דבר אחר ויקחו לי תרומה הה"ד (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי כל עלוייך לא היה אלא מן המרום עלית למרום (שמות יז) ומשה עלה אל האלהים (שם כ) ומשה נגש אל הערפל שבית שבי מלך בשעה שחיילותיו נשבים הוא מיצר תאמר אף כאן כך ת"ל לקחת ובשעה שאדם מוכר הוא מיצר ת"ל מתנות באדם אמר להם כך אני מעלה עליכם כאלו מתנה נתתיה לכם אף סוררים אמר הקב"ה למשה מה עובדי כוכבים אומרין שאיני חוזר עמהם על שעבדו עבודת כוכבים שנאמר (דברים ט) סרו מהר אפילו סוררים הן איני מניח אותם ועמהם אני דר שנאמר אף סוררים לשכון יה אלהים:
ד"א ויקחו לי תרומה הה"ד (שיר ה) אני ישנה ולבי ער אמרה כנסת ישראל אני ישנתי לי מן הקץ אלא הקב"ה ער שנא' (תהלים עג) צור לבבי וחלקי אלהים לעולם אני ישנה מן המצות אבל זכות אבותי עומדת לי ולבי ער אני ישנה ממעשה העגל ולבי ער והקב"ה מרתיק עלי הוי ויקחו לי תרומה פתחי לי אחותי רעיתי עד מתי אהיה מתהלך בלא בית שראשי נמלא טל אלא עשו לי מקדש שלא אהיה בחוץ:
ד"א ויקחו לי תרומה רבי ברכיה פתח (ד"ה א כט) לך ה' הגדולה והגבורה וגו' כי כל בשמים ובארץ אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן למעלן זבול וערפל שנאמר (ישעיה סג) וראה מזבול קדשך ערפל ומשה נגש אל הערפל וכתיב (איוב כב) הבעד ערפל ישפוט למטן (מלכים א ח) אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל וכתיב בנה בניתי בית זבול לך למעלן (ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו למטן עצי שטים עומדים למעלן כרובים שנאמר (שם לז) יושב הכרובים למטן ויהיו הכרובים למעלן (יחזקאל א) והאופנים ינשאו לעומתם למטן ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה וכן (שם) והנה אופן אחד בארץ למעלן (תהלים יא) ה' בהיכל קדשו למטן היכל ה' למעלן (שם סח) מלכי צבאות ידודון ידודון למטן (שמות יב) יצאו כל צבאות ה' למעלן (בראשית א) יהי רקיע בתוך המים למטן (שם כו) והבדילה הפרוכת לכם למעלן כסא ה' למטן (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו למעלן (איוב כה) היש מספר לגדודיו למטן (שמואל ב ד) ושני אנשים שרי גדודים למעלן (בראשית טו) וספור הכוכבים למטן (דברים א) והנכם היום ככוכבי השמים לרוב למעלן (יחזקאל ט) והנה האיש לבוש הבדים למטן כתונת בד קודש ילבש למעלן (תהלים לד) חונה מלאך ה' ולמטן (ישעיה ו) כי מלאך ה' צבאות הוא למעלן (שם) במלקחים לקח מעל המזבח ולמטן מזבח אדמה תעשה לי למעלן (שם מ) וימתחם כאהל לשבת למטן (במדבר כד) מה טובו אוהליך יעקב למעלן (תהלים קד) נוטה שמים כיריעה ולמטן עשר יריעות למעלן (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא למטן שמן זית זך כתית למאור ולא עוד אלא שחביבין כל מה שלמטן משל למעלן תדע לך שהניח מה שלמעלן וירד בשלמטן שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם הוי (ד"ה א כט) כי כל בשמים ובארץ ואומר (חגי ב) לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
ד"א ויקחו לי תרומה הה"ד (משלי כב) נבחר שם מעושר רב נבחר שמו של משה שנא' (תהלים קו) לולי משה בחירו וכן הוא אומר (שמות לג) ואדעך בשם מעשרו של קרח שנא' (במדבר טז) חמשים ומאתים מחתות א"ל הקב"ה מפני שיש לך עושר אתה מתגאה נבחר שמו של משה מכל עשרך של כסף ושל זהב הוי (משלי יז) מכסף ומזהב חן טוב. ד"א נבחר שמו של פנחס מן עשרו של זמרי שהיה נשיא שבט שמעון ומה עשה זמרי עליו אמר שלמה (שם כא) העז איש רשע בפניו זה זמרי וישר הוא יבין דרכו זה פנחס ומה העז זמרי אלא כיון שבאה כזבי בקש ליטלה אמרה לו איני נשמעת לך שכן צוני אבא שלא אהיה נשמעת אלא למשה אמר לה אני גדול ממשה שהוא משבט ג' ואני משבט ב' ורצונך לידע שאני גדול ממשה בפניו אני נוטל אותך שנאמר (במדבר כה) והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה שהיה מקיש דברים כנגדו א"ל משה זו אסורה או מותרת אמר לו אסורה היא לך א"ל זמרי אתה הוא הנאמן של תורה שהקב"ה מתגאה בך ואומר (שם יב) לא כן עבדי משה שאתה אומר אסורה זו אף אשתך שנטלת אסורה היא לך זו מדינית וזו מדינית זו גדולה בת אבות ואשתך בת כומר הוי לעיני משה ושלמה צווח העז איש רשע בפניו וכיון שראו אותו היו בוכים שנאמר (שם כה) והמה בוכים א"ל הקב"ה משה בוכה אתה והיכן חכמתך שאמרת דבר והבלעת לקרח ועכשיו אתה בוכה ורוח הקדש צווחת (תהלים עו) אשתוללו אבירי לב נמו שנתם א"ל משה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' אמר הקב"ה יודע אני מי מוכן לדבר זה מה כתיב אחריו (שם) סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה אמר ר' יוסי דרש פנחס בעצמו ומה אם הסוס שהוא נותן נפשו ליום מלחמה אפילו הוא מת נותן נפשו על בעליו אני על קדושת שמו של הקב"ה עאכ"ו וירא פינחס בן אלעזר התחיל אומר בינו לבין עצמו ומה אעשה איני יכול שנים יכולין לאחד שמא אחד יכול לשנים עד שהוא נוטל עצה בינו לבין עצמו הנגף נוגף והקב"ה אומר (שם כד) התרפית ביום צרה הצל לקוחים למות כי תאמר הן לא ידענו זה אני מעיד עליך שנאמר (שם) הלא תוכן לבות הוא יבין נכנס פנחס ומצא אותם שקבעם הקב"ה זה עם זה והיו כרוכין זה בזה ולא היו יכולין להפרש עצמן ודקר שניהם דרך דביקתן שנא' (במדבר כה) וידקור את שניהם כיון שיצא נכנסו שבטו של זמרי מה עשה הקב"ה נגף את כולן כיון שראה פנחס את הנגף עמד והיה מתפלל שנא' (תהלים קו) ויעמוד פינחס ויפלל מיד קרא הקב"ה למשה וא"ל בא ואודיעך מי העמיד זרעו של אברהם שנאמר פינחס בן אלעזר לכך נאמר (משלי כב) נבחר שם מעושר רב. ד"א נבחר שמו של מרדכי מעשרו של המן אמר ר' יאשיה מה עשה אותו רשע הוציא כל כסף וזהב שהיה לו ונתן לאחשורוש א"ל הקב"ה חייך (שם טז) נבחר מכסף ומזהב חן טוב נבחר חנה של אסתר שנאמר (אסתר ב) ותהי אסתר נושאת חן כיון שבא הרשע עם הממון א"ל המלך הכסף נתון לך אמר הקב"ה כך אתם מוכרים שלי על שלי שנאמר (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים וכתיב (חגי ב) לי הכסף והזהב חייך מה שאמרת הכסף נתון לך וגו' כך (אסתר ח) ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן:
ד"א ויקחו לי תרומה הה"ד (משלי ג) כי לקח טוב נתתי לכם אמר ר' ברכיה הכהן ברבי בנוהג שבעולם אדם מוכר חפץ בתוך ביתו הוא עצב עליו והקב"ה נתן תורה לישראל ושמח הוי לקח טוב וגו' בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מיצר לשמרה אבל התורה משמרת בעליה שנאמר (שם ז) בהתהלכך תנחה אותך בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מן השוק שמא יכול לקנות בעליו אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים הוי ויקחו לי תרומה:
ד"א ויקחו לי תרומה הה"ד (דברים לג) תורה צוה לנו משה דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נתנו לישראל ע"י משה שכן מנין תורה ואם תאמר אינן אלא תרי"א ושתים היכן הם אלא אמרי רבנן אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום ותרי"א אמר להם משה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה וגו' אל תקרי מורשה אלא ירושה ירושה היא לישראל לעולם משל לבן מלכים שנשבה כשהוא קטן למדינת הים אפילו לאחר כמה שנים אינו בוש מפני שהוא אומר לירושת אבותי אני חוזר כך ת"ח שהוא פורש מן התורה והלך והתעסק בדברים אחרים אפילו לאחר כמה שנים הוא מבקש לחזור אינו בוש מפני שאומר לירושת אבותי אני חוזר. ד"א מורשה אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה מה חתן זה כל זמן שלא נשא ארוסתו הוא הוה פראדורין לבית חמיו משנשאה הרי אביה בא אצלה כך עד שלא נתנה תורה לישראל (שמות יט) ומשה עלה אל האלהים משנתנה תורה אמר הקדוש ברוך הוא למשה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:
ד"א אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה מלמד שהתורה ארוסה לישראל שנאמר (הושע ב) וארשתיך לי לעולם ומנין שהיא כאשת איש לעובדי כוכבים שנאמר (משלי ו) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת רעהו:
ד"א ויקחו לי תרומה בשעה שאמר הקב"ה למשה על עסקי המשכן אמר לפניו רבש"ע יכולין הם ישראל לעשותו א"ל הקב"ה אפילו אחד מישראל יכול לעשותו שנא' (שמות כה) מאת כל איש אשר ידבנו לבו אמרו רבנן אף במן שהיה יורד לישראל היו יורדות בו אבנים טובות ומרגליות והיו הגדולים שבהן באין ומלקטים אותן והיו גונזין אותן תדע שכן הוא שנאמר (שם לו) והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר וכי בבקר היו מביאין בצהרים לא היו מביאים אלא ממה שהיה המן מוריד להם הביאו וכן הוא אומר והנשיאים הביאו וזאת התרומה א"ר טביומי בשעה שהגיע זמנו של יעקב אבינו ליפטר מן העולם קרא לבניו אמר להם היו יודעין שהקב"ה עתיד לומר לבניכם לעשות משכן אלא יהיו כל צרכיו מוכנים בידכם שנאמר (בראשית מח) והיה אלהים עמכם וכי תעלה על דעתך כשהיה יעקב אבינו חי לא היה הקב"ה עם בניו אלא כך אמר להם עתיד הוא לומר לכם ועשו לי מקדש והוא יורד ומשרה שכינתו בתוככם שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ויש מהם שהתקינו עצמן לדברים ויש מהן ששכחו וכשבא משה ועשו המשכן יש מהם שהביאו מעצמן ויש מהם שלא הביאו אלא ממה שהיה מונח בידו שכן הוא אומר כל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ואומר כל אשר נמצא אתו עצי שטים:
ד"א ועשו ארון עצי שטים מה כתיב למעלה ויקחו לי תרומה מיד ועשו ארון עצי שטים מה התורה קדמה לכל כך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים מה האור קדם לכל מעשה בראשית דכתיב (בראשית א) ויאמר אלהים יהי אור ואף במשכן בתורה שנקראת אור דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור קדמו מעשיה לכל הכלים. ד"א ועשו ארון מפני מה בכל הכלים האלה כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו ארון א"ר יהודה ב"ר שלום א"ל הקב"ה יבאו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה א"ר שמעון בן יוחאי ג' כתרים הם כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה כתר מלכות זה השלחן דכתיב בו זר זהב סביב כתר כהונה זה המזבח דכתיב בו זר זהב סביב וכתר תורה זה הארון דכתיב בו זר זהב למה נכתבים זר ונקראים זר אלא לומר לך אם אדם זוכה נעשים לו זר ואם לאו זר ומפני מה בכולן כתיב ועשית לו ובארון כתיב ועשו עליו ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן:
ד"א ועשו מה כתיב למעלן ועשו לי מקדש אמר הקב"ה לישראל אתם צאני ואני רועה שנאמר (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ואני רועה שנאמר (תהלים פ) רועה ישראל האזינה עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם לכך נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אתם כרם שנא' (ישעיה ה) כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואני שומר שנאמר (תהלים קכא) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל עשו סוכה לשומר שישמור אתכם אתם בנים ואני אביכם שנאמר (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם ואני אביכם שנאמר (ירמיה לא) כי הייתי לישראל לאב כבוד לבנים כשהן אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו וכן הוא אומר (משלי יז) עטרת זקנים בני בנים עשו בית לאב שיבא וישרה אצל בניו לכך נאמר ועשו לי מקדש:
ד"א ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים למה עצי שטים למד הקב"ה דרך ארץ לדורות שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות אומר לו ומה ממה"מ שהכל שלו כשאמר לעשות משכן אמר לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות אתם עאכ"ו:
ד"א ועשית את הקרשים מה כתיב למעלה מן הענין וראה ועשה וכי משה עשה את המשכן והלא כתיב ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אלא משה לתלמוד ובצלאל למעשה מכאן אמרו רבותינו ליתן שכר למעשה כעושה שכן מצינו במשה שעשה בצלאל למלאכת המשכן והעלה עליו הקב"ה כאלו הוא עשאו שנאמר (ד"ה א כא) ומשכן ה' אשר עשה משה במדבר:
ד"א ועשית את הקרשים לא היה צריך לומר אלא ועשית את הקרשים משכן מהו למשכן א"ר הושעיא על שום שהוא עומד למשכן שאם נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה יהא מתמשכן עליהן אמר משה לפני הקב"ה והלא עתידים הם שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש ומה תהא עליהם אמר הקב"ה אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם ומכפר אני עליהם על כל עונותיהם וכה"א (איכה ב) ויהרוג כל מחמדי עין:
ד"א ועשית את הקרשים מה כתיב למעלה וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת זהב זו בבל שנאמר (דניאל ג) הוא צלמא ראשה די דהב טב וכסף זו מדי שנאמר (שם) חדוהי ודרעוהי די כסף נחושת זו יון שנאמר (שם) מעוהי וירכתיה די נחש אבל ברזל אין כתיב כאן לא במקדש ולא במשכן למה שנמשל בו אדום שהחריבו בהמ"ק ללמדך שמכל המלכיות יקבל הקב"ה דורון לעתיד לבא חוץ מאדום והרי בבל אף היא החריבה אותו אלא על שלא קעקעה אותו אבל אדום מה כתיב בה (תהלים קלז) האומרים ערו ערו עד היסוד בה עד עכשיו היסוד בה לפיכך לא נכתב ברזל במשכן ובמקדש שמשולין בו אדום וכן אתה מוצא לע"ל שכל האומות עתידין להביא דורון למלך המשיח ומצרים מביאה תחלה וכסבור שלא לקבל מהם ואומר לו הקב"ה אכסניא נעשו לבני במצרים שנאמר (שם סח) יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלהים מיד מקבל מהן נשאה כוש קל וחומר ומה מצרים ששעבדו בהן קבל מהם אנו שלא נשתעבדנו בהן על אחת כמה וכמה מיד כוש תריץ ידיו לאלהים מיד כל המלכיות שומעות והן מביאות שנאמר (שם) ממלכות הארץ שירו לאלהים ואח"כ מלכות אדום נושאת ק"ו בעצמה ואומרת ומה הללו שאינן אחיהם קבלו מהם אנו עאכ"ו ואף היא מבקשת להביא דורון למלך המשיח ואומר לו הקב"ה גער חית קנה שכולה חיה מן הקנה ד"א געור חיה הדרה בין הקנים שנאמר (שם פ) יכרסמנה חזיר מיער עדת אבירים בעגלי עמים אותה שאוכלת שמנן של עמים ובאה בכחו של אברהם ואומר מהם אני עשו בן יצחק בן אברהם מתרפס ברצי כסף אע"פ שחטא אדם וכועסת עליו מתרת את הפס ונוטלת את הכסף והיא מתרצה לו ומהו בזר עמים קרבות יחפצו שהיא מפזרת לישראל מתלמודה של תורה ומכנסת אותן במה שיצר הרע חפץ בו. ד"א בזר עמים קרבות יחפצו שפיזרו את ישראל מן העולם. ד"א בזר עמים שעשו את ישראל זרים לי והם מביאין קרבנות:
ד"א ועשית את הקרשים למשכן א"ר אבין משל למלך שהיה לו איקונין נאה אמר לבן ביתו עשה לי כמותה א"ל אדוני המלך איך יכול אני לעשות כמותה א"ל אתה בסממניך ואני בכבודי כך אמר הקב"ה למשה וראה ועשה אמר לפניו רבון העולם אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו א"ל כתבניתם בתכלת ובארגמן ותולעת שני וכשם שאתה רואה למעלה כך עשה למטה שנאמר עצי שטים עומדים כנתון באיסטרטיא של מעלה ואם תעשה כאותה של מעלה למטה אני מניח סנקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה מה למעלן שרפים עומדין אף למטה עצי שטים עומדים מה למעלה כוכבים אף למטן כן אמר רבי חייא בר אבא מלמד שהיו קרסי זהב נראין במשכן ככוכבים הנראים ברקיע: