ראה את אביו שעובר על דברי תורה, או אפילו על דברי חכמים ודברים שאסורים רק מדרבנן, לא יאמר לו עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וכך, כאילו הוא שואל ממנו, ולא כמזהירו, והוא יבין מעצמו ולא יתבייש. והדין בזה גם באמו, שאם ראה אותה עוברת על איזה איסור, יאמר לה כנז'. ואם אביו עם הארץ וראהו עובר על דברי תורה, ואינו מבין על ידי הרמז הנז', יאמר לו: מעשה שהיה באדם אחד שעשה כך וכך ואמר לו החכם שדבר זה אסור. ונמצא שהבן מספר לפני אביו מעשה. ואם האב והבן חזרו בתשובה, והבן צריך ללמדו כיצד לנהוג, מותר לומר בצורה ישירה כדי שהדברים יובנו היטב.

אם אביו עובר על איזה איסור במזיד, אף שיודע שהדין אסור, יש אומרים דבזה אין הבן צריך לומר לו מאומה. ואם יש סיכוי שאם יעיר לאביו בצורה מכובדת, אביו יקבל את התוכחה, יעיר לאביו בינו לבין אביו, כמו שיש מצוה להוכיח את החילוניים בימינו באופן שמקרב אותם ומראה להם את המתיקות שבשמירת התורה והמצוות. ולכן אם רואה את אביו מסתכל בקביעות בסרטי תועבה בטלויזיה, או בעיתונים חילוניים, ויכול להסביר לו בנחת עד כמה הדבר מזיק לנפש האדם, ואביו שומע אותו בכובד ראש, אין הכי נמי הנכון הוא שיעיר לאביו בצורה מכובדת להצילו מן החטא. אבל אם אביו אינו מבין שיש צד איסור בהסתכלות בטלויזיה, ולא יקבל ממנו, ימנע מלהוכיחו.

אם היה אביו מפרש דבר שמועה בטעות, לא יאמר לו לא תלמד כך, אלא יאמר לו כך וכך שמענו.

אב שטועה בהלכה, מותר לבן לעשות מעשה בפניו כמסיח לפי תומו, כדי שאביו יזכור ההלכה, באופן שלא ניכר שחולק על אביו. וכגון, באב שמת לו אחד מבניו, וטעה וקרע מיושב, מותר לבנו לקרוע בפניו מעומד, כדי לרמוז לאביו שצריך לחזור ולקרוע מעומד. ואם האב מחמת צערו לא הבין את הרמז, יראה לו את ההלכה מתוך ספר, כאילו שואל אותו היאך הדין.

בן השומע את אביו או את אמו המדברים דברי חול בשבת, והוא בקי בהלכה שאכן דבר זה אסור לדבר בו בשבת, יאמר להם בלשון שאלה, האם לא למדנו שאסור לדבר דברי חול בשבת, כאילו הוא שואל ממנו, ולא כמזהירו, והוא יבין מעצמו ולא יתבייש.

אם שומע שהוריו מדברים לשון הרע, אפילו אומרים אמת, מלבד שמוזהר מלקבל לשון הרע, צריך גם למנוע אותם מזה. אך יזהר שיהיה בדרך כבוד, ושלא לומר להם שהם עוברים על דברי תורה, אלא יאמר להם בלשון שאלה, האם אין בדבר חשש לשון הרע. וכן אם שומע את הוריו שמשבחים אחד בפני שונאיו, הרי הוא בכלל אבק לשון הרע, שזה גורם שיספרו בגנותו של אותו אחד. ואם הוא מרבה לספר בשבחו, אפילו שלא בפני שונאיו אסור, כי על ידי זה רגיל בעצמו לגנותו בסוף, לומר: חוץ ממדה רעה זו שיש בו.

המדבר לשון הרע על אביו או על אמו, מלבד שעובר על כמה לאוין ועשין עובר גם על מצות עשה דכיבוד אב ואם, ועובר על ''ארור מקלה אביו ואמו''.

המדבר לשון הרע על אחיו הגדול או על בעל אמו, או על אשת אביו, בכל אלו עובר גם על מצות עשה דכיבוד.

אבא המבקש מבנו לעבור על איזה חשבון או על מכתב שכתב, והבן מצא טעות בחשבון או בכתיבה, לא יאמר לו אבא טעית, אלא יאמר לו יש כאן טעות.

אם שמע לאחד שמדבר דברי גנאי ורכילות על אביו או אמו, ומחמת שהצר לו מאד על כבודם גילה לאביו ולאמו מה שדיבר עליהם אותו אחד, גם זה בכלל רכילות. אלא אם כן עושה כן לתועלת כדי שאביו ידבר עם אותו אחד שיחדל מלדבר אודותיו.

אב המוכיח את בנו על איזה מעשה שעשה, והאב טועה בבן, אין לבן לומר לאביו: זה אינו אמת, וכדומה, אלא יאמר לו בלשון מתונה, כגון, יש לי לומר דברים המצדיקים את דרכי, ויעמיד את האמת על בוריה בלשון מכובדת וכן יכול לומר לו שאין העובדות כמו שהוא סבור, ואין זה בכלל לא יסתור את דבריו.

אם אביו ישן ותפילין בראשו, יש אומרים שחייב להעירו. ועדיף לבקש מאחרים שיעירוהו, כיון שהוא בגדר אנוס. .

ראה את אביו עובר על דברי תורה, והבן יכול למונעו מכך אם יכנו, יש אומרים שמותר לבן להכותו בלא להוציא דם כדי למונעו מעשיית האיסור. אולם בזמן הזה חלילה להכות שום אדם כדי למונעו מעשיית איסור, אלא יש להוכיח רק בדרכי נועם. ודברי חכמים הנאמרים בנחת, הם נשמעים.