כי ירחם ה' את יעקב . לשמור להם הבטחת גאולתם מיד בבל : ובחר עוד בישראל . לעתיד יגאלם גאול' שלימה : ונספחו . ונוספו וכן ספחני נא ( שמואל א ב ) וכן מהסתפח בנחלת ה' ( שם כז ) :

כי ירחם ה' . חוזר למעלה לומר וזה יקרב עת רץ בבל כי ירחם וכו' ובחורבן בבל תהיה תשועה לישראל : ובחר . עוד כאומר ותקטן עוד זאת בעיני ה' כי עוד יבחר בכל ישראל בימי המשיח ותהיה גאולה שלמה ואת כולם יניח על אדמתם : ונלוה . יתחברו גרים עליהם ונספחו וכו כפל הדבר במ''ש :

והניחם . תרגומו וישרינון : ונלוה . ענין חבור כמו לוית חן ( משלי א ) . ונספחו ענין אסיפה וקבוץ כמו תחת חרול יסופחו ( איוב ל ) :

כי ירחם, הנה גאולת ישראל תלויה באחד משני דברים, או מצד רחמי ה', או מצד מעשיהם הטובים, כי אם יהיו זכאים בעת הגאולה אז אין צריכים לרחמים וחמלה, רק כמו שבחר ה' בהם מקדם להיות לו ממלכת כהנים וגוי קדוש כן ישוב יבחר בם, אבל אם לא יהיו זכאים, ולא יהיו מובחרים שיבחר ה' בהם מצד הבחירה, (שגדר הבחירה הוא בעת שחלק הנבחר הוא המעולה והנאות אצל הבוחר), אז עכ''פ יפדם מצד הרחמים והחמלה שירחם על ענים ושעבודם ויחוש פן יאבדו בעכו''ם. וידוע כי שם יעקב יאמר על ההמונים והפחותים ובשם ישראל יקראו בעת היותם במדרגה מעולה ונשאה. עז''א הגאולה תהיה או מצד כי ירחם ה' את יעקב, על ההמונים שאין ראוים מצד מעשיהם, או מצד כי יבחר עוד בישראל שהם המעולים. והניחם על אדמתם, יתן להם שם מנוחה מכל אויב ומציק, ובהכרח לבטל מלכות כשדים תחלה. ונלוה הגר עליהם, מצד שלותם והצלחתם. ונספחו, יהיו טפלים אל בית יעקב :

יעקב, ישראל. בארתי הבדלם למעלה (י' כ') : ונלוה, ונספחו. הנלוה והנספח שניהם טפלים, כי זה ההבדל בין לוה וחבר, רק הנספח, הוא שטפילתו בדבר נוסף ומום בעיקר, ואמרו קשים גרים כספחת :

והתנחלום . יהיו ננחלים מהם וכן והתנחלתם אותם ( ויקרא כה ) : ורדו . לשון רדוי ונגישה כמו לא תרדה בו ( שם ) :

ולקחום . העמים יקחו את ישראל והביאום אל מקומם : והתנחלום . בית ישראל ינחלו מהם בהיותם על אדמתם להיות להם לעבדים ולשפחות : והיו שובים . הם ישבו את האומות אשר שבו אותם מאז : ורדו . ימשלו באותם שנגשו אותם לעבודה :

והתנחלום . כמו ונחלום : שובים . מלשון שבי : ורדו . ענין ממשלה כמו וירד מיעקב ( במדבר כד ) :

ולקחום, ר''ל תחלה יקבלו גרים שיתגיירו בעת שלא יהיו בשלוה גמורה, אבל אח''כ יקחו עכו''ם אותם ויביאו אותם אל מקומם ולא יתקבלו עוד לגרים רק יתנחלו (אחר שכבר יהיו על אדמת ה') , לעבדים ולשפחות. והיו שבים, ישלמו אל העכו''ם שהרעו להם מדה כנגד מדה, את שוביהם ישבו גם המה, ומי שהוסיף להרע להם ונגש אותם בעבודת פרך, כן גם המה ירדו בם בעבודה קשה. (והנה מסדר הכתובים מבואר שנבא זאת על גאולת בבל, ובאמת לא נתקיימו אז היעודים האלה. אמנם תנוח דעתך בזה עם מ''ש בתחלת קאפיטול י''א, שזמן הגאולה העתידה כבר התחילה מימי חזקיה ותלויה ועומדת, על עת יזכו, ואם היו זוכים היו היעודים האלה מתקיימים בצאתם מבבל, ואחר שלא זכו נתאחר הדבר עד יבא חזון למועד ויפח לקץ וכמ''ש חז''ל ברכות ד') :

ורדו בנגשיהם. הנוגש והרודה לוחץ על מס או עבודה, רק עם מושג הרדיה מקושר מושג הממשלה הקשה הלוחצת :

ביום הניח ה' לך . לישראל הכתוב מדבר : מעצבך ומרגזך . שעצבך והרגיזך מלך בבל ובראותך מפלתו יניח לך כי תצא חפשי :

והיה ביום . חוזר הוא על מפלת בבל : הניח ה' . שיתן לך מנוחה ממה שהיית עד הנה בעצב וברוגז ומן העבודה ויהיה לך מנוחה מן העבודה הקשה אשר מלך בבל עבד בך :

ומרגזך . ענין תנועת החרדה כמו ותחתי ארגז ( חבקוק ג ) :

והיה ביום הניח, שהוא אחר מפלת בבל (ועי' באור המלות) :

מעצבך ומרגזך ומן העבדה. העוצב והרוגז, התפעלות נפשיים, העוצב הוא לרוב על דבר החסר לה והנאבד ממנה, והרוגז על רעה או דבר זר מתחדש עליה עתה, ושניהם יוציאו את הנפש ממעמד המנוחה אל התנועה והטלטול הפנימי. והעבודה תוציא את הגוף ממעמד מנוחתו, ויצוייר שהנפש והגוף, הא' במעמד המנוחה, והשני במעמד הטלטול, לכן אמר פה ביום שיניח ה' את גופך מטלטול העבודה, ואת נפשך משני הטלטולים, העוצב על הטוב שחסר לה, והרוגז על הרעה הרוגשת אותה כל עת :

מדהבה . לשון מרבית גאוה ומשא כבד , ורבותינו דרשו האומרים מדוד והבא :

ונשאת . תרים קול לדבר המשל הזה וכו' : שבת נוגש . נתבטל הנוגש לעבוד עבודה : שבתה . נתבטלה המדה המוזהבת רצה לומר העשירות בעלת מרבית הזהב :

שבת . ענין בטול כמו רהב הם שבת ( לקמן ל ) : מדהבה . תרגום של זהב הוא דהבא וכן נאמר בים אנת ראשה די דהבא ( דניאל ב ) :

איך, מצייר ששואלים איך ומה היה הדבר שפתאום נשבת הנוגש על המסים, ואיך פתאום נבטלה מדהבה, המלכות שנקראת מלכות הזהב, משיב לא נהיה זה במקרה, כי :

מדהבה. כמו מזהבה, זהב, דהב בלשון כשדי, ונבוכדנצר נקרא אז מלכות הזהב, כי כן פתרו דניאל אנת הוא רישא די דהבא :

שבר ה' מטה רשעים . שהיה מכה עמים בעברה :

מטה רשעים . רצה לומר העם שהיו מכים באומות כמטה הזה : שבט וכו' . כפל הדבר במ''ש :

שבר ה', שברו בהשגחה. מטה רשעים, הם הנוגשים והשוטרים הלוחצים את העם, ושבט מושלים הוא המושל בעצמו. ומבאר נגד מטה רשעים :

מטה, שבט. בארתי למעלה (י' ה'), שבט הוא המושל, ומטה הוא הנוגש על ידו :

מורדף בלי חשך . מורדף כל גוי וגוי על ידו בלי חשך עצמו מרדוף ומדלוק אחר כל אומה ואומה :

בעברה . בחרון אף : מכת בלתי סרה . הכה מכה מתמדת שלא תסור מן המוכה : רודה באף גוים וכו' . ר''ל על כי הוא , משל על העובדי כוכבים באף ובחימה שפוכה לכן היה הוא מורדף מבלי מניעה כי היה מורדף עד לכלה :

רודה . ענין ממשלה : חשך . ענין מניעה כמו ולא חשכת ( בראשית כב ) :

מכה, שהיה מכה עמים בעברה (שם עברה מורה שכעס על לא דבר). מכת בלתי סרה, שהיתה המכה בלא סרה וחטא, שהגם שהעם לא חטאו היה מכה אותם. ונגד שבט מושלים אומר שהשבט הזה היה רודה בגוים באף, ובקצף, הגם שהמורדף בלי חשך א''ע, ר''ל שהגם שהגוי שנרדף מפניו לא חשך את עצמו מן הרודף. והיה מוכן אליו לעשות לו כרצונו, מ''מ רדה אותם באף כאילו מרדו בו ופרקו עולו. ועתה נחה שקטה כל הארץ :

בעברה, באף. בארתי הבדלם (יג ט'), עברה מצייר קצף חנם, שע''י שהוא באף על חוטא, יתעבר על הכלל, ומצייר שהוא באף על גוים, ועי''כ מכה עמים קטנים שלא חטאו, כמ''ש בלתי סרה. וסרה, כמו תוסיפו סרה, החטא נקרא סרה, ובלתי סרה בלא עון. וכ''כ למעלה (א' ד'), שבגוי אחד יצויר כמה עמים, לכן מצייר הרדיה ותפישת ממשלה, על גוים גדולים, וההכאה והיסור בחנם, לעמים פרטיים, כדרך מושל אכזר, ומורדף שם להנרדף, ר''ל רודה באף הגם שלא חשך המורדף ואין מקום לאף :

פצחו רנה . זאת הרנה פצחו נחה שקטה כל הארץ :

נחה . הנה עתה במפלתו שקטה הארץ ואנשים פצחו רנה :

נחה שקטה . פתרון א' להם וכפל המלה בשמות נרדפים כמו אדמת עפר ( דניאל יב ) והדומים : פצחו . ענין פתחון פה והרמת קול שמחה וכן פצחי רנה וצהלי ( לקמן נד ) :

נחה, מצייר כי כל הארץ למעלה כבר נחה שקטה, וכבר שכחה כל אשר עבר עליה מהמרגיז הזה, עד שפצחו רנה. והשמחה נתפשטה כ''כ עד כי :

נחה שקטה. שקט הוא יותר ממנוחה, כמ''ש לא שקטתי (ואף גם) לא נחתי (איוב ג'), ופה מוסיף נחה גם שקטה לגמרי, גם פצחו רנה, כי התהפכה מהתפעליות היגון והרוגז אל השמחה :

גם ברושים שמחו . אף שלטונין חדיאו שמחו על מפלתך :

גם ברושים וכו' . הוא משל על השרים והשלטונים : מאז . יאמרו בשמחתם הנה מאז שמת נ''נ לא יעלה עוד הכורת עלינו ולפי שהמשיל אותם לברושים וארזים אמר לשון הנופל בהם :

גם ברושים וארזים, שמחו לך על מותך, כי מעתה לא יעלה כורת עליהם, כמו עד עתה שהיה כורת יערות לעשות סוללה ודיק, ור''ל על כדור הארץ למעלה יש שמחה כללית עתה שלוה ושקט, אבל לעומת זה התחדש עתה רוגז במקום אחר, כי :

לקראת באך . כשתרד לגיהנם ומה היא הרגזה לעורר לקראתם : רפאים . ענקים השוכבים שם : כל עתודי ארץ . כל מלכי העכו''ם השרים והשרות הכתוב מושלם לפרים ולפרות ולעתודי' כמו ( תהלים כב ) כי סבבוני פרים וכמו ( עמוס ד ) פרות הבשן אשר בשומרון וכאן מושלם לעתודים : הקים . השליך : מכסאותם . שבגיהנם כל מלכי גוים :

שאול מתחת . בני שאול אשר מתחת לארץ חרדו לקראת בואך שמה והוא ענין מליצה והפלגה כאלו יפחדו ממנו גם שמה : עורר לך . השאול הקיץ בעבורך את המתים מן העתודים הם השרים המנהיגים את העם כעתודים ההולכים בראש העדר הקים השאול . הקים . כל המלכים מכסאותם לצאת לקראתך וענין מליצה הוא :

שאול . גיהנם : רגזה . ענין תנועת החרדה : עורר . מלשון התעוררות והיקיצה . רפאים . כן נקראים המתים כי נרפו ונחלשו על ידי המיתה :

שאול מתחת רגזה לך, שהתרגזה השאול בשמעו כי תבא לשם בחשבו כי באת לשם להשמיד גוים ולאבד ממלכות : לקראת בואך, בעת ישמע מבואך כי אח''כ יראו שאתה פגר מובס. עורר. וכבר יחל השאול לעורר מתרדמתם את הרפאים והענקים וכל העתודים שהם השרים הישנים שם שנת עולם, כאילו יעורר אותם שילכו ויתחברו אל מחנותיך להלחם מלחמתך, וכבר הקים כל מלכי גוים, הנמצאים בשאול מכסאותם, כאילו כולם מתחילים לעזוב את כסא מלכותם אשר בשאול, מיראתם מפניך, אבל כ''ז יהיה לקראת בואך טרם תבא, אבל עת שתבא אל בני השאול ויראוך, אז :

רגז. ענין תנועה. המרגיז ארץ ממקומה : עורר. מקור לעורר : רפאים, הם הענקים :

נם אתה חלית כמונו . תמיהים אנו איך באת עליך רעה שגם אתה נחלית להיות כמונו למות :

כולם יענו . כולם ירימו קול ויאמרו עליך גם עתה עם רוב ממשלתך הנה נעשית חולה במכאובי המיתה ויסורי גיהנם כמונו :

יענו . ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וכו' קול רם ( דברים כז ) : חלית . מלשון חולה : נמשלת . עניון דמיון והשיאה :

כלם יענו, אחר שאנו רואים כי חלית כמונו, וגם בך שלט חולי והפסד ההרכבה כעל כל מורכב מבשר ודם, א''כ הלא אלינו נמשלת, אנוש אנוש כמונו, וכמונו גם אתה :

המית נבליך . נבלים וכנורות שהיו מזמרים לפניך ויש לפתור המית נבליך המית בני נבל עושי נבלה שבחיילותיך ומדומה אני שבמסורה הגדולה חיבר את זה ואת זמרת נבלים ( שם ה ) באלף בית של ב' לשונות :

הורד . מה שהיית מתגאה עודך חי הנה הורד הגאוה אל השאול כי הנך כאחד העם : המית נבליך . קול המית נבלים וכלי נגון שהיה נשמע בביתך הנה גם היא ירדה שאולה כי פסקו אותן השמחות : תחתיך . הרמה היה לך למצע והתולעה למכסה ממעל :

הורד . מלשון ירידה : המית . מלשון המיה ושאון : נבליך . שם כלי זמר נבל : יצע . מלשון מצע המשכב :

הורד שאול גאונך, וגם הורד שאול המית נבליך, כי יתר המלכים הגם שגאונם ירד קבר, מ''מ עדן זוכרים את מעשיהם לדור אחרון בשירי האומה אשר שוררו עליו אנשים ופורטים את גבורותיו עפ''י הנבל, ואתה גם נבליך דממו לא יזכירו מעשיך עוד, רק תחתיך יוצע רמה :

רמה. תולעה. טרם שפורש נקרא רמה, ואחר שרוחש ממקומו נקרא תולעה, וירם תולעים, אנוש רמה ובן אדם תולעה (איוב כה). אנוש הקטן ממשיל כרמה. ובן אדם, שמציין הולד אדם מאדם, מציין עם תולעה הפורשת מרמתה, וכן פה הרמה שוכבת למצע, והתולעה רוחשת ומכסה למעלה :

הילל בן שחר . כוכב הנוגה המאיר אור ככוכב הבוקר זו הקינה על שרה של בבל נאמר' שיפול משמים : נגדעת לארץ . אתה נבוכדנצר שהיית חולש על גוים מטיל גורל עליהם על המלכים מי מהם ישרתך ביום פלוני ומי ביום פלוני ורבותינו דרשוהו שהיה מטיל גורל על המלכים וכו' :

משמים . ר''ל מרום המעלה והממשלה : הילל בן שחר . אתה נ''נ אשר היית דומה לכוכב הבוקר המאיר ביותר : נגדעת . נכרתה לנפול בארץ אתה המטיל גורלות על האומות על מי ילך להלחם כמ''ש כי עמד מלך בבל וכו' לקסם קסם וכו' ( יחזקאל כא ) :

הילל . ענין הארה ונוגה כמו בהלו נרו ( איוב כט ) ויקרא כן כוכב השחר על כי הוא המאיר ביותר : נגדעת . ענין כריתה כמו שקמים גודעו ( לעיל ט ) . חולש . ענין גורל ובדרז''ל ומטילין חלשים על הקדשים בי''ט ( שבת קמח ) :

איך, ידוע שעמי קדם היו מיחסים הצלחת המלכות אל הכוכבים, ואמרו כי כוכב ההצלחה שלו בשמים מאיר עליו ומגיה אור. ועפ''ז מדמה כוכבו לאור בן השחר, ר''ל אור המתחיל לזרוח על האופק מצד מזרח, שהכוכב אשר הוא במעמד העליה והזריחה אין דרכו לשקוע רק לעלות, ואיך נפלת לאחור משמים ארץ. ובנמשל כי היית בתכלית ההצלחה והעליה, ואיך נפלת נפילה פתאומית. נגדעת לארץ חולש, מצייר כי הכוכב הזה בנפלו נפל על גוים רבים, והתפוצץ לשברים בין הגוים, עד שנתחלק אורו בארץ לחבלים רבים בין גוים שונים, אבל לא נפלת בהאור הגדול שהיה לך מקדם, רק חולש וחסר כח, כאילו האור החלש והכהה שנפל עתה נפל על גוים, והם חלקוהו ביניהם בקו, שזה משל על שנתחלק מלכותו ואורו לגוים רבים ומלכיות שונות, אבל לא בגבורה והוד והדר כמקדם, רק בחולש ורפיון, כענין שנאמר בכיוצא בו (דניאל י''א), וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים ולא כמשלו אשר משל :

חולש. מענין חולשה וגבר ימות ויחלש : הילל בן שחר. ר''ל התנוצצות השחר והארתו, כמו בן חיל בן מות :

ממעל לכוכבי אל . ישראל : בהר מועד . הר שהכל מתועדי' שם הוא הר ציון . בירכתי צפון . בעזרה מקום שנבחר בו ירך הצפוני כענין שנא' ( ויקר' א ) על ירך המזבח צפונה :

השמים אעלה . רצה לומר אעלה במעלה רמה למשול על כולם עד ימי עולם : ממעל וכו' . כפל הדבר במ''ש : בהר מועד . הוא הר ציון כי שם היו נועדים כל ישראל והשכינה עמהם : ירכתי צפון . היא ציון שעמדה בצד צפון ירושלים וכפל הדבר במ''ש :

מועד . מלשון ועד ואסיפה כמו הנה המלכים נועדו ( תהלים מח ) : בירכתי . ענינו צד ועבר וכן ירך המזבח ( ויקרא א ) :

ואתה אמרת בלבבך, העמים בימי קדם עובדי האלילים, חלקו את אליליהם לשלש מחלקות, תחתים שנים ושלישים, {{{א}}} הכוכבים המושלים למעלה וישימו משטרם בכח אלהות, {{{ב}}} בני אלים השוכנים בארץ על הרים הגבוהים הנועדים להם, {{{ג}}} אלים אמצעיים השוכנים באויר. ואחר שהיו מיחסים אל מלכיהם כח אלהות, היו מיחדים לו כוכב בשמים המושל ממשל רב בין בני עליון כמו שהמלך מושל למטה, ואת המלך הושיבו בין בני אלים התחתונים יושבי הר מועד, ומהבילים עליו כי ביכלתו לעלות על במתי עב אל בני אלים האמצעים ומשם יפרד להיות כוכב בשמים, (כידוע בהמיטאלאגיע הנמצאת בידינו שארית מלמודי ההבלים וההזיות אשר הולידו ימי קדם). וז''ש נגד כוכבו בשמים שהיה מתפאר שיעלה בשמים להרים כסאו על כל כוכבי אל, ולמשול עליהם ממשל רב, ונגד המלך עצמו למטה שהתפאר שישב בקביעות בהר מועד הנמצא בירכתי צפון, אשר שם ישבו בני אלים, החיים חיי האושר והאלהות ועם אדם לא ינוגעו, וגם התפאר כי מן ההר ההוא יתנשא אל בני אלים השוכנים בין הארץ והשמים, כי :

הר מועד. כמו אהל מועד, המיועד לשכינתו הגדולה :

אעלה על במתי עב . איני כדאי לדור עם בני אדם אעשה לי עב קטנה באויר ואשב בה יונתן תרגם אסק עלוי כל עמא :

על במתי עב . על גבהי העב : אדמה לעליון . להיות כמוהו לשבת מופרד מבני אדם והוא ענין מליצה על מרבית הגאוה שהיה לו :

במתי . גבהי וכן על במותימו תדרוך ( דברים לג ) : עב . ענן : אדמה . מלשון דמיון :

אעלה על במתי עב. אל אלים האמצעים, ובזה יהיה לו דימוי בצד מה אל האל העליון שהוא הכוכב אשר בשמים :

אך . כלפי שאמר אעלה על במתי עב אמר לא כן יהיה אך תורד לשאול ולתחתית הבור :

ירכתי . ענינו סוף ותחתית וכן וירכתו על צדון ( בראשית מט ) :

אך, אמנם לעומת שחשבת, {{{א}}} לעלות מן השפל עד השמים, {{{ב}}} להתפשט בממשלתך על כל כוכבי אל שהוא נמשל אל תפיסת מלכות וממשלה על כל העולם, יהיה בשניהם בהפך, כי נגד העליה לשמים אל שאול תורד, ונגד התפשטות המשרה לקצוי ארץ, הנה רשותך יהיה מוגבל ומצומצם רק בירכתי בור, שם יהיה מקומך לא אף אמה אחת משם והלאה :

ישגיחו . יביטו דרך חורין וחרכין אבוט''ר בלע''ז : יתבוננו . פורופנשי''ר בלע''ז :

רואיך . הרואים אותך בשאול יביטו אליך ויתבוננו להסתכל אליך בכונת הלב ויאמרו היתכן שזהו האיש אשר היה מרגיז הארץ בחייו :

ישגיחו . ענין הבטה בכונת הלב : יתבוננו . ענין הסתכלות בעיון רב כמו ואתבונן אליו בבוקר ( מ''א ג ) : מרגיז . ענין תנועת הרעדה :

ראיך, גם אותם שרגילים לראותך, עתה אליך ישגיחו בהשגחה הרבה ואליך יתבוננו, כי יסתפקו בך אם אתה הוא, כי ישאלו לעצמם וכי אפשר כי זה הוא האיש אשר הרגיז כל כדור הארץ ממקומו בתנועה אחת, וע''י התנועה החזקה הזאת הרעיש ממלכות הגרים על הארץ והפכם ע''י הרעש, עד כי :

ישגיחו. שגח הוא הצצה יתירה, משגיח מן החלונות, ואחריו ההתבוננות להכיר את הדבר :

לא פתח ביתה . לא פתח להם בית אסוריהם להוציאם כל ימי חייהם לפוטר' ללכת לביתם כל תיבה שצריכ' למ''ד בתחלתה הטיל לה ה''א בסופה :

שם תבל . מקום המיושב שם לשממה כמדבר : ועריו . אף ערי עצמו הרס בעברתו . לא פתח ביתה . לא התיר אסיריו ללכת לביתם :

תבל . כן נקרא מקום הישוב : ביתה . הה''א בסופה במקום למ''ד בתחלתה :

שם תבל, המיושב שמם כמדבר, וגם עריו של עצמו הרס, בעברתו הרס כמה ערים גם מארץ כשדים אשר לא שמעו לפקודתו, אסיריו לא פתח מן האזיקים גם בעת שהיו ביתה, בבית הסהר כלואים שם, אשר אין חשש שיברחו מ''מ לא פתח אסירי ידיהם, ואיך נהפך עתה אחר מיתתו מן כל המלכים, כי.

איש בביתו . בקברו וכן ת''י בבית עלמיה :

איש בביתו . כל אחד שכב בכבוד בקברו :

כל מלכי גוים, התכבדו במיתתם בשני ענינים, {{{א}}} באיכות הקבורה, כי שכבו בכבוד, שהשכיבו אותם אל קבריהם בכבוד גדול כחק המלכים, {{{ב}}} במקום הקבורה כי שכבו איש בביתו, בקברות המלכים אשר הכינו להם בחיים בהיכליהם :

כנצר נתעב . כיונק אילן הנתעב בעיני בעליו שחופר ומשרש ומוציאו כך הושלכת מקברך , אמרו חכמים כשנעשה בהמה וחיה ז' שנים המליכו עם הארץ את אויל מרודך וכשחזר למלכותו נטלו וחבשו בבית האסורין עד יום מותו כשמת הוציאו אויל מרודך מבית הסוהר להמליכו ולא קבל עליו אמר אם ישוב למלכותו יהרגני אמרו לו מת ונקבר ולא האמין עד שהוציאוהו מקברו : לבוש הרוגים מטועני חרב . בלבוש מלוכלך כמו לבוש הרוגים : מטועני חרב . מדוקרי רמחים מדוקר בלשון ערבי מוטען : יורדי אל אבני בור . אל עמקי בור מקום שהאבנים צוללים שם ירדת : כפגר מובס . ת''י מדשדש כמו נבוס קמינו ( תלים מד ) ועל הרי אבוסנו ( כאן כ''ה ) מתבוססת בדמיך ( יחזקאל טו ) , הנדוש כטיט חוצות :

ואתה . אבל אתה נשלכת מקברך כמו שעוקרין ענף המחוטב לזרקו להלן כי ארז''ל בשעה שנטרד נ''נ לשבעה שנים עם החיות המליכו עם הארץ את אויל מרודך בנו וכשחזר למלכותו נטלו וחבשו בבית האסורים עד יום מותו כשמת הוציאו את אויל מרודך להמליכו ולא קבל אמר אם ישוב למלכותו יהרגני ולא האמין שמת עד שהוציאוהו מקברו : לבוש הרוגים . בלבוש מלוכלך כמו לבוש הרוגים מדוקרי חרב מרוב הלכלוך . יורדי אל אבני בור . ר''ל אשר מרוב הלכלוך יורדים במלבושים כאלה בעמקי הבור כגוף הפגר הנרמס כי לגודל המאוס לא יפשטו המלבושים מעליהם ואמר שבמלבוש כזה יגררו פגר נ''נ ללעג ולקלס :

כנצר . כענף וכן ונצר משרשיו יפרה ( לעיל יא ) : מטעני חרב . מדוקרי חרב והוא לשון ערבי : אבני בור . עומק הבור מקום שהאבנים צוללים ויורדים : כפגר . כן נקרא גוף ההרוג וכן רב הפגר ( עמוס ח ) : מובס . נרמס ונדרס כמו יבוס צרינו ( תהלים ס ) :

ואתה, נהפכת בשני דברים אלה לבוז ולקלון, {{{א}}} כי קברך דמה כנצר נתעב מקום שישליכו שם פגרי הבהמות, {{{ב}}} כי גם שם לא הניחו אותך לשכב, כי מן קברך זה הדומה כנצר נתעב השלכת לחוץ, בבזיון גדול, והלבישוך אז בלבוש הרוגים שנהרגו בידי טועני ונושאי חרב, שציירו על לבושך הרוגים מדוקרים בחרב, להזכיר רוב הרצח שרצחת. (וספרו חז''ל כי אחר מותו גררוהו מקברו והסחיבוהו בחוצות בבל בבזיון). מוסיף לאמר, למה הדמיון הזה שדמיתי כי לא דמה כבודך במותך לכבוד המלכים במיתתם, הלא גם יורדי אל אבני בור, הפגרים שמשליכים אותם ערומים בלא תכריכין על אבני הבור, כפגר המובס ונרמס, שאין מתטפלים בו להלבישו תכריכין, גם עם יורדי בור האלה.

כנצר. נצר נקרא מקום שמשליכים שם פגרי הבהמות, ומגביל אל קבר של בני אדם, היושבים בקברים ובנצורים ילינו (לקמן ם''ה), ופה הוא מתאר את הקבר שדומה כנצר של פגרי בהמות, לא כקבר בני אדם : מטעני חרב. מנושאי חרבות כמו טענו את בעירכם (בראשית מה), הנהרגים מיד נושאי חרבות :

לא תחד אתס בקבורה . לא תשוה לשאר מלכים לנוח בקברך : כי ארצך שחת . ברוב עבודה ועמך הרגת חנם כמו שמפורש בדניאל ואמר להובד' לכל חכימי בבל לכך שנאוך ונהגו בך בזיון להשליכך מקברך : לא יקרא לעולם זרע מרעים . ואף בניך ילקו בעוניך ולא יתקיימו אחריך ימים רבים כי יתחברו עליהם שונאיך וישחיתום ויאמרו זה לזה :

לא תחד . לא תהיה כאחד להיות שוה למלכי העכו''ם בדבר הקבורה לנוח בכבוד : כי ארצך שחת . ולזה פחד מאד עד שהוציאוהו מקברו : עמך הרגת . כמ''ש ואמר להובדא לכל חכימי בבל ( דניאל ב ) : לא יקרא וכו' . בניו שהם זרע מרעים לא יקרא לזמן רב לומר אלו מזרע נ''נ כי במהרה יכרת זרעו :

תחד . מלשון חד ואחד :

לא תחד אתם בקבורה, גם אתה אינך ראוי להאחד ולהיות דומה בקבורה, כי אינך ראוי להקבר כלל, רק ליתן בשרך לכלבים. כי ארצך שחת, ומי יכבדך אחרי מותך אם שחת גם ארצך והרגת גם עמך, ולכן ראוי שלא לבד שישפכו כולם חמתם עליך אחרי מותך, כי גם ראוי שלא יקרא לעולם זרע מרעים, שגם זרעו לא יקראו על כסא המשרה לעולם. כדברו זאת יתרגש המליץ, מוסיף אמרים, ולמה חרצת רק שלא יקראו למלוכה הלא מהראוי הוא, כי.

הכינו לבניו מטבח . לבל יקומו וירשו ארץ , ותמלא הארץ שונאים ומציקים וכן תירגם יונתן בעלי דבבין כמו ( שמואל א' כח ) ויהי ערך , ועוד יש לפתור ומלאו פני תבל ערים כלפי שאמרנו למעלה שם תבל כמדבר ועריו הרס חזר ואמר וכלה זרעו ויחזרו יושבי הערים למקומן ומלאו פני תבל עיירות :

הכינו . האומות יאמרו זל''ז הכינו מטבח לבני נ''נ : בל יקומו . לרשת הארץ . ומלאו . ואז כשיוכרת זרעו ימלאו פני תבל ערים ולפי שאמר למעלה ועריו הרס לכן אמר שמעתה ימלאו ערים :

מטבח . מקום טבחה :

הכינו לבניו מטבח, בל יותר מהם איש, כי זאת להם מצד שני ענינים, {{{א}}} מגיע להם זה בעון אבותם העבר, שהחריבו תבל, {{{ב}}} לשמור הנזק בעתיד בל יקומו ויתגברו בשום פעם וירשו ארץ, כי הם יטענו טענת ירושה על כל הארץ מצד אבותיהם שמלכו בכפה, לכן הכינו להם מטבח, למען ימלא פני תבל ערים מיושבות, שזה לא יהיה אם הם ירשו ארץ כי אז יחריבוהו. משיב ה' אל דברי המליץ לאמר.

ושאר . שארית : נין . בן מושל במלכות אביו : ונכד . בן הבן . נין זה בלשצר ונכד זו ושתי :

וקמתי . אקים להפרע מהם : שם ושאר וכו' . לא ישאר מה משלו להיות שמו נזכר עליו ולא ישאר מי משאר בשרו ולא בן ולא בן הבן :

ושאר . ענינו קרוב כמו שאר בשרו ( ויקרא יח ) : ונין . הוא בן : ונכד . הוא בן הבן וכן אם תשקר לי ולניני ולנכדי ( בראשית כא ) :

וקמתי, ה' אומר אני בעצמי אקום עליהם, ולא לבד שאכרית בית נבוכדנצר, כי גם והכרתי לבבל שם ושאר שאכרית המלוכה מבבל בכללה, ולא לבד המלוכה, כי גם.

שם ושאר. ובהפך כן יעמד זרעכם ושמכם (לקמן סה), ונין, בן הבן. ונכד, בן בן הבן, עי' (בראשית כא) אם תשקור לי ולניני ולנכדי :

קפוד . הריצו''ן בלע''ז : וטאטאתיה . לשון כיבוד אשקובי''ר בלע''ז כמו שאמרו רבותינו לא הוי ידעי רבנן מאי וטאטאתיה עד דשמעוה כו' :

ושמתיה . אשים את בבל להיות למורשה לקפוד ואגמי מים כי שמה תדור הקפוד ושם יהיו אגמי מים כדרך המקומות החריבות : וטאטאתיה . אכבד ואנקה אותה במכבדות של השמדה כי תתרוקן מכל טוב ולא ישאר מאומה :

למורש . מלשון ירושה : קפוד . שם עוף מדברי : ואגמי מים . וכן נקרא מקום קבוצת המים וכן לאגם מים ( תהלים קו ) : וטאטאתיה במטאטא . ענין נקוי וכבוד במכבדות העשוי לכבד את הבית ובדרז''ל שקולי טאטיתא וטאטי ביתא ( ר''ה כז ) :

ושמתיה למורש קיפוד, שתהיה שממה לעולם :

קפד. ע''ל (ל''ד) : מטאטא. היעים מכבדי הבית :

כאשר דמיתי . באשור כן הית' , אתה נבוכדנצר ראית שנתקיימו דברי נביאי ישראל בסנחריב :

אם לא . הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר אם לא כן הוא יהיה ענשו כך וכן אם לא בתים רבים ( לעיל ה ) : כאשר דמיתי . כמו כאשר חשבתי באשור כן היתה וכן כאשר יעצתי בבבל היא תקום :

דמיתי . ענין מחשבה כמו אותי דימו להרוג ( שופטים כ ) : תקום . תתקיים :

נשבע ה', וה' קיים דבר זה בשבועה. לאמר, וכה אמר לברר דבריו. הלא כאשר דמיתי, התכלית שירצה ה' במעשהו הוא העצה שלו (כנ''ל ה' י''ט), והאמצעיים שיעשה להקים התכלית ולהביאו אל הפועל הוא המחשבה. והנה במפלת אשור, תכלית מפלתו היתה שלא ירע לישראל, וזו היא העצה, והאמצעיים שהכין לזה הוא מפלת אשור בהר ציון, שעי''כ ראו גבורות ה' והשגחתו על עמו ולא יסף שוב עליהם עוד. אומר ה' הלא כאשר דמיתי האמצעיים אל עצתי הלא כן היו, ומבואר שגם העצה שיעצתי שהוא בל ישתעבדו ישראל, לא לבד שהיתה כי גם תקום לעולם, כי לא לבד שהצלתים מאשור כי כן אציל אותם מכל נוגשיהם. עתה מפרש, (נגד כאשר דמיתי).

דמיתי, יעצתי. העצה אצל ה' היא התכלית הנרצה אצלו, והמחשבה היא הכנת האמצעיים להשגת התכלית (ע''ל ה' י''ט), המחשבות שהם האמצעיים צריכים לקלוע אל המטרה שהיא העצה והתכלית, כמ''ש מחשבות בעצה תכון (משלי כ' יח), אולם האדם אין בכחו לקבוע התכלית האמתית, כי הוא נחרץ לו מה', וכל אשר הוא חושב מחשבות שהם אמצעיים יובילהו רק להקים התכלית שקבע ה' שהוא עצת ה', כמ''ש רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום (שם יט כא), ואמר ה' הפיר עצת גוים, שהוא התכלית שלהם, וממילא הניא מחשבות עמים, שהם האמצעיים (תהלות לג י'). והנה התכלית קיימת לעולם, כי עצת ה' לא תשתנה, אבל האמצעיים הם רק לפי שעה עד שיוקם התכלית הנרצה, כמ''ש עצת ה' לעולם תעמוד, אבל מחשבות לבו שהם האמצעיים הם רק לדור ודור לפי הדור, ולכן אמר פה, כאשר דמיתי כן היתה לפי שעה, אבל מה שיעצתי שהוא התכלית תקום לעולם, כמ''ש בהבדל בין היה ובין תקום (למעלה ז' ז') :

לשבור אשור בארצי . ובזאת תדע כי את אשר יעצתי אליך גם היא תקום : לשבור אשור וגו' . מוסב על כאשר דמיתי כן היתה : אבוסנו . אשר אמרתי לרומסו ולבוססו :

לשבור . חוזר על כאשר דמיתי וכו' לומר מחשבתי היה לשבור את אשור בארצי כי סביב ירושלים נפל : וסר . ואז יסור מישראל העול מה ששם אשור עליו : וסבלו . ממשא שהעמיס אשור על שכמו יסיר אז :

אבוסנו . ענין רמיסה ודריסה : עולו . אמר בלשון שאלה מהעול ההושם על צואר הפרה לחרוש בשדה ר''ל הכבדת העבודה : וסבלו . ענין טעינת משא וכן יסור סובלו ( לעיל י ) : שכמו . כתפו :

לשבר אשור, המחשבה שלי בהאמצעיים היו שני ענינים, {{{א}}} לשבור את אשור בל ירע לישראל, {{{ב}}} לשברו בארצי ועל הרי אבוסנו בתבוסה מופלגת שיראו כולם שאני עשיתי זאת, ובל יזידו שום אומה ולשון עוד להלחם בהם, זה היו האמצעיים, והתכלית שהוא העצה (נגד כאשר יעצתי) היתה, שעי''כ וסר מעליהם עלו, ועי''כ יסיר סבלו, (עיין באור המלות), עתה מבואר וברור כי.

וסר מעליהם עלו, וסובלו מעל שכמו יסור. ולמעלה (י' כז) הקדים סבל אל העול ? כי העול שעל הצואר הוא המכריח את השור לסבול הסבל על השכם, ולמעלה דבר בבחינת העם, שהם פורקים הסבל תחלה, ואינם רוצים לתת מס ועבודה. ואז רוצה להכריחם ע''י העול ואז יפרקו העול במה שינצחוהו. אבל פה ייחס הדבר אל ה' המושיע, והוא הסיר תחלה העול, והמם מחנה אשור, וסר הסבל ממילא :

על כל הגוים . על אשור בשעתו ועל בבל בשעתה :

זאת העצה . כן תהיה העצה הזאת היעוצה על כל הארץ על אשור בשעתה ועל בבל בשעתה : היד הנטויה . להכות בהם בכ''א בשעתה וכפל הדבר במ''ש :

זאת העצה היעוצה על כל הארץ, לא על מלך אשור לבד, כי התכלית שלא ישתעבדו ישראל היתה תכלית כוללת, וממילא גם זאת היד הנטויה על כל הגוים, שימלאו לבם להשתעבד בם יפלו ג''כ ע''י ה' כמו אשור, כי אם היתה העצה רק על שעבוד אשור היו האמצעיים לריק, כי היה די אם היה נופל במדינתו ע''י סבה אחרת, לא ע''פ נס גדול כזה, ועתה אחר שהעצה הזאת והאמצעיים האלה הם ענינים כוללים, מבואר ג''כ מ''ש וכאשר יעצתי היא תקום היינו שתקום לעולם :

ומי יפר . וכי ימצא מי יפר עצתו : וידו הנטויה . ר''ל ידו הלא היא נטויה להכות וכי ימצא מי ישוב ידו :

יפר . ענין בטול ומניעה :

כי, אחר אשר ה' צבאות יעץ ומי יפר ומי ישנה את התכלית שבחר ה' לעצמו, וכן א''א שלא יוכל תמיד למצוא האמצעיים הנצרכים למלאות התכלית, ולא תגבר ידו על כל העמים, כי הלא ידו הנטויה מי ישיבנה ומי יעמוד בפניו :

בשנת מות המלך אחז . ומלך חזקיהו בנו היה המשא הזה על פלשתים :

בשנת מות המלך אחז, מבואר (בד''ה ב') כי עוזיהו מלך יהודה יצא וילחם בפלשתים ויפרוץ את חומת גת ואשדוד ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים (כ''ו וא''ו), ובימי אחז מרדו הפלשתים ופשטו בערי השפלה והנגב ולכדו חלק גדול מיהודה (שם כ''ח י''ח), עד מות אחז שמלך חזקיה והכניעם שנית, וע''ז נבא המשא הזאת :

אל תשמחי פלשת כולך . שהרימות ראש בימי אחז שהי' רשע שגרם לו רשעו שנמסר בידכם כענין שנאמר ( דברי הימים ב כח ) ובפלשתים פשטו בערי השפלה וגו' : כי נשבר שבט מכך . כי נחלשה ונשפלה מלכות בית דוד שהיו למודים להכות בכם כמו שמצינו בדוד וכן עוזיהו מלך יהודה שהכה אתכם כענין שנאמר ( ד''ה ב' כו ) ויצא וילחם בפלשתים ויפרוץ את חומת גת : כי משרש נחש . משורש אותו נחש יצא צפע שהוא קשה מנחש ומי היה זה חזקיה שנאמר בו ( מלכים ב' יח ) הוא הכה את הפלשתים ואת עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר : ופריו שרף מעופף . ת''י ויהון עובדוהי בכון כחיוי :

פלשת כולך . כל ארץ פלשתים : כי נשבר . כי המלכים שמלכי קודם אחז היו מכים בך ובימי אחז נחלשה המלכות : כי משורש נחש . ר''ל מגזע המלכים המכים בך מאז יצא מלך מולך הדומה לצפע והוא חזקיה שירבה להכות בו : ופריו . פרי השורש יהיה שרף הדולג במהירות כעפיפת העוף וגם זה יאמר על חזקיה וכפל הדבר במ''ש :

צפע . שרף . מיני נחשים רעים :

אל, אתה פלשת, עד עתה שמחת כולך בחיי אחז, יען כי נשבר שבט מכך, כי ירד יהודה פלאים בימי אחז ולא יכלו לך, מעתה אל תשמחי עוד. כי משרש נחש, שהם מלכי יהודה הקודמים, יצא צפע נחש מזיק יותר, ופרי הצפע הזה יהיה שרף וארס מעופף המזיק למרחוק, שהוא חזקיה ופרי מעשיו הטובים שיזיקו לך :

צפע. קשה מנחש כנ''ל (יא ח') :

ורעו בכורי דלים . ורעו בימי שרי ישראל שהן עכשיו דלים מפניכם , בכורי לשון שרים כמו ( תהלים פט ) גם אני בכור אתנהו :

ורעו בכורי דלים . בימיו ירעו מרעה שמן הראשים שבישראל אשר המה עתה עם דל ואביון : ואביונים . כל העם בכללה : שרשך . היסוד והעיקר של פלשתים : ושאריתך . הנשארים מן הרעב יהרוג חזקיה :

בכורי . ענין גדולים וחשובים וכן בכור אתנהו ( תהלים פט ) : ירבצו . ענין השכיבה לנוח :

ורעו, מצייר שלות ישראל כבהמות הרועות בנאות דשא שהגדולות רועות והקטנות רובצות על ידם, כן בכורי דלים ירעו, והאביונים שהם גרועים מדלים ירבצו לבטח, אבל את תהיה בהפך, בכוריהם ירעו, ואת והמתי ברעב שרשך, שהוא הגבורים והגדולים ימותו ברעב בימי המצור. הם אביוניהם ירבצו בטח, ואת. ושאריתך, אחרי המצור יהרוג האויב הכובש, בחרב :

דלים ואביונים. אביון קשה מדל, האביון אין לו מאומה, ויבואר (לקמן כה ד', עמום ד' א', ח' ו'. תהלות קיג ז', משלי יד לא) :

כי מצפון עשן בא . פורעניות קשה כעשן תבא עליהם מצפון , עזה וגבוליה שהכה חזקיה היו בדרומה של ארץ ישראל במקצוע דרומית מערבית נמצאת ארץ ישראל לה מצפון וכן מצינו בספרי בהאזינו בקשו לברוח כלפי דרום היו מסגירין אותן שנאמ' ( עמוס ב ) על שלשה פשעי עזה למדנו שעזה בדרום : ואין בודד במועדיו . ת''י ולית דמאחר בזמנוהי בגדודים שיעד לבא עליכם ואין מאחר פעמיו להיות בודד ובא בדד לבדו אלא כלם כאחד יבואו בחזקה :

הלילי שער . עשי יללה על חורבן השער וזעקי מרה על שוממות העיר : נמוג . נמס ונחרב כל פלשת : כי מצפון . מא''י היושבת לצפון מזרח פלשת בא עליה פורעניות הקשה כעשן : ואין בודד במועדיו . אין מי באנשי חזקיה יבוא בדד בזמן המועד שקבע להלחם בו כי כולם יחד יבואו :

הלילי . מל' יללה : נמוג . ענין המסה והמקה : בודד . מלשון בדד ויחידי . במועדיו . מל' מועד וזמן :

הלילי, סנחריב כבש את פלשתים שלש שנים קודם שנפל בארץ יהודה (לקמן כ') וזה מה שנבא בפסוק הקודם ושאריתך יהרוג. עתה מציין כי בלכת סנחריב על ארץ יהודה לתפשה שעבר אז קרוב לארץ פלשתים התיראו ונמוגו שנית פן יבא שנית עליהם. ושלחו מרגלים לראות ואז השיגו התשובה כי נפל שדוד בהר ציון, ואין להם להתירא. וז''ש הלילי שער וזעקי בעיר, לאמר נמוג פלשת כלך, מדמה אותם לדונג הנמוג מפני האש, אבל יאמר כי עוד לא בא האש רק מצפון עשן בא, לא בא עדיין רק העשן שהאש היתה עדיין ברחוק רק עשנו הגיע לשם, ר''ל אש האויב קרוב ומשחית בצפון, וכבר החל לעלות כליל העשן לפלשת, וכבר החל הדונג הרך הזה להתמוגג בפני העשן הזה, ובארו הטעם שנמוג לבבם בפני העשן, כי אין בודד במועדיו, האנשי חיל אשר הוא מיעד ומזמין לא נמצא שילכו בודד, הוא אינו מזמין יחידים רק מחנות מחנות עוברים מכל צד, ובאין ספק תעבור גם מחנה מועדת ממחנותיו דרך ארצנו ותחריב המדינה שנית :

הלילי שער זעקי עיר. בצאת לנשק לגנון ולהציל, מיללים בעיר הנשים ורכי לב הנשארים, וזועקים בשער הגבורים משיבי מלחמה שערה, אבל באין תקוה, זועקים בעיר, שיצאו להציל ולגונן, אבל בשער מיללים, כי רפתה ידם, ומלת כולך מוסב על הלילי זעקי. כולך, ואמרי נמוג פלשת : במועדיו. כמו ויועדו כל המלכים (יהושע יא ח') :

ומה יענה מלאכי גוי . ומה יגידו בימי חזקיהו מלאכי ישראל ההולכים לבשר בשורות כן יגידו ה' יסד בציון הקים בה מלך הגון וחזק ה' עמו : ובה יחסו עניי עמו . אף מעשרת השבטי' באים שם כמו שמפורש ( בד''ה ב ל ) ששלח חזקיהו מלאכים בכל גבול ישראל לשוב להקב''ה :

ומה יענה מלאכי גוי . כל אחד ממלאכי האומות ההולכים בשליחות מארץ לארץ כשישאלו אותו חדשות מה יענה לשואלים : כי ה' וכו' . כאומר את זה יענה לומר דעו אשר ה' יסד את ציון ולא גבר עליה סנחריב : ובה יחסו . בציון יחסו להסתתר מפני סנחריב כי לא כבשה :

יענה . ענין תשובה : מלאכי . שלוחים :

ומה יענה, מצייר כי המלאכים ששלח פלשת לתור אחר הדבר, ולידע מקום מהלך האש הזה, ודרך העשן ונתיבותיו, מה התשובה שהביאו להם לנחמם? ענו בבשורה. ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו, מן הצר הזה, כי הפילו ה' לפניהם. וכונת המליצה הזאת, כי הגם ששמחו הפלשתים על מפלת יהודה, מ''מ שב עתה ישועת ציון להם לבשורה טובה, שע''י נצלו מאויב יותר גדול, הוא סנחריב שהשחיתם לגמרי :