענשו עליה עד שנשנית להן באהל מועד. דיטגמא כתובה ומחותמת ונכנסת למדינה אין בני המדינה נענשין עליה עד שתפרש להן בדימוסיא של מדינה. כך אף על פי שנתנה תורה לישראל בסיני לא נעשנו עליה עד שנשנית להן באהל מועד. הדא הוא דכתיב עד שהביאתיו אל בית אמי זה סיני. ואל חדר הורתי זה אהל מועד שמשם נצטוו ישראל בהוראה. אמר רבי יהושע בן לוי אילו היו האומות יודעין מה אהל מועד יפה להן אהליות וקסטריאות היו מקיפין אותו אתה מוצא שעד לא הוקם המשכן היו אומות העולם שומעין קול הדבור ונתרזין מתוך פניקטיהן הדא הוא דכתיב כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. אמר רבי סימון דו פרצופין היה הדבור יוצא אחד סם חיים לישראל וחאד סם המות לאומות העולם הדא הוא דכתיב כאשר שמעת אתה ויחי, אתה שומע וחיה ואומות העולם שומעין ומתין. אמר רבי יצחק עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות העולם משהוקם המשכן נסתלקה מהן שנאמר אחזתיו ולא ארפנו, אמרו ליה הרי בלעם נתנבא א"ל לטובתן של ישראל נתנבא שנאמר מי מנה עפר יעקב, לא הביט און ביעקב, כי לא נחש ביעקב, מה טבו אהליך יעקב, דרך כוכב מיעקב, וירד מיעקב, מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם, ר' חמא בר חנינא אמר אין הקב"ה נגלה על אומות העולם אלא בחצי דבור, מה בין משה לכל הנביאים, ר"י בר ר' אילעאי אמר כל הנביאים ראו מתוך שבע אספקלריות הדא הוא דכתיב וכמראה המראה אשר ראיתי וגו' ומשה ראה מתוך אספקלריא אחת שנאמר במראה ולא בחידות. ורבנן אמרין כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא מלוכלכת הדא הוא דכתיב ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה ומשה ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת הדא הוא דכתיב ותמונת ה' יביט. רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר למלך שנגלה לבן ביתו באופנין שלו לפי שבעולם הזה שכינה נגלית על היחידים אבל לעתיד לבוא ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר:

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם זה שאמר הכתוב הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים אי זהו ילד שעשועים בן שתים בן שלש שנים. רבי אחא בשם רבי לוי בר סיסי בן ארבע בן חמש שנים. כי מדי דברי בו די דבורי בו אף בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו. כי מדי דברי בו כי בודאי דבורי בו. משל למלך שהיה לו פקרס והיה מצוה את עבדו ואומר לו קפלו נערו תן דעתך עליו א"ל עבדו אדוני המלך מכל פקרסיס שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זה אמר ליה שאני מדביקו לגופי. כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם משבעים אומות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אף הכתובים חלקו כבוד לישראל הכא את אמר אדם כי יקריב מכם כשהוא בא ל

דבר אחר אדם כי יהיה מכם בעור בשרו אין כתיב כאן אלא אדם כי יהיה בעור בשרו:

רבי שמואל בר נחמן אמר בה תרתין שיטין אפס כי לא יהיה בך אביון כשהוא בא ל

דבר אחר כי לא יחדל אביון מקרבכם אין כתיב כאן אלא מקרב הארץ. רבי שמואל בר נחמן אמר בה שיטה אוחרי אלה יעמדו לברך את העם וכשהוא בא ל

דבר אחר אלה יעמדו לקלל את העם אין כתיב כאן אלה ואלה יעמדו על הקללה. ולא עוד אלא כשפורענות באה לעולם צדיקים כובשים אותה שנאמר ואלה יעמדו על הקללה. אמר ר' ברכיה אמר הקב"ה יהא קרבנך דומה לקרבנו של אדם הראשון מה אדם הראשון שהיה הכל ברשותו ולא הקריב מן הגזלות ומן החמסים ואף אתה לא תקריב מן הגזלות ומן החמסים ואם עשית כן והיטב לה' משור פר מקרן מפריס. דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין הגוים סומכין. וכי איזו מדה מרובה מדת תנופה או מדת כמיכה מרובה מדת תנופה ממדת סמיכה שתנופה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים וסמיכה אינה נוהגת אלא בדבר שיש בו רוח חיים. אם מעטתם מתנופה מרובה לא תמעטם מסמיכה מעוטה. אתה אומר בצד זה נתרבתה סמיכה ונתמעטה תנופה שהסמיכה נוהגת בכל החוברין ואין תנופה נוהגת בכל החוברין. ואם מעטתם מתנופה מועטת אמעטם מסמיכה מרובה הא מפני שיש בסמיכה מה שאין בתנופה ובתנופה מה שאין בסמיכה צריך לומר דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין הגוים סומכין. בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים נשים סומכות רשות. אמר רבי יוסי אמר לי אבל אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והוצאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו הנשים וכי יש סמיכה בנשים אלא מפני נחת רוח של נשים. יכול לא יסמכו על העולות שאין העולות טעונות תנופה אבל יסמכו על השלמים שהשלמים טעונין תנופה תלמוד לומר ואמרת אליהם לרבות כל האמור בענין כשם שאין סומכות על העולות כך אין סומכות על השלמים:

צד הכל סומכין חוץ מחדש שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו. נכרי מני בני ישראל סומכין ואין הגוים סומכין. אלא סומא מ"ט לא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר אתיא סמיכה מזקני העדה וחד אמר אתיא סמיכה מעולה ראיה, ולמ"ד מעולת ראיה מ"ט לא יליף מזקני העדה, דנין יחיד מיחיד ואין דנין יחיד מצבור. ולמאן דיליף מזקני עדה מ"ט לא יליף מעולת ראיה, דנין מידי דכתיב ביה סמיכה בגופיה ממידי דכתיב ביה סמיכה בגופיה לאפוקי עולת ראיה דהיא גופה מעולת נדבה גמיר. תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבדימי ויקרב את העולה ויעשה כמשפט, כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמיכה. אדם לרבות את הגרים. מכם להוציא את המומרים. ומה ראית אימא מכם לרבות מומרים אדם להוציא גרים אחר שריבה הכתוב ומיעט תלמוד לומר בני ישראל מה בני ישראל מקבלי ברית אף גרים מקבלי ברית יצאו מומרים שאינן מקבלי ברית. אי מה בני ישראל מקבלי ברית אף מומרים בני מקבלי ברית יצאו גרים שאינן בני מקבלי ברית תלמוד לומר מכם ועכשיו אל תאמר אלא מה ישראל מקבלי ברית אף הגרים מקבלי ברית יצאו מומרים שאינן מקבלי ברית:

תניא מכם ולא כלכם להוציא את המומרים. מכם בכם חלקתי ולא באומות. מן הבהמה להביא בני אדם הדומין לבהמה, מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל את השבת בפרהסיא. הא גופא קשיא אמרת מכם ולא כלכם להוציא את המומר והדר תני מקבלין לרבות מפושעי ישראל, הא לא קשיא רישא מומר לכל התורה כולה, מציעתא מומר לדבר אחד. אימא סיפא חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל את השבת בפרהסיא, האי מומר היכי דמי אי מומר לכל התורה כולה היינו רישא, אי מומר לדבר אחד קשיא מציעתא. אלא לאו הכי קאמר חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל את השבת בפרהסיא, ומומר לאלילים הוי מומר לכל התורה כולה:

והא מהכא נפקא מהתם נפקא מעם הארץ פרט למומר ר' שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון אשר לא תעשינה בשגגה ואשם או הודע אליו השב מידיעתו מביא קרבן אל שגגתו לא שב מידיעתו אינו מביא על קרבן על שגגתו ואמרי' מאי בינייהו אמר רב המנונא מומר לאכול חלב והביא קרבן כל הדם איכא בינייהו, חדא בחטאת וחדא בעולה. וצריכי דאי אשמעינן חטאת משום דלכפרה היא אבל עולה דלדורון היא אימא ליקבל מניה. ואי אשמעינן עולה משום דלאו חיובא הוא אבל חטאת דחיובא הוא אימא ליקבל מניה קמ"ל. וכל היכא דכתיב בהמה גרעותא היא והכתיב אדם ובהמה תושיע ה' ואמר רב יהודה אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה. התם כתיב אדם ובהמה הכא בהמה לחודה. וכל היכא דכתיב אדם ובהמה מעליותא הוא והכתיב וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה התם הא חלקיה קרא זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד. אדם כי יקריב יכול גזרה תלמוד לומר כי יקריב הא אינו אלא רשות. קרבן לה' שיקדים הקדשו להקריב דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר מנין שלא יאמר אדם לה' עולה, לה' חטאת, לה' מנחה, לה' שלמים, תלמוד לומר קרבן לה'. והלא דברים ק"ו אם מי שעתיד להקדיש אמרה תורה לא יהא מזכיר שם שמים אלא על הקרבן עאכ"ו שאין מזכירין שם שמים לבטלה:

תנן התם האומר קונם קונח קונס הרי אלו כנוין לקרבן. כנוין ר' יוחנן אמר לשון גוים הן. רבי שמעון בן לקיש אמר לשון שבדו חכמים להיות נודר בו וכן הוא אומר בחדש אשר בדא מלבו. וטעמא מאי תקינו רבנן כגויין דלא לימא קרבן. ולימא קרבן דלמא יאמר קרבן לה' ולימא קרבן לה' דלמא יאמר לה' ולא יאמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה ותניא רבי שמעון אומר וכו':

רבי יוסי אומר כל מקום שנאמר קרבן אמר ביו"ד ה"א שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות. קרבן לה' מן הבהמה יכול אף חיה שקרויה בהמה כענין שנאמר זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור תלמוד לומר בקר וצאן. יכול לא יביא ואם הביא יהא כשר. משל למי שאמר לו רוב הבא לי חטים והביא לו חטים ושעורים הוסיף על דבריו, תלמוד לומר בקר וצאן תקריבו אין לך בבההמה אלא בקר וצאן, הא למה זה דומה למי שאמר ליה רבו אל תביא אלא חטים ואם הוסיף על החטים עובר על דבריו. המעלה אברי חיה על המזבח רבי יוחנן אמר עובר בעשה, בהמה אין חיה לא ולאו הבא מכלל עשה עשה. ריש לקיש אמר אינו עובר בעשה ההוא למצוה. מתיב רבא אילו נאמר קרבן לה' בהמה הייתי אומר חיה בכלל בהמה וכו' תיובתא דריש לקיש תיובתא:

מן הבהמה להוציא את הרובע ואת הנרבע. והלא דין הוא ומה אם בעל מום שלא נעבדה בו עבירה פסול מעל גבי המזבח. רובע ונרבע שנעבדה בהן עבירה אינו דין שיהו פסולין לגבי מזבח. הרי מי שחרש בשור וחמור יוכיח שנעבדת בהן עבירה וכשר לגבי מזבח. לא אם אמרת בחורש בשור וחמור שאינן במיתה תאמר ברובע ונרבע שהן במיתה טול לך מה שהבאת. אין לי אלא שנעבדה בו עבירה ע"פ שנים נעבדה בו עבירה על פי עד אחד או על פי בעלים מנין, אמר רבי ישמעאל הריני דן ומה אם בעל מום (שהיא) [שאין] יעידת שנים פוסלתו מן אכילה יעידת אחד פוסלתו מהקרבה, רובע ונרבע שיעידת שנים פוסלתו מאכילה אינו דין שתהא יעידת עד אחד פוסלתו להקרבה. א"ל רבי עקיבא לא אם אמרת בבעל מום משמומו בגלוי תאמר ברובע ונרבע שאין מומן בגלוי הואיל ואין מומן בגלוי לא יהו פסולין לגבי מזבח תלמוד לומר מן הבהמה להוציא את הרובע והנרבע. הא למה לי קרא הא אתיא מדינא. אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא מה לבעל מום שמומו ניכר תאמר ברובע ונרבע שאין מומן ניכר, הואיל ואין מומן ניכר יהיו כשרים לגבי מזבח תלמוד לומר מן הבהמה להוציא רובע. רבי ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת מקל וחומר מכלל ופרט. כיצד מן הבהמה כלל, מן הבקר ומן הצאן פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט:

מן הבקר להוציא את הנעבד והלא דין הוא ומה אם אתנן ומחיר שצפוייהן מותרין אסורין לגבי מזבח, נעבד שצפויו אסור אינו דין שיהא אסור לגבי מזבח. או חלוף ומה אם אתנן ומחיר שהן אסורין לגבי מזבח צפוייהן מותרין, נעבד שמותר לגבי מזבח אינו דין שצפוי מותר. אם כן בטלת לא תחמוד כסף וזהב עליהם, אני אקיימנו לא תחמוד כסף וזהב עליהם בדבר שאין בו רוח חיים אבל דבר שיש בו רוח חיים הואיל והן מותרין יהיו צפוייהן מותרין תלמוד לומר מן הבקר להוציא את הנעבד. וכשהוא אומר מן הבקר למטה שאין תלמוד לומר אלא להוציא את הטרפה. והלא דין הוא ומהאם בעל מום שמותר בחולין אסור לגבי מזבח טרפה שהיא אסורה בחולין אינו דין שתהא פסולה לגבי מזבח. דם וחלב יוכיחו שהן אסורין בחולין וכשרין לגבי המזבח. לאם אם אמרת בחלב ודם שהם מדבר מותר תאמר בטרפה שכולה אסורה. מליקת העוף תוכיח שכולה אסורה להדיוט וכשרה לגבי מזבח. לא אם אמרת במליקת העוף שקדושתה אוסרתה זו הואיל ואין קדושתה אוסרתה לא תהא פסולה לגבי מזבח אם השבת כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין תלמוד לומר להוציא את הטרפה וכו':

אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא מהיכא קא מייתי לה מבעל מום מה לבעל מום שעשה בו מקריבין כקרבין. א"ל רב אחא בריה דרבא יוצא דופן יוכיח שלא עשה מקריבין כקרבין ומותר להדיוט ואסור לגבוה מה ליוצא דופן שכן אינו קדוש בבכורה בעל מום יוכיח. מה לבעל מום שכן עשה בו מקריבין כקרבין יוצא דופן יוכיח. וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שמותרין להדיוט ואסורין לגבוה כל שכן טרפה שאסורה להדיוט תהא אסורה לגבוה. מה להצד השוה שבהן שכן מומן ניכר תאמר בטרפה שאין מומה ניכר משום הכי אצטריך קרא. וטרפה מהכא נפקא מהתם נפקא ממשקה ישראל מן המותר לישראל. צריכא דאי ממשקה ישראל הוה אמינא למעוטי היכא דלא היתה לה שעת הכושר דומיא דערלה וכלאי הכרם אבל היתה לה שעת הכושר אימא מתכשר אמר רחמנא כל אר יעבור. ואי כתב רחמנא כל אר יעבור ה"א למעוטי היכא דנטרפה ולבסוף הקדישה אבל הקדישה ואחר כך נטרפה דבעידנא דקא קדשה הוה חזייה אימא תתכשר צריכא:

רבי יהודה אומר זאת היא העולה הרי אלו מעוטין פרט לשנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים שאם עלתה תרד. רבי שמעון אומר עולה אין לי אלא עולה כשרה מנין לשנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים והלן והיוצא והטמא והנותר ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקבלו פסולין וזרקו את דמו והניתנים למעלה שנתן למטה והנתנין למטה שנתן למעלה והנתנין בפנים שנתן בחוץ והנתנין בחוץ שנתנן בפנים והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן מנין תלמוד לומר תורת העולה ריבה תורה אחת לכל העולים שאם עלו לא ירדו. יכול שאני מרבה את הרובע והנרבע המוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה ויוצא דופן תלמוד לומר זאת, ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקודש ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקודש. והא מהכא נפקא מהתם נפקא מן הבהמה להוציא רובע ונרבע מן הבקר להוציא הנעבד וכו' ותו כלאים מהכא נפקא מהתם נפקא שור או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה, תרי קראי צריכי חד לבהמה דחולין וחד לבהמה דקדשים:

מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח. אמר ר' שמעון מפני שיש ברובע שאין בנוגח ובנוגח שאין ברובע, רובע עשה בו אונס כרצון נוגח לא עשה בו אונס כרצון, נוגח משלם את הכופר לאחר מיתה רובע אין משלם את הכופר לאחר מיתה. יש ברובע שאין בנעבד ובנעבד שאין ברובע. רובע בין שלו ובין של אחר אסור. נעבד שלו אסור של אחרים מותר. רובע צפוייו מותרין נעבד צפוייו אסורין לפיכך הוצרך הכתוב לומר את כולן ואיפוך אנא מן הבהמה להוציא את הנעבד בן הבקר להוציא רובע ונרבע. התם מענינא דקרא גבי בהמה כתיב ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה וגבי בקר כתיב וימירו את כבודם בתבנית שור. והדין תנא מייתי לה מהכא, דתנו רבנן הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והמחיר והכלאים והטרפה הרי הן כקדשים שקדם מום עובר להקדשן וצריכין מום קבוע לפדות עליהן שנאמר כי משחתם בהם מום בם. מאי תלמודא חסורי מחסרא והכי קתני ומנין שאסורין שנאמר כי משחתם בהם מום בהם ואמר מר כל שהמום פוסל בו השחתה פוסלת בו ושאין המום פוסל בו אין השחתה פוסלת בו שנאמר כי משחתם בהם מום בם. ותנא דברי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת פסל, דבר ערוה דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. פסל פן תשחיתון ועשיתם לבם פסל. ומאן דאמר דנפקא ליה ממן הבהמה תיפוק ליה מכי משחתם בהם לא משמע ליה ומאן דנפקא ליה מכי משחתם בהם תיפוק ליה ממן הבהמה קסבר מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן פרט לזקן ולחולה ומזוהם. וההוא דנפקא ליה לרובע ונרבע ממן הבהמה זקן וחולה ומזוהם מנא ליה נפקא ליה מדתניא מן הכבשים ומן העזים תקחו הרי אלו מעוטין פרט לזקן ולחולה ולמזוהם. וההוא תנא דבי רבי ישמעאל סבר מן הכבשים ומן העזים תקחו אורחיה דקרא הוא לאשתעויי הכי:

תקריבו מלמד שהיא באה נדבת שנים והלא דין הוא עולת העוף באה בנדר ונדבה ועולת בהמה באה בנדר ונדבה מה עולת העוף שהיא באה בנדר ובנדבה הרי היא באה בנדבת שנים אף עולת בהמה שהיא באה בנדר ובנדבה תבוא בנדבת שנים. או כלך לדרך זו מנחה באה בנדר ובנדבה ועולת בהמה באה בנדר ובנדבה מה מנחה שהיא באה בנדר ובנדבה אינה באה נדבת שנים. נראה למי דומה דנין דבר שכולו עולה לאישים מדבר שכולו עולה לאישים ואל תוכיח מנחה שאין כולה עולה לאישים. או כלך לדרך זו דבר שבא בחובת צבור מדבר שהוא בא חובת צבור ואל תוכיח עולת העוף שאינה באה חובת צבור תלמוד לומר תקריבו מלמד שהיא באה נדבת שנים. קרבנכם מלמד שהיא באה נדבת צבור, והלא דין הוא מנחה באה בנדר ובנדבה ועולת בהמה בנדר ובנדבה מה מנחה שהיא באה בנדר ובנדבה אינה באה בנדבת צבור אף עולת בהמה שהיא באה בנדר ובנדבה לא תבוא בנדבת צבור. לא אם אמרת במנחה שאינה באה נדבת שנים תאמר בעולת בהמה שהיא בעה נדבת שנים. עולת העוף תוכיח שהיא באה נדבת שנים ואינה באה נדבת צבור. לא אם אמרת בעולת העוף שאינה באה חובת צבור תאמר בעולת בהמה שהיא באה חובת צבור. שלמים יוכיחו שהן באין חובת צבור ואין באין נדבת צבור, אף אתה אל תתמה על עולת בהמה שאף על פי שהיא באה חובת צבור לא תבוא נדבת צבור תלמוד לומר קרבנכם מלמד שהיא באה נדבת צבור. דין אחר ומה אם היחיד שאינו מביא עולת חובה בכל יום מביא אולת בהמה נדבה. צבור שמביא עולת חובה בכל יום אינו דין שיביא אולת בהמה נדבה. לא אם אמרת ביחיד שמביא מנחה נדבה תאמר בצבור שאין מביא מנחה נדבה, השותפין יוכיחו שאין מביאין מנחה ומביאין עולת בהמה נדבה. מה לשותפין אם מביאין עולת בהמה נדבה שכן מביאין עולת העוף נדבה, תאמר שיביא צבור עולת בהמה נדבה שכן אינו מביא עולת העוף נדבה. מה לצבור שאינו מביא עולת העוף נדבה שכן אינה מביאה חובה תאמר שלא יביא צבור עולת בהמה נדבה שכן מביאה חובה הואיל ומביאה חובה יביאנה נדבה. מנחה תוכיח שהצבור מביאה חובה ואינו מביאה נדבה אף אתה אל תתמה על עולת בהמה שאף על פי שהצבור מביאה חובה לא יביאנה נדבה תלמוד לומר קרבנכם מלמד שהיא באה נדבת צבור.

דבר אחר את קרבנכם ממקום שהיחיד מביא משם צבור מביא עולה מה תלמוד לומר שיכול לא יהו כל הפוסלין האלו נוהגין אלא בעולת נדבה עולת חובה מנין. ודין הוא נאמר הכא עולת נדבה ונאמר הכא עולת חובה מה עולת נדבה כל הפסולין האלו נוהגין בה אף עולת חובה יהו כל הפסולין האלו נוהגין בה. לא אם אמרת בעולת נדבה שאין לה חליפין תאמר בעולת חובה שיש לה חליפין הואיל ויש להחליפין לא יהו כל הפסולין האלו נוהגין בה תלמוד לומר עולה אחד עולת נדבה ואחד עולת חובה כל הפסולין האלו נוהגין בה. מנין שינהגו בתמורה. ודין הוא נאמר הכא עולה ונאמר הכא תמורה מה עולה כל הפסולין האלו נוהגין בה אף תמורה יהו כל הפסולין האלו נוהגין בה. לא אם אמרת בעולה שאין הקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע תאמר בתמורה שהקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע לא יהו כל הפסולין האלו נוהגין בה תלמוד לומר אם עולה לרבות את התמורה. מנין שינהגו בשלמים. ודין הוא נאמר הכא עולה ונאמר הכא שלמים מה עולה כל הפסולין האלו נוהגים בה אף שלמים יהו כל הפסולין האלו נהוגין בה. וק"ו הוא ומה עולה שכשרה להביא מן העוף כל הפסולין האלו נוהגין בה שלמים שלא כשרו להביא מן העוף אינו דין שיהו כל הפסולין האלו נוהגין בהן. לא אם אמרת בעולה שלא כשרה להביא נקבות כזכרים תאמר בשלמים שכשרו להביא נקבות כזכרים לא יהו כל הפסולין האלו נהוגין בהן תלמוד לומר קרבנו לרבות השלמים. מן הבקר זהו שאמרנו להוציא את הטרפה. זכר ולא נקבה. כשהוא אומר למטה זכר שאין תלמוד לומר אלא להוציא טומטום ואנדרוגינוס. והאל דין הוא ומה אם שלמים שכשרו להביא נקבות כזכרים לא כשרו להביא טומטום ואנדרוגינוס. עולה שלא כשרה להביא נקבות כזכרים אינו דין שלא תכשר להביא טומטום ואנדרוגינוס. לא אם אמרת בשלמים שלא כשרו להביא מן העוף תאמר בעולה שכשרה להביא מן העוף ולא כשרה להביא טומטום ואנדרוגינוס. חטאת תוכיח שכשרה להביא מן העוף ולא כשרה להביא טומטום ואנדרוגינוס. לא אם אמרת בחטאת שלא כשר להביא כל מיני זכרים תאמר בעולה שכשרה להביא כל מין זכרים. בכור יוכיח שכשר להביא כל מיני זכרים ולא כר להביא טומטום ואנדרוגינוס. לא אם אמרת בבכור שקדושתו מרחם תאמר בעולה שאין קדושתה מרחם. מעשר יוכיח שאין קדושתו מרחם ולא כשר להביא טומטום ואנדרוגינוס. לא אם אמרת במעשר שהוא אחד מעשרה תאמר בעולה שהוא אחד מאחד הואיל והוא אחד מאחד תכשר להביא טומטום ואנדרוגינוס תלמוד לומר זכר ולא נקבה. כשהאו אומר למטה זכר שאין תלמוד לומר אלא להוציא טומטום ואנדרוגינוס, תמים כשם שאם אינו תמים אינו לרצון כך אם אינו כענין הזה אינו לרצון. תמים יקריבנו תמים יקדישנו. רבי יוסי אומר תמים יקריבנו יבקרנו ויקריבנו. אמר ר' יוסי שמעתי שהמביא ושוחט תמיד של שבת שאינו מבוקר שהוא חייב חטאת ויביא תמיד אחר. אל לפתח אהל מועד מטפל בו ומביאו אל פתח אהל מועד. מהו אומר יקריב יקריב מנין אתה אומר נתערב עולה בעולה עולה בחולין עולה בתמורה יקריבו. תלמוד לומר יקריב יקריב. יכול אפילו נתערב בפסולין שאין כשרין ליקרב תלמוד לומר יקריבו אותו. אוציא את שנתערב בפסולין שאין כשר ליקרב מנין אפילו נתערב בחטאות הפנימיות שאלו בפנים ואלו בחוץ מנין אפילו נתערב בחטאות החיצוניות אוציא את שנתערב בחטאות החיצוניות שאלו למעלה ואלו למטה. מנין אפילו נתערב בשלמים ותודה אוציא את שנתערב בשלמים ותודה שאלו קדשי קדשים ואלו קדשים קלים ומנין שאפילו נתערב בבכור ומעשר ובפסח. אוציא את שנתערב בבכור מעשר ופסח שאלו במתן ארבע ואלו במתן אחת. יכול אפילו נתערב באשם תלמוד לומר יקריבנו לבדו הוא קרב ולא שנתערב באחרים, ומה ראית לומר עולה בעולה שהוא שם אחד, עולה בתמורה שהתמורה קרבה בעולה, עולה בחולין שיכול להקדיש את החולין ולעשותן עולה. יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול על כרחו תלמוד לומר לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. חייבי ערכין ממשכנין אותן. חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן. חייבי עולה ושלמים ממשכנין אותן, אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכו'. ועשית אזהרה לבית דין שיעשוך. למה לי מאותו נפקא דתניא יקריב אותו מלמד שכופין אותו וכו' ותרתי זימני ל"ל חד דאמר ולא אפריש וחד דאפריש ולא אקריב. דאי אשמעינן אמר ולא אפריש משום דלא קיימיה לדבוריה אבל אפריש ולא אקריב כל היכא דאתיתי' בי גזא דרחמנא איתיה. ואי אשמעינן אפריש ולא אקריב משום דקא משהה ליה גביה אבל אמר ולא אפריש אימא דבור בעלמא הוא ולאו כלום הוא צריכא. ומי מצית אמרת דאמר ולא אפרשי הא נדבה כתיבוא ותניא אי זהו נדר ואי זהו נדבה נדר הרי עלי עולה נדבה הרי זו עולה ומה בין נדר לנדבה נדר מת או נגנב חייב באחריותו נדבה מת או נגנב אינו חייב באחריותו. אמר רבא משכחת לה באומר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותו:

האומר לא תכפר חטאתו עליו אביי אמר אינה מכפרת ורבא אמר מכפרת. היכא דאמר לא תקרב דכולי עלמא לא פליגי דלא מכפרא מאי טעמא יקריב אותו לרצונו כתיב. אלא כי פליגי דאמר תקריב ולא תכפר. אביי אמר אין מכפרת דהא אמר לא תכפר. רבא אמר מכפרת כיון דאמר תקרב כפרה ממילא קא אתי והדר ביה רבא:

אמר עולא מנין ליאוש שאינו קונה שנאמר והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה. גזול דומיא דפסח מה פסח דלית ליה תקנה כלל אף גזול דלית ליה תקנה כלל. רבא אמר מהכא קרבנו ואל הגזול. אימת אילימא לפני יאוש למה לי קרא אלא לאו לאחר יאוש ש"מ:

לפני ה' וסמך אין סמיכה בבמה. צפונה לפני ה' אין מצפון בבמה. וכי אי זו מדה מרובה מדת צפון או מדת סמיכה, מדת סמיכה מועטת ממדת צפון שצפון נוהג בקרבנות יחיד ובקרבנות צבור וסמיכה אינה נוהגת אלא בקרבנות היחיד אם מעטתים מצפון מרובה לא אמעטם מסמיכה מועטת. אתה אומר בצד זה נתרבה צפון ונתמעט סמיכה. או בצד זה נתרבה סמיכה ונתמעט צפון. סמיכה נוהג בקדשי קדשים ובקדשים קלים וצפון אינו נוהג אלא בקדשי קדשים אם מעטתים מצפון מועט אמעטם מסמיכה מרובה. לפי שיש בסמיכה מה שאין בצפון ובצפון מה שאין בסמיכה צריך לומר לפני ה' וסמך אין סמיכה בבמה צפון לפני ה' אין צפון בבמה, לפני ה' וסמך אף על פי שסמך בחוץ יחזור ויסמוך בפנים:

תנו רבנן כיצד סומך הזבח עומד בצפון ופניו למערב הסומך עומד במזרח ופניו למערב ומניח שתי ידיו בין שתי קרניו של זבח ובלבד שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח ומתודה על חטאת עון חטאת ועל אשם עון אשם עון אשם ועל עולה עון (עולה) לקט שכחה ופאה ומעשר עני דברי רבי יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה. במאי קמיפלגי אמר ר' ירמיה בלאו דנבלה קמיפלגי מר סבר לאו מעליא הוא ומר סבר לא לאו מעליא הוא. אביי אמר דכולי עלמא לאו דנבלה מעליא הוא והכא בתעזוב קמיפלגי. מר סבר תעזוב מעיקרא משמע ומר סבר השתא משמע. מה בין במת יחיד לבמת צבור סמיכה ושחיטת צפון ומתנות סביב ותנופה והגשה. רבי יהודה אומראין מנחה בבמה וכהון ובגדי שרת וכלי שרת וריח ניחוח ומחיצה בדמים ורחוץ ידים ורגלים אבל הזמן והנותר והטמא שוין בזה ובזה. סמיכה דכתיב לפני ה' וסמך. שחיטה בצפון דכתיב על ירך המזבח צפונה. מתנות סביב דכתיב וזרקו בני אהרן הכהנים וגו'. תנופה דכתיב והניף. הגשה דכתיב והגישה אל המזבח. אמר רב ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה אין מנחה בבמה אין עופות בבמה. מאי טעמא וזבחו זבחי שלמים זבחים ולא עופות זבחים ולא מנחות. כהון דכתיב וזרק הכהן. בגדישרת דכתיב שבעת ימים ילבשם הכהן. כלי שרת דכתיב ולקחו את כל כלי השרת. ריח הניחוח דכתיב ריח ניחוח ריח ניחוח לה'. מחיצה לדמים. דכתיב והיתה הרשת עד חצי המזבח. ושלא רחוץ ידים דכתיב בבואם אל אהל מועד ירחצו מים. וסמך ידו ידו ולא יד עבדו, ידו ולא יד שלוחו, ידו ולא יד אשתו. כל הני למה לי צריכי. דאי כתב רחמנא חד הוה אמינא למעוטי עבד דלאו בר מצות הוא אבל שליח דבר מצות הוא ואשתו של אדם כמותו אימא לסמוך. ואי אשמועינן הני תרתי דלאו כגופיה דמו אבל אשתו דכגופיה דמיא אימא תסמוך צריכא:

ידו ולא יד בנו ולא יד עבדו ולא יד שלוחו. ידו על ראש ולא ידו על הצואר, על ראש ולא על הגבים. אוציא את כולן ולא אוציא את החזה ודין הוא ומה אם הראש שאין טעון תנופה טעון סמיכה חזה שטעון תנופה אינו דין שטעון סמיכה תלמוד לומר על ראש ולא על החזה. יכול אין טעון סמיכה אלא אולת נדבה עולת חובה מנין. ודין הוא נאמר הכא עולת חובה ונאמר הכא עולת נדבה מה עולת נדבה טעונה סמיכה אף עולת חובה טעונה סמיכה. לא אם אמרת בעולת נדבה שאין לה חליפין עוף לפטרה מן הסמיכה, תאמר בעולת חובה שיש לה חליפין עוף לפטרה מן הסמיכה והואיל ויש לה חליפין עוף לפטרה מן הסמיכה לא תטעון סמיכה תלמוד לומר עולה אחד עולת נדבה ואחד עולת חובה זו וזו טעונה סמיכה. יכול אין טעונה סמיכה אלא עולת הבקר עולת הצאן מנין. ודין הוא נאמר הכא עולה מן הבקר ונאמר הכא עולה מן הצאן מה עולה מן הבקר טעונה סמיכה אף עולת הצאן טעונה סמיכה. לא אם אמרת בבן בקר שנתרבה בנסכים תאמר בבן הצאן שנתמעט בנסכים הואיל ונתמעט בנסכים לא יטעון סמיכה תלמוד לומר עולה אחדאולת הבקר ואחד עולת הצאן טעונה סמיכה. יכול אף עולת העוף תטעון סמיכה תלמוד לומר העולה פרט לעולת העוף:

ונתרצה לו מלמד שהמקום רוצה לו, על מה המקום רוצה לו אם תאמר דברים שחייבין עליהן מיתת בית דין מיתה בידי שמים כרת בידי שמים מלקות ארבעים חטאות ואשמות הרי עונשן אמור. אלא על מה המקום רוצה לו, על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה. ר' שמעון אומר ונרצה לו ולזבחו אף על פי שלא סמך נרצה הזבח. נרצה לו לכפר עליו במכפר אי זהו מכפרו זה הדם שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר. אין לי אלא דם הטהור דם הטמא מנין כשהוא אומר ונשא אהרן את עון הקדשים אי זה עון הוא נושא אם עון פגול הירכבר נאמר פגול הוא לא ירצה, אם עון נותר הרי כבר נאמר לא ירצה, הא אי זה עון הוא נושא עון טומאה שהותרה מכללה בצבור. אין לי אלא עון הדם הקומץ והלבונה והקטורת מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים מנין תלמוד לומר לכל מתנות קדשיהם. אין לי אלא של אנשים של נשים מנין אין לי אלא של ישראל של גרים ושל עבדים מנין תלמוד לומר עון הקדשים ריבה. הואיל ומצינו שאין כפרה אלא בדם מה תלמוד לומר וסמך ונרצה. לומר שאם עשה את הסמיכה שירי מצוה כאילו לא כפר עליו. רבי שמעון אומר את שעליו חייב באחריותו ואת שאין עליו אינו חייב באחריותו. מאי משמע אמר ר' יצחק בר (אבוה) [אבדימי] כיון דאמר עלי כמאן דטעין ליה אכתפיה. אמר רמי בר חמא סמיכה בכל כחו בעינן דאי סלקא דעתך לא בעינן בלכ כחו מאי קא עביד לסמוך. מיתיבי דבר אל בני ישראל בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות וכו' עד נחת רוח לנשים ואס"ד סמיכה בכל כחו בעינן משום נחת רוח דנשים עבדינן עבודה בקדשים. לא לעולם בכחו בעינן דאמר להו אקפו ידייכו. אי הכי הא דקתני התם לא מפני שסמיכה בנשים תיפוק לי' דליתה לסמיכה כלל. הכי קאמר לא מפני שסמיכה חשובה בנשים דליתה לסמיכה כלל אלא כולה לעשות נחת רוח לנשים:

וסמך ושחט במקום שהן סומכין שוחטין תכף לסמיכה שחיטה. אמר רב הונא אמר ר' שלש תכיפות הן תכף לגאולה תפילה תכף לסמיכה שחיטה תכף לנטילתידים ברכה. אמר אביי אף תכף לת"ח ברכה במעשה ידיהם שנאמר נחשתי ויברכני וגו'. איבעית אימא מהכא ויברך ה' את בית המצרי וגו':

תכף לגאולה תפלה יהיו לרצון אמרי פי וגו' מה כתיב בתריה יענך ה' ביום צרה. תכף לסמיכה שחיטה וסמך ושחט. תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קדש וגו'. אמר רבי יוסי בר בון כל מי שתוכף לסמיכה שחיטה אין הפגול נוגע באותו קרבן, וכל מי שתוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה, וכל מי שתוכף לגאולה תפלה אין השטן מקטרג באותו היום:

תניא ר' יסוי אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על הסמיכה שצריך כל מה נחלקו על תכף לסמיכה שחיטה שב"ש אומרים אין צריך וב"ה אומרים צריך. הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה וכולן ששחטו דיעבד אין לכתחילה לא ורמינהו ושחט שחיטה בזר כשרה שהשחיטה כשרה בזרים בנשים בעבידם בטמאים ואפילו בקדשי קדשים. או אינו אלא בכהנים אמרת וכי מאין באת מכלל שנאמר ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח, יכול אף לשחיטה תלמוד לומר ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו מקבלה ואילך מצות כהונה למד על השחיטה שהיא כשרה בזר. הוא הדין דאפילו לכתחלה נמי ומשום דקא בעי למיתני טמאים דלכתחלה לא גזרה שמא יגעו בבשר תנא ששחטו. וטמאין דיעבד שפיר דמי ורמינהו וסמך ושחט מה סמיכה בטהורין אף שחיטה בטהורין, מדרבנן, מ"ש סמיכה דכתיב לפני ה' שחיטה נמי הכתיב לפני ה'. אפשר דעביד סכין איכא ושחיט. סמיכה נמי אפשר מעייל ידיה וסמיך, ססבר ביאה במקצת לא שמה ביאה. רב חסדא מתני איפכא וסמך ושחט מה שחיטה בטהורין אף דמיכה בטהורין, מאי שנאמר שחיטה דכתיב לפני ה' סמיכה נמי הכתיב לפני ה', אפשר דמעייל ידיה וסמיך, שחיטה נמי אפשר דעביד סכין אריכא ושחיט. הא מני שמעון התימני היא דתניא ושחט את בן הבקר לפני ה', בן הבקר לפני ה' ואין שוחט לפני ה'. שמעון התימני אומר מנין שיהו ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה', בן הבקר לפני ה' שוחט את בן הבקר לפני ה', סמיכה ושחיטה ביום דכתיב וסמך ושחט וכתיב בשחיטה ביום זבחכם:

בעא מניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול שנאמר ושחט את בן הבקר עד שתהא שחיטה לשם בן בקר. אמר ליה זו בידינו הורא. לעכב מנין אמר ליה לרצונכם תזבחו לדעתכם זבחו. אמר רב הונא מנין לשחיטה שהיא מן הצואר שנאמר ושחט את בן הבקר ממקום ששח חטאהו. דבי רבי ישמעאל תנא אל תקרי ושחט אלא וסחט ממקום שסח חטהו. ומאי משמע דחטהו לישנא דדכויי הוא, דכתיב וחטא את הבית, ואי תימא מהכא תחטאני באזוב ואטהר:

והקריבו זה קבלת הדם. יכול זו זריקה כשהוא אומר וזרקו הרי זריקה אמורה הא מה אני מקיים כאן והקריבו אלא זו קבלת הדם שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת. אמר ר' עקיבא מנין לקבלת הדם שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת נאמר כאן כהון ונאמר להלן כהון מה כהון האמור להלן בכהן כשר ובכלי שרת אף כהון שנאמר כאן בכהן כשר ובכלי שרת. אמר לו רבי טרפון עקיבא עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו אקפח את בני אם לא שמעתי שיש הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש א"ל תרשני לומר לפניך את מה שלמדתני א"ל אמורא"ל קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה זריקה עשה בה מחשבה כמעשה. קבל בחוץ. פטור זרק בחוץ חייב. קבלוהו טמאין אין חייבין עליו זרקוהו טמאין חייבין עליו. א"ל רבי טרפון אקפח את בני שלא הטית ימין ושמאל אני שמעתי ולא היה לי לפרש אתה דורש ומסכים להלכה הא כל הפורש ממך כפורש מחי עולמים. הזבח נפסל בד' דברים בשחיטה בקבול ובהלוך ובזריקה. ובקבלה מי מיפסלא והתניא והקריבו וגו' אמר רבא לא קשיא כאן במחשבת לפגול כאן במחשבת שלא לשמו. דיקא נמי דקתני שהזבח נפסל ולא קתני שהזבח נפגל. ומחשבת פגול לא פסלה בקבלה והתניא יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא בזריקה בלבד מנין לרבות שחיטה וקבלה תלמוד לומר ואם האכל יאכל בדברים המבאים לידי אכילה הכתוב מדבר. יכול שאני מרבה אף שפיכת שירים והקטר אימורין תלמוד לומר לא ירצה זריקה בכלל היתה ולמה יצתה להקיש אליה לומר מה זריקה מיוחדת שהיא עבודה ומעכבת כפרה יצא שפיכת שירים והקטרת אימורין שאין מעכבת את הכפרה. לא קשיא הא דאמר הריני שוחט ע"מ לקבל דמו למחר הא דאמר הריני מקבל ע"מ לשפוך שירים למחר. א"ל ההוא מדרבנן לרבא ושפיכת שירים והקטרת אימורין לא פסלי. יהתניא אל תהא מחשבה מועלת אלא באכילת בשר מנין לרבות שפיכת שירים והקטרת אימורין תלמוד לומר ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחתאכילת אדם ואחת אכילת מזבח, לא קשיא הא דאמר הריני זורק על מנת לשפוך שירים למחר הא דאמר הריני שופך שירים על מנת להכשיר אימורין למחר:

והקריבו בני אהרן ולא בנות אהרן ואמר מר והקריבו זה קבלת הדם. בני אהרן יכול אפילו חללים תלמוד לומר הכהנים יצאו חללים, אוציא חללים ולא אוציא בעלי מומין תלמוד לומר בני אהרן מה אהרן כשר אף בניו כשרים יצאו חללים ובעלי מומין. וזרקו את הדם מה תלמוד לומר דם דם מנין אתה אומר נתערב דם עולה בדם עולה דם תמורה בדם תמורה דם עולה בדם חולין יקרבו תלמוד לומר דם דם. יכול אם נתערבו אלו ואלו שכן אם נתערבו חיים יקרבו ומנין אפילו נתערבו באשם. אביא את שנתערב באשם שאלו ואלו קדשי קדשים. ומנין אפילו נתערב בשלמים ובתודה. אביא את שנתערב באלו שאלו ואלו מתן ד'. ומנין אפילו נתערב בבכור ובמעשר ובפסח. אביא את שנתערב בבכור ומעשר ופסח תלמוד לומר דם דם. יכול אפילו נתערב בפסולין תלמוד לומר והקריבו אוציא את שנתערב בפסולין שאין כשרים ליקרב מנין אפילו נתערב בחטאות הפנימיות אוציא את שנתערב וכו' שאלו בפנים ואלו בחוץ. מנין אפילו נתערב בחטאות החצוניות אביא את שנתערב בחטאות החיצונות תלמוד לומר דם דם. וזרקו יכול זריקה אחת תלמוד לומר סביב. יכול יקיפנו כחוט תלמוד לומר וזרקו הא כיצד הפסק ארבע מתנות. רבי ישמעאל אומר נאמר כאן סביב ונאמר להלן סביב מה סביב האמור להלן פסוק ארבע מתנות אף סביב האמור כאן פסוק ארבע מתנות:

שתי מתנות שהן ארבע היכי עביד רב ושמואל חד אמר נותן וחוזר ונותן וחד אמר מתנה אחת כמין גאם. כתנאי וזרקו יכול זריקה אחת וכו' עד אף כאן פסוק ארבע מתנות. אי מה להלן ארבע מתנות על ארבע קרנות אף כאן ארבע מתנות על ארבע קרנות. אמרת עולה טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית לא היה לו יסו מ"ט אמר ר' אלעזר שלא היתה בחלקו של טורף. אמר רבי ישמעאל ברבי יצחק מזבח היה אוכל בחלקו של יהודה אמה. אמר ר' לוי בר חמא אמר רבי חמא בר חנינא רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה כל היום שנאמר חופף עליו כל היום לפיכךזכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזנן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן. מיתיבי עולת העוף כיצד היתה נעשית היה עולה בכבש ופנה לסובב בא לו לקרן דרומית מזרחית והיה חולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל וממצה את דמה על קיר המזבח ואם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשרה ואי אמרת לא היה לו יסוד באוירא בעלמא הוא דקא יהיב. אמר רב נחמן בר יצחק כך התקינו קרקע דיהודה ואוירא דבנימין. מאי לא היה יסוד רב אמר בבנין ולוי אמר בדמים רב מתרגם באחסנתיה יתבני מדבחא ולוי מתרגם באחסנתיה יתבני מקדשא מקום מקודש לדמים:

והקריבו בני אהרן את הדם וזרקו בני אהרן את הדם מה תלמוד לומר שוב את הדם מנים אתה אומר נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר תלמוד לומר דם. יכול אפילו נשפך מן צואר בהמה על הרצפה ואספו יהא כשר תלמוד לומר הדם דם מתקבל בכלי יזרוק על גבי המזבח ואין זורק אחר על המזבח.

דבר אחר הדם על המזבח אף על פי שיאן הבשר הא מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם מקיש בשר לדם מה הדם בזריקה אף הבשר בזריקה. יכול יהא זורק (ועורך) [ורובג] תלמוד לומר וערך הכהן. הא כיצד זורק והולך על המזבח. סביב בזמן שהוא סביב ולא בזמן שנטלה קרנו של מזבח הא אם נטלה קרנו של מזבח ועבד עליו עבודתו פסולה:

קרנו של מזבח הא אם נטלהת קרנו של מזבח ועבד עליו עבודתו פסולה:

אשר פתח אהל מועד ולא בזמן פרוקו ולא בזמן שגללה הרוח את היריעה. רבייוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר אשר פתח אהל מועד לפי שנאמר ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח, יכול בין אהל מועד ובין המזבח היה הכיור תלמוד לומר המזבח, המזבח פתח אהל מועד ואין הכיור פתח אהל מועד, והיכן היה הכיור נתון בין האולם ולמזבח ומשום כלפי דרום. והפשיט ונתח יכול יהא מפשיט אבר אבר ומנתח תלמוד לומר והפשיט העור מפשיט את כולה ואחר כך מנתחה. יכול אין טעונה הפשט אלא עולת נדבה עולת חובה מנין. ודין הוא נאמר הכא עולת נדבה ונאמר הכא עולת חובה מה עולת נדבה טעונה הפשט אף עולת חובה טעונה הפשט. אין לי אלא עולת בקר עולת הצאן מנין. ודין הוא נאמר הכא עולה מן הבקר ונאמר הכא עולה מן הצאן מה עולת הבקר טעונה הפשט אף עולת הצאן טעונה הפשט. אין לי אלא של אנשים של נשים מנין אין לי אלא של ישראל של גרים ושל עבדים מנין, עד שאתה מרבה להביא את של גוים מנין, תלמוד לומר העולה כל עולה טעונה הפשט. ומה ראית להביאם להפשט ונתוח ולהוציאם מן הסמיכה אחר שריבה הכתוב ומיעט מפני מה אני מביאן להפשט ונתוח שהפשט ונתוח כשרים בכל אדם ואיני מביאין לסמיכה שיאן הסמיכה אלא בבעלים. ר' חייא אמר צא וראה מה מיעט הכתוב למעלה את הקרבים או את המקריבים הוי אומר את המקריבים. אף אני אמעטם מן הסמיכה מפני שאני ממעט את הקרבים. ולא אמעטם מהפשט ונתוח מפני שאינו אלא מעשה עולה עצמה. אין לי אלא נשחטה לשמה שלא לשמה מנין תלמוד לומר העולה כל העולה טעונה הפשט ונתוח. ונתח אותה לנתחיה יכול ינתח נתחיה לנתחים תלמוד לומר אותה אותה לנתחיה ואין נתחיה לנתחים, יכול אף הפסולה תהא טעונה הפשט ונתוח תלמוד לומר אותה כשרה ולא פסולה ופסולה שעלתה לגבי המזבח קרבה כמו שהיא:

מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא מנלן דכתיב אחרי רבים להטות רובא דאיתא קמן כגון תשע חניות וכו' וסנהדרי לא קא מיבעיא לן כי קא מבעיא לן רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה מנלן. אמר ר' אלעזר אתיא מראשה של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים וניחוש שמא ניקב קרום שלמוח אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא. ממאי דילמא מפלי ליה ובדיק ליה ואי משום אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים, הני מילי היכא דחתיךליה לגמרי אבל היכא דלא חתיך ליה לגמרי לית לן בה. מר בר רב אשי אמר אתיא משבירת עצם בפסח דאמר רחמנא ועצם לא תשברו בו וליחוש שמא ניקב קרום של מוח אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא, ממאי דילמא דמנח גומרתא עליה וקלי ובדיק ליה דתניא אבל המחתך בגידים והשורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם, רב נחמן אמר אתיא מאליה דרחמנא אמר חלבו האליה תמימה וניחוש שמא נפסק חוט השדרה אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא. וכי תימא דתתא פסיק לה לעומת העצה אמר רחמנא מקום שהכליות יועצות. ממאי דילמא דפתח לה ובדיק לה ואי משום אליה תמימה הני מילי היכא דחתכה לגמרי אבל היכא דלייף לית לן בה. רב ששת בריה דרב אירי אמר אתיא מעגלה ערופה דאמר רחמנא ערופה כשהיא שלמה תהוי וליחוש דילמא טרפה היא אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא. וכי תימא מאי נפקא מינה דבי רבי ינאי כפרה כתיבוא בה כקדשים. רבה בר רב שילא אמר אתיא מפרה אדומה דאמר רחמנא ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלמה אף שרפתה כשהיא שלמה וליחוש דילמא טרפה היא אלא לאו משום דאמר רחמנא זיל בתר רובא, וכי תימא מאי נפקא מינה חטאת קרייה רחמנא. רב אחא בר יעקב אמר אתיא משעיר המשתלח דאמר רחמנא ולקח את שני השעירים שיהו שניהן שוין וליחוש דילמא חד מנייהו טרפה אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא וכי תימא מאי נפקא מינה הא אין גורל קובע אלא בדבר הראוי לשם. וכי תימא דבדקינן ליה התנן לא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים. רב דימי אמר אתיא ממכה אביו ואמו דאמר רחמנא קטליה וליחוש דילמא לאו אביו הוא אלא משום דאמר רחמנא זיל בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל, ממאי דילמא כגון שהיה אביו ואמו חבושין בבית האסורין, קסבר אין אפוטרופוס לעריות. רב כהנא אמר אתיא מהורג נפש דאמר רחמנא קטליה וליחוש דילמא טרפה הוה אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא, וכי תימא דבדקינן ליה, הא קא מינוול, וכי תימא משום אבוד נשמה דהאי נינוולי' ניחוש דילמא במקום סייף נקב הוה. רבינא אמר אתיא מעדים זוממין דרחמנא אמר ועשיתם לו כאשר זמם ודילמא הם דאסהידו ביה טרפה הואי אלא לאו משום דאמרינןו זיל בתר רובא. וכי תימא בדקינן ליה והא תניא ר' אלעזר הקפר אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין. רב אשי אמר אתיא משחיטה עצמה דאמר רחמנא שחוט ואכול וניחוש שמא במקום נקב שחט, אלא לאו משום דאמר רחמנא זיל בתר רובא. אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמיה דרב כהנא ודילמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר דאי לא תימא הכי לרבי מאיר דחייש למעוטא הכי נמי דלא אכיל בשרא. וכי תימא הכי נמי, פסח וקדשים מאי איכא למימר, אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר:

רבי חייא אומר מנין לשחיטה מן הצואר דכתיב וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים שאין תלמוד לומר את הראש ואת הפדר והלא ראש ופדר בכלל כל הנתחים היו ולמה נאמר לפי שנאמר והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה מנין לרבות את הראש שכבר הותז תלמוד לומר את ראשו ואת פדרו וערך מדקאמר את הראש שכבר הותז מכלל דשחיטה מן הצואר, תנא פתח בראש ופדר ומסיים בראשו ופדרו, הכי קאמר מנין לרבות את הראש שכבר הותז תלמוד לומר את הראש ואת הפדר. וראשו ופדרו למה לי מיבעי' לי לכדתניא מנין לראש ופדר שקודמין לכל הנתחים תלמוד לומר ראשו ופדרו וערך. ופדר קמא דכתב רחמנא למה לי לכדתניא כיצד הוא עושה חופה הפדר על בית השחיטה ומעלהו וזהו דרך כבוד של מעלה:

ונתנו בני אהרן אש על המזבח. אמר ר' יהודה מנין להצתת האליתה שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת תלמוד לומר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. אמר ר' שמעון וכי עלה על לב שיהא הזר קרב לגבי מזבח אם כן למה נאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת האליתה שלא תהא אלא בראשו של מזבח. ונתנו בני אהרן מה תלמוד לומר הכהן ממשמע שנאמר אהרן איני יודע שהוא כהן מה תלמוד לומר הכהן בכהונו למד על כהן גדול שעבד בבגדי כהן הדיוט עבודתו פסולה, מנין לכהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול שתהא עבודתו פסולה תלמוד לומר הכהנים בכהונם הא למדת כהן גדול שעבד בבגדי כהן הדיוט עבודתו פסולה וכהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול עבודתו פסולה. ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה ליתן אש מן ההדיוט. אש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחשת עד שבאו לבית עולמים. אש שירדה בימי שלמה לא נסתלק ממזבח העולה עד שנסתלקה בימי מנשה. וערכו עצים על האש ולא האש על גבי העצים. אמר ר' שמעון מנין לרבות שני גזרי עצים במערכה עם תמיד של בין הערבים תלמוד לומר וערכו עצים על האש. רבי אליעזר אורמ לא מתו בניו של אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן, מאי דרוש ונתנו בני אהרן (הכהנים) [הכהן] אש על המזבח אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. החלו מעלין בגזרין לסדר את המערכה וכי כל העצים כשרין למערכה, אין, כל העצים כשרין חוץ משל זית ושל גפן אבל באלו רגילין במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן. הני מאי טעמא לא אמר רב פפא משום דקטמי. רב אחא בר יעקב אמר משום ישוב ארץ ישראל. מיתיבי על העצים אשר על האש עצים הנתונין להיות אש מאי ניהו דוקרי דלא קטמי ואזלי מיקטם. של תאנה ושל אגוז ר' אלעזר מוסיף אף של מייש ושל אלון ושל דקל ושל חרוב ושל שקמה. בשלמא למאן דאמר משום דקטמי בהא פליגי מר סבר אף על גב דלא קטמי מגואי כיון דקטמי מבראי לא מייתינן. ומר סבר כיון דלא קטמי מגואי אף על גב דקטמי מבראי מייתינן. אלא למאן דאמר משום ישוב ארץ ישראל דקל מי לית ביה משום ישוב ארץ ישראל. וליטעמיך תאנה מי לית בה משום ישוב ארץ ישראל אלא מאי אית לך למימר בתאנה דלא עבד פירי דקל נמי בדקל דלא עבד פירי:

וערכו בני אהרן יכול אפילו מאה תלמוד לומר וערך הכהן יכול יהא כהן אחד עורך כל האברים תלמוד לומר וערכו הא כיצד כהן אחר עורך שני אברים וכמה הן אברים עשרה ואחד בקרבים נמצא [שהטלה] עולה בששה דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים מכאן (שהעולה) [שהטלה] עולה בששה:

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר מנין לתמיד של בין הערבים שטעון שני גזרי עצים בשני כהנים שנאמר וערכו עצים על האש אם אינו ענין לתמיד של שחר דכתיב ובער עליה הכהן עצים תנהו ענין למיד של בין הערבים. ואימא אידי ואידי בתמיד של שחר דקאמר רחמנא עבדי והדר עביד. אם כן נימא קרא ובער ובערו א"נ וערך וערכו מאי ובער וערכו כדאמרינן. מנין להפשט ונוח שכשר בזר שנאמר וערכו למה לי למעוטי הפשט ונתוח. וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים למדנו לטלה שטעון ששה. קשיא ליה לרבי אליעזר האי בבן הבקר כתיב ובן הבקר עשרים וארבעה בעי וניחא ליה, על העצים אשר על האש אשר על המזבח איזהו דבר שכתוב בו עצים אש ומזבח הוי אומר זה טלה:

בעי חזקיה אברים שסדרן וסדר עליהן המערכה מהו על העצים אמר רחמנא דוקא על העצים או דלמא כיון דכתב קרא אחרינא אשר תאכל האש את העולה על המזבח אי בעי עביד הכי תיקו. בעי רבי יצחק נפחא אברים שסדרם בצדי המערכה מהו אליבוא דמאן דאמר על ממש לא תיבעי לך דעל העצים כתיב, כי תיבעי לך אליבוא דמ"ד על בסמוך מאי ה"נ על בסמוך או דילמא על העצים דומיא דעל המזבח מה התם על ממש אף הכא על ממש תיקו. אמר ר' חמא בר גוריא גזירין שעשה משה אמה ארכן ואמה רחבן ועביין כמחק גודש של סאה אמר ר' ירמיה באמה גדומה. אמר ר' יוסף ולאו היינו דתניא על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהו עצים יוצאין מן המזבח כלום:

הכהנים לרבות את הקרחים דברי רבי יהודה. וערכו את הנתחים מה תלמוד לומר את הראש ואת הפדר וכו' כדלעיל. יכול המתנדב עולה יהא מביא עצים ואש עמה תלמוד לומר על העצים אשר על המזבח מה מזבח משל צבור אף עצים ואש משל צבור דברי רבי אלעזר ברבי שמעון. רבי אומר מה מזבח שלא נתשמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט:

תניא אידך יכול האומר הרי עלי עולה יביא עצים מתוך ביתו כדרך שמביא נסכים מתוך ביתו תלמוד לומר על העצים וגו' מה מזבח וכו'. מאי בינייהו חדתי ועתיקי. ועתיקי לא והכתיב ויאמר ארונה אל דוד יקח (ויעש) [ויעל] אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים ה"נ בחדתי. וקרבו וכרעיו ירחץ יכול אפילו נתערבו בפסולין תלמוד לומר וקרבו, אוציא את שנתערב בפסולין ולא אוציא את שנתערב בקדשי קדשים ובקדשים קלים תלמוד לומר וקרבו וכרעיו. בשור הוא אומר וקרבו וכרעיו ובאיל הוא אומר והקרב והכרעים מה בין שור לאיל שור חסר שתי וערב איל אינו חסר שתי וערב. אמרו חכמים למדנו הקרבה לשור מן האיל אמרתי להם רבותי עפר אני תחת כפות רגליכם אומר לפניכם דבר אחד שנים עשר נשיאים לחנוכת המזבח ושם נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור הרי שלא יאמר אדם אלך ואעשה דברים מכוערים דברים שאינם ראוים ומביא שור שיש בו בשר הרבה מה אם ישא לי הקדוש ברוך הוא פנים אלא יעשה אדם מעשים טובים ותלמוד תורה ויביא איל שיש לו לאישים והרי אני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה:

ירחץ יכול מה רחיצה האמורה להלן במ' סאה אף רחיצה האמורה כאן בארבעים סאה תלמוד לומר במים כל שהן. במים ולא ביין. במים ולא במזוג. במים להכשיר את כל המים קל וחומר למימי כיור. והקטיר אף על פי שפסול ואף על פי יוצא ואף על פי פגול ואף על פי נותר ואף על פי טמא. יכול אפילו הן למטה תלמוד לומר המזבחה כהן בראש המזבח אמרתי ואל כשהן למטה:

והקטיר הכהן את הכל המזבחה לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים. יכול אפילו פרשו תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם. אי בשר ודם יכול יחלוץ גידין ועצמות ויעלה בשר לגבי מזבח, תלמוד לומר והקטיר את הכל הא כיצד מחוברין יעלו פרשו אפילו הן בראשו של מזבח ירדו דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים והקטיר הכהן את הכל לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים ואפילו פרשו הא מה אני מקיים ועשית עולותיחך הבשר והדם לומר לך עיכולי בשר אתה מחזיר עיכולי עצמות וגידים אי אתה מחזיר. אמר רבה לא שנו אלא שפרשו אחר זריקה אבל פרשו קודם זריקה אתאי זריקה ושריתינהו אפילו למעבד מנייהו קתא דסכינא:

תניא אידך רבי אומר כתוב אחד אומר והקריב הכהן את הכל ריבה וכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם מיעט הא כיצד מחוברין יעלו וכו'. ורבנן מחוברין לא אצטריך לרבויי מידי דהוה אראשה של עולה כי אצטריך קרא לפרשו. מחוברין דהתירא לא אצטריך קרא לרבויי כי אצטריך קרא לגיד הנשה במחובר. ורבנן ההוא לא מצית אמרת ממשקה ישראל מן המותר לישראל. ורבי מידי דהוה אחלב ודם. ורבנן מצותן בכך שאני. אמר רב הונא גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח אמר ליה רב חסדא מידי כתיב על כן לא יאכל המזבח על כן לא יאכלו בני ישראל כתיב. ורב הונא ממשקה ישראל מן המותר לישראל. וכי מאחר שחולצו למה מעלהו משום שנאמר הקריבהו נא לפחתך. תניא כוותיה דרב הונמא גיד הנשה של שלמים מכבדו לאמה ושל עולה חולצו לתפוח:

עולה (הוא) אשה ריח ניחוח [לה'] לשם ו' דברים הזבח נזבח. אמר רב יהודה עולה לשם עולה לאפוקי לשם שלמים דלא, אשה לשם אישים לאפוקי כבתה דלא. ריח לשם ריח לפוקי אברים שצלאן והעלן דאמר רב יהודה אברים שצלאן והעלן אין בהם משום ריח, ניחוח לשם נחת רוח, לה' לשם מי שאמר והיה העולם. אר"ש בן עזאי בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בה לא אל ולא אלהים אלא לה' שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק. נאמר בשור הגס אשה ריח ניחוח ובעוף הדק אשה ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוחלומר לך שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לשמים. ושמא תאמר לאכילה הוא צריך תלמוד לומר אם ארעה לא אומר לך כי לי תבל ומלואה ואומר כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ירעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה, לא אמרתי לכם זבחו כדי שתאמר אעשה רצונו ויעש רצוני לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם תזבחו:

ואם מן הצאן הרי זה מוסיף על ענין ראשון ולמה נפסק ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין והלא דברים קל וחומר ומה אם משה שהיה מבין ברוח הקודש ושומע ברוח הקודש תמיד צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין על אחת כמה וכמה הדיוט מהדיוט. איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים שחיטתן בצפון. בעולה כתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה אשכחן בבן צאן בן בקר מנא לן אמר קרא ואם מן הצאן וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון:

מן הצאן מן הכשבים או מן העזים פרט לזקן לחולה ומזוהם. וצריכי דאי כתב רחמנא חד ה"א למעוטי זקן דלא הדר בריא אבל חולה דהדר בריא אימא לא אי נמי למעוטי חולה דלאו היינו אורחיה אבל זקן דהיינו אורחיה אימא לא. ואי כתב רחמנא תרי ה"א למעוטי הני דכחישי אבל מזוהם דלא כחיש אימא לא אי נמי למעוטי מזוהם דמאים אבל הני דלא מאיסי אימא לא צריכי:

קרבנו להציא את הגזול, מן הכשבים או מן העזים להוצאי את הכלאים. אתה אומר לכך נאמרו מעוטין הללו או לא נאמרו אלא להוציא את שנעבדה בו עבירה ושחרש בשור וחמור והן מקודשין וכלאים בכרם ושביעית ויום טוב ויום הכפורים ושבת, תלמוד לומר כשבים לעולה ועזים לעולה לרבות את כולן דברי ר"י. ר"ש אומר מה תלמוד לומר כשבים לעולה ועזים לעולה לרבות את כלם. והלא דין הוא ומה אם שלמים שלא כשרו להביא מן העוף כשרה תמורתן, עולה שכשרה להביא מן העוף אינו דין שנכשיר תמורתן. לא אם אמרת בשלמים שכשרו להביא נקבות כזכרים תאמר בעולה שלא כשרה להביא נקבות כזכרים הואיל ולא כשרה להביא נקבות כזכרים לא תכשר תמורתה, תלמוד לומר כשבים לעולה ועזים לעולה לרבות את התמורה. ר' אליעזר אומר מה תלמוד לומר כשבים לעולה ועזים לעולה שיכול אין לי שיקרב עולה אלא מותר עולה מנין מותר חטאת ומותר אשמות ומותר עשירית האיפה ומותר קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות ומותר קרבנות נזיר ומצורע והמקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לגבי מזבח יינות שמנים ועופות מנין שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהן עולות, תלמוד לומר כשבים לעולה ועזים לעולה לרבות את כולן. וחכמים אומרים יפלו דמיהן לנדבה. והלא אף הנדבה עולה היא מה בין ר' אליעזר לדברי חכמים אלא בזמן שבאה חובה סומך עליה ומביא עליה נסכים ונסכיה משלו ואם היה כהן עבודתה ועורה שלו. ובזמן שבאה נדבה אינו סומך עליה ואינו מביא עליה נסכים ונסכיה משל צבור אף על פי שהוא כהן עבודתה ועורה לאנשי משמר:

ושחט ולא העוף בצפון. והלא דין הוא ומה בין הצאן שלא קבע לו כהן קבע לו צפון. העוף שקבע לו כהן אינו דין שיקבע לו צפון תלמוד לומר ושחט אותו אותו בצפון ואין העוף בצפון. ר' אליעזר בן יעקב אומר אותו בצפון ולא הפסח בצפון. והלא דין הוא ומה עולה שלא קבע לה זמן שחיטה קבע לה מקום שחיטה פסח שקבע לו זמן שחיטה אינו דין שיקבע לו מקום שחיטה תלמוד לומר אותו אותו בצפון ואין הפסח בצפון. ר' חייא אומר אותו בצפון ואין השוחט בצפון לפי שלמדנו שהמקבל צריך להיות עומד בצפון ומקבל בצפון אם עמד בדרום וקבל בצפון פסול. יעול אם עמד בדרום ושחט בצפון יהא פסול תלמוד לומר אותו אותו בצפון ואין השוחט צריך להיות עומד בצפון:

בעא מניה אבוה דשמואל משמואל היא בפנים ורגלה בחוץ מהו א"ל והביאום לה' עד שתהא כולה בפנים. תלה ושחט מהו א"ל כשרה א"ל אשתבשת בעינא שחיטה על ירך וליכא. נתלה ושחט מהו א"ל פסולה א"ל אשתבשת שחיטה על ירך ולא שוחט על ירך. נתלה וקבל מהו א"ל כשרה א"ל אשתבשת אין דרך שירות בכך. תלה וקבל מהו א"ל פסולה א"ל אשתבשת שחיטה על ירך ולא קבלה על ירך. אמר רבא בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים כשרות בר מתלה ושחט בקדשי קדשים, נתלה וקבל בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים. בעא מניה ר' ירמיה מר' זירא הוא בפנים וציציתו מבחוץ מהו א"ל לאו אמרת והביאום לה' עד שתהא כולה בפנים ה"נ בבואם אל אהל מועד אמר רחמנא עד שיבוא כולו אל אהל מועד:

על ירך המזבח צפונה שיהא ירך בצפון היכן הן פניו בדרום הא למדת שהכבש בדרום. ר' יהודה אומר ומעלותהו פנות קדים שיהא עולה לו ופונה לימינו למזרח הא למדנו שהכבש בדרום:

תנן התם כבש היה לדרומו של מזבח אורך ל"ב על רוחב ט"ז. מנא ה"מ אמר ר' הונא א"ק על ירך המזבח צפונה אמרה תורה תן ירך בצפון ופנים בדרום. אימא ירך ופנים בצפון אמר רבא רמי גברא אאפיה. א"ל אביי תריץ גברא ומותיב א"ל רבוע כתיב והא מיבעי ליה דמרבע רבועי, מי כתיב מרובע, וליטעמיך מי כתיב רבוץ א"ל כתיב רבוע דמשמע הכי ומשמע הכי. ותנא מייתי לה מהכא דתניא ר"י אומר ומעלותהו פנות קדים כל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח. אימא דרך שמאל למזרח. לא ס"ד דתני רמי בר (חזקיה) [יחזקאל] ים שעשה שלמה עומד על י"ב בקר ג' פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה וג' פונים מזרחה והים עליהם מלמעלה, כל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח, האי מיבעי ליה לגופיה אם כן פונים פונים למה לי:

(צפונה כתוב בעקדה בגליון) המזבח צפונה שיהא מזבח כולו ראוי לצפון שאם ישחטו בראשו קדשי קדשים כשרים. דברי רבי ר' יוסי בר ר"י אומר מחצי המזבח ולצפון כצפון מחצי המזבח ולדרום כדרום. צפונה לפני ה' שיהא צפון כלו פנוי [דברי] ר' אליעזר בן יעקב (אומר). המזבח מכוון כנגד חצי פתחו של היכל וכנגד אחד מן הדלתות משוך כלפי דרום. ר' יהודה אומר המזבח היה ממוצע באמצע עזרה ל"ב אמה עשר אמה כנגד פתחו של היכל יש אומרים אמות לפצון ויש אומרים אמה לדרום נמצא המזבח מכוון כנגד היכל וכתליו. איזהו צפון מקרן מזבח צפוני עד כותל עזרה צפוני ואף כנגד המזבח דברי רבי יוסי בר רבי יהודה. ר' אלעזר בר ר' שמעון מוסיף מכנגד בין האולם ולמזבח ועד כותל העזרה הצפוני ור' מוסיף אף מכנגד מקום דריסת רגלי ישראל ומקום דריסת רגלי הכהנים מקיר המזבח צפונה עד כותל והעזרה צפונה אבל מכנגד בית החליפות ולפנים הכל מודים שהוא פסול. צפונה לפני ה' ואין צפון בבמה:

ונתח אותו כשר ולא פסול, אותו לנתחיו ולא נתחיו לנתחים. אתראשו ואת פדרו וערך הכהן ללמד שהראש והפדר קודמין לכל אברים. וערך הכהן אותם כסדרן. על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא ישנה להם את המערכה. והקרב ירחץ והכרעים ירחץ אפילו נתערבו קרבי עולה בקרבי עולה וקרבי עולה בקרבי תמורה. יכול אפילו נתערב בפסולין תלמוד לומר והקרב. אוציא את שנתערב בקדשי קדשים ובקדשים קלים תלמוד לומר וקרבו. ירחץ יכול מה רחיצה האמורה להלן בארבעים סאה אף כאן בארבעים סאה תלמוד לומר במים במים כל שהן במים ולא ביין במים. ולא במזוג. במים להכשיר את כל המים וקל וחומר למימי כיור. והקריב הכהן את הכל לכבש. והקטיר אף על פי פסול אף על פי יוצא אף על פי פגול אף על פי נותר אף על פי טמא, יכול אפילו הן למטה תלמוד לומר המזבח כשהן בראש המזבח אמרתי ולא כשהן למטה. עולה אף על פי שלא הפשיט אף על פי שלא נתח יכול אף על פי שלא שחטו בצפון תלמוד לומר הוא. ומה ראית להכשיר להפשט ונתוח ולפסול צפון אחר שריבה הכתוב ומיעט מפני מה אני מכשיר בהפשט ונתוח שהוא לאחר הרצאה ופוסל בצפון שהוא לפני הרצאה. עולה אף על פי שלא סמך. והלא סמיכה קודמת להרצאה אף על פי שלא סמך כשר. ומה ראית להכשיר בסמיכה ולפסול הצפון אחר שריבה הכתוב ומיעט מפני מה אני מכשיר בסמיכה שאין הסמיכה נוהגת בכל העולות ופוסל בצפון שצפון נוהג בכל העולות. עולה לשם עולה, אשה לשם אישים, ריח לשם ריח, ניחוח לשם נחת רוח, לה' לשם מי שאמר והיה העולם:

ואם מן העוף עולה קרבנו. אמר ר' אבהו לעולם יהא אדם מן הנרדפים ולא מן הרודיפין שאין לך נרדף בעוף יותר מתורים ובני יונה והכשירם הכתוב לגבי המזבח. עוף עולה ואין עוף זבחי שלמים. והלא דין הוא ומה אם עולה שלא כשרה להביא נקבות כזכרים כשרה להביא עוף. שלמים שכשרות להבאי נקבות כזכרים אינו דין שיכשרו להביא עוף תלמוד לומר העוף עולה ואין העוף זבחי שלמים דברי רבי שמעון. רבי יהודה אומר מה נקבות שבבהמה שלא כשרו להביא עולות כשרו להביא שלמים נקבות שבעופות שכשרו להביא עולות אינו דין שיכשרו להביא שלמים תלמוד לומר העוף עולה ואין העוף זבחי שלמים. מן העוף ולא כל העוף מכלל שנאמר תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות יכול אף שיבשה גפה ושנחטטה עינה או שנקטעה רגלה תלמוד לומר מן העוף ולא כל העוף. רבי שמעון אומר ומה אם קדשים שהמום פוסל בהם אין אתנן ומחיר חל עליהם אוף שיאן המום פוסל בו אינו דין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליו תלמוד לומר לכל נדר להביא את העוף. ר' אליעזר אומר כל מקום שנאמר זכר נקבה טומטום ואנדרוגינוס פוסל בו, עוף שלא נאמר בן זכר ונקבה אין טומטום ואנדרוגינוס פוסל בו:

אמר רב ששת הרישהיתה עינו סמויה וחטטה עבד יוצא בה לחירות מ"ט מחוסר אבר הוא ותנא תונא תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף יכול אפילו יבשה גפה וכו'. קרבנו היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף. והלא דין הוא עולת בהמה באה בנדר ובנדבה ועולת העוף באה בנדר ובנדבה מה עולת בהמה שבאה בנדר ובנדבה באה נדבת צבור אף עולת העוף שבאה בנדר ובנדבה באה בנדבת צבור. מנחה תוכיח שבאה בנדר ובנדבה ואינה באה בנדבת צבור. לא אם אמרת במנחה שאינה באה בנדבת שנים תאמר בעולת העוף שבאה נדבת שנים. שלמים יוכיחו שהן באין נדבת שנים ואין באין נדבת צבור. מה לשלמים שאין באין נדבת צבור שהרי נתמעטו בתמות וזכרות תאמר בעולת העוף שתבוא נדבת צבור שהרי נתרבה בתמות וזכרות תבוא נדבת צבור, תלמוד לומר קרבנו היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף. מדין אחר ומה עולת בהמה שמעט הכתוב הבאתה ואינה באה נקבות מזכרים ובעלי מומין כתמימין הרי היא באה נדבת צבור. עולת העוף שריבה הכתוב הבאתה ובאה נקבות כזכרים ובעלי מומין כתמימין אינו דין שתבוא נדבת צבור תלמוד לומר קרבנו היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף. יכול כשם שאינה באה נדבת צבור כך לא תבוא מנחת שנים תלמוד לומר והקריבו מלמד שבאה נדבת שנים. ר' אומר הרי הוא אומר אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אר יקריבו לה' למד על הקדשים שהן באין שותפות אלא שסלק הכתוב את המנחה. יכול כל העוף כולו יהא כשר תלמוד לומר והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו, אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה, תורים גדולים ולא קטנים, והלא דין הוא ומה בני יונה שלא הוכשרו להביא גדולים הוכשרו להביא קטנים תורים שהוכשרו להביא גדולים אינו דין שהוכשרו להביא קטנים. תלמוד לומר תורים גדולים ולא קטנים, בני יונה קטנים ולא גדולים, והלא דין הוא ומה אם תורים שלא הוכשרו להביא קטנים הוכשרו להביא גדולים בני יונה שהוכשרו להביא קטנים אינו דין שהוכשרו להביא גדולים תלמוד לומר בני יונה קטנים ולא גדולים. יכול כל התורים יהו כשרים וכל בני היונה יהו כשרים תלמוד לומר מן התורים ולא כל התורים. מן בני היונה ולא כל בני יונה פרט לתחלת הצהוב שבזה ושבזה. הא מאימתי התורים כשרין משיזהיבו ומאימתי בני יונה פסולים משיצהיבו. בני יונה קטנים ולא גדולים. מאי תלמודא אמר רבא לא לישתמיט קרא ולכתוב מן בני התורים או מן היונים בני יונה דכתב רחמנא קטנים אין גדולים לא. ואימא תורים אי בעי גדולים לייתי אי בעיקטניםלייתי, דומיא דבני יונה מה בני יונה קטנים אין גדולים לא אף תורים גדולים אין קטנים לא. תני רבי יעקב קרחה מאימתי בני יונה כשרים משיעלעו והוא תני לה והוא אמר לה ואפרוחיו יעלעו דם אמר אביי מכי שמיט גדפא מניה ואתי דמא:

קרבנו תורים ובני יונה ואין הכשרו תורים ובני יונה. והאל דין הוא ומה אם צפרים שלא כשרו לכפר בפנים כשרו לכפר בחוץ תורים ובני יונה שכשרו לכפר בפנים אינו דין שיכשרו לכפר בחוץ תלמוד לומר קרבנו תורים ובני יונה ואין הכשרו תורים ובני יונה. וקל וחומר לצפרים שכשרו לכפר בפנים, ומהאם תורים ובני יונה שלא כשרו לכפר בחוץ כשרו לכפר בפנים, צפרים שכשרו לכפר בחוץ אינו דין שיכשרו לכפר בפנים תלמוד לומר והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה. ר' יהודה אומר ומה אם במקום ששוה מכשיר שבפנים למכפר שבפנים חלק את המכשיר שבחוץ מהם. מקום שלא שוה מכשיר שבפנים למכפר שבפנים אינו דין שנחלק את המכשיר שבחוץ מהם, הוא הדין לעני, לעשיר מנין תלמוד לומר קרבנו תורים ובני יונה ואין הכשרו תורים ובני יונה. והקריבו מה תלמוד לומר לפי שנאמר והקריב מן התורים או מן בני היונה יכול המתנדב עוף לא יפחות משתי פרדות תלמוד לומר והקריבו אפילו פרדה אחת. אל המזבח מה תלמוד לומר הכהן לקבוע לו כהן. ומלק מלמד שלא תהא מליקה אלא בכהן, והלא דין הוא ומה בן צאן שקבע לו צפון לא קבע לו כהן מליקה שלא קבע לו צפון אינו דין שלא קבע לו כהן תלמוד לומר הכהן לקבוע לו כהן. יכול ימלקנו בסכין ודין הוא ומה בן צאן שלא קבע לו כהן קבע לו כלי עוף שקבע לו כהן אינו דין שקבע לו כלי, תלמוד לומר הכהן ומלק. אמר ר' עקיבא וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי המזבח אלא מה תלמוד לומר כהן שתהא מליקה בעצמו של כהן. יכול ימלקנו בין למעלה בין למטה תלמוד לומר ומלק והקטיר מה הקטרה בראש המזבח למעלה אף מליקה בראש המזבח למעלה. ומלק שתהא מליקה ממול עורף. או אינו אלא מן הצואר נאמר באן ומלק ונאמר להלן ומלק מה להלן ממול עורף אף כאן ממול עורף. אי מה להלן מולק ואין מבדיל ףא כאן מולק ואינו מבדיל תלמוד לומר ומלק והקטיר. מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף וכו', ומנין שהקטרת האאש בעצמו והגוף בעצמו כשהוא אומר והקטיר הכהן את הכל המזבחה הרי הקטרת הגוף אמור הא מה אני מקיים ומלק והקטיר בהקטרת הראש הכתוב מדבר. ונמצה דמו דם כולו. אוחז בראש ובגוף ונמצה משניהם. על קיר המזבח ולא על קיר הכבש ולא על קיר היסוד ולא על קיר ההיכל על קיר העליון. יכול על קיר התחתון ודין הוא בהמה שחטאתה למעלה עולתה למטה עוף שחטאתו למטה אינו דין שיהא עולתו למטה, תלמוד לומר והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח האמור לענין הקטרת הוא האמרו לענין המצאה מה הקטרה למעלה אף המצאה למעלה. כיצד הוא עושה עומד על הסובב על קרן דרומית מזרחית והוא מולק את הראש ממול ערפו ומבדיל וממצה דמה על קיר המזבח אם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשרה. ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים כל עצמה לא היתה נעשית אלא בראשו של מזבח, מאיבינייהו אביי ורבא דאמרי תרוייהו עושים מערכה על גבי סובב איכא בינייהו. רבי אליעזר אומר לפי שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף באיזו תורה שותה בהמה לעוף מה עוף הכשרו מן הצואר אף בהמה הכשרה מן הצוואר, אי מה להלן ממול עורף אף כאן ממול עורף תלמוד לומר ומלק את ראשו ממול ערפו ראשו של זה ממול עורף ואין ראשו של אחר ממול עורף. כיצד מולקין בחטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו ובעולה שנים או רוב שנים. הזאת בן עוף בכהנים ולא בכהנות מקל וחומר מבן צאן, ומה בן צאן שלא קבע לו כהן לשחיטתו קבע לו כהן להזאתו בן עוף שקבע לו כהן למליקתו אינו דין שיקבע לו כהן להזאתו:

והסיר את מראתו זה הזפק, יכול יקדור בסכין ויטלנו תלמוד לומר בנצתה יטלנו עם הנוצה, אבא יוסי בן חנן אומר נוטל את הקרקבן עמה. דבי רבי ישמעאל תנא בנוצתה בנוצה שלה קודרה בסכין כמין ארובה. והשליך אותה כשרה ולא פסולה. אותה ולא חטאת העוף, אותה בהשלכה ואין עולת בהמה בהשלכה, והלא דין הוא ומה אם במקום שהכשרי את העור פסל את בית הרעי מקום שפסל את העור אינו דין שיפסול את בית הרעי תלמוד לומר אותה בהשלכה ואין עולת בהמה בהשלכה. אצל המזבח סמוך למזבח. קדמה למזרחו של כבש. אל מקום הדשן ששם יהיו נותנין את הדשן. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר שני בית הדשנים היו שם אחד למזרחו של כבש ואחד למזרחו של מזבח זה שבמזרחו של כבש שם היו נותנין מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה וזה שבמזרחו של מזבח שם היו שורפין פסולי קדשים ואימורי קדשים קלים:

דשון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין, בשלמא מזבח החיצון דכתיב ושמו אצל המזבח. מזבח הפנימי מנלן אמר ר' אלעזר אמר קרא והסיר את מראת אם אינו ענין למזבח החיצון תנהו ענין למזבח הפנימי, אימא אידי ואידי במזבח החיצון אם כן לימא קרא אצל המזבח מאי הדשן אפילו מזבח הפנימי. מנורה מנלן דשן הדשן:

והסיר את מראתו אמר ר' תנחום בר חנילאי העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל מכל צד ואוכל מן הגזלות ומן החמסים אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והזפק הזה מלא גזלות וחמסים אל יקריב לגבי המזבח אבל בהמה גדלה על אבוס בעלה ואינה אוכלת מכל צד לא מן הגזלות ולא מן החמסים לפיכך הוא מקריבה כולה לכך נאמר והקריב הכהן את הכל המזבחה. לפי שהנפש הזו גוזלת וחומסת בוא וראה כמה צער וכמה יגיעות עד שיצא מאכלה ממנה מפומא לוושטא, מוושטא לאסטומכא, מאסטומכא להמססא, מהמססא לבי כסיא, מבי כסיא לכרסא, מכרסא לבי מעיא, מבי מעיא לכרוכא קטינא, מכרוכא קטינא לכרוכא עוביא, מכרוכא עוביא לסניא דיבי, מסניא דיבי לפטטרכא, מפטטרכא לברא, בוא וראה כמה צער וכמה יגיעה עד שיצא מאכלה ממנה:

ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל. אמר ר' יוחנן הדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו ואת אמרת יקרב לגבי המזבח וכל כך למה כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני. אגריפס המלך בקש להקריב אלף עולות ביום אחד שלח ואמר לכהן גדול אל יקריבו אדם היום חוץ ממני בא עני אחד וביוד שתי תורים אמר לכהן הקרב לי את אלו אמר לו המך צוני אל יקריב אדם היום חוץ ממני א"ל אדוני כהן ארבעה אני צד בכל יום אני מקריב שנים ומתפרנס משנים אם אין אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי נטלן והקריבן, נראה לו לאגריפס בחלום קרבן עני קדמך, שלח ואמר לכהן לא כן צויתיך אל יקריב אדם חוץ ממני היום אמר ליה אדוני המלך בא עני אחד ובידו שתי תורים אמר לי הקרב לי את אלו אמרתי לו המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום אמר לי ארבעה אני צד בכל יום אני מקריב שנים ומתפרנס משנים אם אין אתה מקריבם אתה חותך פרנסתי לא היה לי להקריבן אמר לו יפה עשית כל מה שעשית. מעשה בשור אחד שהיומושכין אותו לקרבן ולא היה נמשך בא עני ובידו אגודה אחת של טרוקסימא והושיט לו ואכלהוכו' הוציא מחט ונמשך לקרבן, נראה לבעל השור בחלום קרבנו של עני קדמך. מעשה באשה אחת שהביאה קוץ. של סולת והיה כהן מבזה עליה ואמר ראה מה הן מקריבות מה בזה לאכול מה בזה להקריב נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה כאלו נפשה הקריבה, והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שאינו מקריב נפש כתיב בו נפש מי שהוא מביא נפש על אחת כמה וכמה. הרי שהביא מנחתו מגליא ואספמיא ומחברותיה וראה את הכהן שהקמציץ ואכל את השאר ואמר אוי לי כל הצער הזה שנצטער בשביל זה הכל מפייסין אותו ואומרים לו ומה אם זה שלא נצטער אלא שתי פסיעות בין האולם ולמזבח זכה לאכול אתה שנצטערת כל הצער הזה עאכ"ו:

ושסע אותו כשר ולא פסול, אותו בשסוע ואין עולת בהמה בשסוע, והלא דין הוא ומה עם עולת העוף שאין טעונה נתוח טעונה שסוע עולת בהמה שטעונה נתוח אינו דין שתטעון שסוע תלמוד לומר אותו אותו בשסוע ואין עולת בהמה בשסוע, בכנפיו להכשיר את העור, והלא דין הוא ומה אם במקום שהכשיר את בית הרעי פסל את העור מקום שפסל את בית הרעי אינו דין שיפסול את העור תלמוד לומר בכנפיו להכשיר את העור. לא יבדיל יכול אם הבדיל פסול תלמוד לומר והקטיר. יכול אף על פי שמלק בסכין תלמוד לומר אותו, ומה ראית להכשיר בהבדלה ולפסול במליקה אחר שריבה הכתוב ומיעט מפני מה מכשיר אני בהבדלה שהוא לאחר הרצאה ופוסל במליקה שהוא לפני הרצאה עולה אף על פי שמצה דם הגוף ולא מצה דם הראש. יכול פף על פי שמצה דם הראש ולא מצה דם הגוף תלמוד לומר היא. מאי תלמודא אמר רבא רוב דמים בגופא שכיחי. עולה לשם עולה, אשה לשם אשה, ריחלשם ריח, ניחוח לשם נחת רוח, לה' לשם מי שעשה את העולם. נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח ובעולת העוף אשה ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוח ללמד שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. ושסע אין שסוע אלא ביד וכן הוא אומר וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו. אמר רב הונא כותבין תפילין על גבי עור של עוף טהור. אמר רב יוסף מאי קמ"ל דאית ליה עור תנינא החובל בהן חייב מכלל דאית ליה עור. א"ל אביי טובא קמ"ל דאי ממתניתין הוה אמינא כיון דאית ביה נקבי נקבי לא קמ"ל כדאמרי במערבא כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב. מיתיבי ר' זירא בכנפיו לרבות את העור ואי ס"ד עור הוא היכי מרבה ליה קרא. א"ל א??יי עור הוא וקרא רבייה. איכא דאמרי אמר ר' זירא אף אנן נמי תנינא בכנפיו לרבות העור אי אמרת בשלמא עור הוא היינו דאצטריך קרא לרבויי אלא אי אמרת לאו עור הוא היכי מרבי ליה קרא. א"ל אביי לעולם אימא לך לאו עור הוא ואצטריך סד"א כיון דאית ביה פרצי פרצי מאיס קמ"ל:

ונפש כי תקריב. אמר ר' יצחק מה נשתנה מנחה שנאמר בה נפש אמר הקדוש ברוך הוא מי דרכו להביא מנחה עני מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו לפני. ואמר ר' יצחק מה נשתנה מנחה שנאמר בה חמשה מיני טגון הללו. למלך בשר ודם שעשה לו אוהבו סעודה ויודע בו שהוא אוהבו ואמר לו עשה לי ה' מיני טגון כדי שאהנה ממך. ונפש לרובת כהן משיח שיביא מנחה מן הנדבה. והלא דין הוא ומה אם היחיד שאינו מביא מן החובה בכל יום מביא מן הנדבה משיח שמביא מן החובה בכל יום אינו דין שמביא מן הנדבה. לא אם אמרת ביחיד שהוא מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו. תאמר במשיח שאינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו הואיל ואינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו לא יביא מנחת נדבה תלמוד לומר ונפש לרובת כהן משיח שיביא מנחת נדבה. הוא הדין לצבור והלא דין הוא ומה אם היחיד שאינו מביא מנחת חובה בכל יום מביא מן הנדבה צבור שמביא מן החובה בכל יום אינו דין שיביא מן הנדבה. לא אם אמרת ביחיד שמביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו תאמר בצבור שאינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו. משיח יוכיח שאין מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו ומביא מנחת נדבה. ואף אתה אל תתמה על הצבור שאף על פי שאין מביאין מנחה על טומאת מקדש וקדשיו שיביא מנחת נדבה תלמוד לומר ונפש היחיד מביא מנחת נדבה ואין הצבור מביאין מנחת נדבה. נפש יכול גזרה תלמוד לומר וכי תקריב אינו אלא רשות. קרבן מנחה מנין שהיחיד מתנדב לבונה נאמר הבא בהמה (ונאמר) והבא מנחה חובה לה [ונאמר] הבא מנחה והבא לבונה חובה לה, מה מנחה שהיא באה חובה עם בהמה [באה] נדבה בפני עצמה אף לבונה שהיא באה חובה עם המנחה תבוא נדבה בפני עצמה. מה למנחה באה נדבה בפני עצמה שכן היא באה חובה בפני עצמה תבוא לבונה נדבה בפני עצמה שכן (היא) אינה באה חובה בפני עצמה הואיל ואינה באה חובה בפני עצמה לא תבוא נדבה בפני עצמה תלמוד לומר קרבן מלמד שהיחיד מתנדב לבונה. מכמה לא יפחות, מן הקומץ. מנין שהיחיד מתנדב יין נאמר הבא בהמה והבא מנחה חובה לה הבא מנחה והבא יין חובה לה מה מנחה שהיא באה חובה לה עם הבהמה באה נדבה בפני עצמה אף היין שהוא בא חובה עם המנחה יבוא נדבה בפני עצמו. מה למנחה באה נדבה בפני עצמה שכן היא באה חובה בפני עצמה יבוא יין נדבה בפני עצמו שכן אינו בא חובה בפני עצמו והואיל ואינו בא חובה בפני עצמו לא יבוא נדבה בפני עצמו, תלמוד לומר קרבן מלמד שיחיד מתנדב יין. מכמה לא יפחות, משלשה לוגין. מנין שיחיד מתנדב שמן הוא הדין והוא התשובה תלמוד לומר קרבן דברי רבי טרפון. אמר ר' טרפון מה מצינו ביין שהוא בא חובה בא נדבה אף שמן שהוא בא חובה בא נדבה. א"ל רבי עקיבא מה ליין בא נדבה בפני עצמו שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו יבוא שמן נדבה בפני עצמו שכן אינו קרב חובתו בפני עצמו הואיל ואינו קרב חובתו בפני עצמו לא יביא נדבה בפני עצמו תלמוד לומר קרבן. מנין שהיחיד מתנדב קרבן עצים תלמוד לומר קרבן מלמד שהיחיד מתנדב קרבן עצים. מכמה לא יפחות, מב' גזירין. אמר רבי יוסי אי קורא אני קרבן יכול יחיד מתנדב קטרת וקורא אני עליו מוצא שפתיך תשמור ועשית ומה אני מקיים לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה יכול יתנדב ויביא על מזבח החיצון תלמוד לומר ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים לקדש ככל אשר צויתיך יעשו הא אין שמן המשחה ואין קטרת הסמים אלא בפנים. מנחה ליתן את האמור כאן בכל המנחות ואת האמור בכל המנחות כאן. נאמר כאן סלת ונאמר להלן סלת מה סלת האמור להלן מן החטים אף סלת האמור כאן מן החטים. סלת יהיה קרבנו סלת יהיה של יביא אלא מן החטים. והלא דין הוא צבור מביא מנחה מן החטים חובה ויחיד מביא מנחה מן החטים נדבה מה צבור שהוא מביא מנחה מן החטים חובה מביא מנחה מן השעורים חובה אף יחיד שמביא מן החטים נדבה יביא מנחה מן השעורים נדבה תלמוד לומר סלת יהיה קרבנו שלא יביא אלא מן החטים. הרי אם אמר הרי עלי מנחה מן השעורים יביא מנחה מן החטים קמח יביא סלת [בלא] שמן ולבונה יביא שמן ולבונה חצי עשרון יביא עשרון שלם עשרון ומחצה יביא שנים. רבי שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים. קרבנו היחיד מביא מנחת נדבה ואין השותפין מביאין נדבה. והלא דין הוא עולת בהמה באה בנדר ונדבה מנחה באה בנדר ונדבה מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ונדבה הרי היא באה נדבת שנים אף מנחה הבאה בנדר ונדבה תבוא נדבת שנים. לא אם אמרת בעולת בהמה שהיא באה נדבת צבור תאמר במנחה שאינה באה נדבת צבור. עולת העוף תוכיח שאינה באה נדבת צבור ובאת נדבת שנים. אף אתה אל תתמה על המנחה שאף על פי שאינה באה נדבת צבור תבא נדבת שנים תלמוד לומר קרבנו היחיד מביא מנחת נדבה ואין השותפין מביאין מנחת נדבה. כשם שאין ב' מבייאן מנחת נדבה כך אין מביאין לא יין ולא שמן ולא לבונה ולא עצים אבל מתנדבים עולה ושלמים ובעוף אפילו פרדה אחת. ויצק עליה שמן על כולה. ונתן עליה לבונה על מקצתה. ומה ראית לומר כן ויצק עליה שמן על כולה ונתן לבונה על מקצתה שיאן רבוי אחר רבוי בתורה אלא למעט.

דבר אחרויצק עליה שמן על כולה מפני שנבלל עמה ונקמץ עמה ונתן עליה לבונה על מקצתה שאינה נבללת עמה ולא נקמצת עמה. ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה איני יודע כמה והרי אני דן טעונה קמיצה טעונה לבונה מה קמיצה מלא הקומץ אף לבונה מלא הקומץ. רבי יהודה אומר אם מעט לבונתה כשרה. ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה [והביאה וגו'] מלמד שיציקה ובלילה כשרים בכל אדם:

סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחת ומתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב ונותנה בתוך כלי שרת ונותן עליה שמנה ולבונתה דכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה אל בני אהרן. ומוליכה אצל כהן וכהן מוליכה אצל המזבח דכתיב והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח והגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו. מנלן דכתיב וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח ותניא לפני ה' יכול במערב תלמוד לומר אל פני המזבח. אי אל פני המזבח יכול בדרום תלמוד לומר לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו. רבי אליעזר אומר יכול יגישנה במערבה של קרן ובדרומה של קרן אמרת כל מקום שאתה מוצא שני מקראות אחד מקיים עצמו ומקיים חברו ואחד מקיים עצמו ומבטל חברו מניחין את שמקיים עצמו ומבטל חברו ותופסין את שמקיים עצמו ומקיים דברי חברו. כשאתה אומר לפני ה' במערב בטלת אל פני המזבח בדרום. וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום קיימת לפני ה' במערב. והיכן קיימת קסבר האי תנא כולי מזבח בצפון הוה קאי. מאי ודיו אמר רב אשי אצטריך סד"א מנחה גופה תיבעי הגשה ותנופה קמ"ל. ואימא הכי נמי אמר קרא והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח מה הקרבה אצל הכהן בכלי אף הגשה אצל המזבח בכלי. ומסלק את לבונתה לצד אחד כי היכי דלא תקומץ בהדי מנחה כדתנן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול. וקומץ ממקום שנתרבה שמנה מנלן דכתיב מגרשה ומשמנה. ונותנה לתוך כלי שרת למה לי הא קדשיה חדא זימנא. מידי דהוה אדם דם אף על גב דקדישתיה סכין בצואר בהמה חדא זמנא עוד מקדש ליה בכלי שרת הכא נמי לא שנא. ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו דכתיב ואת כל הלבונה. ומעלהו ומקטירו בכלי שרת בכלי שרת מקטיר ליה, אימא מעלהו בכלי שרת להקריבו. מולחו ונותנו על גבי האישים דכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו'. קרב הקומץ שיריה נאכילין דכתיב והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה וכתיב והנותרת מן המנחה לאהרן ובניו קרב הקומץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. דאיתמר הקומץ מאימתי מתיר שירים לאכילה רבי חנינא אמר משתשלוט בו האור. רבי יוחנן אמר משתוצת האור ברובו. ורשאי ליתן לתוכם יין שמן ודבש דאמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין. ואין אסורין אלא מלחמץ דכתיב לא תאפה חמץ חלקם ואמר ר"ל אפילו חלקם לא תאפה חמץ. כל המנחות טעונות שמן ולבונה וכו' והא איכא מנחת סוטה דאינה טעונה שמן ולבונה, הכי קאמרינן כל המנחות באות מן החטין וטעונות שמן ולבונה ובאות סלת. מנחת חוטא אף על פי שאין טעונה שמן ולבונה באה מן החטין ובאה סלת. מנחת העומר אף על פי שבאה מן השעורים טעונה שמן ולבונה ובאה גרש. מנחת סוטה אינה טעונה לא שמן ולא לבונה ובאה מן השעורין ובאה קמח:

אמר ר' אלעזר מנחה שקמצה בהיכל כשרה שכן מצינו בסלוק בזיכין. מתיב ר' ירמיה וקמץ משם ממקום שרגלי הזר עומדות בן בתירא אומר מנין שאם קמץ בשמאל שיחזור ויקמוץ בימין תלמוד לומר וקמץ משם ממקום שקמץ כבר לא נצרכה אלא להכשיר כל העזרה כולה וכו' אלא אצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח והרים מה הגשה בקרן מערבית דרומית אף קמיצה נמי בקרן מערבית דרומית קא משמע לן:

לא יצק ואל בלל ולא פתח ולא מלח לא הניף ולאהגיש או שפתתן פתים מרובות ולא משחן כשרה. מתניתין דלא כרבי שמעון דתניא רבי שמעון אומר כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה שנאמר המקריב את דם השלמים ווג' לו תהיה שוק הימין למנה מודה בעבודה יש לו חלק בכהונה אינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה. ואין לי אלא זו בלבד מנין לרבות את היציקות והבלילות והפתיתות והמליחות והתנופות וההגשות והקמיצות וההקטרות והמליקות והקבלות וההזאות והשקאת סוטה ועריפה העגלה וטהרת המצורע ונשיאת כפים בין בפנים בין בחוץ (מנין) תלמוד לומר מבני אהרן עבודה המסורה לבני אהרן כל כהן שאינה מודה בה אין לו חלק בכהונה. מ"ט דרבנן אמר קרא ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה אל הכהן וקמץ מקמיצה ואילך מצות כהונה למד על יציקה ובלילה שכשרה בזר, ור"ש והביאה וי"ו מוסף על ענין ראשון. אלא מעתה הא דכתיב ושחט את בן הבקר והקריבו בניאהרן הכהנים וזרקו מקבלה ואילך מצות כהונה למד על השחיטה שכשרה בזר הכי נמי לר"ש וי"ו מוסיף על ענין ראשון שחיטה נמי בזר תהא פסולה, שאני התם דאמר קרא וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים. אי מה סמוכה בבעלים אף שחיטה בבעלים, ההוא לא מצית אמרת קל וחומר ומה זריקה דעיקר כפרה לא בעינן בעלים שחיטה דלאו עיקר כפרה לא כל שכן. וכי תימא אין דנין אפשר משאי אפשר גלי רחמנא ביום הכפורים ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים:

והביאה אל בני אהרן וקמץ בני אהרן ולא בנות אהרן. ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה למד שיציקה ובלילה כשרה בכל אדם. והביא והביאה שלא יביאה הצאין הא אם אמר הרי עלי מנחה של שני עשרונות לא יביאם בשני כלים אלא ככלי אחד. אל בני אהרן אפילו הן רבואות וכן הוא אומר ברוב עם הדרת מלך, הכהנים וקמץ מלמד שתהא קמיצה מצות כהנים, והלא דין הוא ומה אם שחיטה שקבע לה צפון לא קבע לה כהן קמיצה שלא קבע לה צפון אינו דין שלא יקבע לה כהן, מליקה תוכיח שלא קבע לה צפון וקבע לה כהן. לא אם אמרת במליקה שקבע לה מזבח תאמר בקמיצה שלא קבע לה מזבח הואיל ולא קבע לה מזבח לא יקבע לה כהן תלמוד לומר הכהנים וקמץ מלמד שהקמיצה מצות כהונה. יכול מצוה שיקמץ הכהן ואם קמץ זר תהא כשרה תלמוד לומר שוב והרים הכהן קבעה שאם קמצה הזר פסולה. וקמץ קומץ אחד לעשרון אחד קומץ אחד לששים עשרון. ודין הוא טעון קומץ וטעון לבונה מה לבונה קומץ אחד לעשרון אחד וקומץ אחד לס' עשרונים אף קמיצה קומץ אחד לעשרון אחד וקומץ אחד לס' עשרונים. או כלך לדרך זו טעונה קמיצה וטעונה שמן מה שמן לוג אחד לעשרון אחדס' לוגין לס' עשרונים אף וכו' נראה למידומה דנין דבר שכולו לאישים מדבר שכולו לאישים ואל יוכיח שמן שאין כולו לאישים או כלך לדרך זו דנין דבר שמעוטו מעכב את רובו מדבר שמעוטו מעכב את רובו ואל תוכיח לבונה שיאן מעוטה מעכב את רובה תלמוד לומר וקמץ קומץ אחד לעשרון אחד קומץ אחד לס' עשרונים:

מלא קמצו יכול מבורץ תלמוד לומר בקמצו, אי בקמצו יכול בראשי אצבעותיו תלמוד לומר מלא קמצו כדקמצי אינשי הא כיצד חופה שלש אצבעותיו על פס ידו וקומץ. במחבת ובמרחשת (בלישנא אחרינא ובפתיתין) מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה וזו היא עבודה קשה שבמקדש. בין הבינים של קומץ מהו דגואי לא תיבעי לך דודאי קומץ הוא דבראי נמי לא תיבעי לך דודאי שירים הוא כי תיבעי דביני וביני, הדר פשיט בין הבינים ספק היכי עבדי מקטיר קומץ לחודיה תחלה והדר מקטיר בין הבינים דאי אמרת בין הבינים ברישא דילמא שירים נינהו והוו להו שירים שחסרו ואמר מר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין עליהן הקומץ. השתא נמי איקרי כאן כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו. דמקטיר להו לשם עצים כרבי אליעזר דאמר לריח ניחוח איאתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים לרבנן מאי איכא למימר דקמצי שמני, השתא דאתית להכי לרבי אליעזר נמי דקמצי שמני. אמר רב פפא פשיטא לי מלא קמצו כדקמצי אינשי. בעי רב פפא קמץ בראשי אצבעותיו מהו, מן הצדדין מהו, מלמטה למעלה מהו, תיקו:

במחבת ומרחשת מוחק בגודל מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה ואף זו עבודה קשה שבמקדש. הקומץ מעוטו מעכב את רובו מאי טעמא אמר קרא מלא קמצו תרי זימני:

מסלתה שאם חסרה כל שהוא פסולה. משמנה שאם חסרה כל שהאו פסולה ותניא אידך והנותרת מן המנחה פרט למנחה שחסרה היא ושחסר קומצה ושלא הקטיר מלבונתה כלום. הני תרי קראי בחסרון למה לי, חד למנחה שחסרה קודם קמיצה דאי מביא מביתו וימלאה אין ואי לא לא. וחד לשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה דאף על גב דמקטיר קומץ עליהן אותן שירים אסורין באכילה דזעירי אמר הנותרת ולא הנותרת מן הנותרת. ור' ינאי אמר מן המנחה מנחה שהיתה כבר. עשרון מעוטו מעכב את רובו מ"ט אמר קרא מסלתה שאם חסרה כל שהוא פסולה, השמן והסלת מעכבין זה את זה מסלתה ומשמנה ומגרשה ומשמנה משמע שיהו שניהם והכא כתיב נמי סלת מגרשה ומשמנה שיהו שניהם שנה הכתוב עליהן לעכב, הקומץ והלבונה מעכבין זה את זה שנאמר על כל לבונתה אשר על המנחה:

מלא קמצו סלת יכול מלא הקמיצה יהא סלת והשאר יהא קמח תלמוד לומר מסלתה, אי מסלת יכול מלא הקמיצה והצדדים יהיה סלת והשאר יהא קמח תלמוד לומרמסלתה שתהא כולה סלת. ומשמנה שתהא כולה שמן. מסלתה ומשמנה שתהא הסלת בלולה בשמן. מסלתה ולא מסלת חברתה, משמן ולא משמן חברתה שלא יביא שתי מנחות בכלי אחד, מכאן אמרו שתי מנחות שנתערבו עד שלא נקמצו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות ואם לאו פסולות. מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה שאם קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול, מסלתה ומשמנה על כל לבונתה שתהא שם לבונה בשעת קמיצה. על כל לבונתה והקטיר שילקט את הלבונה ויעלה לאישים, והקטיר הקומץ אף על פי שיאן שירים, נטמא הקומץ או אבד יכול יאכלו הכהנים. ודין הוא ומה במקום שהורע כח מזבח בשתי הלחם ובלחם הפנים יפה כח כהנים. מקום שיפה כח מזבח בקומץ אינו דין שיפה כח כהנים בשירים תלמוד לומר והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ה' אין להם אלא לאחר מתן אישים, את אזכרתה נזכרים בה נזכרים בקמיצה נזכרים בלבונתה. ר"ש אומר נאמר כאן אזכרתה ונאמר להלן אזכרתה מה אזכרתה האמור להלן מלא הקומץ אף אזכרתה שנאמר כאן מלא הקומץ והנותרת מן המנחה (כתוב ברמז תמ"ח) והנותרת אף על פי שלא הומלחה אף על פי שלא הוגשה אף על פי של אהקטיר כל לבונתה, מן המנחה פרט לשחסרה היא ולשחסר קומצה ושלא הקטיר מלבונתה כלום. לאהרן ולבניו לאהרן תחלה ואחר כך לבניו. לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת ומה אהרן כהן גדול אוכל שלא במחלוקת אף בניו כהנים גדולים אוכילן שלא במחלוקת. לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר את מנחת ישראל. וכימנין יצאו מכלל שנאמר כל האזרח יעשה ככה שאם רצה לרבות ירבה. או אינו אלא שתהא מנחת ישראל נתנת לאשים ומה אני מקיים והנותרתמן המנחה של גרים ושל נשים ושל עבדים תלמוד לומר לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מנחת ישראל. אין לי אלא מנחותיהן מליקותיהן מנין אמר ר' שמעון קורא אני נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה תלמוד לומר לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מליקת ישראל. אין לי אלא מליקת ישראל מליקת כהנים מנין אר"ש ודין הוא ומה אם במקום שהתיר סלת רשות אסר סלת מצוה מקום שאסר מליקת רשות והתיר בהן מליקת מצוה. מה התיר מליקת מצוה של ישראל שהרי התיר סלת מצוה שלהם נתיר מליקת מצוה של כהנים שהרי אסר סלת מצוה שלהם תלמוד לומר לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מליקת כהנים. מאשי ה' אין להם אלא לאחר מתנת האישים:

וכי תקריב כשתקריב לעשות, הדבר רשות. אמר ר' יהודה מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה תנור שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין תלמוד לומר קרבן מנחה קרבן אחד הוא מביא ואינו מביא חלות ורקיקין. אמר ר' שמעון וכי נאמר קרבן קרבן שני פעמים והלא לא נאמר אלא קרבן אחד ונאמרו בו חלות ורקיקין אמור מעתה רצה להביא חלות יביא רקיקין יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא ובוללן וקומץ משניהם הא אם קמץ ולא עלה בידו אלא אחת משניהם דיו. ר' יוסי בר' יהודה אומר מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקים תלמוד לומר כל המנחה אשר תאפה בתנור וגו' מה כל האמור למטה שני מינין אף כל האמרו למעלה שני מינין. ורבי יהודה שפיר קאמר ר' שמעון אמר לך כיון דכתיב בשמן בשמן כמאן דכתיב קרבן קרבן דמי. ורבי שמעון אי לא כתיב בשמן הוה אמינא דוקא מחצה חלות ומחצה רקיקים אבל חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו אימא לא קמ"ל. רבי יוסי בר' יהודה היינו אבוה. איכא בינייהו דיעבד. מאפהתנור ולא מאפה כופח ולא מאפה רעפים ולא מאפה יורות ערביים, רבי יהודה אומר תנור תנור שני פעמיםלהכשיר מאפה כופח. ר"ש אומר תנור תנור שני פעמים שיהא הקדשו לשם תנור:

אמר רב הונא מאפה תנור שאפאה חלה אחת יצא. מאי טעמא מצת כתיב. מתקיף לה רב פפא טעמא דכתיב מצת הא כתיב מצות לא והא גבי לחמי תודה דכתיב מצות ואמר רב טובי' בר קיסמא אמר שמואל לחמי תודה שאפאן ארבע חלות יצא, ההוא פליגא. סלת בלולה מלמד שנבללת סלת. ר' אוצר חלות בלולות א"ל והלא לחמי תודה נאמר בהן חלות ואי אפשר לבללן אלא סלת כיצד הוא עושה נותן שמן בכלי קודם לעשיתן ונותנה ונותן עליה שמן ובוללה ולשה ואופה ופותחה ונותן עליה שמן וקומץ. רבי אומר חלות בלולות שנאמר חלות בלולות כיצד הוא עושה נותן מתן שמן בכלי קודם לעשיתן ונותנה ולשה ואופה ופותחה ונותן עליה שמן ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן וקומץ, אי אפשר דקא אמרי ליה רבנן מאי היא. אמר ר' שמואל בר נחמן רביעית שמן היא היאך מתחלקת לכמה חלות. סלת בלולות ולא רקיקין בלולות, שיכול והלא דין הוא ומה חלות שאין טעונים משיחה טעונים בלילה רקיקין שטעונים משיחה אינו דין שטעונין בלילה. תלמוד לומר חלות בלולות ולא רקיקין בלולות, רקיקין משוחין ולא חלות משוחות. שיכול והלא דין הוא ומה רקיקי שאינן טעונין בלילה טעונין משיחה חלות שטעונין בלילה אינו דין שטעונין משיחה תלמוד לומר רקיקין משוחין ולא חלות משוחות. מאי תלמודא אמר רבא לא לשתמיט ולכתוב חלות משוחות ורקיקי בלולין. תנו רבנן מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין מביא לוג שמן וחוצה חציו לחלות וחציו לרקיקין חלות בוללן רקיקין מושחן ומושח את הרקיק על פני כולו ושאר השמן מחזירו לחלות. רבי שמעון בן יהודה אומר בשם ר"ש מושחו כמין כ"י והשאר נאכל לכהנים. תניא אידך רקיקין הבאים בפני עצמן מביא לוג שמן מושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן שבלוג. רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון משוחן כמין כ"י ושאר השמן נאכל לכהנים:

סלת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן מה תלמוד לומר בשמן בשמן שתי פעמים להכשיר שמן השני ושמן השלישי. רבי אליעזר בן יעקב אומר מושח את הרקיקין כמין כ"י שאין רבוי אחר רבוי אלא למעט. רבי יהודה אומר מצות מצות למצות שוו ולא שוו לבלילה. כיוצא בו אמר ר' יהודה ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה יכול כשם שמרחיצין מן הכיור כך מרחיצין מן הכן תלמוד לומר נחשת לנחשת שוה ולא שוה לרחיצה. כיוצא בו אמר ר' יהודה ועשית חשן משפט מעשה חושב כמעשה אפוד תעשנו יכול כשם שזה כפול כך זה כפול תלמוד לומר זהב לזהב שוה ולא לכפלו. ואם מנחה על המחבת (כתוב ברמז תפ"ז). מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים, כיצד יש בו באדם דברי תורה יהא זהיר בעצמו שלא יבוא לידי עבירה ולידי (דבר) מכוער ויעלה על דעתו ויאמר אלך ואביא מנחה שמא בא על ידי עון וחטא א"ל הקדוש ברוך הוא בני למה לא בללת מעשיך בשמן ואין שמן אלא תורה ומעשים טובים שנאמר לריח שמניך טובים. מחבת צפה ומעשיה קשים, כיצד יש בו באדם דברי תורה יהא זהיר בעצמו שלא יבוא לידי עבירה ולידי דבר מכוער ויעלה (דבר) על דעתו ויאמר אלך ואביא מנחה על אהבתי שאהבתי את המקום א"ל הקדוש ברוך הוא בני ברוך אתה תהא לך קורת רוח בעולם ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם, עליו הוא אומר מים עמוקים עצה בלב איש ואומר ממעמקים קראתיך ה':

ואם מנחה על המחבת מלמד שטעונה כלי. קרבנך קרבנך לגזרה שוה מה קרבן האמור להלן טעון יציקה ובלילה אף קרבן האמור למטה טעון יציקה ובלילה. ומה קרבנך האמרו למטה טעון מתן שמן בכלי קודם לעשיתן אף קרבנך האמור כאן טעון מתן שמן בכלי קודם לעשיתן. סלת בלולה מלמד שבוללה סלת. רבי אומר חלות בוללן א"ל והלא בתורה נאמר חלות בלולות ואי אפשר לבוללן אלא לבוללן אלא סלת כיצד הוא עושה נותן שמן בסלת ובוללן שמן בכלי ועושה אותה ובוללה בשמן וחוזר ויוצק עליה. אמר רבי אמי מנין לכל המנחות שנלושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו נלמדנה מפסח דכתיב ושמרתם את המצות. א"ל בגופיה כתיב מצה מצה תהיה החיה. והא אפיקתיה לעכב אם כן ליכתוב רחמנא מהצ היא מאי תהיה שמע מינה תרתי. בעא מניה ר' פרידא מרבי אמי מנין לכל המנחות שהן באות מצה דכתיבוא כתיבוא דלא כתיבוא כתיב והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו מצות וגו'. א"ל מצוה לא קמיבעיא לי כי קמיבעיא לי לעכב. אי מלא תאפה חמץ אימא למיקם גברא בלאו בעלמא פסולי לא מיפסל אלא כדתני מצה יכול מצוה תלמוד לומר תהיה קבעה חובה:

פתות אותה פתים מנחה לרובת כל המנחה לפתיתה. יכול שאני מרבה אף שתי הלחם ולחם הפנים לפתיחה תלמוד לומר אותה. ומה ראית לרובת שאר מנחות ולהוציא שתי הלחם ולחם הפנים. אחר שריבה הכתוב ומיעט מה אלו מיוחדות שיש מהם לאישים יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהן לאישים. ויצקת שמן מנחה לרבות כל המנחות ליציקה, יכול שאני מרבה אף מנחת מאפה תלמוד לומר עליה שמן. אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקים תלמוד לומר היא. מאי תלמודא אימא להוציא מנחת כהנים אתא. אמר רבא איזהו דבר שצריך שני מעוטים הוי אומר מאפה. פתות יכול לשנים תלמוד לומר פתים. אי פתים יכול יעשה פרורין תלמוד לומר אותה אותה לפתים ואין פתים לפתים. הא כיצד מנחת ישראל קופל אחד לשנים ושנים לד' ואינו מבדיל. מנחת כהן משיח היה מקפלה. והא אנן תנן לא היה מקפלה. אמר רבא אינו מקפלה לארבעה אבל מקפלה לשנים. כל המנחות באות עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שבאות שתים עשרה דברי רבי יהודה. ר' מאיר אומר כולן באות שתים עשרה חוץ מחלות תודה ונזירות שהם באותעשר עשר. לחם הפנים בהדיא כתיב ביה. חביתי כהן גדול אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים. שאר מנחות דבאות עשר עשר מנלן. גמר מלחמי תודה מה להלן עשר אף כאן עשר. ולילף מלחם הפנים מה להלן שתים עשרה אף כאן שתים עשרה. מסתברא מלחמי תודה הוה ליה למילף שכן יחיד שמתנדב שמן נפסל שלא בשבת ולא בטומאה. אדרבה מלחם הפנים הוה ליה למילף שכן הקדש ולבונה מצה ועצם, הנך נפישן. ואי סבירא לן דבר הלמד בגזרה שוה חוזר ומלמד בבנין אב יליף מחביתי כהן גדול דהנך נפישן. ואי סבירא לן דדבר הלמד בגזרה שוה אינו חוזר ומלמד בבנין אב יליף מלחם חפנים דהקדש מהקדש עדיף ליה. חוץ מלחמי תודה ונזירות. לחמי תודה בהדיא כתיב בהן, נזירות דאמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר. מנחת כהנים קופל אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל. מנחת כהן משיח לא היה מקפלה. ר"ש אומרמנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה מפני שאין בהן קמיצה וכל שאין בהן קמיצה אין בהן פתיתה. וכולן פותתן בכזיתים. פתות אותה פתים מנחה לרבות כל המנחות לפתיחה. יכול אף שתי הלחם ולחם הפנים, אחר שרבה הכתוב ומיעט מה אלו מיוחדות שיש מהן לאישים אף כל שיש מהן לאישים יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שיאן מהם לאישים:

ואם מנחת מרחשת קרבנך מה בין מחבת למרחשת מרחשת יש לה כסוי מחבת אי לה כסוי דברי רבי יוסי הגלילי. ר' חנינא בן גמליאל אורמ מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים ומחבת צפה ומעשיה קשים. סלת בשמן תעשה (מרבכת תביאנה) מלמד שטעונה שמן קודם לעשיתה. קרבנך קרבנך לגזרה שוה וגו'. אילו נאמר והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה הייתי אומר אין טעון הגשה אלא קומץ בלבד מנחה מנין, תלמוד לומר המנחה, מנחת חוטא מנין תלמוד לומר את המנחה. ודין הוא נאמר הכא מנחת חוטא ונאמר הכא מנחת נדבה מה מנחת נדבה טעונה הגשה אף מנחת חוטא טעונה הגשה. מה למנחת נדבה שכן טעונה שמן ולבונה, מנחת סוטה תוכיח. מה למנחת סוטה שכן טעונה תנופה, מנחת נדבה תוכיח. וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהם ששוו לקמיצה ושוו להגשה אף אני אביא מנחת חוטא ששוה להם לקמיצה תשוה להגשה. מה להצד השוה שבהן שהן הוכשרו לבוא בעשיר כבעני תאמר במנחת חוטא שלא הוכשרה לבוא בעשיר כבעני תלמוד לומר את המנחה, ר"ש אומר והבאת לרבות מנחת העומר להגשה וכן הוא אומר והבאתם את עומר. והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה וכן הוא אומר והקריב אותה אל המזבח. ודין הוא ומה מנחת חוטא שאינה טעונה תנופה טעונה הגשה, מנחת סוטה שטעונה תנופה אינו דין שטעונה הגשה, מה למנחת חוטא שכן באה חטין, מנחת עומר תוכיח, מה למנחת העומר שכן טעונה שמן ולבונה, מנחת חוטא תוכיח. וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהם ששוו לקמיצה ושוו להגשה אף אני אביא מנחת סוטה ששוות להם לקמיצה תשוה להם להגשה. מה להצד השוה שבהם שכן לא הוכשרו לבוא קמח, תאמר במנחת סוטה שהוכשרה לבוא קמח תלמוד לומר (והבאתה) [והקריבה]. ר"י אומר לרבות מנחת סוטה להגשה. וכן הוא אומר והביא את קרבנה עליה אבל מנחת העומר לא צריכה קרא. מ"ט מדינא אתיא ומה מנחת חוטא שאינה טעונה תנופה טעונה הגשה, מנחת העומר שטעונה תנופה אינו דין שטעונה הגשה. מה למנחת חוטא שכן באה מן החטין, מנחת סוטה תוכיח. וחזר הדין לא ראי זה כאאי זה הצד השוה שבהן ששוו לקמיצה ושוין להגשה אף אני אביא מנחת העומר ששותה להם לקמיצה תשוה להם להגשה. מאי פרכת, ר"ש פריך הכי מה להצד השוה שבהן שכן מצויין. ורבי יהודה אדרבה הא מצויין טפי הנך זמנין דלא משכחתלהו כלל. או אינו אומר והבאת אלא שיחיד מתנדב ומביא מנחה אחרת חוץ מאלה שבענין. ודין הוא צבור מביא מנחה מן החטין חובה ויחיד מביא מנחה מן החטין נדבה. מה צבור שסביא מנחה מן החטין חובה מביא מנחה מן השעורין חובה. אף יחיד שמביא מן החטין נדבה יביא מנחה מן השעורים נדבה. תלמוד לומר אלה אין לך אלא אלה. או אינו אומר אלה אלא לאומר הרי עלי מנחה שמביא חמשתן. תלמוד לומר מאלה רצה אחת מביא רצה חמשתן מביא. ר"ש אומר את המנחה לרבות שאר מנחות להגשה. יכול שאני מרבה אף שתי הלחם ולחם הפנים תלמוד לומר מאלה. ומה ראית לרבות שאר מנחות ולהוציא שתי הלחם ולחם הפנים. מרבה אני שאר מנחות שיש מהם לאישים ומוציא אני שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים. והלא מנחת נסכים כולה לאישים יכול תהא טעונה הגשה תלמוד לומר והקריבה. והא אפיקתיה מן והקריב והקריבה ומה ראית לרבות שאר מנחות ולהוציא מנחת נסכים מרבה אני שאר מנחות שבאות בגלל עצמן ומוציא אני מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה. והלא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שבאות בגלל עצמן יכול יהו טעונות הגשה תלמוד לומר והגישה. והא אפיקתיה, והגיש והגישה. ומה ראית לרבות שאר מנחות ולהוציא מנחת כהנים ומנחת הן משיח, מרבה אני שאר מנחות שיש מהם לאישים ובאות בגלל עצמן ויש מהם לכהנים ומוציא אני שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהן לאישים ומנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה ומנחת כהן משיח שאין מהן לכהנים. והגישה אל המזבח (כתוב ברמז תמ"ה). והרים יכול בכלי תלמוד לומר להלן בקמצו מה הרמה האמורה להלן בקמצו אף הרמה האמורה כאן בקמצו. איתמר שירים שהסרו בין קמיצה להקטרה רבי יוחנן אמר מקטיר קומץ עליהם. ור"ש בן לקיש אמר אין מקטיר קומץ עליהם. מאן דפסל סבר א"ק מן המנחה עד דאיכא כולה מנחה ואידך מן המנחה מנחה שהותר כבר. אילו נאמר אשר תקריבו לא תעשה חמץ הייתי אומר אין לי אלא קומץ בלבד מנחה מנין תלמוד לומר כל המנחה, שאר מנחות מנין תלמוד לומר כל המנחה לה' כשרה ולא פסולה, מכאן אמרו המחמץ את הכשרה חייב את הפסולה פטור. והשתא דנפקא ליה מכל המנחה אשר תקריבו לה' למה לי מיבעי' ליה לכדתניא אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחמוץ דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר לרבות לחם הפנים לחמוץ, מנחת נסכים מי פירות הם ואין מחמיצין, אמר ר"ל אומר היה רבי יוסי הגלילי מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה, לחם הפנים מדת יבש היא ושמעינן לרבי עקיבא דאמר מדת יבש לא נתקדשה, אמר ר' יוחנן איפוך:

מנין לרבות שאר מנחות תלמוד לומר כל המנחה. יכול אין לי שלא תעשה חמץ אלא מנחות ששיריהם נאכלים מנחות שאין שיריהן נאכלים מנין, תלמוד לומר כל המנחה אשר תקריבו לה'. רבי יוסי הגלילי אומר להיא לחם הפנים. ר' עקיבא אומר להביא מנחת נסכים. לא תעשה חמץ יכול לאו אחד על כולן תלמוד לומר לא תאפה חמץ. אפיה בכלל היתה ולמה יצתה להקיש אליה ולומר לך מה אפיה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה אף אני מרבה את לישתה ואת עריכתה וכל מעשה שיש בה מביא עליו בפני עצמו:

תנו רבנן בכור שאחזו דם מקיזין לו את הדם במקום שאין עושין בו מום ואן מקיזין לו את הדם במקום שעושין בו מום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף על פי שעושה בו מום ובלבד שלא ישחוט עליו. ר"ש אומר אף נשחט על אותו מום. ר"י אומר אפילו מת אין מקיזין לו את הדם. אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב שנאמר לא תאפה ולא תעשה חמץ. במסרס אחר מסרס שהוא חייב דכתיב ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כרות חייב על נתוק לא כל שכן. אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב. לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום דר"מ סבר כל מום לא יהיה בו ורבנן סברי תמים יהיה לרצון. ורבי מאיר נמי הכתיב תמים יהיה לרצון, ההוא למעוטי בעל מום מעיקרו. בעל מום מעיקרו דיקלא בעלמא הוא. אלא למעוטי פסולי המקודשין לאחר פדיונם סד"א הואיל ואסירי בגיזה ועבודה במומא נמי ליתסרו קמשמע לן. ורבנן נמי הכתיב כל מום לא יהיה, ההוא מיבעיא ליה לכדתניא כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה בו מום מנין של איגרום לו על ידי אחרים שלא יניח בצק או דבלה על האזן כדי שיהיה הכלב נוטלו תלמוד לומר כל מום, אמר מום ואמר כל מום. שאור לא תקטירו אין לי אלא כזית כחצי זית מנין תלמוד לומרכי כל. רבא אמר הכי קאמר שאור לא תקטירו אין לי אלא קומץ חצי קומץ מנין תלמוד לומר כל, במאי קא מיפלגי אביי אמר יש קומץ פחות משני זיתים ויש הקטרה פחותה מכזית. ורבא סבר אין קומץ פחות משני זיתים ואין הקטרה פחותה מכזית. מנין למעלוי מבשר חטאת ומבשר אשם ובמשר קדשי קדשים ומבשר קדשים קלים וממותר העומר ומלחם הפנים ושירי מנחות שהוא בלא תעשה. תלמוד לומר כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו ושתי הלחם ולחם הפנים יש מהם לאישים, והתניא יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים, אמר ר' ששת אין מגופן לאישים. איתמר המעלה מכולם על גבי הכבש ר' יוחנן אמר חייב. ר' אלעזר אמר פטור. ר' יוחנן אמר חייב דתניא מזבח אין לי אלא מזבח כבש מנין תלמוד לומר ואל המזבח. ור' אליעזר אמר פטור מ"ט דאמר קרא אותם אותם הוא דרבאי לך ממזבח אבל מידי אחרינא לא. ור' יוחנן האי אותם מאי עבדי ליה לכדתניא יכול יהא יחיד מתנדב ומביא כיוצא בה נדבה וקורא אני בה מוצא שפתיך תשמור ועשית תלמוד לומר קרבן ראשית תקריבו צבור אמרתי לך ולא יחיד. יכול לא יהא יחיד מביא שאינו מביא חובתו כיוצא בה אבל יהו צבור מביאים שמביאין חובתן כיוצא בה תלמוד לומר אותם ומה יש לך להביא שתי הלחם מן השאור ובכורים מן הדבש. ושתי הלחם לא קרבה נדבה והא תניא אם נאמר כל שאור למה נאמר כל דבש ואם נאמר כל דבש למה נאמר כל שאור מפני שיש בשאור מה שאין בדבש ויש בדבש מה שאין בשאור, שאור הותר מכללו במקדש דבש לא הותר מכללו במקדש, דבש הותר בשיירי מנחות שאור לא הותר בשירי מנחות, הא מפני שיש בשאור מהשאין בדבש ובדבש מה שאין בשאור הצורך לומר כל שאור והוצרך לומר כל דבש שאור דהותר מאי נינהו לאו שתי הלחם דקרבה נדבה. אמר ר' עמרם לא ליקרב עמהם. אי הכי בכורים נמי דתנן הגוזלות שעל גבי הסלין היו עולות ומהשבידם נותנין לכהנים, הנהו לעטר בכורים היא דאתא. לא תקטירו ממנו ר' אליעזר אומר כל שממנו לאישים. ר' עקיבא אומר כל ששמו קרבן, מאי בינייהו אמר רב חסדא בשר חטאת העוף איכא ביניהו. רבא אמר לוג שמן של מצורע איכא בינייהו:

יכול כל המנחות שהוא במצד, יהא בבל תקטירו חמץ ושאין במצה לא יהא בבל תקטירו חמץ, תלמוד לומרכי כל שאור וכל דבש לא תקטירו. אין לי אלא מרובה מנין אפילו מועט תלמוד לומר כל דבש. אין לי אלא הוא ערובו מנין תלמוד לומר וכל דבש. אין לי אלא דברים שדבש קשה להם דברים שהדבש יפה להם כגון שהפטם אומר שהדבש יפה לקטרת מנין תלמוד לומר וכל דבש:

תנן התם אין מבייאן בכורים חוץ משבעת המינים ולא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים. אמר עולא ואם הביא לא קידש, מיתיבי רבאחא בר אבא קרבן ראשית שתהא ראשית לכל המנחה וכן הוא אומר בהקריבכם מנחה חדשה, ואין לי אלא חדשה של חטין חדשה של שעורין מנין תלמוד לומר חדשה חדשה אם אינו ענין לחדשה של חטין תנהו לענין חדשה של שעורין. ומנין שתהא קודמת לבכורים תלמוד לומר וחג שבועותתעשה לך בכורי קציר חטים. אין לי אלא קציר חטים קציר שעורים מנין תלמוד לומר וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע. אין לי אלא שתזרע עלו מאליהם מנין תלמוד לומר בשדה, אין לי אלא שבשדה מנין לרבות שבגג ושבחורבה ושבעציץ ושבספינה תלמוד לומר בכורי כל אשר בארצם, מנין שתהא קודמת לנסכים ופירות האילן נאמר כאן בכורי מעשיך ונאמר להלן באספך את מעשיך מה להלן נסכים ופירות האילן אף כאן נסכים ופירות האילן. קתני מיהא שבגג שבחורבה ושבעציץ ושבספינה, סיפא אתאן למחות. מתקיף לה רב אחא בר אבא אם כן היינו דכתיב כל טהור בביתך יאכל ואי מנחות לזכרי כהונה הוא דמתאכלן. אמר רב משרשיא תרי קראי כתיבי כתיב לך יהיה וכתיב כל טהור בביתך הא כיצד כאן בבכוים כאן במנחות. רב אשי אמר כולן במנחות וסיפא אתאן ללחמי תודה. בפלוגתא ר' יוחנן אמר אם הביא לא קידש. רבי שמעון בן לקיש אמר אם הביא קידש נעשה כבחוש שבקדשים. בשלמא לריש לקיש כדקאמר טעמא. אלא רבי יוחנן מ"ט. אמר ר' אלעזר רבי יוחנן חזאי בחלמא ומילתא מעלייתא אמינא אמר קרא מראשית ולא כל ראשית מארצך ולא כל ארצך. וריש לקיש מיבעי' ליה לכדתניא רבן גמליאל ברבי אומר נאמר כאן ארץ ונאמר להלן ארץ מה להלן שבח הארץ אף כאן שבח ארץ. ואידך ארץ מארץ. ואידך ארץ מארץ לא משמע ליה:

אברי חטאת שנתערבו באברי עולה רבי אליעזר אומר יתן למעלה ורואה אני את בשר חטאת למעלה כאלו הן עצים. וחכמים אומרים תעובר צורתן ויצאו לבית השרפה. מ"ט דרבי אליעזר אמר קרא ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח, לריח ניחוח אי אתה מעה אבל אתה מעלה לשם עצים. ורבנן מיעט רחמנא אותם אותם הוא דאי אתה מעלה לריח ניחוח אבל אתה מעלה לשם עצים אבל מידי אחרינא לא. ורבי אליעזר אותם הוא דרבי כבש במזבח אבל מידי אחרינא לא. ורבנן תרתי שמעת מינה. מתני' דלא כי האי תנא דתניא אמר רבי יהודה לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על אברי חטאת שנתערבו באברי עולה שיקרבו, ברובע ונרבע שלא יקרבו, על מה נחלקו על אברי עולה תמימה שנתערבו באברי עולת בעלת מום שר' אליעזר אומר יתן למעלה ורואה אני אברי חטאת בעלת מום כאלו הם עצים. וחכמים אומרים לא יקרבו. ורבי אליעזר מאי שנא רובע ונרבע דלא חזי בעל מום הא לא חזי. טעמא דרבי אליעזר מיעט רחמנא מום בם (מום) בם הואדלא ירצו הא על ידי תערובות ירצו. ורבנן מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומם ירצו. ורבי אליעזר מום בם בהם. ורבנן בם בהם לא דרשי. אי הכי רואה אני רחמנא אכשריה. לדבריהם קאמר להו לדידי רחמנא אכשריה לדידכו אודו לי מיהת דבשר בעל מום כעצים דמי מידי דהוה אבשר חטאת. ורבנן התם מאיסי הכא לא מאיסי. מזבח אין לי אלא מזבח מנין לרבות את הכבש תלמוד לומר ואל המזבח לא יעלו, יכול לעבודה ושלא לעבודה תלמוד לומר לריח ניחוח המעלה לעבודה חייב שלא לעבודה פטור. אילו נאמר כל קרבן במלח שומע אני אפילו עצים ודם שנקראו קרבן תלמוד לומר מנחה מה מנחה מיוחדת שאחרים באים חובה לה, אי מה מנחה מיוחדת שמתרת אף כל שמתיר אביא דם שמתיר תלמוד לומר מעל מנחת ולא מעל דמיך. יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח תלמוד לומר קרבן קרבן טעון מלח ואין מנחה כולה טעונה מלח. ואין לי אלא קומץ מנין לרובת את הלבונה מרבה אני את הלבונה שכן באה עמה בכלי אחד. טנין לרבות לבונה הבאה בפני עצמה ולבונה הבאה בבזיכין ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים אימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים ואברי עולה ועולת העוף מנין תלמוד לומר על כל קרבנך תקריב מלח. אמר מר יאן לי אלא קומץ מנחה מנין לרובת את הלבונה, מרבה אני את הלבונה שכן באה עמה בכלי א', והאמרת מה מנחה מיוחדת שאחרים באין חובה לה. הכי קאמר אימא קרבן כלל, מנחה פרט, כלל ופרט אין בכלל אאל מה שבפרט מנחה אין מידי אחרינא לא. הדר אמר על כל קרבנך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש שאחרים באין חובה לה אף כל שאחרים באין חובה להן ומאי ניהו עצים. אמר מר מעל מנחתך ולא מעל דמיך ואימא מעל מנחתך ולא מעל אבריך. מסתברא אברים הוה ליה לרבויי שכן אחרים באים חובה כמותה, אישים כמותה, בחוץ כמותה, נותר כמותה, טומאה כמותה, מעילה כמותה. אדרבה דם הוה ליה לרבויי שכן מתיר כמותה נפסל בשקיעת החמה כמותה, הנך נפישן. אמר מר שומע אני אפילו עצים ודם שנקראו קרבן [מאן שמעת לי'] האי תנא הוא דתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר מה הפרט מפורש דבר שמקבל טומאה ועולה לאישים וישנו על מזבח החיצון אף כל וכו'. יצאו עצים שאין מקבלין טומאה. יצאו דם ויין שאין עולים לאישים. יצא קטרת שאינו על מזבח החיצון. אלא טעמא דמעטיה קרא לדם הא לאו הכי הוה אמינא דם ליבעי מלח כיון דמלחיה נפיק ליה מתורת דם דאמר זעירי אמר רבי חנינא דם שבשלו אינו עובר עליו ורב יהודה דידיה אמר אברים שצלאן והעלן אין בהן משום ריח ניחוח מהו דתימא מישדא בה משהו למצוה בעלמא קמ"ל. ודלא כרבי דתניא קרבן מלמד שמתנדבין עצים וכמה שני גזירין וכן הוא אומר והגורלות הפלנו על קרבן העצים. רבי אומר עצים קרבן הן וטעונין מלח וטעונין הגשה. ואמר רבא לדברי רבי עצים טעונין קמיצה. ואמר רב פפא לדברי רבי עצים טעונין עצים. ברית מלח עולם היא שתהא ברית אמורה במלח דבר רבי יהודה. רבי שמעון אומר נאמר כאן ברית מלח ונאמר להלן ברית מלח כשם שאי אפשר לקרבנות בלא כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח. במלח יכול תבונהו תלמוד לומר תמלח. אי תמלח יכול במי מלח תלמוד לומר במלח ולא תשבית מלח הבא מלח שאינה שובתת ואיזו זו מלח סדומית ומנין שאם לא מצא מלח סדומית שמביא מלח איסתרוקנית תלמוד לומר תקריב תקריב כל שהוא תקריב מכל מקום תקריב ואפילו בשבת תקריב ואפילו בטומאה. מאי תבונהו אמר רבה בר עולא הכי קאמר יכול יתבוננו כתבן בטיט א"ל אביי א"ה יתבוננו מיבעי ליה. אלא אמר אביי יכול יעשנו כבנין. א"ל רבא אי הכי יבננו מיבעי ליה. אלא אמר רבא יכול תבוניהו מאי תבוניהו אמר רב אשי יכול יתן בו טעם כבינה תלמוד לומר תמלח כיצד עושה מביא את האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו. אמר אביי וכן לקדרה. יכול האומר הרי עלי מנחה יביא מלח מתוך ביתו כדרך שמביא לבונה מתוך ביתו. ודין הוא נאמר הבא מנחה הבא מלח ונאמר הבא מנחה הבא לבונה מה לבונה מתוך ביתו אף מלח כן. או כלך לדרך זו נאמר הבא מנחה הבא עצים הבא מנחה הבא מלח מה עצים משל צבור אף מלח כן. נראה למי דומה דנין דבר הנוהג בכל הזבחים מדבר הנוהג בכל הזבחים ואי תוכיח לבונה שאינה נוהגת בכל הזבחים. או כלך לדרך זו דנין דבר הבא עמה בכלי אחד מדבר הבא עמה בכלי אחד ואל יוכיחו עצים שאין באין עמה בכלי אחד תלמוד לומר ברית מלח עולם ונאמר להלן מאת בני ישראל ברית עולם מה להלן משל צבור אף כאן משל צבור:

ואם תקריב מנחת בכורים. כתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ואומר מזבח אדמה תעשה לי אדם ממקום כרפתו נברא כל זמן שבית המקדש קיים מזבח שבו כפרה לישראל, בחוצה לארץ חכמים ותלמידיהם כפרה לישראל שנאמר ואם תקריב מנחת בכורים ואומר ואיש בא מבעל שלישה ויבוא לאיש וגו' והלא אין שם לא ירושלים ולא בית המקדש אלא וכו' ואלישע הנביא ותלמידיו וכו' הא למדת שכל הנזקק לחכמים ותלמידים מעלה לעיו כאלו עושה רצון אביו שבשמים. אמר לו רבי מה נשתנו אומות העולם שאיכלין בזמן הזה אמרתי לו בשכר שהפריש הקדוש ברוך הוא ישראל מתוכן משל למה הדבר דומה למלך שמצא אדם אחד ממשפחה נמוכה והיה אותו אדם עושה רצונו שגר להם המלך מתנות רבות לבני אותה משפחה בשבילו. אפילו אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא יושב וקורא כל היום כולו ואחות לוטן תמנע שכר תורה בידו. ואם תקריב חובה רבי ישמעאל אומר ואם תקריב מנחת בכירים במנחת העומר הכתוב מדבר מהיכן באה מן השעורים. או אינו אלא מן החטים ר' אליעזר אומר נאמר אביב לדורות מה אביב האמור במצרים שעורין אף אביב האמור לדורות שעורין. רבי עקיבא אומר מצינו יחיד שמביא חובתו מן החטין וחובתו מן השעורין וצבור שמביאין חובתן מן החטין וחובתן מן השעורים אם אתה אומר עומר בא מן החטין לא מצינו צבור שמביאין חובתן מן השעורין.

דבר אחר אם אתה אומר עומר מן החטין אין שתי הלחם בכורים. ואם תקריב מה תלמוד לומר לפי שמצות העומר להביא מן הקמה מנין שאם לא מצא מן הקמה יביא מן העומדין תלמוד לומר תקריב,

דבר אחר לפי שמצותו להביא מן הלח מנין שאם לא מצא מן הלח יביא מן היבש תלמוד לומר תקריב,

דבר אחר תקריב למה נאמר לפי שמצותו לקצור בלילה מנין שאם נקצר ביום כשר ודוחה את השבת תלמוד לומר תקריב תקריב כל מה שהוא תקרבי ממ תקריב ואפילו בשבת תקריב ואפילו בטומאה, והתנן כל הלילה כשר לקצירתהעומר וכו' מה דיום בלילה לא אף לילה ביום נמי לא, אמר רבא לא קשיא הא ר' אלעזר בר"ש היא דתניא היה עומד ומקריבמנחת העומר ונטמא אם יש אחרת אומרלו הבא אחרת תחתיה ואם לאו אומר לו הוי פקח ושתוק דברי ר'. ר' אלעזר בר"ש אומר בין כך ובין כך אומרלו הוי פקח ושתוק שכל העומר הנקצר שלא כמצותו פסול:

ואם תקריב מנחת בכורים. אמר ר' יהודה עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור, וכן הוא אומר ואם יהיה היובל עתיד היובל לפסוק ולחזור. ר' שמעון אומר ואם תקריב זו מנחה הבאה חובה. או יכול נדבה כשהוא אומר והבאתם את עומר ראשית קצירכם לומר שאינה באה אלא חובה אם כן למה נאמר אם לומר אם אתם מביאים אותה לרוצון מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה ואם אי אתם מעלים אותה לרצון מעלה אני עליכם כאלו לא הקרבתם אותה אלא לצורך עצמכם. וכן הוא אומר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו' ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר יכול יביא מן הכוסמין ושבולת שועל ושיפון. ודין הוא ומה אם חטים שכשרות לשאר מנחות אינו דין שלא יכשרו למנחת העומר. שעורים יוכיחו שלא כשרו לשאר מנחות וכשרו למנחת העומר. לא אם אמרת בשעורים שמנחת סוטה באה מהם תאמר בכוסמין ושבולת שועל ושיפון שאין מנחת סוטה באה מהן יצאו חטין מן הכתבו כוסמין ושבולת שועל ושיפון מקל וחומר. [תנו רבנן] (ר' ישמעאל אומר) אביב קלוי באש אביב זה אביב, קלוי באש מלמד שיהו מהבהבין אותו באש כדי לקיים בו מצות קלי דברי ר"מ. וחכמים אומרים אין [אור] לשון קלי אלא

דבר אחר. ל"א אין לשון קלי אלא דבר קליל, הא כיצד אבוב של קלאי היה שם והיה מנוקב כבברה כדי שתהא האור שולט בכולו. אביב קלוי באש גרש איני יודע אם אביב קלוי אם גרש קלוי כשהוא אומר באש הפסיק הענין. כרמל רך ומל וכן הוא אומר ואיש בא מבעל שלשה וגו'. כל קרבנות הצבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באין אלא מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ ואין באין אלא מן המובחר, מתניתיו דלא כי האי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר, שתי הלחם הבאין מן הישן כשרות אלא שחסר מצוה. עומר דכתיב תקריב את מנחת בכוריך דאפילו מן העליה. שתי הלחם דכתיב ממושבותיכם תביאו ולא מחוצה לארץ ממושבותיכם דאפילו מן העליה הא אפיקתיה, אמר קרא תביאו דאפילו מן העליה, הא מב"ל שכל מה שאתה מביא ממקום אחר יהיה כזה. אם כן ליכתוב קרא תביא מאי תביאו שמע מינה תרתי. והכתיב ראשית, למצוה. והא כתיב חדשה, האי מיבעי ליה לכדתניא רבי נתן ורבי עקיבא אומרים שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות. ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה לכל המנחות. עד כאן לא פליגי אלא בחרש אבל בארץ לא פליגי דעומר ושתי הלחם מארץ אין מחוצה לארץ לא. כמאן דלא כי האי תנא דתניא ר' יסוי בר' יהודה אומר עומר בא מחוצהלארץ ומה אני מקיים כי תבואו אל הארץ שלא נתחייבו קודם שנכנסו לארץ וקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא היא דכתיב ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע וכי תבואו זמן ביאה היא וכיון דאורייתא הוא אקרובי נמי מקרבינן. רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא תנן שומרי ספיחים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. ורמינהו לאכלה ולא לשרפה א"ל רחמנא אמר לדורתיכם ואת אמרת תבטל. א"ל ומי קאמינא תבטל וליתי מדאשתקד, אמר קרא כרמל וליכא. וליתי מכרמל דאשתקד, אמר קרא כרמל תקריב בעינן כרמל בשעת הקרבה וליכא. רבי יוחנן אמר כרמל תקריב ר' אלעזר אומר ראשית קצירך ולא סוף קצירך. מתיב רבה ואם תקריב במנחת העומר וכו' אלמא משום בכורים הוא, תיובתא:

בכוריך בכורי כל יחיד ויחיד לומר שאינה באה [אלא] משל צבור דברי רבי עקביא. ר"ש אומר נאמר כאן בכורים לה' ונאמר להלן בכורים לה' מה בכורים האמור להלן ליחיד משל צבור אף בכורים האמור כאן ליחיד משל צבור, ואם תאמר זו משל יחיד ולהלן משל צבור, אמרת לאו אם זו בכורים לה' אין העומר הלזו ראשית קציר ואם הלזו ראשית קציר אין זו בכורים לה' דברים המחוסרין כאן אמרן הכתוב להלן. ונתת עליה שמן עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן, שיכול והלא דין הוא ומה מנחת נסכים שאינה טעונה לבונה טעונה שמן לחם הפנים שטעון לבונה אינו דין שיטעון שמן תלמוד לומר עליה עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן. עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבנוה, שיכול והלא דין הוא ומה לחם הפנים שאינו טעון שמן טעון לבונה מנחת נסכים שטעונה שמן אינו דין שטעונה לבונה תלמוד לומר עליה עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה. מנחה לרבות מנחת שמיני ללבונה. היא להוציא שתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה. אמר מר עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן ואימא עליה שמן ולא על מנחת כהנים שמן מסתברא מנחת כהנים הוה ליה לרבויי שכן עשרון כלי חוץ וצורה הגשה ואישים. אדרבה לחם הפנים הוה ליה לרבויי שכן צבורא חובה טמא דאכיל פגולא בשבתא, מסתברא נפש. אמר מר עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה, ואימא עליה לבונה ולא על מנחת כהנים לבונה. מסתברא מנחת כהן הוה ליה לרבויי שכן עשרון בלול בלוג מוגש בגלל עצם. אדרבה מנחת נסכים הוה ליה לרבויי שכן צבורא חובה דאיטמי בשבתא. מסתברא נפש. מנחה לרבות מנחת שמיני ללבונה. ואימא להוציא. האי מאי אי אמרת בשלמא לרבות שפיר. אלא אי אמרת להוציא למה לי. שעה מדורות לא ילפינן. היא להוציא שתיהלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה. ואימא להוציא מנחת כהנים. מסתברא מנחת כהנים הוה ליה לרבויי שכן עשרון כלי מצה ועצם והגשה ואישים. אדרבה שתי הלחם הוה ליה לרבויי שכן צבורא חובה טמא דאכיל פגולא בשבתא מתיר תנופה בארץ בזמן חדש דהני נפישין, מסתברא נפש. היא פרט לשתי הלחם. והלא דין הוא אם מעטתים מן השמן שהוא נוהג במנחת נסכים לא אמעטם מן הלבונה שאינה נוהגת במנחת נסכים. אם מעטתים מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים לא אמעטם מן השמן שאינו נוהג בלחם הפנים. הוא הדין אם מעטתים מן השמן שיאנו נוהג בלחם הפנים אמעטם מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים. ואם מעטתים מן הלבונה שאינה נוהגת במנחת נסכים אמעטם מן השמן שהיא נוהגת במנחת נסכים תלמוד לומר היא פרט לשתי הלחם שאינן טעונין לא שמן ולא לבונה:

ואם זבח שלמים קרבנו אמר ר' יהודה כל המביא שלמים מביא שלום לעולם. אין לי אלא שלמים מנין לרבות את התודה. ארבה את התורה שהיא באה שלמים מנין לרבות העולה ארבה את העולה שהיא באה בנדר ובנדבה מנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח. ארבה את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאין באין על חטא מנין לרבות את החטאת והאשם תלמוד לומר זבח. מנין לרבות העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים תלמוד לומר קרבנו שלמים. הא כל המביא שלמים מביא שלום לעולם.

דבר אחר שלמים שהכל משולמים בהם הדם והאימורים למזבח ושוק לכהנים העור והבשר לבעלים:

רבי שמעון אומר מי שהוא שלום מביא שלמים ואין האונן מביא שלמים. אין לי אלא שלמים שהוא מין שמחה מנין לרובת את התודה. ארבה את התורה שהיא באה שלמים מנין לרובת את העולה. ארבה את העולה שהיא בנדר ובנדבה מנין לרות הבכור והמעשר והפסח. ארבה את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינן באים על חטא מנין לרובת חטאת ואשם תלמוד לומר זבח. מנין לרבות העופות והמנחות היין והלבונה והעצים תלמוד לומר שלמים קרבנו הא כל קרבן שמביא מביא כשהוא שלם כשהוא אונן אינו מביא:

מנלן דבעינן זביחה לשמה דאמר קרא ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים. ודילמא היינו שמייהו, מדכתיב המקריב את דם השלמים הזורק אתדם השלמים ולא כתב זבח והכא כתיב זבח שמע מינה שתהא זביחה לשם שלמים. אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן. וכי תימא לילף מזביחה מה לזביחה שכן נפסלת שלא לשם אוכלין בפסח. אלא אמר קרא המקריב את דם השלמים שתהא קבלה לשם שלמים. וליכתוב רחמנא בקבלה ולילף זביחה מכולהו, משום דאיכא למיפרך מה לקבלה שכן פסולה בזר. אשכחן שחיטה וקבלה זריקה מנלן. וכיתימא לילף מהני מה להני שכן טעונין צפון וישנו בחטאת הפנימית. אלא אמר קרא הזורק את דם השלמים שתהא זריקה לשם שלמים. וליכתוב רחמנא זריקה ולילף שחיטה וקבלה מניה, משום דאיכא למיפרך מה לזריקה שכן זר חייב עליה מיתה. אשכחן כולהו הולכה מנלן. וכי תימא לילף מכולהו מה לכולהו שכן עבודה שאי אפשר לבטלה תאמר בהולכה שאפשר לבטלה. אלא אמר קרא והקריב הכהן את הכל ואמר מר זו הולכת אברים לכבש ותניא והקריבו בני אהרן את הדם זו קבלת הדם הולכה היא ואפקה רחמנא בלשון קבלה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה. אשכחן שנוי קדש שנוי בעלים מנא לן אמר קרא ובשר זבח תודת שלמיו שתהא זביחה לשם תודה שתהא זביחה לשם שלמים אם אינו ענין לשנוי קודש דנפקא לי' מהתם תנהו ענין לשנוי בעלים. והאי להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתניא ובשר זבח תודת שלמיו אבא חנן משום רבי אליעזר אמר בא ללמד על תורה ששחטה לשם שלמים כשרה שלמים ששחטן לשם תודה פסולין ומה הפרש בין זה לזה תודה קרויה שלמים ואין שלמים קרוין תודה. אלא אמר רבא אתיא מאיל נזיר דכתיב ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' שתהא זביחה לשם שלמים אם אינו ענין לשנוי קודש תנהו ענין לשנוי בעלים. אשכחן איל נזיר שאר שלמים מנלן וכ"ת נילף מנזיר מה לאיל נזיר שכן יש עמו דמים אחרים. אם כן לכתוב שלמיו מאי שלמים לרבות כל שלמים. אשכחן שלמים שאר כל הקדשים מנא לן. וכ"ת נילף משלמים מה לשלמים שכן טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. אלא א"ק זאת התורה לעולה למנחה וגו' הוקשו לשלמים מה שלמים בין בשנוי קודש בין בשנוי בעלים בעינן לשמו אף כל בין בשנוי בעלים בין בשנוי קודש בעינן לשמו. אימא היכא דשחיט להו שלא לשמו ליפסלו אמר קרא מוצא שפתיך תשמור וגו'. נדבה נדר הוא אלא אם כמו שנדרת עשית יהאנדר ואם לאו יהא נדבה. וצריך למיכתב מוצא שפתיך וצריך למיכתב זאת התורה דאי כתב רחמנא מוצא שפתיך הוה אמינא לא ידענא במאי, כתב רחמנא זאת התורה. ואי כתב רחמנא זאת התורה הוה אמינא ליפסלו כתב רחמנא מוצא שפתיך. הבקר לרבות אחד עשר לשלמים, יכול שאני מרבה את התשיעי אמרת וכי הקדש לפניו מקדש או לאחריו מקדש הוי אומר לאחריו מקדש. הבקר לרבות אחד עשר. מן הבקר להוציא את התשיעי. ומה ראית לרבות אחד עשר ולהוציא את התישיעי אחר שריבה הכתוב ומיעט שתמצא אומר הקדש עושה תמורה לפניו או לאחריו הוי אומר לאחריו מרבה אני את אחד עשר שהוא לאחר הקדושה ומוציא אני את התשיעי שלפני הקדושה הוא. היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביאים שלמים נדבה, והלא דין הוא עולת בהמה באה בנדר ונדבה ושלמים באים בנדר ובנדבה מה עולת בהמה הרי היא באה נדבת צבור אף שלמים שהן באים בנדר ונדבה יביאו נדבת צבור. מנחה תוכיח שהיא באה בנדר ונדבה ואינה באה בנדבת צבור. לא אם אמרת במנחה שאינה באה נדבת שנים תאמר בשלמים שהם באים נדבת שנים, עולת העוף תוכיח שהיא באה נדבת שנים ואינה באה נדבת צבור. לא אם אמרת בעולת העוף שאינה באה חובת צבור תאמר בשלמים שבאים חובת צבור הואיל ובאים חובת צבור יבואו נדבת צבור תלמוד לומר הוא היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביא שלמים נדבה:

זכר לרבות את הולד. נקבה לרבות את התמורה. והלא דין הוא ומה תמורה שאין גדולי הקדש קרבה ולד שהוא גדולי הקדש אינו דין שיקרב. מה לתמורה שכן נוהגת בכל הקדשים תאמר בולד שאינו נוהג בכל הקדשים הואיל ואינו נוהג בכל הקדשים אינו קרב, תלמוד לומר זכר לרובת את הולד. נקבה לרבות את התמירה, והלא דין הוא ומה אם ולד שאינו נוהג בכל הקדשים קרב תמורה שנוהגת בכל הקדשים אינו דין שתקרב, מה לולד שכן גדולי הקדש תאמר בתמורה שאינה גדולי הקדש תלמוד לומר נקבה לרבות את התמורה. אין לי אלא ולד תמימים ותמורת תמימים ולד בעלי מומים ותמורת בעלי מומין מנין, כשהוא אומר ואם זכר לרובת ולד בעלי מומין ואם נקבה לרבות תמורת בעלי מומין. למאי הילכתא אמר שמואל ליקרב ואליבוא דרבי אליעזר מהו דתימא כי אמר ר' אליעזר בעולה דאיכא שם עולה על אמו אבל הני ולדות לא קרבי קא משמע לן. רב פפא אמר לרעיה ודברי הכל. א"ל רב פפא לאביי אימא זכר לרבות את התמורה ואם לרבות תמורת בעלי מומין א"ל מסתברא ולד לשון זכר משמע תמורה לשון נקבה משמע. והדין תנא מייתי לה מהכא דתניא רק קדשיך אלו תמורות, אשר יהיו לך אלו הולדות, ונדריך זה נדר. תשא ובאת שומע אני יכניסם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם וגו' כדרך שאתה נוהג בעולה כך אתה נוהג בתמורה וכדרך שאתה נוהג בשלמים כך אתה נוהג בולד שלמים ובתמורת שלמים, יכול אף ולד כל הקדשים כן תלמוד לומר רק דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא הוא קרב ואין תמורתו קרבה. אמר מר יכניסם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו תלמוד לומר ועשית הא מהכא שתיתי והא גמרא גמירי דחמש חטאת מתות בכל מקום והני ימותו בבית הבחירה. סלקא דעתך אמינא חמש חטאות מיתין להון בידים והני גרמא אין בידים לא תלמוד לומר ועשית. אמר מר יכול אף ולד כל הקדשים כן תלמוד לומר רק קדשיך ולד דמאן אי דעולה זכר הוא ולאו בר אולודי הוא ואי דחטאת גמירי לה דלמיתה אזיל ואי דאשם הלכתא גמירי לה דלרעיא אזלא שכל שבחטאת מתה באשם רועה. אלא אי אצטריך קרא דאי עבר ומקריב ליה קאים ליה בעשה. ר' עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא, קרא לכדרב הונא אמר רב אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר לשם עולה, ניתק אין לא ניתק לא מ"ט אמר קרא הוא בהוייתו יהא. והדין תנא דנפקא ליה מן רק קדשיך תיפוק ליה מזכר אם נקבה, מפיק לולד בעלי מומין ולתמורת בעלי מומין. ותיפוק ליה כולהו מהאי קרא, אם לא משמע ליה. ותנא דנפקא ליה מאם זכר תיפוק ליה מתשא ובאת, תשא ובאת אפילו ממרגייהו. ואלו הן בעלי מומין כל שהקדשו קדם את מומו הא אם קדם מומו את הקדשו הרי הם כהקדיש את נכסיו רבי יהודה אומר הרי הוא אומר גם את הארי (את) הדוב הכה עבדך, אין לי אלא ארי ודוב מנין לרבות אריה עם הדוב ודוב עם האריה תלמוד לומר גם את הארי גם (את) הדוב הכה עבדך. וסמך ידו ולא יד בנו ולא יד עבדו (כתוב ברמז תל"ח). קרבנו ולא הבכור, שיכול והלא דין הוא ומה שלמים שאין קדושתן מרחם טעונין סמיכה, בכור שקדושתו מרחם אינו דין שיטעון סמיכה. איכא למיפרך מה לשלמים שכן טעונין סמיכה ונסכים וחזה ושוק. קרא אסמכתא בעלמא אלא קראי למה לי, קרבנו ולא קרבן חברו, קרבנו ולא קרבן גוי, קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה. תניא יורש סומך יורש ממיר ר"י אומר יורש אינו סומך יורש אינו ממיר מ"ט דר' יהודה דכתיב קרבנו ולא קרבן אביו. ויליף תחלת הקדש מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש אינו סומך אף תחלת הקדש יורש אינו ממיר. ורבנן המר יימיר לרבות את היורש, ויליף ויליף הקדש מתחלת הקדש מה תחלת הקדש יורש ממיר אף סוף הקדש יורש סומך. ורבנן האי קרבנו מיא עבדי ליה קרבנו ולא קרבן גוי, קרבנו ולא קרבן חברו, קרבנו לרבותכל בעלי קרבן לסמיכה. ור"יהאי המר ימיר מאי עביד ליה, מיבעי ליה לרבות את האשה [דתניא לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בלשון זכר מה סופנו לרבות את האשה] תלמוד לומר המר ימיר. ורבנן דרשי מואם. ורבי יהודה ואם לא דריש. קרבנו קרבנו [קרבנו] לרבות כל בעלי קרבן:

והלא דין הוא ומה אם התנופה שהיא נוהגת בחיים ובשחוטין מתמעטת בחוברים סמיכה שאינה נוהגת אלא בחיים אינו דין שתתמעט בחוברים, תלמוד לומר קרבנו קרבנו [קרבנו] לרבות כל בעלי קרבן. קרבנו ולא הבכור והלא דין הוא ומה אם שלמים שאין קדושתן מרחם טעונין סמיכה בכור שקדושתו מרחם אינו דין שתטעון סמיכה תלמוד לומר קרבנו ולא הבכור, קרבנו ולא המעשר והלא דין הוא ומה שלמים שאינן בעמוד והבא טעונין סמיכה מעשר שהוא בעמוד והבא אינו דין שיטעון סמיכה תלמוד לומר קרבנו ולא המעשר, קרבנו ולא הפסח והלא דין הוא ומה שלמים שלא רבה בהן הכתוב מצות יתרות טעונין סמיכה פסח שרבה בו הכתוב מצות יתרות אינו דין שיטעון סמיכה תלמוד לומר קרבנו ולא הפסח:

ושחט ושחטו מה תלמוד לומר לפי שנאמר כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואין אתה זובח במקום קרוב פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה, אין לי אלא תמימים כשרים ליקרב מנין לרבות בעלי מומין. ארבה את בעלי מומין שהן ממין הכשר ליקרב מנין לרבות את החיה. מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה מנין לרבות את העופות תלמוד לומר ושחטו ושחט אותו, יכול לא יאכלנו אבל יאכילנו לכלב תלמוד לומר אותו, אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה. ושחטו פתח אהל מועד להכשיר כל הרוחות בקדשים קלים וקל וחומר בצפון, ומה קדשי קדשים שלא הוכשרו בכל הרוחות הוכשרו בצפון קדשים קלים שהוכשרו בכל הרוחות אינו דין שהוכשרו בצפון ר' אלעזר אומר לא בא הכתוב אלא להכשיר את הצפון מקל וחומר ומה קדשים קלים שהוכשרו בכל הרוחות לא הוכשרו מקומן אצל קדשי קדשים, קדשי קדשים שלא הוכשרו אלא בצפון אינו דין שלא יוכשרו מקומן אצל קדשים קלים תלמוד לומר ושחטו פתח אהל מועד. במאי קא מיפלגי רבנן סברי תלתא קראי כתיבי חד לגופיה דאהל דלעביד פתח אהל מועד וחד להכשיר צפונה וחד להכשיר צדדין, צדי צדדין לא צריך קרא. מאי שנא הכא דכתיב בהו פתח אהל מועד ומאי שנא הכא דכתיב ושחטו לפני אהל מועד, כדרב יוהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול. וכן במשכן עד שלא העמידו הלוים את המשכן ואחר שפרקו לוים את המשכן פסולין. אמר רבי יוחנן שלמים ששחטן בהיכל כשרין שנאמר ושחטו פתח אהל מועד ולא יהא טפל חמור מן העיקר. מיתיבי רבי יהודה בן בתירא אומר מנין שאם הקיפו גוים כל העזרה כולה שהכהנים נכנסין להיכל ואוכלין שם קדשי קדשים ושירי מנחות תלמוד לומר בקדש הקדשים (יאכלוה) [תאכלנו] ואמאי הכא נמי בחצר אהל מועד יאכלוה ולא יהא טפל חמור מן העיקר. הכי השתא התם עבודה ועבודה עובד במקום רבו אמרינן לא יהא טפל חמור מן העיקר אכילה דאין אדם אוכל במקום רבו טעמא דאמר קרא הא לאו הכי לא יהא טפל חמור מן העיקר לא אמרינן:

תמן תנינן מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט רבי יהודה אומר אינו צריך, ושניהם מקרא אחד דרשו ושחטו פתח אהל מועד רבנן סברי קדושת היכל לחוד וקדושת אולם לחוד ורבי יהודה סבר היכל ואולם חדא קדושה היא וכי כתיב פתח אהל מועד אתרוייהו כתיב, והא כי כתיב האי במשכן כתיב, אשכחן משכן דאיקרי מקדש מוקדש דאיקרי משכן, דאי לא תימא הכי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול והא ההוא במשכן כתיב אלא מקדש איקרי משכן:

והקריב מזבח אף על פי ששחטן שלא לשמן, השלמים אף על פי שלא סמך עליהן, אשה לשם אישים, לה' לשם מי שאמר והיה העולם. מכאן אמרו לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח, לשם זובח, לשם שם, לשם אשה, לשם ריח, לשם ניחוח, חטאת ואשם לשם חטאת. אמר רבי יוסי מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהוא תנאי בית דין שאין מחשבה הולכת אלא אחר העובד:

את החלב המכסה את הקרב מה תלמוד לומר לפי שנאמר כל חלב לה' כל חלב וכל דם לא תאכלו כי כל אוכל חלב ונכרתה יכול אף חלב הדפנות בכלל תלמוד לומר את החלב המכסה את הקרב, יכול לא יהיה בכלל עונש אבל יהא בכלל אזהרה תלמוד לומר את החלב המכסה את הקרב. אוציא את חלב המוקדשין ולא אוציא את חלב חולין תלמוד לומר את החלב המכסה את הקרב. יכול לא יהא בכלל עונש אבל יהא בכלל אזהרה תלמוד לומר את החלב המכסה את הקרב. אוציא את כולם ולא אוציא את חלב שליל המכסה את הקרב. תלמוד לומר חלב ושתי כליות. (יכול לא יהא בכלל עונש אבל יהיה בכלל אזהרה תלמוד לומר חלב ושתי כליות). יכול לא יהא בכלל אזהרה אבל יהיה בעמוד והקרב תלמוד לומר חלב ושתי הכליות באשם שאין תלמוד לומר שהרי קל וחומר הוא ומה שלמים שאין כל מינן טעון אליה טעון חלב ושתי הכליות אשם שכל מינו טעון אליה אינו דין שיטעון חלב ושתי הכליות, אם כן למה נאמר חלב ושתי הכליות באשם ללמד הימנו לומר לך מה חלב ושתי הכליות האמורים באשם מוציא מכלל שליל אף חלב ושתי הכליות האמורים כאן מוציא מכלל שליל:

אמר רבי יצחק בר נחמן אמר ר' הושעיא חלב שעל גבי הקיבה כהנים נוהגים בו היתר, כרבי ישמעאל שאכר משום אבותיו וסימנך כהנא מסייע כהני. מאי מסייע כהני דתניא כה תברכו את בני ישראל וכו'. שאמר משום אבותיו מאי היא דתניא ואת החלב אשר על הקרב להביא חלב שעל גבי הדקין דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה. ורמינהו את כל החלב ר' ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף. ר' עקיבא אומר מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף. שלח רבא משמיה דרבי יוחנן כך היא הצעה של משנה ואיפוך קמייתא ומאי חזית דאפכת קמייתא אפיך בתרייתא. שאני הכא כיון דקתני מה דוקא קתני לה, אי הכי כרבי ישמעאל כר' עקיבא הוא, אמר ר' נחמן בר יצחק שאמר משום אבותיו וליה לא סבירא ליה:

בעי רב אחדבוי בר אמי יש מחוסר אבר בפנים או אין מחוסר אבר בפנים לאשחוטי ולאפרוקי לא קמיבעיא לן כי קמיבעיא לן לאפסולי מאי, תמים יהיה לרצון אמר רחמנא תמים אין חסרון לא, או דילמא תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו מה מומא מאבראי אף חסרון מאבראי, ת"ש ואת שתי הכליות ולא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש כוליות. ותניא אידך יסירנה לרובת בעל כוליא אחת, סברוה דכ"ע אין בריה באחת דהא מיחסר אבר מאי לאו [בהא קמיפלגי דמ"ס חסרון מבפנים שמיה חסרון ומ"ס ל"ש חסרון, לא] דכ"ע יש בריה באחת וחסרון בפנים שמיה חסרון ול"ק כאן שנבראת בב' וחסרו כאן שנבראת באחת מעיקרא. והא דומיא דג' קתני מה ג' מעיקרא אף א' מעיקרא אלא בשישבריה באחת קמיפלגי מ"ס יש בריה באחת ומ"ס אין בריה באחת. ורי"א דכ"ע אין בריה בא' וחסרון בפנים שמיה חסרון אלא כאן שחסרו קודם קבלה כאן שחסרו לאחר קבלה. ולאחר קבלה קודם זריקה שרי והתניא שה תמים זכר בן שנה שיהא תמים ובן שנה בשעת שחיטה ומנין בקבלה והולכה והזיה תלמוד לומר יהיה שיהו כל הויותיו תמים ובן שנע, תרגמא אבן שנה. הכי נמי מסתברא דתניא ר' יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתיירו מהן כזית בשר או כזית חלב זורק את הדם ש"מ. ומי איכא מידי דבשעת שחיטה הוי בן שנה ובקבלה והולכה וזריקה הוי בן ב' שנים, אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים:

ואת החלב אשר עליהן ולא בשר שעליהן. אשר על הכסלים זה חלב אשר על הפקוקלת דברי רבי יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר להביא חלב שעל העוקץ. ואת היותרת על הכבד הדבר שקול יטול מן היותרת על הכבד או מן הכבד על היותרת, כשהוא אומר ואת היותרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה שיטול מן היותרת על הכבד ולא מן הכבד על היותרת. יסיר יותרת אף על פי שאין כליות יסיר כליות אף על פי שאין יותרת. יסירנה אפילו כוליא אחת. והקטירו אותו והקטירו והקטירם מה תלמוד לומר והקטירו אותו כשר ולא פסול והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים, והקטירם כולם כאחת. נאמר כאן אשה ולא נאמר לחם ונאמר למטה לחם ולא נאמר ריח ניחוח ונאמר למטה ריח ניחוח ולא נאמר לה' מנין ליתן את האמור בכולן בכל אחד ואחד תלמוד לומר אשה אשה לגזרה שוה. מה תלמוד לומר שלמים בבן בקר שלמים בבן צאן מפני שיש בבן בקר מה שאין בבן צאן וכו', בן הצאן נתמעט בנסכים בן הצאן נתרבה בצבור וכן הבקר נתמעט בצבור הא מפני שיש בבן בקר מה שאין בבן הצאן ובבן הצאן מה שאין בבן הבקר צריך לומר שלמים בבן הבקר וצריך לומר שלמים בן הצאן. תנו רבנן פסה בזמנו לשמו כשר שלא לשמו פסול. בשאר ימותה השנה לשמו פסול שלא לשמו כשר. מנא הני מילי אמר אבוה דשמואל א"ק ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים. וממאי דבמותר פסח כתיב דילמא במותר אשם כתיב. אמר רבא א"ק ואם מן הצאן דבר השוה בכל צאן, בכל אחר את אומר מן להוציא וכאן מן לרבות, אמר ר' מני ה"נ מן להוציא דליתיה בן ב' שנים וליתיה בנקבה. ומי מצית אמרת הכי דכי כתב האי במותר פסח כתיב הא כיון דכתיב אם כשב או עז לאו במותר פסח כתיב, ההוא מיבעי ליה לכדתניא כבש לרבות את הפסח לאליה. כשהוא אומר אם כשב להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. כשהוא אומר אם עז הפסיק הענין למד על העז שאינה טעונה אליה. והא מהכא נפקא מדאבוה דשמואל נפקא ואם מן הצאן קרבנו דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים. ואכתי מדרב נפקא מנין למותר פסח שיקרב שלמים שנאמר וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ועזים מכאן למותר הפסח שיהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר ומאי ניהו שלמים, אלא תלתא קראי כתיבי חד להיכא דעבר זמנו ועברה שנתו וחד להיכא דעבר זמנו ולא עברה שנתו וחד להיכא דלא עבר לא זמנו ולא שנתו. וצריכי דאי כתב רחמנא חד הוה אמינא היכא דעבר זמנו ושנתו דאידחי ליה מפסח לגמרי אבלעבר זמנו ולא שנתו דחזי לפסח אימא לא. ואי כתב רחמנא הני תרתי משום דאידחי להו ממילתייהו אבל לא זמנו ולא שנתו דחזי לפסח אימא לא קמ"ל:

זכר או נקבה זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס, והלא דין הוא ומה אם עולה שכשרה לבוא מן העוף לא כשרה לבוא טומטום ואנדרוגינוס שלמים (מן בן הבקר) שלא כשרו לבוא מן העוף אינודין שלא יכשרו לבוא טומטום ואנדרוגינוס. לא אם אמרת בעולה שלא כשרה לבוא (זכרים כנקבות) [נקבות כזכרים] תאמר בשלמים שכשרה לבוא (זכרים כנקבות) [נקבות כזכרים], חטאת תוכיח שכשרה לבוא נקבות כזכרים ולא כשרה לבוא טו"א. לא אם אמרת בחטאת שלא כשרה לבוא כל מין זכרים וכל מיני נקבות תאמר בשלמים שכשרו לבו אכל מיני זכרים וכל מיני נקבות. מעשר יוכיח שכשר לבוא כל מיני זכרים וכל מיני נקבות ולא כשר לבוא טומטום ואנדרוגינוס. לא אם אמרת במעשר שהוא אחד מעשרה תאמר בשלמים שהוא אחד מאחד יכשרו לבוא טומטום ואנדרוגינוס, תלמוד לומר זכר או נקבה ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס. כשב למה נאמר כשב להביא פסח לאליה כשהוא אומר אם כשב לרובת פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות של שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חוה ושוק אבל אין נאכלין אלא ליום ולילה כתחלת הקדשן. בן עזאי אומר אין נאכלין אלא ללילה ואין נאכלין אלא צלי (כתוב ברמז תצ"ט):

אם כשב הוא מקריב ולד ראשון קרב ולד שני לא קרב, הוא קרב ואין ולד כל הקדשים קרבים, ולד דמאי אי דעולה ואשם זכרים הן ולאו בני אולודי נינהו. אי דחטאת הילכתא גמירי לה דלמיתה אזלה. לאתויי ולד המעושרת למה לי קרא עברה עברה ליליף מעשר מבכור מה בכור לא קריב ליה ולר דלאו בר אולודי הוא אף מעשר כא קריב ולד דיליה. אצטריך סד"א אין דנין אפשר משאי אפשר קא משמע לן. הוא היחיד מביא שלמי נדבה ואין הצבור מביאין שלמי נדבה. וםא תאמר כבר מעטתים מן הבקר שיכול לא יביא צבור בן הבקר שלמי נדבה שכן אינו מביא שלמים כיוצא בהן חובה אבל יביא צבור מן הצאן שלמי נדבה שכן הוא מביא כיוצא בהן חובה תלמוד לומר הוא, היחיד מביא שלמי נדבה ואין הצבור מביא שלמי נדבה, והקריב מזבח אף על פי ששחטן שלא לשמן אף על פי שלא סמך עליהן. אשה לשם אישים. לה' לשם מי שאמר והיה העולם. חלבו האליה תמימה להביא החלב הסמוך לאליה זה חלב שבין הפקוקלת דברי ר' (יהודה) [עקיבא]. ר' (עקיבא) [יהודה] אומר חלבו האליה מקיש אליה לחלב מה חלב בשני לאוין אף אליה בשני לאוין. אליה יכול יקיים בה מצות אליה תלמוד לומרתמימה, יכול יטלנה מן השדרה תלמוד לומר לעמת העצה. יכול עם העצה תלמוד לומר יסירנה יכנס לפנים מן העצה. את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב מה תלמוד לומר שיכול יתרבה כחלב דפנות. ודין הוא ומה אם בן הבקר שנתרבה בנסכים נתמעט בחלב דפנות בן הצאן שנתמעט בנסכים אינו דין שנתמעט בחלב דפנות. לא אם אמרת בבן הבקר שנתמעט באליה תאמר בבן הצאן שנתרבה באליה הואיל ונתרבה באליה נתרבה בחלב דפנות, תלמוד לומר המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות אין לך אלא מה שאמור בענין. משום ר' ישמעאל אמרו מפני שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש החזירו הכתוב לכללו. והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים. לחם אשה לה' לומר לך חלבים שהן קרואים לחם. חלבו האליה (כתוב ברמז תמ"ג):

ואם עז קרבנו הפסיק הענין שלא תהא העז טעונה אליה. והקריב טמנו מן המחובר. קרבנו אשה לה' את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב מה תלמוד לומר שיכול נתמעט מכולם. ודין הוא מה מצינו בבן צאן שנתרבה באליה נתרבה בכולם. אבל בן העז שנתמעט באליה הואיל ונתמעט באליה יתמעט מכולם, בן הבקר יוכיח שנתמעט באליה ונתרבה בכולם. לא אם אמרת בבן הבקר שנתרבה בנסכים תאמר בבן עז שנתמעט בנסכים הואיל ונתמעט בנסכים יתמעט מכולם. תלמוד לומר החלב המכסה את הקרב לרבות את כולם. והקטירם הכהן כלם כאחד, לחם אשה לריח ניחוח כל חלב לה' לחייב על החלב מעילה. משום ר' ישמעאל אמרו מכלל שנאמר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר למדנו לבכור שטעון מתן דמים למזבח, למעשר ולפסח מנין תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך. אין לי אלא דמים חלבים מנין תלמוד לומר כל חלב לה'. חקת עולם לבית עולמים. לדורותיכם שינהגו הדבר לדורות. בכל מושבותיכם בארץ ובחוצה לארץ:

כל חלב וכל דם לא תאכלו ר' יהודה אומר מקיש דם לחלב מה חלב בשני לאוין וכו'. וחכמים אומרים אין בו אלא אזהרה אחת. יכול אף דם פסולי המוקדשים יהו חייבין עליו בשני לאוין תלמוד לומר רק הדם לא תאכלו אין בו אלא אזהרה אחת. אין לי אלא דמם חלבם מנין תלמוד לומר חלב ודם הקיש חלב לדם מה דם בלאו אחד אף חלב בלאו אחד. שמתוך שיצא הבכור מכלל פסולי המוקדשים יכוליהו חייבין על דמו שני לאוין תלמוד לומר רק את דמו לא תאכל אין בו אלא אזהרה אחת, אין לי אלא דמו חלבו מנין תלמוד לומר חלב ודם מה דם בלאו אחד אף חלב בלאו אחד:

תנו רבנן אכל חלב נבלה לוקה שתים חלב מוקדשין לוקה שתים. ר' יהודה אומר חלב נבלה לוקה שתים חלב מוקדשין לוקה שלש. א"ל רב שיזבי לרבי אבא בלמא לר' יהודה היינו דכתיבי (תרי) קראי חקת העולם כל הלב וכל דם לא תאכלו כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו וכל זר לא יאכל קדש הא ג' לאוין. אלא רבנן מאי טעמייהו קסבר לאו דחוקת עולם בקדשם לאו דכל חלב שור וכשב בחולין. וצריכי דאי כתב רחמנא בקדשים הוה אמינא קדשים דחמירי אסור חלבן אבל חולין אימא לא ואי כתב רחמנא כל חלב שור וכשב ה"א חלב חולין הוא דאסור משום דלא הותר מכללו אבל חלב מוקדשין דהותר מכללו הוה אמינא מדהותר בשרן הותר נמי חלבן קמשמע לן. ור' יהודה סבר כי כתיב כל חלב שור בענינא דקדשים כתיב. מכלל דרבנן לא ילפי דבר מענינו. דכולי עלמא ילפינן דבר מענינו והכא רבי יהודה סבר ילפינן לאו מלאו ולאו מכרת. ורבנן סברי לאו מלאו ילפינן לאו מכרת לא ילפינן. תנו רבנן כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב לוקה שתים אף דם לוקה שתים דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים אין בו אלא אזהרה אחת. מאי שנא חלב גלוקה שתים בלא הקישא דכתיב ביה תרי קראי כל חלב וכל דם לא תאכלו כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. דם נמי בלא הקישא נילקי שתים דכתיב תרי לאוין כל דם לא תאכלו דחוקת עולם וכלדם לא תאכלו בכל מושבותיכם. אלא אימא מה חלב לוקה שלש אף דם לוקה שלש. מאישנא חלב דלוקה שלש דכתיב ביה הלין תרין קראי דאמרינן ולאו דזרות הא תלתא. דם נמילקי שלש דכתיב ביה הני תרי לאוי ולאו דזרות הא תלתא. דם נמי לקי שלש דכתיב ביה הני תרי לאוי ולאו דזרות הא תלתא. אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואיתמעט דם ממילא אימא איתמעט דם נמי מן זרות קמשמע לן הקישא. אלא לרבנן הקישא למה לי מיבעי ליה לכדתניא כל חלב וכל דם לא תאכלו ר' אומר מה חלב מאחר שחלבו חלוק מבשרו אין מצטרפין זה עם זה אף דם שדמו חלוק אין מצטרפין זה עם זה, אוציא דם שרצים הוא ילואין דמו חלוק מבשרו שמצטרפין זה עם זה. הא מן הכא נפקא מן הדין קרא נפקא וזה לכם הטמא לימד על דם השרץ ובשרו שמצטרף זה עם זה. אי לאו היקשא סד"א ה"מ לטומאה אבל לאכילה אימא לא אשמועינן היקשא לאכילה. אמר רבינא הילכך דם נחש ובשרו מצטרפין זה עם זה. מאי קמשמע לן היינו היקשא. סד"א שרץ דאתרבי לטומאה איתרבי לאכילה אבל נחש דלא איתרבי לטומאה אימא לא קמשמע לן דלכל מילי אין דמו חלוק מבשרו:

נפש כי תחטא. עשרה דברים משמשין את הנפש ואלו הן ושט למזון, קנה לקול, כבד לחמה, מרה לקנאה, ריאה לשתן, המסס לטחון, טחול לצחוק, קיבה לשינה, לשון לדבר, לב מבין, כליות יועצות, והנפש למעלה מכולן, אמר לה הקדוש ברוך הוא לנפש אני עשיתיך למעלה מכולן ואת יוצאה וחוטאה שנאמר נפש כי תחטא. תניר' ישמעאל משל למלך שהיה לו פרדס והיו בו בכורות נאות הושיב בו שני שומרין אחד חגר ואחד סומא א"ל הזהרו בבכורות. הניחן המלך א"ל חגר לסומא בכורות נאות אני רואה א"ל סומא הבא ונאכל א"ל וכי יכול אני לילך א"ל סומא וכי רואה אני. מה עשו רכב חגר על גבי סומא ונטלו את הבכורות ואכלו והלכו וישבו זה במקומו וזה במקומו. לימים בא המלך א"ל היכן הבכורות א"ל סומא וכי רואה אני א"ל חגר וכי יכול אני להלוך. המלך שהיה פקח מה עשה הרכיב חגר על גבי סומא ודן אותם כאחד אמר להם כך עשיתם ואכלתם. כך לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא אומר לנפש למה חטאת והיא אומרת לפניו רבונו של עולם אני היא שחטאתי לפניך הגוף חטא והגוף אומר מיום שיצאה ממני הלא מושלך אני לפניך כחרס מה הקדוש ברוך הוא עושה מחזיר הנשמה לגוף ודן שניהם כאחד הדא הוא דכתיב יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה, ואל הארץ להביא את הגוף ואחר כך לדין עמו. תנא ר' חייא משל לכהן שהיו לו שתי נשים אחת בת כהן ואחת בת ישראל ומסר להן עיסה של תרומה וטמאוה והיה מדיין עם בת כהן ומניח בת ישראל אמרה לו אדונינו כהן לשנינו מסרת כאחת למה את מדיין עמי ומניח את זו א"ל את בת כהן למדת מבית אביך זו בת ישראל ואינה למודה מבית אביה לפיכך אני מדיין עמך. כך לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא אומר לנפש למה חטאת לפני אמרה לפניו רבונו של עולם אני והגוף חטאנו כאחד למה את מדיש עמי ומניח את זה א"ל את מן העליונים ממקום שאין חוטאין לפיכך אני מדיין עמך. מלה לשני בני אדם שחטאו על המלך אחד קרתני ואחד בן פלטין ראה ששניהם חטאו חטא אחד פנה לקרתנ ונתן לבן פלטין איפופסין א"ל בני פלטין שלו שניהם חטאו חטא אחד לקרתני פנית לבן פלטין נתת איפוסין א"ל לקרתני פניתי שאינו יודע נימוסי מלכות אבל בן פלטין בכל יום ויום הוא עמי ויודע נימוסי מלכות וחוטא אף כך הגוף קרתני וייצר ה' אלהים את האדם וגו' והנפש בן פלטין מלמעלה ויפח באפיו נשמת חיים ושניהם חוטאים לכך הכתוב מתמיה נפש כי תחטא. מהו בשגגה מכל מצות ללמדך שכל החוטא בשגגה כאלו עבר על מצות ה' וכן הוא אומר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות ואומר שגיאות מי יבין וגו' גם מזדים חשוך עבדך שגגת תלמוד עולה זדון אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה על ידי שיצר הרע שולט בכם הייתם חוטאים אבל לעתיד לבוא אני עוקרו מכם שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר:

נפש כי תחטא. בני ישראל מביאין חטאת ואין הגוים מביאין חטאת, ואין צריך לומר מצות שלא נצטוו עליהם בני נח אלא אף מצות שנצטוו עליהם בנינח אין מביאין עליהם בני נח חטאת. בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מניין לרבות את הגרים והעבדים המשוחררים תלמוד לומר נפש כי תחטא. בשגגה על שגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון. והלא דין הוא ומה אם עבודת אלילים החמורה לא עשה בה זגון כשגגה מצות הקלות אינו דין שלא נעשה בהן זדון כשגגה הן אם הונח זדונה של עבודת אלילים לי"ה שהיא חמורה יונח זדונן של מצות לי"ה שהן קלות אלא יביא חטאת ויכפר מיד תלמוד לומר כי תחטא בשגגה על שגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון קל וחומר לעבודה זרה מעתה ומה אם מצות קלות ה נפש כי תחטא. עשרה דברים משמשין את הנפש ואלו הן ושט למזון, קנה לקול, כבד לחמה, מרה לקנאה, ריאה לשתן, המסס לטחון, טחול לצחוק, קיבה לשינה, לשון לדבר, לב מבין, כליות יועצות, והנפש למעלה מכולן, אמר לה הקדוש ברוך הוא לנפש אני עשיתיך למעלה מכולן ואת יוצאה וחוטאה שנאמר נפש כי תחטא. תניר' ישמעאל משל למלך שהיה לו פרדס והיו בו בכורות נאות הושיב בו שני שומרין אחד חגר ואחד סומא א"ל הזהרו בבכורות. הניחן המלך א"ל חגר לסומא בכורות נאות אני רואה א"ל סומא הבא ונאכל א"ל וכי יכול אני לילך א"ל סומא וכי רואה אני. מה עשו רכב חגר על גבי סומא ונטלו את הבכורות ואכלו והלכו וישבו זה במקומו וזה במקומו. לימים בא המלך א"ל היכן הבכורות א"ל סומא וכי רואה אני א"ל חגר וכי יכול אני להלוך. המלך שהיה פקח מה עשה הרכיב חגר על גבי סומא ודן אותם כאחד אמר להם כך עשיתם ואכלתם. כך לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא אומר לנפש למה חטאת והיא אומרת לפניו רבונו של עולם אני היא שחטאתי לפניך הגוף חטא והגוף אומר מיום שיצאה ממני הלא מושלך אני לפניך כחרס מה הקדוש ברוך הוא עושה מחזיר הנשמה לגוף ודן שניהם כאחד הדא הוא דכתיב יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה, ואל הארץ להביא את הגוף ואחר כך לדין עמו. תנא ר' חייא משל לכהן שהיו לו שתי נשים אחת בת כהן ואחת בת ישראל ומסר להן עיסה של תרומה וטמאוה והיה מדיין עם בת כהן ומניח בת ישראל אמרה לו אדונינו כהן לשנינו מסרת כאחת למה את מדיין עמי ומניח את זו א"ל את בת כהן למדת מבית אביך זו בת ישראל ואינה למודה מבית אביה לפיכך אני מדיין עמך. כך לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא אומר לנפש למה חטאת לפני אמרה לפניו רבונו של עולם אני והגוף חטאנו כאחד למה את מדיש עמי ומניח את זה א"ל את מן העליונים ממקום שאין חוטאין לפיכך אני מדיין עמך. מלה לשני בני אדם שחטאו על המלך אחד קרתני ואחד בן פלטין ראה ששניהם חטאו חטא אחד פנה לקרתנ ונתן לבן פלטין איפופסין א"ל בני פלטין שלו שניהם חטאו חטא אחד לקרתני פנית לבן פלטין נתת איפוסין א"ל לקרתני פניתי שאינו יודע נימוסי מלכות אבל בן פלטין בכל יום ויום הוא עמי ויודע נימוסי מלכות וחוטא אף כך הגוף קרתני וייצר ה' אלהים את האדם וגו' והנפש בן פלטין מלמעלה ויפח באפיו נשמת חיים ושניהם חוטאים לכך הכתוב מתמיה נפש כי תחטא. מהו בשגגה מכל מצות ללמדך שכל החוטא בשגגה כאלו עבר על מצות ה' וכן הוא אומר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות ואומר שגיאות מי יבין וגו' גם מזדים חשוך עבדך שגגת תלמוד עולה זדון אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה על ידי שיצר הרע שולט בכם הייתם חוטאים אבל לעתיד לבוא אני עוקרו מכם שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר:

נפש כי תחטא. בני ישראל מביאין חטאת ואין הגוים מביאין חטאת, ואין צריך לומר מצות שלא נצטוו עליהם בני נח אלא אף מצות שנצטוו עליהם בנינח אין מביאין עליהם בני נח חטאת. בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מניין לרבות את הגרים והעבדים המשוחררים תלמוד לומר נפש כי תחטא. בשגגה על שגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון. והלא דין הוא ומה אם עבודת אלילים החמורה לא עשה בה זגון כשגגה מצות הקלות אינו דין שלא נעשה בהן זדון כשגגה הן אם הונח זדונה של עבודת אלילים לי"ה שהיא חמורה יונח זדונן של מצות לי"ה שהן קלות אלא יביא חטאת ויכפר מיד תלמוד לומר כי תחטא בשגגה על שגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון קל וחומר לעבודה זרה מעתה ומה אם מצות קלות הונח זדונם לי"ה ע"ז חמורה אינו דין שיונח זדונה לי"ה. הן אם הקלת במצות קלות נקיל בעבודה זרה חמורה אלא יביא חטאת מיד ותתלה לה עד י"ה תלמוד לומר בשגגה במצות בשגגה בעבודה זרה. ומה תלמוד לומר שגגה בשעיר ושגגה בשעירה מפני שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר. שעיר נתרבה בצבור שעירה לא נתרבה בצבור. שעירה נתרבה בעבודה זרה שעיר לא נתרבה בעבודה זרה, הא מפני שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר. צ"ל שגגה בשעיר [וצ"ל שגגה בשעירה]. מצות ה' ולא מצות המלך ולא מצות בית דין. מכל מצות ה' ולא כל מצות ה' פרט לשמיעת קול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. מצות ה' שומע אני עשה ולא תעשה תלמוד לומר אשר לא תעשינה. אוציא את מצות עשה הקלה ולא אוציא את מצות (לא תעשה) [עשה] החמורה תלמוד לומר אשר לא תעשינה. אוציא מצות עשה שאין חייבין עליהן כרת ולא אוציא את הפסח ואת המילה שחייבין עליהן כרת תלמוד לומר אשר לא תעשינה. [אוציא את הפסח שאין תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה תלמוד לומר אשר לא תעשינה]. יכול שאני מוציא את מצות עשה שבנדה תלמוד לומר מכל מצות ה' ריבה. ומה ראית להוציא את כל המצות ולהביא מצות עשה שבנדה, אחר שריבה הכתוב ומיעט מפנימה אוציא את כל המצות שאין בהן לא תעשה ולא אוציא מצות עשה שבנדה שיש בה לא תעשה. שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. אשר לא תעשינה יכול דברים שזדונן כרת ודברים שאין זדונן כרת תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה הרי כל העושה בשגגה כעבודה זרה ומה ע"ז מיוחדת מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת. או דבר שאתה לומדו לדבר אחד אתה לומדו לכל הדברים שבו מה ע"ז מיוחדת שמיום שנאסרה לא הותרה [ולא הותרה] מכללה וחייבין עליה מיתת בית דין ואיסורה נוהגת בבני נח כשיראל אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה. ומה אני מרבה את משכב זכור והבהמה שמשנאסרו לא הותרו [ולא הותרו] מכללן וחייבין עליהן מיתת בית דין ואיסורן נוהג בבני נח כישראל, אלא שיש בזכור מה שאין בבהמה ובבהמה מה שאין בזכור. זכור בין במינו בין שלא במינו אסור. בהמה במינה מותרת שלא במינה אסורה. זכור לא עשה בו קטן כגדול. בהמה עשה בה קטנה כגדולה. כשהוא אומר כל מצות ה' לרבות את האם ואת אשת אב ואת הכלה שהן בסקילה כעבודה זרה. מוסיף עליהן (חמותו ואם חמותו ובת בתו) [בתו ובת בתו ובת בנו], כשהוא אומר כל מצות ה' לרבות בת אשתו ובת בתה ובת בנה שנש נאסרו לא הותרו כעבודה זרה. מוסיף עליהם חמותו ואם חמותו ואם חמיו, כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות נערה המאורסה ואת מחלל שבת. אלא שיש בנערה המאורסה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה המאורסה. שבת אין לה היתר נערה המאורסה יש לה היתר שבת הותר מכללו נערה המאורסה לא הותרה מכללה. כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות אשת איש (כנדה) [והנדה], אלא שיש באשת איש מה שאין בנדה ויש בנדה מה שאין באשת איש. אשת איש מותרת לבעלה נדה אסורה לבעלה ולכל אדם. אשת איש חייבין עליה מיתת בית דין נדה אין חייבין עליה מיתת בית דין. כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות אשת אחיו ואשת אחי אביו. יש באשת אחיו מה שאין באשת אחי אביו ובאשת אחי אביו מה שאין באשת אחיו. אשת אחיו יש לה בנים אסורה אין לה בנים מותרת אשת אחי אביו בין יש לה בנים בין אין לה בנים אסורה. אשת אחיו עשה בה אח מן האם כאח מן האב. אשת אחי אביו לא עשה בה אח מן האם כאח מן האב. כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות (אחותו ואחות אמו ואחות אביו) [אשת אחיו מאמו] שלא היה לו שעת היתר כעבודה זרה. כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות אחות אשתו. אחר שרבינו דברים שהן כעבודה זרה ודברים שאינן כעבודה זרה למה נאמרה ע"ז מעתה. אלא מה ע"ז מיוחדת מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת. אף כל מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת. אי מה ע"ז מיוחדת שחייבין עליה מיתת בית דין אף איני מרבה אלא על חייבי מיתות בית דין. את מה אני מרבה מקלל אביו ואמו והמסית והמדיח והמכשף ונביא השקר ועדים זוממין. תלמוד לומר ועשה יצאו אלו שאין בהן מעשה. אוציא את אלו שאין בהן מעשה ולא אוציא את מכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וזקן ממרא על פי בית דין ובן סורר ומורה ורוצח תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה הרי כל העושה בשגגה כעובד עבודה זרה, מה עבודה זרה מיוחדת שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאף אף כל העושה מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת:

ועשה אחת יכול עד שיכתוב את כל השם עד שיארוג את כל הבגד עד שיעשה כל הנפה תלמוד לומר מאחת. אי מאחת יכול אפילו כתב אות אחת אפילו ארג חוט אחד אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה תלמוד לומר ועשה אחת הא כיצד עד שיכתוב שם קטן משם גדול. שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל. ר' יהודה אומר אפילו כתב שתי אותיות והם שם אחד חייב כגון שש תת גג חחח רר. אמר ר' יוסי וכי משום כותב הוא חייב והלא אינו חייב אלא משום רושם שכך רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו לפיכך השורט שריטה אחת על שני נסרים או שני שריטות על נסר אחד חייב. ר"ש אומר ועשה אחת יכול עד שיכתוב את כל השם עד שיארוג את כל הבגד עד שיעשה כל הנפה תלמוד לומר מאחת. אי מאחת יכול אפילו כתב אות אחת אפילו ארג חוט אחד אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה תלמוד לומר אחת הא כיצד עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת. ר' יוסי אומר ועשה אחת ועשה הנה פעמים שהוא חייב אחת על כולן פעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת. כיצד שכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה אף על פי שמענין אבות מלאכות עשה אינו חייב אלא חטאת אחת כל ימיו. היודע עיקר שבת וטעה ואינו יודע אימתי הוא שבת יודע שהוא שבת וטעה ואינו יודע איזו מלאכה אסורה ועשה מלאכות הרבה [בשבתות הרבה], אם מעין אבות מלאכות עשה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה ואם מעין מלאכה אחת עשה חייב על כל העלם והעלם:

אמר רבי עקיבא שאלתי את ר"ג ואת ר' יהושע באיטליס של עמעום כשהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר"ג הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת. א"ל זו לא שמענו אבל שמענו הבא על חמש [נשיו] נרות בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת, וראינו שהדברים קל וחומר. ועוד שאל ר' עקיבא אבר המדולדל (באדם) [בבהמה] מהו. א"ל לא שמענו אבל שמענו [אבר המדולדל באדם שהוא טהור] וכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין הולך לו ערב פסח אצל הרופא חותכו עד שמניח בו כשערה ותוחבו בסירא ונמשך הימנו והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו, וראינו שהדברים קל וחומר. ועוד שאל ר' עקיבא השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד מהו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת. אמרו לו לא שמענו. אמר ר' יהושע שמעתי שהאוכל מזבח אחד בחמש תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה. ורואה אני את הדברים קל וחומר. אמר ר' שמעון וכי מה ראיה אוכל לשוחט אלא כך שאל האוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד מהו חיב אחת על כולן או חיב על כל אחת ואחת. אמרו לו לא שמענו. אמר ר' יהושע שמעתי שהאוכל מזבח אחד בחמש תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה ורואה אני את הדברים קל וחומר. א"ל ר' עקיבא אם הלכה נקבל אם מן הדין יש תשובה. א"ל השב. לא אם אמרת במעילה שעשה בו את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה צירף את המעילה לזמן מרובה. תאמר בזו שיאן אחד מכל אלו. אמר ר' עקיבא שאלתי את רבי אלעזר העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת מהו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת. קל וחומר מנדה ומה נדה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה חייב על כל אחת ואחת וכו', ואמרתי לו לא אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה והיא מוזהרת עליו תאמר בשבת שיאן בה אלא אזהרה אחת. א"ל הבא על הקטנות יוכיח שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת. אמרתי לו לא אם אמרת בבא על הקטנות אף על פי שאין בהן עכשיו יש בהן לאחר זמן תאמר בשבת שאין בו לא עכשיו ולא לאחר זמן. אמר לי הבא על הבהמה יוכיח אמרתי לו הבהמה כשבת. בני ישראל נפש הרי הצבור כיחיד מה יחיד אינו מבי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף הצבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. והלא דין הוא ומה אם היחיד שמביא על שגגת מעשה אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. צבור שיאנו מביא על שגגת מעשה אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. לא אם אמרת ביחיד שאין מביא חטאת על לא הודע תאמר בצבור שמביאין חטאת על לא הודע. משיח יוכיח שמביא חטאת על לא הודע וכו'. ואיך תאמר בצבור שמביא חטאת על לא הודע ואין מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת לא אם אמרת במשיח שאין מביא קרבן על לא הודע על מזבח החיצון תאמר בצבור שמביא קרבן על לא הודע על מזבח החיצון, הואיל ומביא קרבן על לא הודע במזבח החיצון יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת. תלמוד לומר בני ישראל נפש הרי הצבור כיחיד מה היחיד אין מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. הוא הדין למשיח והלא דין הוא ומה אם היחיד שמביא על שגגת מעשה אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. משיח שאינו מביא על שגגת מעשה אינו דין שלא יביא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. לא אם אמרת ביחיד שאינו מביא חטאת על לא הודע תאמר במשיח שמביא חטאת על לא הודע צבור יוכיח שמביא חטאת על לא הודע ואין מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. לא אם אמרת בצבור שאין מביא אשם ודאי תאמר במשיח שמביא אשם ודאי, נשיא יוכיח שמביא אשם ודאי ואין מביא אלא עלדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. לא אם אמרת בנשיא שאין מביא חטאת על לא הודע [תאמר משיח שמביא חטאת על לא הודע] הואיל ומביא חטאת על לא הודע יביא על דבר שאין זדונו כרת תלמוד לומר נפש:

המוציא כבר לרשות הרבים חייב. הוציאוהו שנים ר' מאיר מחייב רבי יהודה אומר אם לא יכול אחד להוציאו והציאוהו שניםחייבין ואם לאו פטורין. ר"ש אומר אף על פי שלא יכול אחד להוציאו שנים פטורין. ר"ש סבר תלתא מעוטי כתיבי נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא, חד למעוטי זה עוקר וזה מניח. וחד למעוטי זה יכול וזה יכול. וחד למעוטי זה אינו יכול וזה אינו יכול. ורבי יהודה חד למעוטי זה עוקר וזה מניח. וחד למעוטי זה יכול וזה יכול. וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת בית דין. ורבי שמעון לטעמיה דאמר יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב. ורבי מאי תרי מעוטי כתיבי נפש אחת תחטא דהוא אורחיה דקרא בעשותה למעוטי יחיד שעשה בהוראת בית דין. קנא הורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן רב אמר חייב ור' יוחנן אמר פטור. מיתיבי מעם הארץ פרט למומר. רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון הרי הואאומר אשר לא תעשינה בשגגה או הודע אליו השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו וגו' והאי נמי לא שב מידיעתו. אמר רב פפא קסבר ר' יוחנן כיון דאילו הויא ידיעה לבית דין הדרי בהו והוא נמי הדר ביה הילכך שב מידיעתו קרינן ביה. אמר רבא ומורה רבי יוחנן שאין משלים לרוב צבור דאמר קרא כי לכל העם בשגגה עד שיהו כולן בשגגה אחת. ועשה מאחת מהנה (כתוב ברמז שצ"א):

אם הכהן המשיח הרי משיח כיחיד מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף משיח לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. אין חייבין אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת וכן המשיח ולא בעבודה זרה. ותנן נמי כל מצות שבתורה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת יחיד מביא כשבה או שעירה נשיא מביא שעיר משיח ובית דין מביאין פר. ובעבודה זרה נשיא ומשיח ויחיד מביאין פר ושעיר פר לעולה ושעיר לחטאת. מנהני מילי דתנו רבנן ונודעה החטאת אשר חטאו עליה רבי אומר נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף וכו'. אשכחן צבור משיח מנלן דתניא אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם הרי משיח כצבור. יחיד ונשיא אתיא מצוה מצוה מצבור בעבודה זרה אתיא מעיני מעיני, יחיד נשיא ומשיח מאם נפש וילמד תחתון מעליון. ורבנן דמפקי עליה לגמור מינה צבור האיסברא מנא להו נפקא להו מדמקרי רבי יהושע בן לוי לבניה תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשרתעשה ביד רמה הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה. מה ע"ז דבר שחייבין על זדונה כרת וכו'. אשכחן יחיד נשיא ומשיח בין בעבודה זרה בין בשאר מצות צבור בעבודה זרה מנין. אמר קרא ואם נפש וילמד עליון מתחתון. אלא צבור בשאר מצות מנלן יליף מעיני מעיני. ורבי האי תורה אחת מאי עביד ליה. מיבעי ליה לכדתניא לפי שמצינו חלק הכתוב בין יחידים למרובים יחידים בסקילה וממונן פלט. מרובוין בסייף וממונן אבד. יכול נחלוק בקרבנותיהם תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם. משיח יכול מלך תלמוד לומר הכהן. אי כהן יכול כהן הדיוט תלמוד לומר משיח. אי משיח יכול משוח מלחמה תלמוד לומר הכהן המשיח שאין משיח אחר על גביו, מאי משמע כדאמר רבא הירך המיומנת שבירך ה"נ המשיח מיומן שבמשיחים. אמר מר משיח יכול מלך מלך פרהוא דמייתי שעיר הוא דמייתי. איצטיך סד"א על שגגת מעשה יביא שעיר על העלם דבר יביא פר קמ"ל. אם הכהן המשיח פרט לקודמת. והלא דין הוא ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה אינו מביא על הקודמת. משיח שאינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אינו דין שלא יביא על הקודמת. לא אם אמרת בנשיא שכן אין מביא חטאת מעבר תאמר במשיח שמביא חטאתו משעבר תלמוד לומר המשיח יחטא, חטא כשהוא משיח מביא כשהוא הדיוט אינו מביא. רבי שמעון אומר אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה חייב ואם משנתמנה פטור. משיח יכול גזרה עליו תלמוד לומר אםוכו' יחטא לכשיחטא. הורה כהן משיח לעצמו שוגג ועשה מזיד מזיד ועשה שוגג פטור שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת בית דין לצבור. מנהני מילי דתנו רבנן לאשמת העם הרי משיח כצבור מה צבור אין מביאין אלא על העלם דבר בשגגת מעשה אף משיח אינו מביא אלא על העלם דבר בשגגת מעשה. והלא דין הוא צבור מוציא מכלל יחיד ומשיח מוציא מכלל יחיד מה צבור אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. או כלך לדרך זו נשיא מכלל יחיד ומשיח מוציא מכלל יחידמה נשיא מביא בשגגת מעשה אף משיח יביא בשגגת מעשה. נראה למי דומה אם דומה לצבור נלמדנה מן הצבור. ואם דומה לנשיא נלמדנה מן הנשיא. צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי מה הצבור אין חייבין אלא על העלם דבר בשגגת מעשה אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר בשגגת מעשה. או כלך לדרך זו נשיא מביא שעירה בעבודה זרה ומביא אשם ודאי ומשיח מביא שעירה בעבודה זרה ומביא אשם ודאי. מה נשיא מביא בשגגת מעשהאף משיח מביא בשגגת מעשה תלמוד לומר לאשמת העם הרי משיח כצבור. אי מה צבור הורה ועשו אחרים כהוראתו חייבין אף משיח הורה ועשו אחרים כהוראתו יהא חייב תלמוד לומר והקריבעל חטאתו על מה שחטא הוא מביא ואין מביא על מה שחטאו אחירם. אמר מר משיח בפר ואין מביא אשם תלוי דכתיב וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג מי שחטאו ושגגתו שוה דכתיב לאשמת העם הרי משיח כצבור לאשמת העם עדכאן לא קאמר ליה אלא אשם כדי נסכה. הורה משיח בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו. הורה הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור שנאמר על חטאתו אשר חטא. ואין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכן המשיח ולא בעבודה זרה. מנלן דכתיב ונעלם דבר ולא כל הגוף. וכן המשיח דכתיב לאשמת העם הרי משיח כצבור ולא בעבודה זרה. דתנו רבנן לפי שיצתה ע"ז לידון בעצמה יכול יהו חייבין על עקירת מצוה כולה נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני מה להלן דבר ולא כל הגוף אף כאן דבר ולא כל הגוף:

אין בית דין חייבין אלא על העלם דברעם שגגת מעשה, דתנו רבנן ישנו יכול יהו חייבין על שגגת מעשה תלמוד לומר ישנו ונעלם דבר אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה וכן המשיח דכתיב לאשמת העם הרי משיח כצבור וכן בעבודה זרה דתנו רבנן לפי שיצתה עבודה זרה וכו'. משיח בעבודה זרה רבי אומר בשגגת מעשה וחכמים אומרים בהעלם דבר עם שגגת מעשה. ושוין שבשעירה כיחיד. ושוין שאין מביא אשם תלוי. מאי טעמא דרבי דכתיב וכפר הכהן על הנפש השוגגת. הנפש זה משיח. השוגגת זה נשיא. בחטאה בשגגה ר' סבר חטא זה בשגגת מעשה. ורבנן סברי זה מי שחטאתן בשגגה יצא משיח שאין חטאתו בשגגה אלא בהעלם דבר. ושוין שבשעירה כיחיד מנלן. אמר קרא אם נפש אחת אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח כולן בכלל נפש אחת הם. ושוין שאין מביא אשם תלוי היינו טעמא דרבי דאם כן לכתוב קרא על שגגתו למה לי אשר שגג. הא קמשמע לן עד דאיכא כל חטאתו בשגגה. ורבנן מי שחטאו בשגגה יצא משיח שאין כל חטאו בשגגה אלא בהעלם דבר:

והקריב על חטאתו מלמד שמביא חטאת לאחר שעבר. והלא דין הוא אם נשיא שמביא על שגגת מעשה אין מביא חטאתו משעבר. משיח שיאן מביא על שגגת מעשה אינו דין שלא יביא חטאתו משעבר. תלמוד לומר והקריב על חטאתו אשר חטא מלמד שמביא חטאתו משעבר יכול חטא עם הצבור יביא פר לעצמו. ודין הוא נשיא מוציא מכלל צבור ומשיח מוציא מכלל צבור מה נשיא חטא לעצמו מביא לעצמו מביא לעצמו חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור וכו'. לא אם אמרת בנשיא שמתכפר לו עם הצבור בי"ה תאמר במשיח שאין מתכפר לו עם הצבור בי"ה הואיל ואין מתכפר לו עם הצבור בי"ה יביא פר לעצמו תלמוד לומר והקריב על חטאתו אשר חטא הא כיצד חטא לעצמו מביא לעצמו חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור. פר יכול זקן תלמוד לומר בן. אי בן יכול קטן תלמוד לומר פר החטאת כיצד בן שלש כדברי חכמים. ר"מ אומר אף בן ארבע ובן חמש כשרין אלא שאין מביאין את הזקנים מפני הכבוד. ר' יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר ופר שני בן בקר תקח לחטאת אם ללמד שהן שנים הרי כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה אם כן למה נאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת בן שתי שנים.

דבר אחר לפי שנאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה יכול תקדים חטאת לעולה בכל מקום תלמוד לומר ופר שני תקח לחטאת. יכול תקדים עולה לחטאת בכל מעשה תלמוד לומר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה'. הא כיצד דם חטאת קודם לדם עולה מפני שמרצה. (אימורי) [אברי] עולה קודמין לאימורי חטאת מפני (שיש) [שהן] כליל לאישים. ר"ש אומר מה תלמוד לומר ופרשני אם ללמד שהן שנים הרי כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה אם כן למה נאמר ופרשני. שיכול שתהא נאכלת חטאת זו תלמוד לומר ופר שני שני לעולה. מה עולה אינה נאכלת אף חטאת זו אינה נאכלת. כיוצא בו אמר ר' יוסי והבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל פרים שנים עשר [על כל] ישראל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה (שעירי) [צפירי] חטאת שנים עשר הכל עולה לה', אפשר לומר חטאת עולה. אלא מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת. וכן היה רבי יהודה אומר על עבודה זרה הביאום. ר' שמעון אומר כל מקום שנאמר עגל בתורה סתם בןשנה שנאמר עגל וכבש בני שנה. בן בקר בן שתי שנים שנאמר עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה. תמימים אף בשנים. פר סתם בן שלש שנים ובני ארבע ובני חמש כשרין אלא שאין מביאין את הזקנים מפני הכבוד:

אם הכהן המשיח. שלא כדיני בשר ודם דינו של הקדוש ברוך הוא בשר ודם לצבור נושא פנים ליחיד אינו נושא פנים אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן הכהן המשיח יחטא והביא את הפר ואם כל עדת ישראל ישגו והקריבו הקהל. אם הכהן המשיח יחטא כהן המשיח מכפר וצריך כפרה. תני רבי חייא הואיל ומשיח מכפר וצבור מתכפר מוטב שיקדים מכפר למתכפר. תנן וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו. אם הכהן המשיח יחטא אמר ר' לוי עלובה מדינתא דאסיא פדגריס ודאיקוטטא ודאיקוטטא דחדא עינא וסניגוריא מקטרג בדיני נפשות. לאשמת העם אמר ר' יצחק משל לטושיטא של דוב שהיה אוכל סדורים של דוב אמר המלך הואיל ואכל סדורים של דוב תאכלנו דוב כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ושבנא נהנה מן ההקדשות תאכלנו אש. והביא את הפר אל פתח אהל מועד. אמר ר' יצחק משללמלך שכבדו אוהבו בדורון נאה ובגלוסקא נאה אמר המלך הניחו דורון על פתח פלטין כל מי שיוצא ונכנס יהא רואה אותו שנאמר והביא את הפר וגו':

והביא את הפר אף לאחר יום הכיפורים פר הוא מביא ואין מביא חליפין. והלא דין הוא ומה אם היחיד שלא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפור שוה קרבנו על כל מצות לקרבן מצות, יחידית משיח ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים אינו דין (שלא) שישוה קרבנו לקרבן מצות יחיד. נשיא יוכיח ששוה קרבנו עלכל המצות לקרבן יום הכפורים ולא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן יחיד. אף אתה אל תתמה על המשיח שאף על פי ששוה קרבנו על כל המצות לקורבן יום הכפורים לא ישוה קרבנו על כל מצות לקרבן מצות יחיד. אלא מפני מה נאמר והביא יכול יביא חליפין תלמוד לומר פרפר מביא ואין מביא חליפין. וסמך את ידו על ראש הפר לרבות פר יום הכפורים לסמיכה. והלא דין הוא ומה אם זה שאין טעון שני ודיוין ואין טעון אנא טעון סמיכה. פר יום הכפור שטעון שני וידווין וטעון אנא אינו דין שיטעון סמיכה. לא אם אמרת בזה שבא על עבירת מצוה ידועה תאמר בפר יום הכפורים שאינו בא על עבירת מצוה ידועה הואיל ואינו בא על עבירת מצוה ידועה לא יטעון סמיכה תלמוד לומר וסמך ידו על ראש הפר לרבות פר יום הכפורים לסמיכה:

ושחט את הפר לפני ה' בצפון. ולקח נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה מה לקיחה שנאמר להלן בכלי אף לקיחה שנאמר כאן בכלי. ולקח הכהן המשיח. אין לי אלא כהן משיח מנין לרבות כהן אחר. תלמוד לומר הכהן אם סופנו לרבות כהן אחר מה תלמוד לומר הכהן המשיח אלא מצוה שיקבל כהן משיח ואם קבל כהן הדיוט עבודתו כשרה. מדם הפר מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית. מן הפר דם מן הפר יקבל. מכאן אמרו נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול מן כלי ואספו כשר. דם מהפר יקבלנו דאי ס"ד מדם הפר כדכתיב מדם ואפילו מקצת דם והא אמר רב יהודה אמר רב השוחט צריך שיקבל כל דמו של פר שנאמר ואת כל דם הפר ישפוך והאי בשירים כתיב אם אינו ענין לשירים דהא ליתנהו דכולי דם תנהו ענין לקבלה וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין:

והביאו אותו כשר ולא פסול, אותו אל אהל מועד למעט קרבן מצות יחידית שלא ינתן דמו על מזבח הזהב. וטבל ולא המספג. וטבל והזה כל הזאה טבילה. אצבעו נאמר כאן אצבעו ונאמר להלן אצבעו מה אצבעו האמור להלן הימנית המיומנת שבימין אף אצבעו האמור כאן הימנית המיומנת שבימין. בדם שיהא בדם כדי טבילה [מעיקרא]. והזה ולא המטיף. והזה ולא הזורק מן הדם, מן הדם שבענין, שבע פעמים לא שבע טפים. שבע פעמים שיהא מונה שבע פעמים ולא אחת ושבע כדרך שמונה ביום הכפורים. לפני ה' יכול את כל הבית תלמוד לומר את פני הפרוכת. יכול על כל הפרוכת תלמוד לומר הקדש מלמד שמכוין כנגד הבדים:

אמר רב יהודה אמר שמואל השוחט צריך שיגביה סכין למעלה שנאמר ולקח מדם הפר ולא מדם הפר ו

דבר אחר. ודם הסכין במאי מקנח לה, אמר אביי בשפת מזרק כדכתיב כפורי זהב. אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא השוחט צריך [שיתן] ורידין לתוך כלי. אמר רבי זירא הצורם אזן הפר ואחר כך קבל דמו פסול שנאמר ולקח מדם הפר פר שהיה כבר. אשכחן קדשי קדשים קדשים קלים מנלן אמר רבא תניא שה תמים (כתוב ברמז קצ"ה). באצבעו ולקח שלא תהא קבלה אלא בימין, באצבעו ונתן מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין. אמר ר' שמעון וכי נאמר יד בקבלה הואיל ולא נאמר יד בקבלה קבל בשמאל כשר. אמר אביי במקרא נדרש לפניו ולאחריו קמיפלגי אמר אביי הא דרבי אלעזר בר רבי שמעון מפקא מדאבוה ומפקא מדרבנן דתניא ר' אלעזר בר' שמעון אומר כל מקום שנאמר אצבע בקבלה שינה בקבלה פסול בנתינה כשר. וכל מקום שנאמר אצבע בנתינה שינה בנתינה פסול בקבלה כר. והיכן נאמר אצבע בנתינה דכתיב ולקחת מדם הפר ונתתה על קרבנות המזבח באצבעך וקסבר מקרא נדרש לפניו אבל לא לפני פניו ולא לאחריו:

וטבל ולא מספג. בדם עד שיהא בדם וכו'. ואצטריך למיכתב וטבל ואצטריך למיכתב בדם, דאי כתב רחמנא וטבל הוה אמינא אף על גב דליכא שעור טבילה כתב רחמנא בדם. ואי כתב רחמנא בדם הוה אמינא אפילו מספג כתב רחמנא וטבל. מן הדם שבענין למעוטי שירים שבאצבע פסולין. תנא דבי ר' ישמעאל מפני מה נאמר יותרת ושתי כליות בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר של צבור משל למלך בשר ודם שכעס על אוהבו ממעט בסרחנונו מפני חיבתו. ותנא דבי רבי ישמעאל מפני מה נאמר פרוכת הקודש בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר. משל למלך ב"ו שסרחה עליו מדינה אם מעוט סרחה פמליא שלו קיימת אם רובה סרחה אין פמליא שלו קיימת:

כתוב אחד אומר את פני הפרכת וכתוב אחד אומר את פני פרוכת הקודש תני חזקיה רמז כל מקום שיש משיח יש ארון אין משיח אין ארון. וה' דברים חסר בית שני אש תמיד וארון ואורים ותומים ושמן המשחה ורוח הקודש מה טעם וארצה בו ואכבדה חסר ה' כתיב:

ונתן הכהן מן הדם שבענין על קרן קרנות הרי שתים ולמטה הוא אומר על קרן קרנות הרי ארבע דברי ר' שמעון. ר' יהודה אומר על המזבח אשר באהל מועד על קרבנות שבאהל מועד לרבות מזבח הקטרת שתהנך מזבח בקטרת. קטרת שתהא משל צבור. הסמים שיהו סממניה מתוכה. לפני ה' מה תלמוד לומר אמר ר' נחמן לפי שמצינו בפר יום הכפורים שעומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת בשעה שמזה יכול אף זה כן תלמוד לומר מזבח קטרת הסמים לפני ה' ואין הכהן לפני ה'. חטאת הצבור והיחיד טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות. היכי עביד ר' יוחנן ורבי אלעזר חד אמר נותן אמה אילך ואמה אילך. וחד אמר מחדד ויורדה כנגד חודו של קרן. אליבוא דרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר היא עצמה אינה נעשית אלא בחודה שלקרן כולי עלמא לא פליגי. כי פליגי אליבוא דרבי דתניא הדמים התחתונים נותנין מחוט הסיקרא ולמטה והעליונים מחוט הסיקרא ולמעלה. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר ב

דבר אחר בעולת העוף אבל חטאת בהמה היא בעצמה אינה נעשית אלא על גופה של קרן. מיתיבי חטאות הצבור והיחיד כיצד סדר מתן דמים שלהן היה עולה לכבש ופנה לסובב בא לו לקרן דרומית מזרחית טובל אצבעו הימנית המיומנת שבימין מן הדם שבמזרק וחומר בגודלו מכאן ובאצבע קטנה מכאן ומחטאויורד כנגד חודהשל קרן עד שיכלה כל הדם שבאצבעו וכן כל קרן וקרן. היכ קאמר מצוה בחדוה ואי עביד אמה אילך ואמה אילך לית לן בה. ואת כל הדם ישפוך מה תלמוד לומר הפר לרבות פר של יום הכפורים שטעון מתן דם ליסוד דברי רבי עקיבא. אמר רבי ישמעאל קל וחומר ומה אם מי שאין נכנס דמו חובה לפנים טעון יסוד. מי שנכנס דמו חובה לפנים אינו דין שיטעון יסוד. אמר רבי עקיבא ומה מי שאין נכנס דמו לא מצוה ולא חובה ולפני ולפנים טעון. יסוד. מי שנכנס דמו חובה לפנים בין לחובה בין למצוה אינו דין שיטעון יסוד. יכול יעכבנו תלמוד לומר וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח שלמו כל הכפרות כולן דברי רבי ישמעאל קל וחומר לפר כהן משיח מעתה ומה מי שאין נכנס דמו לפנים ולא חובה ולא מצוה טעון יסוד. זה שנכנס דמו לפנים בין למצוה בין לחובה אינו דין שיטעון יסוד. יכול יעכבנו תלמוד לומר ואתכל הדם ישפוך אל יסוד מזבח העולה נתקו הכתוב ועשאו שירי מצוה לומר שירים אינן מעכבין. אל יסוד מזבח העולה ולא מזבח הפנימי, אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבח של עולה. או אינו אלא מזבח של עולה יהא יסוד. אמר ר' ישמעאל קל וחומר ומה שירי חטאת שאין מכפרין ואין באין לכפר עטונין יסוד תחלה. עולה שמכפרת ובאה לכפר אינו דין שטעונה יסוד תהלה. אמר ר' עקיבא ומה שירים שאין מכפרין ואין באין לכפרה טעונין יסוד. עולה שבאה לכפרה אינו דין שטעונה יסוד תלמוד לומר אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבח של עולה. אמר מר אל יסוד מזבח העולה ולא מזבח הפנימי האי מיבעי ליה לגופיה. גופיה מאשר פתח אהל מועד נפקא אל יסוד מזבח העולה תן לה יסוד למזבח העולה. למאי הילכתא אי ס"ד כדכתיב לשירים שירים אבראי קעביד להו. מהו דתימא ליפך מיפך דבראי לגואי ודגואי לבראי הא אין לו יסוד לפנימי עצמו תלמוד לומר אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבח של עולה. או אינו אלא מזבח של עולה יהא יסוד, מי כתיב אל יסוד העולה אל יסוד מזבח העולה כתיב אי כתיב אל יסוד העולה הוה אמינא אזקיפא דיסוד השתא דכתיב אל יסוד מזבח העולה אגגא דיסוד. אמר ר' ישמעאל קל וחומר ומה שירים שאין (מעכבין) [מכפרת] טעונין גג יסוד תחלה עולה שמכפר אינו דין שטעונה גג יסוד יסוד. אמר ר' עקיבא קל וחומר ומה שירים אין מכפרין ואין באין לכפרה טעונה גג יסוד תחלה. עולה שמכפרת ובאה לכפרה אינו דין שטעונה גג יסוד תלמוד לומר אל יסוד מזבח תן יסוד למזבח של עולה. מאי בינייהו אמר רב אדא בר אהבה ר' ישמעאל סבר שירים מעכבין ור' עקיבא סבר אין מעכבין. רב פפא אמר דכ"ע שירים לא מעכבי והכא במצוי חטאת העוף קא מיפלגי מר סבר מעכבין ומר סבר אין מעכבין. ישפוך ולא יטיף ישפוך ולא יזה ישפוך ולא יזרוק. אל יסוד מזבח העולה ולא על יסוד מזבח הפנימי. והלא דין הוא מזבח החיצון זכה במתן דמים מזבח הפנימי זכה במתן דמים. מה מזבח החיצון מקום שנותן דם קרניו שם נותן דם יסודו וכו' וכשהוא אומר בעזרה אל יסוד מזבח שאין תלמוד לומר אלא ללמד אם שיריו לא קבל מזבח הפנימי שירי מזבח העולה מקבל.

דבר אחר וכי יש יסוד לפנים מעצמו אם כן למה נאמר אל יסוד מזבח העולה (שהוא) [תן] יסוד למזבח של עולה. אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זה יסוד מערבי. ואת כל חלב פר החטאת להבות פרי יום הכפורים לשתי כליות וליותרת הכבד. החטאת לרבות שירי ע"ז וכל האמרו בענין. ממנו מן המחובר. כאשר יורם משור זבח השלמים וכי מה מפורש בשור זבח השלמים שיאן מפורש כאן אלא מה שלמים לשמן אף זה לשמן מה שלמים מביאין שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם, אי מה שלמים טעונין הפרש אליה אף זה יטעון הפרש אליה תלמוד לומר משור זבח השלמים לשלמי צבור הקשיתיו ולא לשלמי כבש הקשיתיו. יהודה בן שמואל אומר מה שלמים מביאין שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם. אי מה זבחי שלמי צבור דוחין את השבת ואת הטומאה אף זה ידחה את השבת ואת הטומאה תלמוד לומר משור זבח השלמים לשלמי שור הקשיתיו ולא הקשיתיו לשלמי כבש. רבא אמר דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש מהכא כאשר יורם משור זבח השלמים, למאי הילכתא ליותרת הכבד ושתי כליות ושירי ע"ז ופר העלם דבר של צבור בגופיה לא כתיב ביה אלא בהקישא אתא ומפר כהן משיח הוא דגמר, להכי אצטריך כאשר יורם למהוי כמאן דכתיב ביה בגופיה דלא להוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. א"ל רב פפא לרבא ולכתוב בגופיה ולא ליקוש. אי כתב בגופיה ולא אקיש הוה אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד, וכי תימא אם כן ליקוש, ניחא ליה למיכתביה בגופיה מדאקיש ביה אקושי להכי כתב ואקיש דלא להוי דברה למד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש:

אמר ר' יהושע בן לוי וכי מה למדנו לפר כהן משיח משור זבח השלמים מעתה. אלא מקיש פר כהן משיח לשור זבח השלמים מה שור זבח השלמים עד שיהו מחשבותיו ומעשיו בבית החיצון אף פר כהן משיח עד שיהו מחשבותיו ומעשיו בבית החיצון. חומר בחלב מבדם ובדם מבחלב שהחלב מועלים בו וחייבין עליו משום פגול נותר וטמא מה שאין כן בדם. חומר בדם מבחלב שהדם נוהג בבהמה חיה ועוף בין טהורים בין טמאין והחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד. מנחני מילי אמר ר' ינאי דאמר קרא כאשר ורם משור זבח השלמים וכי מה למדנו משור זבח השלמים לפר כהן משיח, מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משיח מה פר כהן משיח יש בו מעילה אף שור זבח השלמים יש בו מעילה. א"ל ר' חנניא כעורה זו ששנה רבי כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה. אמר אביי אצטריך דאי כתב רחמנא כל חלב הוה אמינא חלב אין יותרת ושתי הכליות לא כתב רחמנא כאשר יורם. ואי כתב רחמנא כאשר יורם הוה אמינא אליה דליתיה בשור לא כתב רחמנא כל חלב. א"ל רב מרי לרב זביד אי אליה איקרי חלב לתסר באליה. א"ל עליך אמר כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשור וכשב ועז. והקטירם הכהן על מזבח העולה ולא על מזבח הפנימי, והלא דין הוא מזבח החיצון זכה במתן דמים ומזבח הפנימי זכה במתן דמים מה מזבח החיצון מקום מתן דם קרניו שם הקטר חלבים אף מזבח הפנימי מקום מתן דם קדשיו שם הקטר חלבים. הא מה אני מקיים לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה קדשים שלא זכה במתן דמים אבל קדשים שזכה במתן דמים הואיל וזכה במתן דמים יזכה בהקטר חלבים תלמוד לומר והקטירם הכהן על מזבח העולה ולא על מזבח הפנימי. את עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו והוציא מלמד שמוציאו כולו כשהוא שלם, יכול יוציאו שלם וישרפנו שלם תלמוד לומר ראשו וכרעיו מה ראשו וכרעיו האמור להלן על ידי נתוח אף כאן על ידי נתוח. אמר רבא דבר הלמד בגזרה שוה חוזר ומלמד בג"ש מדתניא וקרבו ופרשו והוציא מלמד שמוציאו שלם. יכול ישרפנו שלם נאמר כא ראשו וכרעיו ונאמר להלן ראשו וכרעיו מה להלן על ידי נתוח אף כאן על ידי נתוח. אי מה להלן בהפשט אף כאן בהפשט תלמוד לומר ועורו ופרשו. מאי תלמודא אמר רב פפא כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעוור. תניארבי אומר נאמר כאן עור ובשר ופרש ונאמר להלן עור ובשר ופרש מה כאן בנתוח שלא בהפשט אף להלן נתוח שלא בהפשט:

והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה חוץ לג' מחנות. או יכול חוץ למחנה אחת, כשהוא אומר בפר העדה אל מחוץ למחנה שאין תלמוד לומר שהרי כבר נאמר ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון אם כן למה נאמר מחוץ למחנה ליתן לו מחנה שניה. כשהוא אומר בדשן אל מחוץ למחנה שאין תלמוד לומר שהרי כבר נאמר אל מקום טהור אל שפך הדשן אם כן למה נאמר אל מחוץ למחנה ליתן לו מחנה שלישית:

אל מקום טהור שיהא מקומו טהור ואם טמא יטהרנו שיהא מקום מתוקן להם לכך. אל שפך הדשן שיהא שם דשן שיקדים את הדשן ששם יהו נותנין את הדשן. ר' אליעזר בן יעקב אומר שיהא מקומו משופך. ושרף אותו כשר ולא פסול. על העצים באש מה תלמוד לומר שיכול הואיל ונאמר שרפה בפנים ונאמר שרפה בחוץ מה שרפה האמורה בפנים בעצים כשרים למערכה אף שרפה האמורה בחוץ בעצים כשרים למערכה תלמוד לומר על עצים לרבות כל משמע אפילו תבן או בקש או בגבבא. באש ולא בסיד ולא ברמץ. ישרף אף על פי שאין שם דשן. ישרף אף על פי שמצית את האור בגופו:

כתיב ובת כהן כי תחל לזנות באש תשרף בפתיליה של אבר דכתיב באש תשרף לרבות כל שרפה הבאה מחמת אש. וכל היכא דכתיב באש לרבות כל שרפה הבאה מחמת אש והכתיב ושרף אותו על עצים באש ותניא באש ולא בסיד רותח, התם באש תשרף לבסוף כתיב שרפה לרבות כל שרפה הבאה מחמת האש. הכא כתיב ושרף אותו על עצים באש באש אין מידי אחרינא לא. התם נמי כתיב על שפך הדשן ישרף. ההוא מיבעי ליה לכדתניא ישרף אף על פי שאין שם דשן אף על פי שהצית האש ברובו. ואם הרי זה מוסיף על ענין ראשון כשתמצא לומר פר משיח ופר העדה עומדין פר משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו. עדת ישראל יכול בכל העדה הכתוב מדבר נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן בית דין אף עדה האמורה כאן בית דין. אי מה עדה האמורה להלן כ"ג אף עדה האמורה כאן כ"ג תלמוד לומר ואם כל עדת ישראל עדה המיוחדת לכל ישראל ואיזוזו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית. אמר ר' יוחנן מאה שישבו להורות לא נגמרה הוראה עד שיורו כולן שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל. אמר רב הונא בריה דרב יהושע תדע דאילו כל התורה כולה קיימא לן דרובא כי כולה דמי והכא כתב רחמנא כל עדת עד דאיכא כולה הילכך אפילו הן מאה. מתיב רב משרשיא אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לקבלה, מאי קראה במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו והא הכא דכתיב הגוי כולו ורובא ככולה דמי תיובתא דר' יוחנן תיובתא. אלא מאי כל עדת דאמר רחמנא הכי קאמר אם איתא כולה סנהדרין הרי הוראה ואי לא לא. הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו ואמר להם טועין אתם או שלא היה מופלא של בית דין שם או שהיה אחד מהם גר או ממזר או נתין או זקן שלא היה לו בנים הרי זה פטור נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן כולן ראוין להוראה אף עדה האמורה כאן עד שיהו כולן ראוין להוראה. מנלן אמר רב נחמן בר יצחק דאמר קרא ונשאו אתך בדומין לך. אמר אחד מהן איני יודע או שאמר להם טועין אתם יכול יהו חייבין תלמוד לומר עדת בני ישראל ישגו שכולן ישגו. יכול יהו חייבין על שגגת מעשה תלמוד לומר ישגו ונעלם דבר הא אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. מתוך שיצתה ע"ז לדון בעצמה יכול יהיו חייבין על שגגת מעשה שלה תלמוד לומר כאן מעיני ולהלן הוא אומר מעיני מה מעיני האמור להלן העלם דבר עם שגגת מעשה אף וכו'. הורו בית דין לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין ע"ז בתורה הרי אלו פטורין. הודו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין. כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור, יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות הרבים לרשות היחיד פטור, יש ע"ז בתורה אבל המשתחוה לעבודה זרה פטור הרי אלו חייבין שנאמר ונעלם דבר ולא כל הגוף. תנו רבנן ונעלם דבר ולא שתעלם כל המצוה כולה. הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת יוכל יהו פטורין. ואי בקיום מקצת פטורין ובעקירת כל הגוף פטורין במאי חייבין. תנא הכי קשיא ליה אימא איפכא דדבר כולה מילתא משמע. תלמוד לומר ונעלם דבר קרי ביה ונעלם מדבר. חזקיה אמר קרא ועשה אחת מכל מצות מכל ולא כל מצות, מצות תרתי משמע. אמר רב נחמן בר יצחק מצות כתיב. רב אשי אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה כי יפלא ממך דבר מה להלן מן הדבר ולא כל הדבר אף בהוראה מדבר ולא כל הדבר. מצות האמורות במשיח מצות האמורות כאן. מכל מצות ה' פרט לשמיעת הקול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו:

אשר לא תעשינה ואשמו כשם שנפרעים מן היחיד כך נפרעין מן הצבור. הורו וטעו מה שהורו יכול יהו חייבין תלמוד לומר ונודעה החטאת ולא שידעו החוטאים. אשר חטאו והקריבו חטאו שני שבטים מביאין שני פרים והשאר שלא חטאו מביאין על ידיהן פר. שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי חוטאין לכך נאמר הקהל לחייב על כל קהל וקהל דברי ר' יהודה. רבי שמעון אומר שבעה שבטים שחטאו מביאין שבעה פרים ובית דין מביאין על ידיהן פר. נאמר למעלה קהל ונאמר למטה קהל מה קהל האמור למעלה בית דין אף קהל האמור למטה ביתדין ולא צבור. ר' שמעון בן אלעזר אומר משמו חטאו ששה שבטים והן רובן או שבעה שבטים אף על פי שאין רובן של קהל מביאין פר. אמר מר ונודעה החטאת ולא שידעו החוטאין. מאן תנא אמר רב יהודה אמר רב דלא כרבי אליעזר דתניא אמר רבי אליעזר מה נפשך אכל חלב חייב אכל נותר חייב. רב אשי אמר אפילו תימא ר' אליעזר שאני הכא דכתיב אשר חטאו עליה. מאי טעמא דר' יהודה קסבר ארבע קהלי כתיבי קהל הקהל קהל הקהל. חד לחייב על כל קהל וקהל. וחד להוראה תלויה בבית דין ומעשה תלוי בקהל. וחד (לגזירה שוה) [לגרירה]. וחד לשבט שעשה בהוראת בית דין. ור' שמעון תלתא קראי כתיבי הקהל קהל מעיני הקהל אורחיה דקרא הוא כדאמרי אינשי מעיני דפלניא. חד לבית דין. וחד לחייב על כל קהל וקהל. וחד נאמר קהל למעלה ונאמר קהל למטה מה להלן בית דין עם הצבור אף כאן בית דין עם הצבור. ורבי מאיר קהל הקהל לא דריש הלכך תרי קהלי כתיבי. חד לגופיה וחד לגזרה שוה. ורבי שמעון בן אלעזר מאיטעמא כתיב והיה אם מעיני העדה אלמא אפילו מעוטא כתיב מעיני וכתיב כי לכל העם בשגגה למלימרא דרוב צבור אין מעוט לא הא כיצד עשו ששה והן רובו או שבעה אף על פי שאין רובן חייבין. ור' שמעון ור' מאיר הוראה תלויה בבית דין ומעשה תלוי בקהל מנא להו. אמר אביי אמר קרא והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה עד שתעשה שגגה על ידי אחרים. רבא אמר כי לכל העם בשגגה. וצריכא דאי כתב רחמנא והיה אם מעיני העדה הוה אמינא אפילו מיעוטא כתב רחמנא כי לכל העם בשגגה, ואי וכו' הוה אמינא בית דין בהדי רובא כתב רחמנא והיה אם מעיני העדה. והא כי כתיבי הני קראי בעבודה זרה הוא דכתיבי יליף עיני מעיני. הורו בית דין שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר. מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה ושעירה. שוגגין ועשו מזידין פטורים. הורו ביתדין ועשו כל הקהל או רובן על פיהן מביאין פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר י"ב שבטים מביאין י"ב פרים. ובעבודה זרה י"ב פרים וי"ב שעירים. רבי שמעון אומר י"ג פרים וי"ג שעירים. פר ושעיר לבית דין. הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או רובן על פיהן מביאין פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר שבעה שבטים שחטאו מביאין שבעה פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר, שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידיהן פר, שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאין ר"ש אומר מביאין שמונה פרים. ובעבודה זרה שמונה פרים ושמונה שעירים פר ושעיר לכל שבט ושבט ופר ושעיר לבית דין. הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט לע פיהם אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין. ובהוראת בית דין הגדול אפילו שאר שבטים חייבין דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים אין חייבין אלא על הוראת בית דין הגדול שנאמר עדת ישראל ולא עדת אותו השבט. מאן חכמים ר"ש. דאי ר' מאיר בעי רובא ושמע מינה שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול לר"ש מייתי. ור' יהודה ור"ש שבט אחד דאקרי קהל מנא להו אמר רב אחא בר יעקב דכתיב ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים שמע מינה הכי קאמר רחמנא השתא אתיליד לך קהלא אחרינא דהוא בנימין. ודילמא הכי קאמר ליה רחמנא לכי את יליד לך בנימין דהוה י"ב דאיקרי קהל, א"ל השתא שני שבטים איקרי קהל י"א מיבעיא:

וסמכו זקני העדה את ידיהם יכול זקני השוק תלמוד לומר עדה. אי עדה יכול קטני עדה תלמוד לומר העדה המיוחדין שבעדה. וכמה הן וסמכו שנים זקני שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה דברי ר' יהודה. ר"ש אומר זקני שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עוד אחד הרי כאן שלשה. לר"ש הכתיב וסמכו ההוא מיבעי ליה לגופיה, ור"י לגופיה לא צריך דאם כן ליכתוב זקני העדה את ידיהם על ראש. ורבי שמעון אי כתב הכי ה"א על בסמוך, ורבי יהודה גמר ראש ראש מעולה:

וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר פר טעון סמיכה ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה דברי רבי יהודה. ר"ש אומר פר טעון סמיכה בזקנים ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה בזקנים אלא באהרן. ורמינהו וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי חי טעון סמיכה ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה דברי ר' יהודה. ר"ש אומר החי חי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים. אמר רב ששת ותסברא הך קמייתא מתרצתא היא והאמר ר"ש סמיכה בבעלים בעינן, אלא תריץ הכי פר טעון סמיכה ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה דברי רבי יהודה. ר"ש אומר החי חי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים והכי קא"ל ר"ש לר' יהודה שעירי ע"ז בעי סמיכה ואי שמיע לך דלא בעי סמיכה באהרן הוא דשמיע לך ומיעוטא הוא. ורבי יהודה למה לי למעטינהו מקראי והא אמר רבינא גמירי שתי סמיכות בצבור סימנא בעלמא. ור"ש שעירי ע"ז דבעו סמיכה מנא ליה. נפקא ליה מדתניא וסמך ידו על ראש השעיר לרבות שעיר נחשון לסמיכה דברי רבי יהודה. ר"ש אומר לרבות שעירי עבודה זרה לסמיכה שהיה ר"ש אומר כל חטאת שנכנס דמה לפנים טעונה סמיכה למה לי שהיה סימנא בעלמא. ואימא שעיר הנעשה בפנים דומיא דשעיר נשיא דמכפר על עבירת מצוה ידועה. ולרבינא דאמר גמירי שתי סמיכות בצבור קראי למה לי, איצטריך הילכתא ואצטריך קרא דאי מקרא הוה אמינא זבחי שלמי צבור וכו':

ושחט את הפר לפני ה' בצפון. את פני הפרוכת מה פרוכת האמור להלן פרוכת הקודש אף פרוכת האמור כאן פרוכת הקדש. ועשהלפר כאשר עשה לפר וגו' הפר הראשון שיהא ראשון לפר העדה לכל מעשיו. פר כהן משיח ופר העדה עומדין פר כהן משיח קודם לפר העדה לכל מעשיו. הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים מכפר למתכפר וכן הוא אומר וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל:

ועשה לפר כאשר עשה מה תלמוד לומר לכפול בהזאות ללמד שאם חסר אחת מן המתנות לא עשה כלום. ואין לי אלא מתן שבע שמעכבת בכל מקום מתן ארבע מנין תלמוד לומר כן יעשה. לפר זה פר יום הכפוים. כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח. החטאת אלו שעירי ע"ז. יכול שאני מרבה אף שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים תלמוד לומר החטאת כן יעשה לו. ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שרבה הכתוב ומעט מרבה אני את אלו שמכפרין על עבירת מצוה ידועה ומוציא אני את אלו שאין מכפרין עלן עבירת מצוה ידועה. וכפר אף על פי שלא סמך. ונסלח אף על פי שלא נתן שירים. ומה ראית לפסול בהזאות ולהכשיר בסמיכה ושירים. אמרת פוסל אני בהזאות שמעכבות בכל מקום ומכשיר אני בשירים וסמיכה שאין מעכבות בכל מקום. מתן שבע שמעכב בכל מקום היכא. אמר רב פפא בפרה ובנגעים. מתן ארבע מנין תלמוד לומר כן יעשה. מאי שנא מתן שבע דכתיבן וכפילן מתן ארבע נמי כתיבן וכפילך. אמר ר' ירמיה לא נצרכה אלא לר"ש. דתניא למעלה אמר קרן קרנות שתים למטה אמר קרן קרנות ארבע דברי ר"ש. רבי יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר על קרנות המזבח אשר באהל מועד לרבות כל קרבנות שבאהל מועד. ור' יהודה האי כן יעשה מאי עביד ליה לכדתניא לפי שלא למדנו לפר יום הכיפורים לסמיכה ושירי הדם מנין תלמוד לומר כן יעשה. ולפר יום הכפורים לא למדנו הא אמרת לפר זה פר יום הכפורים. אצטריך סד"א ה"מ עבודה דמעכבת כפרה אבל עבודה דלא מעכבת כפרה אימא לא קמ"ל. ור"ש האי באהל מועד מאי עביד ליה מיבעי ליה שאם נפתחה התקרה של היכל לאהיה מזה. ואידך מאשר. ואידך אשר לא דריש. אביי אמר לרבי יהודה נמי אצטריך סלקא דעתך אמינא מידי דהוה אסמיכה ושירי הדם דאף על גב דכתיבי וכפילי לא מעכבן מתן מתן ארבע נמי לא תעכב קמ"ל:

לפר זה פר כהן משיח. למאי הילכתא לעכב. לפר זה פריום הכפורים למאי הילכתא לעכב:

פשיטא חוקה כתיבוא ביה. אמר רב נחמן לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר כי כתיבואן חוקה אדברים הנעשין בבגדי לבן בפנים אבל דברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ הקדים מעשה לחברו מה שעשה עשוי. אימא מדכסדרן לא מעכבן הזאות נמי לא ליעכבו קמ"ל. מתקיף לה רב פפא ומי מצית אמרת הכי והתניא וכלה מכפר אם כפר כלה אם לא כפר לא כלה דברי ר' עקיבא. אמר ר' יהודה מפני מה לא נאמר אם כלה כפר ואם לא כלה לא כפר שאם חסר אחת מן המתנות לא עשה כלום. אלא אמר רב פפא לא נצרכה אלא לאת בדם ובטבילה את. אמר רב אחא בר יעקב לא נצרכה אלא להכשיר אמין שבאצבע בדם שיהא בדם שעור טבילה מעיקרא. וטבל ולא מספג. וצריך למיכתב וטבל וצריך למכתב בדם. דאי כתב רחמנא וטבל ה"א אף על גב דליכא שעור טבילה מעיקרא כתב רחמנא בדם. ואי כתב רחמנא בדם ה"א אפילו מספג כתב רחמנא וטבל. מזבח קטרת הסמים למה לי. שאם לא נתחנך המזבח בקטרת הסמים לא היה מזה. תניא כוותיה דרב פפא ועשה כאשר עשה מה תלמוד לומר לפר לרבות פר יום הכפורים לכל מה שאמור בענין דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר קל וחומר ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן הושוו מעשים למעשים. מקום שהושוה קרבן אינו דין שישוו מעשים למעשים. אלא מה תלמוד לומר לפר זה פר העלם דבר של צבור. לפר זה פר כהן משיח. מאילא הושוה קרבן לקרבן פר העלם דבר ושעירי יום הכפורים והכי קאמר ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי שעיר הושוו מעשים למעשים למאי דכתיב בהו. מקום שהושוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי פר אינו דין שהושוו מעשים למעשים למאי דכתיב בהו. ואתא ליה פר יום הכפורים וטבילה מפר כהן משיח ושעיר יום הכפורים מהאי קל וחומר. ואתא ליה שעיר יום הכפורים משעיר ע"ז מקל וחומר מפר העלם ושעיר של יום הכפורים. ושעיר של יום הכפורים גופיה מנלן מפר יום הכפורים ושעירי ע"ז והכי קאמר ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי שעיר הושוו מעשים למעשים למאי דכתיב בהו, מקום שהושוה קרבן לקרבן דהאי (שעיר) [פר] והאי (שעיר) [פר] אינו דין שהושוו מעשים למעשים. וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר אין. לפר זה פרהעלם דבר הא בגופיה כתיב. אמר רב פפא משום דבעי אגמורי פר העלם דבר של צבור ביותרת ושתי הכליות לשעירי ע"ז ופר העלם דבר של צבור דלא כתיב ביה בהיקשא אתי אצטריך לפר ולמהוי כמאן דכתיב ביה בגופיה. דלא תהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. תניא כוותיה דרב פפא ועשה כאשר עשה מה תלמוד לומר לפר לפי שנאמר והם הביאו את קרבנם לפני ה' וחטאתם חטאתם אלו שעירי ע"ז. שגגתם זה פר העלם דבר. חטאתם על שגגתם אמרה תורה חטאתם הרי לך כשגגתם. שגגתם מהיכן למדת לא בהיקש. דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. אלא מה תלמוד לומר לפר זה פר העלם דבר לפר זה פר כהן משיח. אמר מר חטאתם אלו שעירי ע"ז תיפוק לי' מקרא קמא דאמר מר החטאת אלו שעירי ע"ז. אמר רב פפא אצטריך סד"א ה"מ הזאות דכתיבי בגופיה אבל יותרת ושתי כליות דלא כתיבי בגופיה אימא לא קמ"ל א"ל רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא והאי תנא לרבות פר יום הכפורים לכל מה שאמור בענין קאמר. תנאי היא תנא דבי רב מרבי כי הכי ותנא דבי רבי ישמעאל לא מרבי כי הכי:

והוציא את הפר אל מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות. ושרף אותו כשר ולא פסול. כאשר שרף את הפר הראשון מכאן אמרו פר המשיח ופר העדה עומדין פר המשיח קודם לפר העדה לכל מעשיו. יכול אף שעירי עבודה זרה יקדמוהו ודין הוא אם פר יחידי קודמתו פר ושעיר לא יקדמוהו. תלמוד לומר הפר הראשון ואין שעירי ע"ז ראשונים. חטאת הקהל בנאו בנין אב לכל חטאת הקהל שתשרף. יכול אף שעירי הרגלים תלמוד לומר הוא. ומה ראית לרבות שעירי עבודה זרה ולהוציא את שעירי הרגלים אחר שרבה הכתוב ומעט מהאלו מיוחדים שהן באין על עבירת מצוה ידועה יצאו שעירי רגלים שאין באין על עבירת מצוה ידועה. והלא שעיר יום הכפורים אינו בא על עבירת מצוה ידועה וטעון שרפה. מה זה מיחד שדמו נכנס לפני ולפנים יצאו שעירי רגלים שאין דמם נכנס לפני ולפנים. חטאת שיהו כל מעשיו לשם חטאת. הוא פרט לשחטו שלא לשמו:

אשר נשיא יחטא. רבן יוחנן בן זכאי אומר אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו. אם על שגגתו מביא חטאת אין צריך לומר על זדונו. אם נשיא מביא קרבן על שגגתו אין צריך לומר הדיוט. מתקיף לה רב אחא בריה דרבא אלא מעתה דכתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ובירבעם כתיב ביה אשר חטא ואשר החטיא הכי נמי דאשרי הדור הוא. שאני הכא דשני קרא בדבוריה. נשיא יכול נשיא שבט כנחשון בן עמידנדב תלמוד לומר מכל מצות ה' אלקיו ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה' אלקיו מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלקיו אף כאן נשיא שאין על גביו אלא ה' אלקיו. בעא מניה רבי מרבי חייא כגון אני מהו בשעיר א"ל הרי צרתך בבבל. איתיביה מלכי ישראל ומלכי בית דוד אלו מביאין לעצמן ואלו מביאין לעצמן התם לא כייפי להדדי. רב ספרא מתני הכי מדמיכף כייפי להו. בעא מניה רבי מרב כגון אני מהו בשעיר אמר ליה התם שבט הכא מחוקק ותני לא יסור שבט מיהודה זה ראש גלות שבבבל שרודה את ישראל במקל, ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. אשר נשיא יחטא פרט לקודמות. והלא דין הוא ומה משיח שמביא חטאתו משעבר אינו מביא על הקודמות. נשיא שאין מביא חטאתו משעבר אינו דין שלא יביא על הקודמות. מה למשיח שכן אינו מביא בשגגת מעשה תאמר בנשיא שמביא בשגגת מעשה תלמוד לומר אשר נשיא יחטא כשיחטא כשהוא נשיא ולא כשיחטא והרי הוא הדיוט. אשר נשיא יחטא יכול גזירה ת"ל אם הכהן המשיח יחטא לכשיחטא. אמר מר יכול גזירה מהיכאתיתי אין דכתיב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם בשורה הוא להן שנגעים באים עליהן דברי ר' יהודה, אשר נשיא יחטא פרט לחולה משום דה"ל חולה אידחי ליה מנשיאותיה. אמר ר' אבדימי בר חמא פרט לנשיא שנצטרע שנאמר וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית, מדקאמר בבית החפשית מכלל דעד השתא עבד הוה. אין כי הא דרבן גמליאל ור' יהושע הוו קאזלי בספינתא בהדיר' יהושע הוה פיתא וסולתא בהדי רבן גמליאל הוה פיתא. שלים פיתא דרבן גמליאל סמך על סולתיה דרבי יהושע. א"ל מי ידעת דאית לן עיכובא כולי האי דאייתת נמי סולתא א"ל כוכב אחד יש שעולה אחד לשבעים שנה ומתעה את הספנים אמרתי שמא יעלה ויתענו א"ל כל כך יש בידך ואתה יורד בספינה א"ל עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידין שיש ביבשה רבי אלעזר (בן) חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא שיודעין לשער כמה טפין יש בים ואין להן לא פת לאכול ולא בגד ללבוש, נתן דעתו להושיבן בראש, כשעלה ליבשה שלח אליהם ולא באו חזר ושלח להן ובאו אמר להם כמדומין אתם ששררות אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם שנאמר וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה. אשר נשיא יחטא כשהוא נשיא אין כשהוא הדיוט לא. והלא דין הוא ומה משיח שאינו מביא בשגגת מעשה מביא חטאתו משעבר. נשיא שמביא בשגגת מעה אינו דין שיביא חטאתו משעבר. תלמוד לומר אשר נשיא יחטא כשהוא נשיא אין כשהוא הדיוט לא. קל וחומר למשיח מעתה ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה וכו' אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה לא כל שכן ת"ל והקריב על חטאתו אשר חטא מלמד שמביא חטאתו משעבר:

ועשה אחת ועשה הנה לחייב על כל אחת ואחת שאם אכל חלב וחלב שם אחר בשני העלמות חייב שתים שני שמות בהעלם אחר חייב שתים. אמר ליה רמי בר חמא לרבחסדא בשלמא שם אחר בשני העלמות חייב שתים דהעלמות מחלקין. אלא שני שמות בהעלם אחד אמאי חייב שתים הא בעינא העלמות וליכא. אמר רבי שמעון בן לקיש משום בן טומנאי הכא במאי עסקינן כגון שאכל בשני תמחויין ואליבא דרבי יהושע דאמר תמחויין מחלקין:

חלב ודם בין בהעלם אחד בין בשני העלמות חייב חטאת. סקילה וסקילה משם אחר בשני העלמות או משני שמות בהעלם אחד חיב שתי חטאות. סקילה ושרפה בין בהעלם אחד בין בשני העלמות חייב שתי חטאות. מצות ה' ולא מצות המלך ולא מצות בית דין. מצות האמורות במשיח מצות האמורות בעדה הן מצות האמורות כאן. מכל מצות ה' ולא כל מצות ה' פרט לשמיעת קול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. אשר לא תעשינה בשגגה מלמד שמביא על שגגת מעשה. ואשם מלמד שמביא אשם תלוי. והלא דין הוא ומה אם היחיד שאין מביא על הודעו זכר מביא אשם תלוי נשיא שמביא על הודעו זכר אינו דין שמביא אשם תלוי. משיח יוכיח שמביא על הודעו זכר ואין מביא אשם תלוי. ואף אתה אל תתמה על הנשיא שאף על פי שמביא על הודעו זכר לא יביא אשם תלוי. ת"ל ואשם מלמד שמביא אשם תלוי. דין אחר יחיד מוצא מכלל צבור ונשיא מוצא מכלל צבור מה יחיד מביא אשם תלוי אף נשיא מביא אשם תלוי. או כלך לדרך זו משיח מוציא מכלל צבור ונשיא מוציא מכלל צבור מה משיח אין מביא אשם תלוי אף נשיא לא יביא אשם תלוי ונראה למי דומה דנין מי שמביא על שגגת מעשה ממי שמביא על שגגת מעשה ואל יוכיח משיח שאין מביא על שגגת מעשה. או כלך לדרך זו דנין דבר שמביא על הודעו זכר ממי שהוא מביא על הודעו זכר ואל יוכיח יחיד שאינו מביא על הודעו זכר ת"ל ואשם מלמד שמביא אשם תלוי:

הודע לו ולא שאמרו לו אחרים. אין לי אלא בזמן שאמרה שפחה ומנין אפילו אמרה לו אשה. אוציא את שאמרה לו אשה שאין אשה כשרה לעדות. מנין אפילו אמרו לו קרובים אוציא את שאמרו לו קרובים שאין כשרין להעיד. מנין אפילו אמר לו עד אחד אוציא את שאמר לו עד אחד שאין מחייבו ממון אלא שבועה מנין אפילו אמרו לו שנים ת"ל הודע לו אליו ולא שיודיעוהו אחרים, או יכול אף על פי שאינו מכחיש ת"ל או הודא אליו והביא. אביא את שאמרו לו שנים שכן מחייבין אותו מיתה ומנין אפילו אמר לו עד אחד. אביא את שאמר לו עד אחד שכן מחייבו שבועה מנין אפילו אמרו לו שנים קרובים אביא את שאמרו לו קרובים שכן כשרים להעיד במקום אחר מנין אפילו אמרה לו אשה אפילו אמרה לו שפחה ת"ל או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה. והביא את קרבנו אמר רבי מאיר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל. א"ל רבי יהודה וכי היאך אומר לו עמוד והתודה והוא אומר לא חטאתי. אמר רבי שמעון ואם אמר מזיד אני פטור ר' מאיר אומר אם אמר מתחלה מזיד אני שומעין לו אבל אם היה דן עמהן כל היום ולבסוף אמר מזיד אני אין שומעין לו. כיוצא בו אמר רבי מאיר אמרו (מזיד) [נזיר] אתה ואמר תנאי היה בלבי שומעין לו אבל אם היה מונע כל היום ובאחרונה אמר תנאי היה בלבי אין שומעין לו:

תנו רבנן או הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים יכול אף על פי שאין מכחישן תלמוד לומר או הודע אליו מכל מקום. במאי עסקינן אי נימא בב' ואין מכחישן קרא בעי אלא לאו בחד וקתני כי אין מכחישו מהימן. או הודע אליו כתיב ידיעה גבי יחיד וגבי נשיא וגבי צבור. וצריכי דאי כתב קרא גבי יחיד הוה אמינא כולהון מיחיד לא אתיא דאיכא למיפרך מה ליחיד שכן כל קרבנו נקבה. יחיד מנשיא לא אתיא שכן אינו בשמיעת קול. צבור מנשיא לא אתיא מה לנשיא שיש בקרבנו נקבה. [יחיד ונשיא] מצבור לא אתיא שכן אינם חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. יחיד מנשיא וצבור לא אתיא מה להנך שכן אינם בשמיעת קול. צבור מניא ויחיד לא אתיא שכן יש בקרבנו נקבה. נשיא מיחיד וצבור לא אתיא מה להנך שכן אינם עשויין להשתנות. תאמר בנשיא שעשוי להשתנות, אלא אמר אביי מהכא מכדי מצות מצות קא ילפי מהדדי למה לי דכתיב שלש ידיעות אם אינו ענין לגופייהו דהא גמרי להו מצות מצות תנהו ענין להיכא דכי ידע ליה בתר יום הכפורים דמייתי חטאת אימא כי וכו' דיום הכפרוים לא על הדין חטא קא אתי אבל אשם תלוי דעל הדין חטא קאתי אימא לך הכי נמי דמכפר וכי מתיידע ליה בתר דמייתי אשם תלוי לא מייתי חטאת וכו' אשם תלוי למה בא אמר רבא להגן עליו מן היסורין. אשר חטא בה חלב ונותר לפניו אכל אחת מהם ואינו יודע איזה מהם אכל. אשתו נדה ואחותו בבית ושגג באחת מהם ואינו יודע באיזה מהם שגג. שבת ויה"כ ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. א"ר אליעזר מה נפשך אם חלב אכל חייב אם נותר אכל חייב אם אשתו בעל חייב אם אחותו בעל חייב אם בשבת עשה מלאכה חייב אם ביום הכפורים עשה מלאכה חייב א"ל ר' יהושע האי בה מאי עביד ליה מיבעי ליה פרט למתעסק. מתעסק דמאי אי בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה דהא אמר נחמן אמר שמואל מתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה. אלא מתעסק דשבת דפטור מ"ט מלאכת מחשבת אסרה תורה. לרבא משכחת לה כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר. לאביי משכחת לה כגון שנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר. דאיתמר נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור מ"ט הא לא איכון לשם חתיכה. לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אביי אמר חייב הא איכוין לשם חתיכה בעלמא. רבא אמר פטור הא לא איכויין לשם חתיכה דאיסורא דכי איכוין לחתיכה דתלוש איכוין. אמר ר' יוסי לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור שאני אומר מקצת מלאכה עשה היום ומקצת מלאכה עשה למחר. על מה נחלקו על העושה מלאכה בתוך היום ואינו יודע אם בשבת עשה או ביום הכפורים עשה ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. תניא א"ל ר' יוסי דקדקתם אחרי א"ל הגביה בין השמשות מהו. א"ל דקדקתם אחרי ולא הועלתם כלום מקצת הגבהה שנאמר כי תחטא ולא ידע פרט לזה שידע שחטא. א"ל ר"ש הוא עצמו שמביא אשם תלוי שנאמר ועשה ולא ידע והלא לא ידע במה חטא אבל ספק אכל חלב ספק לא אכל צא ושאול עליו אם מביא אשם תלוי אם לאו. מאי הוי עלה ת"ש דתניא חטא ואינו יודע במה חטא ספק חטא מביא אשם תלוי. מאן שמעת ליה דאמר חטא ואינו יודע מה חטא מביא אשם תלוי ר"ש וקתני סיפא ספק חטא ספק לא חטא מביא אשם תלוי ש"מ סבירא ליה לר"ש ספק חטא ספק לא חטא מביא אם תלוי:

רבי שמעון שזורי אומר לא נחלקו על דבר שהוא משני שמות שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. ור' יהודה אומר אף על דבר שהוא משום שם אחד היה רבי יהושע פוטרו. כיצד שתי נשיו נדות ושתי אחיותיו עמו בבית נתכוון לבוא עלן זו ובא על זו. תאנים וענבים לפניו נתכוון ללקט תאנים ולקט ענבים ענבים ולקט תאנים שחורות ולקט לבנות לבנות ולקט שחורות ר' אלעיזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. תמה אני אם יפטור בה ר' יהושע א"כ למה נאמר בה פרט למתעסק. והביא אף לאחר יום הכפורים. קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו. יכול לא יצא בקרבנו של אביו שהפריש מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה ת"ל קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן של אביו. יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזירות. אבל יוצא במעות שהפריש אביו אפילו מן החמורה על הקלה או מן הקלה על החמורה שהרי אדם מגלח על (מצור נזירות) [מעות אביו בנזירות] בזמן שהן סתומי ולא בזמן שהן מפורשים. ת"ל קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו. יכול לא יצא במעות שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה אבל יוצא בקרבן שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה ת"ל קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאו. יכול לא יצא בבהמה שהפריש לעצמו מן הקלה על החמורה ומן החמורה על הקלה ומן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה שכן אם הפריש בהמה על החלב והביא על הדם או על הדם והביא על החלב שהרי לא מעל ולא כפר. אבל יצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה שכן אם הפריש לעצמו מעות של החלב והביא על הדם או על הדם והביא על החלב שהרי מעל וכפר ת"ל קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאתו:

שעיר ולא שעירת עזים ולא חילופה. והלא דין הוא ומה אם היחיד שלא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים שוה על כל המצות לקרבן מצוה יחידית. נשיא ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים אינו דין שישוה קרבנו לקרבן מצוה יחידית. משיח יוכיח ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים ולא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית. לא אם אמרת במשיח שאין מביא זה וזה מן הצאן תאמר בנשיא שמביא זה וזה מן הצאן הואיל ומביאזה וזה מן הצאן שוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית. תלמוד לומר שעיר ולא שעירת עזים ולא חילופה. זכר ולא נקבה. תמים ולא בעל מום:

וסמך ידו על ראש השעיר. לרבות שעיר נחשון לסמיכה רברי ר"י. ר"ש אומר לרבות שעירי עבודה זרה לסמיכה שהיה ר"ש אומר כל חטאת צבור שרמה נכנס לפנים טעון סמיכה. שחט אותו ולא תמורתו. כשהוא אומר למטה ושחט אותה ולא חילופה ולא ולדה ולא תמורתה. מכאן היה ר' ישמעאל אומר חמש חטאות הן מתות. ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושכפרו בעליה ושעברה שנתה. ואי אתה יכול לומר ולד חטאת בצבור שאין הצבור מביאה נקבה. ואין תמורת חטאת בצבור שאין הצבור ממירין. ולא חטאת שמתו בעליה שאין צבור מתים. שכפרו בעליה ושעברה שנתה יכול יהו מתות בצבור אמרת לאו ילמדו סתימות ממפורשות מה מפורשות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור אף שכפרו בעליה ושעברה שנתה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור:

ושחטו אותו במקום אשר ישחט את העולה. היכן נשחטו בצפון אף זה בצפון. וכי מכאן אני למד והלא כבר נאמר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת ולמה יצא מעתה לקבעו שאם לא נשחט בצפון פסול. אתה אומר לכך יצא או לא יצא ללמד שאין טעון צפון ת"ל במקום אשר ישחט. ואין לי אלא זו בלבד מנין לרבות כל חטאות שלא תהא שחיטתה אלא בצפון וכו' או אינו מביא אלא כיוצא בזה מה זה מיוחד חטאת זכר קבוע מכפר ובא מן הצאן ובא על חטא ידוע אף איני מרבה אלא כיוצא בו. את מה אני מרבה את שעירי עבודה זרה שהם חטאת זכר וקבועים ומכפרים ובאים מן הצאן ובאים על חטא ידוע וכו'. כשהוא אומר תשחט לרבות שעירי רגלים שהם חטאות קבועים מכפרים ובאים מן הצאן אבל אינם באים חטאת זכר קבועים ומכפרים ואינן באים מן הצאן ובאים על חטא ידוע אבל אינה באה זכר או שעירי יום הכפורים שהן חטאת זכר קבועה מכפרת ובאה מן הצאן אבל אינו בא על חטא ידוע שקול הוא ויבואו שניחם כשהוא אומר תשחט לרבות חטאת מטמא מקדש שהיא חטאת מכפרת ובאה מן הצאן ובאה על חטא ידוע אבל אינה באה זכר ואינה באה קבועה. או חטאת נזיר שהיא חטאת קבוע ומכפרת ובאה מן הצאן אבל אינה באה זכר ואינה באה על חטא שקול הוא ויבואו שניהם כשהוא אומר תשחט לרבות מצורע שאינה חטאת קבוע מכפרת. אחר שרבינו דברים שהן כיוצא בו ודברים שאינן כיוצא בו למה יצאת מעתה לקבעו שאם לא נשחט בצפון פסול. יכול זה בלבד אם לא נשחט בצפון יהא פסול אבל כל שאר חטאות מצוה לשחטן בצפון ואם לא נשחט בצפון יהו כשרות. ת"ל ושחט את החטאת במקום העולה בנין אב לכל חטאות שאםלא נשחטו בצפון יהו פסולין. חטאת שיהו כל מעשיו לשם חטאת פרט לששחטו שלא לשמו. באצבע ולקח שיקבל בימין באצבעו ונתן שיתן בימין. אר"ל וכי נאמר בו יד הואיל ולא נאמר בו יד קבל כשמאל כשר. ונתן על קרבנות מזבח העולה ולא קרבנות מזבח הפנימי. והלא דין הוא משיח מוצא מכלל יחיד ונשיא מוצא מכלל יחיד מה משיח דם חטאתו נכנס לפנים אף נשיא יהא דם חטאתו נכנס לפנים ת"ל ונתן על קרבנות מזבח העולה ולא על קרנו' מזבח הפנימי:

ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה ולאעל יסוד מזבח הפנימי. א"ר ישמעאל ומה אם שירי חטאת שאין מכפרין נתנין על היסוד תחלת עולה שהיא מכפרת אינו דין שתנתן על היסוד. אם כן למה נאמר אל יסוד מזבח העולה שהיא יסוד במזבח של עולה א"ל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זה יסוד דרומית. יכול זה יסוד מערבית. אמרת לאו מה מצינו ביצאתי מן ההיכלאינו נותן את הדמים אלא על יסוד הסמוך לו אף בירידתו מן המזבח אינו נותן את הדם אלא על יסוד הסמוך לו ואי זה זה יסוד דרומית. ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים מה פירש בזבח השלמים חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת אף כאן חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת:

וכפר עליו שתהא כפרה לשמו, שלא יכפר לשנים כאחד, שיהא כהן מכפר על ידי עצמו. ונסלח לו אין משיירים לו ליום הכפורים. יכול אף על פי שישב ולא הביא ת"ל לו. נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא הרי אלו מעוטין העושה על פי עצמו חייב ולא העושה על פי הוראת בית דין. כיצד הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם בין שעשו ועשה עמהם בין שעשו ועשה אחריהם בין שלא עשו ועשה יכול יהיה חייב ת"ל נפש תחטא [אחת תחטא] בעשותה תחטא הרי אלו מעוטין העושה על פי עצמו חייב ולא העושה על פי הוראת ב"ד ור' שמעון מוסיף הורו בית דין וידעו שטעו וחזרו בהן בין משהביאו כפרתן בין עד שלא הביאו כפרתן והלך היחיד ועשה על פיהן הרי זה פטור ור' מאי מחייב. ור' אלעזר אומר ספק. סומכום אומר תלוי. בעשותה התולה בעצמו חייב התולה בבית דין פטור. כיצד הורו בית דין וידע אחד מהם שטעו או שהיה תלמיד ותיק יושב לפניהם וראוי להוראה כשמעון בן עזאי והלך ועשה על פיהם יכול יהא פטור ת"ל בעשותה התולה בעצמו חייב. אתה אומר לכך נאמרו ומעוטים כאלו נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא או אינו אלא היחיד שעשה חייב שנים שעו פטורין ת"ל עם הארץ אפילו מרובים. ועדיין אני אומר מעוט קהל שעשו חייבין שאין בית דין מביאין פר על ידיהם אבל רוב הקהל שעשו פטורין שהרי בית דין מביאין פר על ידיהם אבל רוב הקהל שעשו פטורין שהרי בית דין מביאין פר על ידיהם תלמוד לומר עם הארץ אפילו רובו ואפילו כלו:

עם הארץ פרט לנשיא, מעם הארץ פרט למשיח. ואם תאמר כבר יצא משיח לידון בפר ונשיא בשעיר שיכול הואיל ועל העלם דבר עם שגגת מעשה מביא פר על שגגת מעשה יביא כשבה או שעירה ת"ל עם הארץ פרט לנשיא, מעם הארץ פרט למשיח. מעם הארץ פרט למומר רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון מה ת"ל אשר לא תעשינה בשגגה השב מידעתו מביא קרבן על שגגתו יצא מומר שאינו שב מידיעתו. תינח משיח דמייתי בהעלם דבר אלא נשיא בשגגת מעשה הוא דמייתי. אמר רב זביר משמיה דרבא הכא במאי עסקינן כגון דאכל כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ואחר כך נודע לו. סלקא דעתך אמינאניתי כשבה או שעירה קא משמע לן. הניחא לרבי שמעון דאזיל בתר ידיעה אלא לרבנן דאזלי בתר חטאה מאי איכא למימר. הכא במאי עסקינן דאכל כחצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו ואחר כך נודע לו. סד"א ליצטרף ולייתי כשבה ושעירה משמע לן. מעם הארץ פרט למומר וכו'. מאי בינייהו אמר רב המנונא מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהו. מר סבר כיון דהוי מומר לחלב לדם נמי הוי מומר. ומר סבר לדם מיהא שב מידיעתו הוא. רבא אמר כולי עלמא מומר על החלב לא הוי מומר לדם אלא הכא במומר לאכול חלב לתאבון ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו קמיפלגי. מר סבר כיון דלתאבון אכל במזיד מומר הוי ומר סבר כיון דמשכח התירא לא שביק התירא ואכיל איסורא לאו מומר הוא. בעשותה העושה את כולה ולא העושה את מקצתה כיצד שנים אוחזין במלגז ולוגזין בכרכר ושובטין בקולמוס וכותבין בקנה והוציאוהו לרשות הרבים יכול יהו חייבין ת"ל בעשותה העושה את כולה ולא העושה את מקצתה. בעיגול של דבלה והוציאו לרשות הרבים ר' יהודה אומר אם יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין. ר' שמעון אומר אף על פי שאין אחד יכול להוציאו והוציאוהו שנים פטורין. ר' שמעון סבר תלתא מעוט כתיבי נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא חד למעוטי זה עיקר וזה מניח, וחד למעוטי זה יכול וזה יכול, וחד למעוטי זהאינו יכול וזה אינו יכול. ורבי יהודה חד למעוטי זה עוקר וזה מניח, וחד למעוטי זה יכול וזה יכול, וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת בית דין. ורבי שמעון לטעמיה דאמר מזיד שעשה בהוראת בית דין חייב. ורבי מאיר תרי מיעוטי כתיבי נפש אחת תחטא דהוא אורחיה דקרא. בעשותה תחטא חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד. המוציא ככר לרשות הרבים חייב הוציאו שנים ר' מאי מחייב. רבי יהודה אומר לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין ואם לאו פטורין. רבי שמעון אומר אף על פי שלא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים פטורין:

מכל מצות ה' ולא מצות המלך ולא מצות בית דין. מצות האמורים במשיח מצות האמורים בעדה מצות האמורין בנשיא הן מצות האמורים כאן. ממצות ה' ולא כל מצות ה' פרט לשמיעת קול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. אשר לא תעשינה בשגגה מלמד שהוא מביא על שגגת מעשה. ואשם מלמד שמביא אשם תלוי. או הודע אליו ולא שאמרו אחרים יכול אף על פי שאינו מכחיש ת"ל חטאתו אשר חטא בה:

והביא קרבנו שעירת עזים יכול ישביא בת שנתה ודין הוא זה מביא חטאת ומצורע מביא חטאת מה חטאת מצורעת בת שנתה אף זו בת שנתה. לא אם אמרת בחטאת מצורע שהיא טעונה נסכים. חטאת נזיר תוכיח שאינה טעונה נסכים ובאה בת שנתה. לא אם אמרת בחטאת נזיר שיש עמה דמים אחרים תאמר בזו שאין עמה דמים אחרים. חטאת עבודה זרה תוכיח שאין עמה דמים אחרים ובאה בת שנתה. לא אם אמרת בחטאת עבודה זרה שהיא קבועה תאמר בזו שאינה קבועה הואיל ואינה קבועה לא תבא בת שנתה. ת"ל תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה הרי כל העושה בשגגה כעבודה זרה. מה חטאת עבודה זרה בת שנתה אף זו בת שנתה אימה חטאת עבודה זרה בשעירה כשהוא אומר לכם לרבות שעירי עבודה זרה. לכם לרבות שעירי רגלים. לעושה לרבות שעיר נשיא:

וסמך [את] ידו על ראש החטאת. לרבות חטאת עבודה זרה לסמיכה. ושחט את החטאת במקום העולה שתהא שחטתו בצפון. במקום העולה ולקח שיהא קבול דמה בצפון. מכאן אמרו שחט בצפון וקבל בדרום בדרום וקבל בצפון פסול עד שישחטנו בצפון ויקבל בצפון. ואת כל דמה ישפוך למעלה הוא אומר ואת דמו ישפוך ולמטה הוא אומר ואת כל דמה ישפוך מנין אתה אומר חטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן מזה אחת ומזה אחת יכול אפילו יהו כולם נשפכים על הסוד. ת"ל ואתכל דמה ישפוך. יכול אפילו לא נתן אלא מאחת מהן מתן ארבע יהיו כלם נשפכים על היסוד ת"ל ואת דמה ישפוך הא כיצד הוא נשפך על היסוד והם נשפכין לאמה. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר מנין שאפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהיו כולם נשפכין על היסוד ת"ל ואת כל דמה ישפוך:

ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים. מה מפורש בזבח השלמים חלב תוחב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת הכבד אף כאן חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת הכבד. וכפר עליו שתהא כפרתו לשמו שלא יכפר לשנים באחת ושיהא כהן מכפר על עצמו. ונסלח לו שאין משיירין לו עד יום הכפורים יכול אף על פי שישב ולא הביא ת"ל ואם כבש יביא קרבנו לחטאת. רבי שמעון אומר כבשים קודים לעזים בכל מקום. אחד מד' צווחות שצוחה העזרה צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל שם שמים דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה ומאי סלקא ביה מלכא ומלכתא הוו יתבי בסעודתא מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרא יאי, אמרי מאן מוכח נוכח כהן גדול דקא מסיק קרבנות קמי קב"ה כל יומא ויומא, אתא אחוי בידיה אי גדיא יאי יסק למידא, אמר מלכא הואיל ולית ליה אימתא דמלכות ניפסקוה לימיניה, יהב יששכר שוחדא ופסקוה לשמאליה, שמע מלכא אמר דליהדור ולפסקוה לימיניה, אמר רב יוסף בריך רחמנא דשקליה יששכר למטרפסיה בהאי עלמא. אמר רב אשי יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתני' דתנן רבי שמעון אומר כבשים קודמין לעזים בכ"מ יכול מפני שהן מובחרין ת"ל ואם עז קרבנו מלמד ששניהם שקולין כאחד. רבינא אמר אף מקרא נמי לא קרא דכתיב ואם כבש [יביא] וכתיב ואם עז קרבנו אי בעי כבש לייתי אי בעי עז לייתי. מה ת"ל יביא יביא מנין אתה אומר המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות מנין שמביא איזה שירצה. ת"ל יביא. יכול יביא שתים ת"ל יביאנה אחת הוא מביא ואינו מביא שתים. וסמך ידו על ראש החטאת לרבות חטאת נזיר וחטאת מצורע וחטאת מטמא מקדש לסמיכה:

רמי רבי שמעון בן לקיש על מעוהי בי מדרשא ומקשי אם כשרין הן ירצו ואם אין מרצין למה הן באין. אמר רבי שמעון בן לקיש אפתח אנא פתחא לנפשאי מוצא שפתיך תשמור ועשית וג'ו. ואימא הבא בנדר ובנדבה ליתי ולא לירצי באשם לא ליתי כלל, אמר אביי רבי שמעון בן לקיש מהכא פתח ושחט אותה לחטאת אותה לשמה כשרה שלא לשמה פסולה הא שאר קדשים בין לשמן בין שלא לשמן כשרין יכול ירצו ת"ל מוצא שפתיך וגו'. ואימא הבא בנדר ובנדבה ליתי ולא לירצי אשם ארצויי נמי לירצי. אמר קרא זאת התורה לעולה למנחה הקישן הכתוב לשלמים מה שלמים שחטו שלא לשמן כשרין ואין מרצין אף אני אביא אשם כשר ואינו מרצה. ומאי חזית דאקשת לשלמים אקשה לחטאת הא מיעט רחמנא אותה. חטאת ששחטו שלא לשמה פסולה מנלן. אמר קרא זאת התורה לעולה למנחה וגו' הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים בין שנוי קדש בין שנוי בעלים למצוה וכו' הילכך מצוה משלמים. ושחיטה לעכב מושחט אותה לחטאת שתהא שחיטתה לשם חטאת. קבלה מולקח הכהן מדם החטאת שתהא קבלה לשם חטאת. וזריקה מוכפר עליו הכהן מחטאתו שתהא כפרה לשם חטאת. ואשכחן חטאת חלב דכתיב בה לחטאת חטאת עבודה זרה ודשמיעת קול ודבטוי שפתים ודטוטמאת מקדש וקדשיו דלא כתיב בהו כלל מנלן. חטאת עבודה זרה אתיא מחטאת חלב שכן כתיב בהם חטאת. הנך כולהו אתיא במה הצד בית שמאי אומרים וכו' ובחטאת שתי מתנות ובית הלל אומרים אף חטאת שנתן מתנה אחת כפר. אמררבא מאי טעמא דבית שמאי קרנות קרנות קרנות הרי כאן שש ארבע למצוה שתים לעכב. ובית הלל קרבנות קרבנות קרבנות קרנות הרי כאן ארבע שלש למצוה ואחת לעכב. ואימא כולהו למצוה כפרה בכדי לא אשכחן. ואיבעית אימא אהני קרא ואהני מסורח אהני קרא לטפויי חדא ואהני מסורת לבצורי חדא. ותנא מייתי לה מהכא דתניא וכפר וכפר וכפר מפני הדין. והלא דין הוא נאמר דמים למטה ונאמר דמים למעלה מה דמים האמור למטה שנתן מתנה אחת כפראף דמים האמור למעלה נתנו מתנה אחת כפר. או כלך לדרך זו נאמר דמים בפנים ונאמר דמים בחוץ מה דמים האמור בפנים חסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום. נראה למי דומהדנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מפנים. אדרבה דנין חטאת וארבע קרנות ואל יוכיח חוץ שאין חטאת וארבע קרנות. ת"ל וכפר וכפר וכפר מפני הדין. וכפר אף על פי שלא נתן אלא שלש. וכפר אף על פי שלא נתן אלא שתים. וכפר אף על פי שלא נתן אלא אחת. אילו נאמר ושמעה יכול אף האומר לחברו לך עבוד עבודה זרה יהא חייב אם האומר אינו חייב יהא השומע חייב. זה יוכיח שהאומר אינו חייב והשומע חייב. אף אתה אל תתמה על האומר לחברו לך עבוד עבודה זרה שאף על פי שאין האומר חייב יהיה השומע חייב ת"ל ושמעה קול אלה אין אלה אלא שבועה. וכן הוא אומר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. אין לי אלא אלה שיש עמה שבועה. מנין לעשות אלה אף על פי שאין עמה שבועה כאלה שיש עמה שבועה. ת"ל ושמעה קול אלה ושמעה קול לעשות אלה שאין עמה שבועה כאלה שיש עמה שבועה. רבי עקיבא אומר אין לי אלא מפי עצמו מצזיד. מפי עצמו שוגג מפי אחרים מזיד מפי אחרים שוגג (מפי עצמו) [מנין] ת"ל והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו לרבות את כולם. שלח להם ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו או שאמר להם הנתבע משביע אני עליכם אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהיו חייבים. ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד עד שישמע מפי התובע. מאי תלמודא אמר רבי אלעזר לוא כתיב אם לו לא יגיד ונשא עונו ואם לאחר לא יגיד פטור. ושלשה לו כתובים בתורה באל"ף למ"ד וקורא לו אשר לא כרעים אשר לא חומה אם לוא יגיד. משביעני עליכם פלוני ופלוני אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעירוני והם יודעים לו עדותעד מפי עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול יכול יהו חייבי ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד בזמן שהן כשרין להעידולא בזמן שהן פסולין מן העדות. עמד בבית הכנסת ואמר משביעני עליכם אם אתם יודיעם לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד עד שיהא מתכוין לו. משביעני עליכם לכשתדעו לי עדות שתבואו ותעידו לי יכוליהו חייבין ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד בזמן שקדמה עדות את השבועה ולא בזמן שקדמה שבועה את העדות. [עמד בבה"כ ואמר משביע אני עליכם וכו' הרי אלו פטורין]. אמר שמואל ואפילו עדיו ביניהם, פשיטא לא צריכא דקאי עלייהו מהו דתימא כמ"ד להו דמי קמ"ל. תניא נמי הכי ראה סיעה של בני אדם עומדין ועדיו ביניהן ואמר לו משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין תלמוד לומר והוא עד והרי לא ייחד עדיו. יכול אפילו אמר כל העומדין כאן ת"ל והוא עד והרי ייחד עדיין. מנין שאינו מדבר אלא בתביעת ממון רבי אליעזר אומר נאמר כאן אואין ונאמר להלן אואין מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אואין רוצח יוכיחו שהוא אומר אואין ומדברים שלא בתביעת ממון. דנין אואין שיש עמהן שבועה מאואין שיש עמהם שבועה ואל יוכיחו אואין רוצח שאין עמהן שבועה. אואין סוטה יוכיחו שהן אואין שיש עמהן שבועה ומדברים שלא בתביעת ממון, דנין אואין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן מאואין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן ואל יוכיחו אואין דסוטה שאף על פי שיש עמהן שבועה יש עמהן כהן. רבי עקיבא אומר והיה כי יאשם לאחת מאלה יש מאלה שהוא חייב ויש מאלה שהוא פטור הא כיצד תבעו ממון חייב

דבר אחר פטור. רבי יוסי הגלילי אומר והוא עד או ראה או ידע בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה ובידיעה בלא ראיה הכתוב מדבר. ראיה בלא ידיעה כיצד מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו זו ראיה בלא ידיעה. ידיעה בלא ראיה כיצד מנה הודית לי בפני פלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו זו היא ידיעה בלא ראיה. רבי שמעון אומר חייב כאן וחייב בפקדון מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון. ועוד ק"ו ומה פקדון שעשה בו נשים כאנשים קרובין כרחוקין כשרין כפסולין וחייב על כל אחת ואחת בפני בית דין ושלא בפני בית דין אינו מדבר אלא בתביעת ממון, עדות שלאעשה בה נשים כאנשים קרובין כרחוקין כשרין כפסולין ואינו חייב אלא אחת ובפני בית דין אינו דין שלא יהא מדבר אלא בתביעת ממון. מה לפקדון שלא עשה בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג תאמר בעדות שכן עשה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג ת"ל תחטא תחטא לגזרה שוה, נאמר כאן תחטא ונאמר להלן תחטא מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון. מתקיף לה רבה בר עולא אואין רבטוי יוכיחו שהן אואין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן ומדברים שלא בתביעת ממון. מסתברא מפקדון הוה ליה למילף שכן תחטא. אדרבא מבטוי הוה ליה למילף שכן חטאת מחטאת. אלא מסתברא מפקדון הוה ליה למילף שכן חטא במזיד תביעה וכפריה ועבריה. אדרבה מבטו ה"ל למילף שכן חטאת יורד וחומש. הנך נפישן. רבי עקיבא אומר והיה כי יאשם וכו' איפוךך אנא. ר' עקיבא אית ליה אואין דרבי אליעזר. מאי בינייהו איכא בינייהו עדי קרקע לרבי אליעזר חייב לר' עקיבא פטור. משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן הרי זה תביעת ממון יכול יהו חייבין ת"ל נפש כי תחטא נפש כי תחטא לגזרה שוה מה נפש כי תחטא האמור להלן תובעו ממון ויש לו אף נפש כי תחטא האמור כאן תובעו ממון ויש לו:

השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לבית דין ובאו לבית דין והודו יכול יהו חייבין ת"ל אם לא יגיד לא אמרתי אלא במקום שאם מגיד זה נתחייב זה ממון ואיזה זה בבית דין. מכאן אמרו השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לבית דין וכפרו ובאו לבית דין והודו פטורין. בחוץ הודו ובבית דין כפרו חייבין. השביע עליהם חמשה פעמים לפני בית דין וכפרו אין חייבין אלא אחת. אמר ר' ישמעאל מה טעם מפני שאין יכולין לחזור ולהודות. כפרו שניהן כאחד חייבים. בזה אחר זה הראשון חייב. כפר אחד והודה אחד הכופר חייב. היו שתי כתי עדות כפרה הראשונה ואחר כך כפרה שניה שתיהם חייבות מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן. אמר ליה רב פפא לאביי אין חייבין עד שיכפרו בהו בבית דין. אי הכי אפילו שבועה נמי בבית דין אין שלא בבית דין לא. לא סלקא דעתך תתניא לאחת לחייב על כל אחת ואחת. והתנן השביע עליהן חמשה פעמים בביתדין וכפרו אין חייבין אלא אחת ואמר רבי שמעון מאי טעמא הואיל ואין יכולין לחזור ולהודות אלא לאו שמע מינה שבועה חוץ לבית ידן כפירה בבית דין:

שבועת העדות בכל לשון מנלן דכתיב ונפש כי תחטא ושמעהבכל לשון שהיא שומעת. שבועת הפקדון בכל לשון אתיא תחטא תחטא משבועת העדות. משביע אני עליכם ביו"ד ה"א באל"ף דל"ת בשדי צבאות בחנון ורחום בארך אפים ברב חסד בכל הכנויין הרי אלו חייבין. המקלל בכולן חייב, דר"מ וחכמים פוטרין. ורמינהו יתן ה' אותך לאלה ולשבועה מה ת"ל והלא כבר נאמר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה לפי שנאמר ושמעה קול אלה ונאמר להלן אלה מה כאן שבועה אף להלן שבועה מה כאן בשם אף להלן בהשם. אמר אביי לא קשיא הא רבי חנינא הא רבנן. דתניא רבי חנינא אומר הואיל ואמרה תורה השבע ואל תשבע קלל ואל תקלל מה השבע בשם אף לא תשבע בשם מה מקלל בשם אף לא תקלל בשם, ורנן אי גמירי גזירה שוה ניבעי שם המיוחד ואי לא גמירי גזירה שוה אלה דשבועה היא מנלן. נפקא להו מדתניא אלה אין אלה אלא שבועה וכן הוא אומר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. ומנין לעשות אלה שאין עמה שבועה כאלה שיש עמה שבועה תלמוד לומר ושמעה קול אלה. וחייבין על זדון שבועת העדותמנא הני מילי. דתניא בכולן נאמר כאן ונעלם וכאן לא נאמר בה ונעלם. לחייב על המזיד כשוגג:

תניא אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד. רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה. במאי קמיפלגי איבעית אימא סברא איבעית אימא קרא. איבעית אימא סברא מר סבר מנה דקא מסהיד האי לא מסהיד האי. ואידך אמנה בעלמא תרוייהו קא מסהדי. ואי תימא קרא והוא עד או ראה או ידע. ותניא ממשמע שנאמר לא יקום עד איני יודע שהוא א' מה תלמוד לומר אחד זה בנין אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן בה' עד שיפרוט לך הכתוב אחד ואפקי' רחמנא בלשון חד למימר עד דחזו תרוייהו כחד. ואידך והוא עד או ראה או ידע מכל מקום ואין עדותן מצטרפת עד שיעידו שניהם כאחד. ר' נתן אומר שומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חבור למחחר שומעין את דבריו. במאי קמיפלגי איבעית אימא סברא איבעית אימא קרא. איבעית אימא סברא מר סבר עד א' כי אתי לשבועה אתי לממונא לא אתי. ואידך אטו תרוייהו כי אתו בהדי הדדי בחד פומא קא סהדי אלא מצרפינן להו ה"נ מצרפינן להו. ואיבעית אימא קרא אם לוא יגיד ונשא עונו וכ"ע ברבנן דפליגי עליה דרבי יהושע בן קרחה והכא באקושי הגדה לראיה קמיפלגי מר סבר מקשינן הגדה לראיה ומר סבר לא מקשינן:

והוא עד או ראה מת היה יודע לו בעדותו עד שלא נעשה חתנו [ונעשה חתנו] פקח ונתחרש פקח ונסתמא שפוי ונשתטה ה"ז פסול אבל היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו פקח ונתחרש וחזר ונתפקח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה הרי זה כשר זה הכלל כל שתחלתו וסופו בכשרות כשר דאמר קרא או ראה או ידע אם לוא יגיד בראיה תלה רחמנא והא איכא. ואלא הוא למה לי לכדתניא ראה סיעה של בני אדם עומדין ועדיו ביניהן וכו' ת"ל והוא עד והרי לא יחד עדיו. מעשה באחד שיצא ליהרג אמר אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ואם אין בי עון זה תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ובית דין וכל ישראל מנוקין ועדים לא תהא להם לעולם מחילה, כששמעו חכמים בדבר אמרו, להחזירו אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא יהרג ויהא קולר תלוי בצוא עדים. כל כמיניה לא צריכא דקא הדרי בהו סהדי, וכי הדרי בהו מאי הוי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. לא צריכא אף על גב דקא יהבי טעמא למילתייהו כי ההיא מעשה דבעיא מכסא:

אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך. ראובן הוה ידע לשמעון סהדי אמר ליה אתי אסהיד לי הדא סהדותא אמר ליה אין כשנכנו לדין חזר בו ורוח הקודש אומר לו והפתית בשפתיך הכנסת אותו לדין וחזרת בך. למחר אתית סהדי לראובן גבי שמעון מה יעשה כאשר עשה לו אל תאמר כאשר עשה לי אעשה לו אשיב לאיש כפעלו והלא כבר נתנה תורה איפופסין והוא עד או ראה או ידעאם לוא יגיד ונשא עונו. [ושמעה קול אלה הה"ד] וחולק עם גנב שונא נפשו מעשה בשלטון אחד שהיה הורג את הקבלנין (ומגייר) [ומתיר] את הגנבים והיו הכל מליזין עליו לומר שאינו עושה כראוי, מה עשה הוציא כרוז במדינה ואמר כל עמא לקומפון מה עשה הביא חולדות ונתן לפניהם מנות ומוליכות אותם לחורים למחר הוציא כרוז ואמר כל עמא לקומפון מה עשה הביא חולדות ונתן לפניהם מנות וסתם את החורים ומוצאים אותם מסותמות ומחזירות אותם למקומן לומר שאין הכל אלא מן הקבלנים. הרי מן השלטון מן המעשה מנין. גנב ראובן לשמעון ולוי ידע ביה אמר ליה אל תפרסמני ואנא יהיבנא לך פלגא למחר נכנסו לבית הכנסת ושמעו קול החזן מכריז ואומר מאן גנב לשמעון ולוי קאים תמן והלא נתנה תורה איפופסין והוא עד או ראה או ידע אל תהי שבועה קלה בעיניך זכריה חמי לה ואשוב ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה מה הוא עפה שייטה כד"א ויעף אלי אחד מן השרפים וגו' ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה. אמר ר' אבהו אפילו עורו של פיל ועורו של גמל אינם כמדה הזה ואת אמרת כן זאת האלה היוצאה על פני כל הארץ. מהיכן יצא מפתחו של היכל דתנן פתחו של היכל ארכו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה. אמר ר' איבו מפני מה משביעין את האדם בספר תורה ומביאין לפניו נודות נפוחין לומר אתמול היה הנוד הזה מלא גידים ועצמות ועכשיו ריק מכלם כך המשביע חברו סוף שיצא ריקם מממונו א"ר אסי על שקר. רבי אבא אומר אפילו על אמת. ר' ינאי הוה יתיב ודריש על הדא דרבי יונה אמר רבי סימון אין מוסרין את השבועה למי שהוא חשוד על השבועה ואין נותנין את השבועה למי שהוא רץ אחר השבועה. הוה עובדא בבר תלמיון וסייעא (לרבנן) [לרב אסי] עובדא בחד גברא דאפקיד גבי בר תלמיון מאה דינרין אזל בעא להון מניה א"ל מה דאפקדת גבי מסרית בידך א"ל אישתבע ליה מה עבד בר תלמיון נטל חד קנה וחקקיה ויהב ביה הלין דינרי ושדי מסתמיך עליה א"ל צור הדא קניא בידך עד דאנא משתבע לך, [כיון דמטא לבי כנישתא] אמר מארי' דהדין [ביתא] מה דמסרת בידי מסרית בידך ההוא מן כובדיה נסתיה ואשקליה לארעא שריין הלין דינרי מתבדרין ושרי ההוא מלקט א"ל לקט לקט דמן דידך אנת מלקט. שבועת י"י תהיה בין שניהם שאינה זזה מבין שניהם (כתוב לעיל). הוצאתיה וגו' ובאה אל בית הגנב א"ר שמואל בר נחמן מלאכי חבלה אין להון קפצין שנאמר משוט בארץ ומתהלך בה וכתיב ולנה בתוך ביתו. א"ר אבא בר כהנא דברים שאין האש שורפתן שבועת שוא מכלה אותן. דרכה של אש לאוכל עצים ברם הכא וכלתו ואתעציו ואת אבניו. רבי יוסי בר חנינא פתר קריא בסוטה. נפש כי תחטא היא שחטאה על בעלה שהוא זנה ומפרנסה והיא הולכת ומקלקלת עם אחר. ושמעה קול אלה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. והוא עד ועד אין בה. או ראה ונסתרה והיא נטמאה. או ידע ונעלם מעיני אישה. אם לוא יגיד ונשא עונו אם לא תגיד לכהן וצבתה בטנה ונפלה ירכה. רבי פנחס פתר קריא בישראל נפש כי תחטא וארא והנה חטאתם לי"י אלקיכם ושמעה קול אלה ואת קולו שמענו מתוך האש. א"ר יוחנן קומפרמסאות נתנו ביניהם שאינו כופר בהן והם אינם כופרין בו. א"ר יצחק זה שמשביע את לגיונותיו אינו משביען אלא בסייף לומר כל הועבר על התנאין הללו יהא הסייף הזה עובר על ראשו הוא נשבע להם שנאמר ואשבע לך ואבא בברית אותך והן נשבעין לו שנאמר לעבדך בברית ה' אלקיך ובאלתו אין אלה אלא שבועה שנאמר בשבועת האלה, כיון שעברו ישראל על התנאי אמר להם הקב"ה אף אני אעשה זאת לכם וגו' והבאתי עליכם חרב וגו'. והוא עד [אלו ישראל] אתם עדי נאם ה'. או ראה אתה הראת לדעת. או ידע וידעת וגו' והשבות אל לבבך. אם לוא יגיד ונשא עונו אמר להם הקב"ה אם לא תגידו בגוים אלהותי אני פורע מכם אימתי כשיאמרו דרשו אל האובות וגו' םא לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר. רבי יוחנן וריש לקיש אמר הקב"ה אם לא יאמרו ישראל לעובדי אלילים כדבר הזה אין לו שחר על עצמו אינו מזריח אורה כטיצד מזריח אורה על אחרים. אמר רבי אבא בר כהנא חשך ואפלה שמשו בעולם הזה הדא הוא דכתיב ויהי חשך אפלה אבל תהו ובהו לא שמשו בעולם הזה. והיכן עתידין לשמש בכרך גדול הדא הוא דכתיב ונטה עליה קו תהו ואבני בהו. רבנן אמרין עובדי אלילים שלא קיימו את התורה שנתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים אבל ישראל שקיימו את התורה שנתנה מתוך החשך כמא דאת אמר ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך עליהם הוא אומר ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה:

או נפש אשר תגע בכל דבר טמא זקנים הראשונים אמרו יכול אפילו נגע במגע טמאות יהא (טמא) [חייב] ת"ל בנבלת חיה בנבלת בהמה בנבלת שרץ מה אלו מיוחדים שהם אבות הטומאה יצא דבר שאינו אב הטומאה. רבי עקיבא אומר יכול אפילו נגע באוכלים ומשקים ובכלי חרס יהא (טמא) [חייב] ת"ל בהמה מה בהמה מיוחדת שהיא אב הטומאה יצאו אלו שאינם אב הטומאה. ובדבר שאתה לומדו לדרך אחד אתה לומדו לכל הדרכים שיש בו מה בהמה טמאה מיוחדת שחלק מגעה ממשאה [ועשה] (ומשאה) אב הטומאה לטמא אדם לטמא בגדים אף איני מרבה אלא כיוצא בה. את מה אני מרבה את מיעוט מי חטאת והמרכב שחלק מגען ממשאן ועשאן אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים כשהוא אומר בכל דבר טמא לרבות רוב מי חטאת והמשכב ששוה מגען למשאן ועשאן אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים כשהוא אומר בכל דבר טמא לרבות השורף את הפרה והפרים והמשלח את השעיר שהן מטמאים בגדים. כשהוא אומר בכל דבר טמא לרובת הסככות והפרעות והקיר דברי ר' יהודה. בנבלת (בהמה) חיה מה ת"ל טמאה שיכול אין לי אלא בכולה כזית הימנה מנין ת"ל טמאה. בנבלת בהמה מה ת"ל טמאה שיכול אין לי אלא נבלה עצמה קרנה שערה וחבורה מנין ת"ל טמאה. בנבלת שרץ מה ת"ל טמא שיכול אין לי אלא בשרו ודמו עורו חבורו וערובו מנין ת"ל טמא:

רבי אליעזר אומר השרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש. רבי עקיבא אומר ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש. מאי בינייהו חזקיה אמר שרץ ונבלה איכא בינייהו. רבי אליעזר סבר בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי. ור' עקיבא סבר לא בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי דכיון דידע דאיטמי תו לא צריך. עולא רמי דרבי אליעזר אדרבי אליעזר מי אמר רבי אליעזר בעינן דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי ורמינהו רבי אליעזר אומר מה נפשך, חלב אכל חייב, נותר אכל חייב, שבת חל חייב, יום הכפורים חלל חייב, אשתו נדה בעל חייב, אחותו בעל חייב, א"ל רבי יהושע הרי הוא אומר [או הודע אליו חטאתו] אשר חטא בה עד שיודע לך במה חטא, ומשני התם אשר חטא בה אמר רחמנא חטא כל דהו הכא מכדי כתיב בכל דבר טמא או בנבלת שרץ טמא למה לי שמע מינה בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי. ור' עקיבא איידי דבעי למיכתב בהמה וחיה לכדרבי כתב נמי שרץ, כדתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה ושנשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. ור' אליעזר האי בה מאי עביד ליה פרט למתעסק. ורבי יוחנן אמר משמעות דורשין איכא בינייהו. רב ששת מחליף דרבי אליעזר לרבי עקיבא ודרבי עקיבא לרבי אליעזר:

או כי יגע בטומאת אדם. אדם זה המת, טומאת אדם זה טומאת מת. לכל טמאתו לרבות זבים וזבות נדות ויולדות. אין לי אלא ימי חמורים ימי קלים מנין, ת"ל לכל טמאתו. אשר יטמא לרות בועל נדה. בה לרבות את הבולע נבלת עוף טהור. אם נאמרו קלות למה נאמרו חמורות שאלו נאמרו קלות ולא נאמרו חמורות הייתי אומר על הקלות בעולה ויורד על החמורות קבוע. אם נאמרו חמורות ולא נאמרו קלות הייתי אומר על החמורות הוא חייב על הקלות הוא פטור צריך לומר חמורות וצריך לומר קלות:

עח מנין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקודשיו, ודין הוא הואיל והזהיר וענש על הטומאה וחייב קרבן על הטומאה מה כשהזהיר וענש על הטומאה לא הזהיר אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף כשחייב קרבן על הטומאה לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו. ואימא תרומה דהזהיר וענש לא אשכחן עון מיתה דמחייב עליה קרבן אימא הני מילי קרבן קבוע אבל עולה ויורד לייתי מידי דהוה אשמיעת קול ואבטוי שפתים אמר קרא בה למעוטי תרומה. ואימא בה למעוטי מקדש דלא סגי ליה בעולה ויורד עד דמייתי קרבן קבוע. קרי רבא עליה דרבי דולה מים מבורות עמוקים דתניא רבי אומר אקרא אני חיה בהמה למה נאמרה נאמר כאן בהמה טמאה ונאמר להלן בהמה טמאה מה להלן בהמה טמאה מה להלן טומאת קדש אף כאן טומאת קדש. אשכחן טומאת קדש טומאת מקדש מנלן, אמרי נהרדעי משמיה ררבא ג' טומאות בשלמים למה לי אחת לכלל ואחת לפרט ואחת לטומאה הכתובה בתורה סתם ואיני יודע מהו הוי אומר טומאת קדש ואם אינו ענין לטומאת קדש דנפקא ליה מדרבי תנהו ענין לטומאת מקדש. ואלא בה למה לי לרבות נבלת עוף טהור. הא אמרת בה מעוטא הוא, משום דמעוטא הוא אייתר דכתיב או כי יגע בר נגיעה אין דלאו בר נגיעה לא וכתיב בה הוי מעוט אחר מעוט ואין מעוט אחר מעוט אלא לרבות. בשר המת מטמא לח ויבש מנלן. א"ר שמעון בן לקיש אמר קרא לכל טמאתו לכל טומאות הפורשות ממנו. ורבי יוחנן אמר או בעצם דומיא דעצם מה עצם יבש אף כאן יבש. איכא בינייהו דאיפרך אפרוכי מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף אף על דבר שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו שינים שלא נבראו עמו יצאו שער וצפורן שגזעו מחליף, ובשעת חבורן הכל טמא:

מנין שאינו חייב עד שתהא ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים ת"ל ונעלם ממנו שני פעמים דברי ר' עקיבא. רבי אומר ונעלם ממנו מכלל שהיתה ידיעה והוא ידע הרי שתי ידעות. יכול הנודר בנזיר ובקרבן יהא מקריב את הקרבן הזה ת"ל או נפש כי תשבע על השבועה הוא חייב ולא שנדר בנזיר ובקרבן. יכול המהרהר בלב יהא חייב ת"ל בשפתים ולא מהרהר, יכול שאני מוציא הגומר בלב ת"ל לבטא:

יכול נשבע לבטל את המצוה ולא בטל יהא חייב ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות, אוציא נשבע לבטל את המצוה ולא בטל שפטור, יכול נשבע לקיים את המצוה ולא קיים יהא חייב ת"ל להרע או להיטיב מה הרעה ראשות אף הטבה רשות. יכול נשבע להרע לעצמו ולא הרע יהא פטור ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות, אביא נשבע להרע לעצמו ולא הרע שהרשות בידו. יכול נשבע להרע לאחרים ולא הרע יהא חייב ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות, אוציא נשבע להרע לאחרים ולא הרע שאין הרשות בידו, מנין לרבות הטבת אחרים ת"ל או להיטיב ואי זו היא הרעת אחרים אכה את פלוני ואפצע את מוחו. וממאי דקראי בדבר הרשות כתיבי דילמא בדבר מצוה כתיבי. לא ס"ד מקיש הרעה להטבה והטבה להרעה מקיש הרעה להטבה מה הטבה שאינה בבטול מצוה אף הרעה שאינה בבטול מצוה הרעה גופה הטבה היא. מקיש הטבה להרעה מה הרעה שאינה בקיום מצוה אף הטבה שאינה בקיום מצוה הטבה גופה היא. אי הכי בדבר הרשות נמי לא משכחת לה מקיש הרעה להטבה מה הטבה שאינה בלא אוכל אף הרעה שאינה בלא אוכל הרעה גופה הטבה היא. ומקיש הטבה להרעה מה הרעה שאינה בקיום אכול אף הטבה שאינה בקום אכול הטבה גופההרעה היא. והאי מאי אי אמרת בשלמא בדבר הרשות כתיבי קראי היינו דאצטריך או להיטיב לרבות הטבת אחרים, אלא אי אמרת בדבר מצוה כתיבי השתא הרעת אחרים איתרבי הטבת אחרים מיבעיא. והאי או מיבעי ליה לחלק. לחלק לא צריך קרא. הניחא לרבי יונתן אלא לרבי יאשיה מאי איכא למימר דתניא איש כי יקלל את אביו וכו'. אפילו תימא ר' יאשיה סבר לה כר' עקיבא דדריש רבוי ומעוט ואייתר ליה או לחלק. אי אמרת בשלמא בדבר הרשות כתיבי קראי ממעט דבר מצוה אלא אי אמרת בדבר מצוה כתיבי מאי ממעט:

חומר בנדרים מבשבועות כיצד אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפלין שאני (נותן) [מניח] בנדרים אסור בשבועות מותר שיאן נשבעין לבטל את המצוה שנאמר לא יחל דברו דברו לא יחל אבל מיחל הוא חפצי שמים. מאי שנא נדר דכתיב כי ידור נדר לא יחל דברו שבועה נמי הא כתיב או השבע שבועה לא יחל דברו. אמר אביי הא דאמר הנאת סוכה עלי והא דאמר שבועה שלא אהנה מן הסוכה. אמר רבא וכי מצות ליהנות נתנו, אלא אמר רבא הא דאמר ישיבת סוכה עלי והא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה. ושאין נשבעין על המצות מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא יכול נשבע לבטל את המצוה ולא בטל יהא חייב ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא נשבע לבטל את המצוה ולא בטל שאין הרשות בידו חד קרא למיפטריה מקרבן שבועה וחד למיפטריה מלאו בשבועה. אמראביי למה רבו צריך לכפותו לנזירות וא"צ לכפותו לנדרים וא"צ לכפותו לשבועה דא"ק להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא להרע לאחרים שאין הרשות בידו. רבי יהודה בן בתירא אומר נשבע לקיים את המצוה ולא קיים חייב, ודין הוא ומה אם הרשות שאין מושבע עליהן מהר סיני הרי הוא חייב עליה מצוה שמושבע מהר סיני עליה אינו דין שיהא חייב עליה. א"ל לא אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן:

אמר שבועה שאתן לאיש פלוני ושלא אתן שנתתי ושלא נתתי שאישן ושלא אישן שישנתי ושלא ישנתי שאזרוק צרור לים ושלא אזרוק שזרקתי ושלא זרקתי. ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבא שנאמר להרע או להיטיב. אמר ליה ר' עקיבא אין לי אלא דברים שיש בהם הרעה והטבה שיאן בהם הרעה והטבה מנין, ת"לאו נפש כי תשבע לבטא בשפתים. אין לי אלא להבא לשעבר מנין ת"ל לכל אשר יבטא האדם בשבועה דברי ר'עקיבא. ר' ישמעאל אומר להרע או להיטיב להבא. אמר ליה רבי עקיבא אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה שאין בהם הרעה והטבה מנין. אמר ליה מרבוי הכתוב. אמר ליה אם ריבה הכתוב לכך ריבה לכך. שפיר קאמר ליה ר' עקיבא לר' ישמעאל, א"ר יוחנן ר' ישמעאל ששמש את ר' נחוניא בן הקנה שהיה דורש כל התורה בכלל ופרט איהו נמי דריש כללי ופרטי, רבי עקיבא ששמש נחום איש גם זו שהיה דורש בריבה ומיעט איהו נמי דריש רבויי ומעוטי. דתניא או נפש כי תשבע ריבה, להרע או להיטיב מיעט, לכל אשר יבטא האדם חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל. מאי רבי רבי כל מילי. ומאי מיעט מיעט דבר מצוה. ור' ישמעאל דריש כללי ופרטי או נפש כי תשבע כלל, להרע פרט, לכל אשר יבטא האדם חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש להבא אף כל להבא. אהני כללא לאתויי אפילו דברים שאין בהם הטבה והרעה להבא. אהני פרטא למעוטי אפילו דברים שיש בהן הטבה והרעה לשעבר. איפוך אנא אמר רבי יצחק דומיא דלהרע או להיטיב מי שאיסורו משום לא יחל דברו יצא זה שאין איסורו משום לא יחל אלא משום לא תשקרו. ר' יצחק בר אבין אמר א"ק או נפש כי תשבע מי שהשבועה קודמת למעשה יצא אכלתי ולא אכלתי שמעשה קודם לשבועה. תנו רבנן האדם בשבועה פרט לאנוס ונעלם פרט למזיד, ממנו פרט לשנתעלמה ממנו שבועה. יכול שנתעלם ממנו חפץ ת"ל בשבועה ונעלם ממנו על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם חפץ. אמר מר פרט לאנוס ה"ד כדרב הונא ורב אסי כי הוו קיימי קמיה דרב מר אמר שבועתא דהכי אמר רב ומר אמר שבועתא דהכי אמר רב, כי אתו לקמיה אמר כחד מנייהו אמר ליה אידך ואנא בשיקרא אישתבע אמר ליה לבך אנסך. [ונעלם ממנו] שנתעלמהממנו שבועה, מחכו עלה במערבא בשלמא שבועה משכחת לה בלא חפץ כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין וכסבור שאוכל קאמר דשבועתא אינשי חפצא דכיר ליה. אלא חפץ בלא שבועה ה"ד כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין וכסבור של שעורין היא דשבועתא דכיר ליה חפצא אינשי כיון דחפצא אינשי ליה היינו העלם שבועה. אלא אמר ר"א דא ודא אחת היא:

אמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו שנאמר לבטא בשפתים. מיתיבי בשפתים ולא בלב גמר בלבו מנין ת"ל לכל אשר יבטא וכו'. אמר רבא תריץ ואימא הכי בשפתים ולא שגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת שעורין, גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פתך סתם מנין, ת"ל לכל אשר יבטא מיתיבי מוצא שפתיך אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב וכו', ונגמור מניה, משום דהוי תרומה וקדשים שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. ולמאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר, הוי חולין וקדשים וחולין מקרשים לא גמרינן. אמר ר' אמי כל שבועה שהדיינין משביעים אותה אין בה משום שבועת בטוי שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים תשבע מעצמה וכדריש לקיש כי משמש בארבע לשנונות אידילמא אלא דהא, ופליגא דרבי ירמיה דאמר רבי ירמיה פעמים ששניהם בחטאת ופעמים ששניהם באשם:

מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול טומאת מקדש וקדשיו שהיא בהכרת יהא חייב עליה בעצמה אבל שמיעת הקול ובטוי שפתים שאינם בכרת לא יהא חייב אלא אחת על שתיהם. ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול על טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת מנין על טומאת מקדש בפני עצמו ועל טומאת קודש בפני עצמו ואפילו כולה בהעלם אחד מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת. תלמוד לומר לאחת לחייב על כל אחת ואחת. כיצד נטמא וידע ונעלם ממנו טומאה ונכנס למקדש ויצא וידע מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת תלמוד לומר לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול טומאת מקדש וקדשיו שהם בהכרת שיהא חייב על כל אחת ואחת אבל שמיעת הקול ובטוי שפתים שאינם בהכרת לא יהא חייב אלא אחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. כיצד היו חמשה תובעים אותו אמרו לו בוא והעידנו שיש לנו ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שבועה שאיני יודע לכם עדות שיש לכם ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה לא לך ולא לך מניןשהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת. יכול מפני שהם חמשה מנין אפילו אמר לו אחד בוא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה וכו' מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול מפני שהם הרבה מיני תביעות מנין אפילו אמר לו בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורין וכוסמין וכו' מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת, יכול מפני שהן מינין הרבה מנין אפילו אמר לו בוא והעידני שיש לי חטים ביד פלוני שהפקדתי לו אמש ושלפניו שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך בידו חטים שהפקדת לו אמש ושלפניו מנין שהוא חייב על כל אחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול שמיעת קול שעשה בה מזיד כשוגג יהא חייב על כל אחת ואחת אבל שבועת בטוי שלא עשה בה מזיד כשוגג לא יהא חייב אלא אחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת, כיצד שבועה שלא אוכל פת חטים פת שעורים פת כוסמין ואכל מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת, שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש ושתה מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. מנין שמביא אחת על דברים הרבה ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא, כיצד אמר שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין הרבה מנין שאינו חיב אלא אחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא, שבועה שלא אשתה ושתה משקטין הרבה מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל אחתעל חטאתו אשר חטא. יכול שבועת בטוי שלא עשה מזיד כשוגג לא יהא חייב אלא אחת אבל שמיעת הקול שעשה מזיד כשוגג יהא חייב על כל אחת ואחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא. יכול שבועת בטוי שלא עשה מזיד כשוגג לא יהא חייב אלא אחת אבל שמיעת הקול שעשה מזיד כשוגג יהא חייב על כל אחת ואחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא. כיצד היה תובעו א"ל בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים שהפקדתי לו אמש ושלפניו שבועה שאיני יודע לך עדות מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא. יכול מפני שהוא מין אחד מנין אפילו אמר לו בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורין וכוסמין שבועה שאיני יודע לך עדות מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל כו'. יכול מפני שאינם הרבה מיני תביעות מנין אפילו וא"ל בוא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שבועה שאיני יודע לך עדות מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא וכו'. יכול שמיעת קול ובטוי שפתים שאינן בהכרת לא יהא חייב אלא אחת אבל טומאת מקדש שהיא בהכרת יהא חייב על כל אחת ואחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא. זה הכלל כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כל אחת ואחת דברי ר"מ. רבי יהודה אומר לא לךם ולא לך חייב על כל אחת ואחת. רבי אליעזר אומר לא לך ולא לך שבועה שאומר שבועה באחרונה חייב על כל אחת ואחת. ר' שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד. ר' עקיבא אומר מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור. ר' אליעזר בן יעקב אומר מכלל שנאמר לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא יכול ישראל שאכל את המעשר אונן או בטמא יהא מביא קרבן הזה ת"ל מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור, אוציא את המעשר שאינו בעון מיתה ולא אוציא את התרומה שהיא בעון מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, ת"ל מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור:

והיה כי יאשם מה יעשה והביא, מנין שטעון וידוי תלמוד לומר והתודה, מנין שטעון וידוי על החי נאמר כאן וידוי ונאמר להלן וידוי מה וידוי שנאמר להלן על החי אף וידוי האמור כאן וידוי על החי. מנין שטעון סמיכה נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליו מה עליו האמור להלן טעון סמיכה אף עליה האמור כאן טעון סמיכה. והביא אף לאחר יום הכפורים. אשמו נאמר כאן אשמו ונאמר להלן אשמו מה אשמו האמור להלן מותרו נדבה אף אשמו האמור כאן מותרו נדבה, נקבה ולא טומטום ואנדרוגינוס. הצאן משמע לרבות אף חרשת אף שוטה אף הננסת. מן הצאן ולא הפלגס. כשבה או שעירת עזים לחטאת מה זה בא ללמדנו אם לא מצא כשבה מביא שעירה הרי קל וחומר, ומה אם חטאת שבאה על המצות ואין לה חלופין עוף יש לה חלופין שעירה וכו', אינו דין שיהא לה חלופין שעירת עזים. מצורע תוכיח שיש לה חלופין עוף ואין לה חלופין שעירה. לא אם אמרת בחטת מצורע שאין לה חלופין עשירית האיפה אם ירדדה לעשירית האיפה לא תרד לשעירה. אם כן למה נאמר כשבה או שעירת עזים לחטאת שהיה בדין שיביא עמה עולה. והלא דין הוא זה מביא בהשג יד ומצורע מביא בהשג יד מה מצורע מביא שנים אף זה יביא שנים. ת"ל כשבה או שעירה אחד הוא מביא ואינו מביא שנים. מחטאתו [מחטאתו] על חטאתו מה ת"ל מנין אתה אומר מביאין מהקדש כשבה שעירה, מהקדש שעירה כשבה, מהקדש שעירה וכשבה תורים ובני יונה, מהקדש תורין ובני יונה עשירית האיפה, כיצד הפריש כשבה או שעירה והעני יביא עוף, העני מביא עשירית האיפה, הפריש עשירית האיפה והעשיר יביא עוף, העשיר יביא כשבה או שעירה. [הפריש כשבה או שעירה] נסתאב רצה מביא בדמיה עוף. הביא עוף ונסתאב לא יביא בדמיו עשירית האיפה שאין לעוף פדיון לכך נאמר מחטאתו על חטאתו. ואם לא תגיע ידו וגו' אין אומרים לו ללוות ואי אפשר לו עסוק באומנתא. יש לו שה ואין לו צרכיו מנין שיביא קרבן עני ת"ל די שה:

אין חייבין על שמיעת קול ועל בטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו והנשיא כיוצא בהם דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר הנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת קול שהמלך לא דן ולא דנין אותו. מ"ט דר' יוסי הגלילי נאמר תגיע ידו ונאמר תשיג ידו מי שבא לידי עניות יצא משיח ונשיא שיאן באין לידי עניות. נשיא דכתיב ועשה אחת מכל מצות ה' אלקיו שאין על גביו אלא אלקיו. משיח דכתיב והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו בנוי בכח ובעושר. אחרים אומרים מנין שאם אין לו גדלהו משל אחיו ת"ל והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו. תניא ר' עקיבא אומר משיח פטור מכולם דא"ק זה קרבן אהרן ובניו זה באה חובה לו ואין אחרת באה חובה לו. אימא כי מיעט בדלי דלות דהיינו עשירית האיפה אבל עניות ועשירות לא מעטיה, לא סלקא דעתך דכתיב וכפר הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה כל המתכפר באחת מתכפר בכולן ושאין מתכפר באחת אין מתכפר בכולם. אלא מעתה לאחת מאלה הכי נמי דכל המתחייב באחת מתחייב בכולם ושאין מתחייב באחת אין מתחייב כולם, אלמה תנן ר' עקיבא אומר נשיא חייב בכולם חוץ משמיעת קול, מאחת משמע ליה לאחת לא משמע ליה. מאי שנא דכתב רחמנא לבסוף גבי עשירית האיפה למימרא דמתחייב בכולם, דאי סלקא דעתך מתחייב באחת אף על פי שיאן מתחייב בכולם כתבה רחמנא להדין באחת מאלה בדלות אי נמי בעשירות:

והביא את אשמו אשר חטא וגו' שנים הוא מביא ואינו מביא אחד. והלא דין הוא זה מביא בהשג יד ומצורע מביא בהשג יד מה מצורע אחד תחת אחד אף זה הואיל ועשיר שלו מביא אחד' יהא עני שלו מביא אחד. ת"ל שתי תרים או שני בני יונה שנים הוא מביא ואינו מביא אחד. אחד לחטאת ואחד לעולה שתקדים חטאת לעולה, שממין חטאת יביא עולה, שאם הביא חטאתו ומת יביאו יורשים עולתו.

דבר אחר מה ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה שיכול הואיל ושנים באין תחת אחד יהיו שניהם חטאת ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה ואין שניהם לחטאת ואין שניהם לעולה אלא אחד לחטאת ואחד לעולה. והביא שיפרישם (הבעלים) [הכהן] אחד לחטאת ואחד לעולה. מנין שאם הפרישם (הכהן) [הוא] הפרישו הפרש ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה והביא אותם אל הכהן. והביא אף אחר יום הכפורים, אותם שאין לעוף פדיון, אל הכהן מלמד שחייב בטפול הבאתם:

הקריב את אשר לחטאת ראשונה. מה זה בא ללמדנו אם ללמד שתקדים חטאת לעולה בכל מעשיה הרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה כמשפט, אם כן למה נאמר והקריב את אשר לחטאת ראשונה בנין אב לכל החטאות הבאות עם העולות בין חטאת העוף עם עולת העוף בין חטאת העוף עם עולת בהמה חטאות קודמות לעולות הבאות עמהם. הילכך חטאת העוף קודם לעולת העוף מואת השני. חטאת בהמה לעולת בהמה מדרבי. חטאת העוף לעולת בהמה מזה בנה אב. ת"ש (דבי) ר' אליעזר אומר כל מקום שנתחלפה חטאת חטאת קודמת וכאן עולה קודמת. וכל מקוםשבאה על חטא חטאת קודמת וכאן עולה קודמת. וכל מקום שבאות שתים אחת חטאת ואחת עולה חטאת קודמת ובעוף עולה קודמת. וכל מקום שבאות שתים אחת חטאת ואחת עולה חטאת קודמת ובעוף עולה קודמת. אמר רבא למקראה הקדימה הכתוב תא שמע פר עבודה זרה קודם לשעירי עבודה זרה ואע"ג דהאי חטאת והאי עולה אימא רישא פר העלם דבר קודם לפר עבודה זרה, בחד מינא לא אמרינן דחטאת קודמת כי אמרינן בתרי מיני ובתרי מיני. אשכחן מיהא דעולה קודמת לחטאת. אמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי חטאת דעבודה זרה חסרה אל"ף לחטאת כתיב. רבינא אמר כמשפט כתיב בה:

ומלק את ראשו (כתוב לעיל בעולת העוף):

ממול ערפו מול הרואה את העורף וכן הוא אומר והוא יושב ממולי. ואומר כי פנו אלי עורף ולא פנים. מאי ואומר וכי תימא עורף גופיה לא ידענא היכא דנדע מול דידיה היכא, תא שמע כי פנו אלי עורף ולא פנים מכלל דעורף להדי פנים. אמרי דבי ר' חייא מצות מליקה מחזיר סימנין לאחורי העורף ומולק. איכא דאמרי אף מחזיר וא"ד דוקא מחזיר ומסתברא כמ"ד אף מחזיר. אמר ר"ש בן לקיש בשם ר' אליעזר בן פדת משום ר"א בן שמוע שמעתי שמבדילין (בעולות) [בחטאת] העוף ומאי לא יבדיל אין צריך להבדיל. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי אלא מעתה גבי בור דכתיב ביה ולא יכסנו ונפל ה"נ דאין צריך לכסות. א"ל התם מדכתיב בעל הבור ישלם מכלל דבעי כסויאבל הכא מכדי כתיב והקריבו וחלק הכתוב בין חטאת העוף ובין עולת העוף לא יבדיל למה לי שמע מינה אין צריך להבדיל. ולא יבדיל ואם הבדיל פסול:

והזה מדם החטאת מעצמה של חטאת הא כיצד אוחז בראש ובגוף ומזה. על קיר המזבח ולא על קיר הכבש ולא על קיר היסוד ולאעל קיר ההיכל [ואיזה זה] (על) קיר התחתון, יכול על קיר העליון ודין הוא ומה בהמה שעולתה למטה חטאתה למעלה עוף שעולו למעלה אינו דין שתהא חטאתו למעלה ת"ל והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח ששירי הדם שלו מתמצים על היסוד ואיזה זה קיר התחתון. חטאת שיהו כל מעשיו לשם חטאת. הוא פרט לשמלקו שלא לשמו. ואימא דיהיב מלעיל ואחר כך יהיב מלתחת. אמר רבא מי כתיב מצה ימצה כתיב דממילא הוא. אמר מר זוטרא בר טוביא א"ר כיצד מולקין חטאת העוף אוחז שתי רגליה בין שתי אצבעותיו שתי גפיה בין שתי אצבעותיו ומותח צוארה על רוחב גודלו ומולק. במתניתא תנא ציפרא מלבר אוחז שתי גפיה בשתי אצבעותיו ושתי רגליה בשתי אצבעותיו ומותח צוארה על רוחב גודל שתי אצבעותיו ומולק וזו היא עבודה קשה שבמקדש. זו היא ותו לא הא איכא קמיצה הא איכא חפינה. אלא זו היא אחת מעבודות קשות שבמקדש:

וחטאת העוף היתה נעשית על קרן דורמית מערבית. מנהני מילי א"ר אליעזר דא"ק לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא. ומנחה קרויה חטאת וחטאת קרויה מנחה מה חטאת טעון צפון אף מנחה טעונה צפון. מה מנחה בקרן דרומית מערבית אף חטאת בקרן דרומית מערבית. מנחה גופא מנלן דכתיב לפני י"י. יכול במערב ת"ל אל פני המזבח. אי אל פני המזבח יכול בדרום ת"ל לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן דרומית מערבית ודיו. וסבר ר' ישמעאל מצוי חטאת העוף מעכב והתניא ר' ישמעאל אומר והנשאר בדם ימצה נשאר ימצה לא נשאר לא ימצה, תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל. קח חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה, נמלקה הוכשרה ליפסל בטפול יום ובמחסור כפורים ובלינה. הוזה דמה חייבין עליה משום פגול נותר וטמא ואין בה מעילה. אמר רב הונא א"ר מצוי חטאת העוף אינו מעכב ותני רב הזה דמה, ר"א בר אהבה א"ר מצוי חטאת העוף (אינו) מעכב ותני רב מצה דמה, ת"ש והנשאר בדם ימצה, בשלמא לרב אדא ב"א היינו דכתיב והנשאר בדם אע"ג דנשאר חטאת היא אלא לרב הונא מאי והנשאר, כדתני ר' ישמאעל שאם נשאר ומאי חטאת היא ארישא, א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי אלא מעתה גבי מנחה דכתיב והנותרת הכי בריה דרבא לרב אשי אלא מעתה גבי מנחה דכתיב והנותרת הכי נמי שאם נתותר, וכ"ת ה"נ והתניא מסלתה ומשמנה על כל לבונתה פרט לשחסרה סלתה שמנה ולבונתה. אמרי התם כתיב והנותרת קרא יתירא הכא כתיב והנשאר:

ואת השני יעשה עולה כמשפט אמר רבא עולה דורון הוא. היכי דמי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה. ואי דאיכא תשובה [למ"ל עולה] והא תנן עבר על מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו אלא שמע מינה דורון הוא. ותניא נמי הכי א"ר שמעון למה חטאת באה לפני עולה, לפקליט שנכנס לרצות ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו:

ואת השני יעשה עולה כמשפט כמשפט חטאת בהמה, או אינו אלא כמשפט חטאת העוף כשהוא אומר והקריבו חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף הא מה אני מקיים כמשפט כמשפט חטאת בהמה מה חטאת בהמה אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית אף עולת העוף אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית. אי מה להלן ברוב שנים אף כאן ברוב שנים, ת"ל ומלק והקטיר מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו. ר' ישמעאל אומר כמשפט חטאת העוף מה חטאת העוף ממול עורף אף עולת העוף ממול עורף. אי מה להלן מולק ואינו מבדיל בסימן אחד אף כאן מולק ואינו מבדיל בסימן אחד ת"ל והקריב. ר' אלעזר בר' שמעון אומר כמשפט חטאת העוף מה להלן אוחז בראש ובגוף ומזה אף כאן אוחז בראש ובגוף ומזה. מאי קאמר הכי קאמר מה להלן כשהוא אוחז הראש בגוף מזה אף כאן וכו'. אי מה להלן בסימן אחד אף כאן בסימן אחד ת"ל והקריבו. ותנא קמא וכי מאחר דנפקא לן מומלק והקטיר והקריבו למה לי, אי לא והקריבו ה"א מאי כמשפט כמשפט חטאת העוף, ואי משום ומלק והקטיר ה"אמה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח השתא דכתיב ביה והקריבו דרוש נמי הא:

ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו' אמר ר' יהודה חביבה מצוה בשעתה שמיד הוא מביא עשירית האיפה ואין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה. רבי אליעזר אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד בערכים נותן סלע ואין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא חמשים סלעים. ר' שמעון אומר חביבה מצוה בשעתה שהקטר חלבים כשרים כל הלילה ודוחין את השבת בשעתן ואין ממתינין להם עד שיקריבו למוצאי שבת. והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה אין לי אלא קרבן חובתו עשירית האיפה, מנין אף קרבן נדבתו עשירית האיפה ת"ל קרבנו אשר חטא עשירית האיפה. עשירית האיפה אחד מעשרה בשלש סאין שהם שבעה רבעים ועוד. סלת מה סלת האמור להלן מן החטים אף סלת האמור כאן מן החטים. לחטאת שיהא הפרש מצותו לשם חטאת. לא ישים עליה שמן תניא ר' שמעון אומר בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה שלא יהא חוטא נשכר ומפני מה אינה טעונה שלא יהא קרבנו מהודר. ובדין הוא שתהא חטאת חלב טעונה נסכים שלא יהא חוטא נשכר ומפני מה אינה טעונה שלא יהא קרבנו מהודר. איתמר קומץ דמנחת חוטא ששמנו ר' יוחנן אמר פסול. ר"ש בן לקיש אמר הוא עצמו משכשכו בשירי הלוג ומעלהו. והכתיב לא ישים עליה שמן, ההוא שלא יקבע לה מדה כחברותיה. לא ישים עליה שמן ואם שם פסול יכול לא יתן עליה לבונה ואם נתן פסול ת"ל כי חטאת היא. יכול אף בשמן כן ת"ל היא. ומה ראית לפסול בשמן ולהכשיר בלבונה, פוסל אני בשמן שאי אפשר ללקטו ומכשיר אני בלבונה שאפשר ללקטה. א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן נתן משהו שמן על גבי כזית מנחה פסול מ"ט לא ישים שימה כל דהו, עליה עד דאיכא שעורא. ואמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן נתן כזית לבונה על גבי משהו מנחה פסול. מ"ט לא יתן עד דאיכא נתינה, עליה נתרבה הוי רבוי אחר רבוי ואינו אלא למעט. ת"ר לא ישים יכול בשני כהנים ת"ל עליה בגופה של מנחה הכתוב מדבר. יכול לא יתן כלי על גבי כלי ואם נתן פסול ת"ל עליה בגופה של מנחה הכתוב מדבר. לא ישים עליה שמן נותן הוא על שיריה. כי חטאת היא אמר ר"י היא ולא מנחת כ"ג שיאן חטאת טעונה לבונה. וקמץ הכהן וגו' על אשי ה' שיהא מקטירה לאישים ומתכוון לשם חטאת. היא פרט לשנקמצה שלא לשמה:

וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו מה ת"ל שיכול (הואילו ו) חמורים שבהן יהיו בכשבה ושעירה והקלין שבהן יהיו בעוף והקלין מן הקלין יהיו בעשירית האיפה ת"ל מאחת מאלה להשוות קלין לחמורין לכשבה ושעירת עזים ואת החמורין לקלין לעשירית האיפה:

והיתה לכהן כמנחה שתהא עבודתה כשרה בו. אתה אומר שתהא עבודתה כשרהבו או אינו אלא להתיר מנחת חוטא של כהנים ומה אני מקיים וכל מנחת כהן כליל תהיה מנחת נדבה אבל חובתו נאכלת. ת"ל והיתה לכהן כמנחה מקיש חובתו לנדבתו מה נדבתו אינה נאכלת אף חובתו אינה נאכלת. אמר רבי שמעון וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו והלא לא נאמר אלא כמנחה אלא להקיש מנחת חוטא של כהנים למנחת חטוא של ישראל מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת אף מנחת חוטא של כהנים נקצת. אי מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת ושיריה נאכלין אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת ושיריה נאכלין ת"ל לכהן כמנחה ולא לאישים כמנחה הא כיצד קומץ קרב בפני עצמו ושירים בפני עצמן. והאי שתהא עבודה כשרה בו מהכא נפקא מהתם נפקא מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת. אי אי מהתם ה"א דבר שאינו בא על חטא אבל דבר הבא על חטא אימא לא. והא נמי מהכא נפקא וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה מלמד שהכהן מכפר על ידי עצמו. אי מההיא ה"א בשוגג אין מבזיד לא קמ"ל. תניא אידך ר"ש אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב בעמו והשירים קרבין בעצמן. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר הקומץ קרב בעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן. הוי בה רבי יוחנן בית הדשן דהיכא אי דלמעלה היינו אבוה. אי דלמטה יש לך דבר שקרב למטה, אמר ליהר' אבא דילמא לאבוד. אחיכו עליה וכי יש לך דבר שקרב לאבוד. תני אבוה דר' אבין וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל לאכילה הקשיתיו ולא ל

דבר אחר. מאי קאמר אמר אביי ה"ק וכל מנחת כהן לא תאכל חובתו כליל תהיה נדבתו. אמר ליה רבא סכינא חריפתא מפסקא קראי. אלא אמר רבא וכל מנחת כהן כליל תהיה נדבתו לא תאכל חובתו. ואיפוך אנא מסתברא נדבתו הו"ל לרבויי שכן תדירה, ולא חטי, ובסיס ריחיה. אדרבה חובתו הו"ל לרבויי שכן עשרון חובה. הנך נפישן. ורבנן האי וכל מנחת כהן מאי עבדי ליה. מיבעי ליה לכדתניא אין לי אלא עליונה בכליל תקטר ותחתונה בלא תאכל מניןו ליתן את האמור שלזה בזה ושל זה בזה. ת"ל כליל כליל לגזרה שוה מה להלן בכליל תקטר אף כאן בכליל תקטר. ומה כאן ליתן לא תעשה על אכילתו אף להלן ליתן לא תעשה על אכילתו. תניא רבי אליעזר אומר כל שהוא בכליל תקטר בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו:

נפש כי תמעול מעל מכאן אתה דן לצדקה הרי הוא אומר נפש כי תמעול מעל שוה פרוטה ופרוטה אחד מח' באיסר האיטלקי ומהו משלם אשם בשתי סלעים וכמה פרוטות בב' סלעים אלף ותקל"ו, מדה טובה מרובה ממדת פורענות ת"ק ומה אם מי שמעל בשוה פרוטה משלם אלף ותקל"ו הנותן צדקה על אחת כמה וכמה שאין סוף למתן שכרה. א"ר לוי קשה גזל הדיוט מגזל גבוה שזה מקדים חטא למעילה וזה מקדים מעילה לחטא. תנו רבנן נפש אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח. כי תמעול מעל אין מעילה אלא שנוי וכן הוא אומר איש איש כי תשטה אשתו ואומר יב וימעלו בני ישראל. יכול פגם ולא נהנה או נהנה ולא פגם ובמחובר לקרקע ובשליח שעשה שליחותו. ת"ל וחטאה. נאמר חטא בתרומה ונאמר חטא במעילה מה חטא האמור בתרומה פוגם ונהנה ומי שפגם נהנה ובדבר שפגם בו נהנה ופגימתו והנאתו כאחד ובתלוש שעשה שליחותו, אף חטא האמור במעילה כיוצא בו. אין לי אלא אוכל ונהנה מנין אכילתו ואכילת חברו הנייתו והניית חברו הנייתו ואכילת חברו מצטרפין זה עם זה לזמן מרובה ת"ל כי תמעול מעל. אי מה חטא האמור בתרומה לא צירף שתי אכילות כאחד אף חטא האמור במעילה לא צירף שתי אכילות כאחד, מנין אכל היום ואכל למחר ואפילו לזמן מרובה ת"ל תמעול מעל מכל מקום. אי מה חטא האמור בתרומה פגימתו והנאתו כאחד מנין לאכילתו ואכילת חברו ואפילו מכאן ועד ג' שנים, ת"ל תמעול מעל מכל מקום. אימה חטא האמור בתרומה עד שיצא מהקדש לחולין מנין לרבות מהקדש להקדש כגון קיני זבים וקיני זבות ושקל שקלו והביא חטאתו ואשמו [מן ההקדש] כיון שהוציא מעל ר' יהודה אומר עד שיזרוק את הדם, ת"ל תמעול מעל מכל מקום. אמר מר נפש אחד יחיד וכו' פשיטא נפש כתיב. מהו דתימא אמר רחמנא ואשר יתן ממנו על זר והאי לאו זר הוא דהא אימשח בגווה קא משמע לן. אקשיה רחמנא לסוטה ולעבודה זרה ולתרומה, לסוטה אע"ג דלא פגם מעל, גבי הקדש נמי נתנה טבעת בידה מעלה. אקשה רחנא לעבודה זרה עד דאית ביהשנוי, גבי הקדש נמי עד דבוקע בקרדום. אקשה לתרומה מה תרומה כי יאכל פרט למזיק, גבי הקדש נמי כל דבר אכילה כי מזיק ליה פטור. תניא יאן מועל אחר מועל אלא בבהמה בלבד. רבי נחמיה אומר בהמה וכלי שרת. מאי טעמא דתנא קמא (אמר רבה) קסבר בענינא דבהמה כתיב באיל האשם. ורבי נחמיה אמר לך קל וחומר אם אחרים מביא לקדושתן הוא עצמו לא כל שכן:

אכל הים אכל למחר נהנה היום נהנה למחר נהנה היום ואכל למחר אכל היום ונהנה למחר ואפילו מכאן ועד שלש שנים מנין שמצטרפין זה עם זה ת"ל תמעול מעל ריבה. ת"ר קדשי גוים לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא, מ"ט כתיב הכא נפש כי תמעול מעל וחטאה וכתיב התם ולא תשאו עליו חטא, בני ישראל מועלין ולא גוים. ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו. ויליף נותר חלול חלול מטומאה דכתיב גבי נותר ואוכליו עונו ישא וגו'. ויליף פגול עון עון מנותר דכתיב גבי פגול ואם האכל יאכל מבשר זבח וגו' וכולהו בני ישראל ולא גוים. ואין מביא נסכים אבל קרבנו טעון נסכים דברי ר' ישמעאל. מנא הני מילי דת"ר האזרח האזרח מביא נסכים ולא הגוים מביאין נסכים. יכול לא יהא עולתו טעונה נסכים ת"ל ככה. א"ר יוסי רואה אני בכולן להחמיר מ"ט לה' כתיב ביה וחטאה בשננה פרט למזיד. והלא דין הוא ומה שאר מצות שחייב בהן כרת (פרט) [פטר] בהן מזיד מעילה שלא חייב בה כרת אינו דין (שפרט) [שפטרו] בה את המזיד לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה תאמר במעילה שחייב בה מיתה ת"ל בשגג פרט למזיד. האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת ולבסוף אלימא ליה מיתה. ה"ק לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה בפחות מכזית תאמר במעילה שחייב בה מיתה בפחות מכזית. מר בריה דרבינא אמר ה"ק לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חחי' בהן שאין מתכוון כמתכוון שאם נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר פטור. תאמ במעיל' שםא נתכוון להתחמ' בגיזי צמר חולין ונתחמם בגיזי צמר עולה שמעל. רב נחמן בר יצחק אמר ה"ק לא [אם אמרת בשאר מצות שכן לא מתחייב בהם שאין מתעסק כמתעסק שאם] נתכוון להגבי' את התלוש וחתך את המחובר פטור. תאמר במעילה שאם נתכוון להושיט ידו ליטול חפץ וסך ידו בשמן של הקדש שמעל:

איל תמים מן הצאן בכסף שקלים. תנו רבנן האומר הרי עלי בסלע למזבח מביא כבש שאין לך דבר שקרב בסלע אלא כבש ממאי מדאמר רחמנא איל אשם בכסף שקלים מכלל דכבש בן שנה בסלע. מדכתיב כבש בן שנתו ותנן ועמדו קינין בו ביום ברבעתים ומדחם רחמנא עליה דדלות למהוי חד משיתסר בעשירות חס נמי רחמנא עליה דדלי דלות למהוי חד משיתסר בדלות, אם כן דלות כמה הוי רבעא. וכמה פריטי ארבעין תמני פריטי חד משיתסר כמה הוי דדלות תלתא פריטי אם כן דקתני מכאן את למד לעשירית האיפה בפרוטה אמאי פרוטה דאמרת עשירית האיפה דלי דלות היא ואמת חד משיתסר דדלות היא וחשבינן דתלתא פריטי הויין. תנא מיולדת יליף דמתיא פרידה אחת תחת כבש דהוי חד מתלתין ותרין דכבש ועד כאן דלי דלות כמה הוי חד משיתסר בדלות דמהיכא יליף מכבש ער כאן פרוטה ופלגא הוי. אמר (רבינא) [רבא] כולא מילתא מיולדת יליף והכי קאמ' מרחם עלה דדלות למהוי חד מתלתין ותרין בעשירות ומאיהיא יודת חס רחמנא עליה נמי דדלי דלות ומאי היא עשירית האיפה למהוי חד מתלתין ותרין בדלות. אי הכי נכי רבעא דפרוטה הוי. הכינמי ולא ואורח ארעא לאתויי פחות מפרוטה למקדש. א"ר אליעזר זה בא על חטא וחטאת באה על חטא מה חטאת אינה באה על הזדון כשגגה אף זה לא יביא על הזדון בשגגה. או כלך לדרך זו זה קרוי אשם ושאראשמות קרויין אשם מה שאר אשמות באין על זדון כשגגה אף זה יביא על זדון כשגגה. נראה למי דומה דנין דבר שהוא עון מיתה מדבר שהוא עון מיתה ואל יוכיחו שאר חטאות שאין בהן עון מיתה. או כלך לדרך זו דנין אשם קשה בן שתי שנים מאשם קשה בן שתי שנים ואל תוכיח נקבה בת שנתה תלמוד לומר בשגגה פרט למזיד. קדש י"י המיוחדים לשם יצאו קרשים קלים שאינן מיוחדים לשם. אין לי אלא פריס הנשרפים ושעירים הנשרפים שכולן מיוחדין לשם מנין לרבות עולה שעורה מתנה לכהן קדשי קדשים בשרם ואימוריהן לפני זריקת דמים ואימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים ת"ל קדשי י"י ריבה. מנין לרבות את החלב למעילה. ת"ל קדשי ה' ריבה. יכול שאני מרבה את את הדם ת"ל מקדשי י"י מיטע. ומה ראית לרבות את החלב ולהוציא את הדם ואר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את החלב ששוה לבשר בפגול בנותר ובטמא ומוציא אני את הדם שלא שוה לבשר בפגול ונותר וטמא. מנין לרבות קדשי בדק הבית למעילה ת"ל קדשי י"י ריבה. אין לי אלא בזמן שהקדיש למזבח דברים הראוים למזבח לבדק הבית דברים הראויין לבדק הבית, הקדיש לבדק הבית דברים הראוים למזבח או הקדיש למזבח דברים הראוים לבדק הבית הקדיש לזה ולזה דברים שאינן ראויין לזה ולזה כגון ציר וחומץ דגים וחגבים מנין. ת"ל קדשי י"י ריבה. הקדשי תרנגולת למזבח מועלין בה וכו'. תורים לבדק הבית מועלין בהן ובביציהן. בור מלא מים אשפה מלא בזבל שובך מלא יונים אילן מלא יונים אילו מלא פירות שדה מלאה זרעים מנין שמועלין במה שבתוכן ת"ל קדשי י"י ריבה. יכול הקדיש תורים למזבח יהו מועלין בביציהן. הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים אשפה ואחר כך נתמלא זבל שובך ונתמלא יונים אילן ואחר כך נשא פירות שדה ואחר כך נתמלא עשבים יכול יהו מועלין במה שבתוכן ת"ל מקדשי י"י מיעט. ר' יוסי אומר המקדיש את השדה ואת האילן מועלין בהן ובגידוליהן מפני שהם גידולי הקדש. והביא אף אחר יום הכפורים. איל קשה בן שתי שנים. צאן לרבות כל במשמע אף חרשת אף שוטה אף הננסת. מן הצאן ולא מן הפלנס. בערכך כסף יכול דינרין ת"ל שקלים. יכול שקלי נחשת ת"ל כסף. יכול בבליות מדיות קפוטקיות ת"ל בשקל הקדש סלעים של קדש סלעים של צורי. לאשם שהוא מפריש מעות לשם אשם. ואשר חטא מן הקדש ישלם לאותו שעל הקדש. מנין לרבות פחות משוה פרוטה שיכול שאין חייבין עליו משום תשלומין ולא יהו חייבין עליו מעילה ת"ל מן הקדש לרבות פחות משוה פרוטה. מנין שמשלם חומש ואשםעל התשלומין האלו ת"ל הקדש ישלם. וחמישיתו יוסף עליו שיהא הוא וחומשו חמשה:

ואשר חטא מן הקדש ישלם לרבות אפילו פחות משוה פרוטה להשבון. להקדש אין להדיוט לא ואם הוזקקו ב"ד בשוה פרוטה גומרין אפילו בפחות משוה פרוטה:

גבי גזל כתיב וחמישיתו יוסף עליו ותנן נתן לו את הקרן ונשבע על החומש הרי זה מוסיף חומש על חומש עד שיתמעט הקרן בפחות משוה פרוטה. גבי תרומה כתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו ותנן האוכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש. אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך אחד תרומה טהירה וא' תרומה טמאה משלם חומשא וחומש חומשא גבי מעשר לא מיכתיב כתיב ולא מיתנא תנן ולא בעיא מבעיא לן. גבי הקדש כתיב ויסף חמישית כסף ערכך מה כסף ערכו מוסיף חומש [אף כסף חומשו נמי מוסיף חומש]. ונתן אותו פרט לחמש חטאות מתות שאין מועלין בהן. ונתן אותו לכהן. והכהן מה ת"ל שיכול הואיל ומעילה באה על ידי כהן לא יהא הכהן מועל ת"ל ונתן אותו לכהן והכהן מלמד שהכהן מועל. והכהן יכפר עליו מה ת"ל. מנין אתה אומר הביא מעילתו ולא הביא אשמו לא יצא ת"ל באיל האשם. יכול הביא אשמו ולא הביא מעילתו לא יצא ת"ל באיל האשם. יכול כשם שאיל האשם מעכב כך יהא חומש מעכב ת"ל באיל האשם ונסלח לו איל האשם מעכב ואין החומש מעכב. ונמסלח לו מלמד שאין משיירין לו ליום הכפורים. יכול אף על פי ששב ולא הביא ת"ל לו. ואם הרי זה מוסיף על ענין ראשון לומר שספק מעילות כאשם תלוי דברי ר"ע. [ומורה ר"ע שאינו מביא מעילתו עד שתודע לו ויביא אשם ודאי] א"ל ר"ט מה לזה שמביא שתי אשמות אלא מביא מעילה וחומשה ומביא אשם בשתי סלעים ויאמר אם ודאי מעלתי זו היא מעילתי וזו היא אשמי ואם ספק המעות לנדבה והאשם תלוי [שממין] שמביא על הודע מביא על לא הודע. א"ל ר"ע נראין דבריך במעיל' המעוטה הרי שבא לידו ספק מעיל' במאה מנה [לא יפה שיביא אשם בב' סלעים ואל יביא ספק מעילה בק' מנה]. מודה ר"ע לרבי טרפון במעילה המעוטה. ת"ר ואם נפש לחייב על ספק מעילות אשם תלוי דברי ר' עקיבא וחכמים פוטרין. טעמיהון דרבנן דגמרי מצות מצות מחטאת חלב מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל ספקו אשם תלוי לאפוקי מעילה שאין חייבין על זדונה כרת, דתניא הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה. ורבי עקיבא סבר כי ילפינן מצות מחטאת חלב להכי הוא דילפינן מה להלן בקביעה אף כאן בקבועה לאפוקי עולה ויורד דלא. (ורבנן וכו' אלא) היינו טעמא דרבי עקיבא דאמר קרא ואם נפש וי"י מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון ורבן סברי תחתון הוא דגמר מעליון לאשם בכסף שקלים. ורבי עקיבא סבר אין היקש למחצה. ורבנן אתא מצות מצות אפקיה מהיקישא. ורבי עקיבא אשם בכסף שקלים מנא ליה נפקא ליה מזואת תורת האשם (כתוב ברמז תצ"ב). ועשתה אחת לחייב על כל אחת ואחת שאם בא לפניו ספק חלב ודם ונותר ופגול בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת. חלב ושומן לפניו ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל, אשתו ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואינו יודע באיזו מהן שגג, שבת ויום חול ועשה מלאכה באחת מהן בין השמשות ואינו יודע באיזה מהם עשה מנין שמביא אשם תלוי ת"ל ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות י"י אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל. רבי יהודה אומר אשתו נדה ואחותו בבית ושגג באחת מהם ואין יודע באיזה מהן שגג שבת ויום הכפורים ועשה למאכה בין השמשות ואין יודע באיזה מהן עשה חלב ונותר לפניו ואכל אחד מהן ואין יודע איזה מהן אכל רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר שנאמר כי תחטא ולא ידע פרט לזה שידע שחטא. ר' שמעון אומר זה עצמו מביא אשם תלוי שנאמר כי תחטא ועשתה ולא ידע ועשה ואינו יודע מה עשה. אבל ספק עשה ספק לא עשה צא ובקש מנין שיביא אשם תלוי. ולא ידע פרט להודע יכול לא הודע של קלות ולא הודע של חמורות הכל בכלל, הן אם הודע שלהן פטרתי אינו דין שנפטור את לא הודע. או חילוף אם את לא הודע שלהן חייבתי אינו דין שנחייב את הודע, [ואיזה] הודע פטרתי, הודע של חמורות שיצא לידון בחטאת. והלא דין הוא ומה במקום שחייב את הודע של חמורות חטאת פטר את לא הודע שלהם מחטאת מקום שפטר את הודע של קלות מן האשם אינו דין שנפטור את [לא] הודע שלהן מן האשם. או חילוף, ומה במקום שפטר אתלא הודע של חמורות מן החטאת חייב את הודע שלהם חטאת. מקום שחייב את לא הורע של קלות אשם אינו דין שנתחייב את הודע שלהן [אשם]. ודין אחר ומה במקום שחייב את הודע של חומורות חטאת פטר את הודע של קלות מן האשם מקום (שלא פטר) [שפטר] את לא הודע של חמורות מן החטאת אינו דין שנפטור את לא הודע של קלות מן האשם. או חילוף, ומה במקום (שלא פטר) [שפטר] אתלא הודע של חמורות מן החטאת חייב לא הודע של קלות אשם. מקום שחייב את הודע של חמורות חטאת אינו דין שנתחייב את הודע של קלות אשם ת"ל אשם אשם לג"ש מה אשם האמור להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וספקו אשם תלוי אף אשם האמור כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וספקו אשם תלוי. ולא ידע ואשם ונשא עונו רבי יוסי הגלילי אומר הרי הכתוב ענש את מי שאינו יודע אם כך ענש הכתוב למי שאינו יודע עלאחת כמה וכמה שיענוש למי שיודע. רבי עקיבא אומר האוכל חלב מביא חטאת בסלע. ספק אכל ספק לא אכל מביא אשם תלוי בשתי סלעים. אם כך ענש הכתוב למי שבא לידו ספק עבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר לעושה מצוה. ר' מנחם בר' יוסי אומר הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מביא מעילה וחומשה ומביא אשם בשתי סלעים. צא וחשוב כמה פרוטות בשתי סלעים קרוב לאלפים, אם כך ענש הכתוב את השוגג על אחת כמה וכמה שיענוש את המזיד:

רבי יוסי אומר. אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא צא ולמד מאדם הקדמוני שלא נצטוה אלא מצוה אחת בלא תעשה ועבר עליה ראהכמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות כי איזו מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה אםמדת פורענות מועטת הרי כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, השב מן הפגו ומן הנותר והמתענה ביוםהכפורים על אחת כמה וכמה שמזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. רבי עקיבא אומר הרי הוא אומר על פי שנים עדים או שלשה אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט לך הכתוב שלשה אלא להביא השלישי להחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו. אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעובדי עבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושה מצוה. רבי אומר הרי הוא אומר כא ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס קבע הכתוב פקוח נפש למי שבא לידי ספק נפש ולא ידע. אמור מעתה המגבה את הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים עאכ"ו תנתן לו נפשו. רבי אלעזר בן עזריה אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ה' אלקיך קבע הכתוב ברכה למי שבא לידו מצוה בלא ידיעה, אמור מעתה היתה סלה צרורה לו בכנפיו ונפלה ממנו מצאה עני ומתפרנס בה הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר בתוך שדהו:

מעשה בחסיד אחד ששכח עומר אחד בתוך שדהו ואמר לבנו צא והקרב עלי פר לעולה ופר לזבחי שלמים א"ל אבא מה ראית לשמוח במצוה זו יותר מכל מצות האמורות בתורה, א"ל כל מצות שכתורה נתן לנו לדעתנו וזה שלא לדעתנו אלו עשינוה ברצון לפני המקום לא באת מצוה זו לידינו הרי הוא אומר כי תקצור קצירך וגו' קבע לו הכתוב ברכה. והלא דברים קל וחומר אם מי שלא נתכוון לזכות וזכה מעלה עליו כאלו זכה המתכוון לזכות וזכה עאכ"ו. כיוצא בו ואם נפ שאחת תחטא בשגגה והרי דברים ק"ו ומה אם מי שלא נתכוון לחטוא וחטא מעלין עליו כאלו חטא המתכוון לחטוא וחטא עאכ"ו. כיוצא בו אישה הפרס וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה. וכשהיה ריע מניע למקרא זה היה בוכה ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה. כיוצא בו אתה אומר (והוא) [ולא] ידע ואשם ונשא עונו ומה אם מי שנתכוון לעלות בידו בשר כשב ועלה בידו בשר חזיר כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן ונשא עונו, מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה. איסי בן יהודה אומר ולא ידע ואשם ונשא עונו [ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כגון שתי חתיכות אחת של הלב ואחת של שומן ונשא עונו המתכוון לעלות בידו בשר חזיר] כו' על דבר זה ידוו כל הדווים, וכל הני למה לי, צריכין, דאי תנא גבי אשה התם בעי כפרה וסליחה משום דמעיקרא לאיסורא נתכוונה אבל חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלהתירא איכוין אימא לא בעי כפרה וסליחה. ואי איתמר הכא דאכל איסורא אבל אשה דהפר לה בעל דהתירא לא תבעי כפרה וסליחה. ואי אתמר הני תרתי הוה אמינא הני הוא סדגי להן בכפרה וסליחה דלא איקבע איסורא אבל שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן דאיקבע ליה איסורא לא סגי ליה בכפרה וסליחה קא משמע לן דלא:

מנחת חוטא ומנחת קנאות ואשם גמיר עון עון מחטאת דמותרה נדבה. וכיתימא אין גזירה שוה למחצה, נלי רחמנא גני חטאת ושחט אותה לחטאת אותה לשמה כשרה שלא לשמה פסולה אבל כל הקדשים בין לשמן בין שלא לשמן כשרין. והביא איל, קשה בן שתי שנים. צאן לרבות כל צאן במשמע אף השוטה אף החרשת אף הננסת. מן הצאן ולא הפלגס. בערכך מה ערכך האמור להלן בכסף שקלים אף ערכך האמור כאן בכסף שקלים. לאשם שיהא מפריש מעותיו לשם אשם. וכפר עליו הכהן מה ת"ל מנין אתה אומר שאם בא לפניו חלב ודם ופגול בהעלם אחד מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל שגגתו. בא לפניו ולא ידע מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל אשר שגג. בא לפניו ספק חלב וידע ספק חלב וידע רבי אומר כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. ר' שמעון בן יהודה ורבי אלעזר בר רבי שמעון אמרו משום רבי שמעון אינו חייב אלא אחת שנאמר על שגגתו אשר שגג. אמר רבי זירא כאן שנה רבי ידיעת ספק מחלקת לחטאות. רבה אמר ידיעת ספק אין מחלקת לחטאות. אלא הכי קתני כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי מביא חטאת על כל אחת ואחת כך אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. והוא לא ידע פרט לשאמרו לו אחרים. יכול אף על פי שאינו מכחיש ת"ל או הודע אליו חטאתו והביא. והוא לא ידע ונסלח לו הא אם ידע אין מתכפר לו הא למה הדבר דומה לעלה ערופה אף על פי שנערפה ואחר כך נמצא ההורג הרי זה יהרג:

תנו רבנן שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך בראשון ונכנס הזה ושנה וטבל ואחר כך הלך בשני ונכנס חייב ואמאי ספק ידיעה הוא אמר רבי יוחנן כאן עשו ספק ידיעה כידיעה. וריש לקיש אמר הא מני רבי ישמעאל היא דאמר לא בעינן ידיעה בתחלה. ורמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן ורמי דריש לקיש אדריש לקיש דתניא אכל ספק חלב ונודע ספק חלב ונודע רבי אומר וכו' עד על שגגתו אשר שגג התורה ריבתה שגגות הרבה ואשם תלוי אחד. ואמר ריש לקיש כאן שנה רבי ידיעת ספק מחלקת לחטאות. ורבי יוחנן אמר כשם שידיעת ודאי מחלקת לחטאות כך ידיעת ספק מחלקת לאשמות. בשלמא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן לא קשיא עשו ולא בכל התורה כולה עשו הכא הוא דלא כתיבא ידיעה בהדיא אלא מונעלם הוא דקאתי ולא בכל התורה כולה עשו דכתיבאו הודע אליו ידיעה מעלייתא בעינן, אלא לריש לקיש אדמוקים לה כרבי ישמעאל נוקמא כרבי, הא קא משמע לן דר' ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה, פשיטא מדמחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש אלמא לא מייתר ליה קרא מהו דתימנא כי לית ליה מקראי אבל מגמרא אית ליה קמ"ל:

יאשם הוא אשם אשם. מה ת"ל מנין אתה אומר הביא אשם תלוי שחטו וזרק את דמו ואחר כך נודע לו שחטא או נודע לו שלא חטא מנין שמותר באכילה, ת"ל אשם אשם. יכול אף על פי שלא נזרק הדם יאכל הבשר [ת"ל הוא] [מה יעשה לו הדם ישפך והבשר יצא לבית השרפה. נזרק הדם יאכל הבשר]. רבייוסי אומר אפילו הדם בכוס יזרק (ותכשר) [והבשר יאכל]. יכול אף על פי שלא נשחט ת"ל אשם, מה יעשה לו יצא וירעה בעדר דברי ר"מ. וחכ"א ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. רבי אליעזר אומר יקרב שאם אינו בא על חטא זה הרי זה בא על חטא אחר. אשם לי"י יכול (אפילו) [יפול] כולו לבדק הבית ת"ל אשם לכהן. אי אשם לכהן יכול ינתן כולו לכהן. תלמוד לומר אשם לי"י הא כיצד מותר אשמו נופל לנדבה וילקח בהן עולות הבשר לשם והעורות לכהנים. אין לי אלא מותר אשמות מנין מותר חטאות מותר עשירית האיפה מותר קיני זבים וזבות וקיני יולדות ומותר קרבנות נזיר ומצורע והמקדיש נכסיו ויש בהן דברים ראוין למזבח יינות שמנים וסלתות ועופות מנין שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהם ת"ל אשם אשם, זה הכלל כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה ילקח עולות הבשר לשם והעורות לכהנים. זה מדרש דרש יהוידע הכהן אשם הוא אשם אשם לה' נמצאו שני כתובים קיימים אשם לה' ואשם לכהנים. ואומר כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' לכהנים יהיו. אמר רב אשם שניתק לרעיה ושחטו לשם עולה כשר, טעמא דניתק הא לא ניתק לא דכתיב אשם הוא בהוייתו יהא. מנין לאשם שפחה חרופה שלא יביא אלא בכסף שקלים, ת"ל אשם אשם. יכול שאני מרבא אף אשם נזיר ומצורע ת"ל הוא. ומה ראית לרבות אשם שפחה חרופה ולהוציא אשם נזיר ואשם מצורע, אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני שפחה חרופה שהוא איל ומוציא אני אשם נזיר ומצורע שאינו איל:

מה ת"ל עמיתו עמידתו שני פעמים, עמיתו פרט לגבוה, עמיתו פרט לאחרים. וכחש יכול האומר לחברו אכלתי היום והוא לא אכל, הלכתי לעיר פלוני והוא לא הלך, ת"ל כי תחטא וכחש לא אמרתי אלא בכחש שקדמו חטא יצא כחש שלא קדמו חטא. ר' אומר מה ת"ל וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את אמיתו או מצא אבדה מה אלו מיוחדין שהן של ממון יצאו אלו שאינן של ממון:

ומעלה מעל בי"י. רבי יוסי הגלילי אומר להביא את קדשים קלים. בן עזאי אומר להביא את השלמים. אבא יוסי בן דוסתאי אומר לא אמר בן עזאי אלא בבכור בלבד. רבי שמעון אומר אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים שחייב באחריותן וקורא אני בהן וכחש בעמיתו, ושאין חייב באחריותן אין אני קורא בהן וכחש בעמיתו. אמר מר בן עזאי אומר לרבות שלמים. למעוטי מאי אילימא למעוטי בכור השתא ומה שלמים שטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק אמרת ממונו הוא בכור מיבעיא. אלא אמר רבי יוחנן למעוטי מעשר. כדתניא בבכור נאמר לא יפדה ונמכר תם חי [ובעל מום חי ושחוט]. במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום. שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולים בפני בית דין ושלא בפני בית דין (מפי ב"ד) מפי עצמו ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפרנו בב"ד דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב. וחייב על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון ואינו חייב על שגגתה גרידתא ומה הוא חייב על זדונה אשם בכסף שקלים. וכחש בה פרט למורה לאחד מן האחין או לאחד מן השותפין. ונשבע על שקר פרט ללוה בשטר וללוה בעדים, ומיירי באומר לויתי ולא לויתי בשטר לויתי ולא לויתי בעדים, מדתני וכחש בה פרט למודה לאחר מן האחין היכי דמי אילימא דאודי ליה בפלגא דידיה האיכא כפירה דאידך אלא לאו דאודי ליה בכולי דא"ל מינך שקלי מחברך לא שקלי דהויא ליה כפירת דברים:

תניא הגוזל שדה מחברו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה אחרת דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אומר לו הרי שלך לפניך. במאי קמיפלגי ר' אליעזר דרש רבויי ומעוטי, וכחש בעמיתו ריבה, או בתשומת יד או בגזל מיעט, או מכל אשר ישבע עליו חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל, מאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט שטרות, ורבנן דרשי בכללי ופרטי, וכחש בעמיתו כלל, בפקדון או בתשומת יד או בגזל פרט, או מכל אשר ישבע עליו חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון. או מכל אשר ישבע אפילו רבי אליעזר מודה דאע"ג דאתרבי לענין השבה לא איתרבי לענין חומש ואשם דכי הדריה קרא ונקט לענין חומש ואשם כתיב ואת אשמו יביא. מכלולא הכל דאימעט להו כל דבר שאינו דומה לפרשה דאין חיוב [קרבן]שבועה בקרקעות:

וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד אמר רב חסדא כגון שייחד לו כלי להלואתו. עשק אמר רב חסדא כגון שייחד לו כלי לעשקו וכי אהדריה קרא כתיב והיה כי יחטא ואשם וגו' ואלו תשומת יד לא אהדריה. ותניא מנין ליתן את האמור למעלה למטה דכתיב או מכל אשר ישבע עליו לשקר, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לרבות תשומת יד להשבון. קדשים שחייב באחריותן כגון דאמר הרי עלי והפרישן והפקידן ליד אחר וכפר ונשבע והודה חייב קרבן שבועה (שאני קורא בה) לפי שהוא של עמיתו וםא באת לפוטרן מפני שהן הקדש להכי אתא בה' וכחש לרבויינהו אע"ג שיש בהן צד גבוה. ושיאן חייב באחריותן פטור מבעמיתו וכחש. ר' עקיבא אומר מה ת"ל ומעלה מעל בה' לפי שהמלוה והלוה והנושא והנותן אינו מלוה ואינו לוה ואינו נושא ואינו נותן אלא בשטר ובעדים לפיכך בזמן שהוא מכחיש מכחיש מכחיש בעדים ובשטר. אבל המפקיד אצל חברו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם, בזמן שמכחיש מכחיש בשלישי שביניהם. וכחש בעמיתו יכול בדברים ת"ל בפקדון שהוא של ממון, יצא דבר שאינו של ממון. אי מה פקדון מיוחד שאין לו רשות להוציאו מלוה שיש לו רשות להציאה מנין ת"ל או בתשומת יד. [אי מה אלו מיוחדים דברים שיש בהם מתנת יד גזל שאין בו מתנת יד מנין. ת"ל או בגזל. [אי מה אלו מיוחדים דברים הניטלים מרשות בעלים, הכובש שכר שכיר שאינו ניטל מרשות בעלים מנין ת"ל או עשק את עמיתו] אי מה אלו ואלו מיוחדין דברים שדעת שנים יודעת אבדה שאין דעת שנים יודעת מנין ת"ל או מצא אבדה וכחש. בה ולא במוצאיה. בן עזאי אומר שלש אבדות הן היודע בה ולא במוצאיה, במוצאיה ולא בה, לא בה ולא במוצאיה. אי מה אלו ואלו מיחדין דברים שאפשר לדעתן. דברים שאי אפשר לדעתן, כגון המערב מים ביין, בלבקי בשמן, מי מעין בדבש, חלב חמור בקטפא, קימוס במור, חול בפול, עלי גפנים בפילון מנין, ת"ל על שקר על כל דבר שיש שקר. אי מה אלו מיוחדין נזקין של ממון. דברים הניזקין כגון חובל אדם באדם קנין בקנין אדם בקנין קנין באדם מנין, ת"ל על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה. אי מה אלו ואלו מיוחדין דבר שמשלמין עליהן את הקרן תשלומי כפל ותשלומי ד' וה'. האונס והמפתה והמוציא שם רע מנין. ת"לומעלה מעל בה' ריבה. אחת בה בהנה הרי אלו מיעוטין פרט לאומר לחברו חבלת בי בשבת והוא אומר לא חבלתי. הדלקת גדישי בשבת והוא אומר לא הדלקתי, אמר לו אביו חבלת בי עשית בי חבורה והוא אומר לא חבלתי בך ולא עשיתי בך חבורה יכול יהא חייב ת"ל אחת בה בהנה או מכל הרי אלו מיעוטין. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט (מרבה) [ממעט] אני את אלו שנידון עליהן בנפשו רבי שמעון אומר יכול אף האומר לחברו אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית אמר לו עבדו הפלת את שיני וסמית את עיני והוא אומר לא הפלתי ולא סמיתי יכול יהא חייב תלמוד לומר וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד וגו' מה אלו מיוחדין אלו מיוחדין שאינן קנסות יצאו אלו שה קנסות:

והיה מיד מה יעשה והשיב. אינו שב ת"ל ושלם. יכול יהיה משיב ומשלם ואל תתמה שהרי הגנב משלם תשלומי כפל ואם טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה', ת"ל גזלה, גזלה הוא משלם ואין משיב ומשלם. והשיב את הגזלה אשר גזל מה ת"ל אר גזל שיכול ישלם חומש ואשם על מה שגזל אביו, ת"ל אשר גזל על מה שגזל הוא משלם ולא על מה שגזל אביו. יכול לא ישיב כל עיקר ת"ל את. העושק, ומה ת"ל אשר עשק, שיכול ישלם חומש ואשם על מה שעשק אביו ת"ל אשר עשק על מה שעשק הוא משלם ואינו משלם על מה שעשק אביו. יכול לא ישיבנו כל עיקר תלמוד לומר את. הפקדון מה ת"ל אשר הפקד אתו כל זמן שעמו ישיבנו אין עמו משיב לו דמיו. ועדיין אני אומר אימתי אינו משלם חומש ואשם על מה שגזל אביו ובזמן שלא נשבע לא הוא ולא אביו. נשבע הוא ולא אביו אביו ולא הוא הוא ואביו מנין. ת"ל אשר גזל ואשר עשק ואשר הפקד אתו ואשר מצא. ועדיין אני אומר אימתי הוא משלם קרן על גזל אביו בזמן שנשבע הוא ואביו, הוא ולא אביו אביו ולא הוא ולא הוא ולא אביו מנין. ת"ל הגזלה והעושק והפקדון והאבדה ישתלמו מ"מ. מנין ליתן את האמור למעלה למטה ת"ל מכל. אשר ישבע עליו לשקר עד שיהא מתכוין לו. מכאן אתה אומר שחייב על זדון שבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון ואינו חייב על שגגתן. מה הוא חייב על זדונה אשם בכסף שקלים:

אמר רב חסדא א"ר יוחנן מנין לשנוי שהוא קונה שנאמר והשיב את הגזלה ומה ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי. האי אשר גזל מיבעי ליה למעוטי גזלאביו שאינו מוסיף חומש על גזל אביו. אם כן ניכתוב רחמנא והשיב את גזלו והשיב את הגזלה אשר גזל למה לי למיכתב שמע מינה תרתי. איכא דאמרי מנין לשנוי שאינו קונה שנאמר והשיב את הגזלה מ"מ, והכתיב אשר גזל, ההוא מיבעי ליה למעוטי גזל אביו:

אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן דבר תורה גזלה המשתנית חוזרת בעיניה שנאמר והשיב את הגזלה מ"מ. ואם תאמר משנתנו הגוזל עצים ועשאם כלים משלם כשעת הגזלה משום תקנת השבים. וכי קאמר ר' יוחנן דשנוי במקומו עומד כגון שגזל עצים משופין ועשאן כלים דההוא שנוי דהדר למילתיה הוא. וכחש בה פרט למודה בעיקר. כיצד שורי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי יכול יהיה חייב ת"ל וכחש בה פרט למודה בעיקר. וכי תניא ההיא דאמר ליה הילך אבל קיימא באגם לא. אתה מכרתו לי אביך מכרו לי מאי מודה בעיקר איכא. דאמר ליה לא נתתי לך סמים שקול תורך וזיל. אתה נתתו לי במתנה אביך נתנו לי מאי מודה בעיקר איכא. דאמר ליה על כנת דעבידנא לך נייח נפשא ולא עבדי לך. תועה בדרך מצאתיו לימא ליה איבעי לך לאהודרי. באומר שבועה אבדה מצאתי ולא הייתי יודע שהיא שלך. אמר רב שת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין ותנא תונא וכחש בה למדנ ולעונש אזהרה מנין ת"ל לא תכחשו. מאו לאו עונש ממון לא עונש שבועה. הא מדסיפא דאישתבע מכלל דרישא דלא אישתבע דקתני סיפא ונשבע על שקר למדנו לעונש אזהרה מנין ת"ל ולא תשקרו. אמרי אידי ואידי דאישתבע כאן שהודה כאן שבאו עדים, אתו עדים חייב באונסין, אודי אודויי חייב בקרן וחומש ואשם:

ת"ר והשיב את הגזלה מה ת"ל אשר גזל יחזיר כעין שגזל מכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם. הניח לפניהם בין גדולים בין קטנים חייבין. משום סומכוס אמרו גדולים חייבים קטנים פטורים. הגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי ולא יתן לא לבנו ולא לשלוחו דכתיב לאשר הוא לו יתננו אבל נותן הוא לשליח בית דין ואם מת יחזיר לבניו. נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן הרי זה צריך לילך אחריו. נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו את הקרן ולא מחל לו את החומש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו. נתן לו אתהקרן ונשבע לו על החומש הרי זה משלם (קרן) [חומש] על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה. וכן בפקדון שנאמר בפקדון או בתשומת יד וגו' הרי זה משלם קרן קרן וחומש ואשם בכסף שקלים. תניא הגוזל את חברו ונשבע לו ומת ירשיו משלמין קרן וחומש ופטורין מן האשם. יורשין בני שלומי חומשא דאבוהון הוו אלמא חומשא ממונא הוא ובעו שלומי יורשין חומש. ורמינהו ועדיין אני אומר אימתי אינו משלם חומש על גזל אביו בזמן שלא נשבע לא הוא וכו'. אמר רב נחמן לא קשיא כאןשהודה כאן שלא הודה. אי לא הודה קרן נמי לא לשילם וכי תימא הכי נמי דלחא משלם והא מדקא מהדר אחומש למימרא דקרן משלם. ועוד תניא ועדיין אני אומר אימתי הוא משלם קרן על גזל אביו בזמן שנשבע הוא ואביו, אביו ולא הוא הוא ולא אביו לא הוא ולא אביו מנין ת"ל גזלה ועושק ואבדה ופקדון יש תלמוד. יתיב רב הונא וקאמר להא שמעתתא וא"ל רבה בריה יש תלמוד קאמר מר או ישתלמו קאמר מר. א"ל יש תלמוד קאמנינא דקראי אמרי. אלא מאי לא הודה לא הודה אביו והודה בנו. ונתחייב בנו חומש אשבועה דידיה, אמרי בשאין גזלה קיימת, אי הכי אפילו קרן נמי לא לישלם, לא צריכא דאיכא אחריות נכסים. וכי איכא מאי הוי והא הוי ליה מלוה ע"פ ואינו גובה לא מן היורשיןולא מן הלקוחות, כשעמד בדין. אי הכי חומש נמי לישלם, לפישאין משלם חומש על כפירת שעבוד קרקעות. רבא אמר הכא במאי עסקינן כגון שהיתה דסקיא של אביו מופקדת ביד אחרים קרן משלם דהא איתיה חומש לא משלם דכי אישתבע קושטא אשתבע דהא לאהוי ידע. השולח יד בפקדון ב"ש אומרים ילקה בחסר וביתר ובית הלל אומרים כשעת הוצאה ר"ע אומר כשעת תביעה, בשבח גזלה קמיפלגי ב"ש סברי שבח גזלה דנגזל הוי וב"ה סברי שבח גזלה דגזלן הוי. ובפלוגתא דהני תנאי דתניא הגוזל את הרחל גזזה וילדה מלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר גזלה חוזרת ביעיניה דיקא נמי דקתני ילקה בחסר וביתר. ומודה ר"ע במקום שיש עדים דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתי וכיון דאיכא עדים מההיא שעתא דאיחייב ליה אשמה. ר' אמר חלוק היה ר"ע אפילו במקום עדים דא"ק לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו וכי דינא הוא דקא מחייבי ליה אשמה. אמר רבא הלכה ככ"ה. ישבע עליו לשקר ושלם אינו משלם אלא לאחר שבועה. והלא דין הוא ומה אם הטוען טענת גנב שמשלם תשלומי כפל אין משלם אלא לאחר שבועה. זה שאין משלם תשלומי כפל אינו דין שאין משלם אלא לאחר שבועה. לא אם אמרת בטוען טענת גנב שאין משלם חומש ואשם תאמר בזה שמשלם חומש ואשם הואיל ומשלם חומש ואשם ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה תלמוד לומר עליו ושלם אין משלם אלא לאחר שבועה. ושלם אותו אותו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל. והלא דין הוא ומה אם הטוען טענת גנב שאין משלם חומש ואשם משלם תשלומי כפל זה שמשלם חומש ואשם אינו דין שמשלם תשלומי כפל ת"ל ושלם אותו אותו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל. אוציא את תשלומי כפל ולא אוציא תשלומי ארבעה וחמשה, ת"ל בראשו בראשו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל ולא תשלומי ד' וה'. ק"ו לטוען טענת גנב שישלם חומש ואשם. ומה אם זה שאין משלם תשלומי כפל משלם חומש ואשם הטוען טענת גנב שמשלם תשלומי כפל אינו דין שישלם חומש ואשם ת"ל בראשו וחמישיתיו יוסף עליו המשלם בראש מוסיף חומש ואין המשלם תשלומי כפל ולא ד' וה' מוסיף חומש. וחמישיתיו מלמד שמוסיף חומש על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה. יוסף עליושיהא הוא וחומשו חמשה:

בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון ונשבע והודה ואחר כך באו עדים אם עד לשא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם. ואם משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם וחומשו עולה לו בכפלו דברי רבי יעקב. וחכמים אומרים ישלם אותו בראשו וחמישיתיו ממון המשתלם בראש מוסיף חומש שאין משתלם בראש אין מוסיף חומש. רבי שמעון בן יוחאי אומר אין חומש ואשם משתלמין במקום שיש כפל. היכי דמי אמר רבא דמעיקרא שויא ארבע והשתא נמי שויא ד' וכגון שנשבע וחזר ונשבע ארבעה פעמים וחזר והודה והתורה אמרה וחמישיתיו התורה ריבתה חמישיות הרבה בקרן אחד. אמר מר וחכמים אומרים ממון המשתלם בראש וכו' אבל אשם מייתימאי שנא חומש דלא משלם דכתיב בראשו וחמישיתיו אשם נמי לא לשלם דכתיב בראשו וחמישיתיו. ואת אשמו את את אפסקיה. ורבי שמעון אמר לך ואת הדר ערביה. ורבנן לא ליכתוב רחמנא וא"ו ולא את. ור' שמעון אמר לך את לא סגי דלא כתב לאפסוקי בין ממון גבוה לממון הדיוט לכך אתא וי"ו וערביה. ואת אשמו יביא אף אחר יום הכפורים. איל קשה בן שתי שנים. צאן לרבות כל צאן משמע אף חרשת אף שוטה אף הננסת. מן הצאן ולא מן הפלגס. בערכך מה ערכך האמור להלן בכסף שקלים אף ערכך האמור כאן בכסף שקלים. לאשם שיהא מפריש מעות לשם אשם:

וכפר עליו הכהן לפני ה' ונסח לו על אחת מכל אשר יעשה מנין שחייב על כל אחת ואחת ת"ל (לאחת) [על אחת] לחייב על כל אחת ואחת. כיצד היו חמשה תובעין אותו אמרו לו תן לנו פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה ולא לך ולא לך מנין שחייב על כל אחת ואחת ת"ל (לאחת) [על אחת] לחייב על כל אחת ואחת. יכול מפני שהן חמשה תובעין מנין א"ל תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה וכו' מנין שחייב על כל אחת ואחת. ת"ל (לאחת) [על אחת] לחייב על כל אחת ואחת. יכול מפני שהן מיני תביעות מנין אפילו א"ל תן לי חטין ושעורין וכוסמין וכו' מנין שחייב על כל אחת ואחת. ת"ל (לאחת) [על אחת] לחייב על כל אחת ואחת. יכול מפני שהן מינין הרבה מנין אפילו אמר לו תן ליחטים שהפקדתי לך אמש ושלפניו ושלפני פניו שבועה שאין לך בידי חטים שהפקדת לי אמש ושלפניו ושלפני פניו מנין שחייב על כל אחת ואחת. ת"ל (לאחת) [על אחת] לחייב על כל אחת ואחת. מנין שהוא חייב אחת על דברים הרבה ת"ל על אחת מכל אשר יעשה. כיצד היה תובעו א"ל תן לי חטים שהפקדתי לך אמש ושלפניו ושלפניפניו שבועה שאין לך בידי כלום מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל על אחת מכל אשר יעשה. יכול מפני שהוא מין אחד מנין אפילו א"ל תן לי חטים ושעורים וכוסמים שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי כלום מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל על אחת מכל אשר יעשה. יכול מפני שאינן מיני תביעות מנין אפילו א"ל תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לי בידך שבועה לך שאין בידי כלום מנין שאינו חייב אלא אחת. ת"ל על אחת מכל אשר יעשה. יכול מפני שהוא אדם אחד מנין אפילו אמרו לו חמשה תן לנו פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי כלום מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל על אחת מכל אשר יעשה. לאשמה בה פרט לפחות משוה פרוטה: