נדרשתי ללא שאלו . הקב''ה משיבו א''א שלא להנקם מהם כי נדרשתי מהם להוכיחם על ידי נביאי והם לא היו שואלים : אמרתי הנני הנני . שובו אלי והנני מוכן לקבל . אל גוי לא קורא בשמי . אשר לא היה חפץ להיות נקרא על שמי :

נדרשתי . כאלו האל משיב לבני הגולה על תלונתם לומר איך אגאל אתכם הלא המצאתי עצמי להיות נדרש בצרה אבל היתה בלא תועלת כי היא היתה לעם אשר לא שאלו לדרוש אלי : נמצאתי . הייתי ממציא עצמי והיא היתה מבלי תועלת כי היתה לעם אשר לא בקשו אותי וכפל הדברים פעמים רבות להפלגת הענין והתמדתו כי הרבה לשלוח נביאים להחזירם למוטב ולא הועיל : אמרתי הנני . לקבל תפלתך : אל גוי . ר''ל אבל היתה אל גוי אשר לא רצו לקרוא בשמי :

נדרשתי, כגבור יקיץ מתרדמה, מתעצם הצופה ברוח קדשו, אומר תחשה ותעננו עד מאד, אתה משיב לנו לאמר, מה התלונן עלי, תאמר כי התאפקתי העלמתי עין, הלא אני נדרשתי אבל זה היה ללוא שאלו, הלא נדרשתי להם ע''י נביאיי אבל הם לא שאלו את פי הנביא אשר על ידו הדרש אדרש להם, ויותר מזה הלא אני גם נמצאתי למלאת בקשתם, אבל זה היה ללא בקשני, אל עם אשר לא בקשוני, ויותר מזה כי גם אמרתי הנני הנני, כאילו אני עומד מוכן לכל אשר יצוו עד שלא יצטרכו לבקש אותי ולדרוש אחרי, אבל זה היה אל גוי לא קרא בשמי. אשר לא רצו להקרא עוד בשמי, להקרא עם אלהי ישראל ויותר מזה כי גם.

נדרשתי. שאלה המוגבלת עם דרישה, הוא ששואל במשפט האורים או אל הנביא וה' נדרש לו, ובקשה נגד מציאה מבקש האובד, בקשתיו ולא מצאתיו. השואל משיג מענה, והמבקש מוצא עצם המבוקש מעצמו :

פרשתי ידי . כדי לקבלם בתשובה : סורר . סר מן הדרך :

פרשתי ידי . שיתקרבו אלי ואקבל תשובה כאדם המרמז לחבירו לבוא אליו : אל עם סורר . אבל היתה אל עם סורר אשר הולכים בדרך לא טוב אחר מחשבות לבם :

סורר . מעוות וכן בן סורר ומורה ( דברים כא ) :

פרשתי ידי, והלכתי אליהם, בקשתי אותם, דרשתי אותם, ולא פעם אחד, רק כל היום, כל הימים תמיד, אבל זה היה אל עם סורר ומורד ההולכים הדרך לא טוב אחר מחשבתיהם, הדרך הרע שהולכים בו לא הלכו בו ע''י טעות ושגיאה רק אחר מחשבותיהם לפי מחשבותיהם, שאחר שחשבו ועיינו איזה דרך יבחרו, בחרו להם דרך הרע מצד המינות והכפירה :

זובחים בגנות . מעמידים עכו''ם בגנותיהן ושם מקטרין בשמים על הלבנים :

העם . הם העם המכעיסים וכו' : על פני . לפני בירושלים מקום השראת השכינה . זובחים . לעכו''ם : בגנות . דרכם היה להעמיד עכו''ם בתוך הגנות וכן נאמר המתקדשים והמטהרים אל הגנות ( לקמן סו ) : על הלבנים . בשעה שהיו שורפין הלבנים היו משימין עליהם קטורת לשם עכו''ם :

על פני . לפני וכן על פניך יברכך ( איוב א ) : הלבנים . עשוים מחומר ושורפין בכבשן לשומם בבנין :

העם, ולא לבד שחוטאים כי גם עושים להכעיסני על פני, פני השגחתי הרואה כל תועבותיהם, כי הם זבחים בגנות לע''ז ומקטרים על הלבנים, יען שמסתירים א''ע מבני אדם ויראים לעשות מזבחות לע''ז בפרהסיא, כי בפני בני אדם הם מתקדשים כאילו הם יראי ה', הם מקטרים על הלבנים בל ירגישו בהם, ובזה הם מכעיסים אותי על פני, כאילו אין עושים החטאים רק לפני, שאדע רק אני בהם אני ולא אחר :

היושבים בקברים . שתשרה עליהם רוח טומאה של שדים : ובנצורים . הם פגרי המתים שהם כנתונים במצור שאינם יכולים לצאת : ומרק פגולים . רוטב נתעב כמו ואת המרק שפך ( שופטים ו ) :

היושבים בקברים . שתשרה עליהם רוח טומאה של שדים : ובנצורים ילינו . היו לנים בין פגרי המתים שאינם יכולים לצאת ממקומם כמו הנתונים במצור והוא כפל ענין במ''ש : ומרק פגולים כליהם . כל כליהם בלוע מרוטב מתועב מדבר טמא :

ובנצורים . מלשון מצור כמו כעיר נצורה ( לעיל א ) : ומרק . רוטב מבישול הבשר כמו ואת המרק שפך ( שופטים ו ) : פגולים . ענין תעוב כמו פגול הוא לא ירצה ( ויקרא יט ) :

הישבים בקברים, ויותר מזה כי בנצורים ילינו המקומות המטונפות שמשליכים לשם פגרי הבהמות שם ילינו להסתתר מבני אדם ושם הם אכלים בשר החזיר במקום אשר אין רואה, ומרק וכליהם בלועים מרוטב של פגולים, אוכלים מאכלות טמאים במקום טמא נסתר מבני אדם, רק על פני רק אני רואה שם :

קברים נצורים, נצורים הם מקומות שקוברים שם פגרי בהמות, וכן מקברך כנצר נתעב (למעלה יד יט) :

האומרים . אל הצדיקים קרב אליך עמוד בעצמך ואל תגש בי : כי קדשתיך . כי קדשתי וטהרתי יותר ממך כן ת''י : אלה . התועבה אשר עשו הנה לעשן חמה באפי :

האומרים . לאלה שאינם אוכלים ממאכלים יאמרו גשה אליך לעמוד במקומך אל תגש לנגוע בי כי קדשתי ממך ואל תטמא אותי : אלה . הדברים האלה העלו עשן באפי להיות חמתי בוערת כל היום כאש הבוער :

עשן . ענין כעס כמו עלה עשן באפו ( תהלים יח ) : יקדת . בוערת כמו אש תמיד תוקד ( ויקרא ו ) :

האמרים, ועל כל הטומאות האלה אשר הם מטמאים א''ע בסתר הם מראים א''ע קדושים וטהורים לפני ב''א עד שאומרים אל יתר העם בל יקרבו אליהם ובל יגעו בהם מקדושתם, וז''ש קרב אליך אל גבולך ואל תגש בי אל גבולי כי קדשתיך כי תתקדש אם תיגע בי מחזיקים א''ע לקדושים כ''כ עד שכל הנוגע בהם יקדש, כענין כל הנוגע במזבח יקדש, וחושבים שכל ב''א טמאים לנגדם, ואסור להם שיגעו בהם כנוגע בקדש. אלה הצבועים הם עשן באפי ע''י האש היוקדת כל היום מן חטאתם :

הנה כתובה . חטאתם לפני כבר נגזר דינם ונחתם :

הנה כתובה לפני . הרעות שעשו כתובה לפני ולא נשכחו : לא אחשה . לא אשתוק עליהם כי אם אשלם גמול והתשלומין יהיה על חיקם ולא לבניהם אחריהם :

אחשה . ענין שתיקה : על חיקם . ר''ל על עצמם ובשרם :

הנה כתובה לפני, ולא ככותב לזכרון לעתים רחוקות כי תכלית הכתיבה היא כדי שלא אחשה כי אם שלמתי, שע''י הכתיבה אתעורר ממנו תמיד עד שלא אוכל לחשות עד אחר ששלמתי את עונשם, ולא שאשלם את עונשם אל חיק בניהם, רק ושלמתי אל חיקם, התשלומין יהיה להם עצמם :

עונותיכם . שלכם ושל אבותיכם יחדיו אשלם לכם :

עונותיכם . תשלום הגמול יהיה על עונותיכם ועל עונות אבותיכם יחדיו : אשר קטרו . לעכו''ם : חרפוני . במה שעבדו שמה לעכו''ם בפרסום רב : ומדותי . בראשונה אמדוד אל חיקם גמול פעולתם ואח''ז אפרע מהם עון אבותם הואיל ואחזו במעשה אבותם :

חרפוני . מל' חרוף וגדוף : ומדותי . מלשון מדידה :

עונתיכם, אבל להם אשלם גם עון אבותיהם, ושיעור הכתוב ושלמתי אל חיקם עונותיכם ועונות אבותיכם אשלם לכם יחד, כי עון אבותיכם היה בגלוי בלא גניבת דעת, כי הם קטרו על ההרים ועל הגבעות חרפוני, לא על הגנות, לא בקברים ובנצורים כמו שאתם עושים, (ומצייר כי על ההר עמדו להקטיר לע''ז ועל הגבעה שתחת ההר עמדו לחרף ולגדף) ולכן תשאו אתם עון אבותיכם, אבל ומדתי פעלתם ראשונה אל חיקם, תחלה אמוד להם פעולתם, ואח''ז אשלם להם גם עון אבותיהם, כי פעולתם גדולה יותר ע''י שהיה בצביעות ובחונף :

כאשר ימצא התירוש באשכול . ת''י כמה דאשתכח נח זכאי בדרא דטופנא : התירוש . זה נח שהיה מתוק : באשכול . בדור המשוכל ויש לפתור כמשמעו : למען עבדי . למען כל צדיק וצדיק הנמצא בם :

כאשר ימצא . ר''ל עכ''ז אל תתייאשו מן הגאולה כי כמו כאשר ימצא באשכול ענבים גרגרים מבושלים כל צרכם הראויים לעשות מהם יין : ואמר . ר''ל ואם מי רוצה להשחיתו יאמר האומר אל תשחיתהו כי יש בו תירוש שהוא ברכה וטובה ואף על פי שיש בו חרצנים וזגים שאינם ברכה מ''מ השאירהו בעבור התירוש : למען עבדי . הצדיקים אשר בקרבם : לבלתי השחית הכל . כלל וכלל לא אשחית בעבור עבדי הצדיקים :

התירוש . היין כמו ותירושך ויצהרך ( דברים יא ) : באשכול . ענף מגרגרי ענבים כמו ואשכול ענבים ( במדבר יג ) : ברכה . ר''ל דבר טובה :

כה אמר ה', (זה סיום הנבואה כולה, שעקרה על לעתיד, שסיפר איך חטאו נגד ה' בגלותם ולכן ארכה גלותם כי לא מצא להם זכות לגאלם, וה' יעניש פושעי ישראל, אבל הצדיקים ישארו והם יושעו, כמ''ש וצרפתים כצרוף את הכסף פי שנים יגועו וכו'). כאשר ימצא התירוש באשכול, גפן שנשחת כולה ועשה באושים, אם נמצא תירוש באשכול אחד, שנשאר אשכול אחד מן הגפן שלא נשחת, אז יאמר בעל הגפן אל תשחיתהו אחר שנמצא בו ברכה שהוא האשכול האחד העושה ענבים, כן אעשה למען עבדי הצדיקים לבלתי השחית הכל, רק.

זרע . רצה לומר זרע ברכה הראויה ליעקב : יורש הרי . הר ציון והר הבית . וירשוה בחירי . העם שבחרתי לי הם ירשו את הירושה שהבטחתי להם זו ארץ ישראל : ישכנו שמה . ולא יגלו עוד ממנה :

והוצאתי מיעקב, שהם עשרת השבטים מהם אוציא זרע טוב, ומשבט יהודה (אוציא) יורש הרי כי ציון היתה בחלק יהודה ובנימין שהם היו למלכות אחד. וירשוה בחירי השבטים יקחו חלקם בארץ. ועבדי הכהנים והלוים עובדי ה' שהם לא לקחו חלק בארץ, ישכנו שמה ויקבעו שם דירתם :

השרון . שם מחוז שהיה בארץ ישראל : ועמק עכור . כמשמעו :

והיה השרון . מקום המישור והשמן יהיה לנוה צאן כי שמה ירעו כמאז ולא תהיה שממה כמות שהיתה בזמן הגולה : ועמק עכור . אף העמקים העכורים והמקולקלים יהיה לרבץ בקר כי שם ירבצו ושם ירעו מרעה שמן : לעמי . כל הטובה הזו תהיה לעמי אשר דרשוני בהיותם בגולה ולא עזבו את ה' :

השרון . מקום מישור ושמן כמו הרועים בשרון ( דה''א כז ) . לנוה . ענין מדור : ועמק עכור . עמק מקולקל וכן ואת עמק עכור לפתח תקוה ( הושע ב ) : לרבץ . מלשון רביצה והוא השכיבה לנוח :

והיה השרון, כמ''ש עוד יהיה וכו' נוה רועים מרביצים צאן (ירמיה ל''ג י''ב) ועמק עכור נקרא כן על שם חרבותיו יהיה לרבץ בקר. אבל זה יהיה רק לעמי אשר דרשוני שהם הצדיקים, אבל.

עוזבי ה' . רשעי ישראל שהחזיקו בעכו''ם ומתו ברשעם : העורכים לגד . שם עכו''ם העשוים על שם המזל ובלשון משנה יש גד גדי וסינוק לא : למני . למניין חשבון הכומרים היו ממלאים אגנות מזג יין : ממסך . יין מזוג במים כמשפטו כמו לחקור ממסך ( משלי כג ) מסכה יינה ( שם ט ) ויש פותרים למני לע''ז שמניתם עליכם אבל ומניתי אתכם שלא נקוד ומניתי דגש יורה שהוא לשון מניין :

ואתם . אבל אתם העוזבים את ה' וכפרו בו : השכחים . אשר שכחו את בית המקדש ולא זכרו שבו לבד ראוי להקריב קרבנות : העורכים . אשר ערכו מאכלים על השלחן להקריב לגד והוא כוכב צדק והיו ממלאים יין מזוג לנסך למני וגם הוא שם כוכב :

העורכים . ענין סדור : לגד . למני . שמות כוכבים : ממסך . יין מזוג כמו לחקור ממסך ( משלי כז ) :

אתם, הרשעים שעזבו את ה'. השכחים את הר קדשי שכפרו בביאת הגואל, רק הערכים לגד שלחן, מתאספים גדודים לאכול ולשתות והממלאים למני ממסך מתקבצים מלא חבורות, ומני מנין אנשים למסוך שכר בכנופיא, הרודפים אחר תענוגים ואת פועל ה' לא יביטו :

לגד. כמו גד גדוד יגודנו, לגדוד וחבורות אנשים. וכן למני למנין ומספר של בני חבורה :

ומניתי אתכם לחרב . במנין אמסר אתכם לחרב למען לא יפקד מי : וכולכם לטבח תכרעו . איש לא נעדר מן המנין : יען . בעבור אשר קראתי אליכם ביד עבדי הנביאים לעזוב דרך ההוא ולא עניתם לאמר נעזוב הדרך הרע הזה : ובאשר . בהדבר אשר לא חפצתי אני בחרתם אתם :

ומניתי . מלשון מנין ומספר : לטבח . ענין שחיטה : תכרעו . ענין נפילה על הברכים : עיניתם . מלשון עניה ותשובה :

ומניתי, כמו שאתם מונים מנין למסוך שכר, כן אמנה אתכם במנין לחרב, ולא שיהיה המנין להרוג מקצתכם רק כלכם לטבח תכרעו המנין יהיה כדי שלא יחסר אחד מכם אשר לא יפול בחרב, יען קראתי אתכם שתבואו אלי לשמוע דברי ולא עניתם, וגם אח''כ באתי אליכם ודברתי דברי אליכם ולא שמעתם כי אטמתם אזנכם מלשמוע דבר, ותעשו הרע בעיני במל''ת, ובאשר לא חפצתי בחרתם, המצות אשר בחרתם לכם לעשות אותם, הם מצות אשר לא חפצתי בהם רק אשר בדיתם מלבכם :

עבדי . הצדיקים ( של ישראל ) : ואתם . הפושעים בי :

לכן וכו' . ר''ל מלבד העונש שיהיה לכם בעולם הזה עוד תקבלו עונש בעולם הבא כי עבדי הצדיקים יאכלו ר''ל יהנו מזיו השכינה וכן ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ( שמות כד ) ור''ל שנהנו מזיו השכינה כאלו אכלו ושתו : ואתם . אבל אתם עוזבי ה' תהיו רעבים מזה ההנאה כי לא תזכו לזה : הנה עבדי ישתו וכו' . כפל הדבר במ''ש . ואתם תבושו . על אשר מעלתם בה' :

לכן, נגד העורכים לגד שלחן הנה עבדי יאכלו וכו'. נגד הממלאים למני ממסך הנה עבדי ישתו, נגד שעזבתם את ה' הנה עבדי ישמחו בה' ואתם תבושו מאלים אשר בחרתם :

מטוב לב . מסיבת טוב לב : ומשבר . מסיבת שבר רוח תעסקו ביללה :

ומשבר רוח . ר''ל מצער ויגון : תילילו . מלשון יללה :

הנה, נגד השוכחים את הר קדשי הנה עבדי ירנו על בנין ציון, ולא שירונו על צרתכם רק מטוב לב, ואתם תצעקו מכאב לב הוא מכאוב חיצוני ומשבר רוח תילילו הוא שבר רוח הפנימי אשר תראו כי אבדה תקותכם :

כאב לב, שבר רוח. כאב לב הוא מכאוב חיצוני ושבר רוח היא הצוקה הפנימית, וכן רוח שפלים לב נדכאים (למעלה נז), על הכאב צועקים, אבל ע''י שבר רוח מתיאשים ואין צועקים לישועה רק מיללים על העבר :

שמכם לשבועה . לוקח משמכם קללה ושבועה לדורות אם לא יקרינו כאשר אירע לפלוני : והמיתך . מיתת עולם : ולעבדיו יקרא שם אחר . שם טוב וזכר לברכה :

והנחתם שמכם . לאחר שתמותון תניחו את שמכם להיות לשבועה לבחירו הצדיקים כי יאמרו בשבועתם אם עשיתי כזאת יקרני כמקרה הרשעים ההם כמו ישימך ה' כצדקיהו וכאחאב וכו' ( ירמיה כט ) : והמיתך . כל אחד מכם ימות מיתת עולם באבדן הנפש בעולם הבא : ולעבדיו . אבל לעבדיו שדבקו בו יקרא שם אחר לכבוד ולתפארת וכמ''ש ואתם כהני ה' תקראו וכו' ( לעיל סא ) :

והנחתם, לא תמותו תיכף, רק תחלה תניחו שמכם לאלה ולשבועה שע''י רוב היסורים שיהיו לכם ישבעו בכם שכן יקרה לפלוני, ואח''כ והמיתך ה' ימות כ''א במיתה משונה אחרת, ואח''כ לעבדיו יקרא שם אחר, מי שהיה לו שמו כשם הרשע ישנה את שמו, ור''ל שמה שתהיו לאלה ולשבועה יהיה רק בתחלה, כי אח''כ ימיתם וישנה שם עבדיו עד שישכח שמם בהחלט למען לא יהיה זכר למו, ולא זכר להצרות בכלל, כי אח''כ.

אשר המתברך בארץ . כי תהיה יראתי על כולם ומלא' הארץ דעה והמתהלל ומשתבח בארץ יתברך באלהי אמן יתהלל שהוא עבד לאלהי אמן אלהי האמת שאימן ושמר הבטחתו זאת : כי נשכחו הצרות . לכך יקראוני אלהי אמן :

אשר המתברך בארץ . ר''ל כ''כ יגדל שמם עד אשר שכל המתברך והמתהלל בפי אנשים בכל הארץ לא יתהלל בשום דבר כי אם בזאת יתהלל לומר עליו שנדבק באלהים אמת שאימן ושמר ההבטחה ההיא לגדל שמות הדבקים בו : ישבע באלהי אמן . כי כולם יאמינו בו על שהאמין הבטחתו ולכן ישבעו בו ובמ''ש ונשבעות לה' צבאות ( לעיל יט ) : כי נשכחו . ר''ל כ''כ חרבה הטובה עד שיהיו נשכחים כל הצרות הראשונות שסבלו בהיותם בגולה : וכי נסתרו מעיני . גם מעיני יהיו נםתרים צרות כאלה כי לא יהיה עוד בעולם א''כ לא יהיה נראה :

המתברך . ענין התפארות כמו מברך רעהו ( משלי כז ) : אמן . ענינו כמו אמת :

המתברך בארץ, לא יתברך בשום הצלחה שבעולם רק באלהי אמן כי הוא יהיה מקור הברכות כולם והנשבע בארץ לא ישבע עוד בשם הרשעים האלה כמו שהיה תחלה שהיה שמם לאלה ולשבועה בתוך עמם רק ישבע באלהי אמן, כי נשכחו הצרות הראשונות ולא יהיו עוד במציאות להשבע בהם כי לא יהיה זכר לצרה כלל, וכי נסתרו מעיני ר''ל עד עתה היו הצרות עומדים נגד עיני לתת שכר לצדיקים שסבלו צרות בחנם, אבל אז יסתרו גם מעיני, כי כבר קבל כ''א שכר ועונש ולא יהיה זכרון לרע עבר כלל :

באלהי אמן. עתה נקרא האל הנאמן כי אינו משלם תיכף רק נאמן לשלם שכר ועונש כמ''ש האל הנאמן שומר הברית והחסד לאהביו ומשלם לשונאיו, אבל אז לא יצטרכו להאמין כי יהיו התשלומין אז, והנה עתה מתברכים בטוב ונשבעים ברע המצוי בעולם אבל אז לא יהיה טוב ורע, זולת האל עצמו יהיה הטוב לדבקיו והרע למורדיו :

שמים חדשים . יתחדשו השרים של מעלה ויהיו שרי ישראל שרי עליונים ושרי האומות תחתונים , וכן בארץ ; ויש אומרים שמים חדשים ממש וכן עיקר כי מקרא מוכיח כי כאשר השמים החדשים וגו' ( לקמן סו ) :

כי הנני בורא שמים וכו' . ר''ל יהיה רוב טובה בעולם כאלו נברא עולם חדש אשר לא ימצא שם צרות , או הדברים כמשמען וכמ''ש כי כאשר השמים החדשים וכו' עומדים לפני ( לקמן סו ) : ולא תזכרנה הראשונות . לפי רוב הטובה שיהיה אז לא תזכרנה הצרות הראשונות : ולא תעלינה על לב . כפל הדבר במ''ש :

כי הנני בורא שמים חדשים, השמים והארץ הנמצאים עתה נבראו על תכונה וטבע, שמן הנמנע שיהיה טוב תמידי בלא רע, כי החומר ההיולי כולו פושט צורה ולובש צורה תמיד וא''א להויה בלא העדר, וכן המזגים שיתהוו ע''י תנועת השמים מן הנמנע שלא ימצא ג''כ רע ע''י ככל הדברים המשתנים וממירים צורותיהם, אבל אז יהיה חומרם משונה בטבעו ממה שהיה עד הנה, עד שלא ימצא רע והעדר כלל, עד שלא תזכרנה הראשונות וגם לא תעלינה על לב, כי לא יוכלו לצייר לעצמם העדר ומות ורע כלל, כי לא יהיה זה בטבע המציאות, וכ''ז על התרבות הטוב וההצלחה :

כי אם שישו . רצה לומר לא יאמר לכם שום דבר כי אם שישו וגילו עד עולם על אשר אני הוא הבורא את השמחה ותהיה מתקיימת לעולם : בורא את ירושלים גולה . אחדש שם ירושלים להקרא גולה ואחדש שם עמה להקרא משוש :

וגילו . ענין שמחה : עדי עד . עד עולם כמו בטחו בה' עדי עד ( לעיל כו ) :

כי אם שישו, יש הבדל בין שישה וגילה, השישה היא עשות מעשים בפועל להתגלות השמחה כמו משוש תופים משוש כנור לבישת בגדי יום טוב וכדומה, והגילה היא בלב, אמנם הגיל נבדל משמחה במה שגיל מורה השמחה הפתאומית על בשורה חדשה שנתבשרה לו, והנה שיהיה הגילה תמידית הוא דבר בלתי אפשר, כי מלבד שגם שמחה תמידית הוא בלתי אפשר מצד טבע האדם עצמו שהשמח בתמידות על הטוב תמידי ישוב הטוב ההוא כדבר רגיל עד שלא ישמח בו עוד, כ''ש שלא יצוייר גילה תמידית, כי הגיל היא רק ברגע התחדשות הבשורה, אמנם אז והיה השישה והגילה עדי עד מתמידים בלי הפסק, והנה בזמן הזה לא יצוייר שיגיל האדם רק על דבר נעדר לו תחלה, או על דבר שחסר לאדם אחר, כי לא יגיל האדם על שיש לו עינים ופה, אבל אז שלא יהיה העדר כלל רק מציאות, ואעפי''כ יהיה גילה תמידית, אומר שתהיה הגילה הזאת אשר אני בורא, לא על העדר הבריאה רק על הבריאה הכללית, וזה עצמו יהיה בריאה חדשה שיגילו וישישו באופן זה אשר לא יצוייר עתה בטבע האדם, ועז''א כי הנני בורא את ירושלים גילה, ירושלים עצמה תהיה גילה תמידית ע''י השכינה והאור האלהי שיתראה בה, והסימנים החיצונים שיעשו להתגלות הגיל הזה, יהיה העם בעצמו, כאילו ע''י העם והצלחתם ורבוים יתגלה הגיל כמי שמראה שמחתו ע''י לבישת בגדי יום טוב. וזה ועמה משוש :

שישו וגילו. עי' הבדלם למעלה (לה א') :

וגלתי בירושלים . כי כשהיתה ירושלים חריבה ועמה בגולה לא היתה שמחה לפני המקום לכן אמר כשתהיה בנויה ועמה יהיו בטובה יהיה שמחה לפני המקום : ולא ישמע וכו' . כי לא יבוא עוד עליהם צרות :

וגלתי . מלשון גילה :

וגלתי, אני אגיל גילה חדשה ע''י ירושלים כי בה אראה אותותי ומופתי תמיד מחדש, וששתי בעמי, ע''י עמי אראה אותות השמחה לעיני רבים עמים כנ''ל. ולא ישמע עוד קול בכי וקול זעקה, הבכי הוא מה שבוכים על צרה שכבר באה ונהייתה, והצעקה הוא שצועקים לתשועה על שבר הממשמש ובא, הבכיה היא לרוב על מת ודומהו, והזעקה על דבר שיש הצלה ממנו וכמו שיבאר :

עול ימים . נער כמו עולל ( איכה ב ) עול ימים קטן בשנים : בן מאה שנה ימות . יהא בן עונשין להתחייב מיתה בעבירה שיש בה מיתה כך מפרש בב''ר : יקולל . בעבירה שהיא צריכה נדוי :

לא יהיה משם . לא יצא משם לקבר אדם שהוא קטן בשנים ואף הזקן קצת שלא השלים כל ימיו ולא ימות גם הוא כי אז יאריכו ימי האדם באריכות נפלא : כי הנער בן מאה שנה ימות . ר''ל אם ימות מי בן מאה שנים יאמרו עליו נער מת : והחוטא . הנחסר מן העולם כשיהיה בן מאה שנה לקללה תחשב כי עודו נער לפי מרבית חיי האנשים שיהיה אז וכפל ענין במ''ש :

עול ימים . קטן בימים והוא מלשון עולל וכן התשכח אשה עולה ( לעיל מט ) : לא ימלא . לא ישלים : והחוטא . ענין חסרון כמו משברים יתחטאו ( איוב מא ) :

לא יהיה, מפרש מ''ש שלא ישמע קול בכי על מת, כי בזמן הזה יצוייר שיבכו על מת קודם זמנו אבל אז לא ימצא עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו, כי בזמן הזה ימצא זקן אשר לא ימלא את ימיו, והוא מי שמת ע''י אפיסת ליחות השרשי וכח הטבעי, שזה נקרא זקן, ויהיה בזה''ז זקן קודם זמנו מי שחלשו כחותיו בהיותו בן חמשים, והוא לא מלא את ימיו כי בטבע האדם שאם ימות מסבת הזקנה יאריך ימים עד תשע מאות שנה כמו שהיה בדורות הראשונים, ונמצא זה שמת שלא מסבה אחרת רק מסבת הזקנה שהוא אפיסת כח השרשי וליחותיו, לא מלא את ימיו בערך הזקנה, כי איש כזה שלא פגעהו מקרה אחרת שימות ע''י חולי וסבה אחרת כי מת מתוך זקנה, היה יכול לחיות עד תשע מאות שנה. וכן נמצא בזמן הזה עול ימים אשר לא מלא את ימיו, והוא אם מת בעודו נער שזה ימצא מפני שתי סבות, אם מפני חולי וכדומה, או מפני חטא, שגם זה לא מלא את ימיו לפי ערכו, כי מת קודם זמנו, וגם אם חטא נענש קודם זמנו, אבל לעתיד לא ימצא לא עול ימים אשר לא ימלא את ימיו ולא זקן אשר לא ימלא את ימיו, כי גם הנער שימות בנערותו יהיה לכל הפחות בן מאה שנה וזה יען שהחוטא רק בן מאה שנה יקלל שלא יהיה בן עונשים קודם שיהיה בן מאה שנה וקודם לזמן הזה לא יענישוהו בדיני שמים :

וזקן. בטעם מפסיק וכן פרשתי :

ובנו בתים וישבו . לא ימותו טרם יכלה הבנין עד לא ישבו בה וכן ונטעו כרמים וכו' :

ובנו, אחר שלא ימותו לפני זמנם, הבונים בתים ישבו בם הם בעצמם, והנוטעים כרמים הם עצמם יאכלו פרים :

כימי העץ . ת''י עץ החיים :

ואחר ישב . על כי ימותו הם עד לא ישבו בה : כי כימי העץ . כימי משך זמן עמידת העץ המתקיים הרבה כאילן חרוב וכדומה כימי עץ הזה יהיה ימי עמי : ומעשה וכו' . כי יש מעשים שיעשה האדם והוא יזקין והם עדיין נראים חדשים כבנין והמכתב לכן אמר עמי בחירי יבלו מעשה ידיהם כי הם יראו בחורים וחזקים ומעשה ידיהם יזקינו וירקבו בימיהם :

יבלו . ענין זוקן כמו יבלו בטוב ימיהם ( שם כא ) :

לא יבנו ואחר ישב, היורש או זרים, וגם לא יטעו נטיעה ואחר יאכל, הגם שהנטיעה מתקיימת יותר מן הבנין, כי כימי העץ ימי עמי. יאריכו ימים כימי העץ, ולכן מעשה ידיהם יבלו בחירי, שאם יטע נטיעה לא ימות הנוטע ועוד העץ קיים עד שאחר יאכל פריו, כי ימיו יאריכו כימי העץ שנטע :

לא יגעו לריק . לא יהיה יגיעתם לריק ר''ל לא ימותו בניהם בחייהם : לבהלה . למות בחייהם להבהיל אותם וכפל הדבר במ''ש : כי זרע . כי זרעם המה זרע ברוכי ה' ולא ימותו בקוצר שנים : וצאצאיהם אתם . כל ימיהם יהיו צאצאיהם עמהם כי לא ימותו בחייהם וכפל הדבר במ''ש :

לא, מצד זה לא יגעו לריק ע''י שיטעו ואחר יאכל שזה יגיעה לריק, וכן לא ילדו לבהלה ע''י שימותו בניהם, ומפרש נגד לא יגעו לריק כי זרע ברוכי ה', עד שלכן יאריכו ימים ומעשה ידיהם יבלו, ונגד לא ילדו לבהלה אומר כי צאצאיהם יהיו אתם חיים וקיימים, (עד עתה פירש מ''ש לא ישמע קול בכי שהוא על המת קודם זמנו או על מיתת הבנים. עתה מתחיל לבאר מ''ש שלא ישמע קול צעקה לישועה) הטעם שלא יצעקו, כי.

זרע. הם הגדולים וצאצאיהם הקטנים כמ''ש למעלה (מד ג'. סא ט') :

והיה טרם יקראו . פעמים אענה להם למלאות שאלות לבבם עד לא יקראו להתפלל בפה פעמים כשעוד הם מדברים בתפלה אשמע אני לתת משאלותם : ( כר : ) ירעו כאחד . ולא יטרוף הזאב את הטלה כי אף החיות הטורפות לא יטרפו עוד כמ''ש וגר זאב וכו' ( לעיל יא ) : כבקר . כמו הבקר אוכל תבן כן יאכל האריה : ונחש עפר לחמו . הנה עפר יהיה מאכלו כתולדתו ונטבעו ולא יזיק למי : לא ירעו . לא יעשו רעה למי ולא ישחיתו את מי : בכל הר קדשי . הוא ארץ ישראל : אמר ה' . כן יאמר ה' :

אענה . ענין תשובה :

והיה טרם יקראו ואני אענה, ולא יצטרכו לזעוק כלל, ולא זאת כי גם עוד (טרם) הם מדברים את צרכיהם בינם לבין עצמם, ואני אשמע ואמלא חפץ לבבם, עד שלא אמתין על הקריאה כלל, זאת שנית כי לא ישמע קול צעקה יען שלא יהיה מזיק בעולם כלל כי אף החיות הטורפות לא יזיקו וכ''ש בני אדם, וז''ש.

יאכל תבן . ולא יצטרך להשחית בבהמה : ונחש . הרי עפר לחמו מצוי לו תדיר , ומדרש אגדה ואריה כבקר יאכל תבן לפי שמצינו שעשו נופל ביד בני יוסף שנאמר בית עשו לקש ובית יוסף להבה וגו' ( עובדיה א ) אבל ביד בני שאר השבטים שנמשלו לחיות לא מצינו לכך נאמר ואריה כבקר יאכל תבן אותם השבטים שנמשלו כאריה כגון יהודה ודן כיוסף שנמשל כשור יאכלו אותו שנמשל כתבן :

ירעו . מל' מרעה : לחמו . מאכל : ירעו . מלשון רעה :

זאב וטלה ירעו כאחד, ולא יזיקנו, וגם יתהפך טבע הדורסים עד שהארי תבן יאכל ולא יאכל בשר כלל, וגם הנחש ישאר עפר לחמו כמו שהיה ולא יזיק. ומפרש נגד זאב וארי שהם הרעו לצרכם עתה לא ירעו. נגד הנחש שהזיקה רק להשחית, אומר, ולא ישחיתו בכל הר קדשי :

ירעו, ישחיתו. בארתי למעלה (יא ט.) :