במלכו . בעת שנמלך :

(ב-ד) ויעש הרע, כבר פירשתי מ''ב כ''ד, שהרע היה מה שלא שמע לדברי ירמיה ומה שעבר על השבועה שנשבע לנ''נ וזה היה כי על אף ה' היתה וכו' כי הדור היו רשעים ולכן סבב שמרד במלך בבל :

כי על אף ה' היתה . היא גרמה לו מרד צדקיהו במלך בבל שהוא תחלת החורבן :

כי על אף ה' . כי בעבור שהיתה אף ה' בירושלים וביהודה כ''כ גדולה עד להשליך אותם מעל פניו לזה העיר לב צדקיהו למרוד במלך בבל להיות סיבה אל הגלות לשלחם מעל פניו :

על . בעבור :

דיק . כרכום :

למלכו . למלכות צדקיהו : דיק . הוא מגדל הנבנה מול העיר ללכדה :

דיק . הוא מגדל הנבנה ללכוד העיר וכן ובנית עליה דיק ( יחזקאל ד' ) :

ותבוא העיר במצור . עמדה העיר והמצור סביבה עד וכו' :

במצור . החיל הסובב העיר ללכדה יקראו צרים כי מצירים לאנשי העיר :

יברחו . כמו ברחו : דרך שער בין החומותים . מערה היתה לו מביתו עד ערבות יריחו וכבר פירשתיה בס' הזה ( לא ) :

ותבקע העיר . חיל נ''נ בקעו חומתה וכאלו נעשית מעצמה כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב ולא עמדו למולם לעכב על ידם : יברחו . היו בורחים : דרך שער וכו' . בדרך השער העומד בין שתי החומות אשר אצל גן המלך : דרך הערבה . בדרך ההולך אל ערבות יריחו :

ותבקע . ענין פתיחה :

ותבקע העיר ע''י הרעב בקעו העם לצאת אל מלך בבל כנ''ל ל''ט ועי''ז נכנסו כשדים וישבו בשער התוך, ועי''ז וכל אנשי המלחמה יברחו, או שזה הבקעה אחרת שבקעו אנשי המלחמה לצאת דרך שער, כנ''ל למעלה ל''ט :

וירדפו . ארז''ל שברח דרך מערה ההולכת עד ערבות יריחו ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו :

נפצו . נתפזרו :

רבלתה . היא אנטוכיא : וידבר אתו משפטים . על שעבד על השבועה :

רבלתה . כי בהאריך ימי המצור הלך נ''נ לרבלה : משפטים . התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמ''ש בד''ה :

ויתפשו . אחזו בחזקה : משפטים . ענין ויכוח :

וידבר אתו משפטים, עי' מ''ב כ''ה ו' :

את כל שרי יהודה . סנהדרין שאמר להם אתם התרתם לו את שבועתו וחטא היה בעיני האלהי' להתיר השבועה :

בית הפקדות . בבית האסירין :

בית הפקודות . בית הסוהר :

בנחושתים . בשלשלאות נחושת : הפקודות . מלשון פקדון וגניזה והוא בית הסוהר :

תשע עשרה . כי בעת שכבש את יהויכין היה ח' למלכו וצדקיהו מלך י''א שנה הרי י''ט : עמד . ועמד לפני מלך בבל לשמשו :

בעשור לחדש, ובמלכים שם בשבעה לחדש, ופירשתי שם שבשבעה בא נבוזראדן לירושלים ובעשור עמד לפני מלך בבל וצוה לשרוף הכל :

בית הגדול . בתי כנסיות שמגדלין בהם תפלה , וי''א בתי מדרשות שמגדלין בהם את התורה מחלוקת האמוראים היא :

בית הגדול . הוא פירוש על מה שאמר כל בתי ירושלים לומר שהם כל בית אדם גדול אשר בירושלים ואותם לבד שרף ולא זולתם :

נתצו . שברו וכתתו :

יתר האמון . כמו ההמון :

הנשארים . אשר לא נהרגו : ואת הנופלים . אותם שהטו עצמן אל מלך בבל לעבדו : ואת יתר האמון . הנשארים בכל ערי יהודה :

הנופלים . ענין הטיה והתחברות כמו אל הכשדים אתה נופל ( לעיל ל''ז ) : האמון . כמו ההמון בה''א וכן אמון מנא ( לעיל מ''ו ) ור''ל העם הרב :

וליוגבים . חופרין בארץ רבותינו אמרו צדי חלזון :

רב טבחים . שר על ההורגים במצות המלך :

לכורמים . לעבוד הכרמים : וליוגבים . ענין בורות כמו עשה הנחל הזה גבים גבים ( מ''ב ג' ) ור''ל לעבוד השדות בחפירות ובורות , או הוא כמו וליוקבים מל' יקב היין כי גיכ''ק מתחלף ור''ל לדרוך ולהמשיך היין אל היקב :

ואת המכונות . של כיורות :

המכונות . הם כני ובסיסי הכיורות : ים . כעין גיגית גדולה עשויה לרחוץ בה :

המזמרות . הם כלי זמר :

אשר ישרתו בהם . העשוים לעבוד ולשרת בהם בבה''מ :

הסירות . הקדירות : היעים . המכבדות והמגרפות עשוים לגרוף בהם הדשן : המזמרות . כלי זמר : המזרקות . הספלים : הכפות . הבזיכים :

לקחו, זה לקחו חיל כשדים לעצמם :

ואת הספים . ת''י קוליא ולא ידעתי אם ממיני כלי זמר הוא ואומר אני שהן אגנות לקבל דם כמו בדם אשר בסף ( שמות יג ) ויש מפרשים הסיפי' לשון כדים לפי תרגום של יונתן שתרגם קוליא כי כן ת''א וכדה על שכמה ( בראשית כז ) וקולתה על כתפהא ולשון זה נראה שהסיפים אינם ממין כלי זמר אלא הם כדים : המחתות . שחותין בהם גחלים מעל המזבח : המנקיות . סניפי הזהב שבהם מעמידין לחם הפנים כמו ששנינו במנחות :

ואת המזרקות . על שהיו מזרקות של זהב לזה חזר והזכיר וכן הסירות והכפות . אשר זהב וגו' . ר''ל בין של זהב בין של כסף הכל לקח :

הספים . אגנות כמו סף רעל ( זכריה י''ב ) : המחתות . כלים לחתות בהן האש . המנקיות . הם היו כעין חצי קנה חלול והיה נותנים אותם בין לחם הפנים להכניס בהן הרוח שלא יתעפשו והוא מלשון נקי :

ואת הספים ומזרקות וסירות וכפות שהיו של כסף או זהב לקח רב טבחים אל אוצר המלך :

אשר תחת המכונות . לא ידעתי היאך שהרי תחת הים היו ודומ' לי שאין זה אלא כמו אצל המכונות :

אשר תחת המכונות . ר''ל אשר היו אצל המכונות וגו' כי הבקר היו תחת ים הנחושת כמ''ש במלכים , או ר''ל במקום המכונות כי יתכן כשהוריד אחז את הים מעל הבקר ונתנו על מרצפת אבנים ואת הכיורות הסיר מעל המכונות כמ''ש ( במ''ב ) שם אז את הכיורות על הבקר במקום המכונות ונשאר כן עד הגולה : לא היה משקל . לא היה מהאפשר לשקול הנחושת של כל הכלים האלה :

יסובנו . יקיפנו עוגל היקפו : ועביו . ארבע אצבעות סביב חללו : נבוב . חלול :

והעמודים . ר''ל העמודים שלקח היה קומת כ''א י''ח אמה : יסובנו . היה מסבב את היקף העמוד : ועביו . עובי דופני העמוד היה ארבע אצבעות והחלל באמצעיתו :

וחוט . קו וחבל : נבוב . חלול כמו נבוב לוחות ( שמות כ''ז ) :

ושבכה ורמונים על הכותרת . עשויה כשתי אגנות אחת כדרכה כפוייה על פי התחתונה והעליונה קרויה שבכה קויפ''א בלעז ורמונים תחובים היו בשרשרות והשרשר' שני ראשיה קשורין יחד ונתונה על השבכה מלמעלה מקום שהשבכה קצרה מלמעלה והיא יורדת עד מקום דבק השבכה וכותרת שהוא הבטן הרחב שבכותר' ושם עומדת והרימונים מכסים את מקום הדבק שתי פיות האגנות המדובקים יחד :

וכותרת עליו . על העמוד ממעל היה כעין כותרת עשוי מנחושת : הכותרת האחת . ר''ל קומת כל אחת כי לכל עמוד היה כותרת : ושבכה ורמונים על הכותרת . ר''ל ממעל על הכותרת היה מעשה שבכה וכדמות רמונים היו תלוים על הכותרת מסביב ובמלכים נתבאר מלאכת הכותרת : הכל נחושת . הכותרת והרמונים : וכאלה . כדמות הכותרת והשבכה שהיה להעמוד האחד היה גם להעמוד השני וגם רמונים היה גם להשני :

ושבכה . הוא מעשה רשת :

(כב-כג) וכתרת עליו, הסתירה שיש בין כתובים דכאן לכתובים של מלכים פירשתי מ''א ס''ז :

תשעים וששה רוחה . ובסוף המקרא הוא אומר כל הרימוני' מאה על השבכה ובספר ( מ''א ז ) הוא אומר והרמונים מאתים טורים ארבע מאות לשתי השבכות אמור מעתה ארבע מאות היו לשתי השבכות על שני העמודים שני טורים לכל שבכה והטור מאה הוא שאמר כאן כל הרימונים מאה על השבכה לטור האחד ומאתים לשני הטורים הוא האומר שם הרימונים מאתים טורים סביב מאתים לשני טורים סביב לעמוד האחד וכן לשני הרי ארבע מאות והעמודים העמידם שלמה באולם סמוך לכותל ההיכל והכותל מכסה ד' רמונים מכל טור שאין נראים מבחוץ הוא שאמור כאן ויהיו הרימונים תשעים וששה רוחה : רוחה . כמו לרוח כל תיבה שצריכה למ''ד בתחילתה הטיל לה ה''א בסופה ולכך הטעם מלמעלה תחת הרי''ש כלומר תשעים וששה מהם נראים לרוחות העמוד זו למדתי בפ' שלשים ושתים מדות שאמר ר''א בנו של רבי יוסי הגלילי :

תשעים וששה רוחה . לרוח האולם ואוירו היה נראה צ' וששה כי ארבע מהם היו נכסים מעין הרואה כי העמודים עמדו סמוכים לכותל : כל הרמונים מאה . הספר הזה היה לטור האחד אבל היה לכ''א שני טורי רמונים כמו שמפורש במלכים : על השבכה . היו תלוים על השבכה סביב :

רוחה . גם האויר יקרא רוח כמו שאפה רוח ( לעיל ב' ) :

כהן המשנה . סגן הכהנים הממונה תחת כהן גדול לשמש תחתיו אם יארע בו פסול . שומרי הסף . אמרכלין שמפתחות העזרה מסורות להן :

כהן הראש . הוא היה כ''ג : כהן המשנה . שני לו הוא הסגן : שומרי הסף . שומרי מזוזת השער הם השערים :

הסף . כן יקרא מזוזת השער כמו וסף שער ( יחזקאל מ ) :

ושבעה אנשים מרואי פני המלך . ובספר ( מלכים ב כה ) אמר וחמשה אנשי' השני' חשובי' ולא חשובים כ''כ : המצביא את עם הארץ . יודע מנין של כל עיר ועיר כמה אנשים מוציאה לצבא :

מרואי פני המלך . ר''ל היושבים תמיד עם המלך : אשר נמצאו בעיר . ולא ברחו ממנה כיתר השרים : ואת סופר שר הצבא . הסופר של שר הצבא : המצביא . על פיו מוציאה כל עיר אנשיה לצאת במלחמה : מעם הארץ . מהמכובדים שבהם אשר נמצאו בעיר ולא ברחו :

סריס . שר : פקיד . ממונה : המצביא . מלשון צבא :

ושבעה אנשים, ובמלכים וה' אנשים ושם פירשתי :

ויגל . מלשון גלות :

בשנת שבע . הוא גלות יכניה ובספר מלכים אמר בשנת שמונה הא כיצד שנת שמונה שמלך נ''נ היא שנת ז' שכבש את יהויקים לעבד דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה שניה עלה וכבש יהויקים : יהודים שלשת אלפים . ומשאר שבטים שבעת אלפים הרי י' אלפים הכתוב הזה שפי' יהודים שלש אלפים הכריע בין שני מקראות שבסוף ספר מלכים פסוק אחד אומר י' אלפים ( שם ב כד ) ואחד אומר שבעת אלפי' ( שם כה ) בא זה ופירש יהודים שלשת אלפים ומשאר שבטים שבעת אלפים הרי י' אלפים :

זה העם . זהו חשבון כל העם הגולים לבבל : בשנת שבע . הוא גלות יכניה היתה בשנת שבע לכיבוש יהויקים בראשונה : יהודים . מבני יהודה :

זה העם אשר הגלה, עי' מלכים ב' כ''ד פסוק י''ד הארכתי בזה :

בשנת שמנה עשרה . היא גלות צדקיהו ולמעלה הוא אומר ( כאן ) שנת תשע עשרה למלך נ''נ תשע עשרה שמלך י''ח שכבש את יהויקים :

בשנת שמונה עשרה . הוא גלות צדקיהו שהיתה בשנת י''ח לכבוש יהויקים בראשונה וי''ט למלכות נ''נ : מירושלים . הגלה מירושלים :

בשנת שלש ועשרים . ניתנה צור בידו ושטף יהודה שבסביבות עמון ומואב שבע מאות וארבעים וחמשה כך מפורש בסדר עולם :

בשנת שלש ועשרים . אז כבש את צור ושטף את היהודים שבסביבות עמון ומואב כן הוא בס''ע : כל נפש . של שלשת הגליות מבני יהודה :

בעשרים וחמשה לחדש . ובמקום אחר הוא אומר בעשרים ושבעה לחדש בעשרים וה' לחדש מת שטנו נבוכדנאצר ובעשרים וששה נקבר והוציאו אויל מרודך מקברו ובכ''ז מלך ונשא את ראש יהויכין : נשא . נשאו וגדלו , לישנא אחרינא מנאו עם שאר המלכים כמו שא את ראש בני ישראל :

נשא וגו' : את ראש . ר''ל הרים וגדל אותו בשנה הראשונה למלכותו :

נשא . הגביה והרים : מבית הכלוא . מבית המאסר :

בעשרים וחמשה, ובמלכים אמר בעשרים ושבעה, ופירשתי שבכ''ה בחדש הוציאו מבית הכלא ובעשרים ושבעה נשא ראשו בגדולה וכבוד :

טובות . דברים טובים ונחומים : ממעל . עליון לכסא שאר המלכים אשר היו עמו :

ושנה . היה משנה את בגדיו אשר ישב בהן בבית הכלא להחליפם באחרים : לחם . כל הסעודה קרויה על שם הלחם : לפניו . ר''ל עמו יחד : כל ימי חייו . של יהויכין :

ושנה . עניז חלוף ותמורה : כלאו . מאסרו :

ושנה את בגדי כלאו, יש הבדל בין ויחלף שמלותיו דגבי יוסף שהוא שלבש בגדים אחרים נקיים ונאים, ובין ושנה, שהמשנה אינו מחליף הדבר בדבר אחר רק משנה דבר זה עצמו, כי גם בבית כלא לא לבש בגדים צואים, רק היה עליהם סימן גנאי ושינה סימן זה עצמו לשבח, ששרי המלך היו נכרים בבגדיהם מאיזה מדרגה הוא בכבודו ומעלתו, ושם לו על בגדים שלבש בכלא אות הכבוד ובבגדים אלה עצמם אכל לחם לפניו, שיזכור תמיד את הטוב אשר עשה לו, שמבית אסורים יצא לשולחן המלך : סכום פסוקי של ספר ירמיה אלף ושלש מאות וששים וחמשה, וסימנו אנכי אשמח בי-ה-ו-ה, וחציו ויאמר חנניה וגו' (כ''ח י''א), וסדריו שלשים ואחד, וסימנו חסד אל כל היום, מספר הקאפיטול' חמשים ושנים וסימנו אודה ה' בכ''ל לבב :

וארוחתו . נוטל פרס מבית המלך לכל צרכיו :

וארוחתו ארוחת תמיד . פרס הנתונה לו היתה פרס הנתונה תמיד מבלי הפסק והיה למאכל לאנשי ביתו כי הוא בעצמו אכל לחם לפני המלך תמיד : דבר יום ביומו . דבר הצריך לו בכל יום נתנו לו ביומו ולא העבירו המועד :

וארוחתו . הוא ענין פרס קבועה וכן ארוחה ומשאת ( לעיל מ ) :