הוריש . גירש :

ויעש הרע חושב ממדרגה למדרגה תחלה עשה הרע בעצמו, ואחר כך, (ג) וישב ויבן את הבמות הבמות היו רובם לשמים והיה בהם חטא שאסור להקריב חוץ למקדש, וחזקיה הסיר הבמות והוא בנה אותם וזה היה להחטיא את הרבים, (וגם כלל בזה הבמות שהיו לעבודה זרה, ולכן אמר פה הבמות אשר אבד שזה על הבמות שהיו לשמים, ובדברי הימים אמר הבמות אשר נתץ חזקיה, שרצה לומר הבמות שהיו לעבודה זרה שהיו צריכים נתיצה), מוסיף בחטאי עצמו שהקים מזבחות לבעל ויעש אשרה שהבעל היה מיוחד לשמש והאשרה לירח ושניהם עשה אחאב, (ובכאן אמר ויקם מזבחות לבעל ויעש אשרה ובדברי הימים אמר לבעלים בלשון רבים וכן אמר ויעש אשרות, כי בכאן אמר כאשר עשה אחאב ואחאב עשה לבעל א', ובדברי הימים ספר שאחר כך הוסיף גם לבעלים רבים נוסף על מעשה אחאב לכן לא אמר שם כאשר עשה אחאב) והוסיף על אחאב שהשתחוה ליתר צבא השמים ויעבד אותם, העבודה מוסף על השתחויה שהשתחויה תהיה גם לשם כבוד בשחושב שהוא אמצעי בין ה' וכמו שמכבדים שרי המלך, אבל העבודה מורה שחושב שהיא אלהית :

צבא השמים . כוכבים ומזלות :

אשר אמר וגו' . כאילו המקרא קובל עליו לומר , ראו מה עשה , הלא ה' אשר שמה ישכון , והוא שם שמה מזבחות להאשרה : בירושלים . בבית העומד בירושלים : אשים את שמי . רצה לומר : אשרה שכינתי :

(ד-ה) ובנה וכו' ויבן וכו' הוסיף שבנה מזבחות בבית ה' חוץ ממזבח המיוחד ע''פ התורה וזה בנה להקריב לה' לומר שגם בעבודת ה' יש עבודות נפרדות, וזה כפירה באחדות ה', ותכלית ענינו שעל ידי כן בנה גם מזבחות לצבא השמים בחצרות בית ה', והיו מזבחות לה' בבית, ולצבא השמים בחצרות, כאילו הם מנהיגים חיצונית העולם, וה' כמלך המנהיג בפנים, והיה בזה שיתוף שם שמים ודבר אחר, ולכן כתוב בראשון ובנה בעבר גמור ובשני כתב ויבן בעבר המהופך לעתיד (שכלל אצלי שהעבר בוי''ו המחבר מורה על המשך הפעולה וקרוב עם ההוה), כי זה לא היה תכלית מעשהו רק מה שגמר ויבן מזבחות לצבא השמים, ומ''ש אשר אמר ה' בירושלים אשים את שמי, הוא טעם למעשהו שיען שירושלים נבחרה לשכינת ה' והנהגתו, בא בכפירתו לשום לו שותפים ועוזרים לו בהנהגה החיצונה המרומז בחצרות הבית נוסף על הנהגתו בפנים הבית :

בשתי חצרות . עזרת כהנים ועזרת ישראל :

והעביר וכו' . היא עבודת המולך : ועונן וגו' . המה מעשה כשפים . ( ז ) בבית . פסל האשרה שעשה , שם אותם בבית ה' :

והעביר אחר כך התחיל תועבות הכנענים החמורים שהוא עבודת המולך ונחש ועשה אוב וידעוני והכתוב העיד שהיה תכלית מעשהו להכעיס את ה' לא לתיאבון או בשגגה, ובדברי הימים כתוב והוא העביר את בניו באש בגיא בן הנום, י''ל כיון שעשה להכעיס תחלה העביר בן אחד דמעביר כל זרעו פטור, וזה יספר במלכים ובדברי הימים מספר שאחר כך העביר יתר בניו, (כי אמון נולד אחר שעשה תשובה, כי אמון היה בן כ''ב במלכו) וכדי שלא יפטר על ידי כן מן העונש, העביר הבן השני בעצמו שלא על ידי הכומרים, שמ''ש ומזרעך לא תתן להעביר למולך ודרשו מזרעך ולא כל זרעו, מיירי בנותן לידי הכומרים כי העביר ולא מסר פטור, ואם כן אם העביר בן אחד כפי חק המולך שמסרו לכומרים והשני העביר בעצמו שלא על ידי הכומרים חייב על הראשון אף לדעת הכסף משנה שס''ל (שלא כדעת התוס') שאם העביר בן הראשון ואחר כך העביר כל זרעו פטור ממיתה, זה דוקא אם העביר כפי חק המולך, שצריך שימסרנו לכומרים ויחזור ויטול מהם, ועל זה אמר שם הוא העביר את בניו רצה לומר הוא בעצמו שלא באמצעות הכומרים, ולכן אמר שם בגיא בן הנם, שמכ''מ היה בגיא בן הנם במקום התופת :

וישם זה היה התועבה היותר גדולה שהעמיד פסל האשרה בתוך הבית, עד שהשוה את עבודת נכר לעבודת ה' (וכמ''ש כי קצר המצע מהשתרע מהשתרר עליו שני רעים שהשוום כרעים יחד), ובדברי הימים אמר את פסל הסמל. כי אחר כך הוסיף ברשעו ועשה סמל, שהוא פסל של ד' צורות וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה סנהדרין ק''ג ורבה דברים פ''ב, להיות מכוין כנגד ד' חיות הנושאות את הכסא את זה לעומת זה, וכמ''ש (דברים ד') ועשיתם פסל תמונת כל סמל, וחושב ד' מינים תבנית בהמה תבנית צפור תבנית דג תבנית רמש, שהם החי והמעופף והשוחה והחי במים ויבשה (חוץ מתבנית זכר שהוא כלל אל כל המינים), וזה היה סמל הקנאה (שכתוב ביחזקאל ח') שהיה מצפון לשער המזבח בפנים, וברבה ויקרא (פט''ז) כנגע נראה לי בבית על צלם של מנשה שהיה מכוון כנגד ד' מראות נגעים, בבית אשר אמר ה' אל דוד וזה מגדיל חטאו בד' דברים, {{{א}}} אחר שה' קבע מקום זה למשכן שם קדשו לעולם, {{{ב}}} שבחר במקום זה מכל שבטי ישראל, כאילו כל הנעשה בבית הזה מהעבודה היא נעשה מכללות ישראל שכולם משתתפים שם, ושם הקשר שי''ל עם עם סגולתו :

ולא אוסיף . גם זה מדברי ה' שאמר לדוד ולשלמה : אשר צויתים . הם אנכי ולא יהיה לך וגו' ששמעו מפי הגבורה . אשר צוה אותם עבדי משה . הם שאר המצות כולם , ששמעו ממשה הנאמר לו מפי ה' :

להניד . מלשון נדידה :

ולא, {{{ג}}} שתלה בזה תנאי שעל ידי המקדש לא אוסיף להניד רגל ישראל מן האדמה וכמ''ש ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו וכמש''פ שם, וכמ''ש (ברכות ד' ז') ושם איתא כתיב (בשמואל) לענותו וכתיב (בדברי הימים) לכלותו מתחלה לענותו ולבסוף לכלותו, רצה לומר בדברי הימים מדבר אחר חטא שלמה, ולכן כאן אמר ולא אוסיף להניד ובדברי הימים אמר ולא אוסיף להסיר שהוא ההסרה לגמרי כי אחר החטא לא הבטיח על העינוי והנדוד רק על הכליון וההסרה לגמרי, {{{ד}}} אמנם היה בזה תנאי שרק אם ישמרו לעשות ככל אשר צויתים, רצה לומר ציווי הנביאים ותורה שבעל פה ולכל התורה רצה לומר תורת הכתב שצוה משה :

ולא שמעו . אבל המה לא שמעו , כי מנשה התעה אותם לעשות הרע , עוד יותר מן העמים וכו' :

ויתעם . מלשון תועה :

ולא שמעו ויתעם מנשה רצה לומר על ידי שלא שמעו לדברי התורה על ידי כן היה יכול מנשה להטעותם, שאם היו שומעים לתורת משה היו מורדים בו ולא היו מניחים אותו להעמיד צלם בהיכל שזה היה חטא הרבים לא חטא המלך לבדו, כי המקדש שייך אל הכלל כמ''ש אשר בחרתי מכל שבטי ישראל רצה לומר שכולם משתתפים בו, ובזה היו ב' דברים, {{{א}}} שהתעם לעשות הרע, {{{ב}}} מן הגוים אשר השמיד שהרעו יותר מן הכנענים :

ביד עבדיו הנביאים . נחום וחבקוק , ולפי שהיה מנשה רשע , לא נקראו על שמו לפרש שבימיו היו :

וידבר ה' . ולכן דבר ה' וכו' :

יען כלל ב' דברים, {{{א}}} התועבות שעשה שהיו גרועים ממעשה האמורי, {{{ב}}} שהחטיא גם את יהודה, רצה לומר כי גם אחז הפליג ברשע אבל היה ביניהם הבדלים, שאחז עצמו לא הרע כל כך, וכמ''ש (סנהדרין ק''ג) שאחז חתם התורה ומנשה קדר האזכרות, כי אחז לא עשה להכעיס רק רצה לפרק עול, אבל מנשה עשה להכעיס, וע''כ אמרו (שם דף ק''ד) שאחז היה לו בושת פנים מישעיה ומנשה הרג לישעיה, כי היה מומר להכעיס ואחז היה רק לתיאבון, {{{ב}}} שאחז לא הטה את כלל ישראל שלא היו כולם הולכים אחר מעשיו וע''כ אמרו שאחז העמידו בעליה, כי לא היה לו כח להעמיד צלם בהיכל כי העם לא נמשכו אחריו, אבל מנשה החטיא את יהודה בגלוליו :

תצלנה . לשון מצלתים , טינטני''ר בלע''ז :

תצלנה . כל אחת מאזניו , תרעד ותתנועע מגודל החרדה :

תצלנה . ענין תנועות הרעדה , כמו ( חבקוק ג טז ) צללו שפתי :

אשר כל שומעיו תצלנה שתי אזניו . ר''ל שמרוב התרועה וההפעלות שיקרה לו מזאת השמועה הרעה ידמה לו שיהי' קול הברה באזניו :

משקולת . הוא חוט שהבונים חומה קושרין בו עופרת לכוין בו את החומה : ימחה את הצלחת . יקנח את הקערה :

קו שומרון . רצה לומר : כדרך הבנאי , אשר ינטה קו ליישר ולהשוות הבנין , כמו כן הרעה אשר תבוא לירושלים , תדמה לרעת שמרון : ואת משקולת . היא העופרת הקשורה בהקו , לשקול ולהכביד למטה : ומחיתי . אקנח אותה מכל אשר בה , כמו שמקנחין את הצלחת , ומהפכין אותה על פיה אחר הקנוח שלא תתטנף , כן יהיה סוף הקנוח של ירושלים , כי לאחר שתתרוקן מכל , תהיה נהפכת וחרבה :

קו . חבל : ומחיתי . מלשון מחיה ומחיקה , ורוצה לומר , אקנח : הצלחת . הוא כעין קדירה , כמו ( דברי הימים ב לה יג ) : ובדודים ובצלחת :

ונטיתי על ירושלם וגו' . ר''ל שתנתן ביד אויב כמו שנתנה שומרון ביד מלך אשור : ואת משקולת בית אחאב . הוא אבן העופרת שבונין בו ואמר זה על צד המשל לענין חורבן בית אחאב והכלותו וכן אמר שיכלו מירושל' יושביו : ומחיתי . והכיתי : כאשר ימחה את הצלחת . ר''ל כמו שיכה איש את הקערה מלאה תבשיל שבהכותו אותה תתהפך על פניה ולא ישאר בקערה דבר מהתבשיל שיהיה בה :

ונטיתי את קו שומרון הקו מודדים בה את החומה ארכה ורחבה והמשקולת מכונים אותה בגובהה, ומצייר כי על שומרון נטה קו תהו להחריבה מתחת ועל בית אחאב נטה משקולת להשמידו בגבהה, רצה לומר שאין לו חלק לעוה''ב (על מה שכתוב בישעיה כ''ח על ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת), ומחיתי כמו שממחין ומקנחין את הצלחת להסיר כל הנדבק בו ואחר כך הופכים על פניו בל יתנו שם עוד ד''א, כן יסיר כל העם הנמצא בירושלים וילכו בגולה ואחר כך יחריבנה עד שלא יהיה באפשר עוד לדור שם מחדש :

שארית נחלתי . כי שאר שבטי ישראל כבר הגלו :

ונטשתי . ועזבתי : ולמשסה . ענין דריכה ורמיסה , כמו ( ישעיהו מב כד ) : מי נתן למשיסה יעקב :

ונטשתי את שארית נחלתי . הנה קרא מלכות יהוד' שארית נחלתו כי הוא לבדו נשאר מנחלת הש''י שהוא עם ישראל כי השאר הגלה מלך אשור :

ונטשתי ואחר כך יטשם מעל אדמתם אל ארץ אחרת, ושם יתנם ביד אויביהם, ויהיו בידם לבז ולמשסה כמו שהיה בעם הנשאר בדלת הארץ לכורמים וליוגבים שהלכו למצרים ושם נפלו שדוד :

ועד היום הזה . ולכן עתה נתמלא הסאה :

יען מפרש, כי הגם שמנשה עשה תשובה כנזכר בדברי הימים לא שב ה' מחרון אפו, משני טעמים, {{{א}}} שהעם לא עזבו תועבותיהם רק מנשה א''ל לעבוד את ה' אבל הם לא שבו מדרכם, וזה שכתוב יען אשר עשו את הרע בעיני ולא עוד אלא שגלגל עליהם כל עונות אבותם (כמ''ש על ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם כיון שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם פוקד עון אבות על בנים כמ''ש בברכות דף ז'), וזה שכתוב ויהיו מכעיסים אותי מן היום אשר יצאו אבותם ממצרים וכו' :

עד אשר מלא . כי בראות העם שהקל מנשה בשפיכת דם , למדו ממנו ושפכו גם המה , ויחשב העון אף למנשה כאילו הוא היה הממלא : פה לפה . רצה לומר : משער לשער : בעיני ה' . שבין האדם למקום :

וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד . ידמה שהוא היה הורג כל מי שלא הסכים לעבוד ע''ג והנביאים המוכיחי' אותם כמו שעשת' איזבל שהרג' את נביאי ה' :

וגם, {{{ב}}} שהגם שמנשה שב מע''א לא שב על הרצח אשר עשה ועל יתר תועבותיו, וזה שכתוב וגם דם נקי שפך מנשה, שמלבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה הוא עצמו נשאר בידו חטא שפיכת דמים, וע''כ לא זכר בכאן שעשה תשובה כמו שהזכיר בדברי הימים וכמ''ש (לקמן כ''ג) אך לא שב ה' מחרון אפו הגדול וכו' אשר הכעיסו מנשה, ובסי' כ''ד אך ע''פ ה' היתה ביהודה וכו' בחטאת מנשה וגם דם הנקי אשר שפך וכן בירמיה ט''ו :

בגן ביתו . בהגן שהיה לו בביתו :

בגן עזא . כך שם הגן :

ויעזוב את ה' אלהי אבותיו ולא הלך בדרך ה' . ר''ל שכבר נפרד מכל וכל מדרך ה' :

ויעזב כי מנשה שב אחר כך בתשובה ויכנע מאלהי אבותיו אבל אמון לא שב כלל :

ויקשרו . ענין מרד :

בקבורתו . אשר כרה לעצמו בחייו :