אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצות עשה בין מצות לא תעשה, ואפילו מצוה דרבנן, לא ישמע לו. ולא רק אם מצוה אותו אביו סתם לעבור על דברי תורה, דפשיטא שלא ישמע לו, דזה הוי רשע, אלא גם אם מצווה אותו לעבור על דברי תורה לצורכו והנאתו האישית, וכגון להאכילו וכדומה, לא ישמע לו.

לפיכך אם צוה אותו אביו שלא ימחול לאדם פלוני עד זמן קצוב, או שלא ידבר עמו, והבן רוצה להתפייס מיד ולעשות עמו שלום לולי ציווי אביו, לא ישמע לאביו. אך מן הראוי שיעשה זאת בחכמה שלא להכעיס את אביו על פניו בהראותו אהבה וחיבה עם איש ריבו.

אם ציוה אותו אביו שלא ידבר עם פלוני מפני שגרם לו צער גדול עד שחלה ומת בגלל הצער הזה, אינו רשאי למחול על כבוד אביו.

ראה את האבידה ואמר לו אביו אל תחזירנה, לא ישמע לו, אלא יחזיר האבידה לבעליה, שנאמר, איש אמו ואביו תיראו, ואת שבתותי תשמרו אני ה'. כולכם חייבים בכבודי. שאף על פי שאמרתי לך ירא את אביך, אני אדון לשניכם. והדברים אמורים כשאמר לו אביו עסוק בכבודי להביא לי איזה דבר, ולא כיוון דוקא שיעבור על דברי תורה, שאם אמר לו אל תחזיר את האבידה כדי לעבור על דברי תורה, בודאי שלא ישמע לו.

היה עסוק במצות כיבוד אב ואם באיזה דבר, ובאה לידו מצות השבת אבידה, פטור מלהשיבה, שהרי העוסק במצוה פטור מן המצוה, שאמירת האב כאן לא מעלה ולא מורידה, אלא אין מוטלת עליו כלל מצות ההשבה.

מי שציוה את בנו שלא לקיים מצוה דלא רמיא עליה , וכגון, מי שאמו ציותה עליו שלא ישכיר את ביתו מכאן ואילך לשום אדם, ודר בו לפנים בשכירות שנה אחת תלמיד חכם ובעל מעשים, יש אומרים שמחוייב לקיים צוואתה, ואין בדבריה אלו משום אמירה לעבור על דברי תורה, דאף שטוב וישר להשכיר בית לתלמיד חכם כדי שיוכל ללמוד שם בהתמדה, מכל מקום אין זה חובה עליו ולא רמיא עליה כלל. ויש חולקים ואומרים דאינו מחוייב לשמוע לה לבטל מצוה אף שהיא אינה חיובית עליו, אלא מצוה קיומית. ובלאו הכי דעת רוב הפוסקים שבדבר שאין לאב הנאה ישירה ליכא מצות כיבוד אב ואם. ולכולי עלמא אם הבן צריך למעות השכירות, אין צריך, לשמוע לאמו, דמצות כיבוד אב משל אב ולא משל בן, וגם בדבר שאין לאב ואם הנאה ישירה ליכא חיובא דמצות כיבוד אב ואם.

אשה שציותה לבנה שלא ישכיר את דירתו לשום אדם, ובא אחד לשכור הדירה, אינו מחוייב לשמוע לה.

מי שאביו ציוהו שלא יהא אפוטרופוס על יתומים, יש אומרים שחייב לשמוע לו דהגם שלעסוק בצרכי יתומים הוי בכלל גמילות חסד, מכל מקום לא רמיא עליה דוקא. ויש חולקים. ולדינא נראה שמעיקר הדין כיון שאין לאב שום הנאה ישירה בדבר, אינו חייב לשמוע בקולו מדין כיבוד אב ואם.

אמר לו אביו שלא ילבש שחורים על פטירת אמו, ישמע לו, ובפרט שבלאו הכי ראוי ונכון שלא לשנות ממנהג ארץ ישראל, ואין ללבוש שחורים על פטירת אב ואם. ובפרט אם אביו מצטער מכך שבנו לובש שחורים על פטירת אמו.

אמר לו אביו השקיני מים, ויש לפניו לעשות מצוה עוברת, כגון קבורת המת או הלויית המת, אם אפשר למצוה שתעשה על ידי אחרים, יעסוק בכבוד אביו. ואם אין שם אחרים לעשות המצוה יעסוק במצוה ויניח כבוד אביו. ואם האב מתכוין לזלזל במצוות לא ישמע לו בכל אופן.

מי שאביו ציוה אותו שלא יתענה תעניות חובה , מפני שלדעתו הוא חלש, והבן סבור שהוא יכול להתענות, אינו חייב לשמוע לאביו.

אמר לו אביו שלא ילמד תורה עם פלוני, לא ישמע לו. אך אם יש לאביו חשש שהחבר מבטל אותו או גורם לו ירידה ביראת שמים ובמדות, ויש לאבא צער גדול מזה, צריך לשמוע לו, כל שיש ממש בדברי האבא, ואינו מחליט כן על פי דמיונותיו. .

אם יש לאביו תרעומת וכעס על מחותנו בענין נדוניה וכדו', וגזר על הבן שלא ידבר עם חמיו או חמותו ולא ילך לביתם, אין לבן לשמוע בקולו ולהחזיק במחלוקת ולזלזל בכבוד חמיו, שהרי הוא כציוה לו לעבור על דברי תורה, ובפרט כשיש חשש להפרת השלום בבית. ומכל מקום יעשה הכל באופן שלא ירגיז את אביו, וירבה עליו ריעים אהובים להסביר לאביו שאינו יכול לשמוע בקולו בדבר זה.

אשה חולה ההולכת ברחוב בגילוי ראש, ומבקשת מבנה שיוליכנה לטיול בגן, יש מי שאומר שמותר לבנה לקחתה לטיול ברחוב, אף שנכשלת באיסור יציאה לרשות הרבים.

אשה חולה שמבקשת מבנה שיקח אותה לבית של בתה, כדי שתחלים שם, והבן יודע שעל ידי כך האם תחלל שבת, וגם תחזור לבית ברכב בשבת. יש מי שאומר שעם כל זה מותר לו לקחתה לבית של בתה.

רופא שהוזעק להגיש עזרה בישוב הסמוך לגבול שיש בו חשש סכנה, והוריו חוששין לשלומו ומצווים אותו שלא יסע לשם להגיש עזרה, אין צריך לשמוע להם אם הסכנה היא קטנה.