לב קמי . כשדים בגימ' דא''ת ב''ש , רוח משחית את רוח מלך פרס ומדי שהוא משחית , רוח טלנ''ט בלע''ז :

לב קמי . הם כשדים בא''ת ב''ש ואחז בלשון זה על כי קם לבם על ה' והחריבו נוהו : רוח משחית . מוסב על מעיר לומר שיעורר עליהם רצון משחית והוא רצון פרס ומדי :

מעיר . מלשון התעוררות : רוח . רצון כמו הנני נותן בו רוח ( ישעיה ל''ז ) :

על בבל עיר המלוכה, ואל ישבי לב קמי (כשדים בא''ת ב''ש), רוח משחית שהאויב לא יכוין להנאתו רק להשחית בל ישאר שארית :

וזרוה . ונפצוה : ויבוקקו . וירוקנו :

ושלחתי וכו' . אשלח על בבל אנשים רודפים ומפזרים והם יפזרו אותם וירוקנו את ארצם כי את הכל יקחו : כי היו עליה . האויבים יבואו עליה מסביב ביום בוא עליהם הרעה :

זרים וזרוה . ענין פזור כמו ואתכם אזרה בגוים ( ויקרא כו ) : ויבוקקו . ענין ריקות כמו הבוק תבוק ( ישעיה כ''ד ) :

וזרוה, יסובבו אותה סביב כזר, וירוקנו את ארצה. כי היו עליה מסביב, שבאם רוצים שישאר שארית אין מקיפים רק מג' רוחות כמ''ש הרמב''ם בה' מלכים כדי שיוכלו לברוח מרוח הרביעית, אבל הם היו עליה מסביב :

וזרוה. מענין זר זהב סביב, והוא עם זרים לשון נופל על הלשון :

אל ידרוך . הדורך . הרי זה מקרא קצר אל אשר אני אומר שם ידרוך הדורך קשתו . ואל יתעל בסריונו . אל ירפא :

אל ידרוך . ר''ל אליה אל בבל ידרוך הדורך קשתו ואליה יתעלה ויתגאה עם השריון : צבאה . צבאות עמה :

אל . כמו אליה : יתעל . מל' עליה וגבהות : בסריונו . הוא כעין לבוש עשוי מברזל ילבשוהו במלחמה להציל ממכת חרב וחנית וכן לבשו הסריונות ( לעיל מ''ו ) : החרימו . מל' חרב ואבדון :

אל, ר''ל אעיר רוח משחית אל דורך אשר ידרוך קשתו, ואל המתעלה בסרינו ואח''כ לא יחמל, גם אל הבחורים והגבורים, ויחרימו כל צבא בבל, אף אלה שלא מצאו מזוינים בכלי זיינם :

אל. ויש נוסחאות שכתוב אַל ולא ??? :

בחוצותיה . יפלו בחוצותיה :

ומדוקרים . ענין נעיצת חרב וחנית בגוף אדם וכן כל הנמצא ידקר ( ישעיה י''ג ) :

ונפלו חללים בארץ, ואשר יסתרו בחוצות הצרות ידקרו אחריהם ברמחים :

בחוצותיה. מקומות שאחורי הבתים (כנ''ל ה' - א') :

כי לא אלמן . לא שכחו מלנקום נקמתו : כי ארצם . של כשדים :

כי לא אלמן וכו' . כי הוא חי וקיים לעולם והוא לישראל לעזר לנקום נקמתם : כי ארצם . של הכשדים : מקדוש ישראל . ממה שעשו לקדוש ישראל שהחריבו נוהו וכלו עמו :

אלמן . מל' אלמנות : אשם . חטא ופשע :

כי, זה יהיה מעט מה שהרעו לישראל, {{{א}}} שישראל לא אלמן מאלהיו ויריב ריבם, {{{ב}}} יען ארצם של כשדים מלאה אשם מה שחטאו נגד קדוש ישראל שהיא קדושת המקדש, ומה שהשתמשו בכלי המקדש שלכן נהרג בלשאצר :

נוסו . ישראל מתוך בבל :

נוסו . אתם הבאים מארצות אחרות השוכנים עתה בבבל נוסו משם ומלטו כל איש את נפשו ואל תתעכבו שמה להיות נכרתים עמה בעוונה : כי עת . עתה באה העת לעשות נקמה בבבל ולשלם לה גמול הרעה :

תדמו . ענין כריתה :

נסו, עפ''ז מצוה לעמים אחרים אשר בתוכה שינוסו, פן ידמו ויכרתו בעונה כי עת נקמה היא לה', {{{א}}} מצד הנקמה, {{{ב}}} מצד הגמול כפי מה שעשו והרעו :

כוס זהב . היתה בבל עד הנה ביד ה' לשכר בה את כל הארץ יין החימה : על כן יתהללו גוים . נשתכרו ונשתטו :

כוס זהב . עד הנה היה בבל ביד ה' ככוס יין נקי וצלול כזהב והיא היתה משכרת כל הארץ ר''ל על ידי בבל האביד הארצות כי הוא בלבל דעתם כיין המשתכר ומבלבל . מיינה . מיין הכוס ההוא שתו העובדי כוכבים ולכן נעשו הוללים וסכלים כשכורים ולא יכלו להלחם :

זהב . ר''ל נקי וצלול כזהב וכן המריקים מעליהם הזהב ( זכריה ד ) : יתהוללו . ענין סכלות ושטות כמו ויתהולל בידם ( ש''א כ''א ) :

כוס זהב בבל, {{{א}}} היו דומים ככוס זהב שהוא מתכות חזק, {{{ב}}} שהיו ביד ה' שבט אפו, {{{ג}}} שהיא משכרת כל הארץ עד שגוים שתו מיינה ונשתכרו ונתהללו בשגעון :

פתאום . הנה עתה נפלה פתאום ונשברה : הילילו עליה . לכן עשו יללה עליה : קחו צרי . דרך לרפאות המכאוב בצרי ולכן אמר בדרך לעג קחו צרי בעבור מכאובם אולי תרפא על ידי הצרי :

הילילו . מלשון יללה : צרי . הוא שרף אילן מיוחד לרפואה וכן נאמר הצרי אין בגלעד ( לעיל ח ) :

פתאם נפלה בבל שה' הניח את הכוס מידו ונפלה ותשבר, הילילו, תחלה הילילו כל העמים עליה כי היו חוסים בצלה, קחו צרי כי רצו לעזרה :

נגע אל השמים משפטה . גבה פורענות' עד אל השמים :

רפאנו . כאלו הבאים ההם אשר שכנו בבבל ישיבו לומר הן עשינו רפואות לבבל אבל לא נרפתה ולכן עזבוה ואל תעסקו עוד ברפואתה והיא ענין מליצת הלעג : ונלך . ואנחנו נלך משם כי אם נלך לארצנו לבל יתדבק בנו חלי מכאובה : כי נגע . רצה לומר משפט פורענותה מאד גבהה עד כי נגע אל השמים : ונשא וכו' . כפל הדבר במ''ש :

רפאנו, יאמרו זה לזה כי לא נרפאתה, לכן עזבוה ויתפרדו עוזריה מעליה, כי נגע ר''ל מפלתה תהיה בין מצד כוכבה ומזלה בשמים ובמערכת, בין מצד ההשגחה האלהית שמיוחס לשחקים שהם נשאים משמים :

השמים, שחקים. שחקים גבוהים משמים, ומציינים מה שלמעלה מן המערכה כמ''ש בפי' (ישעיה מ''ח ח') :

הוציא ה' את צדקותינו . נזכרנו לפניו לזכות ובאו צדקות אבותינו לפניו :

הוציא ה' . רצה לומר הצדקה שהבטיח לנו הנה עתה הוציאה מאוצרו הטוב וגלה לכל ולכן בואו וכו' : את מעשה . הוא אבדון בבל :

הוציא, אבל ישראל יאמרו שזה היה ע''י שה' הוציא את צדקתינו והגיע זמן שיריב ריב ישראל, לכן באו ונספרה בציון וכו' :

הברו . ל' נקיון : השלטים . אשפות שהחצים נתונים בהם :

הברו החצים . הנקו החצים מן החלודה : מלאו השלטים . קבצו המגינים להביאם במלחמה : העיר . הנה ה' העיר רצון מלכי מדי והם דריוש וכורש חתנו אשר ירש המלכות אחרי מות דריוש : מזמתו . מחשבת ה' היא על בבל להשחיתה : כי נקמת וכו' . רצה לומר הנקמה אשר הוא לוקח מבבל היא נקמת היכלו אשר שרפו באש ולא בעבור מה שעשה בבל לשאר העובדי כוכבים :

הברו . מל' ברור ונקי : מלאו . ענין קבוץ כמו קראו מלאו ( לעיל ד ) . השלטים . המגינים וכן כל שלטי הגיבורים ( ש''ה ד' ) : העיר . מל' התעוררות : רוח . רצון : מזמתו . מחשבתו כמו כאשר זמם ( דברים י''ט ) :

הברו, אתם החצים שאו אבר וכנף ועופו אל השלטים למלאותם, ימליץ שהחצים יעופו בעצמם אל השלטים, העיר ה' את רוח מלכי מדי ונתן בלבם כי מזמתו על בבל להשחיתה, ושמה שרוצה להשחיתה הוא מצד נקמת ה' על דבר כבודו, ועל נקמת היכלו ששרפו הבהמ''ק כ''ז נתן ה' בלב מלכי מדי, (ר''ל שכן פתר דניאל לבלשצאר את הנראה וזאת נודע למלכי מדי, ועי''כ השחיתו את בבל) :

הברו. מענין אבר כיונה, ומשפטו הַאֲבֵרוּ, אתם החצים שאו אבר ומלאו את השלטים, ושם שלטים לדעתי מין מגן וצנה שהיה בו ג''כ מקומות להניח בו החצים, וזה המבדיל בין שלטים ובין מגנים, כי בהשלטים היה עשוי גם אשפת החצים :

גם זמם ה' . זה ימים רבים : גם עשה . את מזימתו דרך המקרא לדבר שני גמין זה אחר זה ועל ידי האחרון בא הראשון :

שאו נס . הרימו נס לרמז להתאסף ולבוא למלחמה אל חומות בבל : החזיקו המשמר . דרך הצרים על העיר להעמיד משמרות שילחם כל אחד בזמנו ואמר החזיקו המשמר ולא תעברו המועד הקבוע : הקימו שומרים . הדרך להעמיד שומרים בלילה לבל יצאו מן העיר פתאום ויכו בהם : הכינו האורבים . להסתר במקום מחבואה לארוב על היוצאים מן העיר : כי גם זמם . ר''ל כמו שחשב ה' לעשות כן גם עשה וכו' . אל יושבי . על יושבי בבל :

שאו . הרימו : נס . כלונס ארוך ומפה בראשו : החזיקו . ענין אחיזה : המשמר . דבר המוטל על הרבה בני אדם לעשות כ''א בזמנו קרוי משמר וכן משמרות כהונה ולויה . זמם . ענין מחשבה :

אל חומת בבל שאו נס להלחם אל החומה, החזיקו המשמר בל יפלו הגבורים על המחנה מן החומה, ואח''כ הקימו שומרים רבים בכל סביבות החומה שלא יברח האיש והכינו הארבים להכרית את הבורחים והמתחבאים, כי גם זמם מה שזמם כבר עשה ויצא לפועל :

המשמר, שומרים. המשמר מקום קבוע המיוחד ששם יעמדו למשמר תמיד, ושומרים יחידים ההולכים סביב לשמור, והאורבים יארבו בשדה או במסתר :

בא קצך . קץ שלך : אמת בצעך . מדת חמסך ל''א אמת בצעך מדת סופך כמו כי יבצע :

שוכנת . את בבל השוכנת אצל מים רבים הוא נהר פרת המשקה שדותם : רבת . בת רבת אוצרות : בא קצך . הנה עתה בא סופך ומדת גמר השלמתך מן העולם והוא כפל ענין במ''ש :

קצך . מל' קץ וסוף : אמת . מל' אמה ור''ל מדה : בצעך . ענין גמר והשלמה כמו כי יבצע ה' ( ישעיה י ) :

שכנת על מים רבים והיו באים לתוכה תבואות וסחורות רבות, בא קצך כפי מדת בצעך שעשקת את כל האומות :

שוכנת. כמו יושבת בלבנון למעלה כ''ב עמש''ש : אמת בצעך. אמה מענין מדה. ובצע גזלה ועושק :

בנפשו . אינשימישימו''ש בלע''ז : כי אם . לשון באמת : מלאתיך אדם . אמלינך משריית עממין דסגיאין כזחלא : וענו עליך הידד . וירימון עלך בקלהון :

בנפשו . ר''ל בעצמו : כי אם . כי אשר אמלא ארצך מבני אדם מלומדי מלחמה רבי המספר כארבה והם יצעקו עליך קול הידד שהוא קול שמחת שודדים :

בנפשו . בעצמו : כילק . מין ארבה : וענו . ענין הרמת קול : הידד . הוא קריאת צעקת שוללים וכן הידד נפל ( שם ט''ז ) :

נשבע שימלא אותך אדם כילק להשחיתך :

כי אם. לשון שבועה :

עושה ארץ בכוחו . כאומר והנה בידו לקיים מאמרו כי הוא עושה ארץ בכוחו וכו' ואם כן הכל שלו ובידו : נטה שמים . פירש השמים כנטיית האוהל :

תבל . הם המקומות המיושבות מבני אדם :

(טו-יט) עשה ארץ, פסוקים אלה באו למעלה י' ושם פרשנום, ר''ל אז יכירו הכל כח ה' שהוא ברא כל המציאות ואת השגחתו שניכר ע''י גבורת גשמים, ויכירו כי אין ממש בע''א. וה' שהוא חלק יעקב הוא יוצר הכל, והוא יריב ריב ישראל :

לקול תתו . בעבור נתינתו קול המיית מים באויר השמים אז מעלה את העננים לרום השמים : מקצה הארץ ר''ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם אל מול המקום אשר ירצה להמטיר שמה : ברקים . לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם : ויוצא . הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו :

לקול . באה הלמ''ד במקום בעבור וכן פתח פיך לאלם ( משלי ל''א ) : תתו . מל' נתינה : המון . מל' המייה ושאון : ויעל . באה הוי''ו במקום אז וכן ואם נקבה תלד וטמאה שבועים ( ויקרא י''ב ) ור''ל אז תטמאה : נשיאים . עננים ע''ש שמנשאים עצמם למעלה וכן מעלה נשיאים ( תהלים קל''ה ) :

נבער כל אדם . העושה פסל לאלוה : נסכו . לשון מסכה :

נבער . כל אדם העובד הפסל הוא נבער מהיות בו דעת וכל צורף העושה הפסל יקבל בושה מן הפסל בראותו כי שקר המסכה שנסך ואין במי מהם רוח החיוני :

נבער . מלשון בער ושוטה : מדעת . מהיות בו דעת וכן וימאסך ממלך ( ש''א ט''ו ) ור''ל מהיות מלך : הוביש . מל' בושה : נסכו . צורת הגלולים הנעשה ביציקת מתכת וכן אלהי מסכה ( שמות ל''ד ) :

בעת פקודתם . כשיפקוד הקב''ה עליהם ועל עובדיהם :

מעשה תעתועים . המה מעשה ידי התועים מדרך השכל : בעת פקודתם . בעת ישגיח המקום להפרע מהם אז יאבדו מבלי תקומה :

תעתועים . מל' תועה : פקודתם . ענין השגחה :

ושבט נחלתו . יעקב הנזכר למעלה בראש המקרא :

לא כאלה . לא כהפסילים האלה הוא אלהי יעקב הנתון לחלקו : כי יוצר הכל הוא . לא כהפסילים שהמה מעשה ידי אדם כי חלק יעקב הוא היוצר את הכל : ושבט נחלתו . ואת יעקב הנזכר בחר להיות כ''א משבטיו שבט נחלתו : ה' צבאות שמו . כי הוא מושל על צבאות מעלה ומטה ומוסב למעלה לומר הואיל ואין לו ערך עם הפסילים כי הוא יוצר הכל ואת ישרים בחר לנחלה אם כן בודאי יקיים מאמרו לאבד את בבל להצמיח ישע לישרים :

מפץ אתה לי . עד הנה העמדתיך לי למשחית ולמפץ את האומות שגזרתי עליהם גולה :

מפץ אתה לי . את בבל היית בידי ככלי מפץ וכלי מלחמה :

מפץ . שם כלי עשוי לרצץ ולשבור בו החומות וכן ואיש כלי מפצו בידו ( יחזקאל ט' ) : ונפצתי . ענין השבר והרצוץ :

מפץ יאמר לישראל אתה מפץ של כלי מלחמה על ידך אשבר ואפוצץ כי מלחמה היינו בבל שהיתה כלי מלחמתו של ה', ונפצתי בך גוים ר''ל לאומי בבל ומלכותיהם :

רכב . הוא המרכבה המיוחדת לאנשים : ורוכבו . הוא היושב על המרכבה :

אכר וצמדו . עובד האדמה בחרישה עם צמד הבקר אשר יחרוש בהם :

אכר . הוא העובד האדמה בחרישה וזריעה וכן בושו אכרים ( לעיל י''ד ) : וצמדו . כן יקרא זוג הבקר על כי ילכו צמודים ומחוברי' וכן צמד בקר ( איוב א ) : פחות וסגנים . שמות מיני שררות :

ושלמתי לבבל . אחרי כל זאת שאגמור נקמתי על ידו בעובדי כוכבים :

ושלמתי . והנה אשלם לבבל גמול רעתם : לעיניכם . כולכם תראו בעיניכם הרעה הבאה על בבל :

ושלמתי ר''ל שלכן אנפץ את כל אלה כדי לשלם להם את כל רעתם אשר עשו בציון, ואחר שישברו על ידכם אתה המפץ אצלי שבעבורך אנפצם ככלי יוצר :

והנני אליך . הנה אני אלחם בך אתה הר המשחית והוא בבל המשחית את כל הארץ ( ועם היותה בקעה קראה הר מפני חזקה ) : ונטיתי וכו' . להכות בך : מן הסלעים . הוא משל על המגדלים הגבוהים שבבבל : להר שרפה . כי תהפך כסדום ותמטר עליה גפרית ואש כמוה :

וגלגלתיך . היא ההפלה מן הגובה אל הנמוך ע''י גלגול :

הנני אליך הר המשחית של בבל, וגלגלתיך לא יהיה עוד משכנך בין הסלעים כי תהיה הר שריפה :

ולא יקחו וכו' . מאבני מפולת חרבותיך לא יקחו אבן הראוי לשומה בפנת הבית ( כי הדרך לשום בפנת הבית האבן היותר יפה להיות נראה משתי הרוחות ) : ואבן למוסדות . אבן חזק הראוי לשומו ביסוד : כי שממות עולם . ולכן לא יבוא מי לשם לקחת מאבניה :

לפנה . לזויות : למוסדות . מלשון יסוד :

ולא יקחו ממך אבן לפנה שלוקחים אבן יקרה ומוצקת. (הנמשל שלא יקימו ממך מלכות) ואף לא אבן למוסדות שהיא פחותה מאבן פנה (ר''ל אף לא ממשלה קטנה ושיהיה בך יישוב) :

שאו נס . לרמז על העובדי כוכבים שיתאספו לבוא למלחמה על בבל : תקעו שופר . גם זה הוא רמז אסיפה : קדשו . הזמינו עליה גוים התאספו ממלכות אררט וכו' מנו עליה שר לאסוף המלחמה והעלו קבוצת סוסים רבי המספר כארבה וכ''א מהסוסים תסמר שערות בשרו בעת הקרב ( כי זהו דרך הסוסים הטובים בעלי כח ולב אשר יתקשו שערותם כמסמר ) :

שאו נס . הרימו כלונס ארוך : קדשו . ענין הזמנה כמו קדשו עליה מלחמה ( לעיל ו' ) : השמיעו . ענין אסיפה כמו השמיעו אל בבל רבים ( לעיל נ' ) : אררט וגו' . הם שמות מקומות : פקדו . ענין מינוי וגזברות : טפסר . ענין שררה וכן טפסריך כגוב גובי ( נחום ג' ) : כילק . מין ארבה : סמר . ענין התקשות כמסמר כמו תסמר שערת בשרי ( איוב ד' ) :

(כז-כח) שאו נס יספר בפרטות איך נקבצו עליה כל מלכי גוים הקרובים והרחוקים :

קדשו . זמנו : טפסר . לשון חיל ( או ל' אדון ) : סמר . הריצי''יר בלע''ז כמו תסמר שערי בשרי ( איוב ד ) :

קדשו וכו' . חזר לומר שוב לפרש שהם מלכי מדי והם דריוש וחתנו כורש שירש המלוכה אחרי מותו : ארץ ממשלתו . הארץ אשר הוא מושל בה :

פחותיה . וסגניה . מין שררה :

ותחול . לשון חלחלה :

כי קמה . עמדה ונתקיימה על בבל מחשבות ה' שחשב לשום אותה לששמה :

ותחול . מל' חיל וחלחלה : קמה . עמדה ונתקיימה :

כי קמה כי בפעם הזאת יחריבו אותה.

קמה, מחשבות. יחיד על רבים, ויל''פ שר''ל ותרעש הארץ כולה כי הארץ קמה על בבל להלחם אתה : ותחל. כי יחשבו שלא יוכלו לה, משיב שזה מחשבות ה' כדי לשום את ארץ בבל לשמה :

נשתה . קפצה כמו גיד הנשה ( בראשית לג ) שנשה ממקומו :

חדלו וכו' . כי בא מורך בלבבם : ישבו במצדות . להתחזק במשגב המבצר : נשתה . נעתקה וסרה מהם גבורתם והיו דומים לנשים בדבר תשות הכח : הציתו . האויבים הציתו משכנותיה ונשברו בריחי שעריה ונפתחו לפני האויב לבוא בהם :

במצדות . ענין מבצר כמו מצודת ציון ( ד''ה א י''א ) : נשתה . ענין העתקה והסרה כמו ונשתו מים מהים ( ישעיה י''ט ) : הציתו . ענין הדלקה והבערה : משכנותיה . מלשון משכן ומדור : בריחיה . כעין מטה עשוי לסגור השערים :

חדלו להלחם בשדה המלחמה, ישבו במצדות וגם שם נשתה גבורתם ולא ילחמו גם במצודה עד שהציתו המשכנות ונשברו בריחי המבצר :

הציתו. חסר הפועל, ויל''פ גבורי בבל עצמם הציתו המשכנות שלא ימצא האויב מעון ומחסה :

רץ לקראת רץ ירוץ . מן המלחמה שלחו איש רץ להגיד למלך בבל דבר המלחמה ועד לא ישוב שלחו רץ אחר ובדרך מהלכו פגע בהרץ הראשון כשהוא חוזר ורץ א''כ רץ זה לקראת רץ זה : ומגיד וכו' . כפל הדבר במ''ש כי הרץ הוא המגיד : מקצה . רצה לומר אשר בקצה המדינה וכן נאמר בואו לה מקץ ( לעיל נ ) :

רץ . ענין מהירות ההליכה :

רץ לקראת רץ ירוץ ר''ל שכל הנאמר בפסוק הקודם ירוץ רץ לקראת רץ להודיע, שהראשון יודיע שחדלו להלחם וישבו במצודות ויבא רץ כנגדו להודיע כי נשתה גבורתם והציתו משכנותיה, ואח''כ יבא מגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עיר המלוכה בקצה, ויבא מגיד לקראתו להגיד, כי.

והמעברות . מקום מעבר המים נלכד ביד האויב לבלי תת למי לברוח דרך המים : ואת האגמים . הגומא הגדל על פני המים שרפו באש לבל יוכל מי להסתר בין הגומא :

והמעברות . מקום מעבר המים : נתפשו . ענין לכידה : האגמים . הוא הגומא הגדל ע''פ המים וכן הלכוף כאגמון ראשו ( שם נ''ח ) :

המצדות שסביב בבל נלכדו וכו', שהוא גמר הכיבוש ושאנשי המלחמה נבהלו ואין לוחמים עוד :

כגורן עת הדריכה . הרי היא עתה מלאה כגורן בעת שדשו תבואתה שהיא מלאה חטין : עוד מעט . ותתרוקן ותדמה לגורן בעת תחלת הקציר שהיא ריקנית :

כגורן וכו' . רצה לומר עם כי היא עתה מלאה טובה כגורן בעת ידרכו שם העמרים ודשים אותם כי אז ימלא הגורן מן התבואה הנה במעט זמן תהיה ריקנית ותבוא לה עת הקציר רצה לומר תהיה כגורן בעת הקציר כי אז כבר הוציאו כל התבואות ועדיין לא נאסף בה התבואה החדשה :

כגורן . הוא המקום ישימו שם עמרי התבואה ושם דשים אותה : הדריכה . ענין רמיסה ודישה :

כי כה אמר ה', בת בבל היתה דומה כגורן בעת הדריכה ר''ל בעת שהדריכה את כל האומות כמו שדורכים התבואה היתה דומה כגורן מלאה תבואה ועוד מעט יבא לה עת הקציר ויקצרו גם אותה :

הדריכה. הפעיל עבר, בעת הדריכה אלומות ותבואות העמים היתה מלאה דגן כגורן :

אכלני . בני ישראל קובלים על הצער שסבלו ואומרים הנה נ''נ אכלני והמם אותי : הציגני . העמיד אותי כלי ריק כי את הכל לקח ושלל ומיהר לבלוע אותי כתנין הבולע מבלי לעיסה ומילא הכרס שלו מן מעדני ר''ל שלל טוב ארצי והביאם לארצו : הדיחני . ר''ל כמו כשמדיחים את הכלי לא נשאר בו מאומה מודבק בדפנותיה כן לא השאיר מאומה בידי :

הממני . ענין כתיתה ושבירה כמו והמם גלגל עגלתו ( שם כ''ח ) : הציגני . ענין העמדה כמו תציג אותו לבד ( שופטים ז' ) : כתנין . מין נחש : כרשו . כמו כרסו בסמ''ך והוא המקום יתאסף שם המאכל ובדרז''ל הכרס הפנימית ( חולין מ''ב ) . מעדני . דברים תפנוקים כמו מעדני מלך ( בראשית מ''ט ) : הדיחני . מלשון הדחה ושטיפת כלי :

אכלני, מאמר בת ציון, נ''נ אכלני שהרג אנשי בימי יהויקים, והציגני כלי ריק שהגלה גלות יכניה, ואח''כ בלעני כתנין שבזבז כל אשר להם, ואח''כ הדיחני לגמרי בגלות צדקיהו :

הציגני כלי ריק. יל''פ שאמר במליצה אחר שאכל את אשר בכלי בלע את הכלי עצמה כתנין הגדול הבולע עם הכלי, ומפרש בל תאמר שהיה נמצא אוכל על הכלי, כי כבר מלא כרשו מעדני, וגם הדיח שכבר רחץ והדיח את הכלי מהמאכל הנדבק עליו, ובכ''ז בלע את הכלי, והיא מליצה שאחר ששלל את הכל הגלם ולקח את ארצם :

חמסי שארי . צעקת חמסי ומזונתי אשר אכלו שארי :

חמסי ושארי וכו' . ר''ל יושבת ציון תאמר צעקתי על החמס הנעשה לי ועל עבודת הפרך שעבד בי עד שבלה את בשרי הלא המה על בבל כי מידו בא לי החמס ובליית הבשר : ודמי וכו' . ירושלים תאמר צעקתי על הדם הנשפך בי הלא היא על יושבי כשדים כי הם שפכו דמי :

חמסי . ענין גזל : ושארי . ענין בשר כמו ואשר אכלו שאר עמי ( מיכה ג' ) :

חמסי, בת ציון עיר המלוכה תצעק חמס על עיר המלוכה בבל, וירושלים שהוא בני העיר ואנשיה יצעקו חמס על כשדים, בבל אכלה שארה ובשרה שהיא המלוכה והבהמ''ק, וכשדים שפכו דמה, וכל אלה מבקשים דין וצועקים חמס :

חמסי. בממון : ושארי. שאכלו הבשר, והיו להנאתם, אבל יושבי כשדים שפכו דם לנקמה, נגד הא' אמר הנני רב את ריבך, ונגד הב' אמר ונקמתי :

לכן . הואיל וכן עשו בך לכן וכו' : והחרבתי . אוביש את ימה ר''ל אשבית השפעתה אשר היתה כמי הים : והובשתי וכו' . כפל הדבר במ''ש :

רב . מל' מריבה : והחרבתי . מלשון חורב ויובש : והובשתי . מל' יובש . מקורה . ענין מעין מים :

לכן הנני רב את ריבך על החמס, ונקמתי על הדמים ששפכו, והחרבתי כי לבסוף נחרבה לגמרי והיתה תל עולם :

לגלים . דרך החורבות להמצא בהם הרבה גלים מנפילת כותלי הבתים : מעון תנים . יהיו מדור לתנים השוכנים בחרבות : שמה ושרקה . תהיה לתמהון כולם יתמהו על חורבנה וישרקו עליה ( כי כן דרך בני אדם לשרוק בקול בראותם דבר חשוב שנאבד ) : מאין יושב . על כי לא ישב מי שם לכן תהיה לתמהון וישרקו עליה :

לגלים . ענין תל ודגור : מעון . מדור : שמה . תמהון : ושרקה . היא הקול הנשמע בקבוץ השפתים :

נערו . ל' חמור נוער :

יחדו . כל בני בבל ישאגו בקול מר כאשר ישאגו כפירים בעת יחסר מאכלם : נערו וכו' . כפל הדבר במ''ש :

ככפירים . ארי בחור : נערו . ענין שאגה ובדו . ז''ל חמור נוער ( ברכות ג' ) : כגורי . כן יקראו האריות הקטנים וכן גור אריה יהודה ( בראשית מ''ט ) :

יחדו, ר''ל בו בלילה שאגו ככפירים והתעוררו כגורי אריות, כי אז נצחו את דריוש ובלשצאר עשה לחם לכל שריו :

ככפירים, כגורי אריות. הגור קטן מן הכפיר, ושאגת הכפירים הוא לטרף, ר''ל הגם שנערו כגורי אריות, שבלשאצר היה גור אריה וקטן, ישאג לטרף ככפיר, ורצה לנצח מדי ופרס, לכן בחומם אשית וכו' :

בחומם אשית את משתיהם . אכוין שיהו משתיהן בעת החום כדי שישתכרו : למען יעלוזו וישנו . וירדמו : שנת עולם . שנת עולמית וכן עלתה שם מתוך משתה ושכרות נחרבו ונהרגו ונלכדה העיר כמו שנ' ( בדניאל ה ) בלשאצר אמר בטעם חמרא וגו' ( שם ) אשתי חמרא וגו' ( שם ) ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא וג' ( שם ) ודריוש מדאה קביל מלכותא :

בחומם . על בלשאצר אמר הנה אסבב שיעשו משתיהם בזמן החום כדי שבסבת החום ישתו הרבה וישתכרו כי על כי ישמחו בעת המשתה ירבו לשתות יין : וישנו . בעבור השכרות ישנו עד עולם ולא יקיצו עוד כי בעת השינה נהרג בלשאצר ואמר בדרך מליצה כאלו נרדם מן היין :

בחומם . מלשון חמימות : אשית . אשים : משתיהם . היא סעודה של שמחה וכן עשה משתה ( אסתר א' ) : והשכרתים . מל' שכרות : יעלזו . ענין שמחה : וישנו . מל' שינה : יקיצו . ענין הערה מן השינה :

בְּחֻמָּס, ואז נשתכרו בכלי קודש, ונהרג בלשצאר : .

ככרים . כבשים , ( וי''ת ) כתורין :

אורידם . את אנשי בבל אוריד לטבח כמו שמורידים את הכרים :

ככרים . כבשים שמנים : עתודים . הם הזכרים מן העזים :

אורידם, וחזרו הפרסים והרגו את שריו וגבוריו :

ששך . בבל בגי' דא''ת ב''ש :

תהלת . שהיתה לתהלה ולתפארת בכל הארץ : בגוים . בין כל הגוים היתה לתמהון על גודל חורבנה :

ששך . הוא בבל בא''ת ב''ש : ותתפש . ענין לכידה : תהלת . מלשון הלול והתפארות : לשמה . לתמהון :

איך, {{{א}}} איך נלכדה ונכבשה, {{{ב}}} איך היתה לשמה הלא כל הגוים באו אליה לסחורה והיו נכנעים תחתיה :

עלה על בבל הים . חיל גדול כמו הים :

הים . ר''ל אוכלוסין מרובים כמי הים : בהמון . ר''ל במרבית הגבורים נאבדה :

בהמון . ענין רבוי כמו מהמון רשעים ( תהלים ל''ז ) : נכסתה . מלשון כסוי :

(מב-מד) עלה, אחר כך עלה הים והחריבה פעם ג' ועריה היו לשמה וגם החומה נפלה :

ארץ ציה . להיות ארץ ציה וערבה : ולא יעבור . אפילו דרך העברה בעלמא :

לשמה . לשממה : ציה . שממה : ערבה . כמו מדבר :

איש, בן אדם. התבאר למעלה (ב' ח') :

על בל . על עבודת כוכבים של בבל : את בלעו . שהושפלו כל יושב הארץ תחתיו : ולא ינהרו . ולא יאספו וכן ונהרו אליו כל הגוים ( ישעיה ב ) כמימי נהרות כולם ההולכים אל הים :

ופקדתי . אשגיח להביא פורעניות על פסל בל העומד בבבל כי האויב ישבר אותו וישא את זהבו : את בלעו . את העושר שבלע אוציא מפיו ר''ל כל העושר שאסף לעובדיו אוציא מהם ( ואמר לפי מחשבת בבל שחשבו שפסלו הוא הנותן להם כל העושר אשר לא כן הוא כי הוא הבל ואין בו ממש ) : ולא ינהרו . עוד לא ימשכו העמים ללכת אליו לעבדו כי כולם יראו שאין בו ממש : גם חומת וכו' . כ''א מהחומות תפול ולא יתחזקו במעוז העיר :

ופקדתי . ענין השגחת הבאת הרעה : בל . כן שם גלולים של בבל : בלעו . מלשון בליעה : ינהרו . ענין משיכה כנהר המושך וכן ונהרו אל טוב ה' ( לעיל ל''א ) :

מחרון . מלטו נפשיכם מחרון אף ה' שתחול על בבל שלא תהיו נלקים עמהם :

צאו, כבר נזכר נ' ח', נ''א ו', ופה, נגד ג' פעמים שנחרבה :

בשמועה הנשמעת בארץ . השמועה הזאת של בלשצר שנהרג : ובא בשנה השמועה . באותה שנה עצמה תבוא השמועה שחרבה בבל מאליה מן השמים שנאמר ( שם יג ) והיתה בבל צבי ממלכות תפאר' גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה : ואחריו בשנה . השניה : השמועה . הטובה לכם כה אמר כורש מלך פרס ( עזרא א ) מי בכם מכל עמו : ומושל על מושל . דריוש המדי מלך שנה אחת ובשנה השנייה כורש הפרסי :

ופן ירך . השמרו פן ירך לבבכם רצה לומר לא יבוא מורך בלבבכם ולא תיראו בשמועה הנשמעת בארץ והיא שמלכי מדי ופרס עולים להלחם בבבל : ובא . ר''ל לא תיראו במה שבאה השמועה ההיא בשנה הזאת אשר כבר באו בארץ ונתקיימה הדבר ויצא לפועל : ואחריו . ר''ל ולא תיראו בהשמועה הנשמעת אחריו בשנה ההיא אשר כבר כבשו את בבל ונעשה חמס בארץ והנה יהיה מושל על מושל רצה לומר פרס ומדי תמשול על בבל שהיתה עד הנה מושלת על כל הגוים וכאומר מכל אלה אל תיראו כי הכל הוא לטובתכם :

ירך . ענין פחד ואימה כמו והבאתי מורך ( ויקרא כ''ו ) : וחמס . עושק וגזל :

ופן, ר''ל אני מצווכם שתצאו פן, ירך לבבכם בשמועה הראשונה של החורבן הראשון, ובא בשנה השמועה, ר''ל בשנה הזו תבא השמועה הזאת שנית, כי תוחרב שנית, ואחריו בשנה ר''ל שנה שאחריו (תבא) השמועה פעם שלישית, וחמס בארץ מושל על מושל, והחמס אשר יהיה בארץ הוא ימשול על המושלים, ר''ל שהמושלים בה לא יוכלו לעצור בעד החמס כי החמס ימשול עליהם ויהיה תקיף מהם :

ופקדתי . אשגיח להביא פורעניות על פסילי בבל כי האויב ישבר צורתם וישא את זהבם : תבוש . תהיה יבש ר''ל חסר מכל טובה : יפלו בתוכה . כי המורך יבוא בלבם ולא יצאו השדה להלחם מול האויב כי יסגרו בעיר ואחר שיכבוש האויב את העיר יהרוג אותם בתוכה :

ופקדתי . ענין השגחת הבאת הרעה : תבוש . מלשון יבשות :

(מז-מח) לכן הנה ימים באים ופקדתי בהשגחה, וגם שאביא הרעה מסכים עם הטבע עד שירננו על בבל שמים וארץ, ר''ל שגם המערכה בשמים ותהלוכות הטבע בארץ יחייבו מפלתה כי מצפון יבאו השודדים שכן תחייב המערכה :

שמים וארץ . הוא ענין מליצה ור''ל הרבה שמחה תהיה בעולם באבדן בבל כי הרעו לכל העובדי כוכבים : כי מצפון . כאשר יבואו עליה השודדים מצפון הם פרס ומדי השוכנים במקצוע צפונית מזרחית :

גם בבל . היתה לנפול בה חללי ישראל : גם לבבל . יפלו חללי כל ארצה :

גם בבל לנפול . כי בבל היה סבה גם לנפול חללי ישראל גם לבבל תחשב הסבה אשר נפלו חללי כל הארץ ולכן כולם ישמחו במפלתם :

(מט-נ) גם בבל לנפול ר''ל אחר שבבל מוכנת שיפלו בה חללי ישראל וחללי כל הארץ, לכן אתם, פלטים מחרב הלכו אל תעמדו בל תפלו שם חללים, זכרו מרחוק את ה' לשוב אליו, וירושלם תעלה על לבבכם לשוב לירושלים :

פליטים מחרב . ישראל שגלו לתוכה שפלטו מחרב נבוזראדן :

פליטים מחרב . אתם בני ישראל הפליטים מחרב האויב ולא נהרגתם עם אנשי בבל הלכו משם לארצכם ולא תעמדו שמה : זכרו מרחוק . מבבל זכרו את ה' מה שבטלתם עבודת המקדש ומהרו לשוב אליה : וירושלים וכו' . לזכור בה מה שהיא מתאבלת על שוממתה :

פליטים . ענין המלטה :

זכרו, תעלה על לבבכם, עי' למעלה (מ''ד כ''א) :

כי שמענו חרפה . שהיו כשדים אומרים ומחרפים אותנו לאמר יד אלהינו רמה שהחרבנו את ביתו :

בושנו . הנה עד הנה בושנו כי שמענו חרפת האויב וכסתה כלימה פנינו כאשר באו זרים על מקדשי בית ה' והם האולם וההיכל והדביר ר''ל כאשר החריבו את בית המקדש חרפו האויבים ואמרו מבלי יכולת ה' לא הציל מקדשו :

זרים . עמים עכו''ם :

בשנו הבושה היא מה שמתבייש מעצמו, והכלימה היא מאחרים, והחרפה היא על דבר, והכלימה תצוייר שמכלים בחנם, אומר עד עתה בשנו מאד כי שמענו חרפה, כי היה הגלות והחורבן על מעשינו הרעים, וגם אח''כ כסתה כלמה פנינו, שאחר שנתכפרו עונינו עדיין היינו לכלימה, כי באו זרים על מקדשי ה', שתחלה היה ע''י עונינו ואח''ז החזיקו בכלי המקדש ושתו בהם וזה הכלימה :

בושנו, חרפה, כלימה. הבדלם מבואר (ישעיה א' למעלה ג' כ''ה) :

יאנק חלל . יצעק חלל כשהורגים את האדם בחץ או ברומח והוא גונח כשמוציא הרומח הוא האנקה :

ופקדתי . אשגיח להביא פורעניות על פסיליה : ובכל ארצה . בכל מקומות ארצה : יאנק חלל . בעת תצא הנשמה :

יאנק . ענין גניחה ואנחה שהיא בעת יציאת הנפש וכן באנוק חלל ( יחזקאל כ''ו ) :

לכן, משיב ה' שלכן יפקוד על בבל, והיתה הפקידה על חילול כלי המקדש כמו שפתרו דניאל :

וכי תבצר . לשון מבצר חוזק : מאתי יבואו שודדים לה . מאתי מן השמים הגבוהים ממנה יבואו לה השודדים :

כי תעלה . אם תעלה בבל אל השמים להשגב שם מפני האויב ואם תעשה מבצר חזק במרום לא תועיל לעצמה כי ממני יבואו לה השודדים ואין שום מבצר עומד נגדי והוא ענין מליצה והפלגה לומר אם תתחזק במלחמה בהרבה תחבולות לא תועיל לעצמה :

תבצר . מלשון מבצר : מרום . השמים הרמים : עזה . חזקה :

כי תעלה בבל השמים ר''ל אף שיצוייר שתהיה במערכה טובה מצד הוראת המערכת, מאתי יבאו שדדים ואשדד המערכה :

מבבל . נשמע מבבל :

(נד-נה) קול זעקה וכו' כי שדד ה' שיהיה בהשגחה :

נתן שאון קולם . נשמע קול צעקתם :

קול גדול . כי היתה בת רבת עם וקול שאונם היה גדול מאד : והמו גליהם . ר''ל ומה שגליהם היו הומים כלומר מה שהמו בגאוה ובהתרוממות כגלים וכמו המיית מים רבים כן היה נשמע קולם את כל זה יאבד המקום ממנה :

נתן . ר''ל נשמע וכן וה' נתן קולו ( יואל ב' ) : שאון . ענין המייה :

חתתה קשתותם . לא יוכלו לירות ולהתגבר במלחמה כאלו נשברה קשתותם : כי אל גמולות ה' . כי ה' הוא משלם גמול המעשה ולכן ישלם לבבל את גמולם שהרעה לעשות :

התתה . ענין שבירה כמו חת מרודך ( לעיל כ' ) :

כי בא על בבל שודד וכו' וזה יהיה מחמת כי אל גמלות ה', והוא שלם ישלם, ויש הבדל בין גמול לתשלומין, הגמול הוא לפי התפעליות השנאה, והתשלומין הוא כפי המעשה, שישלם בין מצד האיבה בין מצד המעשה שעשו :

עליה על בבל. וכן למעלה (מ''ח מ''ד) אליה אל מואב עמש''ש : חתתה. פעל יוצא, בבל חתתה קשתות גבוריה, ר''ל בעוניה נשברו קשתותם :

והשכרתי . אשכר אותם עד כי ישנו עד עולם ולא יקיצו ר''ל אבלבל דעתם ויפלו ולא יקומו : ה' צבאות שמו . המורה שהוא מושל בצבאות מעלה ומטה :

והשכרתי . מלשון שכרות : פחותיה וסגניה . מיני שררה : יקיצו . ענין הערה מהשינה :

והשכרתי, כי היה בלילה שנשכרו בכלי קדש :

תתערער . לשון חפירה ל' ערו ערו עד היסוד ( תהלים קלז ) : בדי ריק . בהרבה ריק שיבא עליהם :

הרחבה . אשר כל אחת רחבה : ערער תתערער . תחרב ותשחת : ויגעו עמים . העמים אשר בבבל יגעו בהרבה ריק ר''ל מה שיגעו במלחמה מול האויב יהיה לריק כי לא יצליחו מאומה : בדי אש . יגיעות הלאומים יהיה בהרבה אש כי אש יהיה תכליתם ויהיה עיפים ולא יוכלו לכבות את האש ותאכל עד אבדון :

ערער תתערער . ענין חורבן והשחתה כמו ערו ערו ( תהלים קל''ז ) : יצתו . מל' הצתה והדלקה : בדי ריק . בהרבה ריק וכן בדי אש וכמו בדי שופר יאמר האח ( איוב ל''ט ) :

חמות בבל וכו' ויגעו עמים להעמיד החומה ולאמים לכבות את האש וייעפו ולא יכלו להושיע :

ערער. מענין ערו ערו עד היסוד בה : ויגעו עמים ולאמים. כפול בחבקוק (ב' י''ג) ושם פירשתי :

שר מנוחה . רב תקרובתא על ידו היו רואים את פני המלך המביאים לו תשורה :

את צדקיהו . עם צדקיהו : שר מנוחה . רצה לומר שעמד עם המלך בעת מנוחתו לדבר עמו מסתרות לבו :

שר מנוחה. תרגם יונתן שר תקרובתא כמו מנחה, וי''מ שהיה ריע המלך בעת מנוחתו :

ויכתוב וכו' . בתחלה אמר שכתב ספר ואח''ז אמר שצוה לו בדבר הספר שכתב : אל ספר . אמר ע''ש סופו כי אחר שכתב נעשה ספר : הכתובים אל בבל . הכתובים פה על בבל :

ספר . כן נקרא מגלה כתובה :

וראית . אז תראה בספר ותקרא בו :

אתה דברת . ר''ל הלא מפיך אמר ירמיה ואם כן הלא בידך לקיים מאמריך : למאדם . בין אדם בין בהמה :

ככלותך . כאשר תכלה לקרוא את הספר תקשור אבן על הספר להכבידו לרדת בעומק המים :

ככה . כמו ששקע הספר הזה כן תשקע בבל בעמק החורבן ולא יהיה לה תקומה מפני הרעה וכו' : ויעפו . אנשיה יהיו עיפים עד לא יוכלו להתחזק עוד : עד הנה דברי ירמיהו . על כי מכאן ואילך עד סוף הספר אינם דברי ירמיהו אבל המה ספור דברים מהחורבן לזה אמר עד הנה דברי ירמיהו :

תשקע . ענין נפילת הדבר בעומק כמו ושקעה כיאור מצרים ( עמוס ט' ) :