גליון . מגילה : בחרט אנוש . במכתב כתב אשר ירוץ כל אנוש הקורא בו אפי' אנוש כל שהוא ואפילו אינו חכם וכן ת''י כתב מפרש : למהר שלל . לבא סנחריב ולשלול את כל הון עשרת השבטים ולהחיש לבוז נבוכדנצ' אחריו את צדקיהו ודורו :

בחרט אנוש . לפי שהיה זה במראה הנבואה אמר לו שיכתוב זה בחרט אנוש במעשה ממש ולא במראה הנבואה לבד : למהר שלל . ר''ל למלאות הגליון באמרים שיהיו מורים על מהירות בוא זמן השלל מן דמשק ועל מהירות בוא זמן הבזה של שמרון :

גליון . הוא מל' מגילה ונקרא ע''ש סופו כמו ובגדי ערומים תפשיט ( איוב כב ) והדומים : בחרט . ענינו עט וקולמוס ודומה לו ויצר אותו בחרט ( שמות לב ) : חש . ענין מהירות :

ויאמר ה' אלי, (זה נמשך לענין האות שזכר למעלה (קאפיטל הקודם פי''ד) שנתן לו ה', על שיהיה עמם ע''י קריאת שם הילד עמנו אל, עתה צוהו שיעשה ג''כ אות וסימן על מפלת רצין ופקח, ע''י חרט הגליון וקריאת שם הילד השני מהר שלל חש בז. וכל המאמר שבסימן הקודם מן פסוק י''ז עד סוף הקאפיטל, הוא מאמר מוסגר, שאגב הודיע לו שיען שלא סמך על דבר ה', ובקש עזר ממלך אשור, לא יבא האות של עמנואל בימיו בשלמותו, כי גם עליו יעבור כוס ע''י מלך אשור שסמך עליו, והאות של עמנואל לא יתקיים עתה אך במקצת כי יתן להם מחיה מעט עד זמן חזקיהו שאז יתקיים שם זה בשלמות כמו שינבא בתחלת סימן ט'). גליון גדול, קלף עב וקשה. בחרט אנוש, צוהו לצייר צורות של אנשים לוחמים ובוזזים ושוללים, ויהיה מצויר בו ציור המורה מהר שלל, שבזמן קרוב יהיה ארם ואפרים לשלל ובזה :

גליון. מגלה היא מן הכפולים, שרשו גלל, וענינו ספר העשוי להיות נגלל כס''ת שלנו. ומגלת ספר, ספר העשוי בגלילה. מגלה עפה, שמגלה זו לא נגללה אז רק נכפלה. אבל גליון, מנל''ה, שרשו גלה, לוח של קלף קשה, יציירו בו צורות משוחים בששר ותולים אותו על הקיר גלוי לא נגלל : בחרט אנוש. חרט שם המכתב נהגו בו החרטומים בימי קדם לצייר מושגים וענינים ע''י תמונות מוסכמים ביניהם מן חיות עופות בני אדם אילנות וכדומה (היראגליפענשריפט) וחרטומי מצרים השתמשו בו, וע''ז אמר (שמות לב) ויצר אותו בחרט, שצייר תחלה צורת העגל בכתב חרטום. וחרט אנוש נקרא אם ציירו המושגים על ידי תמונת אנשים, ציור של אנשים, כמו פה שצוה ה' אל הנביא שיצייר ציור מהר שלל, על ידי תמונות אנשים מצוירים לוחמים והורגים בוזזים ונהרגים ונבזזים, וע''כ היה צריך גליון גדול לצייר עליו שני מחנות, מחנה מנצחת, ומחנות ארם ואפרים מנוצחים : מהר שלל חש בז. יש הבדל בין שלל לבזה. שלל, הוא הרכוש והקנינים הנשאר בעיר אחרי נפול בעליהם במלחמה, מענין השמטה. כי ישל זיתך, אף שלא בזזוהו עדיין, אבל בז לא יקרא עד אחר שבוזזים אותו איש לו וע''כ נמצא פעל בז על השלל, ושלל הערים בזונו לנו (דברים ג'), וכן לשון חלוקה, ארדוף אשיג אחלק שלל (שמות טו), ולא נמצא לשלול בז, או יחלק בז, וכן נמצא לשון שלל על הצלת נפשו, והיה לך נפשך לשלל (ירמיה כח ט', לח ב', לט י''ח, מ''ה ה'). ר''ל להשמטה מן ההורגים, גם מצאנו שלל שלא בעת מלחמה, כמוצא שלל רב. ובזה אמר פה תחלה מהר שלל, יהיה הכל שלל והפקר בההרג בעליהם ואח''כ יחיש האויב לבוזזו, וע''כ תפס פעל מהר אצל שלל ופעל חש אצל בזה, למ''ש למעלה (ה' יט) כי מהר הוא בבחינת הזמן ונופל על שלל שנעשה מאליו, וחש הוא בבחינת האדם המזדרז. ונופל על בז שנעשה ע''י בני אדם :

ואעידה לי . גם באותן הימים בימי יהויקים על אותו פורענות שני עדים נאמנים האח' לבשרם רעה העתידה לבא עליהם אוריה הכהן שהרגו יהויקים שנאמר ( ירמיה כו ) וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריה בן שמעיה מקרי' היערי' ויתנבא על העיר הזאת ועל המקום הזה את כל דברי ירמיה : ואת זכריהו בן יברכיה . בשנת ב' לדריוש עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ( זכריה ח ) אוריה סימן לזכריהו אם תראו שתתקיים נבואת אוריה תהיו מצפים שתתקיים נבואת זכריהו כשם שהעדותי בשל סנחרב עמוס וישעי' . עמוס לפורענותן של עשרת השבטים וישראל גלה יגלה ( עמוס ז ) וישעיה ( לקמן לב ) להבטחתו של חזקיהו כשימלוך :

ואעידה . אלה דברי ישעיה שאמר אחר שכתבתי הדברים האלה העדתי לי עדים נאמנים ר''ל החתים עליו אלה העדים שתהיה כתובה וחתומה בעדים שכן תהיה בקרוב . אוריה הכהן . יתכן שהוא אוריה כ''ג שהיה בימי אחז : זכריהו . יתכן שכן היה שם אחד מחשובי ירושלים בזמן ההוא , וחז''ל אמרו שאוריה הוא שניבא בימי יהויקים וזכריהו הוא שהיה בתחילת בית השני ופירשו שאמר המקום כאשר תתקיים נבואת פורעניות אוריה תהיה לעדות שתתקיים נבואת נחמות זכריה :

ואעידה, השם אומר, ואני אעיד לי עדים שיחתמו על הגליון הלז לקיים דבריו בכל תוקף, והם אוריה וזכריה. (והמליצה בזה כי יען שהציור הזה היה מורה פורעניות על אפרים, ותכלית הפורעניות היה להושיע את יהודה, שע''ז היה מורה שם עמנו אל, והיה מעורב בנבואה טובה ורעה יחד, הזמין ע''ז שני עדים מתנגדים בשליחותם, כי אוריה התנבא פורעניות בימי יהויקים, וזכריה התנבא נחמה, ואמרו חז''ל כשם שנתקיים נבואת אוריה וכו' :

ואעידה. יש מחליפים הא' בה', וי''א שהוא עתיד במקום עבר ולמש''פ נכון : עדים. מעיד כולל גם ההתראה שהעד מתרה בו, וזה המבדיל בינו ובין עונה, וע''כ יצדק שם זה על הנביאים המתרים ומזהירים :

ותלד בן . הוא הבן עצמו שקראה הנביאה עמנו אל על שם שהיה הקב''ה בעזר של חזקיה כשימלוך וא''א לומר שבן שני הוא שהרי שנינו בשנת ד' לאחז נאמרה נבואה זו ובשנת ד' לאחז נהרג פקח וא''א שני בנים להוולד בשנה אחת בזה אחר זה וישעיה אביו קרא שמו מהר שלל על שם פורענות העתידה לבא על רצין ובן רמליהו שהיו באין ליטול מלוכה מבית דוד ותושבת מלכותו של חזקיהו :

ואקרב . אח''ז קרב אל אשתו ותהר וכו' : מהר שלל וכו' . להיות לאות על דברי הגליון :

הנביאה . כן תקרא אשת הנביא :

ואקרב אל הנביאה, אשת ישעיה. ותלד בן, הוא היה בן אחר (רש''י נתקשה איך אפשר שנולדו שניהם בשנה אחת, וי''ל למ''ש למעלה הנה העלמה הרה שהיתה הרה מכבר, יצויר שהיה בחדש התשיעי להריונה או שהעלמה היתה אשת אחז, ומ''ש הילדים אשר נתן לי ה', ר''ל לי לאותות). קרא שמו, (מה שנתן על מפלת רצין ופקח שני אותות, ועל תשועת יהודה רק אות אחד מבואר במ''ש (למעלה ז' י''ד), כי תוכן האות היה לקיום דבר הנביא ע''י שבא עם נבואתו דבר פעליי, שבזה א''א שיחזור ה' מדבריו אף שישתנה ענין העם אשר נבא עליהם, כי זה היה ענין כל המעשים שצוה ה' אל הנביאים, כמו הליכת ישעיהו ערום ויחף, ושיקנה ירמיהו אזור פשתים וישא מוטות וכדומה, וידוע כי יש הבדל בין מה שיתנבא הנביא לטובה שבזה לא ישוב ה' מדבריו אף שיחטאו העם, ובין מה שיתנבא לרעה שישוב ה' מדבריו בעת ישובו העם מדרכם הרעה, וכמו שמבואר בירמיה (כ''ח ח' ט'), ולכן על תשועת יהודה שהיא לטובה היה די בסימן אחד, ועל מפלת רצין ופקח שהיה לרעה היה צריך לחזקו בפעולות שונות ונתן שני אותות) :

ישא את חיל דמשק . ויעל דמשק ויתפשה ( מלכים ב טז ) : ואת שלל שומרון . לאחר שנהרג פקח ומלך הושע עליו עלה שלמנסר מלך אשור ויהי לו הושע עבד ונתן לו מנחה ושוחד ( שם טז ) הוא שלל שומרון כל אלה היה בשנת ד' לאחז :

בטרם ידע . עדיין לא היה בו דעת לקרוא אבי ואמי : ישא . הנושא ישא והוא מקרא קצר : לפני מלך אשור . כי הוא ישללם כמ''ש ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשה וכו' ( מ''ב יב ) ונאמר עליו עלה שלמנאסר מלך אשור וישב לו מנחה ( שם יז ) וזהו השלל ושניהם היו בימי אחז :

חיל . הון ועושר :

ישא, מוסב על הילד, הילד הזה החלש אשר אינו יכול לקרא עוד אבי ואמי, יתעצם בכח וישא לפני מלך אשור חיל דמשק ושומרון, והיא מליצה נפלאה, שמציין בהילד הזה הנבואיי, הפעולה הנבואיית ששמו מורה עליה כאילו הוא הנושא השלל והוא הפועל כל זאת, כמו שציין בילד הקודם שיאכל חמאה ודבש שהיא מליצה על אכילת האומה בכללה :

ישא. להמפ' חסר הפועל, ולדעתי מוסב על הנער :

ויוסף וכו' . עוד הוסיף לדבר עוד בדבר רצין ובן רמליהו :

ויסף, (מבואר כי נמצא אז קשר ביהודה, אשר רצו לפרוק עול מלכות יהודה ולהתחבר עם פקח, וע''ז בא אל הנביא נבואה מיוחדת, להזהיר את העם מקשר המרד. והודיעם כי מלכות אפרים תכלה במהרה, בשנת שש לחזקיה, ושאז יתרומם קרן בית דוד, וזה נמשך עד סימן ט' פסוק זיי''ן) :

את מי השלוח ההולכים לאט . במלכותא דבית דוד דמדבר להון בניח כמי שלוחא דנגדין בניח , שלוח מעין הוא ושמו גיחון ושילוח שרצו להסיר את מלכות בית דוד בימי אחז לפקח בן רמליהו וכאן ניבא על שבנא וסיעתו שרצו למרוד בחזקיהו שמאסו בו על שראוהו שלא היה בוחר בשולחן מלכים אלא אוכל ליטר' ירק ועוסק בתורה עליו נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו ( משלי יג ) וראו את פקח בן רמליה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה והיו מליזין על חזקיהו ואומרין זה הגון להיות מלך אין זה מלך אלא רצין בן רמליהו היו ראויין למלוך בחייהן וזהו ומשוש את רצין וגו' אמר להם הקב''ה אוכלין אתם מתאוי' אני מביא עליכם אוכלין הרבה הנה ה' מעלה עליכם וגו' את מי הנהר העצומים תחת מי השילוח חלשים והנוחים :

כי מאס . רבים מאנשי יהודה מאסו במלכות בית דוד כי היתה חלושה מול מלכות אפרים והיו רוצים במלכות פקח בן רמליהו : את מי השלוח . המשיל מלכות בית דוד למי השלוח ההולכים בנחת מבלי הרעשת קול וכן רוב מלכי בית דוד הנהיגו המלכות בנחת ובענוה : ומשוש . ר''ל בוחרים המשוש וההשתררות אשר עם רצין ובן רמליהו :

השלוח . שם נחל קטן : לאט . בנחת וכן אתנהלה לאטי ( בראשית לג ) :

את מי השלח, היה דרכם למשוח המלכים אצל מעייני מים, ומלכי דוד נמשחו אצל מי השילוח, מעין קטן נמשך בנחת והיה לאות כי מלכותם תמשך בנחת ובבטחה, מצייר כי מאסו מלכות השקטה הזאת, ושמחתם הוא את רצין וארם ופקח בן רמלי' שרוצים להתחבר אליו :

השלח נהר גיחון. משחו אצלו את שלמה (מ''א א'), וחז''ל בהוריות (י''א) כריתות (ה') : ומשוש. שם, סמוך למלת את, וכן מקום לא ידע אל :

ועלה . הנהר : על כל אפיקיו . יתגברו מימיו לעלות על כל אפיקי מוצא מימיו . והלך . הנהר ממולא על כל גדותיו , על גדודיו הן שפתותיו הזקופות במקום שהנהר מושך בין גידודין זקופין והוא כבתוך מרזב :

ולכן . על שמאסו בנחל קטן : העצומים . המרעישים בקול גדול : את מלך אשור . ר''ל הוא הנמשל להמים העצומים ואותו יעלה עליהם : ואת כל כבודו . יעלה עמו כל כבוד עשרו כי יהיה לבו נכון בטוח להתגבר על כל ואין פחד מלחמה לנגד עיניו . יעלה וכו' . ר''ל במרבית אנשיו יכסה פני תבל :

אפיקיו . הוא המקום שנגרים שם המים בחוזק וכן כאפיקים בנגב ( תהלים קכו ) . גדותיו . הם שפתי האפיקים וכן והירדן מלא על כל גדותיו ( יהושע ג ) :

ולכן, כי לא רציתם במעין, יעלה ה' עליכם את מי הנהר, מליצה על מלכות אשור שנמשחו אצל נהר פרת להורות על מלכות שוטפת ונמרצת. העצומים, באיכות והרבים, בכמות. ומבאר נגד העצומים את מלך אשור, ונגד הרבים את כל כבודו חיילותיו הרבים. ועלה, הנהר. על כל אפיקיו, מוצאי מימיו, ר''ל כי יקרה שהנהר יתמלא עד שיעבור את גדותיו, בעת שיסתמו את אפיקיו שהם הצינורות ששם יגרו מימיו, אבל הנהר הזה הגם שיעלה על כל אפיקיו מ''מ יתרבה כ''כ עד שיתמלא ויעבור את גדותיו, והנמשל שהגם שמלך אשור ילחם בעת ההיא בעמים רבים, אשר ישלח גדודיו לשם, מ''מ תהיה מחנהו גדולה כ''כ עד שימלא גם ארץ יהודה, כמ''ש וחלף ביהודה :

אפיקיו. צינורות להגרת המים, מלשון נפק בארמי, או משמש עם פעל התאפק דבר והפוכו :

וחלף ביהודה . בארץ יהוד' : שטף . בחזקה : עד צואר . עד עיקר חוזק צוארם ות''י עד ירושלם ימטי : מוטות כנפיו . פרק קטן שבסוף הכנף קרוי מוט' וראיתי בתנחומא כמה הם מוטות כנפי התרנגול אחד מן ששים באוכלוסי סנחריב : מלא רוחב . ארץ יהודה : עמנואל . הוא שבט יהודה שהבטיחו הקב''ה להיות עמם בימי חזקיהו כדברי הנביאה שקראה שם בנה עמנואל :

וחלף ביהודה . יעבור בארץ יהודה וישטוף ויעבור להלן ר''ל יכבש ערי בצורות ויצר על אחרות : עד צואר יגיע . יבוא עד חוזק הצואר והוא ירושלים ולפי שהמשילו למי הנהר אחז לשון סכנת מים שוטפים אם מגיע אל הצואר : מטות כנפיו . התפשטות מחנהו יהיה מלא רוחב ארצך אתה עמנו אל והוא יהודה שהבטיחם המקום להיות עמם כאשר יורה שם עמנואל בן העלמה אשת אחז :

וחלף . ועבר : מוטות . מל' הטיה : כנפיו . מל' כנף :

וחלף, תחלה יחלוף ביהודה דרך עראי, מבלי יעשה רושם כלל, ואח''כ יתפשט יותר עד כי ישטף את כל אשר יפגע, ואח''כ ועבר בקביעות כפעם בפעם, (ונזכר בתוספתא כי בשלש מחנות עבר סנחריב לארץ יהודה, ועיין למעלה א' ו'). עד צואר יגיע, אחר שיקבע הנהר מהלכו שם יתרבו מימיו בעומק עד שיגיע עד צוארו של אדם באופן שכל העובר בו יהיה בסכנה גדולה, ולא לבד שיתפשט באורך ובעומק, כי גם ברחבו יהיה מוטות ונטיית כנפיו ופרישת מחנהו, מלא רוחב ארצך אתה עמנואל, מדבר כן אל הילד, כן צייר את האומה בהילד הזה, וקורות האומה מיחס אל הילד, ר''ל אתה יהודה :

וחלף, ועבר. חליפה דרך עראי, ואינו עושה רושם, והעברה בקביעות. אם עובר מקצה לקצה נקשר עם את, ובמקום עצמו נקשר עם ב' : מטות. שרשו נטה, והדגש למלאות הנו''ן, שכמו שנמצא על האהל פרישה ונטיה, ויפרוש את האהל, ויט אהלו, כן בכנף, יפרוש כנפיו אם פורש למעלה, ונטיית הכנפים אל הצדדים :

רעו עמים . לשון רעהו רעך כת''י איתחברו , התחברו יחד אוכלוסי סנחריב . וחתו . ותשברו : התאזרו וחתו . התאזרו בכל מיני גבור' וסופכם להיות חתים :

רועו . אתם חיל סנחריב שברו עמים רבים ואח''ז תשברו גם אתם : והאזינו וכו' . הבאים ממרחק לעזרת סנחריב האזינו אמרי וחדלו לכם : התאזרו . התחזקו במלחמה ובסוף תשברו וכפל הדבר לחזק הענין :

רועו . ענינו שבירה ורציצה כמו תרומם בשבט ברזל ( תהלים ב ) : וחותו . גם הוא ענין שבירה כמו יחת אפרים מעם ( לעיל ז ) : התאזרו . התחזקו כי האזור במתניו הוא מחזק ומזרז ביותר :

רעו, אחר ההוצעה הזאת מסב פניו אל הקושרים אומר א''כ רעו והתחברו אל העמים, וכרתו ברית עמהם למרוד באדוניכם אבל וחתו, דעו כי תשברו. והאזינו, כל מרחקי ארץ יאזינו מה שאני אומר. התאזרו, למרוד אבל תחתו, תתאזרו שנית וכ''ז לא יועיל כי תחתו :

רעו. מענין התחברות, ריעך וריע אביך : וחתו. מענין שבר, ושרשו חתת :

עוצו . לשון צווי :

עצו וכו' . התייעצו מה לעשות ומה בכך כי הלא תופר : דבר וכו' . דברו דבריכם אבל לא תתקיים כי עמנו אל ולא יעזבנו בידכם :

עצו, איך לקיים הקשר אבל העצה הזאת תופר, וגם תדברו דבר והסכמה ולא יקום כי האל עמנו אשר יפר עצתכם :

עצו עצה, דברו דבר. העצה היא ענין עיוני, דורש הטוב שבאמצעיים האפשריים להגיע אל התכלית, ואז נאמר שמיעץ, ועת הסכים וגמר בלבו הטוב והקרוב מכל צדדי האפשר, נקראת הסכמה זאת עצה. והדבר הוא ענין מעשי, שדובר לעשות ולפעול, ויפול אם לפני העצה, עת שמסכים על איזה תכלית מרוצה אצלו, למשל ללחום, נאמר שדבר דבר, ואח''ז מיעץ עצה על האמצעיים, ובכזה אמר (שופטים כ' ז') שימו לכם דבר ועצה הלום, ואם אחר העצה אם פוקד לעושי רצונו להוציא עצתו אל הפועל, ובכזה אמר (שם יט ל') עוצו ודברו. וכן פה על כונה זו :

בחזקת היד . בהתגבר הנבואה עלי כשהוסיף לדבר עלי בדבר זה כמו שכתוב למעלה ויוסף ה' דבר אלי ( לעיל ז ) ובלשון זה אמר ( יחזקאל יז ) ויד ה' עלי חזקה לשון נבואה : ויסרני מלכת וגו' . הזהירני שלא להיות בעצת שבנא הסופר וסיעתו שנקשרו למרוד על חזקיהו כמו שמפורש ( בסנהדרין כו ) ויש רמז בספר הזה ( לקמן כב ) לך בא אל הסוכן וגו' : ויסרני . כמו וליסרני :

כי כה אמר ה' אלי . חוזר למעלה שאמר עצו עצה ותופר וכן כי כה אמר ה' אלי שיופר עצתכם וכו' : בחזקת היד . ר''ל יפר עצתם בחוזק יד ובזרוע נטויה כגבור ואיש מלחמה כי יכה כל חילו הרב : ויסרני . גם הוכיח והזהיר אותי מלכת בדרך העם הזה והם שבנא וסיעתו המה הרוב מול חזקיה וסיעתו והתורה אמרה אחרי רבים להטות מ''מ לא עם סנחריב : לאמר . וכה אמר אלי :

כי, דבר זה אמר ה' לי בעת התגבר עלי הנבואה, ואז יסרני בל אלך עם הקושרים. וכה אמר אלי :

בחזקת היד. כמו ויד ה' עלי חזקה : ויסרני. תוכחה, בא לרוב בין אנשים שוים. ומוסר בא לרוב, מן הגדול אל הקטן :

לא תאמרון קשר . אתם סיעתו של חזקיה אע''פ שהם מועטים מסיעת שבנא לא תאמרו אחרי רבים להטות : לכל אשר יאמר העם הזה . שעם שבנא לפי שהוא קשר רשעים ואינו מן המנין וכן בקשר של עשרת השבטים שיתקשרו עם מלכי מצרים : ואת מוראו . העם הזה שהם אומרים לכם לירא מסנחריב ולהשלים עמו : לא תיראו ולא תעריצו . לא תאמרו חזק הוא כן ת''י לא תימרון תקוף :

לא תאמרון קשר וכו' . ר''ל עם כי שבנא וסיעתו המה הרוב מול חזקיה וסיעתו והתורה אמרה אחרי רבים להטות מ''מ לא תאמרון להתקשר ולהתחבר לכל אשר יאמר העם הזה בקשר המרד : ואת מוראו . לא תיראו מפחד סנחרב : ולא תעריצו . ולא תתנו לו בפה העריצות והחוזק לומר עליו שהוא חזק ביותר כאשר יאמרו העם הזה :

קשר . ענין אגודה אחת : תעריצו . ענין חוזק כמו כגבור עריץ ( ירמיה כ ) :

לא תאמרון, שיעור הכתוב, לכל אשר יאמר העם הזה קשר לא תאמרון קשר מה שיחליטו העם שהוא קשר של קיימא, אני מצוכם בל תאמרו שהוא קשר, כי אינו קשר ולא יתקיים. ואת מוראו של הקשר לא תיראו כי לא יוכל להרע לכם, ואף גם בל תעריצו, בל תחשבו אותו לדבר חזק ועריץ כי חלוש הוא בעצמותו, (כי לפעמים ייראו מחלש אם יוכל להזיק. ולא ייראו מגבור בלתי מזיק ומ''מ יחזיקו אותו לגבור, לכן כפל דבריו), רק :

קשר. כן נקרא קשר המרד על שמתקשרים לרוב בשבועה : מוראו. מציין היראה כעצם מופשט : תעריצו. ערץ מענין מורא בא תמיד בקל, ולכן פרשתי פה ענין חוזק, ועריץ הוא יותר מן גבור, שמתאר את הגבור, כגבור עריץ (ירמיה כ' יא), ר''ל גבור מופלג בגבורתו :

והוא מעריצכם . מחזיקכם :

אותו תקדישו . ר''ל השענו בה' וקדשו שמו : והוא מוראכם . ורק הוא לבד יהיה מוראכם ר''ל לא תפחדו ממי כי אם ממנו יתברך : והוא מעריצכם . והוא יתן לכם עריצות וכח מול האויב :

את ה' רק אותו תקדישו, ע''י שתשמעו מצותיו, והוא יהיה סבת מוראכם על ידו ייראו מפניכם, ולא שייראו מפניכם יראה דמיונית רק, והוא מעריצכם ומחזיקכם באמת :

והיה למקדש . אותה עצה שיעץ שבנא ושיעץ פקח להשבית מלכות בית דוד יהיה לסימן פורענות לבא עליהם : למקדש . כמו התקדשו למחר ( יהושע ג ) : ולאבן נגף . שהרגלים נגפים בם לשון מכשול כמו בטרם יתנגפו רגליכם ( ירמיה יג ) פן תגוף באבן רגלך ( תהלים צא ) : ולצור מכשול . הוא לשון אבן נגף שהצור הוא אבן : לשני בתי ישראל . שבאו להיות לפח ולמוקש ליושבי ירושלים ומי הם שני הבתים פקח בן רמליהו וסיעתו ושבנא וסיעתו :

והיה למקדש . המקום ב''ה יהיה לשני בתי ישראל והם חזקיה וסיעתו ושבנא וסיעתו לאחד יהיה לארמון משגב ומגדל עוז להשגב בה והוא חזקיה וסיעתו כי ינצלו מיד סנחריב ולאחר יהיה לאבן נגף ולצור מכשול והוא שבנא וסיעתו כי אחר שהשלימו עם סנחריב ויצאו אליו נאבדו כולם : לפח ולמוקש . חוזר למעלה לומר למה יהיה לאחד לאבן נגף וכו' לפי שהוא היה לפח ולמוקש להמלך היושב בירושלים והוא חזקיה :

למקדש . ענינו ארמון משגב וכן כי מקדש מלך הוא ( עמוס ז ) : נגף . ענין הכאה :

והיה למקדש, כשם שתקדישוהו כן יהיה למקדש מעוז מכל צר וצוקה. אבל להקושרים יהיה ה' לאבן נגף. והנה היו אז שתי כתות, {{{א}}} שני בתי ישראל, שהוא אפרים ועשרת השבטים עם פקח, ובית יהודה שגרו חוץ לירושלים אשר כבשם פקח במלחמה הראשונה, והיו גם כן נגד מלכות ב''ד, {{{ב}}} כת הקושרים בתוך ירושלים אשר חשבו לפרוק עול ולהדבק בפקח, ונגד זה אמר, כי לשני בתי ישראל שהם יסדו את הקשר, יהיה הקשר לאבן נגף, כי על ידי קשרם סבבו שבא עליהם מלך אשור והגלה אותם, אבל ליושב ירושלים שגם שם נמצא קושרים על מלכם, יהיה הקשר לפח ומוקש, שהפח אינו מזיק רק למי שבא אל תוכו ונלכד בו, כן אותם שיצאו מירושלים אל פקח השיגם ג''כ חרב מלך אשור, אבל אותם שלא יצאו מן העיר לא תשיגם הרעה. (וכפל ואמר אבן נגף וצור מכשול, כי סכנת צור מכשול גדול יותר מן סכנת אבן נגף, אף שבצד אחר אבן נגף גרועה יותר שהיא עצמה המזיקה, לא כן הצור שהוא רק גורם שנכשלים בסבתו. כן בנמשל העצה של הקשר שיחשבו למרוד יהיה כאבן נגף להיזק קטן כי לא יועילו במרדם. אבל ההיזק שיבא להם בסבת הקשר ובגללו יהיה קשה כצור מכשול שעל ידו יבא מלך אשור ויגלם בגולה. וכן על כונה זו כפל, לפח ולמוקש, היזק של המוקש גדול יותר מהיזק הפח, כי המוקש מזיק והורג את החי, אף שבצד אחד פח גרוע ממוקש כי הצידה של הפח בא ע''י כח הציד ופועל כפיו שמושך הפח וצד את הבע''ח, אבל המוקש מזיק וצד מעצמו בלא כח הציד, ובזה הציד רק גורם ומסבב, כן הקשר בעצמו שיצאו מירושלים להתחבר אל פקח היה להם לפח ולהיזק קטן שנצודו בתוכו ע''י פקח שיחזיק אותם לעבדים, אבל ההיזק שיבא להם בסבת הקשר וגרמתו שהגלו ביחד עם עשרת השבטים היה דומה כמוקש גדול, נמצא פח מגביל עם אבן נגף, ומוקש מגביל עם צור מכשול) :

למקדש. ארמון משגב, כי מקדש מלך הוא (עמום ז') : אבן נגף. צור מכשול. צור קשה מאבן, וההבדל בין נגף ומכשול הוא, א) הנגף מתנגפים בו בעצמו, ובהמכשול נכשלים רק בסבתו, ב) נגף רק נגיפה והכאה, פן תגוף באבן רגלך, והמכשול גורם נפילה לגמרי, שנפילה סמוכה אצל מכשול בכל מקום : לפח ולמוקש. מובדלים בב' דברים, א) הפח, צד ואינו מזיק, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, והמוקש, צד ומזיק, במוקשים ינקב אף (איוב מ'), ב) המוקש, הוא הסבה הנמצא בפח שבו ילכד החי, והוא הלוכד בעצמו, וע''כ הונח על כל דבר מזיק שם מוקש, ובפעל פן תוקש בו, אבל הפח, אינו צד רק ע''י המוקש, התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה (עמום ג' ה') :

וכשלו בם רבים . ואותן האבנים יכשלו אלו וסיעתם שניהם יפלו ביד שונאיהם פקח נהרג שהרגו הושע וי' השבטים נפלו ביד סנחריב ושבנא יצא מירושלים כשעלה סנחריב מעליה לילך על תרהקה מלך כוש שטף שבנא וסיעתו והלך לו :

וכשלו בם . בהאבן הנגף ובהצור המכשול יכשלו רבים והם סיעת שבנא : ונפלו וכו' . כפל הדבר במ''ש לחוזק הענין :

ונוקשו . יפלו בהמוקש :

וכשלו בם, בהאבנים זה מגביל עם אבן נגף וצור מכשול. ונוקשו ונלכדו. זה מגביל עם פח ומוקש :

ציר תעודה . כל זה מן הנבואה שנאמרה למעלה כי כה אמר ה' אלי ועוד זאת אמר לי צור תעודה לשון העדותי בכם היום לשון התראה קשור התראתי וחתום התורה על לב לימודי תלמידך ויראי שמים הנקראים לימודי ה' ואם תאמר אין לשון קשירה נופל בלימוד תורה נופל הוא בו שנאמר קשרם על לבך תמיד ( משלי ו ) :

צור תעודה . אולם קשר התעודה וכפל במ''ש ואמר חתום התורה בלב התלמידים למען לא ישכחו אותה כי לולי זאת לא אהיה להם למקדש וארמון משגב :

צור . ענין קשירה כמו מי צרר מים בשמלה ( משלי ל ) : תעודה . ענין התראה ע''ש שדרך להתרות בעדים לבל יכחיש והתורה נקראת כן על שהיא מלאת מהתראות ואזהרות . חתום . ענין סגירה כמו הספר החתום ( לקמן כט ) : בלמדי . ר''ל בתלמידים וכן וכל בניך למודי ה' ( לקמן נד ) :

צור, אחר שהודיע ה' לי הנבואה הזאת מאשר יכשלו שני בתי ישראל בעצת פקח, אמר לי צייר את התעודה, העדות וההתראה הזאת, (והוא מה שצוה לו לצור על הגליון בחרט אנוש צורת השוללים להיות לתעודה בישראל), גם חתום את התורה והלימוד הזה על ידי למודי שהם זכריה ואוריה (שזה מ''ש ואעידה לי עדים שחתמם על הגליון להיות עדים בדבר) :

צור. מענין צורה, כמו ויצר אותו בחרט (שמות לב) : תעודה. מענין עדות, וב' בלמדי, הוא ב' הכלי :

וחכיתי לה' . אמר ישעיה אני המחכה לה' המסתיר פניו מי' השבטים קויתי לו לאמת דברי אלה ולהושיע את בית דוד : וחכיתי לה' המסתיר פניו וגו' . אין לך נבואה קשה כאותה שעה שאמר משה ( דברים לא ) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא ואף בו ביום הבטיחם וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו ( שם ) . הנה אנכי והילדים וגו' . הם תלמידים שחביבין עלי כבנים יהיו לאותות ולמופתים שתתקיים תורה בישראל על ידם :

וחכיתי לה' . כהתימו לדבר דבר ה' אמר אקוה לה' שכן יהיה עם כי עתה הוא המסתיר פניו מבית יעקב הם עשרת השבטים לא יסתיר פניו מבית יהודה אם ישמרו התורה : וקויתי לו . כפל הדבר במ''ש לחזוק הענין :

וחכיתי . ענין תקוה כמו אשרי כל חוכי לו ( לקמן ל ) :

וחכיתי, יאמר הנביא, מעתה אחכה ואמתין לה' הגם שהוא עתה מסתיר פניו מבית יעקב, ועזבם ביד אויביהם מ''מ וקויתי לו, שלא יפול מדבריו ארצה, כי :

וחכיתי, וקויתי. חכה הבא על התקוה מתקרב אל השמות המורים על המתנה כמו וחכינו עד אור הבוקר (מ''ב ז' ט'), ממתין על דבר שיבא בעתיד :

הנה אנכי והילדים וגו' . לאותות . לשני אותות פורענות פקח כמו שנקרא הילד מהר שלל חש בז ותשועת בית דוד כמו שנקרא הילד עמנו אל זהו הישוב בענין לפי פשוטו ומדר' אגדה בבראשי' רבה על אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות שלא ילמדו תינוקות של בית רבן תורה אמר אם אין גדיים אין תיישים אם אין צאן אין רועה אגרום לו לסלק שכינתו אמר לו הנביא כל מה שאתה קושר התעודה וחותם התורה לסותמה שלא תמצא בישראל לא יועיל לך :

הנה אנכי . רצה לומר הנה המעשה שעשיתי אנכי והוא כתיבת הגליון ושמות הילדים אשר נתן לי ה' והם שאר ישוב ומהר שלל חש בז שהמה לאותות ולמופתים בישראל רצה לומר לרמז על הקירות אותם דעו שהכל נאמר מעם ה' וכו' ולא מלבי נעשו הדברים :

הנה אנכי, המעשים שעשיתי אנכי שהוא ציור התעודה על הגליון מהר שלל חש בז וחתימת התורה בעדים אוריה וזכריה. וגם הילדים אשר נתן לי ה', שהם קריאת שמות הילדים עמנו אל ומהר שלל, הם עומדים לאותות ומופתים, והאותות האלה הלא הם מעם ה' צבאות, ובודאי לא ישיב ה' את דבריו אחור אחר שבאו עליהם אותות ומופתים ועשיית מעשים בפועל :

לאתות ולמופתים. כבר בארתי בפי' התורה, ההבדל בין אות ומופת, כי האות רק לסימן בלבד בין שהוא טבעי או נשגב מן הטבע, והמופת מציין רק דבר הבלתי נתון תחת חקי הטבע, או לפחות דבר זר בעיני אנשים, מפליא רואים, עד שלא בא לסימן אל דבר אחר חוץ ממנו, כי הוא דבר נרצה לעצמו מצד עצמו, ופה קריאת שמות הילדים עמנו אל, ומהר שלל, היה אות. וציור המגלה בחרט אנוש, וכל העתיד לבא לא היה סימן רק הגדת העתיד כהוייתו, וזה היה המופת :

וכי יאמרו אליכם . אמר רבי סימון בארה אביו של הושע בן בארי נבא שני מקראות הללו ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה וניבא אותם לגלות עשרת השבטים כשהגלה סנחריב לראובני ולגדי ( והגלוהו עמהם ) כמה שנאמר ( ד''ה א ה ) בארה בנו נשיא לראובני ההוא אשר הגלה תגלת פלאסר : וכי יאמרו אליכם . האומות : דרשו אל האבות וגו' המצפצפים והמהגים . לשון גנאי הוא שאף הדבור אין בהם אלא כעופות הללו שמפטפטין בקולם לשון ציפצוף והגה נופל בעופות כסוס עגור כן אצפצף ( לקמן לח ) אהגה כיונה וכן מצינו לשון ציפצוף בקול נמוך שנאמר ( לקמן כט ) והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף : הלא עם אל אלהיו ידרוש . זו תהא תשובתכם הלא עם כמונו אשר לו אלהים כאלהינו אל אלהיו ידרוש שמא תאמרו לנו להיות כמותכם לדרוש צורכי החיים מן המתי' :

וכי יאמרו אליכם . ואם המסיתים יאמרו אליכם דרשו הדבר אל האובות ואל הידעונים והם יגידו לכם את האמת כן הוא כי יפתו אתכם לומר הלא תראו שהם מצפצפים ומהגים וא''כ יש ממש בהם ויוסיפו עוד לומר הלא כל עם מהאומות דורש אל אלהיו עכ''ז בעד דברי החיים ידרשו אל המתים רצה לומר , ישאלו באובות לדעת אם האמת הוא כדברי החיים ולא יחשבו זאת לעון ולמכחיש באלהיו ומדוע לא תעשו כמוהם :

האובות . המעלים את המת לשאול ממנו עתידות : והידעונים . המכניסים עצם חיה ששמה ידוע והעצם מדבר ע''י כשוף : המצפצפים . כן נקרא השמעת קול העוף כמו ופוצה פה ומצפצף ( לקמן י ) : והמהגים . כן נקרא השמעת קול היונה כמו אהגה כיונה ( לקמן לח ) :

כי, שיעור הכתוב. וכי יאמרו אליכם המצפצפים והמהגים דרשו אל האבות, שלעומת שנתן להם הנביא אותות ומופתים מה' שלא ימרדו, אשר קראם בשם תורה ותעודה, כמ''ש צור תעודה חתום תורה, הנה המצפצפים והמהגים דברי הבל ורעות רוח, יאמרו אליכם דרשו אל האובות וידעונים, שהם יאמרו הפך מדברי הנביא, ויביאו לכם ראיה שיש ממש בדברי האובות והידעונים, ושאין חטא לדרוש בהם, שהלא כל עם ועם אל אלהיו ידרש, וכל אומה מאמנת באלהיה ודורשת אליו, ומ''מ (ידרוש) בעד החיים ועניניהם אל המתים, הם האובות וידעונים שהם עצמות המתים. אני אומר לכם (דרשו).

האבות. שואלים במתים (ש''א כח), וכן הידענים, מכניס עצם מת תוך זרועו ושואל בו (סנהדרין סח) :

לתורה ולתעודה . מחובר למעלה הימנו שמא נדרוש אל המתים לתורה ולתעודה בעד החיים להורות לנו מה נעשה כל זה לפי המדרש , ולפי פשוטו יש לפתור וכי יאמרו אליכם וגו' , גמר נבואתו הוא שאמר ויסרני מלכת בדרך העם הזה והוכיחו הקב''ה לנביא ולסיעתו של חזקיה כשיאמרו אליכם שבנא וסיעתו שיראו את חזקיה מבעט בעבודת כוכבים דרשו אל האבות ואל הידעונים ובררו בעבודת כוכבים באשר עשו אבות הראשונים והשיבו את המלוכה אל סנחרב . הלא ( כל ) עם אל אלהיו ידרוש . עובדים עבודת כוכבים ודורשי' בעד החיים אל המתים אף אתם יש לכם לעשות כן : לתורה ולתעודה . זו תהא תשובתכם שתשמרו את התורה כמה שנ' למעלה צור תעודה חתום תורה ולא תאמינו לדבריהם : אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר . מאחר שתשיבו לו תשובה זו תראו ותשמעו אם לא יהיו מודים כשרים שבהם לדבריכם ויאמרו כדבר הזה אמת אשר אין לו אלוה אוב וידעוני שום שחר אין ראוי לשחר פניו כן תירגם יונתן , ומדרש אגדה על עצמו אינו מזריח השחר שהרי עינים לו ואינו רואה ואיך יזריח על אחרים , ענין אחר אם לא יאמרו כדבר הזה , עתה תראו אם לא יאמרו אליכם כדבר הזה דרשו אל האובות אע''פ שאין לו שחר ולא ממש בדבר הזה לא יבושו מלומר אליכם :

לתורה ולתעודה . ר''ל הריני נשבע בתורה אם לא יאמרו המסיתים דברי הבאי כדבר הזה אשר נראה לעין כל שאין לו זוהר ובהירות כי אין להדמות אמונת עבודת כוכבים לאמונת האל ורצה לומר כמו שהראיה הזה הוא הבל ואין בו ממש כן יהיו כל הראיות שיביאו וכאומר השמרו בנפשותיכם לבל תהיו נפתים להם כי כל אמריהם אמרי נואש :

לתורה . באה הלמ''ד במקום בי''ת וכן ישבת לכסא ( תהלים ט ) ומשפטו בכסא . ולתעודה . כן נקראה התורה עם שאמר לתורה אמר גם לתעודה וכן אדמת עפר ( דניאל יב ) והדומים : שחר . ענין זוהר ואורה והוא מל' אור השחר :

לתורה ולתעודה שנתן לכם הנביא כמ''ש צור תעודה, אם לא יאמרו (התורה והתעודה הם יאמרו) כדבר הזה, והוא שיודיעו לכם אשר אין לו להקשר הזה שחר ותועלת ואין ראוי לשחרו ולבקשו. (מלת דרשו וידרוש בפסוק שלפני זה נמשך לשתים, דרשו אל האובות, דרשו לתורה ולתעודה. אל אלהיו ידרוש, ידרוש בעד החיים) :

ועבר בה נקשה ורעב . מוסב למעלה מה אמור בתחלת הענין ויסרני מלכת בדרך העם הזה ופירש מה הוא הדרך לא תאמרו קשר לקשר עשרת השבטים שיתקשרו עם מלכי מצרים ופירש את עונשן והיה למקדש וכשלו בם וכל העניין : ועבר בה . העובר באותה הדרך שעוזבים את הקב''ה וסומכין על מלכי מצרים : נקשה . מאורע קשה : נקשה ורעב . נלאה בצרות קשות ורעב כי קושי ומצור ומציק ורעב יבא עליהם בימי מצור שלש שנים שצר סנחריב על שומרון : והיה כי ירעב . וקלל . בעגלים ובעלים שהיו עובדים להם . ופנה למעלה . לבקש מאת הקב''ה ולא ישמע כי יתחתם גזר דין וכן ת''י :

ועבר בה . ומי שעבר בדרך הזה לדרוש באובות והם בני עשרת השבטים : נקשה ורעב . בא עליו מאורע קשה וסבל הרעבון כי נחסר לחמו : וקלל במלכו ובאלהיו . כי לא מצא עזר לא ממושלי ישראל ולא מעגלי הזהב והבעלים שעבדו : ופנה למעלה . לבקש עזר מאלוה האמיתי וכאומר הוא פנה אבל לא הועיל כי כבר נחתם הגזר דין :

נקשה . מל' קשה : והתקצף . מל' קצף וכעס :

ועבר בה, שב להשלים נבואתו מה שיהיה בארץ אפרים בעת הגלות בשנת שש לחזקיהו. מצייר כי כולם יגלו, והאדם אשר יעבר בה בארץ יהיה איש נקשה, שהקשה גופו לכל המאורעות הקשות וגם יהיה רעב כי תהיה הארץ שממה, וכי ירעב והתקצף וקלל את יומו בשם מלכו ואלהיו, ולכל מקום אשר יפנה בין אם יפנה למעלה להסתכל שם, או אם :

נקשה. קשה יום, קשה עורף, שסבל מאורעות קשות. והקשה אליהם וישלם : וקלל במלכו. לא נמצא בשום מקום קללה שאחריו ב' שיהיה הב' סימן הפעול, וע''כ באורו וקלל בשם מלכו, כמו ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו (ש''א יז), וחסר הפעול, ויקלל את יומו, או עצמו :

ואל ארץ יביט . אולי ימצא עזר אשר שלח מלאכים הושע בן אלה אל סוא מלך מצרים ( מלכים ב י ) : והנה צרה . כי לא יעזרוהו וגם שבנא יצא לסנחריב לרעה לו . מעוף צוקה . עיפות צוקה : ואפלה מנודח . על ידי אפלה הוא מנודח שכן לשון נידוח נופל באפלה כמו ( ירמיה כג ) לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה , ולאפלה הם מנודחים :

ואל ארץ יביט . אולי ימצא עזר ממושלי ארץ : והנה צרה וחשכה . כי לא מצא עזר : מעוף צוקה . צרה חשיכה וכפל הדבר במ''ש : ואפילה מנודח . יהיה מנודח אל האפלה :

מעוף . ענין חשך כמו תעופה כבקר תהיה ( איוב יא ) :

אל ארץ יביט, והנה צרה בארץ וחשכה בשמים למעלה. מוסיף לאמר, לא לבד שתהיה צרה חיצונית כי גם יהיה מעוף צוקה, עיפות של צוקת הנפש הפנימית, שגדולה מן צרה, ולא לבד שתהיה חשיכה, כי גם יהיה אפילה שהיא גדולה מחשיכה, עד שיהיה מנודח מן האופל. (ועל צד המליצה נראה שמצייר במליצתו הנשגבת את הצוקה והאפילה כעצמים מופשטים, ויחס אליהם העיפות וההתנדחות, אמר במליצתו הצוקה תהיה עיפה, מצייר כי הצרה תשחית כל יושבי הארץ עד שלא ימצא שם איש לקבל הצוקה שבאה אחר הצרה, שהיא צוקת הנפש, כי לא יהיה איש, באופן שימלץ שהצוקה תהיה עיפה ונלאה מפעול פעולתה. וכן האופל הבא אחרי החושך יהיה מנודח מן הארץ ולא יבא שמה, כי החשך בעצמו ישמיד את יושבי הארץ ולא ימצא האופל מקום לחול, ותכלית המליצה שלא ימשכו ימי הרעה כדרך כל רעה, שתחלה תבא צרה ואחריה צוקה, תחלה חשך ואחריו אופל, כי עם ביאת הצרה והחשכה בראשיתה יכריתו את הכל. ומפרש כי לא מועף לאשר מוצק לה, נותן טעם למה תעוף הצוקה, יען שלא ייעף המציק שהוא האויב, וישמיד את הכל, וע''כ תיעף הצוקה ולא תמצא מקום לחול) :

צרה, צוקה. הבדלם הוא כי צרה היא הצרה החיצונית, וצוקה היא הצוקה הפנימית, צרה היא מענין צר ומצור, וראשית הנחתו על צרירת האויב על עיר להלחם עליה לתפשה, אל תצר את מואב, והושאל ממנו אל כל צרה הבאה ע''י סבה חיצונית, צרת חולי ומכאוב, צרת עוני, צרת בנים, ודומיהם. אבל צוקה, היא הצקת הנפש לאדם עד שמואס בחייו (פערצווייפלוגג) וימצא צוקה בלא צרה, שלפעמים יקוץ האדם מעמדו, ורוחו הפנימי כים נגרש, וים הדמיון ישא שאון דכיו עליו להרעיש את שלומו על לא דבר, ויגד לה כי הציקתהו (שופטים יד), ויתקבצו אליו כל איש מצוק (שמואל א' כב), וכן יהיה צרה בלא צוקה באדם אשר ככפיר יבטח ולא יחוש לפגעי הזמן אשר סביב שתו עליו, לפ''ז כשאומר במצור ובמצוק אשר יציק לך אויבך (דברים כח), צרה וצוקה (צפניה א', תהלות קי''ט, משלי א'), ר''ל צרת אויב מבחוץ, וצוקת הנפש פנימה, כי עת יפגשו את האדם שני אלה, מכתו אנושה, כי המציר דרכו להסתתר בבית עד יעבור זעם. והמציק דרכו לצאת ולשוטט בחוצות להקל דאבון נפשו לרוח היום, אבל המציר ומציק, אין לו תקנה : חשך, ואפלה. אופל קשה מחשך, חשך רק מניעת האור השמשי, והאופל בשלא יגיה גם אור ירח וכוכבים, וכן (איוב ג') היום ההוא יהי חשך, הלילה ההוא יקחהו אופל, קלל כ''א לפי ענינו, (ועיין לקמן נ''ח י', נ''ט ט') :

כי לא מועף לאשר מוצק לה . כי מלך אשור אשר ניתן למוצק ולהצר לה לארצכם אינו עיף ואינו עצל מלבא עליהם עד שלש פעמים אחת בימי פקח ( מלכים ב טו ) אשר לקח את עיון ואת אבל מעכה ואת קדש ואת הגליל כל ארץ נפתלי והגלות ההיא בשנת ד' לאחז ובשנת שתים עשרה ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה מקרא זה ( בדברי הימי' א ה' ) וגלות זה בשנת שתים עשרה לאחז תחלת מרדו של הושע בן אלה כענין שנאמר ( מלכים ב יז ) וימצא מלך אשור בהושע קשר וגו' לאחר שנשתעבד לו שמנה שנה ואין החשבון מפורש במקרא בגלוי אבל יש ללמוד מברייתא דסדר עולם והשלישית בשנת שש לחזקיה שנת תשע למרדו של הושע אשר נלכדה שומרון היא עיר המלוכה וגלו כולם וזה האמור כאן כי לא עיפות לאויב אשר הוא מוצק לה לארץ ישראל האמורה בעניין ואל ארץ יביט : כעת הראשון הקל ארצה זבולן . הגלות הזה האמצעי קלה תהיה כאותה של עת ראשון אשר הקל להגלות את ארץ זבולון ונפתלי שאף בשנייה לא הגלה אלא שני המטות וחצי המטה שבעבר הירדן אבל האחרון מסע השלישי הוא : הכביד . טיאט את הכל כמכבד את הבית ויש לפרשו אף לשון כובד לפי עניין המקרא שפתח ראשונה בלשון הקל ארצה זבולן והאחרון הכביד וכשאמר ישעיה נבואה זו כבר גלו הראשונים : דרך הים . אותן היושבים על ימה של טבריה היא ארץ נפתלי שנ' ים ודרום ירשה ( דברים לג ) : עבר הירדן . היא גלות שנייה של ראובן וגד : גליל הגוים . היא כל ארץ ישראל שהיתה גוללת אליה כל הגוים שהכל מתאוין לה ובאין לה לסחורה כענין שנ' ( ירמיה ג ) נחלת צבי צבאות גוים ויונתן תירגם לשון אחר :

כי לא מועף . כי לא יהיה עייפות ותשות כח להעם אשר הועמד להיות לה למוצק ולהצר כי שלש פעמים יבא עליהם : כעת הראשון . גלות האמצעית תהיה קלה כאותה של עת ראשון אשר הקל להגלות את ארץ זבולון וארץ נפתלי וכן בגלות האמצעית לא יגלה רק אותם שבעבר הירדן : והאחרון הכביד . אבל גלות האחרון יכבד מהם כי הכל יגלו . דרך הים . עכשיו מונה סדר גלותם ואמר בתחלה גלו היושבים דרך ימה של טבריה והיא ארץ נפתלי שנאמר בו ים ודרום ירשה ( דברים לג ) וזה היה בימי פקח בן רמליהו כמ''ש במ''ב והוא בשנת ד' לאחז : עבר הירדן . אח''ז גלו אותה שבעבר הירדן כמ''ש ויער וכו' ויגלם לראובני וכו' ( דה''א ה ) וזה היה בימי הושע בן אלה והיא בשנת י''ב לאחז כן משמע בס''ע : גליל הגוים . אח''ז גלו כולם בסוף ימי הושע והיא בשנת ו' לחזקיה כמ''ש במ''ב , א''י בכללה נקראה גליל הגוים שהיתה גוללת אליה כל הגוים שהכל היו מתאוים לה ובאין לה לסחורה כענין שנאמר נחלת צבי צבאות גוים ( ירמיה ג ) וכ''ז חוזר למעלה שאמר לא תהיו נפתים אחר המסיתים לדרוש באובות כי בני עשרת השבטים דרשו באובות והגיע להם הרבה מהרעות :

מועף . מל' עיפות : מנודח . מל' דחיה : מוצק . מל' צוקה וצרה : גליל . ענין סבוב :

כי לא מועף, מלך אשור המציק לא ייעף מבא פעם אחר פעם להשחית הארץ. כעת הראשון, תחלה בא עליהם בימי פקח (מ''ב, ט''ו), ויקח את עיון וכו' ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה, וזה היה בשנת רביעית לאחז, ובשנת י''ב לאחז הגלה לראובני ולגדי וחצי שבט מנשה, וגלות זו תהיה ג''כ קלה כגלות הא' יען לא תהיה כללית, אבל והאחרון הכביד, גלות האחרונה תהיה כבדה כי הי' כללית, עתה חושב שלש הגליות כסדרן, תחלה הגלה דרך הים. ארץ נפתלי היושבת בימה של טבריה כמ''ש ים ודרום ירשה. ואח''כ עבר הירדן הם ראובן וגד וחצי מנשה שישבו בעבר הירדן, אבל בגלות האחרון כלל גליל הגוים, גלילות כל השבטים לגוייהם :