צדיק אתה ה' כי אריב אליך . כשאתווכח עמך ידעתי כי תצדק בדבריך אך חפץ אני לדבר משפטים אותך להודיעני דרכך : מדוע דרך רשעים צלחה . שנתת גדולה לנבוכדנצר הרשע ותצליחהו להחריב ביתך , ד''א על אנשי ענתות היה צועק וקורא תגר : שלו . לשון שלוה :

צדיק . אמר הנביא ידעתי ה' שאתה צדיק בדבר אשר אריב אליך אך אדבר עמך דברי ויכוח וכאומר עכ''ז אתווכח למען דעת את הטעם והסבה לא על היותי מסופק אם צדיק אתה בדינך : מדוע . וזהו דברי מדוע דרך רשעים מצלחת וכל הבוגדים יושבים בשלוה ואמר זה בראותו בנבואה מרבית ממשלת נבוכדנצר :

משפטים . ענין וויכוח : צלחה . מל' הצלחה : שלו . מלשון שלוה : בוגדי בגד . ענין סרוב ומרד :

צדיק (אחר ששמע שאמר ה' שיביא עליהם רעה שנת פקודתם, דהיינו שיביא עליהם רעה בזמן החורבן שהוא שנת הפקודה, התפלל שיקדים ה' את עונשם, אחר שה' הראהו מעלליהם שבעבורם (בעבור מה שרוצים להמיתו) יוחרב הבית). צדיק אתה ה' כי אריב אליך, ר''ל אם אריב אליך ואטעון עבורי מדוע דרכי אינה צלחה, בזה תצדק אתה, שעל השאלה של צדיק ורע לו יש תשובה מי יודע שהוא צדיק באמת, ומי יודע אם עשה כל המוטל עליו (כי העבודה לה' אין לה שיעור אם נחשוב כפי ערך מעלת הנעבד וכפי החוב המוטל עלינו לעומת טובותיו הכוללים והמיוחדים), אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה, שעל שאלת רשע וטוב לו אין לך שום תשובה שהלא הרשע רשעתו גלויה, וא''ת כדעת המשיבים ע''ז, ששלות הרשע אינה שלוה פנימית כי לבו מלא פחד וקול פחדים באזניו, וכמו שכן היה שטת אליפז בזה, ע''ז משיב הלא שלו כל בוגדי בגד שי''ל גם שלוה פנימית בלב, שגדר השלוה הוא בלב, וא''ת כי סוף הרשע לאבדון ולא יאריך ימים בהצלחתו ע''ז משיב הלא.

אריב, משפטים. ההבדל בין ריב ובין משפט, שריב הוא טענת הבעלי דינים, ובדבר שאינו מבורר, והמשפט הוא בדבר מבורר, והשאלה מצדיק ורע לו הוא ריב, כי אין הטענה מבוררת ובזה תצדק, אבל השאלה מן רשע וטוב לו הוא דבר מבורר וקרוי משפט : שלו ההבדל בין שלום ושלוה ששלוה הוא השלוה הפנימית בלב. ויש הבדל בין רשעים ובין בוגדים, רשעים כולל גם הרשע בין אדם למקום, וראוי שיענשו בדיני ה' שלא יצלחו, ע''כ שואל מדוע דרכם צלחה, והבוגד הוא שבוגד בחברו, וכפי הטבע יבגדו בו וראוי בטבע שלא ישליו בלב, ובכ''ז שלו :

נטעתם . מיד כשנטעתם בשרש גזעם ר''ל פתאום בא להם הגדולה : ילכו . והם הולכים ומתפשטים ועושים פירות מרובות ר''ל בנים ובני בנים יורשים המלוכה והממשלה : קרוב אתה בפיהם . גם כי בפיהם מראים עצמם יראים את האל זהו מן השפה ולחוץ אבל רחוק אתה ממחשבות כליותיהם ולא יאמינו בך באמת :

מכליותיהם . מל' כליות :

נטעתם גם שורשו, וא''ת שבניו יכרתו (כמו שהיה דעת בלדד וצופר) ע''ז משיב הלא ילכו גם יעשו פרי שזרעם מתקיים, וא''ת שהשם ממתין מלהענישם אולי ישובו בתשובה. עז''א הלא קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם, שהרשע שמאמין בעונשי ה' ובשרשי האמונה וחוטא מפני תאותו יש תקוה שיתחרט אח''כ על מעשיו, אבל אחר שאתה רחוק מכליותיהם ואין מאמינים בך כלל אין תקוה שישובו :

ואתה ה' ידעתני . גם על אנשי ענתות העומדים עלי עזרני כי אתה ידעתני : התיקם כצאן לטבחה . נתקם מן החיים למות דישטאקאלו''ש בלעז כמו עד התיקנו אותם מן העיר ( יהושע ח ) : והקדשם . הזמינם :

ידעתני . הלא ידעת אותי ותראה לבי ובחנת אותה אם הוא אתך להאמין בך ר''ל מכיר אני בעצמי שנגלה לך תעלומות לב וא''כ יודע אתה שרחוק אתה מכליותיהם כי אין דבר נעלם ממך : התיקם . לכן העתיקם מהצלחתם אל הטבחה כצאן הזה והזמינם ליום הרגה :

התיקם . ענין העתק : והקדישם . ענין הזמנה כמו קדשו קהל ( יואל ב ) :

ואתה ה' ידעתני, ר''ל וא''כ ראוי שתקדים ענשם ע''מ שרוצים להרגני, כי אתה ידעתני תראני ובחנת לבי אתך, כפל דבריו לאמר שה' יודע את האדם בשני מיני ידיעות אשר לפי הבנת האדם סותרות זא''ז ובכ''ז שתיהן יצדקו בחק הבורא יתברך, והוא, {{{א}}} מצד הידיעה הקדומה שיודע מראשית את כל העתיד ידיעה בלתי נתלית בזמן ובמקום ובצדדי האפשר, ועז''א ידעתני בלשון עבר, ידעתני מכבר, {{{ב}}} ועם כ''ז האדם חפשי במעשיו עד שמצד החפשית הזאת תראני עתה ובחנת לבי אתך, הוקדם הראיה לראות את מעשיו עתה לפי מה שהם מקושרים בבחירה ובזמן ותראה שלבי הבוחר במעשי שלם אתך, וא''כ התיקם כצאן לטבחה אל תמתין עד שתתמלא סאתם רק הענישם תיכף, וקבע שני מיני עונשים, {{{א}}} כצאן לטבחה, שבוחרים הצאן השמנים ביותר לצורך המשתה, כן תבחר גדוליהם איש איש ביחוד לטובתו, {{{ב}}} ואח''כ הקדישם כולם ליום הרגה מבלי יותר מהם איש, (דרך הכובש תחלה יבחר השרים וראשי המורדים להרגם במיתות קשות ואח''כ יהרוג את כולם ביום הרגה) :

התקם, כמו התיקנו אותם מן העיר, התיקם מיתר רעיהם : לטבחה, ליום הרגה, יש הבדל בין צאן טבחה (תהלות מ''ד כ''ג) ובין צאן ההרגה (זכריה י''ב). הטבחה הוא לאכילה וההרגה להרוג ולאבד :

עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש . עד כאן דברי הנביא ורוח הקודש משיבתו מרעת יושבי בה ספתה בהמות ועוף : תאבל . תחרב : ספתה . פוניד''א בלעז : כי אמרו . יושבי הארץ הזאת : לא יראה את אחריתנו . אין גלוי לפניו מה יהיה בסופינו :

עד מתי . זהו תשובת המקום כאומר הלא הועמד להיות רצועת מרדות על ישראל להיות שבט אפי כי עד מתי תהיה ארצי נשחתה ועשבה יבשה בסבת רשעת יושבי בה וכלתה בהמות ועוף כי לא תרבינה בארצם גמול פשעם באומרם שאני איני רואה אחריתם לדעת מה יהיה בסופם וכאומר וכי כן תהיה ארצי נשחתה עד עולם לכן יבא נ''נ ויגלה אותם מארצם וימורק עוונם וישובו אל ארצם ותהיה אז ארץ חמדה כמאז :

תאבל . ענין השחתה כמו אבלה נבלה הארץ ( ישעיה כד ) : ספתה . ענין כליון כמו אסף אסיפם ( לעיל ח ) : אחריתנו . מלשון אחרית וסוף :

עד מתי תאבל הארץ, הלא בעד עונותיהם תאבל הארץ הוא חורבן הדומם ועשב כל השדה ייבש שהוא הצומח, וגם ספתה בהמות ועוף שהוא בע''ח, וכ''ז מרעת יושבי בה, כי אמרו, ר''ל ואל תאמר שבסבת חורבן הארץ ישובו בתשובה, הלא יאמרו לא יראה את אחריתנו, ר''ל שמכחישים ידיעת ה' בשפלים וכ''ש ידיעת העתיד ואומרים שאינו רואה אחריתם להכרית כלל ואין השגחה ושכר ועונש :

אחריתנו. בא לרוב על עת הגמול והעונש :

כי את רגלים רצתה וילאוך . קרוביך הכהנים כמותך ואנשי עירך באים להורגך . את רגלים . עם רגלים פיאוניד''ש בלעז : ואיך תתחרה את הסוסים . לרוץ את הסוסים כלומר ומה קרוביך הכהנים באים להרגך כל שכן שיקומו להרגך שרי יהודה וזהו קצפי עליהם וזו היא הצלחת האויב וכן ת''י דנא תיובתא וגו' , ומדרש רבותינו אם על שכר שלש פסיעות שרץ נבוכדנצר לכבודי בימי מרודך בלאדן אתה תמה שהרביתי גדולתו כל כך מה תתמה עוד כשתראה שילום שכר שאשלם לצדיקים שרצו לפני כסוסים : תתחרה . אאטיר''ש בלעז : ובארץ שלום . אשר אתה בוטח . שם הלאוך : ואיך תעשה בגאון . שרי יהודה , וגאון הירדן משל הוא לפי שהוא מקום אריות ונמרים וכן למדנו יונתן בהרבה מקומות וכאן תירגם ואכדין את מדמי לקבל חיות ברא די ברום ירדנא והנה כאריה יעלה מגאון הירדן ( לקמן ט ) ת''י בשתי מקומות כאריה דסליק מרום ירדנא :

כי את רגלים רצתה . לפי שירמיה לא היה עדיין מכיר בפועל מרבית רשעת בני יהודה וירושלים לכן אמר לו במשל הלא התחברת לרוץ יחד עם אנשים הולכי רגל כמותך והנה הם הלאוך כי נעשית עיף ויגע לרוץ בשוה להם : ואיך תתחרה . איך תתערב להדמות לרוץ יחד עם רוכבי סוסים ור''ל הלא אנשי ענתות המה קרוביך וכמה מהרעות עשו עמך עד שתפחד מפניהם ומה עוד תראה אם תתחבר עם אנשי ירושלים ושריהם כי אז תכיר ברשעתם כפלים מבני ענתות וכאומר ועל כי גדלה רעתם מהצורך הוא להמשיל את נ''נ לבוא עליהם ולהשחיתם : ובארץ שלום . עתה בא לפרש המשל ואמר בהיותך בארץ שלום בענתות עם קרוביך וכי אתה בוטח בהם שלא יעשו עמך רעה ואיך א''כ תעשה בטחון בגאון הירדן שהוא מעון אריות ור''ל איך תעמוד מול אנשי ירושלים ושרים :

רצתה . מל' ריצה ורדיפת ההליכה : וילאוך . ענין עייפות כמו ומה הלאתיך ( מיכה ו ) : תתחרה . ענין הדמות וההתערב כמו אל תתחר במרעים ( תהלים לו ) : בגאון . ענין גבהות ורוממות ורצה לומר ככר המעולה הסמוך לירדן ושם היה מקום האריות כמו שנאמר הנה כאריה יעלה מגאון הירדן ( לקמן מט ) :

כי, (משיב לו ה') מה שאתה חושב שרק אנשי ענתות הם הרוצים להמית אותך, ושבעבורם לבד חרבה הארץ, ושאם יסופו ישמעו ישראל אליך, הוא טעות, נהפך הוא, שאם רצתה את רגלים וילאוך ולא תוכל לעמוד כנגדם, ואיך תתחרה את רוכבי הסוסים הקלים יותר במרוצתם, ר''ל את אנשי ירושלים, ובארץ שלום (אשר שם), אתה בוטח (רצת וילאוך), ואיך תעשה בגאון הירדן, ששם ארץ מסוכנת, ר''ל בירושלים ששם העזות גובר יותר, ורבו עונותיה :

תתחרה. תדמה ותתערב :

קראו אחריך מלא . קבוצת אנשים :

בגדו בך . והמה לך לאויבים : קראו וכו' . אספו קבוצת אנשים לרדוף אחריך : אל תאמן בם . שכמה אוהבים אותך עם שמדברים עמך דברים טובים ורכים ומהם תקח ראיה לרשעת כל העם הזה ומוסב למעלה לומר בעבור כ''ז נתתי הכח ביד נ''נ להיות מטה זעמי :

מלא . ענין קבוץ כמו קראו מלאו ( לעיל ד ) :

כי גם אחיך ובית אביך שהם הכהנים בני אהרן שהם נמצאים בירושלים גם המה בגדו בך, ולא בסתר כי גם הם קראו אחריך מלא לקבץ את העם עליך להרגך, וגם אם ידברו אליך טובות בפיהם, אל תאמן בם, וא''כ לא תפעל בתוכחותיך גם בירושלים, ולכן.

קראו אחריך מלא. כמו אשר יקרא עליו מלא רועים (ישעיה ל''א) :

ידידות נפשי . עם סגולתי :

עזבתי . לכן עזבתי את בה''מ : נחלתי . הם ישראל כמ''ש יעקב חבל נחלתו ( דברים לב ) : את ידידות נפשי . את ישראל שהיו אהובים לפני מסרתים ביד האויב וכפל הדבר במ''ש :

נטשתי . ענין עזיבה : ידידות . ענין אהבה :

עזבתי את ביתי, ואהיה מוכרח להחריב את בהמ''ק, ואת ידידות נפשי לא לבד שעזבתיה, כי מסרתיה בעצמי בכף אויביה, משנאתי אותה, ומבאר הטעם ששנאה תחת אשר אהבה, כי.

עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי. העזיבה מציין שעוזבו והולך לו, והנטישה הוא שמוציא הדבר מרשותו בפועל, והוא יותר מן עזיבה, ונחלה הוא יותר מן בית, שיצויר ביתו ודירתו שאינו נחלתו, ומצד שהוא נחלתו וקדושתו קדושת עולם הוצרכתי לנטשו בפועל לסלק קדושתי, ומפרש נתתיה בכף אויביה שהוא הנטוש :

נתנה עלי בקולה . עלתה לפני צעקת חמסיה :

כאריה ביער . עדת ישראל היו לפני כאריה ביער הטורף כל בשר כי כן המה טורפים ומאבדים זה את זה : נתנה עלי . מדברת למולי בקול רם וברמות רוח :

היתה לי נחלתי כאריה ביער, מדמה אותה במשלו כמי שגדל חיות מדבריות לעשות אותם בני תרבות והיה לו ארי בן תרבות שהיה משעשע עמו, אבל כאשר עבר עמו דרך היער נזכר את מעמדו הקודם הפראיי ונתן בקולו על אדונו, (כמ''ש בב''ק ט''ז וסנהדרין ב'. שהארי אינו בן תרבות), ור''ל שבמצרים היו במעמד הפראיי רחוקים מדת ומצות, ואני עשיתים בני תרבות ובעלי דת, ובבואם ביער היינו בין האומות שבו אל טבעם הקודם ונתנו קולם על ה' ועל נביאיו להרגם, על כן שנאתיה, ולכן נתתי ידידות נפשי בכף אויביה :

העיט צבוע . הה''א תמוה לכך הוא נקוד פת''ח הכי הם עוף צבוע מגואל בדם ששאר העופות נאספים עליו , ד''א העיט צבוע עוף אחד שהוא צבוע וכל העופות נאספים עליו לאוכלו ששונאים אותו : העיט סביב עליה . שמא עוף שמים הם אלו החיילות הגדודים הקלים אשר סביביה : התיו . בואו :

העיט צבוע . וכי ישראל המה לפני כעיט הצבוע בעלת גוונים השנואה לכל העופות וקבוצת העופות הדורסים תחנה סביב עליה לאכלה ועוד יוסיפו לזרז זא''ז לומר אספו החיות אשר יבואו גם המה לאכלם כי כן אנשי נבוכדנצר שונאים את ישראל ומזרזים אלה לאלה לכלותם :

העיט . הוא שם עוף הדורס וכן וקץ עליו העיט ( ישעיה יח ) : צבוע . ר''ל בעלת גוונים ונראה כצבוע : התיו . ענין ביאה כמו שובו אתיו ( שם כא ) :

העיט צבוע נחלתי לי, וכי הם דומים כהעיט הצבוע שעשיתי בן תרבות, שהוא י''ל שתי מעלות, {{{א}}} שהוא צבוע ויפה מאד בנוצותיו, {{{ב}}} העיט סביב עליה שהוא מלומד עם אנשים עד שכולם עומדים עליה סביב להשתעשע בו ואינו מזיק, הלא הוא דומה כאריה שאין בו שעשועים והוא מזיק, לכן לכו אספו כל חית השדה להלחם עם הארי הטורף הזה, ואל תחשבו כי חזק הוא רק התיו לאכלה אותו, כי הוא חלש כשה לאכול :

רועים רבים . ראשי גייסות של חיל נבוכדנצר כמו שנאמר למעלה אליה יבאו רועים ועדריהם ( לעיל ו ) : בססו . ל' מרמס וכן והיו כגבורים בוסים בטיט חצות ( זכריה י ) : חלקת . קנפני''א בלעז :

רועים רבים . עכשיו יפרש אמריו ויאמר רועים וכו' ר''ל מלכי הכשדים משחיתים את ישראל : בוססו . רמסו חלקת שדי ר''ל החריבו ארצי : נתנו וכו' . את החלקה החמודה לי שמו להיות מדבר שממה :

בוססו . ענין רמיסה כמו בוססו מקדשך ( שם סג ) : חלקתי . ענין אחוזת שדה כמו ואכלה את החלק ( עמוס ז ) :

רועים רבים שהם מלכי האומות, שחתו כרמי את הגפנים שלו, ואח''כ שנעשה חלקת השדה בלא גפנים בוססו את חלקתי והשחיתו האדמה, ואח''כ נתנוהו למדבר כמ''ש גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח (ושילש דבריו נגד ג''פ שבא נבוכדנצר על יהודה) :

כרמי חלקתי החלקה הוא חלקת השדה :

אבלה עלי . לפני :

שמה . נבוכדנצר המחריב שם את ארצי לשממה והנה הארץ השוממה מתאבלת לפני : נשמה . ר''ל עכ''ז לא ארחם ותהיה נשמה כל הארץ כי אין בה איש שם על לב להתחרט מעוונו לשוב אלי :

עלי . ר''ל לפני : נשמה . מלשון שממה :

שמה לשממה, מוסיף שהמדבר שם אותה לשממה ר''ל שהיא שממה כ''כ עד שהמדבר ייחד את החלק הזה שתהיה החלק היותר שמם שבו, כמ''ש (יחזקאל ל') ונשמו בתוך ארצות נשמות, אבלה עלי שממה, הנה היא מתאבלת עלי כאילו אני עשיתי לה כל זאת, אבל באמת מה שנשמה כל הארץ לא אני גרמתי זאת רק הסבה לזה מפני שאין איש שם על לב לשוב בתשובה :

שמה, מוסב על המדבר :

על כל שפים . על כל המקומות הגבוהות שבמדבר באו שודדים : כי חרב לה' . חרב מלחמה ההוכן מה' היא תאכל ותאבד מקצה וכו' ולכל בשר לא יהיה שלום כי נ''נ יעורר מלחמות על כל העכו''ם ויכבוש את כולם :

שפים . מקומות הגבוהות : אכלה . ענין הרג ואבדון וכן וחרבי תאכל בשר ( דברים לב ) :

על כל גם על הרים הגבוהים אשר במדבר שאין שם איש באו שודדים לחפש אם נסתרו הבורחים שם, כי חרב וכו' ולא ימצא מקום להסתתר שם, ועי''כ אין שלום לכל בשר, כי לא ימלט להם שריד :

זרעו חטים וקוצים קצרו . התפללו ולא נתקבלה תפלתם למה לפי שלא נרו להם ניר תשובה ומעשים טובים לכך זרעו אל קוצים , ספר שנקוד בו זרעו בחירי''ק הזיי''ן שיבוש הוא : נחלו . ל' חולי נחלו במכאובם וצעקתם לפני ולא יועילו : מתבואותיכם . ממעשיכ' :

זרעו חטים . ר''ל עוד אשלח בהכשדים חצי רעב וכאשר יזרעו חטים יקצרו קוצים כי תצמיח קוצים : נחלו . מעקת רעבון נחלו ולא ימצאו רפואה מועלת : ובושו . אמר הנביא כנגדם ראוי היה לכם שתבושו מתבואתיכם שהדבר נגלה שהם במארה מחרון אף ה' ולא במקרה :

נחלו . מל' חולי : יועילו . מל' תועלת :

זרעו חטים, הנביאים זרעו חטים ר''ל דברו מוסר ותוכחה שיצמח פרי תבואה, אבל הם לא השרישו הקוצים והתאות מלבם וצמחו הקוצים (ע''ד מ''ש למעלה ד', נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים) נחלו, אח''כ בא עליהם חולי ויסורין להשיבם לה' ע''י יסורין, וגם בזה לא יועילו, ולכן בשו מתבואתיכם, שנהפכו לקוצים (זה נגד קוצים קצרו), ובושו מחרון אף ה' להכפיל יסוריהם (וזה נגד נחלו לא יועילו) :

שכיני הרעים . מצרים עמון ומואב וצור וצידון שהיו שכני ארץ ישראל ומזיקין אותם :

שכני הרעים . שכני א''י הרעים הנוגעים לרעה בנחלת ישראל : הנני נותשם . אעקור אותם מאדמתם ללכת גולה : ואת בית יהודה . וגם בית יהודה אעקור מתוכם ולפי שהעכו''ם ההם שוכנים סביבות ארץ ישראל לכן אמר אתוש מתוכם :

הנוגעים . ר''ל להרע וכן הנוגע באיש הזה ( בראשית כד ) : נותשם . אתוש . ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ ( לעיל א ) :

כה אמר ה' על שכני הרעים, האומות שהיו שכנים לא''י הנוגעים בנחלה שעזרו לעשות רע לישראל, הנני נתשם כי אח''כ בא נבוכדנצר עליהם והגלם, ואת בית יהודה שאחרי שגלו התיישבו במקומות שסביב א''י אתוש מתוכם כי הגלו שנית עם האומות שישבו שם :

אשוב ורחמתים . כולן לקו סמוך לחורבן הבית ובכולם נאמר ושבתי את שבות בספר זה :

אשוב ורחמתים . את כל הכבושים אף מן העכו''ם :

והיה, ואח''כ תשוב כל אומה למקומה, כמו שנבא ירמיהו בסוף ספרו :

אם למוד ילמדו . אם יאמינו בה' : ונבנו . לשון בנין :

אם למוד ילמדו . אם העכו''ם ילמדו דרכי עמי להאמין בה' ולהשבע בי לומר בשבועתם חי ה' כאשר בתחלה למדו הם את עמי להשבע בבעל : ונבנו . אז יהיו בנוים ומתקיימים בתוך עמי ר''ל דומים ושווים לעמי :

ונבנו . מל' בנין :

והיה אם למד ילמדו ר''ל עקר מה שיגלה את האומות ואת ישראל בתוכם הוא כדי שילמדו מישראל אמונת האמת בהיותם גולים ונכנעים כמוהם, ואם ילמדו להשבע בשמי ויכירו דת האמת אז ונבנו, כמ''ש אשוב ורחמתים :

ואם לא ישמעו . ללמוד מעמי אמונת ה' : ונתשתי . אז אעקור שוב אותם : נתוש ואבד . יהיה נעקר ואבוד עד עולם :

ואם לא ישמעו אז ונתשתי את הגוי ההוא נתוש ואבד ר''ל לא תהיה הנתישה על מנת לטעות שנית רק ע''מ לאבד :