בית קודם הבא סימניה

ירמיהו-ירמיה פרק-מח

ירמיהו-ירמיה פרק-מח

{א}
לְמוֹאָ֡ב כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל ה֤וֹי אֶל־נְבוֹ֙ כִּ֣י שֻׁדָּ֔דָה הֹבִ֥ישָׁה נִלְכְּדָ֖ה קִרְיָתָ֑יִם הֹבִ֥ישָׁה הַמִּשְׂגָּ֖ב וָחָֽתָּה׃
המשגב . שם מקום :
למואב . ר''ל על מואב אמר כה אמר ה' וכו' : הוי אל נבו . יללה יהיה אל נבו : הובישה וכו' . כאשר נלכדה קריתים נתביישה מאד :
הוי . ענין יללה : נבו . קריתים . המשגב . שמות מקומות : וחתה . ענין פחד ושבר כמו ואל תחת ( לעיל מ''ו ) :
כה אמר ה' אלהי ישראל כי חורבן מואב היה על שהרעו לישראל, הוי אל נבו וכו' :

{ב}
אֵ֣ין עוֹד֮ תְּהִלַּ֣ת מוֹאָב֒ בְּחֶשְׁבּ֗וֹן חָשְׁב֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ רָעָ֔ה לְכ֖וּ וְנַכְרִיתֶ֣נָּה מִגּ֑וֹי גַּם־מַדְמֵ֣ן תִּדֹּ֔מִּי אַחֲרַ֖יִךְ תֵּ֥לֶךְ חָֽרֶב׃
חשבון . ומדמן . שם מקום ולפי שמותם הוא מזכיר פורענותם : תדמי . תחרבי :
אין עוד . מעתה לא יהיה עוד ההלול והשבח של מואב : בחשבון . בהיות האויבים בחשבון חשבו עליך רעה והוא לשון נופל על לשון : לכו . ואמרו לכו ונכריתנה מהיות עוד גוי : מדמן . גם העיר מדמן תהיה נכרתה וגם הוא לשון נופל על לשון : אחריך . בכל מקום שתברח תלך החרב אחריך להרגך :
תדמי . ענין כריתה כמו נדמתה אשקלון ( לעיל מז ) :
אין עוד תהלת מואב, ר''ל על כי שודדה נבו וקריתים והמשגב שהיו מהוללים מאד עי''כ אין עוד במציאות תהלת מואב, הערים שהיו מתהללים בהם, ולא זאת כי בחשבון חשבו האויבים עליה רעה, ששם התיעצו יחד להכריתה מגוי, גם מדמן שהיא היתה בסוף גבולם, ולשם ברחו פליטי מואב, תדמי ותכרתי ג''כ כי החרב תלך אחריך להרוג את הבורחים, כמ''ש (ישעיה ט''ו) כי מי דימון מלאו דם כי אשית על דימון נוספות :

{ג}
ק֥וֹל צְעָקָ֖ה מֵחֹֽרוֹנָ֑יִם שֹׁ֖ד וָשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל׃
מחורונים . יהיה נשמע מעיר חורונים : שוד . כי שם יהיה שוד ושבר גדול :
שוד . ענין עושק :
קול צעקה מחרנים, הוא עפמ''ש (ישעיה שם) בריחיה עד צער כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו כי דרך חורנים זעקת שבר יעוערו, ופירשתי שם שהבורחים יברחו עד צוער ולא ילחמו, כי במורד חורנים שם הוכו במלחמה, ומי שנפלט ועלה מן המורד על מעלה הלוחית, כבר עלה בבכי, שבכה על השוד והשבר שהיה במורד חורנים שהיה לפני המעלה, וז''ש שנשמע תחלה קול צעקה מחורנים, ששם היה שוד ושבר גדול, ועי''כ.

{ד}
נִשְׁבְּרָ֖ה מוֹאָ֑ב הִשְׁמִ֥יעוּ זְּעָקָ֖ה (צעוריה) [צְעִירֶֽיהָ]:
צעיריה . שולטנהא הצעירים מן המלכים :
צעיריה . הבנים הקטנים שהלכו בשבי :
צעיריה . ענין קוטן כמו שלחו צעיריהם ( לעיל ד ) :
נשברה מואב, כן השמיעו זעקה צעיריה, הם אנשי צוער שלשם ברחו הבורחים, זעקו בפרסום שכבר נשברה מואב, ומבאר איך היה זה.
צעיריה. אנשי עיר צוער :

{ה}
כִּ֚י מַעֲלֵ֣ה (הלחות) [הַלּוּחִ֔ית] בִּבְכִ֖י יַֽעֲלֶה־בֶּ֑כִי כִּ֚י בְּמוֹרַ֣ד חוֹרֹנַ֔יִם צָרֵ֥י צַֽעֲקַת־שֶׁ֖בֶר שָׁמֵֽעוּ׃
מעלה הלוחית . שם מקום הוא מעלת הר :
כי מעלה הלוחית . אשר בעת יעלה במעלה הר הלוחית להשגב בהר : בבכי יעלה בכי . את הבכי יעלה בבכי ר''ל בכל פעם יגביה קול בכי למעלה : כי במורד חורונים . לפי שבמורד חורונים שהיתה בשפל היו הצרים משמיעים צעקת שבר כי הרגו אנשיה וצעקו במר נפש ולכן עלה במעלה הלוחית להשגב בהר :
במורד . מלשון ירידה ור''ל בעמק : צרי . כמו צרים :
כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בכי יען שבמורד חורנים לפני המעלה, שם שמעו צעקת שבר, כי שם נשברו במלחמה :
בבכי יעלה בכי. בכי השני הוא שם המופשט של הבכי, הבכי יעלה בבכי, ר''ל יוסיף בכי : צרי. כמו שרי ביששכר, צרים או צרות :

{ו}
נֻ֖סוּ מַלְּט֣וּ נַפְשְׁכֶ֑ם וְתִֽהְיֶ֕ינָה כַּעֲרוֹעֵ֖ר בַּמִּדְבָּֽר׃
כערוער . מגדל ערוער עשוי במדבר ואין סביביו ישוב כי אם שוכני אהלים ומגדל העומד באין ישוב נראה כחורבה כן תירגם יונתן ומנחם פי' כערוער שם עץ מעצי היער :
נוסו . כאלו הנביא מייעץ אותם לברוח להמלט נפשם : ותהיינה . כאומר עזבו העושר ואף כי תהיו חסרים מכל טוב כמו אילן ערוער הגדל במדבר החסר מכל לחלוחית מ''מ טוב להציל את הנפש :
כערוער . שם עץ מדברי וכן והיה כערער בערבה ( לעיל יז ) :
נסו לכן אל תלחמו, רק תמלטו נפשכם ע''י ניסה, ותהיינה כערוער במדבר, ערוער היתה עיר מואב שישבה במדבר נפרד מן הישוב, כן תתישבו במדבר :
כערוער. פירשתי עיר ערוער, ומובנו תאומים ג''כ עם כערער בערבה :

{ז}
כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙ וּבְא֣וֹצְרוֹתַ֔יִךְ גַּם־אַ֖תְּ תִּלָּכֵ֑דִי וְיָצָ֤א (כמיש) [כְמוֹשׁ֙] בַּגּוֹלָ֔ה כֹּהֲנָ֥יו וְשָׂרָ֖יו (יחד) [יַחְדָּֽיו]:
כי יען . כי בעבור אשר כל בטחונך וחשקך היה במעשיך הם מקנה הצאן והבקר והאוצרות שקבצת ולזה לא רצית לעזבם ולברוח מהם : גם את תלכדי . לכן מלבד שהאויב יקח הכל ולא יהיה לאל ידך למחות בידו אלא שגם את תלכדי בידו : ויצא כמוש בגולה . הוא האלוה של מואב ויצא גם הוא בגולה כי האויב יקח פסלו העשוי מזהב וכסף וכהניו עמו ושרי מואב :
במעשיך . כן יקרא מקנה הבקר והצאן כי העוסק במקנה כל מעשהו בהם וכן ואיש במעון ומעשהו בכרמל ( ש''א כה ) : כמוש . כן שם הפסל של מואב :
כי הלא יען שבטחך הוא במעשיך שתעש חיל בשדה ובכרם, ובאוצרותיך שכבר אצרת, ועי''כ לא תרצי לברוח לעזוב מעשיך בשדה ואוצרותיך אשר בעיר אשר בהם כל בטחונך, עי''כ גם את תלכדי לא לבד שיקח אוצרותיך, כי ילכד אותך, וגם כמוש ושריו וכהניו יצאו בגולה, ולכן היה טוב שתנוסו ותעזבו הקנינים שבזה תמלטו עכ''פ את נפשכם, ולא תחשוב שלא יבא האויב על כל הערים, כי.
במעשיך. כמו ומעשהו בכרמל (ש''א כ''ה) :

{ח}
וְיָבֹ֨א שֹׁדֵ֜ד אֶל־כָּל־עִ֗יר וְעִיר֙ לֹ֣א תִמָּלֵ֔ט וְאָבַ֥ד הָעֵ֖מֶק וְנִשְׁמַ֣ד הַמִּישֹׁ֑ר אֲשֶׁ֖ר אָמַ֥ר יְהוָֽה׃
אל כל עיר . מערי מואב : לא תמלט . אף אחת מהן : העמק . ערי העמק : המישור . ערי המישור : אשר אמר ה' . ר''ל הואיל וה' אמר כן יקום :
ויבא שודד אל כל עיר ועיר, וגם העמק והמישור יאבדו, והוא מטעם אשר אמר ה'.
ואבד העמק ונשמד המישר. העמק יצוייר שיאבד לגמרי אם יתמלא בעפר. לא כן המישור לא יאבד רק ישמד שיהיה ארץ מלחה, כי גדר השמד בטול צורת הדבר ואיכותיו, כמ''ש ישעיה (י' ז') :

{ט}
תְּנוּ־צִ֣יץ לְמוֹאָ֔ב כִּ֥י נָצֹ֖א תֵּצֵ֑א וְעָרֶ֙יהָ֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב בָּהֵֽן׃
תנו ציץ למואב . תנו כנף למואב כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ כמו והיה לכם לציצית ( במדבר ט''ו ) ויקחני בציצת ראשי ( יחזקאל ל''ח ) : כי נצא תצא . כי במעופה וחפזון תצאו בגולה ויהיה נצא מגזרת נצה כן חברו מנחם וכן כי נצו גם נעו ( איכה ד' ) , ויונתן תרגם אעדו כתרא ממואב , תנו לאחרים ציץ הנזר אשר למואב :
תנו ציץ למואב . תנו כנף למואב כי עוף תעוף והוא ענין מליצה ור''ל בחפזון תצא בגולה : מאין . ממה שאין מי יהיה יושב בהן :
ציץ . ר''ל כנף כי כל דבר היוצא מן הגוף קרוי בשם ציץ וכמו ויקחני בציצת ראשי ( יחזקאל לח ) : נצא תצא . מלשון נוצה וכנף ור''ל תעוף בנוצת כנפים :
תנו ציץ למואב כי נצא תצא, ה' אמר שרק בזה יתנו ציץ וצמח למואב שיוכל לצמוח שנית, אם יצא ויברח, וע''י שיצא ינץ נץ ויפרח, ולא ע''י שישארו בעריהם לכורמים וליוגבים, כי עריה לשמה תהיינה, כן אמר ה', ואחר שכן גזר ה', א''כ.
ציץ. מענין ויצץ ציץ, וכן נצא הוא מקור מגזרה זו, שתציץ ע''י שתצא, וגם פעל יציץ משתתף עם פעל יצא שהציץ יוצא מן הענף :

{י}
אָר֗וּר עֹשֶׂ֛ה מְלֶ֥אכֶת יְהוָ֖ה רְמִיָּ֑ה וְאָר֕וּר מֹנֵ֥עַ חַרְבּ֖וֹ מִדָּֽם׃
מלאכת ה' . מלאכת השחתת מואב שהיא שליחותו של מקום :
ארור וכו' . אמר כנגד המשחיתים ארור יהיה מי שיעשה במרמה מלאכת השחתת מואב שהיא שליחותו של מקום : וארור וכו' . כפל הדבר במ''ש : מדם . מלשפוך דם :
מלאכת . ענין שליחות כמו במלאכת ה' ( חגי א ) :
ארור עושה מלאכת ה' רמיה, אחר שהיא מלאכת ה' להוציאם מן המדינה שעי''כ יהיה להם ציץ, א''כ מי שלא יצא וינוס, וירצה להשאר במקום, הוא עושה רמיה במלאכת ה', והוא ראוי לההרג עי''ז כי ארור הוא, וא''כ ארור מונע חרבו מדם לבלתי להרוג את הנשארים בערים שהם ארורים :

{יא}
שַׁאֲנַ֨ן מוֹאָ֜ב מִנְּעוּרָ֗יו וְשֹׁקֵ֥ט הוּא֙ אֶל־שְׁמָרָ֔יו וְלֹֽא־הוּרַ֤ק מִכְּלִי֙ אֶל־כֶּ֔לִי וּבַגּוֹלָ֖ה לֹ֣א הָלָ֑ךְ עַל־כֵּ֗ן עָמַ֤ד טַעְמוֹ֙ בּ֔וֹ וְרֵיח֖וֹ לֹ֥א נָמָֽר׃
לא נמר . לא נחלף :
שאנן מואב מנעוריו . מעת היה לעם ישב בשלוה והיה שוקט ומונח במקומו כיין הנח על שמריו שאינו מפיג טעמו : ולא הורק . דומה הוא אל היין אשר לא הורק מהכלי שהושם בו בתחלה אל כלי אחר ולתוספת ביאור אמר שלא הלך מעולם בגולה כי ישב בארצו מעת שנתיישב בה : על כן . הואיל ולא הורק מכלי אל כלי לכן נשאר בו הטעם ולא נחלף הריח ר''ל לפי שישב בשלוה לכן היה ממולא בכל טובה ולפי שהמשילו ליין אמר לשון הנופל ביין שאם היין נשאר בכלי ששמוהו בו בתחלה נשאר בו הטעם והריח ולא כן כשמריקין אותו מכלי אל כלי :
שאנן . ענין שלום כמו ושאנן ואין מחריד ( לעיל טו ) : שמריו . הוא הנופל מן המשקה לתחתיות הכלי וכן אך שמריה ימצו ( תהלים עה ) : הורק . ענין שפיכה כי כשנשפך המשקה מן הכלי נעשה ריק וכן שמן תורק שמך ( ש''ה א ) : נמר . מלשון תמורה וחלוף ור''ל מטוב לרע :
שאנן, באר הטעם שגזר עליו ה' שיצא לגולה, כי מואב היה שאנן מנעוריו מאין מחריד מבחוץ, ושוקט הוא מבלי מרד בפנים כיין אל שמריו, שהיין שמריקים אותו מכלי אל כלי ישארו השמרים בכלי הראשון והיין הוא בלי שמרים, אבל מואב נשאר על שמריו כי לא הורק מכלי אל כלי והוא עוד בכלי הראשון, על כן עמד טעמו בו כי היין שהוציאוהו מן השמרים יאבד קצת טעמו וריחו, לא כן היין העומד על שמריו, והנמשל שהעם שיגלו אותו ממקום למקום, ישנה מנהגיו ונימוסיו אל מנהגי ונמוסי המדינה שבא לשם, ועי''כ ישונה טעמו וריחו, ר''ל חקיו ומשפטיו והנהגתו אבל מואב לא הורק מכלי אל כלי, ומבאר הנמשל דהיינו שבגולה לא הלך, והוא יושב בארצו מימי קדם קדמתה :
שאנן ושקט. שאנן שלילת מטריד מחוץ ושוקט בפנים (כנ''ל ל''א י') : נמר. שרשו מרר ומשתתף עם תמורה שנע''ו והכפולים מתאחדים ויבא זה תמורת זה :

{יב}
לָכֵ֞ן הִנֵּ֖ה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשִׁלַּחְתִּי־ל֥וֹ צֹעִ֖ים וְצֵעֻ֑הוּ וְכֵלָ֣יו יָרִ֔יקוּ וְנִבְלֵיהֶ֖ם יְנַפֵּֽצוּ׃
צועים . מריקים וכן מהר צועה להפתח ( ישעיה נ''א ) הוא הלוך המעיים בשלשול : ונבליהם . חביותיה' של מואבים : ונפצו . ישברו כמו איכה נחשבו לנבלי חרש ( איכה ד' ) כל נבל ימלא יין ( לעיל יג ) :
ושלחתי וכו' . אשלח עליו מניעים ומטלטלים ויניעו אותה בגולה : וכליו יריקו . ישפכו היין מן כליו וישברו נבלי היין ר''ל האויב יקח עושרם ואותם יהרוג בחרב ולפי שהמשילם ליין אמר לשון הנופל ביין :
צועים וצעוהו . ענין טלטול והנעה ממקום למקום וכן את צעה זונה ( לעיל ב ) : יריקו . מלשון ריק : ונבליהם . נאדות כמו נבל יין ( ש''א י ) : ינפצו . ענין שבר ורציצה כמו ונפוץ הכדים ( שופטים ז ) :
לכן הנה ימים באים נאום ה' ושלחתי לו צועים וצעהו, היין הסגור בכלי וחתום חותם צר, לפעמים כשיעלה רתיחות ויתחיל להיות תוסס אז יבקיע הכלי שהוא בו ויצא לחוץ, כמ''ש הנה בטני כיין לא יפתח כאובות חדשים יבקע, ורתיחת היין נקרא צועה וזועה, שהוא סועה וסוער בפנימיותו, ועז''א שישלח לו צועים שיסער היין בתוך הכלי, והוא משל אל המרד שיתהוה במדינה עצמה וחרב איש באחיו, שזה היה בבא האויב עליהם, ועי''כ צעהו ויצא היין ויריקו הכלים שהיין בתוכו וישברו הנבלים הבלועים מן היין, ר''ל שיוחרבו הערים ויתרוקנו מן האנשים, ובאר הטעם שיעשה ה' כן, שהוא כדי, שיבוש מואב מכמוש כאשר בושו בית ישראל מבית אל ויראו כי אין ממש בע''ז ואין לבטוח בה :
צעים. גדר מלה זו פירשתי בישעיה (סי' נ''א י''ד) : ינפצו. כמו ונפוץ הכדים, שבירה :

{יג}
וּבֹ֥שׁ מוֹאָ֖ב מִכְּמ֑וֹשׁ כַּאֲשֶׁר־בֹּ֙שׁוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ית אֵ֖ל מִבְטֶחָֽם׃
מכמוש . אשר בטח בו : מבית אל . עגל הזהב :
ובוש מואב מכמוש . יכלמו מכמוש אלהיהם כי אז יראו שאין בו כח להציל והבל נחלו : כאשר וכו' . כמו שנתביישו ישראל על כי בטחו בעגל הזהב שעמד בבית אל כי כשגלו מארצם ראו שלא היה בו ממש :

{יד}
אֵ֚יךְ תֹּֽאמְר֔וּ גִּבּוֹרִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַנְשֵׁי־חַ֖יִל לַמִּלְחָמָֽה׃
איך תאמרו . אל מול מואב יאמר איך תאמרו וכו' וכאומר ואיו אם כן גבורתכם :
איך תאמרו גבורים אנחנו בטבע, ואנשי חיל למלחמה היינו מלומדים בתכסיסי מלחמה, הלא.
גבורים ואנשי חיל. גבור בטבע, ואיש שחיל ע''י לימוד (ישעיה ג') :

{טו}
שֻׁדַּ֤ד מוֹאָב֙ וְעָרֶ֣יהָ עָלָ֔ה וּמִבְחַ֥ר בַּֽחוּרָ֖יו יָרְד֣וּ לַטָּ֑בַח נְאֻ֨ם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃
ועריה עלה . המון עריה נפסק ונסתלק : נאום המלך וכו' . ר''ל הואיל והוא גזירת המקום הרי היא כאלו כבר נעשתה :
עלה . ענין סלוק והפסק כמו אל תעלני בחצי ימי ( תהלים קב ) : ומבחר . מלשון בחור ומובחר :
שדד מואב וא''כ אינכם גבורים, ועריה עלה (לטבח) ומבחר גבוריו ירדו לטבח, הפך הנהוג שהגבורים יעלו על חומת העיר להלחם, ובני העיר החלשים ירדו ויסתתרו, ופה בני הערים עלו על המשגב, ועי''כ היו לטבח, והגבורים לא עלו להלחם כלל רק ירדו לטבח, וא''כ אינכם אנשי חיל למלחמה :
ועריה עלה. העם אשר בעיר, ופי' עלה לטבח :

{טז}
קָר֥וֹב אֵיד־מוֹאָ֖ב לָב֑וֹא וְרָ֣עָת֔וֹ מִהֲרָ֖ה מְאֹֽד׃
מהרה מאד . מאד תמהר לבוא וכפל הדבר במ''ש :
איד . ענין שבר ומקרה רע כמו הלא איד לעול ( איוב לא ) :
קרוב איד מואב לבוא שהוא עומד במקום קרוב, וגם אל תאמר שלא ימהר א''ע לבא, עז''א ורעתו מהרה מאד :
קרוב, מהר. קרוב במקום או בזמן, והוא הפך מן הרחוק, והממהר הפך מן המתמהמה :

{יז}
נֻ֤דוּ לוֹ֙ כָּל־סְבִיבָ֔יו וְכֹ֖ל יֹדְעֵ֣י שְׁמ֑וֹ אִמְר֗וּ אֵיכָ֤ה נִשְׁבַּר֙ מַטֵּה־עֹ֔ז מַקֵּ֖ל תִּפְאָרָֽה׃
נודו לו . לשון קינה כמו אל תנוד לו :
נודו לו . דרך השומע מאבדן דבר חשוב לנוד בראש דרך קינה ואבל : כל סביביו . אשר הכירו בו : מטה עוז . בענין הגבורה היה כמטה חזק : מקל תפארה . בענין היופי והעושר :
עוז . ענין חוזק : מקל . הוא כמו מטה :
נודו לו כל סביביו, כבר תוכלו לנוד לו מעתה כי הוא כאילו כבר נשבר. אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה, המטה יציין את המלכות, והמקל הם השוטרים הרודים בעם, ואם המטה אינו עז רק תפארה ורודה ע''י מקל עז ובחזקה אינו טוב, אבל במואב היתה המלכות עזה מצד עצמה, והמקל היה רק לתפארת המלוכה ולא רדה בעז :
מקל, מטה. עי' למעלה (א' י''א) :

{יח}
רְדִ֤י מִכָּבוֹד֙ (ישבי) [וּשְׁבִ֣י] בַצָּמָ֔א יֹשֶׁ֖בֶת בַּת־דִּיב֑וֹן כִּֽי־שֹׁדֵ֤ד מוֹאָב֙ עָ֣לָה בָ֔ךְ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָֽיִךְ׃
רדי מכבוד . מן הכבוד שהיה לך מאז רדי ממנה ושבי בצמא כדרך הגולים : כי שודד מואב . האויב ששדד כל ארץ מואב עלה גם בך ושחת מבצריך ולא יכלת להשגב בהן מפני האויב :
בת דיבון . עדת דיבון והוא שם עיר :
רדי מכבוד, אח''כ כבש האויב את דיבון ושחת מבצריו :

{יט}
אֶל־דֶּ֛רֶךְ עִמְדִ֥י וְצַפִּ֖י יוֹשֶׁ֣בֶת עֲרוֹעֵ֑ר שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה אִמְרִ֖י מַה־נִּֽהְיָֽתָה׃
שאלי נס ונמלטה . שאלי מן הנסים והנמלטים ממואב מה נהייתה אם נמלט כלום מהשחית :
אל דרך וכו' . היושבת בערוער עמדי על הדרך והביטי לראות את הבאים ושאלי אז לאיש הנס מהמלחמה או לאשה הנמלטה ואמרי להם דרך שאלה מה נהייתה במלחמה אם השאירו שארית :
וצפי . ענין הבטה כמו צפה דרך ( נחום ב ) : ערוער . שם מקום :
אל דרך עמדי, ערוער ישבה לפאת המדבר נפרדת מן הישוב, אומר שתעמוד אל צד הדרך לא לצד המדבר, ושאלי את הנס או נקבה אשר נמלטה, מה נהיתה, (כי במהפכה הזאת לא בא לשם איש ממואב) וכשתשמע מה שנהיה שם, אז.
נס ונמלטה. הזכר ינוס לרוב והנקבה תמלט לרוב במקום המלחמה כי אשה כלי זיינה עליה :

{כ}
הֹבִ֥ישׁ מוֹאָ֛ב כִּֽי־חַ֖תָּה (הילילי) [הֵילִ֣ילוּ ׀] (וזעקי) [וּֽזְעָ֑קוּ] הַגִּ֣ידוּ בְאַרְנ֔וֹן כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד מוֹאָֽב׃
הוביש מואב . עיר מואב ראש המקום נתביישה כי גם היא חתה ונשברה ולכן עשי יללה וזעקי במר נפש : הגידו בארנון . העומדת בגבול ארץ מואב :
חתה . נשברה : הילילו . מלשון יללה :
הוביש מואב כי חתה תילילו ותזעקו, ואתם הגידו בארנון כי שודד מואב כי ארנון היה בגבול מואב :
הוביש כי חתה. חתה הוא השבר, ועי''ז הוביש :

{כא}
וּמִשְׁפָּ֥ט בָּ֖א אֶל־אֶ֣רֶץ הַמִּישֹׁ֑ר אֶל־חֹל֥וֹן וְאֶל־יַ֖הְצָה וְעַל־(מופעת) [מֵיפָֽעַת]:
ומשפט בא . ופורענות בא :
ומשפט בא . משפט אלהים בא אל הערים היושבים בארץ המישור וחזר ופירש אל חולן וכו' והם שמות מקומות :
ומשפט, ר''ל אחר שכבש האויב את המבצרים ונצחם במלחמה ישב במשפט איזה מקומות יחריב ובא המשפט להחריב הערים שבארץ המישור שחושב בפסוקים אלה :

{כב}
וְעַל־דִּיב֣וֹן וְעַל־נְב֔וֹ וְעַל־בֵּ֖ית דִּבְלָתָֽיִם׃

{כג}
וְעַ֧ל קִרְיָתַ֛יִם וְעַל־בֵּ֥ית גָּמ֖וּל וְעַל־בֵּ֥ית מְעֽוֹן׃

{כד}
וְעַל־קְרִיּ֖וֹת וְעַל־בָּצְרָ֑ה וְעַ֗ל כָּל־עָרֵי֙ אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב הָרְחֹק֖וֹת וְהַקְּרֹבֽוֹת׃
הרחוקות והקרובות . הרחוקות מארנון והקרובות לה :

{כה}
נִגְדְּעָה֙ קֶ֣רֶן מוֹאָ֔ב וּזְרֹע֖וֹ נִשְׁבָּ֑רָה נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃
נגדעה . נכרתה ממשלת מואב וכח זרועו נשברה :
נגדעה . ענין כריתה כמו ואשריהם תגדעון ( דברים ז ) : קרן . ענין ממשלה כמו וירם קרן משיחו ( ש''א ב ) . ( כו ) השכירהו . מלשון שיכור : וספק . ענין הכאה וחבטה כמו ויספוק את כפיו ( במדבר כד ) : בקיאי . הוא המאכל החוזר דרך הפה :
נגדעה קרן מואב, היא המלכות. וזרועו נשברה, שהוא החיל והמבצרים :

{כו}
הַשְׁכִּירֻ֕הוּ כִּ֥י עַל־יְהוָ֖ה הִגְדִּ֑יל וְסָפַ֤ק מוֹאָב֙ בְּקִיא֔וֹ וְהָיָ֥ה לִשְׂחֹ֖ק גַּם־הֽוּא׃
השכירוהו . השקוהו תרעילה עד שישתכר : גם הוא . כמו שהיה שחוק לו :
השכירהו . מאמר הנביא אל מול האויב תנו למואב הרבה שכר ויין למען ישתכר ר''ל הביאו עליו בלבול הדעת להיות כמו השכור : כי על ה' הגדיל . ר''ל שדבר גדולות על ה' לבזות כלפי מעלה ולומר שלא היה בידו להושיע את עמו ישראל : וספק . וכאשר ישתכר יתגולל ויתהפך לחבוט עצמו בארץ על המאכל שהקיא כדרך השכור ור''ל ישיגהו האבדון והכליון בעבור בלבול הדעת ולפי שהמשיל לשכור אמר לשון הנופל בשכור : גם הוא . כמו שהיו לו לשחוק בעת גלו לבבל כן יהיה גם הוא לשחוק :
השכירהו את כוס התרעלה, כי על ה' הגדיל (כמ''ש שמעתי חרפת מואב, צפניה ב') וספק מואב בקיאו מדמהו כשכור שנשתכר מאד ויקיא את היין ואח''ז מסתפק על הקיא אם הוא קיאו או אם הוא יין, וחוזר ושותה את קיאו והכל שוחקים עליו, והמליצה שהקיא הוא מה שמוציא מן האיצטומכא, והוא המשל אל העם שהוגלו מארצם לגולה, ומואב אחרי שהגלו אותו חזר בהחבא לעריו וגרשוהו משם שנית, שזה במשל שארצו בלעה את הקיא שהקיאה, ופלטה אותו שנית, וע''כ היה לשחק גם הוא כמו שישראל היה לשחוק אצל מואב על דבר כזה, וז''ש.
וספק. מענין שיסופק בדבר, וי''ל ריעים רבים, פן יסיתך בספק (איוב ל''ו), בינינו יספוק (שם ל''ד) :

{כז}
וְאִ֣ם ׀ ל֣וֹא הַשְּׂחֹ֗ק הָיָ֤ה לְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־בְּגַנָּבִ֖ים (נמצאה) [נִמְצָ֑א] כִּֽי־מִדֵּ֧י דְבָרֶ֥יךָ בּ֖וֹ תִּתְנוֹדָֽד׃
תתנודד . היית מניד בראשך ומתלוצץ על חרבנו , ל''א כי מדי דבריך בו שהיית מתרונן על חרבנו אתה מתנודד לצאת בגולה וכת''י על דאסגיתון עליהון פתגמין בכן תטלטלון :
ואם לא . וכי לא היה לך ישראל לשחוק האם היה נמצא בחבורת גנבים לשחוק בו אשר מתי שדברת ממנו היית מניד בראש דרך לעג כאילו היה נמצא בחבורת הגנבים :
מדי . מתי כמו מדי דברי בו ( לעיל לא ) : תתנודד . מלשון הנדה והנעה :
ואם לא השחוק היה לך ישראל, הלא אתה שחקת על ישראל שחזרו מקצתם בהחבא לארצם אחר גלותם, והיית ממשיל עליו שבאו בהחבא לארצם ולבתיהם ונמצאו שם כגנב החותר בתים בחשך, ועז''א אם בגנבים נמצא, כי מדי דבריך בו תתנודד על שבא בחזרה לארצו, וכי בא אל בתי אחרים כגנב :
דבריך בו. דיבור שאחריו ב' הוא לגנאי בכ''מ : תתנודד. תנוע מחמת שחוק :

{כח}
עִזְב֤וּ עָרִים֙ וְשִׁכְנ֣וּ בַּסֶּ֔לַע יֹשְׁבֵ֖י מוֹאָ֑ב וִֽהְי֣וּ כְיוֹנָ֔ה תְּקַנֵּ֖ן בְּעֶבְרֵ֥י פִי־פָֽחַת׃
בעברי פי פחת . מקום שהמים כורין תחת גידודי שפת הנחל הגבוהים וכשהנחל מתמעט נמצאת הגומא ריקנית והיונה מקננת באחת מעב' הגומא וכשנחל רבה שוטף את הקן והיא נודדת משם כך שמעתי ויונתן לא תרגם כן והוה כיונא דשבקא פום שובכה ונחתא ושריא בארעית גובא :
עזבו ערים . לכן בגמול זה אתם יושבי מואב עזבו הערים ונוסו משם והסתירו לשכון על הסלע : והיו כיונה . ר''ל שמה תהיו בטוחים מן האויב כי לא יוכל לקרב אליכם ותהיו אם כן כיונה העושה לעצמה קן בעברי פי הפחת לבל יוכלו אנשים לקרב אליה מפני הפחת :
תקנן . מלשון קן והוא מדור העופות כמו ודרור קן לה ( תהלים פד ) : בעברי . מלשון עבר וצד : פחת . בור וחפירה כמו באחת הפחתים ( ש''ב ז ) :
עזבו ערים ושכנו בסלע, הוא סלע מדברה שהיה חוץ לגבול מואב, והיו כיונה אשר תקנן בעברי פי פחת, ר''ל במקום שיש שני עברים שאם יבא האויב מצד אחד תברח לצד השני, (ולעומת שאמר בישעיה ט''ו שתשלח שליח מסלע מדברה להר ציון שיקבלו אותם בארצם, אמר שעתה שגם א''י חרבה תוכרח לשכון בסלע) :
פי פחת. היא חפירה עמוקה :

{כט}
שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּאֶ֣ה מְאֹ֑ד גָּבְה֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְגַאֲוָת֖וֹ וְרֻ֥ם לִבּֽוֹ׃
שמענו . מאמר הנביא בשם העכו''ם הנה שמענו את גאון מואב אשר נתגאה מאד : גבהו וכו' . כפל הדבר רבת פעמים לפי מרבית הגאוה :
גאון . וגאונו . מלשון גאוה :
שמענו, לעומת שאמר להם שיעזבו את עריהם ויברחו אל המדבר וינצלו מן האויב, אומר שמענו גאון מואב, ומצד גאונו וגאותו לא ברח אל המדבר, כי נדמה לו בגאותו שהאויב לא יוכל לו :
גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורום לבו. הגאון והגאוה אינם נרדפים, שהגאוה מדומה שיתגאה בלבבו, והגאון הוא אמתי שיש לו מעלה שע''י יגאה מאחיו, וגובה וגאון אחד מוליד את השני, שע''י הגובה שהוא גבוה מאחיו יצויין בגאון, וכן הרום לבב הוא תולדות הגאוה שע''י שיתגאה בלבבו ירום לבו ויפרץ מאד :

{ל}
אֲנִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה עֶבְרָת֖וֹ וְלֹא־כֵ֑ן בַּדָּ֖יו לֹא־כֵ֥ן עָשֽׂוּ׃
עברתו ולא כן . שנאתו לישראל לא באמת ולא במשפט : בדיו . גבוריו : לא כן עשו . לא כגמול השיבו לזרע אברה' שנלחם עם המלכים והציל את לוט אביהם :
עברתו . מה שברוב גאותו הוא מתמלא עברה על העכו''ם להשמיד ולאבד : ולא כן . אבל לא כן יהיה כי אין לאל ידו : בדיו . הדברים שהוא בודה מלבו ומגזם לא עשו כן כי לא יצלח בהם ולא יקיים מחשבתו :
עברתו . מלשון עברה וזעם : בדיו . דבר כזב הבדוי מן הלב וכן אשר בדא מלבו ( מ''א יב ) :
אני, וה' אומר שזה לו עונש ממני, {{{א}}} מפני שאני ידעתי עברתו וכעסו על ישראל, על כן, ולא כן (עשו) ולא ברחו, וגם אני ידעתי את בדיו ומחשבותיו, כי יחשוב סרה בלבבו ואינו מאמין שינצחהו אויב, ומטעם זה לא כן עשו לברוח אל המדבר :
ולא כן [עשו] [אני ידעתי] בדיו. המלות נמשכות לשתים : ובדיו. מחשבותיו :

{לא}
עַל־כֵּן֙ עַל־מוֹאָ֣ב אֲיֵלִ֔יל וּלְמוֹאָ֥ב כֻּלֹּ֖ה אֶזְעָ֑ק אֶל־אַנְשֵׁ֥י קִֽיר־חֶ֖רֶשׂ יֶהְגֶּֽה׃
קיר חרש . עיר מארץ מואב : יהגה . גונח כיונים הוגים :
על כן . הואיל וגאה מאד והושפל גאותו לכן איליל על מואב ואמר הנביא בלשון אנשי מואב שהם יילילו : ולמואב כולה . על כל מואב אזעק : יהגה . ר''ל לבי יהגה ויהמה :
קיר הרש . שם מקום : יהגה . ענין המיה וכן אהגה כיונה ( ישעיה לח ) :
על כן על מואב איליל כי נהרג ע''י האויב. ולמואב כולה אזעק כי נהרגו כולם, אל אנשי קיר חרש יהגה, לעומת מ''ש בישעיה כי לאשישי ומבצרי קיר חרשת תהגו אך נכאים, ר''ל שיביאו לשם את הנשברים במלחמה, שבית החולים או הנפצעים במלחמה יהיה בקיר חרשת, אמר ירמיה שיהגה ויוציא את כל מואב אל קיר חרש, כי כולם יהיו חולים ונפגעים, (ובאשר ישעיה אמר על כן יליל מואב למואב שמואב בעצמו יליל על מואב, כי הוא אשם בעצמו מה שלא ברח מן הארץ, אמר ירמיה על מואב איליל שהוא ייליל עליו, באשר אמר שה' השיא אותו שלא יברח, ולכן הוא ייליל עליו שגרם לו זה) :
יהגה. מענין הוצאה, כמו הגו סגים מכסף (ועי' ישעיה ט''ו) :

{לב}
מִבְּכִ֨י יַעְזֵ֤ר אֶבְכֶּה־לָּךְ֙ הַגֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֔ה נְטִֽישֹׁתַ֙יִךְ֙ עָ֣בְרוּ יָ֔ם עַ֛ד יָ֥ם יַעְזֵ֖ר נָגָ֑עוּ עַל־קֵיצֵ֥ךְ וְעַל־בְּצִירֵ֖ךְ שֹׁדֵ֥ד נָפָֽל׃
מבכי יעזר אבכה לך . כשנאמרה נבואה זו כבר חרבה יעזר והיא סמוכה למואב אבכה לך אבכה בשבילך דוגמת אותו בכי כי גם את תחרבי כמוהו : הגפן שבמה . ארץ כרמים היתה : נטישותיך . לפי שדימה אותה לגפן דימה את גבוריה לנטישות הגפן : עברו ים . הלכו בגולה : קיצך . לשון קיץ תאנים וקצך שהיא ל' קץ אין בו יו''ד והצד''י דגושה :
מבכי יעזר . מעין הבכי שבכיתי על אבדן יעזר , בזה הענין עצמו אבכה בעבורך על אבדן גפני שבמה כי היתה מקום מרבית גפנים : נטישותיך . התפשטות ענפיך עברו את הים רצה לומר הגולים גלו למרחוק : עד ים יעזר נגעו . היו מנוגעים ונגפים עד הים הסמוך ליעזר : על קיצך . על פירות הקיץ וענבי הגפן חנה האויב השודד :
נטישותיך . ענין ענפים כמו ואת הנטישות הסיר התז ( שם יח ) : נגעו . מלשון נגע ור''ל נגפו וכן וינגעו יהושע וכל ישראל ( יהושע ח ) : קיצך . פירות הקיץ : בצירך . כן נקרא תלישת ענבי הגפן כמו ואת ענבי נזיריך לא תבצור ( ויקרא כה ) : נפל . ענין חניה כמו על פני כל אחיו נפל ( בראשית כה ) :
מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה בעת אבכה על יעזר אבכה ג''כ על גפן של שבמה, ובאר הטעם כי נטישותיך עברו ים שענפי הגפן המתפשטים לרוחב נטשו ועברו ים שברחו על הים והגיעו עד ים יעזר, ושם הוכו מן האויב עם יעזר ביחד, ולכן יבכה על שניהם ביחד (וכמליצה זו בישעיה ט''ו) :
הגפן שבמה. כמו הארון הברית והארץ כנען, וחסר הנסמך הגפן גפן שבמה :

{לג}
וְנֶאֶסְפָ֨ה שִׂמְחָ֥ה וָגִ֛יל מִכַּרְמֶ֖ל וּמֵאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב וְיַ֙יִן֙ מִיקָבִ֣ים הִשְׁבַּ֔תִּי לֹֽא־יִדְרֹ֣ךְ הֵידָ֔ד הֵידָ֖ד לֹ֥א הֵידָֽד׃
ונאספה . וכלתה שלא תראה : לא ידרוך . ענבים בקול ענות הידד בשמחה כאשר היו עושים : הידד לא הידד . שהידד יצעקו לא יהי הידד הראשון כי אם הידד של מנוסת חרב :
ונאספה . מעתה כלה שמחה מן הכרמל כי לא תגדל שם מאומה : לא ידרוך הידד . לא ידרכו ענבים בקול ענות הידד ( דרך דורכי הענבים לצעוק הידד לזרז זא''ז וכן נאמר הידד כדורכים יענה לעיל כה ) : הידד לא הידד . ר''ל הנה מאז היה נשמע קול הידד אבל מעתה לא ישמע קול הידד וכפל הדבר לחוזק :
ונאספה . ענין כליון כמו אסוף אסיפם ( לעיל ח ) : וגיל . ענין שמחה : הכרמל . כן יקרא מקום שדות וכרמים : מיקבים . כן יקראו הבורות שהיין יורד בהם כמו וגם יקב חצב בו ( ישעיה ה ) : השבתי . ענין בטול ומניעה כמו שבת נוגש ( שם יד ) : ידרוך . הדרך לדרוך ענבים ברגל להוציא היין : הידד . הוא קריאת הדורכים :
ונאספה שמחה וגיל מכרמל שלא יקצרו תבואה כלל, וגם יין היקבים לא ידרך הידד שבעת הדריכה היו צועקים קול הידד לזרז א''ע במלאכה, מעתה לא ידרך בקול הידד, הידד לא הידד הן יצעקו שם הידד אבל אינו הידד, ר''ל לא יצעקו הידד של שמחה רק הידד של שבר ויללה, והידד של אנשי החיל, (ועמ''ש במליצה זו ישעיה שם פסוק י') :
שמחה וגיל. עי' ישעיה שם :

{לד}
מִזַּעֲקַ֨ת חֶשְׁבּ֜וֹן עַד־אֶלְעָלֵ֗ה עַד־יַ֙הַץ֙ נָתְנ֣וּ קוֹלָ֔ם מִצֹּ֙עַר֙ עַד־חֹ֣רֹנַ֔יִם עֶגְלַ֖ת שְׁלִֽשִׁיָּ֑ה כִּ֚י גַּם־מֵ֣י נִמְרִ֔ים לִמְשַׁמּ֖וֹת יִהְיֽוּ׃
עגלת שלישיה . מדינה גברתנית :
מזעקת חשבון . ר''ל מן הזעקת של חשבון עד אלעלה הנה נתנו קול רם להיות נשמע עד יהץ : מצוער . ר''ל וכן מן הזעקה של צוער עד חורונים שהיה נשמע עד יהץ : עגלת שלישיה . ר''ל כן יגדל בך הזעקה אתה ארץ מואב מדינה חשובה כעגל השלישי לבטן המעולה ביותר : מי נמרים . מי נהר נמרים יהיו שממה ר''ל יחרב מימיה ולפי שכל שבח ארץ מואב במרעה שמן ודשן לכן אמר בחורבנה שיחרב מימיהם ותכלה המרעה :
מזעקת חשבון, נתנו קולם עד אלעלה ועד יהץ, וכן (נתנו קולם) מצוער עד חורנים, ומפרש מי נתנו קולם? עגלת שלשיה שהם מעגל הגבורים והשלישים של מואב הם נתנו קולם בכל המקומות האלה, מזעקת חשבון, ע''י שחשבון התחילה לזעוק כי שם בא האויב קודם למקומות האלה שחשב, כי גם מי נמרים שהיה שם חוף אניות ומסחר גדול למשמות יהיו, (וככ''ז נמצא בישעיה סי' י''ד בפסוק ד' ה', עיי''ש) :
עגלת שלישיה. מעגל הגבורים כמ''ש בישעיה י''ד עי''ש כל הענין :

{לה}
וְהִשְׁבַּתִּ֥י לְמוֹאָ֖ב נְאֻם־יְהוָ֑ה מַעֲלֶ֣ה בָמָ֔ה וּמַקְטִ֖יר לֵאלֹהָֽיו׃
מעלה במה . לא יהיה מי מעלה עולה על הבמה ומקטיר לאלהיו כי יהיו טרודים באבלם :
והשבתי, זה נגד מש''ש (ט''ו י''ב) והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל כי ישבית לו מעלה במה :

{לו}
עַל־כֵּ֞ן לִבִּ֤י לְמוֹאָב֙ כַּחֲלִלִ֣ים יֶהֱמֶ֔ה וְלִבִּי֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י קִֽיר־חֶ֔רֶשׂ כַּחֲלִילִ֖ים יֶהֱמֶ֑ה עַל־כֵּ֛ן יִתְרַ֥ת עָשָׂ֖ה אָבָֽדוּ׃
על כן יתרת עשה . על אשר גאוה עשה לכך אבדו :
על כן . בעבור גודל החורבן ואמר בלשון מואב : כחלילים יהמה . כהמיית החלילים כן יהמה לבי על חורבן מואב : אל אנשי . בעבור אבדן אנשי קיר חרש : על כן . על אשר יתרון העושר ומרבית ההון שקבץ את הכל אבדו :
כחלילים . שם כלי נגון וכן ושרים כחוללים ( תהלים פז ) : יתרת . מלשון יתרון והוא ענין רבוי : עשה . ענין קבוץ ואסיפה וכן וישראל עושה חיל ( במדבר כד ) :
ע''כ לבי למואב ששם הוכו במלחמה, ולבי אל אנשי קיר חרש, ששם שכבו החולים ופצועים, (ועי' ישעיה שם פסוק י''א ומש''ש), על כן על שאבדו המלחמה, אבדו יתרת עשה, הריוח שהיה להם וכל עושר המדינה נאבד מאתם :

{לז}
כִּ֤י כָל־רֹאשׁ֙ קָרְחָ֔ה וְכָל־זָקָ֖ן גְּרֻעָ֑ה עַ֤ל כָּל־יָדַ֙יִם֙ גְּדֻדֹ֔ת וְעַל־מָתְנַ֖יִם שָֽׂק׃
גדדות . שריטות :
קרחה . כי ימרטו שערות ראשה וישאר קרח : גרועה . יתלשו השערות ונחסר מהם : גדודות . שריטות בבשר מחמת צער ואבל : שק . כיסוי שק וגם הוא ענין צער ואבל :
קרחה . ענין מריטת השער : גרועה . מלשון גרעון וחסרון : גדודות . ענין שריטה כמו עד מתי תתגודדי ( לעיל מז ) :
(לז-לח) כי כל ראש קרחה, וכו' על גגות מספד וכו' וכן ישעיה (י''ד ב' ג') כלה מספד כי שברתי את מואב, הם סופדים על ששברתיו כמו ששוברים את הכלי אשר אין חפץ בו ואינו ראוי עוד לתשמיש, ששוברים אותו שלא ע''מ לתקן :
גדודות. שם האחד ממנו גְדודָה במשקל מלוכה :

{לח}
עַ֣ל כָּל־גַּגּ֥וֹת מוֹאָ֛ב וּבִרְחֹבֹתֶ֖יהָ כֻּלֹּ֣ה מִסְפֵּ֑ד כִּֽי־שָׁבַ֣רְתִּי אֶת־מוֹאָ֗ב כִּכְלִ֛י אֵֽין־חֵ֥פֶץ בּ֖וֹ נְאֻם־יְהוָֽה׃
כולה מספד . בכולם ישמע קול מספד : אין חפץ בו . אין בו צורך :
חפץ . ענין צורך וכן החפץ לשדי כי הצדק ( איוב כב ) :

{לט}
אֵ֥יךְ חַ֙תָּה֙ הֵילִ֔ילוּ אֵ֛יךְ הִפְנָה־עֹ֥רֶף מוֹאָ֖ב בּ֑וֹשׁ וְהָיָ֥ה מוֹאָ֛ב לִשְׂחֹ֥ק וְלִמְחִתָּ֖ה לְכָל־סְבִיבָֽיו׃
איך חתה הילילו . הילילו עליה ואמרו איך חתה :
איך חתה הילילו . ביללה יאמרו איך חתה איך הפנה עורף מול האויב בעת נסה והנה נתבייש : לשחוק . כל סביביו ישחקו עליו והוא יהיה להם למחתה ופחד כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרם :
חתה . ענין שבר : הפנה . ענין סבוב : עורף . הוא מול הפנים : ולמחתה . לפחד :
איך חתה הילילו, אומר להם הלא מלבד מה שנשבר, יש לכם ליליל על האופן שנשבר, שנשבר באפס יד ושלא במלחמה, שזה סימן שהיה השגחיי על עונותיהם, איך הפנה עורף מואב בוש, כי הגבור הנלחם הגם שינוצח אין לו בושה כי מת מות גבורים, אבל מואב שפנה עורף תיכף כרכי לבב זה בושה גדולה, כי עי''כ והיה מואב לשחוק ולמחתה לכל סביביו כי ישחקו עליהם שהיו כנשים וכחלשים, ולמחתה כי יכירו שהיה בהשגחת ה', ומפרש.

{מ}
כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֥ה כַנֶּ֖שֶׁר יִדְאֶ֑ה וּפָרַ֥שׂ כְּנָפָ֖יו אֶל־מוֹאָֽב׃
כנשר ידאה . האויב אל מואב : ידאה . יעוף :
כנשר ידאה . האויב יעופף כנשר ויפרוש כנפיו לבוא אל מואב ר''ל חיש קל יבוא וכנשר המעופף :
ידאה . ענין עפיפה , וכן כאשר ידאה הנשר ( דברים כח ) :
כי כה אמר ה' הנה כנשר ידאה, ר''ל האויב לא יצטרך להתעכב וללחום בגבולי המדינה עד שיכנס לתוכה, רק ידמה כנשר הדואה ופורש כנפיו באמצע המדינה, כן יפרוש כנפיו על מואב ותהיה תיכף כולה תחת כנפיו, עד כי תיכף.
ידאה. מורה על העיפה ברוב מהירות וזה ההבדל בין ידאה ובין יעוף :

{מא}
נִלְכְּדָה֙ הַקְּרִיּ֔וֹת וְהַמְּצָד֖וֹת נִתְפָּ֑שָׂה וְֽ֠הָיָה לֵ֞ב גִּבּוֹרֵ֤י מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כְּלֵ֖ב אִשָּׁ֥ה מְצֵרָֽה׃
הקריות . שם העיר :
נלכדה הקריות . כ''א מהערים תהיה נלכדה וכ''א מהמגדלים תהיה נתפשה : כלב אשה מצרה . כמו לב האשה כשהיא מצרה כי אז נשברה לבה עד מאד :
הקריות . הערים כמו תעלץ קריה ( משלי י''א ) : והמצדות . ענין מגדל ומבצר כמו וישב דוד במצדה ( ש''ב ה' ) : נתפשה . ענין לכידה : מצרה . מלשון צר ולחץ :
נלכדה הקריות שהיו בצורות מאד ונתפשו המצדות, כי לב גבורי מואב יהיה דומה ביום ההוא כלב אשה מצרה, שמצד שהיא אשה היא חלושת כח וביחוד מצד שהיא מצרה בצרה :
נלכדה הקריות. יחיד על רבים, ר''ל כל עיר מהקריות וכל מצודה מהמצדות נתפשה :

{מב}
וְנִשְׁמַ֥ד מוֹאָ֖ב מֵעָ֑ם כִּ֥י עַל־יְהוָ֖ה הִגְדִּֽיל׃
מעם . מהיות עוד עם : הגדיל . דבר גדולות לבזות כלפי מעלה בעת גלו ישראל כי אמר אז שאין יכולת בהמקום לעזור את עמו :
ונשמד מואב מעם כי העם הלוחם ונופל במלחמה יזכרו בדורות הבאים שהיה עם, אבל ע''י שנפלו כנשים יאמרו שלא היו עם כלל, ומה היתה הסבה לכל מפלתם כי על ה' הגדיל כמ''ש בפסוק כ''ו :

{מג}
פַּ֥חַד וָפַ֖חַת וָפָ֑ח עָלֶ֛יךָ יוֹשֵׁ֥ב מוֹאָ֖ב נְאֻם־יְהוָֽה׃
פחד ופחת . אלו ב' דברים קשים זה אצל זה שהפחד גורם לו לנוס והפחת מוכן ליפול בו : פחת . פוש''א בלע''ז :
פחד וכו' . עליך מואב יבוא פחד ופחת ופח ר''ל צרות משונות ומרובות :
ופחת . בור וחפירה כמו באחת הפחתים ( שם ט''ז ) : ופח . ענין רשת כמו הפח נשבר ( תהלים קכ''ד ) :
פחד ופחת ופח, לצידת החיות חופרים פחת ובור גדול אשר לשם תפול החיה בלכתה, וע''פ הפחת מצד האחר מניחים פח יקוש שאם תרצה לצאת תוקש בו, וכדי שתפול אל הפחת מפחידים אותה בכלבים שע''י הפחד תפול בהפחת וע''י הפחת תלכד בפח, וכן יהיה עליך יושב מואב, עד.

{מד}
(הניס) [הַנָּ֞ס] מִפְּנֵ֤י הַפַּ֙חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל־הַפַּ֔חַת וְהָֽעֹלֶה֙ מִן־הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח כִּֽי־אָבִ֨יא אֵלֶ֧יהָ אֶל־מוֹאָ֛ב שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃
הנס . מי שינוס ממקום הפחד : יפול וכו' . ר''ל אם ינצל מצרה אחת תדביקהו השנית ואם ימלט מהשנית ילכד בשלישית : שנת פקודתם . השגחת הבאת הרעה הראויה להם :
פקודתם . ענין השגחת הבאת הרעה :
שהנס מקול הפחד וכו' ור''ל שיהיה צרות רבות, וכ''א תהיה סבה לחברתה (וכן בא מליצה זו ישעיה סי' כ''ד) :
אליה אל מואב. כמו אליה לירושלים למעלה (ג' י''ז) ור''ל שיהיה ההבאה מיוחדת אליה ביחוד :

{מה}
בְּצֵ֥ל חֶשְׁבּ֛וֹן עָמְד֖וּ מִכֹּ֣חַ נָסִ֑ים כִּֽי־אֵ֞שׁ יָצָ֣א מֵחֶשְׁבּ֗וֹן וְלֶֽהָבָה֙ מִבֵּ֣ין סִיח֔וֹן וַתֹּ֙אכַל֙ פְּאַ֣ת מוֹאָ֔ב וְקָדְקֹ֖ד בְּנֵ֥י שָׁאֽוֹן׃
בצל חשבון . שהיא גבוהה ויש לה צל : עמדו . הנסים לנוח בצל אשר לא היה בהן עוד כח לנוס : מבן סיחון . מעיר סיחון כמו בן ראובן ( ביהושע ט ) : וקדקד . אטריפירצד''א בלע''ז ומנחם חברו ל' מקור וי''ת ויקירי לשון יקר : בני שאון . אותם שהיו מגביהים קול תפארת :
בצל חשבון עמדו מכח נסים . ר''ל הנסים מן המלחמה מסבת העדר הכח עמדו לחסות בצל חשבון כי לא יכלו לנוס עוד : כי אש וכו' . ר''ל והנה שם נפלו כי אש יצאה מחשבון ר''ל האויב יצא משם להאבידם : מבן סיחון . היא חשבון שהיתה מאז של סיחון מלך האמורי וכפל הדבר במ''ש : ותאכל . האויב האביד שארית מואב : וקדקוד . ואכלה קדקוד מואב המרימים קול שאון בגאוה ובגודל לבב ור''ל אבדו השארית וראשי העם :
ולהבה . שלהבת : מבן סיחון . מעיר סיחון וכן אבן בהן בן ראובן ( יהושע ט''ו ) : פאת . עבר וצד : קדקוד . הוא גובה הראש : שאון . ענין הומיה :
בצל חשבון, כאשר באו הנסים בצל חשבון ורצו לחסות בהחומה והמבצר שם בא האויב בכח גדול כנגדם עד שהנסים עמדו מכח ר''ל שע''י כח האויבים עמדו מלנוס, כי אש יצאה מחשבון מליצה זו לקוחה מדברי ספר התורה שאמרו במשל הקדמוני, שמן חשבון יצאה אש בוער שהוא האויב שאכל אותם, ומבין סיחון יצאה להבה שהלהבה בוערת מרחוק, כי משם בא האויב, ותאכל פאת מואב פאת הוא פאת הראש, ומצייר שהאש שנאחזה בפאת הראש אכלה גם את הקדקוד שהוא בני שאון בני ערים הגדולים ששם שאון רב וקול המולה :
עמדו מכח. יל''פ כמו ותעמוד מלדת שנפסק כחם :

{מו}
אוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖ד עַם־כְּמ֑וֹשׁ כִּֽי־לֻקְּח֤וּ בָנֶ֙יךָ֙ בַּשֶּׁ֔בִי וּבְנֹתֶ֖יךָ בַּשִּׁבְיָֽה׃
אבד עם כמוש . העם שעובדים לעכו''ם כמוש הנה נאבד :
אוי לך מואב כי לקחו בניך בשבי, כי במשל הקדמוני אמר שבניו הלכו פלטים, ועתה גם הבנים הלכו שבי לפני צר :

{מז}
וְשַׁבְתִּ֧י שְׁבוּת־מוֹאָ֛ב בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה עַד־הֵ֖נָּה מִשְׁפַּ֥ט מוֹאָֽב׃
ושבתי . אשיב בני השבי ממואב : באחרית הימים . ר''ל אחר זמן רב : עד הנה . ר''ל עד הנה נאמר משפט פורעניות של מואב :
ושבתי . מלשון השבה : שבות . מלשון שבי הגולה : באחרית . בסוף :
עד הנה משפט מואב, ר''ל כי בנבואת בני עמון נמצא ג''כ חורבן עי וחשבון ערי מואב, רק שם ספר זה לענין משפט בני עמון, כמו שגם ביחזקאל ספר מפלת מואב בעת מפלת בני עמון, אבל עד הנה הוא משפט מואב שבא על מואב ביחוד, בשבילו בעצמו לא בשביל אחרים :

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור