בשנת שתים עשרה לאחז וגו' . אי אפשר לומר שמלך הושע בשנת שתים עשרה לאחז , שהרי בשנת ארבע לאחז הרג את פקח ומלך תחתיו , וכשתבדק בשנות פקח תמצא כן , וגם אי אפשר לומר שלא מלך אלא תשע שנים , שהרי מלך משנת ארבע לאחז עד שנת שש לחזקיהו שנלכדה שומרון , הרי יותר משש עשרה שנה , ומה תלמוד לומר תשע שנים , משמרד במלך אשור , כך שנויה בסדר עולם . ואי אפשר לומר שבשנת שתים עשרה לאחז התחיל למרוד , שאם כן תמצא את שני מרדו חמש שנים בימי אחז , ושש שנים בימי חזקיהו הרי אחת עשרה , וכאן הוא אומר תשע , לא הוזכר שנת שתים עשרה לאחז אלא לענין מקרא של אחריו : עליו עלה שלמנאסר וגו' , שבשנת שתים עשרה לאחז עלה סנחריב על הושע , והגלה לאותן שבעבר הירדן , וכך שנינו בסדר עולם , ומקרא כתוב בדברי הימים ( א ה כו ) : ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי , ולא פירש באיזה זמן , וכאן פירש שבשנת שתים עשרה לאחז היה , שלש גליות גלו עשרת השבטים , בשנת עשרים לפקח , כמו שכתוב למעלה ( טו כט ) : בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת דן וגו' כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה , וזה היה שנת הארבע לאחז , שהה שמנה שנים ובא עליהם , שנת שתים עשרה לאחז , והגלם לראובני ולגדי , וכשראה הושע בן אלה מרד בו ושלח מלאכים אל סוא מלך מצרים ( לקמן יז ד ) , שהה שמונה שנים , ובא וצר על שומרון , ונלכדה לקץ שלש שנים , וגלו כולן , וזהו שנאמר ( בישעיהו ח כג ) : כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי , הקל אף בשניה , שלא הגלה אלא שני השבטים , אבל האחרון הכביד , טיאט את הכל , כזה שמכבד את הבית ומכל מקום לפי החשבון שכתב כאן את מנין שני מרדו תשע שנים , לא מרד בו עד שנת ארבע עשרה לאחז , שהרי אחז מלך שש עשרה , שלש שנים של אחז היה המרד , ושש שנים בימי חזקיהו :

בשנת שתים עשרה . כי מתחילה היה הושע תשעה שנים מקוטעות נציב מלך מתחת יד מלך אשור , ואחר זמן מרד בו ומלך מעצמו ט' שנים מקוטעות , ומה שנאמר למעלה שמלך הושע בכ' ליותם , רצה לומר : אז נעשה נציב מלך , והיה כן עד תחילת שנת י''ג לאחז תשעה שנים מקוטעות , כי כ' ליותם הוא ה' לאחז , כי יותם מת בי''ו למלכו , ומיד מלך אחז , ומה שנאמר כאן בשנת שתים עשרה , רצה לומר : אחר שעבר י''ב לאחז , ובתחלת י''ג מלך הושע מעצמו , ומרד במלך אשור :

בשנת שתים עשרה לאחז . ידענו כי הושע מלך עד שנת שש לחזקיה והיא שנת ט' להושע כמו שנזכר במה שאחר זה ולפי שכבר ידענו כי אחז מלך בשנת י''ז לפקח הנה נתבאר כי אחז מלך י''ד שנה לבד קודם שימלוך הושע ולזה צריכים אנו לומר כי אחר עבור י''ב שנה לאחז והיה אחז בשנת הי''ג כי לא נשארו לו כי אם ג' שני' אז מלך הושע אך קודם זה היה עבד מלך אשור ולא נחשב למלך כי אם כמו נציב ששמהו מלך אשור ומרדו בו כמו שזכר ואחר זה נמשך במלכותו במרדו תשע שנים :

השאלות: פה אמר שמלך בשנת שתים עשרה לאחז ולמעלה (ט''ו ל') אמר שמלך בשנת עשרים ליותם שרצה לומר שנת ה' לאחז? :

בשנת שתים עשרה וכו', כי מ''ש למעלה (ט''ו ל') שמלך בשנת עשרים ליותם שרצה לומר בשנת ה' לאחז, אז היה נצב מלך תחת יד מלך אשור ובסוף שתים עשרה לאחז מלך מלכות בפני עצמו כי מרד במלך אשור :

רק לא כמלכי ישראל . שביטל פרדיסאות שישבו מימי ירבעם על הדרכים , לשמור שלא יעלו ישראל לרגל , וזה בטלן לפי שגלו עגלי הזהב כבר בשתי גליות , בגלות ראשונה , ויקח את עיון ואת דן , הגלה עגל שבדן , ובשניה כשגלו ראובן וגד , נטל עגל שבבית אל , לקיים מה שנאמר ( הושע י ו ) : גם אותו לאשור יובל . ולפי שבטלו פרדיסאות והם נמנעו מלעלות לרגל , לפיכך נחתם גזר דינם לגלות בימיו , שעד עכשיו תלו הקלקלה במלכיהם , ועתה לא היה במי לתלות , וזהו שאמר הושע בן בארי ( שם ה ג ) : כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל , עתה נגלית רעתכם :

רק לא וכו' . אמרו רבותינו ז''ל ( גיטין פח א ) : שבטל השומרים שהושיב ירבעם לבל יעלו לירושלים ברגלים :

רק לא כמלכי ישראל כי אז כבר הגלו העגלים, ובטל את השומרים שהושיבו מלכי ישראל מקודם שלא יעלו לרגל כי נבטלו עבודת העגלים :

וישב לו מנחה . לפי שהיה קבוע עליו לכל שנה אמר 'וישב' , כי נתן וחזר ונתן :

השאלות: מהו לשון וישב לו מנחה היה לו לומר ויתן לו, לא לשון השבה :

עליו עלה כי תחלה היה עבד לתגלת פלסר מלך אשור, וכשמת מלך בפני עצמו ועלה עליו שלמנסר ויהי לו עבד וישב לו מנחה שלא נתן כל ימי מרידתו השיב בעד שנים שעברו :

וימצא . נודע למלך אשור כי הושע רוצה שוב למרוד בו , ושלח למלך מצרים לעוזרו , אף לא העלה לו המנחה כמו בכל שנה ושנה : ויעצרהו . כי אז כאשר נודע לו , היה הושע עמו , ועצרו מללכת לארצו ואסרו בבית הכלא :

ויעצרהו . עכבו ומנעו , כמו ( לעיל ד כד ) : אל תעצר לי : כלא . ענין תפיסה , כמו ( ירמיהו לב ג ) : אשר כלאו צדקיהו :

ויעצרהו מלך אשור ויאסרהו בית כלא . אחשוב שהיה זה אחר עבור תשע שני' להושע כי כבר עלה מלך אשור שמרון ויצר עלי' ובסוף הענין לכד שומרון ואז עצר הושע ועצרהו בבית כלא :

(ד-ו) וימצא אבל אחר כך מצא בו קשר ויעצרהו בבואו אליו, ויאסרהו בבית כלא וצר על שומרון ג' שנים ולכדה בשנה התשיעית והוא היה הגלות האחרון הכללי :

בכל הארץ . בכל ארץ ישראל , לכבוש את הכל :

ויצר . מלשון מצור :

בשנת התשעית . למרדו של הושע : ויגל את ישראל . ויגלה את ישראל , וזה שעור כל תיבה שפעל שלה בה''א , כגון ; 'פנה' 'בנה' 'גלה' 'זנה' 'רבה' , כשבא לתת בראש התיבה וא''ו יו''ד , אם המלה מוסבת על הפועל , תהא היו''ד נקודה בחיר''ק , כגון ( בראשית יב ז ) : ויבן שם מזבח ; ( שמות לב טו ) ויפן וירד משה ; ( לקמן פסוק כג ) : ויגל יהודה מעל אדמתו ; ( ירמיהו ג ח ) : ותלך ותזן גם היא ; ( שמות א כ ) : וירב העם ויעצמו מאד . ואם הוא מדבר בלשון מפעיל , תהא היו''ד נקודה בסגו''ל , כגון ( שופטים טו ד ) : ויפן זנב אל זנב ; ( לקמן יח יא ) : ויגל את ישראל אשורה ; ( דברי הימים ב כא יא ) : ויזן את יושבי ירושלים ; ( איכה ב ה ) : וירב בבת יהודה תאניה ואניה :

בשנת התשעית . מעת שמלך מעצמו [ ולא מלך אם כן כל תשעת השנים , כי הלא אסרו בבית הכלא עד לא עלה על שמרון , ועליה צר ג' שנים , ומה שנאמר למעלה מלך הושע וכו' תשע שנים , רצה לומר : מהתחלת מלכותו עד הגלות , היה תשע שנים ] : נהר גוזן . רצה לומר : בחלח ובחבור , העומדות על נהר גוזן :

ויגל . מלשון גלות : ויושב . מלשון ישיבה :

ויהי כי חטאו וכו' . רצה לומר : הגלות הזה היתה על שחטאו בני ישראל , כי עד לא מלך הושע היו קצת אנוסים , כי המלכים החטיאום ולא הניחום לעלות לירושלים , אבל הושע בטל השומרים ונתן הברירה , ועם כל זאת לא עלו לירושלים ועבדו עגלי הזהב , אם כן החטא להם יחשב :

ויהי עתה ספר סבת גלות ישראל שהיה על רוב פשעיהם שהלכו מדחי אל דחי, תחלה חטאו לה' המעלה אותם מארץ מצרים, רצה לומר כי כל העכו''ם נתונים תחת הטבע ומשטרי הכוכבים והמזלות, וכשעובדים לצבא השמים על שחושבים אותם לאמצעיים בין האלהים לא יוחשב להם עון, אבל ישראל בעת הוציאם מארץ מצרים הפלה ה' מכל העמים בהשגחתו המיוחדת והוציאם מהיות תחת מערכת הכוכבים שיהיו חלקו ונחלתו תחת השגחתו הפרטית, ואין להם לירא מאלהים אחרים ומכחות הכוכבים ומשטרי שמים ומכ''ש לעבדם ולהשתחוות להם כי נתונים נתונים המה לה' בלא אמצעי, כמ''ש אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה, והיה החטא הראשון של ישראל במה שיראו אלהים אחרים שבזה חטאו לה' מזה הצד שהוציאם מארץ מצרים להיות תחת השגחתו :

ומלכי ישראל . מלת 'בחוקות' עומדת במקום שתים , וכאלו אמר ובחוקות מלכי ישראל אשר עשו לעבודת גלולים :

הוריש . גירש :

ומלכי ישראל אשר עשו . ר''ל ובחקות מלכי ישראל אשר עשו כמו ירבעם בן נבט וחבריו כי כבר הלכו ישראל בחקותיהם ועזבו את ברית ה' :

וילכו הוסיפו מרי ללכת בפועל בחקות הגוים ובחקות שעשו מלכי ישראל, שהיה מצד האמנתם בכח צבא השמים כמ''ש מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה כי חקות העמים הבל הוא, וגם כולל חקות ונמוסים הרעים של הגוים בעניני העריות וכדומה, כמ''ש בסוף פרשת עריות ולא תלכו בחקות הגוי וכו' כי כל אלה עשו ואקוץ בם :

ויחפאו . בדאו , פתרונו לפי ענינו : ממגדל נוצרים . שאינו עשוי אלא להעמיד צופה לנצור , בכל בית גבוה העמידו עבודת גילולים : עד עיר מבצר . כמו מקטן ועד גדול :

ויחפאו . אמרו בסתר על ה' דברים שאינם ראוים לאומרן , כי כחשו בידיעתו והשגחתו , וכמו שנאמר ( יחזקאל ח יב ) : כי אומרים אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ . ונאמר ( ישעיהו כט טו ) : הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה וכו' : ממגדל נוצרים . אף במגדל שעומדים בו הצופים . וקוראם נוצרים , כי על ידם נשמרים בני העיר : עד עיר מבצר . רצה לומר : בכל מקום , כקטן כגדול :

ויחפאו . מלשון חפוי וכסוי , ורוצה לומר : הסתירו , כדבר המכוסה : כן . ראוי והגון , כמו ( שופטים יב ו ) : ולא יכין לדבר כן :

ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם . הנה ויחפאו הוא מענין חפוי וכסוי והרצון בו שהם שמו נעלם ומכוסה נגד ה' דברים אשר אינם כן ר''ל שאינם נעלמים ממנו והמשל שהם חשבו שאין הש' ית' מבין אל מעשיהם ושהוא עוזב את הארץ ולזה היו עובדים לצבא השמים והיו עושין הפעלות המגונות ההם כמו שקד' מענינ' עד שכבר בנו במות בכל עריהם מהקטן עד הגדול והנה הקטן הו' מגדל נוצרים ר''ל מגדל שומדים שכאשר יהיו לאדם שדו' רבות וכרמים זה אחר זה יבנה מגדל בתוכם לשמור פירותיהם ולאצרם שם וגם במגדל ההוא בנו במה ולא הספיק להם זה אבל מחוץ לעיר הציבו להם מצבות ואשרים על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן וזה כלו בהפך כוונת התורה שצותה לעבוד הש''י לבדו ובמקום אחד לבד אחר הבנות בית המקדש :

ויחפאו הוסיפו פשע לחפאות עניני מינות באלהות כמו כת המשנים והמגשמים והמסלקים הידיעה וההשגחה, והמדברים סרה בתוארים וכדומה, ומזה באו לדחי שבנו במות בכל עריהם ומלאו הבמות בכל מקום ממגדל שמשם נוצרים כרמים ושדות עד ערי מבצר, רצה לומר בכ''מ קטון וגדול, הגם שתחילה היו הבמות לעבודת האל כבר כפרו באחדות ה' ושצריך שיהיה עבודתו במקום מיוחד מובדל ומקודש לשמו לא בכ''מ :

תחת כל עץ רענן . על מצבת חוזר :

(י-יא) ויציבו אחר כך הוסיפו במרים ויציבו מצבות ואשרים ויקטרו שם בכל הבמות לעבודה זרה בגוים אשר הגלה שהקטירו לעבודה זרה ממש, והוסיפו יותר שעשו דברים רעים להכעיס :

כגוים אשר הגלה ה' מפניהם . לא שלא נתנו אל לבם שאלו הפעלות המגונו' לא הועילו לגוים אשר הגלה ה' מפניהם אך היו סבה שהקיאה אותם הארץ :

הגלולים . מלשון גלל וצואה , והם העבודת גלולים :

ויעבדו, והוסיפו יותר שעבדו גלולים שהוא דמות חיות ובהמות המגועלים, וזה עשו רק מפני שאמר ה' לא תעשו את הדבר הזה עשו כן להכעיס, הגם שידעו בעצמם שהם גלולים ושקוצים :

ויעד ה' . התרה בהם : נביאי כל חוזה . נביאי כל חזון , יש חוזה שהוא שם דבר , כמו ( ישעיהו כח טו ) : ועם שאול עשינו חוזה :

ויעד ה' . התרה בהם , ועל כי הדרך להתרות בפני עדים , אמר לשון 'ויעד' : כל נביאי . כל נביאים , ולתוספת ביאור אמר 'כל חוזה' , כי שם נביא משותף הוא גם לנביאי הבעל , מה שאין כן חוזה , כי הוא בלתי לה' לבדו : ואשר שלחתי . שמרו אשר שלחתי וכו' :

ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה . ר''ל ביד כל נביאים וכל חוזה וידמה שהחוזה הוא יותר שלם מהנבי' כי הנביא יקרא נביא אפילו בא אליו דבר ה' בחלום כאמרו אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו ואולם החוזה יקרא אשר יבא אליו דבר ה' במראה והוא למעלה מהחלו' :

ויעד ה', אחרי זה שלח נביאים רבים בימי אליהו ואלישע והעידו בם בעונשים העתידים לבא עליהם :

ויקשו את ערפם . הוא מלשון הרחקה , כאילו נתקשה העורף , מבלי יוכלו להחזיר לאחור , לפנות מול הנביא : כעורף אבותם . הם עובדי העגל במדבר :

ערפם . הוא אחורי הראש :

כערף אבותם אשר לא האמינו בה' אלהיהם . המשילם למי שהיה מאבותם שלא האמינו בה' אלהיהם ולא הסכימו להאמין בו מפני דברי הנכיאים :

ולא שמעו, ויקשו את ערפם והיה זה מצד חסרון אמונה :

אשר כרת . על קיום התורה : ואת עדותיו . מאסו בהתראות שהתרה בהם , ולא היו חוששין להם : ויהבלו . נעשו בעלי הבל , ואדוקים לעבודת גלולים : ואחרי . מוסב על 'וילכו' , לומר שהלכו אחרי דרך העמים וכו' :

כהם . כמו הם :

וימאסו את הקיו ואת בריתו . זה כלו עדות כי הם עשו מה שזכר הש''י שאם יעשוהו יביא עליהם אלו הקללות שבאו עליהם ולסוף הענין ישליכם אל ארץ אחרת כיו' הזה ולזה זכר גם כן שהם עזבו כל מצות ה' כמו שזכר שם באותם הקללות : ואת עדותיו אשר העיד בם . הנה קרא עדות מה שהי' בתורה על דרך העדות להעיד נפלאות השם ית' לישראל כמו פסח וסוכות שהם עדות על יציאת מצרים וקדושת בכור בהמה טהור' ופדיון בכו' אדם ופטר חמור שהם עדות למכת בכורו' וקרא עדות גם כן מה שהעיד בהם הש''י בתורה את השמים ואת הארץ שאם יעברו על בריתו יבאו להם אלו הקללות עד השמידו אות' וקרא עדות גם כן מה שבא בתור' מהספורי' אשר הם עדו' על מי שיעבור על דבר השם ית' בזה באופן יענש עונש נפלא והנה רבו הספורים בתורה המעידים על זה ומי שיקיימ' ישלם לו גמול טוב והם עזבו כל זה אש' נודע להם שלמותו וטובו והלכו אחרי ההבל והיא הע''ג ועשו גם כן פעולותיהם הבלים :

וימאסו אחר כך הגיעו לתכלית הרוע עד שמאסו את חקיו מצד המיאוס כמ''ש ואם בחקותי תמאסו, ואת בריתו כמ''ש להפרכם את בריתי, ואת עדותיו כמ''ש בתוכחה ואם עד אלה לא תשמעו וכו', וילכו אחרי ההבל כי במאסם את תורת ה' בחרו אמונת הבל ורעיון רוח, וכל תועבות הגוים :

שני עגלים . בבית אל ובדן : את הבעל . עבודה זרה ששמה בעל :

ויעשו להם מסכה וכו' . יצקו לעצמם העגלים :

מסכה . ענין יציקת מתכת , כמו ( ישעיהו מ יט ) : הפסל נסך חרש :

ויעזבו עד עתה ספר מה שעשו יחידים ומעתה יספר כי היה הניאוץ והכפירה מן העם כולו שעזבו כל מצות ה' ויצאו מן הדת, וספר אחת לאחת נאצות העם בכלל במה שעשו העגלים בימי ירבעם שזה היה ראשית חטאת הכלל ואחר כך עשו אשירה לעבודת הירח, וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל שהיא עבודת השמש, וזה היה בימי אחאב :

ויתמכרו . מכרו עצמן לכך :

ויעבירו וכו' באש . זהו עבודת המולך : ויתמכרו . כל כך התמידו לעשות הרע , כאילו מכרו עצמם לכך :

ויקסמו וגו' וינחשו . ענין כשוף וניחוש :

ויקסמו קסמים וינחשו . ר''ל שהם עשו פעלות להוריד להם רוחניות הכוכבי' לפי מחשבת' והיו בזה האופן המגונה מגיעים להם כח קסם וכן היו מנחשים בגוים והיו מסתפקים באלו ההודעות ועתידות החלושות והמגונות בתכלית והיו עוזכים ההודעו' השלמות שהיו מגיעים להם על ידי נביא :

ויעבירו והוסיפו לעשות יתר התועבות הנחשבים במקרא לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וכו' :

ויסרם מעל פניו . שגלו עם הושע בן אלה :

ויתאנף ה' . ובעבור כל זאת התאנף ה' : מעל פניו . רצה לומר : מארצו : לא נשאר . בארצם :

ויתאנף . מלשון אף וחימה , כמו ( מלכים א ח מו ) : ואנפת בם :

ויתאנף תחלה התאנף בישראל במה שהסירם מעל פניו דהיינו מעל השגחתו רצה לומר שהסתיר פניו מהם כבלתי מביט על עניניהם רק יהודה נשאר תחת ההשגחה :

גם יהודה . רצה לומר : אף שגם יהודה לא שמר וכו' : אשר עשו . החוקים אשר עשו ישראל :

גם אבל אחר כך ראה שגם יהודה נמשך אחרי חקות ישראל ואם יניחם על אדמתם יושחת גם יהודה עמם :

וימאס . רצה לומר : עם כל זאת לא מאס עתה רק בישראל : מפניו . מארצו :

ויענם . מלשון עינוי : שוסים . בוזזים , כמו ( שמואל א כג א ) : והמה שוסים :

ויענם ויתנם ה' ביד שוסים . זכר זה כי כבר עשה הש''י בהדרגה כמו שזכר בתורה והוא שכבר ענה ישראל ברעב ובמה שידמה לו ואחר זה נתנם ביד אויבים היו שוללים אותם ואח' זה השליכם מעל פניו והגלה אותם אל ארץ אחרת :

וימאס, לכן ראה להעניש את ישראל בהשגחתו כדי שיראו יהודה ויקחו מוסר ולא ימשכו אחרי מעשיהם. והיה זה בהדרגה, תחלה ויענם בעוני, ואחר כך ויתנם ביד שוסים כמו שהיה בימי יהואחז שאבדם מלך ארם, עד אשר השליכם לגמרי מארצם וישליכם אל ארץ אחרת רחוק מפני השגחתו :

כי קרע ישראל . רצה לומר : וזהו בעבור אשר כל ישראל התחילו בעבירה , כי הם מעצמם קרעו ונפרדו ממלכות בית דוד , ופי ה' לא שאלו : וידח ירבעם . וזה היתה סיבה שהדיחם ירבעם בעגלי הזהב , כי בראותו שמרדו במלכות בית דוד , חשש פן גם בו ימרדו כאשר יבואו לירושלים , ולזה עשה העגלים , למנעם מלכת לירושלים כמו שנאמר במלכים א ( יב כו כח ) , אבל אם היו שואלים בדבר ה' , ומלך על פיו , לא היה בא לכלל זה :

וימליכו את ירבעם בן נבט . אמר זה כי ישראל המליכוהו מעצמם אף על פי שכבר ייעד הש''י על יד נביאו הנה נבחר זה אז מעצמם לא על ידי נבי' ואולם בעת ההוא נהפך לבב ירבעם לרע , ולו היו שואלים פי נביא לא היה בוחר בו כמו שמצאנו בשאול שאף על פי שנמשח למלך אמ' הש''י לשמואל כי נחם כי המליכו כ''ש בזה שלא נמשח : וידא ירבעם את ישראל . וידא כתוב וידח קרי והכתי' הוא מענין ידו גורל והרצון בו וישליך וכן כונת הקרי מסכמת לזה הענין כי ההדחה מתיחסת מאד אל ההשלכה :

(כא-כב) כי קרע באר הטעם שהשליך זרע ישראל לבדו ולא גם יהודה עמהם, {{{א}}} כי ישראל היו המתחילים בחטא שהם קרעו א''ע מעל בית דוד, והיו נדחים מירבעם, והחטא הזה נמשך אצלם כל משך ימי מלכי ישראל, וזה שכתוב וילכו בני ישראל בכל חטאות ירבעם לא סרו ממנה, כי הגם שעבודת הבעל נשבת בימי יהוא ובניו, העגלים עמדו עד סוף ימי מלכותם כי היה להם סבה חזקה מצד שקרעו מעל בית דוד ולא יכלו לעלות לירושלים ששם מלכי בית דוד :

לא סרו ממנה . אף אחר שבטל הושע את השומרים , עם כל זאת לא סרו ממנה , מדעת עצמם :

ויגל ישראל . זה נקוד בחיר''ק , שהוא לשון גלה , ואינו לשון הגלה :

עד אשר . כל כך הרשיעו , עד שגרם החטא והסירם ה' מאל פניו : עד היום הזה . רצה לומר : והנם שם עד היום הזה , ולא חזרו בבית השני כמו יהודה , וכל זה חוזר למעלה , ליתן טעם מדוע חרה אף ה' בישראל , ועדיין האריך אף ליהודה , והלא דרך אחד להם , ואמר לפי שעל ידי כל ישראל באה מתחילה התקלה , ולבסוף אחזו מעצמם מבלי מכריח , ולזה חרה בם והגלה אותם , ומבלי חזרה בבית השני . אבל אנשי יהודה לא בא התקלה על ידם , כי אם על ידי המלכים המכריחו , ובסור המכריח , אחזו עדיין בדרך ה' , ולזה עדיין לא נתמלא סאתם . [ ואף אחר שגלו חזרו בבית השני , כי לא ידמו בחטאם לחטא ישראל , כי תחילת התקלה לא באה על ידם , כדרך שבאה על ידי ישראל ] :

עד אשר רצה לומר שלא סרו ממנה עד שהסיר ה' את ישראל מעל פניו, ולכן הוכרח להגלותם כיון שראה שאין להם תקנה אחרת, מה שאין כן יהודה חטאו במקרה על ידי שראו מעשי בני ישראל, ובעת שהגלה את ישראל לא יהיה ליהודה ממי ללמוד :

בערי שמרון . בהערים הסמוכים לשמרון :

ויבא מלך אשור מבבל . ר''ל שהבי' אנשי' מכל אלו המקומו' להושיב בערי שמרון אש' הגלה משם ישראל :

ויבא ויושב בערי שמרון כי שומרון עצמו נחרבה כמ''ש (מיכה א' ו') ושמתי את שומרון לעיי השדה למטעי כרם, ויירשו את שמרון לשדות וכרמים וישבו בעריה לישוב בני אדם :

לא יראו את ה' . אף על פי שהעמים עובדי גלולים הם יראים מפניו , וקרו ליה אלהא דאלהיא , כענין שנאמר ( מלאכי א יד ) : ושמי נורא בגוים , ואלו לא יראוני , כי אמרו אלו היתה בו יראה , לא נתן עמו לגלות :

לא יראו את ה' כי הגם שכל האומות הודו בה' וקרו ליה אלהא דאלהיא, כי חושבים עבודת הצלמים והכוכבים לאמצעים בין הסבה הראשונה ובין בני אדם, הכותים לא יראו את ה' כלל, כי אמרו אם יש בו איזה כח איך לא הציל את עמו, וכל עוד שהאומות מודים בסבה ראשונה ועובדים הצלמים להיות אמצעי בינם ובין האל עדיין אין עליהם עון כל כך באשר הם תחת מערכת הכוכבים ועוד צלם האנושי עליהם, אבל כשסר מהם יראת ה' לגמרי סר מהם תבנית בני אדם ומוראו וחתתו על בעלי חיים, והיו האריות אוכלים בהם :

ויאמרו . עבדי המלך : אשר הגלית . מבבל ומכותה וגו' : את משפט . חוק האלהים השוכן בהארץ ההיא : וישלח . ולזה שלח בהם את האריות בעוד כאשר אינם יודעים משפט וגו' , אבל כאשר ידעו , לא שלח בהם עוד [ ואף כי מאז היו בארצם לא ידעו משפט ה' . מכל מקום לא הקפיד על העבודת גלולים כי אם בהיותם בארצו המקודש , ולא בארץ העובדי גלולים ] :

השאלות: למה כפל לא ידעו את משפט וישלח בם את האריות, וחזר ואמר והנם ממיתים אותם כאשר אין יודעים את משפט אלהי הארץ :

ויאמרו וכו', לא ידעו וכו', רצה לומר שהאריות משחיתים בהם מצד שני ענינים, {{{א}}} מצד השגחת ה' שעל ידי שלא ידעו משפט אלהי הארץ שלח בהם את האריות בכוונה להודיעם כי יש שופט ואדון בעולמו, {{{ב}}} שעתה ששלח בהם את האריות אין צריך השגחה מיוחדת כי עתה האריות ממיתים אותם בעצמם כאשר אין יודעים את משפט אלהי הארץ וסר צילם וצלם אנושי מעליהם, ונחשבים כבהמה בעיניהם :

וילכו וישבו שם . חוזר על העובדי גילולים מבבל ומכותה וגו' , ורצה לומד : כאשר הלכו לשם , כן נשארו יושבים בה , והכהן ילמדם משפט ה' :

ויורם . ענין למוד , כמו ( ישע' כח ) : יורה דעה :

אחד מהכהנים אשר הגליתם משם . ידמה כי קצת כהני ה' היו שם במגרשיהם והוא היה מורה הגוים האלו איך יתנהגו לפי משפטי התורה והם עושים עם זה גוי גוי אלהיו בערי שמרון והניחו הע''ג שלהם בבית הבמות אשר עשו השומרונים ויהיו יראים את ה' ועשו להם מקצתם כהני במות כמו שעשה ירבעם והזניח הכהנים מן הכהונה וידמה כי באלו הבמות היו מקריבים לשם יתעלה כמו שהיה הענין קודם אסור הבמות :

השאלות: איך אמר שהכהן היה מורה איך ייראו את ה' ויהיו עושים גוי גוי אלהיו, שזה דבר הסותר את עצמו שאם כן לא הורה אותם איך יראו את ה'? וא''ת שרצה לומר שהיה מורה והם לא שמעו לקולו איך אמר בפסוק כ''ט ויהיו יראים את ה' שהוא סותר למ''ש תחלה ולמ''ש אחרי זה ויעשו כהני במות, ושלש לאמר את ה' היו יראים ואת אלהיהם הם עובדים, שזה דבר הסותר את עצמו, וחזר ואמר עד היום וכו' אינם יראים את ה' שסותר למ''ש תחלה שהיו יראים, ושוב בפסוק י''א ויהיו הגוים יראים את ה'? ולמה האריך באמצע המאמר ממה שצוה ה' לבני ישראל (כם''ש ספסוק ל''ד עד פסוק ם''א) והוא מדבר עתה מן הכותים, וכל הענין כפול ופירושו נעלם :

ויבא אחד מהכהנים היה כהן לעבודה זרה רק שישראל שעבדו עבודה זרה היו מאמינים במציאות ה' ושהוא אל עליון רק חשבו את הפסל והעגלים לאמצעים, והגם שבבחינת ישראל עברו חק נתקו מוסרות כי הם נצטוו על השיתוף, ושלא יעבדו בלתי לה' לבדו, כי הם אינם נתונים תחת שום שר מזל וכוכב, אבל בבחינת הכותים היה זה מספיק שיקראו שהם יראים את ה', וכמ''ש (מלאכי א') כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים דקרו ליה אלהא דאלהיא, ובענין זה הורה אותם איך יראו את ה', ומפרש.

אשר עשו השומרונים . ישראל בעודם שם : גוי גוי אלהיו . לאומה ואומה עבודת גלולים שהיו עובדים בארצם , אף כאן עשו כן כל גויי העיר אשר הורישם סנחריב שם בערי ישראל :

גוי גוי אלהיו . כל אומה עשה לעצמו עבודת גלולים שעבד בארצו ולא היה הכהן מעבירם מהעבודת גלולים מכל וכל , כי הוא היה מכהני הבמות ועבד עבודת גלולים כמותם : השמרנים . היהודים , אנשי שומרון עד לא גלו : גוי גוי . כל אומה העמידה עבודת גלולים שלה בבית הבמות , בהעיר אשר נתיישבה בה :

ויהיו עושים גוי גוי אלהיו ויניחו אותם בבית הבמות שהיו שם מכבר בימי ישראל, באופן שאנשי בבל עשו את סוכות בנות וכו' :

סכות בנות . דמות תרנגולת עם אפרוחיה : נרגל . דמות תרנגול : אשימא . דמות תיש . וכן קרוין בלשון כל אומה ואומה , וכן פירשו רבותינו בסנהדרין ( סג ב ) :

סכות בנות . בלשון בבל הוא , תרנגולת עם אפרוחיה : נרגל . בלשון כותי הוא , תרנגול הזכר , וכן כל אחד נקרא לפי לשון האומה ההיא : אשימא . הוא תיש :

נבחז . דמות כלב : תרתק . דמות חמור : לאדרמלך . דמות פרד : וענמלך . דמות סוס ( שם ) :

נבחז . הוא כלב : תרתק . הוא חמור : לאדרמלך וענמלך . הם הפרד והסוס :

מקצותם . עשו מקצתם כהני במות , לעשות עבודתם בבית הבמות :

ויהיו יראים את ה' שהגם שעשו עבודה זרה שלהם, היו יראים את ה' גם כן ולא לבד שכן עשו הם עצמם אבל שכן הנהיגו גם כן בעבודתם הכללית שנעשה על ידי כהניהם שעשו להם מקצות העם כהני במות וכן היו עושים הכהנים להם בבית הבמות העבודה על אופן זה מהשיתוף, בענין (לג) שאת ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, כמשפט הגוים רצה לומר ונדמו בזה להגוים שהגלה מארץ ישראל דהיינו לעשרת השבטים שהיו עובדים גם כן באופן זה ששתפו שם שמים ודבר אחר :

כמשפט הגוים אשר הגלו אותם משם . אותם עבודת כוכבים ומזלות שעובדים הגוים אשר הגלן סנחריב ואוכלוסיו משם , היו אלו עובדין כאן :

ואת אלהיהם . עבודת גלולים שלהם : כמשפט וכו' . כל אחד עבד את העבודת גלולים שבארצו אשר הגלה ממנה :

כמשפט הגוים אשר הגלו אותם משם . ר''ל שהם היו גם כן עובדים לשם יתעלה ועובדי ע''ג ולזה אמר להם אליהו עד מתי אתם פוסחי' על שתי הסעיפים אם ה' הוא האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו :

אינם יראים את ה' . יראה שלימה כמשפט ישראל , ואף על פי שנתגיירו מיראת האריות , אין יראתם את ה' יראה שלימה , כמו שמפרש והולך , שאינם עוסקים בתורה ובמצות אשר צוה ה' את בני יעקב , ואינם עושים כחקותם וכמשפטם שהיה עליהם לעשות משנתגיירו , אלא כמו שהורם הכהן שהיה מן השמרונים שהיו עובדים עבודה זרה :

כמשפטים הראשונים . כפי מה שהורם הכהן בעת נתיישבו שמה : אינם יראים וכו' . יראה שלמה , כי אם מפחד האריות : ואינם וכו' . אינם עושים כחק וכמשפט הראוי להם לעשות לאחר שנתגיירו : וכתורה וכו' . אינם עושים כתורה וכו' , וראוי היה שכן יעשו , הואיל ונתגיירו : אשר שם שמו ישראל . כאומר , הלא השם הזה היה על שם כי שרה עם האלהים וגו' ויוכל , ומזה נראה שאין לעבוד לשרי מעלה , כי הלא בעזר אלוה גבר על השר של מעלה :

עד היום הזה הם עושים כמשפטים הראשונים . ר''ל הנשארים הם ישראל כי לא הגלו כולם כמו שיראה מהספור אשר בענין חזקיה ששלח למה שנשאר שם :

עד היום רצה לומר והגוים האלה שהם עשרת השבטים הם עושים עד היום הזה כמשפטים הראשונים, אבל יש הבדל בין העשרת השבטים ובין הכותים, כי העשרת השבטים שעבדו באופן זה מהשיתוף אינם יראים את ה' ואינם עושים כחקותם וכו', שהגם שהגוים הכותים היה זה אצלם יראת ה', כי לא נצטוו על השיתוף ועבודה זו רצויה לפניהם, כי אין להם תורה אלהית אחרת לא כן בני יעקב שהם כשעשו כן, אינם יראים את ה' שהזהיר אותם על זה והם מצווים שלא לעשות כן ואינם עושים כחקותם וכמשפטם, וכתורה וכמצוה אשר צוה ה' את בני יעקב מצד ששם שמו ישראל ששם זה מורה כי שרית עם אלהים ושהוא נעלה מכל שר ומזל, ואחרי שתורת ומצות ישראל מזהיר אותם על עבודת השיתוף, הנה לא עשו כתורת ה' ולא יראו את ה' גם כן :

ויכרת ה' אתם ברית . כשנתן להם תורה בהר סיני :

ויכרת . בעת שצוה את בני יעקב התורה והמצוה , כרת עמהם ברית והזהירם על עבודת גלולים , חוזר הוא למעלה , לומר הנה העבודת גלולים הבאים לערי שומרון , לא עשו כדבר ה' אשר צוה וכו' , וכרת עמם הברית וכו' , וכל הענין עד סופו , וכאומר , הלא העובדי גלולים ההם נתגירו , וידעו מהאזהרות ההם , והיה מהראוי להיות זהירים בהם מעתה :

ויכרת ה' אתם ברית ויצום לאמר, הזהירם על עבודות אחרות מצד ג' טעמים, {{{א}}} לא תיראו אלהים אחרים וכו' :

נטויה . המשיל לגבור הנוטה זרועו במלחמה :

כי אם ה' אשר העלה אתכם מארץ מצרים בכח גדול, שמצד יציאתם ממצרים בכח נעלה מן הטבע הפלם מכל העמים אשר על פני האדמה, ואינם נתונים עוד תחת שום ממשלת מזל, כמ''ש ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, וראוי שייחדו עבודתם ויראתם רק לו לבדו, וזה שכתוב אותו תיראו ולו תשתחוו :

תשמרון לעשות כל הימים . זה לאות שהתור' נתנה לעשות מצות ה' כל הימי' לא שתשתנ' באחרת כמו שחשבו אנשי' חלילה חלילה :

ואת, {{{ב}}} מצד התורה שנתן להם שהשומר חוקיה ומצותיה יוצא מתחת יד הוראת המערכת והוא מושגח מה' לבדו, וזה שכתוב ואת החקים ואת המשפטים וכו' ובזה ולא תיראו אלהים אחרים :

והברית, {{{ג}}} מצד הברית שכרת ה' עמהם ונכלל בזה ברית שבת ומילה שכרת ה' עמהם שיהיו תחת השגחתו כי הוא אוהבם ובעל בריתם, וזה שכתוב והברית אשר כרתי אתכם לא תשכחו ועל ידי זה ולא תיראו אלהים אחרים :

כי אם את ה' אלהיכם תיראו כי אתם תחת השגחתו והנהגתו לבד לא תחת זולתו והוא יציל אתכם בהשגחתו המופלאת :

ולא שמעו . אבל העובדי גלולים ההם לא השגיחו על כל הדברים האלה אף כי נתגיירו , כי אם היו עושים כמשפטם הראשון , לעבוד עבודת כוכבים כאשר עבדו מאז :

ולא שמעו כי אם כמשפטם הראשון הם עושים . ר''ל כי ישר' לא שמעו לסור מע''ג ולזה מצא שם יאשיה כהני הבמות :

ולא שמעו רק שעושים כמשפטם הראשון ולכן הניחם בגלות המר ויתנם ביד אויביהם :

ויהיו הגוים . רצה לומר : כאשר עשו בעת בואם , כן עשו כל ימיהם , והיו יראים את ה' ועובדים הפסילים , וגם בניהם וכו' , כאשר עשו אבותם כן עושים גם המה , עד היום הזה :

ויהיו הגוים האלה יראים את ה' . ידמה שאמר שלא שמעו אלו הגוים לקול הכהן אך הרכיבו בין שתי האמונות ולזה הוא מבוא' שלא היו יראים את ה' שאם היו יראים את ה' לא היו עובדים ע''ג ולזה לא נחשבו לגרי' אמתיים כי הגרים האמתיים הם כמו ישראלים כי הם לא קבלו עליהם לקיים התורה אך עבודת אלהיהם ולזה הם משוללים מיראת הש''י ומהיו' במדרגת ישראל כי הישראל אף על פי שחוטא זכו לו אבותיו אל שיהי' מישר' אך הגר לא יהיה גר אם לא יקבל עליו כל מצות התורה כי התורה זאת בלתי קבלת תוספת וגרעון כמו שנזכר במקומות מהתורה :

ויהיו אמנם הגוים האלה רצה לומר הכותים שהם לא הוזהרו על זאת והם נתונים תחת המערכת ומשטרי השמים, הם לא נצטוו על השיתוף והם כשעשו כן נקראים יראים את ה' במה שאת פסיליהם הם עובדים, גם בניהם ובני בניהם הם עושים עד היום הזה כאשר עשו אבותם וה' לא קצף עליהם ולא הענישם כי די להם בעבודה וביראה כזאת ולכן אחר שלא כחשו בהסבה הראשונה הגם שעבדו אלהים אחרים לא אכלו האריות בהם, הגם שישראל נענשו על זה וגלו מארצם, כי ישראל יצאו ממצרים ונתן להם תורה וכרת עמהם הברית :