כלי שלו שהניח עליו בערב שבת דבר מוקצה בכוונה, והיה דעתו שיהא מונח שם בהכנסת שבת, נעשה הכלי בסיס לדבר האסור, ואפילו ניטלה משם המוקצה ביום השבת, מכל מקום כיון שהיתה מנוחת שם בין השמשות ונעשה אז הכלי בסיס לדבר האסור, אסור לטלטלו גם אחר כך כל היום, אפילו לצורך גופו ולצורך מקומו.

היה מונח שם בהכנסת שבת גם דבר היתר, ונעשה הכלי בסיס לדבר האסור, ולדבר המותר, אם הדבר המותר יותר חשוב לו מותר לטלטלו, ואם הדבר האסור יותר חשוב לו אסור לטלטלו. ולכן טוב להניח את החלות על השלחן קודם בין השמשות, כדי שיהיו המפה והשלחן בסיס להנרות והחלות, ויהיו מותרין בטלטול, ואם לא עשאו כן הרי נעשו המפה והשלחן בסיס לדבר האסור לחוד ואסורין בטלטול. ומכל מקום בדיעבד אם יש צורך גדול כגון שנפל נר על השלחן וצריכין לנערו, יש לסמוך על הפוסקים דסבירא להו דלא נעשה בסיס אלא אם דעתו שתשאר שם המוקצה כל יום השבת, והרי המנהג להסיר בשחרית את המנורות על ידי אינו יהודי ולא נעשה בסיס.

היו מעות בכיס בתפור בבגדו מותר לטלטל את הבגד, שאין כל הבגד נעשה בסיס אלא הכיס, והכיס בטל לגבי הבגד אבל אין ללבשו אפילו בביתו, דחיישינן שמא יצא בו לרשות הרבים. אבל תיבה שבתוך השלחן (מגרה) ויש מעות בתיבה, אסור לטלטל את השלחן, משום דהתיבה הוא כלי בפני עצמה ולא בטל לגבי השלחן.

לא נעשה בסיס אלא אם כן המוקצה היה מונח שם בין השמשות, אבל אם לא היתה שם בין השמשות רק אחר כך הניחה שם לא נעשה בסיס, ומותר לטלטל את הכלי אפילו בשעה שהמוקצה עליו, ולכן מותר לנער את השלחן או את המפה מעצמות וקליפין, כשאין השלחן והמפה נעשה בסיס מכח הנרות כמו שנזכר לעיל סעיף ב'.

ולא נעשה בסיס אלא אם הניחו בכוונה, שיהא מונח שם בין השמשות, אבל אם נשאר שם מחמת שכחה או שנפל מעצמו לשם לא נעשה בסיס.

ולא נעשה בסיס אלא כלי שלו, אבל אם הניח דבר מוקצה על כלי של אחר, לא נעשה בסיס, דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בדלא ניחא ליה לחבריה.