בית קודם הבא סימניה

ישעיהו-ישעיה פרק-טו

ישעיהו-ישעיה פרק-טו

{א}
מַשָּׂ֖א מוֹאָ֑ב כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד עָ֤ר מוֹאָב֙ נִדְמָ֔ה כִּ֗י בְּלֵ֛יל שֻׁדַּ֥ד קִיר־מוֹאָ֖ב נִדְמָֽה׃
משא מואב . נתנבא ישעיה שיבוא סנחרב על מואב ויגלם כמו שנאמר ( לקמן טז ) בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב : כי בליל שדד ער מואב נדמה . נדמה מואב כאילו ישן דומה ואין יכול להלחם ובליל אחר אשר שודד בו קיר מואב נדמה ת''י ואינון רדימין ער וקיר שתי מדינות מואב הם :
משא מואב . נבואה זו על מואב אשר בליל בעת השינה בא השודד ושדד את העיר ער העומדת במואב ונכרת עמה : קיר מואב . העיר קיר העומדת במואב גם היא נשדדה בליל ונכרת עמה :
שדד . ענין עושק ואבדון : נדמה . ענין שתיקה כמו וידם אהרן ( ויקרא י ) ויאמר כן על האבדון והכריתה על כי הוא מושתק מעתה ולא נשמע קולו וכן אוי לי כי נדמתי ( לעיל ו ) :
משא מואב, במשא הזה נושא משל ומליצה על מפלת מואב, ועל רפיון ידי גבוריה, כאילו אחר ששדדו ממנה שתי ערים גדולות ער וקיר העומדות בגבול מואב לא הרגישו עדיין, ואחר שכבשו מהם גם נבו ומידבא העומדות באמצע המדינה, אז הרגישו והתרגשו, אבל לא למלחמה רק לבכות, כנשים החלשות אשר לא יעצרו כח להלחם, רק אחר שכבר כבש מהם האויב חלק גדול במדינה והחריב חשבון ואלעלה צבי תפארת מואב, אז התעוררו גבוריו למלחמה, אבל אך לחנם, כי כבר הנחת גבורתם. כי בליל, בליל אשר שדד ער, עיר פרזי ממדינת מואב שעמדה אצל הספר. מואב נדמה, שתק לא התפעל מזה מאומה. גם בליל אשר שדד קיר, עיר בצורה ומוקפת חומה אשר בגבול מואב, גם עליה לא שת לבו, רק נדמה, אח''כ.
בליל. בלא ה''א מורה ליל המצויין, (לקמן כא יא). וכבר בארתי למעלה (א' כו) שעיר פרזי, וקריה מוקפת חומה בכל מקום, וכן ער מואב היה פרזי, וקיר מואב היה מוקף :

{ב}
עָלָ֨ה הַבַּ֧יִת וְדִיבֹ֛ן הַבָּמ֖וֹת לְבֶ֑כִי עַל־נְב֞וֹ וְעַ֤ל מֵֽידְבָא֙ מוֹאָ֣ב יְיֵלִ֔יל בְּכָל־רֹאשָׁ֣יו קָרְחָ֔ה כָּל־זָקָ֖ן גְּרוּעָֽה׃
עלה הבית ודיבון . עלה מואב הבית ואנשי דיבון על הבמות : לבכי . אלו בוכים בבית ואלו בוכים בראשי במותיהם :
עלה הבית . מואב עלה לבית העבודת כוכבים ואנשי דיבון עלו על הבמות לבכות שמה בחושבם שהעבודת כוכבים תרחם עליהם ותצילם : על נבו . על חורבן נבו ומידבא ייליל מואב : קרחה . כי ימרטו שערות ראשם וישאר קרח : גדועה . תלש השערות ונחסר מהם :
קרחה . ענין מריטת השער : גרועה . מלשון גרעון וחסרון :
עלה, מואב. הבית, על הבתים, ודיבון, עיר במואב (עלה) על הבמות בגובה, אבל לא למלחמה רק לבכי על נבו ועל מידבא, שנכבשו בתוך כך וזאת העיר לבבם לבכות עד שכל מואב ייליל, כי הרגישו בצרתם, ותחת שראוי לגבורי חיל לאמץ לבב המדינה, עלו הם לבכות כמתיאש, ולא לבד שבכו בצנעה, אבל גם בכל ראשיו קרחה, כמתאבל על שבר שאין לו רפואה כלל. וגם כל זקן גרועה הגם שהזקן היה נכבד אצלם יותר ולא מרטו שערותיו אם לא נגע היאוש במעמקי לבבם :

{ג}
בְּחוּצֹתָ֖יו חָ֣גְרוּ שָׂ֑ק עַ֣ל גַּגּוֹתֶ֧יהָ וּבִרְחֹבֹתֶ֛יהָ כֻּלֹּ֥ה יְיֵלִ֖יל יֹרֵ֥ד בַּבֶּֽכִי׃
ירד בבכי . גונח ונוהם בבכי כמו ( שופטים יא ) וירדתי על ההרי' וכן ( איכה ג ) זכר עניי ומרודי :
בחוצותיו . בפרסום חגרו שקים לאבל וצער כלה ייליל בכל מקום מהמקומות האלה ישמע קול יללה ונהימה בבכי :
יורד . ענין נהימה וגניחה כמו אריד בשיחי ( תהלים נה ) :
בחוצותיו, ולא תאמר שהיה האבל בחדרי משכיתם, כי גם בחוצותיו ששם אנשים עוברים ושבים חגרו שק וגם על גגותיה, שהם גלוים יותר על ידי שהם בגובה, ואף גם ברחבתיה שהרחוב הוא מקום השוק שרבים מתאספים שם תמיד בתמידות כי הם המיוחדים לרבת עם, גם שם כלו ייליל ולא נשמרו כלל להסתיר אבלם. והיתה היללה גדולה כ''כ עד שכ''א יורד ונשבר מרוב הבכי, ובכל זאת לא נבער בקרבם רשף קנאה כלל לצאת למלחמה :
בחוצתיו וברחובתיה. חוץ הוא אחורי הבתים. ורחוב מקום השוק סרטיא ופלטיא, מקום רחב ששם הרבים מתאספים, צאננו מאליפות וכו' בחוצותינו, אין פרץ וכו' ברחובותינו (תהלות קמד), הצאן נמצאים בהחוצות, והצוחה דרכה ברחובות, להכרית עולל מחוץ בחורים מרחובות (ירמיה ט' כ'), כי העולל לא ימצא ברחוב רק הבחורים. וכן תראה עוד (שם ה' ה' משלי ז' יב, ה' טז, עמום ה' טז) : הבמות. שם גובה, במתי ארץ. ירד, הוא בינוני מהקל מנחי פ''י, וא''א לחברו עם אריד בשיחי, שהוא הפעיל מנע''ו. ולדעתי, חבירו הוא וירדתי על ההרים (שופטים יא), וענינו השפלה ודכאון מרוב הצער, ומשתתף בזה, עם רוד ועם ירד, ודע כי העיר והמדינה תדבר עליה המליצה בלשון זכר ונקבה יחיד ורבים גם יחד, כנודע לבעלי הלשון :

{ד}
וַתִּזְעַ֤ק חֶשְׁבּוֹן֙ וְאֶלְעָלֵ֔ה עַד־יַ֖הַץ נִשְׁמַ֣ע קוֹלָ֑ם עַל־כֵּ֗ן חֲלֻצֵ֤י מוֹאָב֙ יָרִ֔יעוּ נַפְשׁ֖וֹ יָ֥רְעָה לּֽוֹ׃
על כן חלוצי מואב יריעו . על אשר מזוייני מואב יריעו לקראת המלחמה ונפשו של מואב ירעה לו מתרועעת כאבל על עצמו :
ותזעק השבון . עדת חשבון : קולם . קול זעקתם : על כן . בעבור זעקת העם גם חלוצי הצבא שבמואב יריעו גם המה תרועת הבכי והיללה ולא שתו לבם להלחם עוד . נפשו ירעה לו . נפשו של מואב ירעה תרועת שבר על עצמו :
חשבון ואלעלה . יהץ . שמות מקומות : חלוצי . מזוין בכלי קרב : יריעו . ירעה . מלשון תרועה :
ותזעק, רק אחר שגם חשבון ואלעלה התחילו לזעוק שגם אותן החריב האויב והן היו תפארת גאון מואב והדרה, וזעקתם גדלה כ''כ עד אשר עד יהץ נשמע קולם, כי נגע החורבן עד יהץ שאז כבר נכבשה עין הארץ. רק אז חלצי מואב יריעו למלחמה, אבל כבר לא היה תרועת מלחמה ותרועת נקמה וגבורה, רק נפשו ירעה לו, תרועת שבר שהריעו על נפשם כאילו לבם נבא להם שבר ואבדון :

{ה}
לִבִּי֙ לְמוֹאָ֣ב יִזְעָ֔ק בְּרִיחֶ֕הָ עַד־צֹ֖עַר עֶגְלַ֣ת שְׁלִשִׁיָּ֑ה כִּ֣י ׀ מַעֲלֵ֣ה הַלּוּחִ֗ית בִּבְכִי֙ יַֽעֲלֶה־בּ֔וֹ כִּ֚י דֶּ֣רֶךְ חוֹרֹנַ֔יִם זַעֲקַת־שֶׁ֖בֶר יְעֹעֵֽרוּ׃
לבי למואב יזעק . נביאי ישראל אינם כנביאי אומות העולם בלעם היה מבקש לעקור את ישראל על לא דבר ונביאי ישראל מתאוננים על פורענות הבאה על האומות : בריחיה עד צוער . על כל חזקה של מואב יזעק לבי עד צוער שהיא עגלה שלישיה עיקר חוזק שלהם כעגלה שהיא שלישית לבטן , ל''א שלישיה גברתנית ויונתן תירגם בריחיה כמו בורחיה הבורחים יברחו מהם להמלט עד צוער כמו שעשה לוט אביהם שברח לצוער : מעלה הלוחית . מקום מעלות הר ששמו מעלה הלוחית וכן מורד חורני' ( ירמי' מח ) יבכו הבורחי' דרך שם וכל המקומות האלה ממואב הם : יעערו . יצעקו ולשון ארמי הוא שת''י לא ידרוך הדורך הידד לא יעוערון בקלהון :
לבי למואב יזעק . הנביא מדבר כן על לשון העם שיאמר כל אחד ואחד לבי למואב יזעק ר''ל אזעק ממרירות לב ולא לפנים : בריחיה וכו' . ר''ל הנה מעולם היתה מואב מדינה חשובה כעגל השלישי לבטן המעולה ביותר ועתה ברחו מפני המלחמה ובאו הבורחים עד צוער וסרס המקרא : כי מעלה הלוחית . כי בעת יברחו דרך מעלה הר הלוחית הנה יעלה שם בבכי : דרך חורנים . בדרך חורנים יעירו זעקת שבר :
בריחה . מלשון הברחה וניסה : יעוערו . כמו יעורו ונכפלה פ''א הפעל :
לבי, במעמקי החזיון הזה, הלביש החוזה דבריו משל ומליצה, ימליץ כאילו לבבו הרואה אחרית דבר, הוא עצם חי עומד וקורא בקול לצבא מואב היוצאים למלחמה, ומזהיר אותם, אל תלכו להלחם כי לא תצליחו, רק זאת העצה, כי בריחיה, הבורחים של מואב והם עגלת שלישיה מעגל וחברת השלישים והגבורים של מואב יברחו עד צוער ולא ילחמו, כי עת ילחמו אני מודיעם כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו, הגבור אשר יפלט מן המלחמה וינצל, יען כי דרך חורנים, שהיה בבקעה לפני המעלה ושם היה שדה המערכה, שם זעקת שבר יעערו, כי יפלו לפני אויביהם, ולכן טוב יותר שיברחו לצוער ולא ילחמו כלל, כ''ז זעקת לב הנביא וקריאתו לגבורי מואב :
בריחיה. שם התואר מענין בריחה, ומבואר כי ניסה הוא בעת הצרה. ובריחה לפני הצרה : עגלת שלשיה. עגלת מענין ויבא המעגלה (ש''א יז כ'), ושאול שוכב במעגל (כו ה'), שהיא המחנה המוכנת למלחמה השוכנים בעיגול. ושלשיה הוא מענין ומבחר שלישיו (שמות טז ז') שהם השרים הנכבדים, ור''ל מעגל של שרי מואב, ומחנה של מבחר גבוריו : יעערו. מענין הערה בכפל הפ''א כמו יעירו :

{ו}
כִּֽי־מֵ֥י נִמְרִ֖ים מְשַׁמּ֣וֹת יִֽהְי֑וּ כִּֽי־יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ כָּ֣לָה דֶ֔שֶׁא יֶ֖רֶק לֹ֥א הָיָֽה׃
מי נמרים . נהר של אותו מקום : משמות יהיו . מדם חלל המתערב ונופל בהם : כי יבש חציר וגו' . כלומר גבוריהם ומלכיה' ושליטיהם ולפי ששבחה של ארץ מואב הוא מרעה הטוב שבה כמו ששנינו אלים ממואב לפיכך משל את פורענות בחורבן מרעה שלה :
מי נמרים . מי נהר נמרים יהיה שממה ר''ל יחרב מימיה : יבש חציר . לפי שכל שבח ארץ מואב במרעה שמן ודשן לכן אמר בחורבנה שיחרבו מימיהם ותכלה המרעה : ירק לא היה . כך תחרב כאלו לא היה שם ירק מעולם :
כי, הנה עושר של מואב ורכושו, היה ע''י המסחר שהיה ע''י חוף אניות שהיה לו על מי נמרים, שעל הנהר הזה הביאו אניותיהם מרכולת אל תוך המדינה, והוציאו סחורה ממנה לחוץ, והנה המסחר יהיה בשני דברים. {{{א}}} במה שמוכרים היתרת, שהם דברים שתוציא הארץ יותר על הצורך, אל שאר מדינות, {{{ב}}} במה שמביאים החסר דברים הבלתי נמצאים במדינה, מחוץ אל המדינה. עפ''ז ימליץ כי מי נמרים, הנהר הזה היה לשמה חרב ויבש ע''י רוב החום ועצירת הגשמים שהיה אז, עד שיבש חציר, וגם כלה הדשא שמתקיים יותר, ואף ירק שמתקיים יותר מכולם לא היה. (עיין באור המלות) :
יבש חציר כלה דשא ירק לא היה. חציר כולל מיני ירקות הצומחים מאליהם ורובם למאכל בהמה (מ''א יח ה', איוב מ' טו, תהלות קד יד), רק פעם אחד מזכירו למאכל אדם גרוע (במדבר יא), והוא גדל בלי מים ובמקום יבש (עיין לקמן ל''ה ז' מ''ד ד'), ובכ''ז מתיבש לפני כל העשבים (ע''ל כז מ' ו'). והדשא כולל התלבשות הארץ במיני עשבים שונים (רש''י בראשית א') ומתקיים יותר, וירק כולל כל הירקות למיניהם אשר לחלוחותם רב ונשארים ירוקים, (מ''א כא ב', משלי טו יז, איוב לט ח'), לכן אמר לא לבד חציר אף דשא ואף ירק נתיבשו מאין מים, גם הוסיף לא לבד שיבש אף גם כלה לגמרי, ואף גם לא היה, בטל עצמותו כאילו לא היה, ובזה נשמר סדר המליצה והדרגותיה בטוב טעם :

{ז}
עַל־כֵּ֖ן יִתְרָ֣ה עָשָׂ֑ה וּפְקֻדָּתָ֔ם עַ֛ל נַ֥חַל הָעֲרָבִ֖ים יִשָּׂאֽוּם׃
על כן יתרה עשה . על אשר יתרה עשה תבא עליו הפורענות הזה שהיו כפויי טובה שהרי בכמה מקומות עמד אברהם ללוט בצאתו מחרן ובלכתו למצרים ובזכותו שולח מתוך ההפכה ונלחם עליו עם אמרפל וחביריו והיה להם לגמול טובה לזרעו והם היו מונים אותם כשהגלה סנחרב לראובני ולגדי והיו ישראל בוכים ומתאוננים והיו אומרים להם על מה אתם מתאוננים והלא לבית אביכם אתם הולכים אברהם אביכם לא מעבר הנהר בא וזהו שנאמר ( צפניה ב' ) שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון ועוד שסייעו את סנחרב שלש שנים שצר על שומרון הוא שנא' ( לקמן טז ) בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כל כבוד מואב : ופקדתם . ת''י ותחומיהון דעל ימא מערבא יתנסיב והוא ל' מינוי כמו ( מדבר ד ) ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן כלומר ארצם שפקדתם עליה תלקח מהם : על נחל הערבים ישאום . יקחו האויבים אותם את הגבולין ועוד יש לפרש ופקדתם עליהם זו תהיה נחל הערבים ישאום , האויבים יגלו אותם אל ארץ בבל שהוא נחל ערבים שנא' ( תהלים קלז ) על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו :
על כן . בעבור כובד המלחמה : יתרה עשה . יתרון העושה ומרבית ההון שקבץ והממון הפקוד והגנוז אצלם את הכל ישאום על הנחל הגדלים שם ערבים להטמינם מעיני השודד תוך ענפי הערבים :
יתרה . מלשון יתרון הוא ענין רבוי : עשה . ענינו הקבוץ והאסיפה וכן וישראל עושה חיל ( במדבר כ''ד ) : ופקדתם . מלשון פקדון וגנוזה :
על כן, ע''י שחרב הנהר וחוף האניות ולא יכלו לסחור בו, לכן יתרה (אשר) עשה, הם דברים שגדלו במדינה יתר על הצריך שהיה דרכם להוליכם על האניות לחוץ. ופקדתם, דברים שהיו חסרים במדינה שהיו מוליכים אותם על האניות על מי נמרים לתוך המדינה, מעתה, על נחל הערבים ישאום, ילך המסחר הזה על נחל מצרים, כי מלך אשור שכבש אותם הוליכם דרך נהר מצרים, שדרך שם הולכים ממדינת מואב אל אשור, (או כיון על נחלי בבל אם מלך בבל היה המחריב), והיא מליצה הלציית, על ששבת המסחר שלהם, וכל רכושם הלך שבי דרך נחל הערבים לארץ אויביהם, כאילו ע''י יבושת הנהר שלהם הוסב המסחר אל נהר אחר :
יתרה עשה. אשר עשה, כמו בעבור זה עשה ה' לי, את הדרך ילכו בה : ופקדתם. מענין חסרון, ולא נפקד ממנו איש : נחל הערבים. הוא נחל מצרים, מלבוא חמת עד נחל הערבה (עמום ו' יד), פרש''י נחל מצרים, או נחלי בבל כפרש''י פה, ששם היו ערבים גדלים (תהלות קלז), שדרכם לגדל אצל הנחל, ערבי נחל, (ויקרא כג, איוב מ', לקמן מד) :

{ח}
כִּֽי־הִקִּ֥יפָה הַזְּעָקָ֖ה אֶת־גְּב֣וּל מוֹאָ֑ב עַד־אֶגְלַ֙יִם֙ יִלְלָתָ֔הּ וּבְאֵ֥ר אֵילִ֖ים יִלְלָתָֽהּ׃
אגלים . ובאר אלים . מקומות הם בגבול מואב : יללתה . של מואב . באר אלים . כמו ולבאר אלים :
כי הקיפה . בכל הגבול מסביב ישמע קול זעקם : עד אגלים יללתה . יללת מואב יהיה נשמע עד אגלים ועד באר אלים שעמדו בסוף גבול ארצם :
הקיפה . ענין סבוב :
כי הקיפה, אחר שצייר השממון שהיה בתוך המדינה, אומר כי גם את גבול מואב הקיפה הזעקה, כי גם ביצאם מארצם השיגם חרב אויב, וגם עד עגלים שהוא חוץ מגבול מואב, וגם (עד) באר אלים שרחוק יותר ממואב הקיפה יללתה, כי לא נחו מאויביהם גם אחר שברחו הלאה מגבולם. (ומצייר את הזעקה כעצם מופשט הצועק סביב סביב לארץ מואב, כי בכל סביבות גבולם קרם שוד ושבר) :

{ט}
כִּ֣י מֵ֤י דִימוֹן֙ מָ֣לְאוּ דָ֔ם כִּֽי־אָשִׁ֥ית עַל־דִּימ֖וֹן נוֹסָפ֑וֹת לִפְלֵיטַ֤ת מוֹאָב֙ אַרְיֵ֔ה וְלִשְׁאֵרִ֖ית אֲדָמָֽה׃
מי דימון . שם הנהר : מלאו דם . כשם הנהר : כי אשית על דימון נוספות . דם שמו ודם חללים אוסיף עליו למלאותו והוא ל' ספו שנה על שנה ( לקמן כט ) ספות הרוה ( דברי' כט ) וי''ת נוספות כנישת משיריין מחנות הנאספות יחד : לפליטת מואב אריה . פליטה שישאיר סנחרב יבא נבוכדנצר בעתו וישחיתה והוא נקרא אריה כענין שנאמר ( ירמיה ד ) עלה אריה מסובכו : ולשארית . ישראל : אדמה . אדמתכם :
מי דימון . שם נהר : מלאו דם . מדם הרוגים : כי אשית על דימון נוספות . שמו דימון מלשון דם ואוסיף עליו דם חללים והוא ענין מליצה לשון נופל על לשון . לפליטת מואב ארים . על הפליטים ממואב יבוא האריה וחיות הטורפות ולא ישאירו שארית : ולשארית אדמה . על הנשארי' באדמת מואב יבוא האריה וחיתו יער וכפל הדבר במ''ש לחוזק הענין :
אשית . אשים : לפליטת . ענין שארית :
כי, גם מי דימון שהיה רחוק יותר ממואב מלאו דם מהרוגי מואב. כי אשים על דימון נוספות, מחנות צוררים אשר יתאספו שם שנית להלחם עם הבורחים. לפליטת, ר''ל וגם ליתר הפליטה שימלטו מיד אויבים ויחבאו ביערות (אשית עליהם) אריה וחיות רעות שיכלו בהם, ולשארית (מואב אשית) אדמה, ולהשארית המעט שישארו נחבאים במדינה, אשית עליהם את האדמה בעצמה שאדמת מואב החרבה תמית את יושביה ברעב ובדבר, (ופסוק זה הוא דברי השם) :
נוספות. ת''י כנישת משרין, מחנות נוספות על הקודמות, וההבדל בין פליטה ושארית מבואר, פליטה ע''י בריחה, ושארית במקומו, ומלת אשית, וכן מלת מואב, מושך אחר, (אשית) אריה ולשארית (מואב אשית) אדמה :

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור